שיעור בוקר 31.05.21 – הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 30, דף ל',

לוח שאלות לענינים, שאלות נ"ה-ס'

קריין: נצביע עכשיו בסקר שלנו, האפשרות הראשונה תהיה מי שרוצה שעה לימוד תע"ס והאפשרות השנייה תהיה מי שרוצה שעה וחצי לימוד תע"ס.

טוב, זה ברור לנו.

קריין: כן, הכול מובן.

רוצים שיהיה שעה תע"ס. אנחנו לא יודעים, אולי רוצים חצי שעה, אבל חצי שעה, לא נכנס להגבלות האלה. נלמד שעה כל יום, ואחרי כמה זמן נעשה שוב הצבעה. העניין הוא שאנחנו רוצים לקרב את לימוד התע"ס והמאמרים, הקטעים האלה שאנחנו לומדים, שאנחנו נראה גם בתע"ס איך אותו ספר שהוא כל כך יבש כביכול, הוא מדבר בצורה רגשית, הוא מעורר בנו תכונות פנימיות וממש יותר ויותר נרגיש בו מאמר ולא ספר טכני.

תלמיד: לפני לימוד התע"ס אנחנו רוצים לוודא שאנחנו בכוונה נכונה ללימוד, ודרך אחת לסדר את הכוונה זה לעשות סדנה בינינו ולדבר על מה הכוונה.

סדנה

בבקשה יש לכם חמש דקות לסדר כוונה נכונה ללימוד התע"ס.

*

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 30, דף ל', ב"לוח שאלות לענינים", שאלה נ"ה.

"נה) מה המה המושגים המושללים מחכמת הקבלה."

"נה) מה המה המושגים המושללים מחכמת הקבלה."

קריין: אות נ"ה, התשובות הן בעמוד ל"ד, 34.

"נה) אין כאן בחכמה הזאת מראשה עד סופה אפילו מלה אחת שיהיה בה מושג מוחשי או דמיוני," זאת אומרת מהעולם הזה או משהו שקשור לעולם הזה. "כגון מקום וזמן ותנועה וכדומה, וגם ההעדר אינו נוהג ברוחניים. וכל שינוי צורה אין הפירוש שנעדר מצורה ראשונה, אלא שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ואז שינוי הצורה שקנה עכשיו נתוסף על צורתו הא' (או"פ בתחלתו)."

אני לא רואה שיש שאלות, בכל זאת תקרא שוב.

קריין: שוב אות נ"ה, השאלה היא,

"נה) מה המה המושגים המושללים מחכמת הקבלה."

קריין: תשובה.

"נה) אין כאן בחכמה הזאת מראשה עד סופה אפילו מלה אחת שיהיה בה מושג מוחשי או דמיוני, כגון מקום וזמן ותנועה וכדומה, וגם ההעדר אינו נוהג ברוחניים. וכל שינוי צורה אין הפירוש שנעדר מצורה ראשונה, אלא שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ואז שינוי הצורה שקנה עכשיו נתוסף על צורתו הא' (או"פ בתחלתו)."

שאלה: אפשר להבין מזה שכל הצורות הרוחניות נמצאות, אבל מה שאנחנו עושים זה מתאסף?

הן נמצאות בגללנו, שאנחנו מעוררים את הצורות האלו, שאנחנו בונים אותן, אנחנו עושים אותן. כי קשרים כמו שאנחנו עושים ברוחניות אין, אלא הכול בא בהקדם החיסרון שלנו, בעליית מ"ן שלנו, ולכן כל הצורות שמתגלות ברוחניות, הכול בזכותנו.

שאלה: מה המשמעות "המושללים"?

איפה אתה רואה את זה?

קריין: באות נ"ה בשאלה "מה המה המושגים המושללים מחכמת הקבלה."

שאנחנו שומעים אותם, רואים אותם, למרות שאנחנו לא יכולים עדיין לאתר אותם. אנחנו לא יודעים את הצורה האמיתית של כל המושגים האלה, אלא איך אנחנו מקבלים אותם מתוך עולם שאנחנו מכירים, מתוך הדמיון, מתוך ההשוואה שלנו עם משהו אחר, אבל לא שאנחנו יודעים את הצורה האמיתית של המושגים.

"נו) מהי השפה הרגילה בחכמת הקבלה."

"נו) מהי השפה הרגילה בחכמת הקבלה."

קריין: תשובה.

"נו) שפה זאת היא "שפה של ענפים" המראים על שרשיהם העליונים: כי אין לך אפילו עשב מלמטה, שאין לו שורש למעלה, וע"כ מצאו להם חכמי הקבלה, שפה מוכנה לרמז בענפים וללמד על שרשיהם העליונים (או"פ דף א' והתחלת הסת"פ ד"ה ראשית)."

זאת אומרת, אמנם שפה היא שפה, אבל היא לא מצביעה ממש על המושג עצמו, אלא רק על השורש שלה בעולם העליון מתוך השם שלו מהעולם התחתון, ולכן זה נקרא "שפת הענפים". אנחנו למדנו על זה, כנראה שאין שאלות.

קריין: שאלה.

"נז) מהו המבדיל והמפריד ברוחני."

"נז) מהו המבדיל והמפריד ברוחני."

"נז) שינוי הצורה מבדיל ומרחיק הרוחניים זה מזה (או"פ אות ל')."

צורה זה הרצון לקבל שישנו ביסוד של הבריאה, הוא מקבל כל מיני צורות, כל מיני אופנים על ידי האור שמשפיע עליו, ולכן הרצון לקבל שאין לו מלכתחילה שום צורה, שמקבל כל מיני צורות, על ידי האור העליון הוא נמצא בשינוי מהרצונות לקבל האחרים. אם אנחנו רוצים לחבר בין הצורות האלה, אז אנחנו צריכים להתעלות מעל הרצון לקבל שנפעל על ידי האור שזה נקרא האגו שלנו, ואז הרצונות הלקבל האגואיסטים האלו הם מאבדים את הישות שלהם, אנחנו מתעלים מעליהם, ואז אנחנו יכולים לחבר אותם בצורה על מנת להשפיע.

אז יש לנו רצון לקבל על מנת לקבל שגורם לשינוי והבדל, מרחק בין היצורים הרוחניים, ויש לנו כוונה על מנת להשפיע שהיא דווקא מבטלת את השינוי ומחברת.

שאלה: יש מצב שהמוח תמיד מחפש קשרים במה שאנחנו עכשיו קוראים בטקסט, ולאחר כמה זמן הוא מתייאש, כי אי אפשר למצוא, אלה דברים שאין הבחנות. ואז זה מאוד מאוד מפריע להישאר בכוונה, כי בכל זאת אתה נכנס לתוך הטקסט ומנסה להבין מה קורה שם. איך להתמודד עם זה?

אנחנו צריכים ללמוד את זה, לכוון למאור המחזיר למוטב, כי דווקא השפה היא גם כזאת שאנחנו לומדים את המילים האלו מהעולם הזה. אבל המילים האלה קשורות לאורות שנמצאים בעולם העליון, ולכן הלימוד שלנו, למרות שאנחנו לומדים ממילים שבעולם הזה, אבל הוא מעורר שורשים שבעולם העליון. וכמה שאנחנו מתכוונים לקשר בין העולם הזה לעולם העליון, שיהיו שייכים זה לזה, אז אנחנו מעוררים אור עליון שהוא מאיר על מה שאנחנו לומדים, וכך אנחנו מקבלים אור מקיף. כך אנחנו מקבלים את המאור המחזיר למוטב.

שפת הענפים מאוד עוזרת לנו דווקא לעורר את המאור המחזיר למוטב. כי אנחנו מדברים במילים של העולם הזה, מתכוונים לתופעות של העולם העליון, ולכן מקשרים בין שני העולמות. אמנם לא יודעים בדיוק איך, אבל מקשרים בין שניהם. ואז הכול פועל לטובתנו, האורות כבר פועלים עלינו.

שאלה: אנחנו בקבוצה מנסים להשוות צורה לבורא, אבל ככל שעוברות השנים מרגישים יותר רחוקים. איך זה מסתדר?

אנחנו מרגישים יותר רחוקים מפני שאנחנו רואים את המרחק בין התכונות שלנו ובין התכונות העליונות. זאת אומרת, אנחנו מתקרבים לעליון בכמה שאנחנו שונים ממנו. ככה בדיוק צורת ההתקדמות.

תלמיד: וזה יהיה ככה לאורך כל הדרך, שנרגיש יותר רחוקים?

עוד יותר ויותר. ככל שנהיה יותר גבוה, כשברוחניות כבר נהיה יותר גבוה, תמיד תהיה לנו מדרגה יותר עליונה, לא קרובה אלינו, אלא נראית כמו [במרחק] שנות אור. כן, ככה זה.

קריין: שאלה נ"ח בעמ' ל'.

"נח) מהו המקור של ה"רצון לקבל"."

"נח) מהו המקור של ה"רצון לקבל"."

קריין: תשובה נ"ח בדף ל"ד.

"נח) הרצון להשפיע שבאור העליון, הוא המחייב את הרצון לקבל בנאצל (הסת"פ אות

י"א ד"ה וזהו)."

זאת אומרת, אני לא מייצר את הרצון לקבל שלי. אני לא עושה שום דבר. אם אני רוצה משהו זה מפני שהבורא מתעורר לתת לי, להשפיע לי ואז בזה אני מרגיש שאני רוצה לקבל את זה. ככה זה. הרצון לקבל נברא על ידי האור העליון שמגיע מהבורא, והאור העליון שמשפיע הוא מוליד בי רצון לקבל אליו. זה מה שקורה. הרצון להשפיע שבאור העליון מחייב את הרצון לקבל בהנאצל.

שאלה: הענפים זה התוצאות, והשורשים זה הסיבות. אם זה נכון, איך המקובלים מצליחים להבין את הקשר בין שורש וענף?

מקובלים רואים גם שורש וגם ענף ולהם אין שום בעיה מאיפה זה נובע. זאת אומרת, אם עכשיו מתעורר בי רצון לקבל משהו, אז אני מבין שהבורא רוצה שהרצון הזה יתעורר, ושולח כנגד הרצון הזה איזה אור. האור עובר לרצון לקבל הכללי ומוליד ברצון לקבל הכללי הזה שנברא מלכתחילה, צורת רצון ספציפי, אז אני מתחיל להתעורר למשהו. לכן על ידי האורות שפועלים בצורה כזאת מלמעלה, מתעורר הנברא ורוצה להשיג את כל ההבחנות למטה.

שאלה: מה שהסברת עכשיו על אות נ"ח, האם זאת הסיבה שעברנו ממציאות אין סוף ליציאה של יש מאין וארבע בחינות, שהאור מוליד את הרצון לקבל בזה שהוא רוצה לתת?

כן, ודאי. הכול נמצא באור העליון והוא מוליד את כל ההבחנות ברצון לקבל ואת כל האבולוציה שלנו.

שאלה: המשמעות של המושגים, של המילים האלה, האם מדובר על הכנה לכניסה לעולם הרוחני או שנבין אותם רק כשניכנס למצב שנקרא "עולם עליון"?

רק אחרי שניכנס.

תלמיד: אנחנו מתאספים רבע שעה לפני ההכנה הכללית לשיעור ואנחנו קוראים מאמרי רב"ש. האם אפשר לקרוא את פירוש המלות ואיכשהו כל אחד יגיד איך הוא מבין. לעשות סדנה במקום על מאמרי רב"ש לקרוא את פירוש המלות?

מה זה ייתן לנו? אתה צודק שזה יכול להיות.

תלמיד: אם אנחנו לא מדברים באותם המושגים, אנחנו לא נזכור את המילים האלה. אבל אם נבטא את זה כל פעם, וכל אחד ישמע איך החבר מבין אותן המילים והמושגים, אז איכשהו זה ישקע בנו, נבין את זה.

אני, נגיד כבר שלוש, ארבע פעמים למדתי את אותם המושגים והמילים. זה פשוט חומק ממני. אבל כשאתה קורא, אתה מבין.

אתה צודק וככה גם בעל הסולם אומר לנו. כדאי לנו לחזור כל פעם על פירוש המילים כדי שאנחנו נבין את השפה, כמו שאנחנו לומדים כל שפה, מתחילים מהמילים. וככה נתקדם. אתה צודק. תנסו.

שאלה: האם אין שום שינויים בצורה אלא רק יש תוספת רוחנית?

כן.

תלמיד: האם אפשר לקרוא לרצון להשפיע תענוג עבור הרצון לקבל, או שזה לא נכון?

לא בדיוק. זה תנאי. אני מבין שיש בזה משהו, אתה צודק. אבל צריכים לברר את הדברים האלה. כן. בכל זאת, כשאנחנו נהנים מהשפעה זאת התשובה הנכונה על השאלה של קבלה. אתה צודק.

שאלה: החבר שאל האם כדאי לנו לעבור ביחד על לוח ההגדרות בתע"ס בשעה שתיים ושלושים בבוקר, בהכנה להכנה לשיעור. אתה חושב שזה מה שכדאי לנו, להגיד איך כל אחד מבין את פירוש המילים של התע"ס בשתיים ושלושים כהכנה לשיעור? זה נראה לי מאוד שכלתני.

כן. אבל בכל זאת, בעל הסולם אומר שצריך להיות כבר מונח אצלנו כמו בקופסה. הוא כותב כך, שצריכים לחזור על פירוש המלות שיהיו מונחות אצלנו, מוכנות כמו בקופסה. שאנחנו נשתדל לשמוע לא את המילות עצמן, אלא שאנחנו נשמע את הפירוש שלהן האמיתי. שהמילה תהיה כקוד, אבל מה שאני שומע בפנים, אני שומע כבר את המושג הרוחני שלה.

איך לעשות את זה? אני חושב שעוד מעט. כשניכנס ל"תלמוד עשר הספירות" זה יהיה מובן לנו. בינתיים אני מפחד לבלבל את האנשים כשזה יהיה יותר מדי נטל עליהם ולא נוכל להתקדם.

לאט לאט כשמתגלים הדברים שיש לנו עכשיו, אז אנחנו נגיע למצב שתהיה לנו אפשרות גם לקחת על עצמנו את הפירוש ונהיה יותר קרובים לפי ההרגשה שלנו הפנימית לפירוש האמיתי של המילים.

שאלה: אנחנו לומדים, שכשאנחנו מתחברים ועושים מאמצים, אז אנחנו מושכים אור והוא מתקן חלק מהרצונות, אנחנו מתחברים וככה אנחנו בונים את הבורא. אבל כשאנחנו מתחברים והאור מגיע, אנחנו בונים חלקים מנשמת אדם הראשון. איפה פה נשמת אדם הראשון ואיפה הבורא, מה זאת אומרת אנחנו בונים את הבורא?

הבורא, קודם כל בהגדרה, זה בוא וראה. כשאתה מגיע לתיקונים שלך, אתה מייצב אותו. "תורה ומצוות" זה נקרא האור העליון שמאיר מלמעלה נקרא "תורה". שהוא על ידי ההארה שלו מפרמט את הרצון לקבל שלך ואתה יכול לעשות פעולות על מנת להשפיע, זה נקרא "מצוות".

תלמיד: נראה שכשאנחנו מתחברים ובמרכז העשירייה אנחנו בונים חלקים מנשמת אדם הראשון, לפי ההגדרות. איפה פה נמצא בורא?

הבורא זה האור הכללי. הבורא זה האור הכללי שמאיר עלינו ומסדר אותנו בצורה כזאת שאנחנו יכולים להיות מחוברים נכון. ואז בחיבור בינינו, באופני החיבור בינינו, באופי של החיבור בינינו, אנחנו מתחילים להבין, להכיר, לגלות את הבורא.

תלמיד: יש הבדל בין אור, תורה ובורא?

תורה זה "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". קשה לנו מאוד עכשיו לתת הגדרות. אבל יש אור שמאיר מלמעלה, ומחזיר בתשובה ומתקן ומלווה אותנו, ממלא אותנו. יש הרבה אורות מקיפים, פנימיים וכן הלאה, וכל זה נקרא תורה. גם המילה "תורה" עצמה, מאוד מורכבת. כל היחס של הבורא לנברא נקרא תורה, כל היחס של הכוח העליון אלינו נקרא בורא. כל מי שמקבל השפעה מלמעלה, מהבורא על ידי האורות, על ידי התורה, נקרא נברא. זה דברים שאנחנו לאט לאט משתדלים לייצב אותם בתוכנו.

שאלה: האור נמצא במנוחה מוחלטת, אני והעשירייה כל הזמן בחיסרון מתמיד, בחיפוש. מה השורש הרוחני של החיפוש הזה? זה הפוך לחלוטין ממה שהבורא ברא לא?

נכון, הוא ברא את הרצון לקבל השלם על ידי אורו השלם, ואחר כך שבר את הרצון לקבל לחלקים. לכן כל אחד מאיתנו נמצא בחיסרון, והוא לא מבין שהחיסרון שלו הוא מתוך זה שהוא לא מחובר נכון לכל יתר החלקים, ולכן אין בו אותו מילוי מה שצריך להיות.

שאלה: לפי הסעיף האחרון שקראנו, הרצון להשפיע שבאור העליון הוא המחייב את הרצון לקבל בנאצל, אבל למרות שהוא בורא בנו רצון לקבל, הוא רוצה שנהנה לא ממנו אלא ממשהו אחר, מהשתוות איתו, זה כביכול סתירה.

לא, הוא רוצה שאנחנו נהנה כמוהו. כמו שהבורא נהנה מזה שהוא נותן, הוא רוצה שאנחנו גם נהנה ממה שאנחנו נותנים, כי זאת צורת המילוי המושלמת. היא לא תלויה בכמה שאתה מקבל, היא מעלה אותך לדרגה שאתה נמצא למעלה מכל הטבע, למעלה מכל התנאים. כמה שאתה מסוגל לתת, רוצה לתת בצורה אין סופית מה שיש לך, זה כל התענוג שלך, כל המילוי שלך האין סופי, השלם.

קריין: אות נ"ט, שאלה נ"ט.

"נט) במה יוצא האור מכלל מאציל להיות נאצל."

קריין: תשובה נ"ט בעמוד 34.

"נט) בסיבת צורת הרצון לקבל, המתחדש עם האור העליון בהיותו רוצה להשפיע, יצא החלק הזה שנתחדש, מבחינת מאציל, ובא לבחינת נאצל (הסת"פ אות י"א ד"ה וזהו ואות ט"ו ד"ה ועתה)."

מה יש לי כאן להוסיף, "בסיבת צורת הרצון לקבל" זאת אומרת הרצון לקבל "המתחדש עם האור העליון בהיותו רוצה להשפיע," אז מתוך רצון להשפיע באור העליון נולד בו רצון לקבל שירצה לקבל מה שיש באור העליון, אז "יצא החלק הזה שנתחדש" שרוצה לקבל "מבחינת המאציל, ובא לבחינת הנאצל". הכול מופיע מתוך רצון להשפיע של הבורא, מתוך זה שהוא רוצה להשפיע יש בי רצון לקבל. כך הבורא מחייה את הרצון לקבל, מסדר אותו, כמו שכתוב, "אתה מחייה את הקליפות", הכול בא מהבורא.

שאלה: מה זאת אומרת כל עניין החידוש הזה? מרצון להשפיע לרצון לקבל, הוא קורא לזה חידוש.

כי רצון לקבל אין בבורא, אלא יש בו רצון להשפיע בצורה טבעית, לכן זה נקרא בורא, "בוא וראה", הוא רוצה להשפיע. כי באור העליון אנחנו לא יכולים להגיד שיש לו רצון להשפיע, בכלל אין לו כלום, כי ישנה הבחנה שהיא מנותקת לגמרי מאיתנו. ומה ששייך אלינו, זה כבר שרוצה לתת, להשפיע באמנציה שלו כלפינו. ואז מתוך יחס כזה אלינו, יוצא שאנחנו מתחילים לרצות לקבל. זאת אומרת מה הסיבה לכל הקליפות, לכל הרצון לקבל שלנו, לכל מה שקורה? הרצון להשפיע של הבורא, הוא מחייב את הרצון לקבל שבנברא.

שאלה: האם המילה נאצל היא העשירייה או אני?

נאצל זה מי שמגלה שיש מאציל ומכוון אליו, וכל מה שיש בו זה בא מהמאציל, ובתנאי הזה הוא יכול לקרוא לעצמו נאצל, כי הוא מרגיש שזה אני, וכל מה שיש בי זה מגיע אלי מלמעלה. גם מה שאני עכשיו אומר שמגיע אלי מלמעלה, גם זה מגיע אלי מלמעלה.

קריין: אות ס'.

"ס) מהו החומר הראשון של כל נאצל."

קריין: תשובה ס'.

"ס) הצורה שנתחדשה ויצאה בבחינת "יש מאין" דהיינו ה"רצון לקבל" הנמצא בכל מהות, הוא "החומר הראשון" לכל נאצל ולכל מהות. ולא עוד, אלא כל מה שישנו בנאצל או במהות יותר מהחומר הזה, הרי הוא נבחן לבחינת אור ושפע הנמשך מאור עליון בבחינת "יש מיש" ואינו כלל מבחינת הנאצל והנברא. ואין לתמוה איך צורה נעשית לחומר? כי כן הוא אפילו בגשמיות, שדרכנו לקבוע את הצורה הראשונה של המהות לבחינת חומר ראשון, משום שאין השגה תופסת כלל בשום חומר, במציאות כולה, בהיות החושים שלנו תופסים רק מקרים בחומר, שהם צורות המתגלגלות ובאות בחומר הראשון (הסת"פ אות ל"ה ד"ה ודע)."

זה לא כל כך מובן, ולכן אני לא מתפלא שאתם לא שואלים.

מה ההבדל בין צורה וחומר? מתי החומר מתחיל לקבל צורה? איזו צורה הוא מקבל? משפיע עליו האור העליון, זאת אומרת מה שיש באור העליון את זה האור העליון מטביע בתוך החומר, ברצון לקבל. זאת אומרת האור העליון הוא בורא את החומר, את הרצון לקבל, ובתוך הרצון לקבל הוא מתחיל לבנות כל מיני תבניות משלו. כמה שיכול לשנות את הרצון לקבל, לפתח אותו יותר ויותר שיהיה מתאים לו, מה שהוא רוצה שיהיה מתאים לו, כך הוא עושה. מזה נעשים לנו ד' בחינות דאור ישר, שהאור פועל בתוך רצון, ומטביע בו יותר ויותר את הצורה שלו, רצון לתת, רצון להשפיע. הוא בזה דופק על החומר שירצה לקבל, עוד יותר שירצה לקבל, בצורה עוד יותר פנימית, עוד יותר מיוחדת, וכך ממש מכין אותו להיות רצון לקבל.

אנחנו לומדים שהאור העליון צריך לעבור ד' בחינות, להשפיע על הרצון, לתת לרצון לקבל הגולמי שינויים, מכות, עד שהרצון לקבל מתחיל לקבל צורה כזאת שהוא באמת רוצה לקבל. לא סתם רצון לקבל שהתייצב מהאור העליון בבחינת שורש, אלא א', ב', ג', ד', ובחינה ד' היא הרצון לקבל שהוא רוצה בדיוק לקבל מה שיש בדיוק באור העליון ולא משהו אחר. כך אנחנו לומדים את פעולות האור ברצון. והאור לא יעצור ולא יחכה לשום דבר, אלא הוא כל הזמן דופק ברצון עד שהרצון ימלא את התפקיד שלו בצורה השלמה.

שאלה: מה השוני בין אור וחומר בעבודה?

השוני יכול להיות רק ברצון, לא יותר מזה. רצון להשפיע זה האור, רצון לקבל זה החומר. רצון לקבל ורצון להשפיע, שניהם הפכים, ושניהם דווקא מחזיקים זה את זה.

שאלה: מה זה אומר החומר העליון במדרגה שלנו שהבורא יכול להתלבש בצורות שלו?

זה מה שאנחנו רואים. אתה מרגיש משהו בחמישה חושים שלך, אתה מרגיש שיש לך עולם שאתה קיים ואחרים קיימים, כן או לא? זו התלבשות הצורה בחומר.

תלמיד: אבל הרי זו הצורה ההפוכה לבורא.

לא חשוב, אבל זו אותה דוגמה רק הפוכה, אז מה? הרצון לקבל הוא תמיד הפוך מהאור.

תלמיד: מה זה אומר שהצורה הישירה של הבורא מתלבשת בחומר?

זה לא יכול להיות. קודם כל האור מטביע בתוך החומר צורה, צורה נכונה, שהיא תרצה לקבל אותו כמו שהוא, לפי התכונות שלו. ואחר כך לפי התכונות שלו, כשהצורה הזאת היא תבין מה זה האור, שהיא תרצה לקבל אותו כמו שהוא ללא שום הגבלות, ללא שום תנאים, את כולו, שהצורה הזאת תהיה כמו הצורה של האור להשפיע, ואחר כך כשהצורה הזאת תרצה לא את המילוי, אלא להיות כמו המילוי, אז מתחילה להיות התפתחות מלמטה למעלה.

תלמיד: על זה בדיוק השאלה. איך בתוך הצורה שהפוכה לבורא, אנחנו מגיעים לצורת השפעה?

זו תכונה שישנה באור, שהאור לא רק מטביע את עצמו ברצון בצורת אגרוף בד' בחינות דאור ישר, אלא לבחינה ד' כשהוא מגיע, הוא מעורר אותה להידמות אליו. זאת תכונה מיוחדת שבאור.

תלמיד: אז מתגלה רצון אגואיסטי גדול נניח, איך מתוך הצורה הזאת עכשיו אפשר לעבור בכל זאת לצורת ההשפעה?

אתה צריך לדרוש, לבקש מהאור העליון שיעורר בך נטייה להרגיש מהי תכונת האור, מהי תכונת הבורא, מיהו, מהו. זה נקרא שאתה כבר לפי הרצון שלך תהיה בהשתוקקות לבורא, שאתה תרצה כבר להיות דומה לו, כמוהו, שאתה תהיה כבר שייך לישר א-ל.

תלמיד: בכל צורה, בכל חומר יש פוטנציאל של הידמות לבורא?

ודאי. לכל אחד ואחד. וכולם יצרכו בסופו של דבר לקבל אותה צורה כמו הבורא, זה נקרא "וכולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם"¹. אבל זה בהדרגה. לכן בזמננו אנחנו קיבלנו את הרצון הזה, ויבוא הדור הבא ויקבל רצון אחר שמתאים לו, וכך זה יכול להיות כמה דורות. או שכבר אנחנו נגמור את התיקון של כולם, שכולם ישתוקקו לבורא והאור העליון ימלא את כולם שזה נקרא "משיח".

שאלה: שמעתי שאמרת כבר כמה פעמים שהרצון לקבל והרצון להשפיע הם הפוכים ומחזיקים זה את זה. מה זה אומר שהם מחזיקים זה את זה?

הם תלויים זה בזה. אם לא היה רצון להשפיע של הבורא, לא היה מתעורר רצון לקבל שבנברא. הם תלויים זה בזה ומחזיקים זה את זה ומייצבים זה את זה, אי אפשר אחד ללא השני. אי אפשר. הרצון להשפיע הוא מטביע את עצמו בחומר, ויוצאת ברצון לקבל צורה מיוחדת של הרצון לקבל שמתאימה לצורת המשפיע. זאת אומרת הבורא מטביע את עצמו בנבראים והנבראים מקבלים צורות להשפיע של הבורא. ואז הנבראים מהצורות לקבל שלהם, שהם הפוכים מהבורא, צריכים לעשות על ידי צמצום, מסך ואור חוזר פעולות להשפיע כמו הבורא, ואז הם ייקראו "אדם" הדומה לבורא.

שאלה: האם תוכל להסביר מה ההבדל בין הנברא לבין הנאצל?

אלו דרגות של התפתחות הרצון לקבל. נאצל זה מהמילה אצילות ונברא זה מעולם הבריאה. ויש נוצרים ונעשים מעולמות יצירה ועשייה. זה תלוי באיזו דרגה נמצא האדם בהשתוות שלו לבורא, עשייה או יצירה או בריאה או אצילות, ולפי זה הוא נקרא נעשה, נוצר, נברא, נאצל.

שאלה: כל צורות הקבלה האלה מהבורא כבר מוטבעות בנו וזה הכול תענוגים, אז למה כל כך קשה לנו לקבל מהבורא?

אנחנו לא יכולים לקבל שום דבר מהבורא אלא לפי חוק השתוות הצורה. ככל שאתה דומה לבורא אתה יכול לקבל. כמו אורח ובעל הבית, אתה לא יכול לגנוב מהשולחן שבעל הבית נותן לך, אלא היה תנאי בעולם אין סוף שזה יעבור דרך צמצום ומסך ואור חוזר, דרך התנאי של השתוות הצורה. כל עוד אתה לא בהשתוות הצורה, אתה לא רואה אפילו את כל הכיבוד שבעל הבית נותן לך. במידה שאתה עושה צמצום על עצמך, במידה הזאת אתה יכול כבר לראות מה שבעל הבית נותן לך, אבל גם במידה ובמשקל לפי כמה שיש לך כוח צמצום, שאתה יכול להחזיק את עצמך מלא לגנוב, כי כך מסודרת המערכת העליונה, זה נקרא מערכת העולמות.

מערכת העולמות זו מערכת העלמה, שכמה שאור אין סוף מגיע מהבורא, הוא יורד, יורד, יורד בהדרגה עד שמגיע אלינו בצורה כמו שהעולם הזה בלבד. אם נוכל להתמודד יותר עם האור העליון, לא לקבל אותו לעצמנו, אז הוא יתגלה יותר. זה עניין של עליית המדרגות, שאנחנו נעלה במדרגות. כמה שנוכל להיות בעל מנת להשפיע, בהתאם לזה נעלה יותר קרוב לבורא, לאור העליון. הכול תלוי בכוח המסך שלנו.

שאלה: הרצון לקבל על מנת להשפיע הוא גם התהווה בנברא מהתחלה?

הרצון לקבל בעל מנת להשפיע זה מה שאנחנו צריכים לעדכן, הוא לא נמצא מלכתחילה בנברא אלא יש אליו כל מיני הכנות. אם אנחנו נרצה שיהיה לנו רצון לקבל בעל מנת להשפיע, נוכל לדרוש מהאור העליון והוא יביא לנו כוח שנוכל לכוון בעל מנת להשפיע.

שאלה: מאיפה עכשיו בשיעור אנחנו לוקחים את כוח הצמצום? מה אני צריך עכשיו לעשות בתהליך השיעור? אני יושב פה בשיעור, אתה מסביר דברים רציניים, אנחנו דיברנו בעשירייה על מה אנחנו רוצים להשיג, אבל בלי כוח הצמצום אי אפשר לעשות כלום.

את כל הכוחות שלנו אנחנו מקבלים מהבורא. יש כוחות שאנחנו מקבלים ממנו בצורה פשוטה אוטומטית, ויש כוחות שאנחנו צריכים לבקש עליהם. כוחות דלהשפיע אנחנו צריכים לבקש, כוחות דלקבל באים אלינו בלי בקשה. ואז יוצא שתפנה לבורא, תתפלל מה שנקרא, שייתן לך כוח להשפיע, מזה יהיה לך.

תלמיד: וזה צריך לקרות אצלי בצורה פרטית?

זה יכול להיות שאתה עושה את זה לבד, וזה יכול להיות שאתה עושה את זה בקבוצה. כשאתה עושה בקבוצה בטח שזה מועיל פי כמה וכמה לעומת שאתה עושה את זה לבד.

שאלה: הצורה הטהורה של הרצון לתת היא לא קיימת אלא כלולה תמיד ברצון לקבל?

נכון. יפה אמרת.

שאלה: האם אפשר לומר שהרצון להשפיע הוא מנפח את הרצון לקבל כמו בלון, ואם הרצון להשפיע ייצא כמו אויר שיוצא מהבלון אז כך יקרה לרצון לקבל?

זה לא בדיוק, אבל אפשר להגיד שהם מחזיקים זה את זה. אבל עוד נדבר על זה, זה לא פשוט, עד כמה כל הצורות לקבל ולהשפיע בנברא הן נמצאות בלהחזיק זו את זו בצורה הדדית.

שאלה: האדם כל הזמן מתפתה לגנוב את האור, איך אנחנו לא נופלים לזה?

לא נותנים לנו. מה זה, האור נמצא לפניך? אתה יכול לגנוב אותו? אם הוא היה לפניך, כבר היית מזמן גונב. לכן האור העליון נסתר, העולם העליון נסתר, הבורא נסתר. מתי יתגלה? מתי שיהיה לך מסך עליו, שמה שיתגלה אתה תהיה מוגן אחרי המסך לא לגנוב, אלא אפילו להשפיע לו.

שאלה: תכונת חפץ חסד, אלה צורות חדשות של הרצון לקבל?

לא, אלה לא תכונות חדשות של הרצון לקבל, זה תיקון של הרצון לקבל, שלא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלו כדי לפחות במשהו כחפץ חסד להיות יותר קרוב לבורא, ללהשפיע. חפץ חסד זה תחנת ביניים בין רצון לקבל לרצון לתת.

שאלה: מה זה מסך, מהו אותו הכוח שיכול לעזור לי לשמור על עצמי מלקחת הכול לעצמי?

מסך זה הכרה, הבנה, הרגשה של גדלות הבורא שמחזיקה אותך למעלה מהאגו שלך, שנותנת לך כוח לא להשתמש באגו שלך, אלא להעדיף קשר עם הבורא. זה המסך. שאני פשוט לא מסוגל לגנוב, כי אחרת אם אני אגנוב, אני אתנתק מהבורא, אני לא יכול את זה לעשות, זה כוח שמחזיק אותי חזק. אבל זה כתוצאה, אני מקבל את זה מהבורא, מתי? מתי שאני עושה מספיק תרגילים, מספיק מאמצים כדי לקבל את המסך הזה ממנו. ואז זה מגיע ואני יכול להיות למעלה מהרצון לקבל שלי. במידה הזאת האור העליון מאיר עליי ויכול להיכנס בי ולמלאות אותי, ואני אהיה בעל מנת להשפיע כלפי האור העליון הזה, כלפי התענוג הזה, ואז אני והבורא נהיה ממש בהשתוות הצורה "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: כשמתגלה כזה רצון שאני לא מסוגל להתגבר עליו, זה בשביל לרכוש כזה מסך בסופו של דבר?

כל מה שאנחנו עוברים זה אך ורק כדי שבסופו של דבר יתייצב בנו מסך.

שאלה: המטרה הסופית של הבורא היא ליהנות מהנברא?

המטרה הסופית של הבורא היא שכל החלקים של הכלי הכללי שהוא ברא, ויש שם חלקים גדולים שנקראים שבעים אומות העולם, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, שהם כולם יהיו ביחד בעל מנת להשפיע, שיתוקנו בצורה כזאת, וכוחות כתר, חכמה, בינה, הספירות האלה ישפיעו לז"ת, לזעיר אנפין ומלכות, לשבעים אומות העולם, וכל זה יחזיק בצורה אחת, ככוח אחד, כאור אחד שימלא את כל הכוחות האלה, את כל הרצונות הללו, וזה יהיה סוף התיקון, גמר התיקון.

אנחנו נמצאים במצב שכל החלקים הקטנים הפרטיים כבר איכשהו נגלו, וכל החלקים האלה הם כבר נמצאים ביכולת להשתוות זה עם זה, ואז יוצא שמה שאנחנו רוצים שיתגלה זה כבר מוכן. אנחנו נמצאים במצב שצריכים רק לסיים את התיקונים.

אם אנחנו באמת בעצמנו היינו מתחברים בינינו בכלי העולמי שלנו, של בני ברוך, בזה אולי היינו גורמים כבר לכל התיקון הכללי של העולם. ממש נראה לי שזה מספיק. אני לא יכול להגיד במאה אחוז, כי מי שלא התלבש עדיין בחומר אי אפשר להגיד שכך זה יקרה, ברוחניות יש אולי עוד הרבה תנאים, אבל לפי מה שאנחנו לומדים, לפי מה שהתגלה, מספיק לנו היום חיבור בינינו, בין חברי בני ברוך, כדי שהעולם יגיע לתיקון. וזה מה שאני מפחד, שאם אנחנו לא נממש את הייעוד שלנו, את היכולת שלנו לתקן את העולם, אנחנו נהיה בזה אשמים. ואז ודאי שאותו האור העליון שהיה צריך להיכנס לתוך הכלי הוא יראה לנו את האחוריים שלו, צורה הפוכה, ואז זה יהיה מצב נורא. כדאי לנו להזדרז ולעשות כמה שאפשר יותר בחיבור בינינו.

שאלה: שינוי הצורה מהרצון לקבל זה הרצון להשפיע, האם הם אותו דבר?

לפי העוצמה רצון לקבל ורצון להשפיע הם אותו דבר, לפי איך שהם פועלים בנברא יש ביניהם הבדל גדול מאוד. אבל מרצון להשפיע של הבורא יוצא רצון לקבל שבנברא ולכן הם תואמים זה לזה, כי אחד מוליד את השני. זה כמו פטריצה ומטריצה, כמו חותם ונחתם. ואז כשהרצון להשפיע של הבורא ברא את הכלי שלנו, רצון לקבל, הרצון הזה לקבל הוא צריך לקבל אותה הצורה כמו הבורא, על ידי הכוונה שלו, שאני מוכן לקבל הכול אבל בעל מנת להשפיע, אבל שניהם הם נעשים כאחד.

(סוף השיעור)

---

1. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו ל"א, ל"ג(.↩