שיעור בוקר 28.09.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להמליך עלינו את המלך – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – להמליך עלינו את המלך, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 10.

בעצם אין לנו יותר מהעבודה הזאת, להמליך עלינו את המלך. כמה שנוכל להעלות את הבורא מעלינו, כך אנחנו יכולים להצמיד את עצמנו אליו. הוא יותר גבוה – אנחנו עולים אליו, הוא יותר גבוה – אנחנו עולים אליו, וכך בצורה כזאת אנחנו יכולים לעלות עד הגובה של כל הפעולות שהוא נתן לנו הזדמנות בתר"ך פעולות, לעלות יותר ויותר ויותר.

אז נשתדל כל הזמן לשמור על זה. בעצם זו הנטייה החשובה ביותר, ואפשר להגיד היחידה שאנחנו צריכים לעשות בינינו. ואיך עושים אותה? על ידי התאמצות בחיבור. ככל שמתאמצים בחיבור בינינו, יכולים יותר להידמות לבורא, להידבק בו. וכדי לעלות צריכים עוד יותר להתאמץ, להידבק בינינו ואז יותר מידבקים בבורא, זאת אומרת עולים אליו ונדבקים בו. וכך קדימה.

קריין: אנחנו בקטע מס' 10.

"רק עצה אחת יש לנו, שהיא להשתדל איך להשיג גדלות ה'. זאת אומרת, כל מה שאנו עוסקים בתו"מ, אנו רוצים, שהשכר שלנו יהיה להרגיש גדלות הבורא. וכל התפלות, שאנו מתפללים, צריכות להיות "לאקמא שכינתא מעפרא" [להקים שכינה מעפר], היות שהבורא נסתר מאתנו מחמת הצמצום שהיה, ואין אנו מסוגלים להעריך את חשיבותו וגדלותו.

לכן אנו מתפללים לה', שיסיר מאתנו את הסתרתו, ושירומם קרן התורה. וכמו שאנו אומרים בתפלת "שמונה עשרה" דראש השנה "ובכן תן כבוד לעמך", שפירושו, שיתן כבוד ה' לעמך, שהם ירגישו את כבוד המלך.

ומשום זה האדם צריך להשתדל ולא לשכוח את המטרה בעת לימוד התורה, שיהיה תמיד לנגד עיניו, שהוא רוצה לקבל מהלימוד, שהלימוד ישפיע גדלות וחשיבות הבורא."

(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

בעצם יותר מזה אנחנו לא צריכים, גדלות וחשיבות הבורא. אם אנחנו מקבלים את ההבחנות של הגדלות והחשיבות בזמן הלימוד, בזמן הפעולות שלנו, החיבורים שלנו בינינו, אז הרגשת הגדלות וחשיבות הבורא היא תופסת אותנו, היא ממלאה אותנו, והיא מושכת אותנו לכל הדברים הנכונים, בעיקר בסופו של דבר לחיבור, ואז אנחנו משיגים את מטרת החיים, מטרת הבריאה.

שאלה: מהי בדיוק הרגשת גדלות הבורא?

להרגיש את חשיבות הבורא זה כמו שכתוב, להרגיש שהוא ממלא את הכול ומממש את הכול ומארגן את הכול, משנה את הכול, הוא המלך, הוא הכוח והוא המחשבה והוא הפעולה, והכול הוא ואין עוד מלבדו. ובכל הדברים שאנחנו יכולים לראות שנמצא משהו - זה הבורא, כשנעשה משהו – זה על ידי הבורא. זאת אומרת בכל מחשבה ורצון, בכל פעולה נמצא רק הכוח האחד הזה, הבורא. ולכן זה נקרא שהוא ממלא את העולם.

תלמיד: גם נאמר פה שצריך לבקש "תן חשיבות כבודך לעמך"

שאנחנו כולנו, כל הנבראים נרגיש חשיבותו, גדלותו, ייחודיותו. זה מה שחשוב לנו.

שאלה: איזה מצב זה שמרגישים "ברוב עם הדרת המלך", את גדלות הבורא?

זה מצב שאנחנו צריכים להגיע אליו. זה מצב שהבורא מתחיל להתגלות בכלים שלנו לפי ההשתוות בין הכלים שלנו ואיתו. זה מצב שמתחילים להתקרב לבורא ולהרגיש שזה הוא עושה והוא מתכנן והוא מבצע והוא עושה הכול, ואנחנו רק תוצאות מכל מה שהוא רוצה לעשות עלינו. גם לטובה, גם לרעה, לכל דבר ודבר - אין עוד מלבדו.

תלמיד: אנחנו יכולים להשיג את המצב הזה ביחד בעשירייה?

ודאי, זה מה שאנחנו צריכים להשיג. הבורא כך מתגלה לנו, אבל הוא צריך שטח כדי להתגלות. שיהיו מחשבות ורצונות בעד, נגד, שנהיה כמו באריגה בבד, כמו כלולים יחד למרות שהפוכים. ואז כשאנחנו מתחברים ככל שאנחנו יכולים, אז למרות שאנחנו כולנו שונים מאוד זה מזה, אבל ככל שאנחנו רוצים להיות בכל זאת יותר מחוברים, אז אנחנו עושים רשת קשר בינינו, וברשת הזו אנחנו בונים מקום שבו אנחנו יכולים לגלות אותו.

דווקא בגלל שאנחנו מנוגדים ומנותקים, שונאים ודוחים זה את זה, על פני זה אנחנו בונים קשרים בינינו עד האהבה - ואז הפער בין אלו לאלו מייצב בנו תכונות מנוגדות, שמוכנות להתאחד יחד כדי להיות דומים לבורא, ואנחנו מגלים אותו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מקימים בעשירייה את השכינה מעפר?

כשאנחנו בונים רשת שבה אנחנו יכולים לגלות את הבורא. והרשת הזאת היא כולה מתכונות, פעולות, רצונות, וכוונות שונות, אבל כולן מתחברות למרות הדחייה ההדדית, כדי לגלות את הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח.

שאלה: הזכרת שהבורא ממלא כל עלמין ומסובב כל עלמין וגם אנחנו פעולות ותוצאות שלו. אז איך אפשר להרגיש בצורה קבועה את גדלות הבורא בעצמות?

אנחנו משתדלים להיות מקושרים בינינו למרות שאנחנו נמצאים בדחייה הדדית בינינו. וכמה שנתקדם בינינו, נגיע לא רק לדחייה אלא לשנאה, ואפילו לרצון להרוג זה את זה.

תלמיד: לא מובן איך זה קשור להרגשת גדלות הבורא.

כי גדלות הבורא מתגלה בנו, ואנחנו צריכים לגלות אותו כמו כל דבר שאנחנו מגלים בדבר והיפוכו - בפער בין פלוס ומינוס, בין דחייה ונטייה לחיבור, בין אהבה לשנאה. ולכן כך אנחנו צריכים לבנות את עצמנו ולהתקדם, למרות שאנחנו נמצאים כל הזמן גם בכוחות של דחייה, אבל עלינו להבין שכל זה אנחנו מרגישים כדי עוד יותר להתעלות מעליהם.

וכמה שנתגבר על כוחות הדחייה לכוחות חיבור, אז נהיה כלולים בשניים האלו, יום ולילה, חושך ואור, שנאה ואהבה, עד שנתחיל באמת להיות כלים נכונים לגילוי הבורא.

אנחנו צריכים להתקדם לזה ואז נרגיש עד כמה זה עובד. גם בחיים הגשמיים אנחנו מגלים הכול אך ורק לפי הנוסחה "כיתרון האור מתוך החושך".

שאלה: האם השמחה שאני מקבל בשיעור הבוקר מההתכללות עם החברים זה חלק מלהרגיש את גדלות הבורא?

כן. כתוב, "שמחה היא תוצאה ממעשים טובים". התקרבת קצת יותר לחברים, התחברת איתם קצת יותר, ומזה יש לך תוספת שמחה.

שאלה: הפירוד מתגלה בתוך הלב, כי יש לי מרחק מהחבר, מהחברים. מעל זה אני עושה פעולה של חיבור, אבל זאת פעולה כאילו חלולה, אין מאחוריה שום רגש. לזה אנחנו מתכוונים, כשאומרים לשים את החיבור מעל הפירוד?

אתה צריך להרגיש שעל ידי הפעולה הזאת אתה מכסה את הפירוד.

תלמיד: מה זה אומר, לכסות את הפירוד? אני מכסה את זה בפעולה של חיבור בינינו, אני בא לשיעור, אני נמצא עם החברים.

לא, בא ונמצא זה לא אומר כלום. אלא שבהרגשה שלך, איפה שאתה מרגיש פירוד, אתה רוצה כביכול לשכב על זה, לכסות את זה בעצמך, כדי שיהיה איחוד.

תלמיד: זאת אומרת שהפעולה הזאת של ניסיון להתחבר צריכה להיות גם פעולה רגשית, בלב?

ודאי. כל הפעולות שלנו הן רק ברגש, כי אלו פעולות על הרצון, או על הרצון לקבל, או על הרצון להשפיע.

שאלה: אז אני מרגיש את שני הדברים ביחד? אני לא מבין.

אחד בלי השני בכלל אי אפשר להרגיש. תנסה להרגיש אחד ללא השני, ותראה שזה לא אפשרי.

תלמיד: זאת אומרת ההרגשה הפנימית היא של פירוד, ומעל זה אני מנסה לכסות בהרגשה של חיבור?

כן. מה שנקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: והפעולה שאנחנו עושים היא רק בשביל לעזור לזה, או שהפעולה החיצונית בכלל לא מעניינת?

זה כדי לעזור, כדי לקרב אותנו זה לזה.

שאלה: אנחנו קוראים פה קטעים על גדלות המלך, שאלו התפילות שלנו. יש קטע של רב"ש שמאוד השפיע עלי, שמדבר על לא לבקש גדלות, אלא לבקש כוח של אמונה למעלה מהדעת. מתי לבקש את זה, מתי לבקש את זה, איך לעבוד עם שני הדברים?

מתי לבקש כוח האמונה?

תלמיד: כן, כוח האמונה. יש קטע שרב"ש אומר, שאני לא רוצה לבקש את גדלות ה', אני רוצה לקבל את הכוח לעבוד למעלה מהדעת, כי אם אני אבקש גדלות ה' כאילו אני כבר ברצון לקבל.

תבקש כוח אהבה לבורא, זה הכול. ואז לא תתבלבל, תבקש שאתה רוצה לאהוב אותו. לא עבור מה, בלי סיבות, ובלי כלום, רק כוח אהבה. כי באמת כוח האהבה לא דורש שום סיבות.

שאלה: יש לי בלבול, אני לא יודע מי אני, אם הל מה שאנחנו רואים זה הבורא, אז איפה אני? איזה שטח אני תופס בעשירייה שלי?

איפה שאתה מרגיש, שם אתה נמצא. אתה בעצם נקודה קטנה מאוד, קטנטנה בתוך כל המציאות הקיימת. ככל שתתחבר עם החברים, אתה תתפוס שטח יותר גדול, והרגשת קיומך בעולמו של הבורא תהיה יותר מנקודה, יותר ויותר, תלוי עם כמה נשמות, חברים, אתה יכול להתחבר.

אבל לפעמים מרגישים כמוך, מי אני, אין לי כלום, אני לא קיים, גם זה קורה. אנחנו נעבור ונרגיש את כל הדברים האלה.

שאלה: איך לקבל מהחברים התרשמות כזאת, שאנחנו באמת יכולים להגיע לגדלות הבורא?

זה מה שאנחנו לומדים, איך לקבל התרשמות, על ידי עבודה יומיומית. אנחנו קמים לשיעור, שומעים, לומדים, ורוצים להתחבר. רק את זה אנו לומדים. אין לנו שום דבר חוץ ממה שאנו לומדים בשיעורים שלנו, רק בשביל מה להתחבר, ואיך להתחבר כדי לגלות את גדלות הבורא. איך מגלים אותו, באיזה כלים, באיזה חיבורים בינינו. זה כל הלימוד שלנו בינתיים.

אני מקווה שבעוד חודש חודשיים נתחיל ללמוד כבר משהו יותר מתקדם, אבל את זה אנחנו צריכים לקבל, ליישם, להתכלל בזה, ולייצב את זה בינינו.

שאלה: למה בחיים כשאומרים לי לדוגמה, לעשות ספורט, לאכול בריא, אני עושה את זה, ופה אני כל יום, כבר שנים מדבר על גדלות הבורא, וזה לא חודר, כלום, אפס. למה זה ככה?

כי אתה לא רואה מזה תוצאות. שם אתה מאמין שזה ככה. למה? כי כולם חושבים כך, ואתה מסתמך על מה שהקהל הגדול חושב. כאן אין לך חשיבות מספקת לחברים שתחייב אותך לעסוק באהבת חברים, ולחשוב על גדלות הבורא. צריך יותר ויותר לחשוב על זה.

שאלה: האם כדאי ללמוד את תפילת שמונה עשרה בעשירייה?

אני לא חושב. זה עכשיו יפזר אותנו לכל מיני כיוונים. זו תפילה מאוד רחבה, שתופסת כל מיני רצונות, מחשבות ומקרים. עדיף שתתעמקו במה שאנחנו לומדים.

שאלה: למה שאדם מגיע להשיג, לקבל בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא כלל להנאת עצמו, אז האור הפנימי הופך לאור מקיף. למה זה כך?

זה בכלל לא נכון.

שאלה: מתוך הבנה שחייב להיות יתרון האור מתוך החושך בזה כנגד זה, אם אין הרגשה של חיבור מגיעים לפה, זאת אומרת חייב במשהו לבדוק את עצמי, לעורר הרגשה או לפחות לזהות שיש פירוד, ורק מתוך זה אפשר לעשות צעד כלפי חיבור?

אם האדם מתקדם נכון, אז השמאל מתעורר בו מעצמו כדי לכוון אותו לימין יותר גדול.

תלמיד: ואם לא התעורר?

סימן שהוא מתקדם לא נכון.

שאלה: כשאנחנו מעלים את התפילה כדי שהבורא ירים את קרן התורה, למה אנחנו צריכים להשתוקק בעשירייה כדי שזה יקרה?

אתם צריכים לדבר יותר על גדלות הבורא, ומה לעשות כדי שהוא ישלוט עלינו.

שאלה: מה ההבדל בין גדלות הבורא לבין גדלות החברים?

קודם כל אני צריך לעבוד על גדלות החברים. אם אני משיג את גדלות החברים במשהו, אז מתוך זה אני צריך לעבוד על גדלות הבורא ולהגיע למצב שגדלות החברים וגדלות הבורא יהיו שווים וכל הזמן עולים בעיניי, בהרגשתי.

שאלה: כיצד נתרשם מחברי העשירייה כדי להגיע לגדלות הבורא?

במידה שאני מתרשם מגדלות החברה אז אני אוכל להתרשם מגדלות הבורא, להתקרב לגדלות הבורא.

שאלה: האם להיות בקשר עם החבר שלך ולהרגיש אותו ביחד איתך נעשה על ידי מציאות התדר הנכון כמו תחנת רדיו?

נגיד שכן.

שאלה: לפני כמה ימים הסברת שאין בעצם גדלות האור בלי גדלות הכלי, ואז נתת דוגמה שאין גדלות הבורא בלי גדלות החברים. מבחינתנו גדלות הבורא זה מילוי הכלי?

כן, ודאי, נכון. אם לא יהיה לי כלי שנקרא "גדלות החברים" אני לא אוכל לגלות את גדלות הבורא. גדלות הבורא זה האור וגדלות החברים זה הכלי.

שאלה: נראה שיש שתי עבודות, אחת זה להיכנס בין החברים בשיעור או במפגש ולקבל את גדלות הבורא, והאחרת במהלך היום, כשלא נמצאים עם החברים, לבנות ולהתפלל במאמץ לגדלות הבורא. האם אפשר להסביר את שתי הצורות האלה.

אני חושב שזה לא קשור אם יש חברים לידי או לא. אנחנו כבר צריכים להיות במצב קבוע שאנחנו מחוברים ומדי פעם בודקים את עצמנו האם אפשר לאחד את הקשר בינינו יותר ויותר, לא חשוב באיזה מצבים אנחנו נמצאים, באיזה מרחקים אנחנו נמצאים. עד שהמרחק הגשמי לא ישפיע עלינו, אלא רק ההתרחקות או התקרבות הרוחנית תשפיע עלינו. וכך אנחנו כל פעם נבדוק את עצמנו ונדאג איך כולנו נהייה קשורים תמיד.

שאלה: להרחיב קצת על הקשר בין גדלות החברים לגדלות הבורא. נגיד שאני מזהה שאני לא רואה את גדלות החברים, אפילו אני רואה הפוך, מקום שאני צריך עזרה מהבורא, זה גם נקרא סוג של גדלות הבורא?

כן. אם אתה פונה אליו שיעזור לך במשהו, כבר אתה מכיר בגדלותו.

תלמיד: נגיד שאני כן רואה את גדלות החברים וכן מצליח להתפאל, אז באופן טבעי כבר יש גם את גדלות הבורא.

למה באופן טבעי?

תלמיד: ככה אני מרגיש. אם אני מצליח לראות את גדלות החברים ואני רואה כאילו את הגדלות של החיבור, גדלות של הקשר, מרגיש את הדברים האלה, אז באופן טבעי יש בי איזו הודיה אם אני נמצא עם החברים בדרך.

נגיד, אומנם זה לא חייב להיות.

תלמיד: אם אתה יכול קצת להרחיב על הקשר בין גדלות החברים לבין גדלות הבורא. למה זה כלי וזה אור?

אם אני רוצה להגיע לגדלות הבורא אז אין לי כלי, אמצעי להתחיל לגלות את הגדלות שלו אלא רק דרך גדלות החברים.

תלמיד: למה?

באיזה כלי אני אגלה את גדלות הבורא, בכלל את הבורא אם לא בקשר שלי עם החברים, אם לא בחיבור של החברים?

תלמיד: בזה שחסר לי קשר איתו.

זה שחסר לך זה לא אומר כלום. חסר זה לא כלי. חסר לך זה סתם רצון לקבל.

תלמיד: לכן אני מנסה לברר איפה בדיוק הקשר בין גדלות החברים לבין גדלות הבורא. לא מצליח לאחוז בקשר.

את הגדלות של החברים אתה יכול לברר במגרש כדורגל. את הגדלות של החברים שלנו אתה צריך לברר כלפי המטרה קודם כל. למה הם צריכים להיות מחוברים, מה גדלות החיבור שלהם, מה הם רוצים להשיג בחיבור ביניהם. ואז לפי זה אתה שוקל את גדלות הקבוצה.

שאלה: למה אנחנו צריכים להתפלל שיסיר מאתנו את הסתרתו?

את הסתרת הגדלות שלו. לא אותו, אלא הגדלות שלו. אנחנו רוצים שגדלות הבורא כל הזמן תגדל בעיניי.

תלמיד: אבל על זה אני צריך לעבוד בעצמי, אז אני כאילו מבקש ממנו שיעשה את העבודה?

כן, אני מבקש. בלי זה הוא לא יעשה, הבורא לא עושה כלום בלי שאנחנו מעוררים אותו.

תלמיד: אבל אם הוא יסיר את ההסתרה, אז איפה תהיה העבודה?

הוא יסיר קצת את ההסתרה מעצמו, ויראה לנו קצת את הגדלות שלו, ואז לפי הכרת הגדלות שלו נוכל לעסוק יותר בפעולות השפעה וחיבור.

שאלה: למה גדלות הבורא לא מרגיעה ונותנת ביטחון אלא מחייבת לעבודה?

לא הייתי אומר שזה רק כך. אבל זה שגדלות הבורא דוחפת אותך לעבודה זה טוב. זאת אומרת, גדלות הבורא מראה לך שיש לך עוד מה לעשות בהשפעה. זה מצוין.

תלמיד: עבור כל העולם גדלות הבורא היא סוג של ביטחון. יש בורא גדול, אז אני רגוע. ואצלנו גדלות הבורא דווקא מחייבת אותנו.

מה שיש להם ומה שיש לנו זה לא אותו בורא. לנו יש בורא שממלא את כל המציאות, סובב את כל המציאות, סובב כל אחד ואחד מאתנו, דורש מאתנו סוג מיוחד של התאמצות, פעולות ותוצאות. ולהם הבורא הוא פשוט משהו שנמצא מעל כולם והם צריכים להשתחוות לפניו. ואנחנו לא, אנחנו פונים אליו ודורשים.

תלמיד: ואיך לא ליפול לבורא שיש לעולם?

על ידי זה שאנחנו כל הזמן עובדים כלפי המטרה שאנחנו צריכים להיות מחוברים ובחיבור שלנו דומים לו. יש לנו מטרה, אנחנו עובדים, והם משתחווים בלבד. להם יש כביכול מין הסכם עם הבורא, "אנחנו עושים כך וכך ואתה תעשה לנו טוב כך וכך".

לכל העמים, לכל המדינות, לכל האומות ולכל הדתות יש כביכול הסכם עם הבורא. ויש להם אנשים שנמצאים בקשר הזה בין כל אדם והבורא ואלו הקדושים שלהם. ואצלנו לא, אצלנו אין קדושים, ואין מנהלים, אין שום דבר, מלבד זה שכל אחד ואחד לומד איך הוא חייב להיות קרוב לבורא, לשרת אותו, לתקן את עצמו, להתקרב ולהתחבר אליו וכן הלאה. זאת אומרת, אנחנו לא עושים מהבורא קדוש שמשתחווים לפניו בלבד, אלא אנחנו עושים ממנו גדול, לא קדוש, יותר טוב להגיד גדול, כדי להידמות לו.

תלמיד: ומה ההסכם שלנו אתו?

שהוא יעזור לנו להידמות לו.

תלמיד: ובתמורה מצדנו אנחנו מוכנים לעשות הכול בשביל החיבור בינינו?

כן. אנחנו מוכנים לעשות הכול בחיבור בינינו כדי לגלות אותו, לעשות לו בזה נחת רוח. ונחת הרוח שאנחנו מייצבים בשבילו היא בשבילנו כהון תועפות, היא בשבילנו התענוג, המתנה והפרס הכי גדול. זאת אומרת הכול בעל מנת להשפיע, בשונה מעל מנת לקבל. איך שלא תסובב זאת, בזה ההבדל.

שאלה: ההרגשה היא שאנחנו נותנים לו משהו מפלסטיק ומקבלים ממנו יהלומים. אנחנו כאילו נותנים מוצץ ומקבלים משהו טוב במקום.

טוב.

שאלה: אמרת שיש אנשים שיש להם הסכם עם הבורא, "אנחנו נעשה בשבילך ואתה תיתן לנו מה שצריך", כלומר על מנת לקבל. ואנחנו לעומת זאת מדברים על גדלות הבורא. מה ההבדל? מה אנחנו אמורים להרגיש לעומת מה שקורה אצל כל השאר שמרגישים שיש להם את הבורא שלהם בכיס?

אני לא מבין אותך. מה אכפת לך מאלו שהבורא אצלם בכיס?

תלמיד: יש להם כזאת התפעלות, עכשיו בחגים אנשים מרגישים, מתפללים, חושבים שהם קשורים למשהו, למישהו, יש להם ביטחון וכוח. ואצלנו זה תמיד נעלם, פעם יש את הבורא, פעם אין את הבורא. פעם יש חברים, פעם אין חברים. זו תמיד עבודה.

זה כדי שאנחנו כל פעם נעלה אותם יותר ויותר גבוה, גם את החברים וגם את הבורא.

תלמיד: כדי לחזק את הקשר עם הבורא ועם החברים.

כן. לכן זה נע ונד, ונעלם, נמצא לרגע אחד ושוב נעלם. כך זה צריך להיות, כדי שאתה תחזיק את עצמך בקבוצה, כלפי המורה וכלפי הבורא בסופו של דבר. ושלא בטוח יהיו לך, לא זה ולא זה, אלא אתה תמיד תהיה בין שמים וארץ, ודווקא על ידי זה תתקדם. את כל התנאים האלה נותנים לך כדי שאתה תפתח אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: האם זה נכון שבשבילנו גדלות הבורא זו גדלות תכונת ההשפעה, האהבה והחיבור וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, ושום דת לא רוצה את זה.

נכון.

שאלה: כתוב שאנחנו יכולים לגלות את גדלותו לפי מה שאנחנו משערים את גדלותו. מצד שני אתה אומר שהגדלות שלו נקבעת לפי גדלות החברים. אני מרגיש שיש יחס הדדי בין גדלות החברים לבין גדלות הבורא, זאת אומרת גם גדלות הבורא מגדלת את גדלות החברים. איך המנגנון הזה עובד?

אני לא יודע להסביר את זה. פשוט צריכים לעבוד על אהבת חברים ועל גדלות החברים, ומתוך זה אתה בטוח תגיע לגדלות הבורא ולאהבת הבורא. צריכים להשקיע יותר.

תלמיד: כן, אבל אני מרגיש לפעמים שכאשר אני מגדיל את גדלות הבורא אז גם גדלות החברים גדלה.

נכון. הם קשורים זה לזה. אבל לגדלות הבורא אתה לא יכול להגיע בצורה ישירה, אלא רק דרך אהבת חברים. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: כתוב פה  וכל התפילות, שאנו מתפללים, צריכות להיות "לאקמא שכינתא מעפרא" להקים שכינה מעפר",. האם יש משמעות לתפילה דווקא בצורה כזאת, "להקים שכינה מהעפר"?

רב"ש אומר לך, הוא כותב לך שכל התפילות הן כדי להקים שכינה מהעפר. אז מה אתה שואל, כך כתוב.

קריין: קטע מס' 11.

"עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה שלא לפגום בכבוד המלך. פירוש, שאם אין לו רצון רק להשפיע נחת רוח להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים. ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים, כי ממנה האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולהכנס לדרך של אהבת הזולת. וכישגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'." 

(הרב"ש. מאמר 13 "בוא אל פרעה - ב'" 1986)

זאת אומרת, אם יש לאדם נטייה לאהוב את הבורא, להתקרב לבורא הוא צריך קודם כל להבין שלפני הכול הוא צריך לסדר את היחס שלו עם החברים. ככל שזה לא נעים, ככל שזה לא מושך, ככל שזה נראה לא חשוב בעיניו, הוא בכל זאת צריך דווקא לזה ללכת.

1. זו בעיה גדולה מאוד, אבל היא שמסדרת אותנו ומסובבת אותנו מגשמיות לרוחניות. בגשמיות אנחנו מכוונים לבורא ושם מוכנים להתפלל ולעשות הכול וממש להשתחוות לפניו. אבל ברוחניות, המקובלים דורשים מאיתנו - אם אתם רוצים להתקדם לרוחניות, אז קודם זו אהבת הבריות, קודם זו אהבת חברים, ורק מזה, אחרי זה, אתם יכולים להגיע ליחס נכון לבורא. רק בצורה כזאת ורק בסדר כזה.

   זה מה שכותב כאן רב"ש, "עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה שלא לפגום בכבוד המלך." לא לפגום בכבוד המלך, כבוד הבורא. "פירוש, שאם אין לו" לאדם "רצון רק להשפיע נחת רוח" לבורא "להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים". איך אני מוסר לחיצוניים אם אני רוצה להגיע לבורא, להשפיע לו?

"ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים," "ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים כי ממנה" רק ממנה "האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולהכנס לדרך של אהבת הזולת. וכישגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'". 

(הרב"ש. מאמר 13 "בוא אל פרעה - ב'" 1986)

זו העבודה והרבה מאוד שנים האדם עומד על זה ולא מתחיל מפני שהוא לא יכול להתקרב לחברים, וכאן בעצם המכשול הגדול ביותר בעבודה הרוחנית. ולכן "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", נשארים כל כך מעט חברים אחרי שבאים הרבה, כי את התנאי הזה דווקא, שצריכים קודם להגיע לאהבת חברים ואחר כך לאהבת הבורא, את התנאי הזה מקיימים מעט אנשים.

שאלה: מה נקרא "וכשיגמור את העבודה של אהבת חברים" בעשירייה?

אי אפשר לגמור אותה, אלא בה מתחילה להתגלות גדלות הבורא שמתגלה בכל החברים. ואז בסופו של דבר אנחנו גומרים את עבודת החברים, גם עם עבודת הבורא וכולנו נכללים. זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שכולנו מתחברים בגמר התיקון.

שאלה: מה צריכים לעשות כדי להגיע לאהבת החברים?

קודם כל להתבטל כלפיהם, ולקרוא מאמרי רב"ש על אהבת חברים.

תלמיד: מה זה אומר להתבטל כלפיהם?

במאמרים זה כתוב.

שאלה: האם מלכתחילה אני אמור לכוון את הכוונה שלי כך שבלימוד עם החברים עליי להסב נחת רוח לבורא או שזה מגיע אחר כך?

תנסה מלכתחילה בכל מה שאתה עושה לחברים, לרצות לגרום בזה תענוג לבורא. כמו ילדים שמשחקים יפה כדי שאימא תהנה מזה.

שאלה: אם הבנתי נכון, המצב הזה של לגמור את עניין אהבת חברים והמצב של השגת הבורא הם בעצם אותו מצב?

כן, כמעט.

תלמיד: מה ההבדל?

את זה עוד נלמד.

שאלה: האם כשהאדם מקבל עשירייה, אז יש הבטחה של הבורא שהאדם יגיע לאהבת ה', כמו חוזה?

אם הוא מקבל את העשירייה כמו את עצמו, אז דרך זה הוא מגיע לאהבת הבורא.

תלמיד: יש הרבה אנשים ששומעים אותנו, מכירים אותנו ומרגישים שיש כאן אמת, אבל הם לא מאמינים שזה אפשרי מה שאנחנו עושים.

זה עניין שלהם. כך כתוב.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאדם מקבל עשירייה כאילו הוא נכנס לחוזה עם הבורא בעצם?

נכון, נכון. חוזה עם הבורא זו כל המערכת של הבריאה שאנחנו מתחילים להכיר שכך היא עובדת. ולכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".

תלמיד: ואפשר לספר את זה לאנשים שיש דבר כזה?

ודאי, כך כתוב. זה חוק.

שאלה: למעשה העשירייה בנויה מעשרה חברים. יש לי עוד תשעה חברים, אחד אני אוהב יותר, אחד אני אוהב פחות. האם כדאי להתמקד כל פעם במישהו כדי להעלות את האהבה אליו וליישם את מה שרב"ש ממליץ כלפי החברים, כלפי אהבת חברים?

תקרא מה שכותב רב"ש ותשתדל לקיים. הוא כותב על זה הרבה.

שאלה: עכשיו דיברת שאלף נכנסים לחדר ורק אחד יוצא להיכל המלך. בעבר נתת פירוש אחר, שאלף מחשבות נכנסות ורק כוונה אחת זכתה להגיע לבורא. איך לנקות את כל המחשבות המלוכלכות כדי שנישאר רק עם כוונה נקייה להגיע לבורא?

רק על ידי חיבור בין החברים. לא לחשוב על כל הדברים האלה, תנסה להשקיע את עצמך בחיבור עם החברים והכול יסתדר.

שאלה: מה זאת אומרת לפגום במלכות, בגדלות המלך, אם רוצים רק להשפיע נחת רוח לבורא, למלך?

ישנם כאלה מחשבות ורצונות שאתה לא מכוון בהם להשפיע נחת רוח לבורא, זה נקרא שאתה פוגע בגדלות שלו.

שאלה: מאז ראש השנה אני מרגיש שכל החיבורים, הקשרים שלי נשברו לרסיסים, אני עצמי שבור. איך אני יכול לצאת מזה?

למה אתה חושב על עצמך, למה? שבור, שבור. מה איכפת לך ששבור? בטוח שבכל מצב שאתה נמצא, הבורא סידר לך את המצב הזה. אז מהמקום שאתה נמצא אל תחשוב על עצמך שאתה שבור, תחשוב איך אתה מהמצב שהבורא סידר לך, יכול להתעלות לעשות נחת רוח לו, מה אתה יכול לעשות במשהו טוב לבורא.

תלמיד: אבל אני לא מרגיש את החברים, אני צריך להרגיש אותם.

תבקש מהבורא שייתן לך יכולת להרגיש את החברים, להיות מחובר איתם, להתחזק על ידם בחיבור, להתחמם איתם יחד, ואז מתוך כולם כבר להתחיל להעלות את הראש לבורא, אליו, ולבקש ולדרוש.

שאלה: אני מגדיל את החבר, מבטל את עצמי בפניו ומתאר לעצמי שמאחוריו עומד הבורא ויש כזה קשר בינינו. האם זו גישה נכונה או לגשת אחרת?

נכון, גם זאת גישה נכונה.

שאלה: האם ניתן לומר שהחוק מאהבת הבריות לאהבת הבורא זה מימוש של השתוות הצורה, החוק של השתוות הצורה?

כן.

שאלה: אני מניח שאף אחד לא יגיד שהוא שונא את החברים, אז לפי מה האדם קובע אם הוא נמצא באהבת חברים ולא משלה את עצמו?

לפי ההרגשה שלו, אין מה לעשות, זה רק עניין של הרגשה כאן. אנחנו קובעים זאת לפי כמה שאנחנו מבינים מה נקרא חיבור, ריחוק, הרגשת שנאה, אהבה. אחר כך, כשניכנס לרוחניות יהיו לנו מדידות מדויקות, צמצומים, מסכים, אור חוזר, זיווגי דהכאה וכן הלאה, אז על פני המידות של הרצון לקבל והרצון להשפיע, נוכל לראות איפה אנחנו נמצאים, אבל עכשיו בינתיים לא.

תלמיד: בשלב הזה אם כך, זה רק אם אני מרגיש ניגודיות, פעם יש לי דחייה, אחר כך אני מתגבר עליה ומרגיש קרבה וכן הלאה?

כן. היום בינתיים אלה דחייה וקירבה. אחר כך זה יהיה יותר ויותר מדויק. יהיו מידות, הבחנות, בחינות גם בזה וגם בזה.

שאלה: אנחנו לומדים שגדלות הבורא גורמת לרצות להידמות לו, לתכונה שלו. האם אותו הדבר גם בגדלות החברים?

בוודאי שאם החבר גדול, אז אתה רוצה להידמות לו. זה קורה לנו בצורה טבעית.

תלמיד: אם הוא גדול במשהו ואני אוהב את זה, שמח שזה מביא אותו למטרת הבריאה.

אז גם אתה תרצה להיות כמוהו, בצורה טבעית אתה כך נמשך.

תלמיד: האם אפשר לומר שזאת בקרה לעבודה נכונה, שהרצון להיות כמוהו הוא סימן לכך שזה הכיוון הנכון?

כן בוודאי, כך גם אמא אומרת לילד, "תסתכל, תראה איזה ילד טוב הוא, איך הוא לומד, תהיה כמוהו" וכן הלאה, ככה מלמדים אותנו.

שאלה: איך להרגיש את העשירייה כמוני?

בעיקר על ידי ביטול עצמי.

קריין: קטע 12.

"ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך.

ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גורמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדוה."

(הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" 1986)

שאלה: אחרי שעשינו את העבודה באהבת חברים מה העבודה שלנו מול הבורא?

כל הדברים שאנחנו עושים לגבי החברים הם כתיקון הכלי. ועכשיו, ככל שהכלי מחובר, מתוקן, מוכן למילוי, אנחנו צריכים לפנות בבקשה למילוי ולבצע עם המילוי מצד הכלי, זיווג דהכאה כדי למלא אותו בכבוד ה', בגדלות ה'. זה נקרא שהשכינה שוכנת בכלי, ממלאת אותו. לכן לאחר אהבת חברים וחיבור בינינו ליצירת הכלי, אנחנו צריכים להגיע לזיווג דהכאה עם הבורא.

תלמיד: איך מגיעים לזיווג דהכאה עם הבורא?

חכה בסבלנות. עוד לא השגנו את הכלי, נלמד כפי שלומדים בחכמת הקבלה ונראה כמה היא מלמדת אותנו פעולות רוחניות בזו אחר זו. לא ללמוד עכשיו מבלי לדעת במה מדובר. לכן אני לא כל כך רץ בלימוד הזה, קודם שתהיה לנו הרגשה, הבנה כלשהי, לפחות קטנה, מה זה צריך להביא לנו. זה כמו ילד המסתכל על אוטו. הוא מזהה שכאן המנוע, כאן תא הנהג, כאן הארגז שממלאים בחול, ואז האוטו נוסע, מוביל את החול הזה. כשתהיה לנו הרגשה בחלקים האלו בצורה גסה נוכל ללמוד את חכמת הקבלה בצורה פרקטית, מעשית.

תלמיד: ולאחר מכן זה הופך לעבודה פרטית?

לא, לקבוצתית. הכול בקבוצה ועוד יותר, קבוצות מתחילות להתחבר כעם ולאחר מכן כל העולם, אנחנו נמצאים בדור האחרון.

שאלה: כאן כתוב שצריך לייצר אווירה חזקה יותר של הבורא ואז כל אחד בגופו מרגיש שכל הפעולות שהוא מבצע למען הקדושה. מה זה הגוף?

רצון לקבל.

תלמיד: אבל הרי הוא לא מתוקן.

אנחנו מדברים על כך שהוא כבר הולך בדרך ומשהו משתנה, אחרת איך הוא מרגיש?

שאלה: כתוב, ככל ששיעור גדלות הבורא גדול יותר בעיניו כך הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה וחדווה, האם זו שמחה פנימית או שמחה המורגשת גם כלפי חוץ?

לא, כלפי חוץ אין לעולם כלים להרגיש את השמחה שלו. זאת שמחה פנימית, שלו, כי יש לו כלים לשמחה הזאת, לרוחניות הזאת, האור מתלבש בכלים הללו.

קריין: כן, קטע מספר 13.

"כל הרווח שלנו הוא, שנזכה לשמש את הבורא יתברך. וזהו דבר חשוב מאוד, משום שזה הוא ענין של אמת, היינו שיזכה להיות דבוק במלך מלכי המלכים. מה שאין כן כשכל התענוגים בנויים בזה, שכל הנאה שיש לו, הוא בזה שלוקח הנאה ותענוג בזה שמשמש את עצמו, ולקבל תענוג בלבושים של קבלה שייך גם לבעלי חיים ולאו דוקא לבני אדם, שהוא מובחר היצורים, שיהנה מאותם לבושים שבעלי חי נהנין, זה לא מתאים בשבילו.

אלא כל הלבושים, שהאדם רוצה לקבל הנאה, יהיה מלבושים של כלים דהשפעה. זאת אומרת, בלי תענוג אי אפשר לעבוד. אלא התענוג שלו הוא, במה שכל התענוגים שלו נמדדים, כמה שהוא יכול להשפיע להמלך. היינו, אם הוא רוצה לדעת, כמה הוא מקבל הנאה מעבודתו, אל ימדוד כמה הוא נהנה מעבודתו, שפירושו, כמה שיש לו הנאה משימוש המלך. אלא ימדוד ממעשים, היינו כמה הוא רוצה שהמלך יהנה מעבודתו. נמצא, שכל חשיבתו הוא ממה שהוא משמש את המלך."

(הרב"ש. מאמר 5 "בענין כבוד אב" 1986)

סדנה

דונו בעשירייה על הקטע שקראנו, והוציאו מתוכו שאלות.

*

שאלה: לאחרונה השיחות בעשייריה אצלנו הן לגבי ההזדמנויות שיש לנו להעלות את גדלות הבורא, את חשיבות הבורא, את ההזדמנויות שיש לנו לעבוד בהשפעה. ואילו במאמר נדמה שהוא אומר שהשכר של האדם שהוא מקבל יותר הזדמנויות. האם נכון איך שאנחנו רואים את זאת בעשירייה?

כן, ככל שהאדם מתקדם יותר בדרך או בסולם אז יש לו יותר הזדמנויות, כי הכלי שלו נמצא בהתכללות עם יתר הכלים מסביב ועל ידי זה הוא גדל. אנחנו לא גדלים בכוח שלנו, אנחנו גדלים על ידי חיבורים עם כולם עד שמגיעים למידת האדם הראשון.

זו בעצם מידות הגדלות שלנו, אנחנו רואים זאת בגדלות האדם שגדל, אז מתוספים לו תאים, קשרים בין התאים, אחר כך חיבורים אחרים, אחר כך הוא מתחיל לספוג דברים מבחוץ ולהכניס אותם בפנים, וגם מעצמו נותן החוצה. זאת אומרת הכול זה נמדד לפי גדלות הקשרים, מידות הקשרים, ככל שיש לו קשרים רבים עם כל הסביבה, לפי זה הוא נקרא "גדול". ברוחניות זה כך, עד שהוא ממלא את כול המציאות בקשרים שלו, משמע שחזר למידת האדם הראשון - הוא וכך גם האחרים עד שכולם מגיעים לחיבור.

תלמיד: בנוסף יש גם חשש, פחד שאנחנו עלולים לאבד את ההזדמנויות האלה בכל רגע. הבורא נותן לנו הזדמנויות לעבוד בהשפעה, להראות יותר אהבת החברים, לתת יותר ביטחון לחברים, לקבוצה, ואנחנו עלולים לאבד את ההזדמנויות האלה בתוך הרשת הכללית. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לוודא לא נפספס את ההזדמנויות הללו?

לכן אנחנו לומדים שצריך קודם להגיע לעשירייה, ומעשירייה לחיבור עם יתר העשיריות, ועם יתר עשיריות למאות ולאלפים ולעשרות אלפים וכן הלאה. כך אנחנו צריכים לגדול ותמיד הכוח שלנו יהיה לא בכמה שכך אד חזק, אלא עד כמה קשרים יש לנו בין כל אחד לאחרים. כמו במחשב, תא של מחשב, הוא תא, אבל עד כמה הוא יכול להיות בהתקשרות עם תאים אחרים ובאיזו מהירות הוא יכול להיות להתקשר איתם, זו בעצם כל איכות המכונה. כך גם אנחנו צריכים למדוד את עצמנו, כתאים של אדם הראשון - הוא המיקרו פרוססור ואנחנו התאים שבו.

שאלה: האם מידת גדלות החברים צריכה להיות אצלי כדי שתהיה לי מספיק גדלות המטרה?

לא יכולה להיות גדלות הבורא יותר מגדלות החברים. כי גדלות החברים זה הכלי וגדלות הבורא זה האור שמתגלה בתוך הכלי, ואור לא יכול להתגלות יותר מעוצמת הכלי, לכן הכול תלוי בגדלות החברים. לאט, לאט אנחנו מעכלים את זה, מסכימים עם זה ומוכנים אפילו ללכת על זה ככל שאפשר, ולרצות ולחפש ולבקש מהבורא שייתן לנו הכרת גדלות החברה. זה הפרמטר הנתון שבו אנחנו תלויים בכול, כמו שאתה קונה מכשיר מסוים, אתה מסתכל על איזה נתון שבו, או על הספק או על התדרים או על כל דבר שיהיה, אצלנו זה מהות החברה, איכות החברה לפי כמה שהם מחוברים.

תלמיד: בקטע אנחנו קראנו שחשוב שיהיה לי איזה פורמט של מדד פרקטי עד כמה אני משפיע לבורא, האם ניתן למדוד את זה?

תנסה למדוד את זה עם החברים. עכשיו דיברנו על זה. ככל שאתה יכול להיות בלתת ולקבל מהאחרים, במידה הזאת אתה יכול להיות בקשר עם הבורא.

תלמיד: בפתיחת הציטוט כתוב שכל השכר שלנו הוא שזכינו לשמש את המלך, מה הרווח בדיוק? כי לא ברור איך לשרת את הבורא, רק המקובלים יודעים ומלמדים. איך לשכנע את עצמי שבאמת כדאי לעבוד את הבורא ושבאמת זכינו לזה?

בינתיים אנחנו לא יכולים להבין מהי מטרת הבריאה. אנחנו יכולים להגיד כתוב, שאנחנו צריכים להגיע לדרגת הבורא, "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך", לדעת את הבורא, להתחבר לבורא, להידבק בבורא. אבל אנחנו לא מרגישים את הדברים האלה וסתם לדבר במילים, לא נותן לנו שום הרגשה. אנחנו בני הרגשה ולכן קשה לנו להגיד מהי מטרת הבריאה. במילים אנחנו אומרים, שמטרת הבריאה היא לגלות את הבורא, להשיג את הבורא, להידבק לבורא, להגיע למצבו, שאנחנו יחד ככלי מגיעים למצב שכל האור נכנס בנו ואנחנו מכניסים אותו בנו והכלי שלנו נעשה דומה לאור. כמו שהאור נותן לנו, פועל בנו, כך הכלי שלנו מקבל את האור והוא נותן לו, וזה נקרא "עד ה' אלוהיך.

ככה אנחנו מגיעים, זה גמר התיקון. מה שקורה לאחר מכן, אנחנו לא לומדים בינתיים. רק תבינו שבזה אנחנו מתקנים את עצמנו לדרגת הבורא ומה שקורה למעלה מזה, אומרים שיש, אבל אנחנו לא מקבלים מזה שום ידיעה ברורה מפני שאין לנו כלים, שם הכלים חדשים עוד יותר.

שאלה: איך אני יכול לדעת שהכנתי את הכלי שלי כלפיי הבורא?

לפי מידת החיבור עימו.

שאלה: איך אני יכול להתבטל לפני הגדלות והאהבה של החברים מבלי לקבל שום תענוג לעצמי?

תבקש תיקונים איך להיות בעל מנת להשפיע. שהבורא או חברים, למי שאתה מתכון, יהיו בעינייך כל כך גדולים, כה גדולים, שאפילו נתינה להם אתה תגלה כקבלה. למי שאתה אוהב אתה נותן מתנה ואתה מפחד, האם הוא יקבל ממך או לא. וכשאתה נותן והוא מקבל, אתה שמח מאוד ובשבילך כאילו אתה קיבלת. הכול תלוי בהערכת גדלות הבורא בעינייך.

שאלה: מהו התענוג מכלי דהשפעה, מהי ההרגשה של התענוג הזה?

אני מצטער חברי, אבל אני לא יכול להסביר לך מה זה תענוג. צריך שהתענוג שלך והתענוג שלי יהיו דומים ואנחנו נסביר זה לזה מהו התענוג. אחרת, אנחנו לא יכולים להעביר תענוג זה לזה, לא.

תלמיד: אני חושב שדרך העבודה אני אצליח להבין.

כן, אחרת לא. אם היינו מרגישים את הדברים האלה, אז היינו יכולים לדבר על זה, אבל אם אחד לא מרגיש לא יעזור שהאחר מרגיש, הוא לא יוכל להעביר לו את הטעם הזה.

תלמיד: אני מבקש סליחה כי אני מבלבל את זה עם תענוג גשמי ולכן אני עדיין לא מצליח להבין.

גם תענוג גשמי אנחנו לא יכולים להעביר זה לזה. תסביר לי בבקשה מה זה מקרוני עם עגבניות. אני אף פעם לא אכלתי את זה, אבל אומרים שזה משהו נהדר. יותר ברור, נכון?

שאלה: כתוב שאנחנו מקבלים את כל התענוגים שלנו והם כמו אצל בעלי חיים. אפשר לומר שגם חתול וגם כלב מקבלים את אותם התענוגים מהחיים כמו האדם, אין לנו משהו יותר גבוה?

לא משהו יותר גבוה מאיתנו, כי אנחנו מקבלים את כל התענוגים ברצון לקבל שלנו על מנת לקבל. ולכן דומם, צומח, חי, מדבר, לא חשוב מי, כולם כבהמות מקבלים תענוגים לתוכם ונהנים מזה.

תלמיד: אבל אני מקבל יותר תענוג מהחיים מאשר בעלי חיים.

כן, אבל זה רק אומר שאתה יותר בהמה, שאתה יותר גרוע, שאתה יותר רחוק מהבורא.

תלמיד: האם התענוג שאנחנו רוצים לקבל מרוחניות זה תענוג לכיוון אחר.

נכון מאוד, יופי. כדי להגיע לתענוגים רוחניים אנחנו צריכים להכין את עצמנו לאפס וללכת לכיוון הפוך, בלתת, ולקבל תענוג מזה שאנחנו נותנים, אז תהיה לנו אפשרות בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: אחרי עשרים שנה שאני לומד עדיין אני לא מבין מה זה חיבור.

תעשה חיבור פעם אחת ולא תצטרך ללמוד עשרים שנה. אז תבין מתוך זה שאתה עשית.

שאלה: נניח אני מגיע לשיעור בוקר להכנה ואנחנו נמצאים ארבעה אנשים, ועד סוף השיעור אנחנו מגיעים לעשרה. מה עושה יותר נחת רוח לבורא, שנהייה מההתחלה עשרה או שנהייה שלושה ארבעה ונאסוף אותם בדרך?

ברור שאם כולכם מתחילים יחד אז יש לשיעור, לרצונות ולתפילות שלכם יותר עוצמה. הכול יותר, "ברוב העם הדרת מלך".

שאלה: מדוע כל כך קשה להבין שבלהשפיע אנחנו משיגים יותר תענוג מאשר בלקבל?

כי בזה שאנחנו משפיעים אנחנו עובדים עם כלי בלתי מוגבל, כלי של כל היקום, כי אני רוצה להשפיע וזה עובר דרכי לכל היקום. מה שאין כן, בעל מנת לקבל אני יכול להשתמש רק בכלי שלי ולכן אני יכול לקבל רק תענוגים של העולם הזה, שהם קטנים, שהם זמניים ונעלמים ונגמרים ובסופו של דבר אני מת. הכלי מוגבל.

שאלה: התענוג הרוחני הוא לראות שאני עובד בלי לקבל שום תענוג עבורי אלא לקבל תענוג עבור הבורא? האם זה ליהנות מזה שאני לא נהנה לעצמי?

כן, אתה רוצה להגיע למידת אהבה כזאת שכשאתה נותן לבורא זה יורגש בך כקבלה לעצמך. כמו אימא שנותנת לתינוק, ככל שהוא מקבל ממנה, אוכל מהבקבוק שלו או מהחזה שלה, עד כמה היא נהנית שהוא מקבל ומקבל.

שאלה: בדאגה עבור החברים להגדיל את חשיבות המטרה ובזה שאני מחבר את החיסרון שלהם כדי להעלות אותו לבורא, עם כל הדברים האלה אנחנו משיגים את התיקון של הכלי?

כן. זה אחד ממרכיבי התיקון.

שאלה: כשמחפשים את גדלות החברות ובסופו של דבר רואים אותן גדולות, בשביל מי העבודה שאני עושה, בשביל העשירייה, בשבילי או בשביל הבורא?

בשביל הבורא, כי זה בדרך כדי לעשות לו נחת רוח. גם שאנחנו מכינים את הכלים שלנו בחיבור שלנו, באהבה בינינו, גם בזה אנחנו כבר עושים נחת רוח לבורא.

שאלה: האם אפשר למצוא את גדלותו של החבר לפני שמגיעים לאהבת החבר?

להגיע לאהבת הבורא לפני שמגיעים לאהבת החבר זה בלתי אפשרי. באיזה כלים אתה תגלה את זה? אתה צריך להכין את הכלי. זה כמו שאין לי אוזן ואני רוצה לשמוע, כך זה עם אהבת החברים. אם אין לי אהבת החברים אני לא יכול להרגיש שום דבר מהבורא, אין לי שמיעה חיצונית כדי שאשמע אותו.

שאלה: מדוע אנו מתפללים לבורא שיסיר את הסתרתו, הרי יש ערך רב להסתרה?

אני צריך להסתיר את הבורא ממני כדי לא לקבל את הגילוי שלו בעל מנת לקבל, ורק במידה שאני מוכן לקבל את הגילוי שלו כדי להשפיע לו נחת רוח, לא לעצמי אלא לו, שאני מוכן בזה להיות דבוק בו, מסור לו, אז המסירות הזאת לו, במידה שיש לי אותה, במידה הזאת אני מוכן לקבל את הגילוי שלו ואז אנחנו מתחברים בזה.

שאלה: מה זה אומר לשרת את הבורא?

לשרת את הבורא זה נקרא "לשרת את הבריות" כי הבורא לא צריך שום דבר ממני, מאף אחד, אלא הוא ברא את הכלי ושבר אותו כדי שתהיה לנו אפשרות לחבר אותו, להרכיב אותו ובזה לשמח אותו. אחרת כלפינו הוא כאילו היה מבודד כי הוא לא זקוק לכלום. אז יש לו פעולה כזאת שהוא עושה את החיבור בינינו לבינו על ידי זה ששבר את הכלי ואז על ידי תיקון הכלים אנחנו יכולים להיות עמו בקשר ולהראות לו כמה אנחנו משתוקקים לחיבור עמו, לגילוי שלו.

שאלה: איך נכון להעלות את גדלות את החברות בעשירייה? האם לדבר בשבח כל חברה וחברה באופן אישי או לדבר באופן כללי?

זה תלוי במצב, זה לא כל כך חשוב, לפעמים כך, ולפעמים כך. אבל באופן אישי זה יותר טוב, רק עם כולם.

שאלה: איך לשמור על האיזון בין גדלות החברים ובין גדלות הבורא? מצד אחד שלא נתרכז בגדלות החברים ונשכח שהבורא הוא המטרה, ומהצד האחר שלא נתרכז בגדלות הבורא במקום בבניית הכלי של אהבת חברים?

זו שאלה נכונה. אנחנו צריכים להיות במצב ששני הדברים האלה יהיו שווים, גדלות הבורא וגדלות החברה, ואחד לא צריך להיות יותר מהאחר. רב"ש כותב על זה, יש אפילו מאמר על זה.

שאלה: מתי ההשפעה לאחרים הופכת להיות לתענוג עבור האדם?

כשיש לו כלים דהשפעה אז ההשפעה לאחרים הופכת להיות לו לתענוג.

שאלה: למה כל כך קשה לפנות מקום בלב לגדלות החברות ואיך להתגבר על המכשול הפנימי הזה?

צריכים לנסות. אין כאן מה להוסיף, תעבדו על זה ותראו.

שאלה: כתוב "וכשיגמור את העבודה של אהבת חברים אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'". האם העבודה הזאת נגמרת כשאהבת החברות נשארת בקביעות?

לא. אלא זה תמיד במידות, במדרגות. זה יהיה בדרגה שלנו, זה יהיה בדרגה של תלמידי רבי שמעון ועוד.

שאלה: בציטוט 11 כתוב "אם אין לו רצון רק להשפיע נחת רוח להמלך בטח הוא יפגום בכבוד המלך שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים". מי או מה הם החיצוניים?

החיצוניים הם הרצונות לקבל שלנו שנמצאים מחוץ לקדושה.

שאלה: האם נכון לומר שההתקדמות הנכונה בעבודתנו היא הרגשת שבירה מתגברת בינינו?

אפשר להגיד.

שאלה: איך אפשר לא לשכוח את הבורא בשמחה מהמפגש עם החברות אלא להפך, להתחזק בגדלות הבורא?

הכול תלוי בכוונות שלכם והכול תלוי איך אתם מחברים ביניכם ומגדילים את עצמכם. בהתאם לכך אתם יכולים לחבר את עצמכם, לקדש את החיבור, לעשות אותו יותר בעל מנת להשפיע זה לזה, לקרב את החיבור הזה לתכונת הבורא, מהשפעה אחד לאחר להשפעה לבורא. התוצאה מההשפעה הכללית שלכם מורגשת בבורא כהשפעה אליו, ואז תתחברו. לפי המידה הזאת הבורא יתגלה בכם, בתוך החיבור שלכם.

שאלה: איך אדם שיש לו את גדלות הבורא מתוך גדלות החברים מרגיש את הרצון לקבל?

הוא מרגיש שהרצון לקבל עוזר לו להתקדם ולבצע חיבור עם החברים ועם הבורא, כי הרצון לקבל שלו כבר עובד בעל מנת להשפיע.

שאלה: אני מקבלת גדלות דווקא מחברות שהן לא בעשירייה שלי. האם הרגשה זו אמיתית?

רצוי לא לצאת מגבולות העשירייה. לא שזה אסור, אבל רצוי להישאר בתוך העשירייה כי בכל זאת שם נתנו לך מקום. ובזה שאת מתחברת עם עשיריות אחרות יכול להיות שאת בורחת מהעבודה שלך בעשירייה. אני לא ממליץ לעשות את זה, ממש לא.

שאלה: למה קשה לאדם להשתכנע שאחרי החבר עומד הבורא?

כי הוא לא רואה את זה, הוא מאמין לעיניים שלו. ובשביל לראות את הבורא אחרי החבר הוא צריך לבטל את החבר, לבטל בצורה כזאת שהחבר לא מסתיר לו את הבורא. מה זאת אומרת שהחבר לא מסתיר, אם אני רואה אותו? אתה רואה אותו מפני שאתה מצייר אותו הפוך מהבורא, ואם היית מצייר אותו שהוא ממש דומה לבורא, לא היית רואה אותו, היית רואה את הבורא. וכך אנחנו צריכים להגיע למצב שכל העולם יראה לנו את הבורא, שכל חפץ, כל דבר, דומם, צומח, חי, מדבר, כולם יביאו לנו את צורות הבורא. נדמה לנו שאנחנו רחוקים מזה, אבל לא עד כדי כך.

שאלה: האם נכון לומר שבוא וראה היא הפעולה העיקרית בעבודתנו?

כן. לכן זה השם של הבורא, "בוא ראה".

שאלה: ככל שעוברות השנים הבדידות והניכור נעשים גדולים יותר, לא משנה כמה אני מתאמצת להתבטל ולאהוב. כמה שנאה ובדידות עוד צריך להרגיש לפני שהבורא ממלא את הריקנות הזאת?

עד שתרגישי שאת מחייבת אותו למלא אותך לפי העבודה שלך בהתקרבות אליו. הבורא לא עושה שום פעולה בלי שאת מכינה את עצמך כדי שהוא ימלא אותך. אז תעשי קצת תנועה כנגדו, לעברו, ותראי עד כמה את מיד מתמלאת. אנחנו צריכים לשנות את עצמנו ואז נרגיש בנו שינוי במילוי.

(סוף השיעור)