שיעור בוקר 10.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', "עגולים ויושר", עמ' 39, דף ל"ט, דברי האר"י, אותיות ג' – ה'

קריין: אנחנו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ב', "עגולים ויושר", עמ' 39, דף ל"ט, אור פנימי, אות כ'.

נקרא קודם את דברי האר"י אות ג'.

אות ג'

העגול אינו דבוק בא"ס אלא מקושר בו דרך הקו

"והעגול הזה, היה ט בלתי דבוק עם אור הא"ס הסובב עליו מכל צדדיו, י שאם יתדבק בו, יחזור הדבר לכמות שהיה, ויהיה מתבטל באור א"ס, ולא יתראה כחו כלל, ויהיה הכל אור א"ס לבד כבראשונה. לכן העגול הזה סמוך אל עגול א"ס, ובלתי מתדבק בו. כ וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא עם א"ס המאציל, ל הוא על ידי הקו ההוא הנ"ל, אשר דרך בו, יורד ונמשך אור מן אין סוף ומשפיע בעגול ההוא."

קריין: אור פנימי אות כ' למטה. מתייחסת ל"וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא".

"כ) האור המתפשט מהא"ס אל הנאצל, נקרא בשם אור ישר, והאור הזה מתקשר בנאצל, על ידי מלבוש של אור חוזר העולה מהמסך ולמעלה בכח זווג דהכאה, שענינו יתבאר להלן ונקרא בשם "התקשרות", משום שאור חוזר זה העולה מהמסך דבחי"ד מהקו הישר הוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בעיגול. באופן, שבמקום שהאו"ח אינו מלביש את האור העליון, נחשב אותו האור כלפי הנאצל כמו שאינו", כמו שאנחנו בעולם שלנו, אנחנו לא מרגישים את האור העליון מפני שאין לנו כלי, מסך שדוחה את האור בחזרה, מדפיס אותו, ולכן אנחנו לא מרגישים שאנחנו נמצאים באור אין סוף או לפחות באיזשהו חלק ממנו. "כי אינו משיג אותו בלי המלבוש הזה שנקרא אור חוזר. ויתבאר עוד להלן. וזה דומה להבדיל, לנר של חלב, שאע"פ שעיקר כח ההארה נמשך ממידת החלב שבו, עכ"ז אין האור מתקשר בחלב אלא בפתילה, ובמקום שנגמרת הפתילה מתכבה הנר, אע"פ שנשאר עוד שם חלב מרובה."

הכול תלוי במסך. אם יהיה לנו מסך, אז שם נוכל לקשור את האור החוזר עם האור ישר, לראות חלק מהאור הישר שמתלבש באור החוזר, וזה יהיה לנו כגילוי של הרוחניות.

שאלה: מה זה שאור ישר מתלבש באור חוזר? איך אור אחד מתלבש באור אחר?

אור ישר זה יחס הבורא לנברא, אור חוזר זה יחס הנברא לבורא. כששניהם יכולים להתחבר, להלביש זה על זה, אז זה מתגלה כלפי הנברא. אנחנו מדברים רק כלפי הנברא.

שאלה: אמרת שאנחנו לא מרגישים את האור העליון, את העיגול, כל עוד לא בונים התנגדות כלפיו. כלפי מה אנחנו בונים התנגדות אם אנחנו לא מרגישים אותו?

נגד האגו שלנו שמתגלה. האגו שמתגלה בנו מתעורר מפני שיש עליו השפעה מלמעלה. אם אנחנו מתוך ההשפעה הזאת מתעוררים כלפי מעלה, כלפי הבורא, אז אנחנו מתחילים לגלות את ההשפעה שלו עלינו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהאגו שמתגלה בנו הוא גם חלק מהאור העליון?

הוא תוצאה מהשפעת האור העליון על הרצון לקבל שלנו, וודאי שכך זה מתגלה ולטובת הנברא.

תלמיד: אם נחזור לעניין האור החוזר, אז מה אנחנו מחזירים?

אני רוצה להתייחס לבורא בהשפעה ובאהבה כמו שהוא מתייחס אלי. איך אני יודע איך הוא מתייחס אלי? ככל שהוא מעורר בי כל מיני תכונות, כך אני רוצה את כל התכונות האלה לשייך אליו.

שאלה: איך יכול להיות שהנאצל מרגיש את השפעת העיגול עליו, ולעומת זאת הוא לא מגלה את העיגול לפני שהוא מדפיס את האור החוזר עליו?

בלי אור חוזר אנחנו לא יכולים לגלות כלום. לכן לפני הצמצום אין לנו מה לדבר על נברא, עדיין אין נברא. הנברא מתחיל מהצמצום.

שאלה: מה ההבדל בין אור ישר שמשפיע על הנאצל לעומת העיגול שהנאצל מגלה?

אור ישר שמשפיע על הנאצל הוא מרגיש לפי צמצום, מסך ואור חוזר, הוא מגלה שאור ישר מתלבש בתוך אור חוזר.

תלמיד: כשהוא מגלה את העיגול, מה ההבדל בין אור ישר שהשפיע לבין העיגול שהוא מגלה?

את העיגולים מגלים אחר כך.

קריין: אנחנו באות ל' קטנה באור פנימי מתייחסת ל"הוא על ידי הקו".

"ל) והטעם הוא, מפני שאין מסך בעגולים שיעלה או"ח, וזולתו אין התקשרות לנאצל עם האור העליון, כנ"ל בדיבור הסמוך (עי' לעיל אות ה'). ונתבאר שם שהכלי של הקו מכונה בשם צנור, והוא שפל הרבה מהכלים העגולים שנגלו עם צמצום א' בטרם ביאת הקו, ע"ש הטעם. וע"כ משמיענו הרב, שאע"פ שהכלים דעגולים גבוהים בהרבה מן הקו, מכל מקום אינם מקבלים על ידי עצמם שום אור, ואת כל האור שבהם המה מוכרחים לקבל, על ידי הקו הזה השפל מהם הרבה, מהטעם האמור."

מי שלא מבין את הדברים האלה שיקרא עוד פעם ויבין, אין בהם חידוש.

קריין: דברי האר"י.

אות ד'

אור א"ס מקיף ומשפיע אל העגול מרחוק.

"מ והא"ס סובב ומקיף עליו מכל צדדיו, כי גם הוא בבחינת עגול נ סביב עליו, ורחוק ממנו, כנ"ל. כי הוא מוכרח שהארת א"ס בנאצלים תהיה דרך קו ההוא לבד, כי אם היה האור נמשך להם דרך גם כל סביבותיהם, ס היו הנאצלים, בבחינת המאציל עצמו, בלתי ע גבול וקצבה."

קריין: אור פנימי. אות מ' למטה מתייחסת ל"והא"ס סובב ומקיף עליו מכל צדדיו,".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"מ) בכל ספירה אנו מבחינים ב' מיני אורות, שהם נקראים: אור פנימי, ואור מקיף, כי האור המתלבש בתוך הספירה בתוכה, נקרא בשם: אור פנימי, והאור שאינו יכול להתלבש בפנימיותה, מחמת הגבול שישנו שם, נבחן שנשאר בשורש שלה, ומקבלת ממנו הארה מרחוק, הנקראת בשם "אור מקיף". ומשמיענו הרב שאף על פי שהעיגולים רחוקים מא"ס, כלומר ששינוי הצורה שביניהם גדול מאד, עם כל זה המה מקבלים בחינת הארה ממנו מרחוק, שנקרא אור מקיף, המאיר בב' בחינות, בבחינת כלל ובבחינת פרט. "וסובב" מורה על או"מ הכללים, "ומקיף" מורה על או"מ הפרטים."

שאלה: מה זה אומר שהאור נכנס בספירה?

זו צורת קבלת האור בתוך הרצון. יש אור מקיף, אור פנימי, אור ישר, אור חוזר, יש הרבה אורות. נלמד אותם בחלק ד' של "תלמוד עשר הספירות". יש עשרות סוגי אורות שמגיעים לכלי מבחוץ, מבפנים, אור ישר, הפוך, חוזר וכן הלאה. זו התקשרות בין הבורא לנברא.

כדי לבנות את צורת המציאות, את הבורא כשורש למציאות, את היחס של הנברא עצמו לתוך המציאות, את ההתקשרות בינו לבין הבורא, צריכים להיות כאן הרבה מאוד אמצעים בהתקשרות ההדדית ביניהם, צורות ההתקשרות נקראות "אורות".

קריין: אות נ קטנה אור פנימי מתייחסת ל"סביב עליו, ורחוק ממנו".

"נ) משמיענו, אשר או"מ זה, שהעיגולים מקבלים מאין סוף, מאיר וסובב עליהם מכל צדדיו, כלומר, מכל ד' הבחינות, דהיינו אפילו בבחינה ד', אשר אור פנימי אינו מאיר שם, מ"מ מקבלת הארה מרחוק על ידי אור מקיף מא"ס." לכן הרצון לקבל שבבחינה ד' מרגיש שיש משהו שאין לו, וזה מה שמגרה אותו להתעורר. "ומפרש הטעם, משום שהא"ס "גם הוא בבחינת עגול", כלומר שאור א"ס נקרא אור עגול, על שום שאינו מבחין בין הבחינות, ומאיר וממלא גם את הבחינה ד' (כנ"ל ח"א פ"ב אות ג', ע"ש), ולפיכך, הארתו מגיעה גם לבחינה ד' של העיגולים, אלא מרחוק, כמבואר."

קריין: דברי האר"י אות ה'.

אות ה'

סדר יציאת ע"ס העגולים. הקו נקרא אדם קדמון

"והנה פ העגול הזה הראשון היותר דבוק עם הא"ס, הוא הנקרא כתר דאדם קדמון, ואח"כ נתפשט עוד הקו הזה צ ונמשך מעט וחזר להתעגל ק ונעשה עגול ב' תוך עגול הא', וזה נקרא ר עגול החכמה דאדם קדמון. עוד מתפשט יותר למטה, וחזר להתעגל, ונעשה עגול ג' תוך העגול הב', ונקרא ש עגול בינה דאדם קדמון. ועל דרך זה היה הולך ומתפשט ומתעגל, עד עגול יוד, הנקרא עגול מלכות ת דאדם קדמון."

ודאי שאפשר כאן לצייר את הדברים האלה, אבל אני לא כל כך רוצה לצייר כי אנחנו צריכים לתת הגדרות רוחניות ולא לשרטט צורות גיאומטריות למה זה "מעלה", "מטה", "מתפשט", "מתעגל", אלא לתת לזה הגדרות רוחניות. אם נתחיל לצייר את זה, אז זה יהיה בציור ולא בתוך הרגשות שלנו. כשאנחנו קוראים את זה, נקרא את זה בצורה כזאת שברגשות שלנו זה "מתפשט", "מתעגל", "עולה", "יורד", "מתחבר", "נפרד", הכול בתוך הרגשות. כך נוכל לקרב את עצמנו לתפיסת הרוחניות.

קריין: אנחנו באור פנימי אות פ' קטנה, מתייחסת ל "והנה העגול הזה הראשון".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"פ) צריכים להבין ההבחנות, שבשמות של עשר הספירות, כי פעם אנו מכנים אותן בשם ד' בחינות, כנ"ל, ופעם אנו מכנים אותן בשם יחידה חיה נשמה רוח נפש, ופעם מכנים אותן בשם כתר חכמה בינה זעיר אנפין (הכולל בעצמו שש ספירות) מלכות. והענין הוא, כי בשעה שאנו מדברים על בחינת הכלים ביחוד, כלומר מבחינת החומר של הנאצל בלבד, אנו מגדירים שמותיהן של עשר הספירות שבהם, בשם ד' בחינות שברצון לקבל כנ"ל. וכשאנו מדברים ביחוד מבחינת האור המתלבש בכלים ההם, הרי אנו מכנים אותם בשם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. וכשאנו מדברים על הכלים בלבד, אלא שאנו צריכים להדגיש את רשימות האורות, שיש בהם בעת שהם ריקנים מהאור המיוחס להם, אז מכנים אותם בשם: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

ומקורם של עשרת הכלים הנ"ל, המכונים כתר חכמה וכו', הם נבחנים תיכף בעולם הצמצום בטרם ביאת הקו, אחר הסתלקות אור א"ס מעשר הספירות, שנשארו הכלים ההם ריקנים מאור, שהמה מכונים עשרה עגולים כנ"ל. ונודע, שאע"פ שהאור נסתלק מהם, עם כל זה, נשאר בכל עגול ועגול, בחינת רשימה מהאור שהיה בו, כלומר, הארה קטנה מאד מכללות כל האור הקודם, נשארה בכל כלי, שהארה זו גורמת השתוקקות אל הכלי, שלא תשקוט ולא תנוח, עד שתחזור ותמשיך כל האור, שהיה לה מקודם, בכמותו ואיכותו." זה כמו שאנחנו לומדים שקודם היה "הוא ושמו אחד", הכול היה מלא באור אין סוף והבורא היה ממלא את כול המציאות. מזה יש לנו רשימות, הרשימות האלה דוחפות אותנו עד שנגיע לגמר התיקון, ולפני זה לא נוכל לעצור. זה בטוח שלכל אחד יש את הרשימות האלה ואין לנו מנוס, אנחנו נצטרך להגיע לזה ששוב האור יתלבש בכל כלים שלנו, היינו בכל הנשמות. "והארה זו מכונה בשם "רשימו". ותדע, שתוכן השמות של ע"ס, כתר חכמה וכו', הם מגדירים בעיקר את הרשימות של האור שנשארו בעשרת הכלים.

ומכאן תדע, שלא יצוייר שום רצון בעולמות, או אפילו התעוררות קלה של רצון, הן בעליונים והן בתחתונים, ואפילו בדצח"מ הגשמיים, שלא יהיו מושרשים בעשר ספירות העגולים האלו."

גם אנחנו נמצאים כתוצאה מהכלים דעיגולים עם כל הרשימות שיש לנו מאינסוף, ואנחנו מתקיימים גם בצורה הגשמית לפי זה. כל התהליך הוא תהליך של כל אותה הבריאה, עד שהיא מגיעה בסופו של דבר לחיבור ולאיחוד עם הבורא. הרשימות ההן נמצאות בנו, אנחנו חייבים לקיים אותן. אם לא נקיים, אז מטבע הבריאה האור העליון שרוצה להתלבש בכלי המוכן ילחץ עלינו, ואז נרגיש ייסורים גדולים מאוד ונרצה לקיים בעל כורחנו. "ויחד עם זה, מובן גם כן, שאי אפשר כלל שיתעורר איזה רצון במהות, אם לא נתגלה פעם מקודם, מילוי מספיק לרצון ההוא.

והענין, כי כבר נתבאר היטב בחלק הראשון של הספר, אשר הרצון לקבל אינו הסיבה הראשונה אל האור, או אל המילוי שלו, כמו שבני העולם חושבים, אלא להיפך ממש, כי האור והמילוי הוא סיבה לרצון, אשר הרצון להשפיע הכלול בהכרח באור העליון, הוליד בתכונתו את הרצון לקבל שבנאצל, משום, שמה שהוא רצון בעליון, נעשה כח וחיוב בתחתון, עש"ה. הרי, שהאור העליון נעשה סיבה, לגילוי ד' הבחינות שברצון אצל הנאצל, שהמה השרשים לכל הרצונות המתגלים בעולמות. ולפיכך, איך אפשר שיופיע איזה רצון מבלי סיבה, דהיינו מבלי האור העליון הזה המוליד אותו, שזה דומה כמו שתאמר שיש איזו בריה בעולם בלי אב ואם שהולידו אותה. גם כבר ידעת, אשר בא"ס כבר קבועים וקיימים, כל המציאות וכל הבריות הראויים שיבואו בעולמות, עם כל הרחבתם ותכלית תפארתם ושלימותם, העתיד להתגלות בעולמות בשבילם (כמ"ש היטב בהסת"פ ח"א אות י"א, עיין שם הכל), והרי לך בעליל, אשר עוד בא"ס, כבר יצאו ונגלו כל הרצונות העתידים להתגלות, וגם נתמלאו על שלימותם ומילואם הסופי, והשלימות והמילוי, שהוא בחינת האור העליון, הוא שהוליד וגילה את הרצונות הללו. באופן, אשר המילוי של הרצון, הוא קודם וגורם לגילוי אותו הרצון המיוחס למילוי ההוא, כמבואר."

אם אנחנו חושבים שהרצון שלנו הוא הראשון והמילוי הוא המשני, אז זה ההיפך, עומד המילוי ולוחץ עלינו ומחייב אותנו לרצות את המילוי. מזה מגיע אלינו דחף לרוחניות, דחף לבורא, וכל הרשימות כך מתעוררות. זאת אומרת, "אין חדש תחת השמש", אלא הכול הופיע מלכתחילה. הבורא ברא ומילא את כל הרצון בנוכחות שלו, באור שלו, ואנחנו רק חוזרים על זה ורוצים לממש את זה מעצמנו, כאילו שזה מגיע מאיתנו. זאת אומרת, נעשה צמצום, ומהצמצום אנחנו מחזירים את כל הבריאה לקדמותה.

שאלה: יש כאן דגש על השמות מצד הכלים ומצד האורות. מצד הכלים עוד איכשהו אפשר לתאר את זה, מה זה אומר מצד האורות?

אנחנו נראה את זה בדרך. אני לא יכול להסביר את זה בצורה כזאת. השאלה תקבל תשובה.

שאלה: מה זה רשימו, ומה זה רשימו בעשירייה?

רשימו הוא אותו חלק מהאור שנשאר בתוך הכלי אחרי שהוא עזב את הכלי, כלומר אין קשר בין האור לכלי אבל משהו נשאר. לפי מה שנשאר זה מספיק לכלי להתעורר ולהשתוקק להחזיר מצדו עצמו את האור שהיה לו. הכלי רוצה למשוך אותו אור כמו שהיה לו, רק עכשיו הוא רוצה למשוך את האור לפי התעוררות משלו, וזה על ידי מ"ן, מעשים טובים, מצוות. הוא מתגבר על הרצון לקבל שלו ורוצה להחזיר את האור אבל כבר לפי השתוות הצורה עם האור, כלומר בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אפשר להגיד שרשימו הוא השורש של הרצונות שמתעוררים בנו?

ודאי שכן. אם לא היה אור ומילוי בתוך הרצון לקבל, אם האור לא היה מסתלק מתוך הרצון לקבל, אז לא היו נשארות רשימות ולא היה לרצון לקבל הרגשה שהוא צריך להשתוקק למשהו. הכול היה נשאר כמו שעכשיו.

תלמיד: באיזו רזולוציה הרשימו הזה עובד?

לפי הרצון לקבל שבנברא, לפי אותו האור שהיה בתוך הרצון לקבל, ולכן כל הרשימות שמתגלות הן מתגלות לפי הסדר, מקל לכבד.

תלמיד: האם הרשימו הזה מנהל את כל ההתנהלות של העשירייה שלנו בכל רגע ורגע?

לא רק את העשירייה אלא בכלל, הכול מנוהל על ידי יציאת הרשימות והאור הכללי שפועל עליהן.

שאלה: אור אין סוף קיים והוא לוחץ עלינו לקבל את הכול. אז איפה הרצון לקבל שלנו, למה אין לנו רצון לקבל את הכול?

האור מעורר אותנו לקבל מה שאנחנו יכולים לפי הכוחות שלנו, לפי המצב שלנו. וזה מכלול של תנאים שנותנים לנו מלמעלה, כדי לסדר את עצמנו, להתקשר בינינו, להשפיע זה על זה, לבנות תהליך, לבנות תנאים לגילוי הבורא. וכך אם אנחנו עושים את זה אנחנו נתקרב לגילוי הבורא לנברא.

שאלה: כתוב כאן ש"מה שהוא רצון בעליון נעשה כוח וחיוב בתחתון". לא ברור לי אם אנחנו ברצון על מנת לקבל, הרצון של העליון הוא גם על מנת לקבל? הוא על מנת להשפיע?

אבל הרצון שבעליון כשהוא רוצה לתקן את התחתון, להביא את התחתון לדבקות, הוא מעורר בתחתון רצון לקבל. הרצון לקבל מגלה עד כמה הוא נמצא במצב מנותק מהעליון, עד כמה הוא חייב להתקרב לעליון, וכך מביא את עצמו לתיקון, מתחיל להעלות מ"ן, לדרוש.

שאלה: האם החלל הזה המורגש בבחינה ד' הוא מורגש כאי נוחות לרצון מחוסר השתוות הצורה למאציל?

כן, אפשר להגיד כך.

שאלה: זה מאוד מיוחד הקטע הזה שבעל הסולם כמו לוקח אותנו ביד ומראה לנו את כל הצורות שהאור מצייר בנו?

כן, ודאי.

תלמיד: אז איך לא לעזוב את היד של בעל הסולם?

דרך הקבוצה. אין לך שום אפשרות לתפוס את הבורא, אלא רק דרך הקבוצה. בתוך הקבוצה הוא מתגלה ושם הוא נמצא. תנסה להשתוקק להגיע למרכז הקבוצה, שם אתה תגלה את הבורא. טוב שיש לך רצון כזה, אתה צריך לממש.

קריין: אנחנו באור פנימי, בדף מא באמצע, שורה "ע תבין".

"עתה תבין היטב, את דבר הרשימות, שנשארו בעשר הספירות דעגולים, אחר הצמצום והסתלקות כל השלימות והמילואים, שהיו בד' הבחינות הללו שנקראות עשרה עגולים. שפירושן של הרשימות הללו הוא, ש"נתרשמו" ונחקקו בהם היטב, כל מיני הרצונות, שהיו מלאים מהם בהיותם בא"ס ועתה נאבדו מהם, ונשארו ע"כ, בהכרח, תאבים ומשתוקקים לכל אותם המילויים והשלימות, שהיה להם וזהו המכונה בשם רשימות.

וזהו שאמרנו לעיל, שלא יצוייר שום גילוי רצון של איזו מהות, הן בעולמות העליונים והן בעולם הגשמי, שלא יהיה מושרש בעשר ספירות דעגולים ההם. באופן, שיש ב' שרשים המוקדמים למציאות של כל העולמות שמאחר הצמצום: האחד הוא, כשכל רצון כבר מצוי מושלם בכל תפארתו ומלואו, וזוהי המציאות שהוא קיים בא"ס ב"ה. והשני הוא, כשכל הרצונות עומדים ריקים לגמרי מהמילוי המיוחס להם מקודם מא"ס, והוא נקרא עולם הצמצום." הכול נברא לפנינו, הכול מסודר לפנינו, אנחנו מגיעים כבר לעולם שהכול מוכן לעבודה שלנו, שאנחנו נשלים אותו. "וכל הכלים והחומר של הבריות נמשכים מעולם הצמצום, דהיינו ודאי, רק כלים ריקנים, ורצונות שאבדו את מילואיהם כנ"ל. וכל המילויים לאותם הרצונות, נמשכים מא"ס ב"ה. וזכור היטב ב' הידיעות הללו, שהן מהנחוצות ביותר, לזכרן בהמשך העסק בחכמה הזאת." 36:09

קריין: אות צ קטנה מפרשת " הקו הזה ונמשך מעט וחזר להתעגל".

"צ) אל תטעה לפרש, שנמשך במקום ושטח ח"ו, אלא כל דבר ההולך ומתעבה מכונה המהלך הזה בשם המשכה, ממעלה למטה, כי הזך נבחן שהוא למעלה. והעב נבחן שהוא למטה. וזה משוער בקרבת הצורה לבחינה ד', כי כל הקרוב ביותר אל בחינה ד', נבחן לעבה יותר, וכל הרחוק ממנה נבחן לזך יותר. "ונמשך מעט", פירושו, שהלך ונתעבה מעט. והמלה "נמשך" סובבת על אור הקו.

וענין ההמשכה הזו הוא, כי בכל ספירה וספירה נמצאות עשר ספירות, שזה נבחן הן בספירה של ע"ס דעגולים, והן בספירה של ע"ס דיושר. וכשיצאו עשר הספירות של ספירת הכתר, יצא מתחילה הקו בבחינת ג' הספירות הראשונות שלו, שנקרא הראש דכתר דיושר, והארתו התפשטה לספירת הכתר דעגולים, הכולל ג"כ עשר ספירות, כנ"ל. ועשר ספירות אלו דכתר של העגולים, מסבבות רק את ג' הספירות הראשונות של ע"ס דכתר של הקו. ואחר זה, דהיינו אחר שנשלמו ע"ס דכתר דעגולים לגמרי, אז "נתפשט עוד הקו" הזה "ונמשך מעט", כלומר, שהוציא את ז' הספירות התחתונות שלו להשלים את הכתר בע"ס דיושר, באופן, שז' ספירות תחתונות אלו של הכתר דקו, נמשכו למטה, כלומר שנתעבו ביותר מכל ע"ס דכתר של העגולים, וע"כ על ז"ס תחתונות אלו, אין סובבות עוד שום בחינות עגולים, להיות העגולים עליונים מהן, כלומר זכים מהן. וכבר ידעת שהעליון מחברו, פירושו, זך מחברו."

אני יכול לצייר לכם את הדברים האלה, אבל אז אתם תישארו ממש בתוך הציור. ויש הרבה שמציירים, וגם אני ציירתי את הדברים האלה, וגם מקובלים היו מציירים כדי להסביר את זה בצורה כזאת, כשלא היה להם מגע עם התלמידים כמו שיש לנו היום אלא דרך ספרים, בריחוק הזמן, אז ציירו את זה. אבל שוב, אנחנו צריכים לתאר את זה ככל האפשר בצורה יותר רגשית ולא ציורית.

ולכן אם אתם אומרים עיגול בתוך עוד העיגול, קו שעובר מעיגול לעיגול, קו שמשתווה עם ג' ספירות, או עיגולים שמשתווים עם ג' ספירות של הקו, תשתדלו איכשהו למצוא לכל הדברים האלה צורה, הרגשה בתוככם, אחרת זה יישאר ממש מדע מת.

שאלה: בהמשך לזה, בעשירייה יש שתי תכונות, אחת זה עיגולים האחרת זה יושר, איך זה עוזר לנו להתחבר, איפה אנחנו מרגישים את כל זה בעשירייה?

תנסו לאתר את הדברים האלה, גם עיגולים וגם יושר, מה זה נקרא "עיגולים", תפתח את פירוש המילות, מה זה "יושר", מה הקשר בין עיגולים ליושר, איזה קשר יכול להיות, במה ג' ספירות דעיגולים שייך לספירות דיושר, בכמה כן ובכמה לא, וכן הלאה, תנסו להמחיש את זה. אומנם זה עכשיו עדיין לא כל כך עקרוני לגישה שלנו, להשגה שלנו, אבל בכל זאת תנסו, אם יש לכם זמן זה טוב לכשאנחנו נעסוק בזה.

תלמיד: האם אתה יכול לבאר מה זה "עיגול עבה ביותר"?

עיגול יותר גדול, זה שהוא יותר גדול שהוא מקיף את העיגול היותר קטן, שיש לו רצון לקבל יותר גדול, השפעה יותר גדולה, ואז הוא נמצא סביב העיגול היותר קטן שהוא כולל אותו בתוך עצמו.

תלמיד: קו יש לו איזשהו יחס לבורא, העיגול הוא פשוט מקבל בצורה ישירה, מה ההבדל ביניהם?

עיגולים ויושר הם כולם רצונות שהבורא מביע כלפי הנבראים כדי לנהל את הנבראים. כך הבורא מתייחס אליהם. יש "עיגולים" ששם הבורא מתייחס לכולם בשווה, ויש "יושר" שהוא מכוון את ההשפעה שלו לכל אחד ואחד, כך זה קורה במציאות.

אז "עיגולים" - סביב כל העולם, סביב האנושות, שמתייחס כך לכולם, ו"יושר" - בצורה נקודתית, בצורה אישית, מתייחס לכל אחד ואחד, ואז מגיע לכל אחד יושר, צינור.

אנחנו מרגישים את זה גם בעולם שלנו, יש השגחה כללית ויש השגחה פרטית, זה עיגולים וזה יושר.

תלמיד: אז יוצא שזה יחס הנברא לבורא, מי מתייחס פה למי?

זה יחס הבורא לנבראים, ואנחנו צריכים לבנות את עצמנו בחזרה, ביושר שלנו, אחרי צמצום, מסך, אור חוזר, אנחנו מתחילים להיכנס לתוך העיגולים ולתוך היושר הזה בצורה כזאת שאנחנו משלימים את זה, מוסיפים את זה למערכת אין סופית. נלמד, זה עוד די רחוק מאיתנו.

תלמיד  בטקסט כתוב שהמילוי מתבטל ומתווסף מילוי כללי לכולם, האם זה מה שנקרא "התגבשות" ו"קו"?

נניח שכן.

תלמיד: יוצא שזה מבטל איזו קבלה למען עצמך ואז נוצר איזה רצון משותף לכולם, שיש השתוות הצורה וזה כבר נקרא "קו".

כן.

שאלה: האם אנחנו יכולים להבין שהתע"ס מתאר לנו את התנועה של הכלי מלמעלה למטה, ובדרך שלנו חזרה ההבחנות של קו ועיגול תואמות לעליות וירידות ביחסים בינינו?

ממטה למעלה זה תלוי ביחסים בינינו, עד כמה שאנחנו בונים יחסים בינינו כך אנחנו מתייחסים לבורא, שזה ממטה למעלה, כן.

שאלה: כתוב שכל הרצונות ריקניים, הם היו מלאים באין סוף לפני זה, האם הרשימו לא נשאר בכלי, או הרשימו הוא חלק מהמילוי?

יש הרבה סוגי רשימות, בחלק ד', תלמוד עשר הספירות, אנחנו נלמד על עשרות סוגי הרשימות שיש לנו.

תלמיד: הרשימו הוא חלק מהמילוי?

"רשימו" זה תוצאה מהמילוי.

שאלה: האם המילוי האמיתי של הכלי זה הרוחניות?

כן.

שאלה: כל הרשימות הן אין סוף. האם אחרי הצמצום הן מגיעות אלינו דרך עיגולים?

הכול מגיע אלינו דרך העיגולים.

שאלה: מבחינה רגשית, מהו הקו שנקרא "אדם קדמון", ואיך לא להתבלבל בהמשך כשנלמד עם עולם אדם קדמון?

גם עולם אדם קדמון הוא קו. "קו" זה קו המידה שמדפיס את כל האור לפי היכולת של הנברא התחתון להשתוות עם העליון, ולכן נקרא "קו המידה".

"וטעם הדבר תבין על פי המתבאר לעיל (אות ל'), שהספירות דעגולים קודמות וחשובות הרבה מהספירות שבקו, משום שאין בעגולים בחינת מסך כלל. והנה המסך הזה הנמצא בספירות הקו, עומד באמצעה של הספירה, דהיינו בבחינה האחרונה שבראש הספירה, כלומר בבחינה האחרונה שבג' הספירות הראשונות דע"ס דיושר, שנמצאות בכל ספירה וספירה דיושר, כנ"ל, שנקראות ג"כ הראש דאותה ספירה. באופן, שמה שאמרנו, שהמסך נכלל בספירות הקו, הרי זה בז' הספירות התחתונות דכל ספירה, הנמצאות למטה מהמסך, מה שאין כן בג' הראשונות של הספירה, שנקרא ראש, אין בהן עוד מבחינת מסך, שהרי נמצאות למעלה מהמסך. וע"כ ג' ראשונות אלו, דומות לגמרי לכל עשר הספירות דעגולים, כי אלו ואלו אין בהן עוד מבחינת מסך, וע"כ הן עומדות בבחי' אחת, ונבחן שע"ס דכל ספירה של העגולים מסבבות את ג' הראשונות דכל ספירה של הקו. אמנם ז' הספירות התחתונות של כל ספירה של הקו, הנמצאות כבר למטה מהמסך, והמסך כבר נכלל בהן, הן גרועות הרבה מבחינת העגולים ונודע, שכל הגרוע מחברו נבחן שהוא למטה מחברו, ע"כ הן נבחנות שנמצאות למטה מכל ע"ס דעגולים, ואין שום בחינה של עגולים יכולה להמצא במקום ז' ספירות אלו, להיות העגולים חשובים ומעולים מהן, כמבואר.

והנה נתבאר היטב, שיש מקום פנוי בין כל ספירה וספירה דעגולים, כמידת ז' ספירות של הספירה דיושר הנמצאות שם, כי כל ע"ס דעגולים של הספירה דכתר, מסבבות רק על ג' ספירות ראשונות דכתר של הקו, אמנם ז' הספירות התחתונות דכתר הקו, נמשכות למטה מכל ע"ס דכתר העגולים. ואחר שנסתיימו ז"ס דכתר הללו של הקו, מתחילות לצאת ג"ס ראשונות של ספירת החכמה של הקו שעליהן מסבבות כל ע"ס דספירת חכמה דעגולים. הרי, שבין בחינה אחרונה של הכתר דעגולים, עד בחינה ראשונה של החכמה דעגולים, יש מקום פנוי ביניהן, שבמקום הזה נמצאות ז' הספירות התחתונות מהכתר של הקו, שאין בחינות עגולים סובבות עליהן. ועד"ז, בין חכמה לבינה, וכל הספירות."

זאת אומרת אנחנו צריכים לתאר את הדברים האלה, שהספירות דקו, כתר, חכמה, בינה, יכולות להיות בקשר עם ספירות דעיגולים. אבל רק כתר, חכמה, בינה דקו שבקו - יכולות להיות בקשר עם העיגולים. מה שאין כן ז' ספירות, שבע הספירות התחתונות, ז"ת מכל ספירה וספירה, לא יכולות להיות בקשר עם הספירות דעיגולים, אלא הן נמצאות למטה מהם.

אנחנו נראה את זה הלאה. כדאי להשתדל לתאר איכשהו בפנים כמה משתווים, לא משתווים, באיזו צורה - כן, באיזו צורה - לא, תנסו לחפש. החיפוש הוא כבר תפילה, כבר פניה לבורא שיעזור לנו.

שאלה: למה אנחנו צריכים קשר עם העיגולים אם יש לנו את היושר?

שאלה יפה, הייתי בעצמי שואל. השאלה פשוטה, יש השגחה כללית והשגחה פרטית. השגחה פרטית על כל אדם ואדם, והשגחה כללית על כולנו יחד או על קבוצות גדולות של אנשים. אז אנחנו צריכים למצוא את הקשר בין זה לזה. ואנחנו רואים מהחיים שלנו כמה הדברים האלה מאוד מורכבים, לא פשוטים. יש קבוצות, מדינות, יבשות, עמים ויש עליהם השגחה כללית, ויש על כל אחד ואחד השגחה פרטית. המערכת הזאת היא מערכת מאוד מורכבת.

אנחנו צריכים לקבל לזה את ההרגשות שלנו, שתהיה לנו בפנים יכולת להרגיש את הדברים האלה ואז אנחנו נבין איך זה קורה. אנחנו צריכים להדפיס, לעשות העתק מהמערכת העליונה - עלינו, על הרצונות שלנו, ואז אנחנו נרגיש אצלנו, בפנים, את כל האנושות כבורא. ובצורה כזאת אנחנו נתקדם להבנת הנהגת הבורא, לנבראים.

שאלה: מה זה עולם הצמצום?

עולם הצמצום זה עולם אינסוף שנצטמצם כתוצאה מזה שהנברא לא רוצה לקבל את האור העליון, השפעה מהבורא. הוא מעדיף להתנתק רק לא להיות בבושה, בחוסר התאמה לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין עשר ספירות דיושר לעשר ספירות דעיגולים, איך זה מורגש?

עשר ספירות דעיגולים זה יחס הבורא לנבראים. ועשר ספירות דיושר זה כבר היחס המשותף בין הבורא לבין הנבראים. בין הנבראים לבין הבורא היחס המשותף, זה יושר.

שאלה: האם עיגולים מורגשים הפוך בחיבור שלנו?

אנחנו מרגישים את העיגולים לא לפי חוק השתוות הצורה.

שאלה: האם החיבור עם העשירייה והקשר עם האנושות מתרחשים בקו או בעיגול?

בקו.

שאלה: מדוע הספירה הכוללת שש ספירות נקראת לפעמים תפארת ולפעמים זעיר אנפין?

בזעיר אנפין בדרך כלל אנחנו משתמשים כשאנחנו מדברים על קו, על היחס ממטה למעלה, ובתפארת אנחנו משתמשים ביחס מלמעלה למטה, מהבורא לנבראים.

שאלה: למה האור היה צריך להסתלק מתוך הכלי אם שוב הכלי צריך למשוך אותו אליו חזרה?

האור צריך להסתלק כדי לתת לנברא להיות עצמאי.

שאלה: איך אנחנו יודעים שאנחנו מתקרבים לבורא בעשירייה?

ככול שאנחנו מתקרבים בינינו בעשירייה כך אנחנו מתקרבים לבורא.

שאלה: למה אנחנו צריכים לעשות העתקה של האנושות עלינו?

אנחנו צריכים לראות גם את ההשגחה הכללית, איך הבורא מתייחס לכל האנושות אפילו לא רק לאנושות אלא גם לדומם, צומח וחי, כדי לקדם את כל הדברים האלה לגמר התיקון. כי גמר התיקון הוא לא רק לבני אדם, הוא לדומם, צומח וחי שאנחנו גם מרגישים ברצון לקבל שלנו.

שאלה: באות פ' כתוב, "הרשימות הללו הוא, ש"נתרשמו" ונחקקו בהם היטב, כל מיני הרצונות, שהיו מלאים מהם בהיותם בא"ס ועתה נאבדו מהם, ונשארו ע"כ, בהכרח, תאבים ומשתוקקים לכל אותם המילויים והשלימות, שהיה להם". האם אנחנו חשים בפתיחת רשימות חדשות חיסרון, תחושה לא נעימה?

בדרך כלל כן, רשימות שמתגלות מגלות לנו מה חסר לנו, אבל עם זה הן מגלות לנו כל מיני תנאים כדי שאנחנו נגלה את החסרונות האמיתיים, הכול נמצא ברשימות. הרצון לקבל הכללי מצדינו והרשימות שמתגלות מהשבירה, אלה בעצם כל אותם הנתונים העיקריים שמעוררים אותנו.

תראו איך האנושות עכשיו עושה צעדים גדולים למצבים החדשים שלה. אנחנו עוד נגלה בקרוב כאלה שינויים, ונתחיל לראות בכל השינויים האלה כיוון, הכוונה נכונה לחיבור, לתיקון, להכרחיות, להתקרבות, אחרת לא נשרוד. כל האנושות תתחיל להרגיש את זה על ידי דברים פשוטים, נגיד כמו שהיום מגלים שחייבים נפט, חייבים אנרגיה, חייבים עוד משהו. עוד מעט תהיה מכת רעב, בצורת גדולה, יגיעו עוד מזיקים, מכת וירוסים.

כך נגלה עד כמה אנחנו נמצאים במערכת אחת ותלויים זה בזה, ואין לנו מנוס אלא ללמוד מאיפה זה נובע. והעיקר שרק חיבור בינינו מייצר את אותו כוח שפועל על כל התופעות השליליות והופך אותן לתופעות חיוביות. נגיד אותם הווירוסים מחייבים את כולנו למצוא תרופה, והתרופה בסופו של דבר צריכה להגיע למצב כזה שהיא תחבר אותנו יותר, היא תקשור אותנו יותר, ואז אנחנו מתוך זה גם נתקרב לחיבור, למטרת הבריאה.

כלומר, אין משהו שמתגלה בנו בצורה שלילית, כל דבר ודבר, כל רגע ורגע, כל יום ויום מביא אותנו יותר קרוב לתיקון. ואנחנו צריכים להיות שמחים בחיים, כי אנחנו צריכים להשתכלל, להתכלל בתוך אותו התהליך.

שאלה: איך אפשר לעזור זה לזה בעשירייה כדי לזרז את גילוי הרשימות הללו?

דוגמה, העיקר זה דוגמה שכל אחד נותן לשני, ככול שאתם נותנים דוגמה ומדברים שתיקון העולם תלוי בקשר הטוב בינינו.

שאלה: מה זה אומר שהאור מאיר בבחינת כלל ובבחינת פרט?

האור מאיר בבחינת כלל ובבחינת פרט, כך הוא מאיר. על כולם הוא מאיר בצורה כללית ומושך לגמר התיקון הכללי, אבל כל אחד ואחד עובר בשביל הפרטי שלו לגמר התיקון, ולזה יש הארה קטנה לכל אחד ואחד. כך זה בחיים שלנו.

שאלה: האם העלייה במדרגות אפשרית רק בקו, ורק מאותו מקום שבו העיגול משתווה עם הקו?

העלייה היא באמת איפה שיש קשר נכון בין עיגולים ויושר.

שאלה: איך קבוצת "בני ברוך" משפיעה על מפת האנושות?

"בני ברוך" במה שהיא נמצאת בכל רגע ורגע בזה היא מכוונת את כל האנושות ללכת אחריה, או לטוב או לא כל כך לטוב לפעמים, תלוי עד כמה אנחנו מבינים את האחריות שלנו ורוצים למשוך את כל האנושות אחרינו לטובה. זה תלוי בנו, ממש בנו, חבל שאנחנו לא מספיק אחראים.

שאלה: כשעושים מאמצים בעשירייה להתקרב זו לזו איזו תגובה נותן הבורא, איך להיכנס עימו לדו-שיח אינטנסיבי?

הכול תלוי ברצון שלנו, עד כמה הרצון שלנו יגדל על ידי קשר עם החברים, עד כמה הוא לא יהיה אישי שלי, אלא אני אצרף את עצמי לקבוצה, ועם הקבוצה יחד אני ארצה לדחוף אותה לגמר התיקון אפילו במילימטר אחד מאיפה שאנחנו נמצאים. זאת בעצם ההשתתפות שלי בתיקון העולם, או בתיקון הנשמה שלי, כי הנשמה שלי בסופו של דבר צריכה לכלול את כל העולם.

שאלה: בימים הקרובים עומד לצאת קורס לנשים שמלמד על תפקידה וכוחה של האישה בעיצוב המציאות, בתחילה בעברית ומקווים לתרגמו לעוד שפות, מה החשיבות של קורס כזה לנשים?

מאוד חשוב, מפני שבזמננו כוח האישה מתחיל להיות הכוח הקובע. כמו במשפחה, כולם יודעים שהאישה היא הקובעת, למה? כי היא מארגנת, היא עושה, היא פועלת, היא כאילו משרתת את כולם אבל כתוצאה מזה היא בעצם מנהלת את המשפחה. והגבר כולו תלוי באישה ומרגיש במשהו שהוא כמו ילד כלפי אימא, יש דבר כזה, בכל גבר זה נשאר, וזה הכול מפני שהאישה מנהלת את הסדר.

אנחנו צריכים להגיע למצב שגם בחברה שלנו נשים ינהלו את העולם, את סדר העולם, זה נקרא שנוקבא סובבת את הגבר, כך צריך להיות. שחיסרון שזה אישה הוא יקבע את תיקון העולם והגבר רק יבצע את החיסרון, זה מה שצריך להיות. הגבר קובע היום מפני שהאגו שלנו מתגבר על הכול. אם נשים היו מנהלות את תיקון העולם אז ודאי שהעולם היה יותר מיושב, יותר מסודר, יותר רגוע ויותר רציני, ולכן אני מצביע בעד נשים. אם פעם יהיו שתי דרכים לפנינו, אחרי מי ללכת גברים או נשים? אז ודאי שאנחנו צריכים ללמד נשים את חכמת הקבלה וללכת אחריהן, והגברים שיתמכו בזה.

לכן אני מאוד שמח שנפתח קורס, ובכלל שהחברה הזאת מתחזקת, תשתדלו לנהל את עצמכן. העולם בשנים האחרונות, לפחות במאה השנים האחרונות הולך לקראת זה שכוח האישה מתחיל לצאת ולקבוע עוד ועוד. אז בהצלחה וכל טוב.

(סוף השיעור)