שיעור צהריים 02.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - מאמר "הערבות"

את המאמרים "מתן תורה" ו"ערבות" בעל הסולם כתב במיוחד לאנשים שלומדים חכמת הקבלה כדי להסביר להם עד כמה חשוב החיבור בינינו, שרק לפי מידת החיבור בינינו אנחנו יכולים לגלות את הבורא ואת העולם הרוחני שלנו, את המצב שלנו, את העולם העליון, וכך אנחנו נתקדם לגילוי הבורא לבני אדם שבעולם הזה.

מאמר "הערבות" זה מאמר שנכתב כהמשך למאמר "מתן תורה" והוא מדבר על הקשר בין האנשים שרוצים להשיג את הבורא ומה שהם צריכים לעשות כדי להגיע להשגת הבורא, ולכן בעל הסולם כתב את מאמר "הערבות".

קריין: מאמר הערבות מאת בעל הסולם המשך ממאמר מתן תורה.

הערבות

(המשך ממאמר "מתן תורה")

"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א)."

"ישראל" נקרא כל אדם בעולם שרוצה להשיג את הבורא. לפי "ישר-אל", ישר לאל, לכוח העליון, לבורא, לפי זה הם נקראים.

"וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה." שכל אחד שרוצה להשיג את הבורא, הוא נעשה בזה חייב להיות כערב לכל אחד ואחד מהאנשים כמוהו. זאת אומרת, החיבור בערבות זה החיבור ההכרחי שאנחנו חייבים ובתוך החיבור הזה אנחנו נגלה את הבורא.

"כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה." את זה אנחנו צריכים לשמוע טוב. כי רק במידת הערבות בינינו, אנחנו משיגים את הבורא, וצריכים להגיע למצב שאנחנו מסכימים להיות בקשר כזה בינינו, להיות ממש ערבים זה אל זה. מה זה ערבים? את זה אנחנו נלמד מהמאמר עצמו.

"דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו." את זה אנחנו צריכים, כל אחד להגיד לעצמו, שאני צריך לדאוג לכל החברים, כמו שאני דואג לעצמי, לא פחות. להשתדל עוד ועוד ככל שאני הייתי דואג לעצמי, כך לדאוג לכל חבר וחבר.

"ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע"," זה יכול להיות אפילו עשירייה אחת, אבל אם היא מסכימה להתחבר ממש כמו איש אחד בלב אחד, להיות ערבים זה לזה, זאת אומרת לדאוג לכל החברים בעשירייה כמו שכל אחד דואג לעצמו "הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת."

כלומר לקבל את התורה - האור העליון שמביא לנו הרגשת המקור שלו, הבורא, אפשרי רק בתנאי שאנחנו מגיעים לקשר בינינו שנקרא ערבות. המינימום צריך להיות בין כמה חברים, המצב השלם, המינימאלי נקרא עשירייה, והחיבור בין כולם ייקרא "גמר התיקון". רק לזה אנחנו צריכים להשתוקק.

שאלה: מה זה אומר שהעשירייה מסכימה פה אחד ואומרת "נעשה ונשמע"?

שהם כולם מבינים שרק בעזרה הדדית, בקשר הדדי ביניהם, שהם יהיו ממש מכוונים למטרה אחת, וכולם יחד, רק בצורה כזאת הם יכולים להגיע למצב שכל אחד נקרא ישר-אל וכולם נכנסים למערכת שנקראת ערבות ובה מתגלה הבורא.

תלמיד: ההסכמה הזאת צריכה להיות פה אחד או כל אחד בזמנו מבין את המצב?

לאט לאט הם מגיעים יותר ויותר, מתקרבים מרחוק ונכנסים לאט לאט לערבות. זה לא חייב להיות פה אחד, כמו שכותב בעל הסולם כי זה כבר המצב האידיאלי אבל נכנסים לעשיריות ובעשיריות מגלים קשר כזה ביניהם שנקרא ערבות ואז במידה הזאת מתגלה להם הבורא, לאלו יותר ולאלו פחות, בהתאם למידה שבה כל אחד נכנס לערבות פרטית.

תלמיד: ההסכמה הזאת באופן עקרוני כל החברים מסכימים עם הרעיון, אבל איך להגיע להחלטה כזאת של הולכים על זה, נכנסים בערבות, דואגים?

לומדים יחד וכל אחד מסביר לעצמו וכולנו מסבירים לכולם, שכוח הערבות חייב ממש להופיע ביניהם בצורה שממלאה אותם.

"משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו," כלומר שבהשגת הערבות אנחנו נעשים כגוף אחד ואנחנו כבר אחראים, כל אחד על האחרים וכולם על כל אחד, וההתקרבות הזאת, החיבור הזה עושה מאיתנו כאדם אחד, כמו אדם הראשון שהבורא ברא. זאת אומרת, אנחנו חוזרים למערכת שנקראת "אדם". "כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ט"ז, עש"ה." ואז אנחנו צריכים להיות ערבים זה לזה, אחראים זה על זה, ובהחלט להגיע למצב שכל אחד דואג לכולם, כולם דואגים לכולם עד כדי כך שאין הבדל בינינו ואנחנו מתחילים להרגיש שנמצאים ממש בגוף אחד, היינו ברצון אחד.

"שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב." ומתחילים בינינו בצורה כזאת שאנחנו עדיין לא קשורים זה אל זה, עד שיותר ויותר מתגבשים ומגיעים בסופו של דבר לחיבור כזה שנקרא "כאיש אחד בלב אחד". אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם." ככל שאנחנו יוצאים מהאגו שלנו שנקרא "מצרים" ומתחברים בינינו, במידה שמתחברים בינינו, אנחנו משיגים את הבורא.

שאלה: במאמר הזה כתוב שיש שש מאות אלף חברים הנאמנים, מי הם החברים הנאמנים האלה?

זה חברים מהקבוצה. ואם יש לך עשירייה, אז אתה כבר מסוגל בקשר איתם להגיע לגילוי הבורא. אבל כתוב במקומות אחרים שאפילו "מיעוט הרבים שניים", שאם יש לך עוד חבר אחד בלבד ואתה מגיע עימו לחיבור הנכון, אז הבורא מתגלה בין שניכם.

תלמיד: במאמר נאמר "נאמנים". מה זה בדיוק, איך אני מגדיר את החבר כנאמן, איפה אנחנו שווים שם כנאמנים?

שאם אנחנו מתקשרים בינינו כמו בלב אחד, ברצון אחד, מכוונים להגיע לדבקות בבורא, אז אנחנו בינינו צריכים להיות גם כאחד וזה בעצם קובע את ההתפתחות שלנו.

שאלה: מה מביא אותנו למצב שאנחנו חותמים ערבות בעשיריות?

אחרת אנחנו לא מגיעים למימוש שלנו, למטרת הבריאה, לגילוי הבורא. לכן אין לנו ברירה אלא אנחנו חייבים להתקשר בינינו עד כדי כך, כדי להיות כאדם אחד. אנחנו סך הכול חוזרים לאותה המערכת כמו אדם הראשון, כי הבורא ברא אדם אחד ואחר כך חילק אותו להרבה מאוד חלקים, ומתוך זה שיש לנו רצון אגואיסטי וריחוק זה מזה, אנחנו חייבים להיות שוב כאחד, וכך להתגבר על הפירוד והריחוק בינינו ולהגיע למערכת אדם אחד.

תלמיד: מה גורם לנו להגיע לנקודה הזאת שבה אנחנו חותמים ערבות?

רק לקיים כל מה שכתוב בחכמת הקבלה. כל חכמת הקבלה היא רק כדי להחזיר אותנו למערכת אדם. לכן אנחנו נקראים בני אדם, זה נקרא שאנחנו תוצאות מאותו אדם אחד.

תלמיד: מה עושה אותנו, ומה קובע שאנחנו ערבים זה לזה?

שאנחנו מוכנים להיות קשורים כל אחד לחברו, שאנחנו מוכנים להיות עוזרים זה לזה כדי להשיג את הבורא האחד, המיוחד לכולנו.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בערבות מלאה, איזה סוג של כלי מתגלה לנו?

כלי אחד, נשמה אחת, שנקראת "נשמת אדם הראשון", וזה מה שכולנו מרגישים שנכללים בה, ולפי עוצמת החיבור בחזרה אנחנו משיגים את הבורא, כוח אחד לכולנו.

שאלה: האם הכלי הזה מסוגל כבר לקבל על מנת להשפיע?

כן, ודאי. אם אנחנו, כל אחד רוצה להתקרב לשני אז הוא צריך לבטל את האגו שלו ולהיות במידה הזאת על מנת להשפיע לאחרים.

תלמיד: במצב הביניים שאנחנו נמצאים בו מה הקשר בין ערבות לבין היכולת להשפיע על מנת להשפיע?

אלה שאלות פרטיות. להשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע, לקבל על מנת לקבל, אלה דרגות של הרצון שלנו שאנחנו צריכים לתקן אותו.

שאלה: אני בעצמי לא מצליחה להרגיש את כל הלבבות של העשירייה שלי.

כל אדם בעשירייה יכול להרגיש את כל הלבבות בעשירייה וכך אנחנו כולנו מתחברים בלב אחד.

תלמידה: אבל אם אני לא מצליחה, אני יכולה להתחיל עם שתיים, שלוש חברות?

כן, להתחיל אפילו אפשר עם חבר אחד.

תלמידה: איך לבחור? אלו שאני מרגישה יותר קרובה אליהן? או דווקא ההיפך?

כן, ככל שאת קרובה לכמה מהחברות את יכולה להמשיך איתן להיות יותר מחוברת. אבל בכל זאת צריכים להשתדל להיות בעשירייה.

שאלה: אם אנחנו לא מצליחות להרגיש את תשע הלבבות כל הזמן בכוחות עצמנו, האם אפשר להגיד שעל ידי ערבות אפשר להיות באמת ביחד כל הזמן?

להיות יחד בלב אחד אפשר רק על ידי מצב שנקרא "ערבות". שכל אחד ערב עבור חברו. אנחנו נלמד את זה מהמאמר.

קריין: מאמר "הערבות", בעל הסולם. 

הערבות

(המשך ממאמר "מתן תורה")

"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).

וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.

כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה.

דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו."

כמו שאדם דואג לעצמו בגלל הטבע האגואיסטי שלו, כי כך הוא בנוי, אפילו בדרגות דומם, צומח וחי, כך הוא צריך לדאוג לזולת מחוץ לו, ובכל דבר טוב שהוא יכול לתאר לעצמו, הוא קודם כל בונה את עצמו להתייחס כך לזולת.  

"ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע"," אפילו קבוצה קטנה, "הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת."

זאת אומרת, רק בתנאי שהם נעשים אחראים, ערבים, דואגים זה עבור זה בקבוצה הקטנה שלהם, הם נכנסים לקשר ביניהם שנקרא "ערבות". "משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו,"

בתנאי שהם מתייחסים כך זה אל זה, הם בונים את מערכת הערבות ביניהם. ובמידה שהם מתקדמים לקיים כך את התורה, את הערבות ביניהם, במידה הזאת הם נעשים מוכנים לקבל את התורה, את התגלות הבורא ביניהם. "שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל. משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית."

במידה שהם מתקרבים למצב של ערבות הם יותר ויותר מחוברים, ובמידה הזאת הבורא יכול להתגלות ביניהם. הוא לא מתגלה בכל אחד ואחד לחוד, אלא בכולם יחד, כשהם עושים מעצמם "כאיש אחד בלב אחד". 

"ונמצא, שאותו שיעור, המסור בידי הנכרים, יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראל. כי חבריו לא יוכלו למלאות לו את המחסורים האלו, משום שאינם בידיהם" אם יש ביניהם כאלו אנשים שלא יכולים לקיים את תנאי הערבות אז הם לא יקבלו את ההתגלות הבורא ואת הרגשת הערבות, הרגשת העולם העליון, חיים למעלה מהמוות, כי הם לא נכנסים לקשר הערבות עם כולם. "וכבר נתבאר, שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של "ואהבת לרעך כמוך".

והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם."

זאת אומרת, כל עוד הם לא באים לחיבור כזה הם לא יכולים להגיע להרגשת הבורא ואין להם ברירה, אלא להישאר בקיום האגואיסטי כמו שעכשיו אנחנו מרגישים. התנאי נשאר אותו התנאי, והקיום שלו הוא אותו הקיום, להיות ערבים זה לזה. 

שאלה: אני לא מבין איך אומה בפני עצמה יכולה להגיע לערבות בניתוק מהשאר? הרי הערבות קושרת את כולם, אז איך ייתכן שעשירייה אחת תגיע לערבות? הרי הם חייבים לכלול את כולם. 

מה זה "לכלול את כולם"? את כל העשירייה. 

תלמיד: את  כל חברי העשירייה. אבל איך ייתכן שיש גוף קטן שיכול להתנתק מהגוף הכללי ולהגיע בתוכו לערבות?

במה להתנתק? הם כך גם מנותקים.

תלמיד: אז מה זה אומר שעשירייה תגיע לחיבור?  שהתא המינימלי הוא עשירייה והוא צריך להיות בערבות? איך ייתכן שעשירייה תהיה בערבות אם לא כל העשיריות, כל הכלי כולו בערבות?

זה יכול להיות. כל עשירייה ועשירייה יכולה לחוד להתקרב לקיום הערבות. ואחר כך, אנחנו לא יודעים מתי, יהיה גם חיבור בין כולם. 

שאלה: האם כל העשירייה צריכה להגיע לערבות או רק חלק?

מספיק אפילו שניים. אם הם יהיו בכזה קשר ביניהם אז הם כבר יכולים להרגיש את הבורא והעולם העליון.

שאלה: איך למנוע מצב שהערבות בין שתי חברות בעשירייה תתחלף למצב אגואיסטי ביניהן?

המצב האגואיסטי מתגלה לסירוגין, אבל הן צריכות להשתדל לעלות מעליו בחיבור.

תלמידה: יש נשים שיכולות להתכלל בשיעורים, בכל מיני פעילויות שאנחנו עושות, ויש נשים שלא כל כך משתתפות בזה.

יש כאלו ויש כאלו, ואנחנו צריכים בערבות בינינו להשתדל להכניס את כולם, כי ככל שיהיו יותר אנשים כך יהיה לנו יותר קל להעלות את עצמנו עד דרגת הבורא.

תלמידה: כל אחת נותנת יגיעה מהצד שלה לבנות ערבות, ואחר כך יש הפרעה והכול נופל, ואי אפשר לבנות עוד משהו מעבר לזה.

אפשר, נלמד איך בונים.

שאלה: מה ההבדל בין מצב הערבות לבין "ואהבת לרעך כמוך"?

אין שום הבדל.

שאלה: אם העשירייה מבצעת את כל תנאי הערבות ומגיעה למצב הערבות, באיזה אופן העשירייה הזאת משפיעה על שאר העשיריות?

היא תומכת, מושכת, דוחפת אותם לערבות גם.

שאלה: האם הערבות זה תהליך או מצב?

ערבות זה מצב, אבל במצב הזה יש הרבה מדרגות. יש לנו 125 מדרגות מכאן ועד גמר התיקון, ובכל מדרגה ומדרגה אנחנו חייבים לקיים את חוק הערבות.

תלמידה: האם זה המצב של "כאיש אחד בלב אחד"?

כן, ודאי, אבל במידות שונות. "גובה הערבות" זה נקרא על פני איזה כוח האגו אנחנו קובעים את הקשר בינינו. 

שאלה: אני מבינה שהמערכת יותר מורחבת ומקושרת ויש הרגשה כאילו הערבות הולכת לכיוון המערכת, ולכן הפעולות שלנו הן עקיפות.

כן.

תלמידה: זה לא רק מחבר לחבר, אלא מה שאני עושה מזין את כל המערכת?

כן, מזין את המערכת כולה וזה משפיע על כל האנושות.

שאלה: איך להפסיק לדאוג לעצמי ולעבור למצב של ערבות שלמה בעשיריה כולה, מה חסר כדי שכל העשרה יימצאו בערבות?

מה שחסר לכם זו רק פתיחת הלב זה לזה, שכולכם תתחברו בלבבות.

תלמידה: איך עוד אפשר להתקרב כדי בכל זאת לעשות את הצעד הזה לאחר הכנס?

תחפשו, אני חושב שזה אפשרי רק אם נלמד יותר מאמרים וכך נתקרב זה לזה. אנחנו נבין איך להתקרב על פני האגו שבהתאם לזה גם יגדל בינינו.

שאלה: איך אפשר לעבור מדאגות היומיום לדאגה רוחנית תמידית?

זה על ידי הקבוצה שאתה נמצא בה, החברים יוכלו לתת לך דוגמה ולשכנע כל אחד ואחד שאין מצב אחר מלבד שנהיה בדאגה הדדית זה לזה. הערבות קובעת כך, שאני לא יכול לדאוג לעצמי, אני צריך לדאוג לכולם. "כולם" זה יכול להיות שניים, עשרה, אבל אם נדאג בקבוצה מסוימת זה לזה, נגיע למצב הערבות ואז הבורא מתקיים, מתגלה בינינו.

שאלה: האם בתוך העשירייה אני חייב להיות ערב למי שלא מוכן עדיין?

לא, בעשירייה אנחנו משיגים ערבות רק עם אלה שבתורם מוכנים להיות בערבות, לכן זה נקרא "ערבות הדדית".

שאלה: לגבי המאמר, אנחנו לא יכולים להגיע לערבות כל עוד אנחנו לא אוהבים את הזולת, מצד שני, התורה לא ניתנת לנו עד שנהיה בערבות. מה בא קודם?

שניהם מגיעים בו זמנית.

"והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם." זאת אומרת, יצאו מתחת שליטת פרעה שהוא האגו שכיסה אותם וחייב כל אחד ואחד להיות אגואיסט מושלם במאה אחוז. לכן כל עוד לא יצאו משליטת האגו שלהם, זה נקרא "שנמצאים במצרים" "דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים. אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמור. ואז נתנה להם התורה." אם עשירייה, קבוצה, אפילו שני אנשים, עדיין לא נמצאים בערבות ביניהם הם לא יכולים לקבל את התורה, היינו את התגלות האלוהות בצורה כזאת שתפתח להם את העולם העליון.

שאלה: נניח שאני ערב לחבר שלי אבל הבורא מראה לי שהיחס הזה לא שווה כלום.

אז הערבות שלך לא שווה שום דבר.

תלמיד: ואחר כך אני נופל ולא מצליח לחזור לאותו מצב?

תבקש מהבורא.

שאלה: האם כדאי לנו לעשות ביקורת בעשירייה, לבדוק במה אנחנו ערבים?

כל יום בוקר וערב. אתם צריכים לבדוק כמה אתם מכוונים לקיום הערבות ההדדית בתחילת היום, אמצע היום וסיום היום.

"ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מועטים מישראל, ויחזרו לזוהמת האהבה עצמית, מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המועטים, מטרידים לכל יחיד מישראל, לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המועטים לא יחמלו עליו כלל. וממילא, שנמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם, כנ"ל." אם לא נבנה רשת קשר בינינו כך שכל אחד ידאג לאחרים אז אף פעם לא נגיע לערבות ולא נגיע לגילוי הבורא בכוח בינינו. אומנם זה לא יכול להיות וודאי שזה יקרה כי הבורא יחייב אותנו, אבל זה יקרה מאוד לאט ועל ידי כישלונות רבים.

"באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, שישארו בזוהמתם בהאהבה העצמית," אם חלק מהקבוצה רוצה לקיים את הערבות ומשתדל להגיע אליה, אז החלק הזה צריך לראות כמה האחרים שלא מקיימים את תנאי הערבות מפריעים לו, עד כדי כך שאולי כדאי, אם חלק מהם ממש לא רוצה, לא מקבל את תנאי הערבות, שהקבוצה תתחלק.

שאלה: יש זמנים שגם אני מרגיש את עצמי כפורק עול.

בסדר, אבל אלה עליות וירידות, דברים שבדרך.

"באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, שישארו בזוהמתם בהאהבה העצמית, שהרי לא יוכלו לעסוק במצות "ואהבת לרעך כמוך", ולהשתלם באהבת זולתו בלתי עזרתם, כאמור.

הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.

כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו, כנזכר במאמר "מתן תורה", אות י"ג.

והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם, כמבואר."

חייבים לקבל את תנאי הערבות בכל העשירייה. אם חלק מהעשירייה מוכן לקבל וחלק לא, אז להיפרד, לא להפריע זה לזה.

שאלה: איך להבדיל בין מצב שהחבר יוצא מתוך ערבות לבין מצב שהוא אולי נמצא בירידה ארוכה?

במידה שהוא מבין שהעיקר זה חיבור בין כולם אז הוא נמצא בדרך הערבות אפילו שהוא לא יודע עדיין לקיים אותה בצורה נכונה.

שאלה: האם כמורה שלנו תוכל להגיד כמה אנחנו קרובים לערבות? האם אתה מרגיש את זה?

אתם נמצאים בדרך לתחילת הערבות, אבל אני לא יכול להגיד לך עד כמה כי עדיין אין כאן מדידות שאפשר לדבר על מטרים, קילומטרים, שעות ודרגות עביות וכן הלאה. אבל אתם כבר זזתם מהמקום ונמצאים בדרך.

שאלה: עכשיו רואים שיש חברים בעשירייה שהם יותר מוכנים, ויש כאלה שעדיין בדרכם למצב הזה. האם החברים שמתקדמים, צריכים איך שהוא להבליט את עצמם, או שזה צריך להיות יחס פנימי לגמרי?

בעשירייה צריך כל הזמן לטפח ולעבוד על ההתקרבות בין החברים, באופן קבוע ולא להסתיר. יש כאלה שלא מבינים למה בכלל צריך את כל ההתקרבות הזאת. ולמי שיש אגו גדול, שבעיקרון יגיע רחוק וגבוה, כפי שנאמר כל שיצרו גדול מחברו, הוא יאבד את עצמו, זה ייקח לו הרבה מאמץ וזמן, הוא יעבוד על זה, אבל הוא יעלה מעל האחרים. לכן אנחנו לא יכולים לעשות חשבון, מי יותר טוב, פחות טוב, אלא רק כלפי מה שיש ברגע נתון.

תלמיד: הקשר ההדדי הפנימי בא יותר לידי ביטוי בדאגה כלפי חברים?

כן.

תלמיד: זה לא יקרה כמצב שהם ירגישו איזה לחץ?

לא, כולם צריכים לדאוג לכולם בתוך העשירייה.

שאלה: הוא כותב בהתחלה שצריך לאבד את צרכי גופו עצמו, ואז אפשר להגיע לתנאי הזה. איך מגיעים לקצה ההתחלה של זה? למשל, אני רוצה לוותר על צרכי גופי עצמי ולדאוג לחברים, אבל יש פה הרבה סכסוכים על נושאים כאלה.

אתה לא תוכל לעשות את זה, אלא הכוח העליון עושה את זה עליך. אם אתה רוצה להגיע למצב בו אתה רוצה להתעלות מעל האגו שלך, אז מלמעלה כוח הבורא ימשוך אותך וכך תצא בהדרגה מהאגו שלך. זה לא בכוחך.

תלמיד: הוא יפעל בלי שיהיה משהו מלמטה?

הוא יפעל במידה שאתה תשקיע כוחות בחיבור עם החברים. בכך אתה מראה את הנכונות שלך לצאת מהאגו.

תלמיד: כן אבל זה משהו כללי. דואגים, עושים את הפעולות הפיזיות.

זה לא כללי וזה לא קצת פעולות פיזיות, אלא ככל שאתה משקיע מכל הלב שלך להיות יחד עם החברים, לפי זה תצליח שהבורא יעלה אותך בדרגה.

תלמיד: הנה עברנו עכשיו כנס, כולם פה עבדו בתפקידים, תורניות, לדברים האלה אתה מתכוון? זה המאמץ, ההשקעה מכל הלב?

לא. ההשקעה להתחבר ללבבות של החברים, להרגיש את הלבבות יחד ואותם להעלות יחד אליו.

תלמיד: מה זה אומר, מה המילים האלה אומרות? פרקטית, איך פועלים עם זה הלאה?

יש לך עשירייה?

תלמיד: כן.

כן. יופי. אין ברירה, אתה לא יכול לברוח מזה. אתה חייב להתחבר איתם.

תלמיד: למה מתכוונים בזה? עשירייה זו קבוצת ווטסאפ, תורנויות או משהו פנימי, עילאי, רוחני?

אותה העשירייה שיש לך בעולם הזה, בה יש עשרה חברים, אתה צריך להתחבר אתם ולהשתדל להתחבר עד כדי כך אתם, שאתם תרגישו התעלות רוחנית.

שאלה: אמרת שאם חלק מהקבוצה לא מסכימה עם הערבות, אז הקבוצה צריכה להתפצל. האם אתה אומר שאנחנו צריכים לעשות ביקורת על העבודה של החברות בערבות, או על חלק מהחברות?

בינתיים לא, אבל בעתיד הקרוב יכול להיות שכן. עכשיו לא. לא התחלתן לעבוד בכלל בערבות, אתן יכולות סתם לסכסך באגו שלכן. ערבות זה דבר רציני מאוד, הוא אומר שאתן מוכנות להתחבר למעלה מהאגו שלכן. ואז נראה מה לעשות.

תלמידה: גם אם חצי עשירייה לא מופיעה כבר מתחילת הפנדמיה, שלוש שנים?

אז אין לכן עשירייה, יש לכן חמישייה. אין לספור אנשים שכבר שלוש שנים לא באים, אתן צריכות לראות את העשירייה שלפניכן, חמישייה, שלישייה, לא חשוב כמה, אבל שנמצאות אתכן בשיעורים, בהפעלות.

תלמידה: ואם הן לא מפריעות בשום צורה, האם הן יכולות להישאר רק בשמן בעשירייה?

כן. בצורה יותר פסיבית אבל לא מפריעה. רק בתנאי הזה.

שאלה: איך לזכור את חשיבות הערבות כל הזמן, כדי לעבוד בשביל האחדות בינינו?

ערבות זה התנאי הכי חשוב. אם אנחנו לא בונים קבוצה שנמצאת בקשרי ערבות, אז אנחנו לא בונים את הכלי הרוחני שבו יכולים לגלות את הבורא, את העולם העליון. ולכן כל העבודה שלנו שווה לאפס. ערבות זה לא סתם משחק, אלא תנאי שאנחנו צריכים להיות מחוברים, כדי שהבורא יתגלה בינינו.

תלמידה: קראתי שכל הבעיות בעולם הן בגלל בני ישראל שלא מתחברים?

כן.

תלמידה: אז בגלל שאנו לא בערבות, אפשר להגיד שאנחנו אחראים על כל הבעיות בעולם?

כן.

תלמידה: ואיפה הבורא במשחק הזה, או בפעולה הזאת?

הבורא נסתר. אנחנו לא יכולים לגלות אותו, כל עוד אנחנו לא בערבות. יש לך עוד מה לגלות.

"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל.

והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית, הרי הם עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!""

אנחנו אחראים, כל אחד על אחרים, במערכת הכללית של האנושות. אנחנו חייבים לדאוג זה לזה, מפני שאם כל אחד מאתנו לא מקיים את הערבות, זה משפיע על כולם. אבל העיקר הם אלה ששומעים, מרגישים, לומדים על חוק הערבות, לפיו אין ברירה, חייבים להיות בערבות, להיכנס לזה וכך להתקדם.

שאלה: כדי להפוך את הערבות לדבר תמידי, מספיק לחשוב בצורה תמידית על החברים, או שגם צריך להוסיף לזה פעולות? ואם עושים פעולות, האם מספיק לעשות פעולה כלפי חברה אחת, או שצריך לפעול כלפי כל החברות?

אנחנו צריכים לפעול כלפי אותן חברות שיש לידי, אחר כך כלפי העשירייה ואחרי כן אפילו כלפי כל העולם, כל האנושות. זאת בהתפתחות שלנו. בסופו של דבר צריכים להגיע להיות כולנו, כל בני האדם, "כאיש אחד בלב אחד".

תלמידה: האם צריך לדאוג לכל התנאים החיצונים של החברות?

לא, בכלל לא. אנחנו רק צריכים להבין שאנחנו צריכים לחזק זה את זה, להיות בערבות ובכך לגלות את הכוח המשותף שלנו, להיות ברצון אחד.

שאלה: אם מישהו בעשירייה נמצא ברצינות כזאת, שהרבה פעמים הוא מזכיר את אלה שלא באים, הוא עומד כביכול על המשמר, זה רצוי?

אני לא יכול להגיד אם זה טוב או לא, זה תלוי בעשירייה עצמה, כמה היא מקבלת את זה, כמה זה מעורר אותם לחיבור וכן הלאה, קשה לענות על זה.

אות י"ט

ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם לא פליגי. כי הכל מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה. והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת.

כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה. כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמיית, עד למעלה מחוטמם. אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עמהם, אם מסכימים להפרש מאהבה עצמיות.

ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה". שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת, להשיג ולבא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ז.

שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, פעל הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה, קבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: "נעשה ונשמע". ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים.

ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא.

ואיך יוכל רבי אלעזר לחלוק עליו?"

זאת אומרת למה מצד אחד אומרים שרק קבוצה אחת, אפילו לא אומה, אלה קבוצה שיצאה מבבל, שהיא חייבת להיות בערבות, ומצד אחר כתוב שכל העולם יהיה חייב בערבות.

אות כ'

"אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".

אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כנ"ל באות י"ט, כמובן.

כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית', כמבואר.

באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל."

שאלה: אותו הרע שמתגלה בתוך האדם, האם זה שייך לאדם עצמו או שזה רוע ששייך לעולם כולו?

אם תאספו את כל הרע שקיים באנשים זה יהיה הרע העולמי.

תלמידה: אני יכולה לדרוש ערבות מעצמי אבל איך אביא למצב ערבות את כל החברות?

על ידי דוגמה אישית.

שאלה: ברגע שמתעוררות נקודה שבלב והוא מתחיל ללמוד, הוא מחויב להגיע לערבות?

כן.

תלמיד: והערבות הזאת מתחילה מבפנים יחד עם תפילה לחברים, וזאת העבודה שלי עבורם?

כן.

תלמיד: לוודא שלחבר יש תנאים להיות בערבות יחד עם החברים האחרים?

כן.

שאלה: העשירייה מחויבת להגיע לערבות כפי שאני מבין?

כן.

תלמיד: על פי המאמר בכל מה שקורה בעולם בקשרים האנושיים בין כולם, גם הייסורים והכאב, השבירה הנוראית, העשירייה צריכה לקבל את זה, להכיר בזה שהיא אחראית על כל דברים האלה?

כן.

שאלה: יש הרגשה כזאת אחרי שקראנו על אבותינו, זו תמונה מאוד חשובה בתוך האדם שבה אחר כך מתגלה לפי הרגשתי שאני בעצם זה אבותיי ולא אני בעצמי. איך שהם התנהלו, אני אוטומטית מתדמה להם ורוצה להיות דומה להם. אבי אהב את הזולת והיחס שלי כלפי מי שקודר חור דומה, אני גם אוהב אותו, אני יודע שהוא לא מבין מה הוא עושה, אני יכול איכשהו להשפיע עליו מתוך הלב?

רק על ידי הדוגמה הטובה שלך.

שאלה: כשאני עובדת בקבוצה ואני רוצה להביע את הערבות שלי כלפי החברה, כשזה בא בקלות לאגו שלי אז באמת קל לי לעשות את זה, אבל כשאני צריכה לדרוך על ראשו של האגו שלי אז הוא לא מאפשר לי לעשות את זה. היה לי מצב כזה קשה שלא הצלחתי לתמוך בחברה והייתה לנו תקופה מאוד קשה בינינו, כל העשירייה חוותה את זה. כמובן שהכנס הזה אפשר לנו לתקן את המצב הזה בינינו, ואני באמת מודה על המצב הזה.

עכשיו כשאני משתדלת לעבוד בעשירייה בתוך הערבות המצב ההוא לא מאפשר לי לעבוד עם החברות כיוון שאני כבר פוחדת, אני יודעת שהאגו שלי ירגיש את הכאב הזה במשך הרבה חודשים, איך אני אמשיך לעבוד עכשיו?

לספר את זה לכולם ושכולם יעזרו לך ואז בזה תעזרי לכולם. ואת תראי עד כמה הכול יהיה פשוט וקל.

תלמידה: להתמסר לידי הקבוצה ולא לחשוב על עצמי?

כן, זה הדבר הבטוח ביותר.

שאלה: בניית הערבות בעשירייה יש כבר איזה ניסיון והבנה איך עושים את זה, אבל אם אני עושה את הניתוח הפנימי בתוך עצמי באמת, אני מוצאת בתוכי שטח שבו אני מרחיקה חברות מסוימות שלי בתוך עשירייה,. זה לא בא לידי ביטוי באופן חיצוני אבל כדי לברר את זה אני באמת צריכה לבחון בתוך עצמי מה קורה.

"אם ה' לא יעשה בית, שווא עמליו בוניו בו", כלומר אם הבורא לא יבנה כלי, שום ניסיונות שלנו לא יעזרו, אז תבקשי מהבורא וזה יעזור לך.

שאלה: בחיינו הרגילים כשאנחנו ערבים זה לזה אנחנו עושים את זה עם מחשבה שהלוואי ואני לא אצטרך את הערבות הזאת, לא אצטרך לשלם עבור מישהו. ובעבודה שלנו איך זה? איך למצוא את האיזון, איך להביא את האגו למצב מאוזן כדי שאם אני לא אתן מקום פנוי לעבודה של חבר אז לא תהיה לנו עבודה משותפת?

פשוט צריך לעצום עיניים ולזרוק את עצמך לתוך תכונת ההשפעה.

שאלה: אמרת קודם שצריכים לוודא כל הזמן אם מקיימים את הערבות. האם הבדיקה צריכה להיות אישית או כעשירייה או גם וגם?

גם וגם.

שאלה: באות י"ט כתוב שמספיק עם ישראל כדי שיגיעו לערבות ואז לאחר מכן כל האומות יגיעו.

דרכו.

תלמיד: פעם החלטנו שבאמת יש לנו עשיריות ראויות, את החברים הראויים.

אבל העשיריות האלה עדיין לא יכולות להשיג את מצב הערבות.

תלמיד: ואז החלטנו שאנחנו נתפלל, כל בני ברוך שאותה העשירייה הבורא יעזור לה להגיע לערבות ונמשיך כבר דרכה. הסכמה הזאת כבר לא עובדת?

זה לא מספיק. כל הכבוד לכם שאתם מציעים כזה רעיון אבל זה לא מספיק. הגענו למצב שבו אנחנו בעיקרון מוכנים לגמרי כבר לגמר תיקון, אז בואו נפעל ביחד.

תלמיד: אז זו עבודה עבור כל עשירייה ועשירייה?

כן.

שאלה: על מנת לבדוק את הערבות שלנו, האדם צריך לבדוק קודם כל שהוא נמצא בדרך לערבות. איך לבדוק? לפי מילים של חבר או להסתכל על הפעולות שלו? פעמים רבות האדם באמת מסכים עם הכול אומר "כן כן כן" פעם אחר פעם, אבל עושה משהו אחר ממה שהוא אומר.

כמובן זה כל אדם. אנחנו צריכים לדון בזה כדי שכל אחד מאיתנו יבין את הטעויות שלו, וכך נתקרב לאמת.

תלמיד: חשובה יותר ההבנה של אדם כלפי השיטה הזאת, כלפי המערכת או הפעולות?

חשובות יותר הפעולות שלו.

(סוף השיעור)