שיעור בוקר 24.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 284,

מאמר "ענין למעלה מהדעת"

קריין: כתבי רב"ש כרך א', עמוד 284 מאמר, "ענין למעלה מהדעת".

למעלה מהדעת אנחנו מבינים שכל חכמת הקבלה, כל העולם הרוחני, העולם העליון, הבורא, כל מה ששייך לעל מנת להשפיע, נמצא למעלה מדעתנו, למעלה מתפיסתנו, כי כולנו נמצאים בתוך הרצון לקבל. לכן אם אנחנו רוצים להתקדם לרוחניות, אז אנחנו צריכים איכשהו לדבר על זה, לאתר איפה אותו למעלה מהדעת, איפה הגבול של דעתנו ואיפה אנחנו נמצאים כרגע ולאן אפשר להגיע, על ידי אילו אמצעים אנחנו מעלים את עצמנו ללמעלה מהדעת, ואיך אנחנו במקום שאנחנו עדיין לא קיימים, לא תופסים אין לנו כלים בזה, כי למעלה מהדעת אלו תכונות להשפיע, איך אנחנו מתקרבים לזה.

הרצון לקבל שלנו מתנגד לזה בכל תוקף ומבלבל אותנו ודוחה אותנו בכל מיני צורות, ואנחנו צריכים ללמוד ממנו איך שהוא עושה את זה, כי דווקא ברור לנו שזה הבורא מפעיל אותו כך ומפעיל אותו בערמומיות רבה, כדי שאנחנו נלמד איך אנחנו מכל הצורות של הדעת, מתעלים ללמעלה מהדעת ועל ידי זה אנחנו בונים כלים חדשים, וכך נעשים בהחלט מסוגלים להשתתף בעצמנו בבניית העולם העליון, בגילוי הבורא. את כל זה אנחנו צריכים גם לקשור עם העבודה שלנו בעשירייה, כי רק בתוך הקשר בינינו, אנחנו מגלים את העולם העליון, המציאות העליונה, כי הכול סך הכול מתגלה מתוך החיבור בין חלקים השבורים.

לכן אנחנו צריכים להשתדל להבין איפה כאן החיבור שבינינו בנקודת החיבור איך מגלים את הבורא, מה צריכים לעשות כל אחד עם עצמו וכולנו יחד כדי שאנחנו נוכל לגלות את הכוח העליון כדי להשפיע לו נחת רוח וכדי לתת לו מקום להתגלות כלפינו, שמזה יקבל תענוג וכן הלאה. מה אנחנו צריכים להרגיש, מה חסר לנו בכל יום ובכל רגע לעשות בעשירייה, לשנות בעשירייה, כדי עוד ועוד לקדם אותה למצב שבמרכזה יהיה מקום לגילוי הבורא. שנתחיל דרך זה דרך החיבור בינינו לדבר עימו, ממש להרגיש "אני לדודי ודודי לי", ושנתקדם למצב הזה בפועל, במעשה, כשמרגישים כל פעם מה עוד חסר להוסיף בקשר בינינו, כדי עוד ועוד לייצב נכון את נקודת המפגש שלנו שבסך הכול יהיה בזה את נקודת המפגש עם הבורא.

אז הנקודה הזאת נקראת "למעלה מהדעת" ואחריה כל הרוחניות שמתגלה במידה שאנחנו יכולים לצרף לנקודה הזאת למטה מהדעת ולעלות את המושג הזה למעלה מהדעת.

אז בוא נקרא מה כותב לנו רב"ש.

ענין למעלה מהדעת

"בענין למעלה מהדעת. יש להשתמש עם כלי זו הן בין אדם לחבירו, והן בין אדם למקום. אבל יש הבדל ביניהם. כי בין אדם למקום, הכלי הזו צריכה להישאר לעולמים. היינו, שאף פעם אסור לזלזל בכלי זו שנקראת "אמונה למעלה מהדעת". מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות מעלת חבירו בתוך הדעת, הוא יותר משובח.

אבל מטבע של הגוף הוא להיפך, שתמיד הוא רואה את חסרון חבירו ולא מעלתו. ומשום זה אמרו חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות". היינו, אף על פי שבתוך הדעת הוא רואה, שאין הצדק עם חבירו, מכל מקום הוא צריך להשתדל לדון אותו לכף זכות. וזה יכול להיות למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שמצד השכל אין לו במה להצדיקו, מכל מקום למעלה מהדעת הוא כן יכול להצדיקו.

אבל אם יכול להצדיקו בתוך הדעת, זהו ודאי משובח. נגיד דרך הציור, אם הוא רואה, איך שהחברים עומדים במדרגה גבוהה ממנו, והוא רואה בתוך הדעת, איך הוא נמצא בתכלית השפלות מול החברים, והוא רואה, שכל החברים הם שומרי זמן, שנקבע לשמור סדר ביאתם לבית הכנסת, והם יותר מתעניינים לכל מה שמתרחש בין החברים, לעזור לכל אחד בכל מה דאפשר, וכל דברי עבודה ששומעים מפי מגידי השיעורים, הם תיכף לוקחים את זה לשימוש בפועל במעשה, וכדומה.

בודאי זה פועל עליו, שיתן לו כח להתגבר על עצלותו, הן בעת שהוא צריך לקום לפנות בוקר, בזמן שמעוררים אותו. ובעת הלימוד הגוף שלו מתענין יותר בהשעורים, כי אחרת הוא יהיה המפגר בין החברה. וכמו כן בכל דבר בקדושה הוא מוכרח לקבל יותר ברצינות, משום שהגוף לא יכול לסבול שפלות. ועוד יותר מזה, הגוף שלו, בעת שהוא מסתכל על החברה, והוא רואה בתוך הדעת, איך שכולם עובדים לשם שמים, אז גם הגוף שלו גם כן נותן לו לעבוד לשם שמים.

והסיבה שהגוף עוזר לו לעבוד לשם שמים, היא כנ"ל, היינו שאין הגוף מוכן לסבול שפלות. אלא כל גוף הוא בעל גאוה, ואינו מוכן להשלים עם המציאות, שחברו יהיה יותר גדול ממנו. נמצא לפי זה, שבזמן שהוא רואה, שהחברים עומדים במעלה יותר גבוהה ממנו, זה גורם להתעלות בכל המובנים.

וזה שאמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו.

זאת אומרת, אפילו מצד הלידה אין הוא משתוקק לתאוות גדולות, ואין לו המשכה גדולה לתאוות כבוד, מכל מקום מצד הקנאה הוא יכול לרכוש כוחות נוספים, מה שאין לו מצד הטבע, שעמהם הוא נולד. אלא מידת הקנאה שיש בו, הכח הזה הוליד בו כוחות חדשים, הנמצאים אצל החברה. ועל ידם הוא קיבל אותו תכונות חדשות, היינו כוחות שאינם נמצאים אצלו מצד ההורים שהולידו אותו. נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו.

נמצא, שיש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.

נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים.

אולם זה ניתן להיאמר, אם באמת שהוא רואה, שהחברה עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. אבל בו בעת שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברה, ונותן לו להבין, אדרבה, החברה הזאת, שאתה רוצה להתחבר עמהם, זהו לא בשבילך, היות שהם נמצאים הרבה שלבים יותר למטה מדרגתך. אם כן מחברה כזו, לא שאתה תרויח מהם משהו, אלא אדרבה, גם הכוחות שיש לך מצד הלידה, שהם כוחות קטנים, אבל החברה הזו, יש להם תכונות יותר קטנות מכפי שיש לך. אם כן, אדרבה, תתרחק מהם. ואם אתה כן רוצה להתחבר עמהם, תראה לכל הפחות, שכולם ישמעו בקולך. היינו, כפי מה שאתה מבין, שהחברה צריכים להתנהג. היינו, איך באיזו צורה הם ישבו, כשהם מתאספים, ואיך ובאיזו צורה ילמדו ויתפללו. היינו, או שיהיו כולם רציניים, וחס ושלום לא יעלה שחוק על פיהם, ואל ידברו אף פעם מגשמיות של חבירו, היינו אם יש לו פרנסה, או איך הוא ממציא את הפרנסה שלו, בנקל או ביגיעה רבה, או אם יש לו מקום עבודה בלי יסורים, או שיש לו בעלי בתים קשים שהוא סובל מהם, או הפועלים שהוא עובד אתם ביחד, אם לא מצערים אותו משום שהוא דתי וכדומה, כל הענינים האלו הם בבחינת דברים של מה בכך, ולא כדאי לחשוב בהם, כי זה הוא רק עניני גשמיים. והוא בא להשתתף באסיפת חברים לצורך ענין גבוה, היינו שהוא רוצה להיות עובד ה' באמת.

נמצא, שבזמן שהוא רוצה לשכוח מהגשמיות שלו, שבאמת הגשמיות שלו נוגעת לו עד הלב, ועם כל זה הוא מוותר ואינו רוצה לזכור, באים חברים ומתחילים לדבר מגשמיות של חבירו. שזה לא מעניין לו מגשמיות של חבירו, כי הוא רוצה עכשיו רוחניות, ומה פתאום החברים מבלבלים את ראשי עם ענינים גשמיים, מה שלא נוגע לי כלל, וכי בשביל זה אני רוצה לשכוח מהגשמיות שלי, בכדי שיהיה לי זמן לחשוב על גשמיות של חברים, היתכן דבר כזה. אם כן, יותר טוב, אומר לו הגוף, תשמע בקולי ותתרחק מהם, ובודאי יותר תצליח, אם כן מה לבלבל את ראשך עם שטויות כאלו.

נמצא, בזמן שהגוף מראה לו את שפלות החברים, ומה הוא יכול לענות להגוף, בזמן שבא עם טענות של צדיק. זאת אומרת, מה שהגוף מייעץ לו להתרחק מהחברה, אינו משום שהגוף מייעץ לו להיות רשע חס ושלום, אלא אדרבה, שהגוף אומר לו, בזה שאתה תתרחק מהחברה, אז אתה תהיה צדיק, ותחשוב רק על רוחניות שלך, ובעת הצורך גם על גשמיות שלך.

ואי לזאת, אם האדם מאמין, שבלי חברה אי אפשר להתקדם להגיע לאהבת ה', כי זהו קרש קפיצה לצאת מאהבה עצמית לאהבת ה', אז אין לו עצה אחרת, אלא ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שיאמר להגוף שלו, כי זה שאתה רואה, שהם לא כל כך עומדים במדרגה של השתוקקות להגיע לאהבת ה', כמו שאתה משתוקק, היינו היות שאתה הגוף שלי, אני רואה בך, שאתה יותר קדוש משאר גופות החברים, היינו שאתה רוצה להיות עובד ה', כמו שאני רואה, כפי שאתה מייעץ לי לעזוב את החברה, משום שהגופות שלהם ניכר בחוץ את שפלותם, ואין להם כח להצניע את תכונותיהם המגונות, היות מדרך העולם, שכל אחד מסתיר את הרע שיש לו בפני השני, כדי שהשני יכבד אותו, משום שיש לו תכונות חשובות.

וכאן, הרע שלהם כל כך גדול, שאין בהם כח להתגבר על הרע, ולהסתירו שהשני לא יראה אותם. אם כן בודאי לפי ראות עיני הם בודאי שפלים. אבל בלי חברה אני לא ארויח כלום, עם כל התכונות הטובות שיש לי. אלא למעלה מהדעת אני אקיים, כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק רביעי ד') "מאוד מאוד הוי שפל רוח". היינו למעלה מהדעת אני מוכרח ללכת ולהאמין, שהם עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. ואז, כפי אמונה שלי, אני יכול לקבל עידוד וחיזוק מהחברה, ולקבל מהם מה שהחברה מסוגלת לתת. נמצא, שכל מה שהוא מקבל את אהבת חברים למעלה מהדעת, הוא מטעם הכרח, היינו אין ברירה, אבל בתוך הדעת הוא רואה שהצדק עמו.

אולם דוקא כאן, היינו בענין חברים, בתוך הדעת הוא יותר חשוב מדרגת למעלה מהדעת. מטעם, שהאמת הוא, בזמן שהאדם רוצה להתקרב את עצמו לדביקות ה', אז הוא ע"י עבודתו, שרוצה לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. אז הוא מתחיל להתגלות אצלו הרע. וענין הכרת הרע, אין זה ענין שכלי, אלא זה הוא ענין הרגשה בלב.

זאת אומרת, שהוא צריך להרגיש בעצמו, שהוא יותר גרוע ויותר שפל מכל העולם. ואם עוד לא הגיע לידי הרגשה זו, אלא שנדמה לעיניו, שיש עוד מי שהוא יותר גרוע ממנו, בטח עוד לא הגיע לידי הכרת הרע. היינו עוד הרע שהוא טמון בלבו של אדם, עוד לא נתגלה אצלו. כי לא יכולים לראות רע, אלא שיש לו קצת טוב. כדוגמא, בחושך, לא רואים שום לכלוך בבית. אלא בזמן שמדליקים שם מנורה, אז יכולים לראות שיש שם לכלוך.

כמו כן אם אין האדם עושה מעשים טובים, היינו שאינו עוסק בתורה ותפלה ורוצה להתקרב לה', אין לו שום אור שיאיר את לבו, ותהיה לו היכולת לראות את כל הרע הנמצא בלבו. ולפי זה יוצא, מדוע אין הוא עוד לא רואה, שיש בלבו יותר רע מכל החברים. הוא משום שחסר לו עוד טוב. ומשום כך הוא חושב את עצמו, שיש בו מעלות יותר טובות, ממה שיש לחבירו.

ובהאמור יוצא, שכל זה שהוא רואה, שיש חברים יותר גרועים ממנו, הוא משום שחסר לו בחינת אור שיאיר לו, שיראה את הרע שבקרבו. נמצא, שכל ענין רע, הנמצא באדם, הוא לא במציאות הרע. כי לכולם יש הרע הזה, הנקרא "רצון לקבל בעמ"נ לקבל", שהוא אהבה עצמית. אלא כל ההבדלים הם בהגילוי של הרע. זאת אומרת, שלא כל אדם רואה ומרגיש את אהבה עצמית לדבר רע ומזיק, כי אין האדם רואה, שיהיה לו רע, בזה שהוא עוסק למלאות את הרצון לקבל שלו, המכונה "אהבה עצמית".

אולם בעת שמתחיל לעבוד עבודת הקודש בדרך האמת, היינו שהוא רוצה להגיע לדביקות ה', היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, שע"י זה הוא מקבל כל פעם קצת אור שמאיר לו, אז הוא מתחיל להרגיש, שאהבה עצמית הוא דבר רע. וזה הולך לפי סדר ומדרגה, שכל פעם ופעם, שרואה, שהוא המפריע לו להגיע לדביקות ה', אז הוא רואה כל פעם יותר, איך שהוא, היינו הרצון לקבל, השונא האמיתי שלו, כמו ששלמה המלך היה קורא את היצר הרע בשם "שונא", כמו שכתוב "אם רעב שונאך האכילהו לחם, כי גחלים אתה חותה על ראשו".

ולפי זה אנו רואים, שהאמת הוא, שהאדם צריך להרגיש, שהוא יותר גרוע מאחרים, משום שכך הוא האמת. וגם יש להבין את ענין שחז"ל אמרו "קנאת סופרים תרבה חכמה". זהו דוקא בתוך הדעת. מה שאין כן למעלה מהדעת לא נראה כל כך מעלת חבירו, שנגיד שיש לו קנאה על חבירו, שזה יגרום לו צורך לתת עבודה ויגיעה, מסיבת שחבירו מחייבו כך, מסיבת הקנאה.

ואאמו"ר זצ"ל פירש את מאמר של רבי יוחנן "ראה הקב"ה שצדיקים מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור", שנאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". ופירש רש"י "פזרן בכל הדורות" להיות שתות וקיום ויסוד לקיום תבל (יומא ע"ח ע"ב). "מעוטים" משמע, שמתמעטים והולכין. לכן מה עשה "עמד ושתלן בכל דור ודור". היינו, שעל ידי זה שתלן בכל דור ודור, ע"י זה יתרבו. ויש להבין, איך, אם פזרן אותם בכל דור ודור, יתרבו. שיש להבין, מהו ההבדל אם כל הצדיקים נמצאים בדור אחד, או שפזרן בכל הדורות, כמו שמובן מדברי פירוש רש"י, שע"י זה שפזרן בכל הדורות, יתווספו צדיקים.

והוא זצ"ל אמר, ע"י זה שיהיו צדיקים בכל דור, אז יהיה מקום לאנשים, שאין להם מצד הלידה התכונות המוכשרות להגיע לידי דביקות בה', אלא ע"י זה שיתחברו לצדיקים, שיהיו בכל דור, אז ע"י הדביקות בהם, ילמדו ממעשיהם, ויוכלו לקבל תכונות חדשות, מצד הצדיקים שיהיו בכל דור. לכן פזרן את הצדיקים בכל דור ודור, שבאופן כזה יתרבו הצדיקים.

ובהאמור, אותו דבר יכולים להשיג ע"י דיבוק חברים, תכונות חדשות, שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'. וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים.

ולכן אמרו, בזמן שהיצר הרע בה ומראה לו את שפלות החברים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. וזה יכולים להבין את התפלה, שסדר לנו רבי אלימלך זצ"ל, וזה לשונו "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם"."

שאלה: לא הבנתי, עדיף לראות חבר גדול בתוך הדעת או מעל הדעת?

איך שיוצא, אבל בכל זאת יותר גדול קודם כל. בדרך כלל אם אתה נמצא בהתגלות הרצון לקבל, אז אתה רואה אותו פחות ממך, ואז להגיע למצב המתוקן אתה יכול רק אם אתה מעלה אותו למעלה מהדעת, למעלה מדעתך. לפי דעתך הוא ככה נגיד בינוני ואתה מעלה אותו בלמעלה מהדעת, שיש לך איזה ג'ק ואתה מעלה ומעלה אותו בעיניך, זה כשאתה לא משנה את עצמך, אלא אתה מעלה אותו בעיניך ואתה כאילו נמצא באותה רמה, אתה רק מעלה אותו, זה מצד אחד.

אם אתה מתחיל לראות את עצמך בצורה יותר אמיתית, אז אתה יורד ואז אפילו שאתה לא מעלה אותו, אתה רואה אותו שהוא יותר גבוה, אז לפי דעתך, שדעתך על עצמך יורדת ואז אתה רואה אותו יותר גבוה, זו צורה יותר אמיתית, כי האמת שאנחנו כולנו אפסים לגמרי, עם כל יצר הרע שהבורא ברא בנו אז כל אחד מאיתנו נמצא בשפל המוחלט, ואז כל החברים צריכים להראות לנו כנמצאים בצורה האידאלית, בתיקון המוחלט, אז זה כל העניין איך אתה מסדר את עצמך.

עכשיו, לא מדובר על העבודה שלך, זאת אומרת איך אתה בעבודה שלך, מעלה אותו בלי לטפל בעצמך או שאתה מטפל בעצמך, כדי להוריד את עצמך למצב האמיתי ואז הוא עולה בעיניך מאליו. יש כאן כמה גישות, צריכים לראות בכל מצב ומצב במה אפשר להשתמש.

אז מה רב"ש אומר, שוודאי שאם אתה רואה את החברים את העולם, את כולם, בתוך הדעת שהם יותר גבוהים ממך, סימן שאתה נמצא בכלים האמיתיים שלך, היותר אמיתיים.

שאלה: אם אני מחזיק את החברים שבתפיסה שלי שהם נמצאים בדבקות ובשלמות, זה נקרא מעל הדעת?

יכול להיות שכבר הגעת לדעתך שאת זה אתה משיג, אבל אם אתה לא משיג, אתה כך חייב לתאר.

תלמיד: לא משיג, אז מה זה בתוך הדעת כביכול?

שאתה מגיע לכלים שלך כאלו שזה מתגלה לך בחוש.

תלמיד: זאת אומרת, בתוך הדעת זה שאני כבר בהשגה, שאני רואה.

כן, ובדבקות לאותו מצב, זאת אומרת אתה נמצא איתם בדבקות בצורה שככל שהם נמצאים בדרגה גבוהה ביותר, אתה נמצא איתם בהשגה שהם נמצאים בה. יכול להיות שאתה נכלל בהם שאתה לא שווה להם, אבל יש לך את זה, זה נקרא "בתוך הדעת".

תלמיד: בעל הסולם כותב את הערכתו, כמו מקובלים נוספים, ללא לשמה. שעובדים ומתייגעים בכדי להגיע ללשמה, המאמץ הוא יותר בלא לשמה, להחזיק את התפיסה הזו שהחברים נמצאים בדבקות, בשלמות.

למעלה מהדעת.

תלמיד: בלמעלה מהדעת זו יגיעה יותר גדולה כאילו. אבל אם אני כבר משיג ורואה אותם שם בכלים האמיתיים?

אז זה בשבילך כקרש קפיצה ללמעלה מהדעת יותר גבוה.

תלמיד: אז למה התכוון הרב"ש שזה יותר משובח בתוך הדעת?

אתה צריך דעת כדי כל הזמן ללכת למעלה מהדעת, זה כמנוף.

שאלה: מה הפירוש ששתל את הצדיקים בכל דור ודור? כאילו יש איזה תכנון שהיו מעט צדיקים.

שבכל מצב ומצב שאתה נמצא כשכל מצב נקרא "דור" יש לך בתוכך תכונה שנקראת "צדיק". ואתה יכול להבליט אותה ולעבוד עימה. זה נקרא "צדיק" שהתגלה בדור.

תלמיד: אבל איך את הצדיקים האלה הוא ראה שהם מתמעטים כביכול

הם נמצאים בכל מצב ומצב שלך. אתה נמצא נגיד במצב הגרוע מאוד בשפל ממש כמו שהוא אומר שכולם אפסים, אתה צריך למצוא את הצדיק במצב כזה.

תלמיד: אבל למה הם מתמעטים?

זה בגלל שהרצון לקבל בכללות שמתגלה, הוא מתגלה בצורה יותר ויותר עוצמתית כרצון לקבל.

תלמיד: אבל אז זה ישנו בכל דור, אומר הכתוב כאילו, "ראה הקב"ה שצדיקים מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור".

כי הרצון לקבל כל הזמן מתגלה יותר ויותר גם בגודל וגם בעוצמה הפנימית שלו, בכמות ובאיכות, העיקר זה באיכות וזה נקרא שהצדיקים מתמעטים מדור לדור, שבכל מצב ומצב המתקדם שלי שנקרא "דור ודור" אני רואה את עצמי בצורה יותר גרועה, ובקושי מוציא איזה נקודת הקשר שלי עם החברים ועם הבורא. הצדיק שבי נעשה יותר ויותר חלש, יותר נסתר, יותר קשה לי להוציא אותו כי הרשעים גדלים ואז הנקודה שבלב שם, היא ממש קטנה יותר ויותר.

תלמיד: מסביר בעל הסולם שלמעשה הוא עשה את זה, כדי שמעט הצדיקים יידבקו אליהם עוד אנשים ואז יתרבו הצדיקים.

כן.

תלמיד: אז מה זאת אומרת אם אני מתוך עצמי הצדיק?

אז אתה מתחיל לחפש איפה מהרצונות שלך, אתה יכול לגייס עוד כאלו וכאלו רצונות, שהם אמנם שעל מנת לקבל ואגואיסטיים אבל בכל זאת, לצרף לאותה נקודת הצדיק שבך, הנקודה שבלב.

תלמיד: זאת אומרת, מדובר רק על האדם עצמו?

וודאי, רק על האדם עצמו. אנחנו מדברים על עבודה פנימית שהאדם עושה בתוך עצמו ואיך הוא מגלה את המקום, השטח והתנאים לגילוי הבורא.

תלמיד: כי חשבתי שלמעשה זה כמו ששם את האר"י בתקופה מסוימת, אחר כך שם את בעל הסולם בתקופה מסוימת.

זה משהו אחר, תעזוב.

תלמיד: לא מדובר על זה.

זה לחוד וזה לחוד. זה שישנה הקרנה, או כביכול העתקה מהפנימיות לחיצוניות, זה גם נכון, אבל את זה נלמד אחר כך, זו לא הבעיה. הבעיה היא בנו, עכשיו אנחנו צריכים רק בזה להתרכז.

שאלה: בגשמיות המנגנון של הקנאה עובד מאוד ברור. לחבר יש משהו, אפילו לשכן יש משהו שלי אין, אני צריך גם להשיג את הדבר הזה, מתאמץ, משקיע זמן וכסף.

יותר טוב אולי שלא יהיה לו?

תלמיד: והרבה פעמים אני אפילו קונה את הדבר הזה ואז אני מסתכל ואומר מה אני אעשה עם זה עכשיו, אני לא רוצה את זה בכלל, לא צריך את זה. ברוחניות אני רואה בצורה ברורה חברים שיש להם תכונות מועילות, הם משקיעים יותר ממני, מתבטלים יותר ממני, ואני לא מרגיש שזה שורף אותי באותה צורה.

זה העניין, שאתה מבטל. למשל אני מגיע הביתה, אשתי אומרת לי "השכן, תראה מה הוא עשה כך וכך", אני נשכב על הספה, פותח טלוויזיה, לוקח עיתון, אומר לה, "בסדר זה עניינו, שיצליח". אני מבטל את הדברים האלה כי הם מביאים לי הרגשה לא נעימה, ממררים לי את החיים, בשביל מה שאחשוב על זה? אני מבטל אותו, ברוך השם, אני מרגיש טוב יותר, זה הכי קל. זה במה שכול העולם עוסק קודם כל.

כמה אנשים ישנם שלא יכולים לתת לעצמם מנוחה עד שמשיגים? רובם מבטלים את הכול. כך זה בתת ההכרה, אלה רוב הפעולות של הרצון האגואיסטי שבתוכנו. זה נקרא "ראיתי בנֵי עלייה והם מועטים".

תלמיד: לפחות בהרגשה שלי אני כן מתפעל מהתכונות האלה של החברים, זה רק לא שורף אותי כמו בגשמיות.

זה נקרא שאתה "מוריד אותם", בכול זאת מוריד. מצד אחד אתה רואה כן, זה דבר טוב ויפה, גם לי כדאי שזה יהיה, ונרגע. זה נקרא שאתה מבטל, בעיניים שלך אתה מוריד את החשיבות הזאת במקום להעלות, במקום להתחיל להבעיר אותה.

תלמיד: אבל בגשמות אני רואה שאין לי יכולת לבטל.

יש. זה מפני שאתה מזלזל בנו, אתה מזלזל בסביבה, כי מסביבה שמציגה לך איזה תכונות יפות וטובות אתה לא מתפעל, אתה מבטל את הסביבה, "לא נורא, הם קטנים, מי הם, מה הם, מה הם מבינים?". זה בתת ההכרה, לא חס ושלום אני חושב שאתה עושה בכוונה, אלא כמעט בלי כוונה. לכל אחד, דווקא לעמוד על הנקודה הזאת, זה הדבר הכי חשוב, כי כאן אתה מתחיל לגדול אם אתה מתייחס לזה נכון. כל אחד צריך לראות את זה. אתה צריך להיות קנאי בכול אחד, בכול אחד, את זה אני רוצה, את זה רוצה ואת זה רוצה. אם יכולתי הייתי תופס, קונה את כל אחד ואחד, מחזיק לידי כדי להשתמש בתכונות האלה. אבל ברוחניות אני חייב לקנות את התכונות האלו.

עכשיו כשאנחנו הולכים להתחבר בינינו, על ידי התחברות בעשירייה אני קונה אותם, אז כבר ההרגשה אחרת לגמרי. אני קונה את כל התכונות הטובות ביותר שיש בחברה על ידי זה שאני נעשה דבוק אליהם והם אלי בעשירייה אחת. כל הדברים הכי טובים הם שלי, וכך לכל אחד. אתה מבין איזה פטנט? כלומר אני לא צריך לקנא, אני צריך לקנא כדי עוד יותר לרצות להתחבר. בגשמיות אין לך אפשרות כזאת, ברוחניות כן. אני לא יכול להסביר אפילו עד כמה זו הצלה.

זה לא להתפטר מהקנאה, דווקא כמה שהקנאה גדולה יותר, אבל היא בונה. למה "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו?", היצר נמדד לפי מידת הקנאה. עד כמה שהוא קנאי, עד כמה שהוא חמדן, זו כל הגדלות. לא כמה שיש לך, כמה שיש לך זה כלום, אלא כמה אתה רוצה ממש לגנוב מכולם, ועל הגניבות האלה, על ידי הקנאה הזאת אתה הולך ומחבר אותם אליך.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שלהתחבר בעשירייה זה להתחבר לנטיות הפנימיות, לרוחניות, לניצוץ.

וודאי.

תלמיד: ועכשיו אתה אומר שדווקא אני מקבל מהם את התכונות הגשמיות שלהם.

איזה תכונות גשמיות?

תלמיד: אמרת, אני רוכש את כל התכונות האלה שדיברת עליהן עכשיו.

כשאני מחובר אליהן בעשירייה, הן שלי. מה יש לי? יש לי רק נקודה שחורה, מלכות, וכול היתר מהם. וכמה שיותר עולים למעלה בסולם, הנקודה השחורה שלי נעשית יותר ויותר מצומצמת, כי היא באמת הופכת להיות נקודה בלבד, ובתכונות שלהם בהן אני חי.

תלמיד: וזה דווקא תכונות שלכאורה אני חושב עליהם כגשמיות.

למה גשמיות?

תלמיד: כמו התמדה.

זה בסדר, שיהיה כך. אתה תראה אחר כך עד כמה ש[...]. השילוב בין מלכות שלך לתכונות שלהם, ייתן לך את התפיסה הרוחנית.

שאלה: במאמר, רב"ש אומר שדווקא בתוך הדעת עדיף לראות את גדלות החבר. למה, כי הקנאה חזקה יותר כך?

לא. כי אתה מגיע לתיקון הכלי שלך שאתה רואה אותו כך, מקבל אותו כך. אני אגיד כמה מילים, אבל אחר כך נעבוד על זה. אם אתה מגיע לאהבה, אתה רואה שהתכונה שלו כתכונה שלך, ובצורה כזאת אתה רואה אותו בתוך הדעת. זה עניין "קנה לך חבר", שאתה קונה את התכונות שלו והן מצטרפות לדעתך. אין לי כאן כמה מילים, אנחנו עוד נברר, הן יבואו.

תלמיד: למה משובח יותר לראות את הבורא דווקא בלמעלה מהדעת?

כי הבורא הוא תמיד מדרגה עליונה ממני, ואני מגיע אליו בדבקות לא לפי [...]. יש כאן דבר והיפוכו, מצד אחד, אני צריך להיות הכי נמוך, הכי גרוע, לראות את התכונות שלי כשבורות ביותר, ויחד עם זה, כנגד זה, אני צריך להיות דבוק בעליון, בחבר או בבורא, בצורה הכי עליונה שלהם. הפער בין שני הדברים האלה בעצם קובע את הפרצוף שלי, המדרגה שלי.

עד כמה שנקודת מלכות שלי היא נמוכה, בזויה, ועד כמה שהחברים או הבורא גדולים בעיני, זה קובע את הפרצוף, שתי נקודות, מלכות וכתר. אין לנו משהו שנבנה מראש, אנחנו בונים. ההבחנות האלו של עשר ספירות, פרצופים, עולמות, הן לא קיימות, הן לא קיימות לפני שאנחנו בונים. וזה נבנה דווקא, קודם כל, מהתרגילים הפשוטים האלה, בתוך החברה, למטה מהדעת, בתוך הדעת ולמעלה מהדעת.

שאלה: עדיין לא הבנתי איך לא לבטל את הדוגמאות החיוביות ואת התכונות של החברים?

דעת הסביבה צריכה להיות. צריכה להיות דוגמה מהסביבה. כל אחד אומר לשני, "תראה, כמה שזה וזה.". אפילו בצורה פשוטה, תראה. קודם לא הסתכלתי עליו. קודם זלזלתי. חשבתי, מה שם, איזה חבר? עכשיו אני רואה שזה לא כל כך פשוט. מאוד מורכב, וכן הלאה. כאלו דוגמאות הן מאוד חשובות.

ואז כשאנחנו עולים על זה וזה נעשה אצלנו כהרגל, אתה יכול לשחק בצורה הפוכה. "אה לא נורא. מה אתה מסתכל עליו"? וכן הלאה. דווקא גם בזה לעורר. משני הכיוונים. אבל זה כבר כשאתה נמצא בתיקונים מתקדמים. שיטת קוצק.

תלמיד: איך לגלות את הצדיק שבדור באותו מצב? כשאתה נמצא בשפל יש את נקודת הצדיק. איך לגלות אותה?

זה נקרא "למעלה מהדעת". להשתדל לצייר לעצמו מצב, אם הייתי מתוקן בתכונות ההשפעה. בדרך כלל מתוקן אצלנו זה ברצון לקבל, "אני מבין הכול, אני מרגיש הכול, הכול גלוי, הכול פתוח". לא. מתוקן הכוונה שאני נמצא למטה מכולם, מעריך את כולם, למעלה מכולם, ואז אני מתחיל בפער הזה לגלות את הבריאה כדי לשרת אותה.

שאלה: כשיש קנאה בחבר, על מה בדיוק הלמעלה מהדעת?

תלוי מהמקרה. במה תלוי? קנאה יכולה להיות בכל דבר. בגשמי או ברוחני? שאני מסתכל נגיד על החבר. עד כמה הוא אוהב חבר אחר. ממש, מחבק אותו, מתנפל עליו ודואג לו, ככה. לחבר הזה בדרך כלל קר ולחבר בדרך כלל חם, אבל הוא דווקא מחמם את המזגן ולא מקרר אותו לפי מה שנוח לו, וכן הלאה. אני מסתכל על זה, אני רואה דברים כאלה, באמת, אדם עושה את זה.

אני ראיתי על הרב"ש בדברים הפשוטים. הוא היה מאוד סובל בשנתיים האחרונות מהעשן. וכולם מעשנים. ודווקא, כשבא לידו החתן שלו, הוא ההיפך, היה מוציא סיגריות, אומר "תיקח, תתכבד". והוא מתחיל אחת אחרי השנייה ככה לשרוף ליד הרב"ש ממש. אחת אחרי השנייה. ואני ראיתי עד כמה זה לא טוב לו. אבל דווקא עשה. דווקא. היו הרבה כאלה דברים שראיתי עליו שהוא מעדיף סיגופים גשמיים. "שיסבול", ככה אומר על הגוף. "שיסבול". והיו לו חשבונות משלו. אני לא נכנס לזה. אני רק נותן דוגמה קיצונה.

תלמיד: קודם אמרת שאנחנו בונים את כל ההבחנות, כלום לא קיים. איך בונים כלי של למעלה מהדעת?

אני מתאר לעצמי מה צריך להיות אם אני הייתי בדרגה יותר גבוהה, רוחנית. זאת אומרת, הרצון לקבל שלי היה יותר גבוה אבל היה נכנע, היה נמצא בשליטתי. איך הייתי מתנהג.

תלמיד: מצד אחד אני סובל מהמצב הנוכחי ובמקביל אני בונה לעצמי את התמונה איך הייתי אם הייתי עכשיו ברוחניות.

תנסה.

תלמיד: מה זה נקרא "לבנות הבחנות"?

לבנות הבחנות. במה אני נמצא, איך אני מעריך את הדברים, איך החברים ואיך אנחנו יחד אחד כלפי השני, אנחנו בונים בינינו את המסגרת הרוחנית. מזה התחלתי היום את השיעור. מה חסר לנו כדי לבנות מהקשרים שלנו כזו רשת קשר, בואו נתחיל לגלות איפה אנחנו נמצאים. רשת הקשר הזו, כאן אנחנו בונים אותה ביחסים בינינו. אם אנחנו נאתר כזו רשת שאנחנו יכולים להיות באיזו התקשרות הדדית, וזה יכול להיות רק על ידי זה שכל אחד מבטל את עצמו ומוותר לשני, אז אנחנו כבר יכולים להיות בצורות ההתקשרות, בקשר נכון בינינו.

אם אנחנו נסדר כאלו התקשרויות, מספר התקשרויות נכונות, אנחנו נתחיל להרגיש איך בהתקשרויות האלו שהן בעל מנת להשפיע, איך בהן מתחילה להיות זרימת הכוח המיוחד, שזה גילוי הבורא.

אתה צריך לבנות את המערכת ולגלות בה, כמו בחוש חדש, בחיישן, אתה תתחיל לגלות בה את הכוח שנמצא, אבל אין לו מקום להתגלות, אין גלאי. בהתקשרויות בינינו, ההתקשרויות יכולות להיות רק כשאחד מבטל את עצמו כלפי התקשרות עם השני. ואיך הרשת הזאת מתחילה כבר קצת יותר ויותר להסתדר. וזה המאמצים שלנו והתפילות. עד כמה אתה משתדל ככה וככה, כמו ילד קטן שלא יודע מה לעשות. פתאום אתה מתחיל לראות, זה מסתדר, נעשו קליקים בין זה לזה, זה לזה. ואז אתה מתחיל לגלות.

ואתה לא מגלה את האור. אין אור. מה זה נקרא אור? אור זה נקרא צורות הכלי שמתחברות ביניהן. לאור אין אותיות, אתה לא תופס. זה כמו שאת החשמל אתה לא תופס. אתה תופס את התוצאה מזה שהוא זורם, משהו זורם. לא יודעים בכלל מה, לא יודעים. רק תופעות חיצוניות שהמכשירים שלנו מגלים משהו וזהו. אנחנו בצורה כזאת בנויים כדי לתפוס תופעה.

אז מלמדים אותנו המקובלים, אתם רוצים לתפוס את הזרם ביניכם? בקשה, תתחילו לחבר את הקצוות. והחיבור הזה, שיכולה להיות ביניכם תקשורת, זה על ידי וויתור. שקע, תקע. אמנם שהם הפוכים, אבל חייבים כל אחד להיות מותאם לשני.

שאלה: מה התנאים מתוך ההתקשרות שלנו, שייבנה מזה כלי? זאת אומרת מה הפעולות שמביאות לבניית כלי?

וויתור, אין יותר, על הכול. מה שלא תגיד, איזו מילה, אני אגיד גם על זה וגם על זה, על הכול. כי כל מה שתגיד זה יהיה מתוך הרצון לקבל, זה חומר הבריאה. אז וויתור. זאת אומרת מה זה וויתור? למעלה מהדעת. רק בצורה כזאת יש חיבור. וחוץ מחיבור לא חסר לנו כלום. ואז, לפי עוצמת החיבור, מתחילים להרגיש איך הבורא מלובש בתוך הנברא.

תלמיד: איפה נכנס הבורא בוויתור?

הוא מתגלה. לפי עד כמה שאתם עולים למעלה מהדעת, למעלה מהאגו, הוא מתגלה כי זה הטבע שלו, לפי השתוות הצורה. עכשיו שאנחנו מדברים על העשירייה, על מרכז העשירייה, על כל היכולת הזאת להיות כך מקושרים, זה ממש תחילת קבלה מעשית.

שאלה: לגבי מה שכתוב, "אם רעב שונאך האכילהו לחם, כי גחלים אתה חותה על ראשו". על מה מדובר? איך להבין את זה?

מי ששונא אותי זה מי שנמצא בצורה רוחנית הכי קרוב אלי. אנחנו מדברים בתוך קבוצה, לא סתם ככה מישהו ששונא. למה? כי אותו אני רואה בתוך הדעת, ואם אני עושה את זה לא על מנת לקבל, אלא על מנת להשפיע, אז למעלה מהדעת הוא הופך להיות הקרוב. זה מדובר על החברים, בשום צורה לא לקשור את זה עם החברה החיצונה, או משהו.

שאלה: על הצרוף הזה לצדיקים, איך לצרף מצבים אפורים לצדיקים?

איך לצרף צדיקים יותר ויותר?

תלמיד: אני הבנתי שצדיקים זה מה שקשור לעשירייה, ומצבים אפורים שלא קשורים לעשירייה זה מה שצריך לצרף.

כל הרצונות שלנו שהם בינתיים מתגלים כאלו שיכולים להיות בהם בקשר בינינו, הם נקראים צדיקים. כמה שאנחנו מתקדמים בהתקשרות בינינו, אנחנו נראה את הצדיקים האלה יותר חלשים, יותר אוניקום, פחות ופחות ייחודיים. פה ושם קשה יותר לזהות אותם, קשה למצוא ביניהם קשר. כל אחד מוקף באגו שלו, בתוך תנאים חיצוניים. עוד נעבוד על זה. העיקר בשבילנו זה רק להבין מה עלינו לעשות בצורה הפשוטה. אחר כך נתחיל לחטט בזה, להיכנס יותר פנימה.

שאלה: בכל הנושא הזה ביחס לחברים אני מקבל מחברים הרגשה שהם סובלים מזה. איך לעזור לחברים להרגיש שמחה דווקא בגילוי כל הדברים האלה? שאני מוותר ואני שמח בזה, לא סובל.

אתה צריך להראות להם את זה. כמו שרב"ש היה נותן סיגריה והיה מגלה בזה שמחה, למרות שהרצון לקבל שלו היה סובל מזה.

תלמיד: כמה שלא מנסים להראות מטרה יותר עליונה בכל הדברים האלה, זה לא כל כך פועל. אני מרגיש שהוא סובל ואני לא יודע איך לעזור לו.

דבקות בחברים. אני לא חושב שבצורה ישירה אנחנו יכולים להילחם באף תופעה, אלא רק על ידי פעולה חיובית וזהו. לא ללכת בשלילה ובלהילחם. במלחמה אנחנו אף פעם לא מרוויחים ולא מתגברים על הרע, על ההפרעות. אלא רק ללכת לכיוון הטוב. כתוב על מה שצריך לעשות לשונא, " האכילהו לחם".

שאלה: יש רצון לחזור שוב לקנאה. המטרה של הקנאה מלכתחילה היא לקבל איזשהו חומר דלק ראשוני לתנועה, לעבודה?

קנאה זה דבר הכרחי, מצוין. זאת הצלה. קנאה מתחילה מזה שאני פשוט מרגיש את השני. אנחנו מסתכלים על התינוקות. כל אחד משחק עם הצעצוע שלו. הם לא מרגישים אחד את השני, עד גיל שנתיים לא אכפת להם מאחרים. הוא לא משיג שיש משהו. אחר כך מתחיל להיות יותר [מורכב], מרביצים זה לזה, תופסים זה לזה, אבל בשנתיים הראשונות אין, הוא רק עם הצעצוע שלו וזהו. אין הרגשה. אחר כך קצת יותר.

ממה מתחיל להיות הקשר? מקנאה, כל אחד רוצה לתפוס את השני. אתה תיתן לו את שלך ותקבל ממנו. לא, זה הם לא מבינים, אלא הוא כבר מבין שהוא רוצה את מה שיש לשני. זהו. אז כשמביאים לו אותו דבר כמו שיש לשני, יכול להיות שנרגע. אחר כך קצת גדל, לא, הוא רוצה דווקא מה שיש לשני, שלשני לא יהיה. תראו עד כמה שהרצון לקבל גדל בצורה פשוטה מביא לנו את השלבים האלו, וכך הלאה והלאה.

מה אני רוצה להגיד, שקנאה זו הרגשת הזולת. מה כתוב כלפי ה'? "קנאת ה' צבאות". רק מתוך זה. רק מתוך זה אפשר להגיע. קנאה זה הכול. זאת אומרת, זה רצון לקבל שמרגיש את הסביבה, זה נקרא קנאה ועל ידי זה הוא מתפתח, על ידי זה יכול אחר כך להפוך את זה. למי שאין קנאה יש לו רצון לקבל קטן הוא גם לא יכול להשפיע. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"¹,.

לכן צריכים לפתח את הדבר הזה ולראות איך שאתה מסדר אותו, איך שאתה תופס את הקנאה ואיך אתה כל פעם מכוון אותה לכיוון שאתה צריך. וכשאתה מגלה שיש לך קנאה למישהו זאת הזדמנות. הזדמנות לגדול, לסבול מזה ולהתעלות מעל זה. קנאה זה דבר גדול.

זאת אומנות. צריכים ממש להתעסק בזה ולהראות כל אחד לשני איך שזה נעשה וללמוד. על זה אפשר לדבר. אלה תכונות חיצוניות.

שאלה: איך אפשר לעורר בינינו קנאה, לגדל אותה?

לזה צריכים להיות ערמומיים, כדי לעורר קנאה. כי סתם כך אף אחד לא רוצה שתתעורר בו קנאה, כי הוא חושב את עצמו מילימטר אחד יותר מכולם, כך הוא מצייר את עצמו יותר מכולם במקצת, וזה מספיק לו, כבר נרגע.

יש כאלה שבכוונה יורדים לקבוצה פחות עוצמתית, שם אני מרגיש את עצמי בנוח, בטוב. צריכים לראות מה קורה. או שהפוך, רוצה להכניס את עצמו לעשירייה יותר גבוהה אולי, אבל הוא צריך להבין שהוא בא לשם לעבוד ולא סתם ככה כאילו ליהנות מזה שהם גדולים.

שאלה: זה מאמר מקסים כמו תמיד. הרב"ש פירט בצורה מדהימה איך אני רוצה תמיד ללמד את החברים, איך אני מבין איך הכי טוב. ומה שעוד תפס זה שאני רואה שאני רואה גם את החברים ככאלה וזה הרי סימן נכון לכך שזה קיים בי. וכשאני רואה את זה בחבר אז מצד אחד אני כביכול מבין שזה העדר או איזשהו חוסר תיקון בו, מצד שני אני רואה את זה, זה אומר שאני לא מתוקן.

אז מה כאן העצה שאפשר לתת, או איזו תפילה צריכה להיות כאן? איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה בעשירייה כשהחבר מעורר בי את עצמו?

אני לא מבין אתכם למה אתם שואלים בכלל. זאת אומרת מה העצה? למה עצה? אני צריך לצייר לעצמי מצב יותר מתקדם, יותר רוחני. זאת אומרת, מתקדם בתכונת ההשפעה, בתכונת ההתקשרות שלי לחברים, דרך הביטול שלי המתגבר. אז מה אני צריך כדי להתקדם עוד יותר? להיכנס לקשר עוד יותר צמוד בביטול שלי, ובהתאם שאני נכלל בחברה, בצורה כזאת אני הופך להיות כלי לגילוי הבורא כדי לעשות נחת רוח לו. כמו שדרך חברים אני כך עושה, כך זה לבורא. מה אתה צריך לעשות? תחשוב, מה יש לפניך לעשות כדי לעשות זאת. אין כאן כל כך מה לשאול, אנחנו כבר יודעים את הדברים, רק צריכים להעמיד אותם בצורה יותר ברורה.

לכן התחלתי את השיעור של היום במה? מה חסר לנו עכשיו יום יום, כל שעה ושעה עוד יותר ועוד יותר כדי לראות את עצמנו מתקדמים לקשר בינינו ולמרכז העשירייה בצורה מעשית. כי זה עכשיו לפנינו. שאנחנו נדע מה עוד לעשות, מה עוד לעשות, מה עוד. אנחנו מגיעים ממש בצעדים מאוד מאוד קרובים לכזה דבר, שאני עושה משהו ואני מגלה תוצאה. אבל פעולה למעלה מהדעת ואז תוצאה באור חוזר.

שאלה: אנחנו בונים כלי בעשירייה דרך זה שאנחנו עושים ויתורים. אז לקראת מה, בפני מה אנחנו עושים ויתורים בעשירייה? איך אנחנו עושים את זה? ואיך אנחנו יודעים שאנחנו הצלחנו בזה, מהו הסימן שעשינו את הוויתור הנכון?

ההצלחה היא, כשמתגלה כוח השפעה הכללי בינינו שנקרא בורא. זו ההצלחה. ואנחנו מרגישים עד כמה בהשפעה ההדדית הזאת בינינו שאנחנו כך מתייחסים, אנחנו עושים נחת רוח לכולם ובזה עושים נחת רוח לו. שמתגלה עוד מדרגה מיוחדת שמעלינו שהיא נקודת הקשר, נקודת הלידה.

שאלה: יש לי שאלה גם לגבי ויתורים. להבנתי חיבור יכול לקרות שאני עושה ויתור על מה שאני לא מסכים איתו, ושוב פעם אני רואה שהחבר היה צודק כל הזמן ועכשיו אני רואה את זה.

ויתורים הם ודאי שבמקום שאני לא רוצה לוותר, אחרת זה לא נקרא ויתור. במקום שאני מסכים זה לא ויתור. ההיפך, לא שאני נותן אלא אני מקבל אם אני מסכים. אם אני לא מסכים ונכנס לקשר, זה נקרא ויתור. מה הוויתור? שאני מוכן לשרת בהתקשרות שלי את מה שהם רוצים ואני לא מסכים, אבל אני מוכן את זה לעשות. זה נקרא שאני הולך להשפיע נגד הרצון לקבל שלי.

לכן הקשרים בינינו הם המדד הברור ביותר לשם מה אנחנו פועלים, לשם איזה קשר. אם אני לא רוצה להיות בהתקשרות, אבל אני עושה את זה, זה נקרא שאני מפעיל צמצום, מסך, אור חוזר, התנגדות שלי לעצמי ומעל זה בונה את הקשר. ועל הקשר הזה שאני בונה אני פועל כמו שהשני רוצה, כמו שהשני רוצה ואני שונא. והשנאה הזאת נשארת וההתנגדות נשארת, זה נקרא עביות שיש לי בקשר. ועד כמה שהעביות היא יותר ויותר גדולה ואני מתקשר מעליה, למרות העביות, אז זה נקרא שאני נמצא במדרגת התקשרות יותר גדולה.

תלמיד: האם האדם צריך להחזיק בהתנגדות?

אדם צריך להחזיק בקשר. וההתנגדות היא נשארת בפנים, כי דווקא בזכות ההתנגדות הוא נמצא, זה נקרא "באמונה למעלה מהדעת", ומגלה דווקא על ידי ההתנגדות הזאת את כל העוצמה הרוחנית. אחרת איך יגלה רוחניות, אם לא תהיה שם התעלות למעלה מהדעת?

שאלה: איך לברר אם אני באמת מקנא כמו שצריך או לא, אם אני לא מרמה את עצמי. למשל אם אני יודע שחבר קנה כרטיס טיסה לישראל לכנס ומגיע ראשון כל בוקר להכנה לשיעור, איך אני בודק שאני באמת מקנא בו?

אתה רוצה שיהיה לך רצון כזה, או לא? או שאתה רק רוצה שידברו עליך בכבוד כמו על אותו חבר? גם זה טוב, בכל זאת אתה מעריך משהו. אתה רוצה להוריד אותו, שלא תהיה לו הזדמנות לבוא לשיעור, שלא תהיה לו הזדמנות לבוא לישראל? או שאתה כן רוצה, ועוד איך יהיה אפשר להתחבר עימו? עד כמה אתה שמח בזה למרות שאתה לא יכול לבוא לישראל, ואתה תומך ורוצה שהחבר יעשה את זה. עד כמה, נניח שיש לך מאתיים דולר לבוא לישראל, אבל נראה לך שלחבר זה יהיה יותר חשוב ולכולם יחד תהיה תוצאה יותר טובה אם הוא ייסע ולא אתה, ואתה נותן לו את המאתיים דולר שלך האלו. וכן הלאה, יש כאן הרבה אפשרויות. אבל העיקר, החשבון הוא עד כמה אני רוצה ועד כמה אני מוותר על ה"על מנת לקבל" שלי ובונה מעל זה "על מנת להשפיע". כל זה בתוך העשירייה, אנחנו נעבור על זה שלב שלב.

שאלה: שאלה מהקבוצה הצעירה של איטליה. במקרה שאני מגלה שהחבר שונא אותי, איזה סוג של תפילה אני צריך להעלות כדי לאהוב אותו? באיזו אסטרטגיה אני צריך לנקוט כדי לאהוב את אותו חבר?

אם זו קבוצה צעירה, אתם צריכים ללמוד מה עושים במקרה כזה. אתם צריכים לבחור מאמרים כאלה כמו של היום, או שיש מאמרים עוד יותר מכוונים לטפל בשנאה בין החברים, איך אני צריך להסתכל עליו, לראות, לעשות, איזה פעולות, בעד, נגד. צריכים קודם כל לקרוא, ולדבר על זה. לדבר ולדבר עד שאנחנו מתחילים לשמוע מה שאנחנו מדברים.

כי אתה מסתכל על האיש החדש שמגיע והוא עושה לך עם הראש תנועה שהוא מסכים, כמו בובה סינית כזאת, אבל הוא לא שומע. ואחר כך כשהוא שומע, הוא יכול מתוך השמיעה רק להגיד בחזרה מה שהוא שומע, כמו ילד קטן ששומע איזו מילה, "באבא", ואומר לך אותן המילים. מה אמר? הוא לא יודע מה אמר, אלא מה ששמע ממך הוא חזר על זה.

כך בדיוק אנחנו לומדים על רוחניות, כי אין לנו בפנים את החושים האלה, התכונות האלו, אלא כך אנחנו עושים. וכך זה שנים. וגם היום אנחנו מדברים "על מנת לקבל", "על מנת להשפיע", "צמצום, מסך", "עביות כך, זכות כך". אין לנו את זה, אנחנו פשוט למדנו את המילים האלו וקצת קשר בין המילים, אבל זה נקרא שאנחנו לומדים? שאנחנו יודעים את חכמת הקבלה? לא, זה כמו ילד שממלמל משהו אבל הוא לא יודע את פירוש המילים.

אלא לאט לאט, עד כמה שאנחנו רוכשים רגשות, מתפעלים מתוכן המילה, אז נקרא שאנחנו לומדים את חכמת הקבלה, את המהות. אז נקווה שעכשיו זה השלב שבו אנחנו מתחילים ממש להיכנס פנימה להרגשת המילים.

שאלה: אני יכול להגדיל כל חבר, אבל לקנא באיזשהו חבר ענק, גדול בעיניי, אני לא יכול. כי אובייקטיבית אני משווה אותו, מנתח את זה, אני אומר שאני לא אצליח לעשות דבר כזה אף פעם ואז אני מפסיק לקנא. איך לגדל את הקנאה הזו?

לא נכון. אנחנו צריכים כמו ילדים קטנים לעשות פעולות חיצוניות. אנחנו צריכים להעתיק את כל שנות הקטנות מהעולם הזה, רק להעביר אותן לרוחניות. למרות שאני לא יכול לעשות כמו המקובלים הגדולים, אני חייב לבצע את זה בחיצוניות, לכן המקובלים החדירו לנו כל מיני תנאים חיצוניים כאלה. תעשו את זה בחיצוניות ואת זה בחיצוניות, למרות שאנחנו מבינים שבחיצוניות הזאת אין שום תועלת, אני בזה לא מתקן את הרצון לקבל שלי. בזה שאני מברך את הבורא על כוס יין או בכלל, על מה שלא יהיה, כל המצוות, כל הברכות, כל הדברים האלה, זה ודאי דבר ריק כי אני לא עושה את זה בכוונה על מנת להשפיע באמת נחת רוח. אבל למה מקובלים עשו את זה? כדי שלפחות את כל מיני התנאים החיצוניים האלה יעבור "העמך" כדי לדעת איך גדלים, בלי הבנה, בלי הכרה ברוחניות, כמו ילד קטן בילדות שלו.

אנחנו כבר נמצאים מעבר לזה, אבל צריכים ללמוד מזה. לכן כדאי לשים לב למצבים האלו שאנחנו עוברים בילדות.

תלמיד: לגבי הצלחה, אנחנו אומרים שהצלחה היא הרגשת גילוי הרצון להשפיע בינינו. אם בעשירייה שלי לא יוצא לי להגיע להצלחה כזאת, אבל עם עשיריות אחרות, נניח בעשירייה אחרת כלשהי אני כן מצליח, מצד אחד אני מבין שזה האגואיזם שלי שמראה לי כאילו שאני צריך להחליף עשירייה ושם תהיה לי יותר הצלחה, ומצד שני הוא בכל זאת רומז לי שאתה צריך להשיג הצלחה בעשירייה שלך ותקבל הרבה יותר.

אתה חייב להישאר בעשירייה שלך ולהשיג שם את תכונת ההשפעה ההדדית ביניכם. נקודה. לא להתחיל להחליף עשיריות, לראות איפה כן יש ואיפה לא. יש לך מקום? הבורא שם אותך בגורל הטוב? תעשה אותו באמת לגורל הטוב.

שאלה: לגבי הדוגמה של הרב"ש שסבל ממישהו שעישן, ואמר לגוף "שיסבול". מהו מוסר ההשכל שצריך לקחת מזה? האם לבטל את מה שקורה לי בעולם הפיסי ולנסות לשנות את זה?

לא, אם זה טוב לחבר אז אני צריך להשתדל לעשות בכל כוחי. זה הכול. בצורה קטנה, לא לעשות מזה פילוסופיה, מה זה עישון, וזה לא טוב וזה כן. פשוט אם זה טוב לחבר, לעשות על חשבוני. זה מרבה שלום בעולם, את הקשרים האלו אנחנו חייבים.

"אמנם בין אדם למקום, זהו ענין אחר לגמרי. היינו, שלמעלה מהדעת הוא יותר משובח. שאם הוא, הוא מקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, אז עבודתו היא בדרך הנכונה. מה שאין כן בתוך הדעת, הגם שהשכל של האדם מבין אחרת. זאת אומרת, כל אדם יודע ומבין, אם הוא לא היה צריך להאמין, אלא שהיה מגולה לכל השגחתו יתברך בעולם כולו, היינו אצל כל הנבראים, בטח שכל העולם היו עוסקים בתורה ומצות, ולא היה אז מקום לחילוניים, אלא כולם היו דתיים.

אבל היות שגילוי השגחתו יתברך אינו מגולה לתחתונים, אלא שצריכים להאמין, וענין אמונה זהו דבר קשה, היות שהבורא נתן לנו שכל ודעת לראות כל דבר ודבר לפי ראות עיניו, וכל ענינינו בין אדם לחבירו אנו מסתכלים רק לפי ראות השכל שלנו, ואין לנו שום דבר שיתן לנו הבחנה, רק השכל שלנו, כמו שאמרו חז"ל (ב"ב קל"א) "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", נמצא לפי זה, שכל הענינים אנו הולכים לפי השכל, שהוא בתוך הדעת, ולא למעלה מהדעת.

ומשום זה, בזמן שאדם מתחיל בעבודת ה', ואומרים לו, שהוא צריך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, הוא מתחיל להרהר, הלא אני רואה, שהבורא נתן לנו דעת להבין כל דבר ודבר לפי השכל, היינו לפי מה שהדעת שלנו מבין. ואיך אני יכול לקבל על עצמי דבר שהוא נגד השכל שלנו. ודבר זה הוא קשה מאוד, שהגוף יבין, שכדאי לעבוד את עבודת הקודש בלמעלה מהדעת.

וענין למעלה מהדעת נוהג בין במוחא ובין בליבא. וזו היא הסיבה שלא כל אחד ואחד מסוגל להכנס לעבודת הקודש בבחינת השפעה, שהיא עבודה דלמעלה מהדעת. ומשום זה, כשמלמדים את כלל העולם בעבודת ה', הסדר הוא, כמו שאמר הרמב"ם ז"ל, שמתחילים בשלא לשמה, עד שתרבה דעתם ויתחכמו חכמה יתירה, אז מגלים להם, שעיקר עבודה הוא בעמ"נ להשפיע, שהיא נקראת "עבודה לשם שמים".

אבל יש להבין, מדוע דוקא בעמ"נ להשפיע הוא יותר משובח. והלא הדעת מחייבת ההיפך, שאם עבדות ה' היתה מלובשת בתוך הדעת, היו אז באים יותר אנשים, שירצו להיות עובדי ה'. על זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאל יחשוב אדם, שהבורא נתן לנו את עבודתו, שיהיה בלמעלה מהדעת, שזהו מדרגה שפלה. אלא שאנו צריכים להאמין, שזוהי מדרגה גבוהה מאוד, שדוקא ע"י יש להאדם הזדמנות, שתהיה לו היכולת לעבוד בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא מוכרח לעבוד בעמ"נ לקבל.

אי לזאת, הגם אם היתה העבודה בבחינת הדעת, בטח שהיו אז יותר עובדים, אבל אף פעם לא היו יכולים להגיע לידי דביקות ה', שהיא עבודה בעמ"נ להשפיע. לכן, הגם שהיה ריבוי כמות, אבל מבחינת האיכות לא היתה שום מציאות, שהאדם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא היה רוצה לתת להנבראים, כידוע, שרצונו יתברך הוא "להטיב לנבראיו".

אלא בכדי שהטוב והעונג שיקבלו הנבראים לא יהיה בהם שום חסרון, דהיינו שלא יהיה בבחינת נהמא דכסופא, היה תיקון הצמצום, שלא יאיר השפע העליון, אלא במקום שתהיה השתוות הצורה. שזה נקרא, שהנבראים יקבלו את השפע בכלים דהשפעה. ובזמן שהכלים דהשפעה לא יהיו נמצאים אצל הנבראים, אז הם מוכרחים להישאר בחושך, שזה נקרא "וימותו ולא בחכמה".

אבל צריכים לדעת, שגם בהשלא לשמה יש שם מאור תורה. שעל זה אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה באים לשמה, משום המאור שבה מחזירו למוטב". אבל אח"כ צריך האדם להגיע לשמה, היינו שיעבוד בבחינת מוחא וליבא בלמעלה מהדעת.

מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לעבוד באהבת חברים בתוך הדעת, היינו אם הוא משתדל לראות אצל החברים, שהם נמצאים במעלות הקודש יותר ממנו, בטח שזה יהיה יותר משובח. זאת אומרת, אם הוא רואה בתוך הדעת, שהחברים נמצאים קרובים לדביקות ה' יותר ממנו, בודאי זהו משובח יותר, מכפי שהיה צריך להאמין בלמעלה מהדעת.

היינו, שבאמת הוא רואה, שהוא נמצא במדרגה יותר נעלה מהחברים, ובתוך הדעת הוא רואה תמיד, שהחברים נמצאים בשפלות, אלא למעלה מהדעת הוא מאמין, שיש לו לומר מטעם מצוה, שהוא צריך להאמין, שאיננו כך כמו שהוא רואה. בטח שבתוך הדעת, אם הוא יכול לראות שהחברים הם במעלות קודש, הוא יותר משובח.

וכעין זה יכולים לפרש את הכתוב (שמואל ט"ז, ז') "ויאמר ה' אל שמואל, אל תבט אל מראהו, ואל גובה קומתו, כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".

רואים אנו, שבזמן שה' שלח את שמואל למשוח למלך את אחד מבניו של ישי, שמואל הבין לפי ראיית עינים שלו, כי אליאב בן ישי ראוי לפי ראות עיניו להיות מלך לישראל במקום שאול המלך, וה' לא הסכים על מה שהוא מבין. אלא לבסוף כשהביאו את דוד, שהוא היה רועה בצאן, ודוד היה אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי, "ויאמר ה', קום משחהו כי זה הוא".

ומה מלמדנו זה. אנו רואים כאן שני דברים:

א. מצד שמואל, שהוא הבין לפי שכלו את המעלות של אליאב, שהוא ראוי להיות מלך על ישראל. וה' אמר לו "לא, אל תלך לפי הדעת שלך". כי מה שנוגע כלפי ה', אז אין הדעת מועילה כלום. אלא כיון שה' רצה למלוך מלך. זה נקרא "בין אדם למקום", ששם אין ענין לדעת, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם". אלא מה אמר לו ה' "כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".

ולפי הנ"ל יכולים לפרש "כי האדם יראה לעינים" זהו טוב בין אדם לחבירו. אז הוא טוב, שיכולים ללכת בתוך הדעת, שזה הוא לפי ראות עיני האדם. מה שאין כן "וה' יראה ללבב". זאת אומרת, מה שנוגע לעניני ה', הוא למעלה מהדעת, אין להאדם להסתכל לפי ראות עיניו אלא למעלה מהדעת. לכן יוצא כאן שיש להבחין ב' דברים:

א. בין אדם למקום למעלה מהדעת יותר משובח,

ב. בין אדם לחבירו בתוך הדעת הוא יותר משובח.

לכן אמר לו ה' "אל תביט אל מראהו". כי בענין, ללכת לפי ראות עיניו, זה הוא טוב בין אדם לחבירו. אם אתה יכול לראות את המעלות של החבר בתוך הדעת, הוא יותר משובח. מה שאין כן כאן, שאני רוצה למשוח אותו בתור מלך, הפעולה זו שייכת לי, אני רוצה שיהיה מלך. נקרא זה "בין אדם למקום". כאן דוקא בלמעלה מהדעת היא העבודה הנכונה, שדוקא ע"י זה תהיה האפשרות להגיע לידי קבלה בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא יפול לתוך מקבל בעמ"נ לקבל, שזהו גורם פירוד וריחוק מהקדושה.

אבל כאן נשאלת השאלה, היות לאחר שהאדם החליט ללכת למעלה מהדעת, ושלא להסתכל על כל הקושיות, מה שהגוף מתחיל לשאול, בזמן שהוא מתחיל לעבוד בדרך השפעה ואמונה למעלה מהדעת, והוא מתגבר על כל המכשולים, מה שהגוף מביא לו קושיות מכל העולם, והוא סוגר את העינים, ואינו רוצה להסתכל על שום דבר, שהוא בסתירה לבחינת מוחא וליבא, אלא החליט ללכת רק בלמעלה מהדעת.

ואחר החלטה זו, יש לפעמים, שבאים לו פתאום תירוצים יפים, שהגוף מוכרח להסכים להתירוצים שלו. אם כן הוא רואה, שהוא הולך עכשיו בתוך הדעת. ומה יש בידו לעשות, בזמן שהוא רואה עכשיו, ע"י התירוצים שקיבל מלמעלה. והוא אומר לעצמו, ומה עלי לעשות, שאין לי עכשיו מקום, שאני אוכל לעבוד למעלה מהדעת. הלא אני רואה עכשיו, שכל מה שאני עובד בעמ"נ להשפיע, אני מבין, שכך צריך להיות.

שכבר אין לו עכשיו שום קושיות על עבדות ה', שיהא מוכרח לעבוד למעלה מהדעת. והיות שעיקר עבודה הוא בלמעלה מהדעת, אם כן מה יש לו לעשות במצב כזה, שהוא נמצא בו.

ואאמו"ר זצ"ל אמר, שבזמן שאדם זכה לאיזה גילוי מלמעלה, ועכשיו הוא מרגיש, שכדאי להיות עובד ה', נמצא, שעד עכשיו, שהיתה לו עבודה בבחינת למעלה מהדעת, שהגוף לא היה מסכים לעבודה כזו, והיה צריך תמיד להתגבר, והיה זקוק שהבורא יתן לו כח להתגבר למעלה מהדעת. מה שאין כן עכשיו כבר הוא לא צריך לעזרת הבורא, היות שעכשיו הוא מרגיש, שיש לו יסוד על מה לבנות את בנין שלו. היינו, שכבר יש לו תמיכה על מה לסמוך. נמצא, בזה שעכשיו הוא פוגם באמונה, ממה שהיה משתמש מקודם, שעתה הוא כבר יכול לומר, ברוך ה' שנשתחררתי מהעול אמונה, שהיה עלי בבחינת לעול ולמשא. מה שאין כן עתה, כבר יש לי בסיס בתוך הדעת, כיון שקיבלתי עתה איזה התעוררות מלמעלה, שהגוף גם כן מסכים, שכדאי לקיים תורה ומצות. נמצא בזה, שהוא פוגם בהאמונה.

ואמר זצ"ל, שאז מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה.

וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות. נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת.

ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו,".

סדנה

איזה תרגיל אני יכול לעשות עכשיו כדי לבטל את האגו שלי במשהו כדי להתקרב לאמונה למעלה מהדעת? משהו קונקרטי, לא סתם כתוב, יפה, משהו קונקרטי. מה שיש לפני שאני יכול להתגבר למעלה מהדעת ולקיים את זה, שאני לוקח נכון להיום.

*

אנחנו רואים עד כמה קשה לנו למצוא נושא שאפשר ללכת בו למעלה מהדעת. זה סימן שאנחנו לא עובדים על החיבור בכלל. איפה יש לי בעיה בחיבור עם החברים שאני יכול על הבעיה הזאת להתגבר וללכת למעלה מהדעת? משהו ספציפי, קונקרטי להיום, שאני אשתדל לבצע, אם אני לא אוכל בעצמי אז אבקש מהבורא, באיזו שהיא צורה, הפשוטה ביותר.

חוץ מהחיבור בינינו אין לנו שום למעלה מהדעת, אין יותר, רק איפה שהאגו מתגבר ולא מאפשר. אז זה רק בקשר בינינו, כל היתר זה דברים גשמיים שתלויים רק בהערכה יותר או פחות. מה שאין כן כלפי החברים, זו לא הערכה פחות או יותר, אלא זה נגד האגו. ולכן ההתגברות היא לא רק להעלות או להוריד את חשיבות הקשר, אלא למעלה מהדעת לעשות את הקשר. מובן מה שאני אומר? לא כל כך. דברו גם על זה.

*

"ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת.

היוצא מהנ"ל, בענין למעלה מהדעת יש הבדל מבין אדם למקום, לבין אדם לחבירו. כי בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות את מעלות חברים בתוך הדעת, הוא יותר משובח. אבל אם בתוך הדעת הוא רואה רק חסרונות של החברים, אז אין לו ברירה, אלא מוכרח ללכת למעלה מהדעת, ולומר, מה שאני רואה, ושומע, ומרגיש, כל זה אינו נכון ואמת. כי אי אפשר להיות, שהחברים, שאני בחרתי בהם, להתחבר עמהם, היתה לי טעות, היינו שהחישוב שלי היה בטעות.

היינו, אני חשבתי, שאני אוכל להתעשר מהם ברוחניות, משום שיש להם רכוש מה שאין בידי. לכן אם אני אתחבר עמהם, אז אני אוכל לעלות בדרגה יותר גבוהה, מכפי שחשבתי. ועכשיו אני רואה, שלמעשה אני רואה אחרת. והיות ששמעתי, שבעל הסולם זצ"ל אמר, שהעצה היחידה, שיכולה לעזור לאדם, לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לאהבת ה', היא אהבת חברים.

אי לזאת, אין לי שום ברירה, אלא אני צריך להתחבר עם אלו החברים, אף על פי שלפי ראות עיני, יותר טוב יהיה בשבילי, אם אני אתרחק מהם, ולא להתחבר עמהם. אבל אין ברירה, אלא אני מוכרח להאמין למעלה מהדעת, שבאמת החברים הם עומדים כולם במדרגה גבוהה. אלא עם עינים שלי אין לי זכות לראות את מעלתם. לכן הוא מוכרח להאמין למעלה מהדעת. אבל בזמן שהוא רואה מעלת חברים בתוך הדעת, בטח שהוא היה יכול לקבל מהחברים תועלת גדולה. אמנם מה לעשות, אין ברירה.

אולם בין אדם למקום הוא סדר אחר. כי במקום שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, הוא יותר משובח. ומשום זה, במקום שהאדם יכול לקבל איזה סיוע מתוך הדעת, היינו אם זכה לקצת הארה מלמעלה, אז יש לו האפשרות לומר, עכשיו אני רואה, שכדאי להיות עובד ה', היות שאני מרגיש טעם בעבודה. נמצא, שהוא לקח את ההרגשה זו, שמרגיש טעם בעבודה, לבסיס ויסוד שעל זה הוא בונה את היהדות שלו. ועכשיו הוא כבר מבין עם הדעת שלו, כדאי לקיים תורה ומצות. נמצא, שכל הבסיס שלו נבנה על התנאי הזה. זאת אומרת, שבזמן שיש לו טעם בעבודה, אז הוא כדאי לשמוע בקול ה'. משמע מזה, שאם לא כן, היינו שבאם אין לו טעם בעבודה, אין הוא מסוגל לקיים מצות ה'.

וידוע, שקבלת מלכות שמים צריכה להיות "בכל נפשך ובכל מאודך". היינו, אפילו שנוטל ממנו את נפשו. שמשמע, שאפילו אין לו שום חיות, אפילו בחינת נפש אין לו, גם כן מחויב להיות עובד ה', ולא להעמיד תנאים להבורא, ולומר לו, אם אתה תמלא את רצוני, מה שאני מבין שזה חסר לי, היינו שבדבר זה אני מרגיש חסרון, אם תמלא את חסרוני, אני מבטיחך שאני אהיה עובד ה', ובאם אין אתה תמלא את כל חפצי, מה שאני מבין, שזה נחוץ לי, אין אני יכול לקבל עלי את כל מה שאתה ציווה אותי על ידי משה רבנו עליו השלום.

אלא האדם צריך לקבל עול מלכות שמים בלי שום תנאים. היינו, אפילו למעלה מהדעת. ויותר מזה, שעל האדם לומר, שזה שאנחנו מוכרחים לעבוד בלמעלה מהדעת, זה הוא לא מטעם שאין הבורא יכול לתת לנו דעת. אלא אנו צריכים להאמין, שכל זה הוא לתועלת שלנו. נמצא, שבין אדם למקום צריכים דוקא להשתדל, שיהיה בלמעלה מהדעת. ואם הוא מקבל איזה דעת, הוא צריך לנהוג כנ"ל."

ננסה, מי שיכול כן, מי שלא יכול לא, איך אנחנו יכולים לאתר מצב שאנחנו כן מחליטים ללכת למעלה מהדעת אבל לא מסוגלים ומקבלים כוח על ידי תפילה, בקשה, לא חשוב, ללכת למעלה מהדעת וזה נקרא כוח האמונה. בואו נצייר, נתאר את המצב הזה.

כשאתם לא יודעים על מה לדבר בכל זאת תדברו ותדברו, תראו שלאט לאט תתקרבו לזה.

*

"אולם בין אדם למקום הוא סדר אחר. כי במקום שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, הוא יותר משובח. ומשום זה, במקום שהאדם יכול לקבל איזה סיוע מתוך הדעת, היינו אם זכה לקצת הארה מלמעלה, אז יש לו האפשרות לומר, עכשיו אני רואה, שכדאי להיות עובד ה', היות שאני מרגיש טעם בעבודה. נמצא, שהוא לקח את ההרגשה זו, שמרגיש טעם בעבודה, לבסיס ויסוד שעל זה הוא בונה את היהדות שלו. ועכשיו הוא כבר מבין עם הדעת שלו, כדאי לקיים תורה ומצות. נמצא, שכל הבסיס שלו נבנה על התנאי הזה. זאת אומרת, שבזמן שיש לו טעם בעבודה, אז הוא כדאי לשמוע בקול ה'. משמע מזה, שאם לא כן, היינו שבאם אין לו טעם בעבודה, אין הוא מסוגל לקיים מצות ה'."

איך אנחנו יכולים לתאר מצבים, לצייר מצבים כאלה, שלא כדאי לנו, אנחנו לא רוצים לקיים את מצוות ה', ולמעלה מהדעת אנחנו רואים שכן כדאי לנו לקיים את מצוות ה'. בואו תאתרו מצבים כאלו. לפי הרגשה כך, ולפי למעלה מההרגשה כך.

*

מהו ההבדל, ללכת למעלה מהרגש או ללכת למעלה מהדעת?

*

"וידוע, שקבלת מלכות שמים צריכה להיות "בכל נפשך ובכל מאודך". היינו, אפילו שנוטל ממנו את נפשו. שמשמע, שאפילו אין לו שום חיות, אפילו בחינת נפש אין לו, גם כן מחויב להיות עובד ה', ולא להעמיד תנאים להבורא, ולומר לו, אם אתה תמלא את רצוני, מה שאני מבין שזה חסר לי, היינו שבדבר זה אני מרגיש חסרון, אם תמלא את חסרוני, אני מבטיחך שאני אהיה עובד ה', ובאם אין אתה תמלא את כל חפצי, מה שאני מבין, שזה נחוץ לי, אין אני יכול לקבל עלי את כל מה שאתה ציווה אותי על ידי משה רבנו עליו השלום.

אלא האדם צריך לקבל עול מלכות שמים בלי שום תנאים. היינו, אפילו למעלה מהדעת. ויותר מזה, שעל האדם לומר, שזה שאנחנו מוכרחים לעבוד בלמעלה מהדעת, זה הוא לא מטעם שאין הבורא יכול לתת לנו דעת. אלא אנו צריכים להאמין, שכל זה הוא לתועלת שלנו. נמצא, שבין אדם למקום צריכים דוקא להשתדל, שיהיה בלמעלה מהדעת. ואם הוא מקבל איזה דעת, הוא צריך לנהוג כנ"ל."

למה אני יכול להגיע ללמעלה מהדעת רק בתנאי שאני מתבטל כלפי החברה, ומקבל דרך הביטול שלי כוח מלמעלה, שנותן לי אפשרות להיות למעלה מדעתי? למה המנגנון הזה צריך לעבוד כך? זה הגשר בין הרצון לקבל לרצון להשפיע, או כוונה על מנת להשפיע. למה זה בא בצורה כזאת, דרך לופ כזה, סיבוב כזה?

*

שאלה: איך מעלים חבר למעלה, איך מעלים אותו על הג'ק ומעלים אותו למעלה? או חברים בכלל.

מדברים על זה, הכי פשוט.

תלמיד: מה זאת אומרת?

נגיד אתה כל הזמן יושב בשקט, מי מכיר אותך, מי יודע עלייך? אחר כך אני שומע, תראה אותו אפילו על גיטרה הוא יודע לנגן, הוא גם כותב ספרים, גם מתרגם, גם היה טבעוני, ויש עוד דברים שאני לא אספר עליהם.

תלמיד: דברים טובים?

בעיניי הכול טוב, הכול לא תלוי בך, זאת קופסה שככה הבורא עיצב אותה. אז אני קודם כל מקבל את זה בצורה כזאת שכל מה שיש בך זה טוב. למה טוב, למה שאני לא אסתכל על זה כמו שאמא מסתכלת על התינוק שלה? היא אוהבת כל מה שיש בו. למה אני לא צריך לעשות כך כלפי חבר? חבר בעצם צריך להיות יותר קרוב מתינוק לאמא, כי הוא חלק מנפשי, הנצחי, שאנחנו התקרבנו על ידי הכוח העליון. אז כמה שאנחנו דוחים זה את זה, אנחנו בעצם בזה מזלזלים בכוח העליון שרוצה שאנחנו נתחבר ממש לנשמה אחת. אז אני צריך רק לדבר על זה יותר, ולראות שאין ברירה, שאנחנו צריכים כך להתנהג, זה נקרא על ידי דיבור חברים.

תלמיד: אבל מבחינת הטבע אני לא מרגיש כמו לילד שלי, כמו אמא לילד שלה.

ברור שלא. לכן יש שני עולמות, יש עולם תחתון ועולם עליון, שההבדל ביניהם בדעת ולמעלה מהדעת, זה שתי צורות הפוכות. את ההופכיות הזאת אנחנו גם עדיין לא מבינים, אנחנו לא מבינים מה זה למעלה מהדעת בדיוק. מקבלים כוח השפעה, מה זה כוח השפעה? גם לא יודעים. אבל מקבלים ואז קיימים במישור העליון.

תלמיד: איך אני יכול לא לבטל את החברים, אלא לראות את התכונות הטובות שלהם כתכונות שהן עליונות, שהם יותר גבוהים ממני, שאני אקנא בהם?

קודם כל אתה צריך לתאר לעצמך מצב ש"כולם באים לשמשני"², אז אני צריך לאהוב אותם. כי בכל אחד ואחד מהם יש משהו שאני אצטרך להשתמש בו כדי להדבק בבורא. אפילו באנשים, לא יודע שם, מי שתבחר, אני לא יודע מי, אני חייב, יש בו משהו, לא משהו אלא כל מה שיש לו, ואני בלי זה לא אהיה דבוק בבורא, מה אני אעשה. וזה לא באנושות כל מיני, שזה כבר כלים אחרים, גם שם, אבל כאן ודאי. אז אני צריך לדבר על זה, אני צריך להבין את זה, אני צריך איכשהו לתאר לעצמי רווח, רווח קודם כל גשמי, זאת אומרת, שבלי זה לא אתקדם.

כמה אנשים יושבים כאן עכשיו? נגיד שלוש מאות לפחות. אז אם במקום שלוש מאות, היו יושבים שלושים, זאת לגמרי איכות אחרת. זה "ברוב עם הדרת מלך"³, זה גם מאוד משפיע. אז תראה מה שהבורא עשה, כמה חלקים מהנשמה שלי הוא הביא לי? היה יכול להביא שניים, שלושה, ומביא שלוש מאות, עוד יותר מזה מביא כמה אלפים, ועל כל אחד אתה צריך כך לחשוב.

תלמיד: אבל איך אני יכול לראות אותם יותר גבוהים ממני?

הם יותר גבוהים בגלל שאתה תלוי בהם, לפחות כך. אתה תלוי בהם, בלעדיהם לא תגיע ליישום, זה דבר אחד. דבר שני, אז קודם כל חושבים בצורה אגואיסטית, אני צריך אותם, אין ברירה, זה חלקי הנשמה שלי, זה מעלי, אני לא יכול לזלזל בזה, זה לא רציני. אני צריך להרכיב את הנשמה, כל אחד מהם חייב לעמוד בה במקום.

זאת אומרת, אני צריך לסדר אותם בדמיון שלי, בתפיסה שלי, ברצון שלי. לסדר אותם בפנים, בתוכי, בנשמה שלי, כך שכל אחד נכנס למקום שלו בדיוק, אחד אחד. כבר אני מייחס להם חשיבות. אם אחד חסר יש פגם, רוחניות זה שלמות. אז מה אני אעשה? אז אני כבר צריך להתייחס אליהם שלא ייעלמו, שלא יברחו, שלא יהיו חולים, שלא יהיה לו משהו, שיתפקדו נכון. בצורה אגואיסטית, ממש כך לבנות הכול בצורה בריאה.

ומתוך זה מגיעים אחר כך. אתה רואה יש "בין אדם לחברו ובין אדם למקום". "בין אדם לחברו", בתוך הדעת תבנה את זה בצורה פשוטה ככה, תן וקח, אפילו תשלם לו כסף, שינגנו, העיקר שאני אתעלה ברגש לבורא. "בין אדם למקום", זה כבר אחרת. צריכים מאוד מאוד לכבד את החברה מתוך זה שאתה בזה מעלה את הנשמה שלך, מה לעשות? וכל הזמן ודאי שיש לך בעיות נגד, אבל זה דווקא אומר שזה לכיוון הנכון.

תלמיד: אני מבין להעריך, אני מבין שאני תלוי בהם. אבל אני עדיין לא מבין איך לשים את כולם מעלי ואותי הכי נמוך, איך מגיעים למצב הזה?

אבל אם אתה תלוי בהם, אז זה נקרא שאתה לא נמוך?

תלמיד: גם אמא מרגישה שהיא תלויה בילד שלה.

בטח.

תלמיד: אבל היא לא מרגישה נמוכה יותר ממנו.

כן, היא מרגישה שהרצון שלו קובע מה שהיא תעשה. זה נקרא שהיא נמוכה. הרצון של הילד קובע כל מה שהיא תעשה. ילדים יודעים אחר כך להשתמש בזה, לנצל את זה.

שאלה: איך נכון לממש קנאה, להפוך את הקנאה בצורה נכונה?

אפילו תתאר לעצמך, שיש מישהו שיותר מוצלח ממש, דומה לך, כמוך שם במשהו, אבל הוא יותר מוצלח ממני. תתאר, תנסה לראות מה אתה עושה עם הגאווה שלך, עם האגו שלך, עם הקנאה שלך, איך האנשים חושבים, איך מדברים עליך, עבורך, איך מדברים עבורו, איך אתם נראים בעיני הקהל.

תלמיד: זה ברור, יש קנאה ברוך ה'. איך מממשים אותה מבחינה רוחנית? איך מהנקודה הזו האדם עושה עבודה רוחנית נכונה, כי הוא צריך לעשות איזה פעולות?

זה אתה, אל תעזוב את הקנאה ותראה דרך כמה שלבים היא מביאה אותך למצב הרוחני, ללמעלה מהדעת. שאתה אז משתוקק לקנאה, אמנם היא אוכלת אותך, אבל היא מביאה תוצאה טובה כל כך שאין אמצעי אחר, כי זאת תוצאה משבירת הכלי.

תלמיד: ברור לגמרי הצורך. מה אני צריך לעשות עכשיו כלפי ההרגשה הזו פרקטית, איך נכון מממשים אותה, לא מבזבזים אותה ולא רצים לכל מיני כיוונים אחרים בשביל להרים את עצמך?

תסתכל על החברים בעיניים גדולות מה שנקרא, תקנא, הם יותר גדולים. מה שאתה רואה בהם זה שאתה מקטין אותם בראייה שלך. תסתכל, ההוא ככה וההוא ככה וזה ככה וככה, אין כאן משהו יותר גבוה ממך, אין, זה חייב להיות כך עד שאתה מתחיל לעבוד. עכשיו תנסה לעבוד על עצמך בצורה כזאת שאין כאן משהו, אין כאן מישהו יותר נמוך ממך לפחות. זאת העבודה, תעשה מכאלו שהם [למטה] לכאלו שהם [למעלה], זה תלוי רק בך.

תלמיד: אז אם הם כאלה עכשיו, מה אני צריך לעשות?

הם כבר כאלה?

תלמיד: כן, אני רואה אותם גבוהים.

ממש?

תלמיד: כן.

זה נעשה מלמעלה או ממך?

תלמיד: הקבוצה עובדת, יש פה כל מיני הזדמנויות, אז הקבוצה מראה כל הזמן איפה הם נמצאים ואיפה אתה נמצא.

בקיצור אתה קיבלת מלמעלה, מהקבוצה או מהבורא זה אותו דבר, אתה קיבלת את ההרגשה הזאת מלמעלה שהם גדולים ממך ואתה ככה, לא מוצלח, מה לעשות? לא מוצלח. ההרגשה הזאת שאתה לא מוצלח, מה היא עושה בך?

תלמיד: מצד אחד היא נותנת לי הבנה שאני חייב לממש אותה, שזה דבר נכון לעשות, מצד שני היא שורפת אותך. אבל ברור לי שצריך לעשות פה איזה מהלך בשביל לתרגם את ההרגשה הזו למשהו רוחני.

למשהו רוחני?

תלמיד: כן, אני מרגיש אותם גדולים, אני רוצה להפוך את ההרגשה הזו של קנאה למשהו רוחני ולא להישאר במצב כזה, "אוקיי, הם גדולים, אני קטן, עכשיו אני אלך לעשות דברים אחרים בשביל להשתוות אליהם".

מאיפה קיבלת את ההרגשה?

תלמיד: מלמעלה.

תפנה למעלה, אין לך שום אפשרות אחרת.

תלמיד: מה לבקש?

לבקש לקבל את זה באהבה קודם כל ולא בשנאה, כי במידה שאתה שונא אותם אתה שונא את הבורא. אתה רוצה להודות לו על זה שהוא שלח לך הרגשה כזאת שאתה מרגיש את עצמך עד כמה אתה באמת שפל ונבזה ואפס אפסים וזה נכון, אבל איך אתה יכול עם כל זה שאתה מרגיש עכשיו כך, להעלות את עצמך למעלה מהדעת. למרות זאת, עם כל זה שזה אתה והרצון לקבל שלך, עד כמה אתה יכול להעלות את עצמך בלהשפיע. בלהשפיע אתה מתקן את הכול, ולא לעזוב את ההרגשה הזאת שיש לך עכשיו.

תלמיד: פיזית אני צריך לעשות משהו כלפי החבר הזה שאני מקנא בו במיוחד חוץ ממה שהסברת עכשיו? אולי לשרת אותו או משהו אחר?

אם יש לך אפשרויות אז כן, אבל תיזהר שהפעולות החיצוניות האלה לא יכבו לך את ההרגשה. הרגשת הקנאה, שנאה, תאווה, כבוד, כל הרגשות השליליים, שמתקבלים באופן שלילי, חייבים לשמור עליהם, חייבים לשמור, עד שאני אקבל עוד יותר ועוד יותר, וגם אבקש מהבורא, "תן לי כאלה תמריצים". אין משהו יותר טוב, אין יותר מה שממריץ את האדם אלא קנאה, "אש קנאה", כתב שלמה המלך.

שאלה: איך להישאר עובד ה' ולא להעמיד תנאים לבורא?

אתה יכול להעמיד תנאים לבורא אם אתה עושה את זה למען החברה. הבורא אוהב שאנחנו משתמשים בו, משתמשים, מילה גסה, משתמשים בו כשאנחנו רוצים לתקן את החברה, לתקן את עצמנו כלפי החברה, תשתמש בו, זה התענוג שלו.

תלמיד: אבל יש לי תלונות אליו, אני מעמיד לו תנאים.

אתה מעמיד לו תנאים, בטח, אתה בא אליו בטענה, אני דורש את זה ואת זה, כדי לעשות תיקונים. וזה התענוג, כי הוא רוצה להשפיע, אתה נותן לו הזדמנות, מה זאת אומרת?

תלמיד: כשיש כוח התגברות אז אני יכול לבוא אליו בדרישות, תביא ואז יהיה.

נכון, אז תבקש קודם כל כוח התגברות.

תלמיד: היום יש יום שהוא ממש מדרגה חדשה, אנחנו מקבלים היום הזדמנות ב 5:00 בערב שעון ישראל לחיבור עולמי חדש לגמרי שאתה יזמת. לכל מי שלא היה מחובר אתמול, רק לעדכן, היום ב- 5:00 אתה תעביר שיעור מהאולפן שמיועד לחיבור שלך עם הכלי העולמי ישירות.

כן.

תלמיד: כל הקורדינטורים של השפות המרכזיות יישבו באולפן איתך ובמשך שעה וחצי, כך מתוכנן, פשוט יהיה חיבור.

כן.

תלמיד: אם תוכל אולי לתת לנו הכוונה איך הכלי העולמי צריך להתכונן למפגש איתך?

הכלי העולמי צריך לחשוב, כל אחד, כל קבוצה וקבוצה מה היא רוצה לברר, מה כדאי שאנחנו נברר בפורום כזה, זה דבר אחד. דבר שני להתחלה, אני חושב שיש כמה אנשים שמטפלים בזה, שישלחו לי איזה חומר, איזה מאמר או משהו לתחילת הפגישה.

אני רוצה על ידי הפגישות האלה מיום ראשון ליום ראשון, להביא את הכלי העולמי לחיבור, לדרגה יותר קרובה זה לזה, שכולם יבינו זה את זה יותר, ירגישו זה את זה יותר, יכירו אפילו בפרצוף זה את זה, זה מאוד חשוב. מתקרבים אלינו הכלי מאסיה ומאפריקה, צריכים לחבר.

צפון אמריקה, דרום אמריקה, אירופה, אסיה, אפריקה, רוסיה, את כל היבשות האלו אנחנו צריכים לחבר יחד ובעוצמה כזאת, יש גיבור בכמות וגיבור באיכות, שאנחנו כאן גיבור בכמות. כמות זה לאו דווקא לפי מספר הראשים, אלא עד כמה שאנחנו שונים ובשוני הזה מתעלים מעל השוני, לא מתעלמים, רק מתעלים ובשמירה על השוני מגיעים לחיבור, בזה אנחנו בונים כלי יותר חזק, חסר לנו עוצמת הכלי.

אנחנו שייכים לדור האחרון, אין ברירה, כמה שנלך בצורה כזאת נצליח. הזמן של מקובלים בודדים, כל מיני צורות כאלה הלך. לכן תנסו להתקשר במשך היום לכל מיני קבוצות ולדבר איתם.

תלמיד: רק לציין שתהיה אפשרות לשאול שאלות בשידור חי אבל כבר עכשיו נשלח לינק לאיסוף שאלות מכל העולם, כל דבר שרוצים לברר, וההכוונה שאתה נתת היא שאלות לגבי חיבור בקבוצה ובעיות בחיבור בקבוצה.

כן, זה העיקר. אני בוחר בדרך הקצרה לתוצאה שאנחנו צריכים להיות. עד כמה שיותר מהר אנחנו נרגיש מרכז משותף אחד בינינו, רוחני, לא שנמצא באיזה מקם גאוגרפי אלא בהרגשה שלנו, אז משם נקבל את כל הישועה.

שאלה: פשוט רציתי לשאול, אמרת להביא לך איזשהו מאמר, חומר?

בהתחלה אולי איזה כמה פסקאות.

תלמיד: אין בעיה, רק אם תוכל לתת כיוון מה בדיוק היית רוצה לקבל?

מרכז העשירייה העולמית.

תלמיד: יש ממש הרגשה של זירוז זמנים, אני אישית זוכר שפעם מכנס לכנס, היינו קופצים כך מדרגה.

אין ברירה, זה לא תלוי בי.

תלמיד: עכשיו זה נהיה אפילו לא מחודש לחודש, זה כבר מתחיל להיות מיום ליום, יש התעצמות אדירה כזאת, חיבור אדיר.

בינתיים מיום ליום.

תלמיד: איך לחבר את כל הדבר הזה להפצה? מה היחס לזה?

צריכים להסתובב קצת יותר, תפעיל הילוך יותר גבוה.

תלמיד: השבוע מצטרפים לקמפיין שלנו 10 סניפים, יש תאוצה אדירה ואני שואל מה לעשות? היום למשל יש שיעור אבל גם אפשר לבוא ולהשתתף בהפצה.

אני לא יודע. אין מה לעשות, אנחנו תלויים גם בזה וגם בזה. תעשו הפצה לא ביום ראשון, מה יש לך ביום ראשון בישראל? מה ההבדל?

תלמיד: לא צריך את כולם להפצה, אני רק שואל איך מחברים את כל הכוונות?

זו בעיה, לכן יכול להיות שהיום תרגיש שחסרים לך אנשים. תעשה את זה חוץ מיום ראשון, בימי ראשון בגלל שזה יום חופש לכל העולם, נצטרך לעשות כאלה פגישות כמו ישיבות חברים כל שבוע ושבוע. מה לעשות? תגידו לי זמן אחר שאולי הוא נוח לכל הכלי העולמי, לי זה לא חשוב.

תלמיד: אני חושב יותר על איך לחבר את הכוונות. לא צריך את כולם עכשיו, אחרי ישיבת חברים, מי שפנוי ורוצה ויש לו נטייה מוזמן לבוא לטלמרקטינג אצלנו.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א.(↩

2. "אלו שלא נבראו אלא לשמשני" (תוספתא, סדר נשים, מסכת קידושין, פרק ה', י"ג)↩

3. "ברוב עם הדרת מלך" (משלי, פרק י"ד, כ"ח)↩