שיעורי בוקר 14.01.20 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"כתבי בעל הסולם", עמ' 404, מאמר "השלום"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 459, מאמר "השלום בעולם", אנחנו בכותרת "זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה".

זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה

"אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן.

ויש - "ממשלת הארץ".

וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו.

כדברים האלה אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צח:) על גמר גאולתם וגמר תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: "אני ה' בעתה אחישנה". "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". רצונם לומר. שאם יזכו ישראל, ויקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על מדותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת עצמם. דהיינו, שישימו לבם ודעתם לתקן בעצמם את כל המדות הרעות שבהם, ולהפוך אותם למדות טובות, אז: "אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ.

אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים הם בגמר גאולתם, ובגמר תיקונם, כי יש בטחון מלא בממשלת השמים, הפועלת על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית מדרגה אחר מדרגה, עד שמהפכת כל רע ומזיק לטוב ולמועיל, כמו הפרי על העץ, והקץ בטוח לגמרי, אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת הזמן.

כי על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנ"ל, עד ביאתו לקץ מוכרח לעבור עליו מדרגות שונות ומרובות, שדרכם לבא בכבדות, באיטיות גדולה וארוכה ביותר, הנמשכת זמן רב מאד. ומתוך שבנידון שלפנינו "דבר המתפתח" הם בעלי חיים ומרגישים על כן גם עליהם לקבל במצבי ההתפתחות הללו יסורים גדולים ונוראים ביותר, כי כל הכח הדוחף הנמצא במדרגות הללו כדי להעלות את האדם ממדרגה נמוכה למדרגה עליונה ממנה, אינו אלא כח דחיפה של יסורים ומכאובים, שהתקבצו במדרגה הנמוכה - ושאי אפשר לסובלם, ועקב זה מוכרחים לעזוב את המדרגה ולעלות למדרגה עליונה ממנה, - על דרך שאמרו חז"ל: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

הנה הקץ המובטח לבא לישראל על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנזכר, מכונה "בעתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מדותיהם תחת ממשלת ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן."

זאת אומרת ברור, או כך או כך מתקדמים לתיקונים. "ישראל" נקרא, שנמשכים לתיקונים בעצמם, ומי שלא נמשך, אז הבורא, אור העליון מעורר אותו לפי זמנו שנקרא "בעיתו" לא באחישנה, ואז הוא כבר שייך לאומות העולם. זאת אומרת ההבדל ביניהם זה או שנמשך בעצמו, לכן נקרא "ישראל" "לי ראש", או שמתקדם לפי התוכנית. סך הכול. אז אנחנו צריכים לא לשכוח שזה ההבדל, ולהשתדל להיות בעצמנו ישר א-ל.

שאלה: מה זה מידות רעות שהוא מדבר עליהם? הוא כותב יש מידות רעות שצריך לתקן אותם למדות טובות.

מה אתה חושב, איזה מידות טובות ומידות רעות יש לך?

תלמיד: מידה רעה, זה אולי יחס שלי שלילי כלפיי חברים בעשירייה.

בטח. כן. לא יותר.

תלמיד: והתיקון שלהם כלפיי מידה טובה?

אהבה. סך הכול. סך הכול יש לך או לכאן או לכאן.

שאלה: עוד משהו. בעל הסולם רושם כאן "והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן". מה זה באופן חופשי, יש פה עניין בחירה חופשית?

כן, שאתה לא תלוי במה שמכתיבים לך מלמעלה. אתה באמת יכול להיות "עם חופשי בארצנו", ברצון שלנו להיות חופשיים לתקן אותו בקצב שאנחנו רוצים. בתנאי שאנחנו רוצים למעלה מהנטייה הכללית.

תלמיד: זה מעניין שגם בקטע הקודם שקראנו של עיתון האומה הוא כותב, שיתכנסו כמה אנשים לכתוב את העיתון שהרגישו את השוט המכה על גבם, כאילו הוא כבר היכה בהם. זה העניין של ממש לזרז את עצמנו? איך עושים את זה בעשירייה בצורה שהיא לא קו שמאל, או בצורה לא נעימה על עצמי ועל החברים. איך?

איך להיות למעלה מהזמן? זה מה שאתה אומר.

תלמיד: כן, איך לעורר את עצמי ואת החברים?

יש לנו עניין פשוט מאוד. אנחנו לא שולטים על הזמן, אנחנו שולטים על הפעולות. אם לפי הזמן הפעולות הן צריכות להתבצע באיזה סדר מיוחד, אז אם אנחנו עושים את הפעולות האלה יותר מהר, זה נקרא ש"אנחנו ממהרים את הזמן". "זמן" זה נקרא, תכנית הבורא שאין לנו לזה שום קשר, שליטה. אבל הפעולות שמשם נובעות, אנחנו כן יכולים לממש לפי הרצון שלנו.

שאלה: עוד דבר. אם אנחנו אומרים שמתוך ניסיונות החיבור בינינו מתגלות המידות הרעות, שזה סימן להתקדמות טובה, אז נראה שיש פה עבודה פרטית של כל אחד בעשירייה.

כן. העיקר המגמה, ולא אכפת לי התוצאה. אני לא מחפש תוצאה נעימה. זאת אומרת, אם אני הולך לכיוון הנכון, ואפילו בו כשאני מתקדם אני חוטף מכות, אז את המכות האלה אני מקבל כשכר.

תלמיד: ואיפה מגיעה העבודה של העשירייה?

כל זה מתבטא רק בתוך חיבור בעשירייה. מהו גמר התיקון? שכולנו כאיש אחד בלב אחד. מה לפני זה? שנמצאים לא עד כדי כך מחוברים, או אפילו בכלל לא מחוברים, או אפילו שונאים זה את זה, דוחים וכן הלאה. את כל הדרגות הקודמות אנחנו צריכים לראות אותם כמוכנים לתיקון, מזומנים לתיקון.

שאלה: בעשירייה או בקבוצה נגיד, יש מצב שמתגלה בין החברים איזה רע. אני רואה שהרבה פעמים חברים לא ששים להתגבר עליו באהבה, אלא הם לא ידברו אחד עם השני איזה זמן, או שהם לא ישבו אחד ליד השני. זה קורה במיוחד זה עם זה בקבוצה ולא בעשירייה.

והקבוצה יודעת על זה?

תלמיד: כן, הקבוצה יודעת.

אז איך הקבוצה יכולה להסכים שתהיה כזאת מחלה ביניהם?

תלמיד: זאת השאלה. האם אנחנו יכולים ממש להאיץ את הזמן, ולהחליט שבאותו רגע שאנחנו שמענו על הדבר הזה, לא משנה מה ההרגשה של החבר הזה והחבר הזה, אלא אנחנו עכשיו צריכים שהם יכסו את זה באהבה.

בטח. לסגור אותם יחד. תתנו להם מכות. חייבים על המקום לסדר את הדברים, הם עושים פגם לכולם. מה השאלה? אני שומע שגם כאן יש כאלה אנשים שלא מדברים אחד עם השני שנים, מה יש לנו לחכות, למה, עד שיבואו מכות? יבואו, בטוח.

תלמיד: השאלה היא באמת יותר על זה שזה מרגיש, כאילו זה המקום שאנחנו הכי הרבה "מאבדים זמן".

וודאי שבקבוצה שם זה כל העבודה, לכן שם מתגלה הרע ומתגלים כל הבעיות, ושם אנחנו צריכים לתקן אותם. בטח.

תלמיד: אין מה לפתוח ועדות למה ומה, אלא מיד.

אם אתה פועל כמו הממשלה שאתה פותח ועדה כדי לזרוק את הבעיה לוועדה ושידונו שם כמה שנים? בבקשה. אתה יודע שאת הטריקים האלה כולם מכירים. ברור? אבל זה שאתם לא מכבים, ולא מתקנים. לא רק לכבות, אלא לא מתקנים את היחסים האלה בקבוצה, זה סימן שאתם לא ראויים בכלל לשום התקדמות. לא ראויים. מה אני יכול לעשות? זה בינתיים עד שאני אמות, ואז תתחילו לרצוח זה את זה.

שאלה: בשבועיים האחרונים בעזרת הספר הנפלא שקראנו, למדנו על השנאה בין העולם לבין ישראל, ובתוך ישראל. אנחנו אומרים שאנחנו לא עובדים בצורה ישירה עם השנאה הזאת עם אומות העולם, למה? היות ואנחנו לא יכולים הרגע להגיש שום שיטה רציונלית של חיבור בצורה ישירה, במקום זה אנחנו אומרים שאנחנו בעצמנו צריכים להתחבר בעשיריות, ולעבוד על חיבור בתוך עשירייה.

יחד עם זה אנחנו אומרים שצריכים להרגיש את הרצון של ה-99 אחוז, ולהפוך אותו למ"ן הנכון, ואת זה לעלות לבורא.

כשאנחנו עובדים בעשירייה, איך אנחנו צריכים, והאם אנחנו צריכים להכניס לתוך התפילה שלנו את החיסרון, את השנאה הזאת של ה-99. ומה צריכה להיות התפילה כדי שאנחנו נוכל להכניס אל תוך המ"ן את האהבה הנכונה, כדי שנבנה מ"ן נכון על בסיס אותה השנאה שקיימת ב-99, וגם מתוך הרצון שלנו בעצם לתקן אותה השנאה?

אם אנחנו כבר מתוקנים במשהו, אנחנו יכולים להתכלל עם הבעיות שיש בחברה ולהעלות את החסרונות שלהם למעלה. אם אנחנו נכללים מהבעיות האלה, אם אנחנו מבינים אותם, אם אנחנו בעצמנו בזה מתוקנים. אם אנחנו לא מתוקנים, אז מה אנחנו נעלה? אני צריך להיות בכל זאת באיזה חלק מתוקן, כדי להתכלל עם הבעיות של אח"פ, וככה לעלות. זה דבר אחד. דבר שני, אם אתה מדבר על ההתחברות בחברה הכללית, איך לעשות זאת נניח במדינה? יש לך לזה כמה מחשבות. ואני מכיר, קיבלתי מכתבים ממך. אני דווקא מכבד מאוד את הדעות שלך. תנסה לכתוב איזו תכנית הבראה בבקשה, בוא נראה האם זה יכול להתקיים. אני אשמח לשמוע. יכול להיות שבמדינה שהיא לא מדינת ישראל, הדברים האלה יכולים להתקיים בצורה חלקית. בוא נראה. תכתוב. יש לך הרבה מחשבות, ויכול להיות שייצא מזה משהו. אני בעד.

בוא נשמע מה אתה רוצה.

תלמיד: בישראל היום יש מספר גדול של מפלגות, גם באוקראינה יש כל הזמן מחלוקות בין מפלגות פוליטיות. אפשר לומר שהיום כשנגמר לנו שיעור הבוקר, במהלך היום בעשיריות כשאנחנו בונים תפילות לבורא, האם אנחנו צריכים בדרך זו או אחרת לעבוד עם אותן בעיות פוליטיות?

לא. בעיות פוליטיות בשום פנים ואופן אנחנו לא שייכים לזה, אלא אם אנחנו יכולים לפעול בצורה גשמית. זה כבר לא קבלה, זה כבר כמו שבעל הסולם רצה על ידי עיתון האומה איכשהו נכון לסדר את הזרמים בחברה ההיא שהייתה אז. לכן אני אומר שיש מקום לזה, כמו שהוא רצה, על ידי עיתון "האומה", עוד כתב כל מיני דברים, הוא נפגש עם בן גוריון, ועוד מנהיגי הישוב. זאת אומרת לא חשב רק לעשות תיקונים במישור הרוחני אלא גם דרך המישור הגשמי. אני זוכר שרב"ש היה מאוד שמח שהיה דיון אצל שר החינוך, האם לקחַת את הספר מתן תורה ולהתחיל לעבוד עימו במקצת בבתי ספר. עד כמה הוא היה שמח שיכול להיות שזה יקרה. זה היה לו מאוד חשוב.

תכתוב ונראה מה לעשות. אבל זה לא תיקון רוחני, זה תיקון גשמי. בכל זאת אם זה יכול לסייע להתקרבות, תמיד עדיף.

תלמיד: איך להבין את הדרישה שאנחנו בתפילת העשירייה שלנו צריכים לכלול את החיסרון של 99 אחוז בעולם?

זה תמיד כך. אחרת איך אתם מעלים בכלל את התפילה? אני לא יכול לבקש מהבורא שיתקן אותי. זו הצורה האגואיסטית ביותר. איך אני מבקש ממנו "תתקן", "תן לי כוח להשפיע"? רגע, מה זה, בשביל מה לך את זה, מי אתה, למה לתת, למה אתה פונה בכלל? הוא לא שומע את זה. לא שומע. כוח ההשפעה הכללי שומע רק לפי השתוות הצורה עימו. אם אתה לא מבקש על השתוות הצורה, זאת אומרת, שיהיה לך גם כוח השפעה, אז הוא לא שומע. אם אתה רוצה שיהיה לך כוח השפעה אז תביא איתך חיסרון להשפעה. למי להשפיע, מה להשפיע, איך להשפיע.

זאת אומרת, אתה צריך להיות כבר מחובר עם התחתונים, עם העם. אחרת הבקשה שלך, כאילו נראית בקשה רוחנית אבל היא גשמית, היא ממש קליפה. אני מבקש מהבורא, תביא לי כוח השפעה. קודם כל, בדרך כלל אדם מבקש את זה בצורה פרטית שלו, אז זה ממש מנוגד לרוחניות. ואחר כך הוא רוצה שיהיה לו כוח השפעה, למה? אני רוצה להיות דבוק בבורא, אני רוצה להשפיע, אני רוצה להיות בזה. זו קליפה, זו לא קדושה. זה לא רע סתם, זאת קליפה.

לכן או שאני מעלה את התפילה מתוך העשירייה, בינינו זה בכל זאת פועל, או שאני אפילו מתקשר לחוגים חיצוניים על מנת להשפיע להם ונכלל מהחיסרון שלהם. אבל מן הסתם לפנות לבורא ולבכות ולצעוק, "מתי תיתן לי"? אפילו כוח השפעה. אם אתה בוכה מתי תיתן לי למלא כלים דקבלה שלי, זו עוד לא עבירה, אתה סתם מנותק.

אבל אם אתה מדבר על כוח השפעה, זה ממש לא בסדר. זאת אומרת, אתה חייב קודם כל שתהיה לך כתובת, למי אתה משפיע. אתה, לפי הכתובת הזאת רוצה להשפיע שם, אתה חולה מזה שאתה לא יכול להשפיע. וחולה לא בגלל שזה כואב לך סתם, בצורה בהמית, שזה הילדים שלך או מישהו. אלא מפני שאתה רוצה להשפיע, אז אתה נכלל מהכאב שלו ומעל הפערים, אולי מעל השנאה אליו, אתה נכלל מהרצון להשפיע לו ואז אתה מעלה אותו לבורא. זה העלאת מ"ן.

תלמיד: אנחנו נבנה היום תפילה במשך היום. למי אני צריך להשפיע?

לחברים. כי הקבוצה כלפי כל אחד ואחד זה משהו שעדיין הוא לא מזדהה עימה. תמיד תהיה עוד ועוד ועוד בדרגה יותר גבוהה מאיתנו ולכן אנחנו צריכים דרך הקבוצה להגיע לבורא ולבקש. אבל יחד עם זה אם אתם תשתדלו באיזו צורה להשפיע לכלל, לקהל הגדול, אפשר דרך מאמרים, לאו דווקא להיות בקשר איתם פיזי, דרך מאמרים אפילו בעילום שם זה מאוד מועיל. אתה בזה מעורר את הקהל. בכל זאת דרך זה הם מקבלים מנות אור קטנות, זה כדאי.

שאלה: לגבי הספר "אנטישמיות או חיבור", לגבי הסיכום שאנחנו נעשה עכשיו. אני מעביר הרבה מאוד מזמני ברשתות החברתיות, בין היתר בפייסבוק, ואני משוחח כל יום עם מאות אם לא אלפי יהודים, באופן וירטואלי, ואולי עם עשרות אנטישמים. ושואלים אותי, במה החיבור הזה מתבטא? לפעמים אני לא מדבר יותר מידי על חיבור אבל לפעמים שואלים אותי כשאני כן אומר.

למשל תשובה שרופא אחד מלוס אנג'לס כתב לי לגבי החיבור. לכל אחד יש סיבה משלו לאנטישמיות אבל הוא כתב את הדברים הבאים: "אני עקרונית דוחה את עצם האפשרות להתחבר. במה הסתיימו בעבר ניסיונות דומים? בשבירות, מהפיכות, מלחמות אזרחים, דיכוי אזרחים".

זה כתוב, רשעים טוב להם.

תלמיד: ובישראל שלושים ותשעה זרמים חסידיים, מפלגות של ספרדים, אשכנזים וכן הלאה. וזה רק בהיבטים הדתיים פוליטיים הפילוג הזה, ויש עוד פילוגים בהיבטים אחרים.

אנחנו כבר יודעים את זה. על הטענות האלו אנחנו יכולים לספר מכאן ועד גמר התיקון.

תלמיד: יש הבדל בין מה שאנחנו מנסים למסור לבין מה שאנשים מבינים, איך להביא באמת לאנשים מה שאנחנו רוצים לתת להם?

קודם כל איך אתה יכול לדבר עם מאות אנשים אם אתה לא מבין כלום בחיבור, אז בשביל מה אתה מדבר? אתה רק מקלקל גם להם גם לעצמך.

תלמיד: אני לא מדבר על קבלה או על חיבור.

בעסקים שלך זה משהו אחר, אם אלהעסקים שלך. אבל אם אתה נכנס לאיזה דיבור עם האחרים אז אתה צריך לדעת בשביל מה אתה עושה את זה, אחרת אתה עושה רע להם ורע לעצמך. והוא צודק הרופא הזה, מה הוא אומר? הוא אומר דבר פשוט שבתורה כתוב פשוט, "כנוס לרשעים רע להם ורע לעולם"¹, יותר טוב אל תחבר ביניהם. ודאי שהם יעשו כנופיות, כל מיני כאלה חיבורים שיהיה מזה רק רע. זה נכון. בזה הוא לא אמר שום דבר חדש. זאת אומרת לא אתה ולא הוא מבינים את התיקון. נצטרך ללמוד.

שאלה: אם המצב בקבוצת ניו יורק הוא כזה שהשנאה והדחייה מתגלה דווקא דרך נשים ולא דרך גברים, וכיוון שהרבה מהנשים הן נשות החברים, זה עובר גם לחברים עצמם. איך להתמודד ולהגיב נכון בקבוצה, האם להגיב לבד, או באיזו ועדה או דרך קאורדינטורים, איך נכון לעשות?

אני לא יודע, יש לי בעיה עם הקבוצות האמריקאיות, בכלל עם כול מי שנמצא באמריקה. אני לא יכול להיות בקשר איתם, לא נמצא, כמה שניסיתי זה לא קורה. לפעמים פה ושם עם בודדים כן, אבל עם קבוצות אני לא רואה שאני יכול להיות מחובר. ממש לא יודע מה לעשות.

האווירה כל כך משפיעה עליהם, שהם מושכים מכל האווירה האמריקאית לתוך הקבוצה את אותם היחסים וזו בעיה. הם חושבים שבקבוצה צריכה להיות אותה האווירה כמו שבחברה ולכן זה לא הולך. הם לא יכולים לנתק אחד מהשני, לא יכולים, זו בעיה גדולה מאוד. נראה. אני לא יודע, אין לי בינתיים פתרון.

אני רואה שמה שבונים באמריקה, כמה שמשקיעים באמריקה בכל זאת הקלקול יותר ויותר מתגבר על הקבוצות ובתוך הקבוצות. אבל לא שאנחנו צריכים לעזוב את זה, אלא לקחת את זה בחשבון ולהצליח. דווקא תיקון יכול להיות מהמקום השבור ביותר. לכן מצד אחד אני קובע שזה הרע ממש, אבל מצד שני זה המקום ששם כבר יכולה להיות תחילת הישועה, תחילת התיקון, ככה זה תמיד. נקווה שכך יהיה. כמו שעם ישראל זה העם הכי גרוע, הכי גס, הכי אגואיסטי מצד אחד, ומצד שני דווקא בגלל זה הוא ראוי לתיקון.

(הסבר על הכנסים)

מה עם משימה יומית?

תלמיד: במהלך היום זה יוצא.

במהלך היום זה לא משימה יומית. משימה יומית חייבת להיות מהבוקר לכול היום.

תלמיד: שמעתי שהצעת שכול הקבוצה כעשירייה תכתוב את הסיכום.

[כן] תגובה על הספר. קיבלתי מכמה סך הכול, אולי חמישה, שישה.

תלמיד: חשוב להגיד שאתמול יצא קישור לכול הכלי העולמי ולקבוצות בארץ, גם לנשים, שיכתבו סיכום על הספר. הגיעו כבר 144 סיכומים, קבצים שלמים שהגיעו מחברים. זה חשוב להגיד.

לאן הם שולחים את זה?

תלמיד: שולחים את זה לקישור שבו אנחנו מרכזים הכול בצורה מסודרת.

מצוין, בסדר. כי אני לא צריך, צריך שיזה היה שם.

שאלה: אמרת עכשיו בשיעור שרצוי לסכם את הספר כעשירייה. השאלה אם הכיוון הזה הוא יותר נכון?

מתי יש לכם זמן, אני לא יודע. אבל אם אתם יכולים לעשות סיכום על כל הספר בתוך עשירייה, זה מצוין. זה ילכד אתכם וזה ייתן לכם עוד הזדמנות לברר את הדברים. בקיצור, צריכים לעשות מזה איזה עניין וסביב זה להתלכד.

שאלה: שמעתי שאם מתגלה משהו בעשירייה, צריך לתקן את זה מיד על המקום.

כן, קלקולים ודאי. איך אתם יכולים להמתין אם יש קלקול לפניכם?

תלמיד: אז מה עושים אם מרגישים שלא מצליחים לתקן את זה?

אם לא מצליחים, מצליחים עוד ועוד, ועוד, ועוד, לא עוזבים. אם אתה עוזב, גמרנו, זה הופך להיות קליפה. אם אתה מסכים לקלקול, זו קליפה.

תלמיד: זה לא מיד על המקום, זה נמשך.

לכן זו קליפה.

תלמיד: אז איך מתקנים מיד על המקום?

ברגע שאתם מגלים את זה, חייבים לדווח לקבוצה, שכך אני רואה את הקלקול ומה עלינו לעשות. ואז תתקנו. אני אומר על כל הקלקולים, כי ישנם כאן אנשים ששנים רבות לא מדברים זה עם זה, ועוד כל מיני כאלה דברים. אתם מושכים לכאן נימוסים מבחוץ וזה הורס אתכם, ממש קובר אתכם. נקווה שתחזרו בתשובה.

(סוף השיעור)

---

1. "כנוס לרשעים רע להם ורע לעולם", נזיקין, מסכת סנהדרין, פרק ח', ה'.↩