שיעור בוקר 29.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י',

עמ' 871, דף תתע"א אותיות ט"ו-י"ט

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י', עמ' 871 דף תתע"א, אות ט"ו, דברי האר"י.

אות ט"ו

"וכאשר נבררו ניצוצות הקדושה בסוד ל"ב אלהי"ם, כנזכר, ירדו שאר הניצוצות למטה. ושאר ניצוצות אלו הם סוד המלכות שבכל ל"ב נתיבות ראשונים, כי אלהי"ם הוא סוד מ"י אל"ה: ומ"י ה"ס ג"ר הנכללות בתוך בינה, ואל"ה ה"ס ו"ק. כי הג"ר והו"ק, שבכל נתיב ונתיב מהראשונים של הדינים, נברר לצד הקודש, אמנם המלכות, שבכל נתיב ונתיב מהראשונים, נעשית פסולת למטה, כי היא אחרונה לכל נתיב ונתיב, ולא יכלה להתברר. וזהו, והארץ היתה תה"ו ובה"ו, כי היא הארץ שבכל נתיב ונתיב."

פירוש אור פנימי לאות ט"ו

"הג"ר והו"ק שבכל נתיב ונתיב מהראשונים של הדינים, נברר לצד הקודש אמנם המלכות וכו': כי ל"ב נתיבות הם בכללם, שכל אחד מהם כלול מעשר ספירות, כנ"ל. ורק ט' ספירות הראשונות שבכל נתיב ונתיב נבררו לצד הקדושה, אמנם המלכות שבכל נתיב ונתיב, נעשית פסולת למטה ולא יכלה להתברר, ונשארת בסוד תהו ובוהו. וצריך שתשכיל כאן, כי הל"ב נתיבות הם ל"ב בחינות דמסך ועביות, שכל אחת מהם יש בה כדי להוציא קומה של עשר ספירות. אמנם בל"ב נתיבות ההם, היתה הה"ת כלולה בכל נתיב ונתיב מהם, גם ידעת שבחינת המסך מבחינת הה"ת כבר נזדכך בסוד הסתלקות הא' דא"ק, ושוב לא נתחדש. וע"כ בכל מקום המצאה של העביות דה"ת, היתה בבחינת עביות בלי מסך, וזוהי סבה העיקרית של השבירה, אשר האורות לא יכלו להתלבש בהכלים ההם מחמת העירוב דה"ת בכל בחינה מהם. ולפיכך בירור הראשון של הז' מלכין, הוא בירור הל"ב נתיבות שיהיו נקיים מבחינת ה"ת הנ"ל. ובירור הזה נקרא ל"ב אלהי"ם שבבראשית, שפירושם ל"ב נתיבות בבחינת הט' ראשונות שבהם, כי המלכות נתבררה ונפרדה מהם, ונעשית פסולת למטה. דהיינו בחינת המלכות דמדת הדין הגלוי, שהיתה בלי מסך בעת הנקודים, ושגרמה לשבירת הכלים כנ"ל. ועי' היטב לעיל דף תפ"ו ד"ה הסיגים.

וצריך שתדע, כי כשם של"ב נתיבות אלו כוללים כל השמנה מלכים, דהיינו כל הבירורים שבעולמות עד ימות המשיח, כנ"ל. הנה יחד עם זה אין לך בחינה קטנה העולה לקבל תיקונה באצילות, שלא תהא צריכה להתחלק ולהתברר בכל ל"ב נתיבות האלו, דהיינו עד לברר ממנה את הט"ר שבכל נתיב ונתיב, ולהוריד ממנה את בחינת המלכות שבכל נתיב. והוא משום תחלת העירוב שהיה בזמן הנקודים, אשר העירוב הזה נבלע בכל פרט ופרט שאך אפשר להתחלק. וע"כ כל בחינה קטנה מהם שמתחילים לבררה ולהעלותה מן בי"ע לאצילות, צריכים להפריש ממנה העשר מלכיות שנתערבו בה, וע"כ מוכרחת להתחלק לל"ב נתיבות, כדי להוריד את בחינה האחרונה שבכל נתיב, שהם המלכיות הנ"ל. ולפיכך נבחן שבכל בחינה העולית למ"ן מבי"ע, יש בה ש"ך ניצוצין, שהם באים בהבירור של ל"ב נתיבות החכמה הנ"ל, המברר מהם הט"ר שבכל נתיב, ומוריד מהם בחינת המלכות שבכל נתיב. וע"כ נקרא כל עלית מ"ן בשם רפ"ח ניצוצין, דהיינו ע"ש הבירור, דהיינו ל"ב פעמים ט"ר, שמספרם רפ"ח. ול"ב ניצוצין שבעשר מלכיות יורדים מהם בסוד פסולת. והם מכונים ל"ב האבן. כמ"ש לפנינו."

שאלה: מה זה "הסתלקות הא'"?

לך לחלק א' או ב' ב"תלמוד עשר הספירות" ותראה.

תלמיד: המושג לא זכור לי.

"הסתלקות" ו"הסתכלות", יש גם זה וגם זה.

תלמיד: התהליך הזה של הבירור שהוא כותב עליו, שתשע ספירות עליונות נשארות למעלה והמלכות שוקעת כל פעם, מתי התהליך הזה קורה ואיפה?

מתי שיש בירור בין ט' ראשונות ומלכות. המלכויות אז יורדות למטה וט' ראשונות עולות למעלה.

תלמיד: האם כל מה שקורה פה זו הכנה לבירור והבירור הוא עלינו, על בני אדם, או שהמערכת עושה את הבירור?

המערכת.

תלמיד: האם הבירור הזה קורה בנקודה שמדובר עליה פה?

אחרי שבירת הכלים.

תלמיד: חשבתי שאנחנו אמורים לעשות בירורים בסוף.

לא, חלק מהבירורים נעשים מתוך הפעולות של האור והכלים.

תלמיד: האם תהליך התיקון הוא לא תהליך של בירור, שאנחנו צריכים לברר את הרצונות שלנו?

לא כולם על בני אדם, עלינו.

תלמיד: מה כן עלינו?

אנחנו רק נמצאים בהפעלה כתוצאה מבירורי הכלים אחר השבירה.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו בהפעלה?

מה קורה בזמן השבירה? אורות גדולים נכנסים לכלים קטנים, הכלים, היינו המסכים נשברים, והאורות והכלים נופלים למטה. מה קורה אחרי זה?

תלמיד: הוא מסביר פה שכתוצאה מזה יש את תהליך הבירור. כי לא היה מסך למלכות, לאור הגדול, ולכן הכלים נשברים, המלכות נופלת למטה והיתר נשאר למעלה.

ניצוצין.

תלמיד: הרפ"ח ניצוצין.

כן. הרפ"ח ניצוצין עולים למעלה ומתבררים על ידי האור העליון. מה ששייך לפרצוף ס"ג נשאר, וכל היתר שלא שייכים לזה אלא שייכים לסיגים לא יכולים להתברר והם נשארים במקום שלהם.

תלמיד: החלק שלא יכול להתברר הוא ל"ב האבן.

כן.

תלמיד: אנחנו לומדים שעד סוף התיקון אין מה לעשות איתו.

יכול להיות, כן.

תלמיד: איך אנחנו מעורבים בתהליך התיקון? מה אנחנו עושים?

איפה אנחנו, הנשמות?

תלמיד: נשמות, בני אדם.

על איזה בני אדם אתה מדבר, על הגוף שלנו?

תלמיד: לא על הגוף שלנו, אלא בתהליך התיקון, בעלייה.

אנחנו עוד נגיע לזה, על זה עוד לא דיברנו. אין כאן עדיין אדם וחווה וכל הדברים האלה, אנחנו עדיין מדברים על מערכת העולמות.

תלמיד: אבל אמרת שכל זה נועד בשביל שתהיה הפעלה שלנו.

בסדר, חכה.

תלמיד: מה זה המושג הזה של הפעלה?

דרך איזה פרצופים, עולמות, מדרגות וכולי, האור העליון צריך להגיע לנשמות כדי לעורר את הנשמות לתיקון.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להגיע להיכרות עם המנגנון הזה, או שהוא פשוט פועל עלינו?

לא. נלמד.

תלמיד: האם בתהליך התיקון האדם מגיע להרגשה הזאת, הוא חייב להגיע להיכרות של המנגנון שפועל עליו?

במשהו, כן.

שאלה: מצד אחד רק החלק העשירי נופל למטה, לב האבן, מצד אחר הייתה לי הרגשה שאנחנו לומדים שזה החלק הכי גדול, שבעצם כל היתר, כל מה שאנחנו נוגעים בו הוא קטנטן. איזה משתי הצורות נכונה?

איפה זה כתוב?

תלמיד: תמיד שמעתי שרוב התיקון נעשה בגמר התיקון באותו לב האבן, זו המסה הגדולה, וכל הבירור לפני זה שאנחנו מעורבים בו הוא חלק מאוד קטן.

על זה נדבר, יש לנו עוד מה לעשות עד גמר התיקון.

שאלה: מה זה "נתיב"?

נתיב הוא אותה הדרך שהאור משפיע מלמעלה למטה, ואז הוא מחייב את התחתון בצורה כזאת לעלות אליו מלמטה למעלה. "ל"ב נתיבות חכמה", קראנו על זה קצת.

תלמיד: האם תהליך התיקון מחייב את הנברא לעבור בכל הנתיבות האלה?

תהליך התיקון מעורר את הנברא, אבל האם לעבור בכל הנתיבות, את זה אני לא יודע, זה תלוי בסוג הנשמה.

שאלה: הייתה שבירה והכלים נפלו לטומאה, היה תיקון של אבא ואמא ועכשיו מגיע הזמן של התיקון של זו"ן. זו"ן מעלים ניצוצין למעלה, מעלים מ"ן, בקשה, ואז יש זיווג. מהי הפעולה שקורית בתיקון עצמו?

מי היה לפני השבירה? היו כל מיני פרצופים, אבא ואמא וזו"ן. האור שבא לסדר אותם שבר אותם, כי הכלים לא היו מוכנים, היינו המסכים. עכשיו צריכים להמציא את המסכים ולחבר שוב את אותם הכלים, את חלקי הנשמות, את חלקי הפרצופים.

תלמיד: האם בשלב הזה אלו כבר נשמות?

עוד לא. וכך אנחנו צריכים לחברם ולהעלותם למקום המגיע להם. זו בעצם העבודה שלנו, על זה אנחנו מדברים.

תלמיד: אז הכול נשבר ומתארגן מחדש, כל המערכת מתארגנת מחדש.

כן.

תלמיד: אני שואל על התהליך של ארגון מחדש. עולים רפ"ח ניצוצין מלמטה שרוצים עכשיו לחזור לקדושה, הם עולים לנה"י דאמא ואבא, ושם אבא ואמא עושים זיווג ומתקנים אותם. מה זה אומר בפועל?

קודם כל בירור על כל הכלים השבורים.

תלמיד: מכל מה שעלה, עלה רצון אחד.

ראש ניצוצין.

תלמיד: הוא מחולק לעשר, מפרישים את המלכות ונשארו ט' ראשונות?

כן.

תלמיד: זה אומר שהרצון שהיה בטומאה נמצא עכשיו בקדושה, אבל לא נולד שום דבר חדש.

לא, אין דבר כזה שסתם כך מה שהיה שם עכשיו מעלים אותו שוב.

תלמיד: הוא קיבל מסך מלמעלה.

את הכלים שנשברו צריכים למיין אחד אחד, בידיים ממש.

תלמיד: כן, זה מה שנקרא רפ"ח ניצוצין.

כן. ואז כל פעם כשמעלים את הכלים לתיקון מעלים את כל הרפ"ח.

תלמיד: וזה רצון אחד מכלל הרצונות, כל פעם זה רפ"ח וזה רצון אחד.

כן. כשמעלים אותם, אז מחברים מהם פרצוף ועוד פרצוף, וכך אלפי אלפי פרצופים נכללים זה בזה, עד שמגיעים לפרצופים יותר גדולים ועד גמר התיקון.

תלמיד: זאת אומרת אותם רצונות נשארים, רק זה מקבל צורה חדשה.

כן.

שאלה: לגבי נתיב, מה זה? אנחנו רגילים שהכול בנוי מעשר בחינות.

זה כמו שביל, שבאותו השביל הם יכולים לעמוד, להיתקן, להתחבר ולהגיע לתיקון, בינתיים.

תלמיד: האם אפשר לתאר שזו מערכת נוספת כדי למחוק את המלכות?

זו מערכת התיקון, שבצורה כזאת היא מחברת את חלקי המלכים הללו יחד, ומעלה אותם לאור העליון והוא מתקן אותם.

אנחנו נלמד עוד. זו אפילו לא ההתחלה על התיקונים.

אות ט"ז

"ומנין הניצוצות שנתקנו לפי זה יהיו רח"ף, והשאר שהם ל"ב, שהם שארית לתשלום ש"ך, מתו ולא היו יכולים להתקן, וזה סוד, ורוח אלהים מרחפ"ת: מ"ת רפ"ח."

מ"ת הכוונה היא כנראה לל"ב, ורפ"ח אלו שהתבררו.

אות י"ז

"ורפ"ח ניצוצות אלו נתקנו על ידי שם בן ע"ב, באותיותיו ותיבותיו, כי ע"ב תיבות ורי"ו אותיות עולה רפ"ח. וזמש"ה, והנה פר"ח מטה אהרן לבית לוי כו', כי מטה אהרן הוא שם בן ע"ב, סוד החסד סטרא דאהרן לבית לוי הוא רי"ו אותיות, סוד הגבורה סטרא דלוי, הרי פר"ח. וזהו והנה פר"ח."

אות י"ח

"וזהו סבת דלית לה למלכות מדילה כלום. כי לא נתקנו ניצוצותיה, אלא שקבלה מבעלה עשר מלמעלה למטה."

אות י"ט

"ומפני שניצוצותיה הראשונים לא נתקנו, נדבקו בה ונאחזו בה, בסוד כשושנה בין החוחים. ואלו הל"ב שלא נתקנו נקראים ל"ב האבן. וסוד ש"ך ניצוצות אלו עם שם אדנ"י העולה ס"ה, יהיה הכל שכינה. כי בה נכללים הכל."

ממה נכללת השכינה? מכלים שכאן נתקנו.

שאלה: האם הבירור הוא כלפי העלאה של הרצונות?

מה מבררים?

תלמיד: כן, כיצד נעשה בירור?

לא "כיצד", קודם כל על מה נעשה הבירור, בשביל מה נעשה הבירור. בבירור אחרי השבירה אנחנו צריכים לברר עם איזה סוגי כלים אנחנו צריכים לעבוד. האם עם כלים שיש בהם כוח השפעה או לא. עם כלים שיכול שיהיה להם כוח השפעה, לתקן אותם כך, או לא. להעלות אותם לעיבור, יניקה, מוחין, והם כן יהיו כלים קדושים. כלומר כאלו שאלות. וגם באיזו צורה, באיזה סדר מתקנים את הכלים. כי מה שהיה למעלה, הכלי הכי גבוה, כשהוא איבד מסך הוא יורד לכלי הכי נמוך. חוץ מזה שביניהם הם משפיעים זה על זה. זה לא רק שלמעלה ולמטה הם מחליפים מקומות, אלא יש ביניהם דיפוזיה. זה הבירור, ואחר כך מגיע התיקון.

יש כאן כמה שלבים עד שמתקנים את הכלים השבורים, ויש שלב שבו אנחנו גם נכללים, שעל ידי מ"ן דתחתונים יכולים לברר את הכלים השבורים. בעצם זה מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: האם השאיפה שלנו לחיבור היא שמאפשרת את הבירור הזה?

כן. השאיפה שלנו לחיבור היא מעוררת מ"ן לפרצופים עליונים, לאבא ואמא, ומהם אנחנו מקבלים מ"ד שמברר אותנו, שמעלה אותנו, מתקן ומחבר, ובחיבור הנכון בינינו עושה עלינו זיווג.

תלמיד: ומה זה הבירור כלפי המלכות? או לא צריך להתעסק איתה.

על המלכות אנחנו בינתיים לא מדברים. יבוא הזמן.

תלמיד: האם הבירור של המלכות כפסולת, הוא תוצאה של הבירור על החיבור?

לא, אנחנו לא מחברים אותה. חכה קצת, זה יהיה בזמן. כאן מתחיל להיות התיקון של הכלים השבורים, שמתוך זה גם צריכים להבין באיזו צורה הם מסתדרים אחרי השבירה, באיזה סדר הם עולים לתיקון. לא סתם מה שהיה יותר למטה נעשה יותר למעלה, אלא יש כאן גם שינויים.

(סוף השיעור)