שיעור בוקר 06.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות",

כרך א', חלק ב', עמ' 72, דף ע"ב, "הסתכלות פנימית",

פרק ז', אותיות פ"ג - פ"ה.

פרק ח', אותיות פ"ו – פ"ז

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 72, דף ע"ב, הסתכלות פנימית פרק ז', אות פ"ג.

1. אות פ"ג

טעם חסרון חכמה במסך דבחי"ב

"וטעם חסרון חכמה ממדרגה חדשה זו, הוא אותו הטעם האמור לעיל (הסת"פ ח"ב אות ע"ה ע"ו) בחסרון כתר, עש"ה. שמתוך, שאין בבחי"ד הזאת, אלא עביות של בחינה ב', הנבחנת לבחינת בינה של בחי"ד, הנה המשכה זו שעשתה, לא היתה מתחילתה, אלא מבינה ולמטה, ועל כן, אפילו אם המסך לא היה מעכב על האור העליון, הנה ג"כ לא היה מתפשט אל בחי"ד עצמה, אלא מבינה ולמטה. ונמצא עתה, שהמסך לא החזיר לאחוריו את הכתר והחכמה הראויה לבחי"ד, ולכן אין הכתר וחכמה נמצאים באו"ח הזה, וכיון שאין שם האו"ח אין שם, גם האור העליון של הכתר והחכמה, כי אין להם בחינת כלי קבלה."

אני מקבל לפעמים שאלות מתלמידים שאומרים שהם לא יכולים לקלוט את החומר, אולי במשהו הם כן קולטים, במשהו לא, ובכלל זה נעלם ולא כל כך נתפס בראש וכל שכן בלב.

אני רוצה להגיד כמה מילים. אנחנו לומדים את חכמת הקבלה כסגולה - מזה שאדם לומד הוא רוצה למשוך את המאור המחזיר למוטב, אור מקיף, כמו שכתוב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות קנ"ה. זה מה שאנחנו צריכים, את הכוח מלמעלה שפותח את הלב של האדם יותר מאשר את המוח, ואז נתחיל להרגיש את הפעולות האלה בתוך הרצון שלנו, כי לב זה רצון. כך אנחנו יכולים להגיע להשגה.

לכן "לא החכם לומד" כמו שכתוב. איך יכול להיות שהלימוד לא תלוי בשכל? הלימוד לא תלוי בשכל מפני שחכמת הקבלה היא לא כמו חכמה רגילה אלא כולה תלויה ברצון של האדם. וככל שקשה לאדם והוא לא יכול להשיג ברצון שלו, בשכל שלו, אבל ממשיך, לפי זה תהיה לו הצלחה. כי לכל אחד יש מוח ולב בהתאם לנשמה שלו כדי להגיע לתיקון הנשמה ולמילוי הנשמה על יד שני הכוחות האלה, מוחא וליבא, מוח ולב.

לכן אל תתחילו עם טענות שאתם לא יכולים, לא מבינים. לא לומדים כדי להבין, "לא החכם לומד" כמו שכתוב, אלא לומדים רק כדי לתת מספר שעות, מאמצים של יגיעה, ורק כתוצאה מהיגיעה הבורא כבר יפתח את הלב, את הרצון של האדם, והאדם יתחיל מתוך ליבו כבר להרגיש את הפעולות. כך זה עובד. לכן תירגעו, זה לא כמו החכמה הרגילה, לכן כתוב "לא החכם לומד".

שאלה: הוא כותב כאן שלא היה באור חוזר כתר וחכמה. איך יכול להיות שאין כתר אם כל פעולה מכוונת לבורא באותו אור חוזר?

אם אי אפשר לפתח אור חוזר עד דרגת הכתר, אז הוא לא משיג את הכתר. אם אין לו עוצמה לגלות את אור החכמה, אז אין לו אור חכמה. זה כמו שיש לך פנס אבל עם הפנס אתה מאיר עד למרחק של עשרים מטר, או עשרה מטר, או חמישה מטר לפניך. מה שאתה משיג זה תלוי באור חוזר לא במה שיש לפניך, לפניך יש גמר תיקון ומי יודע מה עוד, אלא אתה באור חוזר משיג את מה שיש. אתה זה שמשיג.

תלמיד: מה הם התנאים שיהיה כתר באור חוזר?

שיהיה לך רצון לבחינה ד', צמצום ומסך על בחינה ד', ואז תגיע לדרגת הכתר.

שאלה: חבר שלא מרגיש לא בלב ולא במוח את הלימוד, איך הוא יכול לדעת לאיזה כיוון לתת את היגיעה?

היגיעה צריכה להיות לחיבור.

תלמיד: איך אפשר למדוד את זה?

אי אפשר למדוד. לכן צריכים כל יום להשתדל לתת את המקסימום לחיבור ועל זה לעבוד. לבקש מהקבוצה, לדרוש מהקבוצה שיעזרו לכל אחד לעמוד בתוקף על החיבור.

תלמיד: האם ללכת עם הקבוצה זה יכול להיות כיוון נכון?

כן, ודאי. חיבור עם הקבוצה זה העיקר, זה מה שבעל הסולם כותב ב"ערבות".

שאלה: יוצא שאי אפשר לעשות מאמץ, יגיעה, בלי לקחת את כוח ההשפעה מהחיבור.

נכון.

שאלה: בעל הסולם כותב "אפילו אם המסך לא היה מעכב על האור העליון, הנה ג"כ לא היה מתפשט אל בחי"ד עצמה, אלא מבינה ולמטה." מה תפקידו של המסך?

התפקיד של המסך הוא להשוות את הרצון לקבל עם הרצון להשפיע של הבורא ככל שיכול.

תלמיד: אבל המסך הרי לא מעכב את האור עליון.

ודאי שכן. המסך לא נותן לאור העליון להיכנס בצורה ישירה לתוך הרצון לקבל, כי מסך הוא תוצאה מהצמצום.

תלמיד: איך בונים מסך?

מזה שאני לא רוצה לקבל ואני עומד על זה שאני לא מקבל לעצמי. אחר כך אני מחליט שאני יכול לקבל רק כדי להנות בזה לבעל בית, אז אני עושה חשבון כמה מהכיבוד שהוא נתן לי אני יכול לקבל כדי להנות לו ולא לעצמי, אומנם אני בעצמי חייב ליהנות כדי להנות לו, וכך אני בונה את המסך.

יש צמצום, שאני לא מקבל לעצמי, ויש מסך, שאני כן מקבל מעל הצמצום כדי להשפיע לבעל הבית.

תלמיד: אם כך, המסך תלוי בגודל העביות?

המסך משתמש בעביות, ברצון. אם הוא רק דוחה, אז זה לא מסך אלא צמצום.

שאלה: אמרת שיש רצון בבחינה ד' ועל הרצון הזה יש מסך ואז מגיעים לכתר. מה זה רצון של בחינה ד'?

הרצון הכי גדול על כל האור שמגיע אלי. אני לא יכול למדוד זאת. אם אני עושה את זה מכל כוחי, אז זו הבחינה האחרונה. אם אני יכול לחלק את הכוח, את הרצון ואת ההתנגדות שלי, למדוד אותם ולקחת חלק מהם ככל שאני יכול להחזיק בעל מנת להשפיע, זה כבר נקרא שאני לא עובד עם בחינה ד'.

שאלה: האם מדובר על כוח הרצון למשהו קונקרטי?

למה שאני רוצה. אנחנו מדברים רק על הרצונות שלנו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שלפי כוח בחינה ד' אני עכשיו רוצה לשכב, לאכול, או להיפגש עם העשירייה?

לא, כך לא עושים. אתה צריך לעבוד עם הרצון לקבל שלך. יש לפניך תענוג ואתה מחליט שאתה רוצה ליהנות מהתענוג הזה כדי להנות לקבוצה או לבורא, אז מה אתה עושה? אז אתה סוגר את הרצון לקבל שלך ולא נהנה, לא נמצא עימו במגע, ואחר כך אתה מתחיל לפתוח אותו, עד אותו הגבול שמדדת שאתה לא נהנה בעצמך אלא רק מהנה דרך קבלת התענוג לקבוצה או לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". בבקשה, תעשה.

תלמיד: יש לנו שיעורים, זומים, פגישות, ועם כל זה יש לנו חיים רגילים יומיומיים ורצונות רגילים. כשאני בוחר את החברים מהעשירייה אף על פי שאני רוצה לעשות משהו אחר, האם אפשר להקביל את זה לטקסט שעכשיו אנחנו לומדים?

כן. תשתדל בקבלת כל התענוגים שאתה נמצא בהם במשך היום לקבל אותם בכוונה שאתה מוכן לקבל אותם אבל כדי להשפיע לבורא. כי אם זו לא השפעה לבורא, אז לא היית מקבל.

תלמיד: יכול להיות כזה מצב שאני מוותר על לשבת עם המשפחה סביב השולחן ואני והולך להיות עם העשירייה, אבל יש מצב אחר, שאני כן עוסק בכל הדברים האלה אבל אני חושב על העשירייה. לא משנה מה אני עושה, אני חושב רק על התענוג של העשירייה, החברים, הבורא. מה ההבדל בין שני המצבים האלה ביחס למה שאמרת עכשיו, שאני רוצה לתת תענוג לחברים ולבורא דרכם?

אבל יש לך התחייבות כלפי המשפחה ולכן אתה צריך כאן להחליט מה אתה עושה. לא מפני שאתה רוצה או לא רוצה, אלא מה אתה חייב כלפי המשפחה וכלפי הקבוצה. ויכול להיות שאין לך ברירה ואתה מתעלה מעל הרצון לקבל שלך ולא הולך לעשירייה אלא נשאר עם המשפחה. או ההיפך, על אף שכל כך נעים וטוב לשבת עם המשפחה, אתה חייב ללכת לקבוצה.

תבדוק את עצמך, נניח שעכשיו אתם, חברי הקבוצה מתחברים לרבע שעה או לחצי שעה לשיחה יומית ביניכם, ואתה רוצה ולא רוצה, וחושב לפני זה. תראה את עצמך איך אתה מתגבר ובכל זאת מתחבר ולא בורח, בכל מיני דברים כאלה קטנים.

תלמיד: אז אני מתחבר לעשירייה ולא בורח, איפה אני יכול להרגיש את המסך? איפה הוא נמצא פה?

תשתדל להיות מחובר אליהם, ועכשיו השאלה, למה אתה עושה את החיבור הזה? אתה רוצה לעשות אותו כדי להשיג משהו לעצמך או כדי לעזור בזה לחברים, להשלים להם את הכוח שעל ידו נוכל להשיג את הבורא ויחד כולנו לעשות לו נחת רוח.

תלמיד: אם אני מוותר על תענוגים גשמיים כדי לעשות מה שעכשיו אמרת, זה נקרא מסך?

עוד לא, אבל זה כבר בדרך. כי יכול להיות שאתה מחליף, כמו שכתוב, תענוג אחד בתענוג אחר. אתה עדיין לא עובד בעל מנת להשפיע. אתה כבר מתאר לעצמך - כדאי לי יותר להיות מחובר עם הקבוצה ועם הבורא, ששם אני משיג יותר. אומנם מה שאני משיג לא מתקבל בכלים דקבלה הרגילים שלי, אבל יכול להיות שאני אקבל משהו בכלים דהשפעה שלי, לנשמה, לעולם הבא וכן הלאה.

תלמיד: אם בסוף נשארת לי איזו כוונה שאני מבין שהתענוג עבור עצמי, אז זה לא מסך?

לא, ודאי שלא. אם זה על מנת לקבל ודאי שזה לא מסך. מסך הוא תוצאה מצמצום ומאמץ גדול מאוד, שאתה מתגבר על הרצון לקבל שלך ועושה על ידו פעולה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: תודה רבה, יש לי עוד הרבה שאלות אבל נשאל בפעם אחרת.

כן, אבל צריך לפעמים לשאול כדי לא להישאר בבלבול. השאלות שלך בדרך כלל עוזרות לכולם.

שאלה: שמעתי שאמרת שבזמן הלימוד אנחנו צריכים למשוך את המאור המחזיר למוטב. זה נראה כמו משהו שקורה בכפייה אבל גם שמעתי שאין כפייה ברוחניות. תוכל להסביר?

ברוחניות אין אונס מפני שאתה נכנס לשם כבר עם הרצון להשפיע. מה שאין כן בגשמיות יש תמיד אונס, כי אתה נמצא במאבקים עם הרצון לקבל.

שאלה: אמרת שהעיקר הוא חיבור עם הקבוצה. כשחבר אומר שהכול בחיים שלו קשה והוא מסתפק בחיבור בעשירייה כמו שיש עכשיו ולא צריך להוסיף, איזו עצה אני יכול לתת לו כדי שהוא יוכל להגביר בחיבור?

רק לעבוד לפי מה שרב"ש כותב, לפי מה שאנחנו עושים. להשתתף יותר, ללמוד מהחברים.

שאלה: אמרת קודם שאם אנחנו מתגברים על הרצון לקבל שלנו והולכים לפגישה עם העשירייה, זה כמו לשים מסך, וגם אמרת שחוץ מזה חייבים לעשות פעולה של השפעה. מהי פעולת ההשפעה?

שאני מוכן לבטל את הרצון לקבל שלי כדי להידבק לחברים ולעזור להם ברצון להשפיע שלי, שאני בונה אותו מהרצון לקבל. את מה שרציתי לקבל לעצמי, אני עכשיו הופך לרצון להשפיע לחברים. זה לא שאני נותן להם משהו חומרי, אלא את הרצון שלי, את המאמץ שלי.

תלמיד: עכשיו זה קצת יותר ברור. בדרך כלל אנחנו חושבים שלהגיע להיות עם החברים זה חלק מההשפעה, אבל אני מבין שאם אני מצליח להגיע או לא, יותר חשוב שאני נותן עזרה לחברים להתחבר. זה נכון?

כן.

שאלה: אנחנו תמיד אומרים שבחיבור נמצאת כל המציאות, אבל עם זאת אנחנו אומרים שחיבור בלי בורא לא מוביל לשום דבר. איך אפשר לכלול את הבורא בתוך הפעולה הזאת, מה זה אומר למשוך את האור, לכלול את הבורא בחיבור?

להשתדל כל הזמן לחשוב על הכוח העליון שממנו נובע הכול, גם הרצונות שלנו, גם המצבים, הכול מגיע מהבורא, וכשאנחנו רוצים בחזרה להתחבר אז הכוונה שלנו צריכה להיות כדי שנתחבר ונשיג אותו, נגלה בו את התוצאה מהחיבור בינינו. אם אתם שוכחים מהבורא, אתם שוב נמצאים באיזשהו תהליך סוציאליסטי. צריכים כל הזמן לחשוב איך אנחנו משיגים את הבורא, ולא בצורה אגואיסטית, אלא כדי להשפיע נחת רוח לו, להזדהות עימו. בצורה כזאת אנחנו עולים אליו.

שאלה: האם המסך שמעכב את האור העליון בעצם גורם לחיסרון לקשר עם החברים, להיות איתם כל הזמן, צמוד אליהם?

כן.

שאלה: אם אני מוסר את כל הרצון שלי לחברים אבל אני לא מקבל מזה שום תענוג, אז איפה פה העבודה עם קבלה, תענוג, מסך, צמצום?

חכה, זה עוד לפנינו. הכיוון נכון אבל אלו שלבים שעוד לפנינו.

קריין: אות פ"ד.

2. אות פ"ד

יציאת מדרגת ז"א ממסך דבחי"א

"והנה אחר שנשלמה המדרגה הזו החדשה של קומת בינה, בראש תוך סוף חזר האוה"מ וזיכך עוד חלק אחד", מהרצון לקבל "משיעור העביות שבמסך, דהיינו מבחי"ב לבחי"א, וגם הוא נבחן שיצא לחוץ ממדרגת הבינה. ומפגישת האור העליון, במסך דבחי"א שבבחי"ד, יצאו ע"ס חדשות בקומת זעיר אנפין. וחסרות כאן ג' ספירות ראשונות, שהן: כתר, חכמה, בינה, מטעם הנ"ל". כמו שהיה בקומה הקודמת.

קריין: אות פ"ה.

3. אות פ"ה

יציאת מדרגת המלכות

"ואחר שנשלמה מדרגת זעיר אנפין, בראש תוך סוף, נזדכך גם החלק האחרון, שבעביות דבחי"ד. ונבחן ג"כ, שהמסך הזה שנזדכך כולו, יצא לחוץ ממדרגת זעיר אנפין, והוא המכונה, מדרגת מלכות שלא נתחדש בו שום אור חדש, אלא שמקבלת הארה מז"א כי כבר אינו ראוי להמשכה, כנ"ל, וע"כ אין בה אלא אור הנפש, ותשלום ענין זה, יתבאר בע"ה בחלק ג'".

קריין: פרק ח'.

פרק ח'

מבאר: א. למה בהמשכת האורות כל העב יותר גדול יותר, ובהתלבשותם בכלים כל הזך חשוב יותר. ב. טעם ערך ההפוך שבין כלים לאורות שבכלים העליונים נגדלים תחילה, ובאורות התחתונים נכנסים תחילה. ג. למה נבחנים העגולים לאור הנפש.

קריין: אות פ"ו, סעיף א'.

אות פ"ו

מדת גדלו של האור הנמשך, תלויה

במדת עביותו של המסך.

"/א והנה נתבאר היטב, איך כל מדת גדלו של השפעת האור העליון בנאצל, תלויה במדת עביותו של המסך, שעביות הגדולה יותר, דהיינו דבחינה ד', מושפעת בקומת כתר והפחות ממנה, מושפע רק בקומת חכמה, וכו' עד למסך הזך יותר, שאין האור העליון משפיע לו כלום מטעם שאין בו עביות, כמבואר."

לפי העביות שבמסך, ככל שהעביות גדולה יותר, אפשר בחזרה לשלוח את האור חוזר לגובה גדול יותר, וכך להלביש באור חוזר אור ישר ולקבל אותו אחר כך בפנים. זאת אומרת, השגת האור בכלי תלויה בעביות המסך.

קריין: אות פ"ו, סעיף ב'. כותרת:

מדת גדלו של האור המתלבש,

תלויה בזכות הכלי.

"/ב אמנם כל זה אמור, כלפי השפעת והתפשטות האור העליון אל הנאצל, כי כל המשפיע, הוא משפיע בדבר העב יותר, כי כל שהמסך עב יותר, הרי מתפשט לו האור העליון ביותר. (עי' הסת"פ ח"ב אות ס"ב ד"ה עתה שהמשכתה של בחינה ד' נקרא התפשטות האור העליון). אמנם, כלפי סדרי הקבלה, של הנאצל, את האור העליון, אינו כן, אלא האור החשוב יותר, מקובל בכלי הזך יותר והשפל מקובל בכלי עב".

שאלה: מה זה אומר שהאור החשוב ביותר מתקבל בכלי הזך ביותר?

כלי זה נקרא שיש לו עביות גדולה מאוד אבל את כל העביות הזאת הוא זיכך על ידי המסך שיש לו, ולכן הוא יכול לקבל אור גדול מאוד בכלי, כי הוא עבה מצד אחד ומצד אחר יש לו מסך על כל העביות.

תלמיד: בעל הסולם גם כותב פה שאת כל מה שהוא משפיע הוא משפיע על ידי החלק הגס ביותר שלו.

כן, כי האור מגיע בחזרה כאור חוזר מהעביות הכי גדולה. ככל שהעביות גדולה, האור חוזר יותר גבוה. ואם העביות קטנה, כמו לילד קטן נגיד, שאין לו כוח התנגדות, אז האור חוזר קטן ולא יכול להשיג הרבה, כי ההשגה היא רק באור חוזר.

תלמיד: לגבי המושג עביות, כתוב שעביות זה כוח שמושך את האור, ובחלק הראשון למדנו שעביות הכוונה שינוי התכונות מהבורא.

זה אותו דבר. ככל שהכלי אגואיסטי יותר, שונה מהבורא, אם יש לו מסך על השוני הזה, כך הוא מעלה אור חוזר יותר גדול.

שאלה: איך כלי שיש לו עביות יותר גדולה יכול להשפיע יותר במידה שיש לו מסך יותר גדול? איך הכלי מקבל את המסך ואיך זה יכול להיות שיש את הכפילות הזאת?

ככל שיש רצון לקבל יותר גדול אבל על הרצון לקבל הזה יש מסך, אז הוא כבר לא מקבל ברצון יותר גדול, אלא הוא הופך אותו לעל מנת להשפיע, ואז יש לו מידת השפעה יותר גדולה. נניח שאני נכנס לבעל הבית ויש לי תאבון גדול מאוד, אני רעב, אז המידה שאני יכול לקבל ברצון לקבל שלי, היא לפי מידת הרעב שיש לי, לפי הרצון שלי.

אבל אם יש לי על הרצון הזה צמצום, מסך ואור חוזר, שאני רוצה לקבל רק כדי ליהנות לבעל הבית, אז ככל שהרצון שלי יותר גדול, כך אני יכול להשפיע לבעל הבית יותר. על זה כתוב "כל הגדול מחברו, יצרו" זאת אומרת היצר, הרצון שלו, "יותר גדול"¹.

תלמיד: כל מה שמדברים עכשיו זה מה שקרה במלכות דאין סוף. ג' ראשונות לא נמצאות.

נכון.

תלמיד: איפה ג' ראשונות?

ג' ראשונות הן בין הבורא למלכות של הנברא.

תלמיד: האם לזה הוא קורא אור אין סוף הסובב?

לא, אל תכנס לזה, יש שם הרבה הבחנות. ג' ראשונות הן מה שמארגן, מחזיק ומייצב את המלכות.

תלמיד: כשמלכות עושה מסך, שום דבר לא נכנס עד שהיא לא עושה את ההחלטה מה כן ומה לא.

נכון.

תלמיד: בסופו של דבר כשאנחנו מדברים על הנקודה דעולם הזה או על המקום שלא מקבל אור זה המלכות דמלכות.

כן.

תלמיד: אנחנו אומרים שבכל בחינה יש עשר ספירות, שלכל בחינה יש את המלכות שלה שלא מקבלת אור. האם גם במלכות דמלכות שלא מקבלת אור זה כך? כלומר עד אין סוף כל פעם אלו עשר ספירות שמהן תשע כן מקבלות ואחת לא מקבלת?

כן. זה התפקיד של הספירה הפרטית הזאת.

תלמיד: אם כך, הכלי מלא אור.

תלוי מה זה נקרא מלא אור. זה כמו שאתה יוצא לחלל, אם אתה לא שם מחיצה, אז אתה לא מגלה שיש שם אור, יש חושך. איך זה יכול להיות? אם תסתכל, אז מכל הכיוונים יש כוכבים, שמש, אז איפה השמש, יש רק חושך. אלא רק אם אתה שם מחיצה, צמצום ומסך, אז באור החוזר שיש מהמחיצה אתה רואה שיש כאן אור, אחרת אתה לא מגלה את האור.

תלמיד: כלומר ט' ראשונות מרגישות את האור רק באמצעות האור החוזר של המלכות.

כן.

תלמיד: ט' ראשונות חייבות להיות מחוברות למלכות, אחרת הן לא מרגישות כלום.

אחרת הן לא יהיו ט' ראשונות.

אות פ"ז

בכלים העליונים באים תחילה, ובאורות,

התחתונים באים תחילה.

"וזהו מה שאמרנו לעיל (פ"ב אות י"ד ד"ה ואין), שכל המשפיע, משפיע בדבר העב יותר, אבל כל המקבל, מקבל בדבר הזך יותר, וכדי להסביר לך הדברים האלו, אבאר לך סדר כניסת האורות אל הנאצל, לאחר התיקון. שאז מקבל האורות לאט לאט, על סדר המדרגה, שמתחילה משיג אור הנפש, ואח"כ משיג אור הרוח, וכו'. עד לאור יחידה. ובכלים הוא להיפך שמתחילה משיג כתר ואח"כ חכמה וכו'."

שאלה: קצת לא ברור איך זה מושג בכלים. קודם הוא כותב מכתר והלאה, וכאן הוא כותב שזה לפי הסדר שאחרי התיקון, מה ההבדל?

אנחנו סופרים את הכלים - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אבל אורות אנחנו סופרים - נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. יוצא שיש ערך הפוך אורות וכלים.

תלמיד: איך בסופו של דבר בהשגה שלנו נכנס האור?

נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה - נרנח"י. וכלים - כח"ב זו"ן.

תלמיד: האם זה אומר שאנחנו תמיד מתחילים את העבודה מהכלים החלשים ביותר?

כן. כמו שאנחנו רואים גם בעולם הזה.

שאלה: כל הלימוד שלנו הוא איך להשפיע ואיך לקבל, האם הלימוד הזה הוא הפוך?

כן.

שאלה: האם יש טעם לבחון את ההנאות שאנחנו מקבלים מתוך העבודה בעשירייה ולנסות פנימית להחזיר את זה לבורא, או שזה מיותר ורק לבקש להתקרב לפעולות האלה?

יש ויש. אנחנו צריכים להשתדל למיין את כל העבודות שיש לנו בעשירייה ואיכשהו למדוד, לתאר לעצמנו עד כמה בחיבור בינינו אנחנו מעלים את העבודה שלנו לבורא, וכך להתקרב אליו. צריכים לעשות את כל החשבונות האלה ככל האפשר.

שאלה: איך נוכל לעזור בעשירייה במהלך השיעור לשמור על מיקוד ורצון להשפיע לכלי?

אנחנו כל הזמן צריכים לחשוב שההשתתפות שלנו מיועדת להשפיע לכל המשתתפים, גברים ונשים, ושבזה אנחנו בהחלט רוצים להיות קשורים יותר, להיות מחוברים יותר, ומתוך החיבור שלנו להשפיע לבורא ממש כך שמזה תהיה לו נחת רוח מכולנו יחד.

אני דואג לחבר בליבי את כל המשתתפים כדי לשלוח את ההשתתפות שלנו לבורא, שייהנה מאיתנו. אפילו כשאנחנו נמצאים כאן ועכשיו, נשתדל להרגיש בתוך הלב שאנחנו רוצים להתחבר יחד, כדי שהבורא ייהנה מזה שאנחנו הילדים שלו לומדים איך לעשות לו נחת רוח. אם אנחנו מקבלים, אז אנחנו רוצים להגיע לזה שנקבל ממנו על מנת להשפיע. שבמידה שאנחנו מקבלים תענוג, במידה הזאת הוא מקבל מאיתנו תענוג, ולא שאנחנו רוצים את התענוג הזה בניגוד לו והפוך ממנו ולא חשוב לנו איפה אנחנו.

שאלה: ביחס לאות פ"ה. כיצד יכול האור להתפשט בכלי אם הכלי אינו מושך אותו?

אם הכלי לא מושך אותו, אז האור לא יכול להתפשט. זה מה שקורה לנו, אין לנו עדיין כלי שמסוגל למשוך את האור הרוחני ולכן אנחנו לא מרגישים שהוא קיים.

שאלה: בעניין ירידת הפרצופים. מדוע כל פרצוף הבא הוא רמה אחת פחות מהקודמת?

כי יש הזדככות המסך לאצילות הפרצופים. המסך כל הזמן מזדכך, נעשה יותר ויותר דק ולכן יש ירידת הפרצופים, ירידת העולמות עד העולם שלנו שהוא הנמוך מכולם.

שאלה: האם יש לאדם אפשרות לדעת מה מידת העביות שבו? האם זה משהו שמשתנה ממצב למצב?

אם אנחנו נמצאים כבר ברוחניות זה אומר שיש לנו מסך, אז אנחנו על ידי המסך יכולים לקבוע את הדרגה שלנו, אנחנו עובדים עם מקסימום מסך שמאפשר לנו להיות בלהשפיע. אנחנו משתדלים להיות בלהשפיע וזה נקרא עביות המסך שלנו, על איזה רצון הגדול ביותר אנחנו יכולים להתגבר כדי לא לקבל לעצמנו אלא למען הבורא.

שאלה: בכל התהליך שאנו לומדים היכן נשארות הרשימות של אותם שלבים שהתרחשו בכלי?

הרשימות נשארות בתוך הרצון ואז על ידי האור העליון הן מתעוררות מתוך הרצון וכך אנחנו מרגישים אותן. אבל אם אור העליון לא מעורר אותן הם נקראות "רשימות שקטות" והן שקועות בתוך הרצון, זאת אומרת בתוך הלב. הרצון זה הלב של האדם.

שאלה: האם האדם יכול לתקן את עצמו רק עם החיבור וללא הסגולה של הטקסטים? האם הסגולה של הטקסטים זו עבודה רוחנית?

הכי נכון בשבילנו היא ההשתתפות בשיעורים והפצת החומר לקהל החיצון. וכך מתוך שתי הפעולות הללו, שאחת היא בפנים, ההשתתפות בשיעורים, והאחרת היא בחוץ, כמו הפצה, אנחנו יכולים להעלות את עצמנו עוד ועוד.

שאלה: כשהתחלתי להשתתף בהכנת תמלול שיעורי הבוקר כל כך נהנתי שהתביישתי. לחברים אחרים היו רגשות דומים. איך בונים מסך בשביל תענוג כזה?

לא צריכים לבנות מסך, צריכים רק קצת לחשוב שאני עושה את זה למען אחרים שכולם ייהנו מזה. ולא צריך עד כדי כך לעבוד על המסך כדי שאני לא אקבל מזה תענוג, אלא אני רוצה לקבל מזה תענוג וטוב שאני מקבל תענוג ואני גם עושה את זה למען האחרים שגם הם ייהנו. סך הכול המחשבות הן נכונות.

שאלה: האם זה נכון להגיד שהצמצום בעשירייה הוא על הגאווה והכבוד שלי?

זה קשה. הצמצום בעשירייה צריך להיות על הרצון לקבל שלי שמפריע לי להתחבר עם החברים, אז רצונות כאלה אני מצמצם.

שאלה: אמרת שהקשר בין נשים קובע יותר מהכול. מהו השלב הבא של הקשר בין הנשים שאותו עלינו לממש?

אנחנו צריכים להגיע למצב שהנשים ירגישו, וודאי על אחת כמה וכמה גם גברים ירגישו, אבל אפילו הנשים ירגישו שהן מחוברות ביניהן לפחות במשהו. וכך הן עומדות לגלות את הבורא ואנחנו באמת נהיה מסודרים בעולם הרוחני.

אם הנשים יתחילו להתחבר, כבר באמת אלה יהיו הסימנים של גמר התיקון.

קריין: אות פ"ז/ב.

אות פ"ז

כשמשיג אור הנפש הוא מתלבש בכלי דכתר.

/ב) "וכך הוא הסדר, שמתחילה יוצא הנאצל בבחינת עשרה כלים, שהם: כתר, חכמה, בינה, ז"א הכולל חג"ת נה"י והמלכות דהיינו שכלים העליונים באים תחילה. ואח"כ, כשמושפעת לו הנפש, נבחן, שהנפש הזאת באה לו בכלי הכתר, שהוא הכלי הזך יותר. והטעם שאין לו עוד אור הרוח, הוא, מפני שהמסך שבכתר אין לו עוד שום עביות, ואפילו של בחי"א, ובחינת אור הרוח אינה מושפעת, אלא על ידי פגישת האור העליון במסך דבחי"א. וכיון, שהמסך הוא בכלי דכתר שפירושו, שהמסך זך בלי עביות כלל, ע"כ אין לו אלא אור הנפש, המיוחס למלכות."

שאלה: "שכל המשפיע, משפיע בדבר העב יותר, אבל כל המקבל, מקבל בדבר הזך יותר,". איך אפשר להפוך את השאלה הזאת בחיי היומיום של לומדי הקבלה שכתוב "שכל המשפיע, משפיע בדבר העב יותר". מה הוא הדבר הזה?

אם אני משפיע, אני משפיע באגו שלי המקסימלי ככל שאני מסוגל להפוך אותו להשפעה.

תלמיד: אני צריך לעשות כוח התגברות על כל מיני מצבים שאני נמצא בהם?

כן.

תלמיד: ואם אני לא מצליח לעשות כוח התגברות מה קורה?

אז אתה לא משתמש.

תלמיד: אז אין השפעה?

כן.

תלמיד: כתוצאה ממה אני מקבל את הכלי הזך יותר?

ככל שאתה יכול להשתמש בכלי העב, כך אתה מקבל ממנו את הכלי הזך.

תלמיד: הכול תלוי בכוח ההתגברות שאני מבצע?

נכון.

תלמיד: אני צריך להיות חזק מאוד כדי לבצע את זה.

נכון. לכן החכמה הזאת היא לגיבורים כמוך.

תלמיד: מי יכול לעזור לי במצבים כאלה? לבד אני לא מסוגל לעשות אני לא גיבור כזה גדול.

תלמד את זה מהנשים.

תלמיד: מהנשים?

כן, תראה איך שהן עושות.

תלמיד: הן עושות כוח התגברות?

כן.

תלמיד: הן רק מפילות אותי כל הזמן.

תתבייש לך.

תלמיד: אני יכול להתבייש כי אני רואה במיוחד עם נשים קשה מאוד לעשות כוח התגברות.

לא עם הנשים, אלא אני אומר לך תראה לדוגמה בכלל מכולן בכלל גברים ונשים, תראה דוגמה כמה כולן הן חזקות יותר ממך.

תלמיד: איך מצליחים להגיע לכוח התגברות בעשירייה שלא יעליבו אותי ולא אפגע מזה. איך אני מצליח להתגבר על כל מיני מצבים שנמצאים בעשירייה?

אתה מוכן לעבור על כל ההשפלות רק כדי להגיע להשפיע משהו לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, לא ליפול שם וקשה לי מאוד לא לברוח.

בסדר מי אמר שזה צריך להיות קל? אתה רוצה להרוויח יותר מכל התענוגים של העולם הזה, אתה רוצה להיות הכי הכי מכל האנושות, אז אדרבה בבקשה.

תלמיד: מה התפקיד של העשירייה בכל הסיפור הזה?

העשירייה עוזרת לך להגיע למצב שאתה שווה לבורא.

תלמיד: זאת אומרת החברים צריכים להיות חזקים בשביל זה.

זה תלוי איך אתה רואה אותם ומשתמש בהם.

שאלה: ככל שאני מבין נכון, הכלי הראשון הרוחני הוא כלי דכתר, מה הוא כלי דכתר שאנחנו צריכים לרכוש?

כלי הכתר הוא כלי הכי הכי זך שאנחנו יכולים לייצב.

קריין: אין לנו עוד משהו חוץ ממפגשי העשיריות שלנו במהלך היום. רגיל, שגרה רגילה.

שגרה רגילה. אבל אנחנו נשתדל לעשות מהשגרה הזאת עוד ועוד יותר דרגות העלייה. נהיה בקשר בלתי פוסק ונשתדל כל אחד בעשירייה שלו, בקבוצה שלו להביא רוח חדשה בכל רגע ורגע, בכל מפגש ומפגש. הכול לפנינו. בהצלחה.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א).↩