שיעור בוקר 09.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 955,

מאמר: "מהו, לא דברה תורה אלא נגד יצר הרע, בעבודה"

mlt_o_rav_2023-11-09_lesson_rb-1989-39-lo-dibra-tora_n1_p1_gtdNeH5G

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמוד 955, מאמר "מהו, לא דברה תורה אלא נגד יצר הרע, בעבודה".

כל הבריאה שהבורא ברא, כמו שהוא בעצמו אומר - "בראתי יצר הרע" וכנגד זה "בראתי תורה תבלין". שעל ידי התורה, על ידי המאור המחזיר למוטב, זאת אומרת כוח ההשפעה שמגיע מהבורא, אנחנו צריכים לתקן את היצר הרע שלנו, שהוא כנגד הבורא ולהגיע לרצון להשפיע. לרצון של הבורא.

לכן יוצא לנו, כמו שכתוב כאן בכותרת "לא דברה תורה אלא נגד יצר הרע" שזה כל המהות של התורה, וכל העבודה שלנו זה סך הכול להפוך את היצר רע שבנו ליצר הטוב, לכוח ההשפעה.

מהו, לא דברה תורה אלא נגד יצר הרע, בעבודה

תשמ"ט - מאמר ל"ט
1988/89 - מאמר 39

"הנה על הפסוק "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלקיך בידיך, וראית בשביה אשת יפת תאר, ולקחת לך לאשה", פירוש רש"י "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה, ישאנה באיסור", עד כאן לשונו.

ויש להבין זה, הלא היה יותר טוב אם הקב"ה לא היה נותן כח ליצר הרע, שיסית אותו לדבר עבירה, וממילא לא היה צריך להתירה, מטעם שלא ישאנה באיסור. וגם יש להבין על דרך העבודה, מה שפירש רש"י על מה שכתוב "כי תצא למלחמה", "במלחמת הרשות הכתוב מדבר". מהי בעבודה "מלחמת הרשות".

וכמו כן יש להבין, מה שאמרו חז"ל (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". משמע, כאילו בשביל מה בראתי תורה, בשביל היצר הרע. כלומר, אם לא היה יצר הרע, לא היו צריכים להתורה. גם כאן יש לשאול, הלא היתה לו עצה אחרת, היינו שלא לברוא יצר הרע, וממילא לא היה צורך לתורה. וידוע, שרק בזכות התורה יש קיום העולם, כדרך שאמרו חז"ל "אם לא בריתי יומם ולילה, חקות שמים וארץ לא שמתי". וכאן משמע, שמטעם יצר הרע ברא את התורה. ויש להבין זה על דרך העבודה.

וצריכים לדעת, מי הוא היצר הרע שבשבילו היה צריך לברוא תורה, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". וגם יש להבין, מדוע תורה נקראת "תבלין". כי אנו רואים, כשמבשלים איזה תבשיל עבור סעודה, ובכדי שהתבשיל יהיה בו טעם, נותנים בהתבשיל תבלין. זאת אומרת, עיקר הוא התבשיל, והתבלין הוא רק בחינת הוספה, שהוא נותן טעם. ולפי כשאומרים, שהתורה היא רק בחינת תבלין, נמצא, העיקר הוא היצר הרע, והתורה היא רק נותנת טעם ביצר הרע. איך אפשר להבין זה. הלא עיקר היא התורה, כמו שכתוב "כי הם חיינו ואורך ימינו".

וכפי מה שמבואר בהקדמה לתע"ס, מובן לנו, שיצר הרע הוא רק ענין הרצון לקבל הנאה ותענוג, שהוא נקרא "יצר הרע". וזה נקרא "עיקר הבריאה". היינו, מה שיש לנו לומר, שנעשה דבר חדש בעולם, מה שלא היה לפני שבראה, הוא רק על הרצון לקבל הנאה. הרצון הזה, שהוא משתוקק לקבל הנאה ותענוג, זה לא היה לפני בריאת העולם. מטעם שאצל הבורא יתברך לא שייך חסרון ורצון, שהוא צריך לקבל.

ואומר שם, בשביל מה ברא את הרצון הזה. הוא בשביל מטרת הבריאה. היות שסיבת בריאת העולם היתה מטעם שרצונו להטיב. ואנו רואים בהטבע שלנו, מה שהבורא ברא, אין שום הנאה ותענוג אלא מדבר שהגוף משתוקק אחריו. ויותר מזה, ששיעור הנאה ותענוג תלוי לפי מידת ההשתוקקות. לכן ברא בנו רצון לקבל הנאה ותענוג. וזהו עיקר הבריאה. כלומר, שאם לא היה הרצון לקבל הזה בעולם, לא היתה שום מציאות, שיהיה מי שיקבל את הטוב ועונג, מה שהוא רוצה לתת להנבראים.

ובהאמור יוצא, שעיקר הבריאה הוא הרצון לקבל הנאה ותענוג, ובלעדו אין מה לדבר מענין בריאה. אולם יש להבין, מדוע הרצון לקבל נקרא "יצר הרע". ואם באמת הוא רע, למה בראה.

אלא הענין הוא, היות שהיה ברצון הבורא יתברך, שבעת שיקבלו את הטוב ועונג, שלא ירגישו בעת קבלת התענוג אי נעימות, וזהו גם כן מצד הטבע, שהבורא ברא, שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. והיות שהשורש שלנו, היינו הבורא, הוא המשפיע, והנבראים שצריכים לקבל ממנו, הם הפוכים מהבורא, ירגישו בזה בחינת בושה. לכן נעשה צמצום והסתר, שאין הטוב ועונג מאיר לכלים דרצון לקבל לעצמו. אלא רק במקום שהם רוצים לקבל את הטוב והעונג, מטעם שהבורא רוצה לתת, שזו היתה מטרת הבריאה, שרצונו להטיב לנבראיו, והנברא רוצה לקיים מצות המלך, לכן הוא מקבל.

וזהו תיקון, המכונה "מקבל בעל מנת להשפיע". ומטעם זה נעשו ב' מערכות: מערכות דקדושה ומערכות דטומאה והקליפות. כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (דף ה') וזה לשונו "והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם הרצון לקבל לעצמו, ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה, ונמצאו בגללו נפרדים מהבורא יתברך, ומכל העולמות דקדושה".

נמצא, שהרצון לקבל הזה, הוא נקרא "יצר הרע", מטעם שהוא הגורם כל הרע בעולם. כלומר שבגללו אין הנבראים יכולים לקבל טוב ועונג, ובגללו הם נשארים בלי חיות דקדושה. מטעם שאין האור והשפע יכול להאיר, למקום שנעשה איסור להשתמש עמו. וזה גרם לנו, בסיבת השתלשלות העולמות, שמהרצון לקבל הזה יצאו הקליפות בהעולם. והם שולטים על האדם, שאין לו שום אפשרות לצאת משליטתן, אלא בסגולה תו"מ, ששם יש מאור התורה, ו"המאור שבה מחזירו למוטב". היינו שיצא לחרות מתחת שליטת הרצון לקבל לעצמו.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, למה שפירוש רש"י על פסוק "ולקחת לך לאשה", שמביא דרשת חז"ל (קידושין כ"א) "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. מוטב שיאכל בשר תמותות שחוטות, ואל יאכל בשר תמותות נבלות". שיש ששואלים, למה הקב"ה נתן כח ליצר הרע להסיתו לעבירה. והלא היה יותר טוב, אם ה' לא היה נותן כח להמסית, ולא היה צורך להתיר לו איסור, שדרשו חז"ל על זה "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע".

התשובה היא, כי בדרך עבודה, "יצר הרע" נקרא רצון לקבל לעצמו. וכנ"ל, ובלי הרצון לקבל לא היה בכלל ענין של בריאה. והרצון לקבל, בכל מקום שהוא רואה איזה תענוג, הוא רוצה למלאות חסרונו, שע"י זה שהוא רוצה למלאות חסרונו, יש מקום להנות מהדבר שמשתוקק אליו. והיות שהקב"ה ברא הטבע הזו, הוא לא מקבל שינוים. אלא שיש מקום תיקונים, שהוא לא לבטל אותם, אלא להוסיף עליהם דבר, שע"י זה הדבר מתתקן. אבל לא נעשה שינוי בטבע, היות שהבורא ברא את הטבע, והיות שהרצון לקבל הוא דבר שהבורא ברא אותה, אין כח בידי האדם לבטל אותה.

והתיקון הכללי הוא הכוונה "בעל מנת להשפיע", שזה נקרא "מיתוק הדינים". כלומר, הדין שנעשה, שאסור להשתמש עם הרצון לקבל ולהנות לתועלת עצמו, מטעם כי ע"י זה באים לידי שינוי צורה מהבורא. אולם כשהוא מקבל מטעם שהבורא רוצה שיקבל, ומבחינתו עצמו יותר נוח לו שלא יקבל, ע"י זה נמתק הדין של איסור הקבלה.

אולם יש לדעת, הבחינה הזו שיהיה מקבל בעל מנת להשפיע, זה הוא תיקון אמיתי. כלומר, שמטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, אי אפשר להתקיים אלא בדרך הזה, היינו שהוא כן משתמש עם הרצון לקבל הנאה, ומכל מקום הוא נשאר בדביקות, שהוא השתוות הצורה. זאת אומרת, אם הוא מקבל ואין לו הנאה, הקבלה הזו לא נקראת "להטיב", כי אין מדברים על מה שהוא מקבל, אלא ממה שהוא נהנה. כלומר, שהעליון רוצה שהתחתון יהנה, ואם אין להאדם הנאה, אם כן לא קבל שום דבר מהעליון. וזה נקרא "המתקת הדינים".

וזה הוא עיקר השלימות. אלא שיש דברים, שמצד שורשים עליונים, שיכולים לברר אותם, שיהיו בעל מנת להשפיע, ויש דברים שאסור להשתמש בהם, אפילו בעל מנת להשפיע. כלומר, שאין האדם יכול לומר, שהוא רוצה לעשות דבר איסור ויכוון בעל מנת להשפיע. כי אם הדבר אסור, זהו מטעם, שמבחינת ענף ושורש ויש דברים שהתורה אסרה, ויש דברים שהתורה התירה.

ואנו רואים, שבאופן כללי יש להבחין בהתורה ג' בחינות:

א. דבר מצוה,

ב. דבר רשות,

ג. דבר איסור.

בדבר מצוה ועבירה צריכים להיות זהירים, אפילו בבחינת מעשה בלי כוונה, שיש ענין של מצוה במעשה, אפילו שאין לו כוונה. וכמו כן בדבר איסור, יש עבירה בבחינת המעשה, אפילו בלי שום כוונה. ועיקר העבודה בבחינת הכוונה היא בדבר הרשות. כלומר, שאין מצוה בעשייתה, ואין עבירה, אם לא יעשה את הדבר. ואז כשהוא עושה את הדבר הרשות, היינו כשמכוון בעשיית דבר הרשות לשם שמים, דבר הרשות נכנס לקדושה.

וזה נקרא אז "מצוה". היינו שיוצא מבחינת הרשות ונכנס בתור מצוה. ודווקא כאן הוא עיקר מלחמת היצר, היות שהגוף אומר לו, הלא אין זה שום איסור, ומדוע אתה מונע את עצמך מלעשות את הדבר. וכשהאדם צריך לתת לו תשובה, האדם יכול לומר לו, אני צריך לעשות מצוה, לכן כשאני עושה מצוה, עשיתי משהו, כשאני לא עושה עבירה, גם כן יש לי מצוה, כמו שאמרו חז"ל "ישב ולא עבר עבירה, כאילו עשה מצוה".

אבל כשאתה אומר לי לעשות דבר רשות, אפילו שאני לא יכול לכוון לשם שמים, אם כן אין זו מצוה. אם כן לא עשיתי שום דבר. ואני לא רוצה להיות פועל בטל, היינו שאני עושה מעשה, והמעשה הזה הוא לבטלה. נמצא, במעשה המצות ועבירות, המעשה הוא חובה, מה שאין כן בדבר הרשות, שאין על המעשה הזה שום ציווי, אז דווקא הכוונה עושה אותה למציאות, שהיא נכנסת לקדושה.

ובהאמור יש לפרש, מה שפירש רש"י על הפסוק "כי תצא למלחמה", במלחמת הרשות הכתוב מדבר. ובדרך עבודה יש לפרש, דבר הרשות, שצריכים לכוון בעל מנת להשפיע, שם היא עיקר עבודת היצר. היות שאין איסור על המעשה, לכן היצר רואה, שאדם רוצה לבערו מן העולם. כלומר, כי בענין מצות ועבירות, שהאדם עושה בבחינת המעשה, אין היצר מתנגד כל כך, משום שהאדם לא אומר, שרוצה לעבוד רק לתועלת ה'. מה שאין כן כשמתחיל לעבוד על הכוונה בעל מנת להשפיע, ולא לתועלת הגוף, אז מתחילה העבודה האמיתית עם היצר הרע.

כי היות, כי ענין תורה ומצות נתנו לצרף את ישראל. כמו שכתוב (ספר "מתן תורה" דף כ"ז) וזה לשונו "ואלה הם דברי חז"ל בשאלתם, וכי מה אכפת ליה להקב"ה, למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף. הרי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות. והצירוף הזה פירושו הזדככות הגוף העכור, שזוהי התכלית היוצאת מקיום התורה והמצות כולן".

נמצא לפי זה, כי רק בזמן שמדברים עם הגוף בקשר להכוונה דלשם שמים, שרוצים לבטל את התועלת עצמו, אז היא המחלוקת האמיתית עם הגוף. וזה ניכר דוקא בעת שיש מלחמת היצר בדבר הרשות, שאז אין המלחמה על המעשה, משום שעל המעשה אין שום איסור. והמלחמה יכולה להיות רק על הכוונה, שהאדם רוצה, שתהיה רק לתועלת ה' ולא לתועלת הגוף, שהוא רוצה להרוג את הגוף. על דרך שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה".

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מדוע התירה התורה את אשת יפת תואר, מטעם לא דברה תורה אלא נגד יצר הרע. הלא היתה לו להקב"ה עצה יותר קלה, שלא היה נצרך להתיר את אשת יפת תואר. היינו שלא יתן כח ביצר הרע להסיתו, ולא היה צריך לשנות להתיר דבר האסור.

ומהו התירוץ. לא דברה תורה, אלא כנגד יצר הרע. ובפשטות קשה מאוד להבין את הענין של ההיתר של יפת תואר. כמו שיש שמקשים, מדוע התורה לא התיר בשאר איסורים, כשיש לו תאוה גדולה להאיסור. ובאמת על זה יש לתרץ, שאין לנו מושג בענין תו"מ, שזה לא ניתן לפי שכל האדם, אלא שזהו ענין רוחני, מה שה' גזר, כמו שאמרו חז"ל (ספרא, רש"י, קדושים) "אל יאמר אדם, אי אפשי בבשר חזיר, אבל אפשי, ומה אעשה, ואבי שבשמים גזר עלי כך". היינו שכל התורה ומצות, הכל הוא גזרותיו של הקב"ה, ואין שכל האדם מגעת שם, וממילא אין לשאול, מדוע התורה התירה יפת תואר. (עיין באור חיים, כי תצא).

ויש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". משמע מכאן, שעיקר הוא היצר הרע. והתורה אינו עיקר, אלא כמו דבר הוספה על התבשיל. ולפי מה שמבואר בהקדמה לתע"ס, עיקר הבריאה היא הרצון לקבל הנאה ותענוג. והסיבה שברא הקב"ה את הרצון לקבל, היא מסיבת שרצונו להטיב לנבראיו. אלא מטעם שינוי צורה, שיש בין המשפיע להמקבל, ניתן לנו לתקן אותו בעל מנת להשפיע, שע"י זה יתוקן השינוי צורה שיש ברצון לקבל.

נמצא לפי זה, שהעיקר המקבל הנאה הוא הרצון לקבל. אלא אם הוא מקבל לתועלת עצמו, זה נקרא "יצר הרע", מטעם ששינוי הצורה שבו גורם לו פירוד מה'. ובכלים דפרודא אין הטוב ועונג מגיע שם, מסיבת תיקון הצמצום. לכן בכדי שלהרצון לקבל תהיה יכולת לקבל את הטוב ועונג, צריכים לתת ליצר הרע בחינת תבלין, שע"י התבלין יהיה טעם בהרצון לקבל. היינו, שיהיה בהרצון לקבל טוב ועונג.

מה שאין כן אם לא יתן לו התבלין, שהוא הרצון להשפיע, אז אין שום טעם בהרצון לקבל, מטעם שאין לו שום דבר, כי אין הטוב ועונג מגיע שם. אולם יש כאן להבחין ד' הבחנות:

א. הכלי, המקבל את התענוג.

ב. שהתענוג, שהכלי מקבל, יהיה בו טעם של נעימות. היינו שלא תהיה בו בחינת בושה, אלא שירגישו טעם טוב.

ג. שטעם הטוב הוא הרצון להשפיע. שזה נקרא, שהרצון להשפיע מתבל את התבשיל, שיהיה בו טעם.

ד. הטעם הזה, הנקרא "רצון להשפיע", יכולים לקבל דוקא ע"י תורה, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", שפירושו, שהתורה, היינו המאור שבה, נותן את הרצון להשפיע, שהרצון להשפיע נותן טעם שמוציא מהתבשיל את הבושה, שהבושה מקלקלת את כל הטעם מה שיש להשיג מהתבשיל, שבגלל זה אין הנותן יכול לתת משהו מן התענוגים האמיתיים, משום כשיבוא לכלים דתחתון יתקלקל הכל, שזהו כל ענין עבודה שלנו, להשיג כלים המתאימים להשפע.

ובהאמור יש לפרש "לא דברה תורה, אלא כנגד יצר הרע". וכל מה שאסור ומותר, הכל הוא לפי מה שהקב"ה גזר. היינו שיש דברים, שיכולים לתקן ולהכניס להקדושה גם לפני גמר התיקון, שבגלל זה ניתן לנו תרי"ג מצות. וזהו הטעם, שהתורה התירה את יפת תואר ע"י התיקונים, שמובא בהתורה. וזהו למעלה משכלינו, שנשיג מה שהבורא התיר ומה שהבורא אסר. לכן אין לנו שום מושג, שנוכל לשאול, מדוע התירה התורה. היות שכל ענין התו"מ הוא "לצרף בהם את ישראל". לכן מה שהתורה התירה יפת תואר ע"י התיקונים, זהו גם כן על הכוונה של צירוף הבריות."

אולי המאמר קצת "מסובב". נשמע שאלות ואחר כך נחשוב איך אנחנו מבינים אותו בצורה יותר קלה.

שאלה: הוא נותן שאלה בהתחלת המאמר על ההיתר הזה של אישה יפת תואר, ובסוף התשובה שלו ל-למה ההיתר הזה, כי הבורא הוא למעלה משכלנו ואנחנו לא נצליח להשיג את זה. מה זה ההיתר הזה ומה הוא ניסה להגיד?

שאנחנו צריכים ללמוד איך ללכת למעלה מהדעת ולכן יש כאן עבודה מיוחדת כנגד אותו התענוג שאנחנו לא יכולים להתגבר עליו אלא בצורה שאנחנו מקבלים אותו כדי לקיים כמו שהוא, ודווקא על ידי זה אנחנו מגיעים למצב שכל הגילויים של הרצון לקבל והרצון להשפיע יהיו מקובלים אצלנו בצורה ישירה.

תלמיד: הוא גם מזכיר במהלך המאמר את העניין הזה של מלחמת הרשות בניגוד לקיום מצווה וקיום איסור. אבל התענוג שהוא מתאר פה הוא דווקא תענוג מאוד גדול. אז איך זה רשות?

רשות זה לא שזה תענוג גדול או קטן. רשות זה סוג התענוג ולא לפי הגודל שלו.

שאלה: האם אנחנו צריכים לקחת את האישה יפת התואר ופשוט להימנע מכל התענוגים האלה כדי שליצר הרע לא תהיה אחיזה. האם זה בעצם המסר?

אז איך אתה תעבוד עם התענוג הזה שנקרא "יפת תאר"?

תלמיד: אנחנו לא לגמרי יודעים על מי מדובר ברור שזה בעבודה, אבל מה זה אומר אישה עם יצר הרע בעבודה, איך אנחנו מבחינים בין אישה יפת תואר לאישה שניתן לעבוד איתה?

זה לפי מה שאתה מרגיש. אישה יפת תואר זו אישה או כל דבר אחר, לא חשוב מה, שאתה רואה שאתה לא יכול להתייחס אל הדבר אלא למה שהוא מעורר ברצון לקבל שלך.

שאלה: אנחנו רואים שגם בעולם שלנו כשאוכלים משהו אז יש הבדל בין למלא את הבטן לטעמים שאנחנו מרגישים. איך זה עובד ברוחניות ההבחנה הזאת?

ברוחניות זה עובד רק לפי הרגשת התענוג, שאתה צריך על גודל התענוג לעשות כלי.

תלמיד: ומה עם הטעמים?

טעמים אתה מרגיש דרך הרגשת התענוג.

שאלה: כתוב פה שיש דברים שאסור להשתמש בהם אפילו בעל מנת להשפיע. האם הפירוש זה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"?

יכול להיות.

שאלה: רב"ש נותן פה את הדוגמה עם התבלין, שאפילו שהתבלין יכול להיות חריף, אם הוא מעורב עם האוכל הוא מוסיף את הטעם הטוב למאכל.

כן.

תלמיד: והעבודה שלנו בדרך, לרכוש את הרצון להשפעה, והבורא יכול להתגלות עם האור שלו שם, הוא מוסיף, אנחנו לא מרגישים שהטעם נהיה יותר טוב, דווקא הפוך, יכולים להרגיש שהטעם הוא עפר. מהו התבלין של העבודה שלנו שאנחנו נרגיש מתיקות בדרך לרכישת הכלים להשפעה?

התבלין הוא אותו טעם שמוסיף לנו תשוקה, ובלי הטעם הזה לא היינו מרגישים משיכה, תשוקה למה שאנחנו מקבלים משתמשים.

שאלה: הפסיכולוגיה מתעסקת הרבה בתכונות של הבן אדם, והילדות והחוויות שלו. וכאן מתארים שלא משנה מה יש בסיר התכונות שלך, יבוא התבלין יתקן כל דבר. השאלה היא צריך להיזהר ממה שיש בתוך הסיר או הכול בסדר ולא משנה, הכול בר תיקון?

הכול ניתן לתיקון.

שאלה: כל הרע שיש בעולם נובע מהיצר הרע, נראה שזה כאילו איזו טעות בעיצוב או איזה משחק מאוד רע. איזה תקוות יש לנו שהעולם מתקדם לקראת התיקון כפי שקבע הבורא?

מפני שהבורא מסובב את כל העולם על ידי ייסורים או תענוגים, לכן אנחנו בטוח נתקדם לכיוון הנכון, אלא השאלה כמה אנחנו מקבלים את הדרך הזאת וכמה אנחנו בזה מזרזים את ההתפתחות שלנו ומשתלבים במה שהבורא רוצה לראות אותנו. כאן כל השאלה.

שאלה: איך עלי להתפלל כדי לקבל את הכוונה להשפיע? האם להתפלל לבטל את עצמי לאפס או להתפלל שאוכל לתת בעל מנת להשפיע?

זה כבר תלוי באיזו דרגה אנחנו נמצאים.

שאלה: כתוב שהדבר הכי חשוב זה הרשות. אז מה זו הרשות היום בעבודה אצלנו, למה הוא מתכוון?

"היום בעבודה אצלנו" זה שהאדם מרגיש שיש לפניו כמה הבחנות וכמה פעולות וכמה החלטות והוא צריך לבחור מהן, מהי הדרך שמביאה אותו לדבקות בבורא.

תלמיד: אפשר לתת דוגמה? אני מבין את התיאוריה, אבל פרקטית, מה במשך היום נקרא שאני מממש את דבר הרשות?

שבכל מצב, בכל תנועה, בכל החלטה אני בוחר בעל מנת להשפיע במקום על מנת לקבל.

תלמיד: בסופו של דבר, נראה שהדאגה העיקרית שלנו זה כמה מאור מחזיר למוטב עוררנו על עצמנו.

כן.

תלמיד: אז עברנו הרבה תקופות בחברה. מה היום הכי יעיל לעורר כמה שיותר מאור מחזיר למוטב, מכל הפעולות שאנחנו יודעים לעשות?

הוא כותב לנו. זה לא תלוי במאמר שאנחנו קוראים, אלא עד כמה אנחנו מבינים שנמצאים בדרך, אנחנו קובעים את מהות הפעולה, ואנחנו בוחרים להתקדם בדרך. אנחנו צריכים להגיע לאהבה, פשוט מאוד לאהבה וכאן כל הנקודה, שאנחנו לא מסוגלים.

תלמיד: אם אני פשוט מסכם את שתי התשובות יש פה משפט שהוא כותב שכל המלחמה היא על הכוונה. אז זה מה שאני צריך לקחת, בעשירייה צריך להילחם על הכוונה ביחד?

כן, ודאי. זה שאנחנו צריכים להתחבר זה בטוח, העבודה היא מה אנחנו רוצים להשיג על ידי החיבור וזו הכוונה שלנו.

שאלה: קראנו ש"לא דברה התורה, אלא נגד יצר הרע". מה מאפיין גילוי הרע שלפני כניסה להיכל המלך?

לפני כניסה לעולם המלך אנחנו מסכימים ומשתדלים ללכת בדרך שמביאה אותנו להיכל המלך.

תלמיד: מה זאת אומרת מסכימים?

מקבלים את התנאים שהבורא ייצב לנו.

תלמיד: לפני כניסה להיכל המלך המאפיין הוא שאנחנו מקבלים, לא מתנגדים?

כן.

שאלה: רב"ש כותב כאן על מיתוק הדינים. האם כשאני מקבל על מנת לקבל אני מושך על עצמי דין?

ודאי.

תלמיד: ואז באיזשהו שלב מגיע גבול ועושים איתי חשבון, ובדרך כלל זה בא לידי ביטוי על ידי מכה?

בדרך כלל.

שאלה: מדובר כאן על כך שאתה לוקח אישה יפה לאישה, ויש הרבה שאלות, למה זה מותר, מה זה אומר שאתה לוקח אישה מהאויבים השבויים?

זאת מערכת שלמה. נברר קודם את מה שנמצא לפנינו ואחר כך נחזור לשאלה הזו.

שאלה: רב"ש כותב "האדם יקבל טעם שהבורא רוצה שיקבל, ומבחינתו עצמו יותר נוח לו שלא יקבל". איך תענוג שהאדם כל כך רוצה לקבל הופך לתענוג שיותר נוח לו שלא יקבל, לאיפה נעלמת התאווה?

התאווה לא נעלמת, הוא לא יכול להתגבר בינתיים על התאווה הזאת ולקבל אותה בעל מנת להשפיע, לתקן אותה ביחס שלו, אלא הוא פשוט מתרחק ממנה.

תלמיד: כשרוצים להפעיל כוונה, אין משיכה לזה. במה להחליף את כל התענוג שאתה רוצה לקבל בעל מנת לקבל, בכדי לעשות פעולה של כוונה לטובת הבורא?

זה כל העניין, שאתה צריך על גבי על מנת להשפיע לקבל את התאווה הזאת.

תלמיד: אין דחף לעשות פעולה כזאת.

בסדר.

תלמיד: אז מה עושים?

נלמד איך בכל זאת לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: מדוע יש לי הרגשה שעל פי המאמר התורה לא מספיקה בכדי לגרום לנו להשתוקקות להשפעה?

התורה לא דוחפת אותנו לפעולות השפעה, זה ברור, את זה אנחנו צריכים לייצב בקשר בינינו, ומתוך זה שנרצה להגיע לפעולות השפעה נוכל לאט לאט להתקרב ליישם אותן.\

שאלה: נאמר במאמר, "ובהאמור נבין מה ששאלנו, למה שפירוש רש"י על פסוק "ולקחת לך לאשה", שמביא דרשת חז"ל (קידושין כ"א) "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. מוטב שיאכל בשר תמותות שחוטות, ואל יאכל בשר תמותות נבלות"." למה הכוונה פה ב"תמותות שחוטות" ו "תמותות נבלות"?

בתמותות שחוטות מותר להשתמש בעל מנת להשפיע, אבל בנבלות אסור.

שאלה: האם הכול נובע מהבושה והיא זו שעוצרת אותנו מליהנות ולקבל את כל השפע שבורא רוצה לתת?

לא. אנחנו עוד נעבוד על זה, נתקרב למושג הזה. בינתיים לא.

שאלה: האם יש דרך לעייף את האגו, להתיש אותו כדי שיהיה לנו יותר מרחב?

רק על ידי הקשר בינינו.

שאלה: רב"ש כותב פה כך, ש"אם הוא מקבל ואין לו הנאה, הקבלה הזו לא נקראת "להטיב", כי אין מדברים על מה שהוא מקבל, אלא ממה שהוא נהנה. כלומר, שהעליון רוצה שהתחתון יהנה, ואם אין להאדם הנאה, אם כן לא קבל שום דבר מהעליון. וזה נקרא "המתקת הדינים". מה הקשר בין המתקת הדינים ובין זה שאדם לא קיבל שום דבר מהעליון?

הוא לא קיבל, כי הוא לא הרגיש בזה שום תענוג.

תלמיד: ובמה יש פה המתקה?

כי בכל זאת, בכך שיש איזה מגע יש המתקת הדינים אבל עדיין הוא לא מקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אם כך מה זו ההגדרה של "המתקת הדינים", אם הוא נותן פה הגדרה שהתיקון הכללי הוא כוונה בעל מנת להשפיע שזה נקרא מיתוק הדינים. אם האדם לא מקבל מהעליון, אז מה הקשר לכוונה על מנת להשפיע?

אין לי תשובה לפי מה שאתה שואל.

שאלה: רב"ש כותב שהוא מקבל מטעם שהבורא רוצה שיקבל. האם בכל סיטואציה שפוגשת אותנו ביומיום מתחבא רצון הבורא לתת לנו משהו?

ודאי שכן.

תלמיד: איך מזהים בתוך כל סיטואציה מה הבורא רוצה לתת?

תתעמק במה שיש לפניך ותראה.

תלמיד: זה דרך הבירור שאני עושה?

כן, ודאי.

שאלה: הכלי שלי אינו מתאים לכך שהאור יתלבש בתוכו, אבל כשאני מצליח למשוך את המאור יש הרגשת ריקנות שרק הולכת וגוברת. איך ניתן לרכוש את הכלים כדי שהם באמת יתאימו לשפע העליון?

צריך לברר אותם, בינתיים אתה לא מרגיש אותם.

תלמיד: אבל הם נמצאים בתוך החברים?

בחברים, בך, ביניכם, הם נמצאים.

שאלה: בעמ' 957 באמצע, כתוב "והמלחמה יכולה להיות רק על הכוונה, שהאדם רוצה, שתהיה רק לתועלת ה' ולא לתועלת הגוף", והפסקה השנייה בעמוד הבא אומרת כך, "לתקן ולהכניס להקדושה גם לפני גמר התיקון, שבגלל זה ניתן לנו תרי"ג מצות. וזהו הטעם, שהתורה התירה את יפת תואר ע"י התיקונים, שמובא בהתורה." זה נותן לנו אינדיקציה שאנחנו יכולים לעבוד עם היצר הרע כשאנחנו עושים עם כוונה דלהשפיע. כתוב שיש גמר התיקון עוד תרי"ג מצוות. ושבע מצוות בני נוח כאילו לא כלולות מעל הדברים האלה. האם אומות העולם יכולים לקבל לעבוד נכון גם בלי לעשות את תרי"ג המצוות?

כן.

תלמיד: בהמשך כתוב שאנחנו חייבים לעבוד מעל הדעת כי זו הדרך של הבורא לתת לנו לעבוד עם התורה, כי אין לנו יכולת להבין את זה. האם עד גמר התיקון אנחנו חייבים להיות מעל הדעת?

אנחנו צריכים בכל הפעולות שלנו להיות למעלה מהדעת, למעלה מעל מנת לקבל.

שאלה: האם את האישה "יפת תואר" אנחנו רואים רק עם השכל והחושים, או שאנחנו יכולים לראות באמת שאנחנו משפיעים לבורא?

כשהבורא משפיע לנו, אנחנו מבדילים בהשפעתו אשת יפת תואר.

שאלה: הוא כותב שבדבר רשות אין מצווה או עבירה בעשיה של זה, אבל כשעושים לשם שמים זה נכנס לקדושה. האם להתאמץ באהבת חברים זה דבר רשות או מצווה?

זו מצווה.

תלמידה: זאת אומרת שאין בזה בחירה.

אין בזה בחירה. אהבת חברים ו"אהבת לרעך כמוך" זו מצווה הגדולה.

תלמידה: אפשר לקבל דוגמה מוחשית יותר מה זה דבר רשות?

תנסי.

שאלה: מה המשמעות של להיות "פועל פסיבי, לעשות דברים שמן המותר". "כמו שאמרו חז"ל "ישב ולא עבר עבירה, כאילו עשה מצוה".

אבל כשאתה אומר לי לעשות דבר רשות, אפילו שאני לא יכול לכוון לשם שמים, אם כן אין זו מצוה. אם כן לא עשיתי שום דבר. ואני לא רוצה להיות פועל בטל, היינו שאני עושה מעשה, והמעשה הזה הוא לבטלה." מה זה נקרא להיות "פועל בטל", ואז המעשה שהוא עושה נקרא לבטלה.

על ידי זה שהוא לא עושה שום דבר, לא מתקדם ולא מתרחק - המעשה בטל.

שאלה: איך להילחם עם היצר הרע בצורה נכונה ולהפוך אותו ליצר הטוב?

קודם כל אנחנו צריכים להבין מה זה יצר הרע ואיזה פעולות שלנו גורמות לבירור היצר הרע, ואז נוכל כנגד זה לעבוד.

שאלה: מהו יופי ברוחניות?

"יופי" ברוחניות זה היכולת לקבל על מנת לקבל או על מנת להשפיע, תלוי איזה סוג היה היופי.

תלמיד: האם זה תלוי בכמות התיקונים?

אם זה לכיוון אחד – כן. לכיוון אחר - לא.

תלמיד: כלומר זו תכונה נרכשת. האם ניתן לרכוש את זה?

יופי ברוחניות זה רק מה שניתן לרכוש בהתלבשות באור חוזר.

שאלה: הדוגמה עם האישה היפה, זו דוגמה של שימוש בתשוקה לקבלה על מנת להשפיע?

בכללות כן.

שאלה: מה המקרה שבו ניתן להשתמש ברצון כל כך חזק ואיך להשתמש בו על מנת להשפיע?

אנחנו עוד נראה, צריך עוד ללמוד. בינתיים לא מובן איך ניתן לקבל את זה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אם אנחנו מדברים על כל רצון שהוא חזק, המופיע אצל בני אדם, כתוב שם שצריך להכין את הכלים לקבלת השפע מהבורא. איך אנחנו יכולים להכין במצב כזה את הכלים לקבלת השפע? הוא רוצה שנקבל את זה או לא?

כן, בסופו של דבר הבורא מעוניין שנקבל את הכול באור חוזר.

תלמיד: ואיך אנחנו יכולים לבנות כזה אור חוזר?

זה מה שאנחנו לומדים. רק על ידי כך שאנחנו מתחברים יחד, ואז האור חוזר שלנו יהיה מספיק כדי לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: נאמר במאמר שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". מה זה אומר שהתורה מתקיימת רק במי שממית את עצמו עליה?

שהאדם כדי להתקרב למצווה, הוא צריך לבטל את הרצון לקבל שלו בעל מנת לקבל ולתקן אותו בעל מנת להשפיע, ואז לקבל בעל מנת להשפיע מה שנמצא לפניו.

שאלה: מתואר כל כך יפה, שישנו כלי ובתוכו הטעמים האלה הנוצרים בעזרת התבלינים. והתבלין הוא התורה, האור. ומכאן השאלה הפרטית, כל יום בעשירייה שלנו אנחנו משתדלים להתחבר ויש איזו דחייה, יש איזו התקרבות. איך אנחנו יכולים למשוך את האור הזה, את "תורה תבלין" כדי להתחבר בצורה שלמה באמת?

איך אנחנו יכולים למשוך את התבלין כדי להתחבר?

תלמיד: כן, האור כתבלין.

תחזור על שאלתך.

תלמיד: איך לעשות שהיחסים שלנו, שאנחנו רוצים להתחבר בעשירייה, שאנחנו מתפללים איך למשוך את האור שיחבר אותנו?

איך למשוך אור שיחבר אותנו? זה עם הכוונה המשותפת שלנו. תנסה להתקשר עם החברים, ביחד להתפלל, לבקש את האיחוד ואז תצליחו. התשובה היא בעצם פשוטה, פתאום התעוררו הרבה שאלות, איך לעשות וכן הלאה, אבל כעיקרון זאת התשובה.

שאלה: מה העבודה בעשירייה כדי לקבל את הכלים הנכונים כדי לקבל את הכלים הנכונים כדי לקבל את התענוגים האמיתיים, ומה הם התענוגים האמיתיים?

התענוגים אמיתיים, שאנחנו יכולים לקבל אותם והם לא יברחו מאיתנו מפני שהם יהיו בכלים דהשפעה. כמו התענוג עצמו כך גם הכלי יהיה באותה תכונה להשפיע, זה נקרא "תענוג אמיתי". ואם אנחנו מקבלים בכלי לקבל על מנת להשפיע אז התענוג נשאר בתוך הכלי ואפשר ליהנות ממנו.

שאלה: האם זה נכון לומר כשאנחנו מדברים על התורה, אנחנו מדברים על האור החוזר, וזה מה שמחבר אותנו לבורא?

אפשר לומר. זה לא מדויק אבל אפשר להגיד כך.

שאלה: איפה נמצאת הבושה בהסתרה בעל מנת לקבל?

הבושה נמצאת בתוך האדם, ברצון לקבל שלו. אם הוא לא מכסה את הרצון לקבל בכוונה בעל מנת להשפיע אז הוא מרגיש את הבושה, שלא כיסה אותה. אם הוא מכסה את הבושה, זאת אומרת, יש לו כוונה על מנת להשפיע היא מכסה את הבושה, אז הוא לא מרגיש את הבושה. ואם הוא ממשיך לכסות את הבושה, אז הוא מגיע לכבוד ואז כבר יש לו תוצאה חיובית מהפעולה שלו.

שאלה: מה יכול לעזור לאדם להתרחק מהתיאורים הגשמיים כשאנחנו קוראים את המאמר בכל מיני תיאורים גשמיים כמו אישה יפת תואר. איך להשתמש בהם בצורה הנכונה בדרך שלנו?

שהוא יתייחס במה שהוא קורא כלפי הרצון לקבל שלו, על מנת לקבל, על מנת להשפיע, לעבור מפעם לפעם, מצד לצד. להחליף את הכוונה, על מנת להשפיע או על מנת לקבל. חיבור עם החברים. אין יותר בזה.

שאלה: היצר הרע מתגלה רק כשזוכים לכוונה על מנת להשפיע?

היצר הרע מתגלה בכוונה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: הוא כותב כאן שדווקא הכוונה עושה אותה למציאות שהיא נכנסת לקדושה, מה אפשר להגיד על מציאות של כוונות?

כוונה היא הכול. במה שאנחנו קיימים, במה שאנחנו רוצים לתקן את עצמנו, במה שאנחנו נכנסים למגע עם הבורא, הכול תלוי בכוונה.

תלמיד: בכל זאת, זו מציאות פנימית בלבד?

זו מציאות פנימית אבל היא קשורה לאור העליון.

תלמיד: שגם היא פנימית, מורגשת באדם.

בסדר, אני לא מבין למה אתה כל כך דוחף.

תלמיד: אני רוצה להרגיש יותר את המציאות הזאת של כוונות.

אז מה, אני מחזיק ולא נותן לך?

תלמיד: לא, שיהיו לזה מילים.

טוב.

שאלה: איך מתגלה בעשירייה שלנו המשפט יצר הרע ותורה תבלין?

יצר הרע מתגלה, ברור לנו איך, שהוא מורכב מהיחסים בינינו בעשירייה שעוד לא תיקנו אותם, ותורה תבלין זה מה שאנחנו רוצים על ידי הלימוד וחיבור שלנו להתקדם, להתקרב זה אל זה.

שאלה: כשאנחנו מקבלים באור החוזר, האם אנחנו צריכים להתחבר כדי לראות מחוצה לעצמנו את מה שקורה?

לא, זה הכול נראה אנחנו ובתוכנו.

שאלה: מה הקשר בין לקבל בעל מנת להשפיע לבין חיבור עם החברים?

חיבור עם החברים עדיין יכול להיות סתם חיבור חיצון, לא כלי, אבל לקבל על מנת להשפיע זה כבר חיבור אמיתי שבתוך החיבור אנחנו מייצבים את הכלי הרוחני.

תלמידה: איך אנחנו הופכים סתם חיבור, לחיבור שהוא נכון?

על ידי זה שמוסיפים עליו כוונה על מנת להשפיע.

שאלה: איפה אנחנו יכולים למצוא את הכוונה להשפיע?

כוונה על מנת להשפיע אנחנו יכולים למצוא רק בבורא, שישפיע עלינו וייתן לנו את הכוונה על מנת להשפיע.

(סוף השיעור)