שיעור בוקר 29.04.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שביעי של פסח, תשפ"ד

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1331,

מאמר "מהו, מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1331, מאמר "מהו, מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, בעבודה".

מהו, מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, בעבודה

תשנ"א - מאמר ל'
1990/91 - מאמר 30

"הזה"ק אומר (בהעלותך דף כ"ב ובהסולם אות ס"ו) וזה לשונו "אמר רבי יוסי "איש איש" ב' פעמים. למה. ומשיב, איש שהוא איש, דהיינו שהוא ראוי לקבל נשמה עליונה, והוא פגם עצמו, משום שהוא גרם, שהוא טימא את עצמו. איש איש שפירושו, שראוי להיות איש, או בדרך רחוקה, הוא משום, שאדם שמטמא את עצמו, מטמאים אותו למעלה. כיון שמטמאים אותו למעלה, הרי הוא בדרך רחוקה מאותו המקום, והדרך שזרע ישראל אחוזים בו. אמר רבי יצחק והרי כתוב, כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה, שזה משמע משכתוב או. אמר רבי יוסי, כאן, כשאומר טמא לנפש, הפירוש הוא מטרם שטמאו אותו מלמעלה. וכאן, כשאומר בדרך רחוקה, הפירוש הוא, אחר שטמאו אותו למעלה, ונפל לדרך רחוקה, שהיא הסטרא אחרא. ומשמע, שהן זה והן זה, לא ישרה עליו הקדושה שלמעלה, ולא יעשו הפסח בזמן שישראל עושים אותו", עד כאן לשונו.

חז"ל אמרו (שבת ק"ד) "בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעים אותו". ויש להבין מה שכתוב כאן, "שאדם שמטמא את עצמו, מטמאים אותו למעלה" ולא אומר שפותחין לו, אלא מטמאים אותו למעלה. ועוד יש להבין, מדוע פותחין לו, והלא "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו". ופרש רש"י, שאין הקב"ה בא בעלילה עם בריותיו (ע"ז ג'), אם כן מדוע נותנים לו מלמעלה איזה סיוע לרעתו של אדם. אדרבה מלמעלה צריכים לתת לו סיוע, כמו שאמרו "הבא ליטהר מסייעין אותו", ואם לא נותנים עזרה לטובתו, על כל פנים לא יעשו למעלה איזו פעולה לרעתו. ובטח יש הרבה תירוצים על דרך הפשט.

ויש לפרש זה על דרך העבודה. ידוע, שבזמן שהאדם מקיים תו"מ בבחינת הכלל, היינו בכדי לקבל שכר, ואינו שם לב לענין בעל מנת להשפיע, אז האדם רואה, שבכל יום ויום הוא מתקדם בעבודה. משום שכך הוא האמת, שבבחינת חלק המעשה, כל מה שהאדם עושה, נרשם לשמו. ובמצב הזה, הנקרא "שלא לשמה", אין האדם מסוגל לראות שזה שלא לשמה. כלומר, שאין האדם מסוגל לראות, שיש כאן ענין חסרון, שצריך להיות לשמה, והוא עושה שלא לשמה. אלא באופן כללי מאירים לו המעשים, שהוא עושה.

ובשביל זה, אין האדם מסוגל לראות איזה חסרון על עצמו. זאת אומרת, שבבחינת הכלל יש תיקון, שהמעשים, מה שהוא עושה, מאירים לו בבחינת אור מקיף, שזהו תיקון בבחינת המעשה. לכן האדם צריך להיות זהיר, שלא לזלזל במעשי התו"מ, אפילו שהם בתכלית המעשה לבד, ואין שם שום כוונה, כלומר אפילו שהאדם עושה את המעשים בבחינת הכפיה, גם כן לדבר גדול יחשב.

לכן האנשים, שעדיין אינם מסוגלים לעבוד בבחינת הכוונה בעמ"נ להשפיע, יש להם תיקון כנ"ל, שלא רואים שום חסרון במעשיהם שהם עושים, בכדי שיהיו בשמחה בעבודתם, כמו שכתוב "עבדו את ה' בשמחה". מה שאין כן בזמן שבאה לאדם מחשבה ורצון, שהוא מתחיל להרגיש, שבטח יש בקיום תו"מ ענין כוונה גם כן, והוא מתעורר לעשות מעשים שלא על מנת לקבל שכר אלא בעל מנת להשפיע, אז מתחיל סדר חדש.

והסדר הוא, שהאדם עובר אז לעבוד בבחינת השמאל, שאז הוא מתחיל לעשות בקורת על מעשיו אם הם בעל מנת להשפיע, והוא נכנס לעבודה, הנקראת "טומאה וטהרה", שפירושו, שהוא מתחיל לעבוד בענין טהרת הכלים. ואי אפשר לעבוד בענין טהרה, אם לא יודעים מקודם מהו טומאה. כלומר, לא מספיק מה שכתוב, שיש ענין טומאה, אלא שהאדם צריך להרגיש, מהם ההפסדים מטומאה, כלומר מה הוא מפסיד, בזה שהוא יודע שהוא נטמא. זאת אומרת, אם הוא לא היה טמא, מה הוא היה מרויח. ועכשיו, כשנטמא, מה הוא הפסיד.

היינו, הגם מטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, היה יודע שיש ענין טומאה וטהרה, אבל הוא לא היה יודע, מדוע טומאה הוא דבר רע, וטהרה הוא דבר טוב. לכן מוטל על האדם לעסוק בענין הכרת הרע, היינו שישתדל להשיג, שענין רצון לקבל לתועלת עצמו נקרא "טומאה". זאת אומרת, שהטומאה הזו מרחקת אותו מקדושה, היינו מה', כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני, ה' אלקיכם", שפרושו "פרושים תהיו", היינו כמו שהבורא הוא המשפיע, כן האדם, צריכים כל מעשיו שהוא עושה שיהיו בבחינת משפיע, שזה נקרא "קדושה". וההיפך מזה נקרא "טומאה".

והאדם צריך לבקש מה', שיעזור לו להשיג את הרע, הנמצא ברצון לקבל לעצמו. כלומר, שה' יעזור לו להרגיש את ההפסד, שהרצון לקבל לעצמו מביאו. מה שאם כן אם היה לו הכח של הרצון להשפיע, כמה שהוא היה יכול להרויח. זאת אומרת, טומאה גדולה או טומאה קטנה, וכן להיפך, קדושה גדולה וקדושה קטנה, אינה נמדדת עם גדלה של טומאה וקדושה, אלא בשיעור היזקות, שהטומאה מביאה, ובשיעור החשיבות, מה שהקדושה מביאה. כלומר, כמה יסורים הוא מרגיש, כשהוא יודע שהוא טמא, וכמה תענוג הוא היה מרגיש, בזמן שהוא יודע, שהוא נמצא בקדושה.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל "הבא לטמא פותחין לו". ושאלנו, "הלא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו", אם כן מדוע "פותחין לו", שמשמע שמראים לו שהוא יכול להכנס הלאה בפנים הטומאה. מה שאין כן מטרם שבא לטמא, היה מקום הטומאה סגור. אלא רק בזמן שבא לטמא, פותחין לו. הלא מלמעלה היו צריכים לרחם על האדם, כמו שכתוב "ורחמיו על כל מעשיו".

ויש לפרש את ענין "הבא לטמא", שפרושו, האדם, שהוא רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, ובטח אי אפשר לעבוד בעל מנת להשפיע אם הוא לא יודע את ההפסד של העבודה בעל מנת לקבל, לכן הוא בא עכשיו לדעת את שיעור הרע שישנו בהרצון לקבל לעצמו. היינו, מהו שיעור הרע, הנמצא בהרצון לקבל, שהוא נקרא "טומאה", שהוא ההפך מהקדושה. והוא מבקש מה', שיודיע לו את שיעור הרע, הנמצא בהרצון לקבל, שהוא נקרא "טמא", היינו טמא לנפש. וכשהוא מבקש מהקב"ה שיעזור לו, על זה באה התשובה, "פותחין לו" לראות את הרע שיש בהטומאה של הרצון לקבל.

יש ב' בחינות:

א. הבא לטמא.

ב. שכבר רואה שהוא טמא, ורוצה לראות יותר מכפי שהוא רואה עתה. ואם הוא מבקש יותר לראות, נותנים לו עזרה מלמעלה, היינו כמו שכתוב כאן בזהר הקדוש "אדם שמטמא את עצמו, מטמאים אותו למעלה". היינו, לאחר שפותחין לו, שאז הוא רואה שנטמא, והוא מבקש הלאה, שיראו לו את האמת, איך שהוא כל כך מרוחק מהקדושה. אז מטמאים אותו מלמעלה, היינו שהוא מקבל עזרה מלמעלה, בזה שמראים לו את ההפסד שיש בהרצון לקבל לעצמו. וזה נקרא שהוא בא למצב של "הכרת הרע". ואז נולד בו צורך, הנקרא "כלי", שה' יעזור לו ויתן לו את הטהרה, כמו שכתוב "וזרקתי עליכם מים טהורים".

ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מדוע אומר הזה"ק "אדם שמטמא את עצמו, מטמאים אותו למעלה". הלא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. והתשובה היא, זה שמטמאים אותו למעלה זה נקרא "עזרה", היינו שמסייעין לו מלמעלה לראות את האמת, איך שהרצון לקבל הוא רע וטמא, היות שהוא מבקש עכשיו את העזרה הזו, היינו לראות את האמת מהו רע.

ובהאמור יש לפרש מה שרבי יצחק שואל על רבי יוסי, שאומר על הכתוב "איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה", שדרך רחוקה גם כן היא בחינת טומאה, אלא מה שמטמאים אותו למעלה נקרא "דרך רחוקה". הלא כתוב "או בדרך רחוקה", משמע שהם ב' דברים, כלומר, שדרך רחוקה אין זה בחינת טומאה. ומתרץ רבי יוסי "כשאומר טמא לנפש", הפירוש הוא, מטרם שטמאו אותו מלמעלה. וכאן, כשאומר "בדרך רחוקה" הפירוש הוא, אחר שטמאו אותו למעלה, ונפל לדרך רחוקה, שהוא הסטרא אחרא.

ויש לפרש, שיש ב' בחינות בטומאה בדרך העבודה:

א. הבא לטמא, היינו הבא לראות אם הרצון לקבל, הוא בחינת טומאה, היינו שהוא מביא טמטום הלב. אז פותחין לו לראות את הרע. מה שאין כן מטרם שהאדם בא לטמא, היינו לראות את הרע שבו, יש תיקון מלמעלה, שאין האדם מסוגל לראות את הרע. כי יש כלל, ש"אין מראים לאדם את הרע יותר מכפי שמסוגל לתקן את עצמו", כמו בגשמיות, שאין אומרים לאדם את מחלתו האמיתית, אם אין האדם מסוגל לרפא את המחלה.

לכן דוקא מי שבא לטמא, היינו שהוא רוצה לראות את האמת, אז פותחין לו. ואם האדם רוצה ללכת קדימה, ומתפלל שיגלו לו את שיעורו האמיתי של הרע שיש בהרצון לקבל לעצמו, אז נותנים לו הסיוע מלמעלה, היינו שמטמאים אותו למעלה, כלומר ששולחים לו מלמעלה לראות, מהו ההיזק של טומאה. אז הוא מתחיל להתפלל מעומק הלב, שה' יתן לו את הרצון להשפיע במקום הרצון לקבל, שיש לו מצד הטבע, ושיתנו לו טבע שני, שהוא מתנה מלמעלה.

ובזה יש לפרש מה שכתוב "ומשמע שהן זה והן זה לא ישרה עליו הקדושה למעלה, ולא יעשו הפסח בזמן שישראל עושים אותו". כלומר, שהן כשהאדם נמצא בבחינה א', שהוא הבא לטמא, והן שנמצא במצב הב', שהוא בדרך רחוקה, שהראו לו מלמעלה איך שהוא מרוחק מקדושה, אין הוא יכול לעשות את הפסח בזמן שישראל עושים.

ויש לפרש, שבחינת "ישראל" הכוונה שכבר הוא בחינת "ישראל", היינו שהוא כבר במצב של ישר-אל, שפירושו שכל מעשיו הם ישר לה', שזה נבחן שהוא נמצא בבחינת קו ימין שהוא בחינת טהרה, היינו טהרת הכלים, שכל מעשיו הם לשם שמים. וזה נקרא בחינת "לשמה" כמו שאמרו "רבי מאיר אומר, הלומד תורה לשמה, מגלין לו רזי תורה", שיש לפרש, כיון שהאדם זכה לבחינת "ישראל", אז הזמן להקריב את קרבן פסח. שענין ישראל הוא בחינת טהרה. ובזמן שאדם נטהר, אז הזמן הקרבת הקרבן לה', שענין הקרבת הקרבן הוא בחינת שלמות.

וזהו כמו שכתוב בזה"ק (ויקרא ל"ט ובהסולם אות ק"ט) וזה לשונו "פתח רבי יהודה ואמר, עבדו את ה' בשמחה, ואם תאמר העבודה של הקרבן כך הוא, אי אפשר כי אדם ההוא עבר על מצות אדונו, על מצות התורה, ושב לפני אדונו, באיזה פנים יקום לפניו, אלא במה מתתקנות, הוא באלו הכהנים והלווים, שהם משלימים שמחה ורננה בשבילו".

ומפרש שם בהסולם, שענין זה יתוקן בסדר של ג' קוין. לכן משמע, כשמדברים בקרבן פסח, שהוא ענין של יציאת מצרים, לכן מוכרח להיות הרמז אצלנו בעבודה, שמקודם צריכים להגיע לטהרה, ואח"כ בא ענין של התקרבות, וזוכים לקדושה. אולם האדם צריך להאמין, בזמן שהוא נתעורר להכנס לעבודה, שזה בא לו מלמעלה, היינו מלמעלה מקרבין אותו, שיהיה לו קשר עם הקדושה.

ובטח הוא צריך לתת תודה לה', בזה שהוציאו ממצב השפלות, והעלה אותו לרשות דקדושה, היינו שהתחיל להרגיש, שיש מקום יותר גבוה לקבל ממנו פרנסה, שלאו דוקא שהפרנסה שלו תהיה כמו בעלי חיים, אלא שהוא צריך לקבל פרנסה מבחינת "מדבר". וכפי שהוא מרבה בהודיה, כך בשיעור הזה הוא מגדיל את ההרגשה.

אבל יחד עם זה עליו לדעת, שיש לבקש מה', שיעלה אותו למצב יותר גבוה מכפי שהוא נמצא. היינו, שיזכה לבחינת "תורה". זאת אומרת, הגם שהוא מצייר לעצמו, שהמצב שבו הוא נמצא, הוא חשוב מאוד, כלומר שאין בידו לצייר חשיבות יותר גדולה בעולם, מכל מקום הוא צריך לומר, שעד כמה שאני מצייר לעצמי את מצבי שאני נמצא עכשיו, שהוא חשוב מאוד, מכל מקום אין בידי לצייר את החשיבות האמיתית, שעד כמה שאני מצייר מצב של גדלות, אז אני צריך לומר, הגם שאני נותן תודה לה' עד כמה שאפשר, ומכל מקום למעלה מהדעת אני מאמין, שיש מצב יותר גדול מזה שאני נמצא עתה, ואני מבקש ממך, שתיתן לי מתנה יותר גדולה.

ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהלים ע"א) "ואני תמיד אייחל", היינו שיש מדרגות יותר גדולות, מכפי שאני יכול לצייר לעצמי, הגם שהאדם צריך לדעת, שעד כמה שהוא מחשיב את המצב של עכשיו, הוא באמת יותר חשוב, משום שאין בהשגת האדם להעריך רגע קטן של רוחניות, מכל מקום למעלה מהדעת הוא מאמין, ועל זה הוא מבקש.

וזה שכתוב "ואני תמיד איחל". היינו, שיהיה בידי לצייר, שיש יותר גדלות מכפי שאני יכול לצייר. וזה שכתוב "והוספתי על כל תהלתך". זאת אומרת, הגם שעתה אני מהלל אותך, אולם אני מבקש ממך, שאוכל להלל אותך יותר מכפי שאני מסוגל, ואני רוצה להוסיף על תהלתך.

אולם בזמן שהאדם צריך לעשות דין וחשבון על מצבו הרוחני, והאדם מביא לפני השופט שבלבו, שהוא יתן את הפסק דין, אם האדם חייב או זכאי. היינו, שהשופט לפעמים מזכה אותו, מטעם שאין ביכולתו לשלם את החובות, מה שהאדם צריך לתת. אז האדם צריך לרחמים. כלומר, שיש לפעמים שהשופט שבלבו שייך לרשעים, היינו לאלו אנשים שמרשיעים את קונם ולא את עצמם. נמצא, שהשופטים האלה גורמים, שהאדם ילך לבית הסוהר של פושעי המלך, כמו שכתוב (תהלים ק"ז) "ישבי חשך וצלמות, אסירי עני וברזל, כי המרו אמרי קל ועצת עליון נאצו".

והגם שיכולים להיות שופטים טובים, אבל הם מקבלים שוחד, היינו שהשופט שבלבו הוא דואג לתועלת עצמו. לכן הוא מצדד תמיד לרעתו של אדם, ואין לאדם עצה אחרת אלא שיבקש רחמים מה', שיתן לו שופט אמיתי. והאדם רואה, שאין שופט אמיתי אלא הקב"ה בלבדו. ועל זה יש לפרש מה אמר דוד המלך (תהלים פ"ב) "קומה אלקים שפטה הארץ, כי אתה תנחל בכל הגוים", שפירושו, שה' יהיה השופט. ואז האדם מקבל את הכח מה', "כי אתה תנחל בכל הגוים", כי אז האדם יורש את כל הגוים, שיש בלבו של אדם.

וסדר העבודה צריך להיות בעיקר על דבר אחד, שהוא לעבוד עבודה שהיא נגד דעתו של אדם. כלומר, זה שאומרים לאדם, שהוא צריך לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, זהו נגד דעתו של אדם. הלא כתוב "וחי בהם ולא שימות". נמצא, שזהו בסתירה למטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.

וזה אפשר לפרש בענין נסיון של אברהם, שמצד אחד אמר לו הקב"ה "כי ביצחק יקרא לך זרע", ואח"כ כתוב "ויאמר, קח נא את בנך את יחידך והעלהו שם לעולה". יש לפרש על דרך עבודה. "בנך" מלשון בינה, היינו הבנה. "יחידך", היינו הבנה היחידה שיש באדם, שאותה האדם שומר בלב ונפש, שלא יאונה להן שום רע חס ושלום, שהיא הרצון לקבל לתועלת עצמו. "והעלהו לעולה", היינו שישחוט את הרצון לקבל לתועלת עצמו, היינו לבטל אותו. ושיעבוד רק עם הרצון להשפיע לבד, ולא עם הרצון לקבל.

ואח"כ אמר "אל תשלח ידך אל הנער", שיש לפרש, שאין לומר שיבטל את הרצון לקבל, אלא האדם צריך לעבוד, שיוכל להשתמש עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. ואלו החלקים שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, בהם אסור להשתמש. וזה יכולים לפרש במה שאמר לו "וילך אברהם ויקח את האיל תחת בנו". "איל" נקרא בשם בינה, כמו שכתוב בזה"ק, ששאל "למה איל ולא קרן". ומתרץ, שאיל הוא בחינת בינה, וקרן הוא בחינת מלכות. שיש לפרש, "מלכות" נקרא הרצון לקבל, לכן מה שלא יכולים לכוון בכלים דקבלה, שיהיו בעל מנת להשפיע, אסור להשתמש. ובמקומם משתמשים בכלים דבינה, הנקראים "כלים דהשפעה".

ובהאמור נבין, זה שהאדם מרגיש שהוא לא בסדר היינו שהוא חוטא, זה לא בא לו מטעם שעשה הרבה מעשים רעים. היות שיש כלל "עבר ושנה נעשה לו כהיתר". לכן הרבה חטאים אינם גורמים לאדם שירגיש בחסרונו. אלא גודל החטא נמדד לפי הרגשת האדם, כמה שהוא מרגיש, שהוא מרוחק מה'. כלומר, כפי שיעור שהאדם מרגיש ומאמין בה', בשיעור זה האדם מרגיש איך שהוא מרוחק ממלך גדול.

זאת אומרת, בזמן שהאדם מרגיש שהוא חוטא, אז עליו לדעת, שה' נתן לו להרגיש קצת, שיש מלך בעולם. והרגשה זו, שקבל מלמעלה, זה גורם לו, שהוא מרגיש, שהוא חוטא. מה שאין כן בזמן שאין לו שום קשר עם ה', איך הוא יכול להרגיש שהוא חטא לפני ה', ועשה מעשים רעים שהם נגד התורה, בזמן שאין הוא יודע שיש בעולם נותן התורה. אלא הרגשת החטא היא לפי ערך אמונתו בגדלות המלך, כך האדם יכול להרגיש את גודל החטא. זאת אומרת, גודל החטא הוא נמדד במי שפגם.

וזהו כמו שאמרו חז"ל (בבא קמא פ"ג) "שענין בושת, הכל לפי המבייש והמתבייש". שיש לפרש, אם המבייש הוא בעל שכל, אז הוא יכול לדעת, שאם מביישים את מי שהוא גדול, הוא חטא גדול. היינו, שיש להמבייש שכל להעריך את גודל וחשיבות של המתבייש. נמצא שהוא עשה חטא גדול.

אולם אם המבייש אין לו שכל להעריך את חשיבותו של המתבייש, לא יכולים לומר עליו שעשה חטא גדול, וצריך כפרה גדולה על הפגם שפגם במישהו. לכן לפי גודל הרגשה בגדלות המלך, כך הוא החטא. נמצא, אם האדם הוא צדיק, היינו שיש לו הבנה קצת בגדלות המלך, בטח שהפגם שלו הוא יותר גדול מאדם פשוט.

נמצא לפי זה, שתמיד מודדים בהרגשת האדם את גודל חשיבות המלך שיש לאדם. לכן אם האדם מרגיש שהוא חטא, בטח מלמעלה נתנו לו קצת התקרבות לקדושה, לכן הוא מרגיש שהוא חטא. וזהו כמו שאאמו"ר זצ"ל אמר פשט על מה שאמרו חז"ל "שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה", כמו שכתוב "וסביביו נשערה מאוד". הוא שאל, מדוע מגיע להם יותר עונש מאחרים. ואמר, שמי שהוא צדיק, הוא אומר שהקב"ה מדקדק כחוט השערה. לכן כשהאדם מרגיש שהוא חוטא, אל יתבהל, אלא אדרבה, זהו סימן שמקרבים אותו מלמעלה. לכן מוטל עליו להתגבר ולקבל על עצמו עול מלכות שמים, ויצליח."

שאלה: הפגם, אני חייב שהוא יתגשם בתוך החיבור בינינו בפועל, בגלוי, או שאני יכול לזהות אותו בראש, שאני כביכול רואה שאני הולך לעשות פגמים ואז אני עוצר את עצמי. זה אפשרי?

נניח שאפשר.

תלמיד: ואיך להגיע לרגש הזה, שאני כבר רואה לפני שזה הולך להתגשם?

שאלה טובה. זה תלוי עד כמה אדם נזהר להיות בחטא, ואם הוא משתדל להתרחק ממנו, בצורה כזאת נותנים לו לראות איך זה נעשה, איך עובדים עליו מלמעלה.

שאלה: הוא כותב שיש מי שבא להיטהר ויש מי שבא להיטמא. וגם לקראת סוף המאמר הוא מסביר שהכול הוא כלפי חשיבות המלך.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בעבודה הזאת שאנחנו צריכים לעשות בין מי שבא להיטהר לבין מי שבא להיטמא?

שאנחנו רוצים על ידי העבודה שלנו, שחשיבות המלך תעלה מעלה מעלה בעינינו.

תלמיד: אבל במה זה שונה, כלומר זאת כביכול ההתחלה, ולפני שבאים להיטהר צריך קודם כל להרגיש כמה הוא מרוחק, או מצד עצמו או שמלמעלה כמו שהוא כתב, בדרך רחוקה.

כן.

תלמיד: אני לא מבין מה צריך לעשות כדי להיכנס לעבודה כזאת כמו "לבוא להיטמא"?

כנראה שיש כאלו מצבים. יש מצבים כאלו.

שאלה: הכותרת היא "מהו, מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, בעבודה". אז קודם להבין, מה חוגגים הערב? פסח שני? למה חוגגים פסח שני, זה אחד, ואז הוא כותב ""אחר שטמאו אותו למעלה, ונפל לדרך רחוקה, שהיא הסטרא אחרא. ומשמע, שהן זה והן זה, לא ישרה עליו הקדושה שלמעלה, ולא יעשו הפסח בזמן שישראל עושים אותו"". איך אפשר להבין דבר כזה, הרי יש פסח ראשון. למה בעצם יש פסח שני?

חוגגים אותו למי שלא הספיק לעשות פסח במועד, אז יש לו הזדמנות עכשיו.

תלמיד: הוא אומר בעצם, שמי שנמצא בטומאה לא יכול לחגוג את הפסח הראשון.

כן.

תלמיד: מה זאת טומאה ומה זו קדושה בעבודה שלנו? איך מתגברים על זה?

זה ברור לנו.

תלמיד: מה זה טומאה בעבודה שלנו?

שהוא נמצא בעל מנת לקבל, ואז איך הוא יוכל לסדר לעצמו פסח. פסח זה פָסָח, שהוא יוצא מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ואז כביכול נותנים לנו הזדמנות בפסח שני לתקן את הטומאה?

כן.

שאלה: כתוב פה בעמ' 133 בפסקה שנייה, עמודה שנייה באמצע, שאדם ""עבר על מצות אדונו, על מצות התורה, ושב לפני אדונו, באיזה פנים יקום לפניו, אלא במה מתתקנות, הוא באלו הכהנים והלווים, שהם משלימים שמחה ורננה בשבילו"." מה זה המצב הזה, מי הם הכוהנים והלויים שמשלימים"?

כוחות שבאים ומתקנים את האדם, עוזרים לו לצאת מהמצב שהיה.

תלמיד: כדי שלא יישאר בבושת פנים?

כן.

שאלה: אני לא הבנתי את ההבדל בין שני המצבים, "הבא להיטמא פותחים לו", שזה בעצם מראים לו מלמעלה את הטומאה שבו, לבין מצב שרק מראים לו מלמעלה בלי שהוא בעצמו בא. בשני המצבים מראים לו מלמעלה, אז מה ההבדל ביניהם?

עד כמה הוא בעצמו נמצא בטומאה ועד כמה הוא רק גרם לזה.

תלמידה: גרם לטומאה או גרם לזה שהוא ראה את זה? מה זה נקרא גרם לטומאה? הרי זה שאנחנו רצון לקבל זה נתון. מה אנחנו עושים איתו בתוך העשירייה?

כן. למה אנחנו מוכנים.

שאלה: אמרת שצריך להיזהר מהחטא. אבל רצון לקבל נשלט על ידי ההשגחה, איך נזהרים מהחטא?

קודם כל מתפללים ועושים כל מיני פעולות כדי להתרחק מעל מנת לקבל, וכך נזהרים.

שאלה: רציתי להבהיר רגע את המושג "פסח שני", כדי שהדברים שהחבר אמר לא יבלבלו את החברים. יש פסח, פסח זה שבעה ימים מהיום הראשון עד היום השביעי. היום אנחנו בשביעי של פסח. אבל זה לא "פסח שני". פסח שני זה מועד שנמצא כעבור מספר שבועות, שהתורה מסבירה שמי שהיה בדרך רחוקה כמו שמתחיל המאמר, ולא היה יכול, לא היו לו את התנאים לקיים את הפסח הראשון, אז כעבור זמן, כעבור מצב בפנימיות הדברים, יש פסח שני. אבל זה לא היום, שלא נתבלבל.

כן. נכון, ואנחנו לא חוגגים אותו.

שאלה: אדם "מתעורר לעשות מעשים שלא על מנת לקבל שכר אלא בעל מנת להשפיע". רב"ש כותב שאז הוא מתחיל סדר חדש. הסדר החדש זה הכניסה לעבודה רוחנית? זאת הכוונה?

כן.

תלמיד: הוא גם כותב שהסדר שאדם עובר הוא לעבוד בבחינת שמאל, זאת אומרת תחילת עבודה רוחניות מתחילה אצל אדם בבחינת שמאל?

כן.

תלמיד: אז יוצא שרוב הזמן בן אדם נמצא בשמאל, כי יש לו ביקורת על מעשים, מה הרווחים, מה הפסדים. ואז בשלב כלשהו הוא מגיע, כמו שרב"ש כותב, 23 שעות בימין ואז בחצי שעה שמאל.

כן.

תלמיד: וכשהוא מגיע לזה, אז כבר מובן שיפתחו לו את הרע כדי שיתפלל, עד אז אין טעם לבקש את הרע שיפתחו לו?

הוא לא יכול.

תלמיד: עד שהמצב מתייצב.

כן.

שאלה: למה בעצם בן אדם צריך להיזהר מן החטא, הרי הוא מרגיש שהוא חוטא במידת הקרבה שלו לבורא.

כן.

תלמידה: אז למה צריך להיזהר מן החטא, פשוט צריך לנסות להתקרב לבורא ואז הוא ירגיש שהוא חוטא.

אז מה את שאלת?

תלמידה: מקודם חבר שאל, איך נזהרים מן החטא.

כן.

תלמידה: אבל מהמאמר הבנתי שהרגשת גודל החטא היא לפי הרגשת הקרבה למלך. אז צריך להיזהר מהחטא או צריך פשוט לנסות להתקרב לבורא ואז ממילא אנחנו נרגיש שאנחנו חוטאים.

כן.

תלמידה: זה פשוט חלק מהדרך.

כן.

שאלה: נראה כך שיש לי רצון, ויש לי איזה רווח מהרצון הזה, רווח משני, אני מגיעה ללשמה ורק אז אני רואה את הרצון לקבל האמיתי שלי, ואז אני מבקשת שיהיו לי כוחות להיכנס לתיקון הכלים. השאלה שלי היא, למה צריך לממש בגשמיות את הרצון שהצלחתי להתעלות מעליו, ולקבל בעל מנת להשפיע?

זה כפי שנראה לך. כפי שאת חושבת.

שאלה: כתוב, "הבא להיטמא", היינו, שבא לראות את האמת, אז פותחים לו. מה זה "הבא להיטמא"?

כנראה כשהוא רוצה לראות את מצבו האמיתי.

שאלה: אז למה זה נקרא להיטמא, ולא להיטהר?

ומה אז עושים לו?

שאלה: הבנתי שפותחים לו עוד יותר טומאה, כאילו עוד אומרים לו, "אתה יכול לעשות עוד יותר חטאים". אם הבנתי נכון.

כן.

שאלה: נמצא שכאילו ההתחלה והסוף הם משהו שלילי, ובאמצע הוא רק רוצה לראות את האמת. אז זה טוב או רע? מה היא הפעולה הזאת, "בא להיטמא"?

הבא להיטמא, שיש לו כוונה כזאת.

שאלה: מה, לעשות חטאים?

לראות עד כמה הוא נמצא בעל מנת לקבל. כן.

שאלה: אז שוב, למה זה נקרא להיטמא ולא להיטהר?

הוא לא דואג להיתקן, הוא רק רוצה לראות את האמת על מצבו.

שאלה: יש שלב שהוא רק רוצה להבין מי הוא, הוא לא מרגיש חובה לתיקון.

כן.

שאלה: ואז הוא כותב שלפעמים יש שופט שקר, יש שופט משוחד בלב האדם. מה עושים עם השופטים האלה?

עובדים איתם ככל האפשר וככל שאי אפשר, אבל הוא חייב לברר את השופטים האלה ו/או להעלות אותם לדין, לחשבון, או לא.

שאלה: איך, אם הוא רואה שהשופט שבלב שלו הוא שקרן, הוא משוחד, מה הוא עושה אתו, איך הוא משתחרר מכך?

זו היא כל העבודה שלנו, אנחנו מתפללים איך להתרחק מהשופט הרע.

שאלה: פשוט מתפללים לבורא, "תרחיק אותי מהשופט הזה"?

כן.

שאלה: כזה הוא המצב כשלאדם יש שופט של אמת, הוא כל היום נמצא בפחד, בזהירות לא לעשות משהו לא נכון, לא לדבר, לא לחשוב לא נכון?

הוא נדבק לשופט הזה.

שאלה: אבל זה נשמע כמו חיים של מתח, שאתה כל הזמן נזהר. כך צריך לחיות?

אני לא חושב שזה כך. ההיפך, זה נותן לאדם הרגשה טובה, הרגשת שלמות.

שאלה: יש אבל שלב שהאדם פוחד מאוד לעשות טעויות?

הלוואי. כן.

שאלה: בהמשך לבירור שנעשה פה, בסוף הרב"ש כותב שהבורא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, וכשאתה מרגיש שאתה חוטא גדול לא להיבהל, אדרבה, זהו סימן שמקרבים אותך מלמעלה.

כן.

שאלה: ואז הוא אומר שמוטל עליו להתגבר ולקבל על עצמו את מלכות שמיים¹. זאת אומרת שזה התפקיד של האדם להתגבר. איך הוא עושה זאת?

נותנים לו הפרעות בדרך, ואם הוא מתגבר עליהן, הוא נדבק לכוח השולט.

שאלה: מאיפה הוא לוקח כוחות להתגבר? כי אלו מצבים לא פשוטים כשהוא מגלה את החטא.

מהחברה ומהתפילה.

שאלה: מה התפילה צריכה להיות, איך הוא מתפלל, מה הוא מבקש?

שהבורא יעזור, שהבורא יעשה.

שאלה: שהבורא יעשה, שיתקן את הרצון לקבל להשפעה?

כן.

שאלה: בעניין של הבא להיטמא, מתי אדם נכנס למצב הזה שהוא מחפש את הכרת הרע שבתוכו? רק אחרי שהוא השיג מידת שלמות בימין, נכון? הוא מדבר בו על ג' קווים.

כן, שיש לו עם מה להשוות.

שאלה: זאת אומרת, סדר העבודה הוא קודם כל כשאנחנו מחפשים את גדלות וחשיבות המלך והרגשה שלמה, ורק אז האדם יכול להתחיל לחפש את הרע שבו. ומה היא המטרה של מציאת הרע ?

המטרה של מציאת הרע היא שאנחנו נאתר את הרע כנגד הטוב.

שאלה: אפשר להגיד שככל שאדם הצליח להשיג טוב הוא יגלה באותה מידת את הרע שבו, שיש לו עם מה לעבוד כנגד?

כן.

שאלה: העניין של לבקש שיפתחו לו עוד רע, כשהוא כבר בשמאל הוא צריך לבקש לפתוח יותר רע יותר ממה שהוא כבר? מה הבקשה פה, בשמאל, רק שיראו לו את מידת הרע, שהוא מזיק לקדושה?

הוא חייב לדעת, כן, הוא חייב לגלות את הרע שבו, אחרת איך הוא יתקדם?

שאלה: זאת אומרת שהאדם בעצם רוצה להתקדם, הוא רוצה להשיג ככל היותר את מידת גדלות המלך.

כן.

שאלה: ולכן הוא מבקש מה' שיראה לו את מידת הרע שבו כדי שיוכל כל פעם לעשות יותר צעדים.

כן.

שאלה: הרב"ש כותב "אלא שהאדם צריך להרגיש, מהם ההפסדים מטומאה, כלומר מה הוא מפסיד, בזה שהוא יודע שהוא נטמא. זאת אומרת, אם הוא לא היה טמא, מה הוא היה מרויח. ועכשיו, כשנטמא, מה הוא הפסיד."

לפי מה שהוא כותב כאן, נראה שלהרגיש את הטומאה זה דבר חשוב.

ועוד איך, כן. כי אז הוא יודע להעריך איפה הוא היה צריך להיות ואיפה הוא נמצא עכשיו, וכמו בכל מצב בחיים, יש לו הבדל בין הרצוי והמצוי, וכך אנחנו יכולים לבחור את הדברים ולהתקדם.

שאלה: כן, רק העניין שהרגשת הרע, הטומאה הזאת, היא לא נעימה בלשון המעטה, התחושה שהגוף ממש מתנגד לה.

אי אפשר אחרת לשמור את עצמו.

שאלה: אז אם אתה אומר "אי אפשר אחרת", השאלה היא איך אדם יכול לבקש, או לחשוב בכלל לכיוון משהו שיוצר לו תחושה שהיא לא רק תחושה לא נעימה, זאת תחושה שמבפנים קורעת אותו, איך הוא יכול לבקש דבר כזה?

הוא לא מבקש את הרע, ואם הוא מבקש, הוא מבקש לראות את הרע שבו כדי להיזהר ממנו, כדי לעלות ממנו. לכן זה לא להתחבר עם הרע. אבל בלי גילוי הרע איך אנחנו יכולים להתקדם לטוב, להתקרב לטוב?

שאלה: כן, זה נכון. ברגע שמרגישים את הרע אתה מתגעגע מאוד לטוב, אתה מתגעגע מבפנים, כמו יונק חמצן. יש מצבים שהרע הזה מתגלה בהם הרבה פעמים באותו לבוש, ואז אתה מרגיש עוד יותר רע, כי אתה אומר שזה כאילו מכפיל את הרע. כי אם הוא מתגלה בצורות אחרות, אז לפחות יש הרגשה של התקדמות, ואתה אומר, "רגע, עברתי את זה, עכשיו אני במצב רע אחר". אבל כשהרע הוא באותו לבוש, זה מתסכל מאוד.

אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו, כשמתגלה הרע והוא לפנינו, אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מעלים את עצמנו מעליו וכך ללכת קדימה.

תלמיד: איך להתייחס נכון. יש סוג של מצב כשאתה מסתכל אחורה, יש מחזוריות כזאת, לאט לאט אתה מגיע למצב שאתה עובד, מתאמץ, פתאום מגיע למצב שטוב לך ואז כשטוב לך "בום", מגיעה נפילה, כמו שנטמאים לפי המאמר, מגיע הרע ואז אתה עוד פעם משתוקק לטוב. וזה חוזר על עצמו כל הזמן, והחזרה הזאת מתסכלת. איך להתייחס לזה נכון כדי להרגיש שאתה בתהליך התקדמות ולא דורך במקום?

אתה צריך להיכנס לתוך המשחק הזה וכל הזמן בהתאם למצב שלך לבקש משהו להתקדמות.

תלמיד: אבל ההתקדמות תהיה כל הזמן באותה צורה, אי אפשר לברוח מהמעגל הזה? זה כמו מעגל קסמים כזה, שאתה לא תצא. אתה מרגיש טוב, אתה נכנסת לטומאה, אתה מרגיש שהפסדת עכשיו, ההפסד הזה רק רוצה לחזור למה שהיה קודם.

כן.

תלמיד: אתה חוזר למה שהיה קודם, עובר קצת זמן, "בום", עוד פעם נופל. ואז יש כל הזמן מעגליות כזאת.

לא, זה לא חוזר אף פעם. זה לא חוזר.

תלמיד: כן, אני יודע, אתה אומר הרבה פעמים שזה נראה אותו דבר, זה לא חוזר, אבל בהרגשה זה כן. איך אפשר להתייחס לזה למרות שההרגשה היא כזאת, לראות את זה בצורה שאתה אומר?

אם אתה נמצא בחברה הנכונה אתה מתקדם כל פעם ממדרגה למדרגה.

תלמיד: אז עבודה נכונה בחברה יכולה להביא אותנו לראות שבעצם זה לא חוזר על עצמו אלא זאת באמת התקדמות?

כן. שים לב.

שאלה: כתוב במאמר "קומה אלקים שפטה הארץ, כי אתה תנחל בכל הגוים", אז מה אומר הציטוט הזה ואיך נשיג אותו?

איך נשיג אותו? על ידי זה שכל הזמן משתדלים לעלות ממנו.

תלמידה: האם זה תיקון השלום שאנחנו יורשים את כל אומות העולם בלב שלנו?

כן.

שאלה: כשאנחנו נכנסים למשחק, מה בדיוק אנחנו מבקשים בהתקדמות שלנו?

אנחנו מבקשים כוחות שיקדמו אותנו לאמת, שיהיה לנו יותר כוח השפעה. כך מתקדמים.

שאלה: אני פשוט רוצה לחדד את השאלה שכבר נשאלה כאן. "האדם צריך לבקש מה', שיעזור לו להשיג את הרע, הנמצא ברצון לקבל לעצמו." הרי כל הזמן זה מתגלה לנו, למה אני צריכה לבקש את הרע? זה אפילו קצת מפחיד לבקש דבר כזה.

זה מפחיד אבל אני דווקא על ידי הרע מרגיש איך אני זקוק לבורא ואיך אני על ידי ההיכרות הזאת מגיע לטוב.

תלמידה: כאילו זה רע שבי, מסביב?

כן, ודאי הרע שבי. כל זמן שאנחנו מגלים רע, אנחנו מגלים את הרע שבי, שבנו.

תלמידה: כשאני כבר מגלה את זה, ביקשתי, מגלים לי את הדברים האלה, איך אני לא נכנסת למקום של לאכול את הלב שלי, או כל הזמן מחטיאה את עצמי וכל הזמן מרגישה רע עם זה, ונורא קשה לצאת מהמקום הזה, כי אני נמצאת במקום של האשמה עצמית?

לא, זה לא נכון, אנחנו בזה דווקא צריכים ליישב את כל הכוחות שמתגלים בנו וכך להתקדם, לאזן אותם.

שאלה: כתוב, "הרצון לקבל, הוא בחינת טומאה, היינו שהוא מביא טמטום הלב." מה זה טמטום הלב?

שהלב לא יכול לבחור בדיוק מה זו טומאה ומה זו קדושה.

שאלה: הוא אומר פה בסוף המאמר, "כמה יסורים הוא מרגיש, כשהוא יודע שהוא טמא, וכמה תענוג הוא היה מרגיש, בזמן שהוא יודע, שהוא נמצא בקדושה." איך לתאר לעצמנו את התענוג שיש בקדושה ולא להיות בחשיבה הזאת לפעול בתוך הרצון לקבל?

פשוט כל הזמן לבקש. עד כמה שיש השפעה, כל התענוגים האלה, אני רוצה לאתר אותם, להרגיש אותם, להידבק אליהם.

שאלה: צריך לתאר לעצמי את התענוג שיש בהשפעה. אז ברגע שאני מתאר את זה, ומדמיין את זה, האגו ישר חוטף את זה.

כן.

תלמיד: איך לא לתת לו לחטוף את זה?

ומה תשובתך?

תלמיד: לי אין תשובה.

אנחנו צריכים להיזהר שאותו מילוי לא יברח, ולא ימלא את הכלים דקבלה. זה תלוי באדם עד כמה הוא רחוק, הפוך, מקבלה, כך מחזיק את עצמו.

שאלה: מה נותן לאדם את היכולת לעלות למעלה מהדעת, מעל הרצון לקבל?

רק תפילה לבורא.

תלמיד: לפי "הבא ליטהר מסייעין אותו".

כן.

תלמיד: רציתי לשאול על "הבא", מה צריך להתפתח באדם כדי שיבוא?

זה לפי התהליך שאדם לא רואה, עד כמה שהמדרגות האלה מתפתחות בו.

תלמידה: בזמן שהאדם מרגיש שהוא חוטא, אז עליו לדעת שה' נתן לו להרגיש קצת שיש מלך בעולם, ושהרגשת החטא היא לפי ערך אמונתו בגדלות הבורא. בסוף כתוב שזה סימן שמקרבים אותו מלמעלה ומוטל עליו להתגבר ולקבל על עצמו עול מלכות שמיים.

האדם רואה את גדלות המלך, הוא ניסה, השתדל, מול הבורא, מול העשירייה, והוא מרגיש שהוא לא מצליח, הוא מבין שהוא חטא. איך הוא מצליח להתגבר, האם בתפילה נוספת? קודם שמענו שהוא מתפלל כדי שהבורא ייתן לו את הכרת הרע, יבנה בו את הכלי. מה הוא עושה כשהוא מרגיש חטא?

אין לו מה לעשות חוץ מתפילה, רק תפילה.

שאלה: כשהתחלנו את הפסח, עשינו בעשירייה הכנה חזקה בשביל לצאת ממצרים. אני מרגיש שכל פעם כשאנחנו מבקשים מהבורא שיחבר אותנו הוא עושה הפוך, כי היום אני מרגיש עוד יותר רחוק מהחברים. אני מרגיש שרציתי להתקרב לחברים, ביקשתי מהבורא שיחבר אותנו, היה מצב חיובי, ועכשיו אני מרגיש הפוך לגמרי, אני מרגיש יותר רחוק, כאילו "מי האנשים האלה", "מי החברים האלה", משהו הפוך לגמרי. למה כשאני מבקש מהבורא שהוא יעזור לי להתחבר, הוא רק מרחיק אותי עוד ועוד מהחברים?

אין לך תשובה על זה?

תלמיד: אני כן יכול להגיד שהוא רוצה שאני אעשה עוד יותר עבודה עכשיו, אבל זה לא מספיק, זה לא נותן לי להיות בדבקות עם החברים, הוא אף פעם לא נותן את זה.

למישהו יש תשובה?

תלמיד: זה סימן שהוא הגיע למידת תיקון מסוימת ביחס כלפי החברים, ומגלים לו את המצב האמיתי איפה הוא צריך עוד להמשיך בחיבור כלפיהם, זה סיוע שהוא מקבל מלמעלה. כמו שהוא כתב, אם יש לך רצון לגילוי האמת, אז מטמאים אותך עוד יותר, נותנים לך עוד סיוע לגבי זה. אז יש לו מקום לתפילה מעומק הלב.

מסכימים?

תלמיד: הרב"ש מסביר שסדר העבודה צריך להיות בעיקר על דבר אחד, שהוא לעבוד עבודה שהיא נגד דעתו של האדם. אם אפשר לקרוא את הקטע זה יהיה יותר ברור.

קריין: דבר המתחיל "וסדר העבודה".

"וסדר העבודה צריך להיות בעיקר על דבר אחד, שהוא לעבוד עבודה שהיא נגד דעתו של אדם. כלומר, זה שאומרים לאדם, שהוא צריך לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, זהו נגד דעתו של אדם. הלא כתוב "וחי בהם ולא שימות". נמצא, שזהו בסתירה למטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.

וזה אפשר לפרש בענין נסיון של אברהם, שמצד אחד אמר לו הקב"ה "כי ביצחק יקרא לך זרע", ואח"כ כתוב "ויאמר, קח נא את בנך את יחידך והעלהו שם לעולה". יש לפרש על דרך עבודה. "בנך" מלשון בינה, היינו הבנה. "יחידך", היינו הבנה היחידה שיש באדם, שאותה האדם שומר בלב ונפש, שלא יאונה להן שום רע חס ושלום, שהיא הרצון לקבל לתועלת עצמו. "והעלהו לעולה", היינו שישחוט את הרצון לקבל לתועלת עצמו, היינו לבטל אותו. ושיעבוד רק עם הרצון להשפיע לבד, ולא עם הרצון לקבל.

ואח"כ אמר "אל תשלח ידך אל הנער", שיש לפרש, שאין לומר שיבטל את הרצון לקבל, אלא האדם צריך לעבוד, שיוכל להשתמש עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. ואלו החלקים שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, בהם אסור להשתמש."

שאלה: כתוב כאן שהאדם צריך לעשות לעצמו דין וחשבון על מצבו הרוחני, ואז הוא מגיש את זה לשופט שבליבו כדי שיקבע אם הוא אשם או זכאי. איך נכון לתת לעצמך דין וחשבון על מצבך הרוחני, אם עדיין אין בך שופט אמת? אתה הרי תעשה לעצמך חשבון שהוא לא נכון.

כאן מומלץ לתת לעצמך דין וחשבון, ואחר כך נאמר שלפעמים השופט מצדיק כי הוא לא מסוגל לשלם את החובות שעליו לשלם. כלומר, אני מצדיק את עצמי ומרשיע את האדון, כך כתוב. איך לתת לעצמי דין וחשבון נכון על מצבי, איך לשפוט את עצמי נכון? כי יוצא שאני לא מסוגל לדון את עצמי, אבל אחר כך אני רואה שדנתי את עצמי בצורה לא נכונה, אז מה התועלת מכל התהליך הזה?

התוצאות הטובות הן בזה שלעתיד אתה כבר תדע איך לסדר את עצמך.

שאלה: אם אנחנו מדברים על העונש ולא על השכר, מה הסימן של הרגשת החטא?

הסימן של הרגשת החטא אצל אדם, זה שהוא מרגיש שהוא חטא ומעלה מתוך זה תפילה.

תלמיד: למה זה נחשב עונש ולא שכר?

אתה צודק. אני לא יכול לענות עכשיו.

תלמיד: איך לעבוד בצורה נכונה בתוך העשירייה עם ההרגשה שזה כאילו עונש?

לא יכול להיות, כי אין עונשים. מלמעלה, מהבורא לא מגיעים אלינו עונשים. אלא אם אנחנו חושבים שזה העונש, זה לא עונש. רב"ש כותב שמה שאתה חושב שזה עונש, זה הכול תיקונים.

שאלה: כתוב שאדם מרגיש כל פעם יותר רחוק. אני בעבודה שלי מרגיש את החברים כיותר גדולים ממני. איך לעזור לחבר חוץ מתפילה או יחס טוב יותר, מה עוד ניתן לעשות בשבילו?

כלום. רק תפילה.

שאלה: בנוגע לשופטים שלוקחים שוחד. האם זה שהשופטים לוקחים שוחד זה בעצם האגו שלנו שלא רוצה לגלות לנו את הרצון לקבל האמיתי שלנו?

כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לזהות את השופטים המושחתים האלה?

מה הוא כותב על השופטים המושחתים? יש לנו תשובה על זה?

תלמיד: שהשופט מרשיע את קונו ולא את עצמו, כי הוא דואג לתועלת עצמו תמיד.

כן.

איך אנחנו מזהים את השופט הזה?

תלמיד: הוא דואג לתועלת עצמו ולכן אין לו שום עצה, אלא רק לבקש רחמים מה'.

בסדר.

תלמיד: הוא כותב "שאין שופט אמיתי אלא הקב"ה בלבדו".

כן.

שאלה: בקשר לטמטום הלב. אצלי השופט הזה לא ממש עובד כנראה. אז אין לי רוחניות, אין לי השפעה, לא מרגיש שאני מתקדם. יותר מזה, כמו שהחברים אמרו שאתה הולך אחורה. זה מרגיש ממש ששמים לי שנאה בראש. נגיד יש חברים שאני לא סובל אותם, אלה מילים עדינות. בכלי העולמי בכלל יש כאלה. עוד יותר מזה אתה אומר להם שיבואו ויבקרו והדם שלי נהיה רותח ברמה שאני לא יכול לשבת פה.

זה לא אני, אני יודע שזו טעות, זה לא נכון. הם משקיעים והם טובים. אני יודע את זה, אבל זה מרגיש כאילו שמים לי את זה בראש, זה לא ממני.

בסדר. זה טוב.

תלמיד: אין לי אפילו אופציה להתפלל. אין לי אפילו יכולת לבקש. ואם אתה מבקש שום דבר לא משתנה, רק נהיה יותר גרוע. בגלל זה אין לי יכולת, לא יכול לעשות עם זה משהו, כאילו שמים לי את זה מעל הראש, זאת שנאת חינם.

כן.

תלמיד: שאין לה הסבר, אין לה סיבה, אי אפשר לתקן אותה עם השכל.

יש הסבר וישנה סיבה, הבורא עושה את זה. אין עוד מלבדו. הוא עושה את זה.

תלמיד: בסדר. האם לדבר לדף לבן? כלום, לא עוזר. אתה מבקש וכלום לא משתנה. כבר תקופה ארוכה זה כך.

אם אתה באמת תתחיל לאתר את כל המחשבות והרצונות שבאות אליך, אז אתה מאחוריהם תוכל לאתר את הבורא.

תלמיד: אני מרגיש כאילו שמים לי את זה בראש, לא שזה בא ממני, מאיזה רציונל שלי, אלא שמים לי את זה.

מצוין, אני אומר לך.

שאלה: יופי. אבל אני לא יכול לבקש על זה, גם אם אתה מבקש כלום לא קורה, לא משתנה.

זה לא מיד. כשאתה הולך לאיזה משרד ממשלתי, אז אומרים לך תבוא בעוד כמה חודשים. אפילו לקופת חולים לא נותנים לך מיד.

תלמיד: זו ההשוואה שלך לבורא, משרד הרישוי זה הבורא כאילו?

כן. עוד יותר גרוע.

תלמיד: מורה, עזוב צחוקים, אני מדבר ברצינות.

אני לא צוחק.

תלמיד: אני לא צוחק שאני אומר לך את זה.

אני לא צוחק אלא כל זה ככה מסודר כדי לייצב בנו רצון לקבל ורצון להשפיע ודרישות מאיתנו לבורא שהוא המנהל את שני הכוחות האלה בטבע, שינהל אותם נכון.

תלמיד: אבל המטרה היא לתקן שנאה, לא? היא לא צריכה להתקיים, היא צריכה להיות בצורה מתוקנת.

לא יודע. אתה רואה ששנאה היא הכוח המרכזי של המציאות.

תלמיד: אבל צריך גם שיהיה צד שני. אתה צריך גם שזה יהיה מאוזן, לא שלי קל להיות רק בצד אחד.

שוב אני אומר לך, זו תקופה ארוכה שאני לא מצליח. אני מרגיש כאילו מכניסים לי את זה בראש, "אתה תשנא אותם". אני לא רוצה ואני אומר פה לחברים אני יודע שאני לא צריך לשנוא אותם. אני שומע רק את השמות האלה, טיל לאו צריך לשגר להם לאוטו. ואני לא שולט בזה, זה לא בידיים שלי.

אתה חייב לשלוט. אתה חייב לשלוט ולהתקרב לכל החברים, לא חשוב איך שהם נמצאים כביכול לפניך.

תלמיד: מה זה איך שהם מופיעים לפניך?

הבורא מסדר אותם כך שאתה - על ידי שאתה מתקן את היחס אליהם תגיע ליחס הנכון לבורא ולכל הבריאה.

תלמיד: אז רק לבקש גם כשאתה לא רואה שינויים בזה?

כן. בהצלחה.

שאלה: חשוב מאוד לאדם לדעת את המצב הנוכחי שבו הוא נמצא, נכון?

כן.

תלמיד: ויש חשיבות לזה שידע את המצב הבא שאליו עליו להגיע.

כן.

תלמיד: ואם הוא לא מאתר, לא יודע מהו השלב הבא, אז מה במקרה הזה?

אם הוא לא יודע, אז לא.

תלמיד: האם הוא לא יתקדם למצב הבא כל עוד הוא לא השיג את מה שהוא אמור להיות?

הוא צריך להכין את עצמו למצב הבא. מה זה נקרא להכין את עצמו? לעלות ככל האפשר לרצון להשפיע ולבקש אותו בכל הכוח שיכול לאתר בתוכו.

תלמיד: זו בעצם ההכנה הכללית ממצב למצב.

כן.

שאלה: אדם בא לעבודה, מגלה את החטא. ואז הוא מברר את החטא בתוכו לפי המידה שהוא יכול לגרום נזק לאחרים. לפי מידת החטא הוא מבקש עזרה מהבורא כדי שיוכל להתגבר ולא לגעת בזה, כי הוא לא יכול להשפיע עם הרצון הזה. לפי התפילה הוא לפעמים מקבל עזרה, לפעמים לא. איזה סימן הוא מקבל שיכול לעזור לו לברר במה לגעת, במה לא לגעת ואיך? איך למדוד את הנזק שהוא יכול לגרום?

נניח שזאת שאלה, איך אתם עונים עליה?

שאלה: לפי מה שהבנתי השאלה היא, איך אדם יכול להבין את הנזק שהוא גורם בזה שהוא חוטא עכשיו, כשהוא לא מדייק בעבודה? איך הוא מודד את הנזק שהוא עושה?

למה זה חשוב לו?

תלמיד: כי לפי זה הוא ישתדל אחר כך לא לחזור לשם, אני מניח.

כן.

שאלה: אם הוא מגלה את הרע שבתוכו, אז הוא רוצה להתפלל כי הוא רוצה לתקן את הרע. אבל הרע נמדד לפי הנזק שהוא יכול לגרום לאחרים, האם זה נכון או לא?

נגיד.

תלמיד: מפני שהבורא עדיין בהסתרה. הכלי שלי הוא רק העשירייה או הקהילה. אז כדי לסגור את הפער אני צריך להתפלל כדי לתקן את הרע. מאיפה אדם יודע שהוא עכשיו קיבל כוח להתגבר על הרע או תיקן אותו?

מאיפה אדם יודע?

תלמיד: כן, לפעמים הוא רואה רע או חטא והוא מתפלל ומקבל כוח התגברות ולפעמים לא. אבל הדרך למדוד את הרע זה אותו תהליך, כי אני מודד את זה לפי החברים.

כן.

תלמיד: לפעמים יש כוח להתגבר ולראות שבאמת זה רע, לא צריך לגעת בזה בכלל, וזה בא עם הכוונה כך שברור שזה רע. אבל לפעמים אני מרגיש שזה רע ולא רוצה לגעת בזה בכלל, אבל אין כוח להתגבר. איך הבורא קובע שביררת משהו והתגברת, קיבלת כוח להתגבר? ויש עוד דבר, אתה לא רוצה לגעת בו בכלל אבל אין כוח להתגבר. כול התהליך באמת מול העיניים. מה לעשות?

מה התשובה? מי יכול לענות?

תלמיד: רב"ש כותב פה, "ואלו החלקים שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, בהם אסור להשתמש". החבר אומר, אני יודע שאסור להשתמש, אבל יוצא שאני משתמש. איך אני מתגבר כדי לא להשתמש ברצונות האלה, באותם חלקים? אז אם הוא יודע שאי אפשר להשתמש, אז הוא שם אותם בצד ומשאיר את זה לפעם הבאה שיהיה לו כוח התגברות.

האם זה כל כך פשוט?

תלמיד: אם אתה כבר משתמש, אז תשתמש עד הסוף ותרגיש את זה כמו שצריך. אם אתה כבר בתוך זה, אז תלך עם זה עד הסוף ותרגיש באמת את החטא.

בסדר.

תלמיד: בעמוד 1332, טור א', רב"ש מסכם את זה בפסקה אחת.

"והאדם צריך לבקש מה', שיעזור לו להשיג את הרע, הנמצא ברצון לקבל לעצמו. כלומר, שה' יעזור לו להרגיש את ההפסד, שהרצון לקבל לעצמו מביאו. מה שאם כן אם היה לו הכח של הרצון להשפיע, כמה שהוא היה יכול להרויח. זאת אומרת, טומאה גדולה או טומאה קטנה, וכן להיפך, קדושה גדולה וקדושה קטנה, אינה נמדדת עם גדלה של טומאה וקדושה, אלא בשיעור היזקות, שהטומאה מביאה, ובשיעור החשיבות, מה שהקדושה מביאה. כלומר, כמה יסורים הוא מרגיש, כשהוא יודע שהוא טמא, וכמה תענוג הוא היה מרגיש, בזמן שהוא יודע, שהוא נמצא בקדושה."

תלמיד: יש סור מרע ולהתקרב יותר לטוב, לבחור בטוב. אז צריך יותר חשיבות של החברה.

(סוף השיעור)

---

1. "שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה", כמו שכתוב "וסביביו נשערה מאוד". הוא שאל, מדוע מגיע להם יותר עונש מאחרים. ואמר, שמי שהוא צדיק, הוא אומר שהקב"ה מדקדק כחוט השערה. לכן כשהאדם מרגיש שהוא חוטא, אל יתבהל, אלא אדרבה, זהו סימן שמקרבים אותו מלמעלה. לכן מוטל עליו להתגבר ולקבל על עצמו עול מלכות שמים".↩