שיעור בוקר 18.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 209, מאמר "ענין החסד"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמוד 209, מאמר "ענין החסד".

ענין החסד

תשמ"ו - מאמר ד'
1985/86 - מאמר 4

"בענין החסד, מובא בזה"ק (לך לך דף קכ"ח, ובהסולם אות שפ"ב) וזה לשונו, "ותנא ולמדנו מה ראה הכתוב, שלא נקרא אברהם עד עתה. אלא כך ביארנו, כי עד עתה לא נמול, ועתה נמול. וכשנמול, נתחבר בה', זו שהיא השכינה, והשכינה שרתה בו. על כן נקרא אז אברהם עם "ה". והיינו שכתוב, אלה תולדות השמים וארץ בהבראם. ולמדנו ב"ה" בראם. ולמדנו באברהם, כלומר שבהבראם אותיות באברהם. ללמדנו, שבשביל אברהם נברא העולם.

ושואל, מה הם אומרים. כלומר, למה חולקים זה על זה בפירוש בהבראם. ומשיב, אלא דא חסד, זה שאומר, שבהבראם רומז לאברהם, היינו חסד, שבשביל חסד נברא העולם. ודא שכינתא. וזהו שאומר ב"ה" בראם, היינו השכינה. ואין קושיא מאחד על חבירו, כי הכל יורד ביחד. כלומר, אם החסד בעולם, גם השכינה בעולם. וכן להיפך. ועל כן ב' המשמעויות, חסד ושכינה, ענין אחד הוא. והאי והאי הוי. והעולם נברא בשביל החסד ובשביל השכינה. ויש להבין במה שהוא מפרש, בהבראם, באברהם, שהוא חסד. היינו, שבשביל חסד נברא העולם".

ויש להבין בענין החסד. הלא זה הוא רק ענין ששייך לבין אדם לחברו. וכי כדי שכל אחד יעשה חסד עם חבירו, ברא הקב"ה את העולמות העליונים, ועולם המלאכים, והשרפים. והכל בכדי שראובן יעשה חסד עם שמעון, וכדומה. מה יהיה להקב"ה מזה. היתכן לומר דבר כזה. ולפי זה צריכים להבין מהו חסד, שאמר, שבשביל חסד נברא העולם.

זה ידוע, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. אם כן יש לשאול, מה הוא שאומרים על הכתוב, "אלה תולדות שמים בהבראם", שתי מיני דרשות: א' מטעם שכינתא, וב' מטעם אברהם, שהוא חסד.

וצריכים לומר, שמהכתוב "בהבראם" הם דורשים רק איך להגיע להמטרה, הנקראת להטיב לנבראיו. שהמשמעות היא, שהנבראים צריכים להגיע לידי השגת טוב ועונג עם כל השלימות. זאת אומרת, שבזמן שיקבלו טוב ועונג, לא ירגישו שום אי נעימות, הנקרא נהמא דכסופא.

ובכדי לתקן את זה, נעשה צמצום, שהוא העלם והסתר על הטוב ועונג. כמו שאומר האר"י הקדוש (מובא בתע"ס חלק א' דף א') וזה לשונו, "דע, כי שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות, להוציא לאור שלימות פעולותיו וכו', והנה אז צמצם את עצמו". עכ"ל.

נמצא לפי זה, שההעלם וההסתר, שאנו רואים על הרוחניות, זאת אומרת, הגם שאנו צריכים להאמין ב"מלוא כל הארץ כבודו", אבל אם כל העולם הנבראים היו מרגישים את כבוד ה', מי היה אז רוצה לעסוק בדברים שפלים, בזמן שרואים את החשיבות של כבוד הרוחניות. כי אדם יכול לקבל לעצמו תמונה ממה שהיה לו מהעבר.

נגיד שאדם ידמה לעצמו, שהזמן הכי חשוב שהיה אצלו, שהיה מרגיש איך שכדאי להיות דבוק ברוחניות. והיה מסתכל על עצמו, וכן על כל העולם כולו, איך שהזמן עובר בלי שום תועלת ומטרה, ורק עוסק בדברים של מה בכך. וכשהוא היה אז במצב מרומם, היה כל העולם בעיניו כמו ילדים קטנים, שמשחקים בצעצועים.

כמו שאנו רואים, לפעמים ילד קטן לוקח חבל ושם על הכתף של השני. והוא אומר לו, אתה תהיה סוס ואני מוליך את המושכות, שאז שניהם נהנים מהמשחק הזה. ואם נאמר להילדים, איך אתם משחקים בדברי שקר, הלא אתה לא עגלון והוא לא סוס, בטח שהם לא יבינו מה שמדברים אליהם.

והאדם, כשהוא עושה לו ציור, מזמן שהיה לו המצב הכי חשוב בחיים, כשהיה מסתכל על אנשים, איך שהם עוסקים רק בגשמיות, היה מסתכל עליהם כמו שאיש מבוגר מסתכל על ילדים קטנים, איך שהם משחקים.

אי לזאת, מה חסר לנו, בכדי שנוכל לעסוק בתורה ומצות. רק הגילוי. היינו, שיהא גלוי לפנינו את הטוב והעונג, הנמצאים גנוזים בהם. שנראה אותם בגלוי. ואז, מי לא רוצה טוב ועונג. ומי האדם שיכול להשפיל את עצמו, ולהכנס ללול של תרנגולים, ולנקור באשפה כמוהם, ולהיות שמח ועליז מזה, בזמן שהוא יכול להנות מהחיים כמו בן אדם. זאת אומרת, שהפרנסה שלו תהיה מה שמשמחים אנשים, ולא ממה שמשמחים בהמות וחיות. וזה הכל נאמר בזמן שהוא מרגיש את ההפרש שבין החיות של אנשים, לבין חיות של בהמות, וחיות, ועופות.

מה שאין כן בזמן ההסתרה, שהוא לא רואה חיים אחרים בעולם, רק ממה שהוא נהנה, זהו החיות של כל העולם. וכשהם מסתכלים על אנשים, שהם מוותרים על ענינים גשמיים ומחפשים חיים רוחניים, הם מסתכלים עליהם כמו על ילדים טפשים, שאין להם שום שכל. שנותנים לילדים קטנים לשחק עם דברים חשובים, והם זורקים אותם ולוקחים במקומם דברים של מה בכך.

כך יש להנות מדברים גשמיים, והם זורקים אותם וחושבים להשיג קניינים רוחניים. ואצלם הדברים רוחניים, הם דברים של מה בכך, היינו דברים שאין להם שום ערך. אבל הכל הוא בגלל ההעלם וההסתר שיש על הרוחניות.

ועתה נבאר את הב' פירושים במילת "הבראם", שא' פירושו חסד, והב' הוא פירושו שכינה. ושאלנו, וכי בשביל חסד כדאי לברוא עולם הבא ועולם הזה. אבל כפי שביארנו לעיל, שמטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, אי אפשר שיתגלה הטוב והעונג מטרם שיוכלו לקבל בעמ"נ להשפיע, אם כן אין מקום שתוכל המטרה להגיע לשלימותה.

לכן צריכים לפרש את מה שדורשים "בהבראם", היינו שעל ידם יקיימו המטרה של הבריאה. ובלעדם אין מקום שיכולה לבוא מטרת הבריאה על שלימותה. לכן זה שפירש "באברהם" היינו חסד, הוא, שע"י שהם יתעסקו במידת החסד, הם יכולים לבוא לידי מידת השפעה, שמזה יוכלו אח"כ לקבל קבלת התענוג, והקבלה הזו תהיה נקראת השפעה.

וזהו כמו שאומר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קע"ב אות קע"ה), שמביא את מאמר חז"ל וזה לשונו, "שבעת בריאת העולם, כשאמר למלאכים, נעשה אדם בצלמנו, הנה חסד אמר, יברא, מפני שהוא גומל חסדים. אמת אמר, אל יברא, מפני שכולו שקרים".

ומפרש שם את דברי חז"ל שמה, "שחסד אמר, יברא". וזה לשונו, "אבל חסד אמר, יברא, מפני שהוא גומל חסד, כי מצות גמילות חסדים, שעושה, שהוא בהכרח מעשה מבוררת להשפיע, הנה על ידה נמצא מתתקן לאט לאט, עד שיוכל לעסוק בכל המצות על מנת להשפיע. ואם כן הוא בטוח בסופו להגיע למטרתו לעסוק לשמה. ועל כן טען החסד, שיש לבראו".

נמצא לפי הנ"ל, שמה שאומרים "בהבראם", פירושו שמ"הבראם" דורשים רק לבחינת אמצעי, ולא לבחינת מטרה, כידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, אלא עצות איך להגיע שהנבראים יוכלו לקבל את המטרה, היינו שיוכלו לקבל את הטוב והעונג. היות שמוכרחה להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל, והיות שהם בהפכיות הצורה, אין אף פעם שתהיה להם היכולת לקבל את הטוב והעונג.

לכן אחד דורש שהאמצעי הוא חסד, שעל ידי מידת החסד, שכל אחד עושה עם השני, ע"י זה יזכו לכלים דהשפעה, ויוכלו לקבל את הטוב והעונג.

ואחד דורש "בהבראם", "ה' בראם", היינו השכינה. אין הפירוש שהוא חולק עליו, אלא שהוא אומר, "בה' בראם", הכוונה שמלכות, שהיא בחינת שכינה, נרמזת כאן "בהבראם", היינו ה' זעירא.

ומפרש האר"י הקדוש (מובא בבית שער הכוונות דף כ"ג אות מ"ג) וזה לשונו, "וזה סוד בהבראם, ב"ה" בראם, כי כל הנבראים היו בחינת ה' פרצופים, הן באצילות והן בבי"ע. וזה סוד ה' זעירא דמלכות דא"ק, אחר שנתמעטה בסוף ז"ת שלה".

ומפרש שם (באור פשוט), שעולם התיקון הנקרא אבי"ע, יצאו ממלכות אחר, שנמתקה במידת הרחמים, הנקרא צמצום ב', ששם היה המיעוט במלכות. לכן נקראת מלכות ה' זעירא.

משמע מכאן, שענין ה' ש"בהבראם", שמפרשים, שהכוונה על השכינה שקבלה תיקון, המכונה שיתוף מידת הרחמים בדין, שפירושו הוא, שמלכות הנקרא מידת הדין, שהיא שורש הנבראים, שהוא הרצון לקבל, שהיא הכלי הצריכה לקבל את המטרה של הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, והיא הכלי קבלה להטוב ועונג, שזהו חומר הנבראים, היינו הרצון לקבל הנאה ותענוג ממנו יתברך, אלא מסיבת תיקון של השתוות הצורה כנ"ל, נעשה דין, שאסור להשתמש עם כלי קבלה זו, אם לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע. וזה נקרא בשם צמצום ודין.

והיות שאין קיום העולם בלי תיקון זה, הנקרא מקבל בעל מנת להשפיע, אחרת אין שום גילוי שפע לתחתונים, מחמת הצמצום והדין, שנעשה לצורך תיקון העולם. אבל איך יכולים להגיע לשנות את טבע הבריאה, שהוא בחינת מקבל, להיות משפיע.

לכן, בכדי שתהיה אפשרות לתקן את הכלי קבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע, היה מוכרח להיות תיקון, המכונה שיתוף מידת הרחמים בדין כנ"ל, המכונה צמצום ב', שענינו הוא, שבינה, שהיא מידת הרחמים, הנקראת בחינת השפעה, התערבה עם מלכות, שהוא קבלה, וע"י המזוג הזה, רחמים בדין, אז נוכל בסגולת תורה ומצות להגיע לידי השפע, אף על פי שהוא נגד הטבע שלנו.

וענין זה מובא בהפתיחה לחכמת הקבלה (אות נ"ח) וזה לשונו, "וזה סוד מה שאמרו חז"ל, בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים את מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין. וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות להאדם, הצריך להבראות מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, לכן הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין, שע"י השתתפות הזו נעשתה גם הבחי"ד, שהיא מידת הדין, כלולה מניצוצי השפעה שבהכלי דבינה".

נמצא לפי הנ"ל, שהאמצעים, שנוכל לבוא ולהשיג את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, יש לנו רק בזכות הה' זעירא, שהה', שהיא מידת הדין, נתקטן הדין שלה למידת הרחמים, שפירושה, שחלק מהרצון לקבל נתמעט וקבל לתוכה מידת הרחמים, כנ"ל, שהכלי קבלה בשורשם נכללו ממידת השפעה, הנקראת רחמים.

ובזה נבין מה שהזה"ק מסיים, "שאין מחלוקת ביניהם אלא כי הכל יורד ביחד". כלומר, אם החסד בעולם, גם השכינה בעולם. וכן להיפך. "והעולם נברא בשביל החסד ובשביל השכינה".

משמע מכאן, שהפירוש הוא, ששניהם, היינו מידת החסד ובחינת שכינה, שנתקנה עם מידת הרחמים, הוא לדבר אחד נתכוונו. זאת אומרת, שעל ידיהם יגיעו הנבראים למטרת הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו. וזה שאומר, "אם אין חסד אין שכינה".

פירוש, אם לא היה תיקון חסד שבעולם, היינו שע"י מידת החסד יוכלו לקבל בעל מנת להשפיע, לא היתה השכינה, היינו לא היה מועיל התיקון שנעשה בהמלכות, שנקרא שיתוף מידת הרחמים בדין. אלא, שמידת החסד ישנו בעולם, שייך לומר, שמלכות נתקנה במידת החסד, שהוא רחמים, שזה עוזר להגיע להמטרה.

אבל צריכים להבין, מדוע מלכות נקראת שכינה. הנה אאמו"ר זצ"ל אמר, שהזה"ק אומר, "הוא שוכן והיא שכינה". שפירושו הוא, שבמקום שהבורא מגולה נקרא שכינה. וזה נקרא השראת השכינה, היינו ששם מגולה הבורא.

ולכן יש להאדם להתפלל תמיד, שיזכה לבחינת מלכות שמים, המכונה גם כן בשם אמונה. היינו, שהאדם צריך להתפלל, שיזכה לבחינת אמונה. אבל מתעוררת השאלה, אם הוא יודע, שחסר לו אמונה בה', אם כן למי הוא מתפלל, שרק בזמן שהוא מאמין בה', אז שייך לומר, שמבקש מה', שיתן לו את הדבר מה שהוא מבקש ממנו.

וזה יכולים לפרש על דרך מה שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה לשונו, "מי שתורתו אומנותו. אשר בעסק תורתו ניכר שיעור אמונתו. כי אומנתו אותיות אמונתו. בדומה לאדם שמאמין לחבירו ומלווה לו כסף. אפשר שיאמין לו על לירה אחת. ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר, שיאמין לו עד מאה לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר, שיאמין להלוות לו את חצי רכושו, אבל לא כל רכושו. ואפשר גם כן שיאמין לו על כל רכושו, בלי שום צל של פחד. ואמונה זו האחרונה נחשבת לאמונה שלימה. אבל באופנים הקודמים נבחנת לאמונה בלתי שלימה, אלא שהיא אמונה חלקית. אם פחות אם יותר".

הרי אנו רואים, שיש אמונה חלקית. ואז כשיש לו אמונה חלקית, שייך לומר, שהאדם יתפלל לה', שיעזור לו היות שאין לו אלא אמונה חלקית. לכן הוא רוצה, שהקב"ה יעזור לו, שיזכה לאמונה שלימה, כנ"ל.

והיות שאי אפשר לזכות לאמונה שלימה מטרם שזוכה להשתוות הצורה, כמו שמובא במאמרים הקודמים ומובא בהקדמת ספר הזוהר (דף קל"ח ובהסולם שם), לכן יש אלו התיקונים, כמו שכתוב לעיל בדרשת בהבראם:

א. שע"י מידת החסד יבואו להשתוות הצורה, שהיא בחינת אברהם,

ב. אומר, שהוא בחינת ה', היינו שכינה, היינו מה שמלכות קבלה לתוכה מידת הרחמים, שעל ידי יזכו לבוא לידי בחינת השפעה. ואז יקויים את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו."

שאלה: רב"ש אומר לגבי ה' זעירא "שחלק מהרצון לקבל נתמעט וקבל לתוכה מידת הרחמים". הוא אומר שבאמצעות הפעולה הזאת נוכל להגיע למטרת הבריאה.

על ידי ההשפעה העליונה חלק מהרצון לקבל יכול להיות מתוקן בעל מנת להשפיע, וזה דומה לכך שמלכתחילה הוא היה בהשפעה. במידה הזאת אדם מתחיל להבין מהן תכונות הבורא, מהם רצונות הבורא, את הכוונה והמטרה.

שאלה: איך האדם יודע עם איזה חלק הוא יכול לעבוד? כי רק בצמצום ב', בשיתוף מידת הרחמים בדין מתבררים הכלים, כלים דהשפעה, וכלים דקבלה. אז איך הוא יודע עם מה לעבוד?

הוא לא יודע, הוא מנסה. הוא מנסה ומגלה שיש בו כאלה רצונות שמתפעלים מפעולת השפעה, ועל ידי הרצונות האלה הוא יכול להתקרב לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, מתוך הניסוי הוא מברר את שיתוף מידת הרחמים בדין?

כן, ודאי.

שאלה: איך פועלים בחסד בין החברים בעשירייה?

משתדלים להסתכל על החברים ולראות במה אפשר לסייע להם, לעזור להם, וכך עובדים.

תלמיד: ולמה יחס כזה גורם?

לכך שמתחברים, בזה שנותנים דוגמה טובה לאופן החיבור בין החברים, ובזה שיש להם נטייה משותפת, כלי משותף שעל ידו הם יכולים להידמות לבורא, להשפעה.

תלמיד: זאת פעולת חסדים, כשאני פועל כלפי החברים?

כן.

תלמיד: יש חסדים כלפי הבורא, כלומר מטעם העשירייה לבורא?

כשאנחנו עושים בכללות פעולות כדי לעשות נחת רוח לבורא זה גם חסדים.

תלמיד: מה ההבדל בין חסד לבין רחמים?

חסד ורחמים הם כלפי הכלים דקבלה שנמצאים מלכתחילה. אין כלים דהשפעה, יש רק כלים דקבלה. לכן אם אנחנו מגלים כלים שאפשר לעבוד בהם בעל מנת להשפיע, אז אנחנו משתדלים. אנחנו מזמינים עליהם יותר אור, השפעה מלמעלה, וכך עובדים איתם, מתקדמים איתם, על ידם כבר יכולים להאיר ליתר הכלים.

תלמיד: הבנתי מה זה חסד. מה זה רחמים?

רחמים זה אותו דבר כמו חסד. חסד זה שם כללי ורחמים זה שם פרטי, לעניין מסוים.

שאלה: רב"ש כותב כאן "לכן זה שפירש "באברהם" היינו חסד, הוא, שע"י שהם יתעסקו במידת החסד, הם יכולים לבוא לידי מידת השפעה, שמזה יוכלו אח"כ לקבל קבלת התענוג, והקבלה הזו תהיה נקראת השפעה." איך בדיוק זה מתהפך?

תלוי לאיזו דרגת עביות מידת החסד קשורה.

תלמיד: אפשר קצת להרחיב איך אנחנו מתלבשים אחד על האחר?

לא אחד על האחר. יש לאדם כלים שהם רצון לקבל ועם הרצון לקבל הזה הוא יכול לעבוד ולתקן את הכלים שלו. תחילה הוא למעלה מהכלים שרוצים לקבל אבל הוא סוגר אותם, לא משתמש בהם, אחר כך הוא מגיע ללהשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך בהדרגה ללקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: לאן נעלם הרצון לקבל הראשוני?

הוא לא נעלם, פשוט מעליו בונים את הכלים, לא כלים אפילו אלא פעולות השפעה.

תלמיד: איך אנחנו שומרים על חשיבות העבודה הזאת, שלא נאבד אותה?

מפני שהיא דומה לבורא, אז במידה שאנחנו יכולים לבצע פעולות השפעה כלשהן, שעל ידן אנחנו מדמים את עצמנו לבורא, אנחנו מרגישים בזה התעלות רוחנית, התקרבות לבורא.

תלמיד: זו פעולה שאדם עושה עם המערכת ועם העשירייה או שזה משהו שהעשירייה יכולה להשרות על האדם?

יש ויש. זאת אומרת אנחנו יכולים לעשות כך ולעשות כך, זה תלוי באיזה מצב אנחנו נמצאים.

תלמיד: האדם עם עביות גדולה מאוד כרגע, איך העשירייה יכולה לתת לו כוח להשתמש נכון בעביות הזאת?

העשירייה צריכה לתת לכל אדם ואדם שנמצא בתוך העשירייה, כוחות ודוגמאות ככל האפשר ולסחוב אותו לפעולות השפעה.

תלמיד: יש כאן מנגנון שקשה לי לעבור אותו כי בסופו של דבר אתה תמיד נופל לאותו אדם שרואה את האנשים מהצד כמו ילדים קטנים ואומר, מה אתם מתעסקים בשטויות. אבל זה לא שטויות, זה הדבר הכי חשוב. המשחק הזה שהעשירייה עושה עלי עכשיו, ומנסה לתת לי כוח, מנסה לתת לי את ההשפעה שלה כדי שאני אוכל לעבוד עם זה, זה הדבר הכי חשוב לאדם.

כן.

תלמיד: איך אני מנצל את זה נכון, לוקח את זה נכון ועובד עם זה ולא רואה בזה התעסקות בדברים שטותיים?

קודם כל אתה רואה שזה בא מהחברים, לכן זו כבר לא שטות. דבר שני, אתה רואה עד כמה הם עושים פעולות השפעה ורוצים שאתה תצטרף אליהם, לפעולות ההשפעה האלו, אבל אתה עדיין לא מוכן, לא מתפעל מהדוגמאות שלהם. זו בעיה.

תלמיד: כשאני איתם אני מתפעל מאוד ומקבל את הגדלות. כשאני קצת מתרחק, זה נאבד, פתאום הפחד משתלט.

כן, זה אצל כולם.

תלמיד: איך אני מקצר את המרחק הזה, שומר על הדבקות הזאת?

אתה שומר לא לאבד את הקשר, אתה תמיד רוצה להיות תחת השפעתם.

שאלה: בהמשך לבירור, בעשירייה אנחנו עובדים על החיבור בינינו ומתקרבים ושואפים להיות כאיש אחד. בזה כן ברור העניין של החסד, אבל מה זו המלכות שאנחנו בונים בתוך האיש האחד? הרי כל אחד הוא מאוד שונה, יש לו מלכות משלו.

זה לא חשוב, דווקא ככל שאנחנו יותר שונים, אבל משתדלים לעשות אותה הפעולה, על ידי זה אנחנו יותר מתקרבים ומתחברים.

תלמיד: מורגש שיש איזשהו שטח משותף, אבל איפה הייחודיות של כל אחד ואיפה אפשר להגביר יותר, מתוך הייחודיות של כל אחד, את המקום המשותף שלנו?

במידת השפעתו של כל אחד לבורא, שם מתבררת הייחודיות.

תלמיד: כל אחד צריך להשפיע יותר לבורא, ואז נהיית יתר התכללות?

כן. מתוך יתר התכללות ביניכם, שכולכם רוצים להגיע לאותה המטרה, אתם מתקרבים יותר זה לזה.

תלמיד: בצורה הזו התכונות של כל אחד יכולות להיכנס לשטח המשותף?

אתה מצייר את זה בצורה די גשמית. זה לא בדיוק בצורה כזאת. זה שאנחנו יכולים לחשוב על דבר אחד ולעשות פעולות דומות, זה כבר מקרב בינינו.

תלמיד: אז אנחנו אף פעם לא נוגעים אחד באחר כאילו, זה תמיד מסביב?

נוגעים, אבל בקומה יותר עליונה.

שאלה: שם המאמר "ענין החסד". מה זה חסד?

חסד זה שאחד עושה טובה לאחר ולא דורש שום דבר בחזרה תמורתו.

תלמיד: ומה זו השפעה?

השפעה זו פעולה. יש פעולת השפעה שמהותה חסד, לעשות חסד עם האחר.

שאלה: לקחנו את מאמר מ' וניסינו לברר אילו פעולות של החבר קונות אותי ואילו פעולות שלי, קונות את החבר וראינו ממש הבדלים עצומים. האחד אומר, "אם אתם נוגעים בי אתם הורגים אותי, אל תגעו בי, תנו לי ספייס". האחר אומר, "אם אתם לא מחבקים אותי, לא נוגעים בי, אני מרגיש דחוי". שמענו אותך אומר שאנחנו נוגעים זה בזה בקומה עליונה יותר. מהי הקומה העליונה בה אנחנו יכולים לגעת?

בהשפעה. לא במקום בו אנחנו עכשיו, אלא בהשפעה.

תלמיד: ושם כל הניגודים האלה יכולים לעזור לנו לבנות כלי חדש?

כן, ודאי. שם אנחנו מתעלים מעל הניגודים. הניגודים קיימים רק ברצונות לקבל שלנו ואם נתעלה מעליהם ונתחבר, נגיע לתיקון.

תלמיד: האם כדי לגעת זה בזה בהשפעה, עליי, כשאנחנו באים להתחבר בעולם הזה, להתחשב בפסיכולוגיה הפנימית של כל חבר?

לא, אנחנו לא יודעים על כך. מזה שאנחנו מכווָנים כביכול לאותה מטרה, לאותה פעולה, התכללות, השתוות, חיבור, בכך אנחנו כבר מתקנים.

תלמיד: כי המטרה שלנו היא, התכללות מלכות בבינה. אנחנו רוצים שהשכינה הזאת תשרה בינינו?

כן.

שאלה: הוא מדבר על אמונה חלקית. אדם יכול לדעת מהי מידת האמונה שלו?

לא. לשקול אותה באופן שהוא מציין, לא.

תלמיד: אז מה זה נקרא "לפי שיעור אומנותו אמונתו" וכן הלאה? מה הוא ה"שיעור" הזה, איך מודדים אותו?

לפי כמה שהוא יכול לוותר על הרצון לקבל ולעלות למידת ההשפעה.

תלמיד: אבל תמיד יש איזה גבול

בינתיים אנחנו לא יכולים, אין לנו אפשרות למדוד בדיוק את הכלים שלנו.

תלמיד: אשאל אחרת, מה היא מידת התמסרות האדם לעשירייה באמונה שלמה?

באמונה שלמה, אני לא יודע.

תלמיד: כי הוא אומר שצריך לשאוף להגיע לאמונה שלמה.

בסדר, לשאוף. אני לא יודע מה היא אמונה שלמה. אתה צריך לגלות את כל רצון לקבל שלך, להתעלות מעליו ולהידבק בדרגת הבינה, בדרגת ההשפעה. מלכות עולה לבינה מעל כל הכלים שלך ואז אתה יכול להיות בטוח שאתה נמצא בהשפעה שלמה.

תלמיד: מה זה "כל הכלים"? זה תמיד לפי מה שמתגלה עכשיו, ובהתאם לכך תוכל לראות.

לא, אתה לא יכול להגיד שאלה כל הכלים שלך מפני שעוד לא הגעת לגמר התיקון, לא הגעת לתיקון בו מלכות עולה לכל הבינה.

תלמיד: ועד שנגיע לאמונה השלמה, איך לגרום שהיחס לעשירייה יהיה יותר מסור?

לכן נותנים לך כל מיני הזדמנויות בהן עליך לבטל את עצמך כלפי העשירייה.

תלמיד: אבל אז תמיד מתגלה שיש איזו מגבלה, שאתה לא יכול בהכול.

אתה צריך להמשיך לנסות, צריך להשתדל.

תלמיד: ומה ההבדל בין הניסיון של אתמול לזה של היום?

שהיום נראה לך שאתה יותר מבטל את עצמך.

תלמיד: ואם נראה לי שפחות?

אז לא טוב, צריך יותר להתפלל, יותר להתחזק עם חברים.

תלמיד: זה בעצם קנה המידה, המדד שלנו?

בינתיים.

שאלה: הוא נותן דוגמה של ילדים המשחקים, האחד כעגלון, האחר כסוס ובשבילם זה אמיתי לגמרי. נדמה שכשהילדים גדלים, הם מאבדים את היכולת לדמיין. למה הם מאבדים אותה?

הם נעשים יותר חכמים.

תלמיד: ואז?

ואז הם לא יכולים לשחק בזה, אני רואה שזה החבר שלי ולא סוס.

תלמיד: אנחנו יכולים לשחק כלפי רוחניות בצורה כזאת?

תנסה.

תלמיד: איך?

כלפי רוחניות? בבקשה, יש לך חברים תשפיע להם בכל מיני צורות.

תלמיד: מה המשחק? אני אגיד לחבר שלי אתה ספירת חכמה, אני ספירת בינה?

לא, לא כך, אתם משחקים באופן שאתם משפיעים זה לזה, עוזרים איש לרעהו, תומכים חבר בחברו וכך כולם בכולם עד שתתארו לעצמכם שאתם נמצאים בכלי אחד, במערכת אחת.

תלמיד: אבל אמרת שכשגדלים נעשים חכמים ורואים שזה לא כך.

למה? תשחקו בזה ותראו כמה זה אפשרי, אולי על ידי כך תקבלו הבחנות חדשות, רוחניות ממש.

תלמיד: הוא גם מתאר פה שני מצבים, האחד, כשיש הרגשה רוחנית, אנחנו מסתכלים על דברים גשמיים כצעצועים כאלה ולא מבינים איך אפשר בכלל ליהנות מהם. וכשיש הסתרה, כשהאור מסתלק, אז מסתכלים על דברים רוחניים באותה הצורה, ואז מה הטעם בכלל להתעסק בהם, רק הגשמיות חשובה.

כן.

תלמיד: אז פה זה כביכול בא מלמעלה, או שאתה בהרגשה כלשהי או שאתה בהסתרה. אפשר גם ליצור את זה בעצמנו, לא שזה בא מלמעלה?

על ידי תפילה, על ידי זה שאתה משתוקק לזה.

תלמיד: האם על ידי משחק גם אפשר ממש להביא את זה?

על ידי משחק תנסו, כי משחק זה מין תפילה, שרוצים כך להיות, רוצים להנות מזה, רוצים לתאר לעצמנו שזה כך. זה מין תפילה.

תלמיד: זאת אומרת בשביל לשחק טוב, צריך לנסות להאמין במשחק, צריך ממש לרצות לראות את זה בעיניים.

כמו שאתה בזמן שאתה קורא סידור. גם זה מין משחק, מין תרגיל. הכול זה תרגילים פסיכולוגים.

שאלה: אני רוצה להמשיך את הבירור על העבודה בינינו ביומיום, בעשיריות, כמה הדוגמאות שבינינו הן כל כך חשובות ולא תמיד שמים לב לזה, אבל פה הוא נותן לזה הדגשה מסוימת על הדוגמאות שאנחנו נותנים זה לזה בחשיבות של הבורא, בחשיבות של הדרך לתכונת אהבה והשפעה. אנחנו יכולים לצייר לעצמנו את התמונה הזאת שהייתה לנו פעם בעבר. מהי התמונה הזאת שאנחנו כל פעם רואים יותר ויותר את השלמות בקשר בינינו?

פשוט מאוד. מה שאתה רוצה לתאר לעצמך, תנסה לתאר את זה.

תלמיד: זאת אומרת, שכל מה שאנחנו עושים לעצמנו בדוגמאות, אנחנו מעלים לעצמנו בתוך התודעה את העולם הרוחני, את העולם העליון שזה הקשר עם הבורא?

בלי דמיונות, אלא אנחנו עושים משחק מסוים עם הרגשות שלנו על מנת לקרב את עצמנו לפעולות רוחניות אמיתיות.

תלמיד: זו השאלה, מתוך המשחק הזה שאנחנו משחקים, מתי במשחק הזה אנחנו מתחילים להרגיש שהוא באמת אמיתי, שזה כבר לא משחק?

זה כבר תלוי מלמעלה, האם חברים תומכים בזה, האם אתה באמת מתכוון לזה. תנסה ונדבר הלאה.

שאלה: איך באור ישר אור הרחמים הוא אור מטרת הבריאה ובאור חוזר אור הרחמים הוא אור תיקון הבריאה?

ככה זה.

שאלה: נאמר "אי לזאת, מה חסר לנו, בכדי שנוכל לעסוק בתורה ומצות. רק הגילוי. היינו, שיהא גלוי לפנינו את הטוב והעונג, הנמצאים גנוזים בהם. שנראה אותם בגלוי." מה הכוונה שחסר הגילוי?

חסר גילוי שזה בא מהבורא זה הכלי וחסר גילוי שזה האור שנמצא בתוך הכלי שעל ידו אנחנו מתעלים לאותה דרגה וכך מעלים את עצמנו.

שאלה: איך נותנים דוגמה לחברים בפעולות של השפעה?

אנחנו נותנים דוגמה בפעולות שאנחנו כולנו מבצעים זה לעומת זה, וכך משתדלים לראות את זה. זה נקרא לקבל דוגמה מהחברה.

שאלה: אז מה לעשות כשיש בעיה שחברים לא מתפעלים כל כך מדוגמאות איך לעורר אותם?

יש כאן שני דברים, יש שחברים אולי לא כל כך מדברים ובעצמם לא מגלים את מידת ההתפעלות שלהם, אבל אלו שמקבלים מהם את ההתעוררות גם לא מגלים שקיבלו משום שזה אולי הצנעת לכת, בושה, אז זה לא טוב. דווקא הפוך, כשאנחנו מקבלים טוב מהחברים, אנחנו צריכים לגלות.

שאלה: תוכל קצת להרחיב את הנושא של ההבדל בין אמונה חלקית לאמונה שלמה?

אמונה חלקית זו אמונה על איזה אופן שמתגלה, ואמונה שלמה זו אמונה ללא הגבלה, זה על כל מידת הרצון לקבל שמתגלה בי בינתיים ואני מקבל שם מילוי, הארה ויכולה לפעול עם כל הכלי הזה.

שאלה: איך מסייעת מידת הדין באדם לזכות במידת הרחמים?

במידת הדין מתגלה לי איזה כלים עוד לא נמצאים בתיקון. ולכן זה דוחף אותי להמשיך בתיקונים וכך אני מגיע לתיקון השלם, אי אפשר בלי דין.

שאלה: איזה קשר יש בין החסד לאמונה?

אפשר להגיד שבמידת החסד שיש בכלי, אני יכול לעבוד בתוך הכלי בדומה לבורא, בעל מנת להשפיע. זאת אומרת שבזה החסד דומה לכוח האמונה, לכוח הבורא.

שאלה: האם יש הבדל בכלל בין חסד לצדקה?

צדקה זו פעולה שפועלת בצורה מסוימת על הרצון לקבל.

שאלה: כתוב פה, "יש להאדם להתפלל תמיד, שיזכה לבחינת מלכות שמים, המכונה גם כן בשם אמונה. היינו, שהאדם צריך להתפלל, שיזכה לבחינת אמונה. אבל מתעוררת השאלה, אם הוא יודע, שחסר לו אמונה בה', אם כן למי הוא מתפלל, שרק בזמן שהוא מאמין בה', אז שייך לומר, שמבקש מה', שיתן לו את הדבר מה שהוא מבקש ממנו." איך יוצאים ממצב של חוסר אמונה וחוסר תפילה לבורא?

ממשיכים עוד ועוד עד שמקבלים מלמעלה.

שאלה: כתוב שאברהם התחבר עם השכינה בגלל שהוא נימול, מה המשמעות הרוחנית של "מילה"?

"מילה" זה מצב שהוא מתעלה למעלה מהרצון לקבל שלו, ועוד יותר אפילו, שיכול להשתמש עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: איזה סוג של פעולות השפעה אנחנו צריכים כדי ליצור את השכינה או כדי להגיע לצורה כמו של השכינה?

חיבור בינינו, זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: מה הקשר בין זה לבין חסד?

חסד הוא אותה התכונה שאנחנו משיגים על ידי זה שכל אחד מבטל את הרצון האגואיסטי שלו ונמשכים לחיבור.

שאלה: איך עוברים מעבודה בכפייה לעבודה מתוך אומנות בעשירייה?

זה תלוי באיזו דרגה אנחנו מתחברים. רק בזה זה תלוי.

שאלה: אני רוצה להתקשר לבורא שהוא כולו חסד אבל אני מפחד מהדין. מזה שיש לי את החשש הזה, איך אני יכול להתקשר לבורא עם הרחמים שלו ולא עם הדין שלו?

להשתדל לפתוח את הלב למילוי מהבורא וזה ישמור אותך מקבלת הדין. אין דינים מהבורא בצורה ישירה.

שאלה: למה הכוונה להיות מוכן ומושפע מההתפעלות שקיימת בכוח העשירייה?

להיות מוכן ומושפע מכוח העשירייה, זה נקרא שאני מתבטל כלפי העשירייה, סופג מהם את כל התכונות, רוצה לשרת אותם בכל הכלים שלי ככל שאני מסוגל, ואז אני מגיע לחיבור הזה.

תלמיד: איך אדם שביטל את עצמו בפני העשירייה מרגיש את העשירייה בצורה נכונה?

הוא מרגיש שהוא קרוב אליהם, שהוא מבין אותם והם מבינים אותו, ואין שום דבר מצידו שמבדיל בינו לבינם.

שאלה: למה מובילים אותנו הדינים?

הם מביאים אותנו לחיבור הנכון בין כולנו, כדי שנוכל מהחיבור הזה להתחבר עם הבורא.

שאלה: כשאנחנו משחקים בחיבור בעשירייה, איך נגיע למצב שבו נוכל להזמין על עצמינו את ההשפעה של האות ה', כדי שהמלכות תעלה לבינה או שהבינה תשפיע על המלכות המשותפת שלנו?

זה תלוי במידה שבה נשחק בזה, כי המשחק מסתיים כשהאור העליון מתחיל להאיר. וכשהוא מאיר עלינו, אנחנו מתחילים להתאסף בינינו לכלי רוחני אחד.

תלמיד: אנחנו כל הזמן משחקים במשחק הזה, יש לנו הרבה מאוד פעולות חיצוניות ואין חיסרון במשחק שאנחנו מארגנים. אבל בכל זאת איך לגרום שבתוך המשחק תתבטא התכונה הרוחנית והרצון שלנו יהפוך לשכינה?

לאט לאט זה קורה. אתם רוצים לזרז? תהפכו את הפעולות שלכם לאינטנסיביות יותר.

תלמיד: במה יותר אינטנסיביות?

בזה שתתקרבו זה לזה, שתשתדלו לעבוד יחד ברצון אחד המאוגד מתוך כל הרצונות הפרטיים שלכם, כדי שתרגישו את כל זה בתוככם.

תלמיד: איך להשתדל לעבוד בצורה יותר אינטנסיבית ברצון משותף המורכב מהרצונות הפרטיים שלנו?

על ידי התקרבות, אני לא יכול להגיד יותר שום דבר אחר.

תלמיד: ההתקרבות, האינטנסיביות הזו תלויה ביותר מאמץ פנימי של כל חבר?

זה טבעי, כמובן. לכן המאמצים האלה נקראים התקרבות.

תלמיד: כלומר כל אחד מחויב יותר לתאר לעצמו את החיבור הזה?

כן, לתאר שהוא מהווה חלק מהחבר.

שאלה: למה כשאין חסד בעולם אין גם שכינה, מה החוקיות הזאת?

אם אין בעולם אור חסדים השכינה לא יכולה לבוא ולהתגלות בעולם, ואז היא ממתינה שיהיה בעולם אור חסדים, תכונת החסד מהנבראים.

תלמיד: אנחנו בתוך העשירייה יכולים לעורר את אור החסדים?

אנחנו יכולים על ידי חיבור בינינו בעשירייה, על ידי נטייה הדדית של חבר לחבר, לגרום למציאות שהשכינה תתגלה.

שאלה: חכמי התלמוד אמרו, המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים. אנחנו רואים עכשיו כל מיני יפי נפש בעולם הדורשים מישראל את הפסקת המלחמה כנגד אויב אכזרי מעזה כי צריך לגלות חסד ורחמנות לסבל העם העזתי, שברובו בעד השמדת ישראל. ישראל לא מסכימה לדרישה התבוסתנית הזו. האם הבורא פתח נגדנו מלחמה על ידי חמס כדי שנבין את תפקידנו כעם ישראל במלחמת יצר הטוב כנגד יצר הרע?

נכון, הבורא דורש מאיתנו חיבור כמו שכתוב גם במאמר הזה, ואם לא נעשה כך, אם לא נתחבר, הוא יחייב אותנו באופן שאותם עזתים כמו שאתה אומר, יחייבו אותנו בצורה יותר קשה. כן, הכול זה כנגד זה, אין מה לעשות.

שאלה: בצמצום ב' עבדו רק עם הכלים הקטנים, לא השתמשו בכלים הגדולים, ברצונות הגדולים. מה זה אומר לגבי העבודה שלנו בעשירייה?

בינתיים, אין לנו עבודה בצמצום ב' בעשירייה.

שאלה: מה יש בחיבור שאין בהתכללות? למה התכללות לא מספיקה?

חיבור משמעו, חיבור בכל התכונות עד שאין הבדל ביניהן. התכללות, היא בכל זאת לפי מידת ההתאמה שיש בין שניהם.

שאלה: ככל שהאגו גדל, העביות נהיית יותר ויותר חזקה, איך לעבוד עם זה?

לעבוד עוד ועוד, אחרת אף פעם לא נוכל להתגבר על העביות ולהביא אותה לחיבור.

שאלה: מאיפה באים הדינים אם הם לא באים ישירות מהבורא?

הם באים מהבורא אבל לא בצורה ישירה, כביכול ככה זה.

שאלה: הוא כותב כאן, "וכי כדי שכל אחד יעשה חסד עם חבירו, ברא הקב"ה את העולמות העליונים" למה קיום העולמות העליונים מאפשר לי לעשות חסד עם חברים, מהי הסיבתיות כאן?

כי מטרת העולמות העליונים היא, שעל ידם האדם יגיע לדבקות בבורא.

(סוף השיעור)