שיעור הקבלה היומי12 מאי 2019(בוקר)
שיעור בוקר 12.05.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי בצפון אמריקה,
שיעור 1: מתעוררים להזמנת הבורא
קריין: כנס "קבלה לעם" העולמי בצפון אמריקה, "כולנו כאחד", שיעור מספר 1: מתעוררים להזמנת הבורא.
ודאי שכמו שכתוב על הבורא "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוהים" ו"אין עוד מלבדו" וכולי וכולי, אז קודם כל הוא זה שברא וסידר את הכול ומעורר אותנו. כאילו בזה אנחנו אומרים שמקבלים הזמנה, אבל איך אנחנו מגיבים על ההזמנה הזאת? איך אנחנו מתקרבים אליו? איך אנחנו נכנסים למגע עימו עד שמגיעים לחיבור, עד שמגיעים לדבקות, לדרגה שלו? את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לגלות ולממש.
קריין: קטע מספר 1 מתוך רב"ש ב', אגרת ע"ו.
"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם. נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו."
(רב"ש - ב'. אגרת ע"ו)
זאת אומרת, הבורא הסתיר את עצמו מהאדם, ומתי ובאיזו מידה הוא מגלה את עצמו לאדם? במידה שהאדם מקיים את מצוות הבחירה. מה זה "מצוות הבחירה"? מה שדיברנו גם בשיעור הקודם, שזה לראות את הבורא כ"טוב ומיטיב", למעלה מהרצונות והמחשבות שיש לנו כנגד זה. וכך אם אדם מבצע את עניין הבחירה הזאת, במידה הזאת הוא מגלה שבאמת הוא טוב ומיטיב, אבל כבר בכלים המתוקנים שעשה בהם בירור על ידי הבחירה.
קריין: קטע מספר 1.
"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין," זאת אומרת, שאנחנו נמצאים בתוך האור הלבן, בתוך ה"אין עוד מלבדו", בתוך הבורא הכול קיים. אלא "כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם. נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו."
כמו שכתוב, כאילו "עשיתם אותי". הבורא סידר את הכול והסתיר את עצמו, ובזה נתן בחירה לאדם שיכול לגלות אותו לפי השתוות הצורה, בזה שעובד על הרצונות שלו שמסתירים את הבורא עד שמגיע לתכונת ההשפעה או תכונת האמונה, וכשמקיים את הבחירה הזאת, את מצוות הבחירה, אז מגיע למצב שיש לו אפשרות לפתוח בכלים של האדם כבר את עניין הבורא וזה נקרא "אתם עשיתם אותי". שאז כתוב, "שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו," האדם עושה.
באיזו הדרגה אנחנו מגיעים לגמר התיקון כמו שכתוב כאן ממש בכמה שורות, "הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו"," תכתבו מי שלא זוכר, אתם עכשיו תדברו על זה. "וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא"." שהבורא ממלא את הכול, אין מקום פנוי ממנו. "אלא שעושה את ההסתרה על עצמו שלא יכולים לראות"1 שהוא משנה ומסדר ושולט בכול. "מטעם כדי לתת לאדם מקום בחירה,"2 שאז אדם מגיע להשפעה.
מה זאת "השפעה"? כמו שלמדנו בשיעור הקודם, שאני מקבל שהבורא הוא טוב ומיטיב, שאני מעלה את עצמי למעלה מהרצון לקבל שלי ואז אני מגלה שבאמת תכונת ההשפעה היא שולטת. איך אני מגלה? אני עושה את זה בעצמי, אני ממשיך את זה, זה נקרא ש"עושה האדם את המלך שישלוט עליו". ואז אני כך מבצע את מצוות הבחירה ועושה את הבורא כשולט עלי ובזה מגיע לגמר תיקון. מדברים על כל התהליך הזה.
נקרא שוב.
"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם. נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו."
סדנה
מה זה נקרא שאחרי שהאדם מקיים את מצוות הבחירה, אז הבורא מגלה את עצמו לאדם?
כולם מדברים, אפילו יחד, העיקר שתתחילו להמחיש קצת את השאלה והתשובה.
*
קריין: קטע מספר 2 מתוך בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", אות ד'.
"נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר: "את זה, קח לך"... אמת הדבר ונכון מאד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו, חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח, נעתק האדם ובורח מהם, בזמן, שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלוה, להמלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממות. שאין לך, הנחת ידו של אדם, מצדו ית', גדולה מזו. ודבר הבחירה של האדם, היא רק לענין החיזוק."
(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", ד)
איפה אנחנו רואים בחיים שלנו שהבורא "שם ידי על הגורל הטוב" ואני צריך רק להתחזק? במה הוא שם את היד שלי על הגורל הטוב ובמה אני צריך לחזק את עצמי בזה ולהמשיך?
*
קריין: קטע מספר 3 מתוך רב"ש ג', "טנת"א".
"מי שרוצה לטעום טעם בחיים, אז הוא צריך לשים לב לנקודה שבלב שלו. שלכל אדם יש נקודה שבלב, אלא שהיא לא מאירה, שהיא כמו נקודה שחורה. כי הנקודה שבלב היא בחינת נפש דקדושה, שטבעה הוא כלי דהשפעה. אבל היא בבחינת שכינתא בעפרא, שאין האדם מחשיב אותה לכלום, אלא שאצלו היא בבחינת חשיבות כמו עפר."
(רב"ש - ג'. מאמר 34 "טנת"א")
על ידי מה אנחנו מגדילים אותה? על ידי מה אנחנו נותנים כוח לנקודה שבלב? יש לנו רק נקודה. קיבלנו איזו התעוררות להתקשר לבורא, מה הלאה? איך אנחנו מוסיפים אליה כוחות?
*
כולם מדברים בבת אחת ולא באוויר, אלא לחברים. כמו שאתם לפעמים מדברים כך, אמנם אף אחד לא שומע אבל כולם מדברים.
*
קריין: קטע מספר 4 מתוך רב"ש ג', "נקודה שבלב".
"כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה. לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו. והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע. וזה נקרא בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך להנבראים."
(רב"ש - ג'. מאמר 940 "נקודה שבלב")
איך אנחנו מגיעים למצב שהכלי נעשה כמו האור? כולם מדברים.
*
קריין: קטע מספר 5 מתוך בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר".
"כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירוד ממנו יתברך. ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו ז"ל: כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה."
(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
זה תואם למה שלמדנו גם אתמול וגם היום, זה "ענין הגבלה", לא לחשוב על עצמו כי זה לא קיים בבורא, כי זה לא קיים בתכונת ההשפעה השלמה, אלא הכול רק מחוצה לי. איך אנחנו מממשים את זה במשך היום? כמו שדיברנו היום שבחצי העליון אני כל הזמן נמצא בהשפעה מפני שאני נמצא בדבקות עם המשפיע ללא שום התערבות מעצמי.
תדברו על זה. במה אנחנו נעסוק במשך היום כדי להגיע לדבקות השלמה בכל מצב ומצב? "כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו," זאת אומרת, על עצמו באיזו מחשבה, "נמצא בודאי בפירוד ממנו יתברך."
מי לא מסכים? להרים ידיים. במה אתה לא מסכים?
תלמיד: לא שאני לא מסכים.
לא. אני שאלתי מי לא מסכים. אם אתה רוצה לסובב את זה, אז שב.
תלמיד: לא לסובב. אני רוצה לשאול כלפי התרגיל היום. איך אנחנו עוזרים אחד לשני? איך אנחנו עובדים בזה יחד?
אני לא יודע.
תלמיד: איך אפשר לעזור?
לא יודע. על זה לא דיברנו. מתי אתם תבינו שצריך להיות בדיוק בחדות כזאת, מה השאלה, ככה תשובה. לא דיברנו על זה. למה אתה קם ושואל?
תלמיד: עכשיו אמרת על זה.
לא. מה אני אמרתי?
תלמיד: איך אנחנו עובדים במשך היום, איך נמצאים בזה?
מדברים על זה. זה הכול.
תלמיד: אז אני שואל איך אנחנו עוזרים?
את זה אני לא יודע. זה אתם צריכים לברר.
שאלה: למה אני לא יכול ליהנות ממה שהבורא נותן כמו שזה, למה אני צריך להתנתק מנקודת "אין עוד מלבדו"?
להתנתק מ"אין עוד מלבדו"?
תלמיד: להתנתק מנקודת "אין עוד מלבדו". למה אני לא יכול ליהנות ממה שהבורא נותן וזהו? בתוך הרצון לקבל אני נהנה, אני סובל, אני כואב, אבל זה בא ממנו, אני נהנה בזה.
זה לא נקרא שאתה נמצא בדבקות.
תלמיד: למה לא?
כי בדבקות אתה לא יכול להיות אם אתה בודק את המצב שלך לפי הכלים שלך.
תלמיד: למה לא, אם הוא נתן לי רצון לקבל ושאני יכול ליהנות ממנו?
אז תהנה. בסדר. רק זה לא שייך לרוחניות.
תלמיד: למה?
כי הרצון לקבל הזה כל הזמן משתנה וכל הזמן נמצא בתענוגים של פירוד, לא של השפעה, ולכן זה לא שייך לבורא ולא לרוחניות. תהנה. זה עניינך, אבל לעבודה שלנו זה לא שייך.
תלמיד: כי זה לא שייך לערכים של השפעה?
כן. כי בערכים של השפעה אתה לא משתנה. אתה משתנה רק בהולך ומוסיף, וברצון לקבל שלך אתה כל הזמן נמצא בשינויים כי ככה הרצון לקבל מתעורר.
שאלה: הרבה פעמים אומרים לאימא שיש לה תינוק קטן וקשה לה, "קודם כל תדאגי לעצמך ואז תוכלי לדאוג גם לתינוק שלך", אז למה שלא נדאג לעצמנו?
תדאג לעצמך. אין איסור. בבקשה. כל אחד עושה מה שטוב בעיניו. אנחנו מדברים על איך אנחנו צריכים להגיע לנקודת הדבקות הראשונה בבורא, שהיא על ידי זה שאני מבטל את הרצון לקבל שלי, לא לוקח אותו בחשבון. לבטל אותו אני לא יכול, אז לא לקחת אותו בחשבון ו[להיות] דבוק במאור המחזיר למוטב, באור העליון, בזה שמה שאני מקבל זה שלמות. זאת הנקודה הראשונה כדי להיכנס לעיבור.
אם אנחנו נעשה כמה פעולות כאלה, אנחנו נהיה מעבר לגבול הגשמיות והרוחניות, ואז נתחיל דרך הגבול הזה לעלות, לעלות, לעלות את הכלים דקבלה שלנו בעל מנת להשפיע שיהיו למעלה מהגבול וכך אנחנו נגדל כעובר.
קריין: קטע מספר 6 מתוך רב"ש - א'. "מטרת החברה - א".
"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."
(רב"ש - א'. מאמר 1, חלק א' "מטרת החברה - א" 1984)
סדנה
איך אנחנו מיום ליום ובמשך כל יום ויום יותר ויותר מעריכים את הקבוצה, שהיא תהפוך להיות שכינה, מקום לגילוי הבורא לפי השתוות הצורה עימו? איך אנחנו בכל יום דואגים לבנות את השכינה שבקבוצה?
מדברים כולם ומבצעים את זה במשך היום. והביצוע שאנחנו צריכים לעשות הוא על ידי אותה הגבלה שעליה אנחנו דיברנו, כי מה שאנחנו דיברנו בפעולת ההגבלה זה לבנות את הכלי בינתיים בבחינת העיבור.
*
קריין: קטע מספר 7 מתוך מאור ושמש. פרשת ויחי.
"העיקר של האסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו וכן כולם יהיו כך. וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם, ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל."
(מאור ושמש. פרשת ויחי)
כשאני עכשיו נמצא לפני הכנסים בדרום אמריקה, צפון אמריקה, נמצא שם או אני נמצא בכנסי המראה בכל מיני מקומות, ושמעתי שמתאספים בהרבה מקומות בעולם גופים גדולים של החברים, איך אני צריך להכין את עצמי כמו שכתוב כאן "שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה'," וכן הלאה.
איך אני מכוון את עצמי לעבודה בקבוצה, בקבוצות הגדולות האלה, שזו ההזדמנות הגדולה שיש לי ממש פעם או כמה פעמים בשנה להיות בזה? ואיך אני מכין את עצמי להשפיע אליהם במידה שאני משפיע אליהם גם אני אקבל מהם? איך אני מכין את עצמי בקיצור לכנס, לחיבור, שזה יקרב אותי לגילוי השכינה?
מדברים כולם.
*
נניח שבכנס באמת השכינה שורה. איך אני מכין את עצמי כדי לגלות אותה כלפיי? כדי להתכלל שם עד כדי כך כדי לגלות אותה. וודאי שזה קורה בכל אסיפה, אבל בעיקר בכאלו אספות גדולות. יש נוכחות. יש אור עליון גדול. הכול נמצא. איך אני לא מזלזל בו? איך אני מעורר את עצמי, מעלה את הרגישות שלי? וכשמגיע לשם מרגיש את האור העליון ששורה בכולם, השכינה הזאת ששורה. איך אני מגלה את זה לעצמי, וגם לוקח את זה משם בחזרה כשחוזר מהכנס? איך אני עושה את כל הפעולה הזאת? לגשת, להשתתף, לקחת, לחזור.
*
שאלה: אם במהלך היום כל אחד חייב לעזור לשני, ככה לומדים שחייבים לעזור ברוחני, אבל חוץ מזה אני גם חייב להסתכל על החיים שלי.
כן.
תלמיד: כי אף אחד לא יהיה בשבילי. איך אפשר לסדר את שני התנאים ביחד?
אנחנו תמיד נמצאים בפיצול, כי נמצאים בשני עולמות. חוץ מזה, כלפי העולם העליון יש לנו כלים דקבלה וכלים דהשפעה. יש לנו עיבור, יניקה, מוחין. יש לנו הרבה מאד כאלו חלקים בעבודה שלנו, שלבים בעבודה שלנו. מה לעשות. ובעולם שלנו יש לך עבודה, יש לך בית. אולי יש לך עוד משהו שאתה עוסק, שאתה עושה. זה לא יכול להיות דבר אחד.
אז אתה עושה את זה, מבצע. רק אתה צריך לברר מה הכי חשוב ומה הכרחי. שהכרחי בשבילי לעבוד ולפרנס את עצמי, משפחה, דברים הכרחיים. זה דבר אחד. על זה כתוב, "אם אין קמח, אין תורה". מצד שני, אם אין תורה אין קמח. שאני חייב גם לדאוג להתפתחות הרוחנית שלי, כי בלי זה מה שווים החיים האלו הגשמיים? שנגמרים וללא שום תוצאה. אז צריכים את זה ואת זה לשלב.
שאלה: אנחנו רואים את ההכנה הגדולה שאתה עושה לקראת הכנס בעבודה בעשיריות. השאלה היא מה ההבדל בין הכנס לבין העבודה היומיומית שאנחנו עושים בשיעורי בוקר גם בעשיריות?
העבודה בעשיריות ביומיום זו עבודה שהיא נמצאת בעשיריות. והעבודה שאנחנו עושים בכנס זה של חיבור הרבה מאד אנשים לעשירייה אחת כביכול. כמו שקראנו, "העיקר של האסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד – למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה." ולכן אנחנו מאד מבקשים מכולכם להצטרף לכנס, ויהיה לנו כוח יותר גדול שישפיע על כולם. וכך אנחנו נתקדם. כל אחד יוכל ביתר קלות לגלות את השכינה, את נוכחות הבורא, נקרא "שכינה". אנחנו קרובים מאד לזה, לפי מה שהכנו את עצמנו. אנחנו יכולים בהחלט כבר להתחיל להגיע בחוש לגילוי השכינה לעשיריות, וגם לאנשים בודדים שבתוך העשיריות.
שאלה: איך אני יכול להיות בשלב של הכנה לכנס, ובאותו זמן להיות בתוך החברים במצב של הגבלה?
בכנס אנחנו נמצאים במצב של הגבלה בזה שאנחנו נכללים, למעלה מהראש שלנו ממש, בכל מה שקורה בכנס. אני נמצא בכל ההתכללות איתם, שוכח את עצמי. רוצה להתכלל שם בלי שכל ודעת, לספוג מהם כל מה שיש. כי בהם, אם שורה שכינה, אם האור העליון נמצא בתוך המסה הזאת של האנשים, אז זה בשבילי כמו בורא. ואם אני נכלל איתם, יש לי הזדמנות להתכלל איתם כי הם בכל זאת בני אדם, ואני נמצא איתם יחד בתהליך אחד, במחשבה אחת, ברצון אחד, אם אני נכלל איתם אני מקבל דרכם את גילוי השכינה.
זה הכי קל, הכי פשוט. הם כמעבר, כמתאם, ביני לבין הבורא. זה כמו עשירייה אחת, שאם אני נכלל בה בכזאת עוצמה, אז שם אני מגלה את הכוח העליון. הכי פשוט, הכי קל מכל האפשרויות שיש לנו. לכן אני מאד מבקש מכם, מי שלא נמצא ויכול להגיע, אני מדבר קודם כל עם האמריקאים, תגיעו לכנס, ממש תהיו בפנים. כי להתפעל ממה שאתם נמצאים בטווח רחוק, באיזה מקום, זה הרבה יותר קשה, אם אפשר בכלל. אני לא מדבר על כאלו כמו מוסקבה, קייב, שהם מתאספים במקומות שלהם, שקשה להם להגיע. ויש להם שם בכל זאת גם אספות גדולות במקום, כנסי מראה.
שאלה: אנחנו רוצים לשאול עבור כל הכלי העולמי לקראת כנס מקסיקו. איך אני יכול להעביר את הביטחון לכל החברים בכלי העולמי שבכנס הם ישיגו את מה שהם רוצים?
לדבר על זה כולם, לעורר את לבם. ובאמת היום, לפני הכנסים האלו, אם אנחנו נרצה אנחנו יכולים להתחבר לעוצמה כזאת שהיא תהפוך את העולם, ללא שום ספק. אתם לא מרגישים שיש לנו כבר פוטנציאל כזה? הכול תלוי בנו ויש לנו עוד שבוע ימים אז בואו נעשה מאמץ. היום בישיבת חברים בערב וכל הימים האלה עד שנשאר לנו, אנחנו יכולים.
תבואו כולכם לכנס. ממש פיזית תתכללו. לא ייצא לכם להתכלל בקו ווירטואלי, לא, זה לא אותו דבר. מי שיכול להגיע, בכל כוחו שיגיע. קנדה, ארצות הברית. כי למקסיקו מגיעים דווקא מסוף דרום אמריקה, ממש, מברזיל, מצ'ילה, מארגנטינה.
אני גם הייתי ממליץ לכל הקמפוסים שלנו, לכל התלמידים שלנו, לא חשוב באיזו דרגת לימוד הם נמצאים, שיתקשרו.
תלמיד: אנחנו רוצים לעדכן לגבי כנסי מראה בישראל. בכנס הראשון במקסיקו, הקבוצות ברחבי הארץ יפגשו במרכזים לכנסי מראה גדולים, חזקים, משמעותיים.
אנחנו מבקשים מהחברים בקבוצות להזמין את כל החברים וגם את תלמידי המכללה והנקודה שבלב, זה בתיאום עם האחראי, לכנסים כמה שיותר גדולים, מקומיים.
ובכנס השני, בניו ג'רזי, אנחנו נזמין את כל הגברים בארץ פה לכנס גברים גדול, חזק, בפתח תקווה, לתמיכה גדולה בניו ג'רזי. גם אנחנו החברים בישראל קוראים לכל החברים בארצות הברית, להגיע פיזית לכנס בארצות הברית שיהיה לנו כנס גדול וחזק ומשמעותי שם.
במשך היום איך אנחנו מממשים את היעוד שלנו? מה אנחנו עושים משך היום?
תלמיד: דבוקים בנקודת האין עוד מלבדו, טוב ומטיב.
למעלה מהכלים דקבלה שלנו. עד שנרגיש שיש לנו מגע עם האין סוף ולא דורשים שום דבר חוץ מנקודת החיבור הזה. ולא דורשים שום גדלות ושום שינוי. רק להיות כל הזמן בדבקות לנקודה ובינינו.
תקראו שוב את המאמר ההוא. מה אתם מכינים היום לישיבת חברים?
אתם תקבלו את כל הקטעים השייכים ל"ענין ההגבלה", בבקשה לקרוא אותם במשך היום, לדבר כמה שאתם מסוגלים משך היום ואז בצורה כזאת אנחנו נתקדם למצב הראשון הזה. הפעם הוא ממש בהישג ידינו.
שאלה: עד מפגש הזום ברור לי מה אני אמור לעשות. במפגש הזום, מה כדאי לעשות כדי לחזק את התרגיל זה?
לקרוא שוב אולי את המאמר הקצר הזה. ממש כך, עוד פעם ועוד פעם תראו בו עוד נקודות.
תלמיד: צריך לדבר או רק לקרוא אותו עוד ועוד?
אפילו לקרוא, בלי לדבר. אבל כולם מקשיבים עד שזה שוב ושוב נכנס. יש שם הרבה נקודות שהן ממש פתאום תראו איזו מילה אחת מתקשרת לעוד משהו.
(סוף השיעור)