שיעור בוקר 04.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: העבודה באמונה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

כל מה שאנחנו עוסקים בו זה לגלות את הכוח העליון, א-להים, כוח הטבע הכללי. אנחנו נמצאים בכוונה בהסתרה ממנו כדי שנוכל לגלות לפי התכונות שלנו, לא בשכל ואפילו לא באיזה רגש חיצון, אלא שבהתאם לכך שאנחנו משתנים ומקבלים את התכונות שלו. זאת אומרת, הופכים להיות בעצמנו כמו הכוח העליון וכך מקבלים את הטבע שלו. ומתוך זה שאנחנו משתנים, אז אנחנו כבר מכירים מי זה הכוח העליון שמנהל אותנו במידה שאנחנו מכירים ונכללים בפעולות שלו, בטבע שלו, באופי שלו. וכך אנחנו מגיעים להשגת הא-לוהות.

זה לא כמו שאני יכול בעולם שלנו להישאר כמו שאני ועוד לקנות איזה ידע, שכל, אומנות, לא. כאן אני יכול ממש, אני חייב להשתנות, לשנות את עצמי למשהו אחר שזה חלק מכוח עליון. ואז אני מגיע להכרה שלו, להבנה שלו, להרגשה שלו, וזה ממש הוא שמתלבש בי. ואם אני לא אעשה את הפעולות האלה לא אוכל לקבל חלק א-לוה ממעל שזה נקרא הנשמה שלי, אז אני לא אוכל להכיר אותו.

לכן הבורא צמצם את עצמו צמצומים רבים, עד ש"מלמעלה למטה" מה שנקרא, ברא רצון לקבל יותר ויותר ויותר גדול, יותר ויותר רחוק ממנו. וכשאנחנו הגענו, בסוף ההשתלשלות הזאת מלמעלה למטה נוצרנו, אז הוא עושה פעולה הפוכה, הוא מקרב אותנו מלמטה למעלה אליו. שאנחנו נתחיל להרגיש מה היינו ומה עכשיו, שקיבלנו בירידה רצון לקבל ועכשיו בעלייה על פניו אנחנו מקבלים רצון להשפיע. ובפער בין שתי התכונות הללו נתינה וקבלה אנחנו נגלה את הפער בינינו, ובפער הזה אנחנו מגלים את הבורא. כי אי אפשר לגלות משהו אלא רק בדבר והיפוכו, כיתרון אור מתוך חושך. ואז אנחנו מגלים, מרגישים, מכירים מי זה הבורא מתוך התלבשות התכונות שלו על התכונות שלנו האגואיסטיות המקוריות.

והחכמה הזאת, השיטה הזאת, נקראת "שיטת הקבלה". איך לקבל גילוי הבורא לאדם שנמצא בעולם הזה, זאת אומרת בקצה השני מהבורא בתכונות שלו, וכך אנחנו כשמגלים אותו אז נעשים לפי ההשגה שלנו כמוהו. אז עושה הבורא כל פעם מדרגות ירידה ואנחנו משתדלים להפוך אותן למדרגות עלייה. ודאי שכל הפעולות שלנו הן בזה שאנחנו מגלים כמה שאנחנו רחוקים מהבורא וכמה שאנחנו רוצים להתקרב אליו.

מפני שהבורא לא מגולה אז על ידי מה אנחנו עושים את הפעולות האלה, הרגשה הזאת של ריחוק מהבורא והתקרבות לבורא? אז לכן הוא עשה את הכלי שנקרא "נשמה" או "אדם", שצריכה להיות הנשמה הזאת דומה לו, ושבר אותו לחלקים, ואז במידה שאנחנו מתחברים לאותו כלי להיות יחד, יכולים להביע את עצמנו שאנחנו מתקרבים לבורא, רוצים להיות כמוהו. או שאנחנו עוזבים ומתגלגלים על ידי הרצון לקבל שהוא כל הזמן רוצה לגדול יותר ויותר, על ידי זה אנחנו מתרחקים ממנו.

ואז העבודה שלנו עם הבורא מתבטאת בעבודה שלנו עם העשירייה. אבל יחד עם זה כשאנחנו מתחילים לעבוד עם העשירייה כבר בצורה מעשית, אנחנו מתחילים להרגיש שזאת אותה עבודה עם הבורא. רק לנו, לנבראים, זה ניתן ממש לעבודה בפועל וכך אנחנו יכולים להתקדם אליו. וכל פעם להרגיש עד כמה שאנחנו עוברים מהעולם שמנהל אותו הרצון לקבל שלנו, ומסתכלים על הכול דרך הרצון לקבל שלנו, דרך הטבע שלנו, לעולם שאנחנו רוצים להיות דבוקים בכוח השפעה, בכוח אהבה, בכוח החיבור שזה טבע הבורא. וכך אנחנו מגלים את עצמנו כבר בדרגת אדם, הדומה לו. זאת בעצם העבודה שלנו.

רצוי מאוד לא לשכוח את מה שאנחנו עושים, כדי לא להפוך את העסק שלנו בחכמת הקבלה ללימוד סתם. לדעת מה כתוב בתלמוד עשר הספירות בלי להשיג את זה, שזה ממש פסול. ושכל הלימוד שלנו זה אך ורק כדי להשתדל לבצע עלינו, על הרצון לקבל שלנו פעולות של הרצון להשפיע. זה נקרא להיות בתכונות ההשפעה, תכונות האמונה על פני הידיעה, על פני הדעת. ולכן העבודה שלנו היא להיות באמונה למעלה מהדעת.

כל הזמן לשמור את עצמנו עד כמה שאמנם אני זה כך, אבל אני כל הזמן רוצה לעסוק בכמה שאני יכול להידמות לבורא. ולשאול את עצמי, את זה אני רוצה? כן. ומה כוח ההשפעה, כוח האהבה, כוח החיבור, מה הוא היה רוצה שאני אבצע? ואז להשתדל לעשות כך. אם אדם משתדל כך לחיות יותר ויותר, אז הוא ירגיש שבאמת הוא כל פעם נמצא בשתי מדרגות. במדרגה התחתונה הוא מקיים את עצמו במדרגת דעת, שזה לפי דעתו הוא עושה, ומעלה את עצמו לפעולה יותר עליונה, לא שלו אבל עושה מעצמו כך, להיות בפעולת השפעה, חיבור, אהבה, שזה נקרא דרגת האמונה.

וכך מחזיר את עצמו ממצב של הכלי השבור, אדם הראשון אחרי החטא, לכלי המתוקן, אדם הראשון לפני החטא. וזו העבודה שלנו שאנחנו צריכים בזמננו לבצע בפועל. מפני שכל העולם נמצא בדרגה שנכנס לזה, אז אנחנו מדברים על זה בצורה פתוחה יותר ויותר מיום ליום. ורוצים להסביר את זה גם כן לכולם, שכולם ידעו מהי חכמת הקבלה האמיתית, להידמות לבורא על ידי החיבור בינינו. ושאנחנו מבינים שזה כך ולא שמשחקים באיזה חיבור, שרוצים לגלות בינינו, בחיבור בינינו, את תכונת ההשפעה עד תכונת האהבה. וכך אנחנו נרגיש את עצמנו כבאמת מיועדים לזה.

שמכל הכלי דאדם הראשון השבור, ודווקא לזמן התיקון, לדור האחרון, לתיקון הכללי של הכלי הזה של הנשמה הכללית, הבורא בחר בנו. לא בגלל שאנחנו מיוחדים אלא בגלל שהרצונות שלנו הם רצונות עקרוניים, גרועים במיוחד. ולפי זה אנחנו יכולים בתיקון שלהם להגיע לדרגות עליונות של קשר עם הבורא, כדי לקשור את הבורא דרכנו עם כל יתר הנשמות שעדיין נמצאות בתרדמה בדרגת העולם הזה.

כך אנחנו לומדים גם כן בתלמוד עשר הספירות, או בפתיחה לחכמת הקבלה, שמלכתחילה הבורא מעצמו מאין סוף, עוד לפני אין סוף התחיל את הבריאה ברצון לקבל, וגידל גידל את הרצון לקבל עד העולם הזה דרך כל העולמות. ואנחנו כשנמצאים בעולם הזה צריכים להתחיל את הדרך חזרה עד שמגיעים לעולם אין סוף. זאת דרכנו ואנחנו כולנו מיועדים, מוכנים לביצוע לעבודה הזאת. אז נשתדל לברר את הדברים האלה ולבצע.

הביצוע שלנו נקרא עבודה למעלה מהדעת, אמונה למעלה מהדעת, שאנחנו צריכים תמיד להעדיף בכל מצב ומצב, בכל צעד ושעל, להעדיף כוח השפעה על פני כוח קבלה. ושניהם צריכים להיות קשורים זה לזה, אי אפשר לנתק אחד ללא השני. כי כלפי הנבראים אין סתם כוח השפעה, מאיפה, על פני מה, למי? אנחנו תמיד מתבססים על הרצון לקבל שלנו שהתפתח מלמעלה למטה, מאין סוף עד עולם הזה, ואנחנו בונים מכאן מהעולם הזה עד אין סוף כל פעם את דרגות האמונה, דרגות הבינה על פני דרגות הרצון לקבל שלנו, דרגות המלכות.

זה נקרא שכל פעם רוצים שכוח האמונה יהיה יותר, שיהיה שולט על פני הדעת, על פני כוח הקבלה. הבורא מעורר את כוח הקבלה על ידי האור העליון בנו כל פעם יותר ויותר, ואנחנו מעצמנו מהמאמצים שבינינו רוצים למשוך את הכוח העליון שהוא יתן לנו את כוח ההשפעה, כוח הבינה. וכך שאנחנו נהיה תמיד כוח הבינה על פני כוח המלכות, כוח השפעה על פני כוח קבלה, כוח האמונה על פני כוח הדעת.

שנצליח, נלך לפסוקים שכותבים לנו רב"ש ובעל הסולם על זה ונשתדל לבצע, בהצלחה.

קריין: קטע מס' 70 של הרב"ש, "סיבת האמונה".

"סיבת האמונה, כי אין תענוג יותר גדול מלזכות לגילוי אלוקות ולהשראת השכינה.

וכדי שהאדם יקבל את כל זה מטעם להשפיע, יש תיקון של הסתרה, שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג. וזה נקרא על מנת שלא לקבל פרס. וכשיש לו הכלי הזה, תיכף נפתחות לו עיניו לקבל פני ה'. ובשעה שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תיכף נופל לבחינת הסתרה.

וזה נבחן לבחינת מיתה, היינו היה מקודם דבוק בהחיים, ולזה זכה רק בסגולת אמונה. לכן כשמתוקן מעכשיו ומתחיל עוד הפעם לעבוד בבחינת אמונה, אזי הוא מקבל בחזרה את נשמת חיים שלו. ואז הוא אומר, "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה".

וזהו דווקא כשקיבל עליו בחזרה את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת. היינו בזמן שהיה לו ההסתרה, אזי הוא אומר, "רבה אמונתך". כל כך גדולה האמונה, שעל ידה מקבל בחזרה את הנשמה."

(הרב"ש, רשומה 224, "סיבת האמונה")

קריין: שוב קטע מס' 70.

"סיבת האמונה, כי אין תענוג יותר גדול מלזכות לגילוי אלוקות ולהשראת השכינה."

את זה אנחנו מרגישים. לא כולם אלא הנשמות שמיועדות לעבוד באמונה למעלה מהדעת, הן מרגישות שיש להן נטייה לא-לוהות. יש להרבה אנשים נטיות למיסטיקות, למשהו גדול, למשהו גבוה, מתוך סקרנות, מכל מיני סיבות, אבל לאט לאט באנשים האלה, במיליונים שבאים מתחיל להתברר בהם מה באמת סוג הרצון שיש בהם, האם הרצון שלהם הוא באמת לגלות את הא-לוהות.

לגלות את הא-לוהות זה נקרא להידמות לא-לוהות, אחרת אנחנו לא מכירים אותו. אנחנו מכירים את הבורא בזה שמקבלים את התכונות שלו, מלבישים את התכונות שלו עלינו ואז מרגישים עד כמה שהן מתאימות לנו או לא מתאימות לנו. זה כמו שאני מלביש איזו שמלה עלי ומרגיש שזה מאתים לי או לא מתאים לי, עד כמה כן או לא, כמו שאנחנו מודדים בחנות את הבגדים. כך אנחנו מכירים את הבורא, עד שמגיעים למצב שמתאימים את עצמנו לגמרי. זאת אומרת, שתכונת ההשפעה מתלבשת על כל כוחות הקבלה שלנו, ואז אנחנו יכולים לעבוד גם עם כוחות ההשפעה וגם עם כוחות הקבלה יחד בצורה שלמה. שבפנים זה רצון לקבל ובחוץ הבגד הזה, "השמלה" הוא הכוונה על מנת להשפיע, ואז אנחנו דומים לבורא.

"וכדי שהאדם יקבל את כל זה מטעם להשפיע, יש תיקון של הסתרה, שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג. וזה נקרא על מנת שלא לקבל פרס." זאת אומרת שמספיק לי שאני עושה אותה פעולה או מבצע אותו רצון שהכוח העליון רוצה, זה מספיק לי לדעת את זה כדי לבצע אותו. זה נקרא כוח האמונה. "וכשיש לו הכלי הזה, תיכף נפתחות לו עיניו לקבל פני ה'. ובשעה שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תיכף נופל לבחינת הסתרה."

זאת אומרת, כל הגילוי והסתרה, גילוי והסתרה, הם כתוצאה מזה שדומים לבורא או הפוכים מהבורא. רק בזה. זאת אומרת, למה עכשיו אנחנו לא מרגישים את זה? כי מלכתחילה אנחנו נמצאים בצורה הפוכה מהבורא, הרצון לקבל שלנו שולט עלינו.

וזה נבחן לבחינת מיתה, היינו היה מקודם דבוק בהחיים, ולזה זכה רק בסגולת אמונה. לכן כשמתוקן מעכשיו ומתחיל עוד הפעם לעבוד בבחינת אמונה, אזי הוא מקבל בחזרה את נשמת חיים שלו. ואז הוא אומר, "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה"."

ישנם חברים שמבינים עניין, מרגישים את העניין הזה, מקבלים אותו ומשתדלים כך או כך, אבל איכשהו [משתדלים] להתמצא בזה, להיות בזה. ישנם כאלה שבקושי שומעים או בכלל לא שומעים, לא קולטים את זה. הם מסתכלים כמו ילד קטן שאתה אומר לו משהו והוא מסתכל עליך כך עם פה פתוח, הוא רוצה לקלוט אבל הוא לא מסוגל, כי עדיין הנשמה שלו היא כל כך גדולה שהיא לא מסוגלת לקלוט את הדברים האלה עכשיו. אלא היא צריכה לעבור עוד קצת ועוד קצת שלבים והיא תקלוט את זה הרבה יותר מאוחר.

לכן האנשים האלה שדווקא מבינים ומשתוקקים ומסתדרים מהר בחברה, בקבוצה, יש להם איזו תפיסה בזה, הם נשמות טובות אבל לאו דווקא נשמות עמוקות וחזקות, אלא נשמות עם רצון לקבל יחסית קטן. מה שאין כן אנשים עם רצון לקבל יותר גדול, נשמות כבדות, קשה להם לתפוס את הרעיון, קשה להם להבין ולהסתדר, הם לא מבינים, הם צריכים הרבה יותר זמן כדי להיכנס לעבודה רוחנית, כדי למצוא את עצמם, ובכלל לתפוס על מה מדובר. הם לא מבינים על מה מדובר.

אני זוכר את עצמי, רב"ש אומר "אמונה למעלה מהדעת" בשבילי זה היה מת, לא הרגשתי את המילים האלה. "מה הוא רוצה ממני? מה הקשר בין עבודה רוחנית וקשר עם החברים בקבוצה? מה זה, אנחנו משחקים כמו בגן ילדים, להיות ילדים טובים?". ואז יוצא, שדווקא הנשמות שמיועדות ללכת חזק, רחוק, קדימה יותר מאחרים, הן בהתחלת הדרך מאחרות, לא כל כך נמשכות קדימה כי יש להן כבדות ברצון לקבל. ועד שדרך כל הרצון לקבל הזה הן יתפסו, יקלטו את השיטה הזאת זה לוקח זמן. לכן כתוב "לא החכם למד". אלא אנחנו צריכים להמשיך ולהמשיך עד שדרך האגו שלנו, נתחיל לקלוט, להכיר מה נדרש מאיתנו, איך אנחנו נכנסים בכל זאת לעולם הרוחני.

שאלה: תיארת את הדוגמה כשעל הרצון לקבל מתלבשת מלמעלה כוונה על מנת להשפיע, האמונה. איך זה עובד, איך קורים היחסי גומלין בין שני החלקים?

אנחנו צריכים לעשות מה שהמקובלים אומרים, פשוט מאוד, כמו שכתוב "כשור לעול וחמור למשא", לעבוד כמו שבהמה צריכה לעבוד. כי אנחנו נמצאים בדרגת חי, בדרגת בהמה ולכן צריכים לעבוד כך עוד יום ועוד יום, ודווקא ליהנות מזה שאני עושה מעצמי בהמה ועושה את הפעולות של חיבור, של לימוד, של התקרבות וכך לאט לאט אני אתחיל לקבל הרגשה איפה אני נמצא.

אני נמצא בשתי מדרגות, במדרגת העולם הזה אני רוצה לעבוד עם האגו שלי ואני רוצה לעבוד יחד עם זה על דרגת החיבור עם האחרים, ושם בקשר בינינו, אני אתחיל לאט לאט להרגיש את תכונת ההשפעה, שהבורא יתגלה בינינו. בשתי המדרגות האלה אני תמיד נמצא, או באחת או בשניה. רצוי שאני כל הזמן אהיה בעלייה ממדרגת העולם הזה למדרגת העולם הבא, ממלכות לבינה.

תלמיד: זה מה שנקרא שהתכונה מתלבשת עלי?

זה נקרא שאני רוצה כל פעם להתלבש בתכונת הבורא, אלה בעצם כל התיקונים, כי סך הכול אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר עם הרצון לקבל, אסור לנו לנסות לעשות משהו עימו, אלא רק להלביש עליו כוונה על מנת להשפיע, זה בסך הכול התיקון. כל יתר הדברים, הם ממש נגד הבריאה. מה שהבורא ברא אנחנו תמיד צריכים להשאיר כמו שזה ויחד עם זה להלביש על זה רק כוונה על מנת להשפיע, כמה שאנחנו רוצים להידמות לו. זו בעצם כל העבודה שלנו, להגיע מדרגת החיה, הבהמה, מהרצון לקבל, לדרגת האדם, הדומה לבורא.

ובאמת אנחנו לא רואים בעולם הזה שיש שוני בין גוף האדם לגוף הבהמה, אין הבדל, אנחנו גם כן דרגת חי בגוף שלנו, אלא רק בהתנהגות החיצונית שלנו אנחנו יכולים להגיד "זה אדם ולא בהמה". נניח אם היה מגיע אלינו מישהו מגלקסיה אחרת והיה מסתכל, מה היה רואה? לפי הגופים זו אותה חתיכת חלבון, אוכלים ושותים ומתרבים, הכול אותו דבר כמו בהמות. רק מה שיש בנו זו היכולת להיות דומים לכוח עליון, להשפעה, ואז להרגיש את המציאות העליונה, מציאות בדרגת הבינה, שממנה אנחנו נגלה איך משתלשלים הכוחות ובאים ובונים את העולם שלנו ואותנו, אז אנחנו נגלה את הדברים.

זה מאוד מעניין, אנחנו רואים את זה גם מתוך לימוד האסטרונומיה, שהצטברו והצטברו עוד ועוד כוחות וירדו מדרגה רוחנית יותר ויותר למטה עד שהתחילו לבנות את העולם הגשמי. ולאט לאט, כשאנחנו משיגים כאן בתפיסה שלנו את העולם הגשמי, כשאנחנו נתחיל לעלות למעלה אז יחד איתנו, אנחנו נראה איך כל העולם הזה גם עולה יחד איתנו, ונכנס לכוחות עליונים רוחניים, והחומר נעלם ונשאר רק כוח, רוח, רק כוונה על מנת להשפיע שמתלבשת על הכוונה על מנת לקבל. זו בעצם הצורה שתתגלה בגמר התיקון.

שאלה: אתה אומר הרבה פעמים שאותם חברים שיש להם נשמות כבדות לוקח להם זמן להיכנס לתוך החכמה ולוקח להם יותר זמן כדי להתחיל להבין.

אני אומר כך מפני שזה כתוב כך, כי אנחנו לומדים שכל התיקונים מתרחשים מהקל לכבד. לכן כל הנשמות האלה שאנחנו מדברים עליהן, הנשמות הגבוהות, כמו אברהם, יצחק, יעקב וכן הלאה, וכל האנשים שחיו, שהיו מממשים את עצמם בזמן גלות מצריים ואחר כך בית המקדש הראשון והשני, שהיו קודם קשורים לא-לוהות ואחר כך נפלו, נשברו, היו בגלות, כל הנשמות האלה היו נשמות יותר זכות, יותר קרובות לבורא, היה להן יותר קל לתקן את עצמן.

רב"ש היה אומר שאפילו בתחילת המאה ה-20 אם היית אומר להרבה אנשים שיש אפשרות להשיג את הא-לוהות, מי לא היה מסכים איתך, היה זורק את הכול והיה הולך לזה. כי מה היה לאנשים סך הכול בחיים שלהם? אנחנו עם האגו הגדול שלנו בנינו עולם טכני גדול, על כל הבלבולים שלנו, המשחקים שלנו, הטלוויזיות וכן הלאה, מאיפה עשינו את זה? כדי למלא את האגו שלנו ואז אנחנו בזה בונים את ההסתרה, זה בדיוק לפי הרצון לקבל שלנו. לכן לנו הרבה יותר קשה עם הרצון לקבל הגדול הנוכחי להגיע לתיקונים.

אבל יחד עם זה, כשאנחנו כבר מגיעים לתיקונים, אז אנחנו סוחבים את כל הנשמות הקלות יותר. ועכשיו תתאר לעצמך איזה נשמות כבדות, גדולות יש בכל האנושות, לכן היא התרבתה במשך מאה השנה האחרונות פי חמישה או כמה, כדי לתת לכל אחד ואחד חלק יותר קטן ברצון לקבל שיוכל איכשהו להתחיל לתקן את עצמו, מזה באה הכמות. הכול מופיע לפי היחס בין האור העליון לרצון לקבל שצריך להיכנס לתיקון, להתאים את עצמו לאור העליון.

לכן אתה רואה מה שקורה כאן. יש היום 8 מיליארד אנשים כנגד כל אותו האור העליון שמאיר בינתיים עלינו, ובהתאם לכמה שאנחנו מתאימים את עצמנו לתיקון, או שנזכה לזה שאנחנו עוד יותר נתרבה עד 20 מיליארד איש או ההפך חס ושלום, שעל ידי מלחמת עולם אנחנו נקטין את עצמנו כי לא יהיה צורך, כי לא הולכים בדרך התיקון. הכול תלוי במאמץ שלנו כלפי האור העליון.

שאלה: אני לא מבין, כתוב, או בגלל שיש לי נשמה כבדה, או שאני לא מבין, כי אני לא מתייגע מספיק באהבה בין החברים, בלימוד.

אני לא יכול לתת תשובה כי בעצם גם זה תלוי בזה. אם אתה עושה הכול מה שתלוי בך, לא [יותר] מדי אלא בצורה נורמלית עובד, לומד, מחזיק משפחה באיזושהי צורה, אם הכול אתה עושה פחות או יותר מה שאתה יכול לעשות, וההתקדמות שלך היא תלויה בקבוצה והקבוצה תלויה בך, אז אתה נותן לבורא תנאים לטפל בך.

זאת אומרת, אתה מגיע למצב שאתה אומר לבורא כאילו, "תלוי בך איך אני אתקדם, אני מצדי עושה כל מה שתלוי בי". ואז אתה תראה עד כמה שכל השינויים שיעברו עליך, הם יהיו בהתאם למה שאתה צריך לעבור. זאת אומרת, אתה אפילו תדע מראש את פעולות הבורא כלפיך, שלפי זה אתה צריך להשתנות.

אתה תראה את זה, זו הרגשה פנימית, קשה להסביר את זה במילים. זה יהיה. אנחנו צריכים יותר ויותר להיכנס מיום ליום לעבודה הזאת. העיקר לשאול ואני אומר לכם את זה בוקר בוקר, העיקר לשאול את עצמי כל רגע מה אני עכשיו צריך לעשות. ולעשות זאת אומרת, מבפנים לייצב את עצמי, כדי לבצע את רצון הבורא לעומת הרצון שלי. שיהיו באדם שתי הרמות האלו, הרמה שאני רוצה וזו שהבורא כנראה רוצה.

ואז בו אני אבצע מה שהבורא רוצה על פני מה שאני רוצה ואני אשמח מזה. ואתם תראו שאתם מסוגלים את זה לעשות. אחר כך כל פעם אתם תגלו שזה אולי אתם, או לא אתם עושים את זה, שזה הכול עושה לא הרצון להשפיע, אולי אותו רצון לקבל.

וככה ממדרגה למדרגה אתם תבינו את המשחק הזה, אבל זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך אני יודע מה הבורא רוצה בכל רע נתון?

על זה מספר לנו הרב"ש במאמרים על אהבת חברים, על החיבור בקבוצה. כל העבודה שלנו מתבצעת רק בחיבור בינינו.

שאלה: הרגע אמרת, שהמצב שאנחנו נגיע אליו, זה הרצון להשפיע שהוא בתוך הרצון לקבל. איך אנחנו יכולים להגיע למצב הזה עכשיו?

אמרתי לך, אתה צריך לתאר שני מצבים, מצב "שאני רוצה עכשיו" ומצב "שהבורא היה רוצה ממני" ולהשתדל לעשות את רצון הבורא. וכך כל פעם שיהיו בי שתי מדרגות. לא לשכוח מדרגה אחת לעומת המדרגה השנייה. כל פעם להיות בשתי מדרגות, אחרת אתה מאבד גם את עצמך הגשמי הנכון וגם את עצמך הרוחני שיכול להיות. אתה צריך תמיד להיות בין שני העולמות.

שאלה: איך מתפתחת הרגישות של האדם ומה לעשות עם זה.

הרגשת האדם, רגישות האדם, סנסיטוויטי ((sensitivity, היא עולה בהתאם לעד כמה שהוא מרגיש את עצמו הפוך מהחברים ורוצה להיטמע בהם ומרגיש שהוא לא מסוגל. ורוצה לעלות אליהם ולהטמיע את עצמו בהם ולא מסוגל. וכל הדברים האלה הם עבודה פרטית, סודית, הייתי אומר כך, בתוך האדם שכך הוא עושה.

אנחנו לא כל כך מסתירים את זה להודות זה לזה, כמו נגיד ילדים בגן ילדים. אבל אחר כך כמה שנגדל אנחנו נסתיר יותר את הדברים האלה זה מזה, אבל זה עוד רחוק. ואפילו נשחק הפוך, שאנחנו מזלזלים זה בזה כדי לתת לחברים אפשרות להצדיק אותנו וכן הלאה. יש בזה הרבה משחק, ממש כמו בתיאטרון, שאנחנו עושים עבודה אחת מבחוץ ועבודה שנייה מבפנים.

עוד נדבר על זה. בינתיים מה שאנחנו מדברים בבוקר, את זה אנחנו משתדלים לממש במשך היום.

שאלה: מה אנחנו צריכים לתת ולעשות ביחד, כדי לעשות את רצון הבורא, רצון ה'?

רק לבצע מה שהרב"ש כותב. אני אפילו לא רוצה לעבור על התנאים שהוא מעמיד לנו, או איזה עצות שלו, כי אתם תקראו ואתם תבינו בעצמכם וכל פעם תבינו לפי הדרגה שלכם, לפי המצב שלכם. ואם אני אעביר את זה דרכי, אז זה יהיה כמו שאני מבין, כמו שאני מרגיש, כמו שאני מכתיב לכם. זה לא טוב. יותר טוב אם אתם תתחברו ישירות אליו ואז כל פעם תראו את עצמכם בצורה אחרת שצריכים לבצע הכל. לכן אני תמיד שולח אתכם למאמרים ולא שאני מספר לכם על המאמרים.

קריין: קטע מס' 71, של הרב"ש, "מהו בעבודה, איש אשר בו מום לא יקרב".

"מטרם שהאדם הולך לעשות מצוה ולברך עליה, הוא צריך מקודם לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, כלומר, אף על פי שעדיין אין לו הרגשת וחשיבות של תורה ומצות, הוא צריך להאמין למעלה משכלו, שהם דברים חשובים מאוד. שהאדם, מטעם שעדיין לא ראוי להרגיש את גדלותו של תו"מ, שזהו מטעם, שיש תיקון, המכונה שלא תהיה בחינת "נהמא דכסופא", שבגלל זה שורה בחינת הסתרה על תו"מ. לכן צריכים להתחיל בעבודה דלמעלה מהדעת, ולא להתחשב עם הרגשה שלנו, אלא מוטל עלינו לומר "עינים להם ולא יראו". ובשיעור ההתגברות באמונה על החשיבות של תו"מ, בשיעור זה האדם יכול לתת תודה רבה. כלומר, שהברכה, מה שהאדם נותן לה', תלויה במדת החשיבות של תו"מ.

(הרב"ש. מאמר 25 "מהו בעבודה, איש אשר בו מום לא יקרב" 1989)

אני יכול להסביר רק לפי השאלות שלכם. אפשר לקרוא שוב ושוב, גם זה יעזור, אבל בעצם צריכים להיכנס לתוך הפסוקים האלה ולהשתדל ללעוס אותם.

שאלה: למה במאמר הזה הוא אומר, להימנע מלחם ביזיון, וקורא לזה תיקון?

אנחנו צריכים לעלות לדרגה, שאני מגיע לאותה פעולה, שכמו שהבורא מתייחס אליי, כך אני מתייחס אליו. הוא בצורת ההשפעה ואני בצורת ההשפעה. ואז נעלם לחם ביזיון, נעלמה בושה, אנחנו נמצאים בהשפעה הדדית זה לזה ואז אין לנו בושה, אלא ההיפך, הבושה הופכת להיות ככבוד.

שאלה: האמונה, ההשפעה, להאמין, זה הכל אותו דבר?

אמונה זה כוח, השפעה בכוח, וההשפעה עצמה זה כבר בפועל. אני יכול לחשוב, וזה נקרא אמונה, ואני יכול לבצע וזה פעולת השפעה. כך אנחנו בנויים, אנחנו בנויים ממחשבה ומעשה. מה שאם כן כשנגיע ממש לרוחניות, שם המחשבה היא המעשה.

שאלה: מה המצבים האלה אומרים, האם הבורא ממלא אותנו, כדי שאנחנו נוכל לעלות למדרגה חדשה?

הבורא ממלא אותנו במידה שאנחנו מתאימים את עצמנו אליו. זה כמו שיש לך בפיזיקה, כשיש לך כלים שלובים, אז המים [עוברים] מכלי אחד לשני ואז יש ביניהם אותה רמת מים נגיד. אותו הדבר כאן, אנחנו צריכים להגיע לדרגת הבורא בתכונות שלנו, במשהו, ואז נתחיל להרגיש שהוא ממלא אותנו. ממש כך. אז כל העבודה שלנו היא בתוך העשירייה, בכמה שאנחנו מתחברים יחד, אז בזה אנחנו עושים כלי שהוא יהיה דומה לבורא בצורה כזאת שהבורא יתחיל למלאות אותו. ואז אותם מים, אור הבינה נקרא "מים", ימלא אותנו ונרגיש את עצמנו כך.

שאלה: לעיתים קרובות אנחנו מדברים על גדלות הבורא, אבל מהי הגדלות או הגדולה של התורה והמצוות, שהוא מדבר כאן?

תורה ומצוות זה אמצעים שאנחנו צריכים לבצע. תורה זה נקרא כל תוכנת הבריאה, מלמעלה עד למטה בהשתלשלות העולמות, פרצופים, ספירות, וממטה למעלה, איך שאנחנו עולים בחזרה לגמר התיקון, זה נקרא "תורה".

היא כוללת בתוכה גם מבנה וגם חוקים, איך הנשמות עולות ויורדות "בסולם יעקב" מה שנקרא, וכל זה נקרא "תורה". "המצוות" זה נקרא, פעולות שאנחנו מבצעים בזה שמקבלים מאור המחזיר למוטב ויכולים לעשות מאיתנו חלקים של נשמת האדם הראשון בעל מנת להשפיע, זה נקרא "מצווה", שאנחנו מממשים ציווי הבורא לתקן את עצמנו ולהצטרף יחד לנשמה אחת.

שאלה: "אם לא זכה לידיעת חשיבות התורה והמצוות", הוא גם מדבר על איזה תיקון שם, מה זאת אומרת לזכות לגדלות וחשיבות?

עד כמה שאני מעריך את פעולות ההשפעה, פעולות החיבור בינינו, לפי זה אני מוכן להצטרף לכלי הכללי ולגלות את הבורא ששורה בו.

שאלה: מה הכוונה שקראנו עכשיו, שאי אפשר להתחיל בתורה ומצוות עד שאנחנו נותנים ברכה לה'?

אנחנו רוצים להשתמש בכל הפעולות שלנו כדי להגיע לחיבור ולגלות בתוך החיבור את הכוח העליון, כדי לעשות לו נחת רוח. זה נקרא שאנחנו "נותנים ברכה", זה נקרא ש"ברכו בתורה תחילה", שלפני הלימוד שאנחנו לומדים, אנחנו צריכים לברך את התורה נגיד, את הלימוד שלנו. מה זאת אומרת לברך? שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מבינים עם איזה עסק גדול אנחנו עובדים, לאיזו דרגה הוא מעלה אותנו, עד כמה שאנחנו מעריכים מה שקרה לנו.

שאלה: זה התנאי לכל פעולה שאנחנו עושים בעשירייה, בכלל, אפילו בהפצה, בכל?

כן. בוודאי. על ידי זה דווקא אתה מתחבר לנותן, לבורא, ומתחיל להיות עובד שלו. זה מין מפעל רוחני.

שאלה: עלינו לשאול את עצמנו, מה הבורא רוצה מאיתנו בשיעור, בהפצה, בקבוצה, כאן השאלה ברורה, ובשאר החיים, כשאני עובד נגיד עם הילדים, או האישה, האם אז גם אני גם צריך לשאול את עצמי את השאלה הזאת, מה הבורא רוצה ממני?

תנסה לשאול מה הבורא רוצה ממך בכל מיני מצבים אחרים ואתה תראה עד כמה שבכל רגע ורגע בחיים שלך אתה יכול להיות מכוון למטרה. אל תחלק את החיים שלך לחלק ששייך לקשר עם הבורא וחלק שלא שייך. אז למה הוא שייך, לרצון לקבל שלך הבהמי? תנסה גם את זה איכשהו לשייך לקשר עם הבורא.

קריין: קטע 72 של הרב"ש, "מהו, שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים ,בעבודה".

"אם הוא מאמין, שהוא צריך לקבל, בשיעור זה הוא מרגיש את החסרון. וכשמרגיש את חסרונו, אז הוא הולך לראות את הסיבה "מדוע אין הוא יכול לתקן חסרונו". אז צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו, שחסר לנו ענין דביקות, שהוא בחינת השתוות הצורה, היינו כמו שכתוב "מהו רחום אף אתה רחום".

נמצא, בשיעור שהוא מאמין, שהבורא הוא המשפיע כל טוב לכל העולם, בשיעור הזה הוא גם כן צריך להשפיע להבורא. ואז, כשהאדם מאמין, שהבורא הוא המשפיע לכל העולם, מזה האדם צריך לקבל חשיבות וגדלות הבורא, כדמיון לאדם חשוב בגשמיות, שאנו רואים, שיש זכיה גדולה, אם יכולים לשמש אנשים חשובים, שמהשרות עצמו האדם מקבל הנאה ותענוג, ואינו צריך לשום תמורה אחרת. נמצא, כנ"ל, לפי שיעור האמונה בבחינת מוחא, בשיעור הזה הוא יכול לעבוד בבחינת אמונה.

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה" 1990)

(סוף השיעור)