שיעור בוקר 23.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 389, מאמר "מתן תורה",

אותיות ט"ו – ט"ז

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 389, מאמר "מתן תורה", מאות ט"ו.

אות ט"ו

"עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה (כנ"ל אות ב'). ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל" (כנ"ל אות י"ב), שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'.

ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חבירו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות.

ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות (כנ"ל אות י"ד), משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים."

קריין: שוב אות ט"ו.

אות ט"ו

"עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה (כנ"ל אות ב')". זאת אומרת, אין שום בדבר בתורה חוץ מעצות איך להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". בעצם כל חוקי הטבע, כל הטבע והבורא, "א-להים" בגימטריה "הטבע", הבורא עצמו זה הטבע, הכול מכוון אך ורק כדי לקרב ולהביא את הנבראים שנמצאים כולם ברצון אגואיסטי ובדחייה הדדית זה מזה, להתקרבות ולדבקות זה לזה. "ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל" (כנ"ל אות י"ב), שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'".

למה בכל זאת כתוב לא נתנו תורה ומצוות אלא לצרף בהם את "ישראל"? ישראל הכוונה לאלו שמשתוקקים להגיע לחיבור, לדבקות, לגילוי מטרת הבריאה - הם נקראים "ישר אל". "ישר" זה ישיר ו-"אל" זה הבורא, ואלו שמכווָנים להגיע לכוח הזה, לגילוי הזה, הם נקראים ישר אל, ולכן להם ניתנה תורה כביכול. זאת אומרת אם אתה רוצה להתקדם לזה שאתה מגלה את הכוח העליון, את מרכז הטבע, אז אתה נקרא "ישראל" ואתה יכול לעשות את זה על ידי כך שנתנו לך את המצווה הזאת, את הציווי, את האמצעי הזה שנקרא "ואהבת לרעך כמוך".

אחרת אי אפשר להגיע למטרה הזאת. לא תוכל להגיע לגילוי הבורא אלא "מאהבת הבריות לאהבת ה'" מה שנקרא, רק כשאתה מגיע לחיבור ברור, בטוח, הדוק עם הזולת. אהבת הבורא, קשר עם הבורא מתגלה רק בתוך התקשרות שלך לנבראים, שם אתה פוגש את הבורא.

"ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חבירו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות.

ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות (כנ"ל אות י"ד), משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים".

אם אדם יודע שהדרך היא להגיע לאהבת הבריות, לאהבת החברים, כבר לא תהיה לו אפשרות לסובב את עצמו לכל מיני כיוונים פילוסופיים אלא בטוח שכבר יש לפניו בעיה גדולה שהוא צריך להגיע לאהבה עם החברים, בתוך הקבוצה. זה לא חייב להתבטא באיזו צורה חיצונית, אלא בנטייה פנימית שכך צריך להרגיש כל אחד בתוך עצמו, שחיבור עם החברים שמכווָן להשגת הבורא, חיבור שבו אנחנו משיגים את אותה מידת החיבור עם הבורא, זה בעצם הכיוון שלנו.

שאלה: איך אנחנו צריכים להתייחס לאנשים שלא נמצאים איתנו בדרך, מה צריך להיות האיזון ביחסים?

אני צריך להיות כלפיהם פשוט אדם רגיל, אדיב, לא עושה רע לאף אחד, כאילו לא מתייחס אליהם. אני לא רוצה להגיד שאני מתייחס אליהם כמו לחיות, כדי שחס ושלום לא תחשבו שאני מתגאה, מתעלה מעליהם, אבל יש לי אליהם פשוט רק יחס יפה וטוב, ואני לא משתוקק להתקרב אליהם. אם הם לא נמצאים איתי באותו הקשר, באותה הנטייה, באותה הקבוצה, עשירייה, ארגון, אז אין לי אליהם שום יחס חוץ מרצון, צורך ומחויבות לגרום להם בכל זאת להבין מהי מטרת החיים.

אבל חוץ מזה, לא. חוץ מזה אני לא חייב להם שום דבר. אני צריך לפרסם את מטרת הבריאה, את ידיעת הבריאה, את ידיעת הבורא, אבל אני לא צריך להתייחס אליהם כמו לחברים שלי בקבוצה, בעשירייה שלי, שאיתם יחד אני נמצא בדרך. אני לא יכול ולא צריך להתייחס כך לכל באי עולם.

שאלה: אתה הגדרת "ישר-אל" בתור אלו שמכוונים לדבקות עם הבורא, אבל יש הרבה אנשים בעולם שמכוונים לדבקות בבורא לפי הבנתם.

אני לא מתכוון אליהם. זה שכל אחד נמצא בשיגעון שלו זה עניין שלו.

תלמיד: אז האם אפשר לדייק יותר את ההגדרה "ישר-אל"? כי אמרת שהם אלו שמכוונים לדבקות עם הבורא.

הדבקות בבורא היא לפי השתוות הצורה. דיברנו על זה אלפי פעמים שכמו שהבורא הוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים, כמו שהבורא מתגלה בחיבור בינינו, כך אם אנחנו מתכוונים לחיבור בינינו, ובחיבור ההדדי מתכוונים להתעלות למעלה מהאגו שלנו ושם להכיר את נקודת החיבור, אז מנקודת החיבור הזו והלאה אנחנו מתחילים להכיר את הבורא.

תלמיד: אנשים שהתעוררה בהם נטייה שנקראת "ישר-אל", יש להם נטייה להשתוות הצורה?

לא מיד, הם צריכים לברר את זה.

תלמיד: הנטייה להשתוות הצורה קיימת באותם אנשים שנקראים ישר-אל?

יכול להיות שכן. אתה שואל את זה בלי חומר, בלי בסיס, מאיפה אני יודע על מה אתה מדבר בכלל?

תלמיד: איך מגדירים בני אדם ששייכים לישר-אל? לפי מה אתה קובע את זה?

אני לא קובע, הם צריכים לקבוע על עצמם אם הם רוצים להתקדם, אם יש להם נטייה, הכול קורה מתוך הנטייה הפנימית שבלב. אם אדם משתוקק להגיע למקור הבריאה, ליסוד הבריאה, אז הוא מתחיל לחפש מהו מקור הבריאה ולהתקרב לזה. על ידי מה? ההשגחה העליונה מביאה אותו לקבוצה, הבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר לו "קח לך"¹. ואז אנחנו מתחילים לבנות את הקבוצה, ובתוך הקבוצה מתחילים להשיג את הכוח העליון, קשר עימו, וכך מתקדמים. אתה כאילו מרחף באוויר, אומר על מישהו, על משהו, אי אפשר לקבוע שום דבר כך.

שאלה: איך אני יכול לאשר, לוודא את ההתקדמות של העשירייה ושל החברים בעשירייה לקראת החיבור והדבקות בהתחשב בחומר הנלמד בשיעור בוקר ובכל הפעולות?

ככל שאני יותר ויותר מחשיב התקשרות בינינו על פני כוחות שרוצים להפריד בינינו, עד כדי כך שיש זמנים שאנחנו נמצאים בניתוק בינינו כמו תלמידי רבי שמעון שרוצים להרוג זה את זה, וכנגד זה אנחנו עושים מאמצים ורוצים כן להתחבר בינינו לקראת המטרה, כדי להשיג את הבורא, לא לשם מטרה אחרת, אז יוצא שבמצבים האלו, זה כנגד זה, אני יכול למדוד עד כמה אנחנו באמת מתקדמים לצורה אמיתית. כשתהיה לנו גם עביות גדולה וגם זכות גדולה, אלו סימנים, מדידות של הכלי הרוחני.

שאלה: מנקודת מבט של ואהבת לרעך כמוך, האם ניתן להגיד שהאגואיזם הוא החומר לעבודה הזאת?

כן, ודאי שהאגו שלנו הוא כל חומר העבודה שאנחנו עובדים עליו.

שאלה: כתוב פה בפסקה ""ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חבירו,". מה הכוונה "הנמצא עוד בטבע הבריאה", ושאהבת ה' ואהבת חברים מתאחדים לדבר אחד?

אנחנו צריכים לעבוד על אהבת הבריות, לראות עד כמה היא לא נמצאת בטבע שלנו, אלא ההיפך, כי זו תוצאה ישירה משבירת הכלי דאדם הראשון. ואת זה אסור לשכוח, שככל שאני מגלה שנאה, דחייה, ריחוק ביני לבין החברים, ואני בכל זאת מבין שהתיקון הוא בזה שנתחבר בינינו, אז אני מעמיד לפני תנאי שבא לי מהטבע, מהבורא עצמו - שאני עשיתי לך שוני, ריחוק, שבירה בינך לחברים, ואתה צריך להידבק אליהם עד כדי כך שלא יהיה שום הבדל ביניכם, "כאיש אחד בלב אחד".

הדבר הזה הוא בלתי אפשרי לפי הבנתנו, לפי שכלנו, לפי מהותנו, אבל הבורא יכול לעשות אותו וזה נקרא "נס". מה זה נס יציאת מצרים? שאנחנו יוצאים מהפירוד בינינו, ממצב שאנחנו חתוכים זה מזה לגמרי, נפרדים ורחוקים, למצב שכן אפשר לעשות חיבור. אנחנו עוברים את ים סוף, כבר אין את הגבול הזה שמפריד בינינו. אנחנו נכנסים כבר לשלבים, למצבים, שכן יכולים להתקרב, כן יכולים להרגיש שאנחנו נמצאים בשטח משותף, ובהתקרבות בינינו אנחנו משיגים אותו התנאי שבו מתגלה הכוח העליון.

אנחנו שוב חוזרים למערכת אחת שנקראת "אדם", וככל שאנחנו מתקרבים להיות אדם במערכת הזאת כשאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מגלים את מה שנקרא "נשמת אדם הראשון" והבורא שממלא אותה. האור הפנימי שממלא את הכלי נקרא "הבורא", והכלי עצמו נקרא "אדם", הדומה לבורא, הכלי והאור נעשים דומים זה לזה. כלי זה רצון לקבל, אבל בכוונה על מנת להשפיע הוא דומה לטבע האור שממלא אותו שהוא כולו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ואז בעצם מתאחד ה-"ואהבת לרעך כמוך" עם "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"?

כן. זה כבר סוף התיקונים.

שאלה: מה הוא בדיוק המרחב המשותף הזה שדיברת עליו, שאנחנו עוד לא מסוגלים להתחבר אבל זה המקום שבו אנחנו צריכים להתחיל להתחבר ולהתקשר?

המקום הזה הוא מחוץ למצרים.

תלמיד: מה זה המקום הזה? המצב הזה?

המקום הזה הוא התקרבות לארץ ישראל, התקרבות לרצון שכולו מכוון "ישר-אל", שכולו כבר יכול להיות מתוקן. מצרים זה אגו גלוי, אגו שאי אפשר לתקן. לכן יש מצווה לא לחזור למצרים אף פעם, זאת אומרת, לרצון לקבל על מנת לקבל כולו, הגולמי. אבל כל התהליך שאנחנו עוברים מיציאת מצרים והלאה אלו כבר תיקונים שמקרבים אותנו לכוונה על מנת להשפיע, וזה כבר נקרא "ארץ ישראל".

תלמיד: ומה קושר בינינו במצב הזה? כי אנחנו עוד לא מחוברים ועוד לא קיבלנו תורה.

הכול זה רצון אחד, אבל ברצון לקבל הזה יש לך שלבים - ד', ג', ב', א', שורש - וכך אנחנו מתקדמים.

קריין: אות ט"ז.

אות ט"ז

"ובהאמור מצאנו הפתח להבין, במה שעמדנו לעיל (אות ג' וד') בעיקר תוכנה של המצוה הזאת "ואהבת לרעך כמוך": איך מחייבנו התורה בדבר, שהוא מהנמנעות לקיומה?

אכן השכיל, שמטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה, אשר אז נשאלו: "אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?"

זאת אומרת, אנחנו צריכים לעבור מרצון לקבל על מנת לקבל, שהוא לגמרי הפוך מהבורא לפי הכוונה בעל מנת לקבל. לפי הרצון אנחנו לא מנותקים, לא מנוגדים לבורא, רצון זה רצון, כך הבורא ברא אותנו, אבל אם כוונתנו היא "על מנת לקבל" זו כבר בעיה, איך אני משתמש עם הרצון שהבורא ברא בי. וכאן אני צריך לראות עד כמה הכוונה הזאת בעצם מרחיקה אותי מהבורא. אנחנו רואים גם מהחיים שלנו, שאנחנו מודדים הכול לפי הכוונות, למה אתה מתכוון? מה אתה רוצה? העיקר זו כוונת האדם, איך הוא יכול להשתמש, איך הוא רוצה להשתמש במשהו בחיים שלו. ולכן, העיקר זה תיקון הכוונה.

מפני שבכלי הכללי של אדם הראשון, זאת אומרת באותו רצון שהבורא ברא, יש ד' סוגי רצונות - שורש, א', ב', ג', ד', וכדי לתת אפשרות לכל רצון ורצון לתקן את עצמו ולהגיע לתיקון, להידמות לבורא, כדי שתהיה לכל רצון הזדמנות שווה להגיע לבורא, אז בין כל הרצונות האלה נעשתה שבירה, כך שכל רצון נכלל מכל הרצונות. ואפילו אלו שיש להם רצון אגואיסטי מאוד כבד, גדול, הם נכללים מרצונות זכים, קלים, וההיפך, רצונות שהם זכים, קלים, נכללים מרצונות כבדים, קשים.

וכך בסופו של דבר, אחרי שבירת הכלי דאדם הראשון והערבוביה הזאת שנעשית במשך אלפי שנים, על ידי פעולות רבות שהאנושות עוברת, האנושות מתייצבת בסופו של דבר במצב שיש חינוך אחד, תרבות אחת, תורה אחת, בעיה אחת. מתחילים להבין זה את זה, להשיג יותר את הכוונות, את המטרות האגואיסטית זה מזה.

אנחנו רואים עד כמה העולם שלנו נעשה יותר ויותר עגול, עד כמה אנחנו לא רק רוצים להבין זה את זה, אלא בעצם אנחנו דומים, אנחנו מכירים. יש בינינו איזה שינויים חיצוניים בתרבות, בחינוך, בין יפן לאירופה ובין דרום אמריקה לסקנדינביה, אבל זה לא גורם לנו למין חוסר יכולת להתקרב זה אל זה. ולכן כל האנושות בסופו של דבר מגיעה לשלבים כלשהם שמתערבבים ומתחברים ונכללים כולנו זה בזה.

מה שמעניין כאן, ואנחנו עוד לא רואים ממש בצורה שלמה, עד כמה אותה הקבוצה שעברה שבירה ונקראת "ישראל" מבבל ועד היום, היא מעורבת בכל מקום שבעולם. אנחנו עוד לא מבינים מה שקורה כאן, עד כמה הם מעורבים בכולם, עד כמה הם נכנסים לכל מקום ומקום, אבל אנחנו עוד נראה עד כמה הקבוצה הזאת בעצם מחויבת להגיע לכל שלב ושלב של הרצון לקבל שנמצא באנושות ולהשפיע אליהם משהו מהקשר עם הכלי הכללי הזה של אדם הראשון.

עוד נדבר על זה, אלו דברים שצריכים להיסגר יפה וטוב ואז נבין מה קורה איתנו גם עכשיו, היום, בכל הערבוביה הזאת שקורית בעולם. אנחנו לא כל כך מבינים למה זה כך קורה ומה קורה עם הגורל של כל משפחה וכל אחד, ולאן אנחנו נדחפים על ידי אותן הפעולות מלמעלה שהבורא מעביר עלינו, אבל עוד מעט נוכל לדבר על זה בצורה יותר חופשית, וגם תהיה לנו יכולת פנימית להבין מה קורה איתנו ועם כל האנושות. אלו דברים מאוד מעניינים, זו בסך הכול הכנת הבורא לתיקון הכללי של הכלי שלו.

תלמיד: זה מרתק, אני רוצה לשמוע עוד על על הקבוצה הזאת מאותה שבירה מבבל, איך היא שולטת בעולם, איך היא משפיעה, מה היא עושה?

זו קבוצה שהבורא מסובב אותה, וזורק אותה בין העמים, ומכניס אותה בכל מקום ומקום באנושות, והיא צריכה לעשות שם כל מיני פעולות, היא לא יודעת אפילו מה היא עושה. והבורא שכביכול מרדים את חבריה ומכניס אותם בכל מקום, דרכם הוא מעביר כל מיני פעולות של תיקון משלו כלפי כל האנושות. והתוצאות, לאט לאט אנחנו נראה שהן מתגלות.

תלמיד: ומה תפקידם כרגע במערכת?

הם לא יודעים מה תפקידם. תפקידם זה להיות המעבר כמו שכתוב, שעם ישראל הוכן כמעבר בין הבורא לכל אומות העולם. כי הקבוצה הזאת שנקראת "ישראל", מלכתחילה כלולה מכל התכונות של אומות העולם וזה התחיל עוד בבבל וכך היא קיימת.

ולכן מפני שהיא כלולה מהתכונות של כל אומות העולם, אתה רואה שבקבוצה אין רוגע, אין שקט, אין חיבור, וקשה להם להיות מחוברים, ולא יכולים להיות מחוברים, ותמיד יש בהם כיוונים שונים ותסיסה ללא סוף. למה? כי הם כוללים בתוכם רצונות של כל בני האדם ולכן מה שיש בהם זו תוצאה מעד כמה בני העולם שונים ומנוגדים.

תלמיד: מתי החברים בקבוצה הזאת יבואו למיזוג? מתי הם יתאזנו, יירגעו?

מתי שיבינו מה תפקידם ויתחילו לטפל בקשר בין הבורא לכל הנבראים, אז הם יידעו איך הם יכולים להיות מסודרים, באיזו צורה, ובאיזה אופן, לאיזו מטרה, למה הם צריכים להיות מחוברים לבורא, וזה התפקיד שלהם, ולמען זה הם יתגברו ויתחברו למעלה מהאגו שלהם כי הם האגואיסטים הכי גדולים והכי מפוזרים.

תלמיד: איפה "בני ברוך" ביחס לקבוצה הזאת, מי הם? מה זה חלק פנימי בתוכם?

"בני ברוך" זו קבוצה שנמצאת כבר בשלבי התיקון, היא לא נמצאת בתוך עם ישראל ממש, אלא כבר יוצאת מגבולות עם ישראל וכוללת בתוכה כל מי שרוצה להצטרף לתיקון העולם. ולכן אנחנו כביכול נמצאים בהדגמה של העולם הבא, העתידי, האנושות העתידה. אנחנו רוצים לבנות את צורת האנושות העתידה מתוכנו, מתוך הקשר בינינו.

תלמיד: אז צורת האנושות העתידה שבני ברוך יקימו, למה היא לא מספיקה לתיקון העולם? למה צריך את הקבוצה ההיא של ישראל, אותה קבוצה גדולה ההיא שנמצאת בעולם?

לא. הקבוצה הזאת של עם ישראל של היום, היא בעצם כאיזה מין יסוד שעדיין קיים ויתרחב יותר אפילו, אבל העיקר זה איך קבוצה כזאת כמו "בני ברוך", תתרחב ותוכל לקבל לתוכה עוד ועוד בני אדם מכל העמים והלאומים וכך אנחנו נגיע לתיקונים.

תלמיד: אפשר להגיד שהכלי העולמי זה ישראל החדש?

כן, ודאי. אני לא רוצה לקרוא לזה כך כי היו כבר כאלו שמות, אבל זה באמת נקרא ישראל של היום. ישנן עוד קבוצות שעוד יתחברו. יש הרבה דרכים למקום, ועוד נתחבר עם עוד חלקים יחד ונמצא את הקשר בינינו ועם הבורא.

שאלה: אמרת שהקבוצה של ישראל היום, הייתה אמורה להיכנס לכל רמות הרצון של האנושות. יש בזה איזו משמעות? עליהם לתקן את הרמות האלה של הרצון?

על מי אתה מדבר, על הישראל המקורי, או על בני ברוך?

תלמיד: הישראל המקורי, היהודים שנמצאים בעולם ומצליחים בכל תחומי החיים המודרניים. למה זה קורה כך?

זה שהם מצליחים בכל צורות החיים זו כבר שאלה אחרת, אבל למה קיימת הקבוצה הזאת? כי בכל זאת מתוכה אנחנו רואים שבכל פעם האנושות מקבלת הבחנות חדשות והאנשים שנמצאים בקבוצה הזאת, הם מלכתחילה קובעים את הכיוונים העיקריים בהתפתחות האנושית.

אולי אנחנו לא כל כך מודעים לזה, לא יודעים על זה, אבל כשיש אדם מיוחד שנגיד קובע משהו לאנושות בעולם הזה, אז אם נוכל לבדוק, נראה שהוא כנראה מקבוצת ישר-אל כי אחרת לא היה לו אותה הכוונה להתקרב לבורא ולקרב לזה אחריו את האנושות.

תלמיד: אצלנו למשל היהודי הוא נשיא, יהודי אחר הוא סגן בממשלה. יש לזה איזה משמעות מיוחדת, עליהם לעשות תיקון מיוחד בזה?

כנראה שכן. זה פלא שקורה כך, אבל זה באמת מעניין, שבמדינה כל כך אנטישמית, כל המנהלים כביכול יהודים, וזה נותן תקווה לזה שתצליחו. אם לא תורידו אותם, אם לא תהרגו אותם, אז תגיעו להישגים.

תלמיד: השאלה שלי לגבי הרצון המקורי שבו נמצאים בישראל. איך עליהם לפעול, האם הם צריכים לעשות תיקון, או לוותר על רצונות העולם ולהפוך לקבוצה רוחנית?

לא, אנחנו נמצאים כבר בשלב האחרון של תיקון העולם, ולכן אנחנו מעורבים עם כולם בכל המציאות. אתה רואה מה שקורה בעולם, צריך לראות בכל מה שקורה שזה הכול תיקונים ולכן זו כבר ערבוביה עכשיו בעולם. אומנם היא נעשית על ידי המלחמות, אבל על ידי המלחמות, על ידי התפרצות האגו, אנחנו רואים שהפעולות והתיקונים הם מאוד מהירים.

ולכן אני רואה דווקא בהתנגשות הזאת שבין רוסיה לאוקראינה התקדמות מאוד מהירה לתיקון של כל האנושות. הרבה דברים הם מבררים ביחד כל אירופה ואירופה ואמריקה ועוד תראו מה יהיה עם הכלכלה העולמית, עם התפרצויות אחרות שיהיו בעולם סביב זה - אלה דברים גדולים.

אנחנו לא כל כך שמים לב, אבל יש בהתנגשות בין אוקראינה ורוסיה, לא סתם התנגשות בין עמים, אלא התנגשות תרבויות על צורת הקיום האנושי. הרוסים מיצגים משהו אחר לגמרי ממה שהאוקראינים, והם בעצמם לא מבינים. האוקראינים מרגישים עד כמה הם שונים מהרוסים, והרוסים לא כל כך מרגישים שהם שונים מהאוקראינים. זה תלוי במידת ההתפתחות.

מה שאני רוצה להגיד, בלי ביקורת על אף אחד, שעכשיו נעשה בירור יותר עמוק של האנושות, מאיפה אנחנו, מה איתנו, איך אנחנו צריכים להתקדם, איך אנחנו צריכים להתחבר וזו עיקר הבעיה, לא מי צודק ומי לא צודק, וכל אחד לוחץ על השני. אלא ככל שנחפש דרך לחיבור, בה בטוח שנצליח ואחרת נמשיך בהתקוטטות שיש לה סוף, אבל אני לא חושב שכדאי ללכת בדרך הזו.

תשאלו, אני בינתיים לא ממהר עם הבירורים האלה, כי אני לא רוצה שיבינו אותי לא נכון.

שאלה: אני מרגיש בתוכי, שכל מה שיש בי מתנגד לאהבת החברים. אני מרגיש שאני לעולם לא אוכל להגיע להשפעה, ושזה ממש הפוך ממני וקשה מאוד להשגה. האם זו איזו קפיצה שאני צריך לבצע? ואם כן, איך מבצעים את הקפיצה מהמצב שבו אני נמצא, למצב שאנחנו צריכים להגיע אליו?

במקרים כאלה כשהייתי כך אומר לרב"ש, הוא היה עונה לי, "עכשיו אתה סמרטוט כמוני". כי עד גמר התיקון, עד השלב האחרון, הפעולה האחרונה שאני עוד לא יודע מהי, אנחנו נמצאים במצבים שאנחנו הפוכים מהמצב המתוקן הבא. כל פעם אנחנו נופלים וקמים, נופלים וקמים, וכך מתקדמים.

אז לא להתייאש, אלא להבין שבכל רגע בכל זאת נעשים תיקונים, והם תיקונים קטנים שאנחנו לא יכולים לעקוב אחריהם, אבל זה כל הזמן כך נעשה ללא הפסק.

העיקר שאנחנו בכל זאת נמצאים יחד כולנו, וכולנו מחזיקים באותה מערכת, כולנו מחזיקים באותה הכוונה, ומי שנופל ולא נמצא בזה, אז החברים סוחבים אותו, כמו שאנחנו לומדים בערבות ההדדית, וכך אנחנו מתקדמים.

ובכל זאת התוצאה מהחיים שלנו שהלכנו בדרך להתחבר לכוח העליון.

שאלה: האם בני ברוך היא חלק מאותה קבוצה מקורית של בבל העתיקה?

בני ברוך של היום, אלה אותן הנשמות ששייכות ליציאה מבבל וקרובות אליהן. אחרת לא היו מתעוררות הנשמות הללו, כי ההתעוררות מגיעה מנקודה מרכזית וככה בספירלה יותר ויותר.

שאלה: אמרת שיצטרפו אלינו בהמשך עוד קבוצות, לאיזה קבוצות אתה מתכוון?

יש כל מיני אנשים שמתחברים ולומדים דברים שנראים להם כאילו רוחניים. ויש כאלה שהם ממש כמונו לומדים בשיטה של בעל הסולם או קרובה לזה. ואני חושב שבעתיד בכל זאת אנחנו נתגבר על כל מיני תנאים, פערים וחשבונות למיניהם ונבין שהחיבור בינינו הוא כזה שנוכל להתגבר על תופעות חיצוניות והפרעות חיצוניות ונוכל ולהתחבר.

תלמיד: הרבה פעמים אתה מזהיר מלהתקרב או לשתף פעולה עם כל מיני קבוצות.

זה יבוא בצורה טבעית. וודאי שאנחנו צריכים להיות רק בדרך שלנו, בעיקר אנחנו לא רוצים לקבל שום צורה חיצונית אחרת, אלא להיות כמו אנשים רגילים, ללא שום צביון, דת או סימן. מאידך אנחנו צריכים לדאוג לחיבור הפנימי, זאת אומרת מה שנהוג בעולם באנושות. לקבל את זה שזה הרצון הכללי של הבורא שכך נתלבש, נעביר את החיים שלנו, הזמן שלנו, העבודה, המשפחה וכן הלאה ובצורה כזאת נתקרב בצורה פנימית לחיבור בינינו ולאליו.

אות ט"ז

"ובהאמור מצאנו הפתח להבין, במה שעמדנו לעיל (אות ג' וד') בעיקר תוכנה של המצוה הזאת "ואהבת לרעך כמוך": איך מחייבנו התורה בדבר, שהוא מהנמנעות לקיומה?

אכן השכיל, שמטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה, אשר אז נשאלו: "אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?"." זה מה שאנחנו לומדים. אנחנו עומדים מול השאלה הזאת, האם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת? רק עדיין לא פונים אלינו, לאומה ולא לאנושות, אלא לקבוצות קטנות בעשיריות.

"ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש להדבר, ואמר: "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר הזה, שהוא כללות התורה, לאפשר לקיימה, שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות.

כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", בכל אותם התנאים המבוארים באות ג' וד'. כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו.

ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. אמנם מקודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה, ואין צריך לומר בזמן האבות, שהיו רק יחידים בארץ, לא הוכשרו באמת לקיים התורה על אופנה הרצוי, כי במספר קטן של אנשים, אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק המצות שבין אדם לחבירו, כפי הקוטב של "ואהבת לרעך כמוך", כמבואר באות ג' וד'. ולפיכך לא ניתנה להם התורה".

תלמיד: כשמגלים שאי אפשר לתקן?

כשמגלים שאי אפשר לתקן אז שמחים שהגענו לאמת.

תלמיד: אז איך אפשר להיות שמח שאתה לא יכול לתקן את עצמך? אתה לא תגיע לגמר התיקון.

אנחנו מלכתחילה לא הולכים לתקן שום דבר, זה טעות גדולה של ילדים קטנים שחושבים שהם יכולים משהו לעשות. כל העולם מלא קלקולים כאלה, כשכולם חושבים שהם יכולים לתקן את העולם. יש לזה אפילו שם, "מתקני עולם". אתה לא יכול לתקן שום דבר, כי אתה בעצמך מקולקל ואתה מקור הקלקול.

תלמיד: אני יודע שאני מקור הקלקול, אבל איך נגיע לגמר התיקון?

אתה רק יכול להרים ידיים, כתוב "ידיו לאלוהים", שום דבר חוץ מזה לא צריכים רק לבקש מהבורא שיחבר בינינו, יתקן אותנו וימלא אותנו באור שלו, בנוכחותו. על ידי זה שהבורא ישלוט עלינו אז אנחנו נוכל להתחבר, הרצון שלנו יוכל להיות מחובר, כי הבורא שולט ובאור שלו, בכוח שלו, אפילו אותם האגואיסטים הגדולים ששונאים זה את זה יוכלו להתחבר למעלה מהאגו שלהם. ואז הם יהיו כמו עוגה, שיש שכבה של אגו גדול, שכולנו נמצאים שם במצב השחור הזה, בהדדיות שלילית זה לזה, ועליו נכסה את זה, נסגור את זה באהבה בינינו, ונשלוט על כל פרט ופרט של שנאה באהבה.

אנחנו נבראים, אנחנו לא יכולים להיות בתכונה אחת בלבד, לכן הבורא מלכתחילה ברא את הכלי בכוח שלו ואחר כך שבר אותו. ולכן נמצאות בנו התכונות האלה גם שנאה וגם אהבה, ואנחנו צריכים לברר אותן ולחבר אותן נכון ביניהן. נעשה את זה.

תלמיד: אמרת לפני כמה ימים שאפילו כרית אני לא מסוגל לתת לחבר, איך אפשר להגיע מפה עד לאהבת הזולת?

זה נקרא הכרת הרע, שאתה באמת לא מסוגל לזה, לא רוצה את זה ובחיים לא תרצה את זה. אבל אם אתה מתחבר עם החברים ומעורר מכולכם את כוח הבורא שטמון בקשר בין החברים, באף אחד מכם אין אפילו גרם אחד של השפעה, תכונת הבורא לא נמצאת באף אחד מכם, רק ניצוץ, אבל אם אתם מתחברים יחד אתם יכולים את הכוח הזה של הבורא להוציא החוצה, לברר אותו, ואז אתם תעבדו עימו. זה כל העניין.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להגיע אם אני בעצמי לא מסוגל לתת כרית, אז החבר ייתן לי כרית?

באף אחד מאיתנו אין שום כרית, אף אחד מאיתנו לא רוצה לעשות שום דבר טוב לשני. אבל בזה שאנחנו מתחברים יחד, בזה שאנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו יכולת כזאת, שייתן לנו את התכונה הזאת, את הטבע הזה, אז אנחנו מקבלים את זה ממנו, באף אחד אין.

תלמיד: אני לא יודע איך אהיה מסוגל לקבל את זה על עצמי.

אל תדאג, את זה תשאיר לו, לבורא. על זה כתוב "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", ירד אלינו, יעשה בינינו חיבור, ויכסה אותנו בכוח השפעה ואהבה. זאת העבודה שלו, העבודה היא של ה', "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד."² אין מה לדאוג, אם תרצה זה יקרה. העבודה שלנו היא לרצות.

תלמיד: איך אני יכול לרצות את זה אם אני כבר לא רוצה את זה?

על ידי מאור המחזיר למוטב. איך אתה יכול למשוך את המאור הזה המחזיר למוטב? על ידי זה שאתה מסתכל על החברים, גם הם לא רוצים אבל מסתכלים אחד על השני, ומתוך כל מיני דברים שליליים קנאה, תאווה וכבוד כל אחד כלפי השני, מתוך השלילה הזאת הם מושכים עליהם אור עליון, כי לא יכולים לסבול עד כמה השני יותר טוב מהם.

אתה מבין איך מדברים שליליים יוצאת תוצאה חיובית? כמו שאימא אומרת לילד, "תסתכל על אותו ילד איך הוא מצליח, חכם, עשה נכון, תסתכל עליו, תעשה אותו דבר". אז על ידי זה שהיא מעוררת בו קנאה, תאווה וכבוד, היא מקדמת אותו להיות יותר גדול.

שאלה: מצב ביטחוני שהיה לפני עשרים שנה במזרח התיכון, לדעתי הוא התחיל בתורכיה, התגלגל בזמננו לכמה מדינות של ברה"מ, והוא יכול להגיע לסין בהמשך. אתה יכול להביע את דעתך על המצב?

אנחנו לא מדברים על פוליטיקה, אנחנו מדברים על תיקון העולם.

שאלה: כבר עברנו את השלב של קבלת התורה, נתינת התורה, אבל כל פעם הרצון משתנה, הכלי משתנה, איך אני יכול לתאר את המצב של קבלת התורה בינינו?

כל יום יש מתן תורה, כל יום התורה אחרת, כל יום יש כלי חדש, אור חדש ותנאים חדשים. כך אתה צריך לקבל את זה יום יום.

שאלה: יש חיבור אגואיסטי ויש חיבור בין אגואיסטים, זה מקום ומילוי. מילוי אפשר לתקן ומקום אי אפשר לתקן?

כן.

שאלה: במאמר כתוב שלא נתנו לאבותינו את התורה כי הם היו מעטים. האם "בני ברוך" כיום הם בכמות המתאימה לקבלת התורה?

כמות, הכוונה לגודל הרצון לקבל שבהם. כשיצאו מבבל, אם אפשר כך להגיד בצורה גיאוגרפית, או בצורה היסטורית, או בזמנים לפי ציר הזמן, אז לא היה להם רצון לקבל גדול שהיו צריכים לעבוד עליו. לא הייתה שנאה הדדית ביניהם שהיו זקוקים כנגד זה לקבל את שיטת החיבור, הכרת הרע במצב הלא מחובר שהם נמצאים וכן הלאה. לכן היו צריכים עוד להתגלגל מאותו מצב שנקרא "בבל", לאותו מצב שנקרא "ארץ ישראל", לאותו מצב שנקרא אז "מדבר סיני" ו"ארץ מצרים".

ואז כשהם עוברים את כל השלבים האלה, לא בהליכה שלהם על פני כדור הארץ ממקום למקום, אלא במאמצים הפנימיים שלהם, כשהם עוברים את כל אותן התופעות שהבורא נותן להם, אז הם מגיעים למצב שבאמת מתחילים להבין שמטרת הבריאה נמצאת למעלה מהחיים האלה. שהם לא חיים כמו חיות שסגורות בתוך החיים האלה, אלא שצריכים להתעלות למעלה. שאדם צריך לחיות למען מטרה נצחית, להתכלל בחיים נצחיים שהם לא תלויים כל כך במצב הגשמי. לכל זה צריכים התפתחות.

גם עכשיו אנחנו נמצאים בהתפתחות הזאת, והרבה אנשים והרבה עמים שלמים בעולם עדיין עוברים את ההתפתחות הזאת, זה על גבי זה.

תלמיד: לנו בבני ברוך יש את הרצון הזה?

מי שמגיע לארגון שלנו, ללימוד שלנו, ונשאר בזה, אז ודאי שיש לו כבר את השאלות האלה על מטרת הבריאה, מטרת החיים, והן שאלות עמוקות. הוא אפילו לא מרגיש אותן אבל הן כבר תופסות אותו ולא נותנות לו לעזוב את הדרך, אלא הוא רוצה להגיע לפתרון. אמנם לפעמים הוא נופל ועולה אבל זה בדרך, כך צריכים להתקדם, כי "אלף פעם ייפול צדיק וקם"³, כמו שכתוב.

שאלה: למה כתוב באות ט"ו הזדככות הגוף במקום הזדככות הרצון לקבל?

זה אותו דבר. בחכמת הקבלה כשאנחנו מדברים על הגוף, זה רצון לקבל. הגוף הזה יכול להיות גשמי, רוחני, לא חשוב איזה, אבל תמיד רצון לקבל זה גוף.

שאלה: כתוב באות ט"ו, "כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות (כנ"ל אות י"ד), משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים". מה זה אומר שמטרת מצוות "ואהבת לרעך" שמורה מטעויות?

אם אנחנו רוצים לבצע את כל המצוות, כלומר, כל הציווי שהתורה אומרת לנו לבצע כדי לתקן את הנשמה שלנו, אז בסך הכול אנחנו צריכים לבצע את זה על כל אופני הרצון לקבל שיש בכל אחד ואחד. או במילים אחרות, לתת כוונה על מנת להשפיע לכל רצון ורצון שבנו, שלא ישאר לעצמנו כלום.

שאלה: מה זה אומר "שמורה מטעויות"?

אז אנחנו לא נטעה.

שאלה: כתוב באות ט"ו "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". מה פרוש המילה "מאודך"?

בכל מה שאני יכול לתאר לעצמי שיכול להיות שייך לי, בקיצור. בכל הרצון שלך, בכל המחשבות שלך, את כל הכוונות שלך, ואת כל הנטיות שלך אתה צריך למלא באהבה.

שאלה: כתוב באות ט"ז, "לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב," השאלה, מה זה אומר, מה הייתה עבודת האבות?

הם לא יכלו לפתוח את הכלי של הנשמה שלהם בצורה אמיתית מפני שלא היו מספיק פרטים מגולים בכל נשמה ונשמה. אלא רק במספר גדול של אנשים, ובהתפתחות הכללית של הרצון לקבל 'בתוך המספר הגדול של האנשים האלה, רק אז אנחנו מגיעים לפתיחת הרצון לקבל האמיתי, ואז אותו אנחנו יכולים לתקן.

שאלה: לפי הכתוב באות ט"ז "אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?". מהו המצב בו אנחנו הופכים לאומה, ומהי ההסכמה שעלינו לתת כדי לקבל תורה?

אנחנו צריכים להגיע למצב שכולנו מבינים את המטרה, כל אחד במידה שלו. אנחנו צריכים להגיע למצב שכל אחד מסכים ללכת לקראת המטרה, כל אחד במידה שלו, כמה שהוא מסוגל. והעיקר אנחנו צריכים להסכים לזה שבלי תמיכה הדדית שבה כל אחד מתחייב לתמיכה הדדית הזאת בכולם, אנחנו לא נגיע למטרה.

אני משיג את המטרה שלי, אך ורק בתנאי שאני עוזר לאחרים, לכל החברים שלי בעשירייה. דרכם אני מגיע למטרה, רוצה או לא רוצה. כמו אנשים שנמצאים בסירה אחת, ונמצאים באחריות אחת, בערבות.

שאלה: איך להגיע לזכות גדולה יותר כשאני מגלה שנאה גדולה כלפי חברה?

מצוין, זה מצוין. אם אני מגלה שנאה יותר גדולה לחברות, אני צריכה להבין שזה בדיוק התנאי, זו ההזדמנות שהבורא נותן לי עכשיו להתקרב לחברות, בזה שאני מגלה שנאה ודחייה מהן.

תלמידה: ואם אני מרגישה שזה לא הדדי?

לא חשוב, הדדי או לא הדדי. אני מתקנת את עצמי ונותנת דוגמה לחברה.

שאלה: כתוב באות ט"ז, "שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה," מה הפירוש מ"עשרים שנה ולמעלה"?

שהם כבר מסוגלים להבין ולהרגיש את היחס ביניהם, ואת יחס הבורא אליהם. עשרים שנה זה נקרא עשר ספירות דאור ישר, ועשר ספירות דאור חוזר בפרצוף הרוחני של כל אחד.

שאלה: מה אמורות להרגיש חברות שעליהן אני מתפללת, האם הן מרגישות משהו בתוך הפעולה שאני מתאמצת בה?

אפילו אם הן לא מרגישות, זה פועל בהן, אחר כך זה יגיע להרגשה ברגש שלהן, יכול להיות שבינתיים לא.

שאלה: לשמוח ברוע שמתגלה ולרצות תיקון, לבקש מהבורא זה מובן, אבל יש ריכוז רק לתוך העשירייה, לתוך הקבוצה, ויש שנאה לעשיריות אחרות. האם זה גם בדרך, האם זה בסדר?

זה גם בדרך, וגם בסדר, אבל אני לא מבין למה זה מתגלה ולמה זה כל כך מדאיג אתכן? העיקר בשבילנו זה להיות מחוברים בתוך העשירייה.

קריין: אולי הכוונה לשנאה בין עשיריות שכוללת את המצב של המלחמה?

במצב של מלחמה אנחנו צריכים להיזהר מאוד שכל אותם התנאים שעכשיו מתגלים בין הצדדים שנלחמים במלחמה הגשמית לא ישפיעו על המצבים הרוחניים שלנו. כאן ממש חייב להיות "על כל פשעים תכסה אהבה", יש לנו כאן תרגיל ממש חשוב מאוד.

שאלה: למה יש הרגשה שאני תמיד במצב של ירידה, והמצב שלי הולך ומחמיר?

כדי שנתייחס נכון למצבים שעוברים, שהם באים מהבורא, וכדי שנתעלה למעלה מהרגשת הדחייה ונחזק בינינו את הקשר על ידי משיכה הדדית.

שאלה: תיקון העולם תלוי באיחוד שלנו או בהפצה?

תיקון העולם תלוי בחיבור בינינו ובחיבור של כל העולם.

תלמיד: ומה עם ההפצה?

בוודאי שזה שייך להפצה, ותלוי בהפצה, החיבור של כל העולם וודאי שתלוי בהפצה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעורר מישהו בעולם להקשיב לנו אם ההתעוררות הראשונה מגיעה מלמעלה. האם אנחנו רק מכינים את השטח למי שהבורא מעורר?

נכון, יופי. נכון אמרת. אנחנו מפזרים את החומר, אבל מי תופס את החומר? אלה שהבורא מעורר להם את הלב.

שאלה: למה שייכת הפצה, למצווה בין אדם למקום או בין אדם לחברו?

גם לזה וגם לזה. אנחנו בהפצה מסבירים עד כמה אנחנו צריכים להיות קשורים בינינו כדי להגיע לקשר עם הבורא.

שאלה: האם הכוונה הנכונה לפני הלימוד היא שאנו רוצים ללמוד לשמה ולהגיע להשפעה?

כן ודאי.

שאלה: המקובלים התפללו שעתיים לפני השיעור כדי לברר מה מונע מהם לפנות ישירות לבורא ממרכז העשירייה, איך לברר את זה אם מתוך העשירייה מגיעים רק אנשים בודדים, אחד או שניים?

זו בעיה. אם מתוך עשירייה יש רק אחד או שניים שנמצאים בתחילת השיעור, אז אין עם מי להתפלל. תתפלל לבד. אם אתה קמת ואתה נמצא לבד בשיעור, תתפלל עבור כל העשירייה. זה יעזור, גם לך וגם להם.

שאלה: הבנתי שלקראת הלימוד צריך לחדד את הכוונה ואת מטרת הלימוד, ושהלמידה היא הפעולה עצמה, האם צריך לחדד את הכוונה גם במהלך הלימוד?

כן, במהלך הלימוד ודאי, אנחנו מדברים על זה.

שאלה: היום אמרת משהו בסיסי על כך שהמצב שמתרחש, זה לא סתם עימות בין העמים אלא עימות בין תרבויות, בין מערכות, ציוויליזציות. אני מבין שהעימות העיקרי הוא בין הערכים המסורתיים שיש במזרח לבין הערכים המתירניים שיש במערב?

אני לא חושב שזו הבעיה עכשיו ולא כדאי לנו להיכנס לכל מיני הבחנות של תרבות, פילוסופיה ואופי של עם, זה לא יעזור לנו עכשיו, אנחנו לא נוכל לברר את זה, כי לא מכירים לעומק את היסודות שיש בבני אדם. הגישה הזאת לא תעזור לנו.

אלא לעת עתה אנחנו צריכים להבין, שזה לא כפי שחשבנו, שיש עם אחד, אלא יש כאן שני עמים, רוסים ואוקראינים, ובאמת צריכים לתת לכל אחד להתקיים בלי לחייב את השני. ובכלל דיכוי זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות ולא הולך יחד עם תיקון העולם, לא יכול להיות.

כשאני שומע "לחייב לשלום", זה בעיניי דבר הכי גרוע שיכול להיות. איך אתה יכול לחייב את האנשים לשלום, תסביר לי. אהבה זה דבר שצריך להגיע מתוך הלב, שלום זה שלמות, זה יכול להיות רק מתוך הלב. איך אתה יכול על ידי לחץ, על ידי זה שאתה מרביץ, שאתה מחייב, להגיע למצב שיאהבו אותך? לא. יכולה להיות "אהבה" כזאת מפני שאדם לא רוצה להגיע למכות, אבל לא שהוא יוכל לאהוב פעם את מי שנותן לו מכות, זה לא לפי הטבע של הרצון לקבל שלנו, זה יהיה שקר וכל פעם זה יקפוץ ויתגלה בצורה אחרת. אסור לנו לעשות את זה.

ובכלל אנחנו צריכים להבין שאנחנו חיים כבר במצב שלא יכול להיות שאנחנו נחייב אחד את חברו אלא רק בהסברה, שאנחנו נלמד את האדם איך לפתוח את הלב שלו לכוח העליון, לכוח האהבה, לכוח ההשפעה. רק בזה שאנחנו נשפיע האחד לחברו. בזה שלא נלמד זה את זה מלחמה, אלא ההיפך, שנגיע למצב כמו שכתוב בישעיהו, שלא יקומו איש על איש, אומה על אומה.

צריכים כבר להבין שבזמננו למרות שאנחנו מסוגלים להילחם זה כנגד זה, אנחנו לא מסוגלים לתקן על ידי זה שום דבר.

שאלה: באות ט"ז כתוב כי מספר קטן של אנשים אי אפשר אפילו להתחיל בעניין עסק המצוות שבין אדם לחברו, לפי הקוטב של "ואהבת לרעך כמוך". למה אי אפשר להתחיל בזה בכמות קטנה, הרי אנחנו נמצאים בעשיריות ואפילו כתוב ב"מיעוט הרבים שניים"?

אבל כאן מדובר על הנתינה מלמעלה למטה, ואי אפשר לתת לעשירייה מלמעלה איזו תורה בזמן שעדיין אין לה שום יסוד סביב הקבוצה הזאת. צריכה להיות אווירה כזאת, אור מקיף, שהוא מסובב את העשירייה הזאת וכך הם יכולים להתקדם, אחרת לא. המטרה האנושית באה על כולם, כמו שהוא אומר שחור, לבן, אדום, לא חשוב מי, הם כולם צריכים להיכנס לאותו קשר של אהבה בין כולם, לחזור לצורת אדם אחד.

שאלה: באותו עניין, לגבי מספר האנשים הנדרשים כדי לקבל את התורה, האם "בני ברוך" מקיימים את הכמות הדרושה?

נקווה.

שאלה: איזו חובה צריכה להתעורר באדם בקבלת התורה?

על ידי הלימוד האדם מעורר בתוכו את יסודות הטבע, אין כאן שום דבר מלאכותי אלא אנחנו מעוררים את המאור שנמצא ביסוד הטבע, במרכז הגלקסיה הרוחנית שלנו, ואותו מאור משפיע על כולנו ומושך אותנו לחיבור, למרכז שלנו. "מרכז" זה כל הרצונות, הבורא.

שאלה: אמרת שאי אפשר לחייב לאהוב, אבל מורגש שהבורא בכל רגע מחייב אותנו לאהוב, אחרת איך אפשר להסביר את הייסורים שאנחנו מקבלים ממנו?

על זה כתוב קודם באונס ואחר כך ברצון. שאנחנו לא יכולים לחייב לאהוב זה את זה, זה ברור, אבל על ידי פעולות הפוכות כגון מכות, צרות, אנחנו יכולים להסביר כולנו לכולם שאין לנו ברירה אלא אנחנו חייבים להתקרב ולאהוב.

שאלה: לפי מה שאני מבין מהמאמר, כדי להגיע למצב שבו אנחנו יכולים בעצם לעבוד עם התורה, אנחנו צריכים להגיע קודם למצב של מוכנות, של ערבות. וההמלצה פה היא קודם כל לעסוק במצוות של בן אדם לחברו, ביחסים בינינו, לפני שמתחילים לעסוק בבורא?

כן.

שאלה: עכשיו אנחנו משקיעים הרבה בתוך העשירייה בלנסות לחבר את הבורא לכל הפעולות, בכוונה בלשמה וכולי. איך משלבים את זה נכון?

אם אתה מדבר על תיקון הכוונה אז ודאי שלשם כך אתה חייב את הבורא, כי בלי זה לא תוכל לתקן את הכוונות. את היחסים ביניכם לא יכולים לתקן אם אתם לא משלבים בזה את הבורא.

תלמיד: כן, אבל כמו שהוא כותב באות י"ד, כשאני מחפש את הבורא, אין פה תובעים, אין לי כביכול את הביקורת שיש לי מול החברים.

יחד עם זה שאתם עוסקים בדברים כאלה, אתם לאט לאט מתחילים להרגיש עד כמה אתם תומכים ומחייבים זה את זה.

תלמיד: וזה הבורא?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. "הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר, את זה קח לך." (רש"י, דברים ל')↩

2. "והיה ה' למלך, על-כל-הארץ; ביום ההוא, יהיה ה' אחד–ושמו אחד" (זכריה, י"ד, ט')↩

3. "כי שבע, יפול צדיק וקם; ורשעים, יכשלו ברעה" (משלי כ"ד, ט"ז)↩