שיעור 12.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא "על סמך לשמה" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "על סף לשמה" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 2.

"זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים.

אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו.

לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

תלמיד: כתוב פה "זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי". איך חיסרון גדל, האם זה תמיד בצורה פרופורציונאלית לעבודת האדם או שיש קפיצות?

הבורא כבר מסדר אותו. אנחנו לא קובעים את החיסרון, הבורא קובע לפי היגיעה שלנו.

תלמיד: כתוב כאן "כל המעשים שאפשר להיות בעולם". מהם המעשים?

לתת, לקבל, אין לנו עוד מעשים. מורגש ברצון לקבל רק פלוס או מינוס.

תלמיד: אז אפשר כל החיים לעשות, לעשות, לעשות?

כך באמת אנשים עושים.

תלמיד: וכאן אנחנו לומדים, לומדים, לומדים, ואין דרישה אמיתית?

העניין הוא לחדש את המטרה, לחדד את המטרה.

קריין: קטע מספר 3, כותב הרב"ש.

"בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

קריין: קטע מספר 4, כותב הרב"ש.

"הכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים.

נמצא ששורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך, שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע. היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע."

(הרב"ש. 587 "עליון מברר לצורך התחתון")

קריין: קטע מספר 5, כותב הרב"ש.

"רק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.

כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.

אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע."

(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")

קריין: קטע מספר 6, כותב הרב"ש.

"צריכים לדעת, שמדרגת "שלא לשמה" היא מדרגה חשובה מאוד, ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה. ואאמו"ר זצ"ל אמר "עד כמה שהאדם מבין להחשיב את העבודה דלשמה, שהיא עבודה חשובה, הוא צריך לדעת, אפילו השלא לשמה עוד יותר חשוב מהלשמה, שאדם נתן שיעור לחשיבותה. כי אין האדם מוכשר להעריך את החשיבות של קיום תו"מ אפילו שלא לשמה. אבל בטח ששלימות קיום של תו"מ צריך להיות לשמה"."

(הרב"ש. מאמר 23 "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל" 1987)

קריין: נחזור על קטע מספר 3, כותב הרב"ש.

"בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

תלמיד: התחלנו לקרוא את הקטעים האלה כדי להתכונן לכנס, ואנחנו רוצים לבנות תהליך של הכנה נכונה, איך אנחנו יודעים שהתהליך הוא נכון? אנחנו קוראים עכשיו קטעים על לשמה, זה יפה, זה מרומם, אבל מה נקרא התקדמות לקראת הכנס מבחינת התוכן שלנו?

להתקדמות יש כמה סימנים. אחד הסימנים הוא שההתקדמות יכולה להיות רק על ידי הבורא, שהכול תלוי בו והוא קבע, ואם אנחנו הולכים בעקבותיו אז אנחנו מעלים כל פעם חסרונות חדשים שמתגלים מהשורש הרוחני שלנו, והבורא מתעטף ברצונות שלנו כבתפילה ומעלה אותנו, נותן לנו תשובה.

תלמיד: אז התקדמות היא להרגיש שאנחנו יותר תלויים בבורא בהכנה, בהתקדמות?

ההתקדמות היא בכך שאנחנו יותר מרגישים, מבינים, מה עלינו לעשות כדי להתקרב לבורא, כדי להיות לו תמיכה.

תלמיד: ואת זה אנחנו גם צריכים לבקש ממנו, שנבין יותר איך להיות לו תמיכה.

כן, ודאי.

תלמיד: רציתי לשאול לגבי השלבים. קראנו עכשיו שלושה קטעים והוצאתי משם כל מיני עקרונות שאנחנו מכירים כמו ביטול דאגה עצמית, בלי זה אי אפשר להגיע ל"לשמה", החשיבות של "לא לשמה", שחייבים להשקיע ב"לא לשמה" כדי להגיע אחר כך ל"לשמה", ושצריכים להרגיש שמחה בהשפעה. האם נכון לקחת כל עיקרון כזה ובמשך שבוע ימים לעבוד עליו, להעלות חשיבות, ולעשות כל מיני תחבולות כדי שהוא ייכנס עוד יותר פנימה או שיש דרך אחרת?

אני חושב שבזה שנהיה דבוקים למקור, לרב"ש או לבעל הסולם אפילו, ויחד נרצה להשיג את פנימיות המקור, את מה שהם כתבו, זה ייתן לנו את ההתקדמות הכי נכונה, הכי טובה.

תלמיד: אני לקחתי את זה מהמקור, אנחנו דבוקים, יש לנו שיעורים כמה שעות ביום, ואנחנו דבוקים למקור. רב"ש כותב על כמה עשרות עקרונות, שהם השלבים כדי להגיע "לשמה". האם צריך כל פעם לקחת כזה עיקרון ואיכשהו לטפח אותו, לנסות לעשות עם זה משהו או פשוט זורמים וזהו?

לא, זה לא נקרא זורמים, כי כשאתה לוקח עקרון אחד, אתה עוזב את האחרים, אחר כך אתה לוקח עקרון אחר, אז אתה גם עוזב את האחרים, ואנחנו צריכים להשתמש כביכול בכולם יחד.

תלמיד: איך להשתמש בכולם יחד? יש לנו ישיבת חברים שבועית, ולישיבת חברים צריך להיות נושא. למשל אנחנו רוצים לעבוד על גדלות רב, אז זה לא מספיק ששמענו, קראנו פעם שהרב גדול, אלא אנחנו צריכים לעבוד על זה, לשמוע מהחברים, לראות כמה קליפים, לקרוא כמה קטעים. בשבוע הבא אנחנו רוצים לעבוד על עוד נושא, על החשיבות של ביטול עצמי ועוד. בכל מקום אנחנו דבוקים במקור, זה ברור, אבל אולי שיטה כזו של התמקדות בנושא אחד היא לא נכונה?

לא, אנחנו צריכים להיות דבוקים בינינו ומהדבקות בינינו להשתדל להיות דבוקים למקור, למה שאנחנו קוראים מרב"ש או בעל הסולם.

תלמיד: בעוד כמה חודשים יהיה לנו כנס בנושא "לשמה".

כן.

תלמיד: האם יש עוד משהו שאפשר לעשות או מה שאנחנו עושים עכשיו זה מספיק? קראנו כמה קטעים, מחר נקרא עוד, האם זה מה שיש לעשות?

מה זה נקרא "לשמה", כך בגדול, בצורה רחבה ככל האפשר?

תלמיד: לפי מה שאני מבין זו מין יכולת שיש באדם להשפיע לבורא דרך החברים בלי שיהיה לו משהו מזה, בלי שום תמורה, מין כזה כוח אלוהי.

מה אתם חושבים?

תלמיד: ההגדרה מדויקת.

מדויקת זה למי שיש זיכרון. מה זה נקרא "לשמה"?

תלמיד: "לשמה" זה נקרא שאני מקבל כוח מהבורא כך שהוא הופך להיות יותר חשוב מעצמי, אני רוצה להשפיע לו, שזה מנותק מהרצון שלי.

אמרת בצורה לא נכונה. "לשמה" זה נקרא קודם כל לבורא מהאדם. מאיפה אני לוקח את הכוח הזה?

תלמיד: אני צריך לקבל אותו ממנו.

גם ממנו. מה אני רוצה בכוח הזה? להשפיע לבורא. מה חסר לו?

תלמיד: חסר לו רצון למלא אותו, אין רצון שהוא יכול למלא כי אף אחד לא רוצה להשפיע, והוא יכול למלא רצון להשפיע.

זאת אומרת, הבורא רוצה שישפיעו לו.

תלמיד: כדי שהוא יוכל להשפיע לרצון הזה.

כדי שהוא יוכל להשפיע להם. איך אנחנו סוגרים את זה במשפט יפה?

תלמיד: צריכים ללמוד לקבל מהבורא את מה שהוא רוצה לתת לנו, ולא את הטבע האגואיסטי שלנו.

זו לא תשובה, אומנם זה יכול להיות נכון, אבל לא על זה שאלנו.

תלמיד: לשנות את הטבע, לשנות את הכוונה שיהיו דומים לבורא. הבורא רוצה שהבריאה תהיה דומה לו.

גם נכון, אבל צריכים הסבר יותר מדויק.

תלמיד: אולי "עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך".

גם זה נכון, אבל זה לא כל כך ברור.

תלמיד: אולי בזה שיש תענוג מהשפעה, כי בזה אני גם ממלא את הבורא, הוא יודע שאני מקבל תענוג ממנו.

אם אני מקבל תענוג מהבורא אני משפיע לו?

תלמיד: אם אני משפיע ומזה מקבל את התענוג, אז אני משפיע.

לא כל כך.

תלמיד: קשר ואהבה, להחזיר לו אהבה.

כן, אז קודם כל צריכים לגלות אהבה, לסדר את האהבה, ואחר כך להשפיע.

תלמיד: התכוונת לכך שהבורא רוצה שנקבל רק על מנת שנעשה לו מזה נחת רוח?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, כל פעולה, כל מחשבה, צריכה להיות רק בשביל לעשות לו נחת רוח. זה מה שהוא רוצה.

נכון, כן.

תלמיד: הוא לא צריך מאיתנו שום דבר אחר.

כן.

תלמיד: ומה מביא אותנו להגיע למצב הזה?

שאנחנו מאתרים את החיסרון, והופכים אותו לחיסרון לתפילה, שהתפילה כוללת בתוכה את הכול, בקשה, קבלה, נתינה, את הכול צריכים לבטא בתפילה.

תלמיד: אבל חשוב לי קודם לזהות שעד עכשיו כל מה שעשיתי זה בעצם לקבל.

כן.

תלמיד: זה רק רצון לקבל.

כן.

תלמיד: לא עשיתי שום דבר להשפיע, ואת זה אני צריך לבקש.

כן.

תלמיד: הוא אומר שצריכים לקבל "תורת חיים". לקבל את החיים מתוך התורה, וגם "שבתרה אומר שיתן הכשרה לאדם שיהיה לו יכולת להרגיש חיים בתורה שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה." את המשמעות האמיתית של החיים שלנו.

ופה אתה נולדת, ואתה הולך מנקודה לנקודה, ואתה רוצה לגלות את המשמעות האמיתית, ואם אנחנו מגלים אותה בקשר בינינו לבורא, מתוך אהבה והשפעה, זה בעצם המילוי האמיתי של התענוג של התורה.

כן.

תלמיד: אולי שהוא רוצה שאנחנו נאהב זה את זה, כמו שהוא אוהב אותנו, שנזהה כמה הוא אוהב אותנו, וככה נאהב אחד את חברו.

זה גבוה מדי, אבל בסדר, זה נכון.

תלמיד: זה לרצות שיהיה לנו טוב, כדי שלו יהיה טוב.

זו שאלה.

תלמיד: שכל מעשינו יהיו רק לשם שמים, "לשמה" הכול בתוך המילה עצמה.

נכון.

תלמיד: אולי שאנחנו רוצים לשמח את הבורא בזה שהוא משפיע לנו. אנחנו מוכנים להתמלא באורו כדי לשמח אותו זה לשמה.

איך אתה עושה את זה?

תלמיד: כנראה שאנחנו צריכים לקבץ בינינו כוח גדול, חיסרון גדול ביחד כדי שנוכל להיות בתפילה כזאת, שנוכל לפנות את עצמנו, ולתת לו מקום כדי לשמח אותו.

כן.

תלמיד: אנחנו אולי מייצבים גדלות ורוממות ה' כל כך גדולה שאנחנו יכולים מתוך הגדלות שלו לחפש את החסרונות, את המקום שצריך תיקון בקשרים בינינו, ולבקש ממנו על זה.

יפה, נכון.

תלמיד: נראה לי שאנחנו צריכים לאתר את כלי הקבלה בו אנחנו מקבלים את השפע, ודרך החיבור שלנו לאותו הכלי והבקשה שלנו שהמאור יחזירנו למוטב, הבורא יכול להתגלות באותו הכלי.

בסדר.

תלמיד: להיות בתוכו כמו ברחם, בתוך הרחם הזה להיות איתו בדבקות, למרות שיש שם הסתרה, אבל זה צריך להיות ככה, עם אותה הסתרה ועם אותה הדבקות בתוך הרחם שלו.

כן.

תלמיד: מורגש כאשר גדלות הבורא ממלאת את כל הכלי בלי להשאיר מקום ריק, זה נחשב לשמה. האדם לא זקוק לשום דבר חוץ מלהרגיש את גדלות הבורא וזה מספיק.

בסדר. נכון.

תלמיד: נראה לי שזה מה שקורה עכשיו, שזה מה שהוא רוצה, שנדבר אליו כל הזמן. אם אני לבד, לדבר איתו, עם החברים, לדבר איתו, בשיעור, זה מה שהוא רוצה. כאילו, זו ההרגשה.

האם זה שכל הזמן נדבר עליו, לפחות יוציא אותי מהלופ של כל המציאות, כי אני תופס רק מר ומתוק, טוב לי רע לי? האם לדבר על הבורא עם החברים, להיות שטוף במקור הזה, זה מה שיעלה אותנו או אותי מהחשבון הזה של טוב לי רע לי ולהיכנס כבר לחשבון של אמת ושקר?

כן.

תלמיד: נראה לי שלשמה זה כשאני נהנה בו והוא נהנה בי, כלומר את כל הפעולות שלי והרצונות שלי אני מעביר לתענוג שברצון שלו, לפעולה שלו, והוא נהנה מזה, מהרצונות שלו, מהרצונות שלי, מהפעולות שלי.

טוב.

תלמיד: בסופו של דבר, מטרת הבורא היא להיטיב לנבראיו, לכן הוא ברא את הבריאה, לגלות את שמותיו וכינוייו. כדי שזה יקרה אנחנו צריכים להגיע ללשמה. כלומר שכל הכוונות שלנו, כל המחשבות שלנו, הן לעשות לו נחת רוח. וזה קורה בכך שהבורא בעצם מעורר אותנו לתפילה, אחרי זה בעשיריות אנחנו בונים תפילה, הוא גם מתקן את התפילה, הוא בסופו של דבר נותן לנו טעם ועונג ברצון להשפיע.

יפה.

תלמיד: כל פעם שאנחנו מדברים על הכנה ללשמה אתה חוזר ואומר שאנחנו צריכים להיות דבוקים במקור. מה זה להיות דבוקים במקור?

יכול להיות דבוקים למה שכתוב, יכול להיות דבוקים בעבודת האדם, עבודה רוחנית, שם גם יש מקור, אבל זהו.

תלמיד: מהי פעולת ההכנה ללשמה?

פעולת ההכנה ללשמה זה לזהות שאדם נמצא במצב של לא לשמה.

תלמיד: ומה זה לא לשמה?

לא לשמה, שברצון לקבל שלו הוא רוצה את כל המילויים שיכולים להיות ביקום וזה הלא לשמה שלו.

תלמיד: לא לשמה, שאני רוצה לעצמי את כל התענוגים שקיימים במציאות.

כן.

תלמיד: ולשמה?

שאני רוצה את כל התענוגים, המילויים שיש למשוך אלי ולהלביש אותם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: וזו כבר תהיה פעולה מלא לשמה לשמה.

כן.

תלמיד: איזו הכנה צריך לעשות כדי להיכנס ללשמה?

כדי להיכנס ללשמה אני צריך לפתוח בי רצון לקבל הגדול ביותר למילוי וארצה להפוך אותו לעל מנת להשפיע.

תלמיד: המעבר ללשמה קרוב בעצם ללא לשמה הגדול ביותר?

כן.

תלמיד: אם להכין את עצמנו לקראת מצב כזה, מהו האמצעי הטוב ביותר? כלומר, מקורות הם בעצם האמצעי שלנו כדי להביא את עצמנו להרגשה כזאת?

כן.

תלמיד: ויש מקורות שקרובים יותר ומקרבים יותר לעיסוק בלשמה ויש כאלה שפחות, או לא משנה במה אנחנו נוגעים?

אני לא יוכל להגיד. זה גם תלוי בשורש הנשמה. אומרים שתהילים מקרבים ביותר את האדם ויש שירים.

תלמיד: זה שורש נשמה של כל אחד. כנראה שיש לו מקורות שיותר מקרבים אותו. ושורש של הקבוצה, של הכלי שלנו כקבוצה שאנחנו לומדים יחד, מה מתאים לנו? מה יכול לקרב אותנו ללשמה? איזה טקסט? איזה מקור?

תהילים.

תלמיד: שנקרא יחד תהילים כקבוצה?

שנקרא יחד תהילים.

תלמיד: במהלך השיעור?

במהלך השיעור אין לנו זמן.

תלמיד: זאת אומרת, במהלך היום שנקרא יחד בעשיריות תהילים וזה יקרב אותנו יותר ללשמה?

כן.

תלמיד: מה פועל בתהילים שמביא אותנו ללשמה?

כך כתב דויד המלך.

תלמיד: אבל יש לנו גם בעל הסולם, רב"ש. מה איתם?

תהילים זה שירים לא כל כך ארוכים, אבל כתב אותם דוד המלך מתוך גילוי נשמתו.

תלמיד: כשאנחנו נקרא היום יחד תהילים בעשירייה. באיזו כוונה צריכים לגשת לקריאה המשותפת בתהילים?

מה שיש שם בתוך התהילים. להידבק דרך דויד המלך בבורא.

תלמיד: אז יש את המקורות שאנחנו קוראים במהלך השיעור של רב"ש, בעל הסולם שמקרבים לשמה. יש במהלך היום שנקרא תהילים ונעסוק בפעולות בינינו בעשירייה. יש לנו גם זמן של ישיבות חברים אחת לשבוע שאנחנו מתכנסים.

עד לכנס, שזה עוד חודשיים וחצי, במה אנחנו צריכים להתמקד? איזה נושא? יש כל כך הרבה נושאים בחכמת הקבלה והכול קשור ללשמה. איזה נושאים אנחנו צריכים להתמקד בהם כדי להתקרב יותר ללשמה? להגיע לכנס ממש בשלים לדרגה הזאת?

אי אפשר להגיע על כל אחד ואחד. בכללות זה ברור, שאנחנו צריכים לפתוח את הלב, והבורא שיאיר לתוך ליבנו וכך אנחנו נגדל לכיוון שלו, אליו. אבל יותר מזה אין..

תלמיד: האם נכון לתכנן נושאים קדימה, לקחת איזה נושא, תת נושא, סביב לשמה, ולברר אותו?

לא, אני לא חושב שכדאי לנו לעשות כזאת הפקה, מכאן ועד הכנס.

תלמיד: אז מה הגישה הנכונה מכאן עד לכנס? אם לא לפרק את עכשיו לכל מיני תתי נושאים, או תוכן עניינים כזה, שסדר של שלבים, איך ניגשים נכון לנושא המאוד גדול הזה שנקרא "לשמה"?

אתם צריכים יחד, הכי נכון זה יחד לבחור.

תלמיד: אפשר לומר שמשבוע לשבוע לנסות לאתר מה שמתעורר בינינו בשיעורים וזה בעצם עכשיו הנושא שמתבהר? מה שקורה בינינו?

אולי כך.

תלמיד: אבל לקבוע סדר נושאים מראש, לזה כרגע אין לנו שכל לעשות דבר כזה.

לא.

תלמיד: רציתי לשאול לגבי אדם שנכנס ללשמה, הדבר הזה קורה עליו כאילו בעל כורחו או זה בצורה שיטתית אתה נכנס ללשמה? איך זה קורה עליך?

מצד האדם הוא לא יודע בדיוק איך להיכנס ומה לעשות.

תלמיד: אז מה הוא עושה? מה האדם עושה אם הוא לא יודע?

הוא עושה את כל הפעולות שהמקובלים מייצבים עליו.

תלמיד: הזכרת כמה פעמים דרך המקורות, כאילו לשקוע בתוך המקורות. המקורות מכניסים את האדם ללשמה?

כן. יש יותר קרובות, ופחות קרובות.

תלמיד: אז אני מנסה לברר, בכניסה ללשמה מה התפקיד של האדם, מה בידיים שלו לעשות?

בכניסה ללשמה אדם צריך פשוט לכוון את עצמו ללשמה.

תלמיד: זה לא משהו שהוא יכול כאילו, יכול ללכת עליו והיא תכניס אותו ללשמה.

לא.

תלמיד: אתה יכול להיות מוכן ללשמה?

אדם, לא יודע.

תלמיד: שמענו שאנחנו צריכים להיות דבוקים בינינו, ומהדבקות בינינו להידבק למקור. כשהרב אומר להידבק למקור, וגם עכשיו שמענו שזה צריך לצמוח מתוך המקור. האם הפעולה שאנחנו צריכים להתקרב אליה כרגע היא פשוט קודם כל יחד לשטוף את עצמנו במקורות שנבחרים, שקשורים ללשמה, ולנסות מתוך המקורות להצמיח את השלב הבא, ולא לנסות לבוא ולהכתיב שהשלב הבא הוא בנוי מאחד, שתיים, שלוש, ארבע. האם זה התהליך? כאילו מבפנים החוצה ולא מהחוצה פנימה.

כן.

תלמיד: שמעתי שבכניסה ללשמה אדם צריך פשוט לכוון את עצמו ללשמה, מה זה אומר לכוון את עצמו ללשמה?

על מנת להשפיע ללא שום תנאים.

תלמיד: לפני כמה שנים חבר אמר איזה משהו, כשישבנו ודברנו, על ההבחנה של הנברא בכניסה ללשמה, ואז הוא אמר שכל הפעולות שהנברא עושה, שהאדם עושה, הצמצום, זה הכול מהפרספקטיבה של העליון הוא כמו קישוט.

כן.

תלמיד: שהוא רוצה להתקרב אליו. אז אולי כל מה שעושים ביחד סדנאות, שיעור והכול, לעשות את זה כמו, זה נורא יפה היה להסתכל על זה כמו כלה שמתקשטת ביום חופתה, שאנחנו סך הכול רוצים למצוא חן בעיני הבורא.

אז מה?

תלמיד: אז איך כאילו לגשת לעבודה בצורה כזאת אולי? זה שונה מאוד מעכשיו.

זה לא שונה, דווקא זה מכובד מאוד.

תלמיד: אתה אמרת בכניסה ללשמה אדם צריך פשוט לכוון את עצמו ללשמה. איך יכול לכוון את עצמו האדם למשהו שהוא בכלל לא יודע מה זה?

הוא צריך לראות את המקורות שמדברים בכל מיני צורות מה זה נקרא "לשמה", ואחר כך לראות האם הוא יכול לכוון את עצמו ללשמה.

תלמיד: ומה יכול לעזור לאדם לכוון את עצמו בצורה נכונה?

הכי נכון אם הוא ישתדל לעשות את זה בתוך קבוצה.

תלמיד: אז נניח שמעתי את הרב אומר על קריאת תהילים, אז לדוגמא אם אנחנו היום בשיחת עשירייה שלנו קוראים תהילים, זה משהו שיכול לעזור לנו לכוון את עצמנו לשמה?

גם כן, כן.

תלמיד: מובן הדגש על המקורות, יש לנו את הקטעים הנבחרים שעוסקים בהכנה ללשמה, הקטעים הקצרים האלה, ויש בעצם מאמרים שלמים של הרב"ש שכולם להרגשתי עוסקים בנושא הזה. האם יש צורה שונה שפועל עלינו קריאה של מאמר שלם במשותף לעומת קטעים קצרים?

לא, גם זה וגם זה צריכים.

תלמיד: אנחנו מתמקדים היום בפגישות שלנו בלקרוא חומר לימור, רב"ש ובעל הסולם. האם היום דווקא ספציפית להחליף את זה בתהילים, או לשלב את זה כחלק?

לשלב.

(סוף השיעור)