סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ג', פרק א,' אות א'
שיעור 1|5 ינו׳ 2019
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ג'
שיעור בוקר 05.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
תע"ס, כרך א, חלק ג, דף קא. עמ' 101,
"אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים"
קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', עמ' 101, דף ק"א. "אור ישר ואור חוזר".
אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים
פרק א'
מבאר ד' בחינות שבעביות שהן סוד ד' כלים, ושורשם. ובו ח' ענינים:
א. בכל העולמות יש בספירות של אותו עולם עצמות וכלים. ב. תחילה נתפשט א"ס בסוד כלים, ואח"כ נתלבש בהם האורות. ג. התפשטות האור מורה התעבות יותר ממה שהיה, דהיינו שנתעבה האור ונעשה עשרה כלים. ד. מסך נעשה בכלי מלכות. ה. מסך זה מפסיק בין עולם אצילות לעולם הבריאה. ו. זווג דהכאת אור א"ס ב מסך שמעלה אור חוזר ממטה למעלה. ז. עד מקום שמגיע אור א"ס הוא עולם אצילות. ח . ד' בחינות בהתעבות אור העליון: א) בהתפשטותו מכתר לחכמה; ב) בהתפשטותו לבינה שנוסף בו הרחקה; ג) בהתפשטותו לז"א שנעשה בו חלון ונקב צר; ד) בהתפשטותו למלכות שנעשה בו נקב צר והרחקה.
קריין: דברי האר"י.
אות א'
יש עצמות וכלים. תחילה נתפשט אור א"ס בסוד כלים.
ואח"כ נתלבשו בהם האורות, שהם העצמות.
"* א בכל העולמות יש בחינת ב עצמות ג וכלים. ד ותחילת הכל, ה נתפשט ו הא"ס בסוד יוד ספירות דאצילות בסוד כלים, כי הלא ענין ז התפשטות, מורה, ח התעבות האור יותר ממה שהיה, ונמצא, כי יוד ספירות אלו, הם יוד כלים, ונעשו מצד התפשטות הא"ס עצמו, ט רק שנתעבה האור, ונעשו כלים על ידי התפשטות. ואחר התפשטות הזה, אשר על ידו נעשים י' כלים. אז י נתלבש עצמות אין סוף בתוכם. וז"ס עצמות וכלים."
קריין: אור פנימי. אות א) קטנה מבארת "בכל העולמות".
פירוש אור פנימי לאות א'
"א) ה' עולמות הם, ונקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ועולם הוא מלשון העלם, כי אור א"ס ב"ה מתעלם בהם בכל פעם יותר כמו שמבאר הרב לפנינו.
ב) עי' לוח התשובות חלק ב' אות נ"ו.
ג) עי' לה"ת חלק א' אות כ"ה."
קריין: אות ד) קטנה מבארת "ותחלת הכל".
"ד) כלומר תחילת הכל שבכל עולם ועולם.
ה) עי' לה"ת ח"ב אות י"ד."
קריין: אות ו) קטנה מבארת "נתפשט ו הא"ס בסוד יוד ספירות דאצילות".
"ו) פירושו בלתי מושג, ונקרא אין סוף, לרמז, שספירת המלכות המסיימת ומפסקת את כל המדרגות, (עי' בלה"ת ח"א אות מ') אינה עושה כאן סיום והפסק כלל על האור העליון, אלא אדרבה, בה מתחלת השפעת האור."
אני ממליץ לקרוא את דברי האר"י בכל פרק א'.
קריין: נעבור לאות ב', דברי האר"י.
אות ב'
תקון המסך לעכב את אור העליון מלהתפשט בכלי מלכות.
והוא מפסיק בין עולם האצילות לשאר העולמות.
"כ והנה כאשר הגיע התפשטות הנ"ל עד המלכות דאצילות, ראה המאציל העליון, ל שאין כח בתחתונים לקבל האור ההוא אם יתפשט יותר, ואז מ כאשר נגמר הכלי העשירית דאצילות, נ נעשית שם מסך ופרגוד אחד, ס המפסיק בין האצילות לשאר העולמות שלמטה הימנו."
זאת אומרת, אור אין סוף מתפשט מלמעלה עד עולם האצילות, עובר דרך כל עולם האצילות, מגיע לפרסא וזהו. משם ולמטה כבר לא מתפשט.
אות ג'
בכח הכאת אור א"ס במסך, חוזר האור למעלה בסוד או"ח המלביש את אור העליון.
עד המקום שמגיע קו האור הא"ס, נקרא עולם האצילות.
כולם מסתכלים בתוך הספרים.
קריין: אות ג', דברי האר"י.
ע ואז הכה אור אין סוף יתברך, המתפשט עד שם, במסך ההוא, ואז, פ בכח ההכאה של הירידה, ופגע שם, חזר לעלות צ בסוד אור חוזר למעלה למקומו, ק ואז נגמר עולם האצילות בבחינת הכלים, ר ואז חזר הא"ס להתלבש בהן בסוד העצמות, כנ"ל, לכן ש עד המקום שמגיע אור א"ס, על דרך הנ"ל, נקרא עולם האצילות: ת כי האור עצמו הוא, רק שהוא אחר התעבותו כנ"ל.
קריין: שוב.
ע ואז הכה אור אין סוף יתברך, המתפשט עד שם," עד סוף האצילות. "במסך ההוא, ואז, פ בכח ההכאה של הירידה, ופגע שם, חזר לעלות צ בסוד אור חוזר למעלה למקומו, ק ואז נגמר עולם האצילות בבחינת הכלים, ר ואז חזר הא"ס להתלבש בהן בסוד העצמות, כנ"ל,"
האור מתפשט דרך כל עולם האצילות עד סוף עולם האצילות, מקבל מכה, חוזר, בונה כלים, ובפעם הבאה האור מתלבש כבר בכלים.
"לכן ש עד המקום שמגיע אור א"ס, על דרך הנ"ל, נקרא עולם האצילות: ת כי האור עצמו הוא, רק שהוא אחר התעבותו כנ"ל"
אות ד'
ד' בחינות בהתעבות האור העליון: א) קבלה מעליון, שהוא חכמה. ב) הרחקה מחכמה
שהיא בינה. ג) חלון ונקב צר, שהוא ז"א. ד) הרחקה מחכמה ונקב צר שהיא מלכות.
"א וענין התעבות האור הזה הוא, כי הלא הרואה אור גדול מאד, לא יוכל לסובלו, אם לא על ידי הרחקה או על ידי מסך או על ידי שתיהן. ב והנה הכתר שבאצילות, מאיר בו האין סוף, בלתי שום מסך ושום הרחקה כלל, לכן נקרא הכתר אין סוף. ג וחכמה, מקבל על ידי כתר. ד אך בינה, קבלה אור א"ס ע"י הרחקה, ה כי עתה הא"ס רחוק ממנה ויכולה לקבלו. ו והז"א, אינו מקבל האור, כי אם דרך חלון ונקב צר, אשר בתוך החלון ההוא עובר עצמות האור בלתי מסך כלל, אלא שאין דרך רחב רק צר מאד ז אבל הוא קרוב ח כי מן הבינה אל הז"א אינו רחוק. אבל ט נוקבא דז"א, נמשך לה האור דרך נקב וחלון, כמו הז"א, אך שהוא בהרחקה."
יש כאן כמה הסברים איך האור עובר מאין סוף עד עולם האצילות ומעולם האצילות מטה. עד אין סוף דרך עולם אדם קדמון זה אור דצמצום א'. בעולם האצילות זה אור דצמצום ב', זאת אומרת בהצטרפות כלים ממטה למעלה. ובעולמות בי"ע זה אור של תולדה, הארה בלבד.
קריין: דף כ"ו.
פרק ב'
מבאר ענין ד' עולמות אבי"ע, וההפרש שביניהם.
קריין: אות א', דברי האר"י.
אות א'
אין מסך בעולם האצילות .
כולם מסתכלים בספר. כי לראות את האותיות בעצמו גורם לתיקון, חוץ מזיכרון.
קריין: אות א'.
"הרי הם ד' בחינות, אשר בהם יובדלו פרטי האצילות מניה וביה, אבל א כולם הם בלתי מסך כלל ועיקר. ולכן נקרא עולם האצילות כי אור הא"ס עצמו נתפשט בכולו בלתי מסך."
אות ב'
למטה מאצילות אין א"ס מתפשט אלא דרך זווג דהכאה במסך שבסיום עולם האצילות.
ועה"ס עוברות דרך המסך לעולם הבריאה. וכן ע"י זווג דהכאה במסך שבסיום הבריאה עוברות העה"ס לעולם היצירה. וכן מיצירה לעשיה .
קריין: דברי האר"י. אות ב'.
"ואמנם משם ולמטה אין א"ס עצמו מתפשט, רק ב הארה היוצא ממנו דרך מסך, והוא, כי המסך ופרגוד המבדיל בין אצילות לבריאה כנ"ל הנה, מחמת אותו ג ההכאה של אור העליון המגיע עד שם כנ"ל, הכה בפרגוד ההוא, ומכח אותם הי"ס דאצילות שהגיעו עד שם. והכה שם בהאור שלהם, הנה ד נתנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא ונעשו למטה הי"ס דבריאה מהתנוצצות יוד ספירות דאצילות שעליהן על ידי המסך. מכח י"ס דכלים, נעשו י' ספירות דכלים אחרים, ומכח י"ס דעצמות, נעשו י"ס דעצמות אחרים דבריאה. וכן ה בסוף הבריאה נעשה שם מסך אחר, ו ומחמת הכאת יוד ספירות דבריאה בבחינת עצמות וכלים במסך, נעשו יוד ספירות דיצירה. וכן מיצירה לעשיה על ידי המסך ההוא. ובזה תבין למה נקרא זה אצילות וזה בריאה וזה יצירה וזה עשיה, כי יש מסך מבדיל בין זה לזה ואין ז זה דומה לזה כלל."
שאלה: באות הקודמת "אין מסך בעולם האצילות", הוא כותב "הרי הם ד' בחינות, אשר בהם יובדלו פרטי האצילות מניה וביה, אבל א כולם הם בלתי מסך כלל ועיקר." איך ללא מסך הם יובדלו?
הוא מסביר את זה למטה. מסך יש לך אפילו בראש דס"ג, בראש דע"ב, בראש דגלגלתא, יש לך גם מסכים. השאלה היא, מה מתכוונים למסכים. אנחנו קוראים "מסך", לכל דבר שמקשר על ידי דחיה. זיווג דהכאה שזה הכאה, על ידי הכאה נכנסים לזיווג. עד כמה שאני מכה ברצון לקבל שלי, כי אחרת אני לא יכול להתחבר, על ידי זה אני מתחבר.
לפי זה הולכים הלאה. בעולם אדם קדמון כאילו אין שם מסך, אין במה עדיין להכות. זאת אומרת האורות והכלים הם באים עקודים יחד, עוד אין הפרש ביניהם, הבדל ביניהם. אותו דבר באצילות. למה ראש דאצילות, אריך אנפין, נקרא "אין סוף"? כלפי הנבראים זה כך, כי אין עדיין הבדל בין אורות וכלים, אין עדיין הכאה ממשית. אלא התפשטות האור והכלי מעולם אין סוף דרך עולם אדם קדמון ואחר כך דרך האצילות שנקרא "אצלו", זה עדיין אורות וכלים שבאים יחד וכרוכים יחד, כמו שהוא אומר לנו, עד שמגיעים לאיזשהו מקום, ואז הם מתחילים להיפרד. ומשם ייפרד. ואז, כי ומשם ייפרד, יש באמת זיווג דהכאה. יש ביניהם גם יכולת להתחבר, אבל על ידי ההכאה.
מה שאין כן, כל הדרגות הקודמות, זה על ידי המעטת האורות והכלים ולא על ידי הכאות שביניהם, אין עדיין ביניהם התנגדות, הפכיות הצורה.
תלמיד: מעל הטבור אין רצון לקבל?
רצון לקבל ישנו, אבל השאלה היא כך, האם הוא מספיק בולט כרצון לקבל המנוגד לאור? רצון לקבל יש בכל דבר. כבר מקוצו שלי י', אם אנחנו מדברים על משהו, יש שם רצון לקבל. לא יכול להיות אחרת.
ממתי אנחנו יכולים להגיד נניח על המבנה החלבוני שהוא אדם, כשהוא רק טיפת זרע? ודאי שלא. כשמתחיל להתפתח ממנו משהו בתוך האם? גם לא. כשנולד, מהו? כל פעם אתה אומר, "מהו, מהו?" כאילו "מה אתם רוצים ממנו, מיהו?". מתי כן? מתי שגדל, נגיד בגיל עשרים, כשעומד בפני עצמו, זה נקרא "כלי". אם האור שולט עליו, זה לא נקרא "כלי". לכן הוא אומר שבעולם האצילות אין כלים. אין הבדל בין אור וכלי בצורה כזאת שהכלי נמצא מנוגד לאור, הכול על מנת להשפיע.
אחרי שישנה שבירה, מתקנים את השבירה בצורה שמרגישים אור וחושך, ימין ושמאל, במיוחד בקו האמצעי, עד כמה שהם מתקשרים זה עם זה, שכאן זו אמונה למעלה מהדעת, כל המאבק שאנחנו צריכים לעשות. בינתיים אנחנו רק מאתרים את המקום, איפה יש כאן ההתנגשות בינינו לבורא, התנגשות בין רצון לקבל שלנו עם האור, איך אנחנו מעמידים אותם זה מול זה. אנחנו בורחים מהמקום לאתר את הדברים האלה, הם מאוד לא נעימים לנו. איך נתקשר בינינו בצורה כזאת שנהיה מספיק בקשר בינינו לראות את המקום שהוא מנוגד לבורא, שבמקום הזה גם הבורא וגם הניגוד אליו מתגלים. אז אנחנו מתחילים לברר. והבירור הזה הוא מתחיל מעולמות בי"ע. בעולמות בי"ע ממש.
הבירור הוא, שעל ידי הבירור אמנם אנחנו רוצים להתכלל בעולם האצילות, אבל כשאנחנו נכללים ממטה למעלה בעולם האצילות, אנחנו רוצים להתכלל עם הכלים שלנו באור שבאצילות. לא כמו שאצילות כשהוא ירד מלמעלה למטה עד עולמות בי"ע, ואז שם לא היה הבדל בין אורות וכלים. כשאנחנו נכנסים לשם, אנחנו נכנסים כולנו אגואיסטים, אבל אנחנו רוצים שלא יהיה הבדל בינינו לאור.
זאת אומרת, נכללים בדוגמאות שיש לנו באצילות בכל הדרגות של האצילות, שאין הבדל בין אור לכלי, ואנחנו כן רוצים להתכלל במדרגה, במדרגה, כל פעם יותר למעלה, שלא יהיה הבדל בינינו לאור. אבל אנחנו מגיעים לשם עם העביות. מה שאין כן, מלמעלה למטה לא הייתה עביות. זה ההבדל בין התפשטות מלמעלה למטה וממטה למעלה, שאנחנו מתאימים את עצמנו לאותן הדוגמאות שיש לנו מלמעלה.
תלמיד: אם בעולם האצילות אין את ההתנגדות, איך מקובל יכול לרשום על ההבדל בין הדרגות?
ישנו הכול. כשאנחנו נכנסים, שם יש. הוא מדבר על אצילות עצמו. כשאנחנו נמצאים אנחנו כבר מכניסים לשם את הרצון לקבל שלנו, אנחנו מעלים אותו מבי"ע לאצילות. באצילות יש אור החסדים, וכשאנחנו מעלים לשם כלים נעשה בו אור החכמה. ובכלל, בכל העולמות אין לנו אור החכמה, זה אור חכמה כזה שזו הארה קטנה בלבד. אפילו בעולם א"ק. אלא כשאנחנו מביאים את הרצון לקבל שהוא הפוך מהאור, בג' קווים, כשאנחנו מכניסים אותו ורוצים שהוא יהיה "חשיכה כאורה יאיר"1, אז אנחנו מדליקים את האור בכל העולמות.
תלמיד: אפשר להגיד שההתנגדות הזו זה חומר הדשן שמפרה את האדמה? לזה התכוונו קודם?
בוא נגיד כך, שיהיה, כן. יש בזה עוד, אבל נגיד כך.
שאלה: לא ברור איך נכנסים עם עביות ובהשתוות הצורה.
איך עם העביות יכולים להיות בהשתוות הצורה? דווקא. בלי עביות אין בכלל שאלה על השתוות הצורה. מי יהיה בהשתוות הצורה אם לא העביות?
תלמיד: מה הופך את החומר העבה להשתוות הצורה?
צמצום, מסך, אור חוזר, שאני רוצה עם העביות שלי דווקא להיות שווה לאור, לבורא. אלא אם לא עביות אז מי זה האני? אני מזהה את עצמי מזדהה עם העביות.
אני בכלל לא מבין מה השאלה. אני הנברא. מי זה הנברא? הרצון לקבל על מנת לקבל. אני צריך לעשות תיקונים שאני אזדהה עם הבורא. זאת אומרת הכוונה שלי על מנת לקבל פסולה, אני עושה עליה צמצום. איך הלאה אני עובד, כמה אני מסוגל להשפיע על מנת להשפיע, אפילו לקבל על מנת להשפיע, אלו מידות ההתאמה שלי לבורא, לאור.
תלמיד: מה מחבר חלק עבה לחלק זך?
אם אני עושה צמצום, מסך ואור חוזר, החלק העבה הופך להיות לחלק הזך. נניח שיש לך עביות של גרם אחד ולי יש עביות של עשרה טון. אם אני את העביות הזאת של עשרה טון שם תחת המסך ואור חוזר, אני עולה למעלה ואז אני נמצא למעלה ממך נגיד בחמישים דרגות, אמנם אני עבה, שמן, מגושם, אבל העובי הזה הפך להיות לזכות. זאת אומרת אני ממשיך להיות עבה, אבל כולו על מנת להשפיע, כולו מתנוצץ מהאור. מה שאתה בגרם אחד רק מתנוצץ.
תלמיד: מה מצרף את החלק העבה לתוך החלק של השתוות הצורה?
העביות שלו. שהוא עושה על העביות שלו צמצום, ואחרי הצמצום שלא לקבל לעצמו הוא קונה מסך להשפיע על מנת להשפיע ואולי אפילו לקבל על מנת להשפיע, ועל ידי זה הוא קובע את הדרגה הרוחנית שלו. אם הוא עושה רק צמצום הוא עדיין לא נמצא ברוחניות, הוא רק יצא מגשמיות.
שאלה: השאלה שלי היא לגבי דברים שאתה אומר והם לא קורים. אתה יושב, מביא ספר, אומר לחבר "תסתכל", והוא אומר "לא, הכול טוב, לא צריך". איך להסתדר עם אחד כזה?
אתה הבאת למישהו ספר?
תלמיד: הבאתי לנו.
מה זה "לנו", צריך להיות ספר לכל אחד ואחד.
תלמיד: אין מספיק, מה אני אעשה.
מה זה אין מספיק, אין לכם ספרים משלכם? אז מה הבעיה, אני אתן לך מתנה. אם אין מספיק ספרים אז קונים. בוא נבדוק, כמה זה עולה?
תלמיד: רב"ש עולה 190 ותע"ס 290.
תע"ס 290 ש"ח? זה יקר.
תלמיד: זה שישה כרכים.
אני מבין שזה שישה כרכים.
תלמיד: בזמן האחרון התחלנו להדפיס כמויות קטנות בגלל שאין לנו מחסן, ולכן העלויות שלנו הוכפלו. במקום לייצר 1000 אני מייצר 200 או 300, וזה פשוט מכפיל את העלויות.
לא, אי אפשר ככה. מי אמר לך כך לעשות?
תלמיד: כבר תקופה שאנחנו עושים כך כדי לצמצם את המקום במחסנים. בכל הספרים צמצמנו.
אני אמצא לך מקום. אסור כך לעשות.
תלמיד: אתה אומר לקרוא "כלים" עם דגש והקריין קורא ללא דגש, וזה קשה לי. כבר אמרת את זה אלף פעם, יש כל מיני דברים כאלה שאתה אומר ולא עושים. איך יש לך סבלנות?
אתה לא יכול לשמוע את זה ובגלל זה אתה מתבלבל?
תלמיד: גם הסבלנות שאני עוד אוגר, נעלמת.
אני אתן לך כדור נגד עצבים. באמת, מה אני אעשה איתך?
תלמיד: תגיד לקריין לקרוא כמו שצריך.
את זה אי אפשר, זה קריין שאין מה לדבר אליו, אתה צריך רק לדבר לעצמך. תגיד לעצמך שאתה הולך עכשיו להתגבר ולא לשמוע כלום כאילו שהאדם הכי קרוב אליך קורא. אז לא אכפת לך אפילו שהוא מתבלבל ולא קורא נכון, אלא מתוך האהבה נעים לך לשמוע אותו. תתגבר, מה לעשות. תגיד שזה הבורא שם לפניך, תראה איזה מכשול.
תלמיד: אלה דברים שאתה אומר וכאילו לא קורים, כאילו מתעלמים מהם.
לא, הוא קורא דווקא יפה, אני לא הרגשתי בו איזה פגם. כנראה שיש לך עליו איזה עין, כן?
תלמיד: לא יודע.
תתגבר, זה בסדר.
קריין: אנחנו בדף ק"ז, דברי האר"י, אות ג' למעלה.
אות ג'
"החילוק שבין אצילות לבי"ע שבאצילות אין מסך כלל. ובבריאה מתמעט האור ע"י מסך א'. וביצירה ע"י ב' מסכים. ובעשיה ע"י ג' מסכים. אבל בד' בחינות של התעבות האור העליון אין שום הפרש בין עולם לעולם."
צריך להיות כאן פסיק. "החילוק שבין אצילות לבי"ע" פסיק, "שבאצילות אין מסך כלל." אחרת זה מבלבל.
הלאה, אות ג' עצמו.
קריין: אות ג', דברי האר"י.
"אמנם החילוק שיש בין אצילות לג' עולמות, הוא, שאצילות אור הא"ס נוקב ועובר בו עד סוף האצילות בלתי שום מסך כלל אך משם ולמטה יש מסך. וההבדל בין בריאה ליצירה, בהיות לבריאה מסך ומבדיל אחד, וליצירה שני מסכים, ולעשיה שלשה מסכים, ואמנם בפרטות העולם עצמו ח כמו שיש ד' בחינות באצילות בפרטן, כנ"ל, ט כן יש אלו ד' בחינות בבריאה עצמה וכן ביצירה עצמה."
הוא מגדיר לנו, יש לנו כאלה הגדרות.
פרק ג'
"מבאר ד' זווגי הכאה בד' בחינות המסך, המוציאים ד' קומות חו"ב
תו"מ, זו למטה מזו, בד' עולמות אבי"ע. ובו ה' ענינים:"
קריין: אות א', דברי האר"י.
אות א'
"בעולם אצילות מאיר א"ס ע"י התלבשותו בקומת חכמה.
* גם דע, כי הלא א כדי שאור הא"ס יוכל להאיר בכל אצילות צריך שיתלבש עצמותו תוך החכמה ואחר התלבשותו בחכמה אז מתפשט בכל האצילות, ועל ידי מלבוש זה לבדו יכול כל האצילות לקבל מן הא"ס ב וזה סוד כולם בחכמה עשית."
* ע"ח שער מ"ז פרק ב'.
זאת אומרת, זה שהאור העליון נמצא בכתר זה לא אומר כלום. זה שמגיע לחכמה, מחכמה הוא מתפשט ומתפשט בכל הפרצוף או בכל העולם. זה מה שחשוב, אור החכמה שיוצא מהחכמה ומתפשט ממעלה למטה זה בעצם האור שנמצא במדרגה, לכן כתוב "כולם בחכמה עשית" ולא כולם בכתר עשית. כי העיקר בשבילנו זה האור שמתפשט מהחכמה.
אות ב'
"בעולם הבריאה מאיר על ידי התלבשותו בקומת בינה, והחכמה נעלמת שם."
אני רוצה עוד להוסיף, שלכן אנחנו לא כל כך סופרים את עולם א"ק. אנחנו אומרים שזה עולם של שורשים, עולם של כתר, וכל תחילת התיקונים וסוף התיקונים ובכלל הכול זה בעולם האצילות. עולם האצילות הוא העיקר, שהוא אור החכמה ושם זה בניית הכלים ובניית התיקונים והכול נמצא בחכמה. ובינה? בינה חוזרת לחכמה, ומלכות נמשכת לבינה ודרך בינה מגיעה גם לחכמה. בקיצור, רק עולם האצילות הוא בעצם המקום שבו נעשים כל התיקונים וגם כל השבירות, הכול נעשה שם.
קריין: דברי האר"י, אות ב'.
"אבל כדי להאיר בבריאה צריך שגם החכמה תתלבש בבינה, ועל ידי שנים אלו שאור הא"ס מתלבש בתוכם אז הוא מאיר בבריאה. וזה סוד המסך שבין אצילות לבריאה, כי נמשך מסך זה מבינה אשר בה מתלבש החכמה להאיר בבריאה."
קריין: שוב.
"אבל כדי להאיר בבריאה צריך שגם החכמה תתלבש בבינה, ועל ידי שנים אלו שאור הא"ס מתלבש בתוכם אז הוא מאיר בבריאה. וזה סוד המסך שבין אצילות לבריאה, כי נמשך מסך זה מבינה אשר בה מתלבש החכמה להאיר בבריאה."
שאלה: כתוב שהמיוחד בעולם זה כמות המסכים, מה הקשר, מה מיוחד בזה?
כמות המסכים אומרת על כמות הבירורים, על כמות ההתאמות, על כמות התיקונים. סך הכול אנחנו צריכים לתקן את כל המדרגות, את כל הבחינות, ההבחנות, ועל כל הבחנה והבחנה צריכים לעשות זיווג דהכאה.
תלמיד: אפשר לדייק ולהסביר, במה ההבדל בין העולמות, במה הם מיוחדים?
ההבדל בין עולמות זה כבר משהו אחר. הבדל בין עולמות זה שעולם אדם קדמון זה כתר, לא נעשה בו שום דבר אלא חלוקה קודמת למה שיהיה אחר כך במערכת, זה כאילו שרטוט קודם. עולם האצילות זו כבר התחלת הבנייה בפועל. עולמות בריאה, יצירה, עשיה, זה החומר שעובר עיבוד ואז מעלים אותו לאצילות וממש כמכניסים את הלבנים בתוך הבניין עד שנברא כל עולם האצילות. עולמות בי"ע הכול עולה עם הקליפות, עם הכול, הכול מיתקן ועולה לעולם האצילות בלבד. הכול נגמר באצילות בלבד. ואחר כך איך אצילות עולה דרך א"ק לאינסוף, אני לא יכול להגיד, לא כתוב על זה..
שאלה: מה זה נקרא שהאור מתלבש בתוך האור, והאם יש דקויות בכל אור?
מה זה נקרא "אור מתלבש בתוך אור", טוב ששאלת. צריכים להבין מה זה אור. אנחנו נותנים כינוי, שם למשהו לפי ההרגשה שלנו. התפעלות מיוחדת של הכלי נקראת אור. יש התפעלות מזה שאני מקבל, ואז ההתפעלות הזאת נקראת "אור חכמה" אם זה על מנת להשפיע, ואם זה על מנת לקבל אני לא יודע בכלל. התפעלות שהיא רק בהשפעה בלבד נקראת "אור חסדים". אלה מין התפעלויות.
אם אני יכול לתקן את עצמי שאני מקבל בעל מנת להשפיע, אז יש לי שם כאילו שתי צורות התפעלויות, התלבשות אור חכמה באור חסדים. זאת אומרת, אני נהנה מזה שאני נמצא בהשתוות הצורה, ועוד בהשתוות הצורה בזה שאני דומה בפעולה, וזה נקרא שאני נמצא בהשפעת אור החכמה על מנת להשפיע.
שאלה: לפי מה שהסברת עכשיו יכולות להיות שתי הרגשות?
כן, ודאי, ההרגשות שונות, חכמה וחסדים. אבל תמיד זה רק התפעלות בתוך הכלי, מחוצה לכלי אנחנו לא יודעים מה זה. סך הכול מה שנעשה בכלי אני מכנה, אורות, כלים, חושך, עליות, ירידות,, הכול זה תופעות בתוך הרצון לקבל.
שאלה: האם בכל רגע נתון צריכה להיות רק הרגשה אחת או יכולות להיות כמה הרגשות?
יכולה להיות תוצאה מכמה הרגשות. כמו שאתה לוקח אקורד ואז יש לך בבת אחת כמה השפעות, ודאי. אבל תחשבו טוב שזו התפעלות של הכלים בלבד. כמו שעכשיו אני מתפעל מהכלים, גם אחר כך אני מתפעל מהכלים, רק סוג אחר של התפעלות הכלים, עד כמה שהם יותר עדינים, עד כמה שהם יותר מורכבים, לא פשוטים כמו לחיות או לילדים קטנים, אלא יותר מורכבים. עד כמה שאני מרגיש צליל ועד כמה מרגיש אחר, עד כמה שאני מרגיש שפה, אותיות, ועד כמה שאת האותיות מרגיש חבר אחר, וכן הלאה.
זאת אומרת, ישנה התפעלות שונה, זה כל העניין. ממה ועד כמה אנחנו מתפעלים, זה הכול. אבל מהכלי אני לא יוצא, אני רק צריך לכוון אותו. אני לא עוזב את עצמי, רק לכייל את הכלי שלי להתפעלויות אחרות. וכמה שהן יהיו רוחניות, גבוהות, מחוצה לגוף, מחוצה לנשמה, זה הכול בתוך הרצון לקבל בלבד. אז אנחנו לא עפים לאף מקום, הכול נשאר במשפחה.
שאלה: בעל הסולם כותב "בעולם הבריאה מאיר על ידי התלבשותו בקומת בינה, והחכמה נעלמת שם.", מה זאת אומרת?
נסתרת שם כאילו, נעלמת שם, נמצאת בתוכה. הוא מסביר לנו את זה במקום אחר, לא יכול להיות אור חסדים ללא אור חכמה, אחרת תהיה שבירה באור. תמיד אור חכמה, כי זה אור של חיוּת, חייב לקיים את הכלי, הוא חייב לעשות משהו כדי שאתה תתמלא באור חסדים, אבל היחס שאתה אומר " אני נמצא בחסדים", זה היחס המיוחד שלך לאור החכמה.
תלמיד: אם החכמה לא תתלבש בבינה, תהיה הארה?
כן ודאי, זה ברור. תמיד יש לנו עניין עם אור חכמה, רק ביחס שלנו כלפי האור הזה אנחנו אומרים זה אור החסדים.
תלמיד: אז היעלמות החכמה היא לא היעלמות אלא היא נבלעת בפנים כאילו זה הכוונה?
כן, אם אני אומר לך שאני לא צריך חולצה, אתה אומר "זה חסיד", אבל על מה אני מצביע? שאני לא צריך חולצה, זאת אומרת שאני לא צריך חכמה ולכן אני נקרא חסיד, כי לאור החסדים בעצמו כאילו אין מקום. מה זה אור חסדים, הוא בא רק על ידי דחייה, על ידי יחס מיוחד לחכמה, מהבורא יוצא אור החכמה.
תלמיד: בכל מקרה חכמה חייבת להיות על מנת שתהיה הארה כלפי?
תמיד, בלי חכמה אין חיים, אין לך קיום. אם חכמה תיעלם, אמנם אין דבר כזה, אבל אז אין בריאה.
תלמיד: חכמה היא דרגה מעל הבינה?
לא, אני מדבר על אור החכמה בפני עצמו.
שאלה: בעלית עולמות עשיה, יצירה בריאה לאצילות, נעשה תיקון רק של ישראל או שישראל מעלים גם את האח"פ איתם?
רק על ידי ישראל.
תלמיד: הם מעלים גם את האח"פ איתם או שזה רק תיקון של ישראל?
לא, בכל דבר יש תיקונים אלו ואלו, גם ישראל וגם אומות העולם. הכלים הם כולם יחד, לכן יש התכללות, "לא יצאו ישראל לגלות אלא לצרף להם נשמות הגויים"2, התיקון כללי. תמיד מי שמתעלה, מתעלה בכוונה שלו יחד עם זה הוא מושך איכשהו את כל הכלים האחרים שלא רוצים להתעלות, שלא שייכים לעלייה.
שאלה: אם כל התיקונים מסתיימים באצילות, למה סופרים 125 מדרגות ולא 100?
כי יש התכללות של כל הבחינות זו בזו, והסולם מתחיל מאין סוף. אנחנו צריכים בחזרה להגיע לאין סוף. מאין סוף ועד הסוף, ומסוף עד אין סוף זה 125 מדרגות. משם הכול יורד, כל האורות. בעצם תיקונים זה תיקונים לא באצילות, אנחנו באצילות גורמים תיקונים, אבל כל התיקונים עולים ונכללים במלכות דאין סוף.
שאלה: האם מדויק שאנחנו אומרים, שמחכמה יוצא אור חכמה, יכול להיות דבר כזה בכלל?
כך אנחנו אומרים. כשמגיעים להרגיש את הדברים האלה, זה אחרת לגמרי. כמו ילד קטן שחושב מה זה להיות טייס. אבל שמגיעים לזה רואים עד כמה זו עבודת פרך ואחרת ממה שבחלום.
קריין: דף ק"י, אות ג', דברי האר"י למעלה.
אות ג'
"בעולם היצירה מאיר ע"י התלבשותו בקומת תפארת וגם הבינה נעלמת שם.
ובעולם העשיה מאיר ע"י התלבשות בקומת מלכות וגם תפארת נעלמת שם."
קריין: דברי האר"י אות ג'.
"וכדי להאיר ביצירה מוסיף מסך ומלבוש אחד והוא שגם הבינה מתלבשת בתפארת, ואז על ידי התפארת מאיר הא"ס ביצירה. וכדי להאיר בעשיה מוסיף לבוש ומסך אחד והוא שגם התפארת מתלבש במלכות ועל ידי המלכות מאיר הא"ס בכל עשיה. וז"ס אמא עלאה מקננא בכורסייא. ועמודא דאמצעיתא מקננא ביצירה. והמלכות מקננא בעשיה."
(סוף השיעור)