סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור צהריים 15.09.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ראש השנה - קטעים נבחרים מהמקורות
ראש השנה הוא חג מאוד מיוחד, זאת תחילת השנה, תחילת השינוי החדש, כי שנה היא מהמילה "שינוי", ואנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו בעצמנו, בחיינו, עושים שינויים כאלה שהבורא מתגלה לנו בכל הכוח ובכל אותה איכות ששייכת אליו.
נקרא את הקטעים שאספנו ונדבר עליהם. אני שמח שאתם ממשיכים איתנו ומצטרפים אלינו, וקדימה בשעה טובה.
קריין: "אתם עשיתם אותי", קטע מס' 3.
אתם עשיתם אותי
"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם.
נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו."
(הרב"ש. אגרת ע"ו)
אנחנו אומרים, שבראש השנה זה הזמן כנראה שאנחנו מסוגלים לחשוב ולהעמיד את הבורא בראש כל השינויים והוא ממלא את כל העולם ומסובב את הכול, מנהיג את הכול - מלך של הכול. בקיצור, אנחנו מכתירים את הבורא, כי הוא המלך לכל המציאות, לכל העולם וזו הבחירה שלנו.
ובמקום כל מה שאנחנו יכולים לחשוב על כוחות הטבע, אנחנו מייחסים הכול רק לבורא, וזו הבחירה שלנו, שלא לחשוב על אף כוח אחר, אף סיבה אחרת חוץ מהבורא, שהוא הכוח העליון שמסובב את הכול, ממלא את הכול, מסדר את הכול והוא האחראי והוא בעל הבית על כל המציאות כולל ודאי שאותנו.
ואנחנו צריכים לרצות את זה, להסכים לזה, ולכוון כך את עצמנו שבכל מקום, בכל מה שקורה לנו במוח ובלב אנחנו צריכים להרגיש אותו שהוא הוא בעל הבית, הוא הסיבה לכל מה שקורה לנו.
וזה נקרא שהאדם עושה את הבורא למלך שעושה את הכול וממלא את הכול ומנהיג את הכול ומסובב את הכול ואנחנו נמצאים תחתיו בכל דבר שקורה. אנחנו מעלים את הקדוש ברוך הוא, הבורא, שהוא הכוח היחיד שמסובב את הכול כולל אותנו, עלינו ועל כל המציאות כולה. זאת אומרת הכול תלוי בכמה שהאדם מסדר את העולם, את החיים שלו, שמלך העולם, הבורא, רק הוא מנהל את הכול ומסובב את הכול.
שאלה: הוא כותב שנוצרה הסתרה כדי שיהיה לנו מקום בחירה.
כן, כדי שיהיה לנו מקום בחירה. אנחנו לא יכולים לראות שהבורא מנהל את הכול, מסובב את הכול, מנהיג את הכול עד הפרטים האחרונים ביותר, גם אותנו וגם סביבנו במה שלא יהיה. וכול זה ניתן לנו בהסתרה, כדי שנשתדל לתאר לעצמנו את כל המציאות שהיא נמצאת בשליטת הבורא ורק הכוח הזה העליון הוא המנהל את הכול. זה נקרא "ראש השנה". הראש, ההתחלה, של השינויים שאנחנו רוצים שיקרו לנו, שמכאן והלאה רק הבורא הוא יהיה המנהל את כל המציאות.
תלמיד: באותו קטע הוא כותב "שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו".
כן.
תלמיד: מה אתה עושה שהבורא ישלוט עליך?
אני משתדל להיות בהרגשה שמה שיש לי, מה שיש בי, הכול מנוהל על ידי אותו כוח עליון ואין עוד מלבדו ורק הוא עושה, עשה ויעשה את כל המעשים שקורים איתי, ולא רק איתי אלא בכלל עם כל העולם.
תלמיד: איך האדם הופך את הבורא למלך עליו?
האדם משתדל לקבל את המציאות שהיא מונהגת רק על ידי כוח אחד עליון, ולכן הוא קורא לו "בורא", בוא וראה, והוא יכול להתקרב אליו ויכול לגלות אותו, לזהות אותו ולקבוע שהוא הבורא שלו.
תלמיד: אבל במה תלויה יכולת האדם לקבוע שכל המציאות זה הבורא?
האדם משתדל להעלות את הבורא על כל מה שקורה, גם בו בתוכו וגם סביבו ושאין עוד כוח אחר שמנהל את הכול, רק הבורא. כשאדם משתדל כל פעם לקבוע כך בכל הכוח, זה נקרא שהוא עושה את המלך שולט עליו.
שאלה: איך הנברא שיש לו רצון שבור יכול לבנות את האמת האמיתית?
הרצון שלנו הוא שבור מלכתחילה, ודווקא בצורה כזאת שהרצון שלנו שבור, אנחנו יכולים לסדר אותו, לתקן אותו, להתאים אותו לאותו כוח עליון האחד, היחיד והמיוחד ששורה בכל העולם. זאת אומרת, עלינו לתקן את העיוות שיש בחושים שלנו וכך אנחנו מקיימים את המצווה הזאת הראשונה, לעשות את המלך ככוח אחד יחיד ומיוחד ששורה עלינו.
שאלה: לעשות את הבורא למלך עליי, איפה ההבחן של אהבה?
זה בא אחר כך כהכרת פעולות הבורא, כתוצאה מזה. זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע לזה. נכון שזו המצווה העליונה "ואהבת את ה' אלוהיך", אבל לא מייד אנחנו מגיעים לזה, אלא בינתיים רק משתדלים להכיר שמשהו פועל עלינו והוא גבוה, קבוע, ומביא אותנו למטרת החיים, ואז מתוך זה כבר המלך לאט לאט הופך להיות בהרגשתנו למלך הטוב ומיטיב, האהוב והאוהב, ואז אנחנו מגיעים לאהבת ה'.
שאלה: הוא אומר "ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם." ואנחנו לצערנו רואים בעולם הרבה דברים גם רעים ולא נעימים וזה בזמן ההסתרה, אז מה קורה בזמן הגילוי, מה אז רואים?
בזמן הגילוי אנחנו כנראה מגיעים לראייה אחרת, הבנה אחרת. יכול להיות שאנחנו רואים דברים רעים, אבל גם רואים סיבות לזה, מאיפה זה מגיע לנו, אולי אנחנו עשינו את זה וזה לא מגיע מהבורא, ולכן אנחנו צריכים לקבוע בזה את היחס שלנו לבורא. זה יבוא אחר כך.
שאלה: אמרת שמה שהיה אתמול לא כל כך חשוב. אז איך לחיות שמה שהיה אתמול היה ואולי הוא לא היה נכון, והיום כבר יום חדש וצריך לחיות אחרת מהתחלה?
האדם כל יום הוא אדם חדש, והבורא משנה את יחסו לאדם מיום ליום, כדי לקדם את האדם לאמת, למטרת הבריאה. ולכן אנחנו צריכים לראות עצמנו כל יום כחדשים וכך אנחנו נגיע לאמת.
שאלה: הבורא יצר אותנו כדי שנוכל להגיד, "אתה עשית אותי", אז איך אפשר להגיע לשורש הבורא, לברכה שלו עם כל שינוי שעוברים?
אנחנו עוברים את כל השינויים על ידי זה שהבורא מנהל אותנו ומסובב אותנו. ובסופו של דבר אנחנו צריכים לראות אותו כטוב ומיטיב בכל מה שקורה לנו. ואחרי שאנחנו עושים את המאמצים האלה, אנחנו יכולים לקבוע שהבורא הוא "טוב ומטיב" ו"אין עוד מלבדו" ו"כבודו מלא עולם" וכו'.
שאלה: מה ההבדל בין להמליך את הבורא עלינו כשאנחנו אומרים תפילה בראש השנה, לבין כשאנחנו עושים זאת בכל יום חדש אחר?
האמת שאין כל כך הבדל. כל בוקר, כל תחילה, כשאנחנו רוצים לקבוע את עצמנו כמתייחסים לבורא מחדש, אז עלינו לקבוע שיש לנו יום חדש, בורא חדש, עולם חדש ואנחנו חדשים. כך עלינו להתקדם מיום ליום כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים". עד שאנחנו קובעים, מגיעים בסופו של דבר למצב שהעולם כולו טוב ומטיב בכוח הזה ואין לנו יותר מה לקבוע, אלא שהבורא ממלא את העולם והעולם כולו טוב.
שאלה: איפה נקודת חיבור הזאת בין המאמצים שאנחנו עושים כדי לשים אותו כמלך עלינו, לבין הקבלה של המצב שבו אנחנו נמצאים כרגע שבו אין לנו כוחות למאמצים האלה, שהרי גם הוא מהבורא?
הנקודה שאנחנו צריכים להתקשר עם הבורא נמצאת במרכז הלב שלנו. לכן עלינו להרגיש שם את הבורא, את עצמנו, את כל העולם, והעיקר את כל החברים ואת כל המאמץ המשותף שלנו. כך נגיע למצב שכל האנושות וכל הבריאה יהיו ברצון לקבל שכל כולו מנוהל על ידי הבורא.
שאלה: אנחנו רק רצון. האם אנחנו מבקשים שיתגלה בנו הרצון להסכים עם שליטת המלך עלינו?
כן.
קריין: קטע מס' 4.
"כשנחרב בית המקדש כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו.
והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע.
וזה נקרא בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך להנבראים."
(הרב"ש. 940. "נקודה שבלב")
שאלה: כתוב שהפעולה מיוחסת לנבראים, ואני שמעתי שהפעולה העיקרית שלנו היא התפילה. בבוקר אמרת שכל תפילה צריכה להסתיים בהודיה ושמעתי שהיא גם צריכה להתחיל בהודיה. מהי התפילה המיוחדת שצריכה להיות לנו בימים האלה של ראש השנה? מה אנחנו צריכים להוסיף בין לבין אם היא מתחילה ומסתיימת בהודיה?
עלינו להוסיף שאנחנו רוצים להתחיל את העבודה שלנו מהתחלה, מחדש, בכך שאנחנו מייצבים ומעצבים את הבורא בינינו, ומרוממים אותו בהרגשתנו, בהבנתנו לרום המעלות. הוא הכוח היחיד שבורא אותנו, בונה אותנו, מהכוחות המפוזרים שלנו, מהרצונות השפלים ביותר שלנו, הוא מעלה אותנו, מחבר אותנו, כך שאנחנו יכולים ליצור אותו, לעשות אותו, כדי שהוא באמת יהיה למלך על כל הבריאה, בורא. כל זה תלוי בהשתתפות המשותפת שלנו כדי ליצור את הבריאה הנכונה שבה אנחנו יכולים להרגיש את המרכז של הבורא.
שאלה: האם הצמצום שהבורא עושה ביחס לנבראים והצמצום שהנבראים מבצעים ביחס לבורא, זה אותו הצמצום?
לא, זה לא אותו צמצום. הבורא מצמצם את נוכחותו כדי לתת לנו את ההזדמנות לגלות אותו. אנחנו מצמצמים את הרצון האגואיסטי שלנו כדי לתת לו הזדמנות להתגלות.
תלמידה: נראה שיש מאבק פנימי, כלומר הבורא שולט בנו באופן מוחלט, אבל אנחנו לא מאפשרים לעצמנו להסכים עם ההשגחה הטובה הזאת. אנחנו אומרים שנעשה ונקיים את כל מה שמגיע ממנו אבל רק במידה שבה אנחנו מסכימים עם זה. איך להסכים עם כל הטוב וכל השפע שהבורא שולח בלי בדיקה, בלי ביקורת?
עלינו ליצור בנו בהדרגה כזאת דעה, כזה רצון, שיוביל אותנו לכזאת הכרה שהבורא הוא לחלוטין טוב ומוביל אותנו אל הטוב החלוט. זה קורה בהדרגה על ידי זה שאנחנו מתגברים אט אט על כל ההפרעות שבדרך, וכך הוא בונה אותנו.
שאלה: מה זה בית המקדש שאנחנו צריכים לבנות, ממה הוא נבנה?
הוא נבנה מהיחסים הטובים שבינינו ומהיחס הנכון שלנו לבורא.
שאלה: מה החידוש שעלינו לבצע בתחילת השנה כדי לבנות את הבניין הזה שראוי לאור של הבורא?
כל שעלינו לעשות הוא רק להשיג את הקשר בינינו, קשר של אהבה, לפחות של חברות ותמיכה. אם נעבוד על ההשגה הזו, אז לבטח נתקדם אל הבורא, נשיג ונגלה אותו במרכז הקשר בינינו.
שאלה: איך לבנות מחדש בעשירייה את המרכז של הבורא?
איפה שכולנו מתחברים יחד ברצון אחד שם יהיה מרכז העשירייה ומרכז הבורא.
שאלה: אני מנסה להביע מתוך הרגשות שלי, מתוך המילים שלי. אני מרגישה את הבורא כלחץ עליי, וכשאני משווה את הצורה אליו, אז הלחץ הזה נעלם כי אני מבינה שהוא מקור התענוגים שלי, ואז אני מקבלת אותו כמלך עליי ומתחילה לאהוב אותו.
כן, נכון.
שאלה: המטרה שלנו היא לפעול. האם כמות הפעולות, המעשים, יכולה להגיע לאיכות גם אם עדיין אין לנו את הכוונה הנכונה?
כמובן שכן, ובאופן כזה עלינו לפעול. להתחיל עם פעולות מכניות של התקרבות בינינו, ואט אט בפעולות האלה נתחיל להרגיש תחושות שונות לחלוטין של התקרבות, איזשהו כוח עליון. כך שתמשיכו לפעול.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים ליצור את החיסרון הזה יחד בעשירייה. איך אנחנו מגיעים לזה?
על ידי זה שמדברים, דנים בינינו, מייצבים ומבררים את החיסרון ואת המטרה שלנו - מה אנחנו צריכים כדי להשיג את המטרה, איך אנחנו צריכים להתחבר בשביל זה. על ידי החיבור בינינו בעשירייה אנחנו כבר מייצבים נכון את המטרה שלנו וכך מגיעים אליה, ובתשובה על כך אנחנו כבר יכולים לברר את הבורא ולמשוך אותו אלינו.
תלמיד: האם מגיע רצון משותף שמופיע פתאום, או שכל הרצונות מבוטאים בצורה שונה?
לא. אנחנו מתקרבים יותר ויותר לרצון אחד.
שאלה: אנחנו כרגע לא נמצאים בהשתוות הצורה עם הבורא, אז איך אפשר בכלל להיות ראויים לבנות מבנה לקבלת האור?
להשתדל להיות קרובים ביניכם עד כדי כך שתוכלו לגלות אותו בקשר ביניכם. זו רק השתדלות להיות יותר קרובים.
שאלה: אם הכוונות שלנו טובות, אז האם הפעולות שאנחנו עושים לתועלת האחרים יהיו כדוגמה טובה עבור האחרים?
הן יהיו גם דוגמה טובה עבור האחרים וגם דוגמה טובה עבור הבורא.
שאלה: אנחנו שנמצאים בקצה השני של העולם, איך אנחנו צריכים להרגיש וללוות את החגים האלה, במיוחד את ראש השנה היהודי?
אנחנו פשוט צריכים לקיים את מה שכתוב בתורה על הקשר בינינו ועל הקשר בינינו לבורא, אלו בעצם כול החוקים של ראש השנה. מה שאנחנו רוצים שיקרה במשך השנה אנחנו משתדלים לקיים בראש השנה, ביום הראשון של השנה, כי אחר זה כך ממשיך לכל השנה.
שאלה: כתוב שרק הכלי מבצע את הפעולה, את העשייה. למה התפשטות האור היא לא פעולה של הבורא?
כי זה תלוי בכלים שלנו. אנחנו גורמים להתפשטות האור, כלומר לגילוי הבורא.
קריין: קטע מס' 5.
"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע.
וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול 'אני לדודי ודודי לי' מרמזת בעבודה")
שאלה: איך להתייחס לבורא מצד אחד כמלך ומהצד האחר כשותף?
זו שאלה טובה. אנחנו צריכים לראות את הכוח העליון גם כשותף וגם כמלך. זה יפה מאוד אם אדם מרגיש שיש לו כאלו יחסים עם הבורא. שימשיך בזה ויראה כמה שני המצבים האלה מתקרבים יחד, ואז הבורא יהיה לו גם כשותף, גם ככוח עליון וגם כחבר, ממש כך. אין בעולם מישהו קרוב יותר, בטוח יותר לאדם מהבורא.
שאלה: לגבי הבורא שמצמצם את נוכחותו. אנחנו לומדים שהכול הוא כלפי האדם המשיג. כשאנחנו מדברים על הבורא שהוא מצמצם את נוכחותו, באיזה שלב בעבודה בדרך האדם מגלה שהבורא מצמצם את נוכחותו?
זה כדי למשוך את האדם אחריו כמו "דומה דודי לצבי"1. הצבי שבורח מהאדם אומנם הוא רץ ממנו, אבל מפנה את פניו לאחוריו, זאת אומרת מזמין אותו לרוץ אחריו. כך גם אנחנו רואים את הבורא, אומנם הוא מתרחק מאיתנו, אבל בכל זאת בהתרחקות שלו אנחנו מרגישים את ההזמנה שלו לרוץ אחריו. זה מה שאנחנו צריכים לאתר וכך נשיג אותו. זה הסוד של "דומה דודי לצבי".
תלמידה: האם בכל רגע צריך לגלות את זה שהבורא מצמצם את נוכחותו?
כן.
תלמידה: ואז מה העבודה שלי?
לאתר אותו ולרוץ אחריו.
תלמידה: על ידי מה לאתר אותו, באיזו עבודה?
את מבקשת ממנו שאת רוצה להשיג אותו כדי להתחבר עימו.
תלמידה: ואם אני לא מאתרת שהבורא מצמצם את נוכחותו, אז מה זה השלב הזה?
את לא עושה מספיק מאמצים כדי להתקרב אליו. בכל מקום, בכל רגע בחיים את חייבת לאתר אותו, לזהות אותו, למצוא אותו, לחפש אותו, איפה הוא הנסתר, "אל מסתתר". וכך תמצאי אותו ותידבקי בו.
תלמידה: זו ממש הרגשה שאני רודפת אחריה.
כן. עד שתרגישי שאת כבר נמצאת מעליו, רוכבת עליו, ושניכם יחד ממש רצים קדימה.
תלמידה: צריך לחשוב על זה.
העיקר להרגיש את זה.
תלמידה: כן, פה הבעיה.
יש לך חושים מוכנים לזה ואת יכולה לתאר את זה.
שאלה: איך בהתאם לרצון הבורא להכין כל רצון שלנו לתיקון?
זה נעשה רק בזכות ההתקרבות ביניכם. הכול מתגלה בהתקרבות ביניכם, ואז הכול מצליח.
תלמידה: האם התקרבות בינינו היא לקבל את הרצון של החברות?
כן.
תלמידה: כלומר למלא את הרצונות האלה.
לקבל את רצון החברות כשלי.
תלמידה: ולבקש על מילוי הרצונות האלה.
כן.
שאלה: איך אפשר לתאר את הבורא, לתפוס אותו, כשלא מרגישים אמונה?
לעשות יותר ויותר מאמצים עד שתתחילו להרגיש שהבורא נמצא בקשר ביניכם. שוב אני חוזר, להשתדל להיות בקשר ביניכם עד שתרגישו ששם נמצא בורא.
שאלה: איך אפשר להתפלל כשאין אמונה? אמרת שכל תפילה צריכה להסתיים בהודיה, איך אפשר להודות לבורא כשהאמונה נחלשת?
בכך שאת מתחברת עם החברות. את יכולה להתחבר איתן ולהודות על זה שהבורא עוזר להן.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לרוץ אחרי הבורא. לפי ההרגשה שלי אם אני משתוקקת ורצה, אז איפשהו הוא מציץ והוא כביכול מסתתר, ואז הוא מתגלה במקומות אחרים, בקשרים אחרים. איך למצוא את המשמעות הזאת של ההסתרות וההופעות של הבורא?
את המשמעות תמצאי אחר כך, וכרגע את צריכה עד כמה שניתן להיאחז בו. תתארי לעצמך שאת משתוקקת אליו ואת רוצה להיאחז בו, לחבק אותו, ולהישאר איתו כך יחד לנצח.
תלמידה: ההרגשה שאני רוצה לתפוס אותו זו הרגשה אגואיסטית, לתפוס לעצמי את הבורא, ובגלל זה הוא בורח ממני. אני רוצה להחזיק בו והוא פשוט נמס בין האצבעות.
תעברי מכאלה ניסיונות לזה שאת רוצה להפוך להיות כמוהו, להשתוות עימו, זה נקרא להיאחז. תנסי בהרגשה, בתכונות להיאחז בו. זה יצליח לך.
שאלה: כשהאמונה נחלשת, זו האמונה בעצמנו שנחלשת כי זה לא ביכולתו של הבורא לעזור לנו. האם יש מצב כזה?
אמונה ודאי שנמצאת בעליות וירידות, אבל עלינו כל הזמן לחדש אותה. אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן לאתר את הבורא שנמצאים עימו יותר בהתקשרות, בחיבוק ובתפיסה, אפילו תפיסה פיזית כביכול, ואז נרגיש מה עוד חסר לנו כדי להתקרב אליו בכל החושים.
תלמיד: בלי לאכזב אותו ואת החברים.
כן.
שאלה: הפעולות והמאמצים שלי לתיקון, האם הם מושכים את כולם אחריי גם אם הם לא עושים פעולות? ואם כן, אז איך הפעולות שלי משפיעות על התיקון של האחרים?
הן מראות דוגמה, הן כוללות את כולכן למערכת אחת, ובין אם אתן רוצות או לא אתן נכנסות לפעולת החברה. בצורה כזאת מה שיוצא לכן זו יגיעה משותפת.
קריין: קטע מספר 6.
"כתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול 'אני לדודי ודודי לי' מרמזת בעבודה")
שאלה: יוצא שיש לנו פה ריקוד עם הבורא. כשהבורא נסתר, אנחנו צריכים להשתוקק חזק יותר להתחבר כדי לגלות אותו, כדי להשתוקק לגילוי שלו. וכשהבורא מתגלה, אז להיפך, אנחנו צריכים בעצמנו להסתיר את הרצון שלנו לקבל ושוב להתחבר כדי להסתיר את הרצון שלנו לקבל. יוצא שכשהוא מסתיר את עצמו, אנחנו משתוקקים אליו, וכשהוא מתגלה, אנחנו צריכים להיות בעוונה.
זה לא בדיוק כך אבל חלקית זה נכון. כאשר הבורא מתגלה, אנחנו צריכים להשתוקק אליו, וכאשר הוא נסתר, אנחנו צריכים לחפש אותו. אנחנו צריכים כל הזמן להיות בכיוון הבורא גם בהסתרה וגם בגילוי שלו.
(סוף השיעור)
-
"דומה דודי לצבי, או לעפר האילים; הנה-זה עומד, אחר כתלנו--משגיח מן-החלנות, מציץ מן-החרכים." (שיר השירים, פרק ב', פסוק ט')↩