שיעור בוקר 11.09.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ראש השנה תשע"ט

ב' דראש השנה

ספר "זוהר לעם, כרך י"א - מועדים, מאמרים לראש השנה, עמ' 195

קריין: "זוהר לעם" כרך י"א, מועדים, עמוד 195.

"זוהר לעם" כרך י"א, מועדים, עמוד 195. מאמרים לראש השנה.

אנחנו בפרשת "אמור", "תקיעת שופר". מאמר "תקיעת שופר" פסקה 187.

קריין: 187.

פרשת אמור

תקיעת שופר

"187. תִקעו בחודש שופר, בכֵּסֶה ליום חגֵנו. אשריהם ישראל, שהקב"ה קירב אותם מכל אוה"ע ובחר בהם. וממקום רחוק קירב אותם. כמ"ש, ויאמר יהושוע אל כל העם, כה אמר ה' אלקי ישראל, בעֵבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם. להראות, כי ממקום רחוק רצה בהם, וקירב אותם אליו. וכתוב, ואקח את אביכם את אברהם מעֵבר הנהר. פסוקים אלו יש להסתכל בהם. האם לא היו יודעים זה כל ישראל ויהושוע? ולמה היה צריך לכתוב, כה אמר ה' אלקי ישראל, בעבר הנהר ישבו אבותיכם?

188. אלא התורה כולה סתומה וגלויה, כמו שהשם הקדוש סתום וגלוי, שכתוב, הוי"ה, ונקרא אדנ"י. משום שהתורה כולה היא השם הקדוש, וע"כ היא סתומה וגלויה. אם ישראל ויהושוע היו יודעים זה, למה כתוב, כה אמר ה'? כי חסד גדול עשה הקב"ה עם ישראל, שבחר באבות, ועשה אותם מרכבה עליונה קדושה לכבודו, והוציא אותם מהנהר העליון המכובד והקדוש, המאור של כל המאורות, בינה, כדי שיתעטר בהם. כמ"ש, כה אמר ה', בעבר הנהר, בבינה, ישבו אבותיכם מעולם.

האבות חג"ת דז"א. כל המוחין שבחג"ת הוא ע"י עליית ז"א לבינה, אשר בינה ותו"מ דבינה שנפלו בקטנות הבינה לז"א, ובגדלות הבינה, שהחזירה בינה ותו"מ אלו למדרגתה, נמשכו עימהם גם חג"ת דז"א, ועלו עם בינה. ואז נמצאים חג"ת דז"א דבוקים בבינה, בקו שמאל שלה, שהוא בינה ותו"מ שחזרו למדרגתם. כמ"ש, בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תֶרַח אבי אברהם ואבי נָחוֹר, ויעבדו אלוהים אחרים. כי קו השמאל דבינה היה אז במחלוקת עם קו הימין, והשפיע החכמה מלמעלה למטה, שמזה יונקים עבודה זרה ואלוהים אחרים.

אמנם אח"כ העלה ז"א את המסך דחיריק, שע"י זה מיעט את קו השמאל דבינה, וייחד אותו עם הימין, ונעשה שלום בין הקווים. אבל אז התרחק ז"א, ויצא מהג"ר דחכמה שבשמאל דבינה. כי מקודם שייחד ב' הקווים, וקו שמאל היה במחלוקת, היה לז"א ג"ר דחכמה מקו השמאל. אבל עתה, שהכריע וייחד ימין ושמאל זה בזה, כבר יש לז"א ו"ק דחכמה, מחמת התמעטות קו השמאל.

כי מקודם, כשהיה בקירוב לחכמה שבשמאל דבינה, כשהיו חג"ת דז"א דבוקים בקו שמאל של הנהר, בינה, לא היה יכול ז"א לקבל משם כלום, מחמת שקו השמאל היה במחלוקת, ומחמת שההשפעה משמאל הייתה מלמעלה למטה, והייתה יניקה לאלוהים אחרים. ועתה שהתרחק מחכמה שבשמאל הזו, והתמעט לו"ק דחכמה, הוא יכול לקבל כל המוחין והגדלות שבהם." כדי להיות יחד, תנו לזוהר להשפיע.

"189. בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם. מעולם, להראות חכמה שמעבר הנהר, מעולם, כי הנהר ההוא נקרא עולם. שהבינה נקראת ג"כ עולם. וע"כ מעולם, פירושו, מעבר הנהר. וע"כ כתוב, בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, להראות חסד ואמת שעשה הקב"ה לישראל, בזה שכתוב, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, והוציא אותו מקו השמאל שבבינה.

ואקח את אברהם מעבר הנהר. ולא כתוב, ואקח את יצחק. אברהם, חסד דז"א, וקו ימין, לא התדבק באותו הנהר, קו שמאל דבינה, כמו יצחק, קו שמאל דז"א, שהתדבק בו בצידו להתחזק, בצד שמאל דבינה, הצד של יצחק. שיצחק עודנו דבוק בחלק של קו שמאל דבינה, כי מקבל ממנו ו"ק דחכמה שבשמאל. אבל אברהם, שהוא קו ימין וחסדים, יצא ממנו לגמרי. ע"כ כתוב, ואקח את אביכם את אברהם. ולא כתוב, ואקח את יצחק.

190. נהר, בינה, אע"פ שאינו דין, כי בינה מדה"ר, עכ"ז דינים יוצאים מהצד שלו, מצד שמאל שבו, בעת היותו חכמה בלי חסדים. והדינים מתחזקים בו. וכשיצחק מתחזק משם בדיניו, בעת היותו שם חכמה בלי חסדים, אז העליונים והתחתונים מתאספים לדין, ונתקן כיסא הדין, מלכות מבחינת הדין שבה, והמלך הקדוש, ז"א, יושב על כיסא הדין ודן את העולם. אז, תִקעו בחודש שופר בכֵּסה ליום חגֵנו. שע"י שופר מתהפכת מדה"ד למדה"ר. אשריהם ישראל, שיודעים להעביר כיסא הדין, ולתקן כיסא הרחמים, בשופר.

191. ישראל צריכים ביום הדין שופר ולא קרן. כי קרן רומזת על המלכות, דין, ואין אנו צריכים לעורר דין. משא"כ שופר רומז על הבינה, רחמים. אמנם בדיבור ובמעשה צריכים להראות ולעורר דברים סתומים, כלומר, בתקיעת שופר ובברכתה.

192. השופר העליון, שבו אורותיהם של הכול, בינה, כשג' קווים שלה מיוחדים זה בזה, שכל המוחין של זו"ן דאצילות ודבי"ע ממנה באים, אם הוא מסתלק ואינו מאיר לבּנים, לז"א ולמלכות, אז מתעורר הדין, והכיסאות מיתקנים לב"ד. שופר זה, בינה, נקרא איָילו של יצחק, כוחו של יצחק, כי אייל פירושו חזק. והוא שבחם של האבות, חג"ת, שמקבלים כל שבחם מהשופר, בינה.

וכשמסתלק השופר הגדול הזה ואינו מאיר לבּנים, לז"א ולמלכות, בעת שאין ייחוד בז"א ובמלכות, אלא ז"א יונק מקו ימין של הבינה, והמלכות יונקת מקו שמאל של הבינה. וכיוון שהשמאל דבינה בלי ימין, מסתלקים המוחין דבינה מז"א. אז מתחזק יצחק, קו שמאל, ע"י שליטת קו שמאל דבינה, ומיתקן לדין בעולם. כי בעת שהחכמה דשמאל בלי חסדים, נמשכים דינים קשים לעולם.

193. וכשמתעורר השופר הזה, וכשבני אדם שבים מעוונותיהם, צריכים למשוך בקול שופר מלמטה, והקול ההוא עולה למעלה. אז מתעורר שופר אחר עליון, בינה, ומתעוררים הרחמים, והדין מסתלק. וצריכים להראות מעשה ע"י תקיעת שופר, כדי לעורר שופר אחר, בינה, ולהוציא בשופר הזה שלמטה, קולות בסדר תקיעה שברים תרועה תקיעה ועוד, להראות שכל אלו הקולות שלמעלה, הכלולים כולם בשופר העליון, שהם ג' קווים ופרטיהם, הכלולים בבינה, יתעוררו לצאת מבינה לז"א ולמלכות.

בכל רה"ש חוזר העולם לקדמותו, כמו שהיה ביום ד' דמעשה בראשית, שאז התמעטה המלכות. כי המלכות נקראת שנה, ו-12 חודשי השנה הם סדרי התיקון שלה מתחילתה עד גמה"ת. ואם נשלמה השנה ולא גמרנו תיקונה, היא ניתנה לנו לתקן אותה בשנה האחרת, ואנו צריכים שוב להתחיל מראשית הווייתה, כמו שהייתה ביום ד' דמעשה בראשית. וכן בכל שנה ושנה עד גמה"ת.

וביום ד' דמעשה בראשית כתוב, ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, שהמלכות הייתה גדולה כמו ז"א, כי אז היה ז"א מלביש לקו ימין דבינה, והמלכות לקו שמאל דבינה, ואלו ב' קווים דבינה היו אז נפרדים זה מזה. וע"כ היה קו השמאל דבינה בחכמה בלי חסדים, שאז נמשכים מקו שמאל דבינה דינים קשים, והוא חושך ולא אור, ואין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. וע"כ נבחן אז, שהקב"ה יושב על כיסא דין, ודינים נמשכים לעולם.

כי אנו מקבלים רק מהמלכות, הנקראת כיסא לז"א. ואם המלכות בשמאל הבינה, כשהוא נפרד מימין, שאז מלא דינים, נמצאת המלכות משפיעה דינים לעולם.

וכשמסתלק השופר הגדול הזה ואינו מאיר לבנים, כשב' הקווים דבינה נפרדים זה מזה, אז מתגבר השמאל, יצחק, ומשפיע דינים אל המלכות, וממלכות לעולם. ואז ניתנה לנו מצוות תקיעת שופר, ובה ב' תיקונים:

תיקון א': להעלות מ"ן לעורר זיווג על מסך דחיריק שבז"א, במקום בינה, שממעט קו השמאל ומייחד אותו עם הימין, ויצאו ג' קווים בבינה, חב"ד. צריכים למשוך בקול שופר מלמטה, והקול ההוא עולה למעלה. קול שופר עולה במ"ן ומעורר הקול שלמעלה, ז"א, המכונה קול, למעלה בבינה. שאז מתעורר שופר אחר עליון, בינה, ומתעוררים הרחמים. כלומר, שקו האמצעי, רחמים, מתעורר ומייחד ב' הקווים דבינה זה בזה. ואחר שקו שמאל נכלל בימין, מסתלקים כל הדינים משמאל.

תיקון ב': להוציא הקולות מבינה, ג' קווים, שיצאו בה ע"י ז"א, שנקרא קול, ולהמשיך אותם לז"א במקומו למטה. מאחר שג' קווי הבינה יוצאים מאחד, מז"א, אז אחד זוכה בשלושתם, גם ז"א זוכה בג' קווים. כי כל המוחין שהתחתון גורם לעליון, זוכה בהם גם התחתון. אלא שצריכים מעשה למטה לעורר זה למעלה. וזה נעשה ע"י סדר הקולות, ג"פ תקיעה שברים תרועה תקיעה, ג"פ תקיעה שברים תקיעה, ג"פ תקיעה תרועה תקיעה, שאנו תוקעים.

194. ובאלו הקולות שלמטה, נותנים ישראל כוח למעלה. וע"כ צריכים לזַמן שופר ביום הזה, ולסדר סדר הקולות, לכוון בו, כדי לעורר שופר אחר, בינה, שבו כלולים הקולות שלמעלה, חג"ת דז"א.

195. סדר א', שבג' הסדרים שבתקיעה שברים תרועה תקיעה. קול יוצא, ומתעטר למעלה בבינה, עולה רקיעים ונבקע בין ההרים הרמים, בין ב' קווי הבינה, ומשם מגיע לאברהם, לחסד דז"א, ושורה בראשו, ומתעטר. ואברהם מתעורר, ומתקן את הכיסא שיהיה כיסא של רחמים. בשעה שקול ראשון עולה, מתעורר ומתעטר אברהם, ומתקן את הכיסא, ופוקדים עליו אבא, חכמה שבקו ימין דבינה.

ב' התיקונים הנעשים ע"י תקיעת שופר:

א. לעורר יציאת קו אמצעי בבינה, המייחד ב' הקווים זה בזה,

ב. ממשיכים את ג' הקווים בז"א.

העיקר מתקיעת שופר, הוא למעט קו השמאל מג"ר, ולבטל את דיניו הקשים, הנמשכים מג"ר דשמאל. הקולות שמעלים הם כוחות הדין, הממעטים את קו השמאל מג"ר, ואז מתגלה ייחוד ג' הקווים ברחמים.

ג' בחינות דינים, ג' זריעות, חולם שורוק חיריק:

א. דינים דחולם, של קו ימין, באים מעליית המלכות לבינה, הממעטת הבינה לו"ק בלי ראש. דינים דנוקבא.

ב. דינים דשורוק, של קו שמאל, באים מחזרת ג"ר לבינה, שנעשה לקו שמאל דבינה. ומחמת היותה חכמה בלי חסדים, נמשכים ממנה דינים קשים, ודינים אלו, להיותם באים מחמת שלמות הג"ר דשמאל, מכונים דינים דדכורא.

ג. דינים דחיריק, של הקו האמצעי, הכלולים ממנעולא וממפתחא. ג"כ דינים דנוקבא.

דינים דנוקבא מכונים תרועה. דינים דדכורא מכונים שברים. וכל אלו הדינים אנו מעוררים ע"י התקיעות, בקו השמאל, כדי למעט הג"ר שלו, ויתייחד עם הימין.

ויש הפרש בין דינים דנוקבא שבקו ימין לדינים דנוקבא שבקו האמצעי, כי דינים דנוקבא שבימין, אע"פ שנלחמים עם קו השמאל, מ"מ אינם יכולים למעט אותו. ונמצא ששתי בחינות הדינים שולטות בקו ימין: דינים דנוקבא של עצמו, וגם דינים דדכורא של קו השמאל. והם נלחמים זה עם זה, ואין אחד יכול לנצח את חברו. אלא בסיוע של קו האמצעי, נכנע השמאל. משא"כ הדינים דנוקבא שבקו האמצעי, הם מתגברים על קו השמאל וממעטים הג"ר שלו, שעם מיעוט הג"ר, נעלמים כל הדינים דדכורא.

ונמצא שבקו אמצעי אין דינים דדכורא כלל, אלא דינים דנוקבא בלבד. ובקו שמאל ודאי אין דינים דנוקבא כלל, אלא דינים דדכורא בלבד. כי אם היו שולטים בו דינים דנוקבא, היו מתבטלים הג"ר שלו. הרי שבימין נוהג שברים תרועה, דינים דנוקבא עם דינים דדכורא. ובשמאל נוהג שברים בלבד, דינים דדכורא. ובאמצעי נוהג תרועה בלבד, שהוא דינים דנוקבא בלי דינים דדכורא. אמנם כל אלו הדינים, שאנו מעוררים עם הקולות הללו, אנו מכוונים אותם רק לקו השמאל, כדי למעט אותו. השברים תרועה לקו שמאל הכלול בימין. השברים לקו שמאל שבשמאל. התרועה לקו שמאל שבאמצעי. באופן, שיש ג' הפרשים בהתעוררות הדינים שבשמאל, ע"פ תכונת ג' הקווים.

ואע"פ שבמקורם של ג' הקווים אין צריך להיות בהם יותר מט' בחינות, כי הם מחויבים להיכלל זה בזה, ואז יש ג' קווים בימין וג' קווים בשמאל, וג' קווים באמצעי, שהן ט' בחינות. אמנם, כיוון שיש ג' הפרשים בקווי השמאל שבג' קווים, אשר בשמאל שבימין יש שברים תרועה, ובשמאל שבשמאל יש שברים, ובשמאל שבאמצעי יש תרועה, ע"כ צריכים עוד ג' התכללויות:

א. ט' בחינות בימין, שהם ג' קווים, שבכל אחד מהם תקיעה שברים תרועה תקיעה.

ב. ט' בחינות בשמאל, שהם ג' קווים, שבכל אחד מהם תקיעה שברים תקיעה.

ג. ט' בחינות באמצעי, שהם ג' קווים, שבכל אחד מהם תקיעה תרועה תקיעה.

וזהו הסדר הראשון של ג' קווים שבקו ימין, הסדר הראשון מג' סדרי תקיעה שברים תרועה תקיעה. תקיעה ראשונה, מעוררת קו ימין של הסדר הזה. שברים תרועה, מעוררים קו שמאל של הסדר הזה. תקיעה שנייה, מעוררת קו אמצעי, אשר המסך דחיריק שבו, מבקע המדרגות, כי מעלה מסך דמלכות לבינה והמדרגה מתבקעת לכו"ח למעלה ובינה ותו"מ יורדים למטה.

ומשם מגיע לאברהם, לחסד דז"א, ושורה בראשו, ומתעטר. אחר שהתעוררו ג' הקווים שבבינה הראשיים שבקו ימין שלה, צריכים להמשיך אותם לקו ימין דז"א, שנקרא אברהם. והתעוררו גם בו ג' קווים, שהם תקיעה שברים תרועה תקיעה. ושורה בראשו, קו ימין, כו"ח. ומתעטר, בינה ותו"מ, שחזרו ונעשו ג"ר וקו שמאל. ואברהם מתעורר ומתקן את הכיסא, קו האמצעי שמתקן כיסא הרחמים ע"י ייחוד ג' הקווים. וג' קווים אלו נמשכים מחכמה דישסו"ת, אבא.

עד כאן נגמרו הכוונות של הסדר הראשון מג' סדרי תקיעה שברים תרועה תקיעה. וכל ג' הסדרים האלו הם בשליטת התקיעה, קו ימין שבג' קווים דימין."

שאלה: מהי תקיעה בשופר בעבודה בעשירייה?

לעורר רחמים בכללות. לקבל עזרה מלמעלה של חיבור, של השפעה, זה נקרא ש"אנחנו תוקעים בשופר". כאילו פונים לבורא לאותה המידה, מידת הרחמים שרוצים לעורר, שייתן לנו כוח השפעה, שיקרב בינינו, זה תקיעת שופר. ואז מסבירים איך על ידי הפעולות האלו כביכול, מה מתפשט בכל נשמה, בעשירייה, בקו ימין, בקו שמאל, באמצע, בגדלות, בקטנות, לכל הכיוונים שיש, ארבע כפול שלוש, שנים עשר צדדים, וכן הלאה. זה הכול. אין יותר בסך הכול בכל התורה מה שאנחנו צריכים לעשות, חוץ מלעורר את הכוח הטוב מלמעלה שייתן לנו את התיקון.

אז כאן זה מתברר בצורה כזאת, כשופר. במצבים אחרים, במדרגות אחרות, כבר בצורה אחרת. כמו ביום כיפור נגיד, זה אותו דבר, אבל מעוררים בצורה אחרת. הפעולות שלנו הן תמיד כאלה, לפנות לעליון עם המ"ן הנכון בלבקש את החיבור. זה הכול. הפעולה היחידה הרצויה שיכולה להיות מזה, זה שאנחנו מקבלים כוח להתאחד שיהיה לנו מסך יותר גדול שנוכל לברר רשימות יותר, ועל ידם כבר נוכל להשפיע. זה סך הכול תוכן של כל פעולה ופעולה, אין יותר. מה צריכים עוד?

שאלה: מה זה שנה?

שנה זאת, התקופה מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה. מה כתוב בראש השנה? נברא אדם. לפני זה נברא העולם. מה צריכים לעשות? תוך שנה לגמור את כל התיקונים.

תלמיד: הוא כותב פה, אם לא הצלחנו בשנה הזו אז מתחילים..

אז יש עוד. אבל זה כבר כמין תקלה, שלא הצלחנו.

תלמיד: שנה זה זמן מוגבל?

סיבוב כן, זה זמן מוגבל. זה מצבים מוגבלים שסך הכול נותנים לך לתקן את כל ההבחנות.

תלמיד: אז מה אנחנו צריכים לעשות בשנה הזאת? האם יש לנו תכנית?

אנחנו צריכים להגיע לגמר התיקון, זה הכול.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לשים לעצמנו תכנית, שהשנה באים לגמר תיקון?

תכנית פשוטה, כל הזמן לעורר את הבורא להביא לנו כוח התיקון. לא לרדת ממנו. זה הכול. פשוט.

שאלה: האם שנה מחולקת לשלושה חלקים, תחתון, עליון, עלי עליון?

לשתיים עשרה, לארבע עונות. לשלוש, אני לא יודע.

שאלה: למה הבורא נותן לנו אין סוף אפשרויות?

לא אין סוף, יש לזה סוף. סך הכול מספר התיקונים הוא מוגבל, סופי.

תלמיד: לבצע תיקונים כל פעם באיכות יותר גדולה.

נכון. אבל כשאנחנו עולים מתיקונים שעשינו בדרגה הנוכחית לדרגה הבאה, אפילו שהם כביכול אותם התיקונים, אנחנו מרגישים אותם כחדשים לגמרי. כי האיכות משתנה. זה משהו שלא דומה למה שהיה קודם, חדש.

שאלה: האם יש לנו הזדמנות להגיע ל"הלב מבין" משמע, בינה בעצם חכמה. ואז להגיע לתבונה, ומתבונה לחזור לחכמה?

את זה אני לא יודע. את כל הפלפול הזה, אני לא יודע.

שאלה: למה התקיעה בשופר מעוררת את קו ימין או קו השמאל?

זה נקרא "רחמים". תקיעה בשופר מעוררת רחמים, מעוררת כוח הטוב.

תלמיד: אז אפשר להגיד שזה כאילו במקום תפילה?

תפילה, שופר, כל מה שאנחנו עושים, זה הכול אך ורק כדי לעורר פרצוף יותר עליון שישפיע עלינו תיקונים. זה לא חשוב מה, יש הרבה פעולות. עוד מעט תיקח את האתרוג, לולב, את ארבעה מינים.

תלמיד: בסוף התפילה, אחרי התפילה עושים את השופר?

את זה כתבו לנו אנשי כנסת הגדולה. הם סידרו לנו תפילות, כי הם ידעו בדיוק איך אנחנו צריכים לעבור את התיקונים. אז הם כתבו בדיוק את מה שאדם כאילו בפה מבטא, אבל בעצם התכוונו לתיקונים פנימיים רוחניים. אז אם אדם סתם קורא, זה סתם. אבל אם הוא מעביר את עצמו דרך כל אותם הפעולות, זה כבר תיקון.

תלמיד: אני שואל, כי היינו בטיול לילה בירושלים. אמרו לנו שבעבר היה אדם שכל הזמן היה עומד בפינה ותוקע בשופר?

זה מנהג. מה שקורה בעולם הזה נקרא "מנהגים", ואז יש לזה כל מיני דברים. אני בפעם הראשונה שומע שהיה שם מישהו שהיה כל הזמן תוקע.

תלמיד: לא שעכשיו יש, אלא היה קודם, לפני כאלפיים שנה.

הם חושבים שזה קודש, אם יעמוד שם מישהו וכול הזמן בלי הפסקה ויתקע. מה התועלת מזה, אני לא יודע. אבל לעמך זה טוב שהוא מתעורר.

שאלה: מה זה שמחה ברוחניות?

שמחה ברוחניות, זה תוצאה ממעשים טובים, ממעשה השפעה.

תלמיד: איך שומרים עליה? איך מחזיקים אותה כל הזמן?

שומרים עליה? בזה שכל הזמן נמצאים בריצה להשפיע טוב, אז מתוך זה יהיה לך שמחה. שמחה מתגלה כאור פנימי בתוך הפרצוף, מתוך זה שהוא משפיע.

שאלה: מה צריך להיות המ"ן שלנו, התפילה שלנו?

מה צריך להיות? מה שאנחנו חושבים שצריך להיות. אני לא מבין. מה צריך להיות? עבור מה שחסר לנו לתיקון. חיבור בדרך כלל, שבתוך חיבור מתגלים כוחות התיקון.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו בעצם עושים את הכול, אנחנו לומדים, יושבים בעשיריות, אבל אנחנו רק לא מדברים בגדלות הבורא. אז אולי שנצא לשנה החדשה ונלמד איך לדבר בגדלות הבורא, אם אנחנו עד עכשיו לא עושים את זה. זה הדבר היחידי שחסר לנו.

כן. אין לנו שום בעיות חוץ מזה. אם גדלות הבורא הייתה הבעיה הבולטת כך לפנינו, והייתה דוקרת, מעוררת אותנו, היינו מהר מאוד מתקנים את עצמנו.

תלמיד: מה זה לדבר בעשירייה בגדלות הבורא?

עד כמה שהגדלות שלו מתקנת אותנו. עד כמה שאנחנו אז נמשכים אליו. עד כמה שהוא ממלא את הראש ולב. כל מיני כאלו דברים. תתאר לעצמך שיש לפניך איזה דבר שהוא או רע או טוב, ועד כמה שהוא תופס אותך ולא עוזב אותך. כך אנחנו רוצים שגדלות הבורא תקשור אותנו יחד, ותשלוט עלינו.

תלמיד: ועל זה לדבר בעשיריות, בסדנאות כל הזמן.

כל הזמן.

שאלה: כל מבנה במציאות, זה עשר ספירות?

כן, אין יותר ואין פחות.

תלמיד: אז מה זה ו"ק, ונקודה, וכל השאר?

יש י"ג, יש ט', יש כמה שאתה רוצה, תלוי איך אתה תופס, איך אתה מקבל את זה, באיזה אופן מתגלות לך תכונות. אבל המציאות כולה, זה עשר ספירות בלבד. "תלמוד עשר הספירות". לא יכול להיות שיש קשר אחר בין משפיע לבין מקבל, ששניהם קיימים, שאין בקשר ביניהם ח' ספירות. הכתר המשפיע, המלכות המקבלת, ושמונה באמצע. למה? תראה לפי ד' בחינות דאור ישר.

תלמיד: נגיד אומרים ו"ק? שיש מבנה כזה שנקרא ו"ק.

ו"ק זה מדידה של עוצמת עשר הספירות. עוצמה. כמו ילד קטן שיש לו את כל האברים, אבל קטנים. אומרים ו"ק, ינוקה. ככה זה. אנחנו צריכים למדוד במשהו את הקומה שלו, קומה, לא מספר החלקים, אלא קומה. תמיד יש לו תרי"ג או תר"כ, נרנח"י, כח"ב זו"ן, מה שאתה לא תגיד. אבל קומה כמה תגיד, 20 ס"מ, 30, 2 מטר, כמה תגיד? זו כבר המדידה של הגובה. אבל מספר חלקים הם אותם החלקים, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה.

תלמיד: אז העשר, זה משהו שקיים, שהוא כאילו אובייקטיבי?

חובה, לא יכול להיות פחות ולא יכול להיות יותר. אם זה קיים, אז זה רק עשר.

קריין: יש משימה יומית, לדבר עם החברים בעשירייה על גדלות הבורא.

(סוף השיעור)

Mlt_o_rav_2018-09-11_lesson_zohar-la-am-rosh-hashana_n1_p4_gACloYl6