שיעור בוקר 23.04.14 הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

הכנה לשיעור מתוך: שיר השירים, פרק ג'

"א על-משכבי, בלילות, בקשתי, את שאהבה נפשי; בקשתיו, ולא מצאתיו. ב אקומה נא ואסובבה בעיר, בשוקים וברחבות--אבקשה, את שאהבה נפשי; בקשתיו, ולא מצאתיו. ג מצאוני, השמרים, הסבבים, בעיר: את שאהבה נפשי, ראיתם. ד כמעט, שעברתי מהם, עד שמצאתי, את שאהבה נפשי; אחזתיו, ולא ארפנו--עד-שהביאתיו אל-בית אמי, ואל-חדר הורתי. ה השבעתי אתכם בנות ירושלם, בצבאות, או, באילות השדה: אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ.

ו מי זאת, עלה מן-המדבר, כתימרות, עשן: מקטרת מר ולבונה, מכל אבקת רוכל. ז הנה, מטתו שלשלמה--ששים גברים, סביב לה: מגברי, ישראל. ח כלם אחזי חרב, מלמדי מלחמה; איש חרבו על-ירכו, מפחד בלילות.

ט אפריון, עשה לו המלך שלמה--מעצי, הלבנון. י עמודיו, עשה כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן; תוכו רצוף אהבה, מבנות ירושלם. יא צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה--בעטרה, שעטרה-לו אמו ביום חתנתו, וביום, שמחת לבו."

אם מחפשים בחושך ויש שומרים, אז בזכותם, בזכות החושך, בזכות היגיעה, יכולים למצוא. הרבה פעמים היינו במצב שבו אנחנו לא יכולים לעשות בעצמנו שום דבר. ירידה, נפילה, ייאוש, זלזול המגיע מבפנים, הרגשת חוסר אונים, חולשה כך שאי אפשר לעשות כלום.

המצבים האלה בודקים כאן, עד כמה האדם הכין לעצמו שומרים ושוטרים, עד כמה יש לו ערבות. לכן עליו להכין את כל התמיכה והשמירה. "שמירה" כדי שלא יברח, "תמיכה" כדי שיתקבץ עוד יותר פנימה, למרכז הקבוצה כדי שימצא כוחות, כוחות זרים, כי הוא בעצמו ריק. אז שומרים ושוטרים הוא חייב, גם אלה וגם אלה. שני אלה כוחות מנוגדים, ושניהם חייבים להיות לו.

ואם רואה שלא הספיק לעשות זאת, אז לפחות הוא לומד משהו מהמצב הזה. ובפעם הבאה הוא כבר דואג להיות בתמיכה הדדית עם החברים, בלבנות חגורת מגן. ואז הוא מכין את עצמו לרכוש את הדרגה הבאה, להפוך את החושך לאור. כך מתקדמים.

כמו שאומרים בעולם שלנו, אם אדם מפסיד פעם אחת זה לא נורא, אך אם הפסיד פעם שנייה אז הוא כבר טיפש. זאת אומרת, אם פעם אחת הוא לא למד, כשנותנים לו ללמוד, כמו עם הילדים שנותנים להם ללמוד, אז הפעם הראשונה לא נחשבת. אבל אם כבר פעם שנייה הוא רואה את עצמו שנזרק, ולא יכול להתרומם על ידי תמיכה חיצונית, כי לו בעצמו ודאי שאין כלום, אז זה כבר נחשב כזלזול, כעבירה.

(סוף ההכנה)