כנס "קבלה לעם" הווירטואלי מרץ 2019

"אביב 2019"

תפילה

שיעור 3

23.03.19- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

יום טוב. ערב, בוקר, לילה, כל אחד לפי הזמן אצלו. אני שמח לראות אתכם. שמחתי לראות שבכל הזמן הזה התעסקתם, עבדתם, שלא איבדתם את הקשר אלא רק הרחבתם אותו. יוצא יפה, צריך להודות לבורא שהוא עושה את זה, שהוא מבצע את הכול עלינו, הרי ברור שהרצונות מגיעים ממנו ואנחנו המיישמים, ולכן אנחנו נקראים עובדי ה'.

השיעור הווירטואלי השלישי שלנו נקרא "תפילה", אולי טוב יותר לקרוא לזה בקשה כדי לא להתבלבל עם מה שנקרא תפילות אחרות, כשאדם מקיים איזה פעולות, אומר משהו, תחנונים, או עוד משהו בגלל שכך נהוג או בגלל שהגיע הזמן וכן הלאה.

אצלנו הכול קורה בהתאם למידת ההצטברות של הרצון האמיתי, של הדרישה, או ההיפך כשיש הודיה, זאת אומרת כשהרצון שלנו מביא אותנו למצב שנקרא תפילה, היינו פנייה לבורא או עם בקשה או בהודיה כי בעצם היא זו שקובעת ומגדירה את הצעד הבא של הקבוצה. לא סתם אני אומר קבוצה, אנחנו כבר דיברנו בשיעור הקודם ובכלל על זה שהתפילה לא יכולה להיות עבור עצמך. היא יכולה להיות רק עבור מצב העשירייה כי אנחנו מכינים את המקום לגילוי הבורא בעשירייה, והבורא, כמו שרב"ש כותב במאמר 36, הבורא "שומע תפילה".

"הבורא שומע תפילת כל אדם ואדם, אבל רק תפילה אחת להקים את השכינה מעפר"¹. זאת אומרת להרים אותו, לגלות אותו מתוך ההסתרה ודווקא כתוצאה מהתפילה תגיע הגאולה, הגאולה שלנו מהאגו, ובמידה שבה אנחנו נגאל מהאגו, במידה הזו נגלה את הבורא, הבורא יתגלה בנו. להרים את השכינה מעפר, זאת אומרת להרים את גדלות הבורא שנמצאת עכשיו נמוך מכל דבר בהשוואה עם כל הרצונות האחרים שלנו בעולם שלנו, היינו להרים את גדלות הבורא מהרמה הנמוכה ביותר, מהמצב שמתחת לבלטות מה שנקרא עד לרמה הגבוהה ביותר שניתן, לאט לאט ,בהדרגה.

לכן התפילה היא דווקא עבור גדלות הבורא בעינינו, ומשום שזה לא סתם בורא אלא דווקא השכינה, זאת אומרת מה שאנחנו בונים בינינו, הרי כשאנחנו מדברים על הבורא אנחנו לא מדברים על כך שמתגלה הכוח העליון, אלא שמתגלה רשת הקשרים בינינו, ורשת הקשרים עצמה הם הרצונות שמכוונים זה לעבר זה וברצונות האלה הקשר והאהבה נמצאים בסירקולציה, בתנועה. זה נקרא בורא. ולכן כשנאמר "להרים את השכינה מעפר" כבר מדובר לפחות על עשירייה, על קבוצה קטנה, היא יכולה להיות גם קבוצה הרבה יותר גדולה, אבל לפחות עשרה אנשים שמתחברים יחד ובקשר ביניהם הם רוצים להשיג את המצב שנקרא שכינה ובורא.

נקרא שוב, זה קטע מאוד טוב, הוא קצר אבל הוא מדבר על הכול, הוא כולל בתוכו את הכול.

"הבורא שומע תפילת כל פה של כל אחד מאיתנו, אבל שומע רק תפילה אחת להרים את השכינה מעפר".

זאת אומרת עבור הקבוצה, עבור החיבור, הקשר בינינו הוא קשר כזה שכתוצאה ממנו תגיע הגאולה של כולנו מהאגו ואז נתעלה למעלה. מה עוד אפשר להוסיף כאן? רק לפרק את הקטע הזה לחלקים ואז שוב לאסוף אותו.

הבורא שומע תפילה של כל אחד ואחד, זאת אומרת הוא שבר את הרצון הכללי שלנו לחלקים שונים ועכשיו הוא רוצה שכל רצון יבקש בעצמו להתחבר, להתרומם מעפר מה שנקרא, בחיבור, ובחיבור הזה להשיג מצב שבו יופיע הכוח הכללי של הקשר והאהבה שנקרא בורא.

במקומות אחרים כתוב שאנחנו לא מגלים את הבורא, הוא לא בעצמו מורגש. אבל כמו שאנחנו מרגישים כל דבר בעולם שלנו, כך גם בעולם הרוחני, אנחנו מרגישים תוצאות, אנחנו מרגישים משהו שעובר דרך החושים שלנו. נדמה לי שיש לפני אולפן, מסכים, מצלמות וכן הלאה, שאתם שנמצאים על המסכים, המון קבוצות וכן הלאה, אבל כל זה לא אמיתי. בכלל, כל מה שאנחנו מרגישים מחוצה לנו, מחוץ למסכים, האמת שגם אלה רגשות לא נכונים, הם מדומים. אנחנו אף פעם לא מרגישים את מה שקורה באמת אלא את מה שמדמה, את שנראה בחושים שלנו, ולכן אנחנו צריכים להכין את החושים שלנו לכזה מצב שבו נרגיש את הבורא.

סדנה

בואו נדבר על הקטע הזה, אני מרגיש שבלעדיו אנחנו לא מוכנים למשהו.

הבורא שומע תפילה של כל אחד ואחד, זה דבר ראשון, אבל הוא שומע רק תפילה אחת, להרים את השכינה מעפר. דבר שני, הקשר בינינו מורכב, מצטבר מהרצונות שלנו, ולכן עלינו להרים את הרצונות כך שהקשרים יהיו אלטרואיסטים ולא אגואיסטים, ואז כשנשיג את המצב הנכון אז תתרחש הגאולה. זאת אומרת אנחנו נשיג מצב שבו נתייחס זה לזה רק ברצון הטוב שלנו ואז בהם יתגלה הבורא. תדונו בזה במעגל, או כולם יחד.

*

בכוונה תחילה נתתי לכם את המשפט הזה כדי שאתם תבינו למעשה שאי אפשר להוסיף כאן כלום חוץ מרגש. שכל אחד יוסיף לזה את הרגש שלו. "הבורא שומע תפילת כל פה, אבל רק תפילה אחת שהיא להקים את השכינה מעפר שעל ידי זה יבואו כל הישועות."² אין כאן יותר מידי מילים שצריך להוסיף. כשכל אחד אומר את המשפט הזה, שיאמר אותו מעצמו, מתוכו. זה מה שצריך.

אתם זוכרים שכתוב אצל רב"ש, שכשהוא חושב על החברים, לאט, לאט הוא מגיע למחשבה שאין שום דבר בעולם חוץ מהחברים. ובמקום אחר כתוב, שאין בעולם כלום חוץ מהבורא, וכך גם כתוב ש"אין עוד מלבדו"³. איך אנחנו מגלים את הבורא ש"אין עוד מלבדו"?

אנחנו עובדים, מגלים, ומגיעים מהאגו שלנו, שבו אנחנו קיימים, שרק אנחנו קיימים, ומגיעים למצב שרק הוא קיים, איך זה קורה ולמה זה הסיום בסופו של דבר?

. למה כשאנחנו מתחילים לעבוד בינינו, כשאנחנו נמצאים בקשר בינינו, מהמצבים האגואיסטים שלנו, אנחנו מגיעים ליותר ויותר קשר, שותפות, הדדיות, ובשותפות הזאת, ב"ביחד" הזה, מגלים את הבורא ואחרי זה אנחנו נעלמים והבורא הוא שנשאר? בואו נדבר על זה.

*

למדנו על ארבע בחינות דאור ישר, ובארבע הבחינות האלה של האור הישר למדנו שהן נובעות מהאור. עוד אין שם רצון, הנברא עוד לא נולד שם. לכן אם אנחנו מבטלים את עצמנו בהדרגתיות בסדר הפוך מלמטה למעלה ומרוממים רק את תכונת האור, תכונת ההשפעה, ונכללים בה, אנחנו נעלמים.

הרצון רק מגדיל את הגדלות, את הבערה, של הבורא בתוך הרצון שהוא יצר, את ההארה של הבורא, ולזה אנחנו שואפים, לשם אנחנו משתוקקים, שהבורא יתגלה פי תר"ך פעמים יותר מאשר במצב שבו הוא היה בתחילת הבריאה.

ציטוט מספר 2, "וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה, שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות. וזה ענין נצחיות. ודוקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים."

(רב"ש - ג'. מאמר 217 "ברח דודי")

זהו כלל גדול שרק האדם נקרא נברא וכל היתר לא נחשב כנברא. כלומר, מה זה ה"אדם"? "אדם" זה הרצון לגלות את הבורא בכל הטבע, הוא זה שנקרא "נברא" וכל היתר זו "השכינה", זה "גילוי הבורא". "יוצא שכשהאדם מתפלל בעבור דורו", בעבור כל העולם, ברור שגם כלפי הקבוצה, הוא מתפלל למעשה עבור השכינה, השכינה שנמצאת בגלות וזקוקה לישועות כדי שהבורא יתגלה, עד כדי כך שרק הוא יורגש, שרק הבורא יורגש. ואז יוכל להתגלות אור הרחמים. למצב כזה עלינו להגיע.

סעיף 3. "ככל שהאדם מתפלל כך לא די שלא מכין כלי דהשפעה, אלא אדרבא נולד בו כלי דקבלה ויוצא שהוא הולך בדרך הפוכה. ולכן כשהוא מתפלל בעבור הכלל הוא עובד עם הכלי דהשפעה, מתרקם בו כלי דהשפעה שיכול להתגלות אור ההשפעה".⁴ כלומר עלינו לבקש על עצמנו כמה שפחות, להשתדל להגביל את עצמך בזה כמה שיותר עוד ועוד. למרות שאין ספק שתמיד אני אתעורר מכך ש"אני רוצה", זו תמיד נקודת ההתחלה, על פי העיקרון של מ"לא לשמה לשמה", אני תמיד אפעל בצורה הזאת, אין כאן מה לעשות בנדון, כיוון שבכל פעם מתגלים בי רצונות אגואיסטיים חדשים, בכל פעם מחדש, שאינם מתוקנים, שהיו שבורים ועכשיו הם מתגלים לתיקונם. ולכן אני תמיד מתחיל להתפלל מתוך כך שאני צריך לסנן את כל הרצונות שלי, את כל הכוונות שלי, ולעשות כך שאני לא אלך בכיוון ההפוך, בבקשה מהבורא בעבור עצמי או על עצמי, אלא רק אם אני מתפלל בעבור הכלל.

לכן אם אנחנו יוצרים עשירייה שכל אחד מתאמן בה לבקש בעבור העשירייה, בעבור האחרים, כשהוא בעצמו מתמוסס בתוכה, זהו התרגיל הטוב ביותר כדי באמת לכוון את עצמו לבורא, להתקשר איתו, ולהשפיע לו. אם אנחנו לא בעשירייה, אנחנו לא יכולים לשלוט בעצמנו, לא יכולים לשלוט האם אנחנו באמת נמצאים בבקשה הנכונה ולכן כל הבקשה שלנו פועלת להיפך. אנחנו הופכים לאגואיסטיים גדולים יותר ויותר, לא חושבים על החיבור בינינו, כל אחד מגדיל, מרומם, את עצמו, אנחנו הופכים את החברה שלנו לאגואיסטית, בשום אופן לא מדברים על כך ש"ואהבת לרעך כמוך" זהו עיקרון כללי, אנחנו שוכחים את זה וכן הלאה. כלומר, אנחנו יוצרים איזו חברה אגואיסטית וכך פועלים אנשים שלא לומדים את חכמת הקבלה.

לכן על התפילה נאמר, טוב שתהייה תפילה במידה, כלומר, פחות. דהיינו, ככל שאתה חושב על כך שאתה צריך לבקש על הדבר הקטן ביותר, אז אתה בעצם מגלה מה זו אותה תכונה מיוחדת, אותו רצון מיוחד, אותו מצב מיוחד, שאותו אתה יכול לבקש והוא תמיד נמצא במרכז הקבוצה הרחק ממך ודווקא אליו אתה צריך להשתוקק, כי שם תרכוש את נשמתך ובה את הבורא.

"אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, [...] ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח."⁵ זה כלל גדול מאוד. כשאני חושב על הקבוצה, אני חושב בעצם להגיש את הקבוצה לבורא, שהבורא ייתן להם את הכול, ואני אהיה רק אותו האלמנט הקטן, המסכן, העזוב, הזרוק, לא משנה איזה, שעוזר לקרב את כל הקבוצה לבורא. אבל בזה אני רואה את משימתי, את ייעודי, ואני מאושר מכך אם אני יכול לעשות את זה.

אנחנו יכולים לראות את זה שוב, בחברות האגואיסטיות שלנו שבהן אנחנו נמצאים בעולם, בקנאה, בניסיון למשוך אנשים מקבוצה אחת לקבוצה אחרת, אני רואה איך הקבוצה שלנו שולחת כל מיני מכתבים "חבר'ה בואו נעבור לפה, נעבור לשם", זה כל כך אנטי רוחני. אני אומר להיפך, "כל מי שרוצה, בבקשה, לכו ותמצאו לכם מקום אחר, זה הגורל שלכם, זאת המטרה שלכם, בשום פנים ואופן אין שום כפייה ברוחניות". כלומר, מיד ניכר על פי אותו אדם שפונה כך לחבריו ומנסה למשוך אותם לאיזו קבוצה, שאותה קבוצה היא קבוצה אנטי רוחנית, מלמדים אותו פשוט משהו אגואיסטי, דתי, אבל לא קבלי, רוחני, לא עקרונות קבליים רוחניים. אני קורא שוב את הסעיף הזה.

"אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח."

והוא? הוא עושה רק את העבודה השחורה. אבל זה הדבר החשוב ביותר, בזה הוא הופך לעוזר של הבורא, לעבד נאמן של הבורא, כמו משה שלא דאג לעצמו, כתוב עליו בצורה מאוד ברורה, שחשב רק איך להביא את האנשים אל הבורא. אז אנחנו צריכים להתפלל על החברים ולחשוב איך הבורא יוכל להתגלות בהם וכמה שיותר מהר. ואני רוצה מאוד שזאת תהייה תולדה של המאמצים שלי ואני לא צריך כלום, רק את זה.

אתם יודעים, כמו אימא שחושבת על התינוק שלה שרק יהיה לו טוב, זה הכל, היא חושבת על זה אינסטינקטיבית. ואילו אנחנו, דווקא מכיוון שאנחנו רוצים לתקן את טבענו מאגואיסטי לאלטרואיסטי, כלומר שאתה לא חושב על עצמך, ובמקומך, במקום האגו שלך יש את הזולת, את הקבוצה, כלומר את הנשמה, כשאתה מציב את הנשמה מעל לבהמה שלך, זה מה שנקרא תנועה אמיתית קדימה.

סדנה

בואו נדבר על זה. איך אנחנו בכל זאת יכולים להתכנס ולחשוב יחד על כך שכל הקבוצה, כל אחד מאיתנו משתוקק לדחוף את כל הקבוצה אל הבורא, והוא יהיה רק אותו הדוחף?

*

בואו נרגיש האם הצלחנו להוריד מהלב שלנו איזו שכבה. כמו שאנחנו מקלפים מתפוח או תפוח אדמה את השכבה העליונה, האם הצלחנו לקלף כזו שכבה עליונה מהלב שלנו? בואו כל אחד ממש תוך עשר, חמש עשרה שניות נשתדל להרגיש האם קרה בו משהו דומה, והאם הלב שלו נעשה רגיש יותר, פחות מוגן, קרוב יותר אל האחרים. שהוא באמת הצליח לקלף ממנו את הקליפה, את השכבה העליונה. האם זה מצליח לנו? הרי אנחנו צריכים להתחיל לגעת זה בליבו של זה, כדי שבסופו של דבר ייווצר לב אחד מאוחד. ואז בו יתגלה הבורא, תתגלה כל הבריאה, יתגלה כל העולם האמיתי. ולא זה שאנחנו מרגישים כל אחד לבדו כעולם המדומה שלנו.

סעיף מס' 5.

"מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו." ככל שנוכל לחדור, לחפור עמוק יותר אל תוך ליבנו, כך להיפך, כך נבקש יותר לעזור לאחרים ולבורא. זה נקרא לעבור מהשכבה החיצונית האגואיסטית של הלב, לשכבה הפנימית האלטרואיסטית. "אבל האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו. ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים." כלומר, התוצאה של כל המאמצים הענקיים שלנו לשנות את עצמנו תהיה בסוף ייאוש גדול, אכזבה גדולה. אבל אי אפשר לקפוץ אליה פשוט וזהו, אלא רק אחרי שנתייאש לחלוטין. רגע לפני שאנחנו עוזבים את הכל נגיע למצב שאנחנו חייבים לפנות לבורא. רק הוא ואף אחד אחר, רק הוא יכול לעזור לנו. "היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו."⁶

איך אנחנו יכולים להשיג במהירות מצב, שבו אנחנו מבינים שאף מאמץ שלנו לא יניב כלום, לא יביא לכלום, אלא רק אם אנחנו ביחד, ככה בפריצה משותפת קוראים אל הבורא, כל אחד בעבור חברו? איך נעשה את זה כמה שיותר מהר?

*

אז פחות או יותר ברור לנו מהי השיטה להשיג את הבקשה, עבור מי אנחנו צריכים לבקש, ואיך אנחנו צריכים לבקש. האדם צריך להגיע למצב שאין לו מה לבקש עבור עצמו כשהוא לגמרי קשור עם האחרים, ורק בהם בהתקדמות שלהם הוא רואה את ההתקדמות שלו. זאת אומרת, הוא לא נמצא בעצמו אלא באחרים.

סעיף מס׳ 6.

"אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, שלו, האגואיסטי, בזה שהוא מפריע לו בעבודה, בקבוצה, עם הבורא. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון האגואיסטי הזה לקבל היה נעדר מהגוף שלו, ממנו. שלא היה מביא להאדם את שאלותיו, שלא היה מפריע לו למלא את רצון הבורא"⁷. זאת גישה לא נכונה. האדם אף פעם לא צריך לבקש מהבורא שישנה אותו, לפנות אליו בטענות, למה עשית אותי כזה נורא, מעוות, עצלן, אגואיסטי, בעצם כזה מסובָב, כמו שאנחנו רואים את עצמנו כשאנחנו מתקדמים.

מתגלים בפנינו מצבים נוראיים, איומים. אנחנו מתחילים להצטער על מה שעשינו לקרובים שלנו, לילדים שלנו, למשפחה שלנו, לעולם, כאן ושם, איך פעלנו בצורה לא טובה. כל אחד מתחיל לאכול את עצמו שהוא פעל כך וכך. הדבר הזה מנער אותנו, אנחנו ממש נמצאים במצב שבו אנחנו מוכנים פשוט למחוק את הכול מהעבר, ולא יודעים באיזה אופן אנחנו יכולים איכשהו לרכך, להמתיק את היחסים האכזריים, הנוראים שלנו לאחרים. כל זה עובר על האדם הרבה פעמים בדרכו הרוחנית.

זה בכוונה, בשביל לעזור לנו להכיר את הטבע שלנו, שיהיה לנו רצון חזק ומהיר יותר להיפטר מהטבע הזה, להתעלות מעליו. להיפטר מהטבע זה לא אומר להשמיד, לעקור מהשורש, זה רק אומר להתרומם, להתעלות. לא דורשים מאיתנו שום דבר אחר, להיפך. אנחנו צריכים להבין שהכול קרה ומסובב על ידי הבורא, וכל מה שקרה בעבר כך היה צריך לקרות, רק בשביל שהיום, עכשיו, זה יעזור לנו להתעלות מעל ההפרעות.

"אלא האדם צריך להאמין שזה מלמעלה מצווים לרצון לקבל שלו ליצור לו הפרעות בעבודה. הבורא עושה את זה בכוונה עם האגו שלו, כך הבורא נותנים לו כוח של הגילוי לרצון לקבל, מטעם שדווקא בזמן שהרצון לקבל האגואיסטי מתעורר, יש לו אפשרות לעבוד שיהיה לו קשר חזק יותר, הדוק, עם הבורא, שהבורא יעזור לאדם להפוך את הרצון לקבל לכוונה על מנת להשפיע"¹.

זאת אומרת, לא לשנות את הרצון עצמו, אלא את הכוונה שהייתה מכוּונת לעצמו, שתהיה מכוּונת לאחרים. "והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח לבורא, כשהוא מבקש שיקרב אותו לדבקות עם הבורא, להשתוות הצורה, לביטול הרצון לקבל לעבודה בעל מנת להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני שאני אתן לכם במקומו כוונה על מנת להשפיע"¹.

איך אנחנו צריכים להתייחס למה שעברנו בדרכנו הארצית, שעכשיו זה נראה לנו כרצף של פעולות אגואיסטיות לחלוטין, כשאנחנו רואים עד כמה פעלנו בצורה נוראית, אגואיסטית ביחס לכולם, עד כמה אנחנו נוראיים, טיפשיים, עד כמה אנחנו הנבראים, היצורים הכי נוראיים? איך אנחנו יכולים לקבל את זה בצורה נכונה, ואיך לעשות מזה תפילה נכונה?

איך אני יכול לעבור מההרגשה שאני רואה את כל החיים שלי בעבר כמשהו נורא, כעצלן, אגואיסט שרוצה לעשות משהו עם האחרים, לרמות אותם, שאני מוביל אותם לאן שאני צריך וכן הלאה, איך אני יכול להפוך את כל זה לתפילה נכונה?

*

ציטוט מספר 7 "אמרו חז"ל ייצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואילו הקדוש ברוך הוא עוזר לצדיק והרשע אינו יכול להתגבר עליו. זאת אומרת שאדם צריך מקודם לראות האם יש בידו כוחות להגיע למצב שבו כל מעשיו יהיו רק בכוונה בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו ואז כשהאדם יגיע לידי הכרה שאין באפשרותו בכוחות עצמו להגיע לזה, אז האדם מרכז את כל כוחותיו על נקודה אחת, על האור שמחזירו למוטב שמתקן אותו."⁸ כלומר אנחנו רוצים לעשות איזשהן פעולות טובות, אבל זה בלתי אפשרי. בואו מלכתחילה נבין שזה בלתי אפשרי לעשות מעשים טובים. אנחנו לא קרוצים מאותו החומר, שיכול לעשות בכלל משהו טוב. משהו טוב, משהו נצחי, זה בלתי אפשרי. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לבקש להשתנות, ואז נוכל לעשות את זה, במידת ההידמות שלנו לבורא.

"וזה יהיה השכר, כל השכר שהוא רוצה מהמאמצים שלו בקבוצה שהוא יוכל להמשיך ולבצע את פעולותיו. כלומר שהשכר בעבור היגיעה שלו יהיה שהבורא ייתן לו כוח, כוח שנקרא "כוח ההשפעה".⁹ כלומר אנחנו בסופו של דבר חייבים לשכנע זה את זה, ואת עצמנו, שאנחנו לא יכולים לעשות שום מעשים טובים, שום מעשים נכונים, שום פעולות רוחניות. לא יכולים. אנחנו נוכל לעשות אותם רק אם נקבל כוח עליון, תכונת ההשפעה, אור עליון.

ולכן קודם לכל, אנחנו צריכים לבקש שהאור העליון הזה יתקן אותנו. לא להתבלבל ולא לחשוב על אף בעיות אחרות, על אף תוכניות אחרות, על אף שינויים, אלא רק על כך שיבוא האור העליון ויתקן אותנו. רק על זה. כמו שנאמר, שואלים את האדם כשהוא עולה לעולם העליון, "ציפית לישועה" מהאגו שלך? האם ראית לנגד עיניך מצב שבו אתה כבר מתחיל לפעול מעליו? ורק את זה שואלים אותו, ואת כל יתר העיסוקים שלנו צריך פשוט להסיר, להזיז אותם. וכל הזמן לכוון אותם, לכייל אותם רק אל עבר המעשה הזה, לבקשה להדדיות, לבקשה משותפת כלפי הבורא.

ציטוט מספר 8 "אנחנו מבקשים מהבורא לתת לנו כוחות לעשות את כל מעשינו למענו. אחרת כל מעשנו יהיו לתועלת עצמנו. כי אין לנו יכולת להתגבר על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו שנוכל לעבוד בשבילך. אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא "עשה למענך", אחרת אנחנו נשאר אבודים ברצון לקבל האגואיסטי שלנו."¹⁰

כלומר שאנחנו מבקשים, אפילו דורשים מהבורא שיתקן אותנו, שאנחנו לא נעבוד לתועלת עצמנו, הבקשה הזאת לגיטימית, והוא מחויב לעזור לנו בזה. אם הוא לא עוזר, זה אומר שהבקשה שלנו עוד לא הגיעה למצבה הנורמאלי, הרציני, המספיק.

אז איך אנחנו מתארים לעצמנו את הבקשה שלנו, שמקבלת מענה מהבורא, והבורא משנה אותנו, ואנחנו הופכים מאגואיסטים לאלטרואיסטים, מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, מהרגשת העולם שלנו להרגשת העולם העליון. איך אנחנו מתארים לעצמנו את המצב שלנו, את המצב שעובר האגואיזם שלנו ממצב של צעקה לכך שהבורא יתקן אותו. והנה הבורא מתקן אותו. אז כיצד, איך צריך להיראות הרגע הזה? בבקשה תתארו לנו אותו.

*

"בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב, בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו". ופירשו בזהר הקדוש, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא," ממלאים אותו בנשמה. "נשמה" זה אור ההשפעה, אור החסדים. "היינו שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע." אז מתחיל לפעול בו. "וממילא לא ישובו לכסלה, היינו שלא יחטא עוד," ברצונות האגואיסטיים הקטנים שלו. "משום שכל הרצוניות של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע. ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט וממלא את כל האיברים של האדם. וזה דווקא כששומעין את קול ה', אז כל הגוף נכנע ומשעבד את עצמו לתכונת ההשפעה, לאהבה, להקדושה."

(רב"ש - ב'. אגרת י"ח)

זה כמובן מצב גדול מאוד, אבל כשאנחנו מגיעים אליו בינינו, אז אנחנו מצטערים על זה שלא היינו יותר זמן במצבים הקודמים. מעניין איך שזה קורה, ואנחנו מתחילים להצדיק את כל המצבים הקודמים, ואנחנו מתחילים להגיד "איך זה יכול להיות שכל כך רצינו לברוח מהם ולא יכולנו לתאר לעצמנו. איך כל המצבים הקודמים האלה הם רצויים, הם נותנים לנו היום את השגת האור, כי הם הביאו לעולם שלנו חושך". כך אנחנו מסיימים אתכם את התיקון שלנו כשמהחושך והאור בו זמנית נוצרת תכונת ההשפעה, האהבה והדבקות עם הבורא. והכול בעצם נסגר בפנייה לבורא. דרך מרכז העשירייה, כשכל אחד לא מבקש עבור עצמו, כשכל אחד מבקש עבור האחרים שיהיה בהם רצון שאתו הם יוכלו לפנות לבורא, כדי למלא אותו ולקיים את הכלל שלו, של השפעה הדדית ואהבה.

ובעצם זוהי כל השיטה שטמונה במה שנקרא "תפילה".

שאלה: יש תחושה שכל הבקשות שלי בשביל החברים הם רק בשבילי וכל מה שיש בי זה הרצון המסריח לקבל, ואני לא יוצא ממנו לעולם. זה נורא, עדיף שלא הייתי קיים בכלל. מה לעשות?

המצב טוב מאוד. זאת אומרת באמת אני כביכול מקלל את החיים שלי הנוכחיים, את הטבע שלי, את כל מה שנעשה בי. בעצם בלשון המעטה אני לא מסכים עם הבורא שהוא עשה אותי כזה. אני בטענה גדולה אליו, רק עכשיו את הטענה הזאת אני צריך להפוך לבקשה, שאתה תסלח לי, עשית אותי כזה בכוונה, כדי שאני אבקש לשנות אותי. ואני מבקש תשנה אותי כך שאני אהיה בתכונה ההפוכה. זאת אומרת כל מה שעשית בי, תעשה ההפך. אני אפילו לא רוצה לדעת מה עוד יש בי, יש שם עוד המון המון דברים נוראיים, מפחידים, אני רוצה להשתנות. לאהוב את החברים, לאהוב אותך, לתת הכול, לצאת מעצמי, לעלות מעל עצמי, להרגיש הכול הפוך. להפוך מבפנים החוצה את כל העולם, תעשה את זה. אני מבקש ממך, בשביל זה עשית אותי.

לזה צריכים להגיע. אם נבקש על זה יחד, נתמוך זה בזה, זה יקרה איתנו מהר מאוד.

שאלה: אם אני אפס, איך אני יכול לאהוב את הזולת? על פי איזה קנה מידה?

לאהוב את הזולת בגלל שאני אפס? ואם אני כולל בעצמי את כל הרצונות, את כל המטרות של הזולת כדי לעזור לו, אז אני כבר לא אפס במקרה הזה. יש בי הרבה דברים. יש לי ידיעות גדולות, כוחות, ניסיון, כל מה שאתה רוצה קיים בי. וברוחניות אני עכשיו יכול לפתוח כל מה שתרצה. אם אני אקח את הכוונות, הרצונות, המטרות של החבר ואני אממש אותם, אני אקבל את הכוחות הרוחניים מהבורא ואוכל לפעול איתם.

שאלה: מה בא קודם, תפילה או יראה?

התפילה היא לא מגיעה בעצמה. היא לא נוצרת ברגע אחד. זאת דרך ארוכה, שאתה יודע, כמו ילד שמבקש, אומר משהו בעולם שלנו. זו התפילה שלו. נער, אדם מבוגר, הרבה אנשים מבוגרים יחד, לא משכילים, משכילים, אנשים שונים, שאולי כבר מבינים עבור מה, עבור מי הם מבקשים וכן הלאה.

זאת אומרת, התפילה זו בעצם גילוי הרצון הנכון בצורה המקסימאלית בתוך האדם, והיא לא יכולה להיות בשום מקום אחר, אלא רק באדם. אבל כשהוא מבקש עבור האחרים הוא מתחיל להרגיש שהוא יכול לצאת מעצמו ולהתחיל להרגיש את הרצונות של האחרים. וכאן נמצא המעבר מהעולם שלנו, מהרגשת האני באגו שלי להרגשת אנחנו. וזו כבר הרגשת הנשמה.

שאלה: אני לא מאמין לבורא ולא מאמין שהוא יעזור. כמה שלא ביקשתי הוא שותק. איך אני יכול לשנות את מצבי?

ניסית יחד עם החברים? ניסית יחד עם החברים לפנות אליו? ניסית לפנות אליו דרך החברים? ניסית באמת לעשות כך שהדאגה שלך תהיה לקדם את הקבוצה קדימה ולא את עצמך? אם באמת אתה משתוקק לזה, אתה תתחיל לעבור מצבים מיוחדים, ותראה שהבורא נמצא בצד השני של התפילה שלך ועובד איתך יחד.

שאלה: איך אני דורש מהעשירייה?

שהם יתמכו בי בזה שאני אבקש עבורם.

שאלה: כעיקרון, התמונות שמגיעות אליך מהעבר או אפילו מההווה שמעליהן אתה מתעלה. האם למעשה זה מביא לאחר מכן לעליה במעלה העולמות? כלומר, זו גם תפילה?

כמובן. כן. אני שמח שהתמונות האלה כבר עוברות לפניכם.

תלמיד: מה הקשר שקיים בין התמונות האלה, מה שאתה מרגיש לבין איך שאתה מתעלה? יש כאן איזו תלות, איזה קשר?

לא. את התלות הזאת, אתה לא יכול להבין את הנוסחה הזאת בינתיים, בגלל שאין בך עדיין תכונות קבועות של השפעה, תכונות קבועות של קבלה ואת הקשר ההדדי שביניהם. זאת אומרת, אין עדיין פרצוף רוחני שבו יהיו קשורים תכונת הרצון לקבל, צמצום, מסך, אור חוזר, וכן הלאה. זאת אומרת, אתה עוד לא יכול לפתור את הבעיה הזאת בגלל שאין לך ראש, את הראש של המצב הרוחני.

תלמיד: איך להגיע לזה?

כשתופיע תכונת ההשפעה, אז זה יגיע.

תלמיד: אז במה זה תלוי? מה חסר לנו כדי להגיע לזה? מאמץ נוסף או מה?

זה תלוי במאמץ הקבוצתי, כשעוזרים זה לזה. אתם נותנים התפעלות זה לזה. אז הבקשה שלכם הופכת לכזאת שהבורא חייב לענות לכם. הבורא זו מערכת. אבל זו מערכת אינטגראלית. ברגע שהבקשה שלנו הופכת לאינטגראלית במידה כלשהי, נוצר קשר ואתם מקבלים מאותה המערכת האינטגראלית את תכונת ההשפעה. ובזה אתם מתחילים להרגיש עולם חדש.

שאלה:. אני רוצה איכשהו לתאר לעצמי תפילה בעשירייה. האם יש איזו דוגמה של תפילה דרך העשירייה? אני צריך, אני יכול לתאר אותם לעצמי, או שאני צריך לעמוד איתם בחיבוק, איך זה קורה?

לא. קודם כל, פעולות פיזיות לא קשורות פה בשום צורה. לעמוד מחובקים, זה הכול טוב, כמובן, ואיכשהו מחזיק אותנו עוד יותר, אבל לא זה הרי מה שמשפיע על הרוחניות. אתה יכול לא לעמוד. אתה יכול לשכב. אתה יכול לשבת. לא חשוב איך תהיה. אין לזה משמעות. שום מנהגים ארציים לא משפיעים על התפילה שלך. תפילה זה בקשה שנמצאת בעומק הלב. תחפור עד לעומק ליבך ותכוון אותו לבורא, אבל דרך הקבוצה. שאתה תהיה בתוך הקבוצה, ויחד עם זה בבורא. שאתה והפרמטר תיסגרו יחד. אז הכול יצליח.

בגלל שבשבילי זה כמו שאתה יורה. יש את העין שלך, הכוונת והמטרה. אז הקבוצה זה הכוונת. אתה זה העין. הבורא זה המטרה. אתה צריך לשלב יחד את שלושת האובייקטים האלה ואז זה יצליח.

שאלה: איך להשתמש נכון בבושה כשהבנת שהחיים שעברת הם נוראיים, הם אגואיסטיים, חסרי תוחלת, ועכשיו, אתה מתחיל להכיר בזה? אז איך להשתמש בבושה הזו?

אני מזהיר אתכם, אני לא סתם אמרתי, הערתי כזה מצב. כשאדם מתחיל לעסוק בזה שהוא אוכל את עצמו עבור כל החיים שלו שבעבר ועל הכול, על הכול, זה כל הזמן קורה לנו. זה כל הזמן אוכל אותנו, זה רק בשביל שנצדיק את הבורא, שזה הוא עושה הכול, שאין עוד מלבדו. שאין שום דבר בעבר שאני עשיתי. זה הרי ברור לנו, שאין שום דבר בהווה שאני עשיתי, שאני עושה. וגם בעתיד אין שום דבר כזה. זה קורה רק בשביל שאנחנו נתקשר איתו, וכך נתמסר אליו. כשאני לגמרי מבטל את האגו שלי, אז הוא עושה הכול בי.

ולכן יש לנו גם רגשות כאלה. הם הכי פועלים רק צריך להבין אותם נכון. היום אני כבר יכול לספר על זה, כבר עברתם את זה מספיק ותחוו את זה עוד. זה לא יעזור לכם מה שאני סיפרתי, אתם גם מחר תתחילו להוקיע את עצמכם על כל מיני מעשים רעים, מחשבות וכן הלאה. זה יימשך עד גמר התיקון. זה הוא הכרת הרע. אבל הכרת הרע לא במעשים עצמם, אלא בזה שאתם שוכחים שאין עוד מלבדו.

שאלה: איך נגיע למצב שבו נרגיש את האגואיזם כנורא עד כדי כך שנרצה ממש לברוח ממנו?

זה תלוי בכמה אתם מתקשרים ביניכם, בכמה אתם מטגנים זה את זה על המחבת המשותפת הזאת, הופכים זה את זה מצד לצד וכן הלאה. עד כמה אתם מראים זה על זה כמה אתם מתקדמים. קינאה זה דבר שחייב להיות פה. גדלות הבורא, שביחס לגדלות זו כל אחד ואחד מרגיש את עצמו יותר ויותר שפל, נבזה. עד שתגיעו למצב שתגידו "זהו, אני לא מסוגל יותר, עדיף למות מלחיות חיים כאלה." ורק להוסיף לעניין של המוות, שעדיף שימות האגו שלי מהחיים האלה. זה לא חיים, זה מוות.

מה אני רוצה? אני רוצה חיים באמת. חיים זה בתוך החברים, בתוך הבורא, בהשפעה שלמה. אלה החיים האמיתיים. בתוך האגו, אני רואה לפי החיים שלי שזה מצב מקולל פשוט. זה הכול.

שאלה: אני לא מצליח להבין לגבי התפילה האישית, והתפילה בשביל העשירייה. אמרת שצריך להתפלל, ולבקש מהבורא לשנות אותי על החיים הקודמים וכולי, האם זה אפשרי לבקש בשביל העשירייה, דרך העשירייה בשביל עצמי?

מה זאת אומרת עבור עצמך?

תלמיד: אמרת משהו כזה, לבקש מהבורא לשנות אותי.

לשנות אותי, שכל הזמן אשתדל להתכלל בעשירייה. שאבין ששם נמצאת הנשמה שלי, שהיא מורכבת מעשרה חלקים. לי ניתן רק חלק אחד קטן של הנשמה, כדי שאני את כל שאר תשעת החלקים, אדביק לחלק הזה.

שאלה: השיעור הראשון התחיל במילים כאלה "אם אתה רוצה להשיג משהו, אל תרצה בזה." מה זה הפרדוכס הזה?

כן, אם אתה רוצה להשיג משהו, אל תרצה אותו. כדי שנבין שהשגה רוחנית מתרחשת בתכונת ההשפעה. וכשאני רוצה, חושב, כל מה שאני מתכנן כביכול בפעולות, במעשים שלי, זה הכול רק עבור האחרים. ואז אני מתחיל להבין שדווקא בצורה כזאת אני ממלא את עצמי, את הנשמה שלי. רק כך.

שאלה: בשיעור נאמר שאסור לבקש לשנות אף תכונות שיש בנו, ובכלל, שלבקש על עצמנו זה נזק. ולאחר מכן, שצריך לפנות לבורא עם הבקשה לשנות את תכנותי. אז מה אנחנו צריכים לעשות?

מקבלה להשפעה, כן. וכשתהיי בתכונת ההשפעה, תעבדי עבור הכלל.

תלמידה: אז אני יכולה, או לא יכולה לבקש על עצמי?

היה לנו קטע כזה שקראנו, שלא כדאי לבקש על עצמך גם כדי לשנות את עצמך, כי זה הכול בכל זאת בקשה אגואיסטית, תפילה אגואיסטית. הכי טוב לבקש ולעבוד כבר ישירות עבור האחרים. ואז בטוח לא תטעי. אולי אמרתי זאת איכשהו, השפה שלנו היא מאוד גסה. איך שלא נסובב את השפה, תמיד אפשר לראות בה איכשהו קריאה אגואיסטית, הפעולות, הכוונות וכן הלאה.

אנחנו צריכים להשתדל שעיקר הפעולות והרצונות שלנו יהיו כמה שיותר רוחניים. זאת אומרת מעצמך, כמה שרחוק יותר מעצמך, מהלב והלאה, לאחרים. זה החשוב ביותר. אז תהיה לכם כוונה, כיוון, בקשה נכונים, ותזכו לתשובת הבורא.

שאלה: נניח שיש מצב כזה שבו אנחנו צריכים לנסוע לכנס אבל אין בכלל כוח לזה. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות את זה, זו פעולה חשובה שתעזור להתקדמות שלנו, אנחנו עושים מאמצים, מוצאים זמן, מוצאים אמצעים, ונוסעים. כלומר, אנחנו מתמודדים עם המצב הזה, מתעלים מעל הרצונות האגואיסטים שלנו. וקורה מצב שבו אתה צריך לקרוא מאמר אחד, אבל אין לך בכלל כוח לזה. כאילו זו פעולה קטנה יותר, אבל אין לך כוחות לעשות את זה. מה ההבדל בין שני המצבים האלה?

אתם עוברים מצבים נפלאים, יקרים שלי. נפלאים. זאת אומרת, אתם באמת מרגישים עד כמה אתם לא מסוגלים לעשות כלום. זאת אומרת, אם הבורא לא ייתן לכם משהו, לא תצליחו בשום דבר. לאגו הוא נתן כוח, זה פשוט כוח כזה שבטבע.

ודרך אגב, אם היינו נוצרים בצורה אלטרואיסטית, ולא אגואיסטית אז היה להיפך, היינו רוצים כל הזמן לתת, להשפיע. ובזה היינו מתמלאים בחכמה, באור, בכוח החיים. זאת אומרת הכול היה הפוך, שני העולמות האלה הם כמראה, זה כלפי זה.

אז זה שאתם מרגישים שאתם לא מסוגלים לעשות כלום אם לא תקבלו עזרה מלמעלה, אלה מצבים נהדרים, זה מצב נפלא. זאת אומרת, שאתם כבר מבינים איזה טבע יש לכם ושבעצמכם לא תוכלו לעשות כלום. אתם חייבים רק לבקש מהבורא. זה נהדר. אז לסרב לכל העסקים המטופשים האחרים, הלא מטרתיים, חסרי התועלת, ורק לעסוק בזה שכולם פונים יחד לבורא. מה יכול להיות יותר פשוט מזה? זה הכול.

זאת אומרת כשאני פונה לבד אני מזיק לעצמי, כשאני פונה יחד עם החברים, אז אנחנו בטוח הולכים קדימה. כמה בקשות כאלו נכונות, מדויקות, ונתחיל להבין עם מי יש לנו עסק. עם הבורא.

שאלה: כשאני עובד בקבוצה, אני מחובר עם הקבוצה, כבר אין אני. אז איך יכול להיות שאני התייאשתי מכוחותיי, או שזה נאמר על עשירייה שלמה, או איך צריך להבין את הנקודה הזאת של ייאוש, שבו אני יכול לבקש את כוח הבורא?

שאלה נכונה. אם אני מבקש בשביל הקבוצה, ומתגלה לי שאני מבקש בשביל עצמי, אז אני מתקדם קדימה. כלומר כל הזמן מתגלה לי יותר ויותר, עד כמה שאני אגואיסט אפילו בבקשה בעבור האחרים, ואז אני חייב להתעלות גבוה עוד יותר בבקשה למען האחרים וכן הלאה. כלומר, אני נכנס כאן כבר לסולם. דורך על שלבי הסולם. אז זה מצב מצוין. הייתה שאלה נהדרת. אני מברך אתכם עליה.

שאלה: אני משתדלת תמיד לקום לשיעור בוקר, ובשבילי זו זכות גדולה להיות בשיעור בוקר. ואני כאילו מתכוננת ומגיעה, ומגיעה עבור החברים, אבל איך שאני מתחילה לשמוע אותך אני מבינה כמה אני נהנית. אני פשוט מקבלת תענוג בלתי רגיל מאיך שאתה מעביר את השיעור, איך שהחברים עונים לשאלות. מה זה?

ברצינות. זה טוב מאוד. גם מצד הנשים וגם מצד הגברים. במיוחד מצד הנשים. כשנשים נהנות מכך שהגברים עוסקים בעבודה רוחנית, זה המצב הטוב ביותר שלהן. אז אני מברך אותך עם זה. מאוד נעים לי לשמוע את זה. גם נכתב על זה. צריך יהיה למצוא את המקומות האלה בזוהר שכתוב על זה. במקורות הקבליים. כל הכבוד לכן.

שאלה: מה יש בתפילה שבלעדיה לא ניתן להיגאל?

זאת שאלה טובה. תפילה זה רצון, חיסרון, כשאני מעלה אותו לבורא ואומר "אתה חייב לתקן אותו, ואתה חייב למלא אותו", זו העלאת מ"ן, מ"ן זה מי נוקבין, כלומר כשאני מעלה את החלקים המקולקלים של המלכות, זה נקרא הנוקבין, "נוקבא", זה החלק הנשי, למים, לבינה. אני מעלה את המלכות לבינה, וכך הרצונות האגואיסטים שלי הופכים לאלטרואיסטים, מה שנקרא "מי נוקבא". ובתוך אותם מי נוקבא, נולד המצב הבא. כמו שעובר מתפתח במעי אמו, במי השפיר שלה.

לכן אנחנו צריכים להשתוקק לכך שנבין כל הזמן איפה אנחנו נמצאים, מנקודת מבט של הרגשות שלנו, ומנקודת המבט של המצבים הפיזיים שלנו. מלכות, בינה, העלייה, הירידה.

שאלה: איך לבקש נכון מהבורא לזרז את התיקון בעשירייה, ולעזור לנו לעשות תיקון בעולם? מה לעשות בדיוק?

כעקרון, יש לנו מעט מאוד אמצעים. צריך לעשות את זה יחד, לא בשביל עצמנו, בשביל הבורא. זה הכול. ביחד, לא בשביל עצמנו, בשביל הבורא. ככל ששלושת התנאים האלה, שלושת הפרמטרים האלה יתקיימו, כך מהר יותר אתם תמצאו את עצמכם בקשר, במגע עמו, בדבקות אתו. ביחד, לא בשביל עצמכם, בשביל הבורא.

שאלה: אנחנו מאוד שמחים על הכנס של היום, במיוחד על השיעור הזה בנושא התפילה. יש לנו לאו דווקא שאלה, אלא יותר בירור. האם התפילה הנשית שונה מהתפילה הגברית, או שתפילה זה משהו שהוא אחד ממה שאנחנו משתוקקים אליו, כתוצאה?

לא, אין שום הבדל כעקרון. יש כמובן הבדל, כי גם אם ניקח מהעולם שלנו את גוף האישה ואת גוף הגבר ונחקר את הרקמות, את האופן שבו הגופים מתפקדים, תראו שזה שייך לאישה, זה שייך לגבר. בדיוק כמו שעושים חפירות ארכיאולוגיות ומגלים איזה מוצג ארכיאולוגי או איזה גוף ארכיאולוגי מלפני אלף שנה, שאפשר לומר עליו אם הוא גברי או נשי, למרות שלא נותר בו כמעט כלום מאותם הסממנים הפיזיים. אבל אותם רקמות, אותם סיבים הם שונים.

כך גם אנחנו גברים ונשים מרגישים אחרת את העולם, בנויים אחרת, נבראנו אחרת, יש שורש רוחני אחר לגברים ולנשים, ולכן יש כאן הבדל. אבל כרגע ההבדל הזה לא תלוי בנו בכלל. אנחנו צריכים לבקש מהבורא להיות מחוברים ולעלות מעל לטבע אגואיסטי שלנו ביחד, גם הקבוצה הנשית וגם הקבוצה הגברית, אבל כל אחד בנפרד. מכיוון שבכל זאת עשיריית הנשים אינה עשיריית גברים, מתוקף הפרמטרים הפנימיים שלהם.

אנחנו נראה את זה לאחר מכן. יש הבדל גדול מאוד. בקבלה משורטט גבול מאוד ברור בין היצר הגברי לבין הנשי, וכך זה מתחילת הבריאה ועד סופה. אנחנו לא נוכל אף פעם אפילו להבין זה את זה, לא נצליח, כדי שרק במידה רוחנית כשאנחנו נעבוד ביחד בשביל הבורא, כשדרך הבורא נתחבר בינינו, אז דרך הבורא נתחיל להבין זה את זה. ואחרת אנחנו לא מבינים את הבורא בכלל.

אפשר לדבר על זה אפילו עם הפסיכולוגים עד כמה שהם מבינים את זה. אבל לנו ברור שאנחנו לא יכולים לעבוד יחד, אבל בכיוון אחד. החלק הנשי בנפרד והחלק הגברי בנפרד, והם יכולים ביחד לעזור זה לזה בפעולות משותפות חיצוניות כאלה ברמת העולם שלנו, אבל כדי שזה בשום פנים ואופן לא יפריע להשתוקקות הלב אל הבורא.

שאלה: צריך לבקש עבור האחרים. האם האחרים זה רק עשירייה, זה כל העשיריות, זה כל העולם. אפשר לבקש גם עבורם?

אפשר לבקש בעבור כולם. העיקר הוא שתבקשו נכון, ושזה יכוון אתכם אל הבורא. לבקש בעבור הרב אין צורך. לבקש בעבור אדם פרטי באשר הוא לא צריך, צריך לבקש רק בשביל החיבור בינינו. החיבור בינינו בעשירייה נכונה יתקן לחלוטין את כל הבעיות. אתם תראו עד כמה הכול משתנה, אם רק עשירייה הופכת למחוברת יותר, לאחד שלם.

מתקרבים זה לזה, שכל אחד יכול להחליף זה את זה, להשלים זה את זה, ואז אתם תתחילו להרגיש שקורה כאן דבר מה חדש, תנאים חדשים לחלוטין, טבע חדש. זאת תכונת ההשפעה שבה מתגלה הבורא כתכונת ההשפעה, ואז מתוכו. הוא בעצמו נקרא "תכונת ההשפעה", הוא יצר בכוונה תחילה את תכונת הקבלה כדי לפתח את הרצון לתכונת ההשפעה. עם הרצון הזה אנחנו מגיעים מתכונת הקבלה, ודורשים את תכונת ההשפעה, ואז יוצא שתכונת השפעה מתפשטת בתוך תכונת הקבלה, והבורא מתלבש בכלי שאנחנו יצרנו. זה מה שצריך לקרות.

שאלה: כשאני עם החברים ועם המדיה, אז אני שומע כל הזמן קבלה, ואני בתוך זה. המצבים שאני נמצא בהם לבד, עובד, בשגרה שלי, האם לעשות עם זה משהו, האם להעביר בראש כל מיני מחשבות על החברים או שזה זמן מת, וזה טוב שיהיה כך זמן שהוא בלי קבלה?

בשום פנים ואופן לא יכול להיות לאדם זמן מת. בשום פנים ואופן. העולם שלנו הוא נוצר כך, מתוכנת כך על ידי הבורא, שמספיק לכם ללמוד כמה שעות ביום, כדי שבכל יתר הזמן במהלך היום תמשיכו את הלימוד הזה בתוככם. בשום פנים ואופן לא להתנתק מזה.

שאלה: לדוגמה, עכשיו אני נמצאת במצב שאני אוכלת את עצמי. איך לעזור זה לזה להפוך את החטאים ואת הזכויות לרמת הקבוצה, ולא רק למשהו פרטי שלי?

איך לעבוד עם מצב שבו אני אוכלת את עצמי, למצב שאני מתפעלת מהקבוצה, מתרגשת ממנה, משפיעה לה? זה אומר שהבורא כך דוחף אותך לזה. את אף פעם לא תצליחי להצדיק את הפעולות שלו בגין אהבה לבד, מכיוון שאת הרי לא יותר מאגואיזם, ועוד אגואיזם כזה ברור. אבל לחלוטין גלוי כזה. כן? ואם תתחילי להתחבר עם הקבוצה, לצרף את עצמך לקבוצה, אפילו אם זה עדיין משהו חיצוני, ועדיין כלפי חוץ כאיזה משחק, אבל עדיין זה בכל זאת מאמץ לנוע אל עבר הבורא. זה חשוב מאוד לבורא, וחשוב מאוד לקבוצת הגברים.

תשתדלו אולי ממש לעבור מיד מהמצב הזה של לאכול את עצמך, לתנועה אל עבר האחרים. אחד לעבר השני. יכולות להיות כאן הרבה מאוד פעולות, אבל זה מאוד חשוב, וזה יכול להצליח. יש לכן נשים מאוד חזקות, ואם תרצו אתן תתנו דוגמה גדולה לכל יתר הכלי הנשי. כך שתשתדלו.

שאלה: אם יש איזה חטא פרטי שצריך להפוך לזכות, אז זה משהו קבוצתי שאנחנו כבר יכולים לעבוד אתו, ולתקן, ולפנות לבורא?

יש לכן גם מספיק שגגות וזדונות קבוצתיות. הרי איך אתן מתייחסות זו לזו? מה, זה לא שגגות? גם את זה צריך להשתדל להפוך להשפעה ולאהבה. תשתדלו. תתארו לעצמכם, אם האימא דואגת לילד שלה, האם היא מקנאה בו? לא. הוא יקר לה יותר מהחיים. אז אנחנו צריכות לעשות כך, שכל החברות שלי בעשירייה יהיו יקרות לי יותר מהחיים הבהמיים שלי, מכיוון שהן מהוות ממש מרכיבים מנשמתי, מנשמתי הנצחית. מה יכול להיות חשוב יותר? רק שעכשיו זה עדיין נסתר ממני, ואני חייב להיאבק על זה. בהצלחה.

שאלה: תסביר בבקשה, מה זה בירור בעבודה רוחנית? ביחס למה, כלפי מי, מה אנחנו צריכים לברר?

אני צריך לברר עד כמה האגואיזם שלי הפוך לבורא. זהו הבירור. לא שום דבר אחר.

שאלה: כשעשרה אגואיסטים מתחברים, איך הם הופכים את המערכת מאגואיסטית למערכת של השפעה?

הם מתחברים יחד כאגואיסטים באופן טבעי ואז הם משתדלים ומשתדלים איכשהו להתקרב אל הבורא, לתכונת ההשפעה והאהבה. הם מבינים שהם לא במצב לעשות את זה, ואז הם מתחילים לבקש ממנו, שהוא יתחיל לשנות ביניהם את הטבע שלהם. וכך יוצא, הבורא משנה את טבעם. זאת תנועה מתוך קצה אחד לקצה אחר, אבל זה מצליח.

אל תחשבו על זה. תחשבו על כך שהעיקר הוא שכשאתם עושים את זה, אתם מסבים נחת רוח לבורא. זה צריך להיות החלקיק שלכם. אפילו בפעולה הקטנה ביותר שעושה תינוק ביחס לאמו, הוא מסב לאמו תענוג עצום. ולכן עלינו להבין שדווקא במצב כזה שבו אנחנו אגואיסטים, ואנחנו רוצים איכשהו לעשות תנועה כלפיו, זו הנאה, שמחה עצומה לבורא, יותר מבעתיד כשתהיו מקובלים וכן הלאה. כי התנועה מתרחשת מתוך אגואיזם מוחלט. אם כן, בהצלחה לכולכם.

שאלה: מהי התפילה במצב של בניית העשירייה?

רק כך נבנית העשירייה. אם מתוך עשרה לא נובעת תפילה, זו לא עשירייה. עשירייה זה מה שקורה בה כאחד שלם המכוון אל הבורא. כך זה עובד.

שאלה: אמרת שצריך להעלות את הרצונות שלך לבורא כדי שהוא יתקן אותם. איך אנחנו, בעבודה שלנו, יכולים לברר בין הרצונות הבהמיים לשליטה, לכבוד לבין הרצונות שאיתם צריכים לעבוד בקבוצה?

דרך העשירייה, אחרת אתה לא יכול לפנות לבורא. רק אם אתה פונה עם בקשה לעשירייה, פונה אליו כדי לחבר את העשירייה, רק אז הבורא שומע את הבקשה. עשירייה היא כמו איזה מסנן, מה שעובר דרכה, מגיע לבורא. מה שלא עובר דרכה, לא מגיע אליו.

שאלה: האם יוצא שאנחנו תמיד צריכים להיות בהכרת הרע?

אז אל תהיו בהכרת הרע, תהיו בהכרת הטוב. אתם תשאפו לטוב ואז יתגלה לכם המצב הרע שלכם. תשתוקקו לטוב, המצב הרע יתגלה וכך אתם תתקדמו קדימה. בתנועה כזאת של סטארט (start) סטופ (stop).

שאלה: אם מטרת הבריאה היא ליהנות לנבראיו, למה הנבראים צריכים להתמקד רק בלתת נחת רוח לבורא? מה הפרדוקס הזה של קיום הבריאה?

כיוון שרק במקרה שכזה אתם מגלים את הרצונות שלכם ללא גבול, ואתם יכולים לקבל מהבורא מילוי אינסופי שבו הוא רוצה למלא, שעמו הוא רוצה ליהנות לנברא. זה התנאי. להשיג בעצמנו את הרצון להשפיע זהו התנאי לכלי האינסופי הלא מוגבל שלכם, שבאמת יכול לקבל מהבורא הכול, את כל התענוג האינסופי שהבורא רוצה להרעיף עליכם.

שאלה: איפה משפיעה התפילה? אם אנחנו יודעים שהבורא לא משתנה, אז האם התפילה מייצרת שינוי בתפיסת המציאות שלנו? על מה היא משפיעה אם הבורא לא משתנה?

הבורא אינו משתנה, התפילה משפיעה עליכם. ותפילה בעברית, זה לדון את עצמו, להפליל את עצמו, להתפלל כשאני דן את עצמי, מפליל את עצמי. כלומר, אני נמצא לפני איזה אבסולוט, משהו שהוא ערך מוחלט, וכשאני מדבר על עצמי, אז מתוך הדבר המוחלט הזה אני מקבל איזו השפעה על עצמי. בתוך הדבר השלם אני מקבל איזו השפעה על עצמי וכך אני משתנה.

אז התפילה היא לא בקשה לבורא. האמת שאין בכלל על מה לבקש מהבורא. לאמתו של דבר הוא אפילו לא שומע ולא עושה שום דבר. הוא אבסולוט. אם אתם מבקשים ממנו נכון, אתם מקבלים נכון. אם לא מבקשים נכון, לא מקבלים נכון. עכשיו תחליטו בעצמכם איך לפעול.

שאלה: איך יודעים שעשירייה מכוונת לבורא?

על פי התשובה שלו אליכם.

שאלה: מה אני עושה בידיים וברגליים כשבאה לי הכרת הרע על עצמי? לדוגמה, אני אימא גרועה ולא מהווה דוגמה טובה לילדים שלי, אני נכשלת בכל. ברגע הזה שבאה לי הכרת הרע, מה אני עושה?

רוצי מהר אל החברות כדי שהן ירגיעו אותך שאת למעשה אימא טובה, צדיקה והכול בסדר. וכל מה שאת מרגישה, שמתרחש בך זה הבורא עושה לך כדי שאת תפני אליו, אבל לאמתו של דבר את טובה. אז אל תעסקי בלאכול את עצמך, אלא באופן נכון, מאוזן, תפני אל הסביבה ואל הבורא. תלמדי לעשות את זה.

למעשה האדם לא צריך לאכול את עצמו עבור שום דבר. הוא צריך פשוט להבין איפה הוא נמצא, הוא צריך למצוא את האיזון הזה. תשאלו עוד שאלות בנושא הזה ואנחנו נדון בזה. אפילו אפשר לעשות שיעור בנושא הזה. אנחנו נבקש שיכינו לנו חומרים לשיעור הזה איך לאזן את עצמנו, איך לפעול בצורה מאוזנת בחיים.

שאלה: אם אני פושע והחברים הם צדיקים, איך החוטא יכול לבקש על הצדיקים?

החוטא הגדול ביותר הוא שיכול לבקש יותר מכולם כיוון שהוא מכיר בחטאיו, בכך שהוא חוטא.

תלמיד: איך?

תבקש. "תעזור לחברים שלי ולי אתה יכול לא לעזור. אני מבקש רק דבר אחד, את תיקוני אני רואה בכך שאתה תעזור להם". אתה תבקש ואתה תראה מה יקרה.

שאלה: איך אני מתמודד עם הרגשת הכעס והתסכול שאני לא מצליח להעביר לחברים את הרגשת החיבור והחשיבות לחיבור בתוך העשירייה לעומת חיבור בתוך הקבוצה?

זו בעיה. בשביל זה צריך את רצון הקבוצה. אני חושב שחסר לכם קבוצה, קשר בתוך הקבוצה וכך גם לימוד רציני שבמסגרתו אתם מתחברים אלינו באופן מלא עם הקבוצה המרכזית שלנו ורואים איך הם עובדים ביניהם.

אני מאוד מרוצה מהם, אני ממליץ גם לכם להידבק. אם אתם לא מרגישים שיש לכם מספיק כוחות, תדבקו לקבוצה המרכזית. זה יכול להיות באופן וירטואלי, זה לא חייב להיות פיזית, וכך תתקדמו יחד איתם.

שאלה: רציתי לשאול על תופעה שקורית כל הזמן, למשל היום בכנס היו שני חברים שהגיעו עם הרכבים כאן למטה ולא הצליחו להגיע לכנס. לא יכלו לעלות למעלה ולשים את הרגליים בחדר, ועזבו. מהי התופעה הזאת? מה אנחנו יכולים לעשות עם זה, שיכנסו?

זו תופעה מאוד פשוטה ומאוד פופולארית בקבלה כשמראים לאדם עד כמה האגואיזם שלו לא מאפשר לו ללכת בשום פנים ואופן לקראת החיבור עם האחרים, והאגואיזם שלו עוצר אותו ולא ידוע מתי הוא יוכל לצעוד מעל המצב הזה. זה קורה לרבים, זה קורה לפעמים ואז זה נעלם וזה שוב חוזר, זה יכול לקרות בכנסים, זה יכול לקרות בישיבות חברים כשמסתובבים בחצר איפשהו אנשים אבל לא יכולים להיכנס פנימה.

אלה כל מיני תירוצים שאנחנו מספרים לעצמנו, יוצרים לעצמנו כדי לא להשתתף באירועים חברתיים. זה הכול עבודת האגואיזם שלנו. אז מה אפשר לעשות? תעזבו. הם יודעים שהם יכולים לבוא מתי שהם רוצים, ובהתאם לזה כשהבורא יוביל אותם, כשהוא יביא אותם, הוא יביא אותם. אתם יכולים להזמין אותם, לשלוח להם הזמנות מסוגים שונים, אבל לא יותר מזה.

בזה אנחנו נסיים את השאלות והתשובות שלנו בנושא השיעור הזה, ותמשיכו כבר מכאן בלעדי. אני מייעץ לכם להתקשר ביניכם, לסכם את השיעור, ועד לשיעור הבא תאכלו טוב, תנוחו קצת, תתאווררו, אבל אל תצאו מהמצב של המעגל, של הקבוצה, של הבורא. בהצלחה לכם.

(סוף השיעור)

---

1. "שומע תפילה", מקשים העולם: מדוע כתוב תפילה בלשון יחיד, הלוא הקב"ה שומע תפילות, כמו שכתוב, כי אתה שומע תפילת כל פה. ויש לפרש, שאין לנו בלהתפלל אלא תפילה אחת, שהיא להקים את השכינה מעפר, שעל ידי זה יבואו כל הישועות." (על פי רב"ש - ג'. מאמר 36 "שומע תפילה").↩

2. "שומע תפילה", מקשים העולם: מדוע כתוב תפילה בלשון יחיד, הלוא הקב"ה שומע תפילות, כמו שכתוב, כי אתה שומע תפילת כל פה. ויש לפרש, שאין לנו בלהתפלל אלא תפילה אחת, שהיא להקים את השכינה מעפר, שעל ידי זה יבואו כל הישועות." (רב"ש - ג'. מאמר 36 "שומע תפילה").↩

3. "אין עוד מלבדו" (דברים ד', ל"ה(.↩

4. על פי רב"ש - ג'. מאמר 217 "ברח דודי"↩

5. על פי רב"ש - א'. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986↩

6. על פי בעל הסולם. שמעתי. ה. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא"↩

7. על פי בעל הסולם. שמעתי. י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"↩

8. "אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". זאת אומרת, שהאדם צריך מקודם לראות, אם יש בידו כוחות להגיע, שיהיה באפשרותו לעשות מעשים בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח להקב"ה. ואז כשכבר הגיע לידי הכרה, שאין באפשרותו בכוחות עצמו להגיע לזה, אז האדם מרכז את התורה ומצות שלו על נקודה אחת, שהוא "המאור שבה מחזירו למוטב"," (על פי רב"ש - א'. מאמר 16 "ענין השפעה" 1984)↩

9. "שזה יהיה לו כל השכר, מה שהוא רוצה מתורה ומצות, היינו השכר של היגיעה שלו יהיה, שהקב"ה יתן לו הכח הזה, הנקרא "כח השפעה"." (על פי רב"ש - א'. מאמר 16 "ענין השפעה" 1984)↩

10. "אנו אומרים, "אבינו מלכנו, עשה למענך". אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו." (על פי רב"ש - ב'. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)↩