שיעור בוקר 27.6.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 149, מאמר "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות". (המשך מאות כ')

קריין: אנחנו לומדים בכתבי בעל הסולם, עמוד 149 את ההקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות כ', טור ב' למטה.

האותיות כאן הן גדולות מאוד, אם תתחיל בקודמת, אנחנו נעצור ולא נתקדם. בכל זאת אנחנו צריכים לעבור את כל ההקדמה הזאת, שתהיה לנו איכשהו הרגשה עליה.

קריין: אות כ', הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", בכתבי בעל הסולם עמוד 149, טור ב' למטה.

"ובסבת ב' הקלקולים הנ"ל נתקלקל ג"כ בנין גופו של אדם להיותו מותאם מצד היצירה, בתכלית הדיוק, לקבלת שפע של קיומו, ממערכת הקדושה. כי כל פעולה מאושרה, ושל קיימא, יהיו חלקיה משומרים, מהעדפה או מגרעת עד לכל שהוא, והפעולה שאינו מאושרה, ושאינה של קיימא, הוא בשביל, שחלקיה חסרי המזג, ומצוי בהם בכל שהוא, מגרעת או העדפה. וע"ד שאומר בשיר היחוד. מכל מלאכתך דבר אחד לא שכחת, לא העדפת ולא החסרת. והוא חוק מחוייב, שמהפועל השלם נמשך פעולה שלימה. אמנם בעבור האדם, ממערכת הקדושה למערכת הס"א, בסבת הספחת הנוסף בבנינו, ע"י העצה"ד, כנ"ל, כבר נמצאים חלקים מרובים בבנין גופו בעודפות, בלי צורך, להיותם אינם מקבלים כלום, משפע של קיום המושפע מרשות הס"א. כמו שאנו מוצאים בעצם לוז עיין בזוהר במד' הנעלם תולדות וכן סניא דיבי וכו', וכן בחלק ידוע מכל אבר ואבר, ואכמ"ל."

"ולפיכך, מחויב האדם, לקבל כלכלה לתוך גופו, יתר מהצורך, להיות העודפות הנ"ל, מתחברים בכל תביעה, העולה מהגוף, וע"כ מקבל הגוף בשבילם," זאת אומרת, כל דבר שאנחנו מקבלים, אנחנו צריכים, מחויבים כביכול לקבל יותר ממה שאנחנו צריכים. "אמנם העודפות בעצמם אינם יכולים לקבל חלקיהם, וע"כ נשאר חלקיהם בגוף, בבחי' מותרות ופסולת, שהגוף מחוייב אח"כ להפליט לחוץ. ונמצאים כלי המאכל והעיכול, מתייגעים לריק ולבטלה בשבילם, וע"כ הולכים ונפסדים, עד לכליון, כי משפטם חרוץ ככל פעולה מחסרי המזג, שסופה להתפרק. והנך מוצא גם מצד בנין הגוף, שנתלה מיתתו, בקודם ונמשך מעצה"ד."

"ועתה זכינו להשכיל ולדעת, בדבר ב' ההנהגות הסותרות זו את זו עד לקצה, שעמדנו עליהם, לעיל באות י"א ע"ש. כי הנהגת קיום וכלכלה של בני המציאות, כבר עברה ממערכת הקדושה למערכת הס"א, והוא, מסבת הספחת, של גדלות הרצון לקבל לעצמו, הנקשר בבני המציאות, מסבת אכילת העצה"ד, שגרם פירוד והפכיות ושנאה, בין מערכת הקדושה, לבנין הגופות של בני מציאות העוה"ז. בשכבר הקדושה, אינה יכולה לקיימם ולזונם, משלחן גבוה, וע"כ כדי שלא יחרב המציאות, וכדי להזמין להם מהלך תיקונם, מסרתה לכללות השפע של קיום המציאות, שה"ע רפ"ח הניצוצין שלה, למערכת הס"א, שהמה יהיו המפרנסים לכל בני העולם, בזמן המשך התיקונים. וע"כ סדרי הקיום נמצאים מבולבלים מאד, כי מרשעים יצא רשע, וממ"נ, אם ממעיטים השפע לבני העולם, מביאים ודאי חורבן ויסורים, ואם מרבים בשפע נמצאים מביאים כח הפירוד ביותר להמקבלים, ע"ד שאמרו ז"ל, יש לו מנה רוצה מאתים, ויש לו מאתים רוצה ארבע מאות. כדמיון התענוג דפרודא, המושג לבשר הנפרד והלקוי הנ"ל, שכמות התענוג, מרבה הפירוד והלקותא, ונמצא האהבה עצמיית, מתגבר ביותר בהמקבלים, ואיש את חבירו חיים בלעו, וגם חיי הגוף מתקצרים, כי ע"י ריבוי כמות הקבלה, מגיע במוקדם לטפה של מרה שבאחריתה, ובכל מקום שהם פונים, אך מרשיעים. כנ"ל."

ובזה תבין, מ"ש בתוספות כתובות דף ק"ד, דעד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו, יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו, ע"ש. והיינו, משום דצורת הקבלה העצמיית, שהוא ההפכי מהקדושה, מתרבה ומתגדל, בשיעור התענוג המושג לגופו, כנ"ל. וא"כ איך אפשר לו להשיג אור תורה לתוך גופו, בהיותו נפרד בהפכיות הצורה עד לקצה מהקדושה, ושנאה גדולה מצוי ביניהם, כערך כל ההפכיים ששונאים זה לזה, ואינם יכולים להמצא בכפיפה אחת. ופשוט הוא, שמחוייב מקודם להתפלל, שלא יכנסו המעדנים והתענוגים לתוך גופו," זאת אומרת צמצום א' שחייב להיות, "ולפי רוב המעשה בתורה ומצות, נמצא לאט לאט, זוכה להפך צורת הקבלה לע"מ להשפיע," שזה כבר אחרי זה "שלא יכנסו מועדפים והתענוגים לתוך גופו", זה דבר אחד. ודבר שני, "לפי רוב המעשים שבתורה ומצות, נמצא לאט לאט זוכה להפוך צורת הקבלה בעל מנת להשפיע. "ונמצא משוה צורתו למערכת הקדושה, וחזר להיות ההשתוות והאהבה ביניהם, כמו שהיה קודם חטאו של עצה"ד, וזוכה לאור תורה, להיותו נכנס למחיצתו של הקב"ה."

שאלה: אנחנו מבינים שבמאמר כאן, בעל הסולם לא מדבר על העולם הזה, הוא מדבר על העולם הרוחני. מה הם אותם עודפים רוחניים?

עודפים רוחניים הם הרבה יותר גרועים מעודפים גשמיים. עודפים גשמיים יוצאים מהגוף שלנו, אנחנו פולטים אותם בכל מיני צורות. בכל המערכות שלנו מכמה שהגוף קיים, יש תמיד במערכות איזה שסתום שהוא פולט החוצה דברים שאנחנו לא יכולים לעכל, ועל ידי זה הגוף נשמר מכל הבעיות. אם השסתומים האלה מתקלקלים, אנחנו מתחילים להשמין, אנחנו מתחילים לעכל יותר ויותר דברים שמפריעים לנו לתפקד, עד שמגיעים לזוהמה. אותו דבר יש לנו בתפקיד המערכות הרוחניות.

בדרך כלל כל זה נעשה על ידי חיבור עם הזולת. כשאני נמצא עם הזולת, כל ההתקשרויות שלי עם הזולת הן כאלו שאני לומד מהזולת מה קורה בי, ולמה אני צריך או לא צריך, ממש כך, וזה מלמד אותי איך לשמור את עצמי מפסולת. לדוגמה, תסתכל על ההתנהגות שלנו בחברה, לא בחברה שלנו, אלא תסתכל על חברה זרה, איך אנשים מתנהגים יפה מאוד זה עם זה, נשים במיוחד איך הן עושות את זה. מה זאת אומרת? החברה היא מנהלת את האדם איך להתפטר מהפסולת נגיד, ולשמור לתוך עצמה כל דבר ודבר שיכול לעזור לה בצורה אגואיסטית. אותו דבר בצורה האלטרואיסטית, כמה שאנחנו נמצאים בקשר עם הסביבה, הסביבה מנהלת אותנו לעשות סדר מה טוב לי ומה רע לי, מה להשאיר ומה לא להשאיר, וזה נעשה רק על ידי היחס שלי לסביבה, אחרת אני לא אדע, אחרת אני לא ארגיש בכלל שזה כדאי לי, לא כדאי לי, לשמור או לא לשמור. ככה עושים את זה.

שאלה: בעל הסולם אומר שחייבים קודם להתפלל, כדי שתכנס התורה. אני לא יכול להתפלל עבור עצמי. האם אני יכול להתפלל עבור החברים בעשירייה כדי שהם לא יקבלו עודפים מהרוחניות, אלא שקודם כל יכנס בהם אור התורה?

נכון מאוד. אם אנחנו מבינים שאף אחד מאיתנו הוא לא שלם, אלא כדי להגיע לשלם אנחנו צריכים להיות מחוברים, אז אנחנו צריכים להשפיע זה על זה בצורה כזאת שכל אחד ידע מה החלקים החיוניים החשובים לחיבור, ומה החלקים שאותם אנחנו צריכים לחתוך מעצמנו ולהוציא משימוש. וכך אנחנו לאט לאט מנקים את עצמנו, חותכים את עצמנו מכל החלקים, לכל אחד יש הרבה זנבות, וכך אנחנו נשארים רק בחלק הטהור, כל אחד ואחד, ואותם החלקים הטהורים אנחנו מחברים ביננו.

שאלה: יוצא שצריכים להתפלל שהתענוג לא יכנס לגוף שלי. אבל יחד עם זאת אני מבין שאני לא מסוגל להפסיק את זה ב 100%, צריך שיהיה לי איזה כוח שאני אוכל להתקדם הלאה. מאיפה אני מקבל את הקבלה הזאת, מבחוץ, מהעשירייה?

מה קרה איתך? אתה שואל כאלה שאלות כאילו לא היית איתנו חודשיים. אנחנו לא מדברים על הדברים שאדם צריך, אנחנו מדברים על עודפים, עודפים שאנחנו לא צריכים אותם מפני שהם מזיקים לנו בחיבור עוד יותר ממה שחסר. כי מה שחסר, אז לא עכשיו, אז אחר כך אני ארגיש שזה חסר. אבל עודף שאני לוקח, העודף הזה סותם אותי, סותם, ואני לא יכול כבר להתקשר אליך. על זה מדובר.

שאלה: בתהליך הזה שאנחנו חותכים מעצמנו כמה שיותר חלקים, פסולת, כמו הפסל שחותך מהאבן בכדי להגיע לפסל שהוא רוצה, ואנחנו רוצים להגיע לדמות אדם, לאיזה מצב מגיעים שאנחנו מרגישים שחתכנו מספיק חלקים ואנחנו מתקדמים בזה? ישנה אפשרות כזו?

אם אני מרגיש שאני כולי פתוח לחברים, פתוח, לב פתוח, סימן שהורדתי את כל החלקים של הפסולת, ניקיתי את עצמי.

שאלה: בהתאם למה שאמרת, אני יכול לעשות צמצום נכון על העודפים רק במידת ההתכללות שלי בחברים?

כן, רק על ידי חיבור עם אחרים אנחנו יכולים לברר עד כמה אנחנו נמצאים נקיים, או שעדיין יש סביבנו או בתוכנו פסולת.

שאלה: כתוב שאהבת עצמך היא גדלה כל הזמן עד שהיא מכילה, בולעת את החבר שעומד מולך. אתה יכול להסביר את זה? איך אנחנו יכולים לא לעשות את זה?

זה הכול תלוי גם בנקיות שלך. אם אני רוצה להשאיר את החבר, ורק לכבד אותו, ורק להעלות אותו, אין לי שום בעיה. אם הוא בשבילי יקר כמו הבורא, אני בזה כבר לא יכול לטעות.

שאלה: איך אחרי השבירה מגיע לאדם הצורך להתפלל שיכנס לתוכו אור התורה?

דווקא על ידי השבירה שמרגיש את עצמו ומגלה את עצמו שהוא שבור לגמרי, אז הוא מבין שרק כוח עליון יכול לסדר אותו ולהעמיד אותו לכיוון הנכון ועוד לתת לו דחיפה. כוח השבירה בעצמו הוא שמסדר את זה לאדם.

תלמיד: אז מה נשאר אחרי השבירה, אם עדיין נשאר בו מקום להתפלל לאור התורה?

מיד לא נשאר לו כלום, אלא מאור מאיר עליו, ואז הוא מתחיל לייצב את עצמו ולהתפלל.

תלמיד: אז מבחינה מערכתית השבירה היא לא הייתה מוחלטת?

לא, אבל השבירה בעצמה היא לא כלום, מהשבירה בעצמה שום דבר לא קורה, אלא יש כאן תהליך שקורה שמשפיע על האדם, וכתוצאה מזה הוא מגיע לתפילה. כדי להגיע לתפילה אתה צריך גם לקבל איזה מאור המחזיר למוטב. מאיפה זה מגיע? למי אתה צריך להתפלל? על מה להתפלל? וכן הלאה. צריך להיות אור שמאיר למצב שלך השבור, שאתה על ידי הארת האור הזה על המצב השבור מתחיל לראות למה אתה משתוקק.

תלמיד: זה מה שאני שואל. איך נשאר אור כזה שפועל על האדם, אחרי שהוא לגמרי נמצא תחת מערכת שבורה?

כן, יש אור שפועל לתוך האדם שנמצא במערכת השבורה, ודאי, וזה נקרא "אור החסדים" שהוא יכול להופיע. בעל הסולם מסביר לנו איזה אור יכול להופיע לנו, אפילו לנקודת הצמצום. למדנו את זה בהקדמה הזאת או בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, אבל נדמה לי שכאן.

שאלה: אנחנו רואים את הנושא של הדיוק, כאילו לפני שרפ"ח ניצוצין נפלו היה כאילו מדויק, ואחר כך נוצר חוסר איזון באספקה של האור העליון.

אני אגיד לכם, מה שאני מגלה, וזה באמת יותר ויותר ברור, שכמה שאנחנו מתקדמים, ווירוס הקורונה הזה מתחיל להתגלות, וכל מיני לחצים מתחילים להתגלות יותר ויותר עלינו, על כל אחד ואחד ועל כולנו יחד, אתם צריכים יותר ויותר להתקבץ, יותר ויותר להיות ממש צמודים זה לזה למעלה מכל היבשות, מכל המרחקים. ולא לתלות את העתיד לא בי ולא בשום דבר אחר, אלא רק בקשר בינכם. זה מה שאנחנו לומדים.

אז אני מאוד מבקש, שימו לב עד כמה אתם כל הזמן זקוקים לחיזוק הקשר ביניכם, ואז אתם תתחילו לעלות על פני כל הדברים שעכשיו מתגלים. ממש כך. תנסו ותשתדלו. אל תפנו אלי, אל תרוצו אלי, אלא כל אחד לתוך העשיריה שלו ובין העשיריות, ואז העתיד מובטח. הבורא רוצה שאנחנו נתקדם בצורה כזאת. אל תהפכו את הקערה על פיה.

שאלה: אם אפשר לתאר לעצמך איכשהו את הכיוון של העבודה, יש טעם לעבוד עם העודפים?

עבודה עם העודפים היא תמיד נמצאת כחשובה. כמו שבעל הסולם אומר, שזה חשוב יותר מכל יתר הדברים. אז איך אני מתפטר מהעודפים לפני שאני מגיע לכל דבר? אני מגיע לקבוצה ואני בודק את עצמי, מה אני צריך כדי להיות מחובר עם אחרים. ואז אני רואה את זה, ואת זה, ואת זה אני צריך, צריך, צריך כדי להיות עוד יותר, עוד יותר מחובר עם החברים. ואז אני בודק בצורה נכונה מה הם העודפים ומה הם הדברים ההכרחיים.

כי הכול אני צריך, כדי להתחבר עם החברים. מה שחשוב לחיבור עם החברים אני משאיר. ופתאום אני רואה, חשבתי שזה עודפים, שאני לא צריך אותם, לא, אני צריך אותם כדי להתחבר איתם, עם החברים. ודברים שחשבתי שהם הכרחיים, הם לא הכרח. אם אני נדבק אליהם, אני לא צריך אותם. וכך אני ממיין את עצמי בצורה נכונה כלפי החיבור. וכל היתר אחרי החיבור, אני כבר הולך לעבוד.

שאלה: איך בתוך העשייה בעשיריה אני יוצר מצב הרמוני שאין עודפים ואין חסרונות?

רק להימשך לחיבור, ומה שתצטרכו לזה תשתמשו, ומה שלא תצטרכו זה ייפול בעצמו.

שאלה: האם זה גם קשור לחברה שאסור שיהיו לנו עודפים, כי אז אנחנו סותמים את המערכת, וצריך שתהיה לנו רק את ההכרחיות?

את זה אתם תבדקו במקסימום הקשר ביניכם, ומה שיישאר, יישאר, וזה טוב. ומה שלא יישאר, שיפול, וזה רע. ובשלב הבא זה יהיה אחרת לגמרי, כי מה שעכשיו זה פסולת, יהיה לאוכל. תמיד זה ככה. תמיד זה יותר ויותר, כך תצטרכו יותר את הדברים. שום דבר לא מיותר סתם. מכל מה שעשית, שום דבר לא עודפת. זה כמו שהוא אומר לנו בשיר הייחוד. אז אנחנו צריכים להבין שמה שעכשיו נראה לי רע, אחר כך זה יהיה טוב, אני אהיה חייב לזה.

שאלה: שמעתי שבעל הסולם אומר שצריך להתפלל על הצמצום כדי לא לקבל עבור עצמך?

אנחנו נמצאים בקבוצה, ולכן כל מה שאתה משתמש בקשר עם החברים לטובת הקשר, זו הבדיקה הכי נכונה. ואם אתה כל הזמן נמצא בהתקשרות עם החברים, כל העודפים הם נופלים.

שאלה: לגבי מה שאמרת, לא לתלות בך את העתיד, אלא רק בקשר בינינו, ולא לרוץ אליך, אלא כל אחד לתוך העשיריות ובין העשיריות. אני מרגיש שהשינוי העיקרי הזה הוא מאוד דרמתי, בעיקר לחברים שלמדו במרכז הפיזי בפתח תקווה.

מה קרה לכם. אני מרגיש מזמן שיש לכם איזו בעיה עם זה שאתם עכשיו לא נמצאים במרכז פתח תקווה. אתם מאוד רוצים לחזור, או לא?

תלמיד: אני לא יודע אם מאוד רוצים לחזור, אבל לאט לאט יש באמת את מה שאתה כבר אמרת לנו משך שנים, לפחות עשור, שלא להסתכל עליך ולהסתכל בינינו. עכשיו באמת זה הופך להיות למשהו שהוא מורגש על הבשר, עד כמה דווקא הריחוק הפיזי עוזר לנו לעבור מהר לתפיסה הזו. השאלה היא, איך לעשות את זה עוד יותר נכון ורצוי בעיני הבורא?

אתם תולים את עצמכם רק בחיבור ביניכם ובבורא, זה נקרא "ישראל, אורייתא, קודשה בריך הוא, חד הוא". איפה הרב? הרב עומד בצד כמו המאמן בספורט ואומר לכם מה לעשות. זה הכול. אז מה הבעיה?

תלמיד: אני לא יודע, תגיד אתה אולי. החברים בעולם לדוגמה, נראה לי שהם הרבה יותר מתקדמים בעניין הזה, וכבר מזמן מרגישים שהקשר ביניהם הוא הישועה, ולא מסתכלים על הרב כעל איזה מקור ישיר לקבל ממנו את הרוחניות.

אני לא סובל מזה, תאמין לי.

תלמיד: אני מדבר בעיקר על החברים שלמדו פיזית בפתח תקווה, אולי כולם כבר שם ורק אני לא נמצא שם. אבל איך גם הם יכולים מהר להתקדם לתפיסה הזו, להסתכל רק לתוך מרכז העשיריה?

זאת אומרת, זה שאתם למדתם פיזית בפתח תקווה, זה פשוט חיבר אתכם אלי.

שאלה: כן, זה נתן לנו איזו הבטחה שקרית שאתה מטפל בנו והכול יהיה בסדר. כי הרב הוא אצלנו, שלנו, הרב כאילו מלמד את פתח תקווה. ברור שזה שקר, ואמרת את זה כבר מזמן שאתה של כל הכלי העולמי, ובכלל לא לתלות בך את השגת הרוחניות כבר עשרות שנים.

אז עכשיו זה יותר קל.

תלמיד: נכון.

אז מה הבעיה?

תלמיד: אני רוצה שזה יהיה עוד יותר קל, ועוד יותר נחלת הכלל?

מה אני יכול לעשות, תגיד לי מה אני אעשה? אולי לעזוב אתכם פיזית, או למות, או מה לעשות? אני רוצה שאתם תתחילו להתחבר כמה שיותר זה לזה, ותמצאו בחיבור ביניכם את כל מרכז הבריאה, ואת הבורא ששם יתגלה במרכז של כל עשיריה ועשיריה, במה שהוא שייך לכל העשיריה. ואחר כך כל העשיריות האלה יתחברו יחד לעשיריה אחת, והבורא אחד. "ויהי ביום ההוא ה' אחד ושמו אחד", שברצון המחובר מתגלה הבורא אחד לכולם.

תלמיד: שאלת מה לעשות, אני מרגיש שאנחנו יכולים ללמוד הרבה מאוד מהחברים בעולם בעניין הזה, של איך הם כבר נמצאים בזה?

אז תלמדו, מי מפריע לכם? תלמדו. אמנם אני לא חושב שהם נמצאים במצב יותר טוב. לי לא נראה. לי נראה שאתם נמצאים כל אחד במצב שלו, וכל אחד נמצא בפתרון יחסית שונה מאחרים. לא, אני לא חושב. אבל תבדקו ביניכם, תדברו ביניכם יותר, וככה זה יעבוד.

(סוף השיעור)