שיעור ערב 05.01.26

קהילת הלומדים

מנחים: אורן וגלעד

בעל הסולם, מאמר "החירות" (כותרת: "החיוב בבחירת סביבה טובה")

בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות י'

אורן: שלום לכולם, אנחנו שוב בשיעור השבועי מן האור העליון ואנחנו רוצים להרגיש כמו שאמרו לנו עכשיו החברים בהכנה לשיעור, להרגיש את גדלות הבורא בשיעור הזה, להרגיש בתוך הלב המשותף שנבנה פה, להרגיש הארה מהתכונה האלוקית של ההשפעה והאהבה שתעטוף, תעדן, תזכך ותקרב אותנו אליה. רציתי בתחילת השיעור להגיד שלום לכולם, גם למי שכאן וגם למי שבמערכת הערבות ובזום, נשמח למעורבות פעילה של כולם, תפתחו מצלמות, תשאלו שאלות, נשמח להרגיש אתכם. רציתי להתייחס לסדנה שהעבירו לנו החברים. סדנה זו פעולה רוחנית מאוד חשובה, עכשיו החברים הוליכו אותנו בשתי סדנאות, אחת היתה פעילה והשניה שקטה ורציתי לתת כמה דגשים איך עושים את הפעולה הזאת בצורה מדויקת. המטרה של סדנה היא לגלות בינינו כלי רוחני. אנחנו בקבלה לומדים רק על אור וכלי. האור העליון יצר כלי ואותו הוא רוצה למלא. טבע האור הוא להשפיע, הכלי שהאור יצר הוא רצון לקבל ואנחנו לומדים לבנות את עצמנו עם התכונה של האור על ידי התקשרות אחד לשני באהבה כמו שהוא אהבה. ככל שאנחנו פותחים את הלב לתכונת האהבה, ככה האור יכול להופיע בנו. הוא נמצא גם עכשיו, אבל לנו אין סנסור לקלוט אותו. השם המלא של סדנה זו סדנת חיבור. בסדנה אנחנו רוצים לחבר את הנקודות בלב שלנו. בסדנה נותנים לנו שאלה, ושאלה זו מזמינה כל אחד מאיתנו במעגל או במערכת הוירטואלית להוסיף משהו. הוא מוסיף משהו מתוך הנקודה המיוחדת שלו, אחריו הולכים ימינה ואז הבא בתור והבא אחריו מוסיפים משהו מהנקודה שלהם. כשמגיע תורי לדבר בסבב, אני רוצה לתת משהו מעומק הנשמה שלי כמתנה לחברים. אחר כך גלעד מדבר ואני עובר לפוזיציה של קבלת המתנה שהוא נותן. אחרי גלעד, יגיד החבר הבא וכך אנחנו עוברים. כל אחד שם משהו קטן כי המלל פחות חשוב אלא ההתכללות בין הלבבות, בין התשוקות הרוחניות שלנו, אותם אנחנו רוצים לערבב כדי לבנות כלי רוחני, שיקלוט שכל עליון רגש, עליון, אלוקי ממש. סדנה שקטה זה שאנחנו עושים בדיוק את אותה פעולה אבל בלי לדבר, פשוט מלב אל לב. לאט לאט נתמקצע רוחנית בעבודה עם הכלי הזה של סדנת חיבור אבל הוא מאוד חשוב ויקר. אז כל פעם נלמד איך לעבוד איתו עוד קצת ועוד קצת כדי שהוא ממש יפתח את המרחב המשותף בין הנשמות שלנו ואז הפעולה תהיה רוחנית ממש. שלום אחי הגדול גלעד.

גלעד: שלום אורן. את הסדנה הזו התחלתי חצי שעה קודם כשהרחתי את הריח של המרק בטטה שהחברים והחברות שלנו הכינו לנו. חברה הכינה לנו שבקייה, בצק מתוק מרוקאי עם שומשום עליו, מלא קלוריות, אבל כל כך הרבה אהבה היתה שם בפנים שהייתי חייב לטעום עוד אחד כדי לראות שזה אמיתי. זה הכין אותי לסדנה, כי במקום הזה יש אהבה. אהבה באה לידי ביטוי בכך שכל אחד עושה חשבון רק על דבר אחד: מה אני עוד תורם, מה אני יכול עוד לתת לחברים ולחברות גם אם אני לא מכיר אותם אישית. הרצון לתת הוא תופעת הלוואי החיובית של לימוד חכמת הקבלה ולכן היום כשנלמד את מאמר החירות ונלמד בו פרק מאוד חשוב עם דוגמא מדהימה שבעל הסולם נותן למה זה בחירה בהשפעה, בסביבה טובה, ואחר כך גם בפתיחה לחכמת הקבלה לא נשכח שכל מה שפועל עלינו זה לא השכל ולא הלב שלנו אלא המאור שבסופו של תהליך גורם לנו לרצות להיות קצת יותר דומים לו, קצת יותר משפיעים. משפיעים זה לאו דווקא בלעשות משהו כלפי מישהו אלא בדיוק מה שאורן אמר עכשיו. לשמוע מישהו ממקום של השפעה זה באמת לפתוח את הלב לקבל אותו, להרגיש אותו. לדבר אל מישהו ממקום של השפעה זה לרצות שהדברים ידברו אל הלב שלו, לפעמים זה אפילו בלי מילים, רק לרצות את זה זו כבר זכות גדולה ומתנה ענקית. אז נקווה שהיום מהשיעור נצא עם רצון חזק יותר להיות כמו המקובלים וכמו האור שפועל עלינו.

אורן: נתחיל את הלימוד מקליפ של הרב שלוקח אותנו אל העולם שאנחנו חוקרים ומגלים של בחירה חופשית ולאחר מכן נתקדם אל המאמר.

קליפ רב:

בחירה החופשית זו עבודה קשה, שכל פעם אתה צריך לדעת כך, שיש את ה"מטרה" ויש את ה"אני". האדם נמצא לפני מטרת הבריאה וצריך להגיע למטרה, אך הוא לא יודע מהי בדיוק. אלא שהוא נמצא במרחק מה ממה שנראה לו כמשהו הנקרא "המטרה". לא המטרה הסופית כי היא האין סוף הרוחניות, שבה הוא אינו מבין.

לפיכך האדם מתאר במשהו, נכון או לא נכון את המטרה הזאת, והוא צריך "סביבה", שתמשוך אותו למטרה שבאמונתו היא המטרה הנכונה. האדם בוחר את הסביבה לפי ליבו, וצריך להיתכלל בה כדי שתשפיע עליו ותביא לו במהירות את המטרה שעליה הוא חושב, ושזאת תהיה "מטרה מספר אחת". כשהאדם נמצא במטרה הזאת, הוא צריך לבחור בסביבה הבאה, אחרת, לפי המטרה שאז נראה לו שהוא מבין מהי. וכך כל פעם שהוא מתקדם, הוא מגדיר לעצמו את המטרה בצורה אחרת.

לוותר יותר, להשפיע יותר, להיות מופשט יותר מהחומר, להתחבר יותר עם יתר האנשים, לא גופנית אלא נפשית בנשמות, היכן שקיימת ההתנגדות ביניהם, היכן שהאדם מגלה את הבורא, איך האור המקיף פועל עליו בהתאם לכך שהוא עושה את ההתנגדות הזאת לעצמו ולהתקשרות ביניהם בזמן הלימוד. על האדם להיות כל הזמן עם החשבונות האלה. אין זה קשה, כי סך הכל אין חשבונות רבים. אך אם יש לאדם חשבונות רבים זה סימן שהוא אינו נמצא באמת, ועליו לרכז לחשבונות אלה את כל תשומת הלב ולא יותר. את כל היתר שיעזוב כי הוא אינו פועל עליהן במאומה.

משפחה, ילדים, אישה, עבודה, בחיים על שום דבר אנחנו לא פועלים. זה פלא, אבל החיים עברו, לא אתה עברת אותם. כל פעם עליך להתאמץ לפי המטרה שאתה בודק שהיא כמה שיותר אמיתית, בצורה בלתי תלותית, מעל האגו שלך. אתה בוחר באופן כמה שיותר אובייקטיבי בסביבה. כך זה כל פעם שישפיעו עליך. לעשות סביבה יותר טובה זה נקרא שזו אותה הסביבה, אותם בני האדם, אבל אתה משתדל להתקשר אליהם בצורה יותר פנימית.

אורן: אותם בני אדם ואתה משתדל להתקשר אליהם בצורה יותר פנימית. הרב אמר החיים עברו, זה משפט חזק. אתה מסתכל אחורה ואתה רואה שהחיים עברו. ובכל רגע ובכל יום בחיים האלה שעברו, כשאני מריץ את הסרט עכשיו, אני רואה שהייתי מאוד מודאג ומוטרד, מנסה להתמודד עם הדבר הזה שקוראים לו חיים, להצליח, להסתדר עם מכות שנופלות, וזה ממלא אותך ומעסיק את כל כולך, מלחמת הקיום. ואתה מסתכל ממרחק הזמן, החיים עברו, זה אתה היית שם עם היד על ההגה? מי יודע? מה שבטוח זה שהם עברו. אבל עכשיו יש רגע, ואני כאן מול הספר של בעל הסולם, מול התורה של הרב"ש והרב עם חברים וחברות שגם להם הבורא הדליק נקודה בעומק הלב, נקודה של נשמה, ועכשיו אומר הרב מתחילה העבודה. לא שהחיים עברו ועוברים ויעברו, אלא שאני אבנה אותם בעצמי. ואז הוא שרטט, יש אני ויש את הסובבים אותי, הסביבה הרוחנית שלי. למדנו במאמר שהיא מורכבת ממורים, ספרים וחברים, והרב אמר עם אותם האנשים, ספרים ותנאים חיצוניים משובחים שהבורא נתן לי במתנה, כמו שלמדנו בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, שהוא הביא אותי לכאן, זו המתנה שלו ואני צריך לעבוד בכל רגע. בעל הסולם כתב שצריך להוסיף בחשיבות הספרים, החברים והמורים. כמה אני יכול להוסיף, זאת תהיה קומת הנשמה שלי ואף אחד לא מגביל אותי כאן, זה היחס שלי. כשהחברים מדברים בסדנה אני צריך להגיד לעצמי שכינה מדברת מגרונם. אם הם עשו לנו עוגיות או מרק, זה ממש אור עליון מהבורא שמגיע אלינו לכאן. איך אני שם את עצמי כלפיהם, איזה חשיבות אני נותן להם, זה הגובה הרוחני שלי, ואז החיים לא עברו אלא אני בונה אותם ואת הדוגמא הזאת נראה איך מקובל מיישם במאמר. מאמר "החירות", כתבי בעל הסולם עמוד 419, טור א' למטה, כותרת "החיוב בבחירת סביבה טובה".

"החיוב בבחירת סביבה טובה

באמור תבין דברי רבי יוסי בן קסמא"

גלעד: מקובל גדול מדור התנאים.

"(אבות פ"ו) שהשיב לאדם שביקש ממנו שידור במקומו, ויתן לו עבור זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב. ענה לו רבי יוסי בן קסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". לכאורה הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה, אשר, איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב, בשביל דבר קטן כזה, שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, בה בשעה שבעצמו היה מוסמך וחכם גדול, ואינו צריך ללמוד ממי שהוא? - פלא גדול".

אולם במבואר, הרי הדבר הזה פשוט מאד, וראוי שיקויים בכל אחד ואחד מאתנו. כי הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו", מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה, - - - בדומה לחטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה - שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. לפיכך, יפה שיער רבי יוסי בן קסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, ישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר לעיל, אשר רק בענין בחירת הסביבה, משוער כל ענין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש.

לכן אין כל פלא על חכם כרבי יוסי בן קסמא, שבחר בטוב, ועזב את הרע. ולא התפתה בדברים וקנינים חומריים, כמו שמסיק שם: "שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו, לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". וכן הזהירו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". וכמו כן הבחירה בספרים כנודע.

כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהיינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר".

גלעד: מה אומר לנו פה בעל הסולם? הוא מספר סיפור על מקובל ענק, גדול, בעל השגות שאי אפשר אפילו לדמיין אותן, רבי יוסי בן קסמא. בא אליו מישהו ואמר לו בוא תעבור לגור בעיר שלי, תמורת זה אני אתן לך את כל מה שאתה רוצה. כשהוא אומר אבנים טובות ודינרי זהב, זה לא רק כסף אלא גם כבוד, שליטה, מעמד, כל מה שבן אדם חולם עליו, רק תעבור לגור איתי. אמר לו רבי בן קיסמא עזוב, אני רוצה להיות בחברתם של התלמידים שלי, יש לי תלמידים חדשים. כי זה נקרא מקום תורה. זוכרים קודם שדיברנו על האור שמתקן אותנו ומביא אותנו להיות משפיעים? זה קיים איפה שיש אנשים שרוצים אותו, שיש להם נקודה שבלב, שבוערים להשיג את זה, ולא משנה באיזה מדרגה הם. לא משנה אם הם במדרגה של רבי יוסי בן קסמא או אדם שעכשיו התעוררה לו הנקודה שבלב ושואל עצמו מה הטעם בחיים שלי, למה אני פה? זה לא חשוב, העיקר שהמגמה היא בכיוון למעלה. אומר רבי יוסי בן קסמא לא אכפת לי מה תתן לי, לא מעניין אותי כלום, אני רוצה רק את הסביבה הטובה הזאת. ואז בעל הסולם תמה, אומר, רגע, כזה מקובל גדול, על מה הוא מפחד? הוא כבר במדרגות ענק. מה אכפת לו? יקבל גם את כל יתר התענוגים. אומרים לא, למה רבי בן קיסמא גדול? לא בגלל המדרגה שהוא השיג אלא בגלל שהוא ידע לבחור בסביבה הטובה למרות המדרגה הגבוהה שהוא השיג. הוא הבין את העיקרון, השיטה והדרך. הוא בלתי שחיד, אי אפשר לשחד אותו עם שום דבר. הוא מקובל לא בגלל המדרגה הגבוהה שהוא השיג אלא בגלל שהוא כל פעם מחדש, כנגד כל פיתוי אפשרי בדרך, הוא דבק בחברים ובסביבה הטובה שתביא אותו למדרגה הבאה. הוא הוסיף עוד נקודה, שזה לא שאם הוא יילך לאיזה מקום הוא יאבד את מה שהוא השיג. אלא כל רגע בחיים שלו הוא גם תורם לעולם, לאנושות, למציאות כולה בכך שהוא מנצל את הפוטנציאל הטמון במצע שלו בכל רגע בבחירה בסביבה נכונה באותו רגע. ואם הוא יאבד את זה הוא לא רק יאבד את מה שהיה לו, הוא גם לא יוכל להשתמש ולהיעזר בחברים ובסביבה הטובה שלו כדי להיות דבוק עוד יותר עכשיו באותו בורא, באותה דרך ובאותו כיוון. גם הפוטנציאל הטמון במצע שלו לא יבוא לידי ביטוי. יש פה התייחסות מעל לזמן ומקום, כשאדם בוחר בסביבה טובה הוא משפיע על כל המציאות כולה, מה שהיה, מה שעכשיו, מה שיהיה ומה שיכול להיות, כי חוץ ממה שקיים במצע שלו אין שום דבר. הסביבה, כמו שהוא מתאר, היא כמו בדוגמה של החיטה. השמש, המים, אם החיטה תנבול, זהו. שום דבר יותר לא יכול לצאת ממנה. כך גם האדם. לאדם בכל רגע בחיים יש נקודת בחירה אחת. בעל הסולם דיבר בתחילת המאמר: "חירות אל תקרא חרות אלא חירות ממלאך המוות". רבי יוסי בן קיסמא מכיר את השיטה ומלמד אותנו איך להיות בנצח, בשחרור מוחלט מהרצון לקבל לעצמו. מה שנקרא המוות, הניתוק מהרוחניות. הוא יודע את זה לא בגלל שהוא מסוגל לעשות משהו אלא בגלל שהוא יודע לבחור את הבחירה הנכונה בכל פעם, בטוב ולא ברע. ההגדרה שלו לטוב זו סביבה טובה, רע זה סביבה שהיא מרחיקה אותו מהמטרה. טוב זה לא משנה מי או מה, ספרים, מורים, תלמידים, חברים שהם בדרך, שמזכירים לו את מטרת חייו, רע זה כל דבר אחד. כשהוא זוכר את זה, זה העוגן שמחזיק אותו בהתפתחות רוחנית, אף פעם הוא לא יוכל להתנתק ממנה.

תלמיד: רשום "אולם לאחר שבחר הסביבה הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר". מה זה אומר?

אורן: זה אומר שהחוקיות שלמדנו קודם במאמר פועלת עליו. הוא חומר ביד היוצר, הסביבה. הבחירה שלך זה לשים את עצמך בסביבה משובחת יותר ויותר. ברגע שעשית את זה, מכאן הסביבה הזאת, לפי התנאים שיש בה, פועלת עליך בהתאם למצע שלך ולחוקיות ההתפתחות של מה שטמון במצע שלך. הפעולה מצדך היא לבחור את הסביבה המשובחת ביותר שתוכל להשיג להתפתחות הנשמה שלך וברגע שאתה שם את עצמך בתוכה כמו זרע באדמה, האדמה הזו "פועלת עליך" לפי הפוטנציאל שלה, כמובן בהתאמה לפוטנציאל שלך.

תלמידה: מה קורה עם הסביבה מעבר לעשירייה ולמה שאנחנו פה? יש את החברים הם כמו מעבדה של אנשים אבל בסוף הוא אומר שמה שאתה לוקח איתך זה את המעשים הטובים, אז למה לא לעשות את הדוגמא ששללתם בהתחלה את הזקנה במעבר? ברגע שהמוח שלך עסוק בזולת אז אתה רואה כל הזמן את הזולת, אז זה לא רק בעשירייה שלך. אתה מפתח את זה בכל מקום שאתה נמצא. האם הסביבה זה רק אנחנו, המעבדה הזאת, מי ששייך לבני ברוך, לקבלה, או שבאופן כללי להיות קשוב לכל הסביבה איפה שאתה לא נמצא?

גלעד: זאת שאלה טובה שכבר נשאלה פה וטוב שהיא נשאלת. בסופו של דבר אנחנו קוראים על מה שכותב לנו בעל הסולם, אנחנו הולכים לפי הטקסט שלו. מאיזה מקום הוא כותב את זה? הוא כותב את זה מרמת ההשגה שלו, הוא מתאר לנו את המציאות איך שהוא רואה אותה. כי בסופו של דבר אין מציאות באמת אלא בעיני המתבונן, מתוך נקודת המבט שלו ולכן אנחנו לא משנים את המציאות. כל מה שאנחנו יכולים לשנות, וגם לא אנחנו משנים, אלא המאור גורם לנו לשנות, זה את היחס שלנו למציאות. מי שמכיר בחולשתו האישית ובתלותו המוחלטת בחברה ובכך שמה שקורה בחברה משפיע עליו, מי שמכיר את החוק הזה, לא כי הוא כתוב אלא כי הוא התנסה בו וחווה אותו ועבר אותו ויודע עד כמה הוא מושפע מהסביבה שלו, הוא מבין עד כמה שישימו אותו בסביבה אחת הוא יתנהג בצורה אחת ועד כמה בסביבה אחרת הוא יתנהג בצורה אחרת. אנחנו יכולים לקחת איתנו מטען ממקום מסוים אבל אחרי כמה זמן המטען הזה יתאייד ברגע שנהיה מושפעים מסביבה אחרת, כולנו יודעים את זה מניסיון בחיים. יש הרבה בדיחות על איך שמילואימניקים מתנהגים, כאילו הם היו בני שמונה עשרה בצבא, עם כל הערכים, לא משנה כמה הם חונכו, ויש אנשים שנמצאים בין פושעים והם היו קודם מאוד מוסריים ופתאום מתנהגים אחרת, אנחנו מכירים את זה מהעולם שלנו. מכל שכן, כשאנחנו מדברים על ערך כל כך גבוה כמו להגיע לתכונת ההשפעה. ולכן אנחנו אומרים, דווקא מתוך חולשה ולא העוצמה או החוזק, אנחנו אומרים שאנחנו רוצים ללכת מהקל אל הכבד. אני לא מרים מאתיים קילו אם אני בקושי מרים עשרים. אני לא מתאמן על מאתיים, אלא אחרי זה ארים 21 וכשיהיה לי כוח אני ארים 22 קילו, לאט לאט, יום אחד אגיע גם למאתיים קילו. אבל בינתיים כשאנחנו מדברים על לחוות את זה בסביבה המטרתית זה לא כי אי אפשר שם אלא כי אנחנו מכירים את תכונת הטבע שלנו. תתנסי, תעשי. עוד דבר שחשוב להבין, בחכמת הקבלה אין "אסור" כ"לא" אלא אסור זה "אי אפשר", אנחנו לא עוסקים בתורת מוסר או בתורת מידות אלא מה שהמקובלים אומרים לנו זה מתוך ההתנסות שלהם בחומר הבריאה שהוא בסך הכול אותו חומר לכולנו, שכולנו רצון לקבל, על מנת לקבל ומי שהגיע לפה כנראה גם רוצה לשנות אותו לעל מנת להשפיע. כדי שזה יקרה אומרים לנו תתאמנו מהקל אל הכבד, הקל יותר הוא בעשיריות, בסביבת הלימוד שלנו, בקהילת הלימוד שלנו. רוצים להתאמן בזה? אין בעיה. אפשר לשמוע, להיכנס לקבלה מדיה ולשמוע מאמר "שמעתי" לפני השינה, אפשר לשמוע שיעור של הרב לייטמן, לקרוא ספר, לקרוא כתבים, כל אלה מביאים לנו את המאור. כשיהיה לנו מספיק כוח לקבל מהמאור הזה ולהיות יותר משפיעים, אף אחד לא מונע אותנו מלהשפיע לכל העולם. איך אומר הרב"ש? שהוא מגיע למצב שהוא מחבק את החברים ומרגיש שהוא מחבק את כל האנושות כאחד, זו כבר המדרגה של הרב"ש ואני מאחל לך שתגיעי מהר למדרגה שאת מחבקת את כל האנושות כאיש אחד ומרגישה את האחד בתוכם. אבל העצה היא שתתחילי מהקרוב יותר, הקל יותר, ולאט לאט להגדיל את זה.

אורן: אני רוצה להוסיף, מתי שאת תראי גברת מבוגרת שעומדת במעבר חצייה ורוצה לחצות את הכביש, תעבירי אותה את הכביש. זה קודם כל שלא נתבלבל. דבר שני, אנחנו יוצרים לעצמנו תנאי מעבדה כדי להגיע למשהו שהוא מעבר לגבולות הטבע של האדם. חירות ממלאך המוות, כך הוא פתח. אנחנו צריכים להגיע לנצח מעל זמן ומקום, להתמלא באור העליון. אם הייתי יודע שכדי להגיע אל האור העליון מספיק לי להעביר את הזקנה את הכביש הייתי עובד במעברי חציה אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים להביא על עצמנו את הכוח שיצר אותנו עם תוכנה שאנחנו בכלל לא מכירים אותה, על מנת לקבל, ולגרום לו ליצור אותנו עם תוכנה משודרגת של על מנת להשפיע, זה החלפת היוצרות זה החלפת החיווטים הפנימיים שבטבע הבריאה וזה נקרא שחרור ממלאך המוות. כאן אנחנו צריכים סביבה מוקפדת ביותר. בשוויץ יש מאיץ חלקיקים עצום שמיליארדים רבים והרבה שנים של פיתוח נדרשו כדי לבנות תנאים לייצר את מאיץ החלקיקים שעל ידו נוכל לחקור בפיזיקה, אנחנו צריכים תנאים יותר סטריליים לחקור את הנשמה שלנו, מדוייקים ביותר, זה נקרא לייצר לעצמך את התנאים לשחרור ממלאך המוות, אנחנו עוד לא מבינים מה הכוח שפועל עלי עכשיו ואיך אפשר להביא כוח על טבעי שנקרא האור המאור המחזיר למוטב, אבל בעל הסולם מסביר לנו ממה מורכבת המעבדה: מורים, ספרים, חברים. במעבדה הזאת כשאת תצליחי ואנחנו אתך בעזרת ה' את תיצרי את עצמך עם תוכנת הפעלה חדשה שנקראת השפעה ואהבה זה נקרא שאת תשווי את הצורה שלך לצורת האור. כשהתכונה של האור תהיה בך היא לא תהיה מוגבלת כי טבעה הוא להתפשט, היא תהיה אהבת עולם כי זה טבע האהבה. ביחד נצליח.

רוני: חבר שואל האם חשוב גם קשר ישיר שלי עם הבורא או מספיק לי להתרכז רק בסביבה ובחברים?

גלעד: הרב שרטט מטרה. המטרה שלנו היא הקשר שלנו עם הבורא ואסור לנו לשכוח את זה, אבל מי יביא אותי לקשר עם הבורא ואיך אגיע אליו, אני צריך לבחור את הסביבה הטובה, הספרים מורים וחברים שעוזרים לי לזכור שהקשר שלי עם הבורא חשוב יותר מכל דבר אחד. מה זה קשר עם הבורא? יש הרבה אנשים שמדברים עם הבורא ויש גם כאלה שהוא עונה להם, כל אחד מדמיין לעצמו איזה בורא, אין שום בעיה לעצום עיניים ולדמיין שאני מדבר עם איזה בורא. אז אומר לנו בעל הסולם ומלמדים אותנו חכמי הקבלה שבאמת לדבר עם הבורא זה לא עם הדמיון שלי או עם איזשהו רצון שלי לקבל שאני מדמיין אותו כבורא, אלא לדבר עם הבורא זה מתוך השתוות הצורה בלבד. כמו שאני לא יכול לשדר עם משדר רדיו באיזה תדר ולדמיין שאני שומע באיזה מקום משהו, אני צריך שזה יהיה באמת מה ששודר ומה שנקלט, בשביל זה צריך להיות בדיוק אותו תדר. התדר הזה קיים, הבורא קיים כל הזמן. אם אני אשאל אתכם אם יש כרגע ערוץ טלוויזיה באוויר, נגיד גלי צה"ל משדרים עכשיו באוויר? אני יכול לדמיין מה שאני רוצה, אבל אני צריך להביא מקלט רדיו ולכוון לתדר של גלי צה"ל ואם אני אשמע אז אני אדע שיש גלי צה"ל באוויר. חכמת הקבלה היא חכמת האמת. כדי לדעת שיש בורא אני צריך לעלות על התדר שלו. איך אני עולה על התדר שלו? עם דמיון? קול פנימי שאני מדבר עם עצמי? את זה עושה כל העולם, הם בסך הכול מדברים עם הרצון לקבל של עצמם. כדי לדבר עם הבורא אני צריך להיות איתו בהשתוות על אותו תדר, להיות משפיע כמוהו, לעשות תרגילים הרבה פעמים ולבקש שהוא ישנה אותי כדי שאגיע אליו, איך אני אדע בכלל מה לבקש? אומר בעל הסולם שיש לך חברים ואם תתאמן בלאהוב אותם בצורה הדדית ביחד, תגלה מתי אתה לא יכול ומתי אתה צריך לבקש, מהבורא ולא מאף אחד אחר, החבר הוא כמוך והוא לא יכול לעזור לך, אבל אתם מזכירים אחד לשני עד שתגיעו לקשר ביניכם שהבורא יתגלה ביניכם, תכונת ההשפעה. ועד אז לעצום עיניים ולדמיין בורא לא יעזור, אז ודאי שזאת המטרה אבל כדי להגיע אליה נותנים לנו את השיטה והדרך איך להשתחרר מהרצון לקבל לעצמנו ולעלות על התדר של הבורא.

תלמידה: כתוב פה וגם אתם מדברים במושגים של טוב ורע, ולפי מה שלמדנו ולפי מה שאני מבינה שאין באמת דבר כזה טוב או רע, זה הכל חלק מאיזה שלמות ולכל חלק יש איזה תפקיד. למה עדיין מגדירים את הקרבה לחברים כטוב ואת הצד השני כרע? למה זה רע? זה יכול להפוך את זה למשהו טוב אם זה יקרב אותי בסוף.

אורן: אני מסתכל על הטקסט וכתוב לבוא לסביבה רעה ומזיקה או להישאר בסביבה טובה. קודם נתנו לנו דוגמא של חיטה וכשמתבלבלים צריך לחזור אליה. בעל הסולם כתב שאדם מקבל מאבא שלו כמות מסוימת של חטים והוא יכול לשים אותם בתנאים סביבתיים משובחים או בתנאים לא הכי טובים. אם הוא בחר בתנאים המשובחים הוא יהפוך להיות עשיר גדול ואם הוא יבחר תנאים לא אופטימליים הוא יפסיד את האפשרות להוציא תפוקה נאה. זה מובן?

תלמידה: כן, את זה אני מבינה.

אורן: אותו הדבר אצלנו בחיים ועל זה הוא אומר שזו סביבה מועילה או מזיקה, טובה או רעה. אם תתחברי בתנאים שמורכבים ממורים, ספרים וחברים שיגרמו לך להביא למימוש הפוטנציאל שיש במצע של הנשמה שלך, עשית פעולה מוצלחת ואם לא אז לא. פשוט.

תלמיד: סליחה שלא הצלחתי להגיע היום פיזית. מצד אחד מדובר על רבי יוסי בן קיסמא שהוא נראה כמו אדם חזק שעומד בלחצים ובכל הפיתויים ומחליט שהוא בוחר בסביבה שלו ומצד שני מדברים על זה שהסביבה מאד משפיעה עלינו ואנחנו צריכים לבחור סביבה טובה. זה שונה כל כך מזה שהסביבה משפיעה לסיפור פה עם הרבי שהיה ממש חזק ולא עמד בשום פיתוי. יש פה פרדוקס. מצד אחד מתארים את האדם כמישהו שמאד מושפע מהסביבה אבל נותנים פה דוגמא על מישהו שדווקא הלך כנגד כל הדברים ובחר בסביבה הרבה פחות נוחה. הרב לא נראה חלש, הוא נראה מאד חזק.

גלעד: מה עשה אותו חזק? למה הוא מוגדר כחזק? כי הוא דבק בחוק הרוחני שאומר שהמקור היחיד לשינוי האדם הוא הסביבה שלו, דווקא בגלל זה הוא חזק, לא בגלל שהוא חזק, בגלל שהוא כבר במדרגה גבוהה, להיפך. אומרים כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, זאת אומרת שכדי לקדם את האדם יש מן גרף כזה שהאדם הוא קטן וחלש בדרכו, אז הוא מקבל ירידה קטנה וכנגדה הוא מקבל עליה ואז כדי להגדיל אותו נותנים לו פיתוי יותר גדול ואז הוא עולה מעליו למעלה וכך הלאה. דווקא המקובלים הכי גדולים במדרגות הכי גדולות מקבלים רצון לקבל שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין. זה כלל שנקרא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אנחנו לא נעשים יותר יפי נפש וזכים וטובים כמו שמדמיינים צדיקים. להיפך. כדי לקדם אותך מלמעלה מגלים לך יותר משקעים מהרצון לקבל שגם ככה קיים בכל אחד מאיתנו, רק אנחנו לא יודעים עליו. מתי מגלים את זה? כשיודעים שאתה מסוגל לבחור בסביבה טובה, שאתה מכיר את החוק ואז יש לך בחירה לקחת את העליה הזאת למעלה בעצמך, לקבל החלטה לעלות למעלה, את הירידה אתה מקבל ואת העליה אתה בוחר, ואתה עושה את זה שאתה כל פעם בוחר בסביבה טובה. במדרגות יותר גבוהות המקובל גם בוחר להכין את עצמו לעליה אבל עד אז אנחנו צריכים לבחור כל הזמן בסביבה שתאפשר לנו להתגבר על אותו רצון לקבל שמתגלה לנו עכשיו.

אורן: נמשיך לעקוב אחרי הרב, איך הוא מוליך אותנו בעומק הבירור של בחירה בקליפ 7.

קליפ רב:

הוא מחפש את הדמויות הטובות, הוא מחפש במה הוא יכול להידמות לבורא ובכך הוא מקדים את עצמו ביחס להתפתחות הטבעית שלו. הוא לכאורה רץ קדימה לפני שהבורא עושה ממנו משהו. בורא הכוונה, "מצע, ודרכי התפתחות המצע", "הסביבה, והשפעת הסביבה עליו". הוא בעצמו רץ קדימה, כלומר, הוא מחפש מה זה נקרא "בריאה", איך להיות המתקדם, איך להידמות לבורא, ואיזו צורה הוא צריך?" זאת אומרת, שהוא בונה מעצמו את המציאות.

יוצא שבכך האדם מגדל בתוכו מישהו המבין את המציאות, ולא הולך או זורם בה. מישהו המחפש איך להידמות לאלוהות. וזה בהכרח. כי בעצמו הוא רוצה להקדים ולהתקדם, ובעצמו להגיע. אז יוצא שההשתתפות הזאת שהוא משקיע, בונה בו את הבנת הבורא, את דמות הבורא. כך הוא יוצר ובורא, כפי שכתוב "הבורא יוצר את העולמות, וצדיקים גם כך יוצרים עולמות". וכך האדם בונה את כל המערכת בעצמו מלמטה למעלה, לפני שכוחות הטבע יגיעו אליו וידחפו אותו בעל כורחו, כפי שקורה עם "דומם", "צומח", ו"חי".

האדם בונה באני "המדבר" בכך שהוא מחפש את הצורות האלו ולפיהם בונה. אז יוצא שמההשתתפות הזאת, מהדחף הזה, נברא מה שנקרא "האדם", מושג "האדם".

אז מה בעל הסולם אומר? "הרי שכל שבחו ורוחו תלוי בבחירת הסביבה לזריעת החטה", זאת אומרת שמתוכו ומעצמו האדם לא מסוגל להוליד שום דבר חדש, הכוח להוליד נמצא בטבע שלו בלבד. אלא אם הוא יחפש את החברה, ויחד איתה יעבוד. אז בקשר שלו עם החברה הוא ימצא תמונות, תכונות, דמויות, וצורות מתקדמות, ולפיהן הוא בונה את עצמו. כלומר, יש לו בקשר שלו עם הסביבה, את היכולת למצוא את עצמו המתקדם, ואז האדם לכאורה מוליד את עצמו כל פעם בצורה מתקדמת יותר

אורן: אני שומע את הרב מדבר ולא מאמין שזה אמיתי, שאני קיבלתי אפשרות לשמוע את הרב לייטמן.

בואו נעשה סדנה. למדנו את הכותרת במאמר "החיוב בבחירת סביבה טובה". שני קליפים של הרב ראינו וכל קליפ שאני רואה של הרב אני אומר לעצמי קח את זה שלוש דקות וזה מספיק לך עד גמר התיקון, תבין, תרגיש מה הוא אומר ותנסה לעשות את מה שהוא אומר. אם אתה לא מצליח תתפלל שהוא יעזור. אבל כל התורה נמצאת.

שאלת סדנה: מה למדתי, הרגשתי והבנתי היום בשיעור על החיוב בסביבה טובה?

גלעד: הסדנה מצד אחד היא דבר נפלא ועוזרת לבטא את הייחודיות של כל אחד ומצד שני דורשת להתאמן בחוקי הסדנה, זו לא שיחה אלא הקשבה לכל אחד ואחד ובאמת הכלה של כולם וביטוי של הלב והקשבה ללב, לאט לאט נתרגל ונפנים את חוקי הסדנה כי גם הם חוקים רוחניים, גם הם תנאי לקידום רוחני.

תלמידה: עשינו סדנה ואני חיכיתי בסבלנות שלא אגזול זמן אבל זה בוער בי. אילו הייתי הרב, אני מבינה את הכל, אני מבינה שהוא בחר בסביבה טובה אבל אני אמרתי פה שאם הייתי הרב אולי הייתי בוחרת אחרת, להשפיע על אותם אנשים, לייצר משהו אחר ולהיות במקום משפיע. טוב לי בכזאת סביבה אבל אני לא בה כל הזמן ובסביבות האחרות שאני נמצאת, בכל מקום, באוניברסיטה, אפילו כשאני מעבירה את החומר אני עושה את זה עם המון השפעה. אני שואלת זה מה שהוא רצה שנבין?

גלעד: הרב נתן פעם דוגמא שאליי מאוד מדברת. בכלל, הרב לייטמן תמיד היה מעשיר אותנו בהמון דוגמאות. יש חוק שאדם טובע בים אתה לא קופץ איתו למים כי אתה גם תטבע גם אם אתה השחיין הכי טוב יש מצב שלא תוכל להבטיח שתשרוד. אז אתה קושר חבל למקום בטוח, לאוניה, ואז אתה קופץ אליו בידיעה שאתה מחובר לחבל ותוכל תמיד למשוך אותו ולא תטבע. אז ממציאים את החבל הזה וזאת בדיוק הנקודה. אנחנו צריכים לקשור את עצמנו מספיק חזק לסביבה הטובה כדי שיהיה לנו ביטחון שכאשר נקפוץ למים יחד עם הטובע אנחנו לא נטבע, כי אחרת זה לא יעזור. תקחי את הדוגמא הזאת ותחשבי על זה. הרבי ידע לבחור בזה לא כדי שיהיה לו טוב אלא דווקא מתוך תכונת ההשפעה.

בואו נקבל את המאור מהחלק הבא של השיעור, פתיחה לחכמת הקבלה.

פתיחה לחכמת הקבלה

גלעד: הגענו בפתיחה לחכמת הקבלה עד אות י', שנמצאת בעמוד 163 ופה גם נפנים מושגים הניתנים לנו בפתיחה לחכמת הקבלה ונבין מהו אותו טוב ומיטיב שאליו אנחנו רוצים להתחבר דרך הסביבה הטובה. נראה את קליפ 1 ונזכר למה אנחנו לומדים את הפתיחה לחכמת הקבלה.

קליפ רב בנושא הדבר הכי נעלה, שממנו יצאה הבריאה:

אנחנו דיברנו לפני זה, שיש מחשבת הבריאה "טוב ומטיב". שהמקובלים מגיעים להרגשה הזאת, ואומרים שזה השורש, הדבר הכי נעלה, שממנו בעצם יצאה הבריאה – מ"רצונו להטיב לנבראיו", מהטבע שלו שהוא "טוב ומטיב", הכוח העליון הזה. ושמטבע הטוב להטיב, ורצה לברוא מישהו, כדי לתת לו את ההטבה, ושמישהו הזה ירגיש את ההטבה, אז וודאי שמצד אחד חייב לברוא רצון לקבל, מצד שני הרצון לקבל שנברא, הוא נמצא בהפכיות הצורה לבורא, להשפעה.

והפירוד הזה, הוא בעצמו מביא את הרצון לקבל למדרגה הפחותה, הגרועה מהרצון להשפיע של הבורא. והוא הקובע - הפירוד הזה הקובע שנברא נמצא בפחיתות. ומיד עם הבריאת יש מאין, רצון לקבל, כשרצון לקבל נברא בבחינת א', מיד לכן יש פעולה להביא את הרצון לקבל להתאמה לרצון להשפיע של הבורא.

ומה שאנחנו לומדים בכל החכמת הקבלה, איך אותו הרצון לקבל שנברא, איך הנברא, מגיע להשתוות הצורה ל"מחשבת הבריאה להטיב לנבראיו", לבורא. שלבַצע את הפעולה, הנברא צריך בעצמו. ובזה זה הוא מגיע, לא להיות דומה כוח בכוח, רצון לקבל לרצון להשפיע, אלא בזה הוא רוכש מחשבת הבריאה מעל הכוח, מה שהיא בעצם שורש להכל.

גלעד: הוא רוכש בזה את מחשבת הבריאה שהיא להיטיב לנבראיו. יש בורא והוא רוצה להיטיב לנבראיו וכדי שהוא יוכל לעשות זאת, הוא צריך לצמצם את עצמו, להסתיר את האור שלו ולגרום לנבראים להיות עצמאיים, מנותקים, כדי שתהיה להם אפשרות לבחור מרצונם החופשי להידבק בו בחזרה. זוכרים שאנחנו לומדים את ההשתלשלות מלמעלה למטה. במאמר החירות מדובר בעליה ממטה למעלה איך בוחרים כל פעם בסביבה יותר טובה כדי לעלות למעלה ועכשיו לומדים את ההשתלשלות מלמטה למעלה. מה הוא מספר לנו באות י'? אחרי שבאותיות הקודמות הוא סיפר לנו את הד' בחינות והיווצרות הרצון לקבל.

"י) והנך מוצא איך שהנפש הזאת שהוא אור החיים המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו ית' ממש,"

גלעד: האור לא משתנה, האור הוא אור. זה שמגדיר אותו כנפש זה כלי קטן, אם הכלי יגדל הוא יגדיר אותה כרוח, אם הכלי עוד יותר יגדל הוא יגדיר אותה האור הזה כנשמה, אם הוא יגדל עוד יותר הוא יגדיר אותו כחיה ואם הכלי יהיה ממש גדול הכי גדול שיכול להיות הוא יקרא לאור הזה אור היחידה. אז מושג כמו גוף ונפש, הכוונה לכלי קטן שהוא מגדיר את האור כאור הנפש. למה הכלי קטן? קטן משמעותו רחוק מהבורא וגדול משמעותו קרוב לבורא. אז הוא אומר לנו פה שוב:

"והנך מוצא איך שהנפש הזאת שהוא אור החיים המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו ית' ממש.

ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע,"

גלעד: ראשי תיבות של אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

"כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו ית', עד שבאה בכלי המיוחד לה הנקרא גוף,"

גלעד: כשהמקובלים אומרים "גוף" הם לא מתכוונים לגוף פיזי אלא הם מתכוונים למדרגה הנמוכה ביותר של הכלי הרוחני שנקראת גוף.

"ואז נבחן הכלי לגמר צורתו הרצוי".

גלעד: מלמעלה למטה.

"ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאד עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עכ"ז ע"י העסק בתורה ומצות"

גלעד: כאן הוא כבר מדבר מלמטה למעלה.

"ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו הנקרא גוף,"

גלעד: על ידי הלימוד שלנו אנחנו מזככים את הרצון שלנו לקבל.

"עד שנעשה ראוי לקבל את השפע הגדול בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה".

גלעד: חוזר למקורו.

"וזה שאמר ר' חנניא בן עקשיא"

גלעד: זה היה בתחילת המאמר באות א'.

"רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות".

שרטוט

גלעד: אז בואו נראה את זה רגע בשרטוט. זוכרים שהיו לנו כאן ד' בחינות דאור ישר, עד שהגענו למלכות דאין סוף, כלומר לכלי הראשון שהוא עדיין הכלי הגדול שיש בו אין סוף, את כל האור והשפע שהנברא אמור לקבל. אבל כדי שהנברא הזה יקבל, הוא צריך לעבור חמש עולמות, עולמות מלשון העלמה: הראשון נקרא אדם קדמון, שהוא שייך לשורש ולכן הוא לא מציין אותו פה, ואחריו יש אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. החלק הנמוך ביותר בעולם העשייה, עדיין רוחני, נקרא העולם הזה. זה לא העולם שאנחנו נמצאים בו. העולם הזה זה מה שנמצא למטה בתחתית עולם העשייה, כך זה נקרא. אנחנו נמצאים מתחת למחסום, מנותקים לחלוטין מהעולם הרוחני. אנחנו נמצאים בעולם שנקרא עולם הדמיון, כל אחד בדמיון שלו בהתאם לרצון לקבל שלו. העולמות הרוחניים הם מעבר למחסום וכדי לאפשר לנו בחירה הביאו אותנו אל המקום הזה וכאן למטה במקום הנמוך ביותר יש גוף ואור החיים. ועכשיו אנחנו, כדי לעלות בחזרה למקום מוצאנו, צריכים לעלות בחזרה לעולם העשייה ואחר כך ליצירה, בריאה, אצילות ואדם קדמון, עד שרוכשים את כל כוחות ההסתרה של העולמות ועולים חזרה למקור שלנו. אז הוא אומר לנו שההשתלשלות היא מלמעלה למטה עד למקום המוסתר ביותר שפה זה נקרא גוף ואור החיים, ואחר כך, כמו שאמר רבי חנניא בן עקשיא, מטפסים על ידי תורה ומצוות, כל פעם בבחירה חדשה במאור המחזיר למוטב ובפעולות בינינו שנקרא לקיים את ציווי הבורא, ואנחנו מטפסים ממטה למעלה עד שמגיעים חזרה למלכות דאין סוף ופה עם הכלי שאנחנו רכשנו דרך הטיפוס הזה, אנחנו מקבלים את כל האור של הבורא שהוא כותב לנו שהוא להיטיב לנבראיו. קודם צריכים שיהיו נבראים, הנבראים נמצאים למטה, והוא צריך לטפס כדי לקבל את כל הטוב. ההשתלשלות מלמעלה למטה בוראת את הנברא דרך העלמה, כל פעם מוסתר ממנו האור שנמצא באין סוף וכל פעם יש הפחתה, ואם ניקח את כל התענוגים שאנחנו מכירים, הם לא שווים כגרגר חול לעומת התענוג במדרגה הרוחנית הראשונה ומכל שכן בעליות ממטה למעלה עד ל"להיטיב לנבראיו".

תלמיד: אתה יכול לשרטט את הספירות?

גלעד: אנחנו נשרטט אותן אבל מכיוון שבעל הסולם לא מציין את הספירות, נציין את הספירות שהוא מדבר עליהן. אם אתה רוצה כבר ספירות בפנים, אז בבחינה ג' יש שש ספירות וד' היא מלכות. כנגד זה יש לנו כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

תלמידה: במאמר דובר על נפש בעולם העשייה.

גלעד: את אור החיים הוא מתאר כנפש, אחר כך רוח, נשמה, חיה ויחידה. אור הנפש ברצון לקבל הקטן ביותר נקרא אור הנפש שבגוף.

תלמיד: אנחנו מטפסים על ידי בחירת סביבה. יש לנו עשירייה, אנחנו כל הזמן מתפתחים איתה או בוחרים יותר אנשים רוחניים להיות איתם יותר זמן בתורה? זה בכמות או באיכות? מה הבחירה של הסביבה פה בעצם?

אורן: זה גם וגם. תמיד אנחנו פועלים גם בכמות וגם באיכות. נגיד עכשיו יש לנו שיעור, גלעד קרא את אות י' מהפתיחה לחכמת הקבלה, ראינו הסבר של הרב לפני שגלעד התחיל להסביר. בזמן הזה אני יכול להיות בכל מיני רמות של לימוד תורה, במעקב שכלי אחרי מה שהרב אומר וגלעד הסביר, זה רמה אחת. אני יכול להיות גם עם פעולה פנימית יותר של תפילה מהלב שלי שאזכה להרגיש את אור פניו יתברך. הציור הזה זה עלי, מסבירים לי איך אני כנברא התרחקתי מאור הבורא. האור הזה מאיר עלי גם עכשיו, מחשבת הבריאה לעולם לא משתנה, להיטיב לנבראיו, על כולם כל הזמן ללא שינוי והפסק. ואני, ככל שאני בונה לעצמי תנאים סביבתיים שיהפכו להיות כמו רחם רוחני בשבילי, שתוליד אותי כעובר רוחני שאחר כך הופך לתינוק רוחני, ילד, נער, אדם גדול, אני עולה בשרטוט הזה. העליה שלי מורכבת מהתאמה הולכת וגוברת לאור פניו יתברך. האור, תכונתו זו השפעה ואהבה שלמה ומוחלטת ואין סופית ואני מוצא את עצמי בקצה של כל הציור הזה מתחת לסף ההכרה הרוחנית, זה נקרא שיש מחסום שמבדיל ביני לבין האור העליון. גם הוא לא נמצא אי שם בשמיים אלא אצלי בעומק עומק היוצרות שבי, שם נמצא המחסום. תוכנת ההפעלה שלי, על מנת לקבל שלי שמוטבעת בי מטבע הבריאה היא חוסמת אותי מלהרגיש את העולם העליון, ובתוך המקום המנותק הזה הבורא מאיר לי עם קרן אור קטנה ומביא אותי לספרים, מורים וחברים. בתוכם אני אמור לעשות את הפעולה של לבחור כל פעם בסביבה יותר טובה, כמו שאמרת גם בכמות וגם באיכות. ככל שאני אעריך את החברים הספרים והמורים יותר זה נקרא ששמתי את עצמי במטרה יותר מתקדמת. אפילו שאני לא יודע מה היא, בחרתי לי תנאים סביבתיים משובחים יותר, אני אוולד אליה. ואז אני צריך שוב להרים את החשיבות של הספרים, מורים והחברים וככל שאני מרים אותם לקראת השפעה ואהבה גדולים יותר, כך אני מתקדם. יכולים להיות גם מצבים, רק בהכוונת מורה הדרך שלך, שבהם תישמע שכדאי לך עכשיו לעשות שינוי ולעבור מחבורה אחת שבה התפתחת עד כה לחבורה מתקדמת יותר אבל אלה מצבים מאוד חריגים. בדרך כלל ההתפתחות והטיפוס שלך באותה דרגה זה עם אותם חברים. אתה משבח את האיכות. יכול להיות שעם אותם חברים אתה לא רק מוסיף באיכות אלא גם בכמות ורוצים להוסיף עוד שיעור בבני ברוך. אולי אתה רוצה להצטרף לשיעור הבוקר, עם החברים שרוצים להצטרף איתך, הוספת בכמות. עם איזו כוונה תהיה בלימוד? זו האיכות. גם עכשיו אני רוצה שכל הזמן נשתבח. יש שיעור בקהילת הלומדים, בשיעור צריכה להיות דממה מוחלטת כי כולם בתוכם עסוקים בתפילה בלתי פוסקת שהאור שטמון פה ישפיע עלינו ויתן לנו תכונות גבוהות של אהבה כמו שלו ואם אני מסוגל לכלול את כולם בתפילה הזאת שלי שזה לא יהיה רק אגו הפרטי שלי, במשהו להרחיב, יש לי כאן חברים וחברות והם בארץ ובכל העולם, אני מבקש, תן לנו תכונות כמו שלך, זה נקרא שאני מעורר את המאור לפעולה, ואז הלימוד שלי הופך מלימוד אקדמי, לתפילה בלתי פוסקת שאני חיי בה והיא מעלה אותי, היא זככת אותי כי היא מעוררת את הטבע הכללי, המאור הנסתר, לפעול עלי ביתר עוצמה. ואם כולם מתפללים על כולם אני נכנס למערבולת רוחנית וגם אם באתי סתום ואפור לשיעור, באתי ונכנסתי למערבולת הזאת, החברים התפללו עליי. זה נקרא קהילת לומדים, זה לא למלא את הקופסה אלא למלא מעומק הנשמה שלנו את הכלי המשותף שאנחנו בונים שיוכל להרגיש את אור פניו. כולנו נשמה אחת, כלי אחד שהבורא יצר והמאמצים לאהוב זה לפרוץ את גבול התפיסה של עכשיו ולהיכנס אל עולם האמת, מה שבאמת יש. כאן גלעד שרטט את מה שבאמת יש. למה אני לא מרגיש את זה? כי פועל עלי מלאך המוות ממנו אני צריך להשתחרר, זוהי התוכנה שנקראת על מנת לקבל, היא רוצה לתפוס אבל היא אף פעם לא תוכל להתמלא כי הכלי שלי כל כך רחוק מאור פניו יתברך בתכונות ולכן הוא מנותק, זה נקרא המחסום, ניתוק טוטאלי מהאור העליון בתכונות שלנו.

תלמיד: רב אמר שהנפש מתלבשת בכלי קטן אז מי מכתיב את החוויה שלה? האור או הכלי?

גלעד: התיאור הוא תמיד מצד הכלי. האור לא קיים בכלל אלא מוגדר אור כהתפעלות מצד הכלי ,זה עושה לנו את הדברים פשוטים, במקום להתבלבל אנחנו אומרים תמיד יש לנו את הרצון לקבל, איך הוא מתפעל מהמציאות. אם הוא מתפעל מהמציאות רק כי אני רוצה לעצמי אז אפשר להגדיר אותו בניתוק ואם הוא מתפעל מהמציאות כחשוב לי מהחברים, אז הוא בתחילת תהליך השחרור. אם הוא כבר יודע לעשות על עצמו מסך וצמצום ואור חוזר מושגים שעוד נלמד אז הכלי כבר במצב של כלי חדש, שנקרא מסך ואור חוזר, כניסה לעולם הרוחני. ואם בתוך המצב הזה הוא מצליח לרכוש מסך הולך וגדל אז הוא נמצא כבר בהכרת אור יותר גדולה. תמיד ההתפעלות היא מצד הכלי, איך הכלי מתאר את מה שהוא מקבל.

תלמידה: אם אני מבינה נכון אז הנקודה שבלב היא מתחת למחסום, היא בעולם של הגוף, אז אם אפשר להבהיר את זה, והאם בכלל יש אפשרות לעבור את המחסום ולהיות בעולם העשייה בחיים האלה?

אורן: אין אפשרות לעלות לעולמות עליונים שלא בחיים האלה. במאמר מהותה של חכמת הקבלה בעל הסולם מסביר שכל שיטת הקבלה מדברת על גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. למי? לכל הנבראים. מי הם המקובלים? יחידי סגולה שגילו כמו חוקרים את מה שכל הנבראים צריכים להשיג אז כולנו חייבים להגיע במהלך חיי האדם בעולם הזה עד אין סוף. הנק' שבלב היא נקודה מתכונת הבינה שנמצאת שבורה מבחינת מהותית תחת שליטת הרצון לקבל על מנת לקבל שהוא תוכנת ההפעלה שיש בנו. בכך הבורא נתן לך כאילו נקודת התחלה שממנה יש לך אפשרות להתחיל את העליה אבל כל זה מדבר רק על מה שעכשיו אתה יכול להשיג.

רוני: חבר שואל למה דווקא אדם קדמון ואבי"ע? מה פשר השמות?

גלעד: אצילות זה להאציל, בריאה זה מחוץ ממנו, נלמד את זה בהמשך ב"פתיחה לחכמת הקבלה".

תלמידה: איך אתה יודע באיזו מדרגה אתה נמצא כשאתה מתקרב?

אורן: בסוף כיתה ב' קיבלנו תעודת מעבר לכיתה ג' וכך היה בכל הכיתות הלאה. ברוחניות אין אני ומבחן ותעודה. יש אורן של עכשיו ויש אורן פלוס אחד, אורן פלוס שתיים, פלוס שלוש, פלוס ארבע. לא צריכים להודיע לי כי אני הולדתי את עצמי לשם ואם אני לא שם אני לא קיים, זה שינוי הולדה שלי חדש בחיים האלה, הכלי הפנימי שלי שהרכבתי ביחד עם החברים, הספרים והמורים הוא זה שמוליד אותי למציאות עליונה יותר. אני לא צריך לדעת אלא אור החיים שמתקבל בכלי הוא קובע את רמת המדרגה.

נראה את קליפ 2 של הרב ותוך כדי תפילה שהאור בדברים שלו יפעל עלינו עכשיו ויטביע בנו תכונות יותר גדולות של אהבה.

קליפ רב בנושא אני לא מזדהה עם החומר:

הוא רואה את עצמו.. אנחנו מדברים על נברא, אז הוא רואה את עצמו בנקודה הניטראלית, שהוא נעשה יוצר של תכונות ההשפעה מהחומר שנמצא ברשותו. החומר, הרצון לקבל, הוא לא מדבר עליו כמו על עצמו. זה לא..

עכשיו משהו קורה בגוף שלי. זה אני? זה גוף פועל ומשהו עושה ואני מסתכל על זה כמו על מכונה שהיא עושה משהו, ואני נותן למכונה הזאת איזשהו מן השפעות כדי לסדר אותה. כך נברא מסתכל על הרצון לקבל. רצון לקבל נברא על ידי הבורא. אני מסתכל על רצון לקבל מצידי, איך שהוא ברא את זה מצדו, זה החומר שניתן לי, אני עם החומר הזה יכול לעשות מה שאני מוכר. אני לא מזדהה עם החומר הזה. ההפך, אני רואה את עצמי כעצמאי מחוצה לרצון לקבל, ושעם רצון לקבל הזה אני.. אני מפסל אותו, אני עושה ממנו צורה שבוחר. ולפני שאני בוחר בבחירה חופשית, נכון שאני מקבל כוחות, נכון שאני מבקש "תעזור לי", אבל, זה כמו ילד קטן שמושך את האמא שלו למקום איפה שהוא רוצה. זה נכון שיש כאן חוסר כוחות, חוסר הבחנות. אבל נברא עד שהוא לא יתפתח ולא יקבע שזה מה שהוא רוצה, זה לא יקרה. וחומר רצון לקבל, ודאי שנברא לגמרי לא רואה אותו כחומר שלו. זה חומר של בריאה, ומפגש עם הבורא בכלל לא בחומר הזה. אלא, בידיעה שלי, ברצון שלי מה לעשות עם החומר. שבזה אני דומה אליו.

יש "אני רוצה", "אני מחליט", "אני חושב", "אני מרגיש", וחוץ מזה, ביטוי שלי בחומר. אז לפי "אני הרוצה", "המרגיש", בזה אני קרוב או רחוק עם הבורא.

שכמו שהוא מתייחס לחומר הבריאה, כך אני מתייחס לחומר הבריאה. זה משהו שנמצא מחוצה לנו, גם לו וגם לי. שעובדים עם הצמצום, מסך ואור חוזר, החומר של הבריאה הוא רק המשהו שעליו בונים את הבניין. הכלי זה נקרא, מסך ואור חוזר, המילוי זה נקרא, מסך ואור חוזר. אז יוצא שהרצון לקבל הוא רק משהו שיהיה עליו אפשרות לבנות. לכן הכל מתחיל מהצמצום ומעלה.

גלעד: הכול מתחיל מהצמצום ומעלה. אפילו קליפ אחד של הרב זה ממש שיעור שלם וכל פעם שמסתיים שיעור יש תחושה שאפשר היה להגיד עוד הרבה דברים, היה כל כך הרבה, כל כך עושר בחכמה הזאת. זה מזכיר לי שבעוד חמישה שבועות, ב-19 עד ה-21 בפברואר יש לנו כנס גדול שיגיעו אליו חברים שלנו מכל העולם, אנשים שפעם בשנה באים לישראל וכאלה שמגיעים פעם אחרונה בחיים שלהם, צפויים כשבע מאות חברים מכל העולם ועוד הרבה מהארץ, מדובר בשלושה ימים של קפיצה רוחנית אדירה.

איתי: אחרי הקליפ הזה של רב קשה לדבר. אני רוצה לדבר לגבי שיעור שאלות ותשובות שנמצא בימי רביעי עם סער, פנו אלינו חברים בבקשה להזיז אותו אז היום אחרי השיעור נעלה סקר עם אפשרות להצביע באיזה ימים נוח לכם שיהיה שיעור בין כל האופציות. מטרת השיעור הזה היא בסך הכול לעזור לכולנו עוד יותר להתחבר. אז אנחנו מבקשים מכולם לענות על השאלות וניפגש ביום רביעי כמובן.

גלעד: נלמד שוב שיר משירי המקובלים שמשבחים את הבורא. השיר אומר: "שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו" זה כבר מקובלים שמתפעלים מגדלות הבורא, ממה שהם מגדלים. "יתהללו בשם קודשו, ישמח לב מבקשי ה'".