שיעור בוקר 11.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 409, מאמר "השלום"

ביאור המשנה "הכל נתון בעירבון, ומצודה פרוסה על כל החיים"

"ואחר שידענו את כל האמור לעיל, הרוחנו להבין משנה סתומה, במסכת אבות, פרק ג' משנה ט"ז. וזה לשונה: "הוא (רבי עקיבא) היה אומר: הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת. וכל הרוצה ללות, יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר, בכל יום. ונפרעים מן האדם, מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה". עד כאן לשונו.

והמשנה הזאת, לא על חנם נשארה סתומה לפנינו, במשל, מבלי לרמז אפילו על פתרונה. שזהו יורה לנו, שיש כאן עמקות מרובה, להתעמק בה. אכן היא מתבארת יפה יפה, על פי הידיעות שרכשנו עד הנה."

גלגל שינוי הצורה

"ומתחילה, אציע דעת חז"ל, בדבר השתלשלות דורות העולם. אשר, הגם שאנו רואים, את הגופים, שמתחלפים ועוברים מדור לדור, הנה זהו רק מקרה הגופות.

אולם הנפשות, שהם עיקר העצמות של הגוף, המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף. אלא המה נעתקות, ובאות מגוף לגוף, מדור לדור. שאותם הנפשות, שהיו בדור המבול, הם נעתקו ובאו בדור הפלגה, ואח"כ בגלות מצרים, ואח"כ ביוצאי מצרים וכו'. עד דורינו זה, ועד גמר התיקון.

באופן, שאין כאן בעולמינו, שום נשמות חדשות, על דרך התחדשות הגופית. אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם, בגוף חדש, ובדור חדש.

ולפיכך, בהתחשבות מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד להגמרה של התיקון, כמו דור אחד, שהאריך את חייו כמה אלפים שנה, עד שהתפתח ובא לתיקונו, כמו שצריך להיות. ולא חשוב כלל, מבחינה זו, מה שבינתים, החליפו כל אחד ואחד, גופותיהם כמה אלפי פעמים. משום, שעיקר העצמות מהגוף, שנקרא נפש, לא סבלה כלום מחילופים האלו.

ויש על זה הוכחות רבות, וחכמה נפלאה, הנקראת "סוד גלגול הנשמות", שאין כאן המקום לביאורו. אלא, לסבת הפלגתו של הדבר, למי שאינו בקי בחכמה זאת, ראוי לציין, אשר סוד הגלגול, נוהג גם כן בכל פרטי המציאות המוחשיים. אשר כל דבר, לפי דרכו, חי חיים נצחיים.

ואע"פ שאנו רואים בחוש, שכל דבר הוה ונפסד, אין זה רק למראה עינינו. ובאמת, רק בחינת גלגולים יש כאן. אשר כל פרט ופרט, אינו נח, ואינו שקט, אף רגע, אלא הולך ומתגלגל על גלגל שינוי הצורה. ואינו אובד אף משהו ממהותו, בכל דרך הילוכו, כמו שהאריכו בזה בעלי הפיזיקא."

שאלה: בעניין הפסיקה הקודמת על המצודה, תמיד קוראים את זה וכאילו חושבים על זה שלווים מצד הרצון לקבל, אתה יכול קצת לפתוח את זה מצד הרצון להשפיע שיש לנו.

לא. לא יכול. אני לא יודע אם זה שייך לרצון לקבל ולרצון להשפיע, אני שומע שיש עניין של גלגול שמתגלגלים מצורה לצורה, ממצב למצב כל החלקים שמהם המציאות מורכבת וזהו. יותר מזה הוא לא רוצה להגיד, הוא לא אומר, הוא אומר את זה ללא שום קשר לעבודה רוחנית, הוא אומר שככה זה מתרחש.

תלמיד: כשהוא מדבר על זה שהפנקס פתוח ניתן להבין את זה שיש לנו הזדמנות להשפיע ועל זה מדבר הפנקס?

אפשר לחשוב שיש לנו הזדמנות להשפיע ואנחנו משפיעים. השאלה איך מסתכלים על זה.

תלמיד: כי מה יש כלפי הרצון לקבל? הוא ברור, ממילא אנחנו תמיד לוקחים, אין פה אפילו שאלה. אין ספק שאנחנו כל היום לוקחים כי זה מה שיש לנו, אין לנו משהו אחר.

אני לא מבין את השאלה שלך, אתה שואל האם יש לנו השתתפות במה שמתגלגל אלינו?

תלמיד: האם ההשתתפות שלנו היא רק מרגע שיש כוונה בכלל להשתדל להשפיע?

גם אחר כך יש שאלה האם זה אנחנו.

שאלה: מה הסיבה המערכתית לזה שיש גלגולים וגם מה התועלת בגלגולים?

התועלת מהגלגולים זה שלא יכולים בבת אחת להגיע בפעולה אחת לגמר התיקון, כמו שאנחנו לומדים השבירה שנעשתה היא רב גונית, היא ברמות שונות של הרצון לקבל, שכל החלקים בזמן השבירה שוברים את הקשר הראשוני שלהם ונכנסים להתקשרויות שונות עד ממש לחלק ולספור ולעשות בהם משהו.

ולכן אנחנו צריכים כאן להיכנס קודם כל להבנה, להרגשה, לעבודת המיון כי אתה לא יכול למיין איזשהו חלק הקטן כל עוד אתה לא ממיין גדלים, מהגדולים עד הקטנים. בקיצור יש כאן עבודה מסוף הבריאה ועד סופה ולכן התיקונים הם תיקונים מאוד מאוד מורכבים.

חוץ מזה הם מורכבים מתוך זה שכל תיקון ותיקון, מה הוא צריך לעשות, הוא צריך להוליד מצב חדש שבכל אותה המערכת יתאספו שכל ורגש שלא היו קודם, שהם כתוצאה שנולדת מתוך השוואה, מתוך בירורים בקיצור, אלה דברים גדולים מאוד. זה לא סתם להדביק את החלקים חזרה, זה להבין למה נשברו, באיזו צורה נמצאים, מה מתוך זה אני צריך ללמוד, איך אני צריך לחבר אותם בצורה אחרת ממה שקודם.

מי אמר שאותו מנגנון שנקרא "אדם בליעל" הוא יתחבר חזרה וזה מה שצריך להיות? לא. זה דווקא בשכל ורגש של אותו הנברא שנוצר כאן ולא היה קודם והוא צריך להשתתף בכל זה, הוא צריך לנהל את כל זה. זה לא סתם להדביק חלקים.

תלמיד: אם ככה, אז למה אני או נניח כולנו, לא מודעים לגלגולים הקודמים שלנו? למה זה נסתר?

אתה לא צריך את זה.

תלמיד: למה לא?

למה כן?

תלמיד: לפי מה שהסברת אני ועוד איך צריך את זה.

לא, אם הייתי צריך אז היית מגלה. זה לא שמישהו עוצר אותך, פשוט לא נמצאים עדיין בכלים שלך החסרונות האלו שאתה צריך לתקן אותם. וכדי לתקן אותם, אתה צריך לגלות עוד כמה מצבים, אתה אומר קודמים או עוד משהו.

תלמיד: זה העניין, הרי אני כביכול כבר עשיתי את זה, אם לא אני, החלק הנצחי שבי עבר את זה.

מתי שאתה תצטרך את זה לתיקון אתה תקבל הכול. שום דבר לא נסתר, אלא פשוט הכלים שלך עכשיו לא מגלים את זה כי אין בהם צורך.

תלמיד: אם אתה יכול לתאר בשפה הכי פשוטה שאפשר, מה זה אותו החלק הנצחי שתמיד קיים והוא עובר מגלגול לגלגול?

הרשימו.

תלמיד: בשפה פשוטה, מה זה? לא בשפה קבלית. נניח אני רוצה להסביר את זה לאדם שלא מבין קבלה.

חלק אלו-ה ממעל.

תלמיד: זה גם לא ברור. אדם שלא מבין קבלה, אני אומר לו, יש בך משהו נצחי, משהו שמתקיים כל הזמן, מה זה?

וירוס. כן. מה זה וירוס? וירוס זה מרכיב ביולוגי. זהו, זה מה שיש. נגיד ה-ו-י-ה מקורית, גם לא יבינו, אני לא יודע איך להגיד מה עובר מחלק לחלק. גם "גלגל שינוי צורה" שהוא אומר לנו, מה זה גלגל שינוי צורה? זה איך שאנחנו רואים צורות? לא. זה לא גופים שמתחלפים, באים, מתים, נולדים, לא על זה מדובר.

זה הכול נמצא בתוך המוח שלנו. זה באמת קורה לפנינו שעכשיו נולד איזה תינוק והוא גדל, נעשה גדול ואחר כך ודאי שלפי מה שקורה בעולם, מת? זה הכול קורה בתוכנו, אין שום דבר מחוצה לנו. זה כך אנחנו, בתפיסה הפנימית שלנו, בהרגשה שלנו הפנימית, כך אנחנו מקבלים את השינויים שעוברים עלינו.

מחוצה לי לא קורה כלום. אסור לנו לדמיין שיש משהו מחוצה לי. כל האנושות, כל העולם, כל מה שאתה רוצה זה הכול בתוכי. תתקן את עצמך, תביא את עצמך לאיחוד השלם ואתה תראה שאין עולם ואין כלום, יש רק אתה מאוחד עם הכוח העליון שבך.

שאלה: איך בכלל אפשר להבין את המושג שהנשמה מתלבשת בגוף? כשאדם עושה תיקונים, מה הוא מתקן?

"נשמה מתלבשת בגוף" זה נקרא שאור פנימי מתלבש ברצון לקבל, לפי השתוות הצורה ביניהם.

תלמיד: כשאדם עושה תיקונים, הוא מתקן את החלק הזה שמלובש בו או שהוא מתקן את כל המערכת?

הוא מתקן את החלק שזה הוא ולפי זה הנשמה מתגלה בו.

תלמיד: אז זה יתלבש בו רק אחרי שהוא עשה תיקונים? לפני כן, זה לא היה מלובש בו?

זו כבר שאלה אחרת. אני אומר לך, זה חוק, איך שהנשמה מתלבשת בגוף? זה לפי תיקון הגוף. אז שורש א' ב' ג' ד' מתלבש בו נרנח"י.

תלמיד: אז אם יש תשעה מיליארד אנשים בעולם.

זה ככה נראה לך בגלל שאתה פוזל.

תלמיד: אז באנשים האלה אין נשמה? שום דבר לא מתלבש בהם?

אין אנשים.

תלמיד: אתה יכול להסביר את הפסקה השלישית הזאת של הנשמות שעוברות מגלגול לגלגול, מגופות לגופות?

כן, כל החלקים האלה, הרצונות לקבל האלו, הם עוברים כל מיני תיקונים. לפי זה מתלבשים בהם אורות, מתגלים בהם אורות, מילויים חדשים וכך על ידי זה יש התקשרות בין האור לכלי שהאור נקרא בורא והכלי נקרא נברא, עד שמכל מיני צורות ההתקשרויות האלו יש בסופו של דבר, תיקון השלם, שכל צורות הנברא מקבלות את כל צורות הבורא.

תלמיד: זה נברא אחד או הרבה נבראים?

זה נברא אחד, אבל הצורות שונות עד שמתחבר הכול לצורה אחת.

תלמיד: מה שאתה קורא צורה אחת של נברא, זה קשור לגם לבני אדם השונים בעולם הזה?

אין דבר כזה, זה בכלל דמיון. בני אדם והעולם הזה.

תלמיד: אם ככה, מה זה אומר דורות? דורות זה רק שינויים?

כן, זה בדיוק התהליך שקורה וגם הוא לא קורה, זה רק הכול כלפי הנברא, כלפי האדם המשיג מה שכתוב.

שאלה: מה הקשר בין רשימו לרשימות שאנחנו לומדים בקבלה, ד/ג, ג/ד? בזמנו הסברת לנו שבעצם כל המציאות זה רשימו.

אני לא יודע, אולי בקשר למשהו ככה אמרתי.

"רשימו" זה חלק מהמצב. אנחנו חושבים שרשימו זה מה שהיה לי ועכשיו נשאר לי רשימו, נגיד כמו מארוחת צהריים של אתמול, אז זה נקרא רשימו. אבל ברוחניות זה קיים לנצח, אלא בפועל עכשיו בי זה לא קיים בצורה שלמה, כמו פרצוף, אלא רק רשימו. מה זה רשימו? אותו פרצוף, רק לא בפועל שאני יכול לעבוד עמו. זאת אומרת מסך עליו נעלם, אני לא נמצא באותו מצב.

תלמיד: במהלך גלגול, עוברות כמה רשימות או רשימו אחד או איך זה עובד?

כל רגע ורגע זה רשימו חדש, אחרת זה לא היה רגע אחר. דווקא הרשימות בהתגלגלות שלהן הן מייצרות בנו הרגשת השינויים.

שאלה: לפעמים אתה אומר שרב"ש היה מסתכל על גלגול או על חיים מוות, כמו להחליף חולצה. ככה המקובל מרגיש.

כך הוא הסביר לי בפעם הראשונה, אני זוכר. מתי זה היה?

תלמיד: אבל להחליף חולצה אתה לא חושב, זה כאילו משהו סתמי. אבל נראה שגלגול זה משהו קצת יותר דרמטי בתהליך.

תלוי איך אתה מקבל את זה. אם אתה מתייחס לזה כמו להחליף חולצה והעיקר זה אני ולא החולצה, אז כבר זה יחס רציני מאוד, זה לא סתמי. אני כל פעם רוצה להחליף חולצות, אבל אני על ידי זה משתנה. שיהיו לבושים יותר ויותר מהודרים.

תלמיד: אז איך מקובל רואה באמת את הגלגול הזה? כל אחד יכול להגיד אני עכשיו חי ובעתיד אני באיזה זמן, אמות. איך מקובל מסתכל על ההתחלה והסוף, או עכשיו והסוף הזה?

פשוט. מה יש במוות? חוץ מזה שאתה מאבד יכולת לעשות תיקונים. אבל אם לא תיקונים שאתה עושה משך החיים האלו, אז תחזיר את החולצה.

תלמיד: אני מדבר על מקובל שעושה תיקונים ובאיזה שלב התיקונים האלה מסתיימים והוא צריך להחליף שלב. מה זה שינוי השלבים, למה מקובל צריך להסתלק? אתה תמיד אומר שרב"ש עדיין אתנו, הוא פשוט לא בגוף.

מה השוני בין הצורות שאנחנו מחליפים במשך החיים והצורות שאנחנו צריכים בשביל זה למות?

תלמיד: כן, בדיוק.

זה הבדל גדול. זו מציאות חדשה שצריכה להשתנות. זאת אומרת זה שדרוג גדול.

תלמיד: אפשר להרחיב על זה?

היה לי מחשב שכל הזמן בא טכנאי והתקין לי עוד משהו חדש, עוד משהו חדש עד שאמר זהו, צריכים להחליף גם את המחשב.

שאלה: אחרי שהדורות השתלשלו והאנושות עברה הרבה הרבה גלגולים, אנחנו מגיעים היום למצב שהאנושות מתחילה להרגיש את עצמה כאנושות אחת, עכשיו זה מתחיל להיות מורגש.

כן, הווירוס הזה באמת, צריכים לנשק אותו.

תלמיד: יש כבר שירים, "קורונה אהובתי", וכל מיני כאלה.

כן?

תלמיד: שרים לה שירי הלל.

דווקא בגלל שכולם מרגישים יחד, ככה.

תלמיד: מספקת הרגשה כזאת.

באמת, זו לא מכה, זה חסד.

תלמיד: מה הצורה הקרובה שהאנושות נכנסת אליה? לא משהו גדול, רחוק. עכשיו, הצורה הבאה של האנושות, הקרובה ביותר?

אני מקווה שזה יימשך עוד ועוד, עד שהאנושות תגלה שהיא באמת שייכת למערכת אחת, ושכולנו תלויים זה בזה. עדיין לא מורגשת תלות זה בזה. עדיין התלות בזה שאני סוגר את עצמי מהאחרים. זה כאילו מנתק את עצמי מהתלות השלילית כביכול. כשאנחנו נתחיל לגלות תלות חיובית, אם אנחנו מחוברים נכון בינינו, אנחנו יוצרים וירוסים חיוביים. זה חשוב, איך לעשות את זה.

תלמיד: אז התפקיד של הטבע להביא אותנו לתלות שלילית בינינו?

בינתיים. מתחילה הכרת הרע, ואחר כך צריך להמשיך להכרת הטוב. אם אנחנו נתחבר, אז אנחנו נגיע להישגים גדולים, ולא אכפת לנו עם התעופה, או שם איזה מפעלים, לא חשוב, אלא אכפת לנו הקשר. זאת אומרת שתהיה תזוזה לקראת החיבור בין בני האדם. אנחנו נצטער על זה שאנחנו נמצאים עכשיו בניתוק, ואני רוצה להיות בחיבור עם האחרים, ולא בגלל שאני רוצה שוב לרוץ מפינה לפינה בכל העולם הזה ולהשתגע. אלא אני רוצה להיות בקשר עם האנשים, שהקשר הקודם לא היה טוב, ועכשיו יהיה לנו קשר טוב, זה אני רוצה שיהיה. אני רוצה ממש לקבל תרופה דווקא כזאת למצבנו. לזה אני רוצה לחזור. זו כבר לא חזרה, זה חזרה לקשר הטוב בינינו. לא לנצל זה את זה, אלא זה שאנחנו קשורים יחד, אנחנו כבר מנצחים את כל הרע שלנו יחד, ומגיעים לחיים טובים.

תלמיד: כול עוד הטבע לא מביא אותנו לתלות מלאה, שלילית, ולהכרה בתלות הזאת.

עד אז אתה צריך לכתוב כל הזמן, כל הזמן שלזה אנחנו צריכים להגיע. אז אנחנו לא נאכל בדרך עוד וירוסים.

תלמיד: מתי קורה המעבר הזה מתלות שלילית לתלות חיובית?

בהעלאת מ"ן משלנו.

תלמיד: מתי אנחנו נעלה מ"ן משלנו?

כאשר יתפעלו מהמאמרים שלך. כשאנחנו, בני ברוך, נפזר את הידיעה הזאת בעולם בכל מיני צורות. במחשבה, בדיבור, במעשה, בהכול.

שאלה: ובמה תלויה ההתפעלות של האנושות מהתוצרת שלנו?

זה כבר הבורא יסדר. לזה אני כבר לא דואג. אני צריך לדאוג במה שאני. מצידי בלבד לסדר את הדברים. אני לא דואג לתגובה. אני לא מסתכל על התגובה, אני מסתכל על התגובה רק בתנאי, כדי לתקן את ההשתתפות שלי בזה. אבל שזה בא או לא בא, אני לא צועק איפה המשיח.

שאלה: בשביל מה אנחנו עושים הפצה?

אנחנו עושים הפצה, כדי לממש את חובתנו כלפי כוח עליון.

שאלה: איך זה מתחבר עם זה שיש פה נפש אחת שעוברת, ועוברת איזשהו תהליך ומתלבשת בגופים ?

אני לא עושה את החשבונות שלך.

תלמיד: לא, אני שואל איך זה קשור למה שדיברנו עכשיו? לא ברורה לי התשובה.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות. נקודה.

שאלה: את מי זה משרת?

את הבורא אני מקווה.

שאלה: מה זאת אומרת?

את הבורא זה משרת. זה משרת לכוח עליון שהוא בלבדו הקיים, שקושר את כל החלקים האלה יחד. ובדרגת בני אדם כשיש שבירה, אנחנו רוצים להחזיר את התמונה הזאת לאיחוד, לחיבור, כמו שזה באמת, ולא כמו שזה נראה בעיוות שלנו.

שאלה: אז הפצה באה לתקן לנו את הראייה, או באה לתקן משהו מחוצה לנו?

לא, מחוצה לנו אין כלום. אנחנו צריכים לראות מה שזה עושה לנו. לפי זה אנחנו בודקים.

שאלה: אז אנחנו צריכים את ההפצה בשביל לתקן את עצמו?

לתקן את עצמנו, כן, כי לפי זה אני רואה מציאות מתוקנת או לא.

תלמיד: אז זה לא בשביל הבורא, זה בשבילנו.

לא, זה משהו אחר בשביל מי. אנחנו דיברנו לא בשביל מי, אנחנו דיברנו לפי מה אני קובע שעשיתי משהו או לא עשיתי. אבל לא בשביל מי אני עושה, אני עושה בשבילו.

תלמיד: בלי הפצה ברור שלא נתקדם מילימטר.

בשביל מה להתקדם?

תלמיד: ברור. אז ההפצה נחוצה בשבילנו, בשביל שנוכל להתקדם, להשתנות, לגלות, להתפתח במשהו בתיקון שלנו.

שקר. לא בשביל זה עושים.

שאלה: אלא?

כדי לעשות נחת רוח. לא שמעת על זה?

תלמיד: אני אף פעם לא הבנתי את הביטוי הזה.

אז תחשוב.

שאלה: אני חושב שיש פה נקודה חשובה, תלות שלילית ותלות חיובית. הווירוס מגלה עכשיו תלות שלילית. כדי שתתגלה תלות חיובית, אז צריכה להיות איזו פעולה שנניח אנחנו מתחברים או עושים איזה משהו, ואז אמור לקרות משהו שייתן לנו "סימן" שכאילו אנחנו מתקדמים לתלות חיובית.

נכון. אז יש כאן שני דברים. דבר אחד, זה הכרה שאנחנו לא יכולים לשרוד בלי לעבוד יחד, "להתפרנס זה מזה" כמו שהוא אומר, שצריך להיות ברור לכל אחד שהוא יונק משד של כל העולם. דבר שני, שזה יכול להיות רק בתנאי שאנחנו מחוברים בצורה חיובית.

תלמיד: אבל כדי שנהייה מחוברים בצורה חיובית, שזה על מנת להשפיע זה לא קורה, אז כאילו לא רואים סימן חיובי, רואים כל הזמן רק סימנים שליליים.

לא, רואים שאנחנו מחוברים בצורה שלילית. וצורה שלילית היא הורסת אותנו ואנחנו לא נוכל להתקיים, והעולם הזה יתדרדר עד למצב שלאנשים ממש לא יהיה מה לאכול, לשתות, לנשום. כלום.

שאלה: לגבי תלות שלילית, אני חושב שאת זה אפשר להסביר. אני רק מנסה לנסות להבין איך אפשר להסביר תלות חיובית, אם השינוי הוא צריך להיות שינוי בכוונה שהוא לא קורה, ואז אין סימן חיובי, יש כל הסמן רק גילוי הכרת הרע נוספת ונוספת, ונוספת. אני מדבר עכשיו מבחינת הסברה, לא ממש על עבודה פנימית.

איך יכול להיות?

שאלה: כאילו, איך האנושות תראה סימן חיובי לפעולות שלה?

תדמיין הסברה לאנושות, מה יכול להיות אם היינו מרכיבים, אם היינו מחברים את עצמנו כמו שכל המציאות דומם, צומח, חי אינטגרלי, שזה חייב להיות כל חלק וחלק שנכלל מאחרים. איפה אנחנו ניקח את הכוח הזה שיחבר אותנו בצורה כזאת, יתפור, ידביק אותנו יחד למערכת אחת. דבר על זה, תמצא מילים. אבל ברור לכולם שאם תהיה מערכת כזאת מושלמת, אז יהיה טוב לכולם.

תלמיד: זה ברור. אבל האנושות היא סובלת, הדבר היחיד שמעניין אותה זה להעביר את הסבל, לצורך העניין. נניח שאפשר להצליח להבין למה סובלים? סובלים, כי המערכת מעוותת, כי מנצלים את הזולת. זה ברור. עכשיו, החיבור לכאורה שאנשים מצפים לראות, הם רוצים לראות שאנחנו נעשה חיבור, הנה קרה משהו טוב, נעלם הווירוס. ובעצם זה לא כך.

אתה רוצה שזה יהיה בצורה כזאת.

תלמיד: לא, אני מנסה להסביר למה אנשים מצפים. אנשים מצפים שאם הם יעשו משהו חיובי, נניח יתחברו, יחשבו על הזולת אפילו לרגע, תתחיל לקרות כאילו איזו תפנית חיובית. והתפנית החיובית שאנחנו מדברים עליה היא שונה, האדם משתנה, ואז הוא מתחיל לראות את המציאות שונה. יש פה איזה מורכבות אולי, שאני לא מצליח להסביר.

הווירוס עוד לא מראה לנו בדיוק את הדרך הנכונה לחיבור, זה נכון. אם הוא היה מראה לנו את זה, אז כמו שכתוב "כל העולם היו צדיקים גמורים". אבל לא את זה הבורא דורש מאיתנו, הוא רוצה שאנחנו נגיע למצב הזה בהכרה על מנת להשפיע, לא לי, אלא לזולת. ולא שזה יהיה לי, אלא לכולם, ודרך כולם אליו.

שאלה: אבל בינתיים צריך להבטיח לאנושות איזה שכר גשמי, אז מה ההבטחה שהווירוס יעבור?

אם אתה מבטיח להם שכר גשמי נגיד שהווירוס עכשיו יעבור, אז כאילו כלום לא קרה. זה לא טוב. נקווה שזה לא יהיה כך. אני חושב שווירוס עוד יחיה בעזרת ה', וייתן לנו הרבה מה ללמוד מהמצב, וכך נתקדם.

שאלה: מתי נגיע להכרה הזאת, שאותה הסברת עכשיו לחבר שלנו?

אני לא יודע. מתי, זה לא ענייני. אני צריך להפיץ בכל הכוח יום יום את הידיעה הזאת, אבל מתי זה יקרה, זה כבר תלוי בתגובה מהשמיים, ואני על זה לא קובע.

שאלה: מה תלוי בי?

תלוי בך לעשות הפצה, לא יותר מזה.

(סוף השיעור)