שיעור ערב 12.08.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "תיקוני הזוהר"

קריין: "תיקוני הזוהר", עמ' 120, "תיקון אחת וחמישים".

תיקון אחת וחמישים

"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. מהו אֵת, אלא כך נאמר, כל אֶתים [אֵת, ברבים] לרבות. וזה א"ת, תורה כלולה מא' ועד ת'. שבה נבראו שמים וארץ. ועוד, את השמים. שמים זה הקב"ה, כמ"ש ואתה תשמע השמים, ואת, בת זוגו עימו. ואת, זה צדיק ובת זוגו. הארץ כלי של כולם להוציא בה זרעים ופירות. וסוד הדבר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ.

אמר רבי שמעון, בני, סוד עליון כאן. אע"פ שהכול נברא ונתקן בשם יהו"ה, שהם אֵת השמים. וסוד הדבר י"ה בשמים, ו"ה בארץ. כמ"ש ישמחו השמים ותגל הארץ. עם כל זה שהכול נתקן בד' אותיות, לא ירדה נביעה מלמעלה על זרעים ופירות שהם שיח השדה שהוא צדיק, ועשב השדה שהוא עמוד האמצעי. ולמה, מפני שאדם אַיִן, שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, לעבוד את האדמה.

אמר לו רבי אלעזר, אבא. שיח מנַיִן לנו שהוא צדיק. אמר לו, בני. בו תמצא ח"י, ש', הוא כולל שלושה עדרי צאן, שהם שורש האילן, וזה ח"י עולמים, שהוא אות בצבא שלו. צבאות הוא עימהם. כולל שלוש דרגות כנגד שלושת ענפי הש'.

והרי ש' של שלושה האבות הם. אלא ש' עליונה ענפי האילן. ש' תחתונה שורשי האילן. ומפני זה וכל שיח זה צדיק. וכל עשב ע"ב ש', זה יעקב כולל שלושה האבות, שהם ענפי האילן. ועולים לשבעים ושניים ושמות של וייסע ויבוא ויֵט. שבזה השם נבראו עשבים ואילנות שהם נשמות הצדיקים. וזה העשב, עליו נאמר ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ, לחם אבירים אכל איש. והוא לחם התורה שנאמר בו לך אכול בשמחה לַחְמך. והוא לעבודת האדם, ה' של האדם שנאמר בה המוציא לחם מן הארץ. מהו לעבודת האדם. אין עבודה כאן אלא תפילה. שהיא עבודת השכינה, עבודת יהו"ה ודאי. ועליה נאמר יֵצא אדם לפועלו ולעבודתו עֲדֵי ערב. יצא אדם לפועלו זו תפילת שחרית. ולעבודתו עדי ערב זו תפילת מנחה, שנאמר בה ויֵצא יצחק לשׂוּחַ בשדה לפנות ערב.

תיקון שתיים וחמישים

בראשית ברא אלקים. אלקים, חמש אותיות כחשבון ה'. א"ד מן אדנ"י כך עולה לחמש. וסוד הדבר, ואֵד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. בוא וראה, ההתעוררות צריכה ממטה למעלה, ואח"כ והשקה את כל פני האדמה. והשקה ו' הוא השקאה ממעלה למטה, שהוא נחל קדומים שנמשך מן המוח, וכך צריך לעורר התעוררות בראשונה מהאשה, וסוד הדבר אשה כי תזריע ומיד וילדה זכר. נקבה אדנ"י, זכר יהו"ה. כאשר מקדימה הבת שולט הזכר ונעשה יאהדונה"י. וסוד הדבר אלקים אדנ"י, חֵילִי, וַיָשֶׂם רגליי כאיילות, ועל בָּמוֹתַי יַדְריכֵני, אלו האבות. למנצח בנגינותיי, אַמָה ושתי שוקיים. מהו חילי, חוזק של הכול מלמעלה. חֵילי חֵיל י'. וזה אבא, החוזק שלו נביעה שאין לה סוף.

אמר רבי אלעזר, אבא, והרי נאמר, שעד ארבעים ימים יכולה להפוך נקבה לזכר, ומתהפך מדין לרחמים. ונאמר מפני שעד עתה אין שם צורת דמות, שנאמר בו ויִיצר יהו"ה אלקים, אם כן מדוע נוטל שיעור במ'. מפני שהיא שיעור הנקודה שהיא י' טיפה, השיעור שבה נעשה י"ם מ"י. ודאי נחל קדומים זו ו' שנמשכת מן י'. והשקה את כל פני האדמה. מהו פני האדמה, אלא אלו פנים שהם אדום ולבן וירוק ושחור. באלו גוונים מאיר אותו מעיין. שגוונים הם מזו היבשה. נביעת האור שלה, של כוחה, שכך היא נביעה לארץ כנשמה לגוף. כמו שהאילן לא גדל אלא במים, כך ישראל שהם ענפי האילן לא גדלים אלא בנביעת התורה.

וסוד הדבר, מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. מעיין זו חכמה, כתר הוא אָמוֹן [חניך, מתלמד] מופלא. שרצה לנטוע אילנות בגן. הסתכל בכל הגן ולא מצא שם מעיין מים, מה עשה, אמר אוציא מעיין, ואח"כ אטע גן, ויגדל האילן. ומפני זה מעיין גנים, בראשונה הזכיר מעיין ואח"כ גנים. וזה ג"ן סדרי התורה. וכמו שיש גן למטה כך יש גן למעלה. וזה המעיין הוא במוח. אילן הגוף. ענפים שלו זרועות ורגליים. ונוזלים מן לבנון זה הלב, שהיא דל"ת דלה בגלות, ועליה נאמר יִזַל מים מדֹלְיָו.

אוי להם לבני אדם שלא עוסקים בתורה, שנקראים עצים יבשים שהם עתידים להישרף באש הגיהינום. ולא לחינם אמרו בעלי המשנה שהם עמֵלים ויורשים גיהינום. ואע"פ שגדל האילן שהוא גוף התורה, ואין לו פרי שהם מצוות עשה. מה כתוב בו, רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וְכָרָתָ. ומפני זה נאמר שאין המדרש עיקר אלא המעשה הוא עיקר.

תיקון חמישים ושלוש

בראשית ברא אלקים. שם בַּ"ת, שם אֵ"ם, שהוא א"ם מאלקים. והם גן עליון גם תחתון.

פתח רבי שמעון ואמר, ויִטַע ה' אלקים גן בעדן מִקֶדֶם וישם שם את האדם אשר יצר. ויִטע ה' אלקים גן, זו השכינה. בעדן, זו אמא עילאה. מקדם, אבא עליון. וישם שם את האדם אשר יצר, זה עמוד האמצעי. ועליו נאמר ויִיצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויִפַּח באפיו נשמת חיים. וייצר, צייר אותו בשני עולמות בעוה"ז ובעוה"ב. ויִפַּח באפיו נשמת חיים, זו נשמת כל חי. ויהי האדם זו רוח החיים. לנפש חיה, זו שכינה תחתונה.

וייטע ה' אלקים גן זו תושב"כ. עדן זה עידון התורה. ושם שׂם את האדם של הבריאה. ומה כתוב בו. ביום נִטְעֵךְ תְשַׂגְשְׂגי. וַיַצְמַח ה' אלקים, יהו"ה אלקים, או"א. כל עץ נחמד למראה, זה עמוד האמצעי, שכל גוונים יפים בו נראים. ומפני זה נחמד למראה, תפארת יופי כל גוונים. וטוב למאכל, זה צדיק.

אמר לו רבי יהודה, והרי כל עץ כתוב. אם היה אומר עץ יפה, אבל כל עץ כתוב. אמר לו, ודאי כך הוא, שבכל מקום כ"ל צדיק הוא, אבל הכול אחד. כל, זה צדיק. עץ זה עמוד האמצעי. שגוף וברית אנו מחשיבים אחד. אבל בזה הפסוק כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, זה צדיק. למראה, זו שכינה שנאמר בה במראָה אליו אתוַדָע. ועה"ח, זה עמוד האמצעי, שהוא עה"ח שלמעלה שכתוב החכמה תְחַיֶה בעָלֶיהָ.

אמר לו, הרי שכינה תחתונה היא גן, שמשם עה"ח נטוע, כמו שנאמר ועה"ח בתוך הגן. מהו מן האדמה. אלא זו שכינה עליונה, שממנה ניטע כל עץ שהוא צדיק. כ"ל הוא מצד של מ"י, שכך עולה לחשבון כ"ל מ"י. ובשבילה נאמר מבטן מי יצא הקָרַח, שהוא הקרח הנורא.

ועץ הדעת טוב ורע הוא למטה. עצה"ד טוב זה מט"ט, ורע זה ס"מ. ומפני זה ועצה"ד ו' בא לְרַבּוֹת, שהוא בא ממקום אחר, עץ הדעת טוב ורע.

וַיַצְמַח ה' אלקים מן האדמה כל עץ, זה הוא צמח צדיק, ומתחתיו יצמח. בוא וראה, כל מי ששומר ברית, אותו בן שנותן לו הקב"ה עליו נאמר ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה בסודות התורה. וטוב למאכל במצוות התורה. אבל בן אחר שלא נעשה ביראה ואהבה של הקב"ה, מה כתוב בו, ועץ הדעת טוב ורע. וזה ערבוביה של טו"ר, מעורב ממצה וּשְׂאוֹר.

ומפני זה ציווה הקב"ה לישראל לשמור עצמו בפרייה ורבייה, כמ"ש ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. טוב מצד דם טהור, ורע מצד דם נידוּת. שזה הבן גורם איבוד שני עולמות, כמ"ש כי ביום אֲכוֹלך ממנו מוֹת תמות. מוֹת בעוה"ז, תמות בעוה"ב.

תיקון חמישים וארבע

בראשית ברא אלקים, את השמים עה"ח. ואת הארץ כל עץ נחמד למראה. והארץ הייתה תוהו ובוהו זה עץ הדעת טוב ורע. וזה סוד תוהו עומק רע. בוהו עומק טוב. וזה עץ הדעת טוב ורע. כי שם בלל ה' שפת כל הארץ, ומכאן יצא כל ערבוביה של טו"ר, שהוא סוד צדיק ורע לו רשע וטוב לו.

תיקון חמישים וחמש

בראשית ברא, בַּי"ת רֹא"ש. והם או"א. ברא תרגום בן. הוא עמוד האמצעי, ועליו נאמר ונהר יצא מעדן. יש עדן ויש עדן. כמ"ש ונחל עֲדָנֶיךָ תַשְקֵם. עדניך ודאי. וזה עדן עליון כתר עליון. עדן שלמטה זה י'. ויש עדן שלמטה זה אמא עילאה שהיא ד'. היא עדן לגבי נהר שלמטה ממנה, כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

בוא וראה, כמה נהרות הם משונים זה מן זה. יש נהר ויש נהר. יש נהר מהאור שלמעלה שנקרא נְהר מֵי התורה, שנאמר בה תורת חכם מקור חיים. ויש נהר שנקרא נהר פְּלָגָיו. שכמה פלגים עמוקים תלויים ממנו, שנאמר בהם פלגי מים לב מלך ביד ה'. ויש נהר שנקרא נחל קדומים, שנמשך מעליונים. וממנו תלויים שבעה נהרות, שכתוב נהרות ימחֲאו כף, יחד, הרים ירננו. ויש נהר שנקרא נהר דינור מצד השמאל, שנאמר בו נהר של אש נמשך ויוצא מלפניו. ונהר בכל מקום הוא ו'. מצד או"א נקרא נחל קדומים, ומצד עדן עליון נאמר בו ונחל עדניך תַשְקם.

ומצד הימין נקרא נהר פלגיו. ומצד השמאל נקרא נהר דינור, וממנו תלויים שישים ענפי אש שנקראים שישים גיבורים. והם שישים שבטי אש שהיכו את מט"ט. ומצד ימין ושמאל נאמר בְּכֹל נחלים שתלויים מהם, נַהֲרֵי נחלי דבש וחמאה. ונחל עדניך זה נהר שיוצא מעדן שנאמר בו ונהר יצא מעדן. וזה הוא עדן שעין לא ראתה אלקים זולתך, סתום וגנוז, שהוא כתר עליון. ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים, א שהיא ד' אותיות של שם בן ד', אלו יהו"ה שהם או"א בן ובת. בוא וראה, הראש זה אלף, כמו זה . ארבעת הצדדים שלו בהם היה יהו"ה הוא אחד ושמו אחד, אין עוד מלבדו, בלי פירוד ובלי שיתוף כלל).

ונהר זה ו', יוצא מעדן זה י', ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים זה ד'. ועוד, ונהר יוצא מעדן זו אמא עילאה שהיא א' שנייה, כמו שנאמר מהי אָל"ף, אֱלף בינה. ולאן נמשך בגוף, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים אלו שתי זרועות ושתי שוקיים. מי הגן שמושקה ממנו למטה, זו השכינה. ששני גנים הם, אחד למעלה ואחד למטה. כמ"ש היושבת בגנים.

ויש נהר למטה. שהוא מט"ט, שנפרשׂ לארבע צדדים, שהם מיכאל גבריאל נוריאל רפאל. שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החֲוִילה אשר שם הזהב. וזהב הוא לצפון, כמ"ש מצפון זהב יֶאֱתֶה. וסוד הדבר, הולך אל צפון זה גבריאל. ואח"כ הולך אל דרום וזה גיחון ששם מיכאל. ההיפך מלמעלה, שאמר הפסוק עליו הולך אל דרום בראשונה, ואח"כ סובב אל צפון. סובב סובב לשני צדדים שהם מזרח ומערב, שהם חידקל ופרת. ששם אוריאל רפאל.

פישון כנגד תשבע"פ, ומשם פי שון, פי שונֶה הֲלָכוֹת. גיחון ג' גוֹמל חסד. ושם חיות, שנקראות חיות הקודש מצד האריה מצד הימין. מצד השמאל נחש, שנאמר בו כל הולך על גחון, להעניש בו למי שעובר על התורה שניתנה מימין. פישון שָם שפיפון, להעניש למי שעובר על תשבע"פ. חִדקל, חַ"ד קַ"ל. זה חריף בלשונו וחד מצד הימין, ק"ל מצד השמאל. ללמד שניהם, ח"ד בשנים וק"ל בשפתיים. ומפני זה פישון פי שונה הלכות. גיחון גַי חוֹן אותו שנאמר בו ויקבור אותו בגַי, שם שורֶה לצד הימין. פרת כולל כולם. זה פרייה ורבייה. עליו נאמר אם תשכבון בין שְׁפַתָיִם. אם ודאי לעשות שם פרייה ורבייה.

ובאלו ארבעה נכנסו לפרדס אלו ארבעה. אלו שנכנסו בקליפות, אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, ואחד השתמד, יצא לתרבות רעה. רביעי שנכנס במוח האגוז נכנס בשלום ויצא בשלום. זה שנאמר בו הציץ ונפגע, נכנס בעֹנג ולא נכנס בו כיאות, נהפך לו לנֶגַע. וזה נהר שיוצא מעדן, שהוא סימן עֹנג עדן נהר גן. כאן איסור והיתר טומאה וטֹהרה כשר ופסול.

וייקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה. בוא וראה, הקב"ה לימד את אדם תורה. כמ"ש אז ראה וַיְסַפְּרָהּ הֱכינהּ וגם חֲקָרָהּ ויאמר לאדם. וזה הוא ויניחהו בגן עדן, זה גן התורה. לעובדה במצוות התורה של עשה שהוא זָכור זכר. ולשומרה במצוות לא תעשה שהוא שָמור נקבה. את האדם שהיה בצורת דמות התורה. שאֶ"ת לרבות התורה שניתנה לאדם מא' ועד ת', שניתנה מימין ומשמאל, ששם מצוות עשה ולא תעשה. מצוות עשה מימין כנגד ו"ה זִכרי, וזה זיכרונות. מצוות לא תעשה משמאל כנגד י"ה שְמי. עמוד האמצעי כולל שניהם יהו"ה שמו. והוא קול השופר מצד האמא העילאה שהיא שופר. תקיעה היא מצד הימין. ושברים מצד השמאל. שלשלת שהיא תרועה מצד שניהם.

בראשית בר"א שי"ת. ברא אלקים. זה אלקים הוא אמא עילאה, שרוכבת ועולה בתרועה, שהיא רה"ש, כמ"ש עלה אלקים בתרועה, שנאמר בו לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עימו ותרועת מלך בו. הרי לך שתרועה היא ביעקב. ונאמר בו עלָה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר, עלה. תיקעו בחדש שופר זו תקיעה, וזה החודש שהירח מתכסה. מלכויות מצד המלכות שהוא זה שמי, ששם הקב"ה ניכר למלך על כל הארץ. ובה הוא המלך הקדוש, המלך המשפט מצד השמאל, מלך על כל הארץ אלקים, וזה הלב לשמאל מלכות. זיכרונות זָכור לזכר, וזה המוח לימין ושם זיכרונות. שופרות זה קנה שהוא שופר, ומשם יוצא קול השופר שהוא עמוד האמצעי, והוא יהו"ה, במוח בלב בגוף.

ונאמר, שאין פוחתים בו מעשרה מלכויות ומעשרה זיכרונות ומעשרה שופרות, זה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. מלכויות, ותמלוך אתה הוא ה' אלקינו. זיכרונות, אתה זוכר, זוכרנו לחיים.

שופרות, תקע בשופר גדול.

תיקעו בחודש שופר, בַּכֵּסֶה ליום חַגֵנו. מהו בכסה, זו שכינה תחתונה, ובה כותבנו לחיים, שהיא כתיבה מצד הימין ומצד השמאל. ומפני שנאחז בו הזכיר שתי פעמים כתיבה, שהוא יד עליונה יד תחתונה, בכסה באותו שנאמר בו במכוסה ממך אל תחקור. כותבנו לחיים הוא בפסוק זה והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות. מהו חרות, זו ה', שנאמר בה וקראתם דרור בארץ, דרור הוא חירות. והלוחות, הם ו"ה, בן ובת. והם מעשה אלקים שהיא אמא עילאה. מעשה הוא בשתי ידיים ששם עשיה. ומכתב אלקים בשתי ידיים ששם כתיבה. והיא חרות על הלוחות. יד כותבת ויד חותמת. והיא אחת, יד הגדולה שנאמר בה וירא ישראל את היד הגדולה. ושנייה, יד החזקה כמ"ש וביד חזקה יגרשֵם מארצו, וסוד הדבר ה' אלקינו ה' י"ד הגדולה. כוז"ו במוכס"ז כוז"ו י"ד החזקה. והן יד עליונה מצד הימין, יד תחתונה מצד השמאל. והכול כ"ח פרקים, שנאמר בהם ועתה יגדל נא כוח אדנ"י. וזה כוח מעשיו הגיד לעמו, כוח מעשה בראשית.

יש י"ד שנקראת יד רמה, וזה יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ויש יד שנייה לקבלה. וזו אהי"ה אל"ף ה"א יו"ד ה"א. וזה כֹּ"ח. בזמן שחטאו ישראל הסתלק זה הכוח מהם ונאמר בהם וילכו בלא כוח לפני רודף.

ובמלאכים כתביאל ממונה על הכתיבה, חתמיאל על החתימה. כתביאל כְּתַב אֵלִי. אל"י הוא א"ם בחשבון. זה אל"י ואַנְוֵהוּ. כתב כ' כתר, ת' תורה, ב' ברכה. והכול אמא עילאה. היא כתר בראש כל צדיק. והיא תורת ה' תמימה. והיא ברכת ה' היא תעשיר. חתמיאל מצד החכמה. ושניהם חיים. חכמה שכתוב החכמה תְחַיה בעָלֶיהָ. אמא עילאה עץ חיים היא למחזיקים בה. ושניהם לימין ושמאל.

שלוש אצבעות מתייחדות בקולמוס לכתיבה, ועליהם אמר בן זומא, אין בין מים העליונים למים התחתונים, אלא כשלוש אצבעות. ושתי אצבעות הן שסומכות אותן. והן כשתי גלימות שנטויות זו על זו. רזיאל הוא אוריאל. ועליו נאמר וזה זִכרי עם ו"ה רמ"ח, וזה רזיאל. שְמי עם י"ה שס"ה. שמועאל מט"ט יהואל ראשי תיבות שמי. חסדיאל מצד החסד. גבריאל מצד הגבורה. אוריאל מצד עמוד האמצעי. בכל צד אֵל"י הוא מצד האֵם. והם אל"י, א' כתר י' חכמה ל' אמא עילאה, שהיא מגדל עוז שם ה'.

ועוד אמר אותו זקן, רבי רבי והמכתב מכתב אלקים הוא, שתי ידיים כותבות מימין ומשמאל. אבל חָרות על הלוחות עמוד האמצעי. כמה מלאכים סופרים יש למעלה שכותבים זכויות ישראל. וכמה מלאכים שחותם המלך בידיהם שחותמים זכויות ישראל. וכמה מלאכים הם שוקלים קלוֹת וַחֲמוּרות של התורה. כמ"ש אַיֵה סופר איה שוקל. וכאשר הוא נחתם בטבעת המלך שהוא ו' אין להשיב. חותם הוא ו', חותם אמת, יד כותבת ויד חותמת, ה' תחתונה כותבת, ה' עליונה חותמת. שהן ה' אצבעות יד ימין, וה' אצבעות יד שמאל. ה' תחתונה כותבת באות ו' שהוא קולמוס, קנה הזרוע, ה' עליונה חותמת באות י' שהוא כף היד.

שֵם הדורש הוא צדיק. עליו נאמר ה' אלקים נתן לי לשון לימודים. וזה יו"ד קטנה. לָדַעת לָעוּת את יָעֵף דָבָר, הן ה' ה'. שבהן ועוף יעופף על הארץ. וניקוד שם הכותב, והמכתב מכתב אלקים הוא זה יהו"ה. שֵם הדורש, ה' אלקים נתן לי לשון לימודים לדעת לָעוּת את יָעֵף דָבָר וזה יהו"ה. ידיעת הקב"ה בשכינתו, בזה הניקוד יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל ויָדֹעַ וזה יהה"ו.

כל אלו נקודות צריך לנקד את פסוקי התורה. כמו שהם כתובים בדרך אמת. וכל הוי"ה יש לה מְשַמש שרוכב עליו, והוא מרכבה לו, ואותה הויה יש לה מנהיג ששולט עליה כמו זכר על נקבה. ואין רשות לנקבה ולא לשליח שלה לעשות דבר בלי רשות בעלה. שכל מי שמקבל היא נקבה, ממקום שהוא מקבל. וסוד הדבר כי גבוה מעל גבוה שומר. וכמו כן השליח למעלה מט"ט. וכמה ממונים שתחת ידיו שהם שְלוחי השכינה. והשכינה היא נקבה, אין לה רשות ללכת לשום מקום בלי רשות בעלה. וסוד הדבר וייקחו לי תרומה, אם אתם רוצים שתִשְרֶה שכינתי ביניכם, וייקחו לי, לקחו ממני רשות בראשונה להתגלות.

תיקון חמישים ושש

בראשית ברא אלקים. אלקים, שם יראָה, מצד האות ה"י , שהיא לשמאל. שאע"פ שאות י' היא רחמים, במקום ששולטת ה' עליה היא נקראת נקבה. כמו זה ה"י. וסוד זה גלוי

יו"ד ה"י וא"ו ה"י שאין ברייה בלי זכר ונקבה. ששני שותפים הם בבן ובת, או"א. אחד נותן טיפת זכר ואחת נקבה. וכאשר שולט הזכר על הנקבה הוא זכר. וכאשר שולטת הנקבה על הזכר הוא נקבה. והרי נאמר בסוד של אשה כי תזריע וילדה זכר.

וסוד עליון כאן. לעיתים נזרקות שתי טיפות, לעיתים שלוש, לעיתים ארבע, לעיתים ה', לעיתים ו', לעיתים ז'. וזה סוד שעלו למטה שניים וירדו שבעה. שתי טיפות הן לעיתים צֵירֵי ולעיתים שְבָא. שלוש לעיתים הן סֶגול ולעיתים שורוק. לעיתים שֶבע כמו זה ז' מן זרע. ושלוש טיפות צריכות שמירה מן כבד טחול מרה, שנאמר בהם וַיְצַו ה' אלקים על האדם. ונאמר אין צו אלא עבודה זרה, וזה כבד, שנאמר בו כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ומפני זה לא צריך להשפיע טיפות אלא באהבה, ולא בכעס ובקטטה. וכאשר זורק בן אדם אלו שלוש טיפות באהבה נקראות סֶגול. וסוד הדבר זַרְקָא, מַקָף, שוֹפר הולך, סְגולְתָא.

על האדם זו שפיכות דמים. כמ"ש באדם דָמוֹ יישפֵך, זו התעוררות טיפת הנקבה שהיא מִלֵיחָה אדומה. ואם היא סֶגול נקודה למטה היא נקבה. נקודה שלמעלה זכר. וכאשר זורק אותה במרה שהיא גיהינום הורגת אותה.

לאמור, זה גילוי עריות, וזה טחול. מי שזורק טיפה באשתו בעצבות ובקטטה, נגלית בו ערווה. ומפני זה ערוות אביך וערוות אמך לא תגלה. היא טחול לילית. מרה שחורה, ערוות הכול, של הכלה.

אמר רבי אלעזר, אבא, השיעור של עריות הן במקום ידוע או לא. אמר לו, בני, יהו"ה הוא, י' אב, ה' אם, ו' בן, ה' בת. ה' ה' הן אשה ובתה כלה וחמותה. כפי ענפי האילן כך נקראים. ענפי האילן נבדלים למעלה באילן, כמ"ש ופניהם וכַנְפיהם פרודות מלמעלה, ועליהם נאמר ולא יְגלה, כְּנַף אביו. והם מתאחדים למטה.

כמו לולב שהוא אגודה אחת למטה בכל אלו מינים של הדס וערבה, שהם שלושה הדסים ושתי ערבות, והוא בפירוד למעלה. שענפים נפרדים לימין ושמאל. ומפני זה נפרצו עליו פסול. נפרדו עליו כשר. וזה הפרץ הוא פרוץ בערווה שהוא בין ענף וענף. ומפני זה נאמר שם לא תִקְרְבו לגלות ערווה. לא צריך לקרב אותיות שהן יהו"ה במקום הערווה. וסוד הערווה נרמז בשתי אותיות ע"ר ו"ה. עֵ"ר רַ"ע בעיני ה'. ואלו ענפים נבדלו שתהא ערווה ביניהם, אין הוא אלא חוץ ממקומו של הקב"ה שהוא אדנ"י, כמ"ש לא יגורך רע, שבספירות תמצא אב ואם ובן כאחד, בחכמה ב"ן י"ה. ואין שם ערווה, ותמצא אותם למטה אח ואחות שניהם בייחוד. אח הוא עמוד האמצעי, ד' אחות שלו. ושניהם הם אחד בלי פירוד. אע"פ שצדיק הוא ייחוד כולם.

בינתיים הרי אליהו הזדמן לו לרבי שמעון, ואמר לו, רבי רבי, שיעור העריות כך הוא ודאי. בכל ספירות אין ייחוד אחת בחברתה כמו זכר ונקבה אלא בצדיק. שהייחוד של שניהם אין הוא בכל איברים שלהם אלא בברית מילה. בשאר איברים קִרבה של אחווה יש שם ולא של ייחוד. וזה הוא סוד האילן שענפיו נבדלים למעלה בכל צד. וסוד הדבר ותשב באיתן קשתו ויפוזוּ זרוֹעֵי ידיו. אבל למטה כולם אגודה אחת ייחוד אחד. ומפני זה למטה בצדיק צריך לקרב אותיות יהו"ה עם שכינתו, שהיא קרבה שלה קורבן ליהו"ה.

וכך שכינה עליונה עם חכמה צריך לקרב אותם בצדיק. וכל ענפים שם מתאחדים ומתקשרים ומשתלבים, ומקבלים זה מן זה, והכול ע"י הצדיק. ובלא צדיק אין קרבה של ייחוד, אלא אחווה. ומפני זה חסד שם נקרא ו' אח, וה' אחות, מצד הימין. ובזה המקום נאמר ואיש אשר ייקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערוותה חסד הוא. ועם כל זה שחסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם. מי שמחבר אותיות במקום הפירוד כאילו הבדיל ביניהם. ומפני זה ונכרתו, מידה כנגד מידה.

וכך י"ה בימין הן באחווה. ואין ייחוד אלא ע"י הצדיק. ומפני זה בזה המקום לא תקרבו לגלות ערווה. וכך בשוק ימין ושמאל שָם אלהים אחרים, ולא צריך לקרב שם אותיות, בזמן שאלהים אחרים שם שהם מצד עבודה זרה. וסוד הדבר ויקריבו לפני ה' אש זרה.

וכל אלו עריות הן ס"מ ונחש, שתובעים לעשות דינים ומגלים אותם לפני ה'. ומפני זה נקראו עריות. וזה הוא סוד וסוד אחֵר אל תְגָל. שזה גורם גלות ומוּגְלֶה בין העמים. מי שמגלה ערוותו שם, כך הוא מוגלה בין עריות שהם אלהים אחרים. ומי שמכסה עליהם, כך הוא מתכסה ביניהם, ומפני זה ולא יגלה כנף אביו, זו השכינה שגלתה בין העמים מפני חטא זה, כמו שאתה אומר ובפשעיכם שולחה אמכם."

(סוף השיעור)