שיעור בוקר 10.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"מתחזקים באין עוד מלבדו" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "מתחזקים באין עוד מלבדו", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 9.

להתחבר ולהתחזק באין עוד מלבדו, היינו להתחבר לבורא שהוא כוח אחד יחיד ומיוחד שפועל בכל המציאות זו העבודה שלנו, ובזה אנחנו יכולים להינצל מכל הבעיות, וחוץ מזה לעשות לו נחת רוח. זו בעצם המטרה שלנו, מטרת ההתפתחות שלנו, וככל שנצליח בזה כך נוכל להשפיע גם על כל האנושות וכולנו נתקרב לשורש הרוחני שלנו.

בואו נקרא ונשתדל להיות מחוברים בינינו ומתוך החיבור בינינו, ממרכז החיבור בינינו, נשתדל לזכות למגע, לקשר עם הבורא.

קריין: אנחנו במסמך "מתחזקים באין עוד מלבדו", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 9, אומר הרב"ש.

"האדם צריך להאמין, שהוא עשה את הדבר, משום שה' צוה אותו לקיים את המצוה. ועליו היה מוטל לקיים, מה שה' צוה אותו לעשות. אלא שה' הסתיר עצמו בלבוש של שלא לשמה, היינו חברים וכדומה, שע"י הלבוש הזה האדם חושב, שהוא מוכרח לשמוע בקול של השלא לשמה.

אבל האמת הוא, האדם צריך להאמין, שהכל עשה ה'. נמצא, לאחר שעשה את המצוה, הוא צריך לומר, שה' פעל מאחורי הלבוש של שלא לשמה. נמצא אז, שהאדם צריך לתת תודה להבורא, בזה שהבורא נתן לו הרצון לקיים מצותיו ע"י לבוש הזה."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)

אנחנו נמצאים או במצב "שלא לשמה" או במצב "לשמה", אבל גם המצב הזה וגם המצב הזה מגיעים לנו מהבורא, וצריכים להשתדל ככל האפשר להיות מקושרים בינינו ומתוך הקשר בינינו להתקשר, לכוון את עצמנו לבורא, ואז נגיע למצב שאנחנו מידבקים בבורא ועושים כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לחזק בקשר בינינו גם מגע עם הבורא.

שאלה: שמעתי עכשיו שבקשר בינינו אנחנו יכולים לחזק את המגע עם הבורא.

כן.

תלמיד: ובתחילת דבריך שמעתי שקשר עם הבורא יכול להציל אותנו מכל הבעיות.

גם כן.

תלמיד: אבל מאיפה באו הבעיות מלכתחילה?

הבעיות מלכתחילה באות מהבורא.

תלמיד: אז בשביל מה כל הדבר הזה?

כדי לעזור לנו להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולהתחבר בינינו, ומהקשר בינינו להתחבר לבורא, כך שהכול יהיה בנקודת קשר אחת.

קריין: קטע מספר 10, אומר בעל הסולם.

"האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

באותו עניין של "אין עוד מלבדו", אומר כאן בעל הסולם ש"האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך". במה? על פני כל ההפרעות, על פני כל הסיבובים שהבורא עושה עימו הוא בכל זאת חושב שזה מגיע לו מהבורא בלבד, שאין עוד מלבדו, ובצורה כזאת הוא מתקדם לקשר יותר ויותר הדוק עם הבורא, לכך ש"הכל נעשה מצד ה'".

שאלה: כשיש לאדם הפרעה בלתי פוסקת ועל אף שהוא מתפלל ופונה לבורא הוא עדיין לא מקבל תשובה וסובל מאותה הפרעה, מה בכוחו לעשות?

להמשיך. לחזק את הקשר שלו עם העשירייה, עם הסביבה בכלל, לפנות לבורא ולדרוש מהבורא לרצות להגיע למגע עימו, לרצות להיות בדבקות עימו, להבין שהדבקות הזאת צריכה להיות לפי השתוות התכונות שנקראת השתוות הצורה, ועל זה הוא פונה ומתפלל.

תלמיד: אולי אדם לא קורא נכון את ההפרעה, לא מבין נכון, ואולי הוא דווקא צריך להפסיק כבר עם התפילה, לקבל את המציאות כמו שהיא?

לקבל את המציאות זה משהו אחד. אבל להשתוקק כל הזמן למעלה מהמציאות לדבקות בבורא זה כבר אחרת, את זה חובה עליו לעשות בכל רגע שקיים.

תלמיד: איך אנחנו מגדירים הפרעה בדרך שלנו?

באמת אין הפרעות אלא רק הכוונות שלנו להתקרב לבורא. אפילו הפרעות כאלה שאי אפשר לתאר שהן מהבורא, אפילו מעשה כשפים וכן הלאה, האדם בכל זאת מבין שזה מגיע מהבורא בלבד, שאין עוד מלבדו, והכול כדי שהוא יאמין שבידיים שלו, בכוחותיו לעשות מאמץ לפנות לבורא שיחבר אותו אליו.

תלמיד: כשאדם נאחז באין עוד מלבדו, מה היחס להפרעה, האם זו כבר לא נחשבת הפרעה ברגע שהאדם מרגיש את הכוח האחד ששולט בו?

לא, הפרעה זו הפרעה, אבל הוא משתמש בהפרעה הזאת דווקא כדי להתקרב לבורא.

תלמיד: ואז יש גם דבקות בבורא וגם הפרעה, או שההפרעה מתבטלת כתוצאה מדבקות בבורא?

יכול להיות שדווקא בתוך ההפרעה הוא מוצא חיבור עם הבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לדרישה, לרצון, לחיבור מהבורא בצורה טהורה, רצון טהור? איך אנחנו יכולים להגיד שהדרישה הזאת היא רצינית?

אם אנחנו מאמינים שכל מה שאנחנו מרגישים, כל מה שמגיע לנו מגיע מהבורא בלבד, אז אנחנו מכוונים לבורא, ואין שום הפרעה שיכולה להרחיק בינינו, אלא דווקא ההיפך, כל הפרעה והפרעה רק מכוונת אותנו להיות מכוונים בצורה יותר מדויקת לבורא.

שאלה: אם הפרעה כמו בעיה רפואית מפריעה לבן אדם להגיע לשיעורים, להגיע למקום ששם הוא יכול לגלות שזאת הפרעה ומונעת ממנו קשר עם הקבוצה?

ודאי שכל ההפרעות מהבורא, כי אין עוד מלבדו. על זה אין מה לדבר. השאלה איך מעל כל ההפרעות אנחנו בכל זאת מתחברים בינינו ופונים לבורא, והופכים את ההפרעה לאמצעי להתקרבות לבורא. זו כל העבודה שלנו. נקווה שנלמד לעשות זאת, אבל לפחות לא לשכוח וכל הזמן לנסות מעל כל ההפרעות להגיע למגע עם הבורא, כי הן בכל זאת מגיעות ממנו, הוא המקור לכול.

שאלה: במצב המאוד מיוחד שנוצר, באירועים המיוחדים האלה שהבורא נתן לנו, נראה שבין טוב ומיטיב בצורה חיצונית לצורה פנימית, בין פירוד לחיבור, בין מה שאנחנו רואים בחוץ ובין מה שאנחנו רואים בפנים, יש פער גדול מאוד. איפה אנחנו ומי אנחנו בתוך הסיפור הזה? איזה הבחנות אנחנו צריכים לפתח?

עלינו קודם כל להבין שהכול בא מהבורא, שאין עוד מלבדו, ואנחנו צריכים להתחבר בינינו כדי להגיע לבורא בבקשה, שאנחנו רוצים רק חיבור בינינו ודבקות בו. אם נחבר את עצמנו לנקודה הזאת, אז נזכה לראות עד כמה הוא מקרב אותנו אליו.

שאלה: אם אני מבין נכון, אז אין עוד מלבדו רלוונטי לכל דבר. אם כך, איך אנחנו יכולים לייחס את אין עוד מלבדו למציאות כל כך אכזרית וברוטלית כמו שאנחנו רואים? איך להתייחס לזה נכון כשאנחנו רואים כאלה אירועים קיצוניים?

אנחנו יכולים להיזכר בעוד הרבה מצבים כאלה, וגם היינו עדי ראייה למה שקרה בעולם, ובכל זאת אנחנו צריכים להגיד שהבורא הוא טוב ומיטיב, ורק אנחנו הופכים את היחס שלו של אהבה חלוטה לשנאה ללא גבולות.

שאלה: אמרת שעלינו להחזיק את הנקודה הזאת מעל ההפרעות ומעל המציאות הזאת. איך להחזיק את הנקודה הזאת יחד עם החברים? אני כביכול מחזיקה אותה בעצמי, בדעת שלי.

הכרחי להתחבר בינינו, להרגיש שרק יחד אנחנו יכולים להעלות את הבקשה שלנו לבורא. ואז לבקש ממנו, ללחוץ עליו שישנה את מצבנו לטובה, כך שנרגיש שאנחנו קשורים אליו.

תלמידה: האם אנחנו מדברים על כך בינינו או שאני בעצמי מחברת את כל החברות שלי ומעלה אותן אליו? התהליך הזה של החיבור, מה מהותו?

הוא קורה גם בינינו וגם כשכל אחד מאיתנו נמצא בנפרד. ואנחנו לא מדברים, אלא פשוט מעלים אליו את הבקשה שלנו.

שאלה: האם ההפרעות הן בקשה מהבורא שאנחנו נתחבר?

כן. ההפרעות שאנחנו מקבלים בדרך הן הזמנה מהבורא שנתחבר ונפנה בחזרה אליו.

תלמידה: האם זאת עבודה פנימית או שזו הבנה של כל הקבוצה שאנחנו צריכים לעשות את זה יחד?

יותר טוב לעשות את זה יחד בקבוצה, אבל אם אין ברירה, אז לעשות בינתיים לבד.

שאלה: בהרגשה אפשר לתאר שמי שמרכז המציאות שלו זה אין עוד מלבדו, אז החיים שלו מלאים בביטחון והוא מסתכל על המציאות מגובה אחר. לפני כמה ימים העברת לנו הרבה כוח מהצורה שבה אתה רואה את המציאות, ברוגע, בישוב דעת ובביטחון. איך אתה ממליץ לתלמידים לספוג את ההרגשה שהמורה שלהם נמצא בה?

לשמוע ולהשתדל לקיים את מה שאנחנו מדברים.

שאלה: איך מקיימים הרגשה של ביטחון? על הרבה חברים השפיעה לטובה הצורה שבה אתה רואה את המציאות. איך נדבקים לזה? איך תלמיד נדבק למורה?

זו כבר בעיה של התלמיד. הוא צריך לשמוע אותי, להרגיש מה שאני אומר, ולהשתדל להיכנס להרגשה ולידיעה של מה שאני מקרין.

שאלה: למה סבל והפרעות עוזרים לנו להתחבר יותר?

כי אחרת אי אפשר להשפיע עליך.

תלמיד: אבל אנחנו רואים לפי הניסיון שמה שקרה וקורה עכשיו לא כל כך עוזר לא לנו ולא לעולם.

אין ברירה, אלו תיקונים גדולים.

תלמיד: גם אם אנחנו לא מרגישים, האם אנחנו מתקדמים בחיבור?

כן. בכל זאת המכות גם מקרבות את האדם לבורא.

שאלה: מה אנחנו צריכים כדי שנוכל לאזן כל מצב שמגיע לשם התיקון שלנו? מה חסר לנו שבגללו אנחנו לא מצליחים להגיע לאיזון הזה?

חיבור בינינו בלבד.

שאלה: מה זו סטרא אחרא ובמה היא עוזרת לאדם?

האגואיזם של האדם הוא הסטרא אחרא.

תלמידה: כלומר זה הטבע שלנו?

כן.

שאלה: הרבה שנים עבדתי מתוך מצב של דרישה לחיבור, ביקשתי, התפללתי, עוררתי את כל הקבוצה. עכשיו אנחנו מדברים כל כך הרבה על החיבור ופנימית יש רוגע כזה שהבורא מנהל אותנו, ואני שותקת ויש בי רק תפילה. איך נכון לעבוד, האם רק להתפלל או להעלות בעשירייה את רוח החיבור?

כמובן שזה הכרחי.

תלמידה: האם כשמתפרץ מתוכי הרצון הזה, זה מתוך האגו שלי או מהבורא?

קורה שכך וקורה שכך, אני לא יכול לענות במדויק.

שאלה: מה ההבדל בין אין עוד מלבדו לבין גדלות הבורא?

אנחנו מדברים על הבורא, רק שמצד אחד מדברים על גדלותו ומצד אחר על האפשרות שלו להיות בכל פעולה בתוכנו.

תלמידה: האם המערכת הזאת של אין עוד מלבדו נבנית אחרי הבקשה שלנו?

היא קיימת מלכתחילה, מתחילת הבריאה.

שאלה: אם אין עוד מלבדו, אז איפה הבחירה שלי? איפה הפעולות שלי? איך אני אהפוך לשותפה לבורא?

הבחירה שלך היא לזכור את הבורא בכל רגע שאת קיימת, ושיש כוחות שרוצים לפרק את הקשר שלך עם הבורא, והבחירה שלך להתחבר בחזרה לבורא.

שאלה: שמעתי שאמרת שאין הפרעות יש רק הכוונות. איך אדם יכול להיות בטוח שהוא מבין את ההכוונה של הבורא?

שישתדל יחד עם החברים לתאר את המצב ולכוון את עצמו נכון.

תלמידה: ואיך עם ישראל שחטף עכשיו מכה כל כך קשה, איך אנחנו יכולים גם לעזור לו לשמוע את ההכוונה של הבורא ושהמכה הזאת לא תעבור כך סתם?

לכן אנחנו לומדים ומדברים וחוץ מזה אני חושבת שאתן ביניכן עושות כל מיני פעולות.

תלמידה: איזה פעולות?

חיבור והסברה.

תלמידה: ההסברה מאוד חלשה עכשיו. ממש כואב הלב לחשוב שכל הדבר הזה יעבור ועם ישראל לא, לא יקבל שום מסר מהבורא.

את צריכה לדעת איך לעשות את זה.

שאלה: אני מצטרפת להרגשה של קודמתי על הפחד שגם אנחנו לא נצליח להבין גם עכשיו שאחרי מכה כזאת קשה, לכן נשמח לשמוע עצות. אני מרגישה שהעשירייה שלנו מאוד התחברה בעקבות המצב, למרות שהמצב בכל המלחמות עד היום עד ישראל וכל הפוליטיקאים התאחדו. אני חושבת שזאת פעם ראשונה למרות שיש כזאת מלחמה קשה ואבדות כל כך קשות עדין ממשיך הפירוד בין הפוליטיקאים. האם זו הגדלת העביות?

גם. אבל זה לא מפריע לנו לדבר על כך שהאיחוד הוא התנאי להצלחה. אם לא יהיה איחוד לא תהיה הצלחה.

שאלה: אמרת שעלינו לרכוש רצון יחיד, להיות מחוברים בינינו ומבנינו לבורא, איך זה קורה? דרך השמדת שאר הרצונות?

איזה עוד רצונות יכולים להיות?

תלמידה: כל מיני רצונות שיש לאדם.

זה אומר שאת עוד לא מוכנה לקשר אמיתי עם החברים ועם הבורא.

שאלה: האם אפשר ללא ייסורים להגיע לאותה עוצמת התפילה כמו עם ייסורים?

זה בלתי אפשרי.

שאלה: אולי זו לא דוגמה נכונה, הדוגמה שנתת עם הרב"ש שברגעים כאלה הוא בכל זאת איכשהו עוזר לאדם להיכנס לתהליך. אמרת כשמתרחש איזה שהוא קונפליקט הוא היה שומע באופן שטחי את החדשות, את הכותרות ואז היה נכנס לעבודה שלו, האישית. הרי תיאטרון הפעולות בעולם שלנו לא משתנה, הוא רק מתעמק ומתגלה בווריאציות שונות. רציתי להבין כשקבוצה של מקובלים מתחברת, והיה כזה כנס טוב, לא סתם טוב אלא באמת מאוד גבוה, הייתה תחושה מאוד טובה של חיבור ואז מתחיל לקרות מה שקרה בישראל. אנחנו יכולים איכשהו לקצר אולי או למנוע את זה? או מה אנחנו צריכים לתאר לעצמנו?

צריך להתחבר כדי להתעלות לבורא. זה הכול.

תלמיד: אז אנחנו לא מגיבים לסיטואציה הזו בכלל? אנחנו מתעלים מעליה?

כן.

תלמיד: האם אנחנו צריכים באיזו שהיא דרך לתאר לעצמנו נגיד בקונטקסט שהיינו רוצים שהעם הזה יתחבר לדרך שלנו?

כמובן. כל העולם.

שאלה: הבורא מסתיר את עצמו בלבוש של לא לשמה. תוכל להסביר מה זה הלבוש הזה?

בכל הפעולות, אפילו הלא סימפטיות, האגואיסטיות, גם שם מתגלה הבורא. שם הוא מסתתר.

תלמידה: זה איכשהו שונה מקליפה, זה אותו הדבר או שאלה דברים שונים?

זה לא. זה לא יכול להיות שונה בשום דבר. הבורא מתלבש בכל סוגי הלבושים ואנחנו חייבים להביא את כל הלבושים האלה למצב אחד, בכך שכל זה מהווה גילוי של הבורא.

תלמידה: האם ההרגשה הזאת נכונה שתמיד יש לנו שתי כוונות. יש כוונה אגואיסטית, איזה רצונות אגואיסטיים. הם קיימים כי זה הטבע שלנו. ואנחנו יכולים להרגיש גם את הבורא מאחורי החברים. תמיד נוכל לראות את שני הלבושים?

אנחנו תמיד צריכים לראות מאחורי כל לבוש את הבורא.

שאלה: מה לעשות אם אני רואה הפרעות וקשה לי להצדיק את זה? איך אפשר לא להביא את זה לקבוצה או איכשהו להשתמש בזה בעשירייה?

להתפלל לבורא שיעזור לכן לשנות את הרצון שלכן, את המחשבות שלכן.

תלמידה: האם אפשר להגיע לכך שהבורא רוצה אתנו קשר ללא הפרעות, שלא נראה את ההפרעות?

לא. הבורא נותן מכשולים בכוונת תחילה כדי שעל ידי התגברות על המכשולים נהיה קשורים אליו עוד יותר.

שאלה: כשהלב מוצף ואין לך מילים כדי להתפלל, כל מה שיש לך זה שיר של הודיה בלב, האם זה סוג של תפילה?

כן.

תלמידה: האם תפילה כזאת קיימת? כשאתה מרגיש שמשהו גדול קורה ובאותו זמן אתה לא יכול לפתוח את הפה אלא זה נמצא בפנים, מה זה עושה לעולם?

זה בכל זאת משפיע על העולם. העולם מקבל את כול מה שאנחנו מרגישים אפילו כשלא מדברים.

שאלה: האם רצון קולקטיבי יכול להפעיל את הבורא אפילו אם זה לקבל על מנת לקבל?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין הכוונה שלנו לבין הכוונה של הדתיים ב"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב"? איך להפוך את זה להרגשה אמתית ולא למנטרה? איך לא ליפול לאדישות במקום הזה?

אנחנו קודם כל צריכים להגיע להרגשה מינימלית ב"אין עוד מלבדו", ואחר כך נבין מה ההבדלים בין זה לזה לכל הכיוונים.

תלמידה: איך אנחנו מחזיקים בכוונה הנכונה ל"אין עוד מלבדו" ונזהרים לא ליפול לאגו?

קודם כל אנחנו צריכים ב"אין עוד מלבדו" לכוון את עצמנו ישירות לבורא, ובצורה כזאת אנחנו מתקרבים אליו ולכן לא נופלים לאגו.

שאלה: כתוב "בן אדם צריך להאמין". אם אני מבינה נכון אמונה היא כוח שמחזיק אותנו למעלה מהטבע כמו איזה מגנט. האם אפשר לבנות את המגנט הזה בתוך העשירייה כך שזה יחזיק כל אחד, ואם כן, איך עושים את זה?

כן, זה אפשרי, אבל זה דורש מאתנו כל הזמן כוונה נכונה להיות מחוברים בינינו ועם הבורא.

תלמידה: מדי פעם יש הרגשה שעושים מאמצים להתחבר וכביכול אין שום תשובה. ומדי פעם דווקא כשלא עשינו כלום פתאום יש איזה כוח שמחזיק כל אחד. כביכול אין קורלציה. איך להתייחס לזה?

אין מה להתייחס. צריכים תמיד לתת את כל הכוחות לחיבור בינינו ולפנייה לבורא.

שאלה: איך נכון לנצל את ההזדמנות שנתן לנו הבורא להתקרב ולפתוח את הלב יותר זה לזה בעשירייה?

להשתדל להיות מחוברים. אין לי יותר מה להגיד.

תלמיד: האם נכון כל הזמן להשתדל להתעלות מעל ההרגשה הכללית של המצב בעשירייה? איך עולים מעל ההרגשה הזאת?

להשתדל להיות יחד.

שאלה: אם בשעת ניסיון אין הודיה בתוך התפילה אלא רק דרישות כלפי הבורא, האם זה מעיד על האגו שלנו?

בגדול זה ביטוי של האגואיזם, סימן שזה אגואיזם.

תלמידה: כלומר עלינו למצוא על מה להודות.

כן.

שאלה: יש רושם שעד עכשיו התקדמנו למושג של "אין עוד מלבדו" רק בדרך ייסורים. מתי נגיע לדרך תורה, או שהדרך הזו יכולה שלא להגיע לעולם?

זה תלוי בכן, ביחס הנכון זו לזו ולבורא.

שאלה: כשאני בוחנת מצבים של אסונות טבע ולעומתם מלחמות, אני רואה שאסונות טבע מביאים את כל האנושות להרגשה משותפת ואחדות, ולעומתם מלחמות יוצרות מחלוקות עמוקות. איך שני המצבים האלה משחקים תפקיד בהתקדמות שלנו?

זה יכול להיות דבר והיפוכו, ואנחנו מתקדמים ומתקרבים דווקא בין שניהם.

שאלה: אמרת שאנחנו לא מחוברים, מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתחבר?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא להתחבר. רק זה יעזור לנו, שום דבר חוץ מזה.

שאלה: אנחנו מדברים על גדלות הבורא, ובדרך, הגדלות הזאת מתגלה כרע מוחלט. האדם לא מבין את הייסורים של האנושות, זה המצב שבו הוא נמצא. לבקש עבור האנושות הוא יכול, אבל על עצמו הוא לא יכול. אם מתגלה הטוב, האם הוא מתגלה באותה צורה, או רק הרע מתגלה כך?

אנחנו חייבים תמיד לבקש מהבורא. כל הזמן לבקש מהבורא.

תלמיד: לעצמך אתה לא יכול לבקש, על החבר כן.

לא צריך יותר שום דבר, כל אחד מבקש על החבר ובסופו של דבר הבקשה שלנו מגיעה אל הבורא.

שאלה: ענית לחבר שאנחנו צריכים לבקש על החיבור. כדי לבקש על החיבור צריך שהבקשה תבוא מהבנה ובירור שיש חוסר בחיבור. יש רגעים שאין הרגשה כזאת ועדיין אנחנו בתפילה על החיבור, האם גם זה נחשב כבקשה?

כן. כשאת מחפשת ולא יכולה עדיין למצוא את נקודת החיבור, נקודת התפילה, זה גם נחשב כבקשה.

שאלה: כתוב שהאדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך שהוא דבוק בו ית'. אנחנו מבקשים בעשיריה על החיבור בינינו ועל דבקות בו, ועכשיו יש הרגשה שצריכים גם להוסיף מהחיבור בינינו בקשה על כל העשיריות ועל כל האנושות, האם זה נכון?

זה נכון.

שאלה: ההפרעות של חברה אחת הן בעצם הפרעות של כל העשירייה ואפשרות לעלייה של כולן. איך אנחנו כעשירייה צריכות להיכנס לתוך הירידה של החברה ולהעלות אותה מתוכה כדי לעלות יחד?

לדבר ביניכן, לדון במצב שלכן, לדון באופן שבו אפשר להתקרב זו לזו, ואז מכן אל הבורא.46.41

שאלה: אם אני מבין נכון, אנחנו כמו אותו ילד הלומד בבית ספר בכיתות א', ב', ג וכן הלאה, ובהתאם לגדילה שלו הוא צריך להתאים לאיזו רמה פנימית של אינטליגנציה והתפתחות. גם מאיתנו בכל רגע נתון של זמן הבורא דורש מידה מסוימת, מוגדרת של חיבור. הוא לא דורש שנהיה מחוברים במאה אחוז כמו בגמר תיקון, אלא כמו מאותו ילד מתפתח, הוא דורש בכל פעם דרגת חיבור גדולה יותר. האם כל אותו הרע שאני רואה סביבי בעולם הוא הפער בין אותה דרגת חיבור שבה אני כבר אמור להימצא מנקודת מבטו של הבורא?

נכון מאוד, אמרת דבר מאוד נכון.

תלמיד: נמשיך באותה כיוון, נניח שיש ילד המתנכל לאחרים וכולי, ולזמן מה הוא נרגע כי צעקו עליו קצת, אסרו עליו משהו, אבל אחר כך כשעובר זמן ההשפעה הוא חוזר לסורו, להתנהלות הרגילה שלו. האם הדוגמה הזאת נכונה גם ללומדי הקבלה, שצריכים לשקול מחדש את ההסתכלות על החברים, על היחסים ביניהם, לכסות יותר באהבה, להיות בקשר יותר חם, האם זו אותה דרגה שהבורא דורש שתתקיים בנו לנצחיות.

בעיקרון כן. בגדול כן.

תלמיד: אז מי שלא קיים את השיעור שהיה עליו לקיים, ההשפעה עליו תהיה קשה יותר.

הכול קורה לפי התוכנית.

שאלה: בבוקר למדנו שצריך לחזק ולהעלות את הרצון. איך עושים זאת, מתחברים עם הרצונות האלה, מעלים אותם לבורא, מחלישים אותם?

זה נכון, כמובן.

תלמידה: האם זה מה שנקרא להעלות מ"ן?

זה נקרא העלאת מ"ן.

תלמידה: האם העלאת המ"ן נעשית מתוך חיבור עם הרצונות האחרים, או דווקא מתוך מצב הפירוד?

ממצב הפירוד.

שאלה: האם על ידי זה שהבורא שולח לנו כל כך הרבה אויבים חיצוניים, הוא מנסה לומר לנו שיש לנו גם הרבה מאוד אויבים פנימיים להתגבר עליהם. האם זה המסר?

כן זה בדיוק כך. אנחנו רואים מבחוץ את מה שיש לנו בפנים.

שאלה: ביום הראשון של המלחמה איבדתי את עצמי ולא הפסקתי לבכות. אבל בזכות החברות, בזכותך ובזכות כל השיעורים התעליתי על עצמי והתחלנו לקרוא תהילים. כל זמן שקראנו תהילים הרגשנו כאילו דוד המלך כותב את המצבים שלנו של היום, ובאמת קיבלנו צמרמורת. האם נכון שדוד המלך כתב את כל תהילים בשבילנו, הדור האחרון?

הוא כתב לכל הדורות, לכל הזמנים ולכולם.

תלמידה: אז זה טוב שקוראים את זה כל יום?

כן.

שאלה : אמרת ש"אין עוד מלבדו" זאת מצווה המצילה אותנו מכל הבעיות.

כן.

תלמידה: אבל הבעיות הן בעצם תנאי מקדים, הן הכרחיות כדי להידבק לבורא. הרבה פעמים הן דוחפות את הגוף עם הכוח ההפכי שלהן. אז כשמגיעות הבעיות איך הלב יכול לעזור לגוף, מה היא הישועה?

הישועה לבקש מהבורא, אין ישועה אחרת. רק לבקש מהבורא.

שאלה: בכנס חווינו מצב של חיבור מאוד חזק. ואחרי זה התחילה המלחמה. האם עכשיו נדרש מאיתנו חיבור גדול יותר משהיה בכנס, או להשתוקק לאותו המצב?

לא, לא צריך להשתוקק לאותו המצב. אף פעם לא צריך להשתוקק למה שכבר היה, צריך להשתוקק למה שאפשרי עכשיו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות שהחיבור הוא חיבור פנימי ולא חיבור רגשי?

זה לא שייך חיבור פנימי או רגשי, זה תמיד רגשי, החיבור הוא תמיד רגשי.

שאלה: אני מרגישה ריקנות ואין לי לאן לברוח. לרגע אני באמת מרגישה ש"אין עוד מלבדו" ולפעמים אני גם מרגישה שאני צריכה לעשות משהו עם העשיריה שלי. אבל בכל זאת אני מרגישה ריקנות. השאלה מה לעשות עם כל הלב שלי?

אני לא יודע מה להגיד לך. אני פותח לך את הלב, תיכנסי אליו ויהיה לך טוב.

שאלה: אנחנו עוברים ימים מאוד, מאוד קשים. האם במפגשי העשירייה ובקריאת תהילים אנחנו נדרשים להיות בשמחה, או שמותר לבטא עצב, בכי?

לא, אנחנו לא צריכים סתם לבכות או לצחוק. אנחנו צריכים פשוט לחבר את הלב למה שאנחנו פונים לבורא, אבל צחוק או בכי, אין טעם.

תלמידה: אבל אם זה בא מהלב?

אם זה בא מהלב, אז אין מה לשאול. מה שבא בא.

שאלה: האם אפשר לומר שהבורא הוא טוב ומיטיב. והוא דוחף אותנו רק כדי שנגלה בקשרים הטובים בינינו, את האהבה האין סופית שלו אלינו?

נאמר מאוד נכון. כל הכבוד לך.

תלמידה: הקשר הטוב בינינו הוא אפשרות אין סופית לדלות מתוכו אהבה, כדי לנטרל את הרוע שבתוכנו?

כן.

תלמידה: ואהבה בעצם מכסה הכול.

כן.

שאלה: איך להפנות את ההרגשה שאנחנו מקבלים מהחיבור בינינו, כלפי הבורא ולא כלפי עצמי?

מהלב שלך ישר דרך הקבוצה ולבורא. תנסה כך לכוון את הלב שלך דרך העשירייה ולבורא. ואם תעמוד בזה, תהיה בטוח שכך קורה ועוד מעט תקבל גם תגובה.

שאלה: איך נוכל לדייק את התפילות שלנו היום, כדי שהן יהיו ממוקדות בדיוק במטרה עד כדי כך, שהבורא לא יוכל לסרב לנו, יהיה לחייב לקבל את התפילות שלנו?

אנחנו רוצים להתחבר בינינו ולפנות לבורא בבקשה, שיעשה עלינו מה שהוא חושב שצריך לעשות. אני לא בוחר במצב הבא, אני גם לא מכיר ולא יודע אותו ולא רוצה לקחת ממקורות כלשהם מה שכתוב. אני מבקש מהבורא שיעשה עלינו מה שאפשר, מה שמצידו נכון. אנחנו מוכנים לכל דבר.

(סוף השיעור)