מתעלים על עצמנו

כנס "קבלה לעם" העולמי 2022

07-09.01.22

נדבקים בחברים

שיעור 3

שיעור 07.01.22 – הרב ד"ר מיכאך לייטמן – אחרי עריכה (תרגום סימולטני מרוסית)

קריין: כנס "קבלה לעם" העולמי "מתעלים מעל עצמנו", שיעור 3 בנושא - נדבקים בחברים.

אני מקדם את כולם בברכה, אני מאוד שמח לראות את כולכם שוב בפגישה שלנו, בשיעור שלנו, שיעור מס' 3. נושא הכנס – "מתעלים על עצמנו", והשיעור נקרא - "נדבקים בחברים".

קודם כל מאוד לא הייתי רוצה אבל אני מוכרח לאור הנסיבות לשלוח דרישת שלום חמה לחברים בקזחסטן, אני מקווה שהכול שם יחזור לשגרה, יסתדר מה שיותר מהר. אם נוכל לעזור להם שיודיעו לנו ונשתדל לעשות בשבילם כל מה שרק אפשר. המון בריאות ושלווה.

שיעור מס' 3 - נדבקים בחברים. כותב הרב"ש:

"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה."

(הרב"ש. מאמר 14 "הצורך לאהבת חברים" 1988)

הצורך לאהבת חברים מוסבר בכך - אם אני לא אתחבר איתם בחיבור טוב ונכון הנקרא אהבה אז לא יהיה לי מהיכן לקבל את הכלי הרוחני שלי ובאופן טבעי לא אוכל לגלות את הבורא, את העולם העליון. וכך אשאר במצב שלי הבודד, המנותק מכולם, המרגיש רק את האגואיזם האישי הפנימי שלי, כלומר את העולם שלנו.

לכן כותב הרב"ש, "יש סגולה מיוחדת", הייתי אומר תוצאה מיוחדת, תוצאה ייחודית, "בדיבוק החברים. היות" שכתוצאה מהדבקות בינינו "שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני", מתחברות יחד הדעות והמחשבות, וזה כשכל אחד רוצה להיות מחובר עם החברים, אז דרכם עוברים כל הזרמים של האור העליון, מתחברים ומתאחדים בהם, וכתוצאה מכך כל אחד מקבל חוץ מהאגואיזם הקטן שלו גם השפעה מכל האחרים. כלומר, כל אחד כבר מורכב מתכונות, ממחשבות של כל הקבוצה. ולכן לכל אחד מהם ולכולם יחד מופיע הכלי הזה המאוחד, המחובר, שבו לאחר מכן מתגלה הבורא.

לכן הרב"ש כותב, "לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה". כלומר, ההתקדמות שלנו בנויה ותלויה רק בחיבור בינינו ובשום דבר אחר. אתם יכולים לדעת מעולה מה כתוב בספרים, להיות ידענים גדולים תיאורטית של חכמת הקבלה, אבל אף פעם לא תהיו אנשי מעשה אם אין לכם קבוצה, אם לא התחברתם עם כולם. תיזכרו במאמר "הערבות" ובמאמרים אחרים של בעל הסולם ושל רב"ש, בכל מקום כתוב על זה.

אין מה לומר על כך, אנחנו נבראנו אגואיסטים, נפרדנו זה מזה, ואם אנחנו מתעלים מעל האגואיזם האינדיבידואלי שלנו אז אנחנו יוצרים כאלה תנאים בכל אחד מאיתנו כך שאנחנו יכולים לגלות את העולם העליון. כלומר ההתקדמות שלנו בנויה ותלויה רק בחיבור בינינו ורק בו אנחנו מגלים את העולם העליון, את הבורא. וגודל החיבור בינינו בונה את הכלי הרוחני, את הנשמה המשותפת שלנו והכול נקבע רק על ידי החיבור בינינו. זה הדבר החשוב ביותר, הייתי אומר היחיד, אבל עם זאת זה גם הדבר המרכזי והמכריע - הגודל, העוצמה, הכוח של החיבור בינינו.

סדנה

באיזו צורה אנחנו צריכים לגשת להשגת הכלי הרוחני כדי לגלות בו את הבורא? מה אנחנו צריכים לשם כך, איזה פעולות, מחשבות, כוונות, כוחות אנחנו צריכים להשקיע כדי להגיע לזה?

*

אנחנו מתקדמים רק במידת החיבור בינינו. אם כך, איך אנחנו יכולים למדוד את התנועה שלנו קדימה, אם אנחנו מתקדמים או לא. כלומר, את כל המצבים שלנו מיום ליום אנחנו צריכים למדוד ביחס להתקרבות בינינו – אם אנחנו עוברים את המצבים האלה ומתקרבים עוד ועוד בינינו, או שלא, ובמה אנחנו מודדים את ההתקרבות שלנו ובמה אנחנו רואים את התוצאה שלה. וכך מיום ליום ואולי אפילו מספר פעמים ביום - האם אנחנו יכולים למדוד עד כמה אנחנו מתקרבים, כי רק זה קובע את הגדילה הרוחנית שלנו. האור יתחיל לבוא כשאנחנו כבר נתחיל להיות במצב של קשר נורמאלי, ברור, אפילו מינימאלי בינינו.

אם כן, איך אנחנו עושים את זה? איך אנחנו יכולים מרגע זה ואילך למדוד את התנועות שלנו קדימה רק במידת החיבור הגדל בינינו?

*

קטע מס' 2. כתוצאה מהחיבור בין החברים אפשר להשיג תכונות חדשות שבאמצעותן הם יכולים להגיע לדבקות בבורא. כלומר, אין בי את אותן תכונות שבאמצעותן אני יכול להגיד לדבקות בבורא וכמובן שלא בצורה כזאת, בעוצמה כזאת. כל התכונות האלה נמצאות בחברים שלי, כלומר אני, המלכות צריכה לכלול בתוכה את תכונת ט' הספירות הראשונות, וזה אפשרי רק אם היא עושה על עצמה צמצום, כלומר מגבילה את עצמה באגואיזם שלה ורק משפיעה, מוסרת את עצמה לשירות, לקשר עם ט' הספירות הראשונות - זו עבודת המלכות.

לכן אין לנו הזדמנות אחרת, אפשרות אחרת להגיע ליצירה של כלי שיוכל לגלות את הבורא אלא רק מהדבקות בין החברים לדבקות בבורא. וכל זה אפשרי רק אם הוא רואה מעלות בחברים, אז שייך לומר שילמד ממעשיהם, מזה שמסתכל עליהם. אבל בו בזמן שהוא רואה שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן, אין מה שיוכל לקבל מהחברים. אז כבר לא יוכל להתקרב לחברים, לא יהיו לו אותן התכונות שבאמצעותן אפשר להתקרב לבורא.¹

אני אקרא שוב:

"יכולים להשיג ע"י דיבוק חברים, תכונות חדשות", לקבל מהם, "שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'. וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים." 2323

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

באופן טבעי לא יהיו לו אותן התכונות שבהן הוא יגלה את הבורא. כלומר, לגלות את הבורא בתכונות שלי אני לא יכול, אלא רק אם אני אבטל את עצמי ביחס לחברים ואספוג לתוכי את התכונות שלהם וכך כל אחד.

סדנה

איך לראות בכל חבריי רק תכונות עליונות, נעלות, נהדרות?

*

כלומר במצב האידיאלי אפשר לומר שאני רואה לפניי עולם אידיאלי, אנשים אידיאליים, חברים אידיאליים ורק אני עם האגואיזם שלי רואה בהם מגרעות, חסרונות בחברים, בעולם, בבורא, בכל. אז איך אני מכייל את עצמי בהדרגתיות, לאט לאט, משנה את עצמי כך שאני אראה תמונה אמיתית של העולם, שהכול מלא רק בבורא וש"אין עוד מלבדו"? איך אני עושה את זה על ידי החברים ובכלל עם כל העולם כדי להגיע למצב שבו רק הבורא קיים וממלא בעצמו את הכול?

*

אם כן אני לא צריך לשכוח שאת כל מה שאני מרגיש בכל חמשת חושיי, האגואיזם שלי מצייר לי והוא מראה לי מיהו ומה הוא העולם שסביבי ומהי הקבוצה, ורק דרך האגואיזם שלי אני קולט או תופס את כל זה. ולכן אם אני בצורה כלשהי משתוקק בכל זאת לראות את העולם שלי לא כמו שהאגואיזם שלי מצייר לי, ואת זה אני יכול לעשות רק במאמץ מבחוץ, מאמץ של הקבוצה, אז אני יכול להתעלות מעל התמונה האגואיסטית הזו ולהתחיל להרגיש במקומה את העולם של הבורא.

ואיך עושים את זה? זה נעשה בצורה מאוד פשוטה.

נקרא את מקור מספר 3.

"בזמן שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת." כלומר למעלה ממה שהוא רואה, אבל בטח, למרות שהוא יכול לראות כל חבר באיזו צורה אולי לא יפה, הוא צריך להיפך, במאמציו להעלות את החבר מה שיותר גבוה. "אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת," בתוך הדעת שלו, "שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

אבל אם הוא לא רואה את זה בדעת שלו, הוא חייב לתאר את זה לעצמו באמונה מעל הדעת, שהחברים למרות מה שהוא רואה ומה שהוא חושב, נמצאים מעליו.

שוב.

"בזמן שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

ומכאן המסקנה, כדי לצאת מכל מצב הכי טוב, הכי בטוח, ובכלל המוצא היחיד הנכון זה להעלות, לרומם את החברים בעיניים שלך. כלומר בכל רגע נתון בזמן אני צריך לחשוב על איך להחזיק אותם מעלה מעלה יותר ויותר גבוה, בתחושות, בדעות, בהתרשמויות שלי וכן הלאה, זו צריכה להיות העבודה הקבועה שלי ואז אני אגיע למצב שבו דרכם אני אראה את הבורא.

שאלה: אם אני רוצה לראות עולם אידיאלי ולראות ש"אין עוד מלבדו", אז השלב הראשון זה שאני צריך לראות את החברים כגדולים?

כן. אם אני רוצה לראות את הבורא, לראות את העולם העליון, אז אני יכול לראות את זה רק בתכונות המתוקנות שלי והתכונות המתוקנות שלי, איך אני יכול בכלל להבין אותן, לקבל אותן, לסגל אותן, לשפר אותן? זה אפשרי רק במידה שבה אני מעלה את הקבוצה, את חבריי בעיניי, מרומם אותם. אבל זה נמצא בכוחנו, זה פרקטית נמצא לפנינו. אז כך עלינו לפעול, כך עלינו לנהוג. זה כיול מאוד טוב, מאוד נכון, זה הכיול הנכון לעולם הרוחני ולכן הבורא עשה כך. ואנחנו צריכים להשתדל להשתמש בזה כל הזמן למרות שהאגואיזם שלנו כל הזמן יפריע לנו בזה.

שאלה: מה זה אומר שאני מנסה לראות תכונות יותר גבוהות בחבר, מהי אותה התכונה שאני מתאר לעצמי?

שבכול הם מעליי.

תלמיד: זה אילו תכונות רוחניות שנמצאות בדבקות עם הבורא?

בכל, בכל.

שאלה: האם פעולה פרקטית כלפי החברים יכולה לעזור לנו להגדיל את החשיבות של החברים מעל הדעת?

פרקטית אנחנו יכולים לשנות את האופן שבו אנחנו רואים את החברים בעינינו רק באמצעות המאמצים שאנחנו מבינים את הנחיצות שבזה, היום קראנו בקטעים אחד או שניים, שרק במידה שהחברים יהיו מעליי, יהיו מרוממים מעליי, בעיניי, אז אני אגיע למצב שבו אני רואה את הבורא. מכיוון שהבורא נמצא מאחורי החברים, במידה שבה אני מרומם אותם בעיניי, באותה המידה אני מתקרב לבורא. לפחות זה, וזה כבר מספיק.

והדבר נוסף הוא, שאני כל הזמן נאבק בזה שהחברים קטנים, נופלים בעיניי, כי אוטומטית כל רגע, כל רגע האגואיזם שלי פשוט זורק אותי למטה ובאותה מידה אני מזלזל בכולם, ולכן באותה המידה אני מזלזל בבורא, אפילו אם אני לא נותן לעצמי דין וחשבון על זה.

שאלה: הבורא שומר אותי בזה שהוא שומר אותי במצב הקטנות הכי נמוך שיכול להיות, שפל, הוא כאילו מצייר לי שאני בגדלות, שאני במצב שלמות, אבל כל החסרונות שלי זה רק על החברים? אז כשאני מתאר את החברים בשלמות ולוקח כאילו את החסרונות שלי חזרה, משליך אותם חזרה על עצמי, אז יוצא שפעם ראשונה יש לי הזדמנות לבקש מהבורא שיתקן אותם. האם זה נכון?

כן נכון זו הבנה נכונה של הדברים.

שאלה: למה עדיף ויותר טוב לראות את מעלות החברים בתוך הדעת ולא למעלה מהדעת?

כיוון שזה נכון עקרונית. מעל הדעת זה שאתה מנסה להרים אותם מעל הדעת זה פשוט כדי להתעלות באופן מלאכותי מעל האגואיזם שלך, אבל לאחר מכן אתה בכל זאת מגיע למצב שבו אתה מגלה את הכול בתוך הדעת שלך?

תלמיד: אבל קודם אנחנו עובדים רק מעל הדעת?

וחוץ מהאגואיזם אין בנו שום דבר ולכן אנחנו משתדלים לקפוץ מעליו, להתעלות מעליו, ולהתבונן בעולם כאילו אנחנו מסתכלים מתוך עיניים לא אגואיסטיות. כן כן בדיוק כך.

תלמיד: אנחנו מתחילים לעבוד באמונה למעלה מהדעת, אחרי זה כשאנחנו עובדים על הרצון שלנו בתכונות המתוקנות שלנו אנחנו רואים את החברים בתוך הדעת. אחרי זה שוב עוביות חדשה מתגלה, מוחקת הכול ושוב צריך אמונה למעלה מהדעת.

הוא לא מוחק, הוא פשוט מעלה אותנו לדרגה, להר אגואיסטי גבוה יותר ואתה שוב צריך ללכת באמונה מעל הדעת, אבל כבר בדעת חדשה.

תלמיד: אם נגיד אני משכנע את עצמי כל פעם בתוכי במחשבות שהחברים הם גדולים ממני, ולמרות שהאגו שלי מראה לי משהו אחר לגמרי, אני משכנע עצמי ככה בצורה מכאנית שהחברים גדולים ממני, זה מספיק או שצריך לעשות עוד משהו?

תתחיל מזה ובהמשך אתה כבר תראה איך לפעול וכבר ינהיגו אותך מלמעלה. אבל זה היחס הנכון ביותר לעולם, ואז תתחיל לראות את העולם נכון, לא בצורה מעוותת על ידי האגואיזם שלך.

שאלה: מתי נכנסת התפילה שאני רוצה לראות את המעלות של החברים, לפני שאנחנו מגיעים למעלה מהדעת או גם התפילה שייכת למעלה מהדעת?

התפילה שייכת למעל הדעת. אם אני לא משיג אלא רק מבקש, רק מתאר את זה לעצמי, אז זוהי אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: בהתחלת המאמר הוא אומר שמגיע יצר הרע ומראה לנו את השפלות ואנחנו צריכים ללכת למעלה מהדעת. אבל אנחנו לא מצליחים ללכת תמיד מעל הדעת. באותו רגע, איך אנחנו יכולים לעבוד בעשירייה עם החברים כשאני לא מצליח ללכת מעל הדעת ואני רואה את השפלות בחברים?

למעלה מהדעת זה למעלה מהתפיסה שלך, למעלה מהרגשה שלך. אני רואה את החברים שלי, אני רואה את הקבוצה שלכם, אתם נראים לי במצב הרגיל שלכם ויש לי איזו תפיסה לגביכם. כדי להעלות את עצמי יותר לבורא עליי לתאר אתכם, לא את הבורא ולא את עצמי, אלא אתכם ברמה אחת יותר גבוהה ולהשתדל להתחבר אתכם באותה הרמה שבה אני מתאר אתכם. זה נקרא ללכת באמונה מעל הדעת.

וככה כל פעם יותר גבוה ויותר למעלה. לא משנה לי מה אני רואה, על זה אומרים "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא ככה אני מתאר אתכם יותר למעלה, יותר גבוהים ואני רוצה להיות איתכם, בדבקות עימכם, ובצורה כזאת אני מביא את עצמי למצב שדרככם אני מתחיל לראות את הבורא. זה נקרא ללכת למעלה מהדעת שלי. דעת זה מה שאני רואה, שומע, ולמעלה מזה זה אומר שאני מתאר אתכם דרגה אחת יותר למעלה, יותר טוב, יותר נקי, וכן הלאה.

שאלה: איך אני יכול להיות בתפילה על החברים אם אני רואה אותם כגדולים ממני?

עליך להתפלל שאתה תהיה איתם ביחד. אם אתה מתאר אותם כיותר גבוהים ממך, אז עליך להיות בתפילה יחד איתם בדבקות וככה אתה מושך את עצמך. אתה מעלה את הקבוצה מעליך ומושך עם התפילה שלך, את עצמך אליהם. אין לך עוד שום אפשרות אחרת. ושוב אתה מתאר אותם כיותר גבוהים ממך, יותר גבוהים, ושוב באמצעות התפילה מושך את עצמך עד הדרגה שלהם, אתה רוצה להיות עימהם. וככה כל הזמן, כל הזמן אתה מושך את עצמך. זוהי השיטה של ההתעלות, שיטה פשוטה ופרקטית.

שאלה: באיזה עיניים אנחנו רואים עולם אמיתי ולא אמיתי?

העולם האמיתי שאנחנו רואים, אנחנו רואים אותו מתוך האגו שלנו. אבל רוצים לראות אותו לא מתוך ההתפעלות של האגו שלנו, אלא איך שהוא באמת. ולמצב הזה אנחנו מושכים את עצמנו בהדרגה במדרגות, ועל זה אנחנו מדברים. איך אני יכול לבצע את זה? הקבוצה שאיתה אני נמצא, אני בתוכה מנסה לעבד את כל זה, כלומר לראות את הקבוצה כטובה יותר, כגבוהה יותר, ואם אני מממש את זה אז גם את העולם אני אראה הרבה יותר לעומק, אני אראה אותו כשקוף ובו, בהדרגה אני אראה את הבורא כמתגלה בפניי.

שאלה: האם במצב המתוקן כשהעולם מתוקן, למה אנחנו אומרים כל הזמן שהעולם מתדרדר ויורד?

אנחנו מדברים לפי איך שאנחנו רואים. אבל ההידרדרות הזו למעשה נועדה כדי לדחוף אותנו לתיקון, שאני אוכל דרכי לראות את העולם כשלם.

שאלה: במהלך תחילת השיעור ובמהלך הסדנה היתה תחושה כאילו אני מסתכל על עצמי מחוץ לעצמי. אבל כשאני מתבונן על עצמי מבחוץ מיהו המתבונן עלי, האם זה אני שמשיג את המצב הזה, החברה או הבורא, מיהו זה שמשיג את התחושה הזו?

אני אומר את הדברים הכי פשוטים. אני צריך להכווין את עצמי אל הבורא, "אין עוד מלבדו" ואליו עליי לכוון את עצמי. כדי להתכוון אליו יש לי מכשיר דרכו אני יכול לכוון את עצמי. המכשיר זו הקבוצה. אם אני מכוון את הקבוצה בצורה כזאת שהאגו שלי ילך ויקטן בהדרגה ואני אוכל להסתכל לא דרכו אלא דרך תכונת ההשפעה, דרך תכונת הקשר והאהבה, אז אני יכול להגיע להשגת המצב שאני מגלה את הבורא, בזה אנחנו עוסקים. אין משהו אחר. למעשה השיטה מאוד מעשית ומאוד קונקרטית.

אני חייב לכוון את עצמי דרך הקבוצה אל הבורא. הקבוצה במצב האידיאלי שלה מתלבשת על הבורא לגמרי, היא נמצאת איתו בדביקות שלמה. אבל בתפיסה שלי היא בכלל בדרגת אפס, אולי אפילו במינוס. כלומר, בעיניים שלי עלי להעלות את הקבוצה כל פעם יותר למעלה, יותר למעלה, כל חבר וחבר וכולם ביחד. ואז בסופו של דבר אני מעלה את עצמי, את התפיסה שלי, את הדעה שלי, את הראייה שלי לדרגה כזאת שאני מתחיל לראות את הבורא דרך הקבוצה. ולכן נאמר "מאהבת הבריות לאהבת ה'". לא קיימת שיטה אחרת, זה מה שנמצא לפנינו בעולם שלנו, האדם, החברה, האנושות והבורא.

שאלה: איך עדיף להתאמן, לראות כל חבר כגבוה, נעלה יותר, או את כל הקבוצה ככזו?

גם כך וגם כך.

שאלה: אם אני רואה שכולם בעשירייה גבוהים ממני, שכולם שלמים, איך להציע הצעות נכונות לשיפור מה שאנחנו עושים?

אם באמת היית רואה את העשירייה בכל דבר כנעלה יותר ממך, לא היית מסתתר מזה, מתחבא מזה, אלא באמת היית רואה כך את כל העולם דרך העשירייה. אז היית רואה את הבורא, ואז העשירייה הייתה הופכת לפרצוף רוחני, לכלי רוחני. אתה כמלכות והבורא כממלא את כל ט' הספירות הראשונות, ובזה הכול מסתיים, הכול.

שאלה: אם בדעת אני רואה את החברים בחיבור הרבה מעליי, איך לטפס לקראתם, לעברם? מה צריך להיות בתפילה הזאת כדי שהיא לא תהיה תפילה עבור עצמי מתוך פחד להיות מנותק מהעשירייה?

התפילה יכולה להיות גם עבור עצמי. אני מנסה הרי לתקן את עצמי, אני מתפלל עבור עצמי, אבל לפני כן אולי יש לי תפילה לראות את החברים בדרגה גבוהה יותר ממני, ואז אני מתפלל להתעלות לאותה רמה בה אני רואה אותם. כלומר למען הדבקות עימהם אני מעלה אותם מעליי ואז מבקש מהבורא שייתן לי אפשרות להתחבר עם החברים. וכך אני נמשך למעלה, אני מעלה את הקבוצה בעיניי, ואז מושך את עצמי אליהם.

שאלה: אין לי בעיה לראות את החברים כגדולים, דווקא להפך, אני לא ראוי להם והם בלתי מושגים על ידי. איך לראות את עצמי כחלק מהקבוצה כשאני נמצא בירידה והם כאילו מתקדמים?

תיפול על הידיים שלהם. אם אתה בנפילה, תיפול על הידיים שלהם, תהיה כמו תינוק בידיים של האימא. זה הכול, שום דבר מפחיד.

תלמיד: פשוט זה קורה הרבה.

ובצורה כזאת אתה תמשיך לעלות. תבטל עצמך בפני הקבוצה והיא תעלה אותך. באותה מידה שאתה תרגיש את עצמך נמוך מהקבוצה, הבורא יתחיל לתקן אותך.

שאלה: איך לשלב בין השפלות שלי לבין היכולת לתת לחברים?

את נותנת להם את כל הכוח שלך למען ההתקדמות הכללית, ועל אף שאת מרגישה את עצמך כשפלה, אם את חלק מהקבוצה ונדבקת בהם, אז ההשקעה שלך היא גדולה מאוד.

שאלה: יש לי הרגשה שהבעיה שלנו הנשים היא לא שאנחנו רואות את הנשים כיותר נמוכות מאיתנו, אלא שאנחנו לגמרי שונות וזה הרבה יותר גרוע מלראות אותן יותר נמוכות. מה אנחנו יכולות לעשות במצב הזה?

כן, לאישה זה אומנם יותר קל, אבל בכל זאת היא צריכה לעבוד. בשביל האישה הדרך הרוחנית היא במשהו יותר קלה מאשר עבור הגבר.

קטע 4.

"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם", את החברים. "ובשיעור הזה" במידה שהוא מעריך, באותה מידה "הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה", בלי כל עבודה, בלי כל מאמץ, "רק מדבקות החברה בלבד."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם" 1987)

שוב קטע 4.

"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם" 1987)

כלומר, אין לנו שום עבודה קשה לעשות, כלום, רק להתחבר עם הקבוצה, וכל שאר הדברים יגיעו דרך החיבור בינינו. מלמעלה יגיע גילוי הבורא, זה בעצם מה שאנחנו צריכים, אנחנו לא מצפים לשום דבר אחר, ובכלל אין שום דבר. אז יתרחש גילוי הבורא דרך החיבור שלנו, ובצורה כזאת אנחנו נגיע למטרה.

שאלה: האם אפשר להסביר קצת מה זה "חבר"? כי למילה הזו יש הרבה שימושים.

"חבר" מהמילה חיבור, התחברות. מי שאני נמצא עימו בחיבור כלפי מטרת הבריאה הוא נקרא "חבר" ולא אף אחד אחר.

שאלה: מה התיקון שעוברת קבוצת קזחסטן ואיך לראות בתוך התיקון הזה את שלמות הבורא?

אנחנו רואים שהבורא לא עוזב אותנו במנוחה, שבצורה מדויקת הוא מנענע אותנו, רוצה שאנחנו נתעלה בתכונות שלנו מעל עצמנו, מעל עצמנו האגואיסטים, לפחות שנפסיק להעריך את האגו הזה שבו אנחנו נמצאים. אני מאוד מקווה שאנחנו נבין את זה ונתחיל בצורה מסוימת למשוך את עצמנו משם, ומה יהיה הלאה, כבר הכול תלוי בנו, רק בנו. ואם נתחיל להתאמץ, להתפלל, כלומר לבקש מהבורא שינמיך אותי ביחס לקבוצה ויעלה את הקבוצה, אז אני דרך הקבוצה העולה, אוכל לראות את הבורא שעומד מאחוריה.

שאלה: דיברנו על גאווה לפני כמה ימים בשיעור ואמרת, אני גם בן אדם מאוד גאה. אנחנו מדברים עכשיו על גדלות החברים, על כך שצריך לראות אותם כגדולים. אם כך על איזו גאווה בקבוצה מדובר?

גאווה זה מה שלא מאפשר לי לראות את עצמי כיותר קטן מהחברים. התכונה הזו נקראת "גאווה".

תלמידה: איך לעבוד עם הגאווה הזאת בקבוצה אם האדם נמצא הרבה זמן בדרך והוא לא מסוגל להתגבר על התכונה הזאת? היא כביכול לא קשורה לרוחניות.

היא עומדת כנגד הרוחניות. כל התכונות הן ברוחניות, במינוס או בפלוס, אבל חוץ מרוחניות לא קיים כלום. כל תכונה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, אנחנו יכולים לכנות אותה כאנטי רוחנית. היא בכל זאת אנטי, אבל ביחס לרוחניות. כי חוץ מתכונת ההשפעה של הבורא אין כלום. מה שמתבטא זה כנגדו, הכול נמדד כנגד הבורא בלבד. ולכן עלינו לקבוע גבול ברור בין תכונות שהן בעד לבין תכונות שהן נגד, והכול יהיה בסדר.

תעברו היטב על השיעורים האלה שאנחנו לומדים עכשיו, והם יפתחו לכם בצורה ברורה את הדלת לעולם העליון. אני מבין אותך, יש כאן הרבה נשים שעוסקות בזה כבר הרבה מאוד זמן, הרבה מאוד שנים. הכול יהיה בסדר, אתן תראו שהכול מצטבר. בעולם שלנו בכל זאת אין שום דבר, כלום לא שווה, אבל העולם הרוחני יגיע והוא ימלא את הכול.

שאלה: להתחבר ולדבוק בחברים זו כבר עבודה גדולה, מאמץ גדול, ובקטע מס. 4 כתוב "ללא מאמץ", למה הכוונה?

שאני נדבק לקבוצה, כתוב עד כמה שהוא מעריך את החברים כך הוא יכול לקבל מהם השפעה ללא כל עבודה, אלא רק בזכות הדבקות עם הקבוצה. זה מה שנקרא "בלי שום מאמץ". אני לא צריך לעשות מאמץ שאני לא מסוגל, אני צריך לעשות את אותם מאמצים שבהם תלוי היחס שלי לקבוצה. כלומר כל ההתעלות שלנו מתרחשת רק במידת החיבור בינינו בקבוצה, והחיבור תלוי בגדלות הקבוצה.

שאלה: האם אפשר לומר שבמידה בה אנחנו יכולים להעריך את החברים, באותה מידה קל יותר?

בוודאי. במידת ההערכה, ההכנעה שלך כלפיי החברים, במידת הקשר עם החברים, באותה מידה אני נכנס לעולם הרוחני, לתכונה הרוחנית, כי עליי לבטל את האגואיזם שלי, עליי לקשור אותם אליי. באותה מידה אני הופך להיות דומה לבורא והכול נפתח מולי, וכך זה בכל מדרגה. כך עלינו לעבוד על עצמנו, קשר עם הקבוצה, קשר עם הבורא, כי הקשר עם הקבוצה זה בניית הכלי, והקשר עם הבורא זה המילוי של אותו כלי עם האור, ומתקדמים למדרגה הבאה באותו אופן, קשר עם הקבוצה, קשר עם הבורא, מתקדמים, וכן הלאה.

שאלה: במידה שאנחנו רואים את החברים גדולים מאיתנו זה סבל לאגו שלנו. האם העבודה היא בכך שאנחנו צריכים להמשיך עוד ועוד כדי שהכאב הזה של האגו ילך ויגבר כל עוד לא נגלה את הבורא?

עליך להרגיל את עצמך למחשבה שזה לא יעורר בך סבל, אלא להיפך, הודיה לבורא על זה שהוא עשה לך את זה, על זה שאתה בעצמך יכול לעשות את זה, לבקש ממנו, על כך שיש לפנייך מדרגה ישירה שדרכה אתה יכול לעלות. באותה מידה שאתה מתקרב לקבוצה אתה מתקרב לבורא. אתה יכול להתקרב אליהם במידה שאתה מנמיך את עצמך, אז עלייך לבקש מהבורא שיעלה את החשיבות שלהם בעינך ואז זה כבר לא יהיה קשה.

שאלה: איך נלמד להבחין בין תכונות החבר הטובות שמשרתות את טובת הבורא ובין התכונות שלא פועלות לטובת הבורא?

כל התכונות שאיתן אתה יכול להתחבר לחברים שלך הן כולן לתועלת הבורא וכולן תכונות רוחניות. כל היתר לא.

שאלה: איך אני יכול להרגיש שיש בורא מאחורי הקבוצה?

כשאתה תשיג את החיבור עם הקבוצה אתה תראה שמאחורי הקבוצה עומד הבורא. זה קורה באופן אוטומטי, כי את הבורא עצמו אתה לא יכול לראות, אתה יכול לראות אותו כמלובש בקבוצה ולכן כשאתה מתחבר עם הקבוצה אתה תגלה ששם נמצא הבורא. ומחוץ לקבוצה אתה אף פעם לא תראה אותו, את האור העליון אתה יכול לגלות רק בתוך הכלי.

שאלה: האם כדי לגלות את הבורא מספיק חיבור רק עם חלק מהחברים או נדרש חיבור מלא של כל העשירייה?

עם כל החברים שהם יכולים להשתתף אתכם. לא משנה, גם עם חצי עשירייה, העיקר שאתם תשתוקקו ותממשו ביחד את התנאים לגילוי הבורא, וכל היתר יצטרפו כשיוכלו.

שאלה: האם דבקות בחברה זה כבר לא נחשב לעבודה?

וודאי שזה כבר נחשב לעבודה רוחנית. בניית הכלי נחשבת עבודה רוחנית.

שאלה: בקטע מספר 2 נאמר שהוא "לומד ממעשיהם". מה זה אומר ללמוד ממעשיהם, האם מדובר במעשים רוחניים?

האדם רוצה ללמוד מהחברים שלו את הפעולות ומחשיב את הפעולות שלהם כרוחניות. ולכן, אם כך הוא מעריך אותם ומנסה להידמות להם, אז הוא מתקן את עצמו ובעצמו הופך להיות רוחני.

שאלה: ואם העשירייה לא כל כך פעילה, יש מעט פעולות פיזיות, ואני כל הזמן מנסה להיות בהתגברות כדי לראות את מה שמראה לי הבורא, האם בכל זאת אני צריכה ליזום דיון בעשירייה, לעלות את החשיבות של הפעולות?

וודאי שצריך את כל זה. כמה אני יכול לדבר על זה? האם אתן חוזרות על השיעור? אני לא יודע. היום לא אמרתי שום דבר חדש ובכל זאת אני שומע את אותן שאלות. לפחות תשמעו שוב את השאלות והתשובות אחרי השיעורים שלנו, כי אנשים שואלים שאלות טובות.

קטע מס. 5

"כשהם אגודים ודבוקים יחד באחדות גמור, אז לאחד יחשבו ושורה עליהם הקב"ה, שהוא אחד. אבל כשחלילה חלק לבם ונפרדים זה מזה, אי אפשר להם להיות דבוקים באחד, ואין ה' שורה עליהם." זה ברור, וודאי, אין כאן שום דבר חדש.

("דגל מחנה אפרים". פרשת ואתחנן)

"זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים - על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אַמת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו".

לכן," כותב בעל הסולם, "פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשור לבכם בלב אחד ממש."

(בעל הסולם. אגרת מ"ז)

כלומר לעשות בינינו חיבור כזה שהרגשות שלנו, המחשבות שלנו, המטרות, הכל ביחד ישלים אחד את השני. הכול שונה, כל הרגשות, המחשבות, הפעולות, אבל הן ישלימו אחת את השנייה עד כדי להיות לב אחד, מחשבה אחת שתכלול בתוכה את הכל, והמצב הזה ייקרא "אדם", הדומה לבורא.

שאלה: לפי איזה סימנים אני יכולה לראות את השפעת הקבוצה עליי?

על פי אותם סימנים שאיתם את רוצה לכופף את הראש שלך ולקבל רק את מה שהן חושבות, את מה שהן רוצות, ולהתנהל רק על פי זה.

שאלה: היום דיברנו על כך שצריך לראות את מעלות החברה, אבל מה לעשות אם רואים חסרונות ואין שום תגובה פנימית על החסרונות האלה? האם זה אדישות, מוות רוחני?

את צריכה לכתוב לפנייך על כל הקירות, בכל מקום סביבך, שהדבר החשוב ביותר בחייך זה להגיע להערכת הקבוצה ולהרגיש, ביחס אליהן, כתינוקת קטנה שלא סיימה את התפתחותה, זה המצב הנכון ביותר.

שאלה: האם כדי לראות אם אנחנו באמת מחוברות בינינו אנחנו צריכות לשאול את עצמנו האם אנחנו מוכנות לשים את הלב שלנו בידיים של החברות, זה מה שצריך לקרות?

כן. אם אנחנו משיגים מצב כזה אז כמובן שזה כבר התיקון הנעלה ביותר.

שאלה: האם האגו הוא האויב שלנו שכל הזמן מפריע לנו, או שזה חבר שעוזר לנו לבנות את הסולם עליו אנחנו עולים לבורא?

נכון מאוד, האגואיזם מראה לנו עד כמה אנחנו הפוכים מהבורא ובזה הוא עוזר לנו מאוד.

שאלה: איך בלראות את העשירייה גדולה וברצון שלי להתאחד עמהן אני לא נופלת לתוך האגו שלי וחושבת גם את עצמי לגדולה?

חוץ ממני כולם גדולים, ובאותה המידה שבה אני מבטל את עצמי ביחס אליהם, מקבל על עצמי את המחשבות שלהם, את התפיסות שלהם, את היחסים ביניהם, באותה המידה אני נמשך אליהם ונכנס לתכונת הערבות. בצורה כזו אני מתקדם אל המטרה.

כלומר, אני חייב להציג את עצמי בקבוצה כמו טיפת זרע בתוך רחם, ובכל פעם, כל הזמן להתפתח. אבל הזרע הזה יכול להתפתח ברחם רק באותה המידה שבה הוא יבנה את הרחם הזה סביבו. כך עלינו לגדול, לגדל את עצמנו ברוחניות.

שאלה: האם כל ביטול בפני החברים שווה לעלייה בדרגה אל הבורא?

כן.

תלמידה: הזכרת דוגמה לאינטגרל. איך אנחנו יכולות על ידי זה שאנחנו מתבטלות אחת בפני השנייה להיות האינטגרל הזה ולהתחבר?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו כך שמאפס ועד אין סוף כולנו נהיה מחוברים בלי תלות באף נסיבות חיצוניות ובאף תנאים חיצוניים.

שאלה: כשאני מגלה שהאגו שלי לא נותן לי להתבטל בפני העשירייה ולראות אותן גדולות ממני, איך העשירייה יכולה לעזור לי בזה?

היא כבר עוזרת לכם בזה שהיא מראה לכם עד כמה אתם אגואיסטים, ומכאן ואילך אתם יכולים רק לבטל את עצמכם בפניהם ולהתפלל שגם הקבוצה וגם הבורא יעזרו לכם.

שאלה: אם הבורא מתלבש בכוונה על מנת להשפיע לו ולכל האנשים שנמצאים בי, וזו עדיין לא כוונה של כל הקבוצה אלא רק אישית שלי, האם אקבל את האור לפני כולם, ואיך לעשות כך שאני בזה לא אזיק לעצמי ולאחרים?

תתחלקו עם כולם ואז בטוח תקבלו את המצב האופטימלי ביותר שלכם ושל כולם בקבוצה.

שאלה: מה מקדם את החברות שלי בעשירייה בצורה הטובה ביותר, האם העבודה הפנימית שלי על הביטול שלי, או איזשהן פעולות ספציפיות בעשירייה?

ביטול בעשירייה זו פעולה קונקרטית.

שאלה: אם אדם עושה מאמץ כדי להעלות את חשיבות הדרך שלנו והחיבור, האם זה נעשה עבורו יותר קשה להתחבר ולהתקרב אל הקבוצה ואל העשירייה? מה לעשות כדי שגם החשיבות שלה תעלה?

להתפלל, לבקש לפעול יחד. אין לנו שום דבר אחר. למעשה, הכול כאן מאוד פשוט. ככל שאנחנו מתקדמים כך השיטה הופכת לפשוטה יותר. למעשה, מה אנחנו צריכים? רק חיבור בינינו שבו אנחנו מגלים את הבורא. אין שום דבר פשוט מזה למעשה.

לבצע את זה, זה לא פשוט, כי צריך לבצע את זה בניגוד לאגו שלנו. אבל ככלל, אין שום דבר בשיטה עצמה יותר פרקטי מזה. כך גם נאמר, שהבורא עשה את הכול מאוד פשוט והאנשים עשו חשבונות רבים, סבבו את הכול - "הבורא עשה אדם ישר והם עשו חשבונות רבים". ²

שאלה: איך להחזיק את האיזון בין האגו לבין חשיבות החברים, גדלות החברים?

כך צריך להחזיק, בדיוק כפי שאת אומרת. שכל האגואיזם לאט לאט בהדרגתיות יתחיל לעבוד בכיוון החיבור, בכיוון הבורא.

שאלה: מייעצים לנו לצאת מכל העסקים המדומים, ולעומת זאת להמציא המצאות נכונות. איך זה הולך ביחד?

תתייעץ עם יתר החברים שלך ואתה תראה איך אתה פותר את זה. אני חושב שאין יותר מה לפנות אלי לפתרון בעיות. נתתי לכם את המפתחות לפתרון כל הבעיות.

שאלה: הקשר בינינו בעשירייה "כאיש אחד בלב אחד", האם זאת תכונת הבורא להיות אחד?

כן, בדיוק כך.

תלמידה: אני מרגישה את גדלות הבורא ואז אני פונה אליו עם החסרונות של החברות. האם זה הדבקות בקבוצה או שזה דבקות בבורא, ואילו כלפי הקבוצה אני עושה דברים נוספים?

אם את נדבקת בקבוצה, מרגישה מה היא רוצה ועם הרצון הזה את פונה אל הבורא, זה הכול, זו פעולה מוגמרת, שלימה.

שאלה: מה הקשר בין ההתקדמות שלנו בחיבור בעשירייה לחיבור שלנו לכלי העולמי? איך אנחנו מתקדמים יחד?

כחלק פנימי וכחלק חיצוני של הכלי - גלגלתא עיניים ואח"פ. גלגלתא עיניים מורכבות בתוכן גם מגלגלתא עיניים ואח"פ וגם אח"פ מורכב בתוכו מגלגלתא עיניים ואח"פ. ככה אנחנו מתקדמים.

שאלה: אני והחברות שלי בעשירייה מרגישות שהכנס הזה שונה, הוא מיוחד, מרגישים את הלבבות. האם המצב שהכנס עובר דרך השפה הרוסית השפיע על ההרגשה הזאת?

כן, דווקא הודות לכך שהכנס עובר בשפה הרוסית הוא יותר רגשי.

שאלה: איך מתמודדים נכון עם כעס בתוך העשירייה, כעס של חברה על חברות אחרות? אמנם זה מרגיש כמו מתנה, יש מול מה לעבוד, אבל האם זאת הדרך היחידה, ואיך עובדים נכון עם כעס מתמשך?

אני חושב שהבעיה עם הכעס היא בעיה עם האגואיזם הכי מהותי שאנחנו לא יכולים לעכב, ששולט בנו. תשתדלו בכל זאת לעבוד על זה. כעס זה ביטוי של האגואיזם הקיצוני ביותר.

שאלה: כדי שנוכל להפעיל את כל הכלים שלנו ולא לפספס את היומיים שיש עוד לפנינו, מה אתה מצפה מאתנו?

למה אני יכול לצפות מכם? לא פעם אמרתי מה הייתי רוצה לראות מכם. מכאן ואילך תחליטו בעצמכם ותספרו לי. כך אני אענה בשאלה על השאלה שלכן.

שאלה: רצינו לברר מה זה אהבה רוחנית?

אהבה רוחנית זה הקשר הנעלה ביותר בין בני אדם, או בין בני אדם לבין הבורא שיכול להתקיים רק בדרגה שבה אין אף מחשבות או מעשים שמופנים לטובת עצמנו, אלא רק לטובת הבורא, אהבה מלאה, מוחלטת.

שאלה: לפי מה שקורה היום בקזחסטן האם כדאי לנו לעשות אירוע מיוחד לתמיכה בחברים?

אני חושב שאין צורך מכיוון שהאויבים שלנו יכולים להפוך את זה לכל צד ולכל כיוון, ולכן אנחנו צריכים להישאר ניטראליים. אם החברים שלנו מקזחסטן יגיעו אלינו אנחנו נקבל אותם בשמחה. אבל מרחוק להגיד משהו, או להעביר להם משהו ולהיות באיזה קשר, צריך להיזהר מאוד לא להזיק להם.

לכן אל תעשו תנועות חדות לכיוונם. בצורה בלתי תלויה, אדישה, תדאגו שהקשר הזה יתקיים איתם. אני לא יודע במה עוד אפשר לעזור, כמובן להתפלל שהכול יעבור מהר ובטוב. זו רפובליקה טובה, עם טוב, אנחנו צריכים לעשות כך שיהיה להם טוב ושהם יוכלו לחזור מהר לקו התיקון, למסילה.

שאלה: נראה כל כך פשוט לראות את החברים מעל עצמי, אבל למה למישהו זה מצליח בצורה יותר קלה ולמישהו אחר לא?

זה לא קשה כל כך כמו שקשה להתחיל לשמוע את זה. יש אנשים שכביכול שמעו את זה, אבל הם לא באמת שומעים, זה עוד לא נכנס אליהם. מרגע שהמילים עושות את הדרך מהאוזן עד למרכז המוח ומשם ללב, ומהלב שוב אל המוח יכול לקחת כמה שנים, אפילו עשרות שנים, לאנושות זה לוקח אלפי שנים.

זאת הבעיה, אנחנו לא שומעים, כלומר אנחנו שומעים את המילים, אבל הן לא מגיעות אלינו, הן לא חודרות לתוכנו, אנחנו לא מבינים אותן, אנחנו לא קולטים את המשמעות הפנימית שלהן. אנחנו לא יכולים לקשור בין תיקון העולם לבין היחס שלנו לקבוצה.

אני אומר קבוצה, אבל אני מתכוון לכל האנושות. אנחנו לא יכולים לקבל את זה שהיחס שלי לקבוצה, שהתיקון שלי כלפי החברים, מתקן את העולם, מתקן אותי ומגלה את הבורא בי. אני לא יכול לשמוע את זה, אני לא מסוגל להסכים עם זה, אפילו אם אני מקשיב ומהנהן עם הראש, כל זה לאחר מכן ממני והלאה.

לכן הכרחי שנגיע לערבות דווקא בזה כדי שכולם בקבוצה ישתדלו לעבוד על ספיגת המושג של התקרבות, של ואהבת לרעך, וכן הלאה.

שאלה: נראה שכל המאמצים שלי לעשות פעולות נכונות הם לא מעשים שלי, אלא תוצאה של השפעת הקבוצה עלי. איך עלי להידבק בקבוצה אם אני לא מרגיש את ההשפעה שלהם?

תדבק כמה שאתה יכול מבחוץ, אין מוצא אחר. תתחיל לעבוד על זה כל הזמן ואז תראה שפתאום תגלה את עצמך כדבוק.

שאלה: רב שואל הרבה פעמים שאלות בסדנה על חשיבות תיקון היחס בין חברים, על דאגה לחברים, ואנחנו הולכים לאיבוד כי לא מבינים איך נמדוד את הרגשות של המצבים המשתנים. מה המטרה של השאלות האלה, ואיך עלינו לגשת נכון עם העבודה לשאלות?

טוב שאתם מתרגשים מזה ומרגישים שאתם לא מבינים את השאלות ואין לכם תשבות. נמשיך כך, בינתיים התחושות האמיתיות לא הגיעו אליכם.

שאלה: למה בכנס הזה יש כאלה קפיצות במצבים, רגשות טובים ורגשות רעים?

הגענו למצב שבו אנחנו מתחילים להתאסף בכלי אחד גדול ועוצמתי שיכול לאגור בתוכו אנרגיה כזו שהבורא יתגלה בלבבות שלנו, אנחנו כבר מתקרבים למצב הזה. הכנס הזה מיוחד, הוא לא פורמאלי, הוא פנימי יותר, הוא כבר מאסף.

שאלה: האם אני לא משפיל את החברים אם אבקש תיקון עבורם?

לא, בשום פנים ואופן כיוון שאף אחד מאיתנו אינו יכול לבקש בשביל עצמו, בשום פנים ואופן בשום דרך זה לא יצליח, זה רק דוחה את האדם המתפלל על עצמו מהבורא. מי שמבקש בעבור אחרים הוא מקבל תחילה, הוא זוכה תחילה. אנחנו קראנו את זה, למדנו את זה "המתפלל בעד חברו זוכה תחילה".

שאלה: כשאני רואה את החברים לא מחוברים איך להגדיל אותם רק דרך משחק תפילה ביטול או שיש עוד אמצעים?

ברגע שאני רואה את החברים מקולקלים אני צריך להיבעט מהתכונות שבי שרואות את החברים מקולקלים. ומיד כתוצאה מזה לבקש מהבורא שיתקן אותי. לא כדי לתקן את עצמי. אלא כדי שבתכונות המתוקנות שלי אוכל לראות את החבר מתוקן. על כך כואב לי.

שאלה: אם אני מגלה שהחברים מזלזלים במסגרת המומלצת ומטיילים בזמן השיעור. איך להתייחס לזה?

אי אפשר לעבוד עם זה בשום דרך מה לעשות. לצערי הם לא משתתפים בפעילות יחד עם הקבוצה בעבודה המשותפת שלנו. מה אפשר לעשות עם זה. כמובן שזה לא טוב. כמובן שזה מחליש את הקבוצה ודוחה אותם מהקבוצה, זה לוקח אותם בסחף עם זרם הנהר הצידה ומי יודע מתי הם שוב יחזרו אלינו. אבל הם בינתיים לא מרגישים את זה.

שאלה: התחושה שיש לנו בכנס הזה זו תחושה של התמוססות ברצון אחד, אנחנו מרגישות כנקודה אחת בשונה מכנסים אחרים שהרגשנו שאנחנו רוצים להתקדם ולהגיע. על מה זה מורה לנו?

זה מראה לנו שאנחנו כבר נמצאים במצב הנכון ושאנחנו צריכים רק להגדיל אותו. גם אני מרגיש כך ואני מאוד שמח על הכנס הזה.

שאלה: האם כבר עברנו בכלי העולמי את השלב של "מה ששנוא אל תעשה לחברך" או שאנחנו בו זמנית בשני השלבים גם באהבה גם בשנאה?

אני חושב שלפחות ביררנו מה נוגע לשנאה, לכל אחד מאיתנו ברור פחות או יותר שאין מקום או לא צריך להיות מקום לשנאה בינינו. והלאה נחשוב על אהבה.

שאלה: הרצון להתחבר באמת גרם לנו להגיע לפה יחד. והנשים מעלות תפילה כל כך חזקה שגם הלב יגיב וגם המוח יקבל את זה. מה אפשר לעשות כדי להגיע לתפילה כזאת?

אתן צריכות לחבק באופן מחשבתי את כל בני ברוך ממש לאסוף את כל בני ברוך בחיבוק שלכן, ושלכולנו יהיה מזה חם ונעים, שיהיה קל על הלב ונעים בפנים. זה מה שצריך להיות לנו זו התחושה שאנחנו צריכים להרגיש מהחיבוק שלכן ובמצב כזה נוכל להתקדם. אתן תוכלו לעשות את זה.

שאלה: איך אני יודעת אם אני עושה מספיק השתדלות לחיבור בעשירייה?

איך אני יכול להיות בטוח שאני עושה את כל מה שאני יכול לעשות נכון לרגע זה בשביל העשירייה, להתכלל בה, ולכלול אותה בתוכי, כך שלא יהיו שום פערים, שום מרחקים, שום מחשבות שלא יסתכמו, לא יסתגרו, לא איזה רצון או קשר שלא נסגר, שהתקשורת בינינו תהיה שלמה. פנים בפנים. ואז המצב הזה בהעדר מרחקים בינינו, שם נגלה את הבורא. כמה מוזר שזה לא יהיה, כי אין לו מקום, הוא לא זקוק למקום, ואז אנחנו נגלה אותו.

שאלה: פרקטית לא ניתן להגיע להרגיש את גדלות החברות, תמיד יש אלמנטים של ביקורת האם רק התפילה יכולה לעזור, והאם התפילה הזאת לא תהיה למען עצמי?

זו בעיה גדולה, שאני מרגישה שאני לא יכולה להעריך את גדלות החברות או לפחות אני יכולה לחשוב שהחברים גדולים ממני, טובים ממני. בכך אין בעיות רבות כיוון שלמעשה, זה לא כל כך קשה, לתאר לעצמנו שאנשים אחרים טובים ממני. למעשה הם באמת טובים ממני. אין לאף אחד שום מחשבות מקולקלות, מחשבות זרות, מעשים כמו שלי, רעים, חשבונות נוראיים כמו שיש לי.

אני זוכר איך רב"ש היה אומר, "עכשיו אתה סמרטוט כמוני". אתם יודעים איזה תענוג היה לשמוע ממנו כמו נחמה גדולה ביותר, הערכה גדולה. ככל שמתקדמים, כך אנחנו מרגישים שאנחנו מקולקלים יותר. ובאמת זה כך, איך אנחנו עוד יכולים למדוד את עצמנו, רק ביחס לאגואיזם. כך תתקדמו קדימה ותגלו בתוככם את כל השפלות, את כל הנבזיות, את כל האכזריות, את כל הגועל של הטבע שלכם, והבורא יעזור לכם בזה.

שאלה: אם כל העבודה בגילוי הבורא נמצאת בקבוצה בעשירייה, אז למה הבורא ברא את כל העולם החיצון ואיך עלינו להתייחס אליו?

אנחנו צריכים לצרף לעצמנו את כל העולם החיצוני את כולו ואנחנו נעשה את זה, קודם כל אנחנו נתקרב בינינו, וכך אנחנו נתקרב אליו ואז נמשוך אותו אלינו.

(סוף השיעור)

---

1. יכולים להשיג ע"י דיבוק חברים, תכונות חדשות, שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'. וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים.

   (הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)↩

2. "אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים (קהלת ז' כ"ט)↩