שיעור בוקר 06.01.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 30, מאמר: "תורת הקבלה ומהותה"

קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם", מאמר "תורת הקבלה ומהותה", בעמוד 30, כותרת "יתרון פירושי על פירושים קודמים".

יתרון פירושי על פירושים קודמים

"אפשר להעזר לפרש ענינים מחכמת הקבלה, על-פי חכמות חיצוניות, היות שחכמת הקבלה היא השורש לכל, וכולם כלולים בה. יש שנעזרו מאנטומיה עד"ה "מבשרי אחזה אלוקי", ויש שנעזרו מחכמת הפילוסופיה, והאחרונים השתמשו ביותר בחכמת הפסיכולוגיה." אנחנו רואים שאנחנו משתמשים בזה. מאנטומיה אנחנו לוקחים ראש, תוך, סוף, כל מיני חלקים, כל מיני איברים, משתמשים בזה כדי להסביר על חלקי הנשמה, כי הגוף הוא העתקה מהנשמה. גם בפילוסופיה, את כל המונחים שיש לנו בחכמת הקבלה אנחנו יכולים איכשהו להעביר בשפה פילוסופית. ויכול להיות גם בזואולוגיה, ביולוגיה, מה שלא ניקח, תמיד מפני שיש שורש לכל דבר, וחכמת הקבלה מדברת על השורש, אז כדי להסביר את השורש אנחנו צריכים את שפת הענפים. "אבל כל אלה אינם נבחנים לפירוש אמיתי, משום שאינם מפרשים כלום בחכמת הקבלה גופה, אלא רק מראים לנו איך יתר החכמות כלולים בה, ולכן המעיינים לא יכולים להסתייע ממקום אחד למקום אחר.. ... ... .. אף-על-פי שחכמת עבודת ה' היא החכמה הקרובה יותר, לחכמת הקבלה, מכל החכמות החיצוניות. ואין צריך לומר, שאי אפשר להסתייע כלום מהפירושים על פי חכמת האנטומיה, או על פי פילוסופיה - ועל כן אמרתי, שאני המפרש הראשון - על פי שורש וענף, וקודם ונמשך. ולכן אם יבין אדם מתוך פירושי איזה עניין, הוא יכול להיות בטוח שבכל מקום שימצא אותו העניין בזוהר ובתיקונים, יוכל להסתייע, כמו בפירושים על הנגלה שאפשר להסתייע ממקום אחד לכל המקומות.

וסגנון פירושים על-פי חכמות חיצוניות הוא ביטול זמן, כי אינה אומרת יותר מבחינת עדות מאמיתיות האחד על השני, והנה חכמה חיצונית, אינה צריכה לעדות, כי ההשגחה הכינה חמשה חושים לעדותה, ובקבלה: (על כל פנים) צריכים להבין טענת הבעל דבר, בטרם שמביאים עדים על הטענה."

שאלה: למה הכוונה "ולכן אם יבין אדם מתוך פירושי איזה עניין, הוא יכול להיות בטוח שבכל מקום שימצא אותו העניין בזוהר ובתיקונים, יוכל להסתייע"? מה זה נקרא "יבין אדם מתוך פירושי איזה עניין"?

כי מה שהוא עושה, הוא לא נותן לך תמונה חלקית, הוא לא נותן לך את זה בצורה שהיא מנותקת מהמציאות הרוחנית. הוא נותן לך הסבר במקום הנכון ברוחניות שקושר את זה לרצון לקבל, מסך, עביות שבמסך, כוח התגברות שבמסך, בהתאם לזה דרגת האור שנתפסת במסך, זאת אומרת מידת ההשתוות עם האור אין סוף שזה הבורא, וזה קובע את דרגת הנברא.

הוא נותן לך את כל הדברים האלה בצורה מאוד ברורה, מדויקת, כך שאחרי זה אתה בעצם לא צריך שום שפה כדי לדייק את הדברים. אתה לפעמים צריך את הדברים האחרים כדי להסביר לאחרים, אבל אם אתה לומד אותם כמו שהם אצל בעל הסולם, אתה בעצם לא זקוק לשום סיוע מאף שפה, מאף סגנון.

תלמיד: אתה מתכוון שאם אדם משיג השגה רוחנית אפילו במדרגה הראשונה, הוא כבר יכול מכאן להמשיך?

יחד עם השפה שלו הוא כבר לא זקוק יותר לכלום. ולפני זה צריכים לסייע לו. כמו לילדים, עד שאנחנו מקדמים אותם והם מבינים דבר מתוך דבר.

שאלה: למה הוא אומר שהוא "המפרש הראשון - על פי שורש וענף, וקודם ונמשך"?

תמצא לי לפניו מישהו שבצורה עקבית פירש לך את כל חכמת הקבלה מתחילתה ועד סופה בכל ההשתלשלות ובכל צורות העלייה. אין. אנחנו מדברים על שפת הקבלה, אנחנו מדברים על תורת הקבלה. לא מדברים על השגת האדם בה, כי את זה אי אפשר להכניס לכאן, אלא איך הוא מתאר לנו את המערכת.

תלמיד: רק בעל הסולם משתמש בשפת הספירות? מה עם האר"י?

לא. השתמשו בשפת הספירות בעבר. אברהם אבינו כתב על זה.

תלמיד: מה זה אומר שרק הוא השתמש בשורש וענף?

שורש וענף זה לא שפת הספירות.

תלמיד: אז מה זה?

שורש וענף זה שהוא נותן לך את כל ההשתלשלות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, קושר לך כל הדברים האלה, נותן לך מערכת ואיך היא פועלת, סיבות, תוצאות, הכול. לא משאיר לך שם שום דבר שנשאר כביכול מחוצה למערכת.

תלמיד: בעל הסולם בעצמו לוקח את כתבי האר"י ואומר שהוא לא הוסיף עליהם דבר.

כן. נכון. הוא לא הוסיף שום דבר חוץ מזה שפתח לנו את חכמת הקבלה בצורה כזאת שאנחנו כן יכולים להבין אותה בצורת קודם ונמשך כמו שהוא כותב.

שאלה: למה הוא קורא לחכמת עבודת ה' חכמה חיצונית? אני שמעתי כמה פעמים שבשעה הראשונה אנחנו לומדים עבודת ה'.

אנחנו לומדים גישה לעבודת ה'.

תלמיד: אז למה הוא אומר, "אף-על-פי שחכמת עבודת ה' היא החכמה הקרובה יותר, לחכמת הקבלה, מכל החכמות החיצוניות"?

כי עבודת ה' זה נקרא איך האדם יכול להשתלב בכל המערכת. וחכמת הקבלה זה לא שייך. חכמת הקבלה מדברת על המערכת שכביכול היא בעצמה. אתה מתערב בה, מתערב, אז מסבירים איך אתה יכול להתערב ואיך היא מגיבה. אבל זו מערכת.

זה כמו האוטו שבא עם מדריך, עם הוראה כשאתה מקבל אותו. איך לנהוג, מאיפה ומה שם צריכים לשנות, זה נקרא חכמת הקבלה. איך האוטו בנוי זה חכמת הקבלה. איך אתה יכול לנהוג עם האוטו, איך אתה תלמד איך לנהוג וכן הלאה, זה לא שייך לחכמת הקבלה, זה נקרא עבודת ה'. אלה שני דברים שונים, מערכת ואיך אתה נכלל בתוך המערכת.

תלמיד: כשאנחנו בבוקר קוראים מאמרי רב"ש, אנחנו קוראים מאמרים על חכמת הקבלה או עבודת ה'?

שם יכול להיות גם זה וגם זה. אבל בדרך כלל זה על עבודת ה'. אבל יכול להיות שהוא מסביר לך על המערכת עצמה.

תלמיד: מה יותר מועיל לנו להתפתחות הרוחנית?

אין מועיל ואין לא מועיל. צריכים גם את זה וגם את זה. איפה שהוא אומר על עבודת ה', אנחנו צריכים לעשות את זה. איפה שהוא אומר על לימוד חכמת הקבלה, אנחנו צריכים ללמוד כדי לעורר את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אפשר לעורר את המאור המחזיר למוטב מהכתבים שמדברים על עבודת ה'?

גם אפשר.

סגנון פירושים ע"פ חכמות חיצוניות

"ובזה מקור טעותו של הרב שם טוב, שפירש את המורה נבוכים על-פי חכמת הקבלה, והוא לא ידע, או עשה עצמו כלא יודע, שאפשר לפרש גם את חכמת הרפואה, או כל חכמה אחרת, על-פי חכמת הקבלה, לא פחות מאשר את חכמת הפילוסופיה. להיות שכל החכמות כלולים בה, ובחותמה נחתמו. אמנם ודאי, שהמורה נבוכים לא התכוון כלל למה שפירש השם טוב ז"ל, והוא לא ראה איך... בספר יצירה פירש הקבלה, על-פי הפילוסופיה. וכבר הוכחתי שסגנון פירושים אלו, אינם אלא ביטול זמן, כי חכמות חיצוניות אינם צריכים עדות, וחכמת הקבלה בטרם התפרשו דבריה, אין טעם להביא לה עדים, על אמיתיות דבריה. בדומה לתובע, שבטרם הספיק לברר טענותיו, מביא עדים לאמת דבריו (פרט לספרים העוסקים בעבדות ה' כי חכמת עבדות ה' צריכה באמת עדים על אמיתותה והצלחתה, ויש להסתייע ממקום חכמת האמת). אמנם כל החיבורים הנמצאים בסגנון זה אינם ח"ו לבטלה, כי לאחר שנבין היטב ביאור החכמה על-פי עצמה, נוכל להסתייע הרבה בעניין ההקש, איך כל החכמות נכללים בה, וגם האופנים איך לבקשם וכו' וכו'."

זה אם נצטרך. בכל זאת אין לנו מה לעשות, יש לנו כמה ספרים שבהם אנחנו צריכים לעבוד וזהו.

סוד השגת החכמה

"שלוש סדרים יש בחכמת האמת ואלו הם:

א. בחינת המקוריות שבחכמה, והיא אינה צריכה לשום עזר אנושי, כי כולה מתנת אלוקים היא, ובחלקה לא יתערב זר.

ב. ההבנה שבמקורות האלו שהשיג ממרומים, בדומה לאדם שהעולם ומלואו ערוך לפניו, עם כל זה הוא צריך לשקוד הרבה, להבין את העולם הזה, אף-על-פי שרואה הכל בעיניו, יש פתאים ויש חכמים. ההבנה הזאת נקראת חכמת האמת, שאדם הראשון, היה הראשון, למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו. וסדר ידיעות אלו, אינם נמסרים, אלא מפה אל פה. גם נוהג בהם סדר של התפתחות, שכל אחד יכול להוסיף על חברו, או ח"ו לסגת אחורנית (מה שאין כן בבחינה הראשונה, כולם מקבלים באופן שוה, מבלי להוסיף, ומבלי לגרוע, בדומה לאדם, בהבנת המציאות שבעולם הזה, אשר בראיתה הכל שוים, מה שאין כן בהבנתה, יש המתפתחים והולכים דור דור, ויש נסוגים לאחור). וסדר מסירתה, מכונה לפעמים, מסירת שם המפורש, והיא נמסרת בתנאים רבים - אבל רק בעל-פה, ולא בכתב.

ג. הוא סדר שבכתב, והוא עניין חדש לגמרי. כי מלבד שנמצא בו הרחבה יתירה להתפתחות החכמה, אשר כל אחד מוריש בסגולתה כל הרחבת השגותיו, לדורות הבאים אחריו, הנה עוד נמצא בה, סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף-על-פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה ומאורות העליונים מתקרבים אליו - ולסדר הזה, יש ארבע שפות כמ"ש לעיל, ושפת הקבלה עולה על כולם, כנ"ל עש"ה."

סדר מסירת החכמה

"הדרך המוצלחת ביותר למשתוקק ללמוד את החכמה, הוא לחפש חכם מקובל אמיתי, ולציית לו ככל אשר ישים עליו, עד שיזכה להבין את החכמה מדעתו, דהיינו הבחינה הראשונה, ואחר כך יזכה למסירתה בעל-פה, שהיא בחינה השניה. ואחר כך לההבנה שבכתב, שהיא הבחינה השלישית. כי אז יירש כל החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, וישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה, ולהתפתחות.

אמנם במציאות קיימת דרך שניה, כאשר מרוב השתוקקותו הגדולה, יפתחו עליו מראות השמים, וישיג בעצמו כל המקוריות, שהיא הבחינה הראשונה, ואחר כך הוא מחוייב אמנם לטרוח ולהתיגע הרבה, עד שמוצא רב חכם שיוכל להכפף, ולשמוע לו ולקבל החכמה בבחינת המסירה פנים אל פנים, שהיא הבחינה השניה, ואחר כך לבחינה השלישית. ומתוך שאינו נסמך לחכם מקובל מתחילתו, באים לו ההשגות ביגיעה גדולה התופסים זמן רב, ונשאר לו זמן מועט להתפתח בה, או יקרה לפעמים, שהשכל יבוא לאחר הזמן, כמ"ש "וימותו ולא בחכמה", והם צ"ט אחוזים, אשר נקראים אצלינו "עיילי ולא נפקי", ודומים לפתאים והבורים שבעולם הזה, שרואים עולם ערוך בעיניהם ואינם מבינים אותו ולא כלום, חוץ מלחמם שבפיהם.

אמנם גם בדרך הראשון לא כולם מצליחים, כי מרביתם, אחר שזכו להשגה, זחה דעתם עליהם, ואינם יכולים להכפף למשמעת רבם כפי הצורך, כי אינם ראויים למסירת החכמה, ובמקרה זה מוכרח החכם להסתיר את גופי החכמה מהם, "וימותו ולא בחכמה", "עיילי ולא נפקי" - וכל זה, כי במסירת החכמה, ישנם תנאים גדולים ועצומים, הנובעים מסיבות הכרחיות, ועל כן מעט מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם עד שימצאו אותם ראויים לדבר הזה. ואשרי הזוכה."

מאמר מאוד מקשה, אבל הוא כותב, לא מסתיר.

שאלה: מי ראוי לקבל את חכמת הקבלה מהמורה שלו?

מורה זה בעצם הבורא. כי אם אתה חושב על המורה שהוא בשר ודם אז יש לך כאן בעיה שאתה יכול להתחיל כאן לעבוד אלילים. רצוי להתרכז בבורא ולהיות כל הזמן מכוון אליו. אתה תלוי רק בו.

תלמיד: אבל יש שורש וענף, גם מהמורה אנחנו מקבלים משהו.

נכון, המורה נמצא כדי לכוון אותך לבורא. אין לו שום תפקיד אחר. אז אתה צריך לכבד למשל שאני מורה, אתה צריך לכבד אותי עד כמה? עד כמה שאתה צריך כדי להידבק בבורא. ובמה אתה צריך לשמוע אותי? כמה שאני מדבר על זה ומכוון אותך ואת זה אתה צריך לקבל ובמסירות הזאת אלי, במה שאני מכוון אותך לבורא אתה תלוי ואז אתה מצליח.

תלמיד: מי ראוי לקבל מהמורה?

מי שרוצה לשמוע מה שהמורה אומר ומבצע את זה כלפי העשירייה ולבורא, אתה לא תמצא באף מקום, לא אצל בעל הסולם ולא אל רב"ש שמדובר כלפי המורה, תמיד זה קבוצה ובורא, המורה הוא כביכול מדריך שעומד ליד ומסביר לך מה לעשות, כמו מורה בבית ספר, כמו אבא ואימא, כמו גננת בגן, הם כולם כדי לפתח אותך ולכוון אותך לדרך בחיים, אותו דבר המורה. אבל כאן "מורה" זאת אומרת שאתה ממש חייב לציית למה שהוא אומר, אתה חייב לברר מה שהוא מעביר לך ולפי זה תתקדם.

תלמיד: זה כביכול כמו שיש תלמיד שצריך לבנות את הקשר עם המורה?

נכון אבל זה כבר בדרגות יותר גבוהות, כשהתלמיד מגיע לרוחניות ואז קיימת אפשרות ללמוד פה אל פה, זה הרבה יותר גבוה ממה שאנחנו נמצאים, זאת אומרת אני כאן כמו מטפלת בגן שצריך להעביר אתכם לרוחניות. כשתתחילו להתקדם ברוחניות אז תגיעו למצב שנקרא שיכולים ללמוד לפי המסך המשותף, זה נקרא "פה אל פה", פה זה מקום איפה שעומד המסך ואז זו כבר עבודה אחרת. אל תחשוב שממך משהו מסתירים, שום דבר אני לא מסתיר מאף אחד, אני מחכה ומצפה שאתם תגדלו. לפני זה אין מה לעשות?

תלמיד: אפשר רב להסביר קצת את המשפט האחרון?

אין יותר להסביר ממה שאני מסביר, אסור יותר, אין סודות, "סוד" זה נקרא שעדיין אין לך לבוש עליו, זה נקרא סוד ואם אין לבוש מה לעשות? ואני לא יכול למסור לך לבוש, אי אפשר, זה מקלקל.

שאלה: למה הוא אומר שהמאור נמצא רק בתורה שבכתב, אם המורה עושה סדנה או מעורר את התלמידים וגורם להם לחשוב, אין בזה מאור?

זה לא עניין של תורה שבכתב, תורה שבכתב זה נקרא שמבררים אותה לפי אותיות העבודה, "כתוב על לוח ליבך".

שאלה: מה זה שלושה סדרים, שעליהם הוא כתב כאן?

אפשר לעבור על זה שוב אבל זה לא חשוב. אנחנו לומדים מהו הלימוד הנכון ושהמאמר הזה לא יבלבל אתכם. חוץ מזה הלימוד הוא כשעוברים מחסום, אז מתחילים ללמוד חכמת הקבלה, בינתיים אין כלים, בינתיים אנחנו נמצאים בזמן ההכנה.

שאלה: תוכל להסביר מה הבעל שם טוב עשה שהוא נותן על זה ביקורת?

זה לא הבעל שם טוב, האמת היא שאני לא מכיר, לא רוצה גם לדבר על מישהו. הוא אומר על זה, הוא מבין ומרגיש, אני לא רוצה לדבר על מישהו, לפגוע במישהו, אין לי מושג. ברור שהאדם ההוא היה בכל זאת מקובל ובעל השגה. בזה יש ויש. כמו שיש לנו, כמו שהוא מדבר על הרש"ש שטעה שם בכל מיני דברים, אז מה, זה מוריד מהרש"ש משהו? לא, היה מקובל גדול רק על הדברים האלה דיבר בצורה לא נכונה כי השיג אותם בצורה לא שלמה, יש השגות לא שלמות שאדם חושב שכבר זהו.

יש טעיות, זה סך הכול מדע, סך הכול חכמה ולכן יש גדולים, קטנים, יותר מבינים, פחות מבינים, יש סגנונות שונים, כמו בכל חכמה. וחוץ מזה החכמה הזאת מי פיתח אותה? כמה פיתחו אותה? היא הייתה סגורה, הייתה סתומה, הייתה ממש שמורה לא לגלות אותה לעם. אנחנו הראשונים שמעוררים את כולם וצועקים לכל הכיוונים "חכמת הקבלה, תראו מה שיש" ואתה רואה? עדיין לא מתעוררים.

זה כמו כל חכמה, היא עדיין צריכה לעבור הרבה שלבים לפני שמשתמשים בה, אנחנו נמצאים במצב כזה שתראו מה חושבים על חכמת הקבלה? זה כמו שפעם דיברו על כדור הארץ שזה לא כדור, שהוא שטוח והוא עומד על פילים והפילים על תנינים והתנינים על צב גדול כי אחרת הם יפלו אם זה כדור אז מי שבצד ייפול, איך יכול להיות כדור? אנחנו כך, תדבר עם אנשים אתה תראה איך שהם מדברים על חכמת הקבלה, בדיוק באותו סגנון, זה טבע האדם, כך הוא מבין.

אז אנחנו עוד נמצאים ממש בימי הביניים הקדומות.

(סוף השיעור)