שיעור בוקר 21.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 736,

מאמר "מהו, השגחתו יתברך היא בהסתר ובנגלה"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א'. עמ' 736. מאמר "מהו, השגחתו יתברך היא בהסתר ובנגלה".

מהו, השגחתו יתברך היא בהסתר ובנגלה

תשמ"ח - מאמר כ"ח
1987/88 - מאמר 28

"במדרש רבה רות (פ"ב, י"א) שואל וזה לשונו, "כתוב אחד אומר, כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. וכתוב אחד אומר, כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול. אמר רבי שמואל בר נחמני, פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו, ופעמים שהוא עושה בשביל שמו הגדול. אמר רבי איבי, כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו, וכשאין ישראל זכאין, בעבור שמו הגדול. ורבנן אמרי, בארץ ישראל בשביל עמו ונחלתו, בחוצה לארץ בעבור שמו הגדול, שנאמר, למעני למעני אעשה", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מהו הפירוש של "שמו הגדול", ומהו הפירוש של "עמו ונחלתו", וכמו כן יש להבין, מהו ההבדל בין "חוץ לארץ", שהם מיוחסים ל"שמו הגדול", לבין "ארץ ישראל", שהוא בשביל "עמו ונחלתו".

הנה ניתן לנו להאמין בהשגחתו יתברך, שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, שזהו ענין שאנו צריכים להאמין, שמטרת הבריאה היתה מטעם שרצונו להטיב לנבראיו, ואנו צריכים להאמין, אפילו שאנו מרגישים יסורים, ממה שהשגחה שולחת לנו להרגיש, מכל מקום צריכים להאמין שהעונשין שאנו מקבלים, על מה שאנו לא מקיימים את מצות ה', מה שהבורא צוה לנו, אין העונשין האלו ענין של נקימה ונטירה, מה שנוהג בבשר ודם, שהוא מעניש אותו בגלל שפגענו בכבודו, ואינו שומעים לקול פקודותיו, אלא יש כאן ענין של תיקון.

פירוש, שהיסורים מה שהאדם מקבל, בזה שלא שמר את מצות ה', כי היות שענין נתינת תו"מ היא לטובת האדם, שע"י הוא יקבל כלים, שהם מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, שה' הכין עבור הנבראים. לכן כשאין האדם מקיים תו"מ, נמצא, שהוא מחוסר מאלו הכלים, לכן הקב"ה שולח לו יסורים, בכדי שיקבל על עצמו את התו"מ. וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, שיש להאמין, שהחטא הוא העונש והעונש הוא התיקון. וזהו להיפך מדעת המקובל ברחוב.

וזהו כמו שאומר הרמב"ן ז"ל (מובא בתע"ס חלק א' בהסתכלות פנימית אות א') וזה לשונו, וכן פירש לנו הרמב"ן ז"ל על ענין אחדותו יתברך בסוד אחד, יחיד, ומיוחד. וזה לשונו, "יש הפרש מן אחד יחיד ומיוחד. שם המתפרש, כשהוא מתייחד לפעול בכח אחד נקרא "מיוחד". וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, כל חלק שממנו נקרא "יחיד". וכשהוא בהשואה אחת, נקרא "אחד".

פירוש, מתייחד לפעול בכח אחד, רצונו לומר, שפועל להטיב כראוי ליחודו, ואין שום שינוי בפעולותיו. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו, ונראה חס ושלום כפועל טוב ופועל רע, אז נקרא "יחיד", מפני שלכל פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, להטיב. ונמצא, שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה, ואינו משתנה ע"י פעולותיו המשונות. וכשהוא בהשואה אחת נקרא "אחד", כלומר "אחד" מורה על עצמותו יתברך.

עוד שם וזה לשונו, "אחד" מורה שהוא בהשואה אחת, "יחיד" מורה שגם כל אלו הריבויים, המה אצלו בצורת יחיד, כמו עצמותו יתברך. ו"מיוחד" מורה, הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות, אמנם כח אחד פועל כל אלו וכולם חוזרות ושבות ומתייחדות בצורת יחיד.

רואים אנו, שכל ההנהגה היא בצורת תיקונים. והגם שקשה להבין זה, אבל אנו מוכרחים לקבל על עצמנו אמונת חכמים, שזה נקרא "תורה שבעל פה". כלומר שיש להאמין, מה שהם אומרים לנו, מה לעשות ומה להאמין, וצריכים ללכת אחר דיעותיהם בעינים עצומות בלי בקורת, משום שאין הדעת שלנו יכול להבין את דרכי השגחתו יתברך, אלא הכל צריך להיות באמונה למעלה מהדעת, שדוקא ע"י זה זוכים אח"כ להטוב והעונג, מאחר שאנחנו הולכים לפי דרכי החכמים, שהם קבעו לנו באיזה אופן וצורה ללכת, ולא כפי שהשכל שלנו מבין.

ודוקא בדרך זה של למעלה מהדעת, זוכים אח"כ להרגשה באברים, שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. ואז אינו צריך להאמין, כי כבר זכה להרגיש זה. ואז הוא בעצמו מעיד על בריאת העולם, שהיה על הכוונה בכדי להטיב לנבראיו.

ואנו צריכים להאמין, שהבורא מנהיג את העולם בבחינת "אלקים", הנקרא "טבע", כמו שכתוב שהטבע גימטריא אלקים, שהוא מידת הדין, שאלקים, הוא מידת הדין, והויה הוא מידת הרחמים. לכן לכללות העולם, שאינם מאמינים בה', הם אומרים שההשגחת העולם היא לפי מידת הטבע, שהטבע קובע את ענין הנהגת העולם. אולם אין הם אומרים שהטבע הוא אלקים, אלא שהוא טבע בלי שום מנהיג. והטבע הזו, שהבורא ברא במידת הדין, אנו רואים, שאין רחום בדין, היות שהטבע אינו בעל שכל, שתהיה היכולת לבקש ממנו רחמים, שלא יעניש אותנו כל כך, מסיבת שאנו כל כך חלשים, שאין כח בידינו לשמור את פקודותיו.

ועל זה באה התשובה, "אין רחום בדין". נגיד למשל, מי שזרק את חבירו לתוך המים, והמים רוצים להטביעו, הוא אומר להמים, מה אני אשם שחבירי זרק אותי לתוך הרשות שלך. לכן אני מבקש ממך, שתרחם עלי, היות שאני בעל משפחה גדולה ברוכת ילדים, ואין מי שידאג עבורם, לכן תמחול לי על זה שנכנסתי בתחום שלך. התשובה היא, "אין רחום בדין" למי שעובר על חוקי הטבע, שהוא בחינת אלקים, שהוא בחינת דין, שזהו כמו שכתוב "יקוב דין את ההר". ורק אלו אנשים שמאמינים שהטבע הוא אלקים, כלומר שיש מי שמנהיג את הטבע, אז על ידי תפלה יכולים להיות שינוי בהטבע, משום שיש בעל בית על הטבע, וממילא הוא יכול לשנות את הטבע.

וכמו שמובא (תענית כ"ה ע"א), שרבי חנינא בן דוסא ראה בערב שבת את בתו, שהיא עציבה. אמר לה, "בתי, אמאי עציבת. אמרה ליה, דאחלף לי מנא דמשחא (כלי שיש בה שמן) במנא דחלא (בכלי שיש בה חומץ) ורמאי בשרגא (ושמתי את החומץ בנר, ויכבה הנר, ויהיה חושך בשבת). אמר לה, מי שאמר לשמן וידליק, יאמר לחומץ וידליק".

רואים אנו, שמי שמאמין שיש להטבע בעל הבית, הוא יכול לשנות הטבע. לכן אלו הצדיקים, שאצלם הטבע הוא בחינת אלקים, כלומר שהבורא הוא בעל הבית על הטבע, לכן ע"י תפלתן הבורא משנה הטבע בגללם. וזה הוא הענין שמתפללים לה', שיעזור לנו לשנות את הטבע. כלומר, שאפילו מצד הטבע כל הרופאים התייאשו מאדם הזה, שמצד הרפואה אין לו שום סיכויים שיוכל לקום מחולי זה, מכל מקום ה' יכול לרפאות ולשנות את הטבע.

וכמו שכתוב (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת לו על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". הגם שמצד הטבע היא בחינת דין ובטח שימית, מכל מקום, יהודי שמאמין, שיש מי שמנהיג את הטבע, והוא בחינת רחמים, הנקרא "הויה". לכן אמרו, אל ימנע עצמו מן הרחמים, שזהו מה שכתוב "הויה הוא אלקים". מה שאין כן אלו אנשים שאומרים, שהטבע הוא בלי בעל הבית ואין מי שינהיג אותה, אצלם בטח אין רחום בדין. לכן אין להם שום טענות להטבע, היות שאין על מי להתרעם, הלא הוא אינו בעל שכל, שיהיה מציאות לדבר אליו ולבקש ממנו רחמים.

וזה דומה למנהג עתיק, שמטרם שהמציאו את התמרורים שיסדר את התנועה בכלי רכב, היה הסדר, ששוטר היה עומד וכיון את התנועה. ואז היו הרבה אנשים שהיו בכעס ומלא טענות להשוטרים, שהם אינם בסדר, שלא מסתכלים על התור, שלפעמים בא אדם לבקש מהשוטר שיעשה לו טובה, היות שיש לו איזה חולה בבית וכדומה, או פרוטקציה וכדומה, היה השוטר משנה את הסדר לפי שכלו. אז כל אחד היה חושב שהשוטר אינו בסדר, והיו הרבה אנשים, שהיו מרוצים, והרבה לא.

מה שאין כן בימינו, שנעשה מסדר התנועה בחינת דומם, בלי שכל, הנה עכשיו כל אחד ואחד מקבל על עצמו גזר דינו של התמרור (רמזור), ואף אחד לא יכעס עליו ואף אחד לא יתפלל אליו, שיעשה לו טובה. דרך משל, יש לפעמים שהאמבולנס נוסע עם חולה והוא צריך לבי"ח מטעם פקוח נפש, אין הוא מדבר להתמרור הדומה לטבע, "המסדר את הנהגת הבריאה", שיתן לו לעבור, כי הוא דומה להטבע, שהוא בחינת דין, ואין רחום בדין.

ובהאמור נבין, כי הבורא, שרצה שהעולם הגשמי יתקיים, ושיהיה קיום המין, ושתהיה המשכת הדורות בזה אחר זה, ולא תהיה בחירה ביד האדם לקלקל את סדר קיום העולם, לכן ברא את העולם בבחינת טבע. והגם שאין הוא מגולה בסדר הנהגה, וכולם חושבים שאין בעל בית בעולם, אלא כל מה שעולה במחשבתו של אדם לעשות הוא עושה, כי בזמן שלא יודעים שיש בעל בית שמשגיח על העולם, לכן כל איש הישר בעיניו יעשה, ויכולים לקלקל העולם. מה עשה, הלך וגילה את השכר ועונש. כלומר, כל מי שירצה לעבור על חוקי הטבע, מה שהוא עשה, תיכף יקבלו על המקום את העונש, ואם הם יקיימו את חוקי הטבע, הם יקבלו שכר על עבודתם, שזה נקרא ש"שכר ועונש מגולים".

לכן בעולם הגשמי, בגלל תיקון המכונה "השתוות הצורה", אסור לקבל לתועלת עצמו. אלא כמו שכתוב (אבות פרק שני, י"ז) "וכל מעשיך יהיו לשם שמים". והיות שהתענוג הכי גדול, שבזמן שהאדם מרגיש שעומד בהיכל המלך ומדבר עם המלך, והיות שכל קבלת תענוג צריכה להיות לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, כלומר שהאדם צריך לכוון בעת קבלת התענוג, שהוא מקבל שהוא מסיבת שהבורא רוצה שהנבראים יהנו, אבל הוא מבחינתו עצמו הוא מסוגל לוותר על התענוג, וידוע שכל התענוג גדול ביותר הוא יותר קשה לוותר עליו, לכן אם הבורא היה מגולה ולא היו צריכים להאמין בו, לא היתה שום מציאות שהאדם תהיה לו היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. כי בשום אופן אין האדם יכול לומר, שאלמלא לא היה רצון הבורא שאנחנו נהיה קרובים אליו, ולהרגיש אותו איך שאנו מדברים אליו, היינו מוותרים על התענוג מהפגישה זו.

לכן נעשתה בגלל זה הסתרה, בכדי שיהיה מקום לבחירה, כלומר שאנו צריכים להאמין ש"מלוא כל הארץ כבודו". ומטרם שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, אין האדם מסוגל שיהיה לו אמונה בקביעות, כמו שאומר בהקדמת ספר הזהר (דף קל"ח, ד"ה "כי חוק") ומשום זה יש צמצום והסתר על רוחניות. ובכדי שלא יהיה קלקול בעולם, לכן השכר וענש מגולה.

מה שאין כן אם היה מגולה השכר ועונש ברוחניות, לא היה אז צורך לקיים תו"מ לשם שמים, אלא הסיבה המחייבת לקיים תו"מ היתה נשארת בשלא לשמה. כלומר, במקום ששכר ועונש מגולה, שנקרא "השגחה גלויה", אין צורך לקיים תו"מ מסיבת שהבורא צוה לנו כך, ואנו רוצים לעשות רצונו, ולא מטעם שכר ועונש. היות שיש לקיים תו"מ מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", לכן לזכיה גדולה הוא אם אנחנו יכולים לעשות רצונו ולקיים מצותיו.

מה שאין כן אם השכר ועונש היה מגולה, לא חשוב לנו מי נותן לנו השכר או העונש. נמצא, אם היה כך, לא היתה שום בחירה מצד אדם להגיע לידי דביקות בה', היות שאין לו צורך לזה, כי השכר ועונש הם מדריכים את האדם לשמור את החוקים כנ"ל, כי השכר ועונש נבחנים לשני רגלי אדם, שע"י האדם הולך ומתקדם להמטרה שהרגלים מובילים אותו. כי ממקום שמרגיש יסורים, שהוא בחינת עונש, הוא בורח, ובמקום שהוא מרגיש, שיכול לקבל הנאה ותענוג, לשם הוא רץ.

וממילא אין לו שום צורך לדעת מי הוא הבעל בית של העולם, כי מה יוסיף לו זה שידע שיש מנהיג העולם, כי האדם אינו מעניין לו רק בירורים של תענוג ויסורים. וממה שהאדם יכול להוציא יותר תענוג, בזה הוא שקוע ראשו ורובו, וכל השיקולים שבחיים שלו הם רק בדברים האלו. לכן ה' הסתיר עצמו בתורה, שפירושו, שע"י זה שהאדם יעסוק בתורה, הוא יכול למצוא אותו יתברך, אחרת הוא מוסתר.

נמצא, לכלל העולם, שאין להם שייכות לרוחניות והוא מוסתר מהם, הוא מוכרח להנהיג את העולם בהשגחה גלויה, היינו שהשכר ועונש יהיה מגולה. וממילא לא יקלקלו את סדרי הבריאה, שהקב"ה ברא את העולם בטבע, שהם אומרים, שאין כאן שום בעל בית אלא הטבע, שהוא כעין דומם, הוא המנהיג העולם. ובזמן שאין לפחד מן בעל בית, אז "איש הישר בעיניו יעשה" ויכולים לקלקל את הבריאה, (אלא מפני שה') הוא מנהיג (את כל העולם) בהשגחה גלויה, וממילא יקיימו את כל התנאים מה שהטבע מבקש, אחרת הטבע מעניש אותם. נמצא, שהוא יכול להיות מוסתר והכל עושים רצונו, מה שהוא סידר את העולם בבחינת הטבע, הנקרא "אלקים", "מידת הדין". נמצא, שהוא מוסתר והשכר ועונש מגולה.

מה שאין כן ברוחניות, שהוא רוצה להיות מגולה אצל התחתונים, אז ההשגחה היא מכוסה, כלומר שאין השכר ועונש מגולה. רק שהאדם צריך להאמין, שיש שכר ועונש. ומדוע מוסתר השכר ועונש. הוא מסיבה, שרוצה שהם יחפשו אותו, כלומר שבחינת "רב ושליט" תחייב אותם לעסוק בתורה ומצות ולא השכר, אלא שיהיה הכל לשמה, היינו שהבורא הוא הסיבה שיעסוק בתורה ומצות, משום שזהו רצונו יתברך.

מה שאין כן באם שמרגישים שכר ועונש בעשיית המצות, זה נקרא שלא לשמה, כמו שכתוב "במצותיו חפץ מאוד" (תהילים קי"ב, א'), שדרשו "במצותיו" ולא בשכר מצותיו, אלא לקיים מסיבת שהבורא צוה לעשות, והאדם רוצה לעשות נחת רוח להבורא, לכן הוא מקיים את מצותיו. וכמו שאומר שם הרד"ק "במצותיו חפץ מאוד", מצות עשה, עושה אותה בחפץ לבבו, באהבת האל יתברך, שצוהו לעשותם. לפיכך אומר "מאוד", כלומר שרודף אחר המצוה, ומתאמץ לעשותה בכל כוחו, בגופו וממונו.

ובהאמור, במקום שרוצים שהבורא בעצמו יהיה מגולה אצל האדם בבחינת הדביקות, אז השכר ועונש בהשגחה בלתי גלויה, אחרת לא יהיה צורך אליו יתברך, אלא שיקיימו תו"מ מטעם תועלת עצמו. ומזה יקבלו סיפוק בחיים שלהם. מה שאין כן במקום שאין שם האפשרות שירצו להתעניין "אם יש מנהיג או לא חס ושלום", שזהו, שהעולם מתנהג רק בדברים גשמיים, נמצא, שהבורא מכוסה שם, מטעם שאין להם שום צורך לדעת, אם יש בעל בית ומנהיג להעולם, אלא שאומרים, שהמנהיג הוא בחינת טבע, כמו דומם. ובכדי שלא יקלקלו את סדרי הטבע. מה עשה הבורא, עשה שם תיקון על הטבע, והתיקון הזה נקרא "שכר ועונש המגולה", שזו היא שמירה מעולה, שלא יקלקלו את הטבע מה שהבורא ברא.

לכן יש לומר, במקום שהבורא נשאר מוסתר, שם השכר ועונש מגולה. ובמקום שהבורא צריך להיות מורגש אצל התחתונים, אז צריך להיות השכר ועונש מוסתר מהתחתונים.

ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, מהו שאמרו על הכתוב "כי לא יטוש ה' עמו". בעבור ב' סיבות:

א. מטעם עמו ונחלתו

ב. מטעם שמו הגדול.

ושאלנו, מה ההבדל ביניהם. חז"ל (מסכת סנהדרין צ"ח) דרשו על פסוק "למעני למעני אעשה", אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי, "כתיב בעתה וכתיב אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה". ויש לפרש מה זה "אחישנה". לפי שלומדים, שהנבראים צריכים להגיע לזכות למטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, וכל העבודה שלנו היא לתקן עצמנו עם כלים דהשפעה, שרק בכלים האלו האורות העליונים יכולים להתלבש, מטעם שיהיה השתוות הצורה בין האור והכלי, שהוא תיקון הצמצום, בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, נמצא, בידי אדם לתקן זה.

וזה נקרא שממהרים את קבלת המטרה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה יכולים לעשות רק ע"י ביטול הרשות. ורק אז יש מציאות שיקבל הכל מטעם דלהשפיע. אי לזאת, כשהקב"ה משפיע את השפע, הוא משפיע ל"עמו ונחלתו". כלומר, הכל נקרא שלו, ואין להתחתון שום רשות בפני עצמו, כנ"ל, מטעם שביטל את רשות עצמו, לכן "לא יטוש", אלא הוא משפיע ל"עמו ונחלתו".

מה שאין כן "לא זכו", כלומר שהם לא רוצים לבטל את רשותם, ואין הם ראויים לקבלת השפע, זה נקרא "בעתה", שאז הקב"ה עושה למען "שמו הגדול", ששמו של הקב"ה הוא טוב ומטיב. לכן הוא משפיע להם מטעם טוב ומטיב, שזה נקרא "שמו הגדול".

וזה שכתוב "ורבנן אמרי, בארץ ישראל בשביל עמו ונחלתו, בחוץ לארץ בעבור שמו הגדול". ומהו היחס בעבודה "ארץ ישראל בשביל עמו ונחלתו". כי "ארץ ישראל" בעבודה, נקראת בזמן שהאדם כבר זכה שכל מעשיו הם ישר-אל ואין עושה לתועלת עצמו שום דבר. נמצא, כי לא יטוש ה', אלא הוא משפיע להם טוב ועונג, הוא בשביל שיש להם כלים דהשפעה כנ"ל, לכן הם נקראים "עמו ונחלתו", היות שאין להם רשות בפני עצמם.

מה שאין כן ב"חוצה לארץ", שעדיין אינם נמצאים ב"ארץ ישראל", כנ"ל, שהמעשים שלהם עדיין אינם לשם שמים, הנקרא "ישר-אל", הוא רק מצד אתערותא דלעילא, הנקרא "מצד רצון העליון", שמטרתו הוא רצונו להטיב לנבראיו. וזה נקרא "בעתה", כנ"ל, שזה נקרא "בעבור שמו הגדול", ששמו הגדול נקרא שמו של הקב"ה, שהוא טוב ומטיב, ו"גדול" נקרא בחינת חסד, שפירושו, היות שדרכו הוא להשפיע, לכן לא יטוש ה' רק מצד אתערותא דלעילא, היות מצד התחתונים עדיין אינם ראויים שהקב"ה ישפיע להם טוב ועונג.

ובהאמור יוצא, שבכל הירידות, שהאדם מקבל בעבודה, הוא צריך להאמין בשכר ועונש, אף על פי שהוא לא רואה. אלא הוא צריך להאמין, שהקב"ה לא עוזב אותו, אפילו שהוא נמצא בזמן ירידה. הגם שזה עונש, בזה שהקב"ה מרחק אותו מעבודה. כי זה שאין לו טעם בעבודה, הוא מסיבה שה' זרק אותו. כלומר, שהאדם לא יחשוב, שהאדם לא רוצה עכשיו להיות עובד ה', אלא ה' לא חפץ בו. ולהאמין שזהו עונש. אבל גם להאמין, שזה לא ענין נקימה ונטירה, אלא שהם תיקונים, שע"י יזכה לעלות ולהגיעה להמטרה הנרצה."

מאמר מאוד חשוב ומאוד עמוק.

שאלה: מה זה ביטול הרשות?

ביטול הרשות זה כמו שאנחנו מבינים בעולם הזה, ביטול השליטה.

תלמיד: איזו שליטה?

שליטה של האדם, שקודם חשב שהוא שולט על העולם או על כל מיני חלקי העולם, ועכשיו הוא מבין שאין לו שום שליטה, וזה נכון וטוב והוא שמח בזה ומקבל את ביטול רשותו מכל וכל.

תלמיד: בשביל מה?

כדי לתת בזה מקום לבורא לשלוט בעולמו.

שאלה: רב"ש כותב שלעבוד מטעם שהוא "רב ושליט", זה נקרא "לשמה".

כן.

תלמיד: למה זה לשמה? זה נשמע אגואיסטי, אם הוא רב ושליט, אז אני מתבטל בפניו באופן טבעי.

אז מה, למה לא טוב שאני מתבטל?

תלמיד: זה הטבע של הקטן, להתבטל בפני הגדול, למה הוא צריך לצאת מהטבע שלו, למה זה לשמה?

אבל אם אני מגיע למצב שאני מגלה שהוא טוב ומיטיב, רב ושליט, אין עוד מלבדו, אז אני מבוטל.

תלמיד: נכון, כי הוא גדול ושליט ואני רוצה לשרת אותו כדי שישרת אותי, כמו שתינוק מתבטל בפני אימא באופן טבעי כי היא משרתת אותו והיא הגדולה והשלטת. למה זה לשמה?

זה לשמה מפני שהוא מרגיש בזה את רצון הבורא ומחליט להתבטל כלפיו.

תלמיד: איפה פה ההתגברות שלי?

בפנים.

תלמיד: אבל למה?

מתוך זה שאתה מחליט שאתה רוצה שיהיה כך.

תלמיד: אם אני כבר מגלה מה הכוח השולט במציאות, אז עדיף שאני אתבטל בפני הכוח השולט במציאות.

כן, נכון.

תלמיד: אבל למה זו יציאה מהטבע?

מתוך מה אתה מגלה? מתוך זה שהוא שליט.

תלמיד: אני אשאל אחרת, האם אפשר לגלות שהוא רב ושליט לפני שיוצאים מתוך הטבע?

אתה רוצה שכך זה יהיה.

תלמיד: אני רוצה, אבל האם בשביל לגלות שהוא רב ושליט אתה צריך קודם להיות בלשמה, אתה צריך קודם לעלות למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: ואז אתה מגלה שהוא רב ושליט?

כן.

תלמיד: אם כך, יוצא שהגילוי שהוא רב ושליט הוא כמו איזו עדות שאתה בלשמה.

נכון.

שאלה: רב"ש מדבר פה על כך שהעונש זה תיקון. למה הוא עושה את ההבדל הזה, מה ההבדל בין התפיסה הרווחת לגבי עונש, לבין איך שהוא רוצה שנתייחס לעונש במאמר?

כי אין עונשים. באמת אין עונשים, יש תיקונים. הבורא לא צריך להעניש אותנו והוא לא מעוניין בזה והוא לא מתקן אותנו על ידי העונשים.

תלמיד: אז מה ההבדל בין איך שמסתכלים היום על האלוהות כשכר ועונש, לבין איך שאנחנו מסתכלים בחכמת הקבלה?

ההבדל הוא שאין בעולם עונשים, אלא רק הבורא מכוון אותנו כל פעם לנצחיות, לדבר השלם.

שאלה: רב"ש כותב פה, "אם הבורא היה מגולה ולא היו צריכים להאמין בו, לא היתה שום מציאות שהאדם תהיה לו היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע." יוצא שבשביל שיהיו כלים דהשפעה במציאות, הוא תמיד חייב להיות נסתר?

במידה שהוא נסתר, יש יכולת לפתח כלים דהשפעה.

תלמיד: אז הוא אף פעם לא מתגלה?

הוא לא מתגלה, אלא אתה מגלה כלים דהשפעה.

תלמיד: אז מה זה גילוי הבורא אם הוא אף פעם לא מתגלה?

אתה בונה את הבורא, "בוא וראה", "אתם עשיתם אותי" כמו שכתוב.

תלמיד: למה זה כך? מה זה גילוי הבורא אם אתה בונה אותו?

גילוי הבורא לנברא זה נקרא שהנברא, דווקא מתוך ההסתרות, בונה את הבורא.

תלמיד: למה גילוי הבורא מבטל את היכולת לגלות כלים דהשפעה במציאות?

זה לא בדיוק כך, אבל גילוי הבורא נותן לנברא להיות בדרגה של הבורא.

תלמיד: למה זה משפיע על הכלים?

אז באיזה כלים הנברא נמצא?

תלמיד: זה מחזיר אותי שוב לשאלה, רב"ש כותב, אם הבורא מגולה, אז אין מציאות שהאדם יהיה לו יכולת להיות בעל מנת להשפיע. אז יוצא שהוא אף פעם לא יהיה מגולה.

כן.

תלמיד: זאת השאלה, למה אם הבורא מגולה אין לך יכולת להיות בעל מנת להשפיע?

אתה מגיע לצורת ההשפעה מפני שאתה עושה אותה, בונה אותה, מייצב אותה.

תלמיד: אתה עושה. ואיפה הבורא אם אתה עושה?

אתה עשית אותו.

תלמיד: וזה נקרא בשבילך הבורא, מה שאתה עושה?

כן.

שאלה: רב"ש מתאר במאמר שתי מערכות הנהגה, שני סוגי חוקים, חוקים שגלויים לנו, שאנחנו רואים בהם שכר ועונש, וחוקים מוסתרים יותר שנותנים לנו אפשרות לבחור, ואלו חוקי התורה. הוא פורס לנו את זה מאוד יפה, רק לא מובן איך שני סוגי החוקים האלה שכאילו אין להם נגיעה אחד באחר, איך הם בכל זאת מנהיגים אותנו? האם אפשר להגיד שחוקים מגולים אלו חוקי קבלה וחוקים נסתרים אלו חוקי השפעה?

זה יתחבר. נחכה.

תלמיד: כי בזה תלוי כל הגורל שלנו. אנחנו גם רואים שהחוקים היותר מגולים שייכים יותר לרמת הדומם, ככל שאנחנו עולים לרמת האנושית, כך גם החוקים האלה לא כל כך עובדים ואז אנחנו נכנסים לאזור מאוד אפור ששם אלו לא חוקי קבלה, לא חוקי השפעה, אנחנו מבולבלים, אנחנו עושים טעויות.

זה יתבהר.

שאלה: למה במקום שהבורא נשאר מוסתר שם השכר ועונש מגולה, ובמקום שהבורא צריך להיות מורגש אצל התחתונים אז השכר והעונש צריכים להיות מוסתרים מהתחתונים?

שתהיה בחירה חופשית.

תלמיד: מה זה גילוי הבורא ומה זה גילוי השכר והעונש שלו?

אתם צריכים לחשוב. שאלות יפות.

שאלה: כאן הוא מייחס את אלוהים להנהגה של העולם הזה במידת הדין. כשאנחנו מתחברים, מרגישים דווקא חסד ורחמים, אנחנו לא מרגישים את ההנהגה של דין בתוך החיבור בינינו. אנחנו כאילו לוקחים את הדינים מהעולם הזה ומחברים את הכול בתוך החיבור בינינו. האם זה נכון?

זה לא נכון, אבל זו דרכנו. בינתיים זה כך.

תלמיד: איך זה אמור להיות?

אז נגלה.

מה אני אעשה עם השאלות האלה? אני לא רוצה לענות עליהן, אני רוצה שאתם תדונו ותתבשלו בהן. כשאני נותן תשובה התשובה סותמת את השאלה וזהו, אין יותר התפתחות.

יותר טוב אם אתם תלכו עם השאלות האלה ותחשבו, תדברו עם החברים.

שאלה: הרב"ש כותב בצורה מעניינת איך הטבע משתנה ואיך שהודות לתפילה הטבע יכול לקבל שינוי כיוון כי יש לו בעל בית. באיזו מידה לתפילה של המקובל יש כוח שיכולה להשפיע על הטבע?

אני לא יודע מה זה "תהליך טבעי", זה שקר שכך מקובל בעולם שלנו, אם אנחנו לא עושים כלום אז יש איזה תהליך שהטבע מתפתח. ודאי שכך, אבל זה דרך ייסורים ואין בזה שום דבר מקורי, טבעי. אז אנחנו צריכים להבין שבטבע אין דרך התפתחות, אלא כל מה שקורה - קורה סביבנו. כל הגלקסיות שאתם רוצים לראות, התפתחויות בכוכבים ובכל מה שיש, ודאי שגם בחברה האנושית על פני כדור הארץ, הכול תוצאות, תגובה על ההתנהגות שלנו.

תלמיד: יש כאן דוגמה קונקרטית. הוא כותב על שמן וחומץ. אבא אומר לה - מי שציווה על השמן לדלוק יצווה גם על החומץ. זה דברים שלא יתוארו. איך התפילה יכולה להשפיע, לשנות את מה שהיה נראה שלא יכול לעבוד?

יכול להיות שבאמת חוקי הטבע יכולים להשתנות בניגוד למה שאנחנו גילינו קודם.

תלמיד: מה צריכה להיות התפילה כדי שהיא תהיה כל כך חזקה וכל כך מכוונת בצורה נכונה?

תפילה צריכה להיות כזאת שיוצאת מהחיבור בינינו וצריכה להיות נגד חוקי הטבע הגשמיים ומתוקנת על ידי חוקי הטבע הרוחניים, שאנחנו כן רוצים שכך זה יקרה. אתה לא עושה כאן שום שינוי בטבע, אתה רק מעלה את דרגת הקיום למדרגה יותר עליונה ואז אין בזה שום דבר. אין נס. פשוט מאוד. תנסו ותראו.

שאלה: כשאני מתקן את התפיסה שלי, אז אני כבר לא סובל יותר ומבין שזה לא היה עונש. האם זה נכון להבין כך?

כן.

שאלה: כתוב במאמר "ושמתי את החומץ בנר, ויכבה הנר, ויהיה חושך בשבת". למה חשוב שהנר ידלק בשבת ומה זה נר?

"נר" בדרך כלל זה נשמת האדם. שבת זה קשר עם הבורא.

שאלה: אנחנו מתפתחים ברשימות בינינו. מה היחס בין ההתפתחות שלנו ליציאת הרשימות כדי שהבורא יכול להגיד אתם עשיתם אותי?

התפתחות הרשימות זה לפי תוכנית הבריאה, מהקל לכבד, כמו שאנחנו רואים בכל חוקי הטבע. אנחנו יכולים להשפיע רק על המהירות של יציאת הרשימות, אבל לא על סדר יציאת הרשימות. מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה הסדר שלהם נקבע לפי ההתפתחות של כל הספירות, פרצופים וכולי.

שאלה: איך נשיג את היכולת להבחין האם אנחנו מקבלים תענוג מהבורא למענו או למענינו, ומה הדבר שמבדיל בין שתי צורות הקבלה של התענוג - למעני או למען הבורא?

בעיקר דרך החברה. אם אני מתחבר עם החברה ופונה לבורא אז הדרך שלי נכונה.

שאלה: במה זה שהבורא זורק את האדם מהעבודה זה תיקון, אם הוא רק מתרחק מהתיקון בעצם?

יכול להיות שהוא מתרחק מהתיקון, אבל יותר ברור לו שהוא רחוק מהתיקון ואז זה מחזיר אותו לפעולה נכונה.

שאלה: התפילה שאנחנו עושים בעשירייה גורמת לנו לשנות את תפיסת המציאות?

כן.

שאלה: ענית לחבר שאין עונש בעולם ושהבורא מוביל אותנו אליו. אז למה במאמר הוא מדבר על שכר ועונש, האם זה כדי לדחוף אותנו לתוך העבודה ולבטל את הרשות של עצמנו?

כי יש מלכתחילה דין ורחמים, ודאי שאנחנו מתפתחים על ידי שניהם למטרת הבריאה, ומצד העליון אין שום כיוון אחר חוץ מהתיקון. ולכן כך אנחנו מדברים, שכר, עונש, אבל בעצם זה הכול כדי להביא אותנו לתיקון.

תלמיד: אומרים על הבורא שהוא רחום וחנון, שזאת התכונה שלו.

כן.

שאלה: אמרת שהוא מקדם אותנו בשתי הדרכים, גם בדין הוא מקדם אותנו. אז איך אנחנו צריכים להתייחס לבורא ומה היחס שצריך להיות לנו כלפי אחד לשני, רק בדין או רק ברחמים, בשניהם?

שהוא כולל את שניהם. הבורא הוא שלם שכולל את כל הכוחות ואין מצדו משהו רע, אלא רק סגנון שאנחנו מרגישים כדי לכוון אותנו בצורה יותר נכונה, קרובה, מדויקת, למטרה.

תלמיד: אז למה המקובלים מדגישים שהבורא הוא רחום וחנון, למה הם מדגישים את התכונה הזאת דווקא בו?

כי זה מה שאדם צריך לבחור בפניה לבורא.

תלמיד: אני דווקא רוצה עצה, המלצת שנברר בינינו שאלות כי יש באמת הרבה שאלות על המאמר.

כן.

תלמיד: וכנראה שאנחנו נעשה את זה כבר אחרי השיעור, נעשה את זה במהלך היום. יש פה הרגשה כזאת שיש פה איזה מצב שאפשר עכשיו לפתוח, לדבר, וכשנתחיל את היום, אנחנו נהיה במקום אחר. יש לי פה רשימת שאלות שכתבתי אותן, אני יודע שנתחיל לדבר עליהם במהלך היום זה יבוא ממקום אחר לחלוטין, ממש לא מהמצב שאנחנו נמצאים כרגע.

אבל את השאלות אתה כתבת?

תלמיד: כן.

אז מה אתה רוצה עכשיו?

שאלה: איך לשאול את השאלות האלה במהלך היום וכאילו לשחזר או להחזיק את המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע? כי אנחנו נהיה במצב אחר, בתוך יום עבודה, כל אחד בהפסקה שלו, כל העסק הזה יכנס כבר לתוך הדעת, ולא במקום שאנחנו נמצאים עכשיו. איך לעשות את הבירור הזה ממקום נכון, ולא כרגע?

אני לא יודע מה לענות לך. מה שם בוער לך כל כך?

תלמיד: יש פה מלא שאלות.

מלא שאלות יש לכל אחד.

תלמיד: אני לא רוצה עכשיו תשובות לשאלות האלה, אני שואל מה העצה שלך?

אין לי עצה. כי התחלת לפני כמה דקות להרים את היד, ולא אחרי קריאת המאמר ולא כששאלו אחרים. מה כל כך חשוב לך שאתה לוחץ?

תלמיד: אני מנסה לממש את מה שאתה המלצת. אמרת שיש הרבה שאלות אני לא רוצה לענות עליהן עכשיו, תבררו ביניכם. אז אני רוצה לדבר על בירור בינינו, מה יקרה במהלך היום.

אני לא יודע, תבררו. יש לכם כל מיני צורות הקשר, שאתם מתקשרים ביניכם, מדברים, אז תבררו. אני לא נכנס לזה.

(סוף השיעור)