שיעור בוקר 13.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תע"ס, חלק ב':

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 81,

הסתכלות פנימית, "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים",

אותיות קכ"ח – קל"ז

חלק ג' – "אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים",

פרק א', עמ' 101, דף ק"א, אותיות א' – ב'

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', בעמוד 81, פרק י'.

פרק י'

מבאר: ענין זווג דהכאה, הכולל ב' כחות, כח המושך, וכח הדוחה, הפועלים בבת אחת. זה בעביות, וזה בקשיות שבמסך.

הסבר רחב בפירוש המלים זווג דהכאה

אות קכ"ח

"וענין זווג דהכאה הנ"ל צריך ביאור רחב, שלכאורה יש כאן משמעות של חיוב ושלילה ביחד, שהרי זווג, והכאה, משמעותו דחיה והפרדה ושנאה גדולה, ואיך תאמר זווג של הכאה, שהמשמעות היא, אהבה של שנאה, או דביקות של הפרדה, או המשכה של דחיה, המתמיה לכאורה מאד."

זה באמת מה שיש לנו במצב הרוחני. יש לנו רצון לקבל שהבורא ברא במיוחד, שדווקא על פניו אנחנו יכולים להבין, להרגיש אותו. אבל איך אנחנו נישאר נבראים הפוכים ממנו ובכל זאת נתחיל להיות דומים לו, ומלהידמות לו, להבין אותו, להרגיש אותו עד כדי להידבק בו. איך זה יכול להיות? יש כאן באמת עניין מאוד מאוד מיוחד שבעולם שלנו לא קיים, ששני דברים הפוכים מתחברים יחד והחיבור שלהם זה העיקר.

לא הרצון להשפיע של הבורא, לא הרצון לקבל של הנברא, אלא מה שקורה בהתקשרות ביניהם, עד כמה בחיבור ביניהם שניהם מגלים, עד כמה הנברא מגלה בחיבור עם הבורא, דווקא מההפכיות כשהוא מגלה את החיבור, אז הפכיות וחיבור שניהם פועלים כדי שיהיה לנברא עומק, רגשות, הכנות, גם רגשיות וגם שכליות להשיג את הבורא.

וזה לא יכול להיות אלא בתנאי שהוא מגדיל כמה שיותר את הרגש והשכל שלו. יותר ויותר רוצה להיות הפוך מהבורא ודומה לבורא. זה מה שאנחנו צריכים להבין. דבר מאוד מאוד עקרוני, כי רק אנחנו, בני האדם מסוגלים לזה.

אות קכ"ט

"אמנם כן הוא באמת, שהם ב' הפכים בשליטה אחת, אלא, שהשליטה הזאת מורכבת בשני נושאים מיוחדים, דהיינו ב' כחות: כח המושך, וכח הדוחה, שכח המושך שורה בעביות הכלי. וכח הדוחה שורה במסך שבכלי, שהורכבו זה בזה, ושניהם שולטים בבת אחת, בזמן אחד, בב' מקומות."

אות ק"ל

"וכדי לברר היטב כראוי שתתקבל על הדעת, מבלי לעורר שום תמיהות ובלבולים, אאריך קצת. ואמשיל לך משל, ממציאות הגשמי המדומה ובולט לעינינו. למשל, כשאתה רואה אבן או איש, נופל ממקום גבוה על הארץ, הרי לעיניך, שהאיש נמשך מלמעלה למטה בחוזק ובמהירות גדולה, ועכ"ז, כשמגיע ונוגע באדמה, הרי האדמה מכה בו, ודוחה אותו במקצת למעלה."

אני עדיין לא מרגיש כאן שאלות, אבל אם אתם מרגישים שיש על מה לשאול בבקשה תשאלו, אבל רצוי קרוב לטקסט.

אות קל"א

"ויש כאן ב' סברות, סברה אחת היא שיש לכדור הארץ הכח המושך הגדול, אל כל דבר המונח באויר השמים, אם אין לו דבר מוצק שיגין עליו. ולפיכך, כשהאדם נעתק למשל מגג הבית אל האויר, תיכף שולט עליו כח המושך של כדור הארץ. ובזה מתבאר להם, דבר הנפילה במהירות גדולה עד הארץ. אמנם יש כאן הרהור, שלפי"ז, היה האדמה צריכה לחבק אותו באהבה רבה, מבלי שיוכל לזוז ממנה אף משהו לרגע. ואנו רואים ההיפך, כי ברגע הראשון שנוגע בה, תיכף היא מדחה אותו במהירות, וחוזר מעט לאחוריו למעלה."

אנחנו רואים את הדברים האלה לא רק כשגוף נופל על כדור הארץ והאדמה לא בולעת אותו, אלא בכל מיני דברים שיש לנו שני דברים שפועלים, מצד אחד יש כוח המשיכה, מצד שני יש כוח הדחייה, ושני הכוחות האלה פועלים באיזה תנאים או בעד או נגד. וכאן השאלה, איך אנחנו שנמצאים בטבע הפוך מהבורא, הוא כולו להשפיע ואנחנו כולנו לקבל, איך אנחנו יכולים לסדר את הטבע של האחד ושל השני כך שנגיע למצב שכל אחד יוכל להתכלל מטבע השני כדי שאחר כך אנחנו נתחבר.

אנחנו רואים לפי השכל שלנו, לפי הטכניקה, לפי כל מה שאנחנו פועלים בעולם שלנו, אם אנחנו רוצים שיהיה חיבור, קומוניקציה, התקשרות בין שתי מערכות, אז כל מערכת חייבת להיות כלולה מהמערכת השנייה. זה לפי ההיגיון הבריא פשוט. אז איך נעשה כך שיהיה בבורא רצון לקבל שלנו, ויהיה בנו רצון להשפיע של הבורא, ואז נוכל לחבר את עצמנו בורא ונברא על ידי הבלוק הזה, הכוח המשותף הזה שיש בו רצון לקבל מכל אחד, רצון להשפיע מכל אחד, וכולם יעבדו בהתחברות, בהבנה, בהכרה הדדית. איך נעשה את זה?

כאן זו בעיה, כי למרות שבורא ונברא הם הפוכים, אבל לפנינו ישנה שאלה, איך אנחנו מגיעים למצב שמתוך זה ששניהם הפוכים בכל זאת שניהם צריכים להיות מחוברים עד הפרט האחרון שבכל אחד ואחד. מכמה שהם מורכבים, כל אחד ואחד, זה הרצון להשפיע של הבורא, וזה הרצון לקבל של הנברא, והם בניגודים זה עם זה כי הבורא שהוא רצון להשפיע ברא את הרצון לקבל שבנברא, יחד עם זה איך הם יכולים להיות בהבנה, בהשלמה, בהתחברות זה עם זה? נראה איך שזה יקרה.

שאלה: מכוח מה יש זיווג, ומכוח מה יש הכאה?

תיכף נלמד את זה.

שאלה: אם אני מבין אותך נכון יש דחייה הדדית וגם יחסים בין השניים. מה צריך להיות אותו היחס?

הבורא הוא רצון להשפיע כלפינו וברא בנו רצון לקבל הפוך מהרצון להשפיע שלו, ואז מזה הוא רוצה להרכיב מערכת מיוחדת שהיא תהיה אמנם מחומר הפוך, מהרצון לקבל, אבל תתנהג כמוהו כרצון להשפיע, ולפי זה הרצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע יהיה כמו הרצון להשפיע, יימצא בדבקות עם הרצון להשפיע. יתחבר כך שלא יהיה מורגש שום הבדל בין הרצון לקבל על מנת להשפיע והרצון להשפיע של הבורא. זה נקרא שיהיו בדבקות. תיכף אנחנו ניכנס לזה. שאלות נכונות, אתם מרגישים מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: אבל קודם כל אנחנו בונים את הדחייה ואחרי זה את היחס אל הבורא או להפך?

בדיוק. קודם דחייה, כי אנחנו צריכים לסדר את כל היחסים שבינינו, אז קודם זה צמצום, דחייה, ואחר כך חשבון עד כמה שאפשר, ואז אנחנו מגיעים לחיבור. כל זה נכנס למושג צמצום וזיווג דהכאה.

שאלה: באות קכ"ט הוא מסביר על הכוח המושך כעביות הכלי והכוח הדוחה כמסך על עביות של הכלי, ואז הוא ממשיך ואומר ששמו אותם ביחד, בפעם אחת אבל בשני מקומות. איך זה יכול להיות?

אנחנו תיכף נלמד הלאה ואתה תבין. אני לא בדיוק מבין את השאלה שלך, אנחנו נבין בתוך הטקסט מה שבעל הסולם אומר. צריך להמשיך.

שאלה: זה שהאדם או האבן מכים זה בזה או מכים ונדחפים מן האדמה כשהם פוגעים בה, איך אפשר להבין את הדוגמה הזאת עוד יותר?

אנחנו ממשיכים לקרוא ואז תהיו פחות חכמים. תשמעו מה שבעל הסולם אומר וזה יסתדר.

אות קל"ב

"ולעומת זה יש סברה אחרת, שיש איזה מין כח דוחה מלמעלה מאויר של ארצנו, אשר כח הדוחה פועל על כל דבר הנמצא באויר, שדוחה אותו לארץ שלנו. וגם לארץ שלנו יש כח הדוחה לבד, ולא כלום מכח המושך, ולפיכך כשנעתק האדם מגג הבית, ובא באויר השמים, תיכף פועל עליו כח הדוחה מלמעלה, ומורידהו להארץ. וע"כ כשנוגע בארץ, הרי היא שוב דוחה אותו לאחוריו למעלה."

כביכול יש כאן כמה כוחות שהם פועלים על אותו האובייקט, על אותו הגוף, רק בזה אחר זה.

אות קל"ג

"אמנם אם נקיש הענף לשורשו אשר בעולמות העליונים, שע"פ רוב הענינים קרובים זה לזה, אנו מוצאים שב' הסברות האלו אינן נכונות, ואפשר לומר גם כאן, שכל כדור וכדור יש לו כח המשכה וכח הדוחה המורכבים זב"ז, דהיינו, שיש שם כח עביות, שהוא כח המשכה, להמשיך בתוכו כל מה שמחוצה לו. וכנגדו יש לו כח קשיות, שהוא דוחה ממנו כל גוף חיצוני מלהכנס לתוכו, ולפיכך, כל המשכה, הוא ודאי מכח הנקודה המרכזית שבפנימיותה, כי שם שורה כח המשכה שבה, כי נקודה המרכזית היא עבה יותר מכל הכדור, ולפיכך מושכת אליה, כל הנמצא בתוך החלל ההקפי המונח תחת כח פעולתה ושליטתה."

זאת אומרת, שכדור הארץ מושך על ידי זה שיש במרכזו את כל כוחות ההמשכה האלה, של החיבור, של משיכה.

אות קל"ד

"ועכ"ז אינה מושכת הדבר עד לבלוע אותו, כמו שהיה מחויב להיות, מבחינת כח המשכה שלה בלבד," אם כוח המשכה בלבד היה פועל, אז ודאי זה היה ממשיך עד מרכז כדור הארץ. "אלא באותו רגע שהדבר הנמשך, נוגע בקליפתה החיצוני, תיכף מתעורר כח הדוחה השורה בקליפתה, שהיא הקשיות, ומדחה אותה בחזרה למעלה."

עד כאן זה ברור, אנחנו רואים את זה מהטבע.

אות קל"ה

"ונמצא שהדבר שמשכה אליה, בא לידי קבלה ולא באופן המשכתה, אלא באופן אחר, כי נפסק באמצע הדרך, מחמת כח הקשיות והדוחה המעכבו על דרכו, כמבואר. הרי, שזווג והכאה פועלים כאן יחד. אשר הזווג הוא המושך, והקשיות הוא הדוחה, שמתוך כך מקבלת אותו עליה ואינה בולעת אותו חיים לבטנה. באופן, שאפשר לומר אשר עיקר כלי קבלה, הוא כח הדוחה שבה, שמקבל אותו ומחזיק אותו כראוי להיות, שלולא כח הדוחה, היה נבלע בתוכה חיים שאולה."

אם היה חסר כוח אחד, הדוחה, לעומת כוח המושך, אז הדבר שהיה מונח באוויר, שנפל מהגג, היה עובר דרך כל החומר של כדור הארץ עד מרכז הכדור.

אות קל"ו

"גם תראה, שהמושך והדוחה שקולים המה יחד כב' טפות מים, במדת גבורתם: כי אם היה כח המושך מרובה מעט מכח הדוחה, הרי לא היתה שום אפשרות להתנועע עליה, כי היה המתנועע נדבק בה, כמו ברזל באבן השואבת. ואם היה כח הדוחה במרובה משהו, היו כל היקום מרקדים עליה ולא יכלו לנגוע בה, הרי ששקולים המה."

זאת אומרת שאנחנו נמצאים במערכת חוקים כאלו, נגיד בעולם שלנו, שתמיד הכוח הדוחה והכוח המושך, זה יכול להיות בפיזיקה, בכימיה, בכל מיני צורות הטבע, הם כולם שקולים זה לזה. כתוצאה ממחשבת הבריאה שמצד אחד הבורא זה כוח הנותן ומצד שני ברא את הטבע בכוח המקבל. ומזה יש לנו תוצאה לכל החוקים שבטבע בדומם, צומח, בחי, במדבר, בפסיכולוגיה שלנו, בכל מה שיכול להיות, הם תמיד נמצאים באיזה איזון ביניהם. אחרת, אם אחד היה ממש בולע את השני, לא הייתה שום צורת חיים יכולה להתפתח.

אות קל"ז

"ועד"ז תבין היטב, ענין זווג דהכאה, הנוהג בהעליונים, אשר אע"פ, שהזווג וההכאה הם ב' הפכים, מ"מ משתתפים: בשליטה אחת, בבת אחת, בזמן אחד, אלא בב' מקומות שהן העביות והקשיות, כנ"ל. וזכור זה לכל ההמשך בחכמה זאת."

זה מה שאנחנו צריכים לדעת קצת בינתיים. אחר כך במשך כל "תלמוד עשר הספירות" והעבודה שלנו הפנימית, אנחנו כל הזמן עובדים עם כוח הדוחה וכוח המושך. סך הכל חוץ משני הכוחות האלו אין לנו כלום. ואנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מסדרים ביניהם איזון כך, כדי שכל הזמן להידמות לכוח העליון יותר ויותר.

שאלה: המאמר הזה גרם לי להרגיש כאילו אני לומד פיזיקה. האם לחוכמת הקבלה יש קשר למדע?

כל חוקי המדע שאנחנו מגלים הם תוצאות מוגבלות מאוד מחוקי הטבע הכללי שחכמת הקבלה מלמדת אותנו. כשאנחנו לומדים את חכמת הקבלה אנחנו מגלים אחר כך עד כמה כל החוקים, כל התיאוריות, נגיד של איינשטיין, של כל מיני כאלו, הם כולם נכנסים בתוך חכמת הקבלה, אין שום דבר שיוצא מחוצה ליחסים בין בורא לבין הבריאה. ולכן אין כאן שום דבר חדש.

אנחנו בחכמת הקבלה לומדים את חוקי הטבע. היינו הבורא זה הטבע, "א-לוהים" בגימטריא "הטבע". אנחנו לומדים את חוקי הטבע האמיתיים, שמתוך החוקים האלה באים כל החוקים הפרטיים שלנו. נגיד פיזיקה, כימיה, כול מה שיש לנו בתנאים של כדור הארץ שלנו, של העולם שלנו המוגבל. אבל בכל רמה ורמה רוחנית יש לנו קצת שוני בחוקים. עד כמה שהרצון לקבל והרצון להשפיע נמצאים ביניהם בשינוי היחסים, בהתאם לזה משתנה הטבע שנמצא ביניהם.

חומר הרצון לקבל שנמצא בין הרצון להשפיע של הבורא לבין הכוונה על מנת להשפיע של הנברא, החומר הזה מתנהג אחרת. לכן מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים במדע שלנו סך הכל על חלק מוגבל מאוד מהמציאות וחלק המדומה. למה הוא מדומה? חלק שלא קיים בעצם, כי אנחנו לא לוקחים בחשבון שכוח הבורא פועל בנברא, ולכן המציאות הזאת היא מציאות שקרית.

כשאנחנו מתחילים לעלות לרמות יותר גבוהות, רוחניות, אז אנחנו כבר מגלים שהבורא פועל בנברא, כוח השפעה פועל ומוליד את כוח הקבלה, ובין שני הכוחות האלו כל הבריאה קיימת. ואז המדע שאנחנו לומדים נקרא "מדע אמת" או "תורת אמת", "חכמת הקבלה". כי מדבר על הבורא, הכוח העליון שפועל ומפעיל את הבריאה, כוח הרצון לקבל, כוח התחתון. ועכשיו אנחנו מנותקים מזה, ולכן נקרא שאנחנו נמצאים בעולם השקרי.

חלק שלישי

אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים

פרק א'

"מבאר ד' בחינות שבעביות שהן סוד ד' כלים, ושורשם. ובו ח' ענינים:"

אות א'

יש עצמות וכלים. תחילה נתפשט אור א"ס בסוד כלים.

ואח"כ נתלבשו בהם האורות, שהם העצמות.

"* א בכל העולמות יש בחינת ב עצמות ג וכלים. ד ותחילת הכל, ה נתפשט ו הא"ס בסוד יוד ספירות דאצילות בסוד כלים, כי הלא ענין ז התפשטות, מורה, ח התעבות האור יותר ממה שהיה, ונמצא, כי יוד ספירות אלו, הם יוד כלים, ונעשו מצד התפשטות הא"ס עצמו, ט רק שנתעבה האור, ונעשו כלים על ידי התפשטות. ואחר התפשטות הזה, אשר על ידו נעשים י' כלים. אז י נתלבש עצמות אין סוף בתוכם. וז"ס עצמות וכלים."

* ע"ח שער מ"ז פרק א.

קריין: אות א' אור פנימי מבארת "בכל העולמות".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) ה' עולמות הם, ונקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ועולם הוא מלשון העלם, כי אור א"ס ב"ה מתעלם בהם בכל פעם יותר כמו שמבאר הרב לפנינו."

קריין: אות ו' אור פנימי מבארת "הא"ס בסוד יוד ספירות דאצילות".

"ו) פירושו בלתי מושג, ונקרא אין סוף, לרמז, שספירת המלכות המסיימת ומפסקת את כל המדרגות, (עי' בלה"ת ח"א אות מ') אינה עושה כאן סיום והפסק כלל על האור העליון, אלא אדרבה, בה מתחלת השפעת האור."

קריין: אות ז' קטנה מבארת "התפשטות".

"ז) התפשטות מורה התעבות האור, יותר ממה שהיה בהמאציל, דאם לא כן במה יצא האור ההוא מכלל מאציל, להקרא בשם, התפשטות האור ממנו ולחוץ. וענין התעבות הזו, היא דבר שינוי הצורה, שקונה האור מפאת ביאתו לכלל נאצל, כמ"ש לעיל (בהסת"פ ח"ב אות ה' ד"ה והנה עש"ה)."

קריין: אות ט' מבארת "רק שנתעבה האור".

"ט) מלמדנו בזה, אשר הכלים הם תולדות של האור עצמו, כי האור בדרך התפשטותו לקבלת הנאצל, יורד בד' בחינות, חו"ב זו"נ, עד שגורם בנאצל הרצון לקבל אשר הרצון הזה שהוא בחי"ד, הוא עיקר כלי של נאצל, והוא עביות, שהשיג האור בדרך התפשטותו. אמנם ג' הבחינות הראשונות, הנה רק גורמים, שתתגלה בחינה ד'. וענין החיוב והסדר של ד' בחינות הללו, נתבאר בחלקים הקודמים, ואין להאריך בהם עתה (עי' או"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם)."

שאלה: כשאני מרגיש דחייה במהלך השיעור ואני לא יכול להרגיש שום דבר חוץ מעצמי איך אני יכול להתגבר על זה?

להתפלל. להתפלל לבורא שעכשיו מתגלה לכולם ומעורר בך במיוחד את כוח הדחייה, זה בא ממנו, תשאל אותו למה הוא דוחה אותך, למה נותן לך רצון כזה שאתה נדחה. תשאל, מה קרה, במה אתה לא בסדר, למה הוא רוצה לזרוק אותך מהשיעור, וכאן מדברים על הגילוי שלו כלפי הנבראים, הוא לא רוצה להתגלות כלפיך? צריכים לשאול, צריכים לברר.

אולי דווקא על ידי זה שהוא דוחה אותך הוא רוצה שאתה תשים לב שאתה לא מתקרב מספיק. שהוא נותן לך הזדמנויות להתקרב אבל אתה לא עושה. אתה לא עושה את זה והוא מקרב אותך, אז הוא עושה הפוך, דוחה אותך לא אליו אלא מחוצה לו ואז רוצה בזה לעורר את תשומת הלב שלך עד כמה שאתה נמצא במשיכה אליו או לא. כן. אבל בכל זאת תדרוש ממנו תשובה.

שאלה: אני מוכן להודות, אני מאוד אוהב ללמוד תע"ס וימים שלמים אני יכול להקדיש לזה. האם אני צריך איכשהו לעשות על זה צמצום כשאנחנו קוראים תע"ס, לכוון את התחושה הזאת לאיזה מקום?

גם אני למדתי הרבה מאוד תע"ס. ואחר כך אדם מגלה שהחכמה הזאת היא לא מקרבת אותו לבורא, אלא שהלימוד שלו משנה את הלב שלו. לכן צריכים ללמוד, אבל עיקר מטרת הלימוד, שהלב שלנו שהוא הרצון לקבל יתחיל יותר ויותר לרצות להיות דומה לרצון להשפיע. וזה לא תוצאה מזה שאני לומד כמו חכמה, כמו מדע את "תלמוד עשר הספירות", אלא זאת תוצאה שאני נמצא בקבוצה ואני משתתף בכל מיני חיבורים בינינו.

זאת אומרת, להרגיש איך שהאור העליון פועל על החומר שלי, שעל זה מדבר "תלמוד עשר הספירות", אני צריך רק בתנאי שהחומר שלי יתפעל מהאור העליון, ולא שאני אלמד את זה בשכל. אם היה צריך לכתוב את זה לאנשים שילמדו את זה כמו באוניברסיטה, אז היה צריך לכתוב אלפי אלפים של ספרים, כי מה שכתוב כאן זה ממש אפס, אפס, אפס, של אחוז אחד מכל מה שיש. אלא זה סך הכול מכל מה שמתרחש, מכל מה שמקובל מגלה בלב שלו, ברצון שלו בעל מנת להשפיע.

כאן לקחו קצת כדי לתת לנו איזה קשר עם פעולות הנברא ופעולות הבורא, אבל באמת בתע"ס הזה יש לנו אלפית של אלפית של אלפית ממה שקורה ברוחניות. כי אי אפשר לכתוב על כל הפעולות, אלא נותנים כאלה כללים שאנחנו נמשוך מאור המחזיר למוטב, לא כדי למלא את השכל אלא כדי להשפיע על הלב. סך הכול.

ולכן בעל הסולם כשהוא כתב "תלמוד עשר הספירות", ועוד מקובלים אחרים שהם כותבים על זה, הם מתכוונים שעל ידי מה שהם מספרים על החכמה הזאת, "יחס אורות וכלים" "הזדככות" "זיווג דהכאה" כל הדברים האלה, הם מתכוונים שאתה תתרשם ברגש שלך כלפי תכונת ההשפעה ותרצה שתכונת ההשפעה תתפשט בך ותשלוט על הרצון לקבל שלך, שכל הרצון לקבל יהיה כדי להשפיע בעל מנת להשפיע, ולשם זה הם כתבו. ואחרת אסור. אפילו אסרו ללמוד חכמת הקבלה.

למה היא הייתה נסתרת אלפי שנים? כי אנשים היו משתמשים בה כדי ללמוד אותה כמו חכמה רגילה, ורק כשהתרבו הצרות, הבעיות, הבנת האדם איפה הוא חי, אנשים התחילו לשאול בשביל מה אנחנו חיים, כי הגיעו להתפתחות הזאת, אז ניתנה האפשרות ללמוד וללמד חכמת הקבלה, ובזמננו את כולם, כמו שכותב בעל הסולם, אנחנו למדנו את זה, שהוא אומר שלכולם, לא רק אפשר אלא חובה ללמוד חכמת הקבלה כי אנחנו הגענו למצב שצריכים לגלות את הקשר שלנו עם הכוח העליון. אבל לשם זה, לא כדי לדעת אלא כדי להתקרב לכוח העליון, להתחיל להרגיש אותו, להבין אותו, להתחבר עימו ולהגיע לדבקות בסופו של דבר. רק לשם זה. והשכל כאן לא עוזר, שכל צריך רק קצת כדי לסדר לנו את כיוון הרגש, וכל התיקונים רק ברצון לקבל, היינו ברגש.

תלמיד: כדי להתקרב לכוח הזה ולהידמות לו, נגיד שאני מרגיש תענוג, אני לא מדבר אפילו על שכל, איזו התפעלות מיוחדת או הנאה מיוחדת, ההנאה הזאת, התענוג הזה אני צריך לצמצם אותו, אני צריך לכוון אותו באיזו צורה נכונה לאיזה מקום?

בינתיים תלמד כך. אחר כך אתה תדאג פחות ללימודים, זה יבוא אחר כך, יבוא הזמן שאתה בכלל לא תרצה ללמוד, אחרי המעבר הזה אתה תתחיל ללמוד רק כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב, כי לשם זה הם כתבו את כל חכמת הקבלה ובכלל כל התורה רק כדי להביא מאור המחזיר למוטב, כמו שאנחנו לומדים באות קנ"ה, בסעיף 155 ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שמקובלים חייבו את כולם ללמוד חכמת הקבלה כדי לעורר מאור מחזיר למוטב, ולא כדי להבין את הפעולות עצמן.

אבל זה יבוא אחר כך, בינתיים תלמד כמו שזה. אחר כך תגיע למצב שמה שאתה תלמד אתה תרצה מהבורא, תתפלל לבורא לשכוח. לשכוח בשביל מה אני לומד, למלאות את הזיכרון שלי בכל מיני חכמות? אם זה לא בלב שלי שמתחיל לעבוד לפי זה, שאני מתחיל לראות שהרצון שלי נעשה בפעולות האלה שאנחנו עכשיו לומדים, אז בשביל מה אני צריך את זה? אז אתה תבקש לשכוח מהשכל [ולזכור] רק מה שמתרשם בלב.

תלמיד: לשכוח בשכל כדי שתהיה יגיעה מתמדת?

זו לא מטרה למלאות את השכל. מה יהיה לך מזה, הנשמה שלך מזה לא מגיעה לשום תיקון ואז יוצא שמה אתה תשיג בחיים שלך? תמלא את התאים של השכל עד שתלך להירקב באדמה. מה התועלת? אלא אתה צריך לתקן את הנשמה שזה החלק הנצחי בך, כשאתה חי או שאתה מת זה איתך.

אז נתנו לך עכשיו אפשרות על ידי קיום בעולם הגופני, החומרי, על ידי זה, דווקא דרך זה להתחיל למלאות את הנשמה. תשתדל בזה.

שאלה: כתוב פה שהאור הופך להיות כלי על ידי התעבות. איך אור יכול להיות גם כלי, איך הוא הופך להיות כלי?

אור חוזר. תיכף אנחנו נלמד.

שאלה: המושג עצמות ואור הם אותו דבר?

כן.

שאלה: אתה אומר שאנחנו לומדים רק חלק קטנטן מחכמת הקבלה. האם אפשרי שלא להתגלגל שוב ושוב ושוב?

אתה לא צריך לדעת את חכמת הקבלה כדי לא להתגלגל. אתה צריך להשיג את התיקון לנשמה שלך כדי לא להתגלגל וזה לא תלוי בכמות הידע, לגמרי לא תלוי. זה תלוי רק בתיקון של הרצון שלך, רצון ולא שכל, השכל קיים רק כדי לתקן את הרצון.

קריין: אות י' מבארת נתלבש עצמות אינסוף בתוכם, אות י'.

"י) התלבשות, פירושו כמו התעלמות, כי המלבוש מעלים את הלובש, אלא, שהוא מפאת הרצון שלו להתגלות, ומשום שבלי התיקון של העלמה הזאת, אי אפשר לו להתגלות, ע"כ מתעלם בו ומתגלה על ידו."

"ותיקון כזה, נק' תמיד בשם מלבוש או לבוש. הרי שלבוש משמש לב' דברים להעלם ולגילוי. ובעניננו ג"כ, משום שאי אפשר, שיהיה השגה לתחתונים באור מבלי כלי, לכן האור מתלבש ומתעלם בכלי, כדי שהתחתון יוכל להשיג אותו, על ידי הכלי ההוא שמתלבש בו, והבן זה היטב."

זאת אומרת כדי להבין כל דבר ודבר אנחנו קודם כל צריכים לגלות חיסרון אליו. למה זה קורה, למה זה לא קורה, מאיפה זה בא ולמה לא כך ולא אחרת. אחרי שיש לנו הרגשת החיסרון, הרגשת ההסתרה, אז אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מגלים את התופעה בצורה אמיתית. לכן, קודם הסתרה, לאט לאט לפי היכולת שלנו לגלות נכון את ההסתרה אז ההסתרה נעלמת ובמקומה אנחנו מגלים מה שההסתרה הייתה מסתירה.

לכן צריכים להתייחס להסתרות שאנחנו נמצאים בהן שהכול נסתר, בצורה נכונה, שהבורא מסתיר את הכול, כמו שמתינוק, מילד קטן אנחנו משאירים לו רק דברים שבטוח שלא יוכל להזיק לעצמו. ולאט לאט מגלים לו יותר ויותר ויותר אבל במידה שהוא יכול להתנהג נכון עם מה שאנחנו מגלים לו.

שאלה: יש כלי ויש אור. זה דומה למה שאנחנו לומדים "שחשיכה כאורה יאיר" וש"יתרון האור מתוך החושך". קודם אנחנו מגלים את הכלי שהאור רוצה לעבור דרכו ולהופיע בנו ולהתגלות?

כן. אבל כשאנחנו מגלים את הכלי אנחנו צריכים להבין שהכלי בעצמו זה חיסרון של האור. הכלי הרוחני, זה לא שאנחנו מגלים בעולם שלנו, אלא שאנחנו מגלים שכאן חסר האור, וחוסר האור זה הכלי. ואז יוצא שאין לנו שום דבר בעולם חוץ מהאור. רק שחסר באיזה מקום ונראה באיזה מקום, כך בעצם יש לנו גילוי או חוסר של הבורא.

הכלי בעצמו לא קיים. כשהבורא אומר "בראתי יצר הרע", בראתי כלי, זה הכול רק גילוי החיסרון שלו. אבל זה לא חשוב עכשיו.לעת עתה לא כל כך צריכים להיכנס לזה, הכול בזמנו יבוא.

שאלה: בתיקון של כל שלב בזה נוצר הראש ובזה רוכשים את השכל העליון?

כן.

קריין: אות ב'.

אות ב'

תקון המסך לעכב את אור העליון מלהתפשט בכלי מלכות.

והוא מפסיק בין עולם האצילות לשאר העולמות.

"כ והנה כאשר הגיע התפשטות הנ"ל עד המלכות דאצילות, ראה המאציל העליון, ל שאין כח בתחתונים לקבל האור ההוא אם יתפשט יותר, ואז מ כאשר נגמר הכלי העשירית דאצילות, נ נעשית שם מסך ופרגוד אחד, ס המפסיק בין האצילות לשאר העולמות שלמטה הימנו."

קריין: אות כ' אור פנימי מבארת "והנה כאשר הגיע התפשטות הנ"ל".

פירוש אור פנימי לאות ב'

כ) כלומר, אחר שכבר התפשט האור בג' בחינות ראשונות, שנק': חכמה, בינה, ז"א, ולאחר שגמר התפשטותו בז"א, הגיע להתפשט לבחי"ד שנק' מלכות. ומטרם שנתפשט האור בג' בחי' הקודמות אי אפשר שיתפשט במלכות להיותם גורמים זו לזו בדרך סבה ומסובב.

קריין: אות ל', אור פנימי מבארת "שאין כח בתחתונים לקבל האור ההוא".

"ל) כי כח הצמצום רוכב על בחי"ד, ומשום זה אין כח בבחי"ד, שהיא התחתונה מכולם, לקבל אור. (עי' לה"ת ח"א אות פ"א, ועי' ח"א פ"ב אות ב')."

קריין: אות מ' מבארת כאשר נגמר הכלי העשירי דאצילות, אות מ'.

"מ) דהיינו בחי"ד שנקראת מלכות. ומשמיענו בזה להבחין, שכלי מלכות ומסך שבו, הם ב' ענינים מיוחדים: כי כלי מלכות הוא האור שנתעבה לבחי"ד כנ"ל, שעליה רוכב כח צמצום כנ"ל. ומסך ופרגוד שעליה, נתקן בה לאחר כך. (עי' לוח התשובות ח"ב אות מ"ג)."

אנחנו עוד נלמד. אני חייב כאן להגיד עוד מעט, עוד מעט ואחר כך, אחר כך אבל כך הוא מסביר ובאמת זה נכון. לאט לאט, קודם אנחנו מקבלים קצת ידיעה אחר כך זה הכול יסתדר.

קריין: אות נ' מבארת "נעשית שם מסך ופרגוד אחד".

"נ) מסך ופרגוד הם דבר אחד, כלומר, שנעשה שם כח מעכב כעין מחיצה המגנת ממעל למלכות, שאור העליון לא יפרוץ לתוכה. (עי' לה"ת ח"ב אות מ"ג)."

זאת אומרת יש איזה כוח שלא נותן לאור העליון להיכנס למלכות והכוח הזה נקרא צמצום, מסך, פרגוד, תלוי איך אנחנו מדברים.

קריין: אות ס' מבארת "המפסיק בין האצילות לשאר העולמות".

"ס) כלומר, שמסך זה, מלבד הגנתו על מלכות כנ"ל, יש לו עוד ענין, שהוא מפסיק בין עולם אצילות לשאר עולמות."

אנחנו נעבור לחנוכה. בכל זאת בימים האלה יש הארה מיוחדת שנקראת "חנוכה". איזה מין חנייה שאנחנו עוברים מכלים דלהשפיע על מנת להשפיע ללקבל על מנת להשפיע, אז כדאי לציין את זה.

(סוף השיעור)