שיעור ערב 14.08.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "תיקוני הזוהר"

תיקון שישים

"בראשית זו ברי"ת. שנאמר בו עץ החיים, ובהיפוך תְבִי"ר, שגרם שֶבר לאדה"ר. וזה עץ הדעת טוב ורע. טוב הוא העץ. אותו שכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים. והפרי שלו רע. כפי מראה שלו כך היה נראה לה מבחוץ. כמו הפה, דברים יפים מבחוץ ולב מלא טינופים מבפנים. וזה לא הייתה יודעת שסם המוות היה מבפנים של הפרי. כמ"ש ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאשהּ עימה. הרי פרי האילן ששם מו"ת.

ויש קליפות הפרי, שהם תוהו ובוהו וחושך ותהום. שקליפות אלו הן רע, המוח מבפנים טוב. עה"ח קליפות שלו טובות והמוח שלו טוב. וזה הוא ענפיו יפים ופירותיו רבים. ויש אילן שכולו רע, מוח וקליפה כולם מרים. ומים שלהם מרים. כמ"ש ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה. ויורהו ה' עץ וישלך אל המים ובו וימתקו המים. עץ מתוק שממנו יוצאים ענפים ושורשים, שכתוב ומתוקים מדבש ונופת צוּפים. ומפני זה יש עץ שענפים שלו מתוקים, ועץ שענפים שלו מרים. ויש מים מתוקים ומים מרים. שזה כנגד זה עשה הקב"ה. ויש שהוא חצי שלו מתוק וחצי שלו מר. וזה עץ הדעת טוב ורע, כמו כסף מעורב בעופרת. ויש אילן שקליפות שלו רעות מבחוץ והמוח מתוק מבפנים. כך תמצא בן אדם רע בדברי פיו וטוב בלבו מבפנים. ויש מפיו טוב ולבו רע. זה הוא עץ הדעת טוב ורע. כאן מְקַנֵן נחש רמאי.

כך הוא בן אדם שתמצא אותו גופו טוב, וסימנים שלו כולם יפים, ונשמתו נפש רָשע מבפנים. ותמצא בן אדם גופו רע בכל סימנים שלו, ונשמתו מבפנים טובה, זה הוא צדיק ורע לו. אבל מי שהוא טוב מבחוץ ורע מבפנים, הוא רשע וטוב לו. מפני שלא יהיה לו חלק בעוה"ב. טוב מבחוץ ומבפנים צדיק וטוב לו. רע מבפנים ומבחוץ רשע ורע לו.

טוב מבפנים ולבוש שלו רע. זה הוא עני ורוכב על חמור, רע מבפנים ולבוש שלו טוב מבחוץ, על זה נאמר ראיתי עבדים על סוסים. והכול ניכר במעשי האדם, מי שהוא מבפנים. ולא לחינם נאמר, לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה הוא העיקר. ששוטים מסתכלים בגוף שהוא הלבוש, כמ"ש עוֹר ובשר תַלְבישֵני, וצדיקים במעשים טובים.

ויורהו ה' עץ זה מַטֶה משה, שהיה מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כמו להט החרב המתהפכת. וזה מט"ט, שבו היה משתמש משה. כמו עמוד האמצעי שהוא משתמש בו, והיה מנהיג תחתונים בו. אף כך משה שהיה כמוהו, היה משתמש במטה. ומדוע נקרא מט"ט מַטֶה, שלעיתים מטה כלפי זכות לצדיקים, ולעיתים מטה כלפי חובה לרשעים. ומפני זה נהפך ממטה לנחש לרשעים להלקות אותם בו, ומנחש למטה לצדיקים לתת להם בו שָׂכר.

שכך הוא על זה המלאך, הקב"ה. כמו הנשמה שרוכבת על הגוף. וצדיק בזה המקום נאמר בו צדיק מושל יראת אלקים, מפני שהוא מְהַפֵּך הדין לרחמים. ובזה המקום צריך שינוי מעשה כדי שיתהפך מדין לרחמים. ושינוי השם ושינוי מקום. והקב"ה שהוא מבפנים, נאמר בו אני ה' לא שָניתי. שהוא רחום וחנון, אין בו דין כלל ולא שינויים.

וכאשר בן אדם שולט על יִצרו, נהפך נחש למטֶה. ואם יצרו שולט עליו, נהפך ממטה לנחש. ומיד וינוס משה מפניו. מהו וינוס. אלא כאן רמוז שינוי מקום, שברח ממקומו ומלפניו. וזה הוא סוד ותיפקחנה עיני שניהם, ובמה נפקחו, לדעת טו"ר, שהוא מטה כלול משניהם. כאשר נהפך מנחש למטה נאמר בו צדיק וטוב לו. וכאשר נהפך ממטה לנחש נאמר בו רשע וטוב לו.

תיקון אחת ושישים

בראשית זו מחשבה. אלקים זו אמא עילאה. מעשה, ששניהם יראה ואהבה. את השמים זה קול. ואת הארץ זה דיבור. וּבַכֹּל חטאוּ אדם וחווה, הפרידו בין או"א שהם מחשבה ומעשה. ובין קול ודיבור שהם בן ובת. ומפני זה וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום. אֶ"ת קוֹ"ל זה עמוד האמצעי, והשכינה עימו. ה' אלקים או"א. והן ארבע אותיות יהו"ה. י' אבא ה' אמא ו' בן ה' בת. שהם מחשבה ומעשה קול ודיבור. וסוד הדבר, מחשבה מצטרפת למעשה, וזה סוד יו"ד שהיא י'. וקול ודיבור שהוא שמים וארץ וכל צבאם. קול שהיה הולך בגן זה עמוד האמצעי. שָמע קול שהיה הולך בגן בענפי האילן, מאותו אילן שחטא בו אדה"ר. שהיה אומר האילן לס"מ הרשע נחש הקדמוני, רשע אל תיגע בי. ובאיזה מקום היה הולך הקול בגן שהוא אדנ"י דינ"א, לצד שמאל. שנאמר בו ויהי היום ויבואו בני האלקים להתייצב על ה'. וזה הוא לרוח היום. ומה היו אומרים בני האלקים. אלא באו להתייצב על מאמר ה', שכאשר אמר הקב"ה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמרו הם, מה אדם וַתֵדָעהו, בן אנוש, וַתְחַשְבֵהו.

וישמעו את קול ה' אלקים, אותו קול היה בגן שהוא השכינה, ששם עץ החיים נָטוּע. שחווה גרמה שנעקר האילן מהגן. ואדם גרם במחשבה שלו שהסתלקה נביעה של האילן שהייתה יורדת לגן. ונשארה יַבשה. יהו"ה זה האילן. ה' ה' ענפיו ושורשיו. ו' גוף האילן. י' הפרי שלו. נביעה שלו. נקודה שלו, כמו זה יהו"ה, שהוא אחד ושמו אחד. ומנין לנו שנקראת נביעה אחד, שכתוב ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, ותיראה היבשה אדנ"י.

ומפני זה ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים. וכי יכול בן אדם להיסתר ממנו, והרי כתוב אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אֶראנו נאום ה'. אלא כָּסוּ פניו חרוּלים. התכסו פניו מבושת. שנפקחו עיניהם וראו מה שעשו למעלה, שגרמו לעקור האילן ממקומו, ונביעה להסתלק משם. וזה הוא ויתחבא האדם ואשתו, שם התכסו פניו מן בושת, ששם חטאוּ, במה שהיה בתוך עץ הגן, שם התכסו פניו. יש מי שאמר בתוך עץ זה צדיק. וּבְמָקום זה וַיַסְתר משה פניו, שנזכר מה שקרה לו בראשונה, נזכר חטאו והתכסה מבושת. ומפני זה זכה ותמונת ה' יביט, וזו י' שהיא חכמה תחתונה. והוא פרי האילן, שהיה בראש צדיק. ו' גוף הברית. ה' ה' זה מקום של עורלה ופריעה. ארבע אותיות היו על צדיק שהוא עץ פרי. הוא גרם שהסתלקו ממנו, ונעקר הוא מהגן. כך עקר הקב"ה את אדם מגופו, וגירש אותו מגנו, כמ"ש ויגרש את האדם.

תיקון שישים ושתיים

בראשית, שם בַּ"ת, שם א"ש, שם אשרֵי. באותו זמן הסתלק הקב"ה משכינתו. ונשארה בת יחידה, כמ"ש איכה ישבה בדד. וסוד הדבר ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו אַיֶכָּה, אֲיֵה כֹּה. אמר לו, אע"פ שגרמת כל זה, ועשית פירוד באותיות, שהסתלקה י' מן ה', ו' מן ה', ונשארה השכינה למעלה יחידה, והשכינה למטה יחידה. משום כך ויאמר לו אַיֶכָּה, אי"ה כ"ה. ויאמר את קולך שמעתי בגן, משום כך וָאירָא כי עירום אנכי וָאֵיחבא. ועוד, ואיחבא, סוד הדבר, ערום רָאָה רָעָה ונסתר. מהי סתירת האדם. אלא בוא וראה, בזמן שיש רשות למשחית להשחית, נאמר בו כי תצא אש ומצאה קוצים, ובאותו זמן והיה כצדיק כרשע, ומפני זה יש לו לבן אדם באותו זמן להסתתר ולהתכסות, שלא יימצא ביניהם, שבאותו זמן יש נספֶּה בלא משפט. ומפני זה וָאירָא כי עירום אנכי ואיחבא. ובמה נסתר בן אדם מאלו דינים וקטרוגים שלא שולטים עליו? בתשובה, כמ"ש יושב בסתר עליון. זו אמא שהיא סתר. עליון ממנה זו חכמה, שלא ניכרת אלא בה'. בצֵל שַד"י יתלונָן זו אמא עילאה. צל שד"י שהוא אות ברית קודש, שנאמר בו אך בצלם יתהלך איש. וזה שכינה תחתונה, שהיא צלמו של הקב"ה. ועליו נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו. בצלמו ממש זו השכינה, צלמו של הקב"ה. במידה שלו בשיעור שלו שלא הוסיף ולא גרע. מהו האדם, זו השכינה, זה עמוד האמצעי.

אמר רבי אלעזר, והרי בשכינה לא כתוב בה בריאה אלא אצילות. ועוד שהיה לו לומר ויברא ה' את האדם, מהו אלקים. אלא השכינה נקראת אלקים. ועל אותה נשמה שניתנה בבן אדם נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצורת דמות השכינה, ועל אותה נשמה כתוב אך בצלם יתהלך איש, שהרי בזמן שמסתלקת מבן אדם הנשמה, לא יכול להתנענע. אמר לו, ברוך בני לעתיק יומין. ובני, כל מי שפוגם זה צורת הדמות, כאילו ממעט את הדמות, והשכינה לא שורה שם. ובאותו זמן שולטים עליו כל מקטרגים מצד אותו פגם. וסוד הדבר על כי אין אלקי בקרבי מְצָאוני הרעות האלה. הרעות מצאוני מפני שהסתלקה השכינה ממני שהיא אלקַי.

תיקון שישים ושלוש

בראשית ברא אלקים. מהו אלקים, מי אלה. ועל זה מי, נאמר, מי הגיד לך כי עירום אתה, המִן העץ, אשר ציוויתיך לבלתי אכוֹל ממנו, אכלת? אותה שנאמר בה אשר קידשנו במצוותיו. ואותה שנאמר בה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, שהיא רשות הרבים אשת זנונים. מה הם רשעים, זה ס"מ ונחש, אותה שאמר עליה פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו. אשר, שכתוב אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מי ודאי שהיא תשובה, רפואה לכל חוליים ונגעים, כמ"ש מי יִרְפָּא לָך ועליה נאמר וָשָב ורָפָא לו. רִפְאות תְהִי לְשָרֶךָ. זכאי הוא מי ששב לגבי בעלה שלה הוא סוד התשובה, שיחזיר וישיב אותה דרגה שהרחיק אותה ממקומו, שיחזיר אותה למקומה וִיקָרב אותה שם. באותו זמן שהשכינה רחוקה מבעלה, נאמר בבן אדם והיו חייך תלֻאִים לך מנגד. חייך נקראת, כמ"ש ויִפַּח באפיו נשמת חיים. זכאי הוא מי שמקרב אותה אצל בעלה. מהו קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת, שמי שקורא לו בשקר, רחוק הוא ממנו.

אמת א' בראש הא"ב, מ' באמצע, ת' בסופו. העישׂוּר שלו יו"ד ה"א וא"ו ה"א אמת, שהוא עישור של ארבע מאות וארבעים ואחד. הרי הסוד של חמישה וארבעים מ"ה. בזמן שישראל משקרים בתורת אמת בשבועת שקר, נאמר בה וְתַשְלך אמת ארצה. מהו ארצה זו השכינה. ובזמן שישראל מקיימים תורת אמת כתוב אמת מֵאֶרץ תצמח. ובגלות נאמר ותהי האמת נעדרת, ושקר שולט בעולם. ובזמן שנתקנת אמת ועולה למקומה, נמחה שקר מהעולם, כמ"ש שפת אמת תִכּוֹן לעד, כוננת לא כתוב אלא תִכּוֹן לעד, ועד ארגיעה לשון שקר, מהי אמת עמוד האמצעי, השכינה שלו תורת אמת הייתה בפיהו. ומי זה שקר, זה ס"מ. בזמן שאמת שולטת עובר שקר מהעולם.

אמת היא בסוף תיבות, והן ברא אלקים לעשות. ברא אלקים את. בו ברא העולם. ועליו נקרא ועומד כל העולם, וכל מי שנשבע בשקר כאילו ותשלך אמת ארצה, ושקר שולט כביכול במקום שלו, שהוא ירושלים. וזה גרם שנחרב הבית, וחזר העולם לתוהו ובוהו. שנאמר חָרַב בית ראשון והארץ הייתה תוהו. חרב בית שני וחושך על פני תהום. שאמת היא סובלת עליונים ותחתונים. ובזמן שנעשה שקר ייהרס הבניין. באותו זמן נאמר בשכינה נפלה לא תוסיף קום. כמ"ש איך נפלת משמים הילל בן שחר, נפלה עטרת ראשנו. שהם ה' עליונה ה' תחתונה. ו' עמוד האמצעי סובל שניהם. יסוד הכול י', זו ברית. כל מי שמשקר ועובר עליו, כאילו עוקר הכול ומפיל אותו. וזו היא י', היא אבן השתייה שממנה הושתת עולם. וכתוב אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. והיא יסוד הכול, ועליה נבנה. אוי לו למי שחטא באות שבת ובאות תפילין ובאות ימים טובים ובאות ברית מילה, כאילו עוקר אותו ממקומו, ומחזיר העולם לתוהו ובוהו.

אמר רבי אלעזר, אבא, והרי י' למעלה היא. מדוע היא למטה כאן. אמר לו, בני, זה סוד עליון. מארבע אותיות תלויים ארבעה שמות. מן י' יהו"ה, מן ה' הוי"ה, מן ו' והי"ה. מן ה' הוה"י. עליהם נאמר ודאי, וראית את אחוריי ופניי לא ייראו. ומצד האחוריים היא י' למטה. ומצד הפָּנים למעלה. וזה הוא הסוד שמתהפך השם מדין לרחמים ומרחמים לדין. כאשר נהפך לדין הוא הוה"י י' למטה. שנאמר בו אבן מאסו הבונים, מאסו ייסורים שלה. ואלו שמחבבים ייסורים נהפך להם מדין לרחמים יהו"ה. ובאותו זמן אבן מאסו, מה שהייתה י' למטה הפכה למעלה. ומצד והי"ה היא י' באמצע. באותו זמן השתטח אצלו, ואמר, זכאי חלקי שזכיתי לזה, שזה עיקר ויסוד הכול.

תיקון שישים וארבע

בראשית ברא אלקים. שָם איש, שם אשה עם ה' של אלקים. ועליהם נאמר סמכוני באשישות, באיש ואשה. ומי גרם זה. מפני שהתפשטו מכותנות אור אדם וחווה. ומפני זה סמכוני באשישות, בכותנות עור שהם כנגד ועורות אילים מְאוּדמים ועורות תחשים.

וכי אדם גרם, והרי כתוב, ויאמר האדם, האשה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. ומפני זה אמר הקב"ה לאשה מה עשית, ויאמר ה' אלקים לאשה מה זאת עשית. כל חטא שעשית, לשכינה שהיא זאת, עשית. ומפני זה מה זאת עשית, שהיא מה שמו. מה זאת ודאי. מה ה' אלקיך שואל מעימך כי אם ליראה, ואל תקרא אִם אלא אֵם, כמ"ש איש אמו ואביו תיראו, שהוא י"ה אבא ואימא עילאה, ואת לא יָרֵאת מאמא עילאה. לזאת עשית כל זו ודאי, שנאמר בה זאת אות הברית.

שאדם ואשתו נבראו בצורת דמות הקב"ה ושכינתו. ומפני זה חֵטא האדם היה תלוי בעמוד האמצעי, וחטא חווה בשכינה. ומפני זה מה זאת עשית. לזאת עשית ודאי. וחטא זה גרם שירדה השכינה בגלות, שהיו ישראל עושים מעשה אבותיהם, ומפני זה אמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לְכַלותם, להפר בריתי איתם. ובה אמר דוד אם תחנה עליי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עליי מלחמה, בזאת אני בוטח, זה נאמר במלחמת גוג ומגוג. ומי גרם להיות הוא שמוּר בה. מפני שעליו נאמר אם אֶתֵן שְנַת לעיניי לעפעפיי תנומה עד אמצא מקום לה'.

וזו היא חכמת שלמה, ועליה נאמר וחכמת המסכן בזויה. ועליה נאמר כי מכבדיי אכבד ובוזיי יֵקָלו. כאשר ירד שלמה ממלכותו, הייתה חכמה שלו בזויה בעיני שוטים. וכאשר עלה במלכותו נאמר בו וַתֵרֶב חכמת שלמה, שגדלה עד שהגיעה לזה מקום שניטלה משם. למקום החכמה העליונה, שהיא חכמה בראש, והיא חכמה בסוף, והיא תורה באמצע. בעמוד האמצעי תורת אמת, למעלה תורת חכם, למטה חכמת שלמה. ומפני זה מצד שלמה נאמר וחכמת המסכן בזויה. שירדה בו, ועלתה בו, כמ"ש ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם.

אבל ברשעים מה כתוב בהם, נְתָנַני ה' בידֵי לא אוּכַל קוּם. נפלה לא תוסיף קוּם. ואע"פ שאין לה רשות לקום מעצמה, הקב"ה יקים אותה, כמ"ש ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. ומי גרם שירדה לה ממקומה, זה נחש. כמ"ש ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת, שהיא השכינה, שגרמת שנמצאת יבשה ונופלת ממקומה. ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. קילל אותו שלא יהיו לו מלכים ושליטים על מה שיסמוך, שהם רגליו וידיו שקָצַץ אותם, כמו שהוא גרם קיצוץ ופירוד למעלה. ומפני זה על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך, וזה הוא שאמר יצחק לעשיו, מִשְמַנֵי הארץ יהיה מושָבֶךָ.

עשר קללות קילל את הנחש, מפני שגם שנפרשָה השכינה שהיא עשירית מבעלה. ועֶשֶׂר את אדם, ועשר את חווה, ותשע את הארץ שחטאה לצדיק שהוא תשיעי, כולם חטאו לעשירי, והארץ לצדיק, וממה חטאה לצדיק, שהרי בעבורךָ אמר לאדם. ועוד מפני אדם קילל את הארץ שנלקח ממנה, כמ"ש וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, אם כן מה חַטְאה לצדיק שהוא תשיעי.

אלא מפני שנאמר בה וַיַצְמַח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע, והייתה לה רשות למחות ביד האדם שלא יאכל מעץ המוות, ולא מָחְאה, משום כך אמר בעבורך. אמר לו רבי אלעזר, וכי יש דעת בארץ לכל זה. אמר לו, כן. כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ. אמר לו, והרי בחכמה עליונה ובארץ של הקב"ה נאמר זה הפסוק. אמר לו, בני, זה כנגד זה עשה הקב"ה. יש חכמה ויש חכמה. יש ארץ ויש ארץ.

אמר לו, אם כן מה חטאה הארץ לצדיק שלָקְתָה תשעה. אמר לו, מפני שעץ הדעת טוב ורע הוא כמו הברית. אות ברית מבפנים טוב, עורלה רעה. זה מבפנים וזה מבחוץ. ומפני שחֵטא עצה"ד גרם פירוד בין צדיק והשכינה. משום כך לקתה הארץ תשעה. והם חטאו בשכינה שהיא עשירית, לָקוּ עשר עשר.

ובוא ראה שבע ארצות הן. ארץ, אדמה, ארקא, גַיא, נְשיה, צייה, תבל. ואדם חָטא בבת שבע. ונאמר בו כי שבע ייפול צדיק. הרהר תשובה ונאמר בו וקם. והיה עולה. וכאשר ירד שם היה עושה מעשים ותולדות בכל ארץ וארץ. מהם היו צומחים ומהם לא היו צומחים. ויש שם בריות מהם בשני ראשים ויש מהם בשלוש עד שבע. ויש שם מקום שמאירה השמש והלבנה וכוכבים ומזלות. ויש מקום שאין בו אור כלל אלא חושך ואפילה.

כך הם אלו שיורדים לשבעה מיני עניות. יש מהם שאין להם אור כלל, שכל ימיהם הם בעניות. ויש מהם שיש להם אור כל ימיהם והם בַּעֲשִירוּת. ויש מהם שלעיתים יש להם אור ולעיתים חושך. אלו הם שנולדו באמצע הירח בינוניים. לעיתים יש להם עושר ועולים, ולעיתים עניות ויורדים. ויש אחרים שעושים תולדות ומצליחים. ויש מהם שלא מצליחים. ויש מהם שמצליחים עד חצי ימיהם ומתים בקיצור ימים. הם שנולדו במילוי הירח אלו צומחים וחיים ומשלימים כל יְמיהם. ואלו שנולדו בחֶסרון הירח לא צומחים ומתים מיד. ואלו שנולדו באמצע הירח מתקצרים באמצע יְמיהם.

ויש ארצות אחרות שנאמר בהן והבור ריק, אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. גם כך יש בריות שהם עמי הארץ, שבתיהם מלאים מלאכי חבלה, שהם נחשים ועקרבים, ונושכים אותם בכמה נשיכות של ייסורים. שהם גרמו לפני שיבואו לעולם, כדי שיבואו בגלגול באלו גופים ובאלו בתים. וכאשר נושכים אותם אלו נחשים ועקרבים בכמה ייסורים, הם צווחים אוי אוי, ויש להם קטטה עם כולם בבית, וצווחים באלו בעלי הגיהינום שנידונים בו. ויש אחרים שכל ימיהם בשמחה ובשלווה בלי עצבות כלל מכל מה שגדֵל בשבעה ארצות, ונידונים בשבעה מדורי גיהינום. ויש בבני אדם כמו זה. וחכמי הסודות האלו להם נמסר לדעת.

תיקון שישים וחמש

בראשית ברא אלקים, ראשי תיבות, וסופי תיבות א"ב וא"ם שם שהם י"ה, שם אֵם, וסוד הדבר ויקרא האדם שם אשתו חווה כי היא הייתה אם כל חי, כמו אותה שנאמר בה כי אִם לבינה תקרא. זו אֵם כל חי אין היא כאשה ראשונה, שנאמר בה האשה אשר נתת עימדי, שגרמה מיתה לכל העולם. שהרי אֵם כל חי כתוב בה. שנאמר בה רְאֵה חיים עם אשה אשר אהבת.

אמר לו רבי אלעזר, וכי שתי נשים היו לו. אמר לו, כן. אחת יצה"ט ואחת יצה"ר. אחת מצד העצם החזקה דין קשה, ואחת מצד הבשר, משם הם רכי לב. ואלו של העצם הם קְשֵי עורף, ועל אשה שניטלה מהעצם אמר בן סירא, עצם שנופלת בחלקך טובה או רעה גְרָרֵהו. ועל אשה של העצם אמר אדם, האשה אשר נתת עימדי. לא קרא לה אשתו, כמו חווה שנאמר בה ויקרא האדם שם אשתו חווה. שהאחרת שפחה הייתה. שמצד עץ הדעת טוב ורע, אחת רעה ואחת טובה, ומצד עה"ח שתיהן חיים.

ובסתרי תורה, חוה ח' ו"ה. ח' חכמה כ"ח מ"ה, הכלל של השם הקדוש. ח' היא כמו האמא העילאה שהיא שמינית לע"ס ממטה למעלה. וחכמה בה ניכרת, ועליה נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. ומהצד שלה וייפח באפיו נשמת חיים. ועליה נאמר לזאת ייקרא אשה כי מאיש לוּקחה זאת, ולא אחרת שניטלה מעצם, שגרמה לו מיתה, שהרי שפחה גרמה וידעו כי עירומים הם. ומפני זה ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישֵם.

אמר לו רבי אלעזר, מדוע אמר בגללה כי מאיש לוקחה זאת. כי מאדם היה לו לומר, מדוע מאיש. אלא מאיש, שם אֵ"ם ושם י"ש. שם יש, כמ"ש להנחיל אוהביי יש. שם אֵם, כי אִם לבינה תקרא. והם או"א חו"ב, שמשם ניטלה. ומפני זה כי מאיש לוקחה זאת.

ויש לו אחרת שנקראת בת זוגו. כמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם. בוא וראה, אדה"ר בצורת דמות של יהו"ה נברא. ובצורת דמות של ע"ס שהם יו"ד ה"א וא"ו ה"א מצד יהו"ה. מצד הי' נקרא איש, ומצד הה' העליונה אשתו נקראת אשה אֵם כל חי, ומצד הו"ה חוה אשתו, ומצד היו"ד ה"א וא"ו ה"א חוה נקראת אדם. ובכל מה שהיה בצורת דמותו לקה.

תיקון שישים ושש

בראשית ברא שית. זה אדם שכולל שישה. והם שתי שְפָחות מצד האילן של טו"ר, עצם ובשר. איש ואשה, שנאמר בה כי מאיש לוקחה זאת. הרי ארבעה. אדם זכר ונקבה, כמ"ש זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם. הרי שישה. ומפני זה ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת טוב ורע, ונאמר, כאחד ממלאכי השרת.

בינתיים הרי אליהו הזדמן אצלו. ואמר, רבי, כאַחַד מהם היה לו לומר, אם על מלאכי השרת היה אומר, מהו כאחד ממנו. ועוד הן אדם היה לו לומר מהו האדם בתוספת ה'. אלא ה' של האדם היה כאחד ממנו, יהיה

לא כתוב אלא היה, אחת מארבע אותיות שהן יהו"ה כאחת מן ארבע אותיות שהיא ו'.

ועתה פן ישלח ידו זו י', אם זכה ולקח גם מעה"ח זו ו', ואכל וחי לעולם זו ו'. חי ודאי. כאשר ה' הייתה יחידה ממנו נכנסה בין טוב לרע, כמ"ש ויִיצר ה' אלקים את האדם, שתי יצירות טו"ר, לדעת מה שהיו גורמים לעשות. ומפני זה נכנסה ביניהם.

אחַר שחָטָא אדם של יצירה, נפרדה ה' עליונה והסתלקה ממנו, ומפני שלא חזרה אצלו, אמר אם זכה ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. וזה עה"ח היה נטוע בעץ הגן. ומפני שלא זכה לאכול ממנו, מה כתוב בו ויְשַלְחֵהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוּקח משם. אותו שנאמר בו וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. שלא היה כדאי להיות בגן התורה. כיוון שלא שמר בה עץ הדעת טוב ורע באיסור והיתר, ועבר על מאמר אדונו. שאם היה שומר שלא עבר על מאמר אדונו, ולקח גם מעה"ח, שנאמר בו תורת חכם מקור חיים לָסוּר ממוקשי מוות, עץ חיים היא למחזיקים בה. וזה הוא ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. גם לרבות הנקבה, פרי האילן פרי צדיק."

(סוף השיעור)