שיעור צהריים 17.06.23 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"כתבי רב"ש כרך א', עמ' 589,

מאמר "מהו ששמו של הקב"ה נקרא אמת"

"מהו ששמו של הקב"ה נקרא אמת". זה מה שנשתדל לברר במאמר שלפנינו, מה נקרא "אמת", למה דווקא שמו של הבורא נקרא "אמת", ומה יש לנו מזה. אנחנו נמצאים במציאות שאיננו יודעים בדיוק מהי, איפה כאן העולמות, הנבראים, מה קורה איתנו, איזה שינויים, גלגולים, מה אנחנו עוברים, מה קורה לנו, ננסה איכשהו לברר זאת מתוך המאמר.

מהו ששמו של הקב"ה נקרא אמת

תשמ"ח - מאמר ג'

1987/88 - מאמר 3

"בזהר האזינו (דף צ"ג ובהסולם אות ר"י) וזה לשונו "אשרי חלקו מי שקראו אל המלך, ויודע לקראו כראוי. ואם הוא קורא ואינו יודע למי קרא, הקב"ה מתרחק ממנו, שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו". למי הוא קרוב. חזר ואמר "לכל, אשר יקראוהו באמת". וכי יש מי שיקראוהו בשקר, אמר רבי אבא, כן, זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. מאין לנו. כי כתוב "לכל אשר יקראוהו באמת". מהו באמת. היינו בחותם טבעת המלך, שהיא שלימות הכל", עד כאן לשונו.

מאוד קשה להבין תשובת הזה"ק על השאלה. וכי יש מי שיקראוהו בשקר. על זה באה התשובה, אמר רבי אבא, כן, זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. הדבר הזה מתמיה מאוד, מדוע מי שאינו יודע למי קורא, נקרא "שקר". יכולים לומר, שהאדם הזה הוא טועה, אבל לא שקרן. וגם הראיה שמביא על פירוש "אמת" ואומר, היינו בטבעת המלך, שהוא שלימות כל. איזו ראיה זו, שצריכים לדעת למי שהוא קורא, אחרת נקרא שקר.

ובכדי להבין את הנ"ל, שזה דבר נחוץ להבין, כי לפי דברי הזה"ק, "מי שמתפלל ואינו יודע למי קורא, הקב"ה מתרחק ממנו". היתכן להבין דבר כזה. וכי איך אפשר להאדם לדעת למי קורא. בטח כל אדם קורא לה'. אלא למי הוא מתפלל. אם כן מהו הפירוש "למי קורא". ועוד יותר מזה קשה, במה שאומר "ואינו יודע למי קורא". הלא אנו למדנו, שהאדם צריך להאמין ולא לידע למי קורא.

ונחוץ לנו להקדים את ענין מטרת הבריאה ותיקון הבריאה. ואז נדע מה מוטל על האדם לתקן. כידוע, מטרת הבריאה היא, שהתחתונים יקבלו טוב ועונג, ולסיבה זו ברא בהם רצון לקבל הנאה, ואחרת לא יכולים להתקיים בעולם. והרצון הזה מכריח אותם לעשות כל מה שביכולתם, בכדי להשיג תענוג, שע"י זה יש להם זכות קיום בעולם.

אבל יחד עם זה, כמו שכתוב בהקדמות, נולדה ברצון לקבל הזה, בעת קבלת התענוג, שהוא מקבל באופן בלתי ישר, בחינת בושה. ובכדי לתקן זה, נעשה בחינת צמצום והסתר, שהתענוג הרוחני נסתר מאתנו, ולא מתגלה אלא בשיעור שהרצון לקבל לעצמו מסתלק, בשיעור זה מתגלה תענוג הרוחני. ובאם הרצון לקבל שורה באיזה מקום, תיכף מסתלק משם השפע, ואין שניהם יכולים להיות במקום אחד.

ובהאמור נבין מהו תיקון הבריאה, שעושים תיקונים, שהבריאה תקבל את מטרתה, שבשבילה נבראה. כלומר, שהבריאה תקבל טוב ועונג בשלימות בלי שום נהמא דכסופא. ולמדנו, איך הוא סדר עבודה. פירוש, מה האדם צריך לעשות, שתעבור ממנו בחינת הבושה, בעת שיקבל תענוג מהבורא. היות שמטרם שהאדם משיג כלי זה, שהוא לקבל על הכוונה דלהשפיע, שאז אין בושה. כלומר, שבעת הקבלה לא ירגיש בה אי נעימות מחמת הופכיות הצורה.

זאת אומרת, שכל זמן שאין להתחתון רצון לקבל, והרצון לקבל הזה לא יעשה שום שינוי צורה לגבי האור והשפע, עדיין שורה עליו הצמצום וההסתר, שאין השפע עליון מתגלה, ועל כל דבר שבקדושה שהוא מסתכל, הוא רואה חושך ולא אור. אולם זה נוהג באנשים שבאמת הם רוצים להתקרב לקדושה, אצלם נהוג סדר כזה, מסיבת שמן השמים רוצים, שהם לא יבזבזו זמן בחינם, היות שהם מוכשרים להגיע לעבודת הקודש בטהרה, שפירושו, עמ"נ להשפיע. באנשים כאלו, אם הם לא מכוונים בעמ"נ להשפיע, הם רואים חושך ולא אור.

מה שאין כן באנשים השייכים להכלל, בהם נוהג ענין אור כללי, המאיר להם בבחינת מקיף, ומקבלים מזה סיפוק, ואין הם מרגישים חסרונותיהם, שיצטרכו לתקנם. והאור הזה מאיר בהשלא לשמה.

אולם בעת שהאדם רוצה לצאת מבחינת הכלל, ורוצה להיות עובד ה', הבנוי על בסיס של האמונה למעלה מהדעת, שאין הוא רוצה לקבל מתנת בשר ודם. כמו שביארנו, שיש לפעמים, שאין האמונה שיש לו לאדם, מספיקה לחייבו שיעסוק בתורה ומצות. אלא היות שהוא נמצא בסביבה, שכל החברים עוסקים בתורה ומצות, הוא מקבל בחינת מתנה מהחברים, שהם כאילו נותנים לו חלק רצון משלהם, וע"י המתנות של חלקי רצון שהוא מקבל מהחברים, זה נותן לו, שגם הוא עוסק עכשיו בתו"מ. נמצא, שהתו"מ שהוא מקיים, נבנה על בסיס של מתנת בשר ודם, ולא על בסיס ה'. כלומר, שאין כח האמונה שיש לו בה', מחייבו לעסוק בתו"מ. אלא הסיבה שגורמת לו לקיים תו"מ, היא מתנת בשר ודם.

ובהאמור יש לפרש מה שאנו אומרים בברכת המזון "ואל תצריכנו ה' אלקינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלואתם, כי אם לידך המלאה הפתוחה, שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד".

כי בזמן שהאדם מברך לה', ונותן לו תודה על שנתן לו מזונות, ובעת ברכת המזון האדם צריך לשים לב ולחשוב, כי בזכות המזונות הוא מתקיים בעולם, ואם לא היו לו מזונות, היה סובל יסורי רעב, ועכשיו ה' המציאו לו מזונות, ועל זה הוא נותן תודה לה', על הטוב שהאדם מרגיש, שה' נתן לו.

וממזונות הגשמיים אדם צריך לעשות חשבון נפש למזונות הרוחניים, איזה מזונות רוחניים אדם קבל מהבורא. כי האדם צריך לדעת, כמו בלי מזונות גשמיים אין האדם יכול להתקיים בגשמיות, כמו כן בענין רוחניות, המכונה "חיים של יהודי", שיש על זה הרבה שמות. יש שקוראים "חיים של תורה" או "חיים של קדושה", ויש שקוראים חיים רוחניים בשם "חיים שיש לו קשר עם הבורא", כלומר, הוא אומר, הכל נותן לו הבורא.

ויש לפעמים, שהבורא רוצה שהאדם יבקש ממנו, ואח"כ הוא יתן לו את מבוקשו. ואין הטעם, חס ושלום, שהבורא משתוקק, שהנבראים יבקשו ממנו טובה, ואח"כ הוא יתן להם, כדוגמת בשר ודם. אלא יש לפרש מה שאמרו חז"ל (יבמות ס"ד) "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים".

והטעם הוא, כי "אין אור בלי כלי". אם כן אין הקב"ה יכול לתת להם, בזמן שאין להם צורך ורצון, נמצא, מה ש"מתאוה לתפלתן של צדיקים", הוא מתאוה שיהיה להם צורך וכלי להשפע, משום שהרצון וצורך של צדיקים הוא בעמ"נ להשפיע לה', והכלי והצורך הזה מסוגלים להחזיק השפע, ולא תבוא השפע להחיצונים, כדוגמת שבירת הכלים. מה שאין כן לתפלת הרשעים הוא לא מתאוה, משום שהכלי וצורך שלהם לא מרויח שום דבר, משום שהוא לא יכול להשפיע שפע, שילך להקליפות. וכל הרווחים של ה' הוא במה שמשפיע.

ובהאמור צריכים לומר, החיים שהאדם רוצה שיהיה לו קשר עם הבורא, בין בבחינת תפלה, שהוא מבקש ממנו, שיתן לו איזה דבר, או שנותן תודה לה', על מה שכבר נתן לו, סוף כל סוף הוא מדבר אז להבורא. מזה הקשר שמדבר להבורא, זה מביא לו חיים, אם הוא מחשיב את השיחה שיש לו עם הבורא, והוא ממשיך חיים, מזה שלא חסר לו אז שום דבר. כלומר, אם ביכולתו של האדם לתת תשומת לב ולצייר בעצמו, שבאם היה יכול לדבר למלך בשר ודם, שכולם מחשיבים אותו, שזה יש בהטבע, שהאדם יכול לתת את כל מה שבידו, בכדי לדבר עם המלך, והאדם הזה, אם הוא יכול להתחזק באמונתו, שהוא מדבר למלך מלכי המלכים, שלא עם כולם הוא מדבר, אז כמו שדברנו, שיש בזה להבחין ג' בחינות:

א. שהאדם בכלל לא יודע, שיש למדינה זו מלך בכלל.

ב. אפילו שיודע שיש מלך, אבל לא יודע שהמלך בא לעיר.

ג. אפילו שיודע שהמלך בא לעיר, אבל לא יודע את חשיבות המלך שלו, המקובל בכל העולם, שכל המלכים והשרים שבעולם משתוקקים לדבר עם המלך שלו. ועליו עלה בגורלו, שקבל רשות כניסה לדבר עם המלך. ומה חסר לו עוד. כלומר, שהוא לא צריך, שה' יתן לו מה שהוא מבקש, כי זה שיש לו זכיה לדבר אל המלך, מספיק. וזה נותן לו חיים. ומה שהוא מבקש משהו מהמלך, אין כוונתו שהמלך יתן לו את מבוקשו, כי התפלה בעצמה מספיקה לו, כאילו כבר נתן לו את מבוקשו.

וכמו כן בעת שנותן תודה לה' על מה שנתן לו, אין הוא מתחשב עם גודל המתנה, אלא זה שיש לו עכשיו הזדמנות לדבר אל המלך, ולתת לו תודה, זהו כל החשיבות שלו.

זאת אומרת, אין הוא מתחשב עם נתינה, מה שהבורא כבר נתן לו, או מה שהאדם רוצה שיתן לו, אלא כל החשיבות היא, במה שהוא מאמין, שהוא מדבר עכשיו עם המלך.

אדם שהוא במצב כזה, כלומר שאין לו שום ערך במה שיש לו, כלומר שאין הוא מתחשב מה שנכנס בכלים דקבלה, אלא הוא מודד חשיבות במה שנכנס בכלים דהשפעה, שזה נקרא "חיים רוחניים", משום שכל מחשבותיו הוא בזה, שיזכה לדביקות ה' ולא לתועלת עצמו. באלו אנשים אומרים, שנוהג ענין של עליות וירידות. שפעם הם מרגישים את חשיבות בדביקות ה', ולפעמים שורה בחינת צמצום והסתר, וטועמים במצב שהם נמצאים טעם של מיתה בלי חיות רוחני.

ועתה נבאר מה ששאלנו, בענין ששמו של הקב"ה הנקרא "אמת". לכן מי שקורא אותו בשקר, הוא מתרחק ממנו. ורבי אבא פירש, מהו השקר. זה שאינו יודע למי הוא קורא, נקרא "שקר". ושאלנו, מדוע מי שלא יודע נקרא "שקרן".

ובכדי להבין את פירוש של אמת, נביא כאן מה שכתוב (בתע"ס חלק י"ג, דף א' תי"ז), שמבאר שם תיקון הז' מי"ג תיקוני דיקנא. וזה לשונו "ולפיכך נקרא אצלו, זה התיקון בשם ואמת. כי בהתגלות אלו ב' תפוחין קדישין למטה, הנה אז מתגלה אמיתיות השגחתו יתברך לתחתונים. לכן נקרא גילוי השגחתו בשם "ואמת". כי הוא אמיתיות הרצון שלו יתברך, אשר כל מיני הסתרות, הנמצאים בעולמות, באים רק לגלות אמיתיות הזו שבהשגחתו, שהוא להטיב לנבראיו, כנודע".

ובהאמור יוצא, שמה שכתוב, ש"שמו של הקב"ה נקרא אמת", היינו שניכרת האמת שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. וזה שאומר רבי אבא "מהו באמת, היינו בחותם טבעת המלך, שהיא שלימות הכל". ויש להבין, מה מרמז לנו, שאמת הוא שלימות הכל.

אולם כפי שלמדנו, ששלימות הבריאה היא, שהנבראים צריכים להגיע ולהשיג מטרת הבריאה, שהיא, שרצון הבורא הוא, שהנבראים יקבלו טוב ועונג. ושלימות הכל היא, שבזמן שיקבלו טוב ועונג מהבורא, לא יפסיקו מדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שזה יכול להיות דוקא, שבזמן שיקבלו טוב ועונג, תהיה כוונתם בעמ"נ להשפיע, וזה נקרא "שלימות הכל".

נמצא לפי זה, כשהאדם מבקש מה', שימלא לו בקשתו, הוא צריך לדעת שמו של הקב"ה, בעת שהוא קורא לה', אחרת לא נקרא "אמת", רק "שקר", והקב"ה מתרחק ממנו.

ושאלנו, מדוע אם הוא לא יודע את שמו, הוא נקרא "שקר". וגם מדוע הקב"ה מתרחק ממנו.

והתשובה היא, כי בזמן שהאדם הולך להתפלל לה', הוא צריך להאמין, ששמו של הקב"ה הוא אמת. כלומר, שהקב"ה רוצה שתהא ניכרת מידת האמת, שהקב"ה רוצה להטיב לנבראיו. ואם הוא קורא לה', ואינו מאמין ששמו של הקב"ה הוא באמת, שהוא רוצה שהנבראים יקבלו טוב ועונג, נמצא, שאינו מאמין במטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. נמצא, שהוא קורא "בשקר". כלומר, שהוא מבקש ממי שיעשה לו טובה, בו בעת שאינו מאמין, שהאיש הזה הוא מסוגל לעשות לו טובה.

נמצא, שהוא קורא, שיעשה לו טובה, הוא קורא "בשקר", מטעם שאינו מאמין, שהקב"ה הוא טוב ומטיב. ומשום זה הקב"ה מתרחק ממי שקורא אותו בשקר. כי אנו רואים גם בגשמיות, שאם הולך לבקש טובה ממישהו, והשני יודע שהוא לא מאמין בו, שהוא יכול לעשות לו טובה, אלא סתם שהוא מבקש ממנו, בטח שהאדם מתרחק ממנו ואינו רוצה לשמוע אפילו מה שמדבר אליו. כמו כן הקב"ה יודע, שהאדם מדבר שקר, שאינו קורא אותו בשמו, הנקרא "אמת", ש"באמת" הקב"ה להטיב לנבראיו. וממילא מובן לנו שהקב"ה מתרחק ממנו.

ובהאמור יוצא, כשהאדם הולך להתפלל לה', שיעזור לו, אם האדם הולך להתפלל לה' בכדי שיקרב אותו להיות דבוק בה', הסדר הוא, שלפני התפלה הוא צריך להתבונן מקודם למי הוא מתפלל, כלומר לאיזה שם של הקב"ה הוא מתפלל. זאת אומרת, שיש להקב"ה הרבה שמות, והשמות של הקב"ה נקראות על שם הפעולות, המתגלות ממנו. כמו שאמרו חז"ל אצל מלאכים, שכל מלאך נקרא על שם הפעולה.

לכן בראש וראשונה, האדם צריך להאמין, ששמו של הקב"ה הוא "טוב ומטיב". וזאת היתה מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו". ושמו הוא "אמת". שבזמן הגמר התיקון יתגלה שמו האמיתי, שכוונתו היתה, בזה שסבלנו יסורים, לא היה ענין של נקימה ונטירה, כמו שנוהג באנשים גשמיים, אלא הכל היה על כוונה אחת, שהיא להטיב לנבראיו. כלומר, שעל ידי היסורים שסבלו, זה היה תיקונים, שיביאו אותם ולהכשיר אותם, שיוכלו לקבל את הטוב והעונג.

וכשיש לו להאדם אמונה זו, והוא מבקש מה' שיקרב אותו, כלומר שיתן לו כח מלמעלה להגיע לדרגת הכשרה, בשיעור שיהיו כל מעשיו בעמ"נ להשפיע, ואת זה הוא מבקש מה', כלומר שיתגלה כבודו יתברך בהעולם, ולא כמו שהיא עכשיו שכינתא בעפרא, אלא הוא מתפלל, שכבודו יתברך יתגלה בעולם, זה נקרא, שיודע את שמו של הקב"ה, ואינו קורא בשקר, אלא באמת."

שאלה: מהם החיים בעת שיש לו שיחה עם ה'?

אלה חיים בהם הוא מבין ומרגיש עם מי הוא נמצא בקשר, יש לו את מי לשאול ולמי להגיד מה קורה לו וכך הוא מתקדם בחיים. אלה החיים שלו.

שאלה: מי הם המלכים והשרים?

אלה כוחות הטבע שעוזרים לבורא ולאדם להתקשר ביניהם.

שאלה: איך אפשר למדוד את החשיבות כשנכנסים לכלים דהשפעה?

ככול שאדם יכול להתרומם מעל הטבע שלו דלקבל ולהגיע להשפעה, כך הוא מודד.

שאלה: במאמר נאמר שהבורא מעורר אותנו ונותן לנו רצון. כשאדם מתחיל את דרכו הוא כל הזמן מרגיש את ההתעוררות הזאת ורוצה להיות בדבקות עם הבורא, שתהיה לו כוונה נכונה, שום דבר חוץ מזה. עם הזמן למרות שהבורא מאיר לו הוא עדיין מרגיש ייסורים, כישלונות והפרעות. איך לא להיכשל וכל הזמן לראות את ההתעוררות שהבורא נותן לו?

אדם צריך להשתדל לראות שהבורא מעורר אותו בכל רגע ורגע על ידי כל מיני כוחות, מקרים שונים, אבל הבורא תמיד נמצא לפני האדם ועובד עימו. לכן אם אדם לא חדל ותמיד שם לב שמה שהוא מרגיש הוא מקבל מהבורא, ומברר כמה הוא כן רוצה להתקשר, להשתוקק, אז הוא לא מרפה מהכוח, מהכיוון הזה, וכל הזמן יהיה מכוון לבורא. הוא צריך להבין שבכל דבר, בכל שנייה, הבורא כל הזמן נמצא מכוון אליו וכאן רק תלוי באדם כמה הוא מסוגל לראות את עצמו מכוון לבורא.

תלמידה: האדם נמצא בסביבה ומקבל את המתנה הזאת, את ההשתוקקות לבורא מהחברים. איך כשהבורא שולח התקררות, לא ליפול למצב של "טוב, את זה הבורא שולח לי, אז כנראה כך הוא רוצה" ולאט לאט לצאת מהדרך.

בלי ספק שהכול מגיע מהבורא, אבל השאלה היא באיזו כוונה הבורא שולח את זה, או שהוא רוצה לעורר, למשוך את האדם, או שהוא רוצה ללמד אותו כמו שאנחנו עושים עם ילדים קטנים, אנחנו דוחפים אותם שהם יעשו מאמץ כלשהו. לכן ודאי שבכל פעם יש לנו עסק רק עם הבורא והבורא לא עוזב אותנו לרגע ואנחנו צריכים רק לא לעזוב אותו.

תלמידה: אנחנו לומדים שאדם צריך תמיד להודות לבורא.

אנחנו לומדים שאדם צריך להיות מכוון כל הזמן לבורא ולא להפסיק לרגע אחד אפילו קשר עימו. לא חשוב אפילו באיזו צורה הוא מפענח, מסביר ומרגיש את יחס הבורא אליו, לא לעזוב.

תלמידה: יש פחד שהנקודה שהבורא מעורר בתוכנו תיסתם.

לא. מצד הבורא אין שום דבר שנסגר, רק מצד האדם.

תלמידה: מה אדם יכול לעשות כדי לא לפחד ולא לזרום עם הזרם אלא לעזור לבורא בעבודה הזאת בה הוא מחנך את האדם?

להשתדל כל הזמן להיות בקשר ישיר זה אל זה. יותר מזה אני לא יודע מה לענות.

שאלה: מה הוא אותו קשר ישיר עם הבורא?

להשתדל לענות על כל הרגשה שהוא מקבל מהבורא.

תלמידה: איך לענות?

הוא מרגיש מה הבורא מעורר בו, ובאותו קו עונה.

תלמידה: עונה דרך החברים, דרך הקבוצה?

דרכו, מתוך הלב.

שאלה: האם אדם היודע למי הוא קורא, יודע מה החיסרון שלו, מה הוא מבקש, על מה, למי, בשביל מה?

לא, הוא לאו דווקא יודע, הוא פשוט רוצה להיות בקשר עם הבורא ולכן כל הזמן משתדל בצורה כלשהי להיות מוכן לקבל פנייה מהבורא אליו.

תלמידה: אז מה זה לברר את החיסרון?

הוא בעצמו מברר באיזה חיסרון הוא נמצא, איך הוא מכוון לבורא.

תלמידה: האם דבקות ה' לא לתועלת עצמו, זה אומר שאם אני מבקשת נכון, אז אני בעצם לא מבקשת תשובה לחיסרון שלי אלא הבורא עורר אותי לבקש ממנו או להודות לו? כאילו בזה שהוא קירב אותי אליו, אני מקבלת תשובה?

כן.

שאלה: למה האדם משקר, מפני שאין לו חיסרון אמיתי או מפני שהוא לא מאמין שהבורא ייתן לו את מה שהוא מבקש?

יש הרבה סיבות לכך שאדם משקר לעצמו שהוא לא נמצא במגע ישיר עם הבורא אחד לאחד. או שהוא מפחד, או שהוא לא יודע בדיוק, יש לו ספקות, יש לו התחייבויות, הוא מפחד שאז יצטרך לשנות את עצמו בהרבה. יש הרבה שינויים באדם שהוא יכול למלא, לסדר אותם עד כדי כך שיתרחק מהבורא.

תלמידה: אז מה הוא עושה במצב כזה בו הוא מרגיש שיש שקר בליבו והוא לא מצליח לדבר עם הבורא באמת? אבל הוא לא רוצה להתרחק מהבורא.

אפילו שהוא מרגיש שקר בליבו ולא רוצה לענות לבורא בצורה ישירה ומסתיר עצמו כביכול, כדאי לו בכל זאת לא לעזוב ולהמשיך להתקשר לבורא.

תלמידה: איך בכלל אדם אגואיסט מדבר אמת עם הבורא? הוא כל הזמן משקר.

בסדר, הבורא מבין ומקבל זאת. זו תקופה שאדם צריך לעבור וכך הוא יגיע אחר כך לשינוי.

תלמידה: אפשר לזרז את זה? הוא כבר רואה שמשהו שם לא ישר, איך הוא מתקרב לבורא במצב הזה? ככה לשבת ולחכות שהתקופה תעבור ואולי הבורא ייתן איזו הארה?

לא. הוא משתדל, מלבד הבורא יש לו גם חברה והוא משתדל ביחס לחברה לייצב את עצמו וכך להגיע למצב שיהיה מכוון לבורא בצורה אחרת, על ידי החברים, על ידי החברה, על ידי עבודה איתם, הוא לאט לאט משנה את היחס שלו לבורא.

שאלה: מה זו אמת, מבחינת הבורא?

השפעה, אהבה, זאת האמת.

שאלה: כשאני מסתכלת אחורה על החיים הגשמיים שלי, מצדיקה את מה שהבורא עשה לי ומודה לו על כך, כי אני מבינה שבלי זה הנקודה שבלב לא הייתה מתעוררת, למה אני עדיין מפחדת מהקשיים?

את מפחדת מפני שאת לא רוצה לראות את הקשיים. את לא רוצה לראות שאת רחוקה מהבורא, את פשוט מעדיפה להיות בניתוק. זה העיקר. כשאני מרגיש שאני לא יכול להיות קרוב לבורא ונמצא בניתוק ממנו, אני מעדיף בכלל לא לחשוב לכיוון הזה.

תלמידה: אף על פי שאני מבינה שזה טוב לי, לכל העשירייה ולכלי העולמי?

לא כל כך חשוב לך הכלי העולמי, העשירייה, זה לא חשוב, העיקר שאת מרגישה שאין לך קשר ואת לא מתקרבת אליו.

תלמידה: איך לתקן את זה?

לעצום את העיניים ולעבוד על ההתקרבות דרך החברים לבורא. מה קורה לנו כשאנחנו מתקרבים דרך החברים? אנחנו בונים תשתית וקובעים קשר רחב והדוק עם הבורא והוא לא תלוי רק במצב הפרטי שלנו אלא בצורה רחבה.

שאלה: אנחנו לומדים כמו שאתה אומר שאנחנו מתקרבים לבורא על ידי הקשר בינינו, אבל רב"ש כתב "נמצא, שהתו"מ שהוא מקיים, נבנה על בסיס של מתנת בשר ודם ולא על בסיס ה'. כלומר, שאין כח האמונה שיש לו בה', מחייבו לעסוק בתו"מ. אלא הסיבה שגורמת לו לקיים תו"מ, היא מתנת בשר ודם." למה הכוונה?

הכוונה שהוא לא עושה את זה לבורא אלא לעצמו כדי להרחיב את הקשר ביניהם ולקבל תשלום כלשהו, כבוד מהסביבה.

שאלה: כתוב שמטרת הבריאה להיטיב לנבראיו. מה לעשות כדי שיהיה לנו חשוב לפנות לבורא, לדבר איתו ולא לקבל ממנו.

שאלה יפה. שאלה טובה. אנחנו נקבל מהבורא מה שהוא מחליט, אבל איך אנחנו פונים אליו זו כבר הבחירה שלנו. ולכן חשוב לנו יותר לפנות לבורא מאשר לקבל ממנו, כי בטוח שמה שנקבל יהיה נכון ובזמן הנכון, בצורה הנכונה ובמידה הנכונה, בזה אין ספק. אבל איך אנחנו פונים אליו, כאן צריכה להיות הדאגה שלנו לחשוב על זה יותר.

שאלה: "הרבה שמות, והשמות של הקב"ה נקראות על שם הפעולות, המתגלות ממנו.", על מלאכים כתוב, "כל המלאכים נקראים על שם הפעולה". הפעולות והשמות שלו הם ההתייחסות שלי לגבי תכונות שאני זקוקה ממנו? כמו למשל חסדים. יש לזה איזו שייכות?

את יכולה לבקש חסדים מהבורא.

תלמידה: וכל השמות האלה הם כוחות שבהם אני יכולה להשתמש בחסרונות שלי שאיתם אני צריכה להתקרב אליו?

כן.

שאלה: האם נכון שלשיחה עם המלך מכניסים רק את מי שרוצה בגאולת השכינה?

כן.

תלמיד: אם לאדם יש גישה למלך והוא משוחח איתו, מה הוא צריך מעבר לזה? למשל, למה הוא צריך הפצה? למה הוא צריך לתת דוגמה לחברים? האם יש קשר בין הדברים? האם לשוחח עם הבורא קשור להפצה?

אם לאדם יש קשר עם הבורא, הוא מבין במה הוא יכול לעשות טובה לבורא, ואז הוא הופך להיות בעולם הזה, בעולם התחתון הנציג של הבורא והוא משתוקק להפצה, ללמד, ועוד פעולות שיכולות לעזור לבורא להתגלות לנבראיו.

תלמיד: במאמר כתוב שהוא יכול להסתפק רק בשיחה עם הבורא ולא מעבר לזה.

לא מדובר על הרצון הפרטי שלו, אבל אנשים שמתקרבים לבורא מרגישים עד כמה יש להם הזדמנות להפיץ את ידיעת הבורא בעולם ובזה הם עוסקים הרבה.

שאלה: מה זה אומר לדעת את שמו של הקב"ה כדי שהוא לא יתרחק?

את זה נלמד בהמשך, זה עדיין לא המצב שלנו. אם אנחנו יודעים איך לפנות לבורא, הכוונה היא שאנחנו יודעים איך להתקרב אליו, איך להתחבר אליו, איך למסור לו מה שאנחנו רוצים ואיך לקבל ממנו. זאת אומרת מדובר כבר על קשר מערכתי.

שאלה: איך להבין שאני מבקשת מהבורא את הטוב?

אם את פונה דרך החברות, זה בטוח נכון. את צריכה להשתדל לפנות דרך החברות. אם החברות מסכימות לפנייה שלך לבורא, בטוח שגם הבורא יקבל.

שאלה: האם השלמות היא תכונה שנרכשת בגלגולים עוקבים, והיא קרובה לאמת?

כן, השלמות קרובה לאמת ונכנסת לתוך האמת והן מתחברות יחד.

שאלה: אם הוא לא יודע למי הוא קורא, למי עוד הוא יכול לקרוא אם הכול זה הבורא? איזה שקר הוא יכול למצוא, והאם זו עבודה בלא לשמה?

על לא לשמה או לשמה עדיין מוקדם לנו לדבר, אבל אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת לפנות, כמו תינוק שצועק, בוכה ופונה וגם אם לא שומעים אותו כל כך, הוא פונה ובסופו של דבר מטפלים בו.

שאלה: אנחנו כארבעים חברים וחברות בקבוצה וגם נוספו מהקבוצה הווירטואלית. בכנס שיהיה לנו בעוד מספר שבועות הנושא הוא תפילה, ואנחנו יודעים שההצלחה תלויה רק בבקשה המשותפת שלנו, ואנחנו מכמה קבוצות באירופה נוכל להיות חזקים ולהוות דוגמה לכולם, ובדרישה המשותפת אנחנו לא רוצים להיות שקרנים. ברגעים אלה ממש מתאספים חברים מקבוצות שונות בארץ ובאירופה. מה אנחנו יכולים עוד לעשות כדי לא להישמע שקרנים?

כמו שאני מרגיש אתכם, אתם יכולים להשיג את הקשר הלבבי מלב אל לב, ותרגישו את התגלות הבורא בלב שלכם. הוא מצפה לזה.

שאלה: אחד החברים בשיעור הבוקר שאל על זה שאנחנו נמצאים בעשיריות שונות, יש קשר בין העמים שאנחנו מייצגים אותם, יש את אלה שמדברים בליטאית. וענית שזאת שאלה מאוד חשובה, אבל בקרוב נקבל תשובה על השאלה זו. אנחנו באמת מרגישים שיש כוח גדול והכול אפשרי, מרגישים שכבר יכולים להשיג הכול. האם אתה יכול כבר עכשיו קצת יותר לפתוח לנו ולכוון אותנו איך אנחנו יכולים להיות הצינור?

אם תכוונו את עצמכם לקשר ביניכם ולקבלת התשובה, אז תראו עד כמה הרצון המשותף שלכם יהפוך להיות לאותו הכלי שבו תקבלו את התשובה.

שאלה: כשהאדם שומע את הבורא בתוכו בצורה אמיתית והתפילה שלו יוצאת מעומק הלב, אז הוא מבין מה זה להתפלל ממרכז העשיריה וכל העשיריות האלה יכולות להתחבר. האם זה נכון?

נכון.

תלמידה: כל בוקר אנחנו עושות סדנה בעשירייה, והיום כדי להתחבר עוד יותר דיברנו אחת אחרי השנייה, התפללנו וביקשנו מהבורא שיעזור לנו להתבטל למען גדלות הבורא, וזה הביא אותנו לעלייה גדולה. אם אנחנו נמצאים על איזה גל, האם ברגע הזה אנחנו יכולות ללכת עוד יותר למעלה?

אתן יכולות להתקדם מעלה מעלה על ידי יתר חיבור ביניכן.

תלמידה: כלומר לחזק את התפילה?

כן.

שאלה: מהי מתנת בשר ודם, כמו שכתוב, "על בסיס של מתנת בשר ודם, ולא על בסיס ה'."?

שהאנשים יכולים להביא לאדם כסף, כבוד, כל מיני מילויים כאלה, ויכול להיות שהוא יסתפק בזה. במיוחד אם זה כבוד, אז זה הורס את האדם, וכאן צריכים מאוד להיזהר. נקווה שה' ישמור, זה דבר מאוד מורכב וצריכים לפחד ממנו.

שאלה: המסקנה הכי גדולה מהמאמר היא שאמונה מלאה בבורא היא מעל הכול.

נכון.

תלמידה: איך להגיע לאמונה השלמה הזאת?

בחיבור ביניכם. רק על ידי החיבור בינינו אנחנו יכולים להגיע למצב שנידבק בבורא, ואז נפתור את כל הקושיות, הבעיות, השאלות והספקות.

שאלה: אמרת שאם החברות מסכימות עם הפנייה של חברה לבורא, אז גם הבורא יקבל את הפנייה הזאת. האם זה אומר שלא משנה מה החברה מבקשת, אני צריכה לקבל את הפנייה שלה כדי שהבורא יקבל אותה?

כן.

תלמידה: אני לא עושה בכלל שום חשבון אם היא מבקשת נכון או לא.

כן.

שאלה: מה קודם בעשיריית נשים, לאהוב את החברה או הקשר עם החברה?

כנראה לאהוב.

תלמידה: מה הם המזונות הרוחניים שאנחנו מקבלים מהבורא בעשירייה?

אתם תגלו את זה בעצמכם.

שאלה: איך אנחנו עוברים יחד מפנייה שקרית לבורא לפנייה אמיתית?

אנחנו צריכים לדבר בינינו ולבחור באיזו צורה ועם מה אנחנו פונים לבורא. תנסו לברר בדיוק מה הלב המשותף שלכם רוצה.

שאלה: מה זה לבקש שתתגלה גדלות הבורא בעולם, אם אני מרגישה שצריך לכבד את תהליך ההתפתחות שהבורא מעביר אותנו? יוצא שאני מפריעה לתהליך הזה בבקשה שלי.

הבורא מביא לנו כל מיני תרגילים שעל ידם אנחנו כל הזמן יכולים להשתנות, להסתובב ולהתהפך, וכול זה בשבילנו. אם נהיה קצת יותר רגישים למה שאנחנו מקבלים ממנו בכל רגע, אז בהחלט נראה עד כמה זה מקדם אותנו, ממש מקדם אותנו. אנחנו חייבים להתחבר ולקבל מכל החברים תכונות, מטרות, הכול, ולהשתדל לעשות חשבונות יחד.

שאלה: כשאנחנו עושות בירור בעשירייה, איך אנחנו יכולות לתאר לעצמנו את השותפות עם הבורא בתוך העשירייה? האם זאת עבודה פרטית של כל אחת או עבודה משותפת של העשירייה?

רצוי שתהיה לכן עבודה כלפי הבורא יחד. כמו שאנחנו מתיישבים עכשיו סביב השולחן ורוצים שתהיה קבוצה, ומתוך הקבוצה הזאת אנחנו צריכים לברר מה אנחנו רוצים, לאיזו מטרה, על ידי מה, מה בדיוק ישתנה בנו. אנחנו צריכים לדבר על כל הדברים האלה, להיות בזה, להתחבר יותר. זו בעצם העבודה העיקרית שלנו. אם נוכל כך לשלב את עצמנו יחד לפעולה אחת, לבקשה אחת, אז נצליח. הבורא לא צריך מאיתנו חוץ מזה שום דבר, רק שהכלי שלנו יהיה כמה שיותר מיוחד ושהוא יוכל להשפיע בו.

שאלה: במאמר רב"ש נותן את גדלות הבורא בצורה שממש מורגש מה שהוא כותב, "זה שיש לו זכייה לדבר המלך מספיק, וזה נותן חיים". איך אנחנו יכולים לתת זה לזה גדלות בורא שתמלא את החברים, כמו שהרב"ש עושה במאמר, שאלו יהיו החיים בשבילם?

כשאנחנו מדברים בינינו אנחנו יכולים להעלות את הבורא לרום המעלות ולראות שאנחנו נמצאים ממש מתחת לרגלים שלו, ועלינו להשתוקק רק למה שהוא רוצה מאיתנו ואת זה לדעת ולבצע. הכול תלוי בחיבור בינינו. אנחנו לא מבינים עד כמה כל הבעיות שיש לפני כל אחד מאיתנו נפתרות מיד אם אנחנו מתחברים בינינו, זה פשוט חד וחלק, מיד. אנחנו מכינים לעצמנו מקום נחיתה והבורא מגיע.

תלמידה: לפעמים יש הרגשה שכל אחד מנסה לתפוס את הבורא בעצמו ולעשות את המאמצים שלו מתוך עצמו.

זו הבעיה.

תלמיד: איך להגיע למצב שאנחנו ממש ביחד? אני רואה על עצמי איך אני נופלת.

קודם צריכים להיות מחוברים, זו ההכנה. ההכנה לתפילה, לפנייה לבורא היא שאנחנו מתחברים, ואז מתוך נקודת החיבור בינינו, פונים אליו.

תלמיד: מה זה מתחברים?

מתחברים זה שאנחנו רוצים להיות ב"כאיש אחד בלב אחד", בהרגשה אחת, במטרה אחת ורוצים שהבורא יכסה אותנו.

תלמיד: במקום שכל אחד יבוא דרוך לשיעור, אולי המטרה צריכה להיות איך להיכנס לחיבור יתר עם החברים.

נכון, אסור לשכוח את זה אלא כל הזמן לעבוד דווקא על זה.

שאלה: במאמר כתוב "אמר רבי אבא כן, זה הוא מי שקורא ואינו יודע למי קורא". למה השקר הוא למי אנחנו פונים ולא עם מה אנחנו פונים?

עלינו לברר בינינו למי אנחנו פונים, זה חשוב מאוד. שהוא כוח עליון, טוב ומיטיב, שמצפה למוכנות שלנו כדי שיהיה אפשר להשפיע לנו בחזרה, זה הציור של הבורא שאנחנו צריכים לייצב.

תלמידה: למה השקר הוא לא עם מה אני פונה לבורא?

זה לא חשוב, חשוב רק החיבור בינינו ושהבורא ישפיע אליו. כאשר הבורא משפיע לחיבור בינינו אז הוא מסדר את החיבור, הוא מקיים אותו, הוא מתקן אותו ואז בתוך הכלי שהוא הכין בנו, הוא נותן מילוי.

שאלה: אמרת קודם שצריכים להיות רגישים לתרגילים של הבורא איתנו. מה זה להיות רגישים?

שאני כל הזמן מבקש שבכל רגע ורגע בחיי תהיה לי הרגשה שאני מקבל זאת מהבורא.

תלמידה: אמרת שאם אנחנו מתכללים בינינו ולוקחים תכונות זה מזה אז זה עוזר לנו. למה ההתכללות בינינו וקבלת תכונות ומטרות מהחברות עוזרות לנו?

איפה אני אקבל את מה שאני צריך לקבל מהבורא? איפה נמצא הכלי שלי אם אני לא נכלל עם החברים?

תלמידה: אצלנו בעשירייה יש חברות שיש להן בעיות כבר הרבה זמן והן פונות לעשירייה, וביחד אנחנו פונות לבורא ורואות שזה לא מספיק וזה לא נפתר. מה חסר לנו כדי להגיע באמת לפתרון?

אני לא יודע, יכול להיות שיש הרבה בעיות רבגוניות, אבל בכל זאת צריכים לשים לב לבעיות האלה. העיקר להתחבר, אם יש חיבור ביניכם אז אתם יכולים לתקן את הכול ולקבל מהבורא את כל הכוחות לתיקון הכלים ולמילוי הכלים.

תלמידה: האם להמשיך?

עליכם לעשות ביקורת, לבדוק למה לא עשיתם משהו קודם, למה לא הצלחתם וכך להצליח.

שאלה: האם הפנייה היא שקרית כאשר יש הבנת העבודה ולא חיסרון?

אם יש הבנת העבודה אז בשביל מה אתה פונה?

תלמיד: אבל עדיין אין חיסרון.

אתה פונה כדי שיהיה לך חיסרון?

תלמיד: אני מבין בראש אבל הלב סגור.

תפנה, תאמר לבורא שיפתח לך את הלב, זה דבר הכרחי.

שאלה: איך מתנהג אדם שמתגבר על האגו ורוצה להיות "כאיש אחד בלב אחד", מה הוא צריך לעשות?

אם הוא רוצה להתגבר על האגו ולהיות "כאיש אחד בלב אחד", אז הוא משתדל בפועל כי אנחנו נמצאים בעולם של פעולות. הוא צריך להתקשר עם החברים בפועל, הוא צריך להתחבר איתם ויחד להשתדל להתארגן עם העשירייה שלו ומתוכה לפנות לבורא. כל אחד מהעשירייה צריך לעשות זאת.

תאמינו לי שזה נמצא לפניכם ואתם יכולים להסתדר מיד עכשיו. זו ממש העבודה העיקרית, הבעיה העיקרית שנמצאת לפנינו ולזה הבורא מצפה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע להודיה אמיתית לבורא ולא סתם להגיד מילים, להודות לו באמת על כל מה שהוא שולח לנו, גם על הטוב וגם על הרע?

אני לא חושב שאפשר לעשות זאת לבד, אלא רק על ידי התקשרות עם החברים אפשר להגיע למצב שכל אחד יפתח את ליבו, ויבקש מהבורא שיתקן. שאור החסדים ייכנס קודם ואחר כך מילוי החכמה בתוך ליבנו.

שאלה: האם החסרונות של החברות שאני אוספת, מגבירים את החיסרון שלי וכך יוצאת תפילת רבים?

ודאי, זה כל העניין של ההתחברות. כן.

תלמידה: והאם החסרונות האלה שאני אוספת, הם בעצם ההזדקקות שלהן לבורא או שזה חסרונות שהן מבטאות?

לא, זו השתוקקות לבורא. אם נתקדם, אתן תראו איך שהבורא מכניס כל מיני שאלות לכל אחת ואחד מאיתנו ואיך אנחנו שואלים את השאלות שלו, על ידי זה אנחנו לומדים.

תלמידה: אם אני מרגישה שבאמת אין לי חיסרון לחיבור, להשפעה, לרוחניות גם לא יכול להיות לי כזה, אלא אם הבורא ייתן לי כזה, זה החיסרון שלי בעצם, האם זה נכון לשתף את העשירייה בחיסרון הזה או שאני צריכה לשקר ולהביא דווקא כאילו יש לי חיסרון לחיבור?

כאילו יש לך חיסרון לחיבור.

תלמידה: לשקר?

לשקר. ועל ידי זה שכל אחד משקר לחברים, לחברות, לכל אחד יהיה מתוך קנאה תאווה, כבוד, רצון לחיבור שהוא למד מהחברים וכך כולם יתקדמו ובאמת יקבלו חיסרון לחיבור ביניהם ועם הבורא.

תלמידה: ואיך מתוך כך שאנו משקרות, אנחנו מגיעות להזדקקות הזאת לבורא שהוא חייב לבוא, לעזור ולהציל אותנו כי אין בנו כלום?

יש בכן חיסרון אמתי ראשון וזה מספיק כדי להתקדם. כל היתר תלוי בנו.

תלמידה: אז כל מה שאני מרגישה, שאין בי שום חיסרון לרוחניות, אני צריכה לבלוע ולהשאיר את זה לעצמי, לא להוציא את זה החוצה?

יש לך חיסרון לרוחניות.

תלמידה: אולי יש לי חיסרון לרוחניות, אבל לחיבור, להשפעה, לאהבה אם הבורא לא ייתן אין סיכוי שיהיה, את זה אני משאירה לעצמי, לא להוציא החוצה?

אין לאף אחד חיסרון לחיבור, חיסרון להשפעה, לאהבת חברות, את זה אין לאף אחד, את זה אנחנו צריכים לבקש מהבורא שייתן לנו. אלה כבר חסרונות רוחניים.

תלמידה: נכון. השאלה היא אם לשתף את החברות בכך, או שזה מזיק להן?

אפשר לדבר על זה. לא מזיק, "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: בהמשך לשאלות ששאלו על הרבה חברות שיש להן בעיות בגשמי. במחשבה אני לא מצליחה להחזיק את כולן וזה מרגיש לי שאני צריכה להחזיק, לבקש על החיבור, שהן בעצם חלק מהשכינה הקדושה, כל החברות שלי ואני צריכה לבקש על זה שהן ימשיכו להישאר חלק מהשכינה והיא תתחבר.

כן.

שאלה: אני לא מבינה את הטקסט בגלל השפה הגבוהה והעברית שלי, איך עובד הטקסט על אדם שמבין את השפה, מבין את הדקויות?

לפני השיעור, אני צריך לקרוא את הטקסט שאנחנו נלמד בשיעור לפחות פעמיים. כך כתוב, אני לא ממציא את התנאי הזה. אז בבקשה, תבינו ותקבעו ביניכן פגישה טלפונית, אתן צריכות לקרוא, רצוי אפילו פעמיים, את המאמר. תרגישו אחרת לגמרי מה שאתן מבינות בזמן השיעור שלנו. אני מאוד ממליץ.

שאלה: אני מגיעה לעשירייה ואני מרגישה חיסרון גשמי אבל כמו שאמרת, החיסרון הפנימי יותר הוא ההשתוקקות של חברה לבורא. באותה הנקודה הרוחנית שאני מרגישה בתוך החברה, אני מרגישה שאני צריכה כל הזמן לפנות עם החיסרון שלה לבורא.

כן.

תלמידה: דווקא מהופכיות הצורה, הירידות והעליות, והחדות של כל המצבים שאנחנו עוברים, בסופו של דבר, בן אדם מגיע לנקודה שפתאום נפתחת בפניו והוא מרגיש "כאן, עכשיו אני מעדיף את הקשר", ושם הוא בוחר את הקשר עם הבורא.

כן. את צריכה לדבר עם החברות, אלה לא שאלות אלה התרשמויות שלך.

(סוף השיעור)