שיעור בוקר 18.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 180, פתיחה לחכמת הקבלה,

אות ע'-ע"ג

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 180, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ע'.

אות ע'

"אמנם יש כאן ענין נוסף, כי בפרצופין הקודמים, בעת הזדככות המסך והעליה לפה דראש דעליון, לא היה המסך כלול רק מהרשימות דעביות דגוף העליון בלבד, משא"כ כאן בהזדככות המסך דס"ג דא"ק לצורך הנקודים, היה המסך הזה כלול מב' מיני רשימות. כי מלבד שהוא כלול מרשימות העביות של עצמו, דהיינו מבחינת הספירות דגוף דס"ג דא"ק, הנה הוא כלול עוד מרשימות העביות דזו"ן דא"ק שלמטה מטבור. והוא מטעם התערבותם יחד למטה מטבור דא"ק כמ"ש לעיל באות ס"א, שהנקודות דס"ג ירדו למטה מטבור דא"ק, ונתערבו יחד עם הזו"ן דא"ק אשר שם."

זה מה שאני ציירתי כאן (ראו שרטוט מס' 1). פרצוף גלגלתא, פרצוף ע"ב, פרצוף ס"ג ונקודות דס"ג, ב'/א'. אנחנו למדנו על גלגלתא, ע"ב, ס"ג ונקודות דס"ג שזה 2/2, זאת אומרת אין בהן כבר שום נטייה לאור החכמה, רק בינה נקייה, ואז הן יורדות למטה מטבור.

כשהן יורדות למטה מטבור הן משפיעות על הנה"י דגלגלתא, שזו בחינה 4, בחינה ד', את תכונות הבינה, ואז מקבלות בהתרשמות מנה"י דגלגלתא את התכונות שלה, הרצון לקבל. למה הרצון לקבל שמשפיע על נקודות דס"ג יכול להשפיע? כי אנחנו מבינים שס"ג כולל את חלק הבינה שבו, תכונות הבינה, ואת תכונות המלכות, ואז על הספירות שיש בהן את תכונת המלכות הנה"י דגלגלתא משפיעה, ואז נעשה כאן (Malchut) רצון לקבל גדול מאוד כמו בנה"י דא"ק.

בעצם בינה מוכנה לזה, היא רוצה להתכלל מרצונות שנמצאים מתחתיה, בצורה כזאת היא יכולה לתת, לספק, למלאות את הכלים האלו. זו נטייה טבעית לבינה. כמו שאישה רוצה ללדת ולגדל את הילדים בצורה טבעית, למרות שהיום זה אולי לא כל כך בולט, זה מה שבינה רוצה בחצי השני שלה, החצי התחתון. ואז היא מתרשמת מבחינה ד' (4) שיש כאן, וזה גורם לכך שיש רצונות גדולים מאוד, רצונות 4 שבינה מתפעלת מהם, וזה גורם לצמצום ב'. כך אנחנו מגיעים לצמצום ב' (Z''B).

אז יש לנו צמצום נוסף ברצון לקבל, חוץ ממה שהיה לנו באינסוף שאסור לקבל על מנת לקבל, עכשיו יש לנו עוד צמצום שבחלק מהבינה אסור לנו לעבוד כי בכלים האלה יש רצון יותר גדול מהרצון שלהם להשפיע. רצון להשפיע יש להם רק בדרגה 2, ורצון לקבל יש להם בדרגה 4, ולכן הכלים האלה נמצאים תחת הצמצום. זאת אומרת, כשהאור העליון מתפשט בהם, הוא יכול להתפשט רק עד המקום הזה שנקרא עכשיו "פרסה". עד כאן אפשר שיבוא אור עליון ולא יותר מזה.

ואז יש לנו עניין קטנות וגדלות, כי הכלים האלה של בינה שאנחנו יכולים לקרוא להם גלגלתא ועיניים (GE), והכלים האלו של מלכות שנקראים אח"פ (AHAP), בכלים של גלגלתא ועיניים עד הפרסה אנחנו יכולים להשתמש, וזה נקרא מצב של "קטנות", ובכלים שלמטה מפרסה לא יכולים להשתמש, וזה נקרא מצב של "גדלות". אם יהיה אפשר להשתמש, אז לא בהם, אלא אחר כך נלמד איך מעלים את הכלים האלה למעלה מפרסה ושם אנחנו יכולים לתקן ולמלאות אותם. אבל בכל האזור שלמטה מפרסה אסור לנו להיות. ואם נמצאים שם אז רק כדי להשתוקק לעלות למעלה מפרסה לעולם האצילות.

שרטוט מס' 1

אות ע"א

"ומכח זה נתחדש כאן בפרצוף הנקודים, ענין קטנות וגדלות, אשר מבחינת הרשימות דעביות שבמסך, יצאו עליהם ע"ס דקטנות נקודים. ומבחינת הרשימות דזו"ן דא"ק שלמטה מטבור, שנתחברו ונתערבו עם הרשימות של המסך, יצאו עליהם ע"ס דגדלות נקודים."

אתם רואים איך בעל הסולם אומר לנו על עולם שלם שנקרא עולם הנקודים, ושיש בו שני מצבים קטנות וגדלות, הוא אומר על זה בשתי שורות. קשה, נשתדל להסביר את זה.

מה שקורה אחרי ס"ג שעבר למטה מפרסה, התערב עם נה"י דגלגלתא, הצטמצם, זה שנשארו רשימות. הרשימות האלה שנשארו הן דווקא מאוד מעניינות. כי רשימות הן דבר חשוב מאוד, עליהן יוצא פרצוף החדש.

אז יש רשימות 2/1 שהן באות מהס"ג, ועל הרשימות האלו יוצא אחר כך מצב מיוחד. וחוץ מזה יש רשימות שהן רשימה 4 שהם קיבלו, רשימות דגדלות. את שתי הרשימות האלו יש לנו כאן. ועל זה יוצא פרצוף חדש. הפרצוף החדש הזה הוא לא פרצוף בלבד, אלא מה שקורה איתו אחר כך אנחנו אומרים עליו שהוא לא פרצוף אלא עולם, עולם הנקודים. מה זאת אומרת? הפרצוף הזה יוצא על רשימות 2/1, א/ב מצומצמים, כי אסור להשתמש כבר בכלים דקבלה, ואז יוצא שהרשימות האלו הן עולות לנקבי עיניים דראש דס"ג, זה פרסה שבבינה. יש את ראש דס"ג ויש לנו בראש דס"ג בינה, ובאמצע בינה יש לנו הגבלה, צמצום ב' (ראו שרטוט מס' 2).

כמו שמתחת לפרסה עלו הרשימות והגבילו את האור שלא יתפשט, אז מה הם אומרים? מעכשיו והלאה אסור לעשות זיווג על הרצון לקבל, רק על הרצון להשפיע. ואז יוצאות רשימות אחרי ס"ג, והן אומרות שאתה יכול לעשות זיווג דהכאה על הכלים כתר, חכמה ובינה, עד גלגלתא ועיניים. "עד" אצל בינה שבראש זה נקרא "נקבי עיניים", עד לדרגה הזאת, זאת אומרת, עד לפרסה שבבינה. בינה בראש היא מגבילה את האור העליון בנקבי עיניים, ומכאן והלאה, למטה יכול להתפשט האור העליון והוא מתפשט עד הפרסה. וההתפשטות שלו עד הפרסה מהמצב הזה זה נקרא "עולם הנקודים" ע"ש עתיד. עכשיו בינתיים זה לא עולם, זה עשר ספירות דקטנות, אפילו לא עשר ספירות שלמות, אבל על שם עתיד כך הוא נקרא, "קטנות של עולם הנקודים", וממנו אחר כך יוצא עולם שלם. אז מתפשט האור למטה מטבור הכללי עד הפרסה. כך מתממשות הרשימות א/ב או 2/1 מצומצמים בצמצום ב' (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

אחר כך, יש לנו עוד רשימות שקיבלו אותן מנה"י דגלגלתא, והן עולות לראש דס"ג ודורשות מראש דס"ג שהן רוצות לממש את עצמן. ואז, המסך הזה שעומד בנקבי עיניים דראש דס"ג יורד בחזרה לפה ועושה זיווג דהכאה על הפה, על כל הראש, ומתפשט למטה, וההתפשטות הזאת היא עוברת דרך כל הכלים ואפילו יורדת למטה עד הסוף. זה אור שיוצא על רשימות 4, זאת אומרת אור החכמה, וכשהוא עובר את הטבור זה בסדר, אבל כשהוא עובר את הפרסה הוא נכנס לכלים דקבלה, וזו הבעיה, כי כאן אסור לו להיות, ואז הוא גורם לשבירת הכלים. ומה שיש לנו למטה מפרסה זה כבר שבירת הכלים (ראו שרטוט מס' 2).

זאת אומרת, הפרצוף שיוצא מטבור עד הפרסה הוא נקרא קטנות של עולם הנקודים, והפרצוף שיוצא מטבור עד הסיום זה נקרא גדלות של עולם הנקודים.

קריין: ע"ב.

אות ע"ב

"גם תדע, אשר הע"ס דקטנות נקודים שיצאו על המסך, נחשבים לעיקר הפרצוף נקודים, משום שיצאו על סדר המדרגה, דהיינו מעצם המסך דגוף העליון. ע"ד שיצאו ג' פרצופין הקודמים דא"ק. אבל הע"ס דגדלות נקודים נבחנות רק לתוספת בלבד על פרצוף הנקודים. משום שיצאו רק מזווג על הרשימות דזו"ן דא"ק שלמטה מטבור," ולכן הם נקראים "תוספת", שהם לא יצאו על הרשימות של עצמם, אלא על רשימות שקיבלו מנה"י דא"ק, מגלגלתא "שלא באו על סדר המדרגה אלא שנתחברו ונתוספו על המסך מסבת ירידתו דפרצוף נקודות דס"ג למטה מטבור דא"ק, כנ"ל אות ע'."

קריין: ע"ג.

אות ע"ג

"והנה תחילה נבאר הע"ס דקטנות נקודים. וכבר ידעת, כי אחר התפשטות דס"ג דא"ק, נעשה בו הביטוש דאו"מ באו"פ, דהיינו על המסך שלו, וזיכך אותו על דרך המדרגה, אשר הקומות היוצאות בדרך הזדככותו, נקראות נקודות דס"ג, והן שירדו למטה מטבור דא"ק" הן אלו שאני עכשיו מצייר אותן באדום מטבור דא"ק עד הפה דא"ק, שקומות ההזדככות, יציאת האור אחרי טעמים דס"ג, הן נקראות נקודות. מ-3/2 עד 2/2, ואפילו 2/1 (ראו שרטוט מס' 3).

"והן שירדו למטה מטבור דא"ק ונתערבו עם הבחי"ד אשר שם," (ראו שרטוט מס' 3) "(כנ"ל באות ס"ב, עש"ה). והנה אחר שנגמר להזדכך מכל העביות דגוף שבמסך," זאת אומרת, הגיע המסך מטבור עד הפה, הזדכך כולו "ולא נשאר בו רק בחינת עביות דראש, נבחן שעלה לראש הס"ג וקבל שם זווג מחדש על שיעור העביות שנשארו ברשימות שבמסך, אחרי שהזדככו, ע"ד שנתבאר לעיל באות ל"ה."

שרטוט מס' 3

שאלה: לא ברור למה 2/1 צמצום ב', כי 2/1 רק מגיע רק אחרי שהוא כבר מזדכך כולו, צמצום ב' כאילו קורה על 2/2 נכון?

ה-3/2 (ראו שרטוט מס' 3 מוקף בירוק), ה-3 זה אור חכמה, הוא מיד מפסיק כשהמסך מתחיל לעלות לפה דראש, להזדכך. הוא גם כותב את זה כך. אז כל הקומות האלו של נקודות דס"ג הן כולן כבר בלי אור חכמה, כולן כבר חסדים. ולכן הם יכולים לרדת למטה, וזה מה שקורה.

תלמיד: אבל כשהם יורדים למטה וקורה צמצום ב', זה כבר כשהתממש 2/1? או שרק אחרי צמצום ב' הוא מגיע ל2/1?

כשהוא מגיע לפה דראש, (ראו 2/1 בשרטוט מס' 3), המסך הופך להיות ל-1.

תלמיד: אבל כשהוא מגיע לפה דראש, כשהוא מגיע ל-2/1, כבר קרה צמצום ב' או שרק אחרי 2/1?

רק אחרי שהם יורדים למטה ומשתתפים, והרשימות מההשתתפות שלהם מגיעות לראש אז נעשה צמצום. הצמצום לא יכול להיות בגוף בלי שהתרחש בראש. הראש מחליט על הצמצום, על כל פעולה ופעולה רוחנית הראש תמיד מפקח ומחליט.

שאלה: למה אנחנו מבדילים בין מה שמעל הפרסה, הגדלות מעל הפרסה לבין מה שמתחת לפרסה?

הפרסה זה דבר מאוד חשוב כי היא מבדילה בין כלים דקבלה ובין כלים דהשפעה. על הכלים שנמצאים למעלה מפרסה, הרצון לקבל לא משפיע, כי או שיש להם דרגת הבינה, תכונות הבינה, או שיש להם מסכים יותר גדולים והם יכולים לעמוד אפילו עם אור החכמה. מה שאין כן, הכלים שנמצאים למטה מפרסה, אין להם כוח התנגדות ולכן הם חייבים להיות מצומצמים.

שאלה: הרשימות של 2/1 ו4/3 עולות דרך נקודות של טנת"א?

לא, זה הרבה יותר מסובך. אבל בשביל מה לך את זה? מה אתה רוצה לשאול?

הרשימות תמיד עולות לראש, לא חשוב דרך מה ומי, העיקר שהן עולות לראש והראש כבר מחליט מה הוא עושה עם הרשימות האלו.

זאת אומרת, ההחלטה בראש היא פשוטה, עד כמה אני יכול יותר להשפיע עם כל הרשימות האלה, עם כל הנתונים האלה. לראש עולות המון רשימות, הרבה אורות, המון המון נתונים, אנחנו עוד נלמד פעם איזה רשימות יש שם, שלושים סוגי רשימות, וזה לא הכול, והראש עושה את החשבונות. אז העיקר זה מה שעולה לראש, ואחר כך הראש מחליט.

שאלה: אם היו עולות רשימות 4/4 אז הצמצום לא היה מתבטל?

הצמצום היה מתבטל, אבל איך יכול להיות שרשימות 4/4 כמו שאתה אומר, עולות לראש דס"ג? ס"ג לא היה מקבל אותן כי הוא היה מרגיש שלא יכול למלאות את הרשימות האלה.

תלמיד: בדיוק. אז מה ברשימות 4/3 כן מאפשר אחרי זה לעשות זיווג בפה דראש?

אני לא יודע. את זה אנחנו נלמד בשיעור הבא, זה יביא לנו את גדלות דעולם הניקודים. בינתיים אנחנו לומדים על מה שיוצא על רשימות ב'/א' (2/1) מצומצם, על הרשימו ב'/א' צמצום ב' (2/1 Z''B), שעל זה יוצא לנו קטנות של עולם הניקודים. אחר כך המסך יורד מנקבי עיניים לפה, נעשה על זה זיווג על הגדלות, ואז מתפשט האור מטבור ועד הסיום בכל הכלים, לא מקבל בחשבון את הכלים עצמם, אלא מקבל בחשבון את הרשימו עצמו, ואז יוצאת לנו שבירה (ראו שבירת הכלים בשרטוט מס' 3).

שאלה: ספירות חסד, גבורה ושליש עליון של תפארת בראש דס"ג, זה כלים של השפעה או של קבלה? למה לא מתבצע עליהם זיווג?

בטח שנעשה זיווג. כתר, חכמה, בינה, נעשה עליהם זיווג על צמצום ב' ויוצא מזה עולם הניקודים בקטנות מטבור עד הפרסה.

תלמיד: לא מצויר שם חסד, גבורה, תפארת.

בסדר, אתה צודק. כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת (ראו שרטוט מס' 4), הכול נמצא כאן במסך שעומד בנקבי עיניים דראש דס"ג, ואחר כך יורד לפה דראש דס"ג ועושה זיווג על הגדלות. זה כבר גדלות דעולם הניקודים.

שרטוט מס' 4

שאלה: הכלים מתחת לפרסה קיבלו אורות והיה ברור שמתחת לפרסה הם רוצים לקבל רק למען עצמם, הזיווג התבצע עבור אותם הכלים. למה בכל זאת התקיימה השבירה ולא היה כוח לאותם כלים?

על זה אנחנו נדבר, זו באמת שאלה, למה בראש לא הייתה ידיעה על זה שאסור לתת לכלים האלה אור חכמה.

מה קורה כאן? קרה דבר מאוד מעניין וזה גם קורה לנו בחיים כתוצאה מזה, שמבקשים כוחות וחושבים שיכולים לקבל בעל מנת להשפיע, אבל כשמגיעים להתפשטות אורות החכמה בכלים דחכמה, בכלים לקבל, אז לא יכולים לעמוד בזה עם הכוונה על מנת להשפיע ומתהפך הכול לעל מנת לקבל.

בגלל תופעה כזאת אנחנו בעצם עוברים את כל הסבל שבעולם הזה עד שמתקנים את עצמנו. או ההיפך אפשר להגיד, בזכות תופעה כזאת יש כניסה של כלים דהשפעה לתוך כלים דקבלה, ואנחנו יכולים לתקן סוף סוף את כל הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע.

שאלה: אני לא מצליח להבין למה בכל זאת האור הזה זילזל בצמצום ב'?

מפני שזאת הייתה ההחלטה שבראש. בראש יש לי נתונים שאני יכול לעבוד עם אור החכמה בעל מנת להשפיע כי כבר היה דבר כזה בגלגלתא, ע"ב, ס"ג, אז למה זה לא יכול לקרות כאן? השאלה היא פשוטה, אם בפרצוף ע"ב, בגלגלתא וע"ב יכולים לקבל בעל מנת להשפיע אור חכמה, בפרצוף ס"ג לא רוצים לקבל אור חכמה, זאת אומרת, גם בכוחות עצמו הוא לא רוצה לקבל, אז יוצא שבכוחי או לקבל את אור החכמה בעל מנת להשפיע, או לא לקבל אותו, כי אין לי כוחות בעל מנת להשפיע, הכול בכוחי, אני מחזיק את זה.

מה הבעיה כאן? שבראש הייתה החלטה נכונה, אבל בגוף התקיימה השבירה בגלל שלא הייתה שום מחשבה וידיעה, מידע על זה שאם אור החכמה עובר את הפרסה אז הכלים תחת הפרסה נשברים. האיסור הזה לרדת למטה מהפרסה, לא היה עדיין ממומש, לא היה עדיין בריאליזציה, במימוש בכל המערכת וזה דבר חדש שאסור לאור החכמה לרדת למטה מפרסה.

כדי שזה יקרה וכדי שזה יתרשם בכל הכלים שנמצאים למטה מפרסה, האור העליון חייב לעבור זיווג דהכאה בפה דראש דס"ג, לא בנקבי עיניים, אלא בפה, ואור החכמה, 4, יורד למטה עובר את הכלים דהשפעה עד הפרסה, אין כאן שום בעיה, אבל כשמתחיל לרדת למטה מפרסה הכלים האלה [למטה מפרסה] מתחילים לקבל אותו בעל מנת לקבל כי אין מסך, ואז יוצא שיש כאן שבירה, שבירת המסך, זה נקרא "שבירת הכלים", כי מסך זה הכלי.

שאלה: אז מי מחליט את זה, איזה ראש מחליט שהאור יעבור מתחת לפרסה?

ראש דס"ג.

תלמיד: זה קורה שם למעלה?

איפה יש לך? אין לך ראש למטה מפרסה, למטה מטבור, כל הראש שמנהל את הכול זה ס"ג, בינה. בינה חושבת שהיא יכולה לתקן את הכלים האלו שלמטה מפרסה, שנמצאים בעצם בשליטתה, שהיא יכולה לתקן אותם בעל מנת להשפיע, זה בינה. איך זה קרה שבינה טעתה? כאן יש לנו עוד הרבה מה לברר. אלה דברים מאוד עמוקים, יהיו לכם עוד הרבה שאלות בעתיד.

שאלה: הציור הזה זה החותם, ההטבעה לבריאה, ומהציור הזה אנחנו יכולים להגיד שהבורא בעצם ברא את השבירה, הטמיע את השבירה בתוך התוכנית הראשונית שלו, האם זה נכון?

ודאי שהכול בא מהבורא, על זה אין ויכוח. אנחנו לומדים מה הבורא מכין לנו, לעבודה שלנו. כל הדברים האלה היו צריכים לקרות כך שאנחנו כבר נהיה כאן בסוף הדרך כדי לעלות עד אין סוף.

תלמיד: זאת אומרת שהבורא יצר את השבירה?

ודאי, כן. כתוב שהבורא מוליד ומחריב את העולמות כדי להכין אותם לעבודה שלנו. איך מכינים צעצועים לילדים? כאילו בונים אותם טובים, נכונים, ואחר כך חותכים לחתיכות או עושים כל מיני דברים כאלה.

זה חובה כדי שאדם ילמד וישיג את מהות החיבור. אין ברירה לבורא אלא לברוא כלי, ומיד נעשה כלי שלם בגמר התיקון, עם כל התופעות שצריכות להיות שם בפנים, עם כל הנתונים המתוקנים והיפים, מקושרים והכול, גמר תיקון מיד, לבורא אין בעיה. אלא כלפי הנבראים חובה שהנבראים ילמדו את הבריאה, ידבקו בבריאה כאילו בעצמם יבנו אותה ויתקרבו אליה, שהם יהיו שותפים לבורא בבריאה. במה הם יכולים להיות שותפים, מה חסר להם? חסר להם רק כוח הביצוע שזה האור העליון, הבורא עצמו. אבל הם יחליטו על כל צעד ושעל שלהם, איך הם מתקנים את הכלים השבורים, ומזה הם ילמדו מה הבורא הכין להם.

לכן העבודה שאנחנו עושים בחיבור של כל החלקים לכלי אחד שלם שנקרא "אדם", כל העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'", "עבודת הבורא". כי מהעבודה הזאת שאנחנו עושים, קודם כל אנחנו לא יכולים לבצע אותה אלא תמיד אנחנו מבררים מה חסר, פונים לבורא והבורא עושה. שוב אנחנו בודקים עוד משהו, רוצים לעשות, רואים שלא מסוגלים, פונים לבורא, הבורא עושה. זה בדיוק כמו עם הילדים, הילדים מבקשים ואנחנו עושים. כך אנחנו מתקנים את הכול. רק בבירור שלא מסוגלים ושרק הבורא יכול, ואז פונים אליו והוא עושה. ואת כל זה אנחנו משיגים בזכות שבירת הכלים שעכשיו אנחנו מתחילים ללמוד. לכן תשאלו ככל שאתם יכולים, זה תמיד כדאי, כי מזה כבר מתחילה העבודה הרוחנית שלנו.

שאלה: למה הראש של עולם הנקודים נמצא בדרגה של ראש דס"ג, ולא פה דס"ג או חזה דס"ג?

עולם הנקודים זה תוצאה מס"ג, למרות שיש לו ראש בפני עצמו, הוא כבר יוצא אחר כך על רשימו 4, ד', אבל הוא מתחיל מרשימו ב'/א', ו-ב'/א' מצומצם כמו שאנחנו מציירים (ראו 2/1 Z''B בשרטוט מס' 4). יש את עולם הנקודים בקטנות, (ראו "קטנות" בשרטוט) ואת עולם הנקודים בגדלות, (ראו "גדלות" בשרטוט), אז שני הראשים האלה של עולם הנקודים, זאת תוצאה מראש דס"ג.

תלמיד: לדוגמא הראש דס"ג יוצא מהפה של ע"ב עד חזה דע"ב. עולם הנקודים בא אחרי ס"ג ולפי ההיגיון הוא צריך להיות גם דרגה אחת מטה מהפה עד החזה של ס"ג.

אנחנו נצייר את הדברים האלה יותר נכון בפעם הבאה.

שאלה: אנחנו רואים שאת החוק של צמצום א' אי אפשר להפר, ואם מפרים אותו, מקבלים בכלי קבלה אור חכמה, שבירה. בעשירייה, אנחנו יכולים לגרום לשבירה ביחסים בינינו?

לא. הכול נעשה כדי לייצב את כל המערכת. כמו שאתה קונה קופסה עם כלים שבורים ומביא לילד, הוא יכול רק להשתדל להרכיב אותם, שום דבר חוץ מזה.

שאלה: מה זה מקום הפרסה בראש דס"ג? מה ההבדל בין פרסה בנקודים, ומקום הפרסה בראש דס"ג?

פרסה בראש דס"ג זו הרמה שלפניה אני יכול לחשוב על השפעה, ותחתיה אני לא יכול לחשוב על השפעה, כי שם יש כלים שאין עליהם מסך, ואני לא יכול לקחת אותם בחשבון כשאני רוצה להשפיע. עד הפרסה בראש אני יכול להשפיע, ולמטה מפרסה לא. אותו הדבר בגוף, עד הפרסה האור יכול להתפשט, מה שהחלטתי בראש, ולמטה מפרסה לא.

שאלה: מה מאפשר לאור לרדת מתחת לפרסה בגדלות עולם הנקודים?

האור לא יכול לרדת למטה מפרסה, אלא אם כן יהיו שם תיקונים. תיקונים זאת אומרת שתכונות הבינה יכנסו לתוך תכונות המלכות אשר שם, ואז לכלים האלה יוכל להיכנס אור. איך לעשות את זה? אנחנו נלמד. זו כבר כל העבודה שלנו. אבל זו עבודה אחרי האדם הראשון שיוצא ונשבר ומתחיל לעבוד.

תלמיד: למה עולם הנקודים דגדלות איפשר לאור כביכול לרדת מתחת לפרסה לפני השבירה?

לפני השבירה האורות יכולים לרדת למטה מפרסה, מפני שיש שם כלים מס"ג. הכלים דגלגלתא עדיין לא התערבו שם, עוד לא הייתה לנו התערבות בחינה ד', הכול היה ס"ג. ואז הוא התפשט מלמעלה ולמטה, והיה מותר לו להתפשט. אלא עקב זה שהייתה השפעה של בחינה ד' על כלל נקודות דס"ג, ונקודות דס"ג זה בינה, ובבינה יש חלק, ז"ת דבינה, שמעוניין לתקן את הכלים דקבלה שלה כדי להוליד, ולכן בכלים האלה ששייכים לז"ת דבינה מתחיל להיות עכשיו רצון לקבל גדול.

תלמיד: למה בגדלות עולם הנקודים גם האור יורד מתחת לפרסה?

זה אסור, לכן הייתה שבירה.

אנחנו עוד מעט מסיימים את השיעור, אני שמח שיש לנו קצת בלגן בפתיחה, כי רק מתוך הדברים האלה, כשאנחנו מתבלבלים, שאני פתאום רואה שאולי לא ציינתי נכון, לא סידרתי נכון, מהדברים האלה יש בירורים, ודרך הבלבול, דרך השבירה שבנו אנחנו מגיעים לתיקונים.

ההבנה האמיתית מגיעה דרך זה שפתאום בכל מקום רואים שזה לא מסתדר, ולפי זה בסוף מתחילים להבין.

שאלה: מה הוא הסוף שמוביל לאין סוף?

הסוף של כל סוף זה אין סוף. מה אתה רוצה לשמוע?

תלמיד: מה המהות של זה, מה משתנה בנו?

זה שאנחנו לא יכולים להשיג את הגבול של ההשפעה והאהבה, זה באמת סוף הידיעה שלנו. כי אין גבול רק לדבר אחד, להשפעה. כי אם יש גבול לאהבה, גבול להשפעה, זה לא טוב, סימן שאתה מראש מגביל את עצמך בנטייה שלך לזולת. אם אתה לא מגביל, אז זה באמת נקרא השפעה ואהבה.

אהבה זה פשוט הביטוי הסופי של השפעה. להשפעה ואהבה לא יכול להיות גבול, הדבר היחידי, לכן הבורא נקרא "אין סוף", אין גבול. מפני שאם היה גבול, גמרנו, זה לא כוח עליון ולא בורא, ואין לו תכונת השפעה, ואין לו תכונת אהבה.

(סוף השיעור)