שיעור בוקר 13.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 409, מאמר "השלום"

ביאור המשנה "הכל נתון בעירבון, ומצודה פרוסה על כל החיים"

"ואחר שידענו את כל האמור לעיל, הרוחנו להבין משנה סתומה, במסכת אבות, פרק ג' משנה ט"ז. וזה לשונה: "הוא (רבי עקיבא) היה אומר: הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת. וכל הרוצה ללות, יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר, בכל יום. ונפרעים מן האדם, מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה". עד כאן לשונו.

והמשנה הזאת, לא על חנם נשארה סתומה לפנינו, במשל, מבלי לרמז אפילו על פתרונה. שזהו יורה לנו, שיש כאן עמקות מרובה, להתעמק בה. אכן היא מתבארת יפה יפה, על פי הידיעות שרכשנו עד הנה."

באמת מה שכתוב כאן זה לא כל כך מובן במשנה עצמה. רבי עקיבא זה בכל זאת יסוד של חכמת הקבלה, "הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת. וכל הרוצה ללות, יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר, בכל יום. ונפרעים מן האדם, מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה" על מה הוא מרמז בהרבה דברים כאלה, לא מובן. אבל הוא רוצה לגלות לנו כאן את כל היחס של הבורא אלינו ושלנו לבורא. איך אנחנו מבינים את החוק שהוא אמר, שכולל את כל הבריאה, בצורה כזאת אלגורית כמו שהוא כתב את זה כאן.

גלגל שינוי הצורה

"ומתחילה, אציע דעת חז"ל, בדבר השתלשלות דורות העולם. אשר, הגם שאנו רואים, את הגופים, שמתחלפים ועוברים מדור לדור, הנה זהו רק מקרה הגופות.

אולם הנפשות, שהם עיקר העצמות של הגוף, המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף. אלא המה נעתקות, ובאות מגוף לגוף, מדור לדור. שאותם הנפשות, שהיו בדור המבול, הם נעתקו ובאו בדור הפלגה, ואח"כ בגלות מצרים, ואח"כ ביוצאי מצרים וכו'. עד דורינו זה, ועד גמר התיקון.

באופן, שאין כאן בעולמינו, שום נשמות חדשות, על דרך התחדשות הגופית. אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם, בגוף חדש, ובדור חדש.

ולפיכך, בהתחשבות מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד להגמרה של התיקון, כמו דור אחד, שהאריך את חייו כמה אלפים שנה, עד שהתפתח ובא לתיקונו, כמו שצריך להיות. ולא חשוב כלל, מבחינה זו, מה שבינתים, החליפו כל אחד ואחד, גופותיהם כמה אלפי פעמים. משום, שעיקר העצמות מהגוף, שנקרא נפש, לא סבלה כלום מחילופים האלו."

ויש כאן עוד דבר. אנחנו רואים שמדור לדור מתאספים עוד יותר, ועוד יותר גופות, כמות האוכלוסייה בעולם כאילו גדל. אז הכול רק כדי לפרט עוד יותר ויותר הבחנות שמדור לדור מתאספות, גדלות בכל אחד ואחד.

אם עכשיו אני אחד אז בדור הבא יהיו כאלה כמה אנשים שונים, וכל אחד מהם יבטא איזו תכונה שיש בי היום אבל היא בצורה לא מפורטת, רדומה.

לכן הוא אומר שאפשר לראות את כול ההתפתחות האנושית כי זה סך הכול אדם אחד, או קבוצת אנשים אחת, או דור אחד, זה פשוט משכפל את עצמו.

"ויש על זה הוכחות רבות, וחכמה נפלאה, הנקראת "סוד גלגול הנשמות", שאין כאן המקום לביאורו. אלא, לסבת הפלגתו של הדבר, למי שאינו בקי בחכמה זאת, ראוי לציין, אשר סוד הגלגול, נוהג גם כן בכל פרטי המציאות המוחשיים." זאת אומרת גם בדומם, צומח, חי ומדבר, בכולם, כולם. פשוט הבריאה שהיא עשר ספירות מקוריות, היא מכפילה את עצמה וכך היא משכפלת את עצמה כל פעם יותר, יותר. "אשר כל דבר, לפי דרכו, חי חיים נצחיים.

ואע"פ שאנו רואים בחוש, שכל דבר הוה ונפסד, אין זה רק למראה עינינו." שהולכים ומתים, מתייבשים, וכן הלאה. "ובאמת, רק בחינת גלגולים יש כאן. אשר כל פרט ופרט, אינו נח, ואינו שקט, אף רגע, אלא הולך ומתגלגל על גלגל שינוי הצורה. ואינו אובד אף משהו ממהותו, בכל דרך הילוכו, כמו שהאריכו בזה בעלי הפיזיקא."

בכל זאת אני רוצה לדייק. אנחנו רואים בעולם מחזור. כל פעם חוזרות, וחוזרות אותן הנשמות. רק מפני שנתווסף בהן רצון לקבל יותר ויותר גדול, זה נקרא "אבולוציה". האבולוציה היא לא בצורה חיצונה מה שמזהים כל מיני חכמים, אלא האבולוציה היא בזה שהרצון לקבל גדל יותר ויותר מהשפעת האור העליון. זה לא שנמצא בתוך הטבע עצמו להתפתח, האור העליון משפיע על הרצון לקבל ולכן הרצון לקבל מתפתח. וכשמתפתח אז כדי לברר את עצמו יותר, לממש את עצמו יותר הוא צריך לחלק את עצמו לעוד כמה חלקים.

לכן אנחנו רואים שבעולם הזה יש התחלפות הגופות. מספר הגופות משתנה, אבל אנחנו צריכים להגיד שסך הכול זה אותן עשר הספירות שמתגלגלות כל פעם יותר ויותר ויותר.

שאלה: למה אנחנו חייבים את ההתלבשות הפיזית דווקא, אי אפשר לעבור את הדברים האלה במימד הרוחני?

העולם שלנו איך נקרא? העולם המדומה. זאת אומרת, בניגוד לכל יתר העולמות, יש עולם מדומה שאנחנו ככה מדמים אותו. נדמה לנו שהוא קיים. ככה זה. אנחנו אחר כך נרגיש איזה הבדל יש בינו לבין העולם הרוחני. העולם הרוחני זה כוחות, תכונות, רצונות, מחשבות, כוונות, והעולם שלנו זה חומר. דרך החומר כאילו אנחנו רואים לפעמים איזה תכונות אבל זה לא בדיוק. ממש עולם מדומה לא קיים. לא קיים, כמו שאנחנו לא קיימים.

אנחנו לא קיימים כי אנחנו מדמיינים את עצמנו שאנחנו חיים עכשיו וקיימים עכשיו כמו שאנחנו. זה הכול לא נכון. אחר כך אתה תראה שמה שהיה מתגלה לך, היה מתגלה כמו סרט שהיו מקרינים לך. כמו שכתוב "היינו כחולמים". בתוך החלום היה לך את העולם הזה, את המציאות הזאת ולאט לאט אנחנו נברר את זה, נתרגל לזה ונגלה.

תלמיד: העולם הזה עובר לפנינו כמו סרט ומה שאנחנו צריכים לעשות זה לקבל התרשמויות, התפעלויות מהסרט הזה?

לא. לא נכון. אנחנו צריכים לקבל כלים מיוחדים, אבחנות מיוחדות, אנחנו צריכים העיקר לקבל רצון לעלות למעלה מהתפיסה הזאת. אני רוצה לראות את העולם בצורה אמיתית. אני, עולם, בורא, כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה. מה שהמקובלים כותבים לי אני לא מבין, אני לא רואה מה הם כותבים אבל אני רוצה לגלות. זה מה שאנחנו צריכים. נגלה עוד מעט. אבל באמת הכנה לזה, רצון לזה, אנחנו צריכים.

תלמיד: בתחילת הקטע כתוב שהחנות פתוחה והיד כותבת. זה נראה כאילו יש איזה כספומט שמחלק את הטוב לעולם וכל אחד לוקח.

בוא נלמד מה שהוא כותב הלאה ואז אנחנו נבין למה רבי עקיבא כך צייר לנו את העולם. יש המון שאלות במשנה הזאת.

שאלה: כתוב שהנשמות בתנועה מתמדת והן עוברות מגוף לגוף, יש איזו סיבה שקשורה לתיקון?

ודאי. אנחנו צריכים לתקן את הנשמה. ומה שנדמה לנו שהנשמה הזאת מתלבשת בגוף זה דבר המדומה. מזה אנחנו עוד מעט נפטר ויהיה לנו קשר רק עם הנשמה.

תלמיד: האם הנשמה לא מקבלת שינויים בזמן הגלגולים?

הנשמה היא אותה נשמה רק שהיא מתפתחת, לכן זה נקרא גלגול נשמות. על הגוף הגשמי אנחנו לא מדברים בכלל.

שאלה: גלגול הנשמות בחוכמת הקבלה זה נושא מעניין, וכאן כתוב שיש מדע נפלא כזה שנקרא מהות גלגול הנשמות. על מה מדובר כאן, מה זה מדע נפרד?

זו חכמה גדולה ועמוקה והיא חלק מחוכמת הקבלה שמדברת על גלגול הנשמות. מה זה נקרא "גלגול נשמות"? נשמה זה נקרא חלק א-לוה ממעל שאנחנו כך מגלים. נדבר על זה עוד. עכשיו זה לא עניינינו להיכנס לזה. אני מבין שזה מושך אבל אין לנו עדיין כלים להיכנס לזה. אני מבטיח לכם שאנחנו נפרש את זה ואתם תגלו את זה ותתחברו עם הנשמות שלכם ותביאו אותן לגמר התיקון. בעזרת ה' כול זה יקרה.

שאלה: כתוב שהאדם מחליף גוף אלפי פעמים, מה זה "אדם הראשון"?

הכול מתחיל מאדם הראשון אבל לא להתחיל לספור את זה לפי השנים בעולם הזה, זה לגמרי לא מסתדר. כל האבחנות בעולם הזה הן לא אבחנות אמיתיות אלא מדומות ואנחנו עוד נברר מאיפה אנחנו יכולים לספור. ברוחניות [לא קיימות] השנים שלנו. בינתיים אתם תתבלבלו, אני מבין, אבל בכל זאת שתדעו שאנחנו לא מודדים רוחניות בתכונות ואבחנות גשמיות. לא לפי זמן, ולא לפי תנועה, ולא לפי מקום.

שאלה: אם הנשמה לא סובלת אז למה אנחנו מתגלגלים, האם זה סוג של עונש?

אני לא רוצה עכשיו לשמוע שום דבר על הנשמה. כדי לפתוח את הדברים האלה צריכים לזה הרבה שיעורים ולימוד ארוך.

שאלה: איך הידע הזה על גלגול הנשמות עוזר לנו להשיג דבקות עם הבורא?

אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו משתנים כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. ההתקרבות שלנו לצורת הבורא, שכולו להשפיע, זה נקרא "גלגולי הנשמה".

שאלה: עשינו עבודה מאוד גדולה בהכנה לכנס, ועכשיו הפעולה עצמה עומדת לפנינו. מה יהיה אחרי הכנס? האם אנחנו צריכים לתאר לעצמנו איך לעבוד בעשירייה כלפי הקהל, כלפי החברה? מה זה המצב הבא שאנחנו צריכים להיות בו?

אני חושב שכל הדברים האלה שאתה שואל, על מה יהיה אחרי הכנס בעבודה עם הקהל הרחב, זה בעצמו יתגלה ויתגלגל מהעבודה שלנו עכשיו לפני הכנס ובכנס. חכה ותראה שזה יוצא מעצמו, וכך מתגלגל.

שאלה: מה זה "גלגל שינוי הצורה"? מה זה המערכת הזאת?

גלגל שינוי הצורה זה האור העליון שפועל על הרצון לקבל, מחייב את הרצון לקבל כל פעם לקבל צורה יותר מתקדמת, יותר קרובה לאור.

שאלה: האם הכוחות הרוחניים האלה יכולים לעבוד ללא הדמיה של העולם הזה?

הם גם ככה פועלים, רק נדמה לנו שאנחנו נמצאים באיזו עטיפה חיצונה שנקראת "העולם הזה".

שאלה: נראה שלפי ההיגיון ככל שהנשמות יותר נפרדות, הרצון אמור להיות יותר צח ויותר קל להתחבר.

לאו דווקא. זה לא פשוט. הרצון לקבל [נעשה] יותר גדול. אנחנו רואים מדור לדור שהרצון לקבל גדל, האגו יותר גדל ונעשה יותר אכזרי. זו רק היכולת שלנו להתקרב לתיקונים שבהתאם לזה גם גדלה, ואז אנחנו מתחילים להבין "כיתרון האור מתוך החושך".

תלמיד: אז ככל שיש יותר פירוד כך יותר קל להתחבר?

לא יותר קל. למה יותר קל? יותר ברור שחייבים להתחבר, אבל לא יותר קל. לדורות הקודמים היה יותר קל להתחבר. אנשים חיו בדירה אחת, בחדר אחד. היום כל אחד צריך דירה משלו רחוק מהשני, ולכל אחד מכונית משלו ובכלל. מה זאת אומרת? האגו גדל. יחד עם זה מגיעים למצב של הכרת הרע.

תלמיד: אז ככל שיש יותר פירוד, יותר קל להבין שצריך חיבור?

כן.

שאלה: האם כדאי לפחד ממחשבות אגואיסטיות?

לא. ככל שבאות מחשבות אגואיסטיות, אנחנו לא צריכים לפחד מהן, אלא רק לדעת איך אנחנו על ידן דווקא מתקדמים להשפעה ולטוב, מתעלים מעליהן. את זה צריכים ללמוד. זה כל הלימוד שלנו.

קריין: עמוד 410, תחילת טור א', פסקה מתחילה "ומעתה נבוא לביאור המשנה".

"ומעתה נבוא לביאור המשנה, שאומר: "הכל נתון בערבון".

כי דימו הדבר, למי שמלוה לחבירו סכום כסף, לעסק על מנת, שיהיה שותף עמו בהריוח. וכדי שיהיה בטוח, שלא יאבד את כספו, נותן לו זה בערבון. ונמצא, מסולק מכל חשש.

כן בריאת העולם וקיומו: אשר השי"ת הכינה לבני אדם, לעסוק בה, ולהרויח על ידיה בסופם, את התכלית הנשגב, של הדביקות בו ית', כמבואר במאמר "מתן תורה" אות ו', עש"ה.

אם כן, יש להעלות על הדעת: מי יכריח את האנושיות, לעסוק בעבודתו ית', עד שיבואו בסופם, לידי תכלית הזה, הנשגב והנעלה?" אני ממליץ לך לקרוא שוב את הקטע שהתחלת, "ומעתה נבוא".

"ומעתה נבוא לביאור המשנה, שאומר: "הכל נתון בערבון".

כי דימו הדבר, למי שמלוה לחבירו סכום כסף, לעסק על מנת, שיהיה שותף עמו בהריוח. וכדי שיהיה בטוח, שלא יאבד את כספו, נותן לו זה בערבון. ונמצא, מסולק מכל חשש.

כן בריאת העולם וקיומו: אשר השי"ת הכינה לבני אדם, לעסוק בה, ולהרויח על ידיה בסופם, את התכלית הנשגב, של הדביקות בו ית', כמבואר במאמר "מתן תורה" אות ו', עש"ה.

אם כן, יש להעלות על הדעת: מי יכריח את האנושיות, לעסוק בעבודתו ית', עד שיבואו בסופם, לידי תכלית הזה, הנשגב והנעלה?

ועל זה אומר לנו ר' עקיבא: "הכל נתון בערבון". כלומר, כל מה שהשי"ת הניח בעסק הבריאה, ונתנה לבני אדם, לא נתן להם על הפקר, אלא הבטיח את עצמו בערבון. ואם תאמר: איזה עירבון נתנו לו?

ועל זה משיב ואומר: "ומצודה פרוסה על כל החיים"." זאת אומרת הבורא לא מפסיד. הוא יודע בדיוק מה שהוא עושה בבריאה, הוא ברא את הרצון לקבל והוא יודע איך להשפיע על הרצון לקבל הזה כדי להעביר אותו דרך כל הפעולות, כל המצבים, מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה. אין בזה שום דבר שנמצא בצורה חופשית, אלא הכול יוצא מתחת ידו, ובזה אין ספק שהוא מגיע למה שהוא רוצה. והרצון לקבל שנמצא תחת שליטת הבורא בצורה השלמה, הוא יקיים, הוא יעשה כול מה שצריך להיות, בלי יוצא מהכלל, בכל פעולה ופעולה.

"כלומר, שהחכים השי"ת, ופרש מצודה נפלאה כזאת על האנושיות שאף אחד, ממנה לא ימלט. אלא, כל החיים מוכרחים להלכד שמה, במצודה זו. ולקבל עליהם, בהכרח, את עבודתו ית', עד שישיגו מטרתם הנעלה. וזהו הערבון של השי"ת, שהבטיח את עצמו, שלא יתאנה במעשה הבריאה." זאת אומרת שבסופו של דבר כולנו נעשה מה שהבורא רוצה. אין בזה שום דבר יוצא מהכלל. ואם אנחנו קופצים ואומרים ש"לא, כן כן, לא", זה כמו ילד קטן שיכול לקפוץ כמה שהוא רוצה, בסופו של דבר החיים, העולם, הסביבה, יחייבו אותו לעשות מה שצריך.

"ואח"ז מפרש הדבר בפרטיות, ואומר: "החנות פתוחה"." אחרי שהבורא, מההתחלה ועד הסוף של כל הבריאה, עבור כל אחד ואחד, החליט מה שיקרה עם הגורל של כל אחד ואחד, בכל זאת החנות פתוחה. זאת אומרת בכל זאת יש חופש לאדם לעשות משהו במשך החיים שלו, ולא ללכת כמו חיה קטנה שהבורא מכוון אותה, שהוא שולט בה בכל דבר ודבר, אלא בכל זאת יש כאן משהו פתוח, שלא נמצא בצורה החלטית לפני האדם.

"כלומר, אע"פ שעולם הזה, מתראה לעינינו, כדמות חנות פתוחה, מבלי שום בעלים, אשר כל עובר דרכה, יכול לקבל סחורה וכל טוב, כפי אות נפשו בחנם, בלי שום חשבון." ככה נראה לנו העולם, שאני לא חייב לאף אחד. לא שאני לא חייב לאנשים, ישנה משטרה, יש הרבה שליטות עלי, כל מיני הגבלות, אבל בעצם, אם אני מסוגל לעשות בעולם לפי מה שנהוג, לפי חוקי העולם, אני עושה, אין לי בזה שום בעיה, ובגורל שלי? אני לא רואה שאני מוגבל, כולם ככה.

זאת אומרת, יש כאן משהו שנסתר ממני, ואת תכנית הבריאה אני לא יודע, החיים שלי איך שהם יתנהלו אני לא יודע, אבל בתוך החיים שלי בדברים הקטנים החנות פתוחה.

"ועל זה עומד רבי עקיבא ומזהירנו: "והחנוני מקיף"."

זאת אומרת, שיש כוח עליון, תכנית הבריאה שהיא מסובבת אותנו ואנחנו לא יכולים לברוח ממנה. זה כמו ילד הקטן שאנחנו משאירים אותו בחדר, הוא חושב שהוא עכשיו בעל הבית ורץ מפינה לפינה, ככה נראה לו הכול, אבל אנחנו משגיחים עליו ויודעים בכל רגע ורגע מה הוא עושה, ומה שירצה לעשות, ומה שיעשה.

"כלומר, אע"פ שאינך רואה כאן שום חנוני, תדע, שיש חנוני. ומה שאינו תובע תשלומיו, הוא מפני, שנותן לך בהקפה.

ואם תאמר: מאין יודע את חשבונותי?

על זה משיב: "הפנקס פתוח והיד כותבת". כלומר, שיש פנקס כללי, אשר כל מעשה ומעשה נרשמת שמה, מבלי להתאבד אף כל שהוא.

והכונה סובבת על החוק של התפתחות, שהטביע הקב"ה בהאנושיות, הדוחף אותנו תמיד קדימה. פירוש, שהנהגות המקולקלות, המצויים במצבי האנושיות, הן עצמן הגורמים והבוראים, את המצבים הטובים. וכל מצב טוב, אינו, אלא פרי עמלו של מצב הרע, שהקדים לו.

אכן, ערכי טוב ורע אלו, אינם אמורים בהערך של המצב לפי עצמו, כי אם על פי המטרה הכללית. אשר כל מצב, המקרב את האנושיות להמטרה, נקרא "טוב", והמרחיקם מן המטרה, נקרא "רע". ורק על ערך הזה נבנה "חוק התפתחות", אשר הקלקול והרשעות, המתהוה בהמצב, נבחן לגורם וליוצר על המצב הטוב."

תראו עד כמה שיכול להיות שאנחנו טועים במה זה טוב ומה זה רע, כי אנחנו לא מבינים מה טוב להשגת המטרה הסופית ומה מונע השגת המטרה הסופית, ולכן אנחנו מתייחסים לדברים לא לפי הצורה שלהם כלפי המטרה הסופית, אלא איך שזה נראה לנו באגו שלנו איך שזה מורגש, ולכן אנחנו טועים כל פעם בתפיסת המציאות, במה שעובר עלינו.

"באופן, אשר זמן קיומו, של כל מצב ומצב, הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע, שבתוכו, בשעור כזה, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מוכרחים הצבור להתקבץ עליו, ולהרוס אותו, ולהסתדר במצב יותר טוב, לתיקונו של הדור ההוא."

זאת אומרת, ואם הציבור יהיה מספיק ער לתופעות באמת לא טובות, רעות, אז הוא ירצה להרוס אותן ואז יתקדם בצורה יותר מהירה לתכלית. זאת אומרת, הכול תלוי בהכרת הרע מה שנקרא.

"וכן זמן קיומו של מצב החדש, נמשך גם כן, עד שניצוצי הרשעות שבו, מתבכרות ונגמלות, לשיעור כזה, שאי אפשר לסובלו. אשר אז, מוכרחים להורסו, ולבנות מצב יותר נוח, על מקומו."

"וכן הולכים המצבים, ומתבררים, בזה אחר זה, מדרגה אחר מדרגה, עד שיבואו למצב מתוקן כזה, שיהיה כולו טוב, בלי שום ניצוצין רעות. והנך מוצא, אשר כל עיקרי הזרעים והגרעינים, שמתוכם צומחים ויוצאים מצבים הטובים, אינם אחרים, רק המעשים המקולקלים עצמם.

דהיינו, שכל רשעה ורשעה, המתגלה ויוצא, מתחת ידי הרשעים שבהדור, הנה מצטרפות יד על יד, ובאות בחשבון, עד שמקבלים משקל כזה, שאין הצבור יכול עוד לעמוד בו. ואז עומדים, ומהרסים אותו, ובוראים מצב הרצוי ביותר.

הרי לעיניך, אשר כל רשעה בפרטיותה, נעשה מותנה לכח הדחיפה, שיתפתח על ידיה מצב הישר.

ואלה הם דברי רבי עקיבא: "הפנקס פתוח, והיד כותבת".

כי כל מצב אשר, איזה דור נתון בו, מדומה כמו פנקס. וכל עושי רשע, מדומים כמו ידים כותבות. כי כל רשעה ורשעה, נחקקת ונרשמת בהפנקס, עד שמתקבצות לידי חשבון, שאין הצבור יכול עוד להמצא בו. אשר אז, מהרסים מצב הרע הזה, ומסתדרים תחת מצב יותר רצוי, כמבואר."

זה כביכול הרצון לקבל בעצמו שצריך ללמד אותנו איך לצאת מהמצב הרע, להתקדם למצב קצת יותר טוב וככה ללכת. אבל בזה אנחנו לא הולכים לקראת מטרת הבריאה, אנחנו בזה טועים והולכים בדרך אחרת לגמרי, כי אנחנו כל פעם הולכים לקראת המצב שיהיה טוב לרצון לקבל, אבל מטרת הבריאה היא כדי להגיע לרצון להשפיע, זאת אומרת, אנחנו כל פעם אם כך נתקעים במצבים יותר ויותר גרועים, ואין לנו ברירה אנחנו כל פעם נכנסים בעצמנו, בוחרים בעצמנו להיכנס למצב יותר גרוע ויותר רחוק מהמטרה, אבל ככה הרצון לקבל מכוון אותנו עד שממית אותנו.

"הרי, אשר כל מעשה ומעשה, בא בחשבון, ונרשמים בהפנקס. דהיינו, בהמצב, כאמור.

ואומר: "כל הרוצה ללות יבא וילוה"."

כאן זה כבר משהו אחר.

שאלה: יוצא שהאדם רץ בתוך איזשהו מבוך שנוצר על ידי הבורא והוא צריך תמיד ליישר את הדרך, אבל בתהליך הבחירה הנכונה האדם גדל לדרגת הבורא באיזושהי צורה.

אם אדם נמצא בתוך עשירייה וכולל את עצמו בתוך עשירייה, זאת אומרת, הוא מבטל את האגו שלו כלפי תשעה חברים ורוצה להתקבל אצלם בכך שנבלע ביניהם, בצורה כזאת הוא כל הזמן בוחר את הדרך הנכונה. כי את תשעת החברים האלה הוא מתחיל לזהות כתשע ספירות עליונות המלאות באור שהוא נכלל בהן, וכך מתקדם. הוא ממש מגלה שזה כך. זו הדרך הנכונה.

תלמיד: האם הבורא עוזר כל הזמן בזה שאותה החנות נותנת לו דרכים לא נכונות?

נגיד שכן. עוד נראה את התמונה הכללית.

שאלה: כמו שאני מבין הוא מדבר פה על הכלים. זאת אומרת, אנחנו בהשאלה לוקחים כלים בעשירייה, ואם אנחנו מממשים אותם נכון אז העבודה שלנו נכונה. האם אנחנו לוקחים כלים בהשאלה וצריכים לממש אותם נכון?

כן. אני צריך להתכלל כל פעם בסביבה, ובכל כוחי לתמוך בה.

שאלה: איך אני יכול להתכלל בחברים?

אתה עוד צעיר. זה יעבור.

שאלה: האם בספר אנחנו רושמים על קבלה והשפעה, זה הספר שמדובר עליו?

כן.

שאלה: האם בחוק ההתפתחות אנחנו מדברים רק על דומם, צומח וחי, לא רק על מדבר?

חוק ההתפתחות הוא על כולם.

תלמיד: אנחנו לא יכולים לדבר על טוב ורע בכלל, לפני שאנחנו קובעים מה המטרה.

ודאי.

תלמיד: זה חדש בשבילי. עכשיו זו פעם ראשונה ששמעתי את זה.

איך בחרת בטוב או ברע, אם לא כלפי השגת המטרה?

תלמיד: יותר ברור היום.

בהצלחה. אני שמח.

שאלה: בקשר לעניין של טוב ורע. בעל הסולם מגדיר טוב, מה שמקדם אותי למטרה, ורע, מה שלא מקדם אותי למטרה. והוא ממשיך ומתאר כל מיני מצבים שרע זה סבל, וטוב זה לא סבל. איך לקרוא את הטקסט הזה ולהבין אותו נכון?

איך שאתה קורא, קורא.

תלמיד: קשה להבין. כשהוא כותב "רע", למה הוא מתכוון רע?

או שהוא מתכוון לרע שרע זה לפי הרגשת האדם, או שהוא מתכוון לרע שזה לא הולך יחד עם תוכנית הבריאה.

תלמיד: אם ניקח את ההגדרה של טוב, טוב זה שהולך לפי תוכנית הבריאה, והבורא מזיז את כל הצעדים שקורים עם האדם, אז איפה יש רע בעולם, אם ככה? מה זה רע?

אין רע בעולם, הכול לטוב. אם אתה משתמש בכל הדברים האלה כדי להתקדם למטרת הבריאה, אז כל העולם בשבילך הוא טוב. העולם הזה הופך להיות לגן עדן, לגמר תיקון.

שאלה: בעל הסולם אומר, "כל הרוצה לבוא יבוא וילווה". האם יש תנאים לקבל את ההלוואה הזאת, ובכלל, מי נותן את ההלוואה? ממי זה בא, ומה זה?

כהלוואה נותנים לך את החיים. אם אתה יודע להשתמש בה נכון, בהלוואה הזאת, אתה משיג את החיים, וזה התשלום שאתה מחזיר. ואם אתה לא משתמש נכון, זה נרשם כחוב.

תלמיד: מה התנאים לקבלת ההלוואה?

התנאים הם שאתה מחזיר את ההלוואה. להגיד לך יותר? אתה מחזיר אותה פי תר"ך פעמים יותר.

תלמיד: מה זאת "הלוואה"?

"הלוואה" זה נקרא שאתה מקבל חיים, הזדמנות לחיות, להגיע למטרה.

שאלה: האם המטרה בכל העניין היא להרגיש את החנווני ולהיות בחשבון איתו?

כן.

שאלה: יוצא שבכל שלב בבירור, בן אדם מגיע לנקודה שמי שמפריע לו לבצע משהו זה הבורא עצמו.

ודאי, הבורא שם את הרגל ואתה לא יכול לעבור. אלא מי? הוא כותב על זה בצורה כללית, "בראתי יצר רע", אין לו מה להסתיר.

תלמיד: וכשבן אדם מגלה את זה?

אז תפנה לבורא ותבקש, שאותו היצר הרע יתהפך ליצר הטוב.

תלמיד: מה אני מבקש, שהוא יאפשר לי לעשות מה שהוא לא מאפשר?

אתה מבקש קשר עם הבורא, כי חוץ מזה אתה לא זקוק לכלום. על ידי קשר עם הבורא אתה הופך את היצר הרע ליצר הטוב ומתקדם. לאן מתקדם? לקשר יותר חזק עם הבורא, זאת אומרת הבורא במקום זה נותן לך יצר רע עוד יותר גדול.

תלמיד: כלומר, אותו יצר הרע שכל פעם מקבל צורות שונות, לא משנה הפעולה, ההחלטה, העיקר הקשר עצמו, מה שמביא את זה בכלל לא רלוונטי.

נכון מאוד.

שאלה: נראה שהמצב החדש שמגיע עכשיו על ידי וירוס הקורונה הוא לא בדיוק לפי החוקיות שמתאר בעל הסולם, כלומר, לא לפי הכרת הרע. למה זה קורה בצורה כזאת, האם אין יותר צורך בהתפתחות מתוך הכרת הרע?

זה לא נכון. אנחנו מגיעים להכרת הרע על ידי וירוס הקורונה, רק בהתאם להתפתחות שלנו. לאט לאט. עכשיו בינתיים אנחנו חושבים שזה זמני, שעוד מעט זה יעבור, עוד מעט יהיה לנו חיסון, ואנחנו כך נתקדם והכול יהיה בסדר ולא איכפת לי כלום, אעשה זריקה אחת ואני פטור מכל הדברים האלה, כאילו שהבורא עושה את ההפרעות ואני ממש מסלק אותן, זה לא ילך בצורה כזאת. אנחנו משתנים, היחס שלנו לחיים משתנה, אנחנו שוברים את כל הדברים שקודם חשבנו שהם קדושים וגדולים, האנושות משתנה, בני האדם משתנים. לכן לא לחשוב שאנחנו עוברים את זה סתם, רק לסלק את ההפרעות, ההפרעות באות כדי שאנחנו נשתנה. ונראה את זה בקרוב.

אני רק רוצה להגיד דבר אחד. שימו לב עד כמה העולם משתנה ממש. העולם משתנה מאוד בטבע שלו, ביחס שלו, בהבנה, בתפיסה, במשיכה שלו, הוא כבר לא רוצה את הדברים האלה שהוא היה משתגע מהם לפי הרצון שהיה לו.

הבורא מנהל אותנו על ידי הרצון שבנו, אז קודם היה רצון לכל מיני שטויות ואז אנחנו היינו ממש רצים מפינה לפינה, טסים לכל מקום, כמו ילדים קטנים, עכשיו הכול נרגע, באה תקופה חדשה, אנחנו בתקופה הזאת עוד לא נכנסנו אפילו לתקופה החדשה הזאת. אנחנו עוד רוצים לחזור למה שהיה, אנחנו עוד בוכים וצועקים כמו ילד קטן שלקחו ממנו את הצעצוע, איפה הצעצוע שלי. איפה הטיסות שלי לכל העולם. איפה המסעדות. איפה הבוטיקים. איפה הכדורגל. איפה כל הדברים. זהו, אין.

ולכן אנחנו צריכים להתרגל לעולם חדש שלא יהיה כמו שהיה וכך מתחילים לחשוב בצורה אחרת.

שאלה: ולהתרגל זה לא בא בדיוק מרצון?

זה לא לפי הרצון שלך ודאי, כי אתה אגואיסט אתה רוצה כמו שהיה לך, יש מן אנרציה כזאת, הרגל במה שהיה אפילו שזה היה אולי לא בסדר אבל התרגלתי לזה. עכשיו צריכים להתרגל לדבר אחר.

שאלה: האם החיבור לעשירייה ולכל הנבראים מתרחש בנקודה אחת?

במרכז, בנקודה אחת, במרכז של העיגול הכללי הגדול שם נמצא הבורא ומחכה, מצפה שאנחנו נגיע לזה לרצון כזה שהכול יהיה מרוכז בנקודה אחת שזה רק דבקות בו.

שאלה: מתוך קטע 2 קודם "וצריך כל אדם להיאסף בכל כוחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה, ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל." מה זה שורש של כל ישראל?

שורש של כל ישראל זה הנקודה שממנה הבורא ברא את הבריאה שזה הרצון שלו להשפיע לנברא והרצון שלנו לקבל שהוא צריך להגיע לעל מנת להשפיע באותה הנקודה, מרכז של העיגול האחד הגדול שנקרא מלכות דאין סוף.

שאלה: קראנו בקטע אחד שצריך לכלול את עצמו עם כל האנשים וכל הנבראים, מה זה אומר לכלול את עצמו עם כל הנבראים?

שאני מוכן לקבל לתוך ליבי מכל אחד ואחד את הרצונות שלו כדי לעזור לו להיתקן, כדי להיות יחד בתיקונים, ולהיות יחד בגילוי הבורא.

שאלה: כתוב "אין כאן בעולמינו, שום נשמות חדשות, על דרך התחדשות הגופית. אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם, בגוף חדש, ובדור חדש." למדנו שגוף בחכמת הקבלה משמעותו רצון לקבל, אז מה זה נפש?

גוף זה נקרא רצון לקבל ונפש זה האור המינימלי שבאותו הגוף קיים כדי לחיות אותו.

שאלה: מתי נוכל ללמוד על גלגול נשמות?

קודם כל נגיע למושג מה זה נשמה שלא יהיה לנו סתם לימוד הזה בעלמא. עוד נגיע. זה בתוכנית.

שאלה: ההלוואה שאני מקבל זה סך כל המצבים שאני מבין כזמן שיש לי בעולם הזה?

כן.

תלמיד: ולפי כל מצב ומצב אני יכול להגיע לתיקון רב יותר?

אתה חייב להחזיר פעולה הנכונה על כל מצב ומצב.

שאלה: בתחילת השיעור למדנו שאנחנו צריכים להתפלל על כל בני דורנו וגם פה במאמר בעל הסולם מדבר על זה שהנפשות באות מדור לדור, מה זה דור?

גלגול.

תלמיד: אז מה זה אומר לזהות את הדור?

גם אתה עובר כמה דורות בחיים שלך, גלגולים, שינויים, אבל בכל רגע ורגע יש גלגול קטן, אבל "גלגולים" זה נקרא, תפיסת המציאות החדשה, עקרונית היא חדשה.

תלמיד: איך אני מזהה את זה?

אתה מזהה את זה שאתה מתחיל לראות את המציאות יותר אינטגרלית, מוכן לקבל את זה שכל העולם בונה לך את הרצון, שכל העולם מתקבל בתוכך כאותו מקום איפה שאתה מגלה את היחס שלך אליו, לעולם, ולבורא.

העיקר זה אינטגרליות, העלאת תפיסת המציאות בצורה יותר אינטגרלית זה נקרא שאתה עובר לגלגול הבא.

תלמיד: זה מושג מתוך העבודה בניסיון להתכללות עם החברים?

כן, עם החברים, עם כל העולם, ככה זה.

שאלה: אם אנחנו ניקח דוגמה ילד שהוא משחק במשחקים והוא מתפתח, ולאט לאט הוא עוזב את המשחקים כי נמאס לו, עבר כבר את הגיל הזה. לאנושות לוקחים לה את המשחק הזה עכשיו ככה בלי לשאול, בלי שהם יעברו את זה, בלי שהם יתמלאו במשחקים האלה, האם האנושות לא תרצה לחזור לזה?

לא, היא מתחברת אלינו ומתחילה להרגיש איתנו יחד רק בדרגה אחרת, אבל היא מתחילה להרגיש איתנו יחד כבר מילוי חדש.

שאלה: נשארו לנו עוד יומיים לכנס ויש התרגשות וציפייה גדולה וגם הכנה גדולה, מה כדאי לנו היום להתמקד בהכנה כדי שעוד יותר נגיע לכנס מוכנים?

אני חושב שאנחנו בסך הכול עשינו חלק מהדרך בצורה נכונה, וברוך ה', להודות לו לכוח העליון, לתוכנית שהוא מבצע עלינו, שבאמת יש לנו לא להתגאות אלא להודות על זה שאנחנו באמת הגענו לאיזו תפיסה חדשה, הרגשה חדשה, הבנה, חיבור שמתבצע בחיבור בינינו, וכן הלאה.

אני חושב שאנחנו מוכנים לכנס, אנחנו צריכים רק לא לחשוב שנעבור שם כל מיני קטעים אלא כמה שאנחנו נתכלל יחד, זה כנס, זה כינוס, זה העיקר.

אני מרגיש שאנחנו מבינים עד כמה שזה חשוב בכל זאת לבצע את פעולת החיבור בינינו, ונקווה שנעשה זאת בהצלחה, ואחרי זה אנחנו כבר נמשיך לשלב הבא, מאיתנו עד כמה שנתחבר, לעולם כולו.

תלמיד: אז היום על מה כדאי להתרכז?

על חיבור, רק חיבור בינינו, אפילו שאנחנו מדברים הרבה על העולם ועל כל הדברים האלה, על החיבור בינינו זה מה שאנחנו צריכים, זה העיקר, רק החיבור.

(סוף השיעור)