008_heb_o_rb_bs-tes-05_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/OrTye9VS?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ה', עם אור פנימי,

אות מ'

שכ"ח, דבר המתחיל, וצריך שתזכור. אז לומדים עכשיו, ובחי' העביות הפחותה מזה, היא בחינת האחור שבאותה המדרגה, שעפ"ז, נמצא תמיד, שהאחור דמדרגה העליונה, דהיינו, בעליונה ג', בתחתונה ב'. נמצא שהאחור דמדרגה העליונה, שהוא ב', הוא הפנים דמדרגה התחתונה, שהוא רק ב'.

וע"כ, נמצא תמיד, שהעליון רוצה להשפיע לתחתון הוא מוכרח להפך פניו למטה, שפירושו הוא, שהוא מזדכך ממדת העביות שבו שהוא הפנים שלו, ונשאר בבחינת העביות הפחות שלו.

מדוע? שצריך להיות במדה השוה להעביות של המדרגה התחתונה, בכדי שהתחתון יכול לקבל. הוא משפיע מבחינת פנים? הפנים אין התחתון יכול לקבל. אם כן, מוכרח להשפיע לבחינה ב', אז הוא מוכרח להיות בחינה ב', אז באותו המצב כדי שייתן לו מה שהתחתון ראוי לקבל.

כי אז, שהם בהשתוות, נבחן לקרוב אליו ויכול להשפיע בו, מה שאין כן, אם אין בהשתוות, נקרא שרחוק ממנו, ולא יכול להשפיע לו. ובזה תבין, שבכל מקום שמובא כאן, ענין השפעת הבינה לכלי דחסד, וכלי דחסד הוא בחינה א', ובינה בחינה ב', הרי אז הבינה נזדככה מבחי"ב לבחי"א, כי אז, היא נמצאת פב"פ עם הכלי דחסד, מצד המסך שבה. אז אמרנו, מצד אחד, מה זה השתוות, אה, מה זה פנים בפנים.

ונמצא, שבשעה שהבינה השפיע אור החסד להכלי דחסד, הנה נזדככה הבינה מבחינה ב' לבחי"א. והיה כאן, סדר שלם של הזדככות ע"פ המדרגות. דהיינו, כי מתחלה נזדכך הכתר מבחי"ג דעביות לב' דעביות, שאז נעלם אור הכתר לשורש ונתנה הבחי"ב לכלי דחכמה, ואז מתיחד הכלי דבינה עמו לאחד, ואח"כ, זאת אומרת, הכלי דבינה עולה לחכמה.

ואחר כך, הזדכך ג"כ הבחי"ב לבחי"א ואז נעלמו האורות דכלים של חכמה ובינה אל הכתר, והבחי"א של כלי דבינה מושפע לכלי דחסד בהארת החכמה, הכלי של הזדככות. אבל איך הסדר, הוא לא אומר.

אני מתחיל עוד הפעם. נמצא עכשיו, שלא מטי בכתר עם מטי בחכמה, ולא מטי בבינה מטי בחסד. ואז, שאנחנו אומרים, שמטי בחסד, אז כלי דבינה וחכמה, נעלם האור הזה כלי של ח… בינה וכתר.

עוד הפעם, ואח"כ הזדכך ג"כ הבחי"ב לבחי"א. שהזדכך הבחי"ב לבחי"א, מה היה? צריכים לומר, ונתנה בינה ל… נתנה בחינה ב', שהוא בינה לבחינה א'. למי? לזעיר אנפין. עוד הפעם, ואז מתיחד הכלי דבינה עמו לאחד, אז מה יש עד לכלי דבינה? בחינה ב'. ולכלי דחכמה? גם כן ב'.

תלמיד: גם כן ב'.

רב"ש: ואח"כ הזדכך ג"כ הבחי"ב, שיש לו מכלי דחכמה, לבחי"א ואז נתנה בחינה א', למי? כלי דבינה. חסר כאן.

תלמיד: ... חכמה.

רב"ש: רגע, רגע. ואז נעלמו האורות דכלים של חכמה ובינה אל הכתר, והבחי"א מושפע לכלי דחסד בהארת החכמה, כנ"ל.

יש לנו הבדל בין שלב א' ושלב ב'.

נתחיל בשלב א'. בתחילה, בא האור לכלי דכתר מטי בכתר. אחר כך נעשה לא מטי בכתר, שהאור מקיף ביטל את המסך, ונעשה מג' ב', לא, מד' ג', לג' ב'. וזה נקרא פנים עם חכמה, ונתנה לכלי דחכמה ג' ב', זה נקרא פנים בפנים דמסך.

עוד למדנו, בזמן שהיה למ… בזמן שהיה מטי בכתר, היה מאיר אור דחסדים, זה הפנים של כתר. עכשיו שד' נזדכך, ואין רק ג' דהתלבשות וב' דעביות, אז כבר כתר הופך פניו למטה ואחוריו למעלה.

פירוש הדבר, מקודם היה, הש… הפנים שלו היה חסדים. עכשיו הפניו נעשו לאחוריים. הוא לא משמש עם הפנים, הוא משמש עכשיו מאחוריים. מה האחוריים שלו הייתה? חכמה. עכשיו הוא משפיע חכמה לחכמה.

נמצא שכתר בחכמה פנים בפנים משתי הבחינות, הן מטעם תכונת הכלים, שהוא חכמה בכלי דחכמה חכמה, והן מבחינת עביות.

תלמיד: איזה עביות?

רב"ש: גם כן, אה, כתר ג' ב' עכשיו נזדכך בחכמה של ג' ב'. ברור?

נמצא עכשיו מטי ב…?

תלמיד: חכמה.

רב"ש: חכמה.

אחר כך למדנו, שחכמה הפכה פניה, ונותן רק הארה לבד. פירוש הדבר, שג', שהיה לו ב', אה, שכלי דחכמה שהיה לו ג' דהתלבשות, נזדכך לב' דהתלבשות. וב' דהתלבשות, לומדים, נעשה זיווג על שני ביתין, ונותן רק ב' נתנה הארה לבדה, לכלי דבינה.

ואז, לומדים, שהיא קיבלה בחינת ו"ק שנקרא חסדים. מה שאין כן לחכמה, יש לו עדיין חכמה. והסברנו, מדוע בינה נקראת חסדים? היות שהיא כחפץ חסד, היא. מה שאם כן דחכמה, הפנים שלו רק חכמה.

ואחר כך, נזדככה הב' דעביות שיש בכלי דחכמה, ונתנה בחינה א', שנקראת בן ותולדה, לכלי דבינה. נמצא עכשיו, שבכלי דחכמה, שהיה מקודם ג' ב', אין לו יותר מב' א', וב' א' היא נתנה לבינה. נמצא עכשיו, לא מטי בחכמה ובינה כחפץ חסד.

אז אומרים, מהבחינה א' שיש בכלי דבינה, לא יכולה לתת לכלי דחס... דחסד, מסיבת הם נקראים, תינוק הצריך לאימו. שצריכים בעת שזעיר אנפין יוצאת לחוץ, צריך להיות לו חכמה, וחכמה אין. נמצא, מצב הזה עכשיו, לא מטי בכתר, להפך.

תלמיד: מטי בחכמה.

רב"ש: לא מטי בחכמה, מטי בבינה.

עכשיו, שמטי בבינה, אז הכלי דחכמה נזדככה, הן מהג' שלה, הן מב' שלה, אז ג' ב' דכלי דכחמה עולה לכתר. שג' ב' דחכמה עולה לכתר, נעשה שוב מטי בכתר, נעשה שוב מטי בכתר, יש שם בכתר חסדים. נמצא עכשיו, מטי בכתר ולא מטי בחכמה, אה, מטי בבינה, והבנים נמצאים אצל בינה. זה שלב אחד.

שלב ב'. ואחר כך הייתה לא מטי בכתר, אז מטי בחכמה. יש בחכמה עכשיו ג' ב' עם אור החכמה, אז הוא לומד. אז בינה עולה לחכמה, היינו שבינה מבטלת בחינתה שנזדכך לצורך הבנים, כדי שיהיה לבנים בחינה א', שיש בה, שיהיה להם חכמה, אז היא מבטלת בחינתה, ושני אופנים. אחת, שהיא לוקחת חכמה בשביל הבנים, נמצא בנים כבר גדולים. ב', היא לא יכולה לתת לזעיר אנפין בחינה א', היות שהיא בחינה ב' עדיין, לכן היא מזדככת גם כן מבחינה ב' לבחינה א'.

נמצא אז, לא מטי בכתר עם מטי בחכמה. ובינה נמצאת עכשיו בחכמה, מטעם ביטלה את עצמה, הבחינה א' של… הבחינה ב' שלה עלה לחכמה. ומטי בחסד, היינו שמבינה הפכה פניה מב' לא', נותן לכלי דחסד חכמה. אז אני קורא עכשיו, לא מטי בכתר ומטי בחכמה, ומטי בבינה, שעל ידי זה שעלתה לחכמה, מטי בחסד.

עכשיו, שאני אומר עכשיו, מטי בח… לא, מטי בבינה, שבינה נזדככה. בא הוא ואומר אחר כך, שלא מטי בחכמה, גם חכמה נזדככה. שחכמה נזדככה, אז אומרים, ג' ב' שהיה בחכמה, ובינה גם כן נכלל שם. אז לחכמה, גם כן מאיר עכשיו ק… רק א'. לכן עלו הג' ב' של חכמה, ובינה גם כן נכלל שם, עלו לכתר. הזיווג נעשה, מטי בכתר, ולא מטי בחכמה וגם בבינה.

נמצא עכשיו שהיא בכתר, יש חסדים ואין חכמה. נמצא חסד, שהוא צריך חכמה, אין לו. שוב עולה לכלי דבינה שיהיה כבר פנים מאיר לו, בחינה כחפץ חסד. ועל ידי זה, החסד, שאין לו עכשיו חכמה, נותן השארית שלו לגבורה. נמצא שצריכים לומר עכשיו, מטי בכתר ולא מטי בחכמה ובבינה ובחסד מטי בגבורה, כך צריך להיות. הוא כך.

כאן נשאלת השאלה. תמיד לומדים, שמקודם נזדכך ד' ואחר כך ג', אחר כך ב'. אי אפשר לומר, שבמדרגה תהיה א', וב' לא נזדכך. מאיפה בא א'? אז אתה מוכרח לומר, מקודם שהזדכך לב'. כאן יש שינויים. מה שאין כן, כמו שהיה בפרצוף גלגלתא, שיש עניין מטי ולא מטי, שלבים. שלב א', שלב ב'.

בשלב א' אני לומד, לומד פשוט. מטי בכתר, שהיה ג', נזדכך הג' נעשה ב', ונזדכך הב' נעשה א'. כך צריכים ללמוד, ולא לומדים כך. רק מה לומדים? לאחר שהיה לא מטי בכתר, ונעשה מטי בחכמה. אז נעשה מ… נזדכך ג' דחכמה לב', נותן לבינה ב'. ואחר כך נזדכך חכמה מב' לא', ונותן לבינה א', ונגמר, בזה נשארה.

בינה לא יכלה לתת הלאה לא', מדוע? בלי חכמה זה לא הולך. אז יש כאן שינוי, מה השינוי? אני לא יכול לומר, מבינה שנזדכך מב', לתת א' לחסד, הן תינוק הצריך לאימו. אז היא נשארת בבחינתה עצמה, שהיא כחפץ חסד, והיות שהבנים גם כן נהנים מכחפץ חסד.

חכמה, אין. מדוע אין חכמה? שחכמה נזדככה, לא כתוב ככה. אנחנו לומדים, אנחנו לומדים, שני דברים שמתבלבלים. אנחנו לומדים, שיש לבחינה ב', יש לבינה בחינה ב', מה שקיבלה מחכמה, מהזמן שהייתה מטי בחכמה. שהיא קיבלה ב', אומרים, הב' שיש לה הוא חסדים.

מדוע אני לא אומר שהב' שיש לה הוא חכמה? זאת היא השאלה ראשונה. בשלמא אומר לך כך שלומדים, בזמן שנתנה הבחינה א' לכלי דחכ… בינה, אז ... חכמה נזדכך עם הג' ועם הב'. אין כבר לכלי דחכמה חכמה, לכן יש בבינה רק חסדים, מבינים טוב מאוד. אבל כשהוא לומד דבר צדדי, שבזמן שנתן חכמה על קומה של בחינה ב', היה מחסדים. לא מחכמה, היה רק חסדים.

מה, בשביל מה הוא צריך לומר שהיה לו רק חסדים? מי מכריח אותו ולאיזה תועלת? בא הוא ואומר דבר צדדי. היות שאנחנו רואים, שבעולם האצילות, שמתי ישסו"ת מולדת את הזעיר אנפין בחסדים, בלי חכמה קטנות, היה אז, לא היה בבינה חכמה, אז הוא נותן לנו גם כאן דוגמת יסוד. אז מה שמקבלת בכלי דחכמה קומת הזכר שנקרא ו"ק דב… ו"ק דבחינה ב', שהזכר הוא רק ו"ק, יש שם רק חסדים. מדוע? הלא אז מטי בחכמה.

עוד הפעם. בשלמא אחר כך, שנותנת בחינה א' לבינה, שחכמה מוכרח להזדכך מב' א', אז לא מטי בחכמה, אז יש בבינה חסדים, אני מבין טוב מאוד.

מדוע אין חכמה? שמכלי דחכמה כבר נזדכך, הן מבחינה ג' שלה והן מבחינה ב' שלה. אבל עכשיו, שאני אומר, שהיא נותן לו ו"ק דחכמה, ו"ק דקומת, שהיא בחינה ב', ונבחנת לו"ק, מדוע? אין חס... אין חכמה? מדוע אין חכמה?

תלמיד: ...

רב"ש: למדנו, מטעם כי בינה נקרא חפץ חסד. זה למדנו אתמול, מטעם בינה כחפץ חסד.

מה אחר כך? מדוע אחר כך אנחנו אומרים, בשלב ב', לא בשלב א', מה היה אחר כך? שנזדכך הבינה אל ל... לא, שנזדכך הכלי דחכמה מב' לא', ונותן בחינה א' בכלי דבינה, אז היא לא נותנת חכ... אז אין לו חס... אז שאין לו חסדים, היא לא מטעם כחפץ חסד, מטעם שאין חכמה במדרגה. זאת אני רוצה להדגיש, אתה מבין?

נמצא שיש לו בחינה א', שיש לה בנים, רוצה לתת, אפילו שרוצה לתת חכמה, מי תקבל?

עכשיו, רק בשלב ב', שאני אומר, לומדים אחר כך, לא מטי בכתר, ואז מטי בחכמה. עכשיו מטי בחכמה, יש כאן חידוש. אני לא אומר עכשיו בבינה כחפץ חסד. מדוע? יש לו בחינה לבנים.

בשביל הבנים שלה שהיא בחינה א', שהם צריכים חכמה, אז היא מבטלת בחינתה עצמה כחפץ חסד, ומדבקת עם חכמה. אז, כבר יש לבחינה א' שבה חכמה. ואני לומד אז, מטי בחכמה, ובינה עולה לחכמה ומקבלת חכמה. והבנים שיש לה, שהיא בחינה א', יש לה עכשיו חכמה, אבל לתת לזעיר אנפין היא לא יכולה. מדוע? חסד זה א' והיא ב'.

תלמיד: ...

רב"ש: אז היא מוכרח עכשיו להזדכך מהב' שלה לא'. נמצא ... שני דברים. היא מקבלת חכמה, בכלי דחכמה. מדוע משנה דרכה? כבר יש לה עכשיו בחינה א'. לכן, שיש לה חכמה והיא רוצה להוליד, אז נעשה בחינה ב' לא'.

אז נמצא עכשיו, שאני מתחיל לומר, לא מטי בחכמה, מתי? לא בזמן שנזדכך בב' דחכמה לא' ד... מב' דחכמה לא' דחכמה. נגיד, הב' דחכמה עלה למעלה, רק אני מתחיל ללמוד שתי דברים בבת אחת. שהביתין שיש בחכמה, שבינה עולה אליה ובינה מבטלת את הב' שלה, אז אני לומד, הב' של הבינה והב' של החכמה, עם ג' דחכמה, עולים לכתר ונעשה מטי בכתר. שנעשה מטי בכתר, איך העניין מטי בכתר? שנעשה לא מטי בחכמה.

אז נשאלת השאלה, מה נעשה מקודם? אם אור החכמה נסתלק מקודם, ואחר כך נעשה מטי בכתר, או שאני אומר, לא, מקודם נעשה מטי בכתר, אז נעשה שליטת החסדים בהמדרגה, אז יכול להאיר חכמה.