שיעור בוקר 30.09.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 176, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות נ"ו-נ"ז

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 176, פתיחה לחכמת הקבלה, כותרת "צמצום ב' הנק' צמצום נה"י דא"ק", באות נ"ו.

צמצום ב' הנק' צמצום נה"י דא"ק

אות נ"ו

"והנה נתבאר היטב ענין הצמצום א' שנעשה על כלי המלכות שהיא הבחי"ד, שלא תקבל לתוכה אור העליון. וכן ענין המסך והזווג דהכאה שלו עם האור העליון, המעלה או"ח, שהאו"ח הזה נעשה לכלי קבלה חדשים במקום הבחי"ד. וכן ענין ההזדככות של המסך דגוף הנעשה בגופין דכל פרצוף, מפאת הביטוש דאו"מ באו"פ, המוציאה ד' הבחינות טנת"א דגוף דכל פרצוף, והמעלה את המסך דגוף לבחינת מסך של ראש, ומכשרתו לזווג דהכאה עם אור העליון, שעליו נולד פרצוף שני הנמוך במדרגה אחת מהפרצוף הקודם. וכן יציאת ג' פרצופין הראשונים דא"ק, הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג, וסדר הלבשתם זה את זה".

שאלה: איך זה שאור חוזר, שהוא כלי להדיפת הקבלה, היפוכו של קבלה, נקרא כאן "כלי קבלה חדשים"?

כי הסירוב לקבל על מנת לקבל הופך להיות תנאי ללקבל על מנת להשפיע.

שאלה: בעל הסולם כותב שהאור חוזר הופך להיות כלי הקבלה החדשים, ואנחנו יודעים שהאור חוזר נבנה בראש ומקבלים בגוף, איך להבין את זה?

אבל אור חוזר שמתפתח בראש הפרצוף על חשבון במקום לקבל להשפיע, מה הוא יכול להיות, במה הוא יכול להשפיע? הוא יכול להשפיע לבעל הבית בזה שלמרות הצמצום הוא עכשיו מפתח כלפי בעל הבית רצון אחר, שאני אקבל בשבילך ולא לעצמי, לא בשביל עצמי, ואז האור החוזר הזה שרוצה להשפיע לבעל הבית הופך להיות לכלי חדש, כאילו לתנאי חדש, שיכול לעבוד עם הרצון לקבל שלו אבל בכוונה על מנת להשפיע. שבמידה שיש לו כוונה על מנת להשפיע הוא פותח את הרצון לקבל שלו ומשתמש בו, והכול הופך להיות לכלי דהשפעה.

שאלה: בכל זאת הכלי שמקבל את האור נמצא בתוך הגוף?

רצון לקבל, ודאי שרצון לקבל, אבל הרצון לקבל הזה כאילו מכוסה מבפנים ברצון להשפיע, שאני לא מרגיש שאני מקבל את זה בעצמי, אני מרגיש שאני מקבל אבל התענוג שאני מקבל בזה הוא כולו מכוון להמשפיע, לבעל הבית.

שאלה: אם בחיים הגשמיים בדרגה של אוכל, מין, הבורא נותן כאלה דברים גדולים, מתנות ענקיות, שפשוט אי אפשר להבין למה הוא נותן מתנה כזאת, איך אפשר לעשות פה צמצום, לעשות פה חשבונות שהכול יהיה בעל מנת להשפיע? והאם בכלל כדאי לעשות את זה אם מדובר על גשמיות?

הכול תלוי בחשיבות זה לעומת זה. יש כאלו מצבים שאני מאוד רוצה לאכול אבל פתאום מגיע טלפון ומדברים שם נגיד על איזה אסון שחס ושלום קורה, משהו נורא, ואז כבר אין לי תאבון. זאת אומרת הכול תלוי זה לעומת זה, בהשוואה.

ולכן כל התענוגים שלנו, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, המקובלים מסבירים לנו שהם קורים ברמה של העולם הזה, ולמעלה מהרמה הזאת של אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, שם כבר התענוגים שיכולים להתקבל הם רק בכוח ההשפעה, כוח הקבלה לא מסוגל לכלול אותם. ולכן אם אנחנו מצטיידים בכוח השפעה, זאת אומרת בחשיבות בעל הבית, אז אנחנו יכולים להמשיך לקבל את התענוגים האלה אבל רק בתנאי ובמידה שאנחנו מכוונים לבעל הבית.

ולכן כך אנחנו לומדים, שהרוחניות נמצאת למעלה מהגשמיות, שאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אפשר לקבל בכלים דקבלה, ברצון לקבל שאיתו נולדנו, ואם אנחנו רוצים לקבל תענוגים אחרים, קודם כל נצחיים, בלתי מוגבלים, לא במרחק, לא במקום, לא בזמן, אז אנחנו חייבים להצטייד בכלים שהם עובדים בהשפעה. שאני לא מקבל את זה מפני שאני רוצה ליהנות אלא אני מקבל את זה מפני שאני בקבלה שלי רוצה להנות למישהו.

תתארו לכם כמו אצל אימא, היא נהנית מזה שאני אוכל אצלה נגיד, ואני נמצא אצלה ואני אוכל כדי לעשות לה נחת רוח.

תלמיד: נגיד שהרווחתי בלוטו סכום גדול מאוד, מצד אחד אני פשוט קופא במקום, אני לא ראוי לזה לפי מה שאני מרגיש, אבל אם נותנים לי את זה אני צריך איכשהו לקבל את זה. איך אני בונה את הכוונה, אני מבין שזה מגיע מהבורא ואני מודה לו, מה לעשות? אני לגמרי אבוד פה.

במקומך הייתי מכניס הכול להפצה, להפצת חכמת הקבלה. כי בעצם אתה חי, מספיק לך מה שאתה חי. עם כל היתר, מה אתה יכול לעשות? תן לנשמה שלך. הנשמה שלך זה כלי דהשפעה, רק בזה שאתה מפיץ את ידיעת הבורא בעולם אתה באמת יכול להצליח לממש נכון מה שהבורא נתן לך ברווח הזה.

תלמיד: הבאתי את הכסף כדוגמה, אבל אם זה משהו שאני פשוט לא יכול להשתמש בו כהשפעה, זה רק בשבילי וזהו?

לכן יש לנו הבחנות לפי מה שהמקובלים אומרים לנו. תעשה מה שנכנס לטובת הכלל, לטובת הבורא ולטובת הכלל כדי לתקן את כל האנושות, לקרב את כל האנושות לדבקות בבורא. זה הכול. זה לא חשוב אם זה בכסף או באיזה פעולות או במה שאתה יכול לעשות. תעשה. אין יותר במה.

כל יתר הפעולות, אנחנו רואים שאפילו אם תעשה איזה דברים טובים שתרצה לעשות, חוץ ממך כל היתר שתעשה, האנושות תהפוך את זה לעל מנת לקבל ויצא מזה רע לכל האנושות במקום טוב, כמו עם כל ההתפתחות הגשמית שלנו.

לכן "שב ואל תעשה עדיף". ואם אתה עושה משהו, תעשה רק כדי להעלות את חשיבות ההתפתחות הרוחנית על פני ההתפתחות הגשמית.

שאלה: להתחזק בעבודה בעשירייה זאת תשובה טובה?

כן, זה תמיד. על זה אין שאלה.

שאלה: אנחנו מגיעים לזה שחשיבות היחסים היא יותר מכל הגשמיות, זה נכון?

נכון.

שאלה: שאלה לגבי האור חוזר, מי בסופו של דבר מקבל את האור החוזר?

את האור חוזר מקבל דווקא הפרצוף העליון ומלביש בתוך האור חוזר של התחתון מה שהוא רוצה לתת לו, ואז התחתון יכול לקבל את זה.

שאלה: איפה בכל המערכת נעשה היפוך שהחשיבות של בעל הבית מתחילה להיות יותר חשובה מהחשיבות של קבלה לעצמו?

זה בפה דראש של הפרצוף, הוא עושה מסך. בפה דראש של הפרצוף עומד מסך, המסך זה כבר נקרא שהרוחניות חשובה לי יותר מהגשמיות. שגדלות הבורא, חשיבות הבורא היא יותר חשובה מהנברא, שהנברא כך מקבל ומוכן לעבוד כך.

תלמיד: והבורא עוזר בזה?

הבורא עוזר בכל מצב שצריך להיות להתפתחות הרוחנית של הנברא.

תלמיד: הצמצום והמסך הם כביכול כנגד הבורא?

הצמצום והמסך הם כנגד הבורא אבל אלו התנאים שבלי זה הנברא לא יכול להתקיים, אם הנברא לא יעשה צמצום על האור העליון. הנברא מסתיר את עצמו מהבורא ואומר, אני לא רוצה לראות אותך. אלא אחרי שהסתרתי את עצמי ואני יכול להתמודד נגד הלחץ שלך, אז אני פותח את עצמי במקצת, בכמה שאני יכול, כדי שאני אקבל ממך רק במידה שאני יכול להשפיע לך. כמו האורח ובעל הבית.

תלמיד: יש בפרצוף פה וגוף ורגליים. יש בפרצוף גם לב?

אנחנו נלמד את זה אחר כך. בפרצופים יותר תחתונים אנחנו נלמד על כל האיברים שיש אפילו כנגד זה בנו, בגוף הגשמי שלנו. עוד לא עכשיו.

שאלה: איך יתכן שדווקא איפה שהעליון הכי חלש, איפה שהוא מאבד את כל כוח ההשפעה שלו, שם הוא מוליד פרצוף חדש?

אני לא מבין מה אתה אומר אבל העליון מזדכך, הוא לא יכול לקבל יותר, ולכן הוא מעדיף לרדת לדרגה יותר תחתונה מגלגלתא לע"ב, כדי בכל זאת לקבל משהו בעל מנת להשפיע. ואז המנה הנוכחית מצטרפת למנה הקודמת. עכשיו הוא מקבל בע"ב את אור החכמה, בגלגלתא קיבל את אור הכתר ואז יש לו שני אורות.

תלמיד: בהזדככות הפרצוף מאבד כוח השפעה?

בהזדככות הפרצוף מאבד את כוח ההשפעה שהיה לו קודם, כי הוא מימש אותו ולכן עוזב אותו. צריך להבין שזה מסך שעכשיו הוא עובד עימו. הוא מפסיק כי הוא לא צריך יותר. הפרצוף כמו שהיה קודם נשאר, אין העדר ברוחני, והוא הולך לעבוד עם המסך החדש, רשימו חדש, קבלת אור חדש.

תלמיד: וכשהמסך מזדכך ועולה לפה דראש, מה החשבון שהוא עושה שם בזיווג בפה דראש?

החשבון, כמה הוא יכול לקבל שוב עבור בעל הבית בעל מנת להשפיע. הוא לא יכול כמו קודם, אז הוא מקבל פחות, במקום את אור החכמה הוא מקבל את אור הבינה.

שאלה: אמרת שהפרצוף העליון יורד מדרגה ואנחנו מכירים את הדוגמה שבעל הסולם נותן עם הסעודה. יש אולי דוגמה שאנחנו יכולים לתת על הקשר בינינו בעשירייה, מה זה נקרא לרדת בדרגה ולקבל במדרגה יותר נמוכה?

לא. הדרך שלנו היא תמיד הפוכה, אנחנו עולים בדרגות שלנו ולא יורדים. כאן מדובר על הירידה מאין סוף עד העולם שלנו. בניית המדרגות שאחר כך בדרגה האחרונה אנחנו כבני אדם בעולם הזה נולדים ומתחילים לעלות. אז אנחנו לומדים את המדרגות האלה מלמעלה למטה. אבל בעצם כשאנחנו מיישמים אותם, אנחנו עולים ממטה למעלה.

תלמיד: אם כך איך העשירייה עולה מדרגה, מה זה נקרא שהיא עולה מדרגה?

על ידי התגברות בהתחברות ביניהם. כל פעם יותר ויותר מתחברים ועוצמת החיבור קובעת מדרגה.

תלמיד: יש דרך להבין מה היא עוצמת החיבור במצב שאנחנו נמצאים בו היום?

להיות יותר כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: התנגדות הכלי ההופכת להשפעה, זה על ידי המסך?

כן.

תלמיד: זאת אומרת בעזרת המסך אתה מקבל רק כי זה מגיע מהבורא, רק כי אתה יכול לשייך את הדבר לבורא?

כן, מסך זה בדיוק אותו הכוח שהוא מעל הצמצום. בהתחלה יש צמצום לא לקבל לעצמו. אחר כך מסך, חשבון איך אני מקבל כדי להשפיע נחת רוח לבורא. זאת אומרת השפעה לבורא הופכת להיות בשבילי התנאי שאיתו אני עכשיו עושה חשבון מה אני יכול לעשות כדי להשפיע לו תענוג. אני לבורא. וזה נקרא מסך. ואז בזה אני עושה חשבון, מה אני יכול לעשות. תתאר לעצמך שאתה נמצא במצב כזה, מה אתה יכול לעשות כדי ליהנות לבורא. בבקשה תעשה, תנסה, אפילו אם תטעה, בכל זאת תהיה כבר יותר קרוב לרוחניות מעכשיו.

שאלה: אור חוזר בעצם בונה פרצוף חדש?

כן, ודאי רק אור חוזר בונה פרצוף חדש.

תלמיד: בעצם אור חוזר זה הכוונה שלנו?

אור חוזר הוא הכוונה שלנו להשפיע לבורא, וכמה שמקבלים באור חוזר הזה, זאת אומרת ההשפעה בעצמה שמתרחשת באור חוזר, זה נקרא "פרצוף". כל הפרצופים הרוחניים הם מנות שאנחנו משפיעים לבורא.

שאלה: האם ניסיונות התקשרות שלנו בעשירייה בצורה פנימית על פני זה שאנחנו לא רואים את החברים אבל מנסים להיות בנטייה, זה לכיוון עלייה?

אפשר להגיד שכן. צריך עוד לברר. אמרת את זה קצת בצורה מבולבלת. תחשוב איך להגיד, אפילו תרשום ואז תשאל.

שאלה: מהו הקשר בין הטנת"א לזיווג של הפרצוף הבא?

טנת"א אלה אותם המצבים שהפרצוף עובר מקבלת האור בתוך הפרצוף, שזה נקרא ''טעמים''. יש לנו ראש תוך סוף, (ראו שרטוט) יש זיווג דהכאה בראש, ירידת האור בתוך הפרצוף שזה נקרא ''טעמים'', והעלאת האור בחזרה ''נקודות''. רשימות מטעמים זה נקרא ''תגין'', ורשימות מנקודות זה נקרא ''אותיות''. זה כול מה שיש לנו. אין יותר. האור יורד בתוך הרצון הוא נותן הרגשה שנקראת ''טעמים''. האור המסתלק מתוך הרצון, משאיר טעם שהיה, זה ''נקודות'', ורשימות מטעמים ונקודות זה ''תגין'' ''ואותיות''. בסך הכול יש לנו ארבע התרשמויות מהרצון לקבל, כאן הרצון לקבל כל הגוף, נכנסים טעמים, יוצאות '''נקודות' ו''תגין'' ו''אותיות''. אין יותר.

יש יותר, אבל הם נוספים, הם לא העיקריים. גרמוניקות כאלה מה שנקרא. יש בעצם יותר מעשרים כל מיני רשימות בסך הכול, ואורות שמתרחשים בפרצוף. אבל זה מספיק לנו בינתיים, אנחנו לא צריכים. את כל היתר נוכל להכיר מהפרקטיקה שלנו.

שרטוט

תלמיד: מה שמגיע לפרצוף הבא זה בעצם התגין והנקודות?

לפרצוף הבא לא מגיע כלום חוץ ממה שמחליט הפרצוף הבא, שיש לו גם ראש, תוך, סוף. מה שהוא מחליט, הוא מחליט על פני אותן הרשימות שהוא מקבל מהפרצוף הקודם.

תלמיד: שהם כל הטנת"א או רק טעמים?

על כל הטנת"א, מה שהוא צריך הוא מקבל כדי להחליט על הפרצוף הבא. אבל אחרי שהוא מחליט מתרחש בו מה שהחליט. ושום דבר מהפרצוף הקודם לא נכנס לפרצוף הבא.

שאלה: האם יש התחשבות מלמעלה אם פעולה נעשתה בכוונה נכונה ועדיין אין לנו כוונה פנימית לשמה בזמן התענוגים הגשמיים, אבל אנחנו מנסים להיות בכוונה נכונה?

האם אנחנו יכולים לקבל תענוגים רוחניים בכוונה נכונה? את זה צריך ללמוד. אבל קודם כל צריך לעשות עליהם צמצום לגמרי, להתנזר מהם לגמרי. ואחרי זה להחליט שאנחנו מתחילים לעבוד עליהם, מהתענוגים הקטנים ביותר עד יותר ויותר גדולים, בכוונה על מנת להשפיע. וכוונה על מנת להשפיע היא, שאני לא מרגיש תענוג כמו שהוא, אלא כמו שאני רוצה על ידו להשפיע לזולת. זאת אומרת אני צריך להרגיש את הזולת, אני צריך לעשות חשבון כמה הוא ייהנה מהתענוגים האלה שאני עכשיו רוצה לקבל בשבילו. אני צריך להיות קשור עם הזולת, בכמה אני מהנה לו בזה, ואז, רק אז אני מחליט איזה תענוגים ובאיזו כמות אני יכול לקבל שזה יהיה כאמצעי ליהנות לזולת. כי הזולת בשבילי בעצם הוא הכתובת שהתענוג שלו בשבילי זו המטרה.

תלמיד: בתענוגים גשמיים שעדיין אין לי כוונה לשמה, אני מקבל תענוג גשמי ואני מנסה להיות בכוונה נכונה, איך זה נחשב?

זה לא נחשב לכלום כי אתה בהמה. פשוט מאוד. ומה שיש לך לעשות זה רק פעולות עם החברים כדי ללמוד בחיבור איתם איך לקבל את הרצון הכללי של הקבוצה כרצון אישי שלך.

שאלה: האם הדרגה הראשונה של מסך שנשיג בדרך מלמטה למעלה, יהיה שהכוונה תהיה לגרום נחת רוח לבורא, כך שמתחילת הכוונה שלי להתחבר עם החברים זו תהיה הכוונה המרכזית. למרות שהבורא מנסה להסיט אותי, הקבוצה צריכה להקים את הכוונה הזאת שהיא לתת נחת רוח לבורא. האם בשביל זה התאספנו?

כן, אנחנו כאילו נלחמים נגד הבורא. כביכול, אם אפשר כך להגיד. לכן הוא אומר אחר כך "ניצחוני בניי".

שאלה: האם יש הבדל עקרוני בין העבודה של הפרצוף כשיש עלייה מלמטה למעלה, לבין הירידה?

אתה צריך ללמוד. הן לגמרי לגמרי לא שוות שתי הנטיות הללו מלמעלה למטה וממטה למעלה. ההבדל העקרוני ביניהן, שמלמעלה למטה הכול נעשה על ידי לחץ העליון, לחץ הבורא והחלטת הנברא. וממטה למעלה זה כבר על ידי לחץ הנברא ורצון טוב לעזור מצד הבורא. אבל לא חשוב, תיכף נלמד את זה.

שאלה: ביחס לאיזה כוח אנחנו משתדלים לבנות את הכוונה להשפיע, ביחס לכוח הסובב את כל המציאות, כוח הטוב, או שביחס לשדה יותר חזק של החיבור בעשירייה?

אנחנו לא יודעים שום דבר על הכוחות העליונים, אנחנו יודעים לעבוד רק כלפי הכוחות שאנחנו מגלים בתוך העשירייה.

שאלה: מה הקשר בין הטנת"א לרשימו דהתלבשות ועביות של הפרצוף הבא, כאילו יש קשר ישיר ביניהם?

כן, אנחנו צריכים את זה ללמוד.

קריין: אות נ"ז.

אות נ"ז

"ותדע, שבאלו הג' הפרצופין גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, אין עוד אפי' שורש לד' העולמות אבי"ע, כי אפילו בחינת מקום לג' עולמות בי"ע עוד לא היה כאן, שהרי פרצוף הפנימי דא"ק היה נמשך עד הנקודה דעוה"ז. וכן לא נגלה עוד שורש לענין תיקון הנרצה, שבסבתו נעשה הצמצום כי כל הנרצה בדבר הצמצום שנעשה בבחי"ד, היה בכדי לתקנה שלא תהיה בה שום שינוי צורה עם קבלתה את אור העליון, (כנ"ל באות יו"ד). והיינו כדי לברוא גוף האדם מבחינה ד' ההיא, ועם העסק שלו בתורה ומצוות על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו, יהפך את כח הקבלה שבבחי"ד שיהיה ע"מ להשפיע, שבזה משווה צורת הקבלה להשפעה גמורה, ואז יהיה גמר התיקון, כי בזה תחזור הבחי"ד להיות לכלי קבלה על אור העליון, וגם תהיה בדביקות גמורה עם האור, בלי שום שינוי צורה כלל, כנ"ל. אמנם עד עתה לא נגלה עוד שורש לתיקון הזה, כי לענין זה צריך האדם להיות כלול גם מבחינות העליונות שלמעלה מבחי"ד, כדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של השפעה, ואם היה האדם יוצא מהמצב של פרצופי א"ק, היה כולו מבחינת חלל פנוי, כי הבחי"ד הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה מלמטה מרגלי א"ק, בבחינת חלל פנוי וריקן בלי אור, להיותה נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון, שנבחנת משום זה לבחינת פרודא ומיתה. ואם היה נברא האדם ממנה, לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היה בו שום ניצוצין של השפעה, והיה נמשל כבהמות, שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, שכל חייהם הוא אך לעצמם. וכדוגמת הרשעים, השקועים בתאות הקבלה לעצמם, ואפילו החסד דעבדין, לגרמייהו עבדין, שעליהם נאמר רשעים בחייהם נקראים מתים, להיותם בהפכיות הצורה מחי החיים."

שאלה: איך אפשר לפתח רגש לשפה של המקובלים כדי לתפוס את המציאות הרוחניות שמתארת את החוקים של הרצון לקבל?

צריכים יותר לדבר ביניכם בעשירייה ולקרוא אולי יותר. אני קיבלתי את הדברים האלה כמוכם, ממאמרים, ממאמרי "שמעתי" במיוחד. אין לי יותר מה להגיד מאשר לשמוע את המורה, לדבר עם החברים, ללמוד את החומר. ולהשתדל בפעולות עם החברים להתחיל להיכנס להרגשה של חומר הרצון לקבל, ואולי אפילו רצון להשפיע במקצת, יותר ויותר, עם התפילה, עם הבקשה, כמה שאפשר. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: האם מסך זה כלי להסתרת הבורא או לגילוי שלו?

יש לנו צמצום ואחר כך מסך. אז צמצום זה כשאנחנו נסגור את הבורא ולא רוצים אותו לעצמנו. היום אנחנו רוצים את הבורא, רוצים לתפוס אותו, לגלות אותו. הרוחניות מתחילה מזה שאני סוגר את הבורא, לא רוצה אותו, עד שאני בטוח שאני אקבל את הגילוי שלו בהשתוות הצורה, שאני אוכל לתת לו ואני אקבל ממנו במידה שאני נותן לו. רק בצורה כזאת, בהשתוות הצורה. ולפני זה אני לא פותח את עצמי לבורא.

זה לא שאנחנו עכשיו רוצים לגלות את הבורא כמה שאפשר, איפה, תביא, תביא, תביא, לא. אין דבר כזה, אלא ההיפך. אני לא רוצה לגלות את הבורא אלא בתנאי שיהיה לי כוח בטוח להיות עמו שאני נותן לו. ואם לא נותן לו אני נמצא בצמצום, בצמצום שלי, שאני, אני, אני, בעצמי מצמצם את עצמי, לא רוצה אותו. ואז כשאני מרגיש מספיק כוחות שאני יכול במשהו להשפיע לו למעלה מהצמצום, אז אני מוריד את הצמצום בהדרגה, לאט לאט, לאט לאט, ואז אני פותח את עצמי לבורא כדי להיכנס עמו במגע. אני מוכן לקבל משהו מבעל הבית, מפני שהקבלה שלי תהיה כהשפעה.

תלמיד: איך אני בטוח שאני יכול לתת לו?

אחרי שאני לא מקבל לעצמי כלום בכל מיני מצבים שמאפשרים לי כאילו לקבל, אז אני מתוך הדחייה, שאני מעדיף להיות במגע עם הבורא לא לקבל שום פרס, שום תשלום, אז אחרי זה אני כבר יכול להגיד, "כן, אני אוכל לעמוד בתשלום", כמו במסעדה שאני מקבל ואני משלם. ולפני זה? ולפני זה אני לא רוצה להיכנס למסעדה. מכל שכן אפילו שנותנים לי להיכנס ובמסעדה הזאת לא בודקים אותי שאני אוכל לקבל מה שאני רוצה. אני לא רוצה להיכנס כי אין לי במה לשלם. אין לי מסך, אין לי חזרה לבעל הבית.

תלמיד: מה שמבלבל בינתיים, זה העניין של להשפיע לבורא והחשיבות שלו, הקבלה ממנו, כי זה עכשיו כאילו נמצא יחד. זאת אומרת זה שאני בקשר עם הבורא זה כבר תענוג בפני עצמו.

אתה לא יכול להיות במגע עם הבורא אלא רק דרך החברים. ובמידה שאתה משפיע להם ועושה בשבילם, אז אתה יכול להיכנס למגע עם הבורא. אך ורק בצורה כזאת.

שאלה: יוצא שהצמצום זה משהו אינדיבידואלי והקבלה היא רק דרך הסביבה והעשירייה.

הכול אישי כלפי האדם שנמצא בעבודה.

שאלה: האם השורש של הצמצום נעשה כתוצאה מהתכללות בחינה ד' עם הבחינות הקודמות לה?

השורש של הצמצום הוא תוצאה מזה שבחינה ד', כמו שהוא כותב לנו שם, בחינה ד' מרגישה שהיא הפוכה מהבורא ולא יכולה לסבול כי היא כולה רצון לקבל. ואז מתגלה בה בושה והיא מגרשת את כול האור, כל הקשר שלה עם הבורא כי הקשר הזה נראה לה כנגד הכול. מצד אחד מרגישה את יחס הבורא אליה עד כמה הוא אוהב אותה, ומצד שני היא מרגישה את עצמה כמה היא אוהבת רק את עצמה, והפער בין זה לזה מביא אותה לבושה הגדולה ביותר ולצמצום.

תלמיד: הוא אומר אחרי זה, כאילו יש רשעים כמו בהמות, זה שהבחינה ד' עדיין לא מכירה את הופכיות הצורה?

בחינה ד' כשהיא מרגישה את עצמה שהיא מקבלת, ורוצה לקבל למרות שהיא מבינה שזה הפוך מהבורא, במידה הזאת הרצונות האלו נקראים בה רשעים. בבחינה ד' יש גם רצונות שורש, א', ב', ג' שבתוך הד', הם נקראים רצונות שונים, אחרים. וכך היא מתנהגת. לכן כל רצון ורצון שבבחינה ד' יש לו שם. או דומם או צומח או חי או מדבר, למרות שהכול בבני אדם. לכן בחינה ג' שבבני אדם ברצון לקבל נקראת בחינת חיה. בחינה ב' היא בחינת צמח. ובחינה א' זה בחינת הדומם.

שאלה: מה התוספת שאדם יכול להוסיף על מה שכבר עשו פרצופי א"ק בבחינה ד'?

פרצופי א"ק לא עשו בבחינה ד' שום דבר. הם יצאו בצורה הדרגתית, אוטומטית מבחינה ד' אחרי הצמצום והתפתחו על ידי שני כוחות. כוח הרצון לקבל והמסך שנשאר להם אחרי צמצום א'. וזה מה שהם עושים. זאת אומרת, כל הירידה מלמעלה למטה, פשוט מתגלגל המסך עם העביות וכך מתרחק מהבורא. ומגיעים לנקודה התחתונה ביותר ברוחניות ושם אנחנו עוד נלמד.

קורת שם מערכת שנקראת "אדם" ואיך הוא נשבר ואיך הוא גם נופל עד העולם הזה, לתוך העולם הזה. בינתיים אנחנו צריכים ללמוד מכל הפעולות האלו איך אנחנו משתדלים להיות ברצון לקבל וצמצום עליו. לקבל בו רק על מנת להשפיע. חוץ מדברים הכרחיים לקיום. הכרחיים. על זה אין איסור. אם אדם רוצה לאכול כמה שהוא צריך כדי להתקיים כי בלי שהוא מתקיים אין ממנו מה לשאול. אבל אנחנו מדברים מהרמה שהוא מקיים את עצמו והלאה, מה אז קורה לו. שם הוא כבר בעל הבית.

שאלה: איך הבושה מקדמת אותנו בעבודה?

בושה מקדמת אותנו בעבודה במדרגות רוחניות גדולות מאוד. בינתיים אנחנו מסתירים את הבושה. כאילו אין לנו על מה להתבייש. לא שאנחנו מסתירים מעצמנו את הבושה, אלא אנחנו מתנהגים כאילו אין לנו על מה להתבייש, זאת אומרת בצורה הפוכה. כשנגיע לרמה שאנחנו נתחיל להתבייש ממה שאנחנו מתקיימים, אז באמת על ידי הבושה נוכל לעלות לדרגות רוחניות. בינתיים אנחנו נמצאים במצב שנקרא "לך לאומן שעשאני"¹. אני לא מתבייש. יש לך בעיות, זה הכול בא מהבורא, לך אליו תתלונן עלי.

אני מבקש תשמעו את השיעור פעם או אפילו פעמיים. ותדברו ביניכם עליו שאנחנו נוכל ממחר להתקדם כבר אחרי מה שעברנו במשך החודש אחרון ולהתקדם למטרה בצורה יותר רצינית ונחרצת.

קריין: תרגיל מומלץ משיעור הקבלה היומי שלנו.

כל עשירייה עושה סימולציה, כאילו נמצאת במצבים שיכולים לקרות בדרך, ודנה בעיקר כיצד יוצאים מהם, כדי שנעבור את כל המצבים בכוח ולא בפועל.

(סוף השיעור)

---

1. "לך לאומן שעשאני" (תלמוד בבלי, תענית כ', ב' גמרא).↩