שיעור הקבלה היומי1 אוק׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 01.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הכול מושג רק בכוח התפילה – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא "הכול מושג רק בכוח התפילה", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 27, שם נמצאים.
אנחנו צריכים להתרגל, ואנחנו לא כל כך רגילים לזה מהחיים הגשמיים שלנו, שיש לנו קשר עם הבורא. רוצים או לא רוצים אנחנו קשורים אליו, אין כוח אחר שמייצב אותנו, שמחייה אותנו, ממלא אותנו, מגדל אותנו, ושאנחנו תלויים בו וקשורים אליו. זה כמו תינוק, שהוא לא יודע מי מטפל בו, נגיד שנולד, כמה ימים הראשונים, בכלל אין לו הרגשת האימא. הוא מרגיש אותה, אבל מרגיש ככה, איזו שייכות, אבל לא יותר מזה, כמו חתיכת בשר שנמצאת בידיים של העליון.
ואנחנו צריכים להבין אם כך, שאם אנחנו רוצים להתקדם לא בצורת חי, אלא בצורת המדבר, אנחנו צריכים במשך היום, כל יום ויום, מהבוקר עד הלילה, אנחנו צריכים להיות, להשתדל להיות בקשר עם העליון, בקשר לבורא, בתפילה לבורא. רק לא לשכוח שתפילה לבורא לא יכולה להגיע אליו מאף אחד מאיתנו, אלא רק דרך העשירייה, דרך הקבוצה, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להשיג אותו, להגיע אליו, להגיד לו משהו, להעביר לו איזו הרגשה, אבל בעצם במידה שאנחנו קשורים לבורא, במידה הזאת אנחנו יכולים להתקדם יותר, אחרת ההתקדמות שלנו היא ממש שאנחנו דורכים במקום.
ואנשים לפעמים אומרים לי, אני כבר חמש עשרה שנה נמצא בחכמת הקבלה. אני לא יודע כמה שנים אתה נמצא, כמה אתה קשור לכוח העליון ומעלה אליו את הבקשות הנכונות שלך להתקדמות הרוחנית? זה מה שחשוב.
כי אנחנו נמצאים במערכת כמו במחשב, בתוכנה, אם אתה מעלה פקודה נכונה, אתה זורם יחד איתה, אם זו לא פקודה נכונה זה כמו שאין לך חשמל במערכת שלך, אתה לא עושה שום דבר. אמנם אתה אחר כך יכול להגיד "אני כבר עשר וחמש עשרה שנה נמצא בדרך", אתה לא נמצא בדרך, אתה נעצרת באיזה מקום ושם אתה עומד. אז צריכים לבדוק האם אני מתקדם או האם אני עומד.
שאלה: איך אני בודק אם אני מתקדם או עומד?
לפי עוצמת התפילה שאתה מעלה.
תלמיד: מאיפה אני יודע מה עוצמת התפילה שאני מעלה?
עד כמה שאתה מרגיש. כי התפילה היא תלויה בך.
תלמיד: אני לא כל הזמן בתפילה, יש רגעים שאני בעוצמה ויש רגעים שאני באיזו הצטברות כזאת לקראת תפילה.
על זה כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום", אין לך יותר מה לעשות במשך החיים שלך, אלא כל הזמן לפנות לבורא. תנסה כל הזמן לפנות לבורא. זאת אומרת, לא חשוב מה שאתה עושה, תנסה לחבר את כל הפעולות שלך לבורא.
תלמיד: הלוואי, כמו שהם כותבים.
אני מבין, אבל ככה זה.
תלמיד: מה לעשות במצב שאדם מרגיש ואני ככה רואה לפעמים גם אחרי הכנס, שיהיה מה שיהיה, שבסדר, נעבור גם את זה עוד מעט ונחזור בחזרה למצב של תפילה?
כן, ודאי שאם אדם לא מתקדם לקראת הבורא, אז הבורא צריך לעורר את האדם שיתקרב אליו. בדרך כלל זה נעשה על ידי הייסורים, על ידי כל מיני התעוררויות כאלה בלתי נעימות. בהרבה מהמקרים אדם אומר "טוב יותר שיבואו הייסורים, לפחות שתהיה לי סיבה לפנות לבורא". גם זה קורה, זה עובר על כולם. אין משהו שעובר על אחד ולא שיעבור על כל אחד, "אין חכם כבעל ניסיון", ולכן כולם מקבלים ועוברים בכל מיני צורות, נעים, לא נעים, קשה, קל, אבל בסך הכול כולם מבינים ומרגישים כל אותם המצבים שכל אחד מרגיש.
רק לזרז את ההתפתחות שלנו על ידי ההתחברות. כל הבעיה שלנו, שכמו שאנחנו לא מבינים את העולם הרוחני כך אנחנו לא מבינים את האמצעי אליו, שזה הקבוצה ובדרך כלל כל אדם הוא שקוע בתוך עצמו.
וכשאדם בתוך עצמו הוא חי, אז אין מה לעשות. אנחנו צריכים לעשות איזשהו סדר בעשירייה, שכל פעם אנחנו מזכירים זה לזה שההתקדמות היא על ידי זה שאנחנו שוב ושוב ושוב, באיזו צורה, מחברים את עצמנו, ומהחיבור שלנו פונים לבורא. אם אין לנו את הפעולה הזאת, מה שנקרא "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא", אז אנחנו לא נמצאים בכלל בהתקדמות הרוחנית. ככה זה, אין מה לעשות.
שאלה: אמרת שבמהלך היום ניתן לעשות את הבדיקה הזאת, האם כל הזמן אני קשור ומתקשר לבורא, אם אני מנתח את כל הפעולות שלי מנקודת המבט של הבורא, והאם אני נמצא כל הזמן בתפילה. ובהימצאות הזאת, בתוך התפילה, עלי לבקש שאף אחד מהחברים שלי לא יפסיק את הקשר שלו עם הבורא, או על מה התפילה שלי בדיוק צריכה להיות מכוונת? והבדיקה הזאת היא ביחס אלי בלבד, או לגבי כל העשירייה?
אני צריך לדאוג שכל העשירייה תהיה מקושרת בתוכה ומכוונת לבורא, זו העבודה שלי וזו העבודה של כל חבר וחבר. ואני צריך לעזור לכל החברים מבחינתי איך אנחנו מגיעים לחיבור בינינו ומכוונים את החיבור שלנו לבורא. זאת החובה שלנו, של כל אחד ואחד וכל העשירייה יחד, זה בעצם נקרא "עבודת ה'", שאנחנו מכינים את הכלי להתקשרות עם הבורא.
שאלה: עד כמה זה חשוב שתהיה לאדם סיבה שבגללה הוא יכול להתפלל, האם אדם יכול להתפלל רק מתוך הרגשה, בלי איזושהי סיבה, או נאמר, לפני שלאדם יש איזו סיבה, שכבר יש לו תפילה לפני שיש לו איזושהי סיבה להתפלל?
אני מודה לך על זה שאתה עכשיו מעורר בנו בדיוק אותה השאלה שאנחנו עכשיו נלמד על התפילה, בוא נקרא ואחר כך תשאל, אם לא תקבל מזה תשובה.
קריין: אז אנחנו קוראים מתוך מסמך "הכול מושג בכוח התפילה", ציטוט מספר 27, בעל הסולם.
"יש ג' תנאים בתפילה:
א. להאמין שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו", שאם לא כן, הרי חס ושלום אין בעל הבית יכול להציל את כליו.
ב. שכבר אין לו שום עצה, שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.
ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו, שענין תפילה הוא אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה, שבטח שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות וחסר רק הוצאה לפועל, והוא כבר כבול בכבלי ברזל והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום ולא ישן ולא מסיח דעת אף רגע מלהתפלל על נפשו."
(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ט. "ג' תנאים בתפילה")
זאת אומרת, אם יש לנו ג' התנאים האלה, כמו שאומר כאן בעל הסולם, אז התפילה שלנו לא שלמה. עוד פעם, "יש ג' תנאים בתפילה:" שאז היא תפילה שלמה. פנייה לבורא יכולה להיות נכונה, טובה, מיוצבת היטב, אם יש לה כאלה דברים, להאמין שה' יכול להושיע לו, לא חשוב באיזה מצב הוא נמצא, זה [דבר] ראשון. שני, שאין לו שום עצה אחרת עם מה לעזור, אלא זאת התקווה האחרונה. וג', שאם הבורא לא עוזר לו, אז "טוב לי מותי מחיי". זאת אומרת, אדם צריך להיות מיואש מכל הכוחות, אין לו שום תקווה אחרת ואין מי שיכול לעזור לו, אלא הוא פונה לבורא, שרק הוא מסוגל, רק הוא יכול. ויש לו רק צעקה אחת שהוא מסוגל להעלות לבורא, כזאת ש"אין לי יותר", ואז תפילתו מתקבלת.
שאלה: איך להגיע למצב הראשון, איך במהלך התפילה להגיע לביטחון, לאמונה מלאה, שהבורא יכול ורוצה להושיע לנו?
זאת עבודה בעשירייה. אתה צריך להתכלל בחברים ולהשתדל לראות שיש לך מה ללמוד מהם, וכך להתקדם בקשר לבורא, כי מה שאתה תראה בחברים, אתה צריך להבין שזה מה שהבורא מעורר בך, ואז ללמוד ממה שהוא מעורר בך, מהעשירייה וכשתלמד מהם, אתה תדע איך לפנות אליו דרך העשירייה ובחזרה, וכך תתקדם.
הכול נעשה כדי שאנחנו נתכלל במערכת הכללית של אדם הראשון ושאנחנו נחזור לפעילות כללית של המערכת. ואם אנחנו מתפללים כל אחד מצד האגו שלו, אנחנו לא מתקרבים אלא אנחנו מתרחקים. זו גם ההתקרבות אבל בדרך השלילה, שנכיר עד כמה שלא נכון ואז נתחיל לתקן את עצמנו.
קריין: ציטוט מספר 28.
"אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע מקודם, שבלי תפילה אי אפשר להשיגה. לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה".
ואז, לאחר כל המעשים והסגולות, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. משום שראה, שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא. ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן לו המתנה של לשמה."
(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")
שאלה: האם המכות שאנחנו מקבלים הם הכרח בעבודה הרוחנית?
איזה מכות אתה מקבל? אתה מקבל סימני הכוונה, ובהתאם לעד כמה שאתה מתקדם נכון אז אתה מרגיש שהסימנים האלו הם מועילים לך בדרך ומביאים אותך למטרה. ואם אתה סוטה מהמטרה, אז הסימנים האלו שאתה מקבל בדרך, מראים לך שאתה לא מכוון לכיוון הנכון.
שאלה: אני צריך לראות את המכות כתרופה?
אתה צריך לראות את המכות כתרופה, ודאי. כי אין שום דבר אחר להגיע מלמעלה, אלא רק לרפא, לתקן ולקדם.
שאלה: כתוב כאן שכל המאמצים שאדם משקיע הם כדי שבעזרתם יגיע לשמה, ונדמה לי שאני יכול להמשיך ככה עד סוף חיי.
אם אתה לבד, אז אתה באמת יכול כל החיים שלך לאמץ את עצמך בכל מיני עבודות רוחניות, שנדמה לך, אבל אם את כל המאמצים שלך אתה משתדל להביא לחברה, אז פתאום בחברה אתה מתחיל לגלות שדווקא דרך זה אתה מגיע לבורא. אין מה לעשות, אדם אחד לבד הוא לא מסוגל. זה היה אולי פעם, באמת, לפעמים זה קרה לאנשים מסוימים, אבל באמת תראה מה שכותבים מקובלים, והם כותבים את זה במשך אלפי שנים, שאין לנו ברירה.
השיטה הזאת עובדת כדי לחבר את כל האנושות, ואחרי כל האנושות גם את כל דרגות החי, צומח, ודומם, כל העולם, כל הפרטים לקשר אחד, שתהיה בין כולם הרגשת האיחוד, שכולנו נרגיש שאנחנו קשורים זה לזה. והרגשת הקשר הזה בינינו היא נקראת "הבורא". היא נקראת "הבורא", אין יותר. אז בואו נעשה את זה, זאת אומרת שזה רק פשוט לייצב קשר נכון בין כל חלקי הבריאה.
כמו שיש במערכות. היום אנחנו פועלים מתוך הרבה מערכות, נראה איך בתוך המערכות האלו כשמערכת לא עובדת, מה אתה יכול לעשות? ובעולם שלנו, תראה מה אנחנו עושים מיום ליום, איזה שטויות עושים אנשים, ממשלות, כל מיני ראשי ממשלות. קשה לתאר לעצמנו באיזו שטות, באיזו טפשות, כולם פועלים נגד חוקי הטבע, כי זה לפי האגו שלהם.
אז בואו אנחנו ונראה, אם היינו מתחברים, אם היינו מגיעים להתאמה כמו שאנחנו רוצים לעשות בכל מערכת, מערכת חשמל, אלקטרוניקה, מערכת מכאנית, לא חשוב מה, שאנחנו רוצים שהמערכות האלו יתקיימו במכלול הנכון יחד, בידידות, בהדדיות, בחיבור. ברור לנו שזה צריך להיות טוב, כמו בגוף שלנו, אם מערכות הגוף יוצאות מהאיזון, מהקשר ביניהן, אז מתחילה להיות בעיה, זה סימן של המחלה.
אז אין לנו ברירה, אלא עיקר כל התיקון שלנו זה לא תיקון של האדם, זה תיקון קשר האדם לבני האדם האחרים, זאת המחלה, הריפוי והתרופה. רק קשר בין בני אדם, ואנחנו מיום ליום נראה את זה יותר ויותר בחיים שלנו, תראו איך אנחנו עכשיו מכינים לעצמנו מכות בכל החיים שלנו על פני כדור הארץ, בין המדינות ובמה שיש.
שאלה: איך רוכשים את היחס לתפילה, שהיא תבוא בצורה אוטומטית ושזה לא יהיה רק תנועות של השפתיים, אלא שזה יהיה רגש עמוק של העשירייה?
על זה נתנו לנו לדבר אחד עם השני ולהעביר אחד לשני רגשות, נימוקים וכן הלאה. שאנחנו נספר אחד לשני מה צריכים לעשות. לכן אנחנו עובדים בקבוצה, וכשאתה מתפעל מהקבוצה אז יש לך כבר סיבה אחרת, אתה יכול להעלות את עצמך מהרצון שלך לרצון של האחרים. ועד כמה שאתה מתפעל מחברים זה תלוי עד כמה שאתה מכניע את עצמך כלפי החברים. ואז יש לך כאן כמה עבודות בדרך עם האגו שלך, וכך אם תתקדם אתה תרוויח.
שאלה: כל יום אני מתפלל עבור החברים שלי, עבור הקבוצה, עבור בני ברוך. האם החברים צריכים להגיד זה לזה את התפילות שלהם כדי שיוכלו להגיע לקשר יותר חזק? איך ייחוד התפילות צריך להיות, להיראות?
כן, אנחנו צריכים להשתדל במשך היום להיות באיזה קשר בינינו, ובאחד מהקשרים האלה גם לדבר על תפילה, לפחות פעם אחת. ואחר כך לקחת את התפילה הזאת ולפתח אותה מכל אחד דרך הקבוצה לבורא. אני צריך כל יום ויום לבדוק איך אני מתקשר דרך קבוצה לבורא. וזה טוב אם אנחנו במשך היום כל הזמן נהיה בדאגה הזאת, איך אני מקושר לבורא דרך הקבוצה. לא פשוט, זה נעלם, הבורא בכוונה לא נותן לנו אפשרות להיות מחוברים כך, כדי שאנחנו כל פעם נחדש את הקשר.
טיב המערכת, במיוחד המערכות החדשות, הן תלויות בקצב הפנימי שבהן, באימפולסים, בתדירות שלהן, בתדירות העבודה. במחשבים למשל זה אלפי, אלפי הרצים, זאת אומרת מהירויות, אימפולסים, בכל שניה זה מיליונים, וכך אנחנו צריכים על ידי כניסה ויציאה, כניסה ויציאה. כמה שיותר אנחנו קשורים בינינו ולבורא, על ידי זה אנחנו מגיעים מהר יותר לגילויים החדשים.
שאלה: למה יש יותר משקל, לתפילה או לקשר עם הבורא? משום שתפילה היא מצב שאתה מתפלל וזהו, אתה מסיים את זה, ובעוד שלוש שעות תתפלל שוב. ודווקא מקובלים אומרים לדבר איתו כל הזמן.
אז תתפלל כל הזמן. כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום".
שאלה: כן, אבל התפילה חוזרת על עצמה. יש דבר כזה שאפשר לשוחח עם הבורא? לדבר איתו כל הזמן? לשייך אליו כל מה שקורה לך בחיים?
כן. אתה יכול כל הזמן לדבר עם הבורא.
שאלה: אז הקשר עם הבורא זה דבר חשוב ברגע שאתה יודע שהבורא הוא תכונת האהבה, והחיבור זה לא זוגיות ובריאות וכן הלאה.
קח תהילים, ותלמד מדוד המלך איך הוא שר לבורא. לפני 3000 שנה כך עשה.
שאלה: איך אנחנו מחזקים את הרגשת האיחוד שאנחנו מרגישים מידי פעם, ומפתחים אותה מיום ליום?
רק על ידי החברים. מה שתעשה לבד לא יחזיק יותר מדקה.
שאלה: אנחנו מרגישים את זה בעשירייה, ואיך מפתחים את זה?
גם על ידי עשירייה. אתה לא שומע. גם על ידי עשירייה, להשתדל לדבר, להשתדל להעלות את הדברים האלה.
שאלה: מאיפה לוקחים חיסרון כזה לתפילה?
על ידי חברים. חברים מחברים, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". אין ברירה, אתם מכירים את הכול, צריכים רק להשתדל לממש. אני נמצא כאן כל בוקר רק כדי להזכיר לכם. אתם כבר יודעים ושמעתם הרבה דברים, אין ממש חדש שאתם שומעים. את זה שמעתם, והיום אתם יכולים אולי לשמוע מחדש.
שאלה: זה נשאר בראש, לא יורד ללב בכלל.
אז תנסה שזה יכנס ללב. ההבדל בין ראש ללב הוא שזה בהבנה וזה בהרגשה, אז תנסה עד כדי כך לחשוב על זה לעומק כדי שתתחיל להתפעל ולהתרגש.
שאלה: המילים האלה "חיבור" ו"השפעה" הן מתארות מצב, אבל זה לא המצב עצמו. איך אנחנו משמשים במילים האלה כדי להגיע לדבר עצמו?
זאת הרגשה. אני מבין אותך אבל אין ברירה, חייבים להשתדל יחד לפרוץ את החומה הזאת שהיא עוטפת את הלב שלנו ולא נותנת לנו להרגיש. זו העבודה שלנו. כשאנחנו רוצים להתאמץ בלשבור את קירות ליבנו, ומתוך שמבינים, מרגישים שזה בלתי אפשרי, אז צועקים לבורא, והבורא עוזר לנו, הוא פורץ את הגדרים והחומות.
תלמיד: מתי זה יקרה סוף סוף? אנחנו בדרך לזה? אנחנו קרובים לזה בכלל?
אתה תעשה ואחר כך נדבר. בינתיים אני לא מרגיש שעשית משהו.
שאלה: פעם הייתי פונה לבורא הרבה, מחפש אותו, מדבר איתו, ודווקא אחרי שהתחלתי לעבוד עם העשירייה הקשר שלי עם הבורא הולך ונעלם. מה לעשות?
להגביר את הקשר עם החברים, להתפעל מהם, מכל הקבוצה העולמית שלנו הגדולה, ואז לפי זה לחדש את הנחיצות שלך בגילוי הבורא. לא לאפשר לעצמך לזרום כמו אתמול גם היום. נניח שאנחנו עכשיו מתחילים את היום, ומה יצא? לא יודע מה יצא. אני חי. אז אם אתה חי ללא מטרה ברורה, אתה נקרא בהמה שהיא קמה, חיה, אוכלת, עושה משהו, הולכת לישון וכך זה חיי אדם בעולם שלנו. אל תאפשר לעצמך להיות בהמה.
שאלה: איך אני יכול לדעת אם אני מדבר עם הבורא, אם אני סתם מדבר עם עצמי?
אם אתה מדבר דרך העשירייה, בטוח שאתה מדבר לבורא, לפי הכלל "בתוך עמי אנוכי יושבת"1.
קריין: ציטוט מספר 29.
"בזמן שהאדם כבר עומד סמוך למקום, שיקבל את העזרה מלמעלה, היינו ש"סמוך" נקרא, שהכלי, היינו הצורך להרצון להשפיע, הוא ממנו ולהלאה, שאז הוא רואה, שרק הבורא יכול להציל אותו. וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזוהי הנקודה החשובה ביותר בעבודת האדם, שיש לו אז מגע הדוק עם הבורא, היות שהוא רואה, מאה אחוז שלא יועיל לו שום דבר, רק הבורא בעצמו יכול לעזור."
(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
שאלה: מה זה אומר לדבר עם הבורא דרך העשירייה?
זה נקרא לדבר עם הבורא דרך העשירייה.
תלמיד: איך אני פונה לבורא?
איך לפנות? מה לעשות? תתחיל לחפש, תדבר עם החברים איך אתם מתקשרים ביניכם שיהיה ביניכם שטח אחד משותף, שממנו אתם כולם פונים לבורא. זה מה שאתם צריכים לבנות ואז תראו עד כמה אתם קרובים אליו. הבעיה היא שאנחנו לא יכולים להתקשר מהמקור הנכון שזה נקרא מרכז הקבוצה, ואז יוצא שאנחנו לא מצליחים.
שאלה: במה כלול הסעיף השלישי לגבי התפילה שעדיף לי מותי מחיי? למה הבן אדם מגיע למצב כזה שהוא מעדיף למות אם הבורא לא יענה לתפילתו?
כי בשביל מה לו לחיות? כי הוא חי כדי למות. או שהוא חי כדי להתחבר לבורא ולהיכנס להרגשת חיים נצחיים, רוחניים, או שהוא חי כדי בסופו של דבר למות. אלא אם יש לך עוד תוצאה מהחיים?
תלמיד: האם זאת ההשקעה של המאמצים והעבודה, ושאי אפשר לראות את התוצאות ומה שאני משיג?
ללא שום ספק. כל דבר שאנחנו משקיעים בעבודה שלנו, אנחנו כן מקדמים את עצמנו לרוחניות. אבל כל עוד לא השגנו את זה אז אנחנו נמצאים באמצע הדרך. ולכן כאן אנחנו מדברים איך להגיע לרוחניות, לכניסה, ואז אני רואה איך אני מתקדם בלמעלה מהדעת כל פעם יותר ויותר בכוח השפעה.
שאלה: בהמשך לשאלה על התפילה, האם כדאי לבדוק את הבורא ולצפות לעניית התפילה? איך אנחנו יודעים שזו הייתה התפילה האמיתית?
אתם לא תוכלו לדעת את זה כי כל השאלות שלך הן שאלות אגואיסטיות. ואתה רוצה להתקשר לכוח הרוחני, לכוח ההשפעה ולכן זה לא יקרה. זה לא יעזור, אתם תצטרכו קצת להחליף את הגישה. לאט לאט זה יקרה.
תלמיד: יש פה איזה משהו אבסורדי בקטע הזה שהוא אומר שהמצב ההדוק לבורא זה בעצם שאין לי שום רצון להשפיע, אבל אני מבקש את עזרת הבורא. אנחנו תמיד לומדים שדבקות זו השתוות הצורה, ופה אין שום השתוות צורה. יש לי רק איזו מסקנה שאין לי שום מגע איתו ואני רוצה את הדבר הזה. לא מסתדרים לי פה הדברים.
אני חוזר. "בזמן שהאדם כבר עומד סמוך למקום, שיקבל את העזרה מלמעלה, היינו ש"סמוך" נקרא, שהכלי, היינו הצורך להרצון להשפיע, הוא ממנו ולהלאה,", זאת אומרת שהולך להגיע לזה, לרצון להשפיע, "שאז הוא רואה, שרק הבורא יכול להציל אותו." מפני שהוא נמצא ברצון לקבל, אבל ברור לו שלפניו רצון להשפיע והוא צריך להיכנס בו, וחוץ מהבורא אף אחד לא יכול לשנות את הטבע שלו כדי שיהיה מתאים לרצון להשפיע, "שזוהי הנקודה החשובה ביותר בעבודת האדם," שהוא עומד לפני הגבול הזה להיכנס לרצון להשפיע "שיש לו אז מגע הדוק עם הבורא," למה? "היות שהוא רואה, מאה אחוז שלא יועיל לו שום דבר, רק הבורא בעצמו" כי רק הבורא הוא כוח השפעה, ורק הבורא יכול לתת לאדם אותו כוח השפעה, האדם תלוי במאה אחוז בבורא".
תלמיד: אבל פה אתה רואה שאין לך שום רצון להשפיע, ומצד שני אתה סמוך וצמוד לבורא, אלה שני דברים שונים.
נכון. שאתה מבין מה זה רצון להשפיע, איכשהו, שזה חסר לך באמת, ואין לך. זה נקרא שאתה עומד בגבול ואתה דרך הגבול הזה בין העולם הגשמי לעולם הרוחני מבין שחסר לך רצון להשפיע, לכן אתה רוצה להיכנס לעולם הרוחני.
אלה דברים שאנחנו צריכים להגיע ולהרגיש, השכל כאן הוא יכול לדבר אבל זה לא כל כך מצדיק.
שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים אם אני חושב שהם יותר מתקדמים בעבודה הפנימית שלהם ואין להם צורך שאני יעורר אותם לתפילה בחיבור?
זה לא נכון שאתה אומר שאין להם צורך, בקבוצה כל אחד ואחד הוא מאוד חשוב ולא חשוב אם הוא מתחיל או אם הוא ותיק, לכל אחד ואחד יש מקום. זה כמו תינוקות בעולם שלנו. האם אנחנו יכולים לתאר את העולם שלנו ללא תינוקות? ילדים קטנים שאנחנו צריכים לטפל בהם, תראה כמה אנחנו משקיעים בהם, בלי זה אי אפשר להתקדם. לכן כל המערכות של העולם הגשמי הן גם במשהו תואמות לעולם הרוחני.
שאלה: איך לזהות את הסימנים שבאים מהבורא?
על ידי זה שתדברו ביניכם.
שאלה: אנחנו אומרים שהנקודה הזאת שבה אנחנו מרגישים שרק הבורא יכול לעזור, אנחנו מדברים על זה בינינו, אבל מצד שני יש הרגשה שזה משהו מאוד פנימי?
אתם יכולים למצוא אותה באמת רק במרכז הקבוצה. אם אתם מחפשים כל אחד בתוכו, הוא מחפש נקודה אגואיסטית, שהיא בעצם הרחוקה ביותר מהבורא. שוב, אם אתם חושבים שנקודת הקשר עם הבורא היא נקודה אישית, אינדיווידואלית, פרטית של כל אחד, אתם טועים. נקודת הקשר עם הבורא זה שאתם מתעלים כל אחד מעל עצמו ומתחברים ביניכם ואז שם אתם מגלים את נקודת הקשר עם הבורא.
שאלה: איך נכון לבנות את מרכז העשירייה שממנו פונים לבורא?
דברו על זה, ותנסו כל אחד לתאר לעצמו מה זה.
(סוף השיעור)
-
"בתוך עמי אנוכי יושבת" (מלכים ב', פרק ד', י"ג(.↩