שיעור צהרים 28.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לעשות ביקורת על עצמו – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "לעשות ביקורת על עצמו", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 8.

"מקודם תחילת הכל כשמתאספים, צריכים לסדר שבחו של החברים, את חשיבותו של כל אחד מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה, בשיעור זה הוא יכול לכבד את החברה. ואח"כ יתפלל. היינו, שכל אחד צריך לעשות בקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה. ואז, כשרואים, שאין להם כח לעשות מה שהוא לטובת החברה, אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שיתן לו כח ורצון לעסוק באהבת הזולת."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק ב', "סדר ישיבת החברה", 1984)

שאלה: הוא אומר, שקודם כל צריך לסדר את השבח של החברים ואחר כך לעשות ביקורת כמה כוחות הוא נותן עבור החברה.

כן.

תלמיד: מהן שתי הפעולות האלה?

כאילו שהן ההפוכות.

תלמיד: כן.

אבל ככה זה צריך להיות, כדי להיות בכל זאת גם בזה, באיזשהו קו אמצעי.

אז הוא אומר כך, "מקודם תחילת הכל כשמתאספים," החברים, "צריכים לסדר שבחו של החברים," אני צריך להגיד עד כמה שהם גדולים בעיניי, ולהחשיב אותם כך, "את חשיבותו של כל אחד מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה," נגיד, בכללי את כל העשירייה, "בשיעור זה הוא יכול לכבד את החברה. ואח"כ יתפלל." כשהוא חשב, הרגיש והתרשם מזה שהחברה היא גדולה, שהיא מיוחדת והוא נמצא בה, וכמה מזל יש לו שהוא נמצא בחברה כזאת. "היינו, שכל אחד צריך לעשות בקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה." יותר, פחות, מספיק, לא מספיק. "ואז, כשרואים, שאין להם כח לעשות מה שהוא לטובת החברה," ואם האדם עושה באמת חשבון נכון, הוא רואה שהתעצל בזה, שאין לו מספיק כוחות, ואפילו שהיה רוצה הוא לא מסוגל, "אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שיתן לו כח ורצון לעסוק באהבת הזולת."

נגיד, ברור לי שאני יכול להוסיף במשך היום עוד שעתיים ללמוד ולבקר את עצמי בקשר לחיבור שלי עם החברים, אני יכול לקרוא עוד משהו ועוד לחשוב על משהו, גם על הבורא וגם על החברה, אבל זה לא הולך, אני מתעצל ועסוק בכל מיני עסקים מדומים שלי. ואז מה לעשות? בסופו של דבר כשאני עושה חשבון לעצמי, אז ברור לי שיש כאן עוד מה להוסיף.

שאלה: אני רוצה לחזור לנקודת ההתחלה, נגיד כשמתאספים לשיעור, או יש קריאה של המאמר ליום המחרת ויש התאספות של החברים לקראת פעולה משותפת. מה אני צריך לעשות כשאני פוגש את החברים? להסתכל עליהם ולהגיד, "כמה גדולים אתם"?

לא, אתה לא צריך להגיד.

תלמיד: להגיד לעצמי?

בחברה לא כל כך נהוג לדבר על זה. אלא נהוג להכין את עצמי, שאני הולך עכשיו להיפגש עם החברים הגדולים שלי, שדווקא על ידם ובזכותם, ובקשר שלי איתם אני יכול להגיע לעלייה לבית ה'.

תלמיד: ואז התוצאה הנכונה היא, לראות שהם לא גדולים בעיניי, ואני זקוק לבורא שייתן לי את הגדלות שלהם?

לא, שאני רוצה להתחבר איתם, בגלל שעל ידי החיבור איתם אני גם עולה להתחבר עם הבורא.

תלמיד: ואיזה ביקורת על עצמו הוא צריך לעשות במצב כזה, אחרי שהוא הגדיל ושיבח את החברים?

האם אני מתאים להם, ומגיע לי באמת להיות בחברה כזאת?

שאלה: איך אדם יכול לעשות בדיקה אם הוא עושה מאמץ בקבוצה, ואיך ניתן לעשות מקום לרצון ולתפילה כזאת?

להתחיל מדברים רגילים. כמו שהוא מסתכל על החברים ומסתכל על עצמו, כך מה שהוא רואה. כתוב, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ולכן אני כך בודק את עצמי ואת החברים, אני מסתכל, כמה אני קשור איתם והם איתי. ואם אני רואה שיש עוד מצידי להוסיף כוח חיבור, אז אני צריך לבקש כוחות חיבור מהבורא ולהרגיש עד כמה אני עכשיו איתם בחיבור יותר מתקדם.

שאלה: איך עלינו להבדיל בין שני מצבים שונים לחלוטין, במצב הראשון אני מתעצלת והבורא לוחץ כדי שלא אעשה שטויות, ובמצב השני אני מתעצלת והבורא לוחץ, כדי שאעשה יותר מאמץ ואגיע לתוצאה?

מה היית רוצה לשמוע ממני?

תלמידה: איך להבדיל בין המצבים השונים, איך להבין באיזה מצב לתת יגיעה ובאיזה מצב לסגת אחורה?

אם אני מרגיש שיש לי עוד אפשרות לחזק את המאמצים שלי, להגביר אותם, כדי להיות קרוב יותר לחברים ויחד איתם להיות קרוב יותר לבורא, אז אני צריך לעשות את זה. בעיקרון זו צריכה להיות כל העבודה שלי עם החברים, שאותם אני מנסה לחבר ולקרב לבורא, לתת לו מקום להיות בינינו. לבקש ממנו כולם יחד, שהוא יוכל לעזור לנו להתחבר בצורה כזאת שיוכל להתגלות בחיבור הזה.

שאלה: האם מותר לשבח את החברים?

ודאי שכן. אני צריך לשבח את החברים ואני צריך להחשיב אותם כמה שאפשר יותר, עד גובה הבורא אני יכול להעלות אותם.

שאלה: איזה פעולות של חברה יכולות להוריד את גדלותה בעיניי?

אני לא יודע. את זה את צריכה לברר, את צריכה לספר לנו. אבל נראה לי שבעקרון אנחנו צריכים להשתדל לראות בחברות ובחברים רק פעולות חיוביות, ואם הם בטוח שליליים, אז אנחנו יכולים להתייעץ עם האחרים וכבר להתחיל את עבודת התיקון.

שאלה: לגבי לשבח את החברים ולדבר בגדלות החברים, האם זה נהוג או לא נהוג?

ודאי שנהוג, כתוב אפילו בתורה שזה "מרבה שלום בעולם".

תלמידה: אז למה התכוונת כשאמרת קודם, שלא נהוג לדבר על זה אלא להכין את עצמו.

לא.

תלמידה: אולי לא הבנתי אותך נכון.

את יכולה לדבר, וחס ושלום שום דבר לא מפריע לזה. לכבד ולחבב את החברים ולהגדיל אותם בעיני כל אחד, זה דווקא טוב.

שאלה: אנחנו נפגשות בעשירייה בשתי דקות של שתיקה. אנחנו מתחברות ואת חשיבות כל חברה אנחנו מרגישות בתוכנו. אם לפתע אני לא מרגישה חשיבות של חברה מסוימת, אני צריכה באופן אישי לפנות לבורא שייתן לי את החשיבות של החברה הזאת? והאם אנחנו עושות נכון בשתי דקות של שתיקה?

יותר טוב אם כל אחת מכן תדבר מהלב אפילו במשך דקה אחת דברים טובים על מישהי אחרת, זה יהיה הכי טוב.

תלמידה: על כל אחת או על כולם ביחד?

אפשר על כל אחת ואפשר על כולם יחד, אבל עדיף על כל אחת.

שאלה: הצורך להעריך את החברים להלל ולשבח אותם, זה נראה לי כרגע כמשהו שהוא מעבר ליכולתי לתפוס ולהבין. תוכל עוד לבאר את הנושא כדי לעזור לעשירייה?

העיקר אני צריך בתוך עשירייה לדבר בשבח החברה. שבח החברים, שבח החיבור, הדרך, המטרה. ככל שכל אחד ידבר על זה, זה יהיה יותר טוב.

שאלה: שאלה בקשר לביקורת עצמית. אני רוצה לאהוב את החברות, אבל כשאני רוצה את זה בלב שלי מתעוררת רק ביקורת כלפיהן. אז איך אני יכולה לבקר את עצמי על זה, אני לא רוצה להיות כסיל יושב ואוכל את בשרו?

אין לך ברירה, את חייבת לשתוק. לשתוק.

שאלה: אם יש ביקורת על חברה כזו או אחרת, שעושה ככה או לא עושה ככה, אבל יש מתחת לכל זה הרגשה מאוד, מאוד חזקה שבלי העשירייה אני לא מתקדמת אפילו צעד. ברור לי הכוח של העשירייה בעבודה ובדרך אל המטרה, ועדיין יש כל מיני ביקורות קטנות. איך לסדר את זה ביחס לזה?

לסדר כך שאת כל הביקורות הקטנות את מנטרלת, מוחקת אותן, לא רוצה לעלות אותן בראש שלך, ורק אהבה וחיבור והודיה לבורא את צריכה לעלות, וכך עם לב כזה להתקרב לחברות ועל זה לדבר.

קריין: קטע מס' 9, כותב הרב"ש,

"יש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה, אם הוא באמת לא אוהב אותם. כי כאן ניתן לתת לעצמו בקורת, אם הוא באמת יש לו אהבת חברים או לא. מה שאין כן באהבת ה', אין אדם יכול לעשות בקורת על עצמו, אם כוונתו אהבת ה', היינו שרצונו להשפיע לה' או רצונו לקבל בעמ"נ לקבל. אבל צריכים לדעת, כי לאחר כל התיקונים, שנתנו לאדם לעשות בלי עזרת ה', לא יזכה לשום התקדמות בעבודה דלהשפיע. ושאלנו אם כן, בשביל מה צריך האדם לעשות מעשים, בכדי שיזכה אח"כ לעזרת ה', הלא ה' יכול לעזור אפילו בלי מעשי התחתונים, כי בין כך ובין כך לא תעזור עבודת האדם לשום התקדמות בעבודה.

והענין הוא, כי אם אין האדם מתחיל בעבודה, אז האדם לא יודע, שלא יכול לנצח את מלחמות היצר. מה שאין כן כשהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', ועושה מה שביכולתו לעשות, אז הוא יכול לתת תפלה אמיתית, שה' יעזור לו."

(הרב"ש. מאמר 13 "בוא אל פרעה - ב'" 1986)

שאלה: מה זה ברוחניות מעשה ותוצאה מהמעשה?

תפילה זו התוצאה של הפעולות שלנו. וזה העיקר מה שאנחנו יכולים לעשות. זאת הפעולה שלנו בעולם הרוחני כלפי הבורא. לכן אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב איך אנחנו נבקש, נתפלל, נפנה לבורא.

שאלה: כל הקטע של הביקורת, כל יום צריך לעשות ביקורת על עצמו?

כן.

תלמיד: מי עושה ביקורת על עצמו כל יום?

מי שעושה, עושה.

תלמיד: זה לזמן ההכנה, הביקורת הזאת, או שזה לאחרי מחסום?

לא חשוב מתי.

תלמיד: האגו מולך כל היום אתה רואה את זה כל היום. אתה צריך לשבת עם עצמך ובסוף היום ולהסתכל על כל מה שלא שעשית? אתה יודע מה לא עשית. אני לא מבין את כל העניין הזה של הביקורת. אם זה עם חברים בעשירייה, אני מבין. אבל ככה? עם עצמך? לא מובן.

בסדר. תנסה לשבת עם החברים, ויחד איתם תחשוב, האם אתה באמת עונה על כל הקריטריונים שמעלים החברים בנושא העבודה הרוחנית, ותראה אם עשית, לא עשית ומה אתה צריך עוד לעשות.

תלמיד: יש לנו עכשיו מצב בעשירייה, יש לנו חברים שממש צריכים מחשבה. אז אתה חושב על החברים, אתה מצלצל אליהם. אבל אתה יודע שלא עשית כל מה שאתה יכול. הרי בסוף היום תמיד אתה יכול לעשות עוד. אז מה? אתה צריך לשבת עם עצמך ולהתחיל לחפש בפנים מה לא עשיתי?

אתה צריך לרשום לעצמך מה לא עשית, שלמחרת אתה תקרא את זה ותראה. האם באמת צריכים להמשיך עם זה או לא.

תלמיד: למה הבורא מפריע לנו כל כך לפני הכנס? למה הוא ממש מרחיק אותנו?

כנראה שלא אוהב אתכם.

תלמיד: ולמה הכנס שהולך להיות, כאילו אתה מרגיש שהוא הולך לסדר הכול? כביכול איזה מפל של חסדים, של מים יגיע ויסדר את הכול.

הכנס בעצמו לא יסדר את הכול, אלא הוא יסדר לפי המאמצים שלנו. יהיו אנשים שיעלו ממש מעולם לעולם, ויהיו כאלה שמספירה לספירה, ויהיו כאלה שאפילו לא יעלו בכלום. ואולי יהיו אפילו כאלה שירדו, אבל הכול להתקדמותנו.

שאלה: בעבודה שלנו, מה יותר חשוב, לעבוד באמונה כלפי הבורא או לעבוד, לעשות מאמץ בלהשפיע לחברים?

אנחנו צריכים לעבוד במאמץ כלפי הבורא וכדי לעשות את זה אנחנו צריכים לעשות מאמצים להתקרב עם החברים בינינו ואליו, לבורא.

שאלה: מה אתה ממליץ כאשר כתוצאה מהבדיקה אני רואה להפך, עד כמה אני נפלא, כמה הרבה אני עושה, וכמה החברים לא עושים מספיק? איך אתה עובד על יצר הרע במקרה כזה שהוא צץ בצורה כזאת?

למה אתה חשוב שזה יצר הרע?

תלמיד: איך לקרוא לזה? אני רואה שאני גדול מהחברים.

אולי זה באמת ככה?

תלמיד: כך זה הצטייר לי, אבל אני יודע שאני מצפה לתוצאה אחרת. אני צריך איזשהו תיקון ולא לנפח את עצמי.

אז מה היית רוצה?

תלמיד: הייתי רוצה לברר איך לבקש נכון, איך במקרה כזה לפנות נכון לבורא?

תבקש עבור החברים ויחד איתם תעלה. אדם שמבקש עבור עצמו, לא עולה.

תלמיד: במקרה הזה אני לא רואה את החברים, אבל האגו השמן שלי הוא דווקא הולך וגדל.

טוב מאוד. תבקש עבור החברים ואתה תראה את התוצאה על עצמך.

שאלה מה זה התיקון שעל האדם לעשות שלא יקדם אותו ללא עזרת ה'?

זה תיקונים שהאדם באמת צריך לעשות בלהגביר את הקשר עם החברים. ואת זה הוא לא יכול לעשות מבלי שהוא מבקש מהבורא והבורא מקרב אותם.

שאלה: כשאני עושה ביקורת עצמית, האם אני צריכה לצאת מתוך הנקודה ש"כל הפוסל במומו פוסל", או שאני צריכה לראות שפשוט התקדמתי בלימוד?

בינתיים, ביקורת האם אני התקדמתי בלימוד והאם זה מספיק לי? ואחר כך נתקדם יותר.

שאלה: אנחנו צריכים תמיד להעריך את החברים כי בצורה כזאת זה מגביר את חשיבות החברה ולהתפלל על לאהוב אותם, אבל איך מחברים כאן בצורה נכונה, הרמונית את הלב והמוח?

זה יתחבר בעצמו. אנחנו לא יכולים ולא יודעים איך לחבר אותם בצורה אופטימאלית.

שאלה: מדוע כל כך קשה להשפיע ולעשות מאמצים בעשירייה כאשר אנחנו יודעים שזה לטובת ההתקדמות שלנו?

לתת דוגמה, לחבק, לפתוח את הלב, להגיד כמה מילים יפות, טובות, חמות, ותראו שככה זה יהיה.

שאלה: אמרת שאפשר לגשת לתיקון אבל בדרך כלל קורה שבסוף הבירורים החברה יוצאת מהקבוצה. האם זה אומר שלא הצלחנו לעשות תיקון של הקשרים? מה לעשות הלאה? איך בכל זאת לבצע תיקון שצריך שיתגלה דרך אותה החברה?

בתחילת כל פעולה צריך לחזק את הקשר בינינו, ורק אחר כך אנחנו יכולים לבדוק מה עוד ניתן לעשות, לאיזה יחס שלנו אנחנו צריכים להוסיף ואז גם בזה אפשר להתקדם, אבל תחילת הכול אנחנו צריכים לחזק את הקשר.

תלמיד: איך אנחנו עושים את זה? מה העקרונות העיקריים?

דברו על זה שכל מה שאנחנו רוצים לעשות אנחנו רוצים לעשות כדי לחזק את הקבוצה.

שאלה: אהבה ורגש מיוחדים יכולים להגיע בזרמים גם ביחס לחברים, לחברות, לבורא. מה לעשות כדי לשמור על המצב הזה? מה יותר חשוב, חיבור או תפילה?

גם וגם, אבל בלי חיבור זה לא יצליח.

תלמידה: מצב של חיבור מתרחש כשאנחנו בשיעורים, בסדנה. במצב הרגיל מחוץ לשיעורים, האם אהבה, הרגשה כזאת לא יכולה להיות?

אפשר, אבל זה דורש יותר מאמץ.

שאלה: אם אני מתפלל על החברים שיקבלו דבר שלמעשה אני רוצה לעצמי, אבל אני מתפלל עבורם שהם יקבלו את זה כי אני יודע שלעצמי אני לא אקבל אם אני אתפלל, האם התפילה הזו מתקבלת?

ודאי שכן.

תלמיד: אפילו שאני מבקש דבר שאני רוצה לעצמי.

זה לא חשוב.

שאלה: בקטע נאמר שמול החברות אפשר לברר נכון יותר את הכוונות שלי, ומול הבורא קשה לי לברר אם אני בכוונה נכונה או לא.

כן.

תלמידה: אז איך אני יכולה להבין מה זה לעשות לבורא נחת רוח? מה ההבדל בין לעשות נחת רוח לבורא לבין להשפיע לחברות?

כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". לכן מה שאת עושה כלפי החברות גם מתקבל בבורא.

תלמידה: מה זה אומר לעשות לו נחת רוח?

יש לך ילדים?

תלמידה: כן.

כשהם נמצאים ביחס טוב ביניהם, האם את נהנית?

תלמידה: הכי בעולם.

יופי, זו הדוגמה בשבילך.

שאלה: איך לבנות נכון את הסדנאות בינינו עם כל העצות שאתה נותן? לדוגמה, לקחת זמן להלל את החברות, לקרוא קריאת שמע פעמיים, תהילים, להכין את החומר לשיעורים, כל זה נראה קשה לעשות בזמן שיש לנו. האם חשוב לעשות את כל הדברים שאמרת בסדנאות או הכי חשוב קודם כל החיבור ולא חשוב התוכן?

הכי חשוב הוא החיבור, הוא הכי חשוב.

שאלה: שמעתי אותך אומר שבמהלך הכנס יהיו חברים שיעלו ממש גבוה, חברים שאולי יישארו אותו דבר, וכאלה שאולי ירדו. זה מדאיג אותי, יש לנו עוד 4 שבועות להתכונן, איך אנחנו יכולים לוודא שכל החברים יעלו ולא יישארו במקום או ירדו? מה אנחנו יכולים לעשות עבור זה בארבעת השבועות הקרובים?

להכין את עצמכם בצורה נכונה לכנס. לבוא לכנס מוכנים וכך באמת לעלות לדרגות רוחניות יותר גבוהות, עד שהבורא יישרה בינינו, יתגלה בינינו.

תלמידה: האם אפשרי שכל אחד מאיתנו יעלה? כי אנחנו לא רוצים שאנשים יישארו באותו מקום או יפלו.

כן, תתחברו ותחשבו על כולם, ואז זה יהיה כך.

שאלה: יש לי מחשבה שכשאני מבקש עבור האחרים אני בעצם מבקש עבור עצמי, האם זה נכון?

יחד איתם, כן.

תלמיד: למשל, אני אוהב אותך, אני מרגיש שאתה כמו החיים שלי, אני מרגיש שאתה כאילו אני, אנחנו כביכול אדם אחד.

כן. כולנו צריכים להגיע לקשר כזה, ואז נרגיש שהבורא נכנס בנו וממלא אותנו.

תלמיד: האם גם בקשר שלי עם הבורא, כשאני רוצה להשפיע לו, האם אני צריך להרגיש עצמי בדרגת הבורא, כאילו אני בורא?

לא, לאו דווקא.

תלמיד: למה?

כי אתה מרגיש שאתה רוצה להיות דומה לבורא, אז אתה נמצא באיזו מדרגה רוחנית, אבל לא כמו הבורא שנמצא בפסגה, גבוה מעל כולם, אלא אתה נמצא בדרגה שלך.

תלמיד: אני מרגיש את עצמי כמו רב, כגאון, נשמה מיוחדת.

יש לך באמת נשמה מיוחדת. אני מחכה לך בכנס.

שאלה: כשיש לנו רצונות כנים לעשות נחת רוח לבורא, אנחנו מרגישים את זה בכוונה ומממשים במעשה. בסוף יוצא שאנחנו מלאים הרבה יותר מאותה הפעולה שרצינו לעשות. האם זה האור שפועל עלינו כך?

בוודאי, מה רע בזה.

שאלה: מה ההבדל בעבודה בין גבר ואישה ושכינה ביניהם לבין השכינה בעשירייה?

אני לא חושב שיש הבדל. אנחנו לא מביאים בחשבון יחסים בין גבר לאישה, אנחנו לא רוצים לערבב את הדברים האלה יחד, כי זה יבלבל אותנו. אבל אין הבדל.

שאלה: איך אנחנו קובעים שהקשרים שלנו חזקים בעשירייה, איך אנחנו מרגישים את זה? איך לבדוק שכבר הגענו לדרגה של קשרים מספיק חזקים ויכולים לעשות את הבירור, את הביקורת?

אנליזה ביקורתית היא נעשית בהדרגה, במידת העמקת הקשר. אבל בעניין הקשר, אתם צריכים להשתדל להתחבר כמה שיותר.

שאלה: מדוע הבורא לפעמים גורם לי לבקש עבור החברות עם המון רצון ולפעמים זו בקשה מכנית, מה אני יכולה לעשות לגבי זה?

את צריכה להעלות את החשיבות לכך שאת יכולה לבקש ולפנות לבורא עבור החברות. להעלות את חשיבות פניית הבורא מהחברות.

שאלה: כשאנחנו מתפללים עבור חבר והחבר מחזיר לנו בביקורת, מה אנחנו צריכים לעשות במצב הזה?

אנחנו צריכים להשתדל להרגיע את המצב השלילי שהוא מעורר, ולגלגל אותו למצבים אחרים שיכולים לברר את זה ברוגע, בשקט.

שאלה: אמרת לא מזמן שבורא זה כוח שנמצא בתת מודע שלנו ומנהל אותנו. האם אני מחפשת את הכוח הזה בתוכי, בבקשה לחבר את העשירייה שלי, או שאני פונה החוצה למקום שמנהל את החברות שלי, או שהכוח הזה כבר נמצא בינינו, כל אחת שומרת אותו בתוכה?

אני פונה אל הכוחות שקושרים את כולנו יחד.

תלמידה: האם יוצא שאנחנו עושים נחת רוח לאותו הכוח שקושר את כולנו יחד? הוא אחד לכולם.

כן.

שאלה: אם חברה לאחר בירור פנימי, ביקורת פנימית, הגיעה למסקנה שהיא לא נותנת מספיק לעשירייה, ולא מצליחה להבין במה, מבקשת מהעשירייה לבקר אותה, איך להתייחס לזה?

להיפך, לא צריך לבקר. להראות לה שאנחנו אוהבים אותה, זה יותר יתקן אותה.

שאלה: בנוגע למאמר האחרון. יש לי ספק, אני לא מצליחה לקבל שאנחנו לא יכולים להיות בטוחים באהבה שלנו לבורא. לי נראה שזו אקסיומה שלא דורשת הוכחות. האם אנחנו צריכים להוכיח את האהבה שלנו לחברים, כדי להגיע לאהבת הבורא? אבל את הבורא אנחנו כבר אוהבים ללא הוכחות, מלכתחילה.

כאן אני לא מסכים איתך. אבל אנחנו נבדוק את זה מהניסיון, בחיים שלנו.

שאלה: למה רב"ש מתכוון בקטע, "אבל צריכים לדעת, כי לאחר כל התיקונים, שנתנו לאדם לעשות בלי עזרת ה', לא יזכה לשום התקדמות בעבודה דלהשפיע"/ מה זה לאחר כל התיקונים שנתנו לאדם לעשות בלי עזרת ה'?

בלי עזרת ה' הוא לא יכול לזכות לשום תיקון.

תלמידה: האם הוא מתאר מצב, שכל התיקונים שנתנו לאדם לעשות בלי עזרת ה', זה מצב שהוא בלא לשמה או שאין קשר?

בטוח שלא לשמה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו עובדים לשם החברים?

אתן צריכות לברר ביניכן בלבד, רק ביניכן. לברר, לשאול את הבורא ולברר.

שאלה: רציתי לברר בקשר לילדים. כאילו כשהילדים שלי מסתדרים, ואז הם עושים לי נחת רוח. הילדים שלי לא עושים את זה בשבילי.

אבל את נהנית מזה אם הם מסתדרים.

תלמידה: כן.

זה הכול. זה מה שרציתי להגיד.

תלמידה: מה זה שאנחנו עושים את זה בשבילו?

כי אם לא הבורא לא היינו מסתדרים בינינו, וגם כך אנחנו לא מסתדרים. לכן לאט לאט אנחנו מתקדמים למצב, שאנחנו נסתדר בינינו רק כדי לעשות נחת רוח לבורא.

תלמידה: כי רק הוא יכול לחבר בינינו.

כן.

קריין: קטע מספר 10, כותב הרב"ש.

"לאחר שעשה בקורת על עצמו, ועשה את העצה הידועה, שהתפלל, יחשוב עכשיו, כאילו תפלתו נתקבלה, וישבו בשמחה עם החברים, כאילו שכל החברים הם גוף אחד. וכמו שהגוף רצה, שכל האברים יהנו, כמו כן הוא רוצה, שכל החברים יהנו עכשיו.

לכן אחרי כל החשבונות, בא הזמן של שמחה של אהבת חברים. ואז כל אחד צריך להרגיש את עצמו, שהוא מאושר, כאילו עשה עכשיו עסק טוב, שעל ידי העסק הזה ירויח הרבה כסף. ומדרך העולם הוא, שנותן אז משקה להחברים.

כמו כן כאן, כל אחד צריך, שחברו ישתה משקה ויאכל עוגות, וכדומה, מטעם שעכשיו הוא מאושר, אז הוא רוצה, שגם החברים ירגישו את עצמם בטוב. לכן צריך להיות, בזמן שהאסיפה מתפזרת, צריך להיות מתוך שמחה והתרוממות."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק ב', "סדר ישיבת החברה", 1984)

שאלה: אתמול היינו בישיבת חברים מאוד מרגשת, מאוד שמחה. הייתי בהתפעלות מאוד גבוהה, יצאתי בהתרוממות שלא הייתי בה במהלך היום. ברגע הזה שאני בשמחה ובהתעוררות ובעלייה כזאת רגעית, עובר משהו לחברים, קורה משהו לחברים?

ודאי שכן. אנחנו קשורים זה אל זה, על אף שעדיין לא מרגישים את זה כל כך, ואנחנו מתקרבים לחיבור ונמצאים באיזשהו חיבור, רק עדיין קטן מאוד, ועוד מעט נתחיל להרגיש את זה יותר ונשתמש בזה בפועל.

תלמיד: אז אני צריך להעביר אל החברים משהו, לכוון משהו כלפי החברים, או שזה נשפך אליהם באופן טבעי?

אם אתה מכוון לזה זה עוד יותר עובר אליהם, אבל גם בצורה פשוטה זה כך.

תלמיד: כמו שהרב"ש אומר, לתת להם מאכל, משקה וכולי?

כן.

שאלה: כשאני מקשיבה לשאלות החברים, במה להתמקד יותר, בדבקות בבורא או במצב האמיתי שבו נמצאים החברים?

אנחנו צריכים להתרכז בזה שכל החברים יהיו ברצון אחד, זה נקרא בלב אחד.

שאלה: אם אדם צדיק, אז טוב לו כמובן, יש לו מסך, הוא יכול להשפיע בעשירייה, הוא יכול לאהוב. הוא למעלה מהאגו שלו, שום דבר לא מאיים עליו. ואם אני רשעית, אני יכולה רק לשחק באהבה ובהשפעה, כי אין לי מסך. אני עוד יכולה לשחק בהשפעה ולהצדיק את החבר, אבל לקבל ממנו, ליהנות ממה שהוא אומר אם אני שונאת אותו, אם הוא מנוגד לי, איך אני יכולה לשחק במשחק הזה ולא לפחד?

את עושה את זה לשם הבורא. כדי לעשות לבורא נחת רוח, את מוכנה להתחבר עם החברות. אומנם אין לך איתן שום נקודות מגע משותפות, אבל את עושה את זה כדי לעשות נחת רוח לבורא. תעשו כך ותראו עד כמה הכול יצליח לכן, והתוצאה תהיה מדהימה.

שאלה: אנחנו שומעים ממך כל יום הרבה פעמים שצריך לפתוח את הלב, למוסס את הלב. היום בבוקר בחלק האחרון של השיעור, קראנו מאמר של רב"ש שצריך לדבר על כך שאנחנו צריכים להחליף את לב האבן ללב חי, והיה בירור מאוד יפה. איך לשלב בין זה לזה, האם אנחנו צריכים לבקש לפתוח את הלב, או בכלל להחליף את לב האבן הזה, או שאנחנו צריכים באיזו צורה לשלב בין זה לזה?

צריכים לבקש, ורצוי כולם יחד, או לפחות חלק מהקבוצה, לבקש מהבורא שהוא יחליף את לב האבן שלכם בלב בשר, ויותר מזה לא צריך כלום.

שאלה: כשאני מרגישה את העסק הזה עם הבורא, מה זאת אומרת שאני צריכה לתת משקה לחברים, שהם צריכים לקחת משקה ולאכול?

את מכבדת אותם. כשאנחנו מזמינים זה את זה, בדרך כלל אנחנו שמים איזה כיבוד.

תלמידה: זה בצורה ישירה. ומה ברוחניות?

גם ברוחניות. אנחנו מוכנים לחלוק בכל עם החברים.

שאלה: אנחנו שמחות על החיבור, אנחנו שמחות שאנחנו יחד כל הקבוצה, שיש לנו כזה רב יוצא דופן, שאנחנו מתכוננים, שהמצבים שלנו משתנים, אנחנו ממש אסירות תודה. מלכתחילה אמרת שהשמחה הזו תהיה, והיא הופיעה קצת מאוחר יותר. מה צריך לעשות כדי שאנחנו נכנס לשיעור וישר תהיה שמחה?

בשביל זה צריך להתחיל להיות בשמחה כבר הרבה לפני השיעור, להתכונן לזה.

תלמידה: רצינו לחלוק עם כולם את השמחה הזאת, אוהבות אותך מאוד.

אני מרגיש את זה ותודה רבה לכן על זה.

(סוף השיעור)