שיעור בוקר 06.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 836. "כתבי הדור האחרון" חלק א'.

כותרת: תוספות וטיוטות, קטע י"ב – קטע י"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "כתבי הדור האחרון", עמ' 836, חלק א', כותרת "תוספות וטיוטות", קטע י"ב.

קטע י"ב

תעמולה

"(5/1) ג' יסודות הן להתפשטות הדת: א. סיפוק תשוקות. ב. הוכחות. ג. תעמולה.

א. סיפוק תשוקות: הוא כי בכל אדם אפילו בחפשי יש ניצוץ בלתי נודע, התובע התייחדות עם אלקים. וכשהוא מתעורר לפרקים מעורר בו תשוקה לדעת את האלקים או לכפור באלקים והיינו הך. ואם ימצא מי שיעורר בו סיפוק תשוקה זו, יסכים להכל.

יש להוסיף על זה ענין השארת הנפש ושכר לעולם הבא. וכן כבוד הפרט וכבוד האומה.

ב. הוכחות. שאין קיום לעולם זולתו, ומכ"ש בימי האטום ופצצת המימן.

ג. תעמולה. לשכור אנשים להפיץ הדברים הנ"ל בין הצבור.

(6/1) הק' האגואיסטי הוא מוקדם לק' האלטרואיסטי, כי מאחר שיש לו שליטה בחיים לבטול הרכוש. אפשר לחנך שהביטול רכוש יהיה מחמת אהבת זולתו.

(5/2) יש למהר לשלב השני של הק', שהוא ק' אלטרואיסטי, מטעם כי החסרונות והשמוש בכח של הק' האגואיסטי מרחיקים את העולם מכל השיטה. ולפיכך הגיע הזמן להראות השלב הסופי של הק' האלטרואיסטי, שיש בה מכל הנועם ואין בו שום דופי. גם יש לחשוש מאד שלא יתעוררו מקודם המלחמה השלישית, כי פן יבולע כל הק' מן העולם.

במלה אחת אין מהלומה יותר קשה למשטר הרכושני, כמו צורת ק' מושלמת על דרך הנ"ל.

(0/0) כבר אנו עדי ראיה שמשטר הרכושני חזק הוא וגם הפרוליטריון של המדינות הרכושניות ממאסים במשטר הק'. וכל זה מפני הכפיה והכח המחויבת בה, מטעם שליטת קבוץ של ק' על חברה אנטי ק'. לפיכך אין לצפות כלל שהמשטר מתבטל מאליו. ואדרבה להיפך הזמן פועל לטובתם, כי כל עוד משטר הק' יקיף העולם יתגלו הכפיה והשעבוד שבו שכל אדם בינוני ממאס בהם בתכלית.

כי כל אשר לאדם יתן בעד חרותו.

ועוד דבר. כיון שהק' אינו מתפשט בארצות הציביליזציה אלא בארצות הפרימיטיביות יהיה נמצא בסופו של דבר חברת מדינות עשירות עם רמת חיים גבוה במשטר הרכושני, וחברות מדינות עניות עם רמת חיים נמוכה במשטר הק'.

ואז יחתך הדין על הק' ששום אדם בן חורין לא ירצה לשמוע ממנו וימאס אותו כמו שממאסים היום במשטר של עבדים מכורים לכל חייהם."

שאלה: הוא פותח באותו "ניצוץ בלתי נודע, התובע התייחדות עם אלקים." מהו אותו ניצוץ?

זה שורש הנשמה, שדרכה אדם מרגיש שהוא נמצא מחוץ לאותו מצב שצריך להיות, מחוץ לחיבור עם הבורא.

תלמיד: אפשר לתאר מצב פסיכולוגי של האדם, איך הוא מתאר ומרגיש אותו ניצוץ?

כמו אדם רעב, שמאוד רוצה למלא את עצמו, כך כאן אפשר להגיד, האדם שמרגיש שיש בו משהו פנימי ריק, שתובע את המילוי והוא לא יודע איפה להשיג אותו ואפילו מה זה בדיוק.

תלמיד: אני מנסה לחשוב כדי שיהיה יותר קל לכל אדם לפנות אל הניצוץ זה, אל הרעב הזה שיש בתוכו, אז מה זו ההרגשה הזאת שם?

הרגשת החוסר באלוהות. האמת שחסרה לו רק דבקות בבורא אבל הוא לא מכיר את זה, הוא לא יודע את זה, רק רואה שהחיים ריקניים ואין תכלית ואין סיבה, והוא לא מצפה מהחיים שלו בעצם לשום דבר.

תלמיד: מה הוא מרגיש שחסר לו? הוא לא מרגיש שחסרה לו אלוהות.

לא, את זה הוא לא יודע. אבל כאן זו כבר העבודה שלנו, לפרסם מה שמגיע לו, מה שחסר לו וגם איך להשיג את זה.

תלמיד: והחוסר באלוהות שמורגש בו בצורה בלתי מודעת מתלבש בו בחוסר בדברים אחרים?

לפעמים, אבל מהר מאוד הוא רואה שזה שקר.

תלמיד: לאיזה מילוי אדם מצפה?

הוא לא יודע. זה "חסר לי, אני מרגיש שהחיים ריקניים", או אלכוהול או סמים. זהו, אין לאדם במה למלא את עצמו ולתת תמורת החיסרון הזה משהו רציני.

תלמיד: מה תפקידנו כאן בנקודה הזאת? למקד אותו, להכניס לו מילים ל-מה באמת חסר לו?

תפקידנו כאן זה להסביר לכל אדם, מה באמת אנחנו צריכים כדי למלא את החיסרון.

תלמיד: הוא כותב שהניצוץ "מתעורר לפרקים מעורר בו תשוקה". איך לעורר את הניצוץ באדם בתדירות גבוהה יותר, לא לפרקים?

להתחיל להסביר שזאת בעצם מטרת קיום האדם, שהוא ירגיש שחסר לו אלוהים, כי אז החיים שלו מקבלים כיוון נכון והוא מתחיל להתפתח לשם.

תלמיד: ואם כבר התעורר בו אותו ניצוץ, מה אז העבודה איתו?

אז הוא צריך לטפח אותו. הוא צריך לקרוא, לשמוע כל מה ששייך לאותו הניצוץ.

תלמיד: הניצוץ זה הנקודה שבלב?

כן.

תלמיד: הוא כותב פה יש כאלה שכופרים בו ויש כאלה שהפוך?

זה לא חשוב, או שכופרים או שמושכים זה בעצם תלוי באיזה מצבים חיצוניים נמצא האדם.

שאלה: בעל הסולם כאן כמו איש שיווק עושה בירור צרכים, הוא אומר שהתפשטות הדת שאני מבין שזה השפעה, אדם יכול לקלוט את הרעיון הזה או שיש לו נקודה שבלב, שהוא משתוקק לבורא, או שאחר כך הוא ממש נותן פה רשימת מכולת של כל מיני חסרונות שגם אם מתעורר באדם החיסרון הזה, הוא יכול לקלוט את הרעיון. אז הוא כותב פה, כבוד הפרט, כבוד האומה וגם השארת הנפש, הוכחות. אז שאלה, אם אתה יכול לפרט מה זה נגיד כבוד הפרט, איך זה קשור לרעיון של השפעה?

לא, אי אפשר לקשור את זה, כי סך הכול מדובר על הנפש, על נשמה, לא חשוב, ולכן ככל שאדם מייחס לזה חשיבות, הוא יותר משקיע בלהתקרב לזה ולממש את זה.

תלמיד: זאת אומרת, בגדול אדם יכול כמו שכותב בעל הסולם לקלוט רעיון השפעה ואהבה אפילו אם אתה יכול להוכיח לו שהיום, בעידן של פצצות אטום אתה לא יכול להתקיים. או נגיד כבוד האומה או דברים כאלו, הוא יכול לקלוט את הרעיון, לאו דווקא את הנקודה שבלב. ואם היה אומר רק נקודה שבלב, אז זה ברור אבל כאן הוא כביכול פותח כל מיני חסרונות, אפילו השארת הנפש, שזה העולם הבא. זה מדובר בכל אדם, מי לא רוצה עולם הבא?

כן, כל אדם.

תלמיד: זאת אומרת, מספיק לי שאני מאמין איכשהו בעולם הבא ואני כבר יכול לקלוט את הרעיון של החיבור והאהבה ולהימשך אחריו.

כן.

תלמיד: הוא כותב שבדור האחרון יהיה כזה מצב, או שגם היום אפשר לפנות לכאלה חסרונות?

אנחנו לקראת הזמן הזה.

תלמיד: היום אנחנו לא מזהים, אנחנו רק מזהים מי שמשתוקק ויש לו נקודה שבלב, הוא מגיע ולא שאתה יכול לפנות לחסרונות כאלו, מי שרוצה עולם הבא או כבוד האומה נגיד.

לא, אבל לאט לאט החיים החיצוניים שלנו ישתנו עוד יותר ואז יהיה אקטואלי לדבר על מטרת החיים.

שאלה: לגבי שכר לעולם הבא. מה מותר להגיד לציבור לגבי שכר לעולם הבא?

אני חושב שמותר הכול. לי יש ניסיון רק בתלמידים שיושבים לפניי בבוקר ובצהריים, וגם לאלו וגם לאלו אפשר להגיד שאין מה להסתיר, השאלה רק אם אנחנו יכולים להסביר בצורה שזה יהיה להם תורת המעשה, שיקיימו ויצליחו.

תלמיד: מה זה שכר לעולם הבא?

שכר לעולם הבא זה שחוץ מזה שאדם עכשיו כרגע מקבל איזה שכר יש לו גם איזה שכר לעולם הבא, לעתיד.

תלמיד: מתי זה השכר העתיד, ואיזה עתיד אחרי שהוא מת או לפני שהוא מת?

האמת זה לא כל כך חשוב. נגיד אחרי שהוא מת.

תלמיד: אז מה אני מבטיח לו לאחרי שהוא מת? שמה יקרה?

שמחכה לו איזה פרס.

תלמיד: איפה מחכה לו פרס?

בעולם הבא.

תלמיד: את זה כל הדתות סיפרו לו במשך כל ההיסטוריה הוא לא צריך אותנו בשביל זה.

כן.

תלמיד: ולנו יש את חכמת הקבלה, חכמת האמת, שהיא מבררת את פנימיות המושגים ופנימיות הדברים, ואם מתעמקים בה ומבינים אותה אז כבר חושבים אחרת על ההגדרה הזאת של שכר לעולם הבא.

כן, כבר מבינים שזו מדרגה שנייה של הקיום בעולם הזה, שיש העולם הזה ויש עוד מדרגה יותר עליונה - העולם הבא.

תלמיד: זאת אומרת שהביאור הזה של פנימיות הדברים בשכל הקטן שלי הוא נראה כסותר את הביאור העממי של שכר לעולם הבא.

כן.

תלמיד: איך בעל הסולם אומר שצריך להתלבש על זה, "יש להוסיף על זה ענין השארת הנפש ושכר לעולם הבא."?

לכן אני אומר שכאן אפשר להסביר בצורה הרגילה שבה אנשים חושבים, שהעולם הזה הוא כל עוד אנחנו חיים פיזית, והעולם הבא הוא כאשר אנחנו מתים וכבר מרגישים מציאות בנשמה.

תלמיד: אז אפשר להתלבש על זה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, המקובל יודע את אמת הדברים, את פנימיות הדברים, שהיא שונה ממה שהוא מספק עכשיו לציבור העממי?

כן. איך שלא יהיה כך אנחנו עושים בפועל וכך כל העולם כבר מבין, וללכת ולבטל את הדעה של כולם זה לא מקובל אצלנו.

שאלה: דיברת על חשיבות. איך אנחנו צריכים להסביר את החשיבות הזאת של אהבה וחיבור? בעל הסולם אומר שצריך לעשות חינוך, והשאלה איך אנחנו מגיעים לחינוך יסודי, כי אם הוא אומר חינוך, זה אומר שהנקודה, הניצוץ הזה קיים אצל כולם בעצם. איך אני מחנך את הילדים מקטנות לאהבה? מה זה חינוך?

תגיד חיבור, המילה אהבה מבלבלת אותנו. אנחנו צריכים להבין שהעבודה שניתנה לנו כאן בעולם הזה היא לגלות צורך בחיבור בין כולנו, גברים נשים ילדים, בין כולם, ועם החיסרון הזה נגיע לעולם הבא ושם נמשיך בחוקי העולם הבא להתקרב בינינו, להתחבר ולהיות "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: האם אתה רואה שהיום אנחנו יכולים להיכנס לתוך מערכת החינוך ולדבר איתם על העולם הבא?

לא.

תלמיד: אי אפשר עדיין?

לא.

תלמיד: אז מה כן אפשר להגיד? אמרת שאהבה זה משהו גדול, אבל אם אני רוצה להכניס שעה בשבוע, שעתיים בשבוע, לתוך מערכת החינוך ולתת הסבר מה זה חיבור, איך אני מדבר עם בני נוער, ילדים, על חיבור? מה אני צריך להגיד להם?

אני לא מורה ולא מחנך, אבל כמו שבעל הסולם כותב אנחנו צריכים להתקרב לזה. איכשהו להסביר לכל הגילאים שהחיבור בינינו זו ממש פעולת הצלה.

תלמיד: אתמול עשינו ישיבת חברים בעשירייה, ואנחנו לוקחים מאוד מאוד ברצינות את הנושא הזה של החזון ואת כל התהליך שעל ידו אנחנו מכינים את עצמנו עכשיו. בימי ראשון יהיו ישיבות חברים, דיונים וסדנאות כדי להכין את עצמנו לכנס הקרוב. אחרי ישיבת החברים שדיברנו על זה, שאלתי את עצמי, למה אני לא יכול לשבת גם עם המשפחה שלי, עם הילדים שלי, ולדבר איתם כמו שאני מדבר בעשירייה. האם נכון לעשות כזה דבר? לדבר איתם על חשיבות העם היהודי, שאנחנו לא לומדים פה סתם משהו, אלא משהו באמת מיוחד. אולי החינוך מתחיל בזה שנשריש את זה בתוך המשפחות שלנו, נדבר על זה ולא נחשוש מזה?

צריכים לחשוב איך אנחנו מפיצים את הדברים האלה לפחות במשפחות.

תלמיד: זה מה שאני עושה עכשיו, אני חושב איתך ועם כולם פה בקול רם בשביל לברר את זה. אני מרגיש שיש איזו בשלות דווקא בגלל המצב שקורה עכשיו בעם, בגלל התמונה הכללית שהבורא מראה לנו, ויש צורך פנימי יותר בתוך המשפחות לחזק את הקשר בינינו.

כן.

תלמיד: אני מקווה שאני לא טועה, כי אני חושב שבאמת אין דבר יותר מחזק בינינו.

תנסה, בבקשה, אנחנו בזה בידך.

שאלה: מה ההבדל בין הוכחות לתעמולה?

הוכחות זה הוכחות, זה כהוכחה רציני וסופי, ותעמולה זה מסביב, משהו אוורירי.

תלמיד: אפשר לשייך את זה לכמה זה אמיתי או לכמה יש בתוך זה שקר?

לא, אני לא חושב שעל זה מדובר. מדובר רק על כוח הכניסה לציבור הרחב.

תלמיד: בין שלושת היסודות האלה שהוא כותב על התפשטות הדת, סיפוק תשוקות זה מי שכבר יש לו את הנטייה מעצמו, הוא לא צריך שאף אחד ישכנע אותו.

יכול להיות, לאו דווקא.

תלמיד: איפה יש מקום לעזור לאותו אדם מלבד לספק לו את הדרך להתפתחות הזאת?

במה שהוא נמצא. באותה רמה שבה הוא נמצא בהתפתחותו הרוחנית, אנחנו יכולים להתחבר אליו ולמשוך אותו הלאה.

תלמיד: האם אדם שכבר יש בו את הנקודה שבלב הזאת צריך גם הוכחות ותעמולה?

כן.

תלמיד: אם כבר יש בו את הנטייה, למה הוא צריך גם הוכחות ותעמולה?

כי לא תמיד הוא נמצא במצב הזה, והוא צריך בכל זאת תמיכה.

תלמיד: אנחנו כארגון צריכים לעשות את שלושת הדברים האלה?

כן. גם כל אחד וגם כולם יחד.

(5/2) להתפשטות ותעמולה

"יש לזכור שכל היסורים וחבלי עוני והשחיטות וכו' אין להם תקון אלא בק' אלטרואיסטי, ואז לא יקשה לאדם לתת ולמסור נפשו עליו.

(7/1) היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ, ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת ובצדק ובשלום. שבזה רוב הגויים תלמידנו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו."

כן.

"(7, 11/1) כל הציונות סופו להתבטל, אם חלילה יתבטל שיבה זו. ומדינה זו עניה מאד, ותושביה עתידים לסבול הרבה שבלי ספק לאט לאט המה או בניהם עתידים לעקור מן הארץ ולא ישאר רק מספר מבוטל, שסופו להיטמע בין הערבים.

והעצה לזה רק הק' האלטרואיסטי שמלבד מה שמאחד כל האומות להיות אחד שיסייעו זה לזה, הנה גם נותנת כח הסבלנות לכל אחד ואחד, והעיקר שהק' נותנת כח מרובה לעבודה באֹפן שפריון העבודה ישלים חסרון העניות.

(4/) אם יקבלו הדת אז יתכן לבנות ביהמ"ק ולהחזיר כל הפאר העתיק, שזה ודאי היה מוכיח צדקת ישראל לכל הגוים על חזרתם לאדמתם. ואפילו על הערבים. משא"כ שיבה חילונית כיום, אינו עושה שום רושם על הגוים, ויש לחוש אם לא ימכרו עצמאות ישראל בשביל צרכיהם.

ואצ"ל על החזרת ירושלים.

ואפילו על הקתולים היה מטיל פחד."

הוא כותב את זה בכזה קיצור נמרץ, שקשה אפילו לשאול.

שאלה: אם אנחנו לוקחים את דבריו של בעל הסולם ברצינות אז המצב מאוד לא טוב. הוא הוא כותב את זה בזמן שהציונות הייתה בשיאה, רוח הלחימה, היהודי החדש, משאירים את הכול מאחורה, דף חדש. ומה הוא כותב? את מה שאנחנו רואים היום. כל מי שיש לו היום כסף קונה בתים במדינות באזור בזול, כל מי שיכול מדבר על אזרחות כפולה. הציונות פשטה את הרגל, אנשים כבר לא כל כך מרגישים מחוברים לאדמה אלא יותר לגלובליזם. והוא אומר, אם לא נייסד קומוניזם אלטרואיסטי מהר לא נהיה פה.

כן, אני מסכים, כך נראה.

שאלה: הוא מדבר על כך שלכל הייסורים, חבלי העוני והשחיטות אין תיקון אלא בקומוניזם האלטרואיסטי. אתה חושב שבעולם מודעים לכך שהמשטר הרכושני מביא נזק?

אני לא קורא כבר שנים כתבים רציניים של פילוסופים והיסטוריונים, אני לא יכול לומר מה חושבים בעולם על המצב שאנחנו נמצאים בו. אבל לפי מה שאני מבין מחוכמת הקבלה, אין לפנינו תקופה ורודה. לא, אין. הכול תלוי עכשיו רק בידיים שלנו, כמה אנחנו מוכנים לבנות מגן וחרב ולעמוד על שלנו.

תלמיד: מה זה אומר לעמוד על שלנו?

שזו האדמה שלנו ואנחנו מוכנים לעבוד על עצמנו כדי לקרב את עצמנו לכוח העליון ששולט כאן.

תלמיד: איפה הנקודה שאדם ירגיש מוכן לוותר על החירות שנותנת לו המערכת הרכושנית, והוא ירגיש שבוויתור על החירות הוא יקבל משהו יותר גדול?

זה כבר תלוי עד כמה נפרסם את התוצאות מההתפתחות הנכונה שלנו, מה כל אדם מקבל מהשגת החיבור הנכון, איחוד עם הבורא וכולי.

שאלה: הנקודה הגבוהה יותר אליה צריכים לכוון את האדם, היא ואהבת לרעך כמוך? אבל זה מחייב את האדם עצמו לעבור גילוי הרע לפני כן.

כן, ודאי שהרע יתגלה בהתאם.

תלמיד: כלומר צריך בגרות כלשהי לאנשים שאנחנו מפיצים להם, שיש להם ניצוץ לפחות, התחלה של גילוי הרע שלהם?

כן.

שאלה: הוא כותב, "יש למהר אל השלב השני של הקומוניזם, שהוא קומוניזם אלטרואיסטי, מטעם כי החסרונות והשימוש בכוח של הקומוניזם האגואיסטי מרחיקים את העולם מכל השיטה", ואז הוא אומר שאם לא נממש את ההזדמנות, אז יכול להיות שזה כבר יעבור מן העולם, יטנפו את שם הקומוניזם בצורה כזו שכל אדם יקיא כשישמע אותו. לדעתי אנחנו כבר במקום הזה עכשיו?

כן.

תלמיד: אז האם אתה רואה שבעתיד תהיה אפשרות למונחים כמו קומוניזם אלטרואיסטי בכל זאת לעבור בדעת הציבור ולא לעורר סלידה?

לי נראה שנצטרך עוד לעבור איזה שלב של הכרת הרע בהתפתחות שלנו ונוכל אז לפרסם לכולם כמו שהוא כותב, שקומוניזם אלטרואיסטי יכול להיות כשלב להתפתחות העולם.

אנחנו צריכים לכתוב, לצלם, לעשות כל מיני יצירות שיסבירו לכל העמים, שאין לנו ברירה אלא כמו שבעל הסולם כותב כאן, כדי להציל את העולם, להציל את האדם, כמו שמנתח לא מתחשב במה שכואב או לא לאדם, הוא רואה שהוא חייב לעשות משהו עם הסכין אז הוא עושה את זה וזהו.

תלמיד: נוצר כתם על שם הקומוניזם, את כל הדברים הרעים, ההיסטוריה כבר העמיסה על שם הקומוניזם, שיהיו אנשים עניים, עבדים, פקידונים, כל זה כבר קרה. איך אפשר למחוק את ההתרשמות הזו מבסיס הנתונים האנושי?

אני לא חושב שזה מדאיג מישהו, לגמרי לא, אל תגיד לי קומוניזם, פשיזם, כל מיני דברים, אני לא רוצה לשמוע את הכינויים האלה. חשוב שאני ארגיש טוב, שאחיה טוב, עם בטחון מלא לילדים שלי בעתיד, זה מה שאדם רואה. הוא גם לא רואה דורות קדימה, אין לו על זה פרספקטיבה, אלא רק את הדור הבא שיוצא ממנו, זה הכול.

שאלה: בעל הסולם משתמש בשלושה ביטויים, קומוניזם אלטרואיסטי, יהדות ודת. הקומוניזם האלטרואיסטי זו חכמת הקבלה? היהדות היא חכמת הקבלה? האם הוא מתכוון לאותו דבר?

כמו שאתה לא שומע דברים כאלה, גם אני לא שומע. מה שנראה לאדם והוא קושר את זה יחד, אני לא מרגיש ככוחות.

שאלה: בעצם אפשר למתג אחרת ולאו דווקא להשתמש במילה קומוניזם, כל עוד מאחורי חברה שיתופית או דבר אחר יש אותם העקרונות בדיוק?

לא, זה יבלבל.

תלמיד: אז כדאי לשמור על המילה הזאת.

אין לנו ברירה.

שאלה: קשה לקרוא חלק מהדברים, יש דברים שבאמת התממשו אבל הוא כותב שכל הציונות סופה להתבטל.

אתה יכול להגיד שזה כבר כמעט קורה היום.

תלמיד: זה כמעט קורה היום, אבל בהמשך הוא אומר, ומדינה זו עניה מאד וכולי, ותושביה עתידים לעקור מן הארץ. ואנחנו רואים שיש עליה והמדינה לא עניה, יש אמנם הרבה לחצים ואנחנו נמצאים במאבק קיומי, אבל הדברים מתנהלים בצורה קצת אחרת ממה שהוא צפה לפני שבעים שנה, הרי מדובר בטיוטות.

לא רק טיוטות, כך היו חיים על פני האדמה והיום אנחנו לא חיים בצורה כזאת. יש לך מדינות גדולות שקיימות בלי חקלאות וכן הלאה, אבל אנחנו צריכים לקבל אותו איך שהוא רואה את זה מהמקום שלו.

תלמיד: יש דברים שאני לא מסכים אתם וגם רואה שהמציאות שבה אנחנו חיים היום היא קצת אחרת.

המציאות אחרת? אנחנו חיים במציאות לא טבעית. אין לי מה לומר, אתה צודק במשהו.

שאלה: הוא כותב לפי הלך הרוח של שנות השמונים תשעים, כשבטלו את הקומוניזם ברוסיה. הוא כותב שלקומוניזם יש מאפיין מרכזי, ביטול הרכוש. שמעתי שהקפיטליזם מתרסק כי אין הרגשת רכוש בעידן הווירטואלי. אדם כבר לא מרגיש שהוא מיליארדר או אפילו עני, הוא נראה אותו דבר, הכסף לא מורגש ביד, הגענו לביטול רכוש במובן מסוים.

טוב.

שאלה: מתוך מה שכתוב שכביכול יש איזו התנגדות, לא לי, אני מנסה להתלבש בעם, כי גם העניין של "השארת הנפש" ו"ניצוץ אלוהי" וכן הלאה, זה מתקשר לאיזשהו אובדן של החופש של הבן אדם. אני יכול להסביר את זה כי כשאני מדבר עם אנשים מסורתיים, וזה רוב העם שבעצם, במידה מסוימת הוא מסורתי, אז לכולם יש אילו ייסורי מצפון.

נאמר רואים אותי עם כיפה, באים אלי, "אתה יודע, אני מניח תפילין", "אתה יודע, בשבת אני שומר קצת", וכן הלאה, אבל יש להם הרגשה של, לא מספיק. למה לא מספיק? כי כל אחד יודע שאם הוא ייכנס לזה הוא יאבד את החופש שלו, יש איזו דילמה פסיכולוגית אני חושב של רוב העם בישראל, בין - אני רוצה להיות חופשי כמו כל העולם המודרני והחופשי, מה שמשדרים לו בתקשורת לבין - אני מקבל מבית אבא מבית אמא שצריך ללכת לבית כנסת, וכן הלאה.

ובעיין קומוניזם בכלל, אפילו נעזוב את הטרמינולוגיה של קומוניזם, זה שאני אחיה בשיתוף, זה גם אובדן החופש. נראה לי שההתנגדות העיקרית פה היא שהאדם מפחד לאבד את החופש שלו, גם דרך דת וגם דרך קומוניזם.

איך אנחנו יכולים להתגבר על ההתנגדות הזאת?

אני לא חושב כך, זה צריך להיות יסוד חדש, שחיי חברה יהיו יותר גבוהים מחיי הפרט, וחיי החברה יהיו באדיבות כלפי חיי הפרט. זה משהו שדומה לקיבוצים הראשונים, לאותה הרוח.

תלמיד: אז הוא מדבר פה על הוכחות, הוכחה זה בדרך כלל משהו שנעשה ואומרים, "אתה רואה, זה הצליח".

כן.

תלמיד: איזה הוכחות יש לדבר כזה, איך אפשר להוכיח באמת את המסר שאתה אומר פה?

לא, אין, אין הוכחות והכול יכול להיות מלאכותי, והצלחה זו לא הצלחה, אלא שיש כאן מישהו שעוזר, ומנגנון שעובד בעד חברות כאלה קומוניסטיות. לא, הוכחות אין.

תלמיד: אז איך אפשר להביא את המסר שעדיף חיי חברה שיש בה הרבה יותר אושר ובאמת חופש אמיתי בחיי החברה, ובאמת אדם יכול לממש את עצמו, איך אפשר להעביר את כל זה כנגד ההתנגדות של "תעזוב אותי מדת ותעזוב אותי משיתופיות"?

אין לי מושג, נדבר על זה.

שאלה: הוא כתב, "גם יש לחשוש מאד שלא יתעוררו מקודם המלחמה השלישית, כי פן יבולע כל הק' מן העולם". למה דווקא הקומוניזם יבולע מהעולם אם תהיה מלחמת עולם שלישית?

כי זה הכי קרוב לאותם העמים הפרימיטיביים שעכשיו רוצים לקום באיזו צורה דומה לעמים המפותחים, לכן כך הוא כותב.

תלמיד: אז הוא אומר שצריך למהר את האגואיסטי כי מהר יראו שזה גרוע, "ולפיכך הגיע הזמן להראות השלב הסופי של הק' האלטרואיסטי", איך אפשר להראות את זה, איך נראה קומוניזם אלטרואיסטי?

אני לא רואה את זה באף מקום, יכול להיות שלפני זה אפשר היה לראות בכל מיני מדינות סוציאליסטיות, אבל היום זה כבר לא בתוקף.

תלמיד: יהיה אפשר להראות את זה ממש או אי אפשר?

לא, מה אתה תגיד להם, תראו אלה פעם רצו את הקומוניזם, תראו מה שנעשה איתם?

תלמיד: אז איך הוא מציע לנו למהר?

הוא מציע לזמנו, שזה היה לפני כשבעים שנה.

שאלה: אני רוצה שהחברים יראו מה אנחנו קוראים, זה לפעמים מבלבל, כי אנחנו קוראים עכשיו בעצם טיוטות לטיוטות, כי הדור האחרון הוא בעצם דברים שהוא כתב לעצמו ופה זה דברים שבזמנו חבר שלנו מצא שיש להם קשר למאמר הראשון, אבל זה רשימות שהוא רשם לעצמו, אז אין מה לצפות שיהיה פה טקסט גמור ומוגמר ושכל הכוונות שלו יתבהרו במילה שהוא כתב לעצמו. זה אחד.

שתיים, כשמסתכלים על מה שהוא כתב, דווקא יש פה הרבה מאוד היגיון. מה שהוא כתב זה שככל שאנחנו נממש כאן מה שבזמנו היה ציונות, והיום מהציונות לא נשאר כלום, אבל מה שהיה בה כמהות פנימית, אם יהיה ריק, כל הקיום פה כעם, לא יהיה לו ערך גבוה יותר, אז לא יהיה לנו עתיד. ואת זה אפשר לראות מאוד יפה ועל זה מדברים כולם היום, שכל עוד אין ברית, ייעוד, משהו שמחבר בינינו למטרה יותר גבוהה אלא רק ברית גורל זה מה שמחבר בינינו כי אנחנו נרדפים, אז אין כאן יסוד לקיום המדינה. וזה מאוד מתבהר היום אפילו בתנועות שמנסות להציע אלטרנטיבה.

אז דווקא מה שהוא כותב היום, אפילו אם זה ברמזים, ממש קולע למה שמתרחש היום בחברה שמתפרקת מבפנים, מבחוץ יש פה קיום חיצוני. מה שהוא כותב פה זה גם יפה כי זה גם אפשריות, מגמות כאלה בעולם. הוא אומר שאפילו אלה שמסתכלים עלינו מבחוץ, הוא קורא לזה "קתולים" גם הם ירגישו איך אם אין יסוד פנימי שמחבר את העם הזה, הוא עתיד להתפרק. זאת אומרת גם מתומכינו מסביב מבחינת דתית, גם הם רואים שאם לא יהיה כאן יסוד להתפתחות, גם לנו לא יהיה עתיד בסיפור הזה.

רציתי לשאול, כשהוא כותב על ביטול רכוש, ברמה הפנימית זה קצת מזכיר לי את מה שהוא כותב במאמר "הערבות" על עם ישראל שצריכים להיות כמו כוהנים שאין להם נחלה, לזה הוא מתכוון בעצם בביטול הרצון לקבל?

כנראה.

תלמיד: הוא אומר לפני זה, "אפשר לחנך שהביטול רכוש יהיה מחמת אהבת זולתו.", לְמה הכוונה שאפשר לחנך לזה שביטול רכוש יהיה מחמת אהבת זולתו?

פשוט שכך אנחנו רוצים לחנך את הדור, שביטול רכוש זה סימן שאנחנו כן מסכימים ורוצים ועובדים לקראת זה.

תלמיד: זאת אומרת, שמתוך השאיפה לאהבת הזולת אפילו אם היא גשמית, הוא יכול להביא למצב שאדם יוכל לוותר על טובתו?

כן.

שאלה: אני רוצה לשתף את ההרגשה של איך החיים פה בישראל עכשיו, אז אם מסתכלים לעומק המצב בישראל, כן הגענו למצב שאדם מרגיש פה חוסר ביטחון שהוא מוקף ערבים וכל רגע יכולים להעיף אותו מכאן. זאת אומרת, אנחנו נמצאים במצב הזה, אני לא רואה בכלל פה איזה מצב אופטימי, כל מקום שאתה נוסע אתה רואה גדרות, בגליל נשארו אולי 17% יהודים.

אני חושב שהבורא די עיצב את המצב הזה ועוד לא הביא אותנו בפועל אבל נותן לנו איזשהו חלון זמן, אבל אני רואה שהוא די מהר נסגר, גם למצב כלכלי של כל אחד פה. כל אחד הולך לעבוד, לא נשאר מזה כלום, הכול הולך לרכושנים, משאירים לך כמה פירורים. זאת אומרת חברה שמסוגלת לספק לאנשים חינוך ערכי והרגשת רווחה, לדעתי תסחוף אחריה היום הרבה מאוד אנשים ובקלות. אנחנו כבר נמצאים בזה.

כן.

קטע י"ג

"ועד כאן בארתי שק' ואלטרואיזם היינו הך וכן אגואיסטים ואנטי ק' היינו הך. אמנם כל זה הוא שיטתי עצמי. אבל אם תשאל לראשי הק' עצמם, יכחישו זאת בפה מלא. ולהיפך, כי יאמרו שהם רחוקים מכל סנטימנטליות וממוסר הבורגני, אלא המה מבקשי הצדק בלבד, על דרך "שלי שלי ושלך שלך".

(וכל זה עלתה להם מפני החיבור שנתחברו עם הפרוליטריון)

ולפיכך נסתכל על פני הדברים לפי תפישתם הם. ונבקר את הצדק הזה שהם מבקשים.

לפי התפתחות המשטרים של היום אותם הגדרים בורגני ופרוליטריון כבר אינם מספיקים לבאר ההיסטוריה. כי צריכים לגדרים יותר כוללים, וראוי לגדור אותם תחת השמות חרוצים (שבמשטר הב' הם הקפיטליסטים, ובמשטר הק' וכו') ונחשלים.

כי כל חברה נחלקת על חרוצים ונחשלים, דהיינו כ-20 אחוזים יהיו חרוצים ו-80 אחוזים נחשלים. וחוק טבעי הוא שמעמד החרוצים ינצלו את מעמד הנחשלים, כמו דגים שבים שהחזק בולע את החלש. ואין הפרש בזה אם החרוצים הם בורגנים קפיטליסטים או שהם מנהלים ומפקחים ואינטליגנציה, סוף סוף אותם העשרים אחוזים החרוצים ישאבו תמיד השמנת, וישאירו להעמלים את מי החלב הכחושים. אלא השאלה היא, כמה הם מנצלים את הנחשלים. ואיזה מין חרוצים מנצלים יותר את הנחשלים אם מין הבורגנים, או מין המנהלים והמפקחים."

קטע י"ד

"הבסיס של כל הביאור, הוא גילוי חומר הבריאה הרוחנית והגשמית שאינה אלא רצון לקבל, שהוא יש מאין. אבל מה שהחומר זה מקבל נמשך יש מיש.

ומכאן ידוע בבירור מה טוב ומה ה' דורש מאתנו, אינו אלא השואת הצורה. כי הגוף שלנו מטבע בריאתו אין לו אלא רצון לקבל, ולא להשפיע כלל. שהוא ההיפך מהבורא ית' שכולו להשפיע ולא לקבל כלל, כי ממי יקבל? ובשינוי צורה זו נפרדה הבריאה מן הבורא ית' ועל כן נצטוינו לעשות מעשים לעשות נ"ר ליוצרו בתורה ומצות וכן להשפיע לחברו, כדי לקבל צורת ההשפעה ונחזור ונתדבק בבורא ית' כמקודם הבריאה."

(סוף השיעור)