שיעור בוקר 11.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 402, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 402, מאמר "מהות הדת ומטרתה". בכותרת "הדת איננה לתועלת הבריות, אלא לתועלת העובד".

הייתי אומר שזו כותרת מאוד מאוד לא נוחה, כלומר הדת היא לא לכולם. זה לא איזו סבתא שהולכת להתפלל ולהיות דתיה, או ילדים קטנים שמבינים או לא מבינים. מדובר על דת שהיא אמצעי כדי לגרום תועלת לבריות ולא לאדם. כלומר יש כאן מיד חתך מאוד ברור, אם אתה הולך להיות דתי, אז לא על עצמך תחשוב אלא לטובת הזולת, אם אתה רוצה. האמצעי לזה הוא השיטה שנקראת דת.

שאלה: הכותרת אומרת לא לתועלת הבריות אלא לתועלת העובד. מי זה העובד?

העובד הוא מי שמשתמש בדת בצורה מטרתית כדי להגיע לתועלת הבריות.

תלמיד: מי מקבל תועלת מהדת?

הבורא, אליו אנחנו מתכוונים.

קריין: כותרת "הדת איננה לתועלת הבריות, אלא לתועלת העובד".

בריות אלו סתם בני אדם, אבל אלה שעובדים בתוך הדת, שרוצים להשתמש בה נכון, אז הם מגלים שהדת היא דווקא בשבילם.

הדת איננה לתועלת הבריות, אלא לתועלת העובד

"רבים טועים, ומשווים את תורתינו הקדושה, לתורת המוסר. אולם זהו הגיע להם, משום שלא טעמו טעם הדת מימיהם! וקורא אני עליהם את המקרא: "טעמו וראו כי טוב ה'"." חושבים שהתורה היא אוסף של עצות "תעשה כך ואל תעשה כך, זה בסדר וזה לא בסדר, זה טוב יותר וזה רע יותר", כלומר שהתורה מכוונת למוסר. אבל התורה בכלל לא מדברת על הדברים האלה, אלא מה היא אומרת?

"והן אמת, ששניהם, האתיקה [מוסר] והדת, לדבר אחד מתכוונים, שהוא, לרומם את האדם מזוהמת האהבה עצמית הצרה, ולהביאו על מרומי הפסגה של אהבת זולתו." הכיוון הוא פשוט, לעורר את האדם, להעלות אותו לאהבה עצמית ולהביא אותו לדרגת אהבת הזולת.

"אולם עם כל זה, רחוקים אחד מחבירו, כרחוק מחשבת הבורא ית' מן מחשבת הבריות. כי הדת נמשכת ממחשבותיו של הבורא ית'. ותורת המוסר באה ממחשבות בשר ודם, ומנסיונות החיים שלהם. ועל כן, ניכר ובולט ההבדל שביניהם, הן בכל הנקודות שבבחינות השמושיות, והן בהמטרה הסופית:

א. כי הכרת הרע והטוב, המתפתח בנו ע"י תורת האתיקה, בעת השימוש, יש לה יחס רלטיבי להצלחת החברה, כנודע.

ב. מה שאין כן הדת, אשר דבר הכרת טוב ורע, המתפתח בנו מתוך שמושה, יש לה יחס רלטיבי אל השי"ת לבדו. דהיינו, מן שינוי הצורה מהיוצר ית', עד להשואת הצורה אליו ית', שנקרא דביקות. כמו שנתבאר לעיניך במאמר "מתן תורה", אות ט', יוד, י"א, עיין שם היטב.

וכן רחוקים המה זה מזה, בתכלית המרחק, בענין המטרה:

א. כי המטרה של תורת האתיקה, הוא לאושרם של החברה, מבחינת בקורת התבונה המעשיות, הלקוחה מנסיונות החיים, אשר סוף סוף, אין המטרה מבטחת להעוסק בה, שום התעלות של מה למעלה ממסגרת הטבע. ואשר על כן, המטרה הזאת, עדיין לא יצאה מכלל הבקורת, כנודע. כי מי יוכל להוכיח ליחיד, את מדת הטוב בעדו, בצורה סופית, כזו, שיהיה מוכרח בשבילה, למעט דמותו, באיזה שיעור של משהו, בשביל אושר החברה?

ב. מה שאין כן, המטרה הדתית, מבטחת את האושר אל האדם עצמו, העוסק בה. כי כבר הוכחנו לדעת, אשר, בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדביקות, שהוא השואת הצורה ליוצרה ית'. אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה להשי"ת והשפעה לבריות.

גם תמצא, הבדל ניכר ובולט למדי, בבחינת התמיכה:

א. כי עסק על פי שיטת תורת האתיקה, הנהו נתמך על יסוד של מציאת חן בעיני הבריות. ודומה דבר זה, כדוגמת שכירות, המשתלמת לבסוף. ובהתרגל האדם לעבודה כזו, הנה לא יוכל להתעלות, גם במדרגות המוסר, כי כבר רגיל הוא בעבודה כזו, המשתלמת היטב מהסביבה, המשלמים בעד מעשיו הטובים.

ב. מה שאין כן, בהעסק של תורה ומצות, לעשות נחת רוח ליוצרו, בלי שום קבלת פרס, הרי הולך ומטפס על דרגות המוסר, ממש כפי שיעור העסק. שהריהו נעדר מכל תשלום על דרכו, ופרוטה ופרוטה מצטרף לו לחשבון הגדול, עד שקונה טבע שני, שהוא ההשפעה לזולתו, בלי שום התעוררות של קבלה עצמית, זולת להכרח קיומו בלבד. ונמצא, באמת שנשתחרר מכל מאסרי הבריאה.

כי בשעה, שהאדם ממאס כל קבלה עצמית, ונפשו קצה, בכל מותרות מתענוגי גופניים הקטנטנים וכבוד וכו', נמצא שמטייל לחפשי בעולמו של הקב"ה, ומובטח, שלא יארע לו כאן שום נזק ותקלה לעולם. שהרי כל הנזקים, מורגשים ובאים לאדם, רק מבחינת הקבלה עצמית, המוטבע בו. והבן זה היטב.

והנה נתבאר היטב, אשר מטרת הדת, עומדת כולה רק לצורך האדם העובד ועוסק בה. ולא כלל לשמש הבריות ולהועילם. הגם שכל מעשהו, סובבים לתועלת הבריות, ומשוער בהמעשים הללו, אולם אין זה אלא בחינת מעבר, אל המטרה הנשגבה, שהוא השואת ליוצרה.

ועם זה מובן גם כן, אשר מטרת הדת נגבית בעולם הזה, בחיים חיותו. כמ"ש לעיל, ועיין היטב במאמר "מתן תורה", אות ו', בדבר המטרה של הכלל ושל הפרט.

אולם, ענין שכר עולם הבא - זהו ענין אחר, ואבארו במאמר מיוחד, בע"ה."

שאלה: הקטע נקרא הדת לתועלת העובד, והוא מסתיים בזה שהשכר דווקא בעולם הבא. איך לקשור את זה?

מה זאת דת?

תלמיד: חיבור.

אם זה חיבור ואתה כבר יודע את זה, אז לטובת מי הדת, האם לתועלת הבורא או הנברא?

תלמיד: העובד.

העובד, נכון. זאת אומרת לא לטובת הנבראים והבורא אלא לטובת מי שמשיג את החיבור, האיחוד.

תלמיד: האם השכר בעולם הבא הוא השכר?

חיבור, אחדות של כולם כתוצאה מהעבודה על עצמך, על עצמנו, זה השכר.

שאלה: בשיעורים אתה נותן לנו תשובות לפי חיסרון החברים, ואם אין עדיין חיסרון אמיתי או השאלה הנכונה עוד לא הבשילה, אז בהתאם לזה אתה מתייחס לחבר ששואל שאלות כאלה. אבל אם "אין עוד מלבדו", אז זה רצון הבורא שיהיו שאלות לא בשלות כאלה כדי שנעשה בירור נכון כלפי המטרה. אולי תוכל להתייחס בכמה מילים לנושא הזה?

אתה שואל בדיוק בסגנון שהתנגדתי לו גם קודם, וזו רק הוכחה לזה שאני לא צריך לענות על השאלה שלך בצורה כזאת. תדבר קודם עם העשירייה ואחר כך נראה מה לעשות עם השאלות שלך.

שאלה: לפי מה שבעל הסולם מלמד אותנו זה אומר שאנחנו צריכים ליישם את הדת, זה לא כמו ביהדות החרדית או הדתית, אלא אנחנו אלו שמיישמים את הדת במהותה.

נכון, כל אחד מאיתנו, מי שעושה פעולות חיבור, משתוקק לגלות את המציאות האמיתית, הוא מיישם את הדת, הוא מקיים את הדת. "דת" היא חזרה למערכת אדם הראשון.

תלמיד: אז למה הם שמים מכשולים לאנשים? כי אומרים להם שכדי ללמוד את חכמת קבלה צריך לקיים מצוות חיצוניות.

יש כאן תיקון גדול של כל באי עולם, של כל שמונה מיליארד האנשים, איך למשוך אותם עד לדרגה שהם יהיו דבוקים בבורא. צריכים לאט לאט לקדם אותם ולהשפיע עליהם, על הלב שלהם. לפני הלב צריכים להשפיע על המוח שלהם, לפני המוח צריכים להשפיע על הפעולות שלהם. כשמושכים בצורה כזאת את האנשים לאיחוד ביניהם ועם הבורא, אז זה מתקיים. אין מה לעשות, זו דרך ארוכה וכך היא חייבת להיכנס לפועל. זה שאנחנו לא מבינים עד הסוף למה זה בדיוק כך ולא אחרת, אז לא מבינים, אבל נבין יותר ויותר כל יום.

שאלה: בתשובה עכשיו נתת נוסחה שהיא, פעולה, שכל, לב. יוצא שאנחנו חייבים להתחיל באיזשהו אופן לסדר את החומרים שלנו לפחות כלפי הצעד הראשון. מה זה לבנות חומרי הפצה כדי למשוך את האדם לפעולה שהיא תביא אותו להבנה, לשכל?

אם אנחנו מסבירים לבני אדם שלא יכול להיות טוב בעולם אם לא נתקרב זה לזה, אז זו כבר פעולת התיקון. תראה מה קורה בעולם, כמה מלחמות, בעיות, סכסוכים יש, אז תסביר לבני אדם שאם נשתדל להיות קרובים יותר זה אל זה, אז יהיה יותר טוב, מהאקלים וכל מיני בעיות גלובליות של הטבע ועד הדברים הפשוטים שקורים עם כל אדם ואדם בחיי היום יום.

תלמיד: אם אנחנו בתוכניות שלנו נותנים תרגיל לאדם, למשל לחשוב על משמעות החיים, או לתאר לעצמם במהלך כל היום ש"אין עוד מלבדו", האם זה יעורר את הנקודות שבלב או לא?

לא, האדם רחוק מזה. צריך למשוך אותו במה שממלא את הלב שלו או במה שהוא רוצה למלאות את הלב שלו, אבל לא בדברים כאלה חכמים, רחוקים, פילוסופים. אתה צריך להביא את האדם למצב שבו הוא יוכל להבין אותך בצורה פשוטה. בשביל זה אתה צריך לפתח אותו, אתה צריך לפשט את עצמך כדי להיות פשוט יותר, ולשם כך אתה צריך עם הלב להבין איך אתה יכול להביא את האדם, את הזולת עד להבנה. זה מה שנקרא "חיבור הלבבות".

תלמיד: הבעיה, ולא רק אני נתקל עם הבעיה הזאת, היא שכשאנחנו מדברים בצורה ממש פשוטה, אז אנחנו לא שונים בשום דבר מהרבה אחרים שאומרים "תתחברו והכול יהיה בסדר", יש הרבה כאלה. כל תסריט שנכתב הוא מדבר על זה שלגיבור הייתה בעיה, הוא התחבר והבעיה נפתרה, כל תסריט של סרט הוליוודי בנוי בצורה כזאת. אז איך אנחנו יכולים גם להיבדל וגם לפתח את האנשים?

אני מבין את השאלה שלך. מה לעשות? אין תשובה. תהליך החינוך הוא הבעיה המרכזית שעומדת בפני האנושות. כולנו צריכים להבין שזה תהליך ארוך, מתמשך, שדורש הרבה עצבים, סבלנות, ובעיקר אהבה, יחס נכון לכל אדם. אתה לא יכול לשפוט אף אחד, אתה לא יכול ללחוץ על אף אחד, לכפות עליו, אתה יכול רק לחבק ולעזור, ואז זה יצליח.

(סוף השיעור)