שיעור צהרים 24.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חג שמחת תורה תשפ"ה

שיעור בנושא "שמיני עצרת ושמחת תורה"

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "שמיני עצרת ושמחת תורה" - קטעים נבחרים מן המקורות, כותרת "שמיני עצרת".

שמיני עצרת

קריין: קטע מספר 1.

"כתוב, עצרת תהיה לכם. עצרת, שפירושו אסֵפה, המלכות, מקום שמתאסף הכול אצלה, כי היא בית קיבול לכל האורות העליונים. תהיה לכם, ולא לאחר, שאין לס"א חלק בו, אלא שאתם תשמחו באדונכם והוא עימכם. ועל זה כתוב, שִמחו בה' וגילו צדיקים והַרְנינו כל יִשְׁרֵי לב."

(זוהר לעם. פינחס, מאמר "ניסוך המים", סעיף 895)

האסיפה הזאת בסוף החגים היא אסיפה חשובה מאוד, היא חותמת את כל החגים ומקרבת אותנו לכל מה שאנחנו צריכים לקבל מהם.

שאלה: כתוב "שמחו בה'". מה זה לשמוח בה'?

שיש לנו קשר עם כוח עליון אחד יחיד ומיוחד, שבקשר עימו, בלהתקרב אליו אנחנו מוצאים את עצמנו בגילוי האור העליון ומרגישים למה הבורא ברא אותנו, לאיזו מטרה ברא אותנו, ואנחנו שמחים שיש לנו קשר עימו.

שאלה: איך אתה רואה את מה שאנחנו "בני ברוך" עברנו בזמן האחרון?

אני חושב שעברנו את החגים בצורה טובה מאוד ויש לפנינו עוד מה להשיג. אבל באמת כבר קיבלנו ממה שעברנו הרבה הרגשות ומצבים שבאמת מביאים לנו שמחה וגישה מיוחדת לעתיד. אני חושב שלא היה לנו כזה חג כמו שעברנו.

תלמיד: היה באמת מורגש משהו מאוד רגשי, מאוד חזק, של חיבור גדול.

כן.

תלמיד: יש מה להוסיף לזה או לתת לזה לחלחל עכשיו? מה עושים עם כל הטוב הזה שקיבלנו?

צריכים רק להמשיך, פשוט מאוד להמשיך. להשתדל יותר ויותר לתת מקום לבורא בינינו ולהמשיך ולמשוך את עצמנו אליו ואותו אלינו. אין לי כל כך מה להוסיף, זה הכול ברור. הבורא רוצה בנו, רוצה לקרב אותנו ואנחנו צריכים ללכת לקראת זה.

תלמיד: דיברנו מתחילת החג, גם בהכנה לחג על נושא ההתכללות, איך להרגיש יותר זה את זה ואת מה שנמצא בינינו וכן הלאה. אפשר לומר שהתקדמנו בזה במשהו?

אני חושב שאנחנו התקדמנו, אנחנו יותר מרגישים את הכוח שיש בחיבור, את ההכרחיות בחיבור, הנחיצות בחיבור, ואנחנו עוד נמשיך בזה. אני חושב שגם בצורה ריאלית, בזה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, הבורא רוצה בחיבור שלנו ועוזר לנו ומושך אותנו לחיבור עימו.

שאלה: נשמע מהקטע שהרצון לקבל הוא דבר טוב למעשה, האם גילוי הבורא הוא בתוך הרצון לקבל שמעליו יש מסך?

כן.

תלמיד: מי שיש לו רצון לקבל יותר גדול יש לו פוטנציאל אם יצליח, לגילוי בורא יותר גדול?

כן.

תלמיד: האם רצון לקבל יכול להיות גם מכשול להשגה?

לא. אם הוא מתגלה באדם, הוא עובד על האדם בצורה נכונה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להמשיך להשתדל יותר ויותר לתת מקום לבורא בינינו. איך, במה?

בזה שאנחנו מזמינים, ממש מושכים אותו על ידי הלימוד שלנו, על ידי הקשר בינינו שיתגלה ושישפיע לנו מכל הבחינות.

תלמיד: יש משהו אחר בעבודה שאנחנו צריכים להוסיף, לדייק עכשיו והלאה אחרי החגים או להמשיך באותה מגמה של לימוד ומאמץ לחיבור ודבקות בבורא?

להמשיך מאותה בגמה שאנחנו רוצים יותר ויותר להתחבר בינינו ובזה לתת מקום לבורא להופיע בינינו.

תלמיד: ומה מיוחד באסיפה הזאת, בעצרת הזאת שחותמת את כל החגים?

המיוחד שאנחנו נמצאים היום בסוף החגים בעצרת, בחיבור, זה שאנחנו מקווים בכל הכוח שלנו להמשיך בלהתחבר בינינו ולראות איך הבורא ישמח מזה.

שאלה: בחג סוכות הזה הייתי מנותקת לגמרי, לא הצלחתי להבין שום דבר. כאילו גם כשהבנתי לא הצלחתי להכניס את זה ללב. ולהגיע לכאן זה היה כמו ללכת עם משקולות של טון על הרגליים, בכוח הבאתי את עצמי לכאן. אתמול בבוקר חבר פתח לי את המחסומים שהיו עם השאלות שלו, כאילו הוא מיפה לי את הלב, כי הבנתי שיש עוד אנשים שלא מבינים, שאני לא היחידה שאני לא מתחברת לדבר הזה.

ורציתי לבדוק איתך שלאותם אלה שלא הבינו, שהרגישו כמוני, האם הם גם מחוברים, הם גם מרגישים את החיבור, הבורא נמצא איתם גם כשהם לא מבינים?

הבורא נמצא עם כולנו יחד ועם כל אחד לחוד ומקדם אותנו לחיבור כדי להתגלות בצורה שלמה.

תלמידה: אז יוצא שהוא גם מקדם דרך ניתוק?

אין ניתוק ממנו. זה יכול להיות שאנחנו לפעמים כך מרגישים, אבל באמת מהבורא אין ניתוק, הוא תמיד נמצא איתנו ופועל בנו ולא מתנתק ולא מתרחק.

תלמידה: ואת הפער הזה שאני הרגשתי בין אלה שמתקדמים לפניי, לביני שאני מאחור עם כל אלה שמרגישים כמוני, אני צריכה עכשיו לנסות להדביק?

כן.

תלמידה: איך?

לשים לב עד כמה אנחנו יכולים להיות מחוברים בינינו וכמה הבורא רוצה בזה להתגלות בינינו.

שאלה: בסוף קטע מספר 1 מדובר על הצדיקים, "שמחו בה׳ וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב". מי הם אותם צדיקים ואיך אני יכול לנסות להתאחד עימם?

צריכים להשתדל להידמות לאותם הצדיקים שמתכוונים אליהם חז"ל ובמשך הזמן אנחנו נתחיל להרגיש כמה אנחנו כן נמצאים מחוברים איתם, בקשר איתם ודרכם עם הבורא.

קריין: קטע מספר 2.

"כל מגמתינו ביום השמיני עצרת, שיתייחד הקב"ה עם הכנסת ישראל ולהמשיך כל אורות העליונים אל המלכות שמים, ועיקר היחוד הוא על ידי התורה ואורייתא וקב"ה וישראל חד."

(מאור ושמש. רמזי שמיני עצרת)

שזו תהיה כל מגמתנו לייחד את כל חלקי התורה ואת עצמנו, את כל חלקי העם וכך להתקדם לייחוד אחד עם הבורא.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו מקווים בכל הכוח להתחבר בינינו ולראות איך הבורא ישמח מזה. מה אנחנו מרגישים כשהבורא שמח בנו?

אנחנו צריכים להגיע לזה שמרגישים, כן.

תלמיד: מה מרגישים?

שהוא שמח בעבודה שלנו, שמח בחיבור בינינו, ששמח בנו.

תלמיד: זאת אומרת, שאנחנו גורמים נחת רוח לבורא יש לנו משוב ואנחנו מרגישים שהוא קיבל את הזה?

כן, ודאי.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לאסוף את כל חלקי תורה, מה זה לאסוף את כל חלקי תורה?

בתורה יש לנו הרבה חלקים, שכולם בעצם מצביעים על היחוד של ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא, ואנחנו צריכים לשמוח בזה שאנחנו שייכים לקשר הזה, ומתקרבים על ידו לבורא.

תלמיד: ומה זה לאסוף אותם?

אפשר לאסוף אותם על ידי הלימוד שלנו, על ידי החיבור בינינו, כשאנחנו משתדלים בכל הפעולות שלנו להיות אחד.

שאלה: איפה המקום שמתגלה בו השמחה, כשהקדוש ברוך הוא מתגלה בכנסת ישראל, איפה בעבורנו נמצא המקום הזה שבו אנחנו מרגישים את השמחה, ומזדהים איתה?

בחיבור שלנו. ככל שאנחנו מתחברים יותר בינינו, אנחנו נגלה שגם הבורא נמצא באותו מקום החיבור, ושמח יחד איתנו.

תלמיד: אחת התלמידות עכשיו סיפרה שהיה לה תסכול מזה שהיא לא הבינה דברים, מישהו אחר אולי מרגיש שהוא מבין אבל לא מרגיש, מישהו אחר מרגיש, יש הרבה תחושות אצל כל אחד. מה הוא אותו חיבור שבו יש כלי משותף, שבו מרגישים את שמחת הקדוש ברוך הוא בתוך השכינה?

החיבור שבו אנחנו מרגישים את עצמנו שייכים לכלי אחד, לעם אחד, לכוח עליון שיכול להתלבש בנו, ולהביא אותנו למצב הנכון בינינו. אנחנו רוצים להגיע לזה, ואנחנו מגיעים,

ומתקרבים לזה, וגם עכשיו במשך החגים הגענו לאיחוד מסוים.

תלמיד: זאת אומרת, כלי ההרגשה הזה צריך להיות מעל להרגשה הפרטית של אדם, אם הבין או לא הבין, אם הרגיש או לא, צריך משהו אחר, נכון?

כן. זה כלי מיוחד שבו אנחנו מתחילים להרגיש את כולנו יחד, ששייכים לחיבור אחד.

קריין: קטע מספר 3.

"שמיני עצרת חג בפני עצמו. בו נביעת התורה, להשקות האילן, שהוא נטוע בגן, ושורשיו וענפיו. הוא כמו חוּג הארץ, שכל חגים נחגגים בה."

("זוהר לעם". תיקוני הזוהר, תיקון שלוש עשרה)

כן, כאן הזהר כבר מדבר על הגדלות של שמיני עצרת, היום הזה, שבו באמת כולנו צריכים לגלות שהוא כמו חוג הארץ, שכל החגים שייכים לו. אלה מילים מאוד מאוד חשובות. אז נקרא שוב "שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו. בו נביעת התורה, להשקות האילן, שהוא נטוע בגן ושורשיו וענפיו. הם כמו חוג הארץ, שכל החגים נחגגים בה." כאן באמת מדובר על גדלות היום, ונקווה שעל ידו עוד נעלה לקראת הקשר עם הבורא.

שאלה: שמעתי שצריך כלי משותף כדי שהבורא יתגלה בו. מה אנחנו מחברים בעצם?

אנחנו מחברים את עצמנו.

תלמידה: מה בדיוק הנקודה עכשיו, כי בשביל לחבר צריך להיות דומים, צריך לחבר משהו דומה, נכון?

כן.

תלמיד: אז אנחנו שונים, אבל במה אנחנו דומים, שאותו אפשר לחבר?

זה שאנחנו שונים, זה מתגלה אחר כך, אבל קודם כל אנחנו צריכים להיות דומים כדי להתחבר, וזו העבודה שלנו. זאת אומרת, לחפש מה הקשר בינינו, שעל ידו אנחנו יכולים להיות מחוברים יחד, ואחר כך, כשאנחנו מתחברים, לברר מה השוני בינינו, ואז על ידי גילוי שני הכוחות האלה, לחיבור ולשינוי, אנחנו נבין מה מיוחד בזה שמגיעים לחיבור. 

תלמידה: בבוקר חבר שאל, איך להגיע לחיים טובים, והבנתי שמבחינתו גילוי הבורא זה חיים טובים או שהוא הגיע לפה כי מה שמשך אותו זה שיש פה חיים טובים. כלומר אצל כל אדם, אותו רצון לרוחניות מצטייר בכלל בצורה אחרת?

נו, אז מה?

תלמידה: כשאני רוצה להרגיש חיבור עם החברות מה אני מחפשת שם, מה קושר אותנו, מה אני מנסה לתפוס בהן?

מה יש לך דומה ושונה מהחברות? צריכים לבדוק, ולהשתדל למעלה מזה להתחבר.

תלמידה: אני לא מזהה.

תנסי.

תלמידה: איך ליצור קשר פנימי עם החברות כדי להתחיל לברר?

קשר פנימי, אף אחד לא יגיד לך כי זה שייך ללב. עד כמה שהלב רוצה בזה, תצליחי.

קריין: קטעים בנושא "שמחת תורה", קטע מספר 4.

"מובא בשער הכוונות, שתורה נקרא זעיר אנפין, שבאם הוא משפיע למלכות, כלומר שמלכות כבר מוכשרת לקבל את השפע, לכן זעיר אנפין, שנקרא תורה, הוא שמח. וזה נקרא שמחת תורה. וזה אפשר לפרש על פי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לשמוח בזה, שיש שמחה לבורא מזה, שיכול להשפיע לתחתונים." 

(הרב"ש. 894. "שמחת תורה") 

שאלה: שמחה זו תוצאה ממה שאנחנו עושים, או שזאת הפעולה שאנחנו צריכים לעשות? 

שמחה זו תוצאה.

תלמידה: זאת אומרת, הפעולה שאנחנו עושים זה חיבור, ומזה רואים שמחה.

כן.

תלמידה: אז למה כתוב שצריך לשמוח?

צריכים להתחבר עד שנרגיש שמחה בקשר בינינו.

שאלה: עול מלכות שמים, ושכינה בעפר, האם זה אותו הדבר?

כן.

שאלה: מה זה אומר שהבורא שמח שהוא יכול להשפיע לנו עכשיו? כתוב שהוא מאוד שמח שיכול להשפיע, זה אומר שלמדנו ללמוד ממנו עכשיו בסוכות?

כן.

תלמידה: זה אומר שלמדנו קצת מה זו תכונת השפעה, ואנחנו יכולים לצרף אותה קצת?

כן.

קריין: קטע מספר 5.

"צריכים לזכור את הכלל הידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, אי אפשר להיות מילוי בלי חסרון. שאי אפשר להנות משום דבר, אם אין השתוקקות לזה. וההשתוקקות להדבר, זה נקרא, הכנה, שפירושו, צורך, והצורך להדבר קובע את ההשתוקקות, וגודל התענוג נמדד לפי גודל ההשתוקקות.

ובאמור יוצא, שקודם מתן תורה היה צריך להיות הכנה לקבלת התורה. אחרת אי אפשר להיות שמחת התורה. דהיינו, שהם היו צריכים להכין צורך לקבלת התורה, שהצורך מביא ההשתוקקות כנ"ל. ולפי ערך ההשתוקקות, באותו שיעור יכולים להנות מהתורה."

(הרב"ש. מאמר 18 "הכנה לקבלת התורה מהו - א'" 1987)

קריין: קטע מספר 6.

"בזמן שבאה לאדם הארה מלמעלה, אפילו בזמן שהאדם עדיין לא בא לבחינת טהרה - ומכל מקום אם האדם לוקח את ההארה הזו בכדי להגביה את עצמו משפלותו, ולהתקרב על ידי זה לבחינת השפעה, אזי נקרא שהשלא לשמה מביא לו לשמה. היינו שהולך על דרך התורה. וזה נקרא "מי ששמח במועדים" - שענין מועד היינו יום טוב, ובטח שאין לך יום טוב יותר גדול, מבזמן שמאירה לאדם איזו הארה מלמעלה, שמקרבתו לה'." 

(בעל הסולם. "שמעתי". רמ"ב. "מהו הענין לשמח העניים ביום טוב, בעבודה")

שאלה: באמת הייתה הרגשה בחג שקיבלנו הארה מלמעלה. שום דבר לא מובן מאליו, הסעודות, השיעורים, הזמן הזה שאנחנו זוכים להיות ביחד עם כל הכלי העולמי, זה באמת נס. אבל יש הרגשה שאם נשאיר את זה לעצמנו זה יהפוך לקליפה.

עכשיו מתחילים מבראשית, ויש לנו הזדמנות לחשוב על השנה הזאת שתהיה. רציתי לשאול לגבי ההפצה, לגבי מה אנחנו רוצים להעביר, אני מרגישה שיש בי חלק שרוצה להעביר את זה, וגם חלק שאומר, אבל אולי הדרך הזאת לא מתאימה לכל אדם, אולי לא כל אחד אחד יתחבר אליה, ואולי אפילו אני בעצמי מונעת מאנשים להגיע לדרך הנפלאה הזאת. מה דעתך על זה?

אין דעתי. ברור שאנחנו צריכים להפיץ את התורה, ולהשתדל לגלות אותה בכל שדרות העם.

תלמידה: מה החזון שאתה רואה לשנה הקרובה מבחינת ההפצה, מה אתה מבקש מאיתנו שנעביר באמת לכל האנשים?

זה תלוי בנו.

שאלה: בעזרת כל חגים שעברו הכנו מקום לאור העליון שיוכל להשפיע לנו מלמעלה. האור הזה לא גדול ולא קטן יותר מהמאמצים שעשינו?

הוא בהתאם להשקעה שלנו.

תלמידה: עכשיו ברגע האחרון, האם אפשר לעשות עוד משהו כדי שיהיה לנו כלי גדול יותר להתלבשות האור?

אנחנו עוד לא גמרנו, יש לנו עוד כמה שעות טובות כדי להעביר את החג נכון, ולהזמין על ידו עלינו עוד הארה מלמעלה.

תלמידה: במהלך השעתיים שלוש, בעזרת מה אנחנו יכולים לעשות את זה?

הרצונות שלנו, כרגיל.

שאלה: בימים האחרונים הרגשתי שאני בכלל לא שייכת לחיים הגשמיים, וגם לא מרגישה ראויה לדרך הרוחנית המיוחדת הזאת, וזה יוצר בי הרגשה של ריקנות. מה אני יכולה לעשות במצב הזה?

להתכלל בחברות, ולהשתדל בקשר איתן להגיע לכוונות נכונות.

קריין: קטע מספר 7.

השמחה בלימוד התורה

"צריכים לתת תמיד תשומת לב בעת הלמוד, מה המטרה שלו מלמוד התורה, היינו מה הוא צריך לדרוש מהלמוד התורה. אז אומרים לו, שהוא צריך לבקש קודם על "כלים", היינו שיהיו לו כלים דהשפעה, המכונה "השתוות הצורה", שבזה מסתלק הצמצום וההסתר, שנעשה לגבי הנבראים. ובשיעור זה מתחיל להרגיש את הקדושה, ומתחיל להרגיש טעם בעבודת ה'. ואז הוא יכול להיות בשמחה, משום שקדושה מולידה שמחה, ששם מאיר האור דלהטיב לנבראיו."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

שאלה: האם שמחה היא כתוצאה מזה שאור חכמה נכנס לתוך הכלי?

כן.

תלמיד: אז מה שעושים בסוכות זה להכין את הכלי על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: ועכשיו אנחנו מוכנים לקבל את האור בעל מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: וזה זעיר אנפין שמאגד את האור חסדים ואור חכמה ביחד?

כן.

שאלה: מאיפה לוקחים חסרונות חדשים? נגיד הגענו לאיזה מצב של חיבור, איפה מוצאים חסרונות נוספים להשפעה כדי להתקדם?

איזה מצב?

תלמיד: נתנו יגיעה, הרגשנו איזו מידה של חיבור בינינו, ואת השמחה ממנו, ועכשיו אנחנו רוצים להמשיך, להתקדם עוד יותר לתוך החיבור הזה. מאיפה לוקחים חיסרון חדש?

דווקא מהמצב הזה צריך להיות לך חיסרון חדש.

תלמידה: למה?

כי השגנו משהו. אם אדם משיג משהו, אז מתוך ההשגה החדשה יש לו גם חיסרון חדש.

תלמידה: וזה לא יכול לסתום אותו מובן מסוים?

לא, זה לא סותם. דווקא מתוך זה האדם מתחיל לחפש איך לממש את החסרונות החדשים.

שאלה: האם החיסרון החדש שנולד מתוך החיבור החדש הזה יכול להיות קשור לחיסרון לגילוי עוד חלק, גילוי עוד רע?

כן.

שאלה: כאשר עולה בי מחשבה לא טובה או כאשר אני מרגישה דחייה מאדם זר, זה לא אכפת לי. אבל כשאני מתקרבת ופותחים את הלב לחברות שלי והן ממש בתוך הלב שלי, אז יש פחד מגילוי הרע כי הן בתוך הלב שלי ויכולות גם לראות את הרע שבי. יש בושה מאוד גדולה עכשיו, אפילו מעצם מחשבה קטנה של דחייה.

כן. נכון.

שאלה: אני מרגישה את ההבדל בין גילוי הרע מכך שאני יודעת שזה רע לא להיות מחוברת, ובין לחוש ממש כאב של הפירוד. מאיפה לוקחים את הכוח כאשר מצד אחד אנחנו עובדות מאד על פתיחת הלב, אבל זה גם מאוד חושף לבושה?

מהחוץ, אם הכוח לא נמצא בי, אז מחוצה לי. אני רוצה לקבל אותו מהחברות.

תלמידה: אני מתביישת מהן.

מה זה מתביישת? על זה להתבייש?

תלמידה: כשעולה בי מחשבה רעה אני מתביישת, כי הן מאוד קרובות אלי, זה לא נעים לי שהן קרובות אלי ויש לי מחשבות כאלה. עכשיו כשאני מדברת, זה נשמע כאילו אני שוכחת שהבורא שם לי את המחשבות האלה.

כן, את זה אסור לשכוח.

שאלה: כשאנחנו מחזיקים את עצמנו בהשתוקקות לדבקות אז אין 'התלבשות', האם אז אני יכולה לבחור לעבור בין הלבושים?

נניח.

שאלה: האם המשימה היא לבחור במה יתלבש הרצון, או שהכי חשוב זה עצם העבודה להחזיק בהשתוקקות?

זה יותר נכון.

שאלה: כשאנחנו עובדים בתוך העשירייה יש חברים שיותר קל להתחבר אליהם ויש כאלה שזה ממש לא פשוט, האם כשאתה אומר שצריכים להתחבר, הכוונה דווקא לחברים שאני מרגיש התנגדות גדולה להתחבר איתם?

זה מאוד תלוי. תלוי במצב, תלוי במצב רוח, תלוי בהרבה דברים, אי אפשר לענות על זה באופן ישיר.

שאלה: מה הדרך הטובה ביותר להתחבר לחבר שאני מרגיש ממש מרוחק ממנו?

להשתדל להתחבר ולהיות עימו הרצון אחד, כן.

קריין: קטע מספר 8.

"אם יש לו רצון להרבות במעשים טובים ובלימוד התורה ואינו יכול, אל להצטער על זה אלא להיות בשמחה בזמן עבודת הימין. וכמה שהוא יכול לעשות יהא שמח בחלקו, ויתן שבח והודיה לשמו על מה שניתן לו שרות קט לשמש את המלך, אפילו רגע ביום או אפילו רגע ביומים, יהיה דבר זה אצלו כמוצא שלל רב.

ואפילו שהוא מעשה כפשוטו, היינו בלי חיות, מכל מקום הוא צריך להשתדל להיות בשמחה, ויקבל חיות מזה שניתן לו לשמש את המלך. ובצורה כזאת, היינו על דרך השלימות, הוא צריך בזמן הלימוד. וזה נקרא בחינת תורה שהיא ימין, כמו שכתוב "מימינו אש-דת". ועל כל הזדמנות הוא מחויב לתת שבח לה'."

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

שאלה: בכל ימות השבוע העשירייה שלנו מאוד מגובשת, פעילה, אנחנו נפגשות בשיעורים שלוש פעמים ביום, אבל בימים מיוחדים, למשל בחגים ובכנסים , אנחנו עוברות משבר, מה אנחנו עושות לא נכון?

צריך לקרב את הימים האלה, לימים המיוחדים.

שאלה: למה בימים כל כך מיוחדים כאלה, במקום שמחת החג אנחנו כביכול סוטות לצד השני, איך לעלות מכך?

להעריך מראש את החגים, את הימים האלה. להתכונן לכך שבימים האלה תהיו בתפילה מיוחדת לבורא.

שאלה: נאמר שכדי להתחבר בינינו אנחנו צריכים להיות דומים אחד לשני, השאלה היא באיזה מובן, מהו הדמיון שאמור להיות בינינו?

שאנחנו צריכים להתחבר יחד כדי לפנות לבורא ולבקש ע עזרה ותשובה על הרצון המשותף.

שאלה: שמעתי שבשיעור בוקר נאמר שאפילו כאשר האדם מגלה את הרע שבו זה לא מספיק כדי לפנות לבורא, השאלה היא מה יביא אותו להשתכנע ולפנות לבורא?

לפנות לבורא עם מה שיש לו, שיפנה לבורא עם מה שיש לו.

שאלה: מה זה אומר לשרת באמת את הבורא, ומה הערך של רגע אחד ביום בשרות הבורא?

לשרת את הבורא זה אומר לקיים את הרצונות שלו, זה הכל.

שאלה: ככל שאנחנו מתקרבים לבורא דרך התפילה אנחנו מרגישים שייכים אליו, האם זו תחושה שמגיעה אלינו מהאורות העליונים, קבלה מהאורות העליונים, או שזו פשוט התפעלות פנימית?

כן, כן, כן, מאור עליון.

שאלה: האם אתה ממליץ שנקרא את התורה בעשירייה שלנו?

כן, ודאי שכן.

קריין: בנוגע לקריאת התורה, אני מבקש להזכיר שמדי שבוע שולחים לכל החברים בכלי העולמי את פרשת השבוע לקריאה, בהמלצת רב.

ומחר מתחילים פרשה חדשה.

קריין: אנחנו נתחיל לקרוא את "פרשת בראשית" ביחד ובכל יום שישי נלמד את פרשת השבוע. כלומר נקרא קטעים נבחרים מהפרשה, עם קטעים מהזוהר, מכתבי רב"ש, בעל הסולם ונפתח את זה יחד עם כולם.

אני מאוד תומך בזה.

שאלה: אמרת שהבורא פועל בנו. האם ניתן להגיד שהוא פועל דרכנו?

דרכנו, בנו, או מחוצה לנו, איך שזה מגיע.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש, או להבין שדווקא הוא זה שפועל? האם יש דוגמה לזה?

לא, בשום אופן.

שאלה: אז איך נדע איך לפעול? יש בנו כל מיני רגשות ומחשבות.

עליך להאמין למקובלים שאומרים לך כך. אין לך דרך אחרת.

קריין: קטע מספר 9.

"הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש גם כן בחינת קליפה. ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". לכן, כשמגיע לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שיתגלה לו דעת התורה."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ח. "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים.")

שאלה: גם עכשיו היה כתוב שכשמגיעה לו שמחה הוא צריך לעיין בתורה, וגם לפני כן, בלי חיות תשתדל להיות בשמחה שניתנה לך לשמש את המלך. אז בעצם אם עכשיו אני מרגיש שאין לי חיות, אני אומר שעכשיו אני עובד לפי השלבים שכך הרב"ש פרס לנו יפה, ובשלב מסוים אני אקבל את החיות.

כן, גם נכון.

שאלה: ואיך אני עושה את זה, איך אני משפיע את החיות גם לחברים בעשירייה?

אין לך מה להשפיע. אין לך חיות. אתה צריך ללמוד עד שתגיע לחיות על ידי הלימוד, ואז תוכל להשפיע.

שאלה: אם עשירייה לא מתאמצת לשבת יחד בשיעור, או בסעודות, האם זה מעיד על חוסר חיבור, האם זה חשוב להתאמץ להיות יחד פיסית?

צריך להשתדל למשוך אותם לחיבור, חברים וחברות כאלה, זהו, אין כאן מה לעשות.

שאלה: למה "דעת" היא לא קליפה? בבוקר למדנו במאמר שאם הוא מגלה תענוג אז הוא לוקח אותו לקליפה, אם כך איך לבדוק, למה דעת בעצם זו לא קליפה, למה זו קדושה, איך בודקים את זה, איך עובדים עם זה הלאה?

צריך לבדוק, כן, אחרת יכולים להגיע לתוצאה הפוכה מהרצויה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות ביחד את הכוח שדוחה את התענוג, שלא נהיה בקליפה אלא בדעת דקדושה?

על ידי העבודה ביניכן, אתן חברות בקבוצה אחת, ואתן צריכות להתחבר האחת עם האחרת עוד ועוד, עד שהיה ברור לכן מה אתן הולכות להשיג.

שאלה: האם הדרישה שלנו צריכה להיות דווקא להסתיר את הבורא, לדחות אותו?

לא, לא להסתיר ולא לדחות, אנחנו צריכים להתקרב לבורא בכל מיני המצבים שהוא מעביר אלינו.

דודי: קטע מספר 10.

"אם האדם, בזמן שמקבל את התענוג מה', הוא משתדל לשמח את המלך, בזה שהוא מקבל בעל מנת להשפיע להקב"ה, והשמחה שלו היא מזה, שמשתדל לכוון בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, היות שע"י זה הוא משיג כלי דהשפעה, ועם הכלי הזה הוא משמח את הבורא, מסיבת היות שמטרת הבריאה היא להטיב.

ומזה יש שמחה לה', שעכשיו ה' יכול לתת טוב ועונג להאדם, מסיבת שהאדם מוכשר עכשיו לקבל בעל מנת להשפיע, ואז יקוים מה שכתוב "ישמח ה' במעשיו", שפירושו, במעשה הבריאה, שרצונו להטיב לנבראיו." 

(הרב"ש. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)

שאלה: האם הבירור שצריך לעשות הוא, האם השמחה משרתת אותי או משרתת את הכלל, והאם הבירור צריך להיות בכל דבר שאני נהנית, ובכלל לא משנה אם הוא מגיע מעוגה, או מעזרה לחברה. האם גם כשאני אוכלת עוגה וגם כשאני עוזרת לחברה אני צריכה להגיד לעצמי שאני מודה לבורא על העוגה הטעימה ואני גם רוצה להיות שמחה בשביל לשמח את החברה. זאת אומרת מה הוא הבירור בעצם, מה הבירור של שמחה של קליפה לעומת שמחה של קדושה?

הבירור הוא בבורא, האם את משמחת אותו, ולא בך או בחברה.

שאלה: זאת אומרת שאם אני נהנית מעוגה ואני בהודיה לבורא, אז אני גם משמחת אותו, ואז אני יכולה ליהנות מדברים של העולם הזה?

נגיד שכן.

שאלה: אם כך זה לא חטא ליהנות מדברים של העולם הזה בעצם אם אני בהודיה ומשייכת את זה אליו, וזה בסדר ליהנות מתענוגי העולם הזה, שהתענוגים יהיו גם בעליונים וגם בתחתונים. זה נקרא עליונים ותחתונים?

כן.

שאלה: אני לא הצלחתי לקלוט איך אנחנו יכולים לברר אם אנחנו משמחים את הבורא. אנחנו מרגישים רק בכלים שלנו, לא מחוצה לנו, אז איפה היא הבדיקה?

הבדיקה היא בכלים שלנו, אין לנו יותר איפה לבדוק.

שאלה: כשאדם משמח את הבורא, מה הוא מרגיש בכלים שלו?

הוא מרגיש בכלים שלו שהבורא שמח ממנו.

שאלה: הוא מרגיש כוח ששמח ממנו?

כן.

שאלה: מה זה אומר להרגיש כוח ששמח ממך?

הוא מרגיש שהוא קשור לבורא והבורא שמח ממנו.

שאלה: זה לא דרך הזולת?

לא דרך הזולת, לא, בצורה ישירה.

שאלה: לא ברור לי, אבל בסדר, תודה, כי זה פשוט כל כך רחוק ממני, זה עדיין גישוש.

מה רחוק ממך? את שאלת דווקא את זה.

שאלה: אני לא תופסת כלום חוץ ממילים, אני תופסת מה שאתה אומר במילים וזהו, שם זה נגמר, אני לא מרגישה שום הרגשה.

בהרגשה זה עוד מוקדם, חכי קצת.

שאלה: שאלה על קטע 8. כתוב "אם יש לו רצון להרבות במעשים טובים ובלימוד התורה ואינו יכול, אל להצטער על זה", למה בעצם לא להצטער אם הוא רוצה לעשות עוד דברים והוא לא יכול?

המשיכי לקרוא.

שאלה: "אלא להיות בשמחה בזמן עבודת הימין. וכמה שהוא יכול לעשות יהא שמח בחלקו".

כן.

שאלה: אבל למה לא להצטער על עוד הזדמנויות שיכול היה להרבות בהם?

יש לו את כל ההזדמנויות לפניו.

שאלה: מעצם ההסכמה במצב הנוכחי שלו?

כן.

שאלה: זה מה שיהיה משמח יותר?

כן.

שאלה: ולאן הולכים, מה קורה עם הרצונות האלה של עוד דברים שאולי רצינו אבל לא התאפשרו, מה קורה עם זה?

הם יחזרו, אל תדאגי, לא תוכלי לברוח מהם.

(סוף השיעור)