שיעור בוקר 09.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לדבר עם הבורא – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - לדבר עם הבורא, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 14.

כרגיל אנחנו מתחילים את הקשר בינינו מזה שמדברים על קשר עם הבורא, וכך אנחנו רוצים לקבוע דרך כללית ופרטית לכולנו ולכל אחד, שאנחנו נמצאים בכיוון הנכון של ההתקשרות בינינו כדי להתקשר לבורא, ולהתקשר לבורא כדי שיעזור בהתקשרות בינינו.

קריין: לדבר עם הבורא, קטע מס' 14.

"אחר המעשה, אמר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין בהשגחה פרטית, שלא שהאדם קורא לה', אלא הקב"ה קורא לאדם, ואומר לו, שאני רוצה שתדבר אליך. נמצא, שלא הסיבה להתקרבות באה מצד האדם, אלא מצד הבורא. ומשום זה אין להאדם לחשוב, שאין הקב"ה שומע תפלה חס ושלום. אלא כבר קירב אותו עוד מטרם שהאדם פנה לה', שיקרב אותו אליו. וזה נקרא "טרם יקראו ואני אענה"."

(הרב"ש. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפילה" 1986)

תמיד הבורא הוא הראשון, כי על האדם תמיד שורה הרצון לקבל שלו והוא לא רוצה שום דבר מבחוץ אלא רוצה רק לשמוע את עצמו, את מה שהוא רוצה ועד כמה שהרצון לקבל שבו מתמלא עם מה שהוא רוצה. זו בעצם כל הנטייה של האדם. ואם יש לו משהו חוץ מזה להתקשרות מחוץ לו, כלומר לבורא, או אפילו למישהו, כל הדברים האלה, כל הנטיות, הרצונות באים רק מצד הבורא כי הבורא מעורר את האדם, לכן זה נקרא "אני הראשון".

ולכן כתוב "טרם יקראו ואני אענה", כי הבורא נותן לאדם רצון לפנות ומפני שיש לו כבר תשובה לאדם, לפי זה הוא מעורר את הרצון שבאדם. זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שאנחנו אף פעם לא הראשונים, אף פעם לא מתחילים ורק הכוח העליון, הוא יורד אלינו, מעורר אותנו ומקשר בינינו ומוביל אותנו, ועלינו רק להשתדל להיות עימו באותו הנתיב, באותה נטייה, באותה המטרה. שנתקשר בינינו ואליו כך שנהיה כולנו יחד קשורים בינינו ואיתו.

שאלה: איזה מצב זה כשהבורא מקרב אותו אליו?

כשהאדם מרגיש שיש לו משהו למעלה מאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, למעלה מהרצונות האלה, ולמעלה מזה הוא רוצה לדעת יותר על החיים שלו, הכוונה היא על מטרת החיים, איך הוא מתחבר לחברים, איך מתחבר לבורא, מה מהות החיים וכן הלאה, כל הדברים האלה ממש מגיעים לו מהמדרגה היותר עליונה, כבר מהרוחניות. וודאי שזה עוד לא רוחניות אבל ההתעוררות באה משם.

אני לפעמים שומע טענות מהחברים שלנו ש"אין לי התעוררות, אני קם בבוקר אני מחפש איפה יש לי קשר עם הבורא, אני לא רואה אותו, לא מרגיש אותו בשום צורה ורוצה להתעורר אליו ולא יכול". וקשה להם להבין שדווקא את המצבים, הרצונות, המחשבות האלה הבורא שולח להם, כי הבורא כבר התעורר לפני האדם, ומעורר אותו בצורה כזאת כדי להראות לאדם שהוא כנראה לא הכין את עצמו נכון מראש ולכן עכשיו הוא קם בצורה כזאת שקשה לו לייצב קשר חדש עם הבורא, להתחיל את היום שלו.

אז אנחנו צריכים להבין שלכל הדברים האלה יש יתרונות וחסרונות. אם אני קם וקשה לי למצוא קשר עם הבורא, סימן שאני מגלה עכשיו רצון חדש, וזה רצון להתקדמות שהוא יותר גדול, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". חבר זה גם אני, אז "כל הגדול מחברו", זאת אומרת מהאני של אתמול, "יצרו גדול ממנו", היום היצר, הרצון גדל יותר ואז אני מתעלה לדרגה יותר גבוהה. יותר קשה, נכון, אבל זה מה שצריכים לעשות, זה נקרא "ויהיו בעיניך חדשים".

שאלה: איך להעיר את הקרוב שלי, למשל אשתי, אני לא יכול להעיר אותה מהלב והיא כל הזמן מתייחסת בצורה סקפטית אל הלימוד שלי?

זה לא עניין של אשתך, זה עניין של הבורא שכך הוא מעורר אותה בהפרעה אליך, ואתה צריך להבין שזאת בעצם לא הפרעה אלא עזרה. אין בעולם שלנו שום הפרעות, בכלל אין הפרעות, אלא אנחנו לא מבינים נכון אותו היחס של הבורא דרך כל מיני אנשים טובים, רעים, שונאים, חברים, שזה סך הכול תיקונים וכולם מקדמים אותנו לתיקון, לחיבור, לעל מנת להשפיע, ללמעלה מהדעת.

דווקא עד כמה שהבעיות יותר גדולות, שאדם ממש מתחיל להתנענע ולא יודע לאן לברוח ומה לעשות, את הפעולות האלו הבורא עושה עליו בכוונה כדי לנענע את האדם ולהעלות אותו לדרגה רוחנית יותר גבוהה, כדי לנתק אותו עוד יותר מהרצון לקבל שלו.

תלמיד: לאט לאט אני מקבל את מה שאתה אומר, אבל אני בכל זאת רוצה להעיר את הנקודה הזאת שבה כדי שהיא תרגיש את הלימוד הזה שמדביק אותנו לבורא. איך לעשות את זה?

לא, אתה לא צריך עד כדי כך לשים עליה את כל הכוחות שלך. אם אתה לידה ואתה עושה מה שאתה צריך לעשות כדי להתחבר עם החברים, עם הקבוצה, אז אותו האור המקיף שאתה מעורר, הוא ישפיע גם עליה ולאט לאט היא תבין שאתה עוסק בדברים חשובים, ואולי זה יספיק בשבילה. כי לא כל אישה צריכה להיות דבוקה לדרך הרוחנית. יש לנשים כל מיני מידות שדרכן הן מוכנות להצטרף לזה בצורה יותר פסיבית. אל תלחץ עליה, אתה תתעסק בקשר שלך עם החברים והיא תקבל מזה כמה שהיא צריכה.

שאלה: לפי הטקסט, "טרם יקראו ואני אענה", זה קשור לזה שלפני שאדם ממלא את הכלי, התשובה כבר קיימת לפני השאלה?

לא, לא כדאי עד כדי כך ללכת לעומק. "טרם יקראו ואני אענה", זאת אומרת ודאי שהתשובה של הבורא נמצאת לפני הקריאה שלנו, השאלה שלנו, ובזה הוא מכין את כל הצעדים קדימה, גם אין כאן מצידו שום בעיה, איך ועד כמה אנחנו נענה על הדברים האלה. אלא לבורא יש כבר את כל הדרך והשביל עד גמר התיקון של כולנו יחד וכל קבוצה וקבוצה. אין כאן כלפיו בחירה חופשית ועוד כל מיני מצבים לא ידועים כאלה של בחירה, עלינו רק לבצע כמה שיותר את מה שאנחנו צריכים ולהיות יחד כולם. הבחירה שלנו היא רק בהתחברות על פני כל ההפרעות.

שאלה: למה הקריאה מצד הבורא מגיעה כל פעם ממקומות שונים כל כך? לפעמים בצורה ישירה כשאתה מרגיש את החיבור בעשירייה, התעוררות, ולפעמים זה מאיזה מקום מרוחק?

כדי לאסוף אותנו יחד, הבורא מעורר כל אחד בצורה פרטית, אחר כך לפעמים כל אחד בצורה כללית, וכך הוא מעורר אותנו לסירוגין גם לכאן וגם לכאן, וזה כדי לאסוף אותנו יחד. יש בזה תהליך מאוד מיוחד ש"כלל ופרט" צריכים להתחבר.

אנחנו עוד נדבר על זה. אתם תראו שזו לא בעיה, אבל העיקר שאנחנו כל הזמן נמשכים לחיבור, כי שם כל הפתרונות.

תלמיד: איך להתאסף בכל פעם בצורה נכונה כלפי הבורא?

אמרת נכון, שצריכים להתקשר לבורא. הבורא נמצא במרכז החיבור בינינו, הוא לא קיים אחרת, כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי". לכן אנחנו צריכים להתקשר בינינו עד שאנחנו מתחילים לראות שמתוך ההתקשרות שלנו, אנחנו ממש בונים בנו דמות הבורא, צורת חיבור שאנחנו יכולים לקרוא לה "בורא", "בוא וראה".

תלמיד: באיזה מקרה צורת החיבור שלנו, כמו שהתרגלנו אליה בעשירייה, הופכת לצורת הבורא?

את זה אתם צריכים לקרוא במאמרי הרב"ש על החברה. מתי שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, מתי שנראים לו כולם גדולי הדור ושווים והוא הנמוך מכולם. מתי שנראה לו שהבורא נמצא ממש במרכז החברים. ואם הוא מגיע לקשר עם החברים, אז דרך זה הוא מגיע לקשר עם הבורא ואין דרך אחרת. ועוד דברים כאלה שאנחנו קוראים שם.

תלמיד: אנחנו עושים את זה כמובן, השאלה, אם מאחורי החיבור הזה צריך להגיע לקריאה לבורא?

איזו קריאה לבורא?

שאלה: להגיע לקשר איתו. אנחנו מתחברים ומתחברים אבל להגיע לקשר אמיתי?

אם אני מתחבר עם החברים בצורה נכונה, אז אני נמצא בקשר נכון עם הבורא, כי אני בונה אותו, אני עושה אותו, אני אוסף אותו כלפיי, מגלה אותו כלפיי, ואז אני נמצא בקשר עימו. אני אוסף עוד ועוד חברים, אני נדבק אליהם, הם נמצאים בתוך הרגש שלי, בליבי, ואז דרך זה אני מרגיש שאני מתקרב לבורא - אני בונה את דמות הבורא, "אתם עשיתם אותי" הוא אומר. דרך מה? דרך זה שאנחנו מחברים את החברים ברגש שלי, בתוך הלב שלי, וכך אני מגיע אליו.

ואחר כך עוד ועוד חיבורים שהם עוד יותר עמוקים והדדיים עם החברים, וכל פעם הבורא מתגלה לי בקשר בינינו עוד יותר ויותר, ואני מתחיל לעבוד עם מדרגות יותר ויותר גבוהות ובזה מעלה את עצמי במדרגות ההשפעה, האהבה והחיבור. וכך כל עלייה שלנו עד גמר התיקון, כשאנחנו מתחברים כולנו "כאיש אחד בלב אחד" והבורא בתוכנו, כי אנחנו בנינו אותו, עשינו אותו, אספנו אותו.

תלמיד: האם אפשר להעביר קו של גבול בין אותו בורא שבחיבור שלנו, והבורא שאנחנו עכשיו עובדים איתו בצורה הכרתית, כמו שכתוב עליו. איפה הגבול?

יש אור מקיף שנמצא למעלה מכל הנבראים ויתגלה בגמר התיקון, ויש האורות קטנים שאנחנו יכולים לעורר מתוך נטייה לחיבור בינינו. זה ההבדל.

קריין: קטע מס' 15.

"מדוע בחר ה' בו, לתת לו קריאה, לבוא אליו להתפלל. על זה אין לנו תשובה. אלא שצריכים להאמין למעלה מהדעת, שכך הוא. וזה נקרא אצלנו בשם "הנהגה השגחה פרטית". דהיינו, שאסור לו לאדם לומר, שאני מחכה עד שה' יתן לי התעוררות מלמעלה, אז תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודת הקודש. כי הוא זצ"ל אמר, שעל עתיד אדם מחוייב להאמין בשכר ועונש. היינו שהוא צריך לומר "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי"."

(הרב"ש. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפילה" 1986)

שאלה: אם הבורא מתחיל את כול מה שאנחנו עושים, אז מהי הזכות של מי שמתחיל ללמוד חכמת הקבלה?

אם הבורא מעורר אותך, ומישהו אחר שחי לידך, אותו הוא לא מעורר. לא אתה בחרת ולא הוא בחר, אלא אנחנו מדברים על בחירה חופשית, על ההשקעה שאדם צריך לתת אחרי שמעוררים אותו. יש לך בעולם מיליארדי אנשים, והם לא מתעוררים כלפי קשר עם הבורא ולכן אין מה להגיד עליהם, הם חיים כמו שחיים דומם, צומח, וחי – כך גם הם.

מה שאין כן, אם הבורא מעורר את האדם, מושך אותו מכל מיליארדי האנשים לעצמו, רוצה שהאדם יתקרב אליו, אז האדם מגיע נגיד לחכמת הקבלה ומתחיל לברר באיזה דרכים הוא מגיע. הוא מתחיל לברר לָמה? בשביל מה? מה קורה לו? מה רוצים ממנו בחיים האלו?

וצריך לעשות חשבון שעכשיו נותנים לו הזדמנות להשתמש בחיים שלו בצורה מאוד מיוחדת, למצוא כוח שמנהל אותו, מארגן אותו, מושך אותו, ושהוא יכול להשיג את הכוח הזה את החיים האלה הרוחניים בעולם הזה עכשיו. יש לו הזדמנות שלאחרים אין, עוד לא הגיע הזמן שלהם ולכן הם לא מקבלים התעוררות.

שאלה: איך הכלל אם לא עכשיו אימתי, הופך למעשי ומציאותי במצבים שהם לא פשוטים?

צריכים להתקשר בין חברי הקבוצה ולהשתדל לדבר איתם, לעורר אותם, ולמצוא כמה פסוקים מבעל הסולם והרב"ש ולקרוא אותם, ולהשתדל להתכלל על ידם עוד יותר חזק, להשתדל להרגיש כמה אנחנו רוצים להיות יחד, ממש בחיבור הלבבות והרצונות.

ודאי שכל אחד עם הטבע שלו, אבל כולנו נהיה מקושרים למטרה אחת. וכך אנחנו פעם ועוד פעם, ועוד פעם, אחרי התרגילים האלה, נגיע למצב שאנחנו נרגיש מטרה אחת משותפת בינינו, ומה שיתגלה זה יהיה הבורא.

תלמיד: כשמגיעים למצבים קשים, אתה רואה מתוך ניסיון שהרגל עוזר להתגבר על מצבים מסוימים על ידי חיבור בעשירייה, ולפעמים אתה מבקש מהעשירייה שיעזרו, ורק זה עובד.

אתם צריכים למצוא את הדברים האלה, פעם כך, פעם כך ופעם בכולם יחד, באיזה יחסים בין ההתעוררות שאנחנו צריכים לתת. פעם אני מכניע את עצמי כלפי החברים, פעם אני מעורר אותם, פעם חצי חצי, רבע, שליש, וכן הלאה. העיקר אנחנו צריכים, לאפשר ללב להידבק בחברים ודרכם לבורא - אבל דרך החברים ולבורא, כי הבורא נמצא בתוך החברים. אם אני חודר ללב החבר, שם אני נפגש עם הבורא, אי אפשר אחרת, הוא לא נמצא מחוץ לזה, זה מאוד חשוב.

תלמיד: עכשיו אתה אומר כלפי המצבים האלו, כשאתה אין ואפס, צריך להתכלל בלב החבר?

כן. אחר כך נדבר על מצבים אחרים.

שאלה: מה זה אומר "כשאני לעצמי מה אני"?

אם אני חושב על עצמי, אז מי אני? אני לא בן אדם, אני בהמה החושבת רק על עצמה בצורה אינסטינקטיבית ולא מגלה שיש גם רצון של אדם החושב דרך החברים על הבורא.

תלמיד: ובשאלה אם אין אני לי, מי לי? אני לא חושב על עצמי, אני חושב על החברים, על הקבוצה?

ודאי. אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל להיות בתוך השאלות הללו, עד שהן יהיו מורגשות ברצון שלנו ואנחנו לא נצטרך לדבר עם החברים במילים, אלא כל משפט יהיה כהרגשה מוכנה אצלנו, שכבר נמצאת בתוכנו.

שאלה: הכלים של ההשפעה אליהם אנחנו משתוקקים, שמקשרים אותנו לבורא, יהיו בתוכי, או מחוץ לי?

זה לגמרי לא חשוב. אין להם מקום, אלא הם בעצמם המקום של הקבוצה והמקום של הבורא. הכלים דהשפעה שאני מעצב אין להם מקום, הם לא נמצאים באף מקום, אלא הם בעצמם הופכים להיות המקום, ואני מגלה בהם את הקבוצה, את הבורא, את החיבור בינינו, ואת כל המטרה שלי.

תלמיד: אז לָמה בהרגשה שלי, יש מה שבתוכי ומה שמחוץ לי?

זה חייב להיות כך, על מנת שתוכל להתקדם. אתה למשל מזהה איזו מטרה והתקשרת אליה דרך מכשיר אופטי. אחר כך אתה משנה את הריכוז שלך, את הכוח שלך, ככל שאתה יכול לראות, אז המטרה כבר הופכת להיות יותר גדולה, אבל פחות חדה. אז אתה שוב עושה עליה פוקוס וכך אתה כל פעם מתקדם. כל פעם אתה צריך גם לגלות אותה יותר גדולה וגם לרכז אותה כך שהיא תהיה יותר חדה.

מהבחינה הזאת יש לנו שני כלים. יש לנו עביות ויש לנו כוונה, בעביות אנחנו מגדילים את הדבר ובכוונה אנחנו מרכזים אותו, עושים אותו יותר ברור וכך מתקדמים.

תלמיד: ואחר כך צריך לחבר מה שיש בתוכי ומחוץ לי?

אין משהו שנמצא מחוץ לי. שום דבר לא נמצא מחוץ לי, הכול בי. אין אף חוש, מחשבה, תיאור, לא חשוב איך נגיד, שנמצא מחוץ לי, הכול קורה בי. כל העולם, כל העולמות, הבורא, הכול נמצא בי, בתכונות שלי, ברצונות שלי, אין משהו מחוץ לי. גם מה שנראה לי שנמצא מחוץ לי, כך נראה לי. כך אנחנו לומדים בתחילת ה"מבוא לספר הזוהר" על תפיסת המציאות, שכל מה שנראה לאדם כנמצא מחוץ לו, הכול נמצא בו.

תלמיד: מהו סדר הדרגתי, איך האדם עובר מזה שהוא מרגיש רק את עצמו להשפעה?

על ידי מאמץ, שכל הזמן משתדל, משתדל להיות יותר קשור עם הסביבה ודרכה עם הבורא, וככל האפשר לרכז את עצמו, להבין את הפסוקים.

שאלה: אני צריך להאמין בשכר ועונש. האם אלה שני הדברים קשורים ובזה אני בונה את הכלי שלי כל יום בעיני כחדש?

כן, נכון שצריכים להאמין בשכר ועונש וכל פעם לראות עד כמה שהשכר והעונש משתנים. יכול להיות שמה שהיה לך אתמול, היה מורגש אצלך כעונש והיום גדלת ואתה רואה את זה כשכר.

תלמיד: מהם הכלים דהשפעה שמתגלים בתוכי?

הכלים דהשפעה שמתגלים בתוכך הם מפני שהבורא מאיר לך, ואז חלק מהרצונות לקבל שלך הופכים להיות כבר בעל מנת להשפיע. כך זה קורה, אלה התיקונים שקורים על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי האור העליון.

שאלה: מה זה נקרא לחדור ללב החבר?

לחדור ללב החבר, זה כשאני רוצה לעבוד עם הרצונות שלו, למלא כול מה שהוא רוצה. כי איך אנחנו ממלאים את הרצונות שלנו? לכל אחד יש רצון כמעט אינסופי, אף אחד לא יכול למלא אותו ולא יהיה אף פעם דבר שנמלא בו את הרצונות האלו, אלא כל אחד ממלא את הרצון של החבר ובצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב של על מנת להשפיע.

כלומר אם אני רוצה למלא רצון של חבר, אז הבורא נמצא בתוך הפעולה שלי והוא הממלא את הרצון של החבר. כך אנחנו נותנים לבורא עבודה וכך אנחנו מתקרבים לתיקון.

תלמיד: מה הפעולה שאני צריך לעשות כדי להיכנס לליבו של החבר?

אני מתאר לעצמי מה החבר רוצה ומתחיל להתקרב לרצון הזה שבו, מתאר מהרצון לקבל שלי את הרצון שלו, וכך אני מתקרב ומקרב את הרצון להשפיע שלי לרצון לקבל שלו. אני מקבל את הרצון לקבל שלו ככלי שאני צריך להיות אמצעי למילוי שלו, כלומר אני מקשר את הרצון שבחבר עם הבורא. אותו דבר החבר עושה עם הרצון שלי, הוא האמצעי, ודרך הצינור שלו הוא ממלא את הרצון לקבל שלי, את הלב שלי. כך אנחנו קשורים יחד ונמצאים בלב המשותף, במילוי המשותף, ויש לנו נשמה שבנינו, רצון כללי שכולנו נמצאים בשיתוף.

תלמיד: כשאנחנו עובדים בין החברים על לחדור לתוך הלב אחד של האחר, איך אנחנו מוסיפים את הבורא לתוך העבודה הזאת?

אני חייב את הבורא, כי אם לא, אז איך אני ארגיש את החבר, איך אני אמלא אותו, איך אני אתקשר לבורא, איך אני אתקשר לחבר, בכל הפעולות האלה אני חייב את הבורא. הבורא מבצע את כול הפעולות האלה, אני רק מזמין את העבודה, לכן העבודה הזאת נקראת "עבודת ה'".

תלמיד: במה אתה מפעיל את הבורא?

בתפילה שלי, בבקשה שלי, שאני רוצה שכך זה יקרה. אני רוצה להגיע לרצון של החבר, אני רוצה להגיע לרצון של הבורא, אני רוצה לקשר ביניהם, להיות כצינור ביניהם. הצינור הוא אני, ואני רוצה רק דבר אחד, להיות הצינור שדרכו הבורא ממלא את הלב של החבר.

שאלה: מתגלה לפעמים שהרצון של החבר הוא כל כך הופכי לי שאני לא רוצה למלא אותו באמת, אני נדחה מזה. מה לעשות?

זה כך נראה לך בכלים שלך. אם הוא חבר שמגיע לשיעור ולומד איתנו, אז יתכן שהוא לא מודע לזה אבל יש לו אותה הנטייה להיות בלב טהור בקשר איתנו ועם הבורא. העובדה הזאת נסתרת ממנו, ואנחנו על ידי עבודה עליו צריכים לעורר אותו.

תלמיד: אני מכיר את הרצון של החבר, מרגיש אותו, אבל יש לי דחייה מלבקש שהבורא יממש אותו.

אני לא יודע מה זה הרצון של החבר, אלא אני מקבל מראש שכל חבר רוצה לפתוח את עצמו למילוי, ואני הצינור שימלא לו את הרצון, אחרת הוא לא יוכל להתמלאות. לכן כל אחד צריך לעבוד בשביל החבר, שביל זה צינור, דרך, וכך כל אחד צריך לעבוד בשביל האחרים.

תלמיד: האם זה לא משנה אם אני לא עושה את זה ברצון טוב, העיקר לבקש אפילו בצורה מכאנית?

כן, ודאי. תתאר לעצמך את המצב הזה ותתחיל להתאמן עליו. מה אתה עושה עם הילדים הקטנים? אתה נותן להם משחק, מלמד אותם, דוחף להם אותו, הם לא רוצים ואחר כך כן רוצים, הם לא מבינים מה לעשות, הם מכניסים את זה לפה במקום לשחק, וכך גדלים.

תלמיד: אבל זה כשיש לי אהבה אליהם, השאלה איך אני מפתח את האהבה הזאת כלפי החברים שאני אהיה בהשתוקקות כזאת לרצות שהבורא ימלא אותם?

יש לך חברה, אתה צריך לקבל ממנה נטייה, כוח, דחייה, דוגמה לקשר עם החברים מאין ברירה. אם אני לא מתקשר אליו, אז אני לא יכול להתקשר לבורא דרכו והוא נמצא לי בדרך.

תלמיד: האם האין ברירה הופך להיות אחר כך למשהו אחר?

לקשר לבבי, לקשר שהוא יותר חשוב לך מעצמך. למה? כי הוא מקשר אותך עם הבורא, הוא מקשר אותך למקור החיים, אז ודאי שהוא נעשה בעיניך יותר חשוב. הרב"ש כותב שזה כמו אפס ואחד.

שאלה: האם עלינו לסווג את כל מה שאנחנו חווים כשכר ועונש?

כן.

שאלה: כשאנחנו מדברים על כך שאנחנו בונים את הבורא, האם זה בשווה לזה שבונים נשמה?

כן.

שאלה: האם בשכר ועונש אנחנו צריכים לעשות חשבון אם אנחנו עובדים איתם בכוונה נכונה, האם הכוונה אגואיסטית או לא?

ודאי שצריכים לעשות חשבון.

שאלה: מה אני מגלה כשאני משנה את הכוונה שלי כדי להיות צינור בין הבורא לחברים? מה הגילוי שאני מקבל כתוצאה מהשינוי בכוונה?

שאתה נציג הבורא כלפי העולם, כלפי כל הכלי הרוחני. מתוך זה אתה מתחיל להרגיש מה זה נקרא לתקן את הבריאה, לנהל את הבריאה ולמלא את הבריאה דרכך.

שאלה: לפעמים הרבה יותר קל להתקשר לבורא מאשר לחברים, כיוון שאתה יכול לדבר עם הבורא כל הזמן והחברים נמצאים בכל מיני מקומות והם לא נגישים. איך לסדר את זה במוח?

אתה לא יכול להתקשר לבורא אם אתה לא מתקשר אליו דרך חברים. אתה חייב להיות לפחות בקשר עם כמה חברים כדי דרכם להתקשר לבורא, אחרת כל ההתקשרות שלך לבורא היא התקשרות אגואיסטית ולא נכונה. החברים צריכים קודם כל לאפשר לך לבטל את עצמך, להתקשר אליהם נכון כדי להכניע את עצמך, ואחרי כל הפעולות האלה שרב"ש כותב לנו, אתה מוכן לקשר עם הבורא, בלי זה אתה לא מוכן.

תלמיד: אבל אני הרי מבקש עבורם.

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה אבל אתה לא מוכן לפנות לבורא אם אתה לא עושה פעולות כאלו עם החברים. אל תחפש לעצמך תירוצים.

שאלה: הסברת איך לעבוד עם רצונות החברים, שאני בתפקיד הצינור. עד כמה אני צריך לברר את רצונות החברים שאותם אני רוצה למלא בתור צינור?

אני לא עושה חשבון עם הרצונות של החברים, אני רק רוצה לבטל את עצמי כלפיהם ולבטל את עצמי כלפי הבורא, ואז דרכי, כשאני מבטל את עצמי באמצע בין הבורא לחברים, הבורא יכול לטפל בחברים, למלא אותם.

תלמיד: אני מנסה עכשיו באופן מעשי לתאר את זה. האם הפנייה שלי לבורא צריכה להיות בצורה כזאת, "בורא אני מתבטל, לחברים שלי יש כל מיני רצונות בבקשה תמלא את כולם", או שבכל זאת אני צריך להרגיש את הרצונות האלה?

בהתחלה אני רוצה להיות כצינור בין הבורא לחברים. לא שאני יודע איזה רצונות בדיוק אני צריך למלא ובהתאם לזה מה לקבל מהבורא כדי למלא את הרצונות האלה, אלא אני צינור, פשוט רוצה להיות המקשר בין הבורא לחברים בלי חשבונות. החשבון הוא רק אחד - להיות המקשר.

תלמיד: מה מניע את התהליך הזה, האם הרצון של החבר או הרצון שלי להתבטל כלפי החבר?

אני מבטל את עצמי גם כלפי החברים וגם כלפי הבורא, בזה אני נעשה צינור.

תלמיד: כלומר, המניע הראשון הוא הרצון שלי לבטל את עצמי?

כן.

קריין: יש קטע על להיות צינור בין הבורא לחברים.

"נאות ויפה לו לצדיק, שיהיה ממוצע בין הבורא ברוך הוא ובין העולם ומלואו, לקשר הכל בו יתברך, שעושה שביל ומסילה, מעבר השפע, והחיות וצינור, להריק לכל הנבראים, שהוא המייחד שמים וארץ, שמקשר כל העולם ומלואו להבורא ברוך הוא, שלא יהיו מופסקין ממנו יתברך."

(מאור עינים, פרשת יתרו)

שאלה: בקטע המקור מדובר על קשר, על ערוץ בין הבורא לבריאה, כלומר העשירייה יכולה להתבטל בצורה כזאת?

כן, ודאי קודם כל זה בעשירייה, כך אנחנו מתקשרים בינינו דרך הבורא. אנחנו לא יכולים להתקשר בינינו, אין מה לתת ואין מה לקבל, ודרך הבורא אנחנו מתקשרים והופכים להיות ממש לעשירייה שיש בפנים קומוניקציה בינינו על ידי כל הצינורות האלה שהבורא שם נמצא ומתמלא, ממלא אותנו בצורה כזאת הוא מקשר.

אחר כך אנחנו נלמד, מה אני מרגיש בחבר? אני מרגיש חבר או עד כמה שהבורא ממלא אותו, או התגובה של החבר על הבורא והתגובות שלנו, כולנו, על מה שאנחנו מגלים בתוך העשירייה. זה בדיוק מה שאנחנו עכשיו לומדים ב"תלמוד עשר הספירות", בחלק ד', ככל שיש התקשרויות בין הספירות והאור העליון ממלא אותם מהאור הכללי. וכמה יש סוגי אור ישר, אור חוזר, אור מקיף, אור פנימי וכן הלאה. אנחנו מהספר לא נלמד הרבה, אבל לאט לאט אנחנו נרגיש אותם ונעבוד איתם בצורה פנימית.

תלמיד: אם האדם לבדו בעשירייה מנסה להתבטל ולהפוך לצינור הזה, אז אי אפשר להחזיק מעמד בצורה כזאת, רק אם כולם יהפכו להיות צינור הזה רק אז אפשר?

לא. זה לא שאדם אחד לא יכול להחזיק, הוא לא יכול להחזיק כלום כי הוא לא יקבל שום דבר. הוא צריך להיות מקושר לפחות עם עוד אחד כדי להיות בשבילו מעבר, כדי להיות בשבילו ערוץ ורק בצורה כזאת הוא ירגיש שהוא שייך לבורא מצד אחד, מצד המילוי, ומצד שני שייך לחבר, מצד החיסרון.

ואז בהבדל בין שני הנתונים הללו, של מילוי מצד הבורא וחיסרון מצד החבר, אז הוא ירגיש איך הוא עובד ונמצא וזה באמת כבר קובע את הדרגה הרוחנית שלו, כלפי החבר הוא הופך להיות כבורא, כתחנת מילוי, וכלפי הבורא, הוא נמצא כתחנת קבלה, כמקבל, אבל הוא לא מקבל לעצמו אלא בשביל החבר, לכן הוא מקבל נכון. ואז יוצא שיש בו כבר בתוך אותו האדם שמקשר את הבורא עם החבר, יש בו גם חלק מהבורא וגם חלק מהנברא, ושני החלקים האלה מתקשרים בו והפעולה הזאת, התוצאה הזאת, היא נקראת "ספירה".

תלמיד: אז מה קורה ברגע שכל העשירייה הופכת לצינור, זה כבר תהליך אחר?

שם הם מגלים נשמה. וכך הם מגלים בינתיים רק התקשרות נכונה לרצון לקבל שמסוגלים להפוך אותו לעל מנת להשפיע והרצון להשפיע של הבורא. יש פה עוד הרבה דברים כי יוצא לנו שאנחנו לא מסוגלים בעצמנו להיות כלי קבלה, אלא רק להיות המשרתים לזה.

על זה עוד נדבר. אבל נכנסים כבר לפעולות מעשיות טובות, נכונות, שמדברים על זה כבר טוב, זה כבר מתחיל להיבנות בנו.

שאלה: כשאני הופך לצינור הטריגר לרצון לקבל שלי, שמעורר בתוכי את התפילה לתיקון או לחיבור, התפילה הזאת היא מסיטה את תשומת ליבי מלהיות צינור, מהו הדבר הנכון, להיות הצינור או להשתמש בפרובוקציה הזאת?

אני לא מבין אותך. אתה נמצא באמצע, אתה מתקשר לחיסרון של החבר ולברז שיכול למלאות את החיסרון, ואתה נמצא באמצע. איך לסדר את הקשר, איך לפתוח את הברז, שזה אתה, אין לך שום אפשרות אחרת, או שאתה סותם או שאתה פותח. בבקשה, תעשה.

אתם תראו עד כמה אנחנו קרובים בזה לעבודה בכל מיני כאלה מכשירים שעובדים על פתיחה וסגירה, פתיחה וסגירה. ועוצמת החיבור והסגירה, כבר תלויה בדרגת האדם, כמה הוא מסוגל, גם להיות סגור כי יש שם גם זרימה הפוכה וכאילו הוא יקבל לעצמו, וזרימה לכיוון החבר, שזה בעצם לכיוון הבורא.

ואחר כך האדם מגלה שאין חברים, אלא רק הבורא. ומה שהוא עשה עימו כזה משחק, זה אך ורק כדי ללמד את האדם איך להתייחס אליו, לבורא, לעצמו.

שאלה: לכל חבר שנמצא בחיבור שלנו, בתוך כל אחד מאיתנו, ישנם נתונים מסוימים רוחניים שאנחנו קוראים להם רשימות, ובמשימה שלנו כאן לא חשובות המילים והפיזיות, אלא בחיבור בינינו באיזו רמה יותר גובה רוחנית, אנחנו צריכים לספק אחד לשני את הרשימות האלה, את הנתונים שצריך לחברם בצורה נכונה על ידי האור. ואם זה לא יתחבר על ידי האור, אז כל העשירייה או אפילו כל הכלי העולמי, הם לא יהיו במגע נכון. ועלינו כל הזמן לחשוב על זה, לא על צורות חיצוניות של מילים, אמוציות, אלא הקשר הפנימי הזה והנתונים האלו. אולי זה לא מבורר לגמרי, אבל האם נכון לחשוב?

אני לא יכול להגיד לך זה נכון או לא נכון, כי מה שאמרת אלו המילים שלך והמחשבות שלך ואנחנו לא מדברים בינתיים כך. אז נמשיך ואחר כך נברר.

שאלה: אני רואה את החברים ואת הרצונות שלהם ואני מנסה להיות צינור, במקום זה אני מוצא בתוך עצמי רק התנגדות. איך אני יכול לבטל את ההתנגדויות שלי?

יש כאן כמה אמצעים, רב"ש כותב על כך, קודם כל לחשוב כמה אתה אפס כלפיהם, אפילו שאתה לא חושב שאתה אפס, אבל בכל זאת תחשוב שבלעדיהם אתה לא מגיע לכלום, אתה נשאר אפס. שאין לך ברירה אלא להתכופף כלפיהם, מפני שהבורא מביא לך את החברים האלה, אומנם לא היית בוחר בהם, באף אחד, אבל בכל זאת הם אלו שהבורא סידר לך אותם. וכך תתחיל להעריך אותם, לא בגלל שהם חכמים, ולא בגלל שהם חריפים בשפה אלא פשוט בגלל שהבורא מביא אותם אליך כדי שאיתם אתה תבנה את המקום לגילוי שלו. תנסה ותראה שבזה דווקא תצליח.

שאלה: האם תוכל להסביר קצת יותר על שכר ועונש בבקשה?

לא, אני לא יכול עכשיו להסביר את זה בינתיים, אבל שכר ועונש זה האדם צריך לתאר לעצמו, מה בשבילו בכל מצב שכר ומה בשבילו בכל מצב עונש ושיבדוק את זה. מזה תלוי היחס שלו למה שהבורא עושה עימו.

שאלה: אמרת לתאר את המצב של הרצון של החבר, ואני רואה שלחבר שלי יש רצון חלש לרוחניות כמו לי ואני צריך להיות צינור. במה אני צריך למלאות אותו? אם יש לו חיסרון לרוחניות אני יכול להביא לו עוד חיסרון?

אתה יכול לעורר אותו, ודאי, "איש את רעהו יעזורו". בבקשה, תעורר אותו ותראה כמה זה מעורר אותו וכמה אתה יכול אחר כך לטפל במילוי שלו.

תלמיד: האם הכוונה לתאר את הרצון הוא לא כלפי הרצונות הגשמיים. אני צריך בדיוק רצון לרוחניות.

ודאי שאנחנו מדברים על רוחניות. מה יש לנו לדבר על הרצון הגשמי, על זה אין מה לדבר.

שאלה: אם אני מרגיש שהחבר שלי עובר עכשיו איזה מצב ומקבל הפרעה בגשמיות שממש יכולה לנתק אותו, בבריאות, תובעים אותו או מה, כל מיני דברים. האם אני יכול להתחבר אל הרצון הזה דווקא לגשמיות, כביכול ולבקש עליו תיקון, מילוי?

אתה יכול ודאי – המתפלל בעד חברו זוכה תחילה. ודאי שאנחנו יכולים להתפלל עבור החברים ואנחנו צריכים את זה לעשות. אנחנו מחויבים להתפלל עבור החברים, זה החלק המיוחד בעבודה שלנו.

תלמיד: אבל זה גשמיות. כי אנחנו צריכים למלא רק את הרצון של החבר לרוחניות.

לא, גשמיות של החבר זה הרוחניות שלי.

"המתפלל על חברו הוא נענה תחילה. פירוש, כי האדם המתפלל על חברו נעשה צינור השפעה, להשפיע לחברו, שעל ידו הולכת השפע ובעל כורחו הוא נענה תחילה. ובזה יובן הפסוק "המברך מתברך", כי המברך נעשה צינור ההשפעה, וע"כ הוא מתברך.

(ר' מנחם מקוסוב, "אהבת שלום")

שאלה: צינור זה דבר חלול, לאן מתנקז כל החומר המלוכלך שהמאור ממיס?

הוא מיתקן על ידי האור העליון. אין שום דבר מלוכלך ואין כלום הכול תלוי במידת התיקון.

קריין: קטע מספר 16.

"אי אפשר לדבר דיבורי התפילה, כי אם ע"י השלום, שנתחבר עם כל נפשות ישראל. וע"כ עיקר התפילה, בציבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, שזה היפך הקדושה. רק צריכים לחבר יחד העדה הקדושה ונעשים בחינת אחד. וזה תפילה בציבור."

("ליקוטי הלכות". הלכות בית הכנסת, א')

שאלה: האם אני יכול בשיעור להיות צינור רק כלפי חבר אחד כל השיעור?

במה?

תלמיד: להתפלל, להיות צנור בתפילה עבור חבר כל השיעור.

כן, תנסה, כן.

תלמיד: והעשירייה, לפני השיעור, יכולה לקבוע בתוך עצמה, כלפי מי מהחברים הולכים להיות צינור?

תנסו כאלו תרגילים, בבקשה.

שאלה: מהי התפילה הנכונה שצריך להגיד לבורא כדי לחדור לתוך הלב של החברים?

לבקש מהבורא שיעזור לנו לחדור לתוך הלב של החברים - זאת התפילה.

שאלה: מה הכוונה תפילה בציבור?

תפילה בציבור, תפילת רבים, תפילת יחיד, יש הרבה דברים כאלה, תמיד מדובר כלפי האדם, עבור מה הוא מתפלל, עבור מי הוא מתפלל.

שאלה: אם הבורא ממלא את האדם דרך העשירייה, האם בשביל זה אני צריך להתבטל כלפי החברים בעשירייה, להרכין את הראש כלפיהם?

ודאי שאתה צריך להרכין את הראש כלפי העשירייה, כי אם לא, אז אתה לא תתמלא אף פעם. אפילו בצורה אגואיסטית אנחנו אומרים כך, כל שכן בצורת השפעה.

תלמיד: כתוב שחובה לחבר יחד חברה קדושה, מה זה לחבר יחד?

על ידי רצון ותפילה. על ידי הרצון שלנו ושמתוך הרצון נתפלל. וודאי שאת כל הפעולות עושה הבורא, האור העליון, אבל לפי הבקשה שלנו. אנחנו כלים שבורים, ככל שאנחנו מתעוררים לתיקון, בהתאם לזה אנחנו מקבלים את אור התיקון.

שאלה: קודם אמרת שפעולה פנימית כלפי החבר הופכת לספירה, מה זו בדיוק הפעולה הזאת?

בדרך כלל זה מעשה החיבור. ככל שאנחנו משתדלים להיות מחוברים ומגלים שלא מסוגלים, כלומר אם באמת משתדלים להתחבר, אז מגלים שלא הולך לנו, ואז מתפללים ומקבלים כוחות שמחברים אותנו.

שאלה: בזמן התפילה עם החברים יש צורך, יש חיסרון. לפי הטקסט שקראנו מה זה אומר להיות במצב של שלום בזמן התפילה?

לפני התפילה אנחנו צריכים להתחבר בינינו, זה נקרא תפילה לפני התפילה, וכשאנחנו נמצאים בחיבור בינינו, אנחנו מתחילים לבקש מהבורא שיתחיל לתקן אותנו ובהתאם לתיקון ימלא את הכלי המשותף שלנו בכל מיני מילויים, זאת אומרת בכל מיני הצגות שלו, בגילויים שלו כלפינו. הגילויים האלה מתגלים בזה שאנחנו מרגישים שהחיבור בינינו הופך להיות משותף, שהחיבור בינינו הופך להיות כזה שאנחנו מגלים בקשר בינינו את עצמנו שמתמלאים עם השפעה, אהבה, נתינה, וזה מה שאנחנו צריכים להשיג.

שאלה: האם יש בינינו חיבור לפני תפילה וחיבור אחרי תפילה?

כל הזמן אנחנו רואים עד כמה החיבור בינינו משתנה בכמות, באיכות, באופי שלו.

שאלה: אם אני לא מבינה או מרגישה שום דבר מהלימוד אבל אני מתמקדת בתפילה שהחברים שלי יבינו וירגישו, האם זו השתתפות טובה בלימוד?

זו השתתפות טובה אבל לא סופית. אנחנו צריכים בכל זאת לראות שאנחנו מתקדמים, מתקדמים בקשר, להיות הצינור בין הבורא לחברים, וכך כל אחד מאיתנו. אם נשתדל להיות בזה, אז נתחיל לראות שאנחנו באמת נמצאים בזה.

שאלה: אם הבקשות שלי עבור החברה הן אגואיסטיות, האם עליי לבקש בכל זאת?

להשתדל לאט לאט לשנות אותן.

שאלה: איך לחדור לחברות בצורה מדויקת כדי למלא את הרצון הרוחני של החברות ולא להיות בעשירייה כמו קבוצת תמיכה?

להשתדל להתקרב אליהן בצורה שהן ירגישו שאת רוצה לתמוך בחיבור בין כולן.

שאלה: כיצד נוכל לנצל הרגשה של השגחה פרטית לטובת העשירייה וכך להשפיע לבורא?

זה כמו שדיברנו עם הגברים. אני הופכת להיות המעבר, הצינור, המקשרת בין הבורא לחברות וגם מהחברות לבורא. אני משתדלת להעלות את החיסרון של הקבוצה לבורא, להתפלל עבורן.

שאלה: הבורא מתגלה רק בקשר בינינו, האם הוא מתגלה רק בקשר חיובי בינינו או בכל קשר?

הוא מתגלה בכל קשר, אבל בתנאי שאנחנו רוצים את הקשר הזה לתקן.

שאלה: אם פעולת הצינור נקראת ספירה, אז למה יש עשר ספירות?

כי כך אנחנו בנויים. למדנו בד' בחינות דאור ישר שכדי להגיע מהאור העליון, מהבורא לנבראים, האור חייב לעבור חמש הבחנות, ואז הוא מגיע למצב שנקרא "נברא". וכשהוא ממלא את הנברא ודואג שהנברא יגיע להשתוות הצורה עם האור, אז יש אור חוזר, זאת אומרת הנברא מתעלה מעל עצמו, מעל הרצון לקבל שלו ,עד לרצון להשפיע בחזרה ממלכות לכתר.

לכן יוצא לנו שיש בין הבורא לנברא חמש הבחנות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. מזה הנברא מרגיש שהוא נמצא בעביות המתגברת בו, שורש א' ב' ג' ד', ואז הוא מתחיל לתקן את עצמו מדרגה ד' ג' ב' א' שורש. זה הקשר בין הבורא לנברא דרך התכונות האלה, אין יותר חוץ מזה, כמו שכתוב, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה.

שאלה: אם לא ברור הרצון של החבר, האם צריך להתפלל לדעת מה הרצון הזה, או פשוט מבקשים עבור הרצונות של החברים?

הכי חשוב לי כל הזמן להשתוקק לגלות את רצונות החברים, למה הם משתוקקים, מה הם היו רוצים, ואיך אני אשתמש ברצונות שלהם כדי לקרב אותם לבורא, כדי לסדר קשר יותר חזק שלהם עם הבורא.

(סוף השיעור)