שיעור בוקר 03.06.14 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', חלק מאמרי "שלבי הסולם", עמ' 702 מאמר: "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה"

"במדרש (ויקרא פ"ו) וזה לשונו "ורבנן אמרי, אומות העולם, שלא קבלו את התורה, שנתנה מתוך החושך", עליהם הוא אומר "כי הנה החושך יכסה ארץ" (ישעיה ס' ב'). "אבל ישראל, שקבלו את התורה, שנתנה מתוך החושך, דכתיב (דברים ה'), כשמעכם את הקול מתוך החושך, עליהם הוא אומר (ישעיה ס') "ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מדוע נתנה התורה מתוך החושך. ועוד, מהי הסיבה שאומות העולם לא רצו לקבל את התורה מתוך החושך. וזהו כאילו עשה הקב"ה בכוונה, שנתנה התורה מתוך החושך, כדי "שאומות העולם" לא יקבלו אותה. וכמו כן יש להבין, מדוע ישראל כן קבלו את התורה מתוך החושך.

קודם כל אנו צריכים לדעת מהו חושך בעבודה. והענין הוא, כי מטעם מטרת הבריאה, שהיתה בכדי "להטיב לנבראיו", לכן בזמן שהאדם שבע רצון מהחיים שלו, זה נבחן שהעולם מאיר בעבורו, כלומר שהוא נהנה מהעולם. ואם חס ושלום אין לו סיפוק מהחיים, אז האדם אומר "עולם חשך בעדי".

ידוע, שבעבודה אנו מכנים "ישראל" כלים דהשפעה, ו"אומות העולם" מכנים בשם כלים דקבלה. לכן בזמן שהאדם רוצה להתקרב לה', זאת אומרת להשתמש בכלים דהשפעה, והוא לא יכול, מסיבת שהגוף לא מסכים לזה, כי גופו נמשך מכלי קבלה. אז האדם מרגיש "שהעולם חשך בעדו", כי הוא מבין, אם אין בידו להשיג כלים דהשפעה, אף פעם לא יזכה לאור עליון, שהוא האור "דלהטיב לנבראיו".

נמצא, החושך הזה, שהוא מרגיש, בזה שאין הוא יכול להשיג כלים דהשפעה מכח עצמו, הוא מקבל צורך, שמי שהוא יעזור לו להשיג הכלים האלו. ולפי הכלל "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", נמצא שעכשיו הוא קיבל צורך לאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין".

נמצא, שהתורה נתנה דוקא למי שיש לו חסרון. והחסרון הזה נקרא "חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". כלומר, שמי שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, אז הוא מוכשר לקבלת התורה, בכדי שע"י התורה "המאור שבה מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג, שב' אלו נכללים בהתורה:

א. הכלי, שהוא רוצה להשפיע.

ב. אח"כ הוא מקבל את הטוב והעונג לתוך כלים דהשפעה.

מה שאין כן "אומות העולם, שלא קבלו את התורה, שנתנה מתוך החושך". "אומות העולם" בעבודה נקראים, מה שהגוף נכלל מע' אומות, שהם רוצים תורה לא מטעם שהם מרגישים חושך, בזמן שאין להם כלי השפעה, אלא כל רצונם הוא בכלי קבלה, ואין להם חשק לצאת משליטה זאת, והם רוצים תורה, בכדי להוסיף להם יותר אור, כלומר יותר תענוג, מכפי שהם מקבלים מעניני גשמיים, אלא רוצים בחינת עולם הבא גם כן, כמו שכתוב בזה"ק "דצווחין ככלבא הב הב, הב לן עותרא עלמא דין, והב לן עותרא דעלמא דאתי". כלומר, שלא מספיק להם עושר של עולם הזה, אלא שרוצים גם עושר של עולם הבא.

נמצא, שהתורה נתנה דוקא לאלו, הנמצאים במצב, שמרגישים, שהרצון לקבל שולט עליהם. והם צועקים מתוך החושך, שהם צריכים תורה, בכדי להוציאם מתוך החושך, שהוא שליטת הכלי קבלה, שעליהם היה צמצום והסתר, שלא יזרח במקום הזה שום אור, והמקום הזה הוא הגורם והצורך לקבלת התורה.

לכן, היות שהתורה באה מסיבת החושך, אז התורה עשתה ב' פעולות:

א. "המאור שבה מחזירו למוטב". ואז הצמצום וההסתר מסתלקים מהכלי קבלה שלו, היות שבמקום, שהיה לו כלי קבלה, זכה עכשיו לכלי השפעה. וזה שכתוב "ועליך יזרח ה'", כלומר כמו שהקב"ה רצונו הוא להשפיע, גם האדם יזכה לרצון להשפיע.

ב. כי לאחר שזכה לבחינת כלים דהשפעה, כלומר שהוא כבר זכה, שיכול לעשות מעשים לשמה, וזה נקרא "הלומד תורה לשמה", הוא זוכה אח"כ לבחינת "מגלין לו רזי תורה", כמו שאומר רבי מאיר (במשנה דאבות). וזה שכתוב "וכבודו עליך יראה", שכבודו פירושו "כבוד ה'", שהוא בחינת התגלות אלקות. "עליך יראה", שאז האדם זוכה לבחינת "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".

אולם "אומות העולם", שהם לא צריכים את התורה בכדי לצאת מהחושך, שהם כלים דקבלה, אלא הם צריכים תורה, בכדי להוסיף על עושר דעולם הזה גם עושר של עולם הבא, כנ"ל "הב הב", אלו אנשים שנמצאים בבחינת "אומות העולם", והם אומרים, שהם צריכים את התורה לא מטעם להוציא אותם מהחושך, אלא כלי קבלה לעצמו הוא אצלם בבחינת אור, ורוצים האור תורה שיכנס להמקבל.

עליהם אומר הכתוב "כי הנה החושך יכסה ארץ". כלומר, שהם לא יזכו לאור תורה, מטעם כי "אור תורה נתנה מתוך החושך". היינו, מי שמרגיש עצמו בחושך כנ"ל, זה נקרא "בחינת ישראל", שהם צריכים התורה להאיר את החושך שלהם, הם זוכים "ועליך יזרח ה'", "וכבודו עליך יראה"."

זאת אומרת, קודם כל אנחנו צריכים להתקדם בזה שאנחנו משיגים כלי דהשפעה, ואחר כך לפי ההתקדמות בזה שיש לנו כלים דהשפעה, אנחנו יכולים לגלות את המאור שבו, בכלי הזה. וגם בהשגת הכלי וגם בהשגת המילוי שבו, צריכים כבר להיות בעל מנת להשפיע. כדי להביא את האדם להבחנות הנכונות, אנחנו כל הזמן נמצאים בהבחנות של החושך. ועד כמה שאדם מסכים יותר ויותר עם צורת החושך כלפי האגו שלו, כלפי הרצון לקבל שלא מקבל מילוי ואפילו מקבל ייסורים, ומשתדל להשיג את תכונת ההשפעה, כך שהייסורים האלה הופכים להיות כמילויים נעימים ברצון להשפיע, אז מתקדם לצורת הכלי שיכול באמת לזכות לקבלה על מנת להשפיע, והופך את החושך לאור.

שאלה: האם נכון לראות את הסביבה והחברים ככלים דקבלה שצריך להפוך אותם לכלים של השפעה כדי שישפיעו על הרצון שלי?

האם אני צריך להפוך את הסביבה מלקבל ללהשפיע? איך אני מסוגל? איך בכלל אני מסוגל לעשות משהו, זה דבר אחד. דבר שני, איך אני עובד, עם אילו כלים אני עובד על הסביבה, עם כלים דקבלה שלי? הרי כולי שבור, אם אני לא יודע זאת אז לפחות כך כתוב, אז איך יכול להיות שאני אקח את הכיוון הזה לתקן את הסביבה? אין דבר כזה שאני מתקן את עצמי או מתקן את הסביבה. אני יכול לגרום לזה על ידי כל מיני פעולות, אבל תמיד זה בא על ידי האור העליון. מכל המאמצים שלנו לעשות משהו, אנחנו בסופו של דבר מגיעים להחלטה ש"הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים"¹. מה זה "יראת שמים"? אותה בקשה לתיקון שצריכה לצאת מאיתנו ולהיות שלמה, ואז התיקון יבוא. חוץ מזה אין לי יותר מה לעשות, אני יכול לגלות רק את החוסר לזה, ולא צריכים יותר. זה נקרא הכלי, והאור יבוא לפי הכלי ויתקן.

שאלה: שמענו שכשזוכים לכלִי השפעה, זוכים למאור. אבל כדי להגיע לכלי דהשפעה, את זה עושה המאור.

זה אור אחר. הכל זה אור אין סוף, אבל לאור אין סוף יש הרבה היבטים, הרבה צורות שבהן הוא מתגלה כלפינו. הוא עושה חושך, הוא עושה אור, הוא עושה כלים דהשפעה, הוא מעורר כלים דקבלה, הכל האור עושה. הוא מאיר מרחוק, מקרוב, מבפנים, אחרי הקלעים, לפי כל השינויים שבו. זה מצד אחד. מצד שני, אנחנו אומרים שהאור נמצא במנוחה מוחלטת, ואת כל השינויים האלה אנחנו מזמינים על ידי הרשימות שמתעוררות מתוכנו. אם זה על ידי הרשימות, אז אני כבר יכול לעשות בזה משהו, ואם זה על ידי האור, אז מה אני אעשה? לכן אני צריך לעבוד מתוך הרשימות.

ואם זה תלוי ברשימות, אני יכול לעבוד בתוך החברה שהיא תשפיע לי כל מיני התרשמויות, שהיא תשפיע אלי, ואז אני אוכל להתעורר בצורה מסוימת, מכוּונת. זאת אומרת המושג הזה שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, אומר לי שזה בסדר גמור, אני יכול לקבל ממנו כל מה שארצה, ובלבד שיהיה לי רצון כזה שהוא עונה עליו ואז אני עובד על הרצון, זה הכל. אמנם אני יודע שאני לא יכול להגיע למה שאני רוצה, שאני אולי הולך בצורה לא נכונה, אבל זה לא חשוב, האור יבוא ויתקן. מה פירוש שהוא יבוא ויתקן, הרי הוא נמצא במנוחה מוחלטת? אלא הרשימות, ומה שאני מבצע על עצמי, כל זה בסופו של דבר ישפיע עלי כך שאני אתיישר.

שאלה: אומות העולם לא מעוניינים בתורה.

אומות העולם שבנו?

תלמיד: כן. אז למה הם כועסים עלינו, מה הם רוצים מאיתנו?

הכוונה באגו שלנו לפנימי או לחיצוני?

תלמיד: בינתיים חיצוני. בינתיים התופעות שמתגלות בחיצוניות הן כעס כלפי עם ישראל.

אומות העולם תמיד נמצאים בשנאה לעם ישראל מתוך זה שנפרדנו מהם וקבענו לעצמנו חיבור עם הבורא והם קבעו לעצמם חיבור עם האגו הכללי האנושי הגדול. ומתוך זה שהתחלקנו, אנחנו נמצאים כביכול קרובים לאור, אפילו בשבירה, והם נמצאים מנותקים לגמרי מהאור. הם נפעלים לפי האחוריים של האור, בחושך, מפני שזה מה שמושך אותם, השינויים בתוך האגו, עד כמה שניתן לקבל באגו יותר ויותר. ואחרי השבירה של ישראל שבה הם נפלו לאותה מדרגה של אומות העולם, גם ישראל נמשכים לאותם המילויים כמו אומות העולם.

זאת אומרת יצאנו מבבל וחזרנו לבבל. אבל בדרך, בסיבוב הזה, קיבלנו את שיטת הדבקות בבורא, והיינו בדבקות עם הבורא שזה נקרא "בית המקדש הראשון". נפלנו לרמת "בית המקדש השני" ונפלנו לגמרי ממנה לרמה של אומות העולם ואפילו למטה מאומות העולם. כי לפי הגובה שהיינו, נפלנו. ולכן אם ניקח בחשבון את האגו שנפלנו אליו, שהוא עמוק יותר מהאגו של אומות העולם, ואת ניצוצי ההשפעה השבורים שנשארו בנו, אז אנחנו נמצאים במצב שאנחנו מבינים מה זה האגו ומבינים מה זו התקשרות בין בני אדם ולכן אנחנו מצליחים בעולם הזה יותר מאומות העולם. בהכל, בהשגת תענוגים גשמיים ובהשגת תענוגים אנושיים, זאת אומרת כסף, כבוד, שליטה, מושכלות. כי חוץ מכלים דקבלה, יש לנו עוד כלים דהשפעה, ואנחנו יכולים להשתמש ב"להשפיע על מנת לקבל".

ולכן אנחנו יותר קרובים לעשיית רשתות למיניהן, כמו רשת בנקאית, כמו סחר בינלאומי שכבר קיים מזמן, עוד מלפני מאות שנה. לדוגמה הבנקים הראשונים הוקמו על ידי משפחת ברוכי כבר במאה ה-14, כשאומות העולם עוד לא ידעו כלום על סחורות בינלאומיות וכן הלאה. וכל זה מתוך כלים דהשפעה השבורים שנמצאים בתוך כלים דקבלה. זאת אומרת, אנחנו "הצלחנו" בזה, אם אפשר כך להגיד. ועכשיו הגיע הזמן שהרצון לקבל הכללי מגיע לסיומו, הוא מגלה את עצמו כסופני, הוא הצליח לגדול עד כדי כך שהוא אוכל את הפירות של עצמו כמו סרטן בגוף שבסופו של דבר מתפשט ואוכל את הגוף, ממית את הגוף ובעצמו גם מת.

אנחנו מגיעים עכשיו למצב כזה, והתרופה היחידה, כמו שמרפאים סרטן על ידי הקרנה, היא להביא את ההקרנה הזאת על כל האנושות. אומות העולם לא מסוגלים לדעת מאיפה תבוא הישועה כי אין בהם ניצוצי השפעה, שאמנם בנו הם שבורים, אבל אין בהם אפילו כאלה. ואז יוצא שאנחנו יכולים להזמין את האור, והאור הזה מופיע עלינו, על כולנו כחושך. אלה מאיתנו שיכולים מתעוררים, ואפילו מבני ישראל לא כולם מתעוררים, אלא רק אלה שיש בהם יכולת ללכת נגד החושך. ואומות העולם שבנו ואומות העולם האחרים, הם נופלים.

וכאן זה עניין מסוכן. כי אם אנחנו מתעוררים על ידי החושך לאור, אז האור שבא ועושה הפרדה, הוא נותן לכל הכלים דקבלה הרגשת החושך כי הוא אור דהשפעה. ואז אלה שנמצאות בהם רשימות קרובות ליישום, הם מתעוררים, הם מוכנים. כי הם מרגישים שדרך החושך הזה אפשר להגיע לאור והם מתרוממים ומתחילים לעשות משהו. ואלה שלא כל כך מתעוררים, אפילו מישראל, כי אין בהם רשימות הקרובות ליישום, אז הם נופלים, נובלים אפשר להגיד. וכך גם אומות העולם, אנחנו רואים שהייאוש, הסמים, חוסר האונים, האדישות, יותר ויותר יורדים על העולם.

וכאן המצב המסוכן, כאן אנחנו צריכים להפיץ את שיטת התיקון לכולם, בהדרגה. קודם כל לאלה שיכולים לחזק גם אותנו ולהתקרב ליישום של שיטת התיקון, זאת אומרת לישראל, כמו שכותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", ואחר כך לאומות העולם. ואם לא נעשה זאת, אז החושך יתגבר בישראל שלא מתעוררים, זאת אומרת בחיצוניות של ישראל ובכל אומות העולם בצורה שמתוך החושך הם יבואו אלינו. זה נקרא "מלחמת בני אור עם בני חושך", יש חלק כזה היכן שמדובר על מלחמת גוג ומגוג. ואז קודם כל אנחנו לא נוכל להמשיך, כי צריכים להבין שהמלחמה הזאת היא קודם כל זה נגד ישראל, וישראל זה אלה שמשתוקקים לישר א-ל. אז כדאי לנו להקדים את כל הדברים האלה ולהפיץ את השיטה בכל הכיוונים.

(סוף השיעור)