שיעור בוקר 19.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "העבודה בדעת ובלמעלה מהדעת"

בואו נשמע מה שאומרים לנו המורים שלנו ותנסו לחבר שאלות כמה שיותר מדויקות, אקטואליות בנושא הזה, למעלה מהדעת.

קריין: ציטוט מס' 22. מתוך רב"ש ג', מאמר "הושע עבדך אתה אלקי".

"צריך להאמין למעלה מהדעת שכבר קיבל כל משאלותיו, המכונה "מתנה". והוא מודה לרבו על זה, כי אסור לאדם לחיות בפרוד, היינו שיש לו טענות לרבו שהוא לא נותן לו מה שהוא מבקש. לכן אסור לו לאדם שיהיה בחסרון, ותמיד הוא צריך להיות בשמחה. אבל בכדי שיהיה לו כלים לקבל, אז הוא צריך לעורר החסרונות. וזה נקרא אצל קרבן עולה ויורד, "ידיעה בתחילה וידיעה בסוף, והעלם בינתיים". היינו שבין ידיעה לידיעה מותר לראות את ההעלם, היינו שאין לו שום התגלות מבחינת האמת, שהוא ירגיש שעבודתו רצויה לפני רבו. היוצא מזה, שאין לגלות שום חסרון בתורה ועבודה לעצמו, אלא תמיד הוא צריך ללכת למעלה מטעם ודעת שהוא שלם בתכלית השלימות. ובאמצע הוא יכול לשאול את משאלותיו, כפי שעיניו רואות, שיש לו רק חסרונות. אבל אחר כך הוא צריך להאמין, כאילו כבר קיבל כל משאלותיו ומודה לרבו על כך. אז הוא יכול להיות בשמחה על זה שהוא שלם. נמצא שכל שלמותו נבנית על אמונה. וחסרונותיו נבנים על ידיעה, כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"."

(רב"ש - ג'. מאמר 438 "הושע עבדך אתה אלקי")

סדנה:

אז כמו שדיברתי לפני השיעור, שאנחנו הגענו ואין לנו שום התעוררות, שום רצון, שום דבר, זה דווקא המצב שממנו הכי קל לשייך את עצמנו ,כולנו ללהשפיע לבורא מה שיהיה. עכשיו אנחנו נמצאים במצב שנגיד שאמנם יש לי כבר כל מיני מחשבות ורצונות, איך אני יכול לאפס אותם כך, שאין לי שום נגיעה במה שקורה איתי, אלא מהרמה הזאת והלאה אני דואג רק איך לעשות נחת רוח דרך החברים לבורא.

מה חסר לי לזה? כאילו אין לי עכשיו חסרונות, אין לי בעיות, אין לי קו שמאל, בואו נחשוב מאפס איך אני עכשיו כל דבר מייצר מתוכי, מייצב מתוכי שהוא יהיה מכוון לטובת החברה ולבורא שנמצא בתוכה, ובנטייה הזאת אני אקבע את הקיום שלי.

כך כל אחד מדבר מתוך עצמו איך הוא מתכוון כך לייצב את עצמו לטובת החברה ולטובת הבורא שבתוכה.

*

אני מאוד רוצה שלחברים שלי גם יהיו כאלה מחשבות ורצונות כמו שיש לי עכשיו. אני מאוד רוצה שלחברים שלי יהיו גם כן אותן מחשבות, רצונות, כוונות לטובת החברים ולטובת הבורא שבתוכם, מה שיש לי עכשיו. אז אני ממש דואג, מתפלל, מאוד רוצה שזה יקרה להם גם כן, שיהיה בהם.

*

אחרי שביקשתי שיהיו לי מחשבות ורצונות עבור החברה וביקשתי שלכל החברים שלי יהיו כאלה מחשבות ורצונות עבור החברה והבורא שבתוכה, אני עכשיו מבקש ודואג עבור הבורא, שיהיו לו כאלה מחשבות ורצונות עבור החברים שלי ועבור החברה.

*

אחרי שביקשתי שיהיו לי מחשבות ורצונות עבור החברה והבורא בתוכה, א'. ב', אחרי שביקשתי שיהיו לחברים, לכל חבר כאלה מחשבות ורצונות עבור החברה והבורא שבתוכה. ג', אחרי שביקשתי שלבורא יהיו מחשבות ורצונות עבור כל החברים ועבורו שיהיה בתוך החברה, אני רוצה לחברם את כל האלו יחד. על עצמי, על החברה ועל הבורא, שיהיה הכול "ישראל, אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".

אני מבקש שזה יקרה. אז אני מבקש גם מעצמי וגם מהקבוצה וגם מהבורא, מכולם יחד, שכולנו יחד כך נתייחד במצב אחד.

*

קריין: ציטוט 23, מתוך רב"ש א' מאמר "ענין למעלה מהדעת". 22.

"צריך להאמין למעלה מהדעת שכבר קיבל כל משאלותיו, המכונה "מתנה". והוא מודה לרבו על זה, כי אסור לאדם לחיות בפרוד, היינו שיש לו טענות לרבו שהוא לא נותן לו מה שהוא מבקש. לכן אסור לו לאדם שיהיה בחסרון, ותמיד הוא צריך להיות בשמחה. אבל בכדי שיהיה לו כלים לקבל, אז הוא צריך לעורר החסרונות. וזה נקרא אצל קרבן עולה ויורד, "ידיעה בתחילה וידיעה בסוף, והעלם בינתיים". היינו שבין ידיעה לידיעה מותר לראות את ההעלם, היינו שאין לו שום התגלות מבחינת האמת, שהוא ירגיש שעבודתו רצויה לפני רבו. היוצא מזה, שאין לגלות שום חסרון בתורה ועבודה לעצמו, אלא תמיד הוא צריך ללכת למעלה מטעם ודעת שהוא שלם בתכלית השלימות. ובאמצע הוא יכול לשאול את משאלותיו, כפי שעיניו רואות, שיש לו רק חסרונות. אבל אחר כך הוא צריך להאמין, כאילו כבר קיבל כל משאלותיו ומודה לרבו על כך. אז הוא יכול להיות בשמחה על זה שהוא שלם. נמצא שכל שלמותו נבנית על אמונה. וחסרונותיו נבנים על ידיעה, כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"."

(רב"ש - ג'. מאמר 438 "הושע עבדך אתה אלקי")

סדנה:

איך אנחנו שולטים על המצבים, לפתוח או לסגור, להסתיר או לגלות חיסרון, כך שאנחנו נשתמש בו אך ורק ככוח המועיל להשגת המטרה. איך אנחנו עושים זאת? מתי מאפסים את עצמנו לאפס ומתי מתחילים, כמו שהתחלנו את השיעור, שאין לנו שום דבר לעצמנו, אנחנו לגמרי לא בעלי חיסרון ואז מפתחים חיסרון רק לקבוצה, רק לבורא, רק לאיחוד, לחיבור? מתי אנחנו מעוררים חיסרון משלנו ובצורה ריאלית ככל האפשר, כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" כמו שהוא אומר, ואיך שוב סוגרים את זה? איך אנחנו עובדים בצורה ששולטים על גילוי החיסרון וסגירת החיסרון? איך אנחנו עושים זאת בצורה שזה מועיל להתקדמות, מה זה מועיל להתקדמות? שבגילוי החיסרון או בהסתרת החיסרון, כשאנחנו אז עוברים מבקשה להודיה, כשאנחנו אך ורק מתחשבים בלעשות נחת רוח לבורא. או על ידי להעלות אליו חיסרון, לגלות שאנחנו תלויים בו, או להעלות אליו הודיה, לגלות שאנחנו מודים לו.

איך אנחנו נמצאים למעלה מעצמנו ושולטים בכל המצבים כדי להיות מכוונים לשמו יתברך?

כל אחד מדבר. קודם אתם יכולים לברר את השאלה, לדבר על השאלה עצמה, ואחר כך איך אתם נותנים תירוץ, פירוש, הסבר, להשתדל שהפה יהיה פתוח, והשפתיים זזות.

*

קריין: ציטוט 23, מתוך רב"ש א' מאמר "ענין למעלה מהדעת".

"מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה. וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות. נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת. ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת."

(רב"ש - א'. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

סדנה:

איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מצב למעלה מהדעת, לראות שאנחנו לא נמצאים בזה וללכת כאילו שאנחנו בזה נמצאים? זה הכול תלוי במאמץ, תרגילים.

איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מצב שנקרא "למעלה מהדעת", לראות שלא נמצאים בזה ולבצע פעולות, לנהל את עצמנו כאילו שאנחנו כן בזה נמצאים.

אתם יכולים לדבר אחד עם השני או כל אחד לחוד, איך שאתם רוצים. העיקר מהר כמה שיותר ובאינטנסיביות לברר את זה, ולא חשוב עד כמה שזה הכול יהיה מדויק או לא, העיקר דברו, ופתאום תרגישו שיוצא משהו.

*

קריין: ציטוט 24 מתוך "שמעתי", מאמר רל"ח: "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך".

""אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך" (מוסף לר"ה). הנה בזמן שהאדם הולך בבחינת לבן, צריך לזכור תמיד, שכל מה שזכה הוא רק מסיבת שקבל עליו את בחינת השחרות. וצריך להתאמץ בבחינת "בך" דוקא. על דרך "וכל מאמינים שהוא אל אמונה", אף על פי שלא רואה עכשיו שום מקום שיצטרך לעבוד בבחינת אמונה, היות שהכל גלוי לפניו - ומכל מקום הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, שיש עוד מקום להאמין בבחינת אמונה. וזה סוד: "וירא ישראל את היד הגדולה... ויאמינו בה'", היינו אף על פי שזכו לבחינת "וירא", שהוא סוד ראיה, מכל מקום היה להם הכח עוד להאמין בבחינת האמונה. ועל דבר זה צריכים להתאמצות יתירה, אחרת נופלים ממדרגתן. כעין לבני ושמעי. זאת אומרת, שאם לא כן משמע שדוקא בזמן שיש לבנונית, יכול לשמוע לתורה ומצוות, שזהו כעין תנאי. אלא צריכים לשמוע ללא תנאים. לכן בזמן הלבנונית צריכים להזהר שלא לפגום בבחינת השחרות. ודי למבין."

(בעל הסולם. שמעתי. רל"ח. "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך")

סדנה:

איך אנחנו משתדלים להיות למעלה מהדעת למרות שהכול ברור ומובן?

*

קריין: ציטוט 25, בעל הסולם, אגרת י"ד.

"וזה שנתן הקדוש ב"ה למשה בדבור: "בא אל פרעה", כלומר, תייחד האמת, שכל הביאה למלך מצרים, אינו אלא לסוד פרעה, לגלות השכינה הקדושה, וזה שאמר: "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי אתתי אלה בקרבו". כי ברוחניות אין אותיות, כמו שהארכתי מכבר בזה. וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "ובורא חשך", שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה מותאמת לגלות האור כי טוב. ונמצא שהשם ית' בכבודו ובעצמו הכביד את לבו, ולמה זה? כי לאותיות אני צריך. וזה ענין, "למען שתי אותותי וכו', ולמען תספר וכו'. וידעתם כי אני הוי'". פירוש, שאחר שתקבלו האותיות, כלומר, שתבינו, שאנכי נתתי והטרחתי בעדכם, בסוד אל תסורו "מאחרי" וכו', כי תקיימו היטב את האחוריים לי לשמי. ואז תעשה השפע את שלה, ותמלא את האותיות, ויהפכו המדות להיות ספירות."

(בעל הסולם. אגרת י"ד)

(סוף השיעור)

.