שיעור צהריים 02.10.2022– הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1461, אגרת כ"ג

אגרת כ"ג

ב"ה אלול תשט"ז מנשסטר יע"א

"לכבוד החברים שיחיו לנצח

אני רוצה להתקרב לחברה לעת בא שנה חדשה, שאנחנו צריכין להתחזק בבטחון חזק שנזכה להיושע בישועה כללית, שיתגלה שם כבוד מלכותו על כל הארץ, וישמעו רחוקים ויבואו, היינו שהרגישו שהיו מרוחקים מעבודה על טהרת הקודש, יזכו לבחינת שמיעה, ואז יש יחוד עשייה ושמיעה, וזה שכתוב "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון".

זה ידוע שיש ב' בחינות כלליות:

א. בחינת מוחא,

ב. בחינת ליבא.

ובזמן שהאדם טועם בעבודתו בחינת עפר על דרך "נחש, כל מאכלו עפר", שיש טעם בתורה ומצוות רק טעם של עפר, והסיבה הוא מטעם שהוא דל, שחסר לו בחינת אמונה. וכמו כן, הוא נופל לבחינת ליבא שהרצון לקבל הוא על תאוות עולם הזה שנקרא אשפה, ואז הוא "אביון".

וכשהוא מצטער על זה, היינו שנותן על זה תפלה וצועק לה' שיעזור לו ממצוקתו, ומהו צועק - "מקימי מעפר דל", מאחר שאני דל וטועם טעם עפר, ואני אביון ומוטל באשפה, והכל מטעם ההסתרה פנים ששורה בעולם, אזי מבקשים לה' שיוציא אותנו מעבדות לחרות.

וזה ענין שבעל תפלה מתפלל על יד העמוד. ובהסולם מפרש, שענין העמוד היינו אח"פ דעליון שנפלו לגו"ע דתחתון. ובזמן שהעליון מעלה את האח"פ שלו, אז גם הגו"ע דתחתון עולים. וכמו שכתוב, שלכן דווקא על ידי העמוד עולים הנשמות מעולם לעולם, וזהו הקשר שבין עליון לתחתון.

ועל דרכנו אפשר לפרש על דרך הנ"ל, היינו, שעל ידי זה שהכלים דעליון נפלו למקום התחתון, כוונתו, אם קטנותו של העליון התחתון מרגיש. שזה ענין "ישראל שגלו שכינה עמהם". היינו שגם השכינה אצלם בגלות, הנקרא שכינתא בעפרא כנ"ל, שמרגיש בתורה ועבודה טעם עפר.

וכשהאדם מצטער על גלות השכינה, היינו שאין חס ושלום השכינה בגלות, אלא שהשכינה מסתתרת בשביל ישראל, ומסכימה שהתחתון ידבר על העליון כל דבר האמור לדבר. והתחתון מדבר כך, משום שמרגיש כך.

וכשמצטער על זה, ומתפלל בכל לשון של בקשה לאוקמא שכינתא מעפרא, על ידי זה העליון מתגלה את עצמו להתחתון עם כל גדולתו, אזי גם ממילא גם התחתון מתעלה. נמצא, שזה כל העמוד כנ"ל, היינו דווקא על ידי העמוד הזה, עולים התפלות מעולם לעולם, היינו מהתגלות ליותר בהירות, ולכן דווקא ליד העמוד הזה צריך להתפלל.

ועל זה נבין את ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה.

שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי. ואזי יכולים לקבל את השלימות המתגלה בימים הנוראים, מפני שמזונותיו קצובים בראש השנה, היינו שמתגלה את אור החכמה והשלימות והבהירות.

אלא שצריכין להכין כלים שיהיו מוכשרין לקבל, היינו את בחינת אור דחסדים שצריכים להמשיך, שזהו בחינת תשובה והתעוררות הרחמים, בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום". שכן אזי נוכל לקבל את כל השלימות על צד הטהרה.

וזה ענין שנקרא יום טוב מסיבת התגלות השלימות. וזה ענין "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", שענין שופר מלשון "שפרו מעשיכם", מפני שיש עכשיו כסא להלבנה, היינו בחינת הסתרה.

לא יכולתי להאריך מפני ערב יום טוב, ואני מאחל אתכם כתיבה וחתימה טובה.

מאת ידידכם הדורש בשלומכם וטובתכם

ברוך שלום הלוי אשלג"

שאלה: יש פה חלק מעניין המוקדש לתפילה ליד עמוד, מה הוא בדיוק העמוד הזה ואיך הבקשות שלנו מלמטה עולות דרכו?

"עמוד" זה נקרא שגלגלתא עיניים דתחתון נמצאים בקשר עם האח"פ דעליון ואז מהתחתון עולים כל מיני חסרונות. במה שהתחתון רוצה להתקשר לעליון כך עולה, זה הקשר בין העליון לתחתון. גלגלתא עיניים שזה התחתון נמצאים באח"פ דעליון, יש קשר ביניהם, ולכן כל התפילות, החסרונות שהתחתון מרגיש כך מורגשים בעליון.

תלמיד: אז נאמר שהתחברנו עם החברים בעשירייה, היכן, בהתחברות שעליה אנחנו כל הזמן מדברים, הגלגלתא עיניים שלנו של העשירייה והיכן האח"פ של העליון שנוכל להתקשר?

אם כולכם יחד מתבטלים זה לזה, יוצא שלכל אחד ואחד יש גלגלתא עיניים ואח"פ, ואז אתם מתקשרים ביניכם בגלגלתא עיניים ואח"פ, אח"פ וגלגלתא עיניים, בצורה כזאת אתם מגיעים למצב שכולם תלויים בכולם, ומפני שכולכם רוצים להתקשר לבורא יוצא שכל המעגל הזה שלכם קשור לבורא, והוא נכלל בהאח"פ דעליון שזה הבורא, ומעלה לשם את כל החסרונות, התקוות, הרצונות, התפילות שלכם. "עמוד" זה נקרא שגלגלתא עיניים דתחתון נמצאים בתוך אח"פ דעליון. אבל כשאתם יחד עשירייה זה בטוח עובד בצורה נכונה, כי כל אחד מתבטל לאחרים ויוצא שכולם מתבטלים כלפי הבורא ואז התפילות, התקוות שלכם, מה שאתם רוצים עולה ישירות לבורא, זה נקרא שמתפללים ליד העמוד.

תלמיד: אמרת שכל אחד מתחבר עם גלגלתא עיניים לאח"פ של החבר, איפה כאן גלגלתא עיניים שלי והאח"פ של החבר שעלינו להתחבר?

זה נעשה מתוך זה שאנחנו מתבטלים. אם אני מתבטל כלפי החבר, אז יוצא שגלגלתא עיניים שלי נמצאים דבוקים באח"פ שלו. וכך כל אחד ואחד בצורה הדדית הוא כלפיי ואני כלפיו, ואז כולנו יחד מייצבים את העמוד, והוא בטוח קשור לאח"פ דעליון שהוא הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין שכינה בעפר לשכינה מסתתרת?

יש הבדל בהרגשה. שכינה בעפר לא מסתתרת, היא מגלה את עצמה מבחינתך עקב העבודה, המצב שלך, אתה לא מעריך, לא מכבד אותה ולכן היא נמצאת בעיניך בעפר. שכינה מסתתרת זה שאתה לא מרגיש שהיא בכלל נמצאת. ואין מה לעשות תצטרך לעבוד על זה.

שאלה: מדוע החרטה, התשובה שלנו ובקשת הסליחה גורמת דווקא לחסד מצד הבורא ולא לדין נוסף?

מפני שאנחנו לא יכולים לבקש על הדינים, אנחנו תמיד מבקשים רק על הרחמים כי זה מה שהבורא ואנחנו רוצים.

שאלה: "העמוד" הוא משהו שנרגיש אותו בהרגשה או שזה תיאור כזה כללי?

ה"עמוד" זה הקשר בין התחתון לעליון, ומהעליון ליותר עליון, ומעליו ליותר עליון, וכך הלאה. מה הקשר? גלגלתא עיניים של התחתון נכנסים לתוך אח"פ דעליון, בתוך העליון הם עולים מאח"פ לגלגלתא ועיניים ונכנסים לאח"פ של היותר עליון, וכך הקשר בין סוף כל המדרגות עד ראש כל המדרגות.

תלמידה: אבל למה דווקא עמוד?

זה הקשר שלנו לבורא. הגלגלתא עיניים שלנו שנכנסים לתוך אח"פ דעליון וכך זה מדרגה לדרגה, קשר בין המדרגות עד שמגיעים ממש לבורא.

שאלה: כתוב בתחילת האיגרת, נופל לבחינה שהרצון לקבל הוא על תאוות העולם הזה שנקרא אשפה. מה עושים מהמצב הזה?

קודם כל טוב שמרגישים שנמצאים במצב כזה. זו כבר תחילת הישועה, שאדם מרגיש שכל רצונותיו ומחשבותיו הם כולם בתענוגים של העולם הזה. שאין לו כוח למשהו יותר ואין לו רצון לשום דבר חוץ מזה ובכלל הכול נופל מהידיים שלו. זו התחלת העבודה הרוחנית. בצורה כזאת אנחנו נמצאים ואז מתחילים לעבוד על כך, זאת אומרת משתדלים לגלות את הגדלות של העליון. ככול שאנחנו מרגישים את העליון למעלה מאיתנו, אז אנחנו מתעלים אליו, מבקשים ממנו שייקח אותנו, שיחבר אותנו אליו וכך אנחנו מתחברים למדרגה יותר עליונה. אחר כך כשאנחנו כבר מחוברים לעליון אנחנו מתחילים להעלות בקשר הזה, בסולם הזה את הבקשות שלנו שיציל אותנו מהיצר הרע ושיעלה אותנו לעבודה הרוחנית לעל מנת להשפיע. אנחנו רוצים להרגיש מה זה נקרא השפעה ולהיות בה.

שאלה: ישנה תחושה שהבורא מטפל בנו במיוחד באופן שהוא נותן לנו הרבה מצבים בהם אנחנו צריכים להתבטל. עד כמה זה נכון?

נכון מאוד. זה מה שהבורא עושה לנו.

שאלה: מי חותם לנו חתימה טובה?

לפי הבקשות שלנו הבורא בעצמו חותם על השנה הבאה. שיהיה לנו גמר חתימה טובה, שנקבל את החתימה שלו, הוא מסייע וחותם על כל הבקשות שלנו, שיהיה לנו טוב. טוב זה נקרא שנקבל תכונות טובות, תכונות השפעה.

תלמיד: איך הסליחה עוזרת להתגבר על הדחייה?

אם הבורא סולח על כל מה שעשית, אז אתה מקבל עכשיו אפשרות להתחיל מחדש. לא להתחיל מחדש כמו שהיה פעם, אלא מהמקום בו אתה נמצא עכשיו להתחיל מדרגה חדשה.

קריין: שוב איגרת כ"ג. רב"ש.

אגרת כ"ג

ב"ה אלול תשט"ז מנשסטר יע"א

"לכבוד החברים שיחיו לנצח

אני רוצה להתקרב לחברה לעת בא שנה חדשה, שאנחנו צריכין להתחזק בבטחון חזק שנזכה להיושע בישועה כללית, שיתגלה שם כבוד מלכותו על כל הארץ, וישמעו רחוקים ויבואו, היינו שהרגישו שהיו מרוחקים מעבודה על טהרת הקודש, יזכו לבחינת שמיעה, ואז יש יחוד עשייה ושמיעה, וזה שכתוב "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון".

זה ידוע שיש ב' בחינות כלליות:

א. בחינת מוחא,

ב. בחינת ליבא.

ובזמן שהאדם טועם בעבודתו בחינת עפר על דרך "נחש, כל מאכלו עפר", שיש טעם בתורה ומצוות רק טעם של עפר, והסיבה הוא מטעם שהוא דל, שחסר לו בחינת אמונה. וכמו כן, הוא נופל לבחינת ליבא שהרצון לקבל הוא על תאוות עולם הזה שנקרא אשפה, ואז הוא "אביון".

וכשהוא מצטער על זה, היינו שנותן על זה תפלה וצועק לה' שיעזור לו ממצוקתו, ומהו צועק - "מקימי מעפר דל", מאחר שאני דל וטועם טעם עפר, ואני אביון ומוטל באשפה, והכל מטעם ההסתרה פנים ששורה בעולם, אזי מבקשים לה' שיוציא אותנו מעבדות לחרות."

שאלה: הנפילה הזאת היא תנאי הכרחי, בלי זה לא נתקדם?

ודאי שרק כך נתקדם. איך נוכל להתקדם לטוב אם לא נרגיש שעכשיו אנחנו נמצאים ברע.

תלמידה: כלומר כולנו צריכים להיות מוכנים לנפילה לאשפות והקבוצה צריכה להוציא את כולם?

נופלים ועולים, כך זה מדרגה לדרגה בסולם המדרגות, מה שאתמול היה טוב בשבילי, היום אני כבר רואה שזה לא כל כך טוב ומחר ארגיש שזה ממש רע וארצה לעלות משם, זו העלייה בדרגות.

שאלה: אנחנו לומדים שצריך להקשיב ללב וכאן אם נקשיב ללב ניפול לאגו, איך מסבירים את זה? או שלא הבנתי נכון.

אם נשמע את זה נכון בלב אז נרגיש כמה הלב שלנו כולו מלוכלך. כי מלבד זה שאנחנו נמצאים באגו אנחנו רוצים לצאת מהאגו הזה. יהיו לנו שתי הבחנות, נכון לעכשיו ומה אנחנו רוצים שיקרה.

"וזה ענין שבעל תפלה מתפלל על יד העמוד. ובהסולם מפרש, שענין העמוד היינו אח"פ דעליון שנפלו לגו"ע דתחתון. ובזמן שהעליון מעלה"..

שאלה: האם השכינה רוצה להתגלות כל הזמן או האם חוסר החיבור בינינו מונע ממנה להתגלות?

השכינה רוצה להתגלות בי כל הזמן ותלוי גם בנו עד כמה אנחנו מושכים אותה שתתגלה.

שאלה: העמוד, הוא סוג של אור?

זה עמוד של האור בתנאי שהתחתון מחובר לעליון, אז הוא מקבל מהעליון אור ומעביר אותו לתחתון משלו.

תלמידה: האם אנחנו יכולים למשוך את האור הזה בעצמנו?

כן, ודאי, כשאנחנו מעמידים את העמוד הזה.

שאלה: את אח"פ העליון אנחנו מושכים על ידי חיסרון שלנו או שהוא מגיע לבד?

נכון.

שאלה: אח"פ דעליון שמונח בגלגלתא עיניים דתחתון, אלה מצבים שהתחתון נדבק לעליון ולא בהכרח מצבים שהוא מבין ויודע, אלא מתבטל, נדבק לעליון?

מתבטל לעליון.

תלמיד: בחינה פרטית אתה מלמד אותנו, אבל בחינה כללית לא, איך הכלל נוהג, איך הארגון נוהג במצב כזה?

שכולנו כולנו רוצים להתבטל זה כלפי זה כדי להגיע לבורא, להתבטל כלפיו.

תלמיד: איך עושים זאת?

תנסה, תעשה מאמצים.

שאלה: המצב הזה שאני נמצא בעפר, נשמע כמו מצב לא טוב, אבל אם אני מבין נכון הוא מצב הכרחי בדרך, זאת אומרת אי אפשר לעשות עבודה בלי להיות באשפה ובעפר כמו שהוא מתאר פה, זה כך?

כן.

תלמיד: אם כך מה צריך להיות היחס שלי שאני נכנס או מרגיש מצב כזה, שאני באמת מגלה את השפלות של הרצון לקבל? מצד אחד הרצון לקבל הוא סבל, מצד נוסף אני אמור לשמוח מזה?

לא, אתה אמור להתבטל כלפי העליון. העליון כלפיך זו הקבוצה. עד כמה שתתבטל כלפי הקבוצה אתה תרגיש שאתה מתבטל כלפי הבורא.

תלמיד: זאת אומרת שאני בעצם מגלה שהמצב שאני מרגיש בו בשפלות נובע מזה שאני מרגיש שפלות כלפי הקבוצה וכלפי זה אני צריך להתבטל? זה בעצם התהליך?

כן.

שאלה: מה לעשות אם חבֶרה נפלה לאשפות, אנחנו צריכות לחכות שהיא תבוא לבד או לעזור לה?

מאיפה את יודעת שהיא נמצאת במצב כזה?

שאלה: כתוב במאמר שכשאדם נופל לגשמיות הוא באשפות.

את צריכה לחשוב על עצמך ולתת דוגמה לכל החברות איך להתנהג, להתבטל לכולן.

שאלה: השכינה היא כללות נשמות ישראל, כלומר היא שבורה ואנחנו צריכים לאסוף אותן?

כן. שכינה זה אוסף של כל הרצונות שמשתוקקים לחיבור עם הבורא. לכן נקרא ששכינה זה חיבור של ישראל, מי שמשתוקק ישר אל לבורא.

תלמיד: מה עכשיו נותן לנו את התקווה שאנחנו נמצאים בתשובה?

עליה לדרגה שאנחנו נוכל לגלות את הבורא, שנמצא בקשר איתנו.

וזה ענין שבעל תפלה מתפלל על יד העמוד. ובהסולם מפרש, שענין העמוד היינו אח"פ דעליון שנפלו לגו"ע דתחתון. ובזמן שהעליון מעלה את האח"פ שלו, אז גם הגו"ע דתחתון עולים. וכמו שכתוב, שלכן דווקא על ידי העמוד עולים הנשמות מעולם לעולם, וזהו הקשר שבין עליון לתחתון."

שאלה: האם הבורא נותן לנו הזדמנות להתעלות מעל הסולם הזה, דווקא כשאין לי כוח להתעלות, אין לי כוח להצדיק את החברים?

כן. כי מתי שאין לך כוח, אתה מתבטל כלפי העליון. ולכן בדרך כלל בזמן שהאדם רוצה להתעלות, אין לו כוחות לכלום הוא רק מתבטל כלפי העליון, ומוכן לקבל הכול מהעליון, ואז העליון מעלה אותו.

תלמיד: אם כך אני צריך להודות לחברים ולא להתלונן על זה, נכון?

ודאי שאין כאן על מה להתלונן. החברים הם האמצעי, כלים בידי הבורא, ועל ידי הכלים האלה הוא מסובב אותך, כדי לעזור לך לעלות.

שאלה: אם אני מעביר את החיסרון שלי למעלה, אני צריך להתבטל בפני העליון וזה הביטול השלם שלי, או שעלי לתקשר עם העשירייה כדי שזה יקרה?

זה אותו דבר. עליון או עשירייה זה אותו דבר.

שאלה: מה הוא עניין העמוד, שהאח"פ דעליון שנפלו לגלגתא דתחתון. למה דווקא העליון מפיל את האח"פ שלו לתחתון, ומה הקשר בין התחתון לעליון, איך הוא צריך להעלות את זה?

הקשר בין התחתון לעליון הוא דרך כך, שאח"פ דעליון נופל לגלגתא עיניים דתחתון ועל ידי זה התחתון יכול להעלות את החיסרון שלו לעליון. ואז העליון עושה זיווג עם האור העליון, עם הבורא והוא נותן כוח לתחתון לעלות. וכך הקשר בין העליון והתחתון, כך עובדת המעלית הזאת.

תלמיד: אז יוצא שדווקא העליון מפיל את האח"פ שלו?

כן ודאי.

תלמיד: אז התחתון רק צריך להחזיק בו?

התחתון רק צריך להחזיק באח"פ דעליון.

שאלה: כשהאח"פ דעליון יורדים לתחתון, איך זה מורגש בתחתון כמו דין כמו איזו דרישה ממנו כמו מה?

זה מורגש בתחתון שהעליון לא שווה כלום, שהעליון נפל ואין ערך לעליון. ואז התחתון צריך להתאושש, להתעורר ולהתחיל לעשות כל מיני פעולות, כדי להעלות את העליון לדרגה יותר עליונה מהמצב הזה. וכשהוא מעלה את העליון על ידי המאמצים שלו, הוא בזה בעצם מעלה את עצמו גם כלפי העליון, וכך הם עולים.

תלמיד: זה אומר שהעליון שהוא נמצא בהשפעה מעל התחתון, מראה לתחתון מה זו השפעה. התחתון רואה את זה ומבחינתו זה ממש מפיל את העליון למטה, כי מה לי עם השפעה אני בכלל רוצה קבלה. ואז משם מתחיל כל התהליך שדיברנו עליו קודם, של ביטול ואז לנסות להעלות את העליון. האם נכון התיאור הזה שתיארתי?

שיהיה כך.

שאלה: כשאדם מתפלל וזועק לבורא שיוציא אותו מייסוריו האדם שואל בבירור על עצמו, באופן אישי. זה אנוכי?

כן.

שאלה: העליון של הפרט זה תמיד כלל?

זה כלל יותר, ודאי. לא לגמרי כלל, אבל לגבי התחתון כן.

תלמיד: ולגבי כלל יותר גדול זה עליון של כלל יותר קטן?

כן, עלי עליון. כך זה עוד ועוד.

תלמיד: אז על ידי מה התחתון עולה לעליון?

התחתון עולה לעליון על ידי זה שהעליון מעלה את האח"פ שלו, ויחד עם זה, מעלה גלגלתא עיניים דתחתון.

תלמיד: אז מה הפעולה של התחתון פה?

שרוצה לעלות עם העליון, שמעריך את העליון, שמתאר לעצמו שהעליון הוא גבוה, גדול, מיוחד.

תלמיד: כשהעליון נמצא בתחתון התחתון לא רואה אותו כעליון, הוא רואה אותו כעפר, כתחתון, נכון?

כן, נכון.

תלמיד: על ידי מה הוא הופך את הראייה הזאת? רק על ידי הפעולה של העליון?

על ידי כך שהוא מתחיל להעריך את העליון, תראה איך הוא כותב כאן הכול.

אני קורא:

א. בחינת מוחא,

ב. בחינת ליבא.

והלאה אני ממשיך:

"ובזמן שהאדם טועם בעבודתו בחינת עפר על דרך "נחש, כל מאכלו עפר", שיש טעם בתורה ומצוות רק טעם של עפר", שלא רוצה ללמוד, לא רוצה להתחבר עם החברים, כל האמצעים כדי לעלות בעלייה רוחנית אין לו בזה שום טעם, "והסיבה הוא מטעם שהוא דל", חוסר כוחות, חוסר הערכה לרוחניות, "שחסר לו בחינת אמונה. וכמו כן, הוא נופל לבחינת ליבא שהרצון לקבל הוא על תאוות עולם הזה שנקרא אשפה, ואז הוא "אביון".

וכשהוא מצטער על זה, היינו שנותן על זה תפלה וצועק לה' שיעזור לו ממצוקתו, ומהו צועק - "מקימי מעפר דל", מאחר שאני דל וטועם טעם עפר, ואני אביון ומוטל באשפה, והכל מטעם ההסתרה פנים ששורה בעולם", הסתרת הפנים ששורה בעולם, הבורא לא מתגלה, "אזי מבקשים לה' שיוציא אותנו מעבדות לחרות." שאנחנו לא נהיה אבודים בתוך הרצון לקבל שלנו, אלא נתעלה למעלה ממנו.

"וזה ענין שבעל תפלה מתפלל על יד העמוד. ובהסולם מפרש, שענין העמוד היינו אח"פ דעליון שנפלו לגו"ע דתחתון". וכך זה בתוך זה בתוך זה. כך הוא העמוד. "ובזמן שהעליון מעלה את האח"פ שלו, אז גם הגו"ע דתחתון עולים. וכמו שכתוב, שלכן דווקא על ידי העמוד עולים הנשמות מעולם לעולם", ממדרגה למדרגה. "וזהו הקשר שבין עליון לתחתון."

.

שאלה: העליון מנסה לסייע לנו לעלות דרך זה שנידבק באח"פ של העליון, גלגלתא עיניים תחתון יידבקו באח"פ דעליון, והוא רוצה שנעלה בסולם, אבל אם זה מה שהוא רוצה אז למה כל כך קשה להידבק בעליון?

אין לנו רצון לזה, אין לנו חיסרון לזה, כי אנחנו צריכים כדי לעלות עם אח"פ דעליון להידבק לאח"פ דעליון, הבעיה היא שאני צריך להיות מסור לאח"פ דעליון, מה שהוא רוצה שאני ארצה. אני רוצה להיות בדביקות אליו כמו הוולד שנמצא בתוך רחם אימו כך אני צריך להיכנס לעליון ואז הוא מעלה אותי ומוליד. וכך זה בכל מדרגה ומדרגה.

שאלה: העליון פונה לכל אחד ויכול איכשהו ליצור הד בפנים אם נעלה את החשיבות שלו. אבל התאספנו בקבוצה כדי שכולנו נהדהד את זה יחד, כולנו נעלה את החשיבות של העליון בתוכנו והוא יעלה אותנו מתוך הייסורים האלה שמכסים את העיניים שלנו ואנחנו לא רואים אותו. ההתקפה הזאת ביום הדין הזה, ביום הכיפורים, הרי אנחנו יכולים כולנו יחד להעלות את התפילה הזאת, למה אנחנו לא עושים את זה עכשיו?

מי אמר לך שאנחנו לא עושים את זה? אנחנו דווקא עושים את זה עכשיו כי הימים האלו הם דווקא ימים הכי טובים להעלות את המ"ן שלנו, החיסרון שלנו, הבקשה שלנו, והבורא מוכן לענות על כך. לכן אנחנו קוראים את המאמר הזה, מה את חושבת שסתם בחרנו באיזו אגרת? זה אך ורק מפני שאנחנו רוצים להשתמש בו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת אם אנחנו עושים מה שהבורא רוצה או מה שהאגו שלנו רוצה? מאיפה יש לנו יכולת להבדיל בין זה לזה?

את לא יודעת? יש לך קבוצה תתבטלי כלפי הקבוצה ותעשי מה שהן רוצות, זה נקרא "בתוך עמי אנכי יושבת".

תלמידה: אבל גם בתוך קבוצה לפעמים יש פילוגים ודעות שונות.

אלה בעיות שלכן, אתן צריכות להשתדל להתקשר "כאיש אחד בלב אחד" ושם יתגלה לכם בטוח מה שהבורא רוצה, ושם יהיה הקשר שלכם עם הבורא.

תלמידה: האם יש איזו דרך לדעת שאנחנו עושים מה שהבורא רוצה?

כן, בדרך שאתן מתבטלות זו אל זו.

שאלה: במאמר כתוב "וכשהאדם מצטער על גלות השכינה, היינו שאין חס ושלום השכינה בגלות, אלא שהשכינה מסתתרת בשביל ישראל, ומסכימה שהתחתון ידבר על העליון כל דבר האמור לדבר. והתחתון מדבר כך, משום שמרגיש כך." האם תוכל להסביר את זה?

לא, אתן תדברו עליו ותראו מה כתוב.

שאלה: אנחנו כתחתונים - מה גורם לרצון שלנו להידבק בעליון כדי לגרום לו להעלות את האח"פ שלנו?

הרשימות שהיו בנו עוד לפני השבירה.

תלמיד: האם התחתון נדבק לעליון על ידי זה שהוא מבקש לראות את הגדלות שלו, או שנדבק בעליון על ידי זה שמבקש להידבק בו בכל מקרה למרות שלא רואה את הגדלות שלו?

זה אותו דבר, הוא רוצה פשוט להיות דבוק לעליון. לבטל את עצמו לגמרי ולהיות דבוק לעליון.

תלמיד: אם הוא מבקש לראות את הגדלות שלו - זה לא כמו תנאי?

לא מבקשים גדלות. אם מבקשים גדלות "תראני את כבודך" זה כדי לעלות, כדי שיהיה לי כוח לעלות ולא כדי שאני אהנה מהגדלות שלך. אני צריך שתהיה לי הרגשת העליון שהוא גדול כדי שאני אוכל לבטל את עצמי כלפי העליון וכך לעלות אליו. זה אמצעי ולא מטרה.

שאלה: במאמר כתוב "ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה". מה מגן על כל אחד מאיתנו ועל כל עשירייה שלא יהיה חשש לחיצונים?

במידה שאתן מחזיקות זו בזו ורוצות להגיע בזה לעליון. כך אתן שומרות שלא תיפלו מזה.

שאלה: יש לי חיסרון, אם אני לא אעביר אותו לעליון יש תחושה שהוא ישרוף אותי. האם נקודת הקשר בין תחתון לעליון היא רק דרך תפילה?

כן, זה הכי בטוח.

"ועל דרכנו אפשר לפרש על דרך הנ"ל, היינו, שעל ידי זה שהכלים דעליון נפלו למקום התחתון, כוונתו, אם קטנותו של העליון התחתון מרגיש. שזה ענין "ישראל שגלו שכינה עמהם". היינו שגם השכינה אצלם בגלות, הנקרא שכינתא בעפרא כנ"ל, שמרגיש בתורה ועבודה טעם עפר." לא מושך אותו שום דבר רוחני, רק רוצה לישון.

"וכשהאדם מצטער על גלות השכינה, היינו שאין חס ושלום השכינה בגלות, אלא שהשכינה מסתתרת בשביל ישראל, ומסכימה שהתחתון ידבר על העליון כל דבר האמור לדבר. והתחתון מדבר כך, משום שמרגיש כך." אין לו שום משיכה לעליון אלא מזלזל בעליון.

"וכשמצטער על זה, ומתפלל בכל לשון של בקשה לאוקמא שכינתא מעפרא, על ידי זה העליון מתגלה את עצמו להתחתון עם כל גדולתו, אזי גם ממילא גם התחתון מתעלה. נמצא, שזה כל העמוד כנ"ל, היינו דווקא על ידי העמוד הזה, עולים התפלות מעולם לעולם, היינו מהתגלות ליותר בהירות, ולכן דווקא ליד העמוד הזה צריך להתפלל.

שאלה: כתוב בסיום "התגלות ליותר בהירות".

ברור.

שאלה: מה זה להתפלל ליד העמוד?

ליד הקשר בין אח"פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון ואח"פ דעליון. ושם שוב. אח"פ דגלגלתא עיניים דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון ואח"פ דעליון. שיהיה עמוד. שיהיה קשר בין זה לזה, וזה לזה, וזה לזה.

תלמידה: איך אני מבינה את זה בעשירייה, איזה מאמצים לעשות?

את צריכה בעשירייה להתבטל כלפי החברות. אז תראי איך זה מסתדר מעצמו, שאת כלולה גם מעליונים וגם מתחתונים, ונמצאת ביניהם וכולם עובדים כדי להעלות אותך. רק להתבטל.

שאלה: בבקשה - איפה שנמצא הקשר שלי עם החברים, כמו גלגלתא עיניים שלנו, ויש את האח"פ של העליון, וגם אמרת שיש פה צורך של התחתון כלפינו, מעבר לכל העולם. מה זה בדיוק?

זה יוצא מעצמו, כולנו קשורים בכולם. זה לא רק עמוד אלא גם מתקשר בכל מיני עיגולים למיניהם. אנחנו עוד נראה זאת. אלה דברים מאוד מאוד מעניינים, איך כולנו קשורים לכולם.

שאלה: בקשר להתבטל. יש משהו ספציפי שאפשר להתחיל ממנו שזה הביטול?

אמרתי שביטול אמיתי זה שאנחנו פשוט מתבטלים כלפי החברות. מאיפה אנחנו יודעים איפה גלגלתא עיניים, איפה אח"פ, איזו חברה יותר, איפה פחות, ואיך הן מקושרות? העיקר להתבטל.

תלמידה: עכשיו נגיד, האגו מתפרץ בין החברות. מה זה אומר להתבטל? פשוט להגיד לעצמי "לשתוק", להגיד לעצמי "תקבלי". מה זה בפועל?

מה זה בפועל להתבטל?

תלמידה: כן. במיוחד כשהאגו עולה?

אני רוצה לשרת את כל החברות, לעזור להן בכול. אני ממש המשרתת את כולם.

תלמידה: ואם לשרת חברה אחת זה פוגע בחברה אחרת?

לא. אין דבר כזה. "אני רוצה לשרת את כולם". אני לא עושה שום הבדל בין החברות, את כולן אני רוצה לשרת.

תלמיד: אם לא מצליחים למצוא את הפעולה הנכונה עבור כולם, אז צריך להתפלל לבורא?

צריכים להיכנס לצום ולתפילות שיתברר לי כמה אני צריכה להתבטל כלפי כל החברות בלי יוצא מהכלל. אני רק רוצה שהבורא יעזור לי בזה אחרת אני אבלה את כל החיים שלי באשפה ואחשוב שזו לא אשפה, שאלה חיים נורמאליים.

אני רוצה שתצליחו, בנות במיוחד, בשנה החדשה - עוד כמה ימים אנחנו נכנסים אליה. בואו אנחנו נכין את עצמנו לעמוד - שהתפילות שלנו, הבקשות שלנו יעלו על העמוד הזה עד הבורא ובתוך העמוד יבוא האור העליון, יתקן אותנו, יקדש אותנו, יקשור אותנו לנשמה אחת.

(סוף השיעור)