שיעור בוקר 27.06.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. ''יתרון ארץ בכל הוא'' - קטעים נבחרים

אנחנו כבר מבינים שאנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד, שלא היה אף פעם בעולם הזה מצב כמוהו, כמו שאנחנו עכשיו מרגישים שעובר עלינו. זה מצב שמשנה את פני האנושות לגמרי, ולא שזו איזו עבדות לסוציאליזם, לקומוניזם, לכל מיני כאלה, לא, זה משהו אחר לגמרי. אנחנו משנים ואנחנו נמצאים כדי להשתנות ממש לצורה חדשה, להידמות במבנה שלנו לבורא. זה מה שעושה איתנו התהליך הזה שאנחנו נמצאים בו.

אנחנו קודם התאספנו בינינו, לא ידענו בשביל מה ולמה בדיוק, אלא משכו אותנו. ועכשיו כבר מתחילים איתנו פעולות מאוד מיוחדות, שאותן אנחנו נצטרך לעבור ולהגיע למה שאנחנו כבר דיברנו מראש. ומיום ליום אנחנו רואים שהמטרה הזאת היא לא משתנה, המציאות היא נעשית רק יותר ויותר תומכת בתהליך שאנחנו למדנו, וכך זה יהיה.

זה מעניין, אבל אין דרך חזרה, אי אפשר לקפוץ מהעגלה ולא לרצות להתקדם. אלא אנחנו נצטרך להסכים וגם להראות לאחרים איך להסכים ולקבל את צורת ההתפתחות החדשה הזאת. שבסופו של דבר היא כולה לטובתנו, כדי להביא אותנו, למרות שאנחנו לא רוצים לפי האופי שלנו האגואיסטי להגיע לעולם ההפוך, לעולם האלטרואיסטי, לעולם הנתינה והאהבה, חיבוק וחיבה. אבל אין ברירה, אנחנו נצטרך ללמוד את זה על עצמנו איך עושים את זה ואיך באמת אנחנו קולטים, ומהקליטה שלנו של המציאות החדשה, איך אנחנו מלמדים את האחרים במרכזי הקליטה שאנחנו פותחים, שזה נקרא אצלנו קבוצות, עשיריות, איך שם נלמד את האחרים עד כמה שיותר מהר, שזה יהיה לטובתם. נמלא את הזמן, נעשה יותר מהר.

בינתיים אנחנו רואים שהכול מופעל מלמעלה וגם אנחנו בעצמנו מופעלים מלמעלה. ולא שאנחנו מתקדמים ברצון שלנו קדימה, שאנחנו רצים לפני הסוסים או לפני העגלה, לא חשוב איך להגיד, ש"אני מעורר את השחר ולא השחר מעוררני", אין דבר כזה. אנחנו בינתיים נסחבים על ידי העגלה, כאילו אנחנו רתומים לעגלה, והסוסים והעגלה הם מושכים קדימה, ואנחנו מפני שקשורים אליהם כך רצים אחריהם.

אני מאוד מקווה שאנחנו כבר נתחיל עכשיו לעכל את המצב, באמת להבין שהוא מצב שילך ולא ייפסק. ואפילו שפתאום נראה איזה הפסק בתהליך, זה רק כדי שאנחנו נוסיף לתוך ההפסק הזה, כביכול הפסק, את היגיעה שלנו והמאמץ שלנו, וכך בודקים אותנו. זה עניין של עליות וירידות, שאנחנו נמלא את כל העליות עם ההצטרפות שלנו ואת הירידות עם היגיעה שלנו וכך נתקדם. כדי שבסופו של דבר אנחנו נוביל את כל התהליך הזה, ולא שתהליך הזה ימשוך אותנו אחריו.

כדי להבין את זה יותר אנחנו בחרנו במאמר "יתרון ארץ בכל הוא". מפני שאנחנו נבראים, ודיברנו על זה כבר הרבה, אנחנו צריכים להבין את הבורא, להבין את המציאות הרוחנית, היינו היחסים בינינו לבין הבורא זה נקרא המציאות הרוחנית, להבין את זה מהצורה ההפוכה. משתי צורות אנחנו תמיד תופסים את המציאות, מציאות אחת אין, אלא או חושך לגמרי או אור לגמרי, ואין לנו בזה שום אחיזה. אלא רק כשיש התקשרות והתמזגות בין החושך לאור כך אנחנו תופסים את האופנים האלה למיניהם, וכך אנחנו מתחילים להבין ולהרגיש, לבנות ולהיבנות, דווקא על פני הגבולות של חושך ואור.

לכן בואו נקרא את הקטעים ונדון על זה. ושוב אני אומר, אנחנו קוראים את כל הדברים האלה ממגמה ברורה, רצינית, שאנחנו הולכים לכבוש את התכלית, את התהליך, את השיטה של העולם המתקדם בזמננו, שאנחנו נבין, נראה, נרגיש, נעכל אותו. ואנחנו גם הולכים לנהל אותו, עד כדי כך שלא אנחנו יושבים על העגלה, או כמו שעכשיו אנחנו רצים אחרי העגלה, אלא שאנחנו לוקחים את העגלה ומושכים אותה קדימה. שאנחנו נהיה כישראל, "לי ראש", ואף אחד, כולל הבורא אפילו, שלא רוצה בעצמו לנהל את העולם, אלא ברא אותנו כדי שאנחנו נגיע להיות ראש לכל המציאות. לזה הוא עכשיו בתקופה הזאת מנהל אותנו. הוא מוציא אותנו מהמסתור, מהצמצום, מהחושך, מחוסר אונים, מחולשה שאנחנו מרגישים, שכלית ובכלל כללית, והוא רוצה שאנחנו נגיע למצב שאנחנו עומדים נכון על הרגליים, מבינים מה קורה.

אנחנו כבר מספיק נמצאים בווירוס הזה ומספיק דיברנו על זה, ואם לא אז תשאלו ועוד ועוד אשתדל להסביר בכוחי הקטן. אבל כמה שיש כוחות, כמה שיש הבנות אנחנו צריכים להשתדל לפרוץ קדימה. תסתכלו על הילדים הקטנים, אין להם הרגשה שהם לא מבינים, אלא אני מבין, אני מרגיש, אני רוצה, הוא לוקח ועושה ופורץ לכל דבר. כך גם אנחנו צריכים להיות בלבנות את העולם החדש.

נקווה שאנחנו נבין את זה. אם נבין ונתחיל לעשות את זה, אפילו בחוצפה, חוצפה כלפי שמיים זה טוב, הבורא אוהב את זה, אז אנחנו נצליח.

שאלה: תיארת שאנחנו צריכים לפתוח מרכזי קליטה לצורת העולם החדשה. אתה יכול להסביר את זה קצת?

כן. כמו שיש אצלנו קמפוסים, כמו כל מיני דברים כאלו, אבל אני לא חושב שזה צריך להיות אפילו בצורה כזאת אלא בצורה יותר עממית, ולא פנים מול פנים, אלא בצורה וירטואלית לפני כולם. ולהסביר יותר ויותר בצורה רחבה כמה שיותר לאן העולם מתקדם, שלא יהיו כאן מחשבות שאנחנו חוזרים למשהו שהיה קודם, ומבזבזים כסף כדי להחזיק את העסקים שכבר לא יכולים להתקיים, כי אין להם מקום. להראות לכולם בצורה ברורה, בצורה כמה שיותר בריאה, שזה מה שעומד לנו, זה מה שעומד לפנינו, רוצים או לא רוצים. אבל כמה שהם יראו את זה בצורה תקיפה, זה יותר ויותר ייכנס בהם, ואפילו שלא יאהבו את זה, אבל הם יידעו שככה זה. אפילו שישנאו אותנו, לא חשוב, אחר כך הם יראו שאנחנו צודקים, ואז עוד יותר יזכרו שזה אנחנו שדיברנו וילכו אחרינו.

תלמיד: הצורה התקיפה, הכוונה שמה שאמרת שהרכבת לא עוצרת, שזה אף פעם לא יחזור אחורה, לגבי זה אנחנו תקיפים?

ודאי. אנחנו צריכים להגיד על זה, אנחנו כבר מאחרים, כי הרכבת עצמה היא כבר נוסעת, ואין כאן כל כך מה להוסיף אלא רק הסבר קטן. אבל כולם כבר מתחילים להבין, אפילו מתוך מה שמתרחש, שאנחנו נכנסים בתוך הרכבת הזאת לעולם החדש. רק עדיין העולם החדש הזה, הם לא יכולים לייצר את הדברים האלה, כי יש להם בינתיים אותה אינרציה לחשוב כמו שהיה, לחיות כמו שהיה, אולי לחזור למה שהיה. כך אדם בנוי, אין לו ראיית עתיד, אלא את ראיית העתיד הזאת יש לנו רק מחכמת הקבלה, מדברי בעל הסולם, מ"הדור האחרון". ולכן אותו המצב אנחנו צריכים להסביר להם בכמה שיותר ושיראו שזה עומד לפנינו.

שאלה: אתה אומר שצריכים להסביר מה עומד לפנינו. אתה יכול להסביר מה עומד לפנינו?

אנחנו צריכים לשנות את העולם, לבנות אותו אחרת. קודם כל לפי ערכים חדשים, רוחניים, ואחר כך מהצורה הרוחנית החדשה הזאת לראות איך אנחנו בונים את הצורה הגשמית החדשה. האם יש מקום למשרדים גדולים, לאלפי משרדים, לאלפי צורות ביטוח, לאלפי העסקים האלה של השקעות למיניהם וכן הלאה? אין מקום. צריכים להסביר את זה, למה יש מקום, מה כן עושים, אנחנו צריכים לראות מהו העולם שהולך עכשיו להתקיים. וכך אנחנו נקים אותו, עולם חדש, עולם שאין בו כל דבר שאין בו צורך לחיים הכרחיים לבני אדם.

ואנחנו צריכים לעשות לזה ממש שיחה רחבה, שיח חברתי, לאומי ואפילו עולמי, מה אנחנו צריכים ומה אנחנו לא צריכים, מצד האקולוגיה, מצד שמירת הטבע, מצד שמירת האדם, מצד כל הדברים האלה. שיהיו מצד אחד דברים הכרחיים לכולם, ומצד שני שלא יהיה יותר מדברים הכרחיים נורמליים לכולם, ובצורה כזאת שנדע מה עלינו לבנות. ולבנות כבר עכשיו, כי כל דבר שאנחנו לא בונים עכשיו הוא מרוקן אותנו מכל מה שיש ואחר כך יחסר לנו. אנחנו ניכנס אחר כך לתקופת רעב, לתקופת חוסר אונים, לתקופה שאנחנו לא נדע איך לתפקד, כי אנחנו לא בונים קשרים חדשים כדי לספק דברים הכרחיים זה לזה, לכל כדור הארץ.

והקשרים הקודמים האגואיסטים הם ייקרעו, וקשרים חדשים לא יהיו במקום זה, כי לא יהיה בשביל מה, כי האגו שלנו לא ירצה לקיים אותם מן הסתם, בשביל מה. ואז אנחנו נשאר במצב כזה שפשוט אין, אין כסף, אין מזון, אין חשמל, אין דברים הכרחיים, ומה נעשה? כבר עכשיו כותבים שבעוד חודש חודשיים הכול יתרוקן. ומה יהיה? על איזו אנרגיה, על איזה רווח יעבדו האנשים אם לא על הכסף? אנחנו צריכים להבין שהעולם נמצא עכשיו לפני מצב שהוא לא ידוע לו, אף פעם [לא היה] שלא ידעו מה לעשות. או שאנחנו בונים איזה קיבוץ אחד. אין לנו דוגמאות אחרות, יש בעיה. וזה מתקדם אלינו בצורה מאוד מאוד מהירה ומאיימת, אני רואה שתוך כמה חודשים אנחנו נכנסים לבעיות גדולות, אנחנו מגיעים לחנויות והכול ריק.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו צריכים לבנות מערכת יחסים חדשה בינינו. שהמערכת הזאת תספק לכולנו חומר דלק לעבודה, הבנה והשכלה שאנחנו לא נעשה שום דבר מיותר, הבנה והשכלה מה אנחנו כן צריכים לעשות שזה הכרחי, חיוני לכל שכבות האוכלוסייה, איך אנחנו מסדרים את כל הדברים האלה יחד. פעם ראשונה בתולדות האנושות שהכול יסתובב לא בגלל הכסף, לא מרווח. והמעבר הזה, תמיד כשרצו לעשות את זה, גרם למהפכה ולסבל גדול מאוד לאנושות. לכן לא ידוע לנו איך אנחנו נצא מזה.

בעל הסולם אומר שזה אפשרי לעשות רק על ידי חינוך, רק על ידי הסברה. אין לנו זמן כאילו לדברים כאלה. אני חושב שאם אנחנו נלך לזה, נתחיל עם זה בצורה רחבה ביותר, נתחיל להסביר מה קורה, אנחנו בזה בכל זאת ניכנס לתהליך הנכון והאנושות גם כן. והקצב של האנושות, הקצב שלה הוא יהיה בהתאם למה שאנחנו מסוגלים לבצע. כך כבר יסודר מלמעלה.

תלמיד: אמרת שהבורא אוהב חוצפה. ואם להיות חצופים ולדמיין את התמונה האופטימית הזאת, איך היא יכולה להיות?

שאנחנו מתקיימים בצורה נכונה, יפה בינינו, כמו בקיבוץ מתוקן, ואנחנו דואגים לספק לכולם דברים הכרחיים, אוכל, מין, משפחה. זאת אומרת לשבת בבית עם זה שיש לך מזון, ולצאת מהבית לזה שיש לך איזו עבודה למען החברה. זה קודם כל.

שאלה: האם אפשר לתאר את השלבים, מה צריך להיות בשלב הראשון, להשתחרר מהמותרות, להשאיר רק את הנחיצות, מה אחרי זה שלב שני, ואיך יהיה השלישי?

אנחנו לא צריכים לזרוק שום דבר מיותר. הדברים המיותרים הם יתנוונו, הם ייעלמו מאיתנו בעצמם. אנחנו לא צריכים להגיד "זה לא בסדר, זה לא בסדר, את זה צריך להמית ואת זה צריך לשרוף", לא, זו לא תורה, זו לא דרך נכונה. אנחנו פשוט צריכים לעסוק במה שאנחנו חושבים שחשוב, ואז כל הדברים שלא חשובים הם לאט לאט ייעלמו, אנחנו לא נראה בהם צורך. הגישה צריכה להיות כזאת.

תלמיד: נכון להיום, מערכת הבריאות למעשה קורסת לא רק בארצות הברית, אלא בכלל בכל הארצות, ומה שאתה מספר זה ממש כך. אבל למי אנחנו פונים בעצם, האם אנחנו פונים לפציינטים?

אני לא דיברתי עכשיו במילה אחת על מערכת הבריאות, והיא עכשיו לא מעניינת אותי בכלל, גם חולים וגם בריאים במערכת הבריאות. אני מדבר על זה שאם אנחנו נסדר יחסים נכונים בין בני אדם, אנחנו לא נצטרך שום מערכת בריאות, בכלל. אני לא מסתכל כמוך, כרופא, אני לא מסתכל מהעיניים שלך על החברה האנושית, אני מסתכל מהעיניים שלי. אנחנו לא נצטרך לראות חולים, לא לראות בריאים, לא לראות תרופות ולא כלום. אנחנו צריכים רק יחס נכון בין בני אדם, ואז היחס הנכון שביניהם הוא יסדר את החברה האנושית כך, שלא תקרה בה שום הופעה לא רצויה שלילית שנקראת "מחלה".

שאלה: איזה סוג של חוצפה הבורא אוהב, ואיך אנחנו מבטאים את זה?

חוצפה זה כשאנחנו לוקחים על עצמנו את הניהול של כל המציאות. זה מה שהוא רוצה שאנחנו נעשה. תסתכל על הילדים, הם רוצים לעשות הכול בעצמם. אם לא הולך אז הוא בא אליך ובוכה, אבל קודם הוא רוצה לעשות בעצמו. ובעקשנות הוא מנסה ומנסה.

שאלה: ענית עכשיו לחבר שאנחנו לא צריכים לזרוק שום דבר, אלא לעסוק במה שאנחנו חושבים שהוא חשוב. מה חשוב למעשה, האם אתה יכול להגיד את הדברים העיקריים שבהם אנחנו צריכים לעסוק? יחסים בין בני אדם אני מבין.

זה גם יחסים נכונים בין בני אדם, וגם יחסים בין אדם לטבע שלו, לאספקה ולסביבה שלו, לטבע הסובב. את כל זה אנחנו צריכים לספר לכל בני האדם. אתם צריכים להשתדל להוציא כל מיני חיבורים שמסבירים בכל השפות ובכל הרמות, מה זה נקרא להתייחס נכון לבני אדם, לטבע, לחברה ולכל אחד. אין לי כאן מה להוסיף, למדנו את זה הרבה.

שאלה: אני רוצה לברר את התהליך הזה שדיברת עליו. אמרת שחומר הדלק לעבודה ישתנה, שהכול לא יסתובב סביב הכסף, ודיברת שהמעבר הזה יגרום סבל גדול מאוד לאנושות, שיהיה מוטיב אחר שימלא את החיים. אבל כרגע המערכות שלנו לא בנויות כך, אז איך אתה רואה את התהליך הזה? מה הולך לקרות?

על זה אנחנו נצטרך לדבר לחוד. אני מדבר על זה עם הכלכלנים, אתה יכול להצטרף אליהם, ונעבוד, נדבר על זה. אבל זה לא לעכשיו. המעבר הזה הוא מעבר לא פשוט. אתה רוצה שאני אספר לך איך היום כל המערכת הפיננסית, הבנקאית, מערכת הכספים, מערכת החשבונאות, כל הדברים האלה איך הם עוברים למצב החדש? אני לא מבין בישן, ואני לא מבין כל כך בחדש, ובמעבר שביניהם אני ודאי שלא מבין. אבל על זה צריכים לעסוק יחד, כי הטבע יודע רק לסדר את זה בצורה ההכרחית על ידי המכות, בדרך ייסורים, יותר טוב אם נשתדל לעשות את זה על דרך האור.

תלמיד: אני לא יורד ממש לרמה של פרטים, יש מספיק תכניות טובות שאתה עושה עם המומחים. אני מדבר על חומר הדלק שבני אדם יעברו אליו.

חומר הדלק יהיה אחר. חומר הדלק לאט לאט יהפוך להיות מכסף לכבוד. מי שיעבוד יותר למען החברה, הוא יקבל יותר כבוד. וזה לא פחות מכסף, אפילו יותר, כי בסך הכול אחרי הכסף גם עומד הכבוד.

תלמיד: האם זה דבר שצריך להיות כביכול ממש ממותג בתודעה האנושית, שהעבודה למען החברה היא הדבר הכי חשוב?

כן, ואז כל אחד ישתדל לעבוד ולקבל אותות כבוד על זה שהוא עושה את זה בצורה כל כך טובה למען החברה. וזה ייתן לו מספיק כוח לא לישון בלילה, אלא רק לחשוב מה עוד אני יכול לעשות למען החברה.

שאלה: האנושות תמיד הייתה בפיגור, פיגור עתיק יומין אחרי דרישת הטבע לחיבור, תמיד צעד אחד אחורה. אם נגזר עלינו תמיד להיות תחת גזירת שמיים, ווירוס הקורונה הוא רק ההתחלה לתיקון שלנו, אם כך, עם חיבור או בלי חיבור, איך נצפה לטוב?

כשאתה תרוץ לפני העגלה.

שאלה: אני מרגיש ומתנסה בהפצה בשאלה מרכזית שכמעט הכול מתנקז אליה בצד הפרקטי, מהי הכרחיות, או איך קובעים הכרחיות?

הכרחיות זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח". תחשוב על שני הגבולות האלה בין לא יגונה ולא ישובח, באמצע זה הכרחיות. אבל לא להגזים, אלא באמת אנחנו צריכים לחיות בצורה נורמאלית, במה שאנחנו רגילים. רק פחות או יותר, אם לחיים שלנו אנחנו נחבר את מטרת החברה ומטרת החיים, אנחנו נקבל בסך הכול את המצב הנכון של החברה האנושית.

שאלה: האם מתוך יציאת מצרים והליכה במדבר, יש קווים מקבילים בין שתי התקופות האלה, יש משהו שאנחנו יכולים לקחת מהניסיון של המעבר הזה וליישם את זה בתקופה שלנו?

כן, רק שאנחנו עוד לא יצאנו ממצרַים, מתחת שליטת פרעֹה, אנחנו עוד לא בורחים ממנו. אנחנו עוד נמצאים במצב שלא עוברים עלינו כל עשרת המכות, על האגו שלנו, שאנחנו מחליטים שאנחנו חייבים לברוח. ולברוח לא בגלל המכות, אלא בגלל שאנחנו לא רוצים לעבוד את פרעֹה שמספק לנו כל טוּב, בשר ודגים ושומים והכול, אנחנו לא רוצים להיות תחת שליטתו. עדיין לא הגענו לזה.

שאלה: בשלב החדש אנחנו נתחיל להחליף את כל הדברים ברצון להשפיע, אנחנו נרכוש את החושים החדשים, הרוחניים. מה יקרה לחמשת החושים הנוכחיים האגואיסטיים שלנו, האם גם הם ישתנו? האם ישתנו התחושות שלנו, הרגשות שלנו? איך אנחנו נעבוד עם חמשת החושים האלה בעולם הגשמי?

בחמשת החושים החדשים שלנו שישתפרו מהחושים הישנים, אנחנו נתחיל להרגיש בהם עולם חדש, קשרים נכונים וחדשים בינינו, איך אנחנו צריכים להיות כל אחד לשני, עד כמה זה מועיל לנו, לכולנו, עד כדי כך שאנחנו לא נרצה לחזור לשום דבר ישן, שאני רואה במו עיניי שיחס טוב לזולת הוא מה שמבטיח לנו, לכולנו, קיום נכון וטוב. ולאט לאט מתוך זה, גם נתחיל להרגיש שאנחנו עושים בזה נחת רוח לכל המערכת הכללית, העולמית, וממנה נתחיל להרגיש שאנחנו עושים השפעה טובה על הכוח הכללי שקושר בין כל חלקי המציאות, שזה נקרא "הבורא". כל זה מגיע לנו מתוך זה שמשתדלים להיות טוב איש לרעהו, בצורה פשוטה.

תלמיד: רק לחזק ולהעצים, הדבר הזה שאתה מדבר עליו, שבעצם המדינה והחברה כבר לא מסוגלים לספק את הצרכים של האזרחים, ושהדרך היחידה שלנו להשלים את הפער במה שנחוץ טמון בבנייה של קשר חדש בינינו שמבוסס על ערבות הדדית, אלו דברים ששמעתי השבוע ממנכ"ל משרד החינוך, לא פחות, וביוזמתו, בלי שהוא שמע ממני משהו. זאת אומרת, הדברים האלה הם מאוד מאוד ברורים כבר היום, ובאמת אין שום דבר היום שעוצר אותנו מלקחת את הדבר הזה ולקדם אותו.

תקדמו את זה, בבקשה. ואם אנחנו נעשה את זה בישראל לפחות במקצת במשהו, זה יגרום זעזוע בכל העולם.

שאלה: אם אפשר רק לדייק משהו, האם נכון לנו יותר לבוא מצד החיוב, על איך באמת הדבר הזה משלים ומשפר את החיים שלנו, מאשר לבוא ולהגיד כמה לא טוב לחיות?

ודאי שמצד החיוב. אנחנו רוצים להביא את הדברים האלה מהצד החיובי לא מהצד השלילי. אנחנו נמצאים כאן כשליחים של הבורא. על הבורא אנחנו לא נדבר כבורא, אבל כשליחים של המצב החדש. והמצב החדש בא בצורה טובה. הוא לא בא כדי לשבור אותנו, הוא בא כדי לבנות אותנו בצורה יפה יותר. אז בצורה יפה יותר אנחנו מחליפים מצב למצב, אבל כביכול לא שוברים שום דבר ממה שהיה, אלא דברים שלא צריכים הם נובלים, ומה שצריך להיבנות, אנחנו פותחים ומדברים עליהם.

תמשיכו, יש שם מה לעשות, זה טוב.

שאלה: האם גם אנחנו בעצמנו צריכים להתארגן בדומה לקיבוץ?

ללא שום ספק כל עשירייה ועשירייה צריכה לחשוב איך היא תומכת זו בזו בצורה החדשה שתהיה. ואני לא פעם אמרתי שצריכים לחשוב על העתיד, על זה שיהיה איזה מאגר מזון, אפילו מאגר מים, מאגרים של עוד כל מיני דברים הכרחיים. לא פעם אמרתי את זה, כי בעיני זה היה צריך להיות כבר מזמן. אבל היום אני לא עד כדי כך לוחץ, כי חלק מהדאגה שלי אתם לוקחים על עצמכם, ולכן ככול שאתם יותר ויותר מבינים את המצב המתקרב, אני יותר ויותר רגוע, כי אתם חייבים לחשוב מה אנחנו עושים במקרים כאלה.

אני חושב שמה שצריך לעזור לנו זה פשוט לספר ולהסביר לכולם, לכל הכיוונים, לפני מה אנחנו עומדים. לא בצורה מפחידה חס ושלום, אלא ההיפך, לְמה לוקח אותנו הווירוס הזה שמגיע אלינו ממש מהשמיים. ובצורה כזאת אנחנו נעשה את שלנו. ושליחי המצווה לא ניזוקים, זאת אומרת שאנחנו נעבור את כל הדברים האלה בעצמנו בקלות.

שאלה: האם יכול להיות שנבנה קודם כל את החברה הזאת בינינו כדי לדעת איך זה עובד ואז להעביר את זה לאנשים?

אני לא יודע. יש פנים לכאן ופנים לכאן, אני לא יכול להגיד, בינתיים אני לא רואה איך אנחנו עושים את זה בתוך המצב הנוכחי. כנראה שצריכים לחכות עד שהמצב הזה יתבהר יותר.

שאלה: ביחס למה שאמר רב"ש, כשאני מסתכל על המשפחה שלי אני מרגיש התנגדות גדולה. בעשירייה, בקבוצה הכול בשמחה, כל הפעולות קלות, אז איפה ההתנגדות?

אני חושב שצריכים לתת לזה עוד זמן, שהזמן יעשה את שלו. מה שאתה אומר שהמשפחה לא מקבלת ועוד אנשים סביבך לא מקבלים, תן להם עוד קצת זמן להרגיש את הדברים. אני חושב שבזמן הקרוב העולם יקבל שינויים גדולים בתפיסה, והם יבינו לאן באמת הווירוס הזה לוקח אותם. בינתיים כל כלי התקשורת, כל ההפצה, כל הדיבורים בכל מיני צורות, כולם מדברים על זה שכאילו עוד מעט זה יעבור ואנחנו נחזור לכל המערכות שהיו קודם.

המערכות האלה הן בעיקר מערכות פיננסיות והספקה. מה צריך אדם? אדם צריך קודם כל אוכל, מזון, הוא צריך שמישהו יספק לו את הצרכים ההכרחיים, חשמל, מים, מזון, זהו. בלי זה לא יכולים להתקיים. עוד מעט הם יקבלו את הדברים האלה, שאין להם במסגרת הנוכחית לא מזון ולא מים ולא חשמל ולא דברים הכרחיים, אלא אם כן המדינה, כמו שאנחנו כבר עכשיו רואים, תצטרך לקחת את זה על עצמה. וזה כבר מין סוציאליזם, סוציום, זאת כבר מדינה חדשה, שכבר כולם דואגים לכולם, שיהיו לכולם לפחות דברים הכרחיים. ואם זה יהיה, כל היתר לא חשוב, ואז כל היתר כאילו נעלם.

מה יש לאותם האנשים שיש להם הרבה כסףֿ? הם לא יוכלו לעשות איתו שום דבר, אף אחד לא ייתן להם לקנות דברים שהעם צריך. זאת אומרת, המדינה תצטרך לקחת על עצמה תפקידים של שומרים ושוטרים, וכך נתקדם לחברה יותר סוציאלית. אין ברירה, כי אנחנו צריכים להתקיים רק מתוך הכרחיות. ואתה תראה איך זה יקרה. ולאלו שיש הרבה כסף, מפעלים ומשהו, שום דבר לא יעזור, הם יצטרכו לעבוד במה שטוב לחברה, ומה שלא טוב לחברה אף אחד לא צריך. גם עכשיו אנחנו רואים איך נסגרים כל המפעלים הגדולים. זה יקרה, במשך שנה אתה תראה מה קורה. בעוד שנה אתה לא תכיר את העולם, הכול יוציא אוויר, לא יהיה נפוח, הכול יתקיים רק כדי לספק הכרחיות לאוכלוסייה, הכרחיות טובה, נורמאלית, אבל הכרחיות. וחוץ מהכרחיות, כולם יאמרו שהשאר לא טוב, ממש כולם, כל אחד כבר מבין שהדברים האלה לא טובים. כמו שהיום לא רצים לקנות יהלומים ולא רוצים עוד כל מיני דברים, כי מבינים שעם הדברים האלה אתה כבר לא יכול ללכת לאף מקום וממש להשוויץ. זה יקרה לאט לאט, תן לאנושות להסתובב, זו מאסה גדולה ואין לה אותן ההכנות שיש לנו.

שאלה: אין דרך חזרה, אז איך אנחנו בעצם נביא את זה לידיעת האנשים שהשיטה הזאת היא מלאה בחכמה?

בזה שאתם לאט לאט מספרים להם כבר עכשיו, בכל מיני מקומות, והעיקר במקום שלכם כדי שהם יידעו אחר כך שכאן זה המקור, מה קורה, מה עומד לפני האנושות, באיזו צורה אנחנו צריכים להשתנות וכן הלאה. תתחילו להסביר להם את זה בצורה עממית, פשוטה, יפה. המכה הזו עוברת על כל העולם, זו לא פוליטיקה, ולא שייך לאף צורה, רוסיה, אמריקה, טורקיה, ישראל, לא חשוב מה, זה פשוט שייך לכולם. ולכן מה שאתם מסבירים, אתם מסבירים את חוקי הטבע. תתחילו.

שאלה: מה אתה מייעץ לאדם הרגיל לשנות בחייו לאחר ששמע את המסר שלנו ולמעשה מסכים איתו?

האדם הזה צריך להתקשר אלינו ולהצטרך לפעולות ההפצה ויכול להיות שגם ללימוד, או בקמפוסים שלנו או בעוד כל מיני צורות.

שאלה: אם כל הדברים האלה הולכים לקרות, אנחנו רואים שהם הולכים לקרות.

אתם עדיין נמצאים בספק?

תלמיד: לא, אנחנו לא בספק, אבל השאלה היא אם אין סכנה לאנרכיה בגלל הדברים האלה שהולכים לקרות. אם אנחנו לא נכנס בזמן, האם אין סכנה לאנרכיה?

לא. זה לא תלוי בנו ולא תלוי בהם. יש כאן או דרך ייסורים או דרך תורה, ודרך הייסורים היא לא דרך אנרכיה. לא. זה דרך שבירת הרשתות הגדולות שהאנושות הקימה, מפעלים למיניהם, זה יכול להיות מלווה במכות אקלים וכולי, אבל זאת לא אנרכיה, לא.

יכול להיות שבכמה מקומות זה כן יהיה כך, כמו באמריקה, יכול להיות במקצת באירופה, שאנשים יתחילו להתנפל על הסופרים ולשדוד כל מיני מחסני מזון, אבל לא נראה לי שזה עניין של אנרכיה. לא.

שאלה: אנחנו יודעים שהרצון זה המנוע שקובע את מדרגת ההתפתחות שלנו, אם הרצון מוגבל האם זה לא יביא לרגרסיה של העולם?

לא, הרצון כל הזמן מתפתח, הוא רצון שמתפתח בכל חלקי העולם בצורה שונה, אבל סך הכול זה רצון אחד ומערכת אחת, שהיא כולה כמו גלים בים, כאן יותר, כאן פחות, שם פחות, כאן יותר, וכן הלאה. לכן אין לנו כאן ממה לפחד, ואנחנו לא שולטים על זה. יש דברים שאנחנו צריכים לתת לכוח עליון שהוא מנהל, ויש דברים ברורים שתלויים בנו, שאנחנו צריכים לנהל. את זה אנחנו צריכים לחלק, זה של הבורא וזה של האדם, ומה ששייך לאדם אנחנו צריכים לבצע.

שאלה בזמן הקורונה כשכולנו היינו בבית, אנחנו התאחדנו. עכשיו החברה, לפחות באיטליה, היא לוקחת אותנו לעבודה ואני מרגיש מרוחק מהחברה, מהקבוצה. איך אנחנו צריכים להתנהג כרגע, אנחנו צריכים לעשות איזושהי פעולה, להבין שזה הבורא עושה, ואז לגשת לחברה הגשמית ולעשות את העבודה הרוחנית רק בזמן הפנוי שלנו?

אתם צריכים לעשות הפצה באינטרנט בכמה שיותר מכל וכל, אחרי כמה חודשים אנחנו נדע מה לעשות הלאה, באיזו צורה עוד להתקדם. אני בטוח שאתם תוכלו כבר להתקשר עם חוגים אחרים שבחברה, שאיתם יחד תמשיכו, זה יקרה. בינתיים רק הפצה רחבה לכולם, מעקרת הבית עד ברלסקוני, או מי שנמצא שם, לכולם, להשתדל להגיע לכולם, כך לפרסם.

שאלה: אנשים הגיעו לראות את הבעיה הנוכחית כמו וירוס הקורונה, והם מייחסים את האשמה תמיד לאחרים. השאלה היא, האם אנחנו יכולים להסביר את זה בלי להסביר קודם את הטבע האגואיסטי שלנו שגורם לנו לכל זה?

לא, אנחנו צריכים להסביר במקביל מהו הטבע של העולם כולו, ובפרט באדם, שזה הטבע האגואיסטי, ועד כמה זה מפריע לאיזון בטבע, כי הטבע כולו נמשך לאיזון, ולכן הטבע פועל נגד האגו של האדם שרוצה להפר את האיזון.

שאלה: יש לנו תכנית באנגלית שאנחנו משדרים בלייב. התחלנו את זה בתחילת הסגר, יש משתתפים מכל העולם, הפעם הצטרפו אלינו מאפגניסטן ומעירק. כולם מסכימים עם מה שאנחנו מדברים עליו, אבל אנחנו יכולים לתת להם רק את מה שאתה נותן לנו. אני מרגיש שאנחנו עומדים בפתח, אנחנו כל הזמן הולכים מסביבו, שאנחנו לא יודעים ממש איך להיכנס יחד איתם.

באמת, אני מרגיש מה שאתה אומר. עוד מעט זה יהיה לכם יותר ברור, צריכים עוד חודשיים, אני חושב שבספטמבר אתם כבר תתחילו לקבל את כל מה שמתרחש צורה ברורה יותר, תמונה אחידה, מאיפה זה מתחיל, לאן זה הולך, מה קורה בינינו, לפנינו, מה אנחנו צריכים לעשות מתוך זה שנבין, וכן הלאה. זה דורש עוד זמן. אתם עדיין שומעים וקולטים איזה אחוז ממה שאני אומר ועדיין זה איננו. מה לעשות? זה ככה, זה דורש זמן. הזמן זה, ברוחניות לא קיים, אלא זה דורש שכל הידיעות האלה, כל היגיעה שלנו, שזה יכנס יותר לחומר, שזה ייטמע בכל האנושות, שאנושות תוכל לספוג את זה. החברה שבאמריקה ובאירופה, ובכל יתר המדינות, עד שיתחילו לעכל את זה, לוקח זמן. אבל לא יותר מידיי, לא הרבה, חודשיים, ואתה תראה איך כל העולם נעשה פתאום רגיש, חכם, מבין שאנחנו נמצאים בתהליך קדימה ולא שזה ילך פעם אחורה.

תלמיד: אנחנו מבינים שבלי הקשר בעשירייה אין לנו מה לתת, אין לנו מה להפיץ, ובעשירייה כל יום אנחנו משתדלים להחזיק זה את זה, מתפללים, אבל שוב, גם כאן זה אותו הדבר, שאנחנו מרגישים כאילו אנחנו עומדים בפתח, אבל לא יכולים להיכנס, הולכים מסביב כל הזמן.

תן לזמן לעשות את שלו, לפעמים מה שלא עושה השכל עושה הזמן, הדברים האלה הם צריכים להיכנס לחברה, הם צריכים להיכנס לאדם, הם צריכים לגרום להתקשרות חדשה, זה לוקח זמן, אנחנו פועלים בעולם שבו זמן זה פקטור מאוד חשוב, מה לעשות.

שאלה: אנחנו כעת עובדים בצורה וירטואלית, בצורה פנימית, בעשירייה, אבל לפני כמה רגעים שמעתי שאתה אומר שעלינו להכין מחסנים עם אוכל ומים, וכן הלאה.

לא, אני אמרתי שפעם אני הייתי מאוד בעד, היום, מפני שאתם בעצמכם דואגים ומבינים מה עלול לקרות, אני לא מדבר על זה. אתם קובעים. רק שתדעו שאני הפסקתי להיות המטפלת.

שאלה: השאלה הייתה, אם אתה רואה אפשרות שבהמשך נתחיל להתקרב יותר מבחינה פיזית, לגור קרוב זה לזה כדי שנוכל לתמוך זה בזה?

גם לא יכול להגיד, אני רק מדבר עכשיו בצורה יותר ויותר אידיאולוגית, זהו. זה כמו עם הטיפול בילדים, אם אלה ילדים קטנים, אז הם צריכים איזו "מרי פופינס" שהיא תטפל בהם, תנקה להם את האף ותספר להם סיפורים יפים. אם הם גדלים, אז הם צריכים אנשים קצת אחרים שיטפלו בהם ויותר רחוק מהם יהיו, ולפעמים רק יהיו לידם, וכן הלאה. אז אתם כל הזמן רוצים בחזרה למשוך אותי לטיפול הצמוד וזה לא יקרה, זה לא לטובתכם, אתם צריכים לגדול בצורה עצמאית.

שאלה: עבורנו, עבור מי שקשור לקבוצות שלנו, הזרז שלנו זה הנקודה שבלב. מה זה יהיה עבור האנושות?

גם לכל האנושות תהיה נקודת המשיכה לבורא, נקודה שבלב המשותפת שלהם.

שאלה: שלחו לי איזשהו קליפ שבו אתה מספר למה הגיע הווירוס הזה, ואנשים הקשיבו והבינו. מה אנחנו צריכים לעשות כדי שישמעו גם את קולנו באותה צורה כמו את שלך, כדי שאנחנו נהפוך להיות אוטוריטה עבור האנשים?

אני אגיד לך מה ההבדל, שאני התחלתי בדבר הזה בשנת 75. אז אני התחלתי ללמוד חכמת הקבלה, בשנת ,80 ובשנת 77-78, התחלתי לתת הרצאות. בשנת 81 נכנסתי ללמד במכון הקבלה שבתל אביב, בשנת 79, עוד לפני זה, נכנסתי להיות תלמיד של רב"ש, וכן הלאה.

זאת אומרת, אני נמצא בעסק הזה עשרות שנים, עם עשרות ספרים, ועוד ועוד, וכנסים, ובכל העולם, ובאינטרנט, גם מצד הרע, גם מצד הטוב. אתה יכול למצוא עלי ממינוס לפלוס מה שאתה רוצה, ומינוס יותר טוב מפלוס, כי בעולם שלנו השקר, המינוס, הוא יותר עוזר לפזר שמועות על האדם.

לכן תשתדלו, הכול תלוי בכמה שאתה משפריץ לכל הכיוונים את הידיעות שאתה לומד, ובמיוחד עד כמה שהאנשים זקוקים לידיעות הללו, לא סתם כך. זהו. תעשה.

אני גם תפסתי זמן כזה, שהיה אפשר לטוס ולנסוע, ובכל מקום להיפגש ולעשות, היום זה כבר בלתי אפשרי, מי יודע מתי זה יתחדש. אני רואה שרוצים בכוח לחדש את הטיסות והנסיעות, והכול, אבל זה לא ילך. ההשגחה העליונה שמה על זה יד ולא נותנת לעשות את זה. לפני שאנשים לא יקבלו את הצורך הנכון לכל השינויים הללו, הם לא יוכלו לבצע אותם.

שאלה: אם לתאר את התמונה של העולם שהתחיל לעשות צעדים ראשונים כלפי התיקון, אז זה כנראה אנשים שהם מתכנסים במעגלים, מדברים על איך לפתור ביניהם עניינים, ולנו יהיה קל יותר לפנות לכאלה מעגלים.

תעשו, תחשבו על זה, תסדרו את זה בצורה כזאת, אני לא מתנגד לשום דבר. שתהיה הפצה כמה שכל אחד חושב ובאיזו צורה שחושב, רק שהיא תהיה בהתאם לתוכנית הכללית של הבורא כדי שתצליחו.

שאלה: שינוי המערכת הערכית יכול להביא לאיזו שהיא גדילה, אם פתאום כבוד יבוא במקום כסף. האם אנחנו יכולים בעיקרון להתחיל לעבוד על זה בתוך המערכת שלנו?

שום דבר. לא מודולציה ולא כלום. זה לא עניינך. אתה תעשה שינויים פנימיים בלבד, במקום לעשות כל מיני דברים מבחוץ. אתה כבר רוצה בידיים משהו לעשות, קודם כל תסדר את השכל ואת הלב. אסור לעשות את זה.

שאלה: יש לנו חברים עם כל כך הרבה כישרונות, בכל הכלי העולמי. אני כל הזמן מדבר על המעבר הזה. אמרת שיש דברים שצריכים לתת לכוח העליון לטפל בהם, ויש דברים שעלינו לעשות. וגם ציינת ש"שליחי ה' לא ניזוקים". אני מרגיש על הרבה חברים את הפחד הזה, ממש לעשות את השינוי בחיים לעבר הדבר הזה. תיתן לנו קצת ביטחון.

אתם רואים שאני עושה שינוי בחיים? לא. גם על דעתכם על תעשו שינוי בחיים. קודם צריך להיות שינוי במודעות, זה כמו שהחבר הקודם קפץ, שרוצים כבר לעשות כל מיני דברים. מה אתם יכולים לעשות? מה אתם רוצים לעשות? זה צריך להיות קודם כל שינוי פנימי, פנימי בלב, ביחס אחד לשני, ובהתאם לזה אנחנו נראה איך אנחנו עושים. לא שאתם תשאלו אותי מה לעשות, ולא שאתם תחייבו את האחרים מה לעשות, אלא הקשר בינינו, הוא בעצמו, בצורה טבעית, כמו שזה קורה מהטבע, הוא בצורה טבעית יגרום לנו כאלו שינויים. בצורה טבעית, ולא על ידי כוחות כמו ק.ג.ב. או משהו כזה.

תלמיד: לא, כי יש הרבה חברים, גם בכל הכלי העולמי, שלאט, לאט מאבדים את מקומות העבודה שלהם, ושומעים אותך עכשיו אלפי חברים בכל העולם. נניח שסיימנו את השיעור הזה, מה אתה ממליץ לעשות בשורה התחתונה? אם אתה אומר שהשינוי הוא רק פנימי אז או קיי, אני אשב, ואני אתחבר עם העשירייה שלי ונגמר. פה העבודה שלי, אם זה לא משהו שאני צריך לעשות. לא אמרנו לשנות עכשיו את כל החיים, אבל עכשיו אנשים צופים, שומעים אותך. מה לעשות?

אתם רוצים לעשות שינויים גשמיים, לפני שאתם תעשו שינויים פנימיים רוחניים, ולכן זה לא יזכה להצלחה. חייבת להיות התפשטות, שינוי, מתוך ההכרחיות הפנימית. אם את זה אין, אז אתה תעשה את זה, וזה לא יחזיק מעמד יותר מכמה ימים או חודשים.

תלמיד: כן, אבל גם היציאה החוצה, להסבר שלנו, הרי נכון, אם אני יוצא החוצה ומנסה עכשיו להסביר לקהל הרחב, ואני רואה כמה הם לא מבינים אותי, כמה אני צריך לדייק במסר, זה גם עושה לי שינוי פנימי, זאת אומרת, כן צריך לעשות אפילו צעד כלפי האינטרנט, כלפי הפרסום.

אתה מצייר להם עתיד, מה יש, למדנו הרבה דברים על העתיד, על החברה העתידית, למדנו, אז מה? אז ישנם דברים בעולם, אבל לא שאנחנו עכשיו הולכים לממש. אתה לא יכול לממש שום דבר בצורה חיצונית, חומרית, אם הרוח שבתוכו לא מוכן. והרוח פועלת בהתאם לאיך שאתם מחוברים ביניכם.

תלמיד: הרצון לקבל מתקדם בשתי צורות, גם מהצד השלילי, מפחד, וגם מהצד החיובי שנמשך לעבר העתיד הטוב. אני זוכר שפעם חבר אמר שדווקא הצד השלילי הכי סקסי, כאילו זה הדבר באמת שמעורר, אבל מצד שני יש כל כך הרבה חדשות רעות בעולם שאנשים פשוט נמאס להם לשמוע נבואות זעם. מה המינון? אתה מקובל. אנחנו שואלים על התלמידים, באיזו גישה אנחנו צריכים לצאת, לתאר את העתיד הטוב?

זה ברור שאם תספרו לכולם על העתיד הטוב אז זה יישמע. על פני כל הדברים הרעים שהם שומעים היום ומרגישים על עצמם, על בשרם, אם תספר מעליהם על העתיד הטוב, זה טוב. ואנחנו באמת מקווים לעתיד טוב. הוא יכול לבוא אך ורק בהתאם שאנחנו מוכנים לראות אותו, לסבול אותו, להצדיק אותו. לזה אנחנו צריכים הפצה, אבל ההפצה עדיין רק תיאורטית. קבוצות, עשיריות, אבל לא שאנחנו משנים את עצמנו בחיי המשפחה, ביסודות הכלכליים, הפיננסים, יסודות אוכל, מין, משפחה, שאנחנו משנים, עוד לא. תן להכול להתקיים.

תלמיד: אתה מאמין בנו?

לא. אני מאמין רק בכוח העליון. לא בעצמי ולא בכם.

שאלה: איזה כלים אפשר לתת לחברה, כדי להוריד את רמת החרדה מחוסר הוודאות, מה יהיה בעתיד?

לספר להם על העתיד הטוב. העתיד הטוב, במידה שאנחנו נמצאים בהתאמה לטבע העגול האינטגרלי, אנחנו לא זקוקים לשום דבר. כי בטבע האינטגרלי, שם יש לך השפעת האור העליון. שם יש לך כל הזמן סירקולציה של הכוח העליון הטוב שאנחנו נכללים בו. רק לזה אנחנו צריכים. עד כמה שנתחבר יחד, אנחנו נרגיש את הטבע החם הזה, היפה, שאנחנו נמצאים בו, זה הבורא, ואנחנו נצמיד את עצמנו אליו, כמו תינוק שרוצה להידבק לאימו, וכך אנחנו נרגיש את עצמנו בביטחון ובטוב. זה מה שעלינו לעשות.

שאלה: הכול נראה כאילו אנחנו צריכים לצאת מעצמנו.

לצאת מעצמי, כל אחד כלפי החברים, כלפי העשירייה, כן.

תלמיד: במה להתרכז, יותר לצאת מעצמי כלפי העשירייה, או פשוט לחשוב על העולם החיצון, מה יותר אפקטיבי?

הכי חשוב זאת העשירייה. העשירייה זו אותה דוגמה, אותה תבנית, שכלפיה אני חייב לראות את עצמי, איך היחס שלי לבורא. העולם הוא רחב מאוד, רחוק מאוד, אני לא יכול להיות עימו בהתקשרות ההדדית. אינטראקציה הדדית יכולה להיות רק עם העשירייה. ולכן בתוך העשירייה אני צריך לגלות את הבורא, ולא בתוך העולם. אחר כך, כשאני, עשירייה ובורא מרגישים את עצמנו ביחד, אז אני יכול גם להתחיל לצרף לזה את העולם כולו.

שאלה: מה לעשות עם הסביבה, כשאתה מדבר איתה, בשבילם העתיד הטוב זה שהכול יחזור להיות כמו שהיה בעבר? כל ציור אחר שאתה מצייר להם, נראה להם כמו אסון.

אז תגיד להם שהאסון שאני מצייר, זה מה שיקרה להם, וניפגש בעוד חודש. בעוד חודש תזכיר להם מה היה, והם יראו. וכשלא מסכימים, אז תגיד ניפגש בעוד חודש, ותיראו מה יהיה בעוד חודש, כך וכך. אז בעוד חודש תגיע אליהם שוב ותיראו, אתם רואים ככה, או לא? וככה לאט, לאט, אתה תקנה מהם מצד אחד שנאה, מצד שני הסכמה. אין ברירה. אתה לא זוכר שהיית ילד קטן ורצית לשחק ולעשות מה שבא לך, ותמיד היה מישהו שאומר לך "לא, זה אסור, אתה צריך לעשות כך או ההיפך". עד כמה לא אהבת אותו.

מחנך, זה שלא אוהבים אותו. רק בסרטים יכול להיות שאוהבים. אלא מחנך זה שמחנך, הוא עושה ממך משהו חדש, זה לפי הטבע שלנו. ספורטאים זה משהו אחר, כי הם רוצים להגיע להישגים, אז מחנך בשבילם זה כמו אבא, ומוכנים ללכת אחריו ממש בעיניים עצומות. אבל כאן המחנך הוא בזה שלוקח אותי ומכופף אותי וכמעט שובר אותי. וזה לא טוב. הוא אומר לי אל תחשוב על הדברים האלה, אלא תחשוב על הדברים האלה. אל תאהב את זה, תנסה לא לאהוב, תנסה לעבור ולאהוב את זה. זאת אומרת הוא ממש מכופף לי את הטבע הפנימי שלי, אני לא יכול לאהוב אותו. במקום מלכות הוא מכניס לי את תכונות הבינה.

תלמיד: אנחנו צריכים לבנות איזו אמינות שלנו לאורך זמן? זאת אומרת, צריך להתחיל עכשיו להגיד, "חברה תראו, בעוד חודש יהיה ככה וככה". ובעוד חודש להגיד, "בעוד חודש יהיה ככה", לאט, לאט, ואז תהיה לנו אמינות בעולם בחוץ?

אני חושב שכן. תשאל את כל הכתבים. מה הם כותבים שם? אני לא יודע. יש לנו אמינות מהקוראים או לא? אם לא, אז מה הם כותבים? כנראה שלא כותבים נכון. אנחנו צריכים להוכיח חודש בחודשו עד כמה שאנחנו, לפחות בכמה חודשים, אם בכלל, מדברים על העתיד הנכון, ושהעתיד הזה מתקיים ומתקרב.

תלמיד: הסביבה הקרובה שלי לפחות, כשהתחיל כל הדבר הזה, אמרו לי, אתה אמרת שזה יקרה, כי אני סיפרתי להם לפני שנים, מה שאתה סיפרת לנו.

ומה?

תלמיד: זה עדיין לא גרם להם להקשיב למה שאני אומר שיקרה בעתיד. זה נורא מעניין. אחורנית הבן אדם מוכן להסתכל, קדימה הוא לא כל כך מוכן לקבל את זה.

כי זה נגד הציפיות שלו, נגד הרצון שלו. הרצון שלו האגואיסטי מצייר לו משהו אחר. זה ברור. אתה צריך להשתדל לצייר להם כזה עתיד שהוא יהיה מצד אחד העתיד שלך, ומצד שני העתיד הוורוד שלהם. אתה צריך לדעת איך למכור להם את הבורא.

שאלה: מצד אחד אתה אומר שלא צריך להבהיל את האנשים ולצייר להם עתיד נוראי, אבל מצד שני, כמו שאומרים לילד שמקבל כווייה, זה לא נורא. אז איך למכור להם את הבורא אם אסור להפחיד אותם?

לא צריכים שום דברים מפחידים. גם ככה החיים שלנו מפחידים אותנו. מה אתה צריך עוד לצייר להם? הם יוצאים לרחוב, הם יוצאים לכל מיני מקומות, הם כבר רואים את החיים האלה הנוראיים. אם כך מה יש לך להוסיף? רע יש להם כבר. אם לא היה רע, אז לא היינו בכלל פותחים את הפה. כשיצא הרע אז יופי, עכשיו אנחנו צריכים לדבר רק על הטוב. לא סתם על הטוב, אלא באיזו צורה אנחנו יכולים להגיע לטוב. ולהראות להם, "חבר'ה, אני רוצה גם להגיע לטוב כמוכם, רק אני יודע לאיזה טוב אנחנו יכולים להגיע, ולא לטוב אחר".

אם אתם תשבו ולא תעשו כלום אתם לא תגיעו לטוב, לא תגיעו. ותשמעו למה. ותשמעו מה אני ממליץ לעשות כדי להגיע לטוב. ואני אשתדל לשכנע אתכם שאני צודק. גם מהניסיון שיש לי מהעבר, שבכל זאת רשמתי לעצמי איזה דברים נכונים אמרתי בעבר. ואני אומר לכם לעתיד. ואני מוכיח לכם מצד הטבע שאם תלכו כך אז תגיעו לטוב.

ולמה אני אומר להם? מפני שהם כבר מרגישים רע. אני לא צריך לצייר להם את הרע. הם כבר רואים היום ורואים מחר. אני מדבר עם אנשים מכל היבשות. הם כולם נמצאים ממש בחרדה ולא יודעים מה יביא להם מחר. אז אנחנו לא צריכים לנפח להם את הרע. רק אנחנו צריכים להראות להם עד כמה הטוב, שאנחנו אומרים, יכול לקרות רק בדרך שלנו. למה? כי אלו חוקי הטבע. כך לעשות.

קריין: קטע ראשון בנוגע למוטיב פאור, עוברים מכסף לכבוד, מתוך עיתון "האומה". בעל הסולם.

"כדור ארצינו די עשירה לפרנס לכולנו. ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכרת חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במדה שוה, - והקץ לכל הצרות! שהרי אפילו המיליונרים שבקרבנו, מה הנאה להם מכל רכושם אם לא הבטחון החזק בכלכלתם להם ולזרעם לכמה דורות?! אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה להם אותו בטחון החזק. ועוד במדה יותר גדולה. ושמא תאמרו שיחסרו מכבודם הקדום, שהיה להם בתור בעלי רכוש? גם זה לא כלום, כי אלו האיתנים שהספיקו כח לנחול כבוד בתור בעלי רכוש, בלי ספק, ימצאו כבוד המדה בשדה אחרת, כי שערי ההתחרות והכבוד לא ינעלו לעולם."

(בעל הסולם, עיתון "האומה")

יפה. זאת אומרת אנחנו יכולים לנהל את החיים כאילו לפי המתכונת הקודמת, רק להחליף את המטבע. המטבע זה כבוד, יחס חברה לאדם, ולא כמה שיש לי להתגאות במה שאני יותר עשיר, כמה גנבתי מכולם.

קריין: קטע מעיתון "האומה".

"מדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו."

(בעל הסולם, עיתון "האומה")

קריין: קטע מתוך מאמר "מצווה אחת" של בעל הסולם.

"אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה."

(בעל הסולם, "מצווה אחת")

קריין: קטעים נבחרים מתוך מאמרו של בעל הסולם ב"שמעתי" מאמר ל"ד "יתרון ארץ בכל הוא. קטע מספר 1.

"ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, "כיתרון האור מתוך החושך".

זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר המקבילו. דוגמא: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון - ושביעה, צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד.".

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

כן. זאת אומרת ששני הדברים האלה צריכים להתפתח בנו ביחד במקביל. שמאל ימין, שמאל ימין, ורק מתוך השמאל שמתגלה אנחנו מגיעים לימין, וכך אנחנו מתפתחים. לכן אנחנו לא מתפעלים מהדברים השליליים שמתגלים בנו, זה לא נורא שמתגלים כאלה דברים אלא אנחנו נמשכים לטוב. וכמה שהרע מתגלה, אנחנו מקבלים אותו כדבר הכרחי, שבלי הרע הזה לא היינו נמשכים לטוב.

לכן "יתרון ארץ בכל הוא", זאת אומרת הרצון צריך להיות בהכול, גם ברצון השלילי וגם ברצון החיובי, ואנחנו כנבראים צריכים לעמוד על שתיים. רק המלאכים, כוחות הטבע, יש להם רגל אחת, רגל ישרה, ואנחנו לא, על שתי רגליים, וכך הולכים קדימה.

שאלה: דברת על ניהול. איך להחזיק את המושכות עם שתי הידיים, ימין ושמאל, להיות כאילו מנהלים ולא מנוהלים?

אנחנו צריכים להסכים עם זה שאנחנו נמצאים תחת שליטת הטבע שפועל עלינו משני הכיוונים, טוב ורע, רע וטוב, שעל ידי שניהם אנחנו דווקא מעוררים את הכיוון הנכון שלנו, בזה שנמצאים בין שניהם בקו האמצעי, וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: מהי ההרגשה הזו לקום בבוקר, להיות בשיעור ולהיות אקטיבי?

להיות אקטיבי זה שאני מגיע לשיעור ואני רוצה להשתתף בו בהכנה שלי. זאת אומרת, זה לא שאני קם וכבר אני נכנס לשיעור. אני מכין את עצמי לפני השיעור, בקשר שלי עם הקבוצה, בקשר שלי עם הבורא, בלעורר את הלב, לחמם את עצמי, ולאט לאט כך אני נכנס למצב שאני מתעורר בדרגות דומם, צומח, חי, ומדרגת החי אני מגיע לדרגת המדבר, לדרגת האדם. וזה לא סתם אדם, אלא הוא נקרא "המדבר". שאני יכול להגיד לבורא, להביע את עצמי בצורה שהוא יבין אותי, כך אני נמצא בהכנה לשיעור.

תלמיד: מה זה להגיד לבורא ולא שהבורא יגיד לי?

תקרא את הברכות הנאמרות כשהאדם קם בבוקר, בהשכמה, ותראה איך אנחנו צריכים לדבר עם הבורא. אני מודה לו על זה שאני קמתי, אני מודה לו על זה שהוא פתח לי את העיניים והאוזניים, ושנתן לי חברה, תורה, מורה, ושאני על ידי זה יכול להתקרב אליו, לבורא.

כך אני מתחיל לסדר את היחס שלי עמו. ושאני הולך להיכנס לשיעור עם החברים שלי יחד, מפני שאני בעצמי לא יכול לגלות אותו, אלא הוא מתגלה רק בקשר בינינו, בכוח ההשפעה שאנחנו מייצבים בינינו. "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים", שאני בונה את כוח הקשר בינינו, ההשפעה, הנתינה בינינו בצורה החדשה.

וככל שאני בונה את הקשר הזה ממני לאחרים, במידה הזאת אני יכול לקלוט בקשר הזה את הבורא. כמו ברשת שאני תופס את הדגים, אז בהתאם לכמה שהרשת שלי כלפי האחרים היא בהשפעה, כך אני תופס את הבורא. זו ההכנה לשיעור, כך זה.

שאלה: בעל הסולם כותב בקטע שקראנו עכשיו "שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד". מה זה בדיוק לעבוד על "להשיג את שנאת הפירוד"?

עד כמה שאני משתוקק לחיבור ולדבקות, אני כל פעם אגלה עד כמה שאני לא נמצא בזה, עד כמה שאני מתרחק מהם, עד כמה שאני לא רוצה אותם. זה פלא עד כמה שאנחנו כל הזמן משיגים את עצמנו הפוכים ממה שאנחנו רוצים.

זה מאבק בלתי פוסק, ממש. וכשאני אהיה בדרגות הגבוהות ביותר, בכל זאת לבוא לחברה, ולהתכלל איתם, ולהיות איתם, ולהשתדל איכשהו להתקשר איתם, תמיד יהיה לי קשה, ויותר ויותר קשה יום יום, מצד אחד.

ומהצד השני, אני מבין שאני לא יכול בלי זה, שזה חייב להיות. אבל ברגע האחרון אני מרגיש שאני לא מסוגל, ואני נשאר ללא התקשרות אליהם. "אבל אני חייב. בלי זה אני לא יכול להגיע לבורא. וודאי שבפעם הבאה אני אבוא אליו, ובפעם הבאה אני אשתדל להיות איתם בכל הכוחות".

מגיעה הפעם הבאה, ושוב אני לא יכול להגיע אליהם. למה? אני לא יכול להזיז את עצמי. אפילו שזה סתם ללחוץ על הכפתור, אני לא יכול. זה בשבילי כמו לסחוב שק קמח על הגב. וכך זה לכל אחד ואחד, אף אחד לא צריך לספר לי שאצלו זה אחרת. אם הוא מתקדם בדרך, הצורה הזו היא עליו.

ומה לעשות? "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". מה אני יכול לעשות? תפילה, צעקה, בכי לבורא, שיעזור לנו בכל זאת להתקדם.

תלמיד: בתוך התפילה אנחנו יכולים לבטא כמה אנחנו שונאים את הפירוד?

שאנחנו שונאים את הפירוד, כמעט ואי אפשר לבדוק את זה. כמעט ולא. צריכים לעשות, ואז כל אחד ידאג, יברר איך שזה קורה.

שאלה: כתוב "עבדו את ה' בשמחה". מאיפה יש שמחה כשמרגישים כאלה דברים? איך להשיג את השמחה?

השמחה היא מזה שאני נמצא בדרך, שגם זה בדרך. שאני נופל, ולא יכול לקום, ומקלל את הכול, ולא יכול להתקשר לעשירייה, גם זה בדרך. זו המדרגה שבדרך.

שאלה: אנחנו אומרים "כיתרון האור מתוך החושך", אבל איך אנחנו מסבירים על האור אם לא מבינים את החושך?

אם אנחנו רוצים לספר על אהבה, וחיבור, אבל האנשים לא מבינים את זה, איך אנחנו יכולים להסביר לאחרים שאנחנו לומדים דבר מהופכיותו? שאתה יכול לגלות אהבה מתוך השנאה שמתגלה והפירוד?

אנחנו עכשיו לא מדברים על הפצה, על מי שהולך להסביר. אתם לא נמצאים בגל שלנו, להסביר לאנשים אחרים מה שאנחנו עכשיו מדברים זה בלתי ניתן.

(סוף השיעור)