שיעור בוקר 27.12.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'ע', עמ' 2070,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח התשובות לפירוש המלות",

שאלה ר"ה – רי"ט

קריין: אנחנו לומדים מספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', דף ב'ע', 2070, אות ר"ה ב"לוח התשובות לפירוש המלות".

"רה) מהי עלית האור מטרם יציאתו מעינים."

"מהי עלית האור מטרם יציאתו מעינים. רה) היציאה מעינים, פירושו, הזווג שנעשה שם בנקבי העינים, שהוציא הע"ס דנקודים במדתן. וענין עלית האור, היה מטרם זה, שפירושו שעלתה מלכות המסיימת למקום בינה דגופא, ונסתלק האור מהכלים שמחזה ולמטה, וכן עלית המלכות המזדווגת לנקבי העינים, שהוציאה הזו"ן לבר מרישא. ובעת הזה נעשה נפילת הכלים שמחזה ולמטה דנקודות דס"ג לבחינת חלל הפנוי שמתחת רגלי א"ק. ואח"ז נעשה הזווג בנקבי העינים ויצאו העיגולים ויושר דקטנות הנקודים, והם החזירו את הכלים שמחזה ולמטה למקומם הקודם, אלא בבחינת חלל פנוי וריקנים מכל אור, מחמת כח הסיום שבפרסא המעכב על אור העליון שלא יעבור אליהם. כנודע. (אות ב' וג)."

שאלה: אפשר קצת להסביר? כתוב שנפלו "ולמטה דנקודות דס"ג לבחינת חלל הפנוי שמתחת רגלי א"ק." ואז החזירו, אבל במצב הזה שהוא חדש עד כמה שאני מבין.

(ראו שרטוט מס' 1) יש לנו גלגלתא (1), ע"ב (2), ס"ג (3), נקודות דס"ג (4) שיורדות למטה, מתערבבות עם נה"י דא"ק (5,6), נעשה צמצום ב' (7). ואז יש לנו כלים דהשפעה וכלים דקבלה מהטבור עד הסיום.

אחר כך היתה כאן שבירת הכלים, עלו רשימות לראש דס"ג, לנקבי עיניים דראש דס"ג, נעשה זיווג על קטנות. והקטנות הזאת באה והתפשטה עד המקום הזה של כלים דהשפעה בלבד. כאן יש כתר, חכמה, בינה שנקראת אבא ואמא, וזו"ן. והכול בקטנות, גלגלתא עיניים, גלגלתא עיניים, גלגלתא עיניים. זה על רשימות ב'/א' צמצום ב'.

אחר כך היו רשימות ד'/ג'. זה היה זיווג בפה דראש, לא בנקבי עיניים, ועל הזיווג הזה יצאה קומה שלמה והיא התפשטה מהטבור עד הסיום. זאת אומרת, עברה את הפרסא. מתחת לפרסא זה כלים דקבלה, כאן נעשתה שבירה. השבירה היא גם למטה מפרסא וגם בזו"ן שלמעלה מפרסא, כל זה שבירה. רק כתר ואבא ואמא הם נשארו כי זה נקרא "ראש". אז הראש, מפני שהוא לא כלים, אלא רק תכניות, התכניות האלו נשברו, כאילו חזרו לקטנות, התבטלו.

מה קרה לנו על ידי השבירה? על ידי השבירה הכלים קיבלו על מנת לקבל. על מנת לקבל נמצא למטה מסיום. הכלים נפלו למטה, ושם הם נשארים. איזה כלים יצאו? כל הכלים דזו"ן נפלו למטה. זאת אומרת, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, כולם נפלו למטה. אם ניקח את חסד והמלכות נניח, הכלי הגדול ביותר נפל הכי נמוך (ראו שרטוט מס' 1).

אחר כך יצא לנו זיווג דקטנות ובזיווג דקטנות היה לנו זיווג על הכלים דהשפעה. והתחילו על זיווג דקטנות לצאת המקיפים, מקיפים שמתעגלים סביב נקודת הסיום. ואז הכלים התחילו להשתנות, חסד נעשה למטה יותר ומלכות בנקודת הסיום, הם התהפכו בחשיבותם. למה? כי בנקודת הסיום זה האפס, המקום הכי חשוך, ומבחוץ מאיר האור מקיף.

ואז הכלים התהפכו, מה שהיה למטה נעשה למעלה, מה שהיה למעלה נעשה למטה. כי מה שלפי האור ישר זה כלים שמאירים מלמעלה למטה, לפי האור חוזר זה ההיפך, כי האור מקיף סופו במרכזו. לכן ככה הם, כלפי נקודת הסיום החדשה הם התחילו להשתנות, להתייצב.

שרטוט מס' 1

שאלה: שאלה על השרטוט, הפה של ד'/ג' הוא תמיד נמוך מנקבי עיניים?

ד'/ג' זה פֶּה, נקבי עיניים זה יותר למעלה, כן ודאי. ההבדל בין פה ונקבי עיניים, זה ההבדל בין בינה ומלכות.

שאלה: מאיזה כוח נעשה צמצום ב'?

מהתערבבות של הנקודות דס"ג, שזה כוח הבינה, עם כוח המלכות (ראו שרטוט מס' 2). שמלכות השפיעה לבינה ואז הגבילה את הבינה והתחילה לשלוט בבינה. מספר 7 בשרטוט זה נקרא שליטת הקבלה, כלים דקבלה, ולכן נעשה צמצום ב', שרק עד הפרסא אפשר לקבל את האורות. למטה מפרסא כבר הרצון לקבל שולט ולכן אי אפשר לקבל. אבל לא שיש שם על מנת לקבל, יש צמצום.

שרטוט מס' 2

שאלה: מה זה נקרא שהאור מקיף סופו במרכזו?

שהאפס שלו הוא במרכז שלו. כל המקיפים הם כך, כי הם נגמרים בצורה כזאת. כי אם אני עושה איזה זיווג דהכאה (ראו שרטוט מס' 3), יוצא שאני מפסיק באיזה מקום את קבלת האור ואין יותר, ואז האור מתפשט מכתר עד מלכות, זה ביושר, ובעיגולים האור תמיד מתעגל סביב נקודת הצמצום. ואז בעיגול החיצוני זה האור הגדול ובמרכז העיגולים זה האור הקטן, כי שם הוא נגמר.

תלמיד: למה האור הקטן הוא ליד נקודת הסיום שלו?

הוא לא רק הקטן, הוא אפילו נגמר שם, כי זה הטבע של העיגולים. איפה שעוצרים אותם, שם הם נגמרים.

שרטוט מס' 3

שאלה: רק בשביל לזכור סכמתית. אם אנחנו מדברים על נקבי עיניים ב'/א' ופה ד'/ג', אנחנו יכולים להבין ש-ב'/א' הוא באותו גובה של השתלשלות ע"ב (2) וד'/ג' בגובה של ס"ג (3)?

יש לנו ראש הפרצוף, כתר חכמה בינה זעיר אנפין ומלכות. פה, כתר חכמה בינה זעיר אנפין ומלכות. טבור, כתר חכמה בינה זעיר אנפין ומלכות, וסיום (ראו שרטוט מס' 4).

אני עושה בראש זיווג דהכאה על כל הראש, עשר ספירות. אם אין לי כוח לעשות זיווג על כל הספירות, אלא רק על כלים דהשפעה, אז אני נמצא באמצע בינה ועושה זיווג על כלים דהשפעה, זה נקרא על גלגלתא ועיניים, ובאח"פ דראש אני לא משתמש. בכלים דגוף אני משתמש גם בגלגלתא עיניים, ולא משתמש באח"פ דגוף. בכלים דסוף אני משתמש בגלגלתא עיניים ובאח"פ דסוף לא משתמש. כך זה קורה.

שרטוט מס' 4

קריין: אות ר"ו.

"רו) מהי עליה דמוסף שבת"

"מהי עליה דמוסף שבת. רו) עליה דמוסף שבת דומה לבחינת הראשונה דאדה"ר שהיה לו בעת לידתו. (אות צ"ט)."

זאת אומרת, לפני שהתחיל לעלות אחרי שרצה לקדש את עצמו וכן הלאה, שזה הביא אותו לשבירה. אז "עליה דמוסף שבת" זו עלייה לפני מנחה, לפני העלייה הגדולה, אלא העלייה השנייה.

"רז) מהי עליה דמנחת שבת."

"מהי עליה דמנחת שבת. רז) עליה דמנחה דשבת, דומה לבחינה שניה שמקודם החטא, שז"א במקום א"א ונוקבא במקום או"א, ובי"ע במקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות, חוץ משש תחתונות דעשיה, שהם בשש ראשונות דבריאה. (אות ק')."

את זה למדנו, שבערב שבת העולמות עלו, בסוד ה' דיום השישי. שהיו כל העולמות עד חזה דעולם היצירה, ואז הם עלו עשר ספירות בכניסת השבת, ואז הם מתפשטים עד החזה דמקום הבריאה.

שאלה: בסופו של דבר העיגולים צריכים להפוך ליושר או הפוך, יושר לעיגולים?

בסופו של דבר בגמר התיקון לא יהיו לא עיגולים ולא יושר, כמו שאנחנו לומדים אותם כאן. האור והכלי יהיו שווים. אני לא חושב שאפשר לתאר את הדבר הזה באיזה שרטוט. כי עיגולים יהיו כיושר ויושר יהיה כעיגולים.

שאלה: מהו האור המקיף שמאיר מתחת לסיום, חכמה או חסדים, ובאיזה כלי האור יכול להאיר מתחת לסיום?

האור המקיף לא מתחלק לחכמה ולחסדים כי המסך לא מחלק אותו אלא פשוט לא מקבל אותו. אלא בהתאם לעוצמה כך הוא מאיר, עוד לפני החלוקה על ידי המסך. המסך פשוט לא מחלק. חסדים וחכמה זה כבר הכלי מאור אין סוף, מהאור שמאיר, מהאור המופשט שנמצא בראש, שהוא כבר מחלק אותו אחר כך על ידי המסך וזיווג דהכאה דגוף. ואור המקיף זה אור שלא עובר זיווג דהכאה, הוא נדחה מהזיווג דהכאה.

שאלה: אמרת שעיגולים מתעגלים סביב הצמצום. השאלה, מה ההבדל בין עיגולים של צמצום א' לבין עיגולים של צמצום ב'?

עיגולים דצמצום א' מתעגלים סביב הנקודה של סיום הפרצוף, גלגלתא. ועיגולים דצמצום ב' מתעגלים סביב הנקודה דצמצום ב', סביב החזה דנקודות דס"ג. שם הסיום שלהם, של התפשטות האור, ולכן סביב זה העיגולים האלה [מתעגלים], ולכן הם אחר כך מעלים את הכלים האלה מלמטה מסיום, שיעמדו למעלה מפרסא. אנחנו לומדים את זה ב"בית שער הכוונות" בצורה יותר רחבה.

קריין: אות ר"ח.

"מהו עץ הדעת. רח) עצה"ד הוא בעשיה, והיינו בחינת המחזה למטה שנקרא עשיה. ועיקרו של המחזה ולמטה, הוא קו האמצעי שהוא יסוד, כי היסוד נקרא עץ. וז"ס שצעק העץ רשע על תגע בי. (אות מ"ח)."

זאת אומרת אל תשתמש בכלים האלו בעל מנת לקבל.

שוב.

"מהו עץ הדעת. רח) עצה"ד הוא בעשיה, והיינו בחינת המחזה למטה שנקרא עשיה." זאת אומרת איפה שכלים דקבלה, כי דעת זה האור שמתפשט בכלים דקבלה.

"עצה"ד הוא בעשיה, והיינו בחינת המחזה למטה" שבכל פרצוף "שנקרא עשיה." מחזה ולמטה דכל פרצוף כבר נקרא עשיה, כלים דקבלה, וזה נקרא עץ הדעת. "ועיקרו של המחזה ולמטה, הוא קו האמצעי" שמחזה ולמטה "שהוא יסוד, כי היסוד נקרא עץ." ולכן "וז"ס שצעק העץ רשע על תגע בי. (אות מ"ח)."

זאת אומרת שבעל מנת לקבל אסור להשתמש, אין לי כוח בעל מנת להשפיע.

שאלה: אם תוכל לרענן, למה אחרי שכבר היה צמצום ב' יש החלטה להוציא את גדלות הנקודים ולרדת מתחת לפרסא?

צמצום ב' רק אומר על נקודות דס"ג, שאין להן כוח עכשיו להשתמש בכלים דתנהי"ם, כי שם אין מסך דבינה, שם צריך להיות מסך יותר גדול.

תלמיד: אז למה יש ירידה מתחת לפרסא שגרמה לשבירה? היה צמצום ב'.

צמצום ב' לא אוסר לעולם, כמו צמצום א', שלא ישתמשו בכלים. אם יהיה לך מסך, תשתמש.

שאלה: מה ההבדל בין החסדים שיש מתחת לפרסא דצמצום ב' שדוחה, ואחר כך מה זה המסך הנוסף הזה שאמרת עכשיו, איך אחרי זה יכול להתפשט שם אור חכמה, איזה תיקון עובר שם? כשמלכות עולה לבינה בצמצום ב' יש שם אור חסדים.

בכל מקום שמלכות עלתה לבינה?

תלמיד: יש שם אור חסדים, נכון?

כן.

תלמיד: אבל על אור חסדים הזה לא יכול להתלבש אור חכמה.

לא.

תלמיד: מה ההבדל?

הבדל גדול, תלוי איזה חסדים. אתה מייצר חסדים על ידי זה שאתה דוחה את החכמה ולא רוצה לקבל אותה, ואחר כך אתה מקבל אותה בעל מנת להשפיע, אם כן, בעלייה או בירידה. על כל דבר אתה צריך לעשות חשבון, זיווג.

תלמיד: איזה זיווג צריך להיות כדי שיוכל להתלבש אור חכמה באור חסדים הזה?

הוא לא יכול להתפשט שם במקומו, הוא ניסה את זה לעשות ונשבר בעולם הנקודים.

תלמיד: אז מתי כן?

אף פעם, רק בגמר התיקון, שיהיה רב פעלים מקבציאל. שיתקבצו כל היגיעות, כל המסכים אז כן.

שאלה: בשני הסעיפים שקראנו על העליות, על עליה דמוסף שבת הוא כתב שזה דומה לבחינה הראשונה דאדם הראשון, ובעלייה של מנחה הוא כתב שזה דומה לפני החטא. מה זה הדמיון הזה בין העולמות לנשמות?

אלה אותן הפעולות, גם בעולמות וגם בנשמות. הוא מפעיל את הכלים בהתאם לזה, כלים דקבלה.

תלמיד: מה אפשר להגיד על זה? אפשר להגיד שהעולמות הם מצד האורות והנשמות מצד הכלים?

לא, עולמות הם גם כלים. אני לא מבין אותך.

תלמיד: הרי אומרים שהנשמות נמצאות בתוך העולמות. אז העלייה של העולמות היא זאת שגורמת לנשמה להיות במצב חדש?

ההיפך גם כן, הנשמות מעוררות את העולמות, מעלות את העולמות.

תלמיד: פה בדוגמה הזאת העלייה של העולמות היא קודמת?

עד שזה לא מגיע לשבירה ולעבודת האדם, זה קורה מתוך העולמות כלפי הנשמה.

קריין: אות ר"ט.

"מהי עשיה דעוה"ז. רט) חוץ לארץ ה"ס עשיה דעוה"ז. (אות מ"ד)."

העולם הזה גם מתחלק לכמה הבחנות, והעשיה דעולם הזה זה נקרא חוץ לארץ. או ההיפך, איפה עשיה דעולם הזה? אז הוא אומר חוץ לארץ זה עשיה דעולם הזה. הגדרות כאלה יש הרבה וזה לא כל כך נוגע לנו.

קריין: אות רי"א.

"מהו ע"ש אחר חצות. ריא) בע"ש אחר חצות מתחילים העולמות, לעלות. שה"ס ה' יתירה דיום הששי. עי' לעיל תשובה ס'. (אות ע"ז)."

בשעה חמישית דיום השישי העולמות מתחילים לעלות לקראת העלייה שלהם שנקראת שבת, לקראת המצב הזה שנקרא "שבת". וכל העליות האלה הן רק על ידי אתערותא דלעילא, אבל זה בהקדם של היגיעה שאדם נותן במשך שישה ימי עבודה.

בשבוע הראשון כמו שאנחנו לומדים, עוד לא היה אדם אלא הבורא ברא יום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, ושבת יום מיוחד. ומה שנעשה בכל שישה הימים זה יוצא בפועל בעלייה שנקראת "שבת". זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות זו השבת. כך זו העבודה שלנו. אחרי ששת הבירורים נעשה תיקון שנקרא "שבת".

אחר כך בדוגמה לזה אנחנו צריכים לעשות עבודה בשש מדרגות שנקראות "ימים", ואז באה שבת שזה על ידי אתערותא דלעילא. זאת אומרת, שש מדרגות באתערותא דלתתא ואחר כך הסיכום הוא על ידי אתערותא דלעילא. כי על זה אנחנו לא יכולים לעבוד, על המלכות. זה העניין של עליות השבת.

קריין: אות רי"ג.

"מהו פב"פ דזו"ן דקליפות. ריג) מסבת חטאו של אדה"ר נפלו ט"ת דנוקבא, ונתלבשו בנוקבא דקליפות, ונבנית בפרצוף שלם ע"ס, ונעשו זו"ן דקליפה בבחינת פב"פ. (אות רל"ד)."

יש כאן הרבה הבחנות, אנחנו כך רואים שעולם הקליפות, מצב הקליפות הוא מאוד מורכב.

קריין: אות רט"ז.

"מהם פו"ח דבי"ע. רטז) עיקר פנימית וחיצוניות: הנה המקום בי"ע, הנעשה מכלים דאחורים דפרצוף נקודות דס"ג, הוא החיצוניות. וכל מה שבתוך המקום הזה דהיינו העולמות ומה שבהם, שהם נבררו מהאחורים דז"מ דמיתו, הם הפנימיות בי"ע. אמנם יש עוד כמה מיני פנימיות וחיצוניות: א' פו"ח שבע"ס דפרצוף בי"ע, שג' כלים כח"ב, שבהם מתלבשים נר"ן פנימים, הם פנימיות דע"ס. וב' הכלים זו"ן, או עור ובשר, שבהם מתלבשים נר"ן דחיצוניות, וכן הארת המקיפים דחיה יחידה, הם חיצוניות דע"ס. ב' הם התולדות הנולדים מהם: כי הנולד מהפנימיות הספירות הם נשמות בני אדם והם נקראים פנימיות העולמות, והנולד מחיצוניות הספירות, שהם נשמות המלאכים, הם חיצוניות של העולמות. גם הלבושים והיכלות והרקיעים וכו', הם נולדים מחיצוניות הספירות, והם חיצוניות העולמות. וכן בכלל, נבחנים האורות והכלים לפו"ח: שהאורות הם פנימיות, והכלים שבהם מתלבשים האורות, הם חיצוניות. ועוד יש כמה בחינות פו"ח. וענין מקור התחלקות דפו"ח עי' לעיל בתשובה צ"א. (אות צ"א. ואות קס"ז. קס"ט. ואות קפ"ה וקפ"ח עד קצ"ב)."

שאלה: ברי"ג, מה זה שיש פרצוף דקליפות?

מפני שהם עשקו, ינקו מהאורות. מאיפה בכלל יש פרצופים לקליפות, זה מה שאתה שואל?

תלמיד: כי פרצוף אנחנו לומדים שזה רצון עם כוונה להשפיע.

כן.

תלמיד: וקליפה זה על מנת לקבל.

נכון.

תלמיד: אז איך יש פרצוף?

איפה שיש בקדושה חיסרון בעל מנת להשפיע, יש בזה כבר יכולת לקליפות להתקיים.

אם קדושה סתם עושה צמצום, אין קליפה. יש בזה חלל פנוי, חסדים, תלוי במצב. אבל אם הקדושה רצתה לפעול בזה, נגיד כמו בשבירת הכלים, למה המקום של הקליפות הוא שם למטה? כי שם היו מתפשטים האורות בכלים דקבלה, כביכול, הם לא התפשטו אלא נשברה הכוונה על מנת להשפיע ונעשתה כוונה על מנת לקבל.

זאת אומרת, מה הם העולמות של הקליפות? אלה לא כלים עם האורות בתוכם, שזה לא יכול להיות. אלא כביכול הייתה כוונה שהאורות יתפשטו בתוך הכלים בעל מנת לקבל, מזה יש לך עולמות, זאת אומרת דמיונות שאתה יכול לקבל על מנת לקבל.

תלמיד: שעוד לא מומש.

זה לא מומש בגלל שיש איסור, יש צמצום מלמעלה. אבל כשיהיה תיקון אז כל הקליפה היא תתבטל.

(סוף השיעור)