שיעור בוקר 03.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א',

חלק ג', עמ' 149, דף קמ"ט, פרק י"א, דברי האר"י,

אותיות א'-ח' פרק י"ב, דברי האר"י אותיות א'-ד'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', עמ' 149, דף קמ"ט, פרק י"א, אות א' דברי האר"י.

פרק י"א

מבאר התפשטות אור א"ס ב"ה לעשות כלים בד' בחינות עביות על ידי ציורי אברי אדם, שהם: עינים, אזן, חוטם, פה. וכל הזך יותר, הוא חשוב יותר. ועינים הן בחי"א. אזן בחי"ב. חוטם בחי"ג. פה בחי"ד.

אות א'

בא"ס אין צד ציור והשגה כלל. ובכדי לברוא העולם, המשיך התפשטויות הרבה

שיהיו שורשים ומקורות לעולם אצילות

"* הנה נודע שהאין סוף, אין בו שום צד ציור כלל ח"ו, וכאשר עלה במחשבתו לברוא העולם על ידי סדר האצילות, א התחיל להמשיך ממנו התפשטות אורות הרבה, לכשיהיו בחינת שורשים ומקורות, אל האצילות שיתאצל אח"כ."

* שער הקדמות דף ל"א דרוש ב' דא"ק.

קריין: אות ב', דברי האר"י.

אות ב'

ד' יסודות הם לכל דבר, שהם ד' אותיות י"ה ו"ה, שהן רשר"ד והם:

חיה, נשמה, רוח, נפש. וה"ס: עינים,אזן, חוטם, פה

"ונדבר בדרך משל ודמיון אל הדבר הזה, כבר ידעת, כי ד' יסודות יש לכל הדברים, והם: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור. והם ענין, ד' אותיות הוי"ה. והם: בחינת נשמה לנשמה, ונשמה, ורוח, ונפש. ונתחיל לבאר ממדרגת הנשמה, ואח"כ נחזור אל הקודם אליה."

שאלה: בסעיף הראשון הוא כותב שהבורא החליט ליצור את העולם על פי דמות עולם האצילות, על מה הוא מדבר?

העולמות מתחלקים למה שלמעלה מאצילות שזה השורש - עולם אין סוף ועולם אדם קדמון - יש את עולם האצילות שהוא היסוד של כל המציאות, ומעולם האצילות מגיעים אורות לעולמות בריאה, יצירה, עשיה ועליהם אנחנו מדברים.

אנחנו מדברים על עולמות בי"ע שעולים לאצילות, יורדים מאצילות, על הקשר שלהם לאצילות. הכול הוא אצילות. אצילות היא מהמילה אצלו, שאצלו נמצאים כל השורשים, כל הכוחות, כל החוקים, כל הפקודות, ומשם הניהול של כל עולמות בי"ע כשבתוך בי"ע נמצאים כבר הנבראים.

תלמיד: מה זה אומר שעולמות עולים לאצילות?

יש עניין של עליית העולמות וירידת העולמות. התוספת שיש לעולמות בריאה, יצירה ועשיה, אם מגיעה להם תוספת, אז היא מתבטאת בכך שיש להם יותר חומר ויותר כוח, כלומר עביות יותר גדולה ואור יותר גדול. בהתאם לזה עולמות בי"ע עולים לעולם האצילות, ובאצילות הם מקבלים תוספת ואחר כך יורדים בחזרה.

תלמיד: כשמקובל משיג את עולם האצילות, האם הוא מתעלה מיד ממדרגתו לעולם האצילות או דרך עולמות בי"ע?

ודאי שדרך עולמות בי"ע ועם עולמות בי"ע, סתם לעולם האצילות הוא לא יכול לעלות. לפי המבנה שלו, לפי המסכים שבו, הוא נמצא בעולמות בי"ע וגורם על ידי העבודה שלו שהעולם שהוא נמצא בו, נגיד בעולם הבריאה, שעולם הבריאה יעלה לעולם האצילות. או שיש מה שנקרא אתערותא דלעילא, שמגיע אור מלמעלה ומעלה את העולם שלו ואותו יחד לעולם האצילות. אנחנו נלמד את זה ונשתדל לגרום לזה שכך נרגיש.

שאלה: מה הכוונה בסוף אות א', "אל האצילות שיתאצל אחר כך"?

עולם האצילות מתאצל על ידי זה שהוא מאציל את כל העולמות, מייצב אותם, מסדר אותם, ועל ידי זה גם הוא מתאצל. זה עוד לפנינו.

שאלה: הוא כותב פה על ארבעה יסודות. למה כתר, או קוצו של י' לא נכלל בארבעת היסודות האלה?

זה יסוד, אבל לא יסוד שמתגלה. אש, רוח, מים, עפר הם חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, והכתר הוא השורש שלהם.

תלמיד: מה התפקיד שלו?

הוא מעורר את הכול, מחזיק ועושה את הכול, אבל כל מה שהוא עושה בהם מתגלה בהם, אומנם מהכתר.

שאלה: כתוב "מבאר התפשטות אין סוף", והוא מזכיר ארבעה אברים. מה הקשר לאיברי האדם?

הוא נותן דוגמה. כמו שבאדם יש את כל האיברים האלה, ד' יסודות, ראיה, שמיעה, ריח, דיבור, או אש, רוח, מים, עפר, או חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, לא חשוב איך לקרוא לזה, כך ארבעת היסודות האלה נמצאים בכל מקום, בכל רמה, רק יש להם שמות שונים.

תלמיד: אמרנו שאין שום קשר לעולם הזה.

קשרים ישנם, רק מלמעלה למטה ולא ממטה למעלה.

שאלה: למדנו שאין סוף בשביל לברוא את הכול צמצם את עצמו, ובאות א' הוא כותב שאין סוף בשביל לברוא את הכול דווקא הרחיב והתפשט.

אחרי שצמצם את עצמו הוא התפשט. ואחרי שהתפשט גם צמצם את עצמו.

אות ג'

"יש הבל ורוח באח"פ שכל אחד מרובה יותר, באזן הבל מועט, בחוטם הוא יותר חזק,

ובפה מרובה מכולם"

"הבל" זה אור חוזר. יש התפשטות מכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, מלמעלה למטה, ובמקום שעומדת המלכות בהתאם לזה היא עושה את ההבל, אור חוזר. ככל שהמסכים נמצאים למטה יותר, כך ההבל צריך להיות חזק יותר.

כאן הוא מסביר לנו בדוגמה כפי שאנחנו מרגישים.

"ב הנה אברי האזנים, ודאי שיש בתוכם רוח דק, והמופת לזה, כי כאשר יסתום האדם את אזנו באצבעו היטב, ירגיש כאלו קול הברה גדולה בתוכן," תעשו מעשה, תכניסו אצבע לאוזן ותרגישו שבתוך האוזן יש איזו סתימה, איזו רוח. זו דוגמה למה שקורה ברוחניות. "וזה מחמת הרוח הנצרר בתוכו, שמבקש לצאת ואינו יכול. ואחריו במדרגה הוא, אבר החוטם, כי ממנו יוצא רוח יותר מורגש ממה שיוצא מן האזן. ואחריו במדרגה, הוא אבר הפה, כי ממנו יוצא הבל ורוח חזק יותר מכולם." זו דוגמה למה שיש באור ישר ובאור חוזר. שבתוך האברים האלה, אוזן, חוטם, פה, יש רוח פנימי, וכך אנחנו יכולים כביכול לגלות אותו בפועל בעולם שלנו. גם ברוחניות נגלה איך הוא מתפשט.

אות ד'

האזנים הן בינה, שהיא בחי"ב שעביותה מועטת, והיא נשמה. החוטם ה"ס ז"א,

שהוא עביות דבחי"ג היותר עבה, והוא רוח. הפה היא מלכות,

והיא עביות דבחי"ד, העבה מכולן, והיא אור הנפש

"כי כפי ערך האבר, כן יהיה דקותו, כי הנה האזנים הם בחי' הבינה, שהיא יותר דקה, ולכן הרוח היוצא מהם דק מאד. וכן אבר החוטם דק מאבר הפה כנ"ז. והנה דרך משל נוכל לומר, כי הרוח היוצא ג מן האזן, הוא נקרא נשמה. ומן החוטם, נקרא רוח. ומן הפה, נקרא נפש. וכו'."

שאלה: האם הבל מבטל את כל חמשת החושים שלנו?

"הבל" נקרא אור חוזר.

תלמיד: ואחרי ההבל הוא מדבר על חושים.

במידה שיש לך אור חוזר, כך נמדד הכלי. לכן כתוב "הבל הבלים הכל הבל", שזה העיקר.

אות ה'

ראיה ה"ס אור חיה. בעינים אין הבל ממש כמו באח"פ שה"ס עביות דבחי"א הדקה מאד

"* הנה נתבאר, כי מבחינת הראיה עצמה נעשית הנשמה לנשמה. אבל דע, כי אין בחינת הראיה, בחינת ההבל ממש הנמשך מן העין, כדרך האזן והחוטם והפה, שהנשמה ורוח ונפש הם ד הבלים ממש, המתפשטים מהם למטה."

כך בהדרגה זה מתפשט.

אות ו'

הבל שבעינים הוא כלי לאור מקיף דחיה, אלא או"י שבו נמשך למטה

בסוד הסתכלות, שה"ס זווג דהכאה

"אבל ה העינים אינם כן, כי ההבל עצמו שלהם נשארת במקומה, בבחינת ו אור מקיף הנקרא נשמה לנשמה, אמנם יש בה מציאות אחד נמשך ממנו, והוא סוד הראיה וההסתכלות בלבד, ואינו הבל ממש נמשך למטה. ולכן מבחינת הראיה הזאת, נעשו הכלים הנקראים גוף, אבל בחינת ההבל עצמו של העין, הוא פנימי מאד, ואי אפשר שימשך ויתפשט למטה."

אות ז'

"התפשטות האור לעשות כלים שה"ס הסתכלות, באה מן העינים,

שה"ס אור חכמה, ולא מאח"פ"

האור האמיתי הוא אור החכמה שעל ידו אנחנו יכולים לעשות כלים. אבל מאורות שפחות מאור החכמה אי אפשר לעשות כלים, למה? כי אנחנו יודעים שמעביות שורש, א' וב' אין אור חוזר חזק, אי אפשר לעשות כלים, אי אפשר באמת לקבל בעל מנת להשפיע אלא רק להתנגד לקבלה.

אות ז'

"ז ולפי שהראיה הזאת נמשכה מן העינים, שהם יותר עליונים, מן האזן והחוטם והפה, לכן בראיה זאת לבדה, היה כח לברוא ולעשות הכלים, ולא הוצרך גם ההבל עצמו שלהם. מה שאין כן באזן וחוטם ופה, שהם יותר תחתונים, כי הוצרך שההבל עצמו ממש שלהם יתפשט, כדי לעשות ולהאציל הבחינות הנזכרות, ולא נעשה מהם שום מציאות, אלא בכח ההבל עצמו."

אות ח'

ג' הבלי אח"פ נעשו בחינת כלים לנפש רוח נשמה

"אמנם לפי ט שבחינת העין לא היתה הבל ממש, רק ראיה בלבד, לכן י לא נעשו ממנה רק בחינת הכלים בלבד, מה שאין כן באזן חוטם ופה, שאפילו בחינת כלים לא היו יכולים לעשות, מבלי הבל עצמו ממשי, אלא כ להיותו הבל ממש, לכן היו נפש רוח נשמה."

אם אנחנו עובדים עם הכלים של מלכות, זעיר אנפין ובינה, אז אנחנו עדיין לא יכולים לייצב כלים ממשיים כי אין בהם מספיק עביות, זו עביות של שורש, א' וב'. רק אם אנחנו עולים עוד יותר בעביות לג' וד', אז שם כבר יש רצון לקבל גדול, ואם אנחנו עובדים מעל הרצון לקבל הזה, אז אנחנו יכולים לייצב אור חוזר גדול ויכולים לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: קראנו כאן על סוגים שונים של כלים, אוזן, חוטם, פה, ועל סוגים שונים של הבל, של אור חוזר. וכאן בעל הסולם כותב שתפיסת המציאות נבנית רק על הבל. מה זה אומר?

ודאי שזה במידה שיש לנו אור חוזר שנקרא הבל. כתוב ב"קוהלת" "הבל הבלים הכול הבל", מה זה אומר? שהכול מתקבל בתוך האור החוזר ורק לפי אור חוזר אנחנו יכולים לראות את הדברים. כמו שאתה לא יכול להרגיש את הגלים שיש לך במצח ובעיניים אלא רק באוזן, כמו שהוא כותב שאתה מרגיש אם אתה סותם את האוזן, בחוטם ובפה. לכן הכול תלוי באור חוזר, ואור חוזר תלוי בעביות שיש לנו בכלים. יש שורש, א' ב' ג' ד', אז ב-ב' ג' וד' יש עביות מספקת ולכן יכולים לתת אור חוזר גדול. על זה הוא מדבר כאן.

תלמיד: הביטוי "הבל הבלים הכול הבל", אנשים לקחו מזה השפעות אחרות לחלוטין.

אם תיקח את כל התנ"ך ואת כל הספרים שמקובלים באמונות ובדתות, אז תראה שהם ממש לא מבינים מה שכתוב בהם, כי כל מה שכתוב כתוב על ידי מקובלים מתוך מה שהם השיגו, ומי שקורא בהם בכלל לא מוכן לזה ולכן הוא לא מבין את מה שהוא קורא. במקום שפת הענפים הוא קורא שפה גשמית, וכך כל האנושות.

אבל עוד מעט כולם יתחילו להבין, להרגיש, ללמוד. מהר מאוד אנשים יקבלו מוח חדש, רוח חדשה, יתחילו להרגיש שהם שייכים לזה, שזה קל להם, קרוב להם. אתם תצטרכו להיות המורים של כל אותו הדור.

שאלה: אמרת שאי אפשר לבנות כלים רציניים כי אין מספיק עביות. מה חסר כדי לבנות כלים?

עביות ומסך.

תלמיד: מה עם אור חסדים?

על ידי עביות מספקת שהיא מבחינות ב', ג' וד', יכולים לייצב אור חוזר חזק ובו להתחיל לגלות השפעה, וצורות ההשפעה שמגלים הן העולם העליון או נוכחות הבורא.

תלמיד: האם אור חוזר זה אור חסדים שהתחתונים עושים?

אור חוזר זה אור חוזר.

תלמיד: מה זה אור חסדים?

אור חסדים זה מה שנמשך לכלים שאין בהם מספיק מסך עם עביות. המסך והעביות אצלם הם בדרגות א', ב' ואולי חצי ג'.

תלמיד: האם רק אז אפשר לבנות כלים?

לא, זה אומר שיש בהם רק אור חסדים. אם רוצים לגלות אור חכמה, אז צריכים עביות עוד יותר גדולה, מסך ואור חוזר, ואז הם מייצבים את הכלים לגילוי אור החכמה.

תלמיד: איך נוצרת העביות?

העביות נוצרת על ידי העבודה שלנו, ככל שאנחנו מוכנים להתחבר בינינו.

תלמיד: כוח התגברות וכיוצא בזה.

נכון.

שאלה: למה התכוונת שאור חכמה עושה כלים אם הוא כבר מתפשט בכלים?

אור חכמה יכול להתגלות רק בכלים שיש בהם עביות עם מסך.

תלמיד: מה זה אומר שאור החכמה עושה כלים?

אור החכמה כשמתפשט, אז יש בו כוח כזה שהוא מהרצון לקבל עושה כלים.

תלמיד: מה זה לעשות כלים?

לעשות כלים זה לגרום להם לחיסרון ולכוח שהם יוכלו להסתדר בדיוק לפי האורות שעומדים לפניהם.

פרק י"ב

מבאר זווג דהסתכלות א' דעינים באח"פ שממנו נתהוו כלים דראש. וזווג דהסתכלות ב' שממנו נתהוו כלים דגוף. ובו ח' ענינים:

אות א'

מאור הסתכלות בהבלים דנפש רוח נשמה שהם בחי"ד ובחי"ג ובחי"ב נתהוו הכלים

"וצריך להבין, מה ענין הראיה וההסתכלות הזו של עינים. דע כי ראיית העינים א המשיכה ממנה הסתכלות בנפש רוח נשמה הנ"ז, ומחמת הסתכלותה בהם, נתהוו הכלים. וז"ס וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וכו'. כי ב הרוח והנשמה נקראים אור, והנפש נקרא "את", כנודע, כי הנפש היא מלכות ונקראת "את". היא כוללת את האות הראשונה מהא'-ב' ואת האות האחרונה, לכן מלכות נקראת "את". והיא גם מלכות לעשר ספירות דאור ישר וכתר לעשר ספירות דאור חוזר.

אות ב'

וירא אלקים: ה"ס הסתכלות. את: הוא נפש. האור: הוא רוח ונשמה.

ויבדל: עשה הכלים, שה"ס הבדלה וגבול

"ונמצא כי בהסתכלות ראיתו יתברך ב"את" "האור", שהוא הנפש הנקראת ג את, והרוח והנשמה הנקראים אור, אז יצאו הכלים, שהם המבדילים ועושים הבדלה וגבול ומדה באורות כנודע, וזהו "ויבדל"."

שאלה: למעשה, לא הייתה אפשרות לאדם להגיע להשלמת הבריאה שלו מפני שלא ניתנה לו מלכתחילה. התפשטות האורות היו בלי אור חכמה, כאילו השבירה הייתה כבר מיועדת לפני שנברא?

לא. קודם הפרצוף של אדם היה רק באור החסדים בעביות שורש א' ב'. ואחר כך כש"משך בעורלתו" מה שנקרא, רצה גם לקבל בעל מנת להשפיע בעביות ג' וד', בזה הוא בעצם חטא. עד אז הוא היה קיים ולא חוטא ולא היה לו כלום, הוא היה ממש צדיק בגן עדן.

תכונת הבינה, נקרא "גן עדן" והוא היה קיים בה בקטנות. מה שאין כן כשרצה להשתמש בעביות ג' וד' זה נקרא שהוא נכנס בזיווג עם חווה, וזה גרם לחטא. כי לכלים ג' וד' לא היה לו מסך בעל מנת להשפיע. יוצא שהוא עשה עבירה, קיבל בעל מנת לקבל, ולכן נשבר הפרצוף שלו, כמו בעולם הנקודים, והתרסק ונשבר לחלקים רבים שאלה כל בני אדם וחווה עד היום הזה.

תלמיד: זאת אומרת שהוא לא קיבל את הפוטנציאל למעשה לעשות את תיקון הבריאה מלכתחילה, כי לא קיבל את אור החכמה שיכול לעבוד עם מסך ולעשות אור חוזר, כי לא היה לו אור חכמה?

הוא קיבל הכול רק בצורה שבורה. הוא משך את כל בחינה ד' שרצה לקבל בה בעל מנת להשפיע, זאת אומרת משך את כל האור אינסוף שייכנס לבחינה ד', ואז כל הכלי הזה התפוצץ, האורות הסתלקו מכל הבחינות שלו והכלי נשבר. ואנחנו צריכים לתקן את הכלים האלו, כי אנחנו חלקים ממנו. כל הכלים האלו אלה הנשמות של כל בני האדם מכאן ועד גמר התיקון.

שאלה: מה המשמעות של ההבדל? הוא כותב ויבדל שהוא סוד הבדלה וגבול.

להבדיל בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה.

אות ג'

בהסתכלות יש או"י ואו"ח, כי כשנתפשט האו"י עד המסך שעל המלכות, החזיר

המסך את האור למעלה, והאור שחזר הלביש את האו"י ממטה למעלה

"ד ודע, כי בהסתכלות הזה יש שני בחינות, והם אור ישר מלמעלה למטה, ואור חוזר ממטה למעלה, כי בתחילה נמשכה הראיה מלמעלה, עד סוף בחינה העשירית התחתונה של הנפש, ואח"כ כאשר חזר האור ממטה למעלה, אז היו הכלים המבדילים נעשים ומתהוים ומלבישים את הנפש בכל חלקיה, ממטה למעלה. ועי' לעיל בדרוש הקודם (שמובא כאן לקמן בסמוך באות ו') כי שם נתבאר היטב, ענין הסתכלות הזה, ואיך נעשו הכלים מתתא לעילא, ועי"ש היטב."

זאת אומרת על ידי שבצורה כזאת מתפשט האור בתוך הכלים אז יש הבדל בין האורות לבין הכלים ובין הכלים לבין הכלים.

אות ד'

בתחילת התפשטות האו"י לזווג דהכאה על המסך שבמלכות

עשה רק בחינת שרשי כלים לראש

"ודע, כי זה האור הישר, היה בו כח לעשות ה כלים לבחינת הראש, אבל עם כל זה לא היה ניכר ענינו עד שיפגע ההסתכלות הזה באור הנפש של הפה, כנזכר, ו ועל ידי כן ניכר בחינת הכלים של הראש."

שאלה: למה צריך שיהיו לצדי תשעה חברים במקום אחד, האם זה בגלל שקשה לקבל את האורות, להשיג אותם?

למה שיהיו לך תשעה חברים? חברים אתה מתכוון ולא חבר אחד, כדי שיהיה לך יותר קל להשיג את שלמות הכלי. אנחנו מרוויחים מאוד על ידי זה שאנחנו מתחברים דווקא לעשרה, כי בזה אנחנו דומים למבנה של העולם הרוחני. אתם רואים שיש בכל זאת איזו הקבלה בין האוזן, חוטם, פה, אור ישר, אור חוזר, עוד מעט אנחנו נלמד ידיים, רגליים, כל החלקים האלה שלנו כמה הם מקושרים ומה קורה בהם. זה מאוד מורכב וכדאי לנו להיות באיזו התאמה לעולם העליון, מצד אחד.

מצד אחר ודאי, כמו שכתוב – "מיעוט הרבים שניים". מספיק שני חברים שיכולים ביניהם לקיים את כל ההבחנות הרוחניות, אבל זה הרבה יותר קשה מאשר יותר משניים. ככה זה קורה לנו.

(סוף השיעור)