שיעור בוקר 29.01.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

נושא: על כל פשעים תכסה אהבה

על כל פשעים תכסה אהבה – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו מרגישים או ריחוק, התנגדות, התנגשות, "פשעים" מה שנקרא, האגו שלנו שעומד בינינו, אם אנחנו מודעים לזה או בכלל מרגישים דחייה, מרחק, או שאנחנו מרגישים את המשיכה וההתקרבות זה לזה. באמת, להרגיש יחד גם ריחוק וגם חיבור זו אמנות גדולה מאוד, ואנחנו רוכשים את זה דווקא בתהליך הרוחני שהוא לא פשוט, אלא אנחנו צריכים להיות מודעים לזה.

אפילו אלו שמכינים אוכל, הם יודעים שצריכים להוסיף, אפילו שזה מתוק מוסיפים לזה קצת מריר, קצת משהו הפוך כדי להרגיש את המתוק, וההיפך, עושים איזה "קרמבו", מוסיפים לזה וויסקי, קוניאק, וכן הלאה. אנחנו לא מסוגלים להרגיש רק דבר אחד, אלא דבר והיפוכו, דיברנו על זה, "כיתרון האור מתוך החושך". ילדים קטנים בדרך כלל אוהבים רק דבר אחד, רק מתוק, ואנחנו כבר רוצים להרגיש את שני הדברים האלה יחד, איזה משהו חריף, אחר כך ההיפך. גם בחיים שלנו, אנחנו מרגישים שאם יש לנו מצבים כל כך יפים, טובים, אהבה ללא שום הגבלות, ללא שום ביקורת, חסר משהו, חסר. היא לא יכולה לייחס לכלום אלא שיהיו לנו גם שם איזה נקודות אחיזה לדחייה, לחשבונות אחרים. לכן תמיד צריכים להוסיף למתוק מר, דווקא כדי להדגיש את הטעם המתוק. כך אנחנו בנויים.

זה מיסוד הבריאה אנחנו הפוכים מהבורא, וכדי להרגיש אותו, יחד עם זה אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו ומעצמנו אותו, אחרת לא תהיה לנו הרגשה במשהו. אנחנו לא יכולים להשיג משהו שנמצא מחוצה לנו, אלא רק בתנאי שהתכונות שלו נכנסות בנו, ויחד איתנו, עם התכונות שלנו "זה כנגד זה ברא א-לוקים", כך אנחנו משיגים את הדברים. לכן הכלל הזה, "על כל פשעים תכסה אהבה", שאנחנו מדברים על האהבה כמטרת ההתפתחות, מטרת התיקון שלנו, לכן בדרך ליישם את האהבה אנחנו צריכים לגלות את כל הפשעים שישנם, שהבורא הכין לנו, כדי שאנחנו נשיג את האהבה בשלמות.

קריין: קטע מס' 15 של הרב"ש במסמך "על כל פשעים תכסה אהבה".

"היות ששמעתי, שבעל הסולם זצ"ל אמר, שהעצה היחידה, שיכולה לעזור לאדם, לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לאהבת ה', היא אהבת חברים. אי לזאת, אין לי שום ברירה, אלא אני צריך להתחבר עם אלו החברים, אף על פי שלפי ראות עיני, יותר טוב יהיה בשבילי, אם אני אתרחק מהם, ולא להתחבר עמהם. אבל אין ברירה, אלא אני מוכרח להאמין למעלה מהדעת, שבאמת החברים הם עומדים כולם במדרגה גבוהה. אלא עם עינים שלי אין לי זכות לראות את מעלתם. לכן הוא מוכרח להאמין למעלה מהדעת. אבל בזמן שהוא רואה מעלת חברים בתוך הדעת, בטח שהוא היה יכול לקבל מהחברים תועלת גדולה."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

אנחנו לא בוחרים בחברים שלנו. כמו שמסביר לנו בעל הסולם, הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר, "קח לך", ואיך שזה מסתדר, נראה לך אולי שאתה בוחר אותם כך או כך, אבל אחרי כל ההחלטות, אחרי כל הפעולות האלה נמצא הבורא והוא מסדר אותנו. לכן עלינו רק להתחזק במה שאנחנו מקבלים, במה שנופל לידינו, וכך נתקדם לחיבור עד לאהבה. וודאי זה יקרה על כל הפשעים שבדרך.

העניין הוא, אם אנחנו רוצים להתקדם מהר, את כל המצבים שלנו אנחנו צריכים לחשב כלפי החיבור או הניתוק בינינו בעשירייה, קרוב יותר, פחות, נמצאים בחיבור, נמצאים בניתוק, בניגוד וכן הלאה, רק כלפי זה, וכמה שבצורה פנימית יותר. בצורה כזאת זה יעזור לנו מאוד להתקדם בדרך למטרה. אם כל דבר ודבר אנחנו מחשבים לפי הקרבה והריחוק בין החברים, באיזה אופן זה קורה, לפי זה נגלה מהר מאוד את יחס הבורא אלינו, איך הוא מלמד אותנו ביסודות של החיבור שאנחנו צריכים לרכוש כדי להגיע למערכת אדם הראשון.

לכן, כמה שיותר נאתר כול דבר ודבר שהוא תלוי בנו, ששייך לקשר בינינו, נוכל להגיע למצב שכל מה שמתרחש בעולם תלוי בחיבור בינינו, ורק על ידי החיבור בינינו אנחנו נוכל לתקן את העולם. עד כמה שבתוך החיבור בינינו אנחנו ניתן שליטה לבורא, העולם יהיה מתוקן יותר. "בינינו", הכוונה בעשירייה. אחר כך נגדיל את העשירייה לעשר עשיריות, אלף עשיריות, לא חשוב, מיליון עשיריות, אבל בכל זאת לנו זה יהיה מורגש כעשירייה אחת. עד כמה שאנחנו נאתר, נגלה שבינינו נמצא הבורא ביותר הסתרה וביותר גילוי, ביותר הסתרה וביותר גילוי, בצורה כזאת אנחנו נרגיש את הדופק הזה, את החיים הרוחניים כך בצורה כזאת, התכווצות והתרחבות, ובזה נרגיש את עצמנו כמתקדמים יותר ויותר לאיחוד בינינו, לחיבור עם הבורא.

תחשבו על המילים האלו.

שאלה: רב"ש כותב במאמר, שהאדם צריך להאמין למעלה מהדעת בגדלות החברים, ואחר כך הוא כותב שעדיף שהיה רואה את זה בתוך הדעת. מה זה, זה קורלציה בין אחד לשני, אחד תלוי בשני?

זה שאני מקבל את זה שכביכול כך זה, כך אומרים המקובלים, החברים, זה מצד אחד. ומצד שני, אם אני כבר מרגיש את זה בהשגה שלי, זה הבדל גדול. או כך אני לומד או כך אני כבר נמצא בזה ומרגיש. זה נקרא הכנה למדרגה רוחנית, וכבר המדרגה הרוחנית עצמה.

תלמיד: אפשר לומר שכתוצאה מהעבודה למעלה מהדעת אני בתוך הדעת מתחיל לראות מצב רוחני?

כן, לכן הוא כותב, שזה ודאי עדיף.

תלמיד: אמרת שהבורא מתחיל ללמד אותנו בחיבור הזה. למה הכוונה?

זה שאנחנו צריכים לאתר את המצב הזה. מה שאנחנו עוברים, בריחוק, בקירוב בינינו, שנמצאים בעשירייה, שהבורא מסדר בינינו את כל המצבים, היחסים, זה כבר הלימוד שלנו איפה אנחנו נמצאים, באיזו מערכת, שהמערכת הרוחנית יכולה להתגלות לנו רק בתוך העשירייה. לכן כמה שיותר ויותר מתקרבים זה לזה, כך אנחנו יותר ויותר מתקרבים לבורא.

אין לי צורך כאן להגיד עוד הרבה מילים, כולם כבר שמעו את זה הרבה פעמים.

שאלה: איזו הרגשה יש למי שזכה לחיבור לחברים?

שהוא נמצא בחיבור עם החברים, ומה שקורה ביניהם בסך הכול, הוא מרגיש את היחס שלהם לבורא, של כולם. ברוחניות לא יכולה להיות הרגשת האדם בבורא, אלא אם כן במידה שהוא מחובר עם החברים, שנמצא במידת ההשפעה, במילים אחרות.

שאלה: לְמה אנחנו קוראים "פשעים בעשירייה"?

פשעים בעשירייה, אנחנו קוראים לזה שמגלים עד כמה יש ריחוק, דחייה, אי קבלה, אי הבנה בינינו. זה ההיפך ממה שאנחנו צריכים להיות, "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: הפעולה הזאת של הכיסוי לעומת להתעלם ולסלוח, מהי הפעולה הזו, אקטיבית?

אנחנו לא מוחקים שום דבר שלילי שבינינו, כי דווקא על ידו, אם אנחנו מכסים אותו, לא לעזוב אותו, לא להתרחק ממנו, אלא רק לכסות אותו, לפי זה אנחנו מגלים מהי המהות של כוח החיבור.

כמו שיש לך משהו, איזו צורה כזאת, ואתה רק מכסה אותה, אז את הצורה אתה מקבל מהדבר הזה עצמו. נניח שיש לך כל מיני צורות בחול, ולמעלה מהן אתה זורק נניח בד, אז חשובות לך הצורות האלו. אנחנו מקבלים את כל הצורות לא מהכוח העליון אלא מעצמנו, מהרצון לקבל שלנו, הוא נקרא "החומר", אנחנו רק נותנים עליו ציפוי נכון, כיסוי נכון, ויש התנגדות, התנגשות, צורה הפוכה בין שניהם, בין החומר עצמו ומה שמכסה אותו.

לכן הפשעים האלה שמכוסים על ידינו, הופכים להיות לחיוביים. אבל אנחנו צריכים להיאחז בשניהם. וכמה שמתקדמים יש חומר אכזרי יותר, הפוך, מנוגד, בולט, כך גם כנגד זה צריך להיות הכיסוי שיכסה אותו עם כל הניואנסים, עם כל הדקויות, עם כל הצורות הקטנות ביותר שישנן בחומר. לא שיעזבו זה את זה, אלא להיות לא כמו הילדים הקטנים, אנחנו כן רוצים להיות בשנאה ובאהבה יחד, כי בין שניהם אנחנו מגלים את המקור העליון שלהם, שעושה אור ובורא חושך, זה הבורא עצמו.

תלמיד: ואז מתחילים לראות בפשעים דברים טובים, שדווקא טוב שיש את הפשעים האלו?

ודאי שכן. מלכתחילה אנחנו צריכים לגשת לזה כך. לכן יש לנו זמן הכנה, כי אנחנו צריכים להכין את עצמנו להתייחס לכל דבר שהמקור שלו הוא אין עוד מלבדו, שזה הבורא עצמו ואין אחר, והכול בא ממנו בלבד, אך ורק כדי שאנחנו נגיע לשלמות שלנו ונשיג אותו בזה. הבורא אצלנו, שֵם הבורא הוא "בוא וראה". כשאתה מחבר את החושך והאור יחד למקור אחד, כך אתה מגלה אותו, משתי התכונות ההפוכות.

תלמיד: הכיסוי הוא פנימי או רק חיצוני?

אנחנו צריכים לראות מה זה כיסוי, זה מתגלה בכל מיני אופנים. אל תהיו תלויים בדוגמה שלי עם החול והבד, נגיד.

שאלה: דיברת על "להתחזק", מה הם הסימנים לזה ואיך זה קשור לסימנים של התקרבות? ומה המשמעות של להתקרב ולהתחזק?

להתקרב נקרא שכל צעד שאני מרגיש שאני מתרחק, אני הופך אותו לצעד שאני מתקרב. הבורא מרחיק אותי, דוחה אותי צעד אחד אחורה, מוסיף לי רצון לקבלה אגואיסטי, בלבולים, מצבים לא טובים, יחסים בינינו לא טובים, ואני דווקא על ידי זה, למעלה מזה מתקרב אליו, עושה צעד קדימה. ככה אנחנו מתקרבים, כמה שמוסיפים לנו בעביות, אנחנו למעלה מזה דווקא מתקרבים לזכות, זו הדרך. לכן אנחנו נשארים "נבראים", רק שדומים לבורא, עושים על עצמנו כיסוי, שהכיסוי הזה הוא הבורא, "מתלבשים" מה שנקרא, בו.

תלמיד: ומה הכוונה להתחזק?

להתחזק זה שאנחנו לא נופלים, לא זזים, מבינים שהבורא עושה זאת איתנו, אנחנו מחזיקים זה את זה. אנחנו בנויים בצורה כזאת בעשירייה, שתמיד אנחנו יכולים להיות בהבנה, בהכרה שאנחנו נמצאים בתרגיל עם הבורא. שבצורה כזאת, כמו שמלמדים את התינוק ללכת, כך הוא מלמד אותנו להתקרב אליו, לקבל על עצמנו יותר ויותר את הצורה שלו בכל מיני אופנים.

ולכן אנחנו צריכים, בינתיים אנחנו עוד לא יכולים, אבל אנחנו צריכים אחר כך לאתר בכל ירידה, נפילה, ריחוק, סכסוך, מה שאנחנו עוברים, אנחנו צריכים להרגיש מתוך זה איזו צורה הבאה אנחנו צריכים להשיג בהתקרבות, בדבקות, בחיבוק. זו העבודה שלנו, כתוב על זה הרבה. להשתדל להיות כל פעם בהכְוונה נכונה לזה.

שאלה: נניח ומתגלה איזו מריבה או ויכוח עם חבר, אני יושב ומברר איתו, האם אנחנו צריכים לפתור את הבעיה או להשאיר את זה ופשוט להחליט שאנחנו אוהבים אחד את השני ולהתעלם מהמחלוקת שהתגלתה בינינו? איך זה עובד?

זה עובד אך ורק כשאתם משתדלים להביא את זה להתקדמות חברתית, לחיבור של כולם, לא רק של שניכם. ודאי שלא לבלבל בזה את כל העשירייה כל הזמן, אבל בעצם אנחנו צריכים להיות מודעים שהסכסוך בינינו, זה לא בינינו, אלא על כל החברה, על כל העשירייה זה פועל. ואנחנו צריכים באיזו צורה לדווח על כך לחברה, על הבְְּעֵרָה שקורת בינינו וגם מה שאנחנו מרגישים בזה, עד כמה שאנחנו נמצאים במצב שאנחנו רחוקים, לא יכולים לראות זה את זה, שונאים, דוחים זה את זה. זה מצד אחד.

ומצד שני כמה שאנחנו עכשיו מבינים שאנחנו צריכים בכל זאת להבין שזה בא מהבורא, שאין עוד מלבדו והוא מסכסך בינינו. במילים אחרות הוא מגלה בינינו עביות ואנחנו צריכים לעשות על עביות הזו צמצום, מסך ואור חוזר וכך נתקדם. ואנחנו צריכים להראות את הדברים האלה לקבוצה, שזה יהיה נכס של כולם, וכך כולנו נתקדם צעד אחד קדימה, כולנו יחד.

תלמיד: כשאתה אומר שזה משקף משהו שקורה בחברה, אתה מתכוון בחברה של בני ברוך, רק אנשים שבדרך או בחברה הכללית, העולם?

אין כאן חברה כללית.

תלמיד: רק אנשים שבדרך?

איך אתה יכול לשאול על חברה כללית? אני לא מבין.

תלמיד: רציתי להבהיר את המושג, למה אתה מתכוון.

לא, למה שאלת על זה בכלל?

תלמיד: כי לא הבנתי, רציתי רק לוודא שאני מבין נכון, שמדובר רק על החברה שלנו.

אתה מבין לא נכון. אם אתה יכול לשאול על חברה הכללית, אז אתה מבין לא נכון.

תלמיד: הבנתי.

תחשוב טוב טוב מה בא לך לשאול על זה בכלל. איזו חברה כללית? זה עדר של בהמות שלא חיות בשני מצבים ובקו האמצעי ביניהם, אין להם שום מטרה רוחנית, ומה אתה שואל עליהם? אם יש לך מקום בראש שלך ובלב שלך עליהם זה כבר לא בסדר. אתה צריך לחשוב איך אתה תשלח להם איזה מסר, איזה הסבר קל, שיוכלו להבין בצורה שלהם, בדרגה שלהם. עד כמה מה שאנחנו עוברים צריך לגרום לחיבור בינינו, אבל זה כבר אחרת לגמרי, כמו שאתה מסביר לילדים. כאן אנחנו מדברים על מצבים שאנחנו על פניהם עולים יותר ויותר מעצמנו.

תלמיד: הבנתי.

נקווה שהבנת.

שאלה: אם אנחנו קמים בבוקר ופתאום אנחנו מרגישים הרגשת שמחה ללא סיבה, זה כתוצאה מהעשירייה, התקרבות לבורא?

כן, אבל זה לא מספיק. זה צריך להיות מאוזן. שמחה זה טוב, אבל זה שמחה של תינוקות. זה טוב שאתה קם בצורה כזאת, אבל מה הרגע הבא? בשביל מה אני קם? למה אני קם? למה אני נמצא בשמחה? כל העולם נמצא בייאוש, איך אני עוזר להם? איך אני מתקדם מתוך ההרגשה הפרטית שלי להרגשת העשירייה? זאת אומרת, זו כבר הרגשה רוחנית. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים כבר מיד להתחיל לסדר.

תלמיד: כי ההרגשה פתאום שונה לגמרי, אנחנו קמים, וקשה, ועייפים, ופתאום רואים את העשירייה ויש איזה הרגשה כאילו קיבלנו זריקה.

ודאי, כי יש לך קשר עם הנצחיות, עם המצב הנצחי, העולם הנצחי, עם הנשמה שלך שהיא נצחית ולא שאתה קיים בגוף שלך, שזה בעצם בהמה. זה ההבדל בין העולמות, אחר כך תגלה.

תלמיד: למה פתאום אני נזכר בזה, נפגש עם ההרגשה הזאת?

זה בינתיים, אבל מזכירים לך את זה מהשמיים, מהבורא. אין לך שום דבר סתם, אין דבר כזה. אבל אחר כך אתה תצטרך לעשות כל מיני פעולות גם לפני שאתה הולך לישון, בצורה שאתה מתעורר בלילה או מתעורר בבוקר, כמה שיש לך הכנה, כמה שאתה מכין את עצמך, זה עוזר לך. ואז אתה תראה, ולאו דווקא שאתה תקום ליום חדש בהיר, אלא יכול להיות שאתה תראה את העולם חשוך, והחברה שהיא דוחה אותך או אתה דוחה אותה.

אז מה? זה הכול כדי לברר את הדברים. אנחנו מתעוררים כל רגע ורגע כדי לממש את התיקון, זו העבודה שלנו. ולכן, אם אני מרגיש במשהו רע, סימן שאני מסוגל להפוך את הרע הזה לטוב.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים למדוד את ההתקדמות שלנו כלפי העשירייה והבורא.

זה מתגלה במידת החיבור בינינו, עד כמה שרחוקים ממנו, אבל מרגישים שרחוקים בינינו ורחוקים מהבורא. מתקרבים אליו, מתקרבים זה לזה. כך אנחנו צריכים להשתדל להרגיש את עצמנו, כמו שבעולם שלנו אנחנו מרגילים את עצמנו לכל מיני תופעות רגשיות שזה כך או אחרת. כך זה עם הבורא, הוא צריך להיראות לנו כמתגלה מחיבור בינינו, כמה שיותר מחוברים מרגישים אותו יותר, מתרחקים, הוא נעלם.

שאלה: ואם אני מרגיש שהוא מתגלה ביתר רצונות אגואיסטיים בכמות או באיכות, זה סימן של משהו?

כן, אם אני מגלה יותר תכונות אגואיסטיות בי, סימן שהבורא מעורר אותם כדי שאני אתקן אותם. על כל פשעים תכסה אהבה, כמה שיש יותר פשעים, סימן שאני מסוגל לכסות באהבה.

תלמיד: יש פה עוד איזו נקודה, ברגע שאני נוגע במשהו בזה אני נופל, הכול נעלם.

אני לא יודע על מה אתה מדבר, מה זה אתה נוגע, לא נוגע, תנסה לא להתנתק מהחברים, כמה שיותר בצורה ריאלית להרגיש את הקשר ביניכם, שאז בתוך הקשר ביניכם, מתוך הקשר ביניכם, אתם מגלים את הבורא.

שאלה: אם אני נמצא בתחושה שחוץ מהעשירייה אני מרגיש עלי כוח מאוד מאוד חזק שמושך אותי כל הזמן לגשמיות, ואני רוצה עכשיו להתפלל דרך העשירייה לבורא שימשוך אותי חזרה משם. למי בדיוק אני מתפלל? לאן אני מתפלל? אני יכול לבקש ממשה שיעזור לי?

למי?

שאלה: מאיזה כוח אני מבקש שיוצא אותי?

אתה קודם כל צריך למצוא את מרכז החיבור שלכם, של החברים.

שאלה: איך אני מוצא אותו?

אתה מוצא אותו, וממנו והלאה אתה צריך לחפש איזה מגע יש לך עם הכוח העליון, עם הבורא, שהוא מייצב את הקבוצה, שסידר אתכם, ועכשיו אתה משתדל לייחד את הקבוצה במאמצים שלך הפנימיים, ואז אתה פונה אליו. תעשה את כל סדרת הפעולות הללו, מ"אני לעשירייה, ובתוך עשירייה לחיבור, ומתוך החיבור בינינו לבורא" ואתה תראה שזה הולך ומתגלה.

שאלה: האם יש חלק מסוים בבורא שאני צריך להתכוונן אליו דרך העשירייה?

אני לא יודע מה זה חלק מהבורא. אני לא מכיר חלקים בבורא. אני מכיר רק דבר אחד, שמהחיבור שלנו בקבוצה אני משתדל לפנות אליו, שהוא מייצב לנו את הקבוצה, מחבר בינינו, ולכן אני פונה לאותו כוח החיבור שבנה את הקבוצה. ואני פונה אליו כמו לאבא שבנה אותנו, שהנשמה שלנו, זאת אומרת שהחיבור בינינו, מהעשירייה, מגיע ממנו. ובמידה שאני מחובר עם החברים לעשירייה, לכלי של הנשמה, אז אני מחפש מיהו המקור שלנו, ואז אני פונה אליו, יש לי משם גישה אליו. ככה פונים.

שאלה: איך לבקש מהבורא להיות זכאי לראות את מעלות החברים ולשמוח בקשר עימם?

צריכים להתרגל לזה יותר ויותר, צריכים להסתכל על החברים, ולא על הצורה החיצונית, שהיא לא תטשטש לי את המושגים הפנימיים רוחניים, שהעולם הזה לא יהיה מחיצה ביני לבין העולם הרוחני. העולם הרוחני זה הקשר בינינו, אלה כוחות שאנחנו מחוברים שם יחד לנשמה אחת וקיימים שם, נמצאים יחד בדבקות עם הבורא. אז אני צריך להשתדל להגיע להרגשה, לסדר את הצורה הזאת הרגשית, שאני אחיה בה.

שאלה: אמרת שעד כמה שניתן מקום לבורא בחיבור בינינו, אז נוכל לחוש את העולם. האם אני צריך לראות כביכול את השכינה ואת הבורא כאותה מהות, בדרך כשאנחנו מתחברים?

אני לא יודע מה זה "שכינה", מה זה "מהות", אני מפחד, אני נזהר מהמילים האלו, כי כולם משתמשים בהן. אני רוצה רק משהו שיותר קרוב להרגשה הפנימית שלי, אפילו בלי מילים, רק בינינו אנחנו צריכים לתת להם איזה סימן, איזה שם. שוב אני אומר, אין לי שום אפשרות להגיע לאהבת ה' אלא מאהבת הבריות. אני לא מדבר עכשיו על דרגת אהבה, אלא מחיבור בין הבריות לחיבור עם הבורא.

כמה שאני מתאר לעצמי שאנחנו מחוברים בינינו בצורה פנימית, שם אני משתדל לגלות כוח, את המקור שלנו העליון שהוא ברא אותנו, שמחבר אותנו, שמחזיק אותנו ואנחנו מצדנו ממטה למעלה יכולים כך לבוא אליו ולגלות אותו, בצורה רגשית, במאמצים פנימיים, כמה שיותר בינינו ואליו, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: מהי הכתובת שאליה אנחנו מעלים את התפילה, בורא?

מרכז עשירייה.

שאלה: כשאני מול מראה הטבע אני מרגיש עוצמה, יופי, ואז אני מודה לבורא על העוצמה, היופי הזה שהוא ברא ובאותו זמן מופיעה לי בראש התמונה של העשירייה. זאת אומרת כשאני רואה את כל החברים שלי מחוברים ובאותו ערב אני מספר להם את החוויה הזאת כדי לחלוק אותה איתם. השאלה היא באיזו מידה יש בפעולה הזאת רוחניות ואיך מבדילים בין רגש רוחני לרגש של העולם הזה, המציאותי, הגשמי?

קודם כל, אם אני מתחבר עם העשירייה אז אני כבר קשור לרוחניות, אני עוד לא מתאר אותה בצורה ברורה, מגולה, אבל זו כבר רוחניות, אפילו שאנחנו עכשיו יושבים ואין לנו שום כוח רוחני שפועל בינינו כהשפעה למעלה מהדעת, אמונה למעלה מהדעת, אין לנו את זה. אבל אנחנו רוצים שזה יהיה, ואנחנו משתדלים להתקרב לזה אז אנחנו כבר לומדים ללכת בצורה רוחנית, שהאגו שלנו יהיה למטה, ולמעלה ממנו אנחנו בכל זאת רוצים להגיע לחיבור, למרות האגו, למרות הדחייה.

אנחנו לא מוחקים את הדחייה. אנחנו יודעים שהאגו זה כל החומר של הבריאה וממנה אנחנו מתחילים להתקיים, וכל זמן שנתקיים האגו יגדל ואנחנו מעליו, ובפער בין הצורה האגואיסטית והצורה האלטרואיסטית בינינו, ככה נמדדת הקומה הרוחנית שלנו וכך אנחנו מתקדמים. משתדלים להיות יותר ויותר בתוך זה. וכמה שיותר נחשוב אז אנחנו נרגיש את עצמנו שנמצאים בזה יותר ויותר, מתבלבלים ודאי, טועים, נופלים וקמים, "אלף פעם ייפול צדיק וקם", ככה זה. זו הדרך ואנחנו נמצאים בה כבר.

ותראו כמה שהכיוון ברור לנו מיום ליום, עם יותר הבנה והרגשה, והתמיכה ההדדית קיימת כבר. אנחנו נמצאים במצבים רוחניים מאוד מאוד מתקדמים, ודאי שעדיין זה בחושך, זה בחוסר ראייה, אבל הראייה היא לא תהיה כמו ראייה גשמית, הראייה תהיה רוחנית, עד כמה שאנחנו באמונה שלנו, בהתעלות למעלה מהאגו, שלא רוצים להסתכל דווקא בצורה אגואיסטית אלא רוצים לראות דרך חיבור ואהבה. וכשדרך חיבור ואהבה אנחנו רוצים לראות את העולם, כך אנחנו נתקדם.

וזה לפנינו, אני מקווה שממש עוד לפני שנגיע לכנס אנחנו נתחיל להרגיש את הצעדים האלה הרוחניים שעוברים עלינו בפועל. אין לי ספק שההתקדמות נכונה והיא מאסיבית, והיא מאוד עוצמתית. רק לא לעזוב. ולהשתדל במשך היום לעשות תרגילים, כל אחד ואחד אפילו שלא מתקשר לאחרים.

שאלה: לאן לכוון את התענוג מהתמוססות בחברים?

רק לבורא. רק דרך החיבור בינינו אנחנו יכולים לפנות לבורא, ואז דרך חיבור בינינו, כמה שאנחנו מסוגלים לאתר אותו, אנחנו פונים לבורא, פונים אליו, משדרים לו את כל היחס הלבבי שלנו כמה שמסוגלים. גם בטוב וגם ברע, בכל זאת כל דבר לשייך אליו. אפילו שלא טוב לנו, אפילו דרך החיבור השלילי בינינו, כן לפנות אליו. גם כשטוב בינינו, דרך הקשר הטוב בינינו, ההרגשה הזאת הטובה, גם לפנות אליו.

כל הזמן "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא"¹. זה צריך להיות בנקודה אחת, במרכז עשירייה שם הקשר בינינו ועם הבורא, קבוע, קיים. זהו. בנקודה הזאת שלושת הדברים, אנחנו כאחד, הקשר שלנו עם הבורא, והבורא עצמו. "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא". למה יש הבדל בין התורה ובורא? מפני שהתורה מלמדת אותנו. יש בורא, היחס שלו אלינו, איך שהוא מלמד אותנו ללכת, ואנחנו בקשר בינינו כשאנחנו משתדלים ללכת לפי ההבחנות שלו, ההכוונות שלו. ככה זה. להשתדל ששלושת הדברים האלה כל הזמן יהיו קיימים, ואז אנחנו נתקדם נכון ומהר.

שאלה: איך אני יכול להתמקד במרכז העשירייה חוץ מאשר במילים או המושגים שאתה תיארת לפני כמה רגעים? אנחנו כבר התרגלנו למילה הזאת, הייתי רוצה איזשהו הסבר או משהו, הסבר רגשי כלפי מרכז העשירייה הזה. אנחנו מנסים את זה בהרבה אופנים אבל זה מה שעכשיו אנחנו צריכים.

אני מודה לך על השאלה, חבר ותיק, חבר נאמן. שאלה באמת מאוד חשובה. מרכז העשירייה זה כל הקשר בינינו ובינינו לבורא. מרכז עשירייה זה אותה נקודה שממנה הבורא מתייחס לנבראים. מרכז העשירייה זה אותו המקום איפה שהוא נמצא כבורא, "בוא וראה", שאנחנו נגלה אותו. מרכז העשירייה זה היחס שלו לנבראים, לפני זה הוא מופשט ואנחנו לא יודעים באיזו צורה הוא בעצמו קיים כי אין לנו בזה שום אפשרות להשיג.

ולכן מרכז עשירייה צריך להיות כל הזמן כמטרה שאליה אנחנו כל הזמן נמשכים, רואים את זה לפנינו שמה שאנחנו עושים, הכול אנחנו צריכים לשייך למרכז העשירייה. גם חושך שמתגבר גם אור שמתגבר, כל הדברים, הכול במרכז העשירייה. זה כמו ציפורים שהן מביאות את האוכל, איזה עלה לקן שלהן, כך אנחנו כל הזמן צריכים להוסיף למרכז עשירייה את כל ההבחנות שלנו, גם השליליות וגם החיוביות.

הכול למדוד [לפי] איך זה מרחיק בינינו, וזה גם לטובה כי מוסיף לנו עוביות, ואיך על פני זה אנחנו מתקרבים בינינו, שאנחנו בונים כך על זה מסך, חיבור, איחוד. ועד שהחיבור בינינו יהיה מספיק הבורא מתגלה כך שבעצם הוא נמצא גם בלייצב עביות בינינו, ריחוק, דרגות העביות שורש, א', ב', ג', ד', וחיבור בינינו, מסך על פני זה שורש, א', ב', ג', ד'.

ובהתאם לזה אנחנו נתחיל בין זה לזה, בין העביות והזכות להשיג אותו, כי כבר יש לנו את שתי הצורות הללו שהן מביאות לנו את המושג "בוא וראה". יש ניתוק ויש חיבור. הסתרה וגילוי. וכך אנחנו מגלים את הקשר בינינו משני הדברים האלה, ש"על כל הפשעים תכסה אהבה", וכך אנחנו נגלה את הבורא. רק מתוך שני הדברים האלה המנוגדים.

שאלה: במצב החדש של בגרות, עד איזו רמה אנחנו צריכים להתקשר לחבר שלא מגיע לשיעור? איך בהתעוררות הזאת אנחנו לא גונבים את הרווח או את המאמץ של החבר?

אל תדאגו לזה. אל תדאגו שאתה גונבים ממנו מאמצים. הבורא יסדר לו בכל זאת מאמצים, להביע את המאמצים שלו בכל צורה. קבוצה יכולה לעזור לחבר בכול. כולל שהוא נמצא במצב שאין לו בכלל כוח והם נותנים לו כוח, זורקים לו חבל כדי להוציא אותו מהמים הזדונים, מעוררים אותו. קבוצה יכולה הכול לעשות.

אפילו שאין לו לגמרי כוחות, אבל הוא חתם, ורק החתימה שלו מאז, שהוא מסכים שאנחנו נעזור לו היא קיימת, עד שאפילו אם מבטל את החתימה הזאת והוא אומר "אני לא רוצה, אני יוצא מהקבוצה", בכל זאת עדיין אתם צריכים להתחשב בזה שהוא נמצא בקבוצה ורק יש עליו צורה כזאת שפוכה, ואתם צריכים בכל זאת עוד קצת להגיע אליו, ועוד פעם להגיע אליו, עד שאתם פונים אליו שלוש פעמים והוא אומר "לא, ולא, ולא", אז אתם עוזבים אותו.

תלמיד: האם במצב השני האדם צריך לקבל את הכוח מהעשירייה באופן כללי ולא באופן אישי?

גם זה וגם זה. זה קשה להסביר, להגיד מה קורה כאן. אני הייתי ממליץ גם לא להשפיע עליו בצורה ישירה, אלא דרך אשתו, דרך המשפחה שלו. הגבר הוא מאוד מושפע מהאישה, תנסו לדבר עם האישה ככה בלי שהוא יידע על זה ולהסביר עד כמה שהוא טוב, עד כמה שהוא מיוחד, עד כמה שהוא מסוגל, יש עליו התעלות רוחנית מיוחדת שמוכנה לו, וזה גם מתחלק לכל המשפחה, גם לה וגם לילדים.

בקיצור, להסביר לה בצורה עממית, עד כמה שהם כולם מרוויחים מתוך זה, שהוא נבחר ממיליארדי אנשים להיות קרוב לבורא. בסך הכול במה הוא עוסק? זה לא נגד משפחה, זה לא נגד מקצוע, זה לא נגד ילדים, ההיפך, יותר טוב שיתעסק בזה מאשר בכל דבר אחר. תדברו עם האישה ותראו עד כמה שזה מועיל. אנחנו הגברים, מאוד מושפעים מנשים, זה בא לנו מאמא, כך כתוב בתורה, שיעזוב אדם את אימו וידבק באשתו.

שאלה: פעם בשביל לקנות את לב החברים בעשירייה היינו מביאים ויסקי, חולצה, מחזיק מפתחות, משהו כדי לקנות אותם, להראות להם שאנחנו חושבים עליהם. איך היום אפשר לעשות את זה בצורה וירטואלית?

אני חושב שבצורה וירטואלית, יש הרבה יותר אפשרויות להביא מתנות אחד לשני שהן וירטואליות, שהן רוחניות והן יותר משפיעות על החברים, רק אנחנו צריכים להתאמץ להגיע ללב של החבר, [למשל] אני מוסר לו בקבוק ויסקי. אני כל שבוע מקבל בקבוק ויסקי במתנה ממישהו ולפעמיים אפילו שניים, ולא שאני נעשה מזה אלכוהוליסט, אבל זה משמח אותי שאנשים נותנים מתנות.

אני מקווה שאתם גם מביאים כאלה מתנות זה לזה, אבל זה לא עניין של בקבוק ויסקי, אתם צריכים להשתדל להראות אחד לשני עד כמה שאתם נמצאים בחיבור, באהבה, ביחס, בחום וגם לא לפחד להראות שזה כנגד הדחייה, למרות הריחוק, שבכל זאת אני מגיע מעל הדחייה הטבעית שיש לי מכולם.

יש אנשים שהם מאוד בנטייה לחיבור, יש כאלה שלא. לי קשה מאוד להגיע לחיבור, אני לפי האופי שלי מוכן לשבת בבית ולא לצאת ממנו, לא להתחבר עם אף אחד, האופי שלי הוא כזה. וישנם כאלה שדווקא הפוך, הם מתחבקים, מדברים, נמצאים אחד בתוך השני, אז יש ויש. אחר כך אנחנו נבין למה אנחנו דווקא מעורבים בצורה כזאת בינינו בעשיריות.

שאלה: בזמן האחרון, הפגישות שלנו שבהן אנחנו קוראים מאמרי רב"ש ובעל הסולם, הפכו להיות הרבה יותר רגשיות ושמחות. והחברים רוצים לחלוק מה הם הבינו, מה הם הרגישו. האם כדאי להמשיך ככה או לקרוא פשוט להגיד איזו מילה שתיים וזהו?

צריכים להיות גם בבירור היחסים בינינו, בהתפעלויות וגם בהתקדמות בחומר, גם בזה וגם בזה. אם תעשו כמה פעמיים ביום, כל יום התחברות ביניכם, אז אתם תראו שיש מקום גם לזה וגם לזה. נגיד אתם קוראים עשרים דקות מאמר ועוד עשר דקות מדברים על מה שאתם מגלים בקבוצה. כן, אפשר.

שאלה: אנחנו לומדים שכל התיקון הוא בעשירייה. איך זה קורה כאשר אנחנו מתחברים לרצון אחד כאיש אחד, האם המציאות מקבלת צורה רוחנית?

כן, מיד. מיד כשאנחנו מתחברים כאיש אחד בלב אחד בדרגת שורש אפילו, כבר אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו כעובר הרוחני.

תלמיד: האם מתוך זה אנחנו כעשירייה רואים תפיסה מעל האגואיסטית, תפיסה חדשה רוחנית או שגם העולם מקבל תפיסה חדשה?

מה זה "העולם"? העולם, זה מה שאנחנו מרגישים, אין לעולם שום צורה, [חוץ] משאנחנו רק נותנים לו את הצורה. אם אנחנו מגיעים לקשר בינינו למעלה מהדעת, בעביות דשורש אפילו, כבר אנחנו מרגישים את עצמנו ואת העולם בצורה חדשה, אחרת.

שאלה: ישנם חברים שלא יכולים להגיע לשיעור בוקר בגלל העבודה המאוד אינטנסיבית שלהם אבל הם כן מגיעים לפגישות שלנו במהלך היום. האם הם בכל זאת חלק מהעשירייה, הם לומדים יחד איתנו. מה צריכה להיות הגישה שלנו כלפיהם?

הגישה שלנו אליהם, לחברים שיכולים להגיע רק לחיבור שלנו במשך היום, כמו שהם חברי הקבוצה, אבל ודאי שיחסרו להם כוח, והבנה, והרגשה במה איך שאנחנו מתקדמים. הם כמו איתנו, אבל, כמו איתנו. השאלה, האם הם בכל זאת שומעים שיעור בוקר אחר כך במשך היום? זאת השאלה. לזה אתם צריכים לדאוג. אם הם שומעים שיעור בוקר אחר כך ונמצאים איתנו פעמיים ביום נגיד בחיבור בעשירייה, אז אנחנו יכולים לקבל אותם כמו שהם איתנו יחד.

שאלה: תחושה של מרירות, איזה נזק זה יכול ליצור בעשירייה ואיך למנוע את התחושה הזאת?

תחושה של מרירות צריכה להביא לשמחה, מפני שאני משייך את זה לקבוצה ולבורא, כדי מעליה להתקדם. ולכן אני לא רואה בשום דבר רע שמתגלה בעולם, משהו מזיק, אלא ההיפך, כל הדברים הרעים שקיימים במציאות, הם קרו בזמן שבירת הכלים ונפילתם ועכשיו כשהם מגיעים לתיקון, אז הם עולים מתוך הנפילה שלהם כדי שאנחנו נתקן אותם, ולכן הגילוי שלהם, צריך להביא לנו שמחה.

ודאי שאנחנו מרגישים בזה הכבדת הלב, רע. זה כמו שבעל הסולם כותב, שזה גרם לקדושת היום, שדווקא עכשיו אני צריך להיות שמח, שאני מגלה בכמה מחשבות רעות, מצבים, תכונות, ורצונות אגואיסטיים אני נמצא. אם אני מגלה אותם והם מתגלים בי, סימן שאני יכול לתקן אותם ולעלות על פניהם. אבל כולם כבר מוכנים משבירת הכלי הכללי של האדם הראשון, ולכן כל דבר שמגיע משם לתיקון, צריך לעורר בנו שמחה.

אלא הכול תלוי בקשר בינינו, האם אנחנו מוכנים לתפוס את הכלים השבורים האלה שמתגלים, לחבר אלינו ולתקן. הבורא מעלה אותם אלינו, אנחנו רק צריכים לקחת אותם יחד בקשר עימו, בתפילה עימו, שיעזור לנו לתפוס אותם יחד במרכז העשירייה ולהעלות את הכלי השבור הזה אליו למ"ן ואז מקבלים על זה אור עליון שמתקן את החלק הזה ומאיר בו ואז יש לנו דרגה רוחנית.

שאלה: כשמתקדמים, אנחנו לא מרגישים פחד כלפי העולם, מצד שני, אם אנחנו לא נתחבר, הדברים יכולים להסתיים בצורה מאוד רעה גם כלפי העולם וגם כלפי עצמנו. אז השאלה היא, האם אפשר לפתח תחושה של אחריות בעשירייה עבור מה שאנחנו עושים?

אנחנו חייבים יותר ויותר להרגיש שאנחנו אחראים על ההתקדמות שלנו והתקדמות העולם, ובזה אנחנו מעלים את הכלים השבורים האלו לבורא, כדי שיתקן אותם, ובזה אנחנו בעצם עושים לו נחת רוח. לכן כל העבודה שלנו, היא נקראת "עבודת ה'", שהבורא עושה את העבודה ואנחנו רק עוזרים, מבקשים, תומכים בזה בלבד, זו העבודה. בלי זה, לא יצא כלום, רק הכלים השבורים יצטברו ויצטברו ללא תיקון ואז הם מביאים לאסונות, שמתוכם אנחנו בכל זאת אז קמים ומיתקנים, אבל זה לא בדרך רצויה, לא בסגנון הטוב.

שאלה: העשירייה שלנו כמו עשיריות אחרות שנוצרו בזמן של הפנדמיה, כמעט ולא היה לנו אף פעם קשר פיזי וחלק מאיתנו בכלל לא היה לנו שום קשר פיזי. אבל יש לנו קשר וירטואלי מאוד חזק. השאלה האם אנחנו יכולים להיות בכלל בלי קשר פיזי, או בכל זאת צריך להוסיף?

לא חייב. אתם יכולים להיות במגע כמו שאתם, כמה שנותנים לכם אפשרות להיות מחוברים, העולם כולו הוא עכשיו נמצא בבידוד גם כן.

ולמה עושים את זה? כדי לתת לאנשים לאט לאט לעבור לצורת החיבור הווירטואלית, רגשית במקום פיזית. העולם שלנו שהוא לאט לאט מתחיל כאילו לעלות מהקשר הפיזי, מהרגשת הקשר הפיזי. זה גם מדומה, זה לא קיים, זה ככה רק נדמה בהרגשה שלנו, שאנחנו נמצאים בקשר בינינו, כאילו תופסים זה את זה בהרגשה יותר רוחנית, יותר וירטואלית, זה בדרך לכולם.

אנחנו בקבוצות שלנו גם מרגישים את זה שיותר ויותר אנחנו נמצאים בקשר וירטואלי. עוד מעט אנחנו אפילו לא נצטרך לראות זה את זה, אלא שבכל אחד ואחד תהיה דמות השני דמות רגשית. כמו אנשים שחיים הרבה זמן יחד הם לא רואים זה את זה ויש בכל אחד איזה מין דמות של השני, של השותף. וכך אנחנו נתקדם יותר ויותר קרוב לחיבור הרוחני.

שאלה: כשאני פותח את הלב לכיוון החברים ומביע להם הרבה אהבה, או הפוך כשהם פותחים את הלב לכיוון העשירייה, איך אני אמור לקבל את האהבה שלהם?

כמו שכותבים בעל הסולם והרב"ש. אני לא רוצה לענות על השאלות האלה שאתה שואל אותם סתם ככה, תברר קודם כל במה שכתוב.

שאלה: כאשר הכבדת הלב והתכונות השליליות מתגלות, תמיד יש הרגשה שהן התכונות שלי, מצד שני אנחנו גם אומרים שהכול מגיע מהבורא. אז רציתי לשאול, איך אנחנו מאזנים את מערכת היחסים הזאת, איך אפשר לבנות קשר עם הבורא מתוך השימוש בדברים האלה?

כמה שיותר תקשור את עצמך לבורא שהכול אתה מקבל ממנו, אבל מקבל ממנו בקשר שלך עם העשירייה. ואז "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא", בורא, עשירייה, אתה, הם יהיו מקושרים נכון ביניכם

שאלה: יש לי רצון בוער שהפגישות תהיינה פיזיות, האם הרצון הזה הוא לא נכון וצריך לשמוח על הקשר הווירטואלי?

אני באמת לא יכול להגיד לך, לי נראה שאנחנו עוברים לקשר וירטואלי, כל העולם ירגיש את עצמו יותר ווירטואלי, ככה זה מתגלה מאליו לאט לאט, יותר ויותר על ידי הפנדמיה הזאת, על ידי כל מיני הגבלות. אנחנו נראה עד כמה שכל מדינה ומדינה תצטרך לסגור את הגבולות שלה, ולא יהיה קשר וטיסות ממקום למקום. אנחנו נגביל את עצמנו גם כך, שאפילו מסחר בינלאומי, התקרבות בינלאומית פיזית תהיה מאוד מאוד מצומצמת, אלא העיקר שיהיה בינינו קשר פנימי, שאנחנו נתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים תחת קשר אחד עם כוח אחד עליון, וזה העיקר לנו.

זה לאט לאט יקרה, אנחנו כבר עוברים את השינויים האלה, רק עוד לא מרגישים, לא מודעים אליהם. לכן להשתוקק דווקא להגיע לקשר פיזי, אני לא חושב, אבל תנסו בפרט שאתם קבוצה צעירה, אפילו בזמן הכנס, אם זה אפשרי אתם יכולים לנסוע זה לזה ולהתחבר במקום אחד, דווקא כן.

חרקוב עיר יפה, טובה, אינטליגנטית, תנסו. אבל אני לא חושב שזה העתיד. אני חושב שאנחנו יותר ויותר נתרגל כל אחד לשבת במקומו ודרך המחשב להיות מחובר עם האחרים. והשלב הבא מתי שיבוא, שאנחנו ניכנס כבר לעולם רוחני ונתחיל להרגיש כמה אנחנו מחוברים שם בינינו, אז יבוא הזמן שגם לא נצטרך מחשבים, כי הקשר יהיה לא וירטואלי אלא רוחני. הכול לפנינו.

שאלה: אמרת שכשאנחנו מתחברים במרכז העשירייה אז בין העביות לזכות אנחנו מגלים את הבורא, מה זה אומר?

כך אנחנו לומדים בכלי הרוחני, מה הגובה של גילוי האור העליון? זה תלוי בעובי של הכלי. ושני הכוחות האלה, דחייה וקירוב, שנאה ואהבה פועלים יחד. ואני צריך לגלות, עד כמה שהחושך יותר גדול לפי זה אני משתדל לגלות אור יותר גדול, לפי דרגת העביות שבכלי אני מעלה אור חוזר שלי יותר גדול, וכך אני מגלה את הבורא. הבורא זה נקרא "בוא וראה", שאני צריך להגיע דרך ההסתרה לגילוי.

תלמיד: האם בין המצבים האלה אנחנו מגלים את הסיבה לשניהם?

כן.

שאלה: איך אדם יכול לדעת שהוא התחבר בצורה נכונה לבורא מבלי האשליה של האגו?

שישאל את החברים, פשוט מאוד, מאיפה אתה יודע. אם יש לך קשר טוב עם החברים ובקשר הזה אתם יכולים לגלות יותר חיבור, יותר אהבה, ולסירוגין גם עם דחיה, עם ביקורת, אז ההתקדמות שלכם היא התקדמות אינטנסיבית, יפה, טובה, פעם שמאל פעם ימין, וכך אתם מתקדמים.

שאלה: המצב החדש שבו אנחנו נמצאים בקשר לפנדמיה, האם הקשר בינינו, שהוא קשר וירטואלי עם החברים בקבוצה שמשתוקקים לקשר פיזי, מעכב או מאיץ את הקשר הרוחני?

לא, בינתיים לא, תנסו גם כך וגם כך. אבל בכל זאת תראו עד כמה שאתם יכולים בצורה וירטואלית להשלים את הצורה הפיזית החסרה. זה לא נורא אם אתם מגלים שחסר לכם להיפגש פיזית. אבל לא לראות בזה שזה המצב המושלם והעתיד שלנו, דווקא ההשתוקקות היא תהיה יותר פנימית סביב החומר. שאתם נמצאים יחד מה אתם עושים? אוכלים, שותים, עושים לחיים, זה בסדר, כך נהוג בסעודה, זה מקרב בני אדם. אבל אחר כך אנחנו מדברים בינינו, אחר כך אנחנו לומדים חומר מרב"ש או משהו. אם אנחנו עושים את זה, אז אנחנו יכולים ללמוד את זה בצורה וירטואלית, מה מפריע לנו? לכן צורה פיזית צריכה להיות, אני לא אומר שלא, אבל בכל זאת העתיד יהיה וירטואלי ואחר כך גם רוחני.

שאלה: יש מצבים שרב מדבר עליהם כמו "על כל פשעים תכסה אהבה". צריך לחיות בשני המצבים או שאפשר כבר לעבור למצב להרגיש יותר דמות פנימית, ואז לא נצטרך לראות את החברים פיזית? וחברים, שאני רואה שהם מתקשים ואני למשל במצבים האלה נראה לי מובן מאליו שאפשר להחזיק בשני מצבים, מה זה אומר? זה אומר שאני חי באשליה? זה אומר שחברים שלי מתקשים במשהו, שאני התקדמתי במשהו, מה אומר המצב הזה?

זה אומר שאתם לא מספיק מדברים על זה, תדברו על זה, תסבירו זה לזה מה אתם חושבים, תראו איך שאתם מגיעים לעמק השווה, להבנה ביניכם ושאתם רוצים להישאר בזה. צריכים להתערבב, כל דבר שאתם מבשלים בעשירייה, צריכים גם לערבב, כי זה כלי אחד, שנהיה כולנו נכללים זה מזה, זה חסר כנראה.

(סוף השיעור}

---

1. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט(.↩