שיעור הקבלה היומי26 פבר׳ 2023(בוקר)
שיעור בוקר 26.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
מתקשרים לעשירייה אחת
קריין: שיעור בנושא – מתקשרים לעשירייה אחת.
בסופו של דבר מטרת הבריאה היא שכל הנבראים חוזרים למערכת אחת, שהיא עשירייה אחת. כמה מיליארדים יהיו בתוך המערכת הזאת, זה לא חשוב, אבל הם מתגבשים, מתכנסים בצורה כזאת שהמבנה שלהם - עשר. כאן זה לפי המבנה של הטבע, אין לנו מה לעשות, ולכן אנחנו רק צריכים לראות עד כמה באמת החיבור שלנו, הצמידות שלנו יותר תיכנס ותחבר אותנו כך, שאומנם יכול להיות שנראה מיליארדים על פני כדור הארץ אבל אנחנו נרגיש אותם סך הכול כקבוצה אחת.
ואני חושב שכך אנחנו נרגיש את עצמנו יותר ויותר, כעשירייה אחת, קבוצה אחת של בני אדם שהם עוד ועוד קשורים ביניהם ובחיבור ביניהם דווקא מגיעים לקבוצה אחת, מבנה אחד. שכל אחד מרגיש את חברו כחלק ממנו, כחלקים במנוע אחד וכך אנחנו מתקשרים ומתקדמים לזה שהבורא יהיה מורגש בנו עוד ועוד יותר ככוח הפועל האחד, היחיד והמיוחד לכולנו. זה בעצם התהליך שאנחנו כולנו צריכים לעבור.
כמו שדיברתי גם אתמול, העולם עבר בשבוע הזה שינוי גדול מאוד. אנחנו נראה עכשיו עד כמה אנחנו נרגיש את עצמנו בעולם החדש. ודאי שלא יהיו כאן שום שינויים כל כך גדולים בגשמיות אבל התפיסה של בני האדם, היחס שלהם לחיים, זה לזה, לכל מיני דברים כאלה, ישתנה בהרבה ואתם תראו את זה בפועל, כי אנחנו נמצאים בתקופת התיקונים הסופיים של האנושות. אומנם זה יכול לקחת עוד שנים, אבל אנחנו נראה עד כמה הכוחות שצריכים להחזיק ולאחד את בני האדם יותר מתקרבים, מתאחדים ואוספים אותם, מייצבים אותם בצורה של מערכת אחת.
נקווה שאנחנו נבין את זה, אני פונה לכל החברים שלנו בכל העולם שלא נמצאים איתנו פיסית כאן, אבל בהחלט אני מודה להם מאוד. ראיתי גם אתמול כמה קבוצות גדולות יש לנו בעולם בכל מקום, בכל היבשות. גם שמענו כאן נציגים, נציגות מכאלה מדינות שלא חשבנו שמשם יבואו אלינו אי פעם חברים שלנו, וכן.
אנחנו נראה את השינויים על עצמנו. שימו לב, השינויים יהיו בתפיסת המציאות, ביחס למציאות, עד כמה אנחנו מבינים יותר, מרגישים יותר את המבנה הכללי של העולם. יהיו שינויים גדולים. הכנס שלנו דחף את כל המערכת הזאת קדימה, כי ברגע שיש בפסגה של המערכת איזו קבוצה שמוכנה לקבל את השינוי לחיבור ולמטרה, זה כבר מתפזר ממנה והלאה כמו בפירמידה לכל יתר הקבוצות וחלקי הכלי הכללי שלנו, ואחר כך לכל בני האדם.
באמת הרגשה מאוד נעימה, שהעולם עשה צעד גדול, משמעותי קדימה ועכשיו הוא יותר יבין מה לפניו, מה לעשות. והמהות הפנימית שבכל פעולה ופעולה הגשמית של כל אדם ואדם משלנו ואפילו בעולם, תהיה יותר ויותר מכוונת לעומת גמר התיקון, הבורא יותר יתלבש בנו. זו עיקר התועלת מהכנס.
אז אנחנו נמצאים באותו מבנה עשירייה אחת כמו שזה היה תמיד, ואין יותר באנושות ואף פעם לא הייתה, יותר מעשירייה אחת, אלא אנחנו מרגישים את עצמנו יותר ויותר מרוחקים ומחולקים, וזה כדי לתת לנו אפשרות לקבץ את עצמנו ולהרגיש את עצמנו יותר כאיש אחד בלב אחד.
שאלה: אתמול עשינו דיון, אמרת שביומיים האלו משהו השתנה, אבל השינויים האלה יכולים לבוא לידי ביטוי בדרך לא נעימה בגשמיות. איך החברים שהיו בכנס יצטרכו להתמודד עם המציאות, עם אנשים אחרים, עם תופעות לא נעימות?
לגדול זה תמיד לא נעים. אתה צריך לקבל הרבה דברים שקודם לא קיבלת אותם, ולהרגיש אותם כמנוגדים לך, ואין מה לעשות. ההתפתחות היא התפתחות לא נעימה, אבל הכול תלוי אך ורק באיזו צורה אתה מקבל אותה. אם אתה יודע שזה לטובתך, שכך זה צריך להיות, שהשלבים האלה שאתה עובר הם שלבים הכרחיים, שהם באים אליך מלמעלה כדי שאתה תתפתח ותרגיש את המציאות שהיא כולה פועלת בך, בהתאם לזה אתה גם מסכים, גם רוצה, גם פועל איתה יחד לאותו הכיוון ואז אתה לא מרגיש שזה לא נעים, אלא אתה מרגיש שאין ברירה, הכרחי.
אני בחיים שלי עברתי הרבה מאוד טיפולים רפואיים, חתכו אותי הרבה פעמים, הגיעו לכל מיני ניתוחים, אבל אני זוכר עד כמה הייתי שמח שסוף סוף מגיע יום הניתוח ואני אפטר מאיזו בעיה שנמצאת בי ואני מכיר בה ואני ממש מצפה שזה יקרה סוף סוף, כי אין ברירה. והיה מקרה שאפילו רצתי בעצמי לחדר ניתוחים, ונשכבתי על שולחן הניתוחים ואמרתי להם, "נו תתחילו". ממש כך. כי הם כל הזמן דחו אותי, מיום ליום ש"היום אין לנו זמן, מחר זה כך וכך", לרופאים יש הרבה תירוצים. ואני יודע שרק על ידי הניתוח הזה אני אפטר מהבעיה. במקרה ההוא היה לי קושי לנשום, הריאות היו מלאות בדם, אז הייתי שמח שסוף סוף אני רואה שהם מתחילים להזריק לי כבר את החומר ואני הולך לניתוח. אז מי שמח במצב כזה, אבל הייתי שמח, אני זוכר את עצמי, ש"או, יופי, עכשיו אני הולך לצאת מזה". כי לא יכולתי לדבר, היה לי קשה בכל נשימה. אז דוגמאות כאלה יש לי עוד כמה. הכול תלוי עד מה אדם מבין מה קורה לו, מה הבורא עושה עימו.
אז קצת תשתחרר מהעצבים שלך, מכול מיני חשבונות ותן לבורא לעשות מה שהוא צריך. תסכים עם זה ואתה תראה עד כמה כל התקופה הזאת עוברת ומתקנת מה שצריכה לתקן דרך הגוף בתוך הנשמה שלך ותצליח ותשמח.
כשאנחנו חוזרים למקומות שלנו, לחברים שלנו, למשפחות, למדינות, לכל אותם המצבים שהם לא נעימים ורואים שוב את הבלגן והעוני המתגבר וכל מיני יחסים לא נעימים בין בני אדם, אני מכיר מה שקורה ברוב המדינות, אני קצת בעניינים, אז שימו לב שהכול עכשיו מדובר בתיקונים. הכול תיקונים.
שאלה: האם אפשר להגיד שכשאנחנו עכשיו עוזבים יש לנו כוח מאוד גדול מזה שהתחברנו ואם נשמור על הקשר, נגדיל אותו, זה גם ישפיע על כולם?
בלי ספק, ממש למעלה מכל ספק. אם אנחנו סוגרים את הקשר בינינו - כמו שהיינו כאן אתמול והיום - בצורה כזאת אנחנו מתפזרים בכל המדינות שלנו, זה יגרום לתיקון גדול בכל מקום ומקום מפני שאנחנו מביאים את כוח האיחוד, כוח הבורא שיהיה נוכח בנו וישפיע ויקרין את הכוח שלו לכל אזור שאנחנו חוזרים אליו.
לכן אני מאוד ממליץ, ממש מבקש מכם, תנסו להיות מחוברים גם ביניכם, תנסו לקחת מכאן את עיקר המסר שיחיה בכם בפנים ממש, כך אתם תשפיעו לאחרים. בלי לדבר אפילו, בלי כלום, זה ישפיע, זה ישנה את המציאות. ככה הכוח הרוחני פועל. אז תנסו את זה לעשות.
שאלה: קיבלתי התפעלויות מאוד גדולות ואני רוצה לתת לכל העולם מה שאני קיבלתי. איך ומה זה הכנה נכונה כדי להפיץ לכל העולם, האם אנחנו מוכנים לעשות את זה ממה שקרה אתמול בכנס הזה?
ודאי שאתם מוכנים. גם אם לא תגיד מילה אבל אם אתה חי את זה בפנים וכל הזמן עובר את מה שקורה בעולם ורוצה להוציא את זה כאילו, אפילו בלי לדבר מילה, זה פועל. אנחנו צריכים להבין שהכוחות שלנו שפועלים הם פנימיים, ככל שיותר ויותר הם מופנמים בנו, הם יותר חזקים ויותר מועילים.
שאלה: יש לנו שינויים ברמת הרגשות הפנימיים ואולי יקח זמן בשבילנו להכיר את השינוי שעברנו. אבל אמרת שעלינו לשים לב שהעולם משתנה, התפיסה תשתנה. האם גם אצל האנשים יהיה איזה שינוי ברמה הרגשית או רק ברמת ההבנה?
ודאי שאנשים ירגישו שאתם שונים, שאתם משתנים, הם ירגישו שיש בהם שינויים. אדם מרגיש שאתה משתנה. הוא מרגיש בו את השינויים האלה כלפיך, לעומתך השינויים קורים בו. ולכן אתם תרגישו את זה. לא כדאי להיות בולטים אלא להיות ממש רגועים, שקטים, לא שונים מהכלל שאתם נמצאים בו. תראו איך זה יסתדר יותר ויותר לכיוון התיקון.
אני מאוד מצפה שמתוך השינויים הגדולים הרוחניים שאנחנו עברנו, בגשמיות יהיו השינויים האלה פי כמה וכמה יותר גדולים לפי הפרש הדרגות הרוחניות והגשמיות, זה ייראה לנו כשינוי גדול בעולם.
שאלה: הורגשו שינויים בצורה מאוד מהירה אבל גם מאוד קשה. האם תוכל להמליץ לנו איזו פעולה רלוונטית כלפי החברים וכלפי העולם?
לא, אני לא יכול להמליץ על פעולה אחת לכולם. יכול להיות שפעולת הפצה, אבל בצורה מאוד מחושבת, שאתם מבינים שאתם יכולים לעשות את זה גם פיזית, גם נפשית וזה לא יזיק לכם. על ידי שאתם יוצאים קצת להסברה במקום שאתם נמצאים, שאתם יכולים להפיץ, שאנשים יבינו יותר איזה תהליך העולם עובר ובאיזה תהליך הם מתפתחים במקום. רק פעולת הפצה, כמה שיותר מתונה.
שאלה: מה שאנחנו מרגישים בצורה פנימית האם זה יכול להיות כאיזו השתקפות של מה שקורה באופן כללי?
ודאי שאנחנו צריכים בזה להיות יותר מעורבים זה עם זה ולדווח - כל קבוצה, כל אדם - על ההפצה שהוא מצליח לעשות, לשתף את האחרים, מצד אחד. מצד אחר אנחנו צריכים גם יותר להבין את השינויים בעולם. מזה הכול נובע. נהיה יותר רגישים, נדבר על זה קצת בכל שיעור ושיעור.
יכול להיות שאפשר להוסיף עוד חצי שעה כשנוח לכם, שם נדבר במיוחד על התפתחות המציאות, התפתחות העולם, באיזו מידה הכוח העליון נכנס לתוך מערכת הנשמות, מפתח אותם, מרחיב אותם. הכול תלוי בכמה שאנחנו נרצה להבין, לדבר וללמוד.
שאלה: שמעתי שלפי תוצאות הכנס נרגיש שהבורא יותר מתלבש בנו. מהי התכונה הזאת ואיך לנהל אותה, כש"הבורא יותר מתלבש בנו"?
הבורא מתלבש בנו במידה בה אנחנו נותנים לו יכולת לנהל אותנו, כשאנחנו מוכנים לקבל את הניהול שלו, ההשגחה שלו עלינו בצורה יותר גלויה, ברורה, חזקה ופתוחה. לא אנחנו מנהלים אותו, אלא הוא מנהל אותנו. אנחנו צריכים להפטר מההסתכלות הקודמת. אנחנו לא שולטים בשום דבר, אלא רק מורידים את עצמנו משליטה, כביכול משליטה שקרית, ונותנים לבורא עוד ועוד כוח להתגלות בנו בשליטה שלו.
שאלה: נתת דוגמה שהיית צריך ללכת לניתוח ומאוד רצית שהמצב ישתפר, לכן רצת לשם וקיבלת את זה בצורה שלמה. באיזה סוג של תפילה השתמשת באותו מקרה? בעמקות התהליך, מה התפילה שעזרה לך לשמר את החיבור? האם תוכל להסביר לנו איך התהליך של התפילה קורה?
אני חושב שזה פחות או יותר מובן לכולם. מעניין שאדם המצפה לישועה, לא מרגיש כאב, הוא מצפה לישועה, הוא נמצא כולו בציפייה שיבוא כוח התיקון, ובאיזו צורה הוא יתגלה זה כבר לא כל כך חשוב לו, ולכן אני רק יכול להרגיש. כאבים לא מרגישים, רק שיעשו פעולות ויביאו לתוצאה הרצויה. זה מה שאנחנו רואים ממה שקורה לנו כאן.
תלמיד: מה צריך להקריב בנקודה הזאת?
צריך להקריב בנקודה הזאת את השליטה העצמית ולכסות אותה בשליטת הבורא.
שאלה: הבורא מכה וגם מרפא את כל האנושות במכות האלה. לעתים יש הרגשה שאנחנו בכל זאת צריכים לקבל את המכות האלה כאנושות.
לא תמיד. אני מקבל מכות במידה בה האגו שלי מתנגד לרצון הבורא, אבל אם היינו הולכים יחד, לא הייתי מרגיש שום בעיות, ייסורים, כאבים אלא להיפך, הייתי מרגיש במכות רפואה יפה, טובה, מתוקה. הכול תלוי במידה בה אנחנו יכולים להכניע את עצמנו כלפי טיפול הבורא בנו.
תלמיד: לפעמים ההרגשה היא שאנחנו כבני ברוך מתקדמים בצורה עצמאית ובקצב שלנו, כביכול בלי לשים לב למה שקורה בדרגה יותר נמוכה באנושות. האם זאת יכולה להיות בעיה? האם הגישה הזאת להתרכז יותר בסביבה הקרובה אלי כמו שזה קורה היום, נכונה?
אני חושב שהנכון ביותר, הוא אם נחשוב על הכוח הכי מרכזי שיש לנו, הקבוצה שלנו, הקבוצה העולמית כעשירייה, הקבוצה שהשתתפה בכנס, לאו דווקא בהשתתפות הפיזית אלא בכלל, גם כל החברים שאני רואה על המסך, מפוזרים בכל העולם. אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב על הקבוצה הזאת, כי היא בעצם השפיץ של ההתקדמות, שמשתוקק להגיע בכל דרך אפשרית למטרת הבריאה לעת עתה, ככל שהם יכולים לתאר לעצמם, להבין ולהתקדם. וכל היתר יבואו אחריהם, כך זה עובד. אנחנו לא יכולים לשים לב לסוף הרכבת, אלא דווקא להתמקד בראש הרכבת וכך נתקדם.
לכן כשאתם עושים הפצה, או כל מיני צורות של הסברה, תנסו להפנות את המאמץ שלכם כנגד אותם אנשים שיכולים להבין. הם לא צריכים להיות גבוהים כראשי ממשלות, להם אין ראש לזה והם בכלל לא "תפורים" כדי להשיג את הדברים שלנו, הם חסומים. תפנו לאנשים שיכולים בצורה רציונאלית, הגיונית, רגשית להבין על מה אתם מדברים וכך להתקדם.
כלומר זו צריכה להיות שכבה מאוד מסוימת, לא גבוהה מידי ולא נמוכה מידי, שאליה אתם יכולים לדבר.
שאלה: איך אנחנו בתור "בני ברוך" מצדיקים את הבורא? איך לעשות זאת כפעולה קבוצתית, איך להשיג את זה?
המילה "להצדיק" את הבורא זו מילה נכונה, מפני שאנחנו לא מצדיקים אותו ולא מבינים ולא מרגישים אותו והכול נובע מחוסר גילוי. לכן חוסר גילוי בא דווקא כדי לכפר על חוסר ההצדקה שלנו כלפי פעולות הבורא עלינו, ואנחנו צריכים רק להמשיך.
הבורא מבין אותנו, כמו שאנחנו מבינים איך הילדים הקטנים שלנו מתנהגים בחזרה כלפינו. הם בוכים, לא מוצא חן בעיניהם איך שאנחנו מתייחסים אליהם, הם באים ודורשים מאיתנו, "מה אתם עושים איתנו" וכן הלאה, אבל אנחנו מבינים שזה הטבע והתגובה שלהם היא תגובה ישירה בלי לכסות ובלי לצבוע אותה בכל מיני צבעים יפים, אלא מהרצון האגואיסטי שלהם, כך הם מתנהגים.
אנחנו מסתכלים עלי הילד, "איך הוא מתנהג? למה הוא לא אומר את זה בצורה יפה יותר, למה הוא לא מתאפק במשהו?". אין לו את זה, אצלו יש רצון לקבל כלפי הרצון להשפיע שלך וכך הרצון שלו בא ומגיב.
כך אנחנו צריכים להבין את ההתנהגות של האוכלוסייה הרחבה שכלפיה אנחנו מפיצים. שאין להם אפשרות אחרת, ומה שהם מגיבים ועושים, וממש משפילים אותנו בחזרה, זה נורמלי, לא לצפות מהם להבנה ולתגובה יפה, זה לא יכול להיות, זה לא טבעי, זה לא אמת, ולכן צריכים להיות בעלי ניסיון כדי להבין שזו הדרך, כך הרצון לקבל משתנה לאט לאט עד שמגיע להסכמה. על זה כתוב "אין חכם כבעל ניסיון".
שאלה: אני מרגישה פחד גדול מאוד כלפי המציאות שאני רואה. איך להגיע לאיזון בין המוח והלב בפנימיות כדי שזה גם יתגלה בחוץ? אני מבקשת את העזרה של כולם.
זה תלוי באיזו אוירה האדם חי. יש לי תלמידים ותלמידות שחיים בכאלה מקומות שהם לא יכולים להשפיע, להפיץ, ללמוד בפרהסיה את חכמת הקבלה, הם מוגבלים גם בקליטת החומר מבחוץ וגם בהשפעת החומר החוצה מהם. היו גם לי תקופות כאלה, לכן אני ממליץ להם להיות בהפצה בדרגה שלנו, בניהול כיתה קטנה במשהו.
יש לנו חברים שאין באזור שלהם ובשפה שלהם יותר משניים, שלושה אנשים שלומדים יחד וכבר הרבה זמן, והם מצליחים מאוד ומתקדמים מאוד, כי הבורא לא סידר לאותה השכבה יותר כוחות וכנראה לא צריכים.
גם בגוף שלנו יש כאלה מערכות, שהן אומנם קשורות לכולם ומשפיעות על כולם, אבל בעצמן הן מאוד מאוד לא עוצמתיות, לא בעוצמה ולא בעצמאות, אבל כך ממשיכים וזה לא עוצר את ההתפתחות.
אני חושב שיש לנו הרבה מדינות כאלה בדרום אמריקה, שאין שם כמות של אנשים שאפשר להפיץ להם ולקבל מהם פידבק חזק, גדול, רחב, אבל אתם תראו עד כמה ההפצה בכל זאת תתן תגובה טובה. אנחנו נצליח בזה.
שאלה: קיבלנו בכנס דוגמאות איך למלא את הריקנות עם גדלות הבורא, האם טוב שכבר עכשיו נתכנן את הצעדים הבאים כשנחזור חזרה לעשירייה המקומית שלנו או פשוט להמשיך?
אני חושב שאתם צריכים פשוט לקחת דוגמה ממה שהיה כאן, במידה שהרגשתם כאן את התפקיד של העשירייה, אומנם זמנית ומקרית, אבל בכל זאת, ובמידה שההרגשה הזו נתנה לכם דחף קדימה, חיבור, במידה הזאת תעשו את זה במקום שלכם.
אנחנו רק צריכים כל פעם לשאול את עצמנו אם יש שינוי. הרב"ש דרש מאיתנו פעם בשבוע לעשות חשבון, במה עשינו שינוי, האם יש איזה שינוי. אם אין שינוי, אבל בדקנו ואין שינוי, זה גם טוב, רק בכל זאת צריכים לבדוק, ואז תתקדמו.
שאלה: האם אנחנו מגיעים למציאות האמיתית דרך החסרונות שמתגלים בדרך הרוחנית?
קשה לנו בינתיים להבדיל מה קורה לנו מרוחניות ומה קורה לנו מהגשמיות, כי באמת אין גשמיות, אלא רק כדי שנזהה את השינויים, את החיים שבהם אנחנו נמצאים, את המערכות שבהן אנחנו משתתפים, אז אנחנו נמצאים בכזאת תפיסת המציאות, אבל באמת הכול רוחני.
אין גשמיות, הכול כוחות, אבל הכוחות האלו שכך מייצבים אותנו ואת הפנימיות שלנו, הכוחות האלה נותנים לנו אפשרות לקבל את העולם בצורה כל כך רב גונית. יש את הדומם, הצומח, החי והמדבר, ויש את העולמות הרוחניים שאנחנו עוד לא כל כך מרגישים אותם, אלא עכשיו אנחנו מתחילים להיכנס איתם במגע, להשפיע עליהם והם עלינו, וזה מה שקורה. אנחנו נרחיב בזה בשיעורים הבאים, ואתם תראו כמה זה עוזר לכם להיכנס לעובי של העולם ולראות בתוך העובי הזה, איך פועלים הכוחות הרוחניים.
שאלה: שאלה מהעשירייה שלנו, אחרי סיכום ובירור תוצאות הכנס. עברנו ביחד בכנס הרבה מצבים, הכנס היה מאוד אינטנסיבי. איך עלינו להאיץ את ההתקדמות כדי לא לוותר אפילו על רגע אחד?
לא רק עברתם מצבים, עברתם מהפכה, מהפכה פנימית שנמצאת בכל אחד ואחד, על אף שלא כל אחד מרגיש שהיא מתקיימת בו ומתפתחת. אני שמח מאוד להרגיש את זה בכם ומקווה מאוד שזה מה שימשיך ויתפתח ובטוח שיקרה.
אני חושב שאם תשמרו על ההתרשמות הכללית מאותה הקבוצה שהתייצבה כאן בכנס, אם תקראו, אם תשמעו אחד מהאחר מה שיש בכם, זה גם יעזור מאוד להתפתחות הפנימית, ואותה הקבוצה שהייתה כאן תמשיך את המסלול הזה קדימה.
בואו נעשה אפילו מין דף כזה פעם בכמה ימים, אולי פעם ביום, שבו נכתוב משהו שיהיה מובן לכולם, או שנדבר על זה בשיעור בוקר, ונחבר לפי השאלות, לפי מה שאתם תכתבו, כעשר דקות של הודעה על השינויים שיש בנו, שכל אחד ישים לב אם הוא מתקדם לזה או לא מתקדם, איך וכמה, נעשה את זה.
שאלה: הייתי רוצה לדייק איזה חשבון צריך לעשות בעשירייה, במה להתמקד, באיזה שיעור או במשהו אחר?
יש לנו שיעור, בשיעור הזה יש כמה חלקים, בדרך כלל שני חלקים, אבל לפני הכנס או לפני כל מיני דברים חשובים כאלו השיעור הופך להיות חלק אחד. לפי קריאת השעה, לפי כמה שנצטרך, כך נחלק את השיעור. העיקר בשבילנו להרגיש שאנחנו מתקדמים עם הקצב הפנימי שלנו. זאת אומרת, ככל שאני מבין היום, מרגיש היום, את עצמי, את הקבוצה, את המציאות, את הבורא, כך אני משנה את עצמי, מתקן את עצמי, מתקן את עצמי כלפי העולם.
אני רואה שבעולם משהו השתנה, ואז אני עושה חשבון בפנים למה זה משתנה, עד כמה אני צריך להיות מקושר לזה, כמה זה פועל עלי, וזה עיקר העבודה שלנו, שהרצון לקבל שלנו כל הזמן ישנה את עצמו בהתאם לשינויים שבעולם, במציאות, בטבע. "אין יום דומה לחברו", הבורא עושה שינוי בכל יום ויום, ואני צריך להרגיש את השינוי הזה. כך גם כתוב, שכל יום יהיה לך כחדש. אז נתקשר בינינו ונגלה בינינו את השינויים שצריכים להתרחש בעולם ובנו בכל יום ויום.
שאלה: כשהמטופל מחכה לניתוח לא נידרש ממנו כלום חוץ מביטחון ואמון ברופא. וכשאנחנו מצפים לתיקון, נדרש מאיתנו עוד משהו חוץ מהאמונה וביטחון בבורא?
לא, אנחנו צריכים קבוצה, ואחרי הקבוצה ראש הקבוצה, זאת אומרת רב או מורה, שזה כבר מעבר לדרגה יותר עליונה של קשר עם הבורא, ושום דבר חוץ מזה. אם אני קשור לעשירייה, ומעשירייה יש לי קשר לבורא, אז יותר אני לא צריך שום דבר במערכת הזאת, זה מספיק אין יותר חלקי מערכת שיכולים כאן להוסיף לי משהו.
שאלה: הרגשתי שההפרעות מגיעות מהבורא. איך אנחנו מתמודדים עם ההפרעות האלה באופן פרטי אבל גם בקבוצה?
אתה שואל דבר מאוד רחב, אנחנו נטפל בזה ואתה תרגיש מה שאתה רוצה לשמוע כסיכום מכל מה שיקרה. אבל להסביר את זה, לתת לזה הגדרה במשפט אחד, או אפילו בכמה משפטים אני לא יכול, זה תוצאה מהניסיון.
שאלה: רציתי לשמוע קצת יותר על מה שהרב"ש אמר לך, שבכל שבוע אתם צריכים לבדוק אם התקדמתם. האם זה משהו שאנחנו צריכים ליישם בעשיריות שלנו?
כן ודאי, אני שמח לשמוע את השאלה הזאת. אנחנו צריכים לבדוק משבוע לשבוע אם אנחנו מתגבשים יותר בעשירייה, ואם כתוצאה מזה יש לנו פנייה יותר מרוכזת, יותר מכוונת לבורא, ואנחנו יכולים גם לפי זה לצפות, להרגיש ואפילו לדעת מה אנחנו מקבלים בחזרה מהבורא.
זאת אומרת משבוע לשבוע לכוון את עצמנו קצת יותר לחיזוק בינינו ולהתקרבות לבורא ולקבל ממנו איזו תגובה. משבוע לשבוע צריכים לדרוש, אחרת העבודה שלנו היא כאילו ללא מטרה, והקשר עם הבורא הוא השכר שלפי חוקי הטבע אנחנו צרכים לדרוש.
שאלה: האם אנחנו צריכים לדמיין את השלב הבא, את הדרגה הבאה? מה אנחנו צריכים לתאר בשכל?
אנחנו צריכים לתאר בשכל מה שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, לתאר לעצמנו את צורת המציאות שהיא מערכת אחת, שיש בה כוח אחד שפועל, והוא מצידו מפעיל ממרכז המציאות את כל הכוחות לכל הצדדים, לכל הכיוונים - כוחות מנוגדים ומקושרים למיניהם.
ואנחנו צריכים לראות בכוחות האלה שאנחנו אוספים אותם, מקבלים אותם בכל מיני צורות זרות, שונות ומנוגדות, ומשייכים אותם בחזרה לאותו כוח עליון, וזה מה שאנחנו צריכים לראות.
זו העבודה שלנו שאנחנו כל הזמן צריכים להיות מקובצים לאותה המערכת, לאותה התמונה, לאותה התפיסה, וכך שזה יקרה בינינו ואז לא תהיה לנו שום בעיה. רק לחזק יותר ויותר את התמונה הזאת.
העיקר לייצב כל יום את המערכת הזאת לפניך, איפה אתה נמצא, לפני מי אתה עומד, כלפי מי אתה עושה חשבון, למי אתה פונה כדי לקבל כוחות הסברה, עם מי אתה רוצה להיות קשור בצורה הדדית בדו שיח שלך עם הבורא. איך זה עובר דרך הקבוצה אליו ובחזרה, אבל חוץ ממני, מהעשירייה והבורא אני לא מקבל בחשבון שום דבר. אני עם הבורא לא יכול להיות קשור אלא רק דרך העשירייה ולכן היא עומדת בדרך כדי להיות המכשיר המקשר, זה הכול.
וכך אני צריך להשתדל כל הזמן להיות בקשר עם הבורא - אין קושי, רק התמדה.
שאלה: אני מרגיש כל כך שפל, איך הבורא יכול לעשות בי שימוש טוב? לאן אני מועד אם אני מרגיש כל כך שפל?
כתוב "רם ה' ושפל יראה". אם עדיין לא גילית את הבורא, סימן שאתה עוד לא שפל. אז צריכים להמשיך.
שאלה: עד כמה הצלחנו לעשות נחת רוח לבורא בכנס?
עד כמה אני לא יכול להגיד. אני לא יכול למדוד, אבל בטוח שגרמנו לו בזה נחת רוח גדולה מאוד ואין בעולם קבוצה כל כך רחבה, רב גונית, כל כך שונה, שמייצגת את כל האנושות כמוכם. ואני בטוח שאתם עושים נחת רוח לבורא הכי הרבה מכל הקבוצות וכל חלקי האנושות. אני ממש גאה בכם ומכבד אתכם מאוד על זה.
אין לבורא הרבה חסידים שרוצים לגלות אותו כדי לגרום לו נחת רוח, כדי לעשות איזה פעולה יפה וטובה בשבילו. ואני רוצה להגיע למצב שלא יחסר לי כלום בכל העולם, ואהיה אפילו בגובה של הבורא, אבל יחסר לי רק דבר אחד, להביא את כל האנושות לחיבור כדי לשרת אותו, את הבורא. ורק זה יחסר לי, שום דבר עבור עצמי ועבור כלום. אז זו העבודה שלנו.
שאלה: לפי ההרגשה שלי כל העשיריות בונות את האיברים בגוף ובני ברוך זה הלב של הגוף. איך אנחנו יכולים לכלול את הבורא יותר ויותר בקשר בינינו?
אני לא חושב שאפשר להגיד את זה בצורה מדויקת כי זה שייך להרגשת הלב, והלב של כל אחד מרגיש לפי התכונות הפנימיות הטבעיות שלו, שלפי זה הבורא הבדיל אותו מכולם ונתן לך הרגשה עצמית. לכן אנחנו נעבוד כל הזמן יותר ויותר, נתעמק בלבנו יותר ויותר ועל ידי זה אנחנו נגרום להבנת הלב.
"הלב מבין" זה המושג הכי עדין וגבוה. כשהלב מבין את עצמו, מבין מי שממלא אותו, מי שמרגיש אותו וככה הלב פועל.
שאלה: הבורא מבצע איתנו ועם כל העולם ניתוחים, שאפילו אנחנו שלומדים לא תמיד פשוט לנו לראות את הפעולות האלה כמועילות, כי זה קורה ללא שום הרדמה, אפילו בלי הרדמה חלקית. כנראה שיש תכנית לבורא לשבור את הארגון המדיני האנושי ממש בצורה חיה ובלי הרדמה. האם תוכל לפתוח לנו איזה סוג של ניתוח הבורא מכין לאנושות בזמן הקרוב, בתקופה של הדור האחרון? ואם אפשר למצוא איפשהו תרופה שתפיג את הכאב והדרך תהיה יותר רכה?
אנחנו חיים בעולם שתכונתו העיקרית, הטבע שלו הוא הסתרה, לכן הוא נקרא מהמילה "העלם", העלמה. העלם כי הוא לא מספר על זה כלום, והעלמה כי הכל נסגר כלפינו. וזה הכול לטובתנו, כי בלי זה לא היינו יכולים להגיע לדרגת הבורא, לא היינו יכולים להגיע לכוח האמונה, כוח השפעה, כשאנחנו עושים את הפעולות לא בגלל שאנחנו מבינים אותן, מרגישים אותן, שהעתיד נפתח כמו שאנחנו מבקשים ואנחנו כבר רואים אותו, ואז בשכל אנחנו מבינים מה צריך לעשות.
זה לא אותו כוח שעימו אנחנו יכולים לשנות את העולם. הכוח שפועל בעולם האמיתי הרוחני זה כוח האמונה, זאת אומרת מתוך השפעה, מזה שאני אוהב את זה, אני עושה את זה.
נגיד יש לנו ילדים ולפי כוח השכל הייתי צריך לתת להם מכות, להרביץ להם כדי לחנך אותם בצורה הכי קשה וגסה כדי שישתנו מיד ולתמיד. זה מכוח הטבע, הזרוע, השכל, האמת. ולמעלה מזה יש כוח האהבה שעוצר אותי ועושה ממני משהו אחר, שאני אטפל בהם באהבה, בסבלנות, ובזה אני מתלבש בהם לא מהדרגה שלי שאני מבין את הדברים, אלא מהדרגה שלהם.
זאת אומרת יש כאן שתי גישות הפוכות, אחת מאהבה ואחת מהאמת. לפי האמת אתה צודק, איפה אנחנו יכולים לדעת מה קורה איתנו ואיך אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה. ולפי הרגש, לפי הלב, לפי האהבה, אנחנו צריכים להגיב אחרת, לא חשוב לי מה שיקרה לי ומה שיהיה לי, אני רוצה רק את טובתו.
לכן עכשיו באנושות קורות שתי הדרכים. חלק אחד מאנושות הולך לפי כוח הזרוע ורוצה שכל העולם יתכופף כלפיו. הם הצודקים והם צריכים לקבוע את הכול וכולם צריכים לשמוע ולשתוק - זה כמו שאנחנו כלפי הילדים אם היינו כך מגלים את עצמנו.
וחלק שני של האנושות, מוכן להתקדם על ידי כוח הרגש שיש בין בני האדם ולקחת בחשבון גם מחשבות, רצונות ורגשות של השני, ולמצוא ביניהם קו האמצעי ובצורה כזאת להתקדם.
אני מאוד מקווה שעל ידי הלימוד מהמלחמות שמתרחשות עכשיו בעולם, נשיג ונבין סוף סוף שאנחנו צריכים להיות קשורים בין ימין ושמאל, בין זרוע ימין וזרוע שמאל ונראה מה זה נקרא "לגדול" כבני אדם ולא כמו חיות. זה כיוון מאוד משמעותי שאנחנו עכשיו מקבלים בכל האנושות, ובמימוש של החינוך החדש, שהכול ילך לא לפי הגבורה, הדין והכוח, אלא לפי הקו האמצעי.
מה שיהיה לנו בעתיד תלוי בכמה שנרצה ונסכים להיות חכמים ונוכל לחבר דין ורחמים, נוכל להיות קשורים גם לאחרים ולהבין את הדברים בכללות הבריאה ולא מה שבא לנו ולפי זה אנחנו רוצים שיהיה - אז לפי זה נצליח.
נראה שנראה שינויים גדולים השנה בעולם, ועל יותר מזה אסור לי להגיד.
שאלה: אנחנו מדברים עכשיו על בדיקה, על עיצוב המערכת, וכולנו כקבוצה וכל אחד כיחיד עובר הרבה ברורים במהלך הכנס, במהלך השיעור. עם איזו בדיקה עלינו לגשת לתפילה אחרי ברורים כאלה?
הבדיקה היא, האם אני מוכן לקבל את תפיסת המציאות שעכשיו מתגלה באנושות בצורה חדשה. לא חשוב לי עד כמה היא נמצאת בקשר עם המציאות הקודמת שהייתי מקבל ותופס ומתאר לעצמי, אלא עד כמה אני יכול לסובב את הרגש שלי, את הראש שלי, את קבלת העולם לסיבוב יותר חד ואפילו הפוך, זה מה שחשוב לי.
אנחנו גם במתמטיקה לומדים שקו ישר הוא קו שבכל רגע, בכל נקודה ונקודה בהמשך שלו הוא עושה היפוך ולכן הוא ממשיך ישר, כך אנחנו צריכים להיות מוכנים. לא לפחד להחליף את הדעות, את ההרגלים, כל דבר.
תלמיד: השאלה היא איך לגשת לתפילה של העשירייה אחרי השיעור, עם איזו בדיקה לגשת לתפילה?
הבדיקה היא לראות שכל העולם כולו הוא גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד מכל השינויים ולא לפחד אפילו ליפול מהשביל הצר הזה, זה יכול להיות רק לטובתנו.
שאלה: תמיד דאגת לנו כמו אבא והרחקת אותנו מהגשמיות וקרבת אותנו לרוחניות, זה מה שהרגשתי בשנים מעטות שאני בדרך. ואני חושב שאתה היום מבקש מאיתנו משהו שכרוך באחריות, שגם אנחנו נהפוך להיות אבות במציאות הזאת. מה הם הכלים שבהם אנחנו צריכים להשתמש כדי לממש את זה בזמן הקצר ביותר ושאתה תשמח מזה?
יש כמה עקרונות שאותם אנחנו לא יכולים לעזוב, כי אחרת אנחנו לגמרי יוצאים לחלל שאין בו שום נקודות אחיזה. עלינו קודם כל להחזיק בעשירייה. בתוך העשירייה אנחנו צריכים לדון עד כמה הכיוון שלנו היום, או השבוע, תלוי באיזה קצב אתם עושים את החשבונות, הוא להתקדמות, ועד כמה אנחנו עושים קפיצה קדימה בתפיסת המציאות החדשה, ביחס החדש למציאות. המציאות יכולה להיות גם אני, גם קבוצה, גם כל העולם והבורא.
לכן צריכים לראות שכל התפיסה הזאת תהיה פחות או יותר מקובלת על כל הקבוצה, וכשאנחנו דנים על מצב הקבוצה, זאת אומרת, אני, קבוצה, בורא, אז אני מייצב את שלושת הנקודות האלה עוד קצת קדימה, יכול להיות שבניגוד למה שהיה, אבל כך אני ממשיך. צריכים לעשות דיונים כאלה לפחות פעם בשבוע, אם אתם זוכרים, ואם לא, אז יותר, כל אחד שירשום לעצמו ביומן, ובסוף השבוע אתם מגיעים, דנים ומייצבים את עצמכם ביחד.
שאלה: אמרת שהגענו לגובה הבריאה ומפה אפשר להמשיך או לרדת למטה לבני אדם. בהקשר לזה, מה עלינו לעשות, האם לחזק את המרכזים הפיזיים או לפתח את המרחב הווירטואלי וללמד את התלמידים החדשים באמצעות תוכנות שונות?
גם קבוצות פיזיות וגם קבוצות וירטואליות.
שאלה: איך באה לידי ביטוי ההשפעה של הבורא עלינו כשאנחנו עושים סיכום בעשיריה האם זאת התקדמות או לא, והאם עלינו לחלוק זה עם זה לגבי זה?
את ההתקדמות שלנו אנחנו יכולים לבדוק רק לפי הרגשת הלב, עד כמה אני מרגיש שהלב שלי קרוב לליבו של החבר.
שאלה: אני ממקסיקו, לא רציתי לעלות למטוס בלי להודות ל"בני ברוך" עבור כל התמיכה כדי להגיע לכאן ולהיות כאן. עליתי על ארבעה מטוסים והיו לי הרבה מאוד שעות טיסה. אני חוזרת למדינה שלי ביתר התחייבות לעשירייה שלי. הבוקר אני רוצה להגיד שאני אוהבת את "בני ברוך", אני אוהבת את המדינה הזאת, ולהגיד למקסיקו שב"בני ברוך" נמצא הלב של אהבת העולם. תודה.
תודה לך.
שאלה: היו לנו קצת שפשופים בתקופה האחרונה ולא ברור לנו אם זה מספיק. האם זה נכון לקרוא טקסט של רב"ש באופן אינטואיטיבי, או שאנחנו צריכים דרך סיסטמתית של בדיקה?
אנחנו נעבוד על זה יחד, ואז נראה את זה במשך הזמן. זה מה שאני יכול לענות.
שאלה: הכנס הזה היה שונה, היו פעם כנסים של שלושה ימים, שלושה שיעורים כל יום, וגם אף פעם לא דיברת בצורה כזאת כבר מתחילת הכנס שאנחנו משפיעים כל כך על העולם. מה הסיבה להבדל הזה בין הכנסים?
העולם השתנה, קודם כל. שיחקנו עם כל מיני נתונים שיש לנו בדרך כלל בכנס, אם לעשות אותו ב"גני התערוכה", במדבר, בעוד כל מיני צורות, ובסופו של דבר הוא קורה כאן. החלטנו בכל זאת להיות במקום שלנו בזמן שכבר קיבלנו את המקום במדבר. האנשים שלנו כבר נסעו לשם כדי להתחיל להעמיד שם מערכות חשמל, מערכות קול, אינטרנט והיינו מוכנים להיות שם, ובסופו של דבר לא רצינו. אם היינו שם, אז הנשים היו כאן והגברים שם, והיינו נפרדים לשני חלקים. לכן זה מאוד משמעותי מה שקרה. החלטנו שאנחנו עושים את זה כאן, גם גברים וגם נשים, לא במדבר, ויצא מה שיצא. בקשר למספר הימים, אני לא חושב שעוד יום או יומיים יכולים להוסיף משהו, זה מפיג תועלת, מדלל את ההתרגשות, לכן טוב שעשינו את זה ביומיים.
השינוי שקורה כאן הוא שינוי שלא עשינו מראש, אלא רצינו מראש לעשות הכול כפי שהיה תמיד, והמצב השתנה מלמעלה ואני שמח שכך קרה. אם זה לא קורה לפי השכל שלי זה הכי טוב, זה בטוח, זה בהשגחה עליונה.
שאלה: הייתה ציפייה להרבה חברים שהגיעו לכאן שהכנס הזה ישפיע על העולם ועל כל מה שקורה בעולם, ובאמת כך זה מורגש וכך גם אמרת. עכשיו דיברת על שני כוחות שפועלים בעולם, אחד שכופה את עצמו על האחרים והאחר שרוצה להרגיש את הזולת. לאיזה צד השפענו על העולם, אם בכלל השפענו?
אנחנו נתנו לכל האנושות דחיפה גדולה וחזקה קדימה, ועכשיו האנושות רק תממש את מה שכבר בכוח פוטנציאלי הכנסנו בדחף שלנו. תוך כמה חודשים נראה את הכוחות האלה שפועלים בעולם לטובתו.
תלמיד: אני שואל כיוון שיש רצון להעביר הלאה איזה סיכום, תוצאה. הרי יש לנו סטודנטים, קהל יעד שאנחנו פונים אליהם.
אני לא חושב שכדאי לדבר על זה עם כולם, כאילו שאנחנו מבינים, יודעים, ועושים אולי משהו, שזה עוד יותר גרוע. אלא להגיד שאנחנו פועלים לטובת העולם, לטובת החיבור, כי זה עתיד העולם, וזה מה שאנחנו מקווים שנראה בעתיד הקרוב באנושות.
תלמיד: הרי גם הקהל הרחב מחפש את התשובה, והם צריכים לקבל תפיסת חיים חדשה. זה ממש נמצא באוויר, וגם הייתי רוצה למסור להם את זה.
זה נמצא באוויר בגלל שאנחנו כך חושבים ומרגישים. ודאי שאני לא חושב על עצמי, אלא אני מפחד עליכם ועל החברים שלנו מרוסיה שיכולים להרגיש שם משני הצדדים כל מיני כוחות שמתנגדים, ושיהיו שם פעולות בכוח הזרוע כנגד הקדושה. זה מה שלא הייתי רוצה לראות, זה מה שהייתי הייתי רוצה למנוע. לכן אני מסתפק בלהגיד מעט.
שאלה: לגבי היומן שהמלצת לרשום בו את השינויים שלנו בעשירייה מדי שבוע, כמה התרחקנו והתקרבנו בינינו. אמרת שמטרת הבריאה היא לחבר את כל הבריות לעשירייה אחת שבה הבורא יורגש ככוח אחד שפועל. האם אפשר להגיד שהמטרה של היומן שלנו היא לעקוב אחרי המצב הכללי שלנו כדי להגביר את הרגישות שלנו כלפי הבורא ולקבוע שהוא האחד והיחיד שפועל?
מצוין. אתה באמת מסוגל, יש לך יכולת כתיבה ותיאור מאוד יפה, לכן עליך לכתוב.
שאלה: אני לא יוכל לתאר לעצמי איך היינו יכולים להרים כזה כנס אם לא היה לנו את הבית הזה. שמעתי שעלינו לחזק את הקשרים שלנו וגם לא לשכוח את התפקיד שלנו בהפצה. דיברתי עם חבר שאנחנו גרים באותה עיר ואמרנו שאפילו סתם להיפגש ולשתות בירה כבר אין לנו את האפשרות הזאת.
אנחנו מתחזקים פיזית כמו שאמרת, אבל אנחנו מרגישים כמה אנחנו מרוחקים ונורא קשה להיפגש אלא רק אם יש כנס גדול. עם זאת שמענו ממך שצריך לשבור את המציאות, להפוך אותה למציאות חדשה. איך לשלב בין הריחוק הזה שקורה בינינו לבין ההתקרבות שאנחנו חייבים לעשות ולשבור את עצמנו?
כשהגענו לבניית הקבוצה אצל רב"ש, אז הוא אמר שאנחנו צריכים להיפגש פעם בשבוע, כי כך זה היה נהוג אצל בעל הסולם. היינו מתאספים פעם בשבוע ביום חמישי לשעה וחצי, אפילו לשעה זה היה מספיק, ולמקום המפגש היו באים כל חברי הקבוצה מכל המדינה. היו כאלה שהיו נמצאים חצי יום בדרך, היו כאלה שלהם זו הייתה דרך מאוד קצרה. אבל פעם בשבוע זו הייתה חובה מצד המקובלים להתאסף ולדבר על החיבור, על האיחוד, על מה שהשגנו בחיבור שלנו בעשירייה במשך שבוע ימים. לפי הזמן זה שבוע, לפי הכמות זו עשירייה, וכך אנחנו צריכים להתאסף ולבדוק את עצמנו. לכן תעשו חשבון כמה זה אפשרי. אני חושב שהיום בזכות הטכנולוגיה אנחנו יכולים להקל על החברים שלנו, אנחנו יכולים להיות קשורים כמו שאנחנו עכשיו סביב כל כדור הארץ, ונצליח.
שאלה: אמרת שאתה חושש לחברים שלנו באוקראינה וברוסיה, גם אנחנו דואגים להם. מלבד תפילה, איך אנחנו יכולים לתמוך בהם, לעזור, כחברים מכלי עולמי?
רק על ידי החיבור בינינו ופחות מילים, כי במילים לא תוכלו לשכנע, להשפיע, לשנות, להתחבר, לא תוכלו לעשות שום דבר, הפוך, יבינו אתכם אולי לא נכון. לכן הכי טוב לקיים ערבי חימום, שמרגישים שצריכים להיות יחד.
אחרי שבירת הכלי, כשכולנו נמצאים בשבירה, בריחוק, בחוסר הבנה הדדית, בשנאה, בדחייה, איך אנחנו יכולים להיות ככלי אחד? ודאי שככל שנתקרב בינינו, נרגיש עוד יותר מנוגדים, עוד יותר הפוכים זה מזה. לכן חיבור רשעים הוא יהיה נורא, יותר טוב שלא יתקרבו זה אל זה, ואילו חיבור צדיקים, צדיקים הם אלו שרוצים להצדיק את הזולת לא את עצמם, אז טוב להם וטוב לעולם1. לכן זו בעיה גדולה מאוד איך לקשור בין הקבוצות, אפילו בין האנשים היחידים בקבוצות. לאט לאט האנושות מתקרבת לזה במשך אלפי שנים דרך מלחמות וכל מיני כאלו אירועים. אין מה לעשות.
שאלה: האם עלינו עכשיו להתרכז בפתיחת הלבבות בשכל, בידע. במה בדיוק להתמקד?
אני חושב שהנקודה הבאה שלנו היא בזה שאנחנו צריכים לדרוש הבנת כלל המציאות, מהפרט אל הכלל. אחרי שאנחנו רואים שחייבים לחזק קשר בינינו, אנחנו חייבים לצאת מעצמנו ולחזק את הקשר בכללות כל הקבוצה העולמית, כל האנושות בכלל. ואחרי שאנחנו נרגיש שנעשה שם איזה שינוי הקטן ביותר אבל נעשה כבר, שהאנושות כבר מגלה שהיא צריכה כולה להתפתח לכיוון החיבור לכיוון האיחוד, ממש להכניע להחזיק את עצמה בזה שכמה קבוצות כאלה או עמים כאלה, בריונים שקמים כדי לשלוט באחרים, שאנחנו יכולים להכניע אותם, אז שוב לצאת לחיבור. וכך אולי כמה גלים אנחנו נצטרך לעבור. אני לא חושב שהרבה, אני רואה לפנינו רק שני גלים כאלה, והלאה לא יהיה צורך, זה יהיה כבר חיבור השלם. זהו.
זאת אומרת, העיקר בשבילנו עכשיו לשכנע את האנושות בזה שחיבור מעל הפירוד זה דבר היחידי שיכול להביא לנו הצלחה, לכולם, למי שחזק, למי שחכם, למי שטיפש, למי שחלש, לא חשוב לכולם רק זו ההצלה, ואחר כך עוד נמשיך. אין הרבה עבודה, זו באמת עבודה של גמר התיקון.
תלמיד: כלומר אנחנו מבקשים על חיבור של כל האנושות?
ואנחנו על ידי החיבור בינינו מזמינים ומחייבים שהחיבור הזה יקרה. אנחנו לא צריכים לצאת למיליארדי אנשים ולעבוד שם, לא. אלא אם אנחנו נעשה את העבודה הזאת בינינו, בתוכנו, זה ישפיע כך לכל העולם שכולם יבינו שדווקא לכיוון זה אם האנושות תתקדם היא תצליח.
שאלה: בשיעור של אתמול כלפי "בית תפילה לכל העולם", גרם לי כאב מאוד גדול בלב שעדיין אני מרגישה וכל מה שאנחנו מדברים עליו היום. האם הבורא לא עונה לתחנונים שלנו בגלל חוסר הפצה? האם בגלל שלא אספנו מספיק ניצוצות כדי ליצור שלהבת גדולה כדי שהוא ישמע אותנו, או שזה בגלל שאנחנו לא יודעים להתפלל בצורה נכונה?
יש בו חלק מזה וחלק מזה. אבל השאלה יפה בעצמה.
שאלה: בהמשך למצב שדיברת עליו שכל האנושות חייבת לעבור דרך גשר צר מאוד וגם אנחנו לא צריכים להרגיש פחד לגבי, איך אנחנו צריכים להתמודד עם דבר כזה אם קורה בעשירייה?
אנחנו נלמד איך לעשות זאת. יש הרבה דברים שצריכים עוד להתגבר בעשירייה ולהתגלות. כי עד גמר התיקון יש לנו גם בתחילת העבודה וגם בסוף העבודה ובאמצע כל מיני כאלו אירועים הקשורים לתיקון הכללי. העשירייה לא מגיעה לגמר התיקון אלא היא מגיעה כולה לגמר התיקון, ובנקודה הסופית מיתקנות גם הנקודות האחרונות. לכן לא לצפות שזו תהיה עבודה יותר קלה, אלא זן תהיה יותר מורכבת, יותר אינטגרלית, החשבונות יהיו יותר מורכבים.
תלמידה: למרות הסיבוך הזה, כאילו כמו שמישהו הולך לאוניברסיטה, האם אפשר לחוות את התהליך הזה בשמחה?
ודאי שכן. אם אני יודע שבכל רגע ורגע אני מתקדם לתיקון הכללי שם הכול יהיה מתוקן ולא יהיה שום דבר רע ושבור, ובזה אני משמח את הבורא שהוא מתגלה כלפי כל המציאות, כלפי כל אחד ואחד בצורה מלאה לכולם, אז כל צעד שלי קדימה צריך להיות בשמחה. ואם אני עושה אותו טוב אז באמת הוא בשמחה ובאמת אני מגלה בו רק טוב, ואם אני מגלה משהו לא טוב סימן שמשהו בתיקון שלי עדיין פגום, אז זה כסימן לתיקון הבא.
תלמידה: אני גם הייתי רוצה להצטרף לסדרת ההודיות. אני רוצה להודות למתרגמים דרכם אנחנו שומעים את המורה שלנו, את החברים יום יום. יצא לי לראות את העבודה שלהם אתמול בסעודה, מאוד התרשמתי מהביטול שלהם איך שהם באמת רצו להיות כאן אבל לא יכלו לעזוב את התפקיד שלהם. תודה רבה למתרגמים ולתרגמות בכל העולם.
תלמידה: אנחנו יודעים דרכך שמה שיוצא מהלב, נכנס ללב. עכשיו אנחנו עומדים לפני שלב חדש הבא של הפצה מאוד גדולה, יש לנו הרבה גברים עם לב גדול מאוד בקבוצה, אבל יש לנו מין סטיגמה כזאת שאני לא יכול ללמד חכמת קבלה בגלל שאני לא מתמחה ב"תלמוד עשר הספירות", לא מבין בזה. מיהו המורה של חכמת הקבלה כפי שאתה רואה אותו להיום?
האמת ש"לא החכם לומד" ולא החוקר. המקובל הוא נקרא בן אדם קודם כל שהוא מרגיש את המציאות שמכוונת ומוביל אותו כוח הבורא, ואין שום דבר חוץ מזה. אם אדם מרגיש איכשהו קצת נמצא בתהליך הזה שהוא רואה את המציאות, מרגיש אותה איך שזה עובר עימו יחד בהתקדמות לתיקון, לקשר בין כולם ושזה קורה על ידי כוח העליון, הוא יכול למסור את הידע שלו הלאה וזה מה שחשוב מאוד לכל העולם.
שאלה: בהקשר למלחמה שמתרחשת עכשיו יש הרגשה כזאת שצריך להיות פתרון נוסף שלישי, שלא צריך להיות צד המפסיד וצד המנצח. מצד שני אנחנו יוצאים מקירות הבית הזה ואנחנו מצפים בכל זאת לאיזשהו פיתרון חד משמעי. איך לאזן בין הרגשות האלה במיוחד אלו שיוצאים מכאן עם כל מה שהבורא נותן לנו כהרגשה?
כל התוצאה מהמלחמות זה שהאנשים יבינו שהם לא יוכלו להגיע להידברות, להתקרבות, ולכן אין להם ברירה אלא הכוח האגו השורה בעולם, השולט בעולם, כמו שהבורא אומר "בראתי יצר הרע", שהוא דוחף אותם למלחמה. לכן אי אפשר להגיד שיש כאן מישהו אשם, אשם מי שעשה את הטבע, הבורא, מה קורה אחר כך? אנחנו צריכים לראות בשביל מה זה ולמה זה, כי "לא מראים לטיפש דבר באמצע העבודה"2 ולכן אסור לנו להגיד על משהו שנברא סתם ללא צורך.
אלא כל הדברים האלה הם חייבים להתממש נכון, להתחבר ביניהם, להשלים ביניהם, ואז אנחנו נראה את השלמות. אז אנחנו נראה עד כמה שהחיים שלנו הם חיים מיוחדים, שבאמת הכוחות האלה מובילים אותם בני אדם לפסגה, שאנחנו נראה את כל הכוחות שהם מעלים אותנו עד הדרגת הבורא, שאנחנו לא מבינים, עוד לא יכולים להשיג מהי השלמות הזאת, להיות כלולים מטוב ורע ולמעלה מזה.
לכן אני לא יכול לדבר על מה שאת שואלת, על המלחמה שוב ועל מה אפשר לעשות, אני חושב שתוך ממש חודשים הקרובים אתם כולכם תרגישו את התשובות האלו מהמצב של העולם עצמו, איך שכל המערכות מתבטלות בצורה טוטלית או חלקית ועד כמה שכולם הופכים להיות למשהו חדש, אחר. אני מפחד להוסיף כי עדיין זה לא מוכן, גם לפי השאלות שלכם אני מרגיש עד כמה שאתם עוד לא מוכנים.
שאלה: אני רוצה להודות על כל שידורי הבוקר, על התכניות של סמיון וינוקור, של נורמה, כי זה עוזר לנו מאוד לראות את התמונה שלך על נושאים שונים וזה עוזר לנו מאוד בהפצה. דברת עכשיו שאנחנו צריכים לעשות הפצה לקבוצת אמצע, לקבוצת ביניים כזאת שעדיין מבינה את מה שאנחנו מדברים עליו, לא גבוה מדי, לא נמוך מדי, זו איזו מין גישה שאנחנו צריכים לפתח, כי אנחנו שמענו בעבר שאנחנו צריכים להביא את חכמת הקבלה לכל האנושות, לכל העולם?
כך אנחנו בעצם צריכים לבחור את הקבוצות שאליהן אנחנו מדברים, נלמד את זה יחד איך עושים. אין לי מה להוסיף, איך לחפש כאלה קבוצות, רק על ידי ההפצה, רק על ידי פרסום, שאנחנו נראה איך אנחנו אוספים יותר ויותר אנשים שמוכנים, כדי להבין את מהות, טבע העולם, לאן הוא מתקדם, מה עושים עם החיים שלנו, מה קורה למעלה מכוכבים ולמטה מאיתנו, אנשים שרוצים להבין את העולם שבו הם חיים ואת עצמם בעולם.
אלו האנשים שאנחנו צריכים, הם נמשכים לחכמת הקבלה כי רק בגילוי כוח הבורא, הכוח שמפעיל ומעלה את כל המציאות, רק בהשגת הבורא אנחנו יכולים להשיג את התשובות על כל השאלות שלנו. וזה באמת תהליך נפלא והוא פותח לך כל רגע ורגע לב חדש, מוח חדש, מתחילים להרגיש עד כמה שאתה מתחדש.
שאלה: עברנו בכנס כמו מהפכה מרוכזת כזאת, וכל רגע מורגש כמו רגע של דבקות עם הבורא. כל חיבור, כל חיוך, כל חיבוק, כל חבר שנעמד לפנינו ודיבר גרם לנו להתחבר עוד יותר אל הכוח שמניע אותנו. איזה שינויים אתה ממליץ שניישם בצורה המשותפת שלנו, איזה שינויים נכון לנו להכניס עכשיו בתהליך המשותף שלנו?
רק הפצה, ההפצה יכולה ללמד אותנו איך אנחנו צריכים להשתנות, ההפצה תחייב אותנו ללמוד יותר, לכתוב יותר, להשפיע יותר. אני חושב שהפצה היא האמצעי הכי טוב להתפתחות.
שאלה: מעבר לתחושת ההודיה העצומה שאנחנו מרגישים, איך אנחנו יכולים להגביר ולחזק את קו ימין ואת תפילת הרבים בתהליך שאנחנו נמצאים בו עכשיו?
עדיין אין לנו תפילת רבים, אנחנו צריכים בשביל זה להשפיע על הקהל הרחב סביבנו שהם יתקשרו אלינו. אנחנו צריכים רק להשפיע, לפזר חומר.
שאלה: כולנו עוברים שינויים והנה כבר עברנו. במהלך כל התקופה הארוכה שאני חי בגרמניה ולומד שם בעשירייה, שמעתי מהחברים וכך גם מורגש, שגרמניה הופכת למקום יותר חם כלפי החברים, ואני רואה עד כמה המגמה הזאת של ההתפתחות הכללית משפיעה גם עליך. יש לי גאווה גדולה ויראה גדולה על כך שבאמת יש לנו כזאת התפתחות, ואני מרגיש עד כמה התהליך הזה יכול להשפיע לטובה גם על המצב המלחמתי שקורה עכשיו.
איך ההתפתחות של קבוצות גרמניה, קבוצות אירופה, אולי קבוצות של דוברי רוסית באירופה יכולה להשפיע ביעילות יתר על המצב של המלחמה ועל כל מה שקורה?
במידה שכל אדם וקבוצה וחלקי האנושות והאנושות כולה, מדינות ועמים, במידה שכולם ירגישו שכבר עברנו את תקופת המלחמות. תקופת המלחמות הסתיימה עם פצצת האטום, אתם רואים שגם היום, ככל שמדברים, כולם שותקים. מתי יהיה סוף המלחמה? כשלשני הצדדים תהיה פצצת אטום. אם לשני השונאים, האויבים, יש פצצת אטום, אז אין מה לעשות, כי מה שאתה תעשה לי אני אעשה לך, ואז זה תיקו, מה שיישאר כבר לא חשוב.
ולכן אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה כזאת. עכשיו זה הבירור האחרון בין רוסיה לאוקראינה או בין המזרח למערב בכללות, הם צריכים לברר ולהבין שזה הסוף, אין דרך אחרת. ככל שתביא טנקים, נגמ"שים, אפילו מטוסים, אם זו לא פצצת אטום אז אתה לא קובע כלום, ואם זו פצצת אטום אז אתה קובע את הסוף. אז אין מה לעשות.
לכן לי נראה שאנחנו חיים בתקופה מיוחדת מאוד, טובה מאוד, שבצורה כזאת הבורא מביא אותנו לסוף הבירור. אתם רואים שלפני שנה התחילו המלחמות, ועכשיו נגמרת המלחמה. מה אנחנו רואים? אין עם מי להמשיך, אין צורך, אין טעם, זה יכול להיות רק מסוכן יותר, ואף אחד לא ינצח. בצורה כזאת אנחנו רואים שבעצם הכול נגמר. יכול להיות שזה ייקח עוד זמן מה עד שהאנושות תכיר בזה, אבל אני כבר מרגיש מה קורה בתוך הממשלות ובתוך האנושות, שהדעה הזאת, ההרגשה הזאת כבר ממלאת את העמים והמדינות.
ולכן אני שמח מאוד שאנחנו חיים במעבר הזה למצב שאין מלחמות, ולמצב שאנחנו שואלים, מה אנחנו עושים הלאה? האנושות תמיד הייתה חיה מתוך ידיעה שעוד מעט תהיה מלחמה. אם אנחנו מצליחים אז מה הלאה, ואם אנחנו מפסידים אז מה הלאה. וכאן יש כבר תקופה אחרת, שלב אחר, מטרה אחרת, שאין לנו מה לעשות, בשביל מה לחיות? מי ינצח? לכן נראה לי שעכשיו באה תקופה חדשה, ואנחנו ננצח דווקא בזה שנחיה כדי להשיג לא את כל הדברים שיש בעולם הזה, כלפי זה האנושות יחסית גם נמצאת בייאוש, אלא אנחנו קובעים עכשיו מטרה חדשה, השגת הנצחיות בחיים שלנו, השגת הטבע הנצחי, הבורא, וכבר לזה אנחנו צריכים לבנות את האנושות.
זה דבר אחר לגמרי. מעל כל מה שיש לנו כאן בעולם הזה, בין חיים ומוות, בריאות וחולי, עושר ועוני, כאן זו הרגשה אחרת לגמרי - שלמות, נצחיות, השגה ללא גבול. אנחנו צריכים להסביר לאנושות שזאת מטרת החיים. לא שאני הורג מישהו או מרפא מישהו, אלא כולנו מעלים את עצמנו לדרגה של העולם העליון.
שאלה: קודם שמענו ממך שאנחנו צריכים לקבל מפה את כל ההרגשה הטובה ולספוג את ההרגשה הטובה מהסביבה כמו ספוג. אנחנו ממש מרגישים כאן את זרם האהבה וההשפעה, איך אנחנו יכולים להשתמש בהזדמנויות שקיבלנו ולהפוך אותן לכוח הפצה ולא לחזור לאגו שלנו?
רק על ידי כוח הקבוצה. האדם שעובר בין המצבים, רע, טוב, למעלה, למטה, לא יכול להבטיח לעצמו שום דבר אלא בהתאם למה שהוא עולה ויורד, הקבוצה שלו היא כל הזמן כאיזה בולם זעזועים. ואז בנוסף לקפיצות האישיות שלו למעלה או למטה, הוא גם נמצא באיזשהו מקום כללי של כולם, של העשירייה, הוא לא יוצא ממסגרת העשירייה, ובצורה כזאת הוא מבטיח לעצמו התקדמות נכונה לכיוון הנכון, יחסית ברוגע. לכן הקשר לעשירייה יותר חשוב מהקשר לבורא. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", קודם כל להשיג קשר חזק עם העשירייה, ואחר כך מה שתעשו, מובטח לכם שלא תיפלו.
שאלה: האם עדיין נכון להמשיך להשתמש בשפה של החינוך האינטגרלי בהפצה שלנו? או שעדיף לחבר את האנשים אלינו לכאן, לחכמת הקבלה?
כן ולא. לחכמת הקבלה את יכולה למשוך רק את אלו שבאמת רוצים. כשאנחנו רואים עליהם שהם רוצים לבוא, להיכנס ולהיות בתוך החכמה. אבל אלו שלא כל כך איכפת להם, אבל בכל זאת הם רוצים לדאוג לשלום העולם, לשלום המשפחה, לקצת ידע, כדי להקל על החיים שלהם, להם את חייבת לספק את מה שהם צריכים. רק בצורה כזאת הם יתקדמו. על זה כתוב פשוט, "חנך נער על פי דרכו"3. זאת אומרת, אנחנו צריכים לתת לכל אחד ואחד את החינוך שמתאים לו. צריך להתאים את החינוך שלנו לבן אדם, ולא להכניס את האדם בכוח לתוך מסגרת החינוך כמו שעושים היום.
שאלה: עוד דוגמא שראינו מצוות ההכנה של הכנס, שהכול כבר היה מוכן כדי לקיים את הכנס בערבה, ואז כולם התבטלו מול העצה לבטל אותו כמו ששמעו מרב, ארגנו והכינו הכול מחדש, כאמת אחת. לא נראה שהיו תקדימים כאלו, בסדר גודל כזה עד כה.
איך להשליך את זה כדוגמא למה שקורה בעשיריות, כך שגם בהן נשמע אמת אחת, שלא יהיו דעות לפה ולפה, ולא יהיה כוח ששולט?
אין כאן כוח אחר חוץ מהכוח שאני מרגיש בפנימיות הקבוצה הגדולה הזאת, ומה שבאמת יכול להיות הרצון הפנימי והחזק שלכם. קודם כל שגברים ונשים יכלו להיות במתחם אחד, מסודרים בסעודות, וגם נשים שנמצאות בפתח תקווה עם ילדים קטנים על הידיים יכלו לבוא לכאן, ולהשתתף בכל מיני אירועים. יש אנשים חולים, אנשים מוגבלים פיזית, כך כולם יכלו להשתתף.
הם יכולים לטייל ברחוב, אז הם לא יראו כאן גמלים כמו במדבר, זה כל מה שהם הפסידו. אבל זה יותר נוח, יותר קל. אנחנו בכל זאת כבר לא חיים בצריף או באוהל כמו פעם, אנחנו כבר לא מסוגלים לזה.
אז מה לעשות? לא כדאי, סך הכול הרגשתי את הרצון שלכם, ולכן הסכמתי. זה לא שהחלטתי במקומכם, ובכל אופן אני חושב שזה לא יצא להפסד, נכון?
שאלה: היום דיברנו על מכות, ועל אמונה לעולם טוב, לדרך טובה עבור כל האנושות. איך נוכל לאפשר לכל אדם באנושות את הדרך הטובה הזאת?
האמת היא פשוטה, צריך ללמד אותו לאהוב. צריך ללמד אותו לאהוב אחרים, ואז הוא יהיה מסודר לכל המקרים, לכל החיים. מה שחסר לנו זה רק דבר אחד, אנחנו לא יודעים לאהוב, וזה ההיפך ממה שאנחנו חושבים שחסר לנו. נלמד, כל חכמת הקבלה היא בעצם לימוד של אהבה, כי הבורא הוא אהבה, זאת התכונה שלו. כשאנחנו מתחילים להתקרב אליו, להכיר אותו, אנחנו מתחילים ללמוד לאהוב.
שאלה: הייתה הרגשה, ומצב שהשגנו בכנס, שאנחנו מתמוססים לעשירייה אחת גדולה, ועכשיו אנחנו יודעים שיש לנו אחריות על דרגה חדשה בהפצה. האם אנחנו צריכים לשנות את צורת העבודה בתוך העשיריות, האם צריך לשדרג אותה?
זה יבוא מעצמו, בלי שאנחנו עוברים כאן מבחנים, ומעלים את עצמנו במדרגות. זה משתנה בכל רגע ורגע, על ידי זה שכל אחד מאיתנו משפיע, משתתף בעשירייה, על ידי זה הוא כבר משנה את אופן העבודה הפנימית של העשירייה.
שאלה: לגבי זה שהכנס לא היה בערבה, אלא פה בבית שלנו. בעשירייה היה לנו בירור על זה, אבל כנראה זה בירור שגוי. חשבנו שכבר עברנו את המדבר, שאנחנו כבר למעלה מהאגואיזם שלנו, למעלה מהרצונות האנושיים שלנו, ואנו כבר מוכנים כדי לפרוץ להיכל המלך, ולהשיג את הדרגה הראשונה של הדביקות לבורא. האם זה נכון?
אנחנו צריכים לברר את זה בדרך, במה שאת אומרת יש אמת, אבל בכל זאת עוד נצטרך לגלות כאן כמה דברים חדשים בשבילנו, אז נשאיר אותם כהפתעה.
שאלה: האם אפשר להחליט לפי האיכות של הביטול העצמי, האם זה ניצחון, הפסד, או קו אמצעי?
לא, קודם כל אנחנו לא יכולים למדוד את זה. אם אדם מתבטל, כבר אין לו במה למדוד. לא, הוא צריך להיות כלול בתוך הקבוצה כדי שהיא תספק לו גבולות חדשים, והמסגרת החדשה תיתן לו הבחנות. ומה שאת רוצה, זה לשלוט עם השכל שלך על כל מצב ומצב שלך. יפה, את אגואיסטית גדולה.
שאלה: בשלוש שנים האחרונות היינו מרוכזות בתוכנו, ועכשיו ממש מורגש שזה צריך להישפך כדרגה הבאה אל העולם, כשלב הבא בעולם.
נכון.
תלמידה: ומורגש גם שזה לא יבוא לידי ביטוי בפליירים ועיתונים כמו פעם, אלא באמת אנחנו צריכים לצרף את זה כחלק פנימי אלינו, נכון?
נכון.
שאלה: השיעור שלנו מסתיים אם בכלל אפשר להגיד כך, ויש הרגשה של קצת לחץ, וכבדות כי אנחנו דנים בשאלות מאוד רציניות. למרות זאת איך מקובל מרגיש את השמחה מהעבודה כמו שזה צריך להתבצע?
המקובל מרגיש שמחה מהעבודה שהוא עושה רק בתנאי שהוא מתחיל עם העבודה הזאת לפתוח מדרגה חדשה לעבודה. ואז הוא מתחיל לגלות מה הוא הרוויח בדרגה החדשה. כי עכשיו דווקא על ידי הרווח הזה הוא יכול לפתוח את המדרגה החדשה שבאה, ומזה הוא שמח.
זאת אומרת אף פעם אין לו שמחה ממה שהוא כבר עבר, הרוויח, קיבל, אלא תמיד השמחה היא מזה שהוא מתחיל עכשיו עלייה החדשה. כי זה מה שהוא יכול להציג לבורא, להגיש לבורא, ומזה הוא שמח. אז שתהיה לכם כל הזמן שמחה מזה שאתם הולכים עוד חצי צעד קדימה לקראת הבורא, כי מזה כל השמחה.
אני רואה שאנו כבר יכולים לסיים, וזה בעצם הסיום של הכנס. אני חושב שהוא היה קצר, קצר אבל לעניין. אפילו אם לא הרגשנו את זה, אבל פתרנו בו הרבה בעיות בקבוצות, בעשיריות, וגם בעולם. לא במקרה הכנס נפל על תאריכים מאוד מיוחדים בבירור העולם, אני שמח שכך קרה, ואנחנו נראה את התוצאות שלו בזמן הקרוב.
אנחנו נמצאים בקשר יומיומי, אפילו כמה פעמים ביום, אז מתי שתרצו, בכל מקום, ובכל צורה שתרצו, נוכל להיפגש ושוב להמשיך את הדרך שלנו.
אני חושב שהפעם תהיה לנו עלייה מאוד מיוחדת, משמעותית, זו כבר עלייה לגג של העולם, אתם תראו את זה, וחייך יטעם.
תודה רבה לכם, אני מאוד מאוד מודה לכל החברים והחברות מכל קצוות העולם שהגיעו לכאן, ובאמת צר לי שהשקעתם כל כך הרבה כוח, כסף, זמן ומאמצים, אבל זה הכול לטובה, הכול לתיקון ולכן נמשיך, נמשיך בזה. תודה, תודה לכם.
(סוף השיעור)