שיעור בוקר 15.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

אני רוצה לפני זה לשאול, האם יש שאלות על מה שעכשיו דיברתם, ממה שביררתם לפני השיעור, בהכנה לשיעור. אם יש שאלות מהכנה לשיעור אז תמיד בתחילת השיעור אני מוכן לשמוע.

בבקשה, אם למישהו נשארה שאלה ממה שדנתם עכשיו.

שאלה: לא היה מובן האם את העבודה בתוך הדעת אפשר לקחת כמשהו שאפשר להסתמך עליו, כי במקומות אחרים הוא אומר שאסור להסתמך על בתוך הדעת, ופה הוא דווקא אומר שזה יותר משובח, אז מה נכון?

שאלה נכונה. התשובה, אני רואה את החברים, כתוב שאני צריך להתקרב אליהם, לאהוב אותם, עד שאני מגיע למצב שאני לא מבדיל ביני לבינם, עד שאני מכבד אותם, מחבב אותם למעלה ממני, והחבר נמצא לפניי במקום בורא, עד כדי כך, ואז מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'. אז אני צריך כאן לראות עד כמה אני מתקרב לזה, זאת אומרת על ידי העבודה שלי בקבוצה, בלימוד, בהפצה, בכל מיני מאמצים שאני עובר משך שנים, לזה ניתנו לנו שנים, שנות החיים, האם אני מעריך את החברים יותר ויותר ממה שהתחלתי איתם בהתקשרות איתם.

ישנם אנשים שמקבלים מאוד קל כל אדם, זולת, מתקשרים ולא מרגישים שיש ביניהם מרחק, מה שנקרא חברמנים. וישנם אנשים שהם לא מרגישים את הזולת, עד כדי כך שאפילו אם הוא נמצא לידם הם מרגישים כאילו הוא לא קיים. הם אפילו יכולים לדבר על אותו בן אדם שנמצא לידם, ואתה רואה שהוא לא מרגיש אותו, שהוא לא מקבל אותו, אין לו חוש להרגשת הזולת. אז יש ויש, זה תלוי בגודל הרצון לקבל שבתוך האדם. זה כמו שאנחנו מבינים, שלנשמות יותר גדולות, יותר גבוהות, יש להן רצון לקבל יותר גדול ואז קשה להם הרבה יותר מאחרים להתקרב לחיבור ולאהבת חברים ובכלל לקבוצה. הם נמצאים הרבה שנים בדחייה של כל העניין הזה של "ואהבת לרעך כמוך" וכן הלאה.

מה שהם כן יכולים זה לקבל את זה כך שאין ברירה, ככה כתוב, לכן אני נמצא בזה, אני מבין שאני לא יכול לעזוב את זה, כי מה אני אעשה בחיים. ואז הם נמצאים. לאט לאט, לפעמים אני ראיתי דברים כאלה, שעברו עשר ואפילו עשרים שנה על האדם, אם זו נשמה כבדה במיוחד, אחר כך היא זוכה בהתאם לזה לעלייה גדולה, אבל אם הנשמה היא כבדה, עם רצון לקבל גדול, אז אחרי עשר ואפילו עשרים שנה אדם מתחיל להרגיש בתוך הרצון לקבל הכבד הזה, העבה הזה, שזו באמת דרך לבורא. שאם הוא יתקשר לאחרים, זה אמצעי שדרך זה הוא מגלה את הבורא. בתוך העביות שהוא הופך אותה בהתקשרות עם החברים לזכות, שם הוא מתחיל לגלות את הבורא. וכך אנחנו מגלים.

אם אדם הולך לכאלו מדרגות ומגלה את הדברים האלה בהדרגה, יש לו אפשרות לקבל את מה שאומרים לו ולבצע את מה שאומרים לו אפילו שהוא לא מבין, ואפילו שהוא לא מרגיש, אלא הוא רק שומע את זה כפקודה כמו בצבא. ואז אם הוא מקיים את זה, זה נקרא שמקיים את זה למעלה מדעתו, שהוא לא מרגיש אלא מוכן לקבל. למה? ככה. כי אומרים לי, ואחרת אני לא נמצא בתלם, בכיוון. לכן אני מקבל שזה הכיוון, רק בפנים אני שומע שיש לי יצר רע והיצר הרע שלי בינתיים לא מסכים לזה, אז אני מקבל את זה מה שנקרא "למעלה מהדעת", לא מסכים אבל מקבל. ואז, מתוך זה שהוא לא מסכים ומקבל, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ועושה ממש בלחץ, בזה שהוא אונס את עצמו להתקרב לחברים, להיות יחד איתם, לשחק כאילו שהוא נמצא איתם בחיבור ואפילו באהבה, הוא משחק בזה, אבל לאט לאט על ידי זה הלב שלו מתפלל שהוא יקבל את הדברים האלה בסופו של דבר. הוא מסתכל על האחרים שהם כן נמצאים בזה, כך הבורא מצייר לו את הסביבה. ואז מגיעה אליו בכל זאת יכולת להגיע לאיזו מין הרגשת חיבור עם החברים, זה כבר נקרא שעלה מלמעלה מהדעת לדעתו החדשה.

לכן הוא כותב לנו, שחשוב להיות בלמעלה מהדעת באהבת חברים, אבל עוד יותר חשוב להיות בתוך הדעת באהבת חברים, כי אז נקרא שאתה עלית לרמה הזאת וכבר קיבלת את זה, יש בך איזו מידת תיקון בעביות שלך. שקודם היית מקבל את זה בלמעלה מהדעת ועכשיו בתוך הדעת.

תלמיד: ואז מותר לו להגיד שבתוך הדעת זה יותר משובח?

יותר משובח, הוא מקבל את זה. כי בתוך הדעת הוא יכול לקבל אהבת חברים, חיבור.

תלמיד: אבל בהרבה מקומות הוא אומר שאסור לקבל בתוך הדעת ולהישען על זה כאיזשהו בסיס.

לא, זה בדברים אחרים, אבל לא בחיבור בינינו. חיבור בינינו, כמה שהוא יותר בתוך הדעת, נקרא שאני מתחיל להתחבר עם החברים שלי ברצון שלי, בתוך הרצון שלי. קודם לא הייתי ברצון, והייתי למעלה מדעתי, עכשיו אני בתוך דעתי. זה משהו אחר ממה שמדובר על השגה עליונה בתוך הדעת או למעלה מהדעת. כאן מדובר על החיבור, כשאני לא נמצא בחיבור זה נקרא למעלה מהדעת, ובתוך החיבור, כשאני הרגשתי כבר, תיקנתי איזו עביות שבי ואני יכול להתחבר איתם, זה נקרא בתוך הדעת.

תלמיד: ומה הבדיקה שהחיבור בתוך הדעת הוא בעל מנת להשפיע?

חיבור בתוך הדעת הוא בעל מנת להשפיע, כן, זו כבר מדרגה רוחנית.

תלמיד: מה הבדיקה, איך אני יודע? כי אני עכשיו נהנה בתוך הדעת, אני מקבל את החיבור בתוך הדעת, אני מקבל בתוך הרצון שלי.

כן, זה עדיין על מנת לקבל. אבל כבר עלית לפחות למצב שאתה מוכן להתחבר עם החברים מפני שזה מביא אותך לאיזה רווח.

תלמיד ומה מפה? זאת אומרת מה החשבון שאני צריך לעשות על מצב כזה?

תמשיך. מה זאת אומרת, "מה מפה?". תמשיך להתחבר איתם יותר ותבקש יותר מצבים צמודים, ואז אתם תתחילו לגלות שיש במצבים האלה גם אפשרות לענות על השאלה, למה אני מתחבר, באיזו צורה אני מתחבר, לשם מה אני מתחבר. ואז אתה תתחיל להגיע לבירור שהבורא צריך להיות ביניכם.

תלמיד: בתוך הדעת זה עוד לפני שהבורא נמצא בינינו.

זה בתוך הדעת ששייך לקשר בין החברים. בכל הבחן יש לנו בתוך הדעת ולמעלה מהדעת. כשאומרים לי עכשיו שאני צריך להיות מחובר עם החברים, אני מקבל את זה כי אחרת יזרקו אותי, מה אני יכול לעשות. אז אני הולך ואיכשהו מתחבר איתם בצורה גשמית. מתוך זה שאני פועל איתם בחיבור למרות שאני לא רוצה, אבל אני נכנע והולך למעלה מדעתי, לאט לאט משפיע עלי המאור המחזיר למוטב לפי ההשקעה שלי. ואז אני מתחיל להרגיש, יש לי אולי כמה אירועים, פנימיים, חיצוניים, בעולם שקורה, הכול קשור אחד לשני, אבל אני מתחיל להרגיש שאני באמת מתקרב אליהם ברצון, זה כבר נקרא בתוך הדעת. לכן רב"ש כותב שבתוך הדעת כלפי חברים זה יותר חשוב, יותר גבוה מלמעלה מהדעת.

תלמיד: אבל זה עדיין לא בעל מנת להשפיע.

זה לא שייך. אחרי זה אתה עובד, בעל מנת להשפיע, לא על מנת להשפיע. אבל לפחות הגעת למצב שאתה מוכן לרכב על הרצון לקבל האגואיסטי שלך כדי להגיע לחיבור. ואתה עונה על זה, למה? כי אתה צריך את המטרה. הכול עדיין ברצון לקבל, אבל אתה כבר מוכן לוותר על הרצון לקבל שלך במשהו כדי להיות קשור עם החברים.

אני מדבר לא על כולם, אלא ישנן נשמות במיוחד כבדות מאוד, אגואיסטיות מאוד, שהן לא שומעות בכלל על החיבור, ואז הדרך שלהן היא מאוד מאוד ארוכה וכבדה.

שאלה: ככל שאנחנו לומדים, האור מגדל גם את הרצון לקבל, גם את האגו שלנו. האם האור מגדל גם את האמונה למעלה מהדעת שלנו?

הכול. כל מה שאנחנו מגלים זה על ידי האור שעושה בנו שינויים, רק על ידי זה.

שאלה: בקשר בין החברים, אפשר לא לראות את חסרונם אלא מעלתם. מה ההבחן פה? כי יש לי סיבה לפנות לבורא כשאני מודד את החיסרון של החברים.

אבל בשביל מה לך לראות את החיסרון שלהם? יותר טוב אם אתה רואה את כולם כגדולים, כולם מוצלחים, כולם מחוברים, ואתה בלב ונפש רוצה גם להתחבר איתם.

השאלה שלך, הקושיה שלך, "אבל אם אני לא רואה פגמים בקשר בינינו, איך אני אפנה לבורא?". אל תדאג, כשאתה משתוקק לראות אותם רק בקשרים מצוינים ביניהם ואותך גם כן, הבורא מקלקל את זה. הוא תמיד יגלה לכם עוד ועוד בצורה הדרגתית את הרצון לקבל הנוסף.

שאלה: מה זה אומר ללכת על פי הפקודות של המקובלים כשאתה לא מרגיש או לא מבין שום דבר, איך אם כן אתה יכול ללכת לפי הציווי שלהם?

אתה נוהג באוטו?

תלמיד: לא.

לא. אתה מקבל איזשהם חוקים מבחוץ, חוקי המדינה, יש חוקים שאתה חייב לקבל. אותו דבר כאן. אם אתה רוצה להיכנס לרוחניות, יש לפניך תנאים שמקובלים מסבירים לך, שהחוקים של העולם הרוחני הם אלו ואלו. אם אתה רוצה להרגיש את העולם הרוחני, לחיות בו, אתה צריך להיכנס לחוקים האלה, זאת אומרת אתה צריך להתאים את עצמך לאותם החוקים. החוק הכללי זה להיות באהבת חברים בקבוצה הקטנה, מכאן והלאה אתה תתחיל לפתוח את המרווח הרוחני, המרחב הרוחני.

תלמיד: אני יכול להגיד שאני מקבל מה שהם אומרים, אפילו שאני לא מבין מה שהם אומרים.

נכון.

תלמיד: אבל איך לעשות מה שהם אומרים אם אין לי הרגשה או הבנה בזה?

להיכנס לקבוצה, להסתכל עליהם ולעשות מה שהם עושים. זהו. ללא שכל. בפרט ללא השכל שלך הפילוסופי.

שאלה: מה המטרה של בושה בתהליך הזה, כשמגלה שלא רואה את המעלות של החברים או שבכלל לא רואה אותם?

זה תלוי בגודל הנשמה. לפעמים בושה היא יכולה לעזור לאדם בתיקון, בכיוון שיעשה משהו ויתאים את עצמו לקבוצה, ולפעמים האגו שלו עד כדי כך גדול שהוא הופך את הבושה לגאווה ודווקא מתרחק מכולם. גם זה וגם זה קיים.

שאלה: ברגע שאנחנו רואים שבח ומעלת החברים, זה דווקא הזמן לבקש את הקשר עם הבורא, עם תכונת ההשפעה?

ודאי. בכל מקרה שאתה יכול לבקש תבקש.

תלמיד: אנחנו יכולים לעשות את זה ביחד, החברים?

ודאי, מה אתה שואל על מה שכתוב בכל מקום.

שאלה: הדרגה הרוחנית הבאה שלנו בחיבור עם החברים זה מעל הדעת, נכון?

לא, בתוך הדעת. ככול שאני נמצא עם החברים בתוך הדעת, זה נקרא שאנחנו נמצאים בלב אחד.

תלמיד: ולמה בדיוק אני צריך להשתמש במעל הדעת?

בלמעלה מהדעת אני משתמש כשאין לי ברירה, ואני מדבר רק כלפי החיבור עם החברים על למעלה ובתוך הדעת, לא כלפי הבורא, אלא כלפי חברים. אני צריך להתייחס אליהם כך שאני רוצה שמתוך למעלה מהדעת כשאני מקבל את חוקי החיבור, הם יעברו אצלי בתוך הדעת, ואני ארגיש בפועל כמה אנחנו מחוברים, שאנחנו מגלים את רשת קשר בינינו, וברשת הזאת אנחנו רואים את עצמנו קשורים בתוך הדעת. זאת אומרת, רואים את הקשר, רואים את הכלי, זה נקרא ב"תוך הדעת".

תשאלו, אלו דברים מאוד חשובים. כששמעתי מה אתם מדברים בהכנה לשיעור, הרגשתי שיש כאן חוסר בירור.

שאלה: במשך היום כל אחד עובר מצבים חיצוניים, במשפחה, בעבודה. מה ההבדל בין חבר שמצליח להעביר את היום כשהוא מחובר עם החברים, לבין מי שלא מחובר?

זה לא תלוי בזה, אלא בכמה הוא השקיע את עצמו להיות מחובר. ומה שיצא לו, זה כבר משהו אחר, זה כבר איך שהבורא סידר לו. אבל ככול שהאדם לפי התנאים שלו, ניסה להיות מחובר בלב ונפש עם הקבוצה, כדי דרכה להיות מקסימום מחובר עם הבורא, את זה האדם עושה, ומה שיוצא לו מזה, את זה כבר הבורא עושה.

שאלה: כתוב "ואהבת לרעך כמוך", למה אי אפשר להסתפק בהתנהגות חיצונית הכי טובה ומכבדת, למה צריך לאהוב מבפנים?

כי אנחנו צריכים לתקן את המערכת הפנימית שלנו שנקראת "נשמת אדם הראשון", "כלי דאדם הראשון", "נשמה אחת". בצורה חיצונה אתה יכול ללכת לפוליטיקה ושם לקבוע כל מיני חיבורים כאלה כמו שאתה חושב. רק בצורה מלב ללב.

שאלה: אתה יכול לתת הגדרה מה זה "זולת"? כי אני רואה שאני מרגיש או את עצמי, את האגו שלי, או הערכה, גדלות, אבל זה בא מהאוויר, אני לא מרגיש שזה בא מחברים ספציפיים, מהדמויות סביבי. מה זה "זולת"?

"זולת" זה מי שאני מרגיש שצריך להיות בתוך ליבי, אבל עדיין נמצא בחוץ, זה נקרא "זולת".

שאלה: אם למרות כל המאמצים אני עדיין לא רואה מספיק מעלות בחברים, אלא לעיתים תכופות יותר אני רואה בהם את הפגמים, זה אומר שאני הולך מתחת לדעת?

זה לא כל כך חשוב אם אתה רואה את גדלות החברים או ההיפך, חשוב שתבין שאתה חייב להיות מחובר איתם כדי להשפיע לבורא, כדי להגיע לבורא, זה יותר חשוב.

זאת אומרת, יכול להיות שהיחס שלך אליהם הוא שאתה רואה את הקטנות שלהם, כמו רבי יוסי בן קיסמא כלפי התלמידים שלו, ומצד שני אתה רואה שכדי להגיע לבורא אתה חייב לראות אותם גדולים, שהם לפניך ממש כהזדמנות מיוחדת, עליונה שהבורא מציג לפניך. ואתה צריך לקבל אותם, לחבר אותם ללב שלך, ואז אתה מגיע להרגשת הבורא, לגילוי הבורא.

העניין כאן תלוי במה אתה מעריך אותם, לא לפי הידע שלהם, ולא לפי עוד כל מיני צורות הצטיינות, אלא בגלל שהם נמצאים בינך לבין הבורא.

שאלה: אני נמצא עכשיו בתוך הדעת שלי אבל אני משתדל להתקשר עם החברים, לראות את המעלות שלהם, להידבק בהם. מה זה אומר שאני אראה את זה בדעת? אני איכשהו לא מצליח להבין.

אני לא הייתי אומר כך, קודם כל אני רואה את הדרך שלי לבורא, עד כמה אני יכול להיות קשור אליו, לקבל ממנו, להשפיע לו, להיות עימו באיזו צורות קשר, ואז אני מתאר את עצמי, שכל הקשר עם הבורא נמצא בתוך החברה, בתוך הקבוצה שלי, וכך אני מתייחס אליהם.

זאת אומרת אני לא משייך לאף אחד מהם שום הצטיינות, אני לא נמצא בפנטזיות. אני יודע רק דבר אחד, אם אנחנו נתחבר, ואני יכול להתחבר אליהם גם לבד, אבל זה לא מספיק, כי אני צריך גם את הגירוי מצדם, אז אם אני אתחבר איתם, וכולנו יחד נחזק את הקשר בינינו, אז מתוך הקשר בינינו נוכל להתקשר לבורא. אלה חוקי הקומוניקציה בינינו לבורא, חוט הקשר עובד כך שהוא עובר מתוך הלב שלי, ללב של הקבוצה, ומשם לבורא.

תלמיד: יוצא שהקשר בינינו, והקשר עם הבורא נקרא "בדעת" בדרגה הבאה?

אני לא רוצה להתבלבל עם כל מיני הגדרות, למעלה מהדעת, ובתוך הדעת, בתוך הדעת זה תמיד לפי דעתי, לפי הרצון שלי, לפי מה שאני מבין ומרגיש, זה "בדעת". "למעלה מהדעת" זה מה שאני יכול לקבל כביכול, ולהתנהג כביכול, אומנם שאני לא מבין ולא מרגיש, אבל אני יכול לפי זה איכשהו לתפקד. כמו שאני יוצא לרחוב ואני חייב ללכת ולהתנהג ברחוב לפי החוקים שקבעה המדינה. אז זה אצלי למעלה מהדעת, כי אם הייתי בתוך הדעת, הייתי מתנהג בצורה אחרת.

תלמיד: ברור. אמרת שאפשר להתחבר איתם גם בעצמי, אבל אני צריך לקבל מהם התעוררות.

כי קודם כל אתה חושב "סוף מעשה במחשבה תחילה", אתה רוצה להתקשר לבורא, לכן משם אתה מותח את החוט בחזרה, ואומר "כדי להתקשר לבורא אני צריך חברה, וכדי שתהיה לי חברה אני צריך להתבטל כלפיהם, ולהתקשר אליהם".

תלמיד: החברים צריכים לתת לי סימן?

לא, אם אתה רוצה תעשה, לא רוצה, אל תעשה.

תלמיד: אז זו רק עבודה שלי?

כן, אל תדרוש מהם שום דבר.

שאלה: אם לכולנו יש רצונות אגואיסטים, מה מבדיל בין אדם שיש לו נשמה רגילה, לנשמה כבדה, ואיך האדם יכול לדעת אם יש לו נשמה כבדה?

האדם לא יודע את זה, אבל אני נותן לזה סימן חיצון כזה, אם מאוד קשה לו להתקרב לאחרים, להיות חבר, אפילו בחיים האזרחיים, בחיים הרגילים, מכל שכן בקבוצת מקובלים. והוא לא יכול לקבל, לא יכול להסכים להיות קשור עם האחרים, זה סימן של נשמה כבדה, של רצון לקבל גדול, כבד, שצריכים לעבוד עליו עוד. אבל בהתאם, התיקונים שלו יהיו תיקונים גדולים, וכדאי לנו לעזור לאנשים כאלו.

שאלה: אני מבחין בשני מצבים של הרגשה בדעת, אחד זה שאני מקבל עצבים מהחברים , ובשני אני מקבל קנאה מהחברים, במה לאחוז?

גם בזה וגם בזה, זה הכול בתוך הרצון לקבל שלך, ועדיין לא בדעת. בדעת זה נקרא בכל זאת כשיש משהו למעלה מהדעת, וזה סתם בבהמה שלך.

שאלה: האם אפשר לעורר קנאה אם אנחנו לא רואים את החברים בתוך הדעת?

צריכים לנסות, צריכים לנסות בכל מקרה, כי בכל זאת זה עובר, כן כדאי.

שאלה: זו רק העשירייה השנייה שלי, ואני יודע שאני מאוד מסור לעשירייה, כל בוקר בפגישות אני ממש לא יכול לחכות להקשיב לכל אחד מהם. במהלך היום אני חושב עליהם, אני מתחבר איתם לפחות פעמיים. בנוסף יש לי ילדים ואני יודע מהי אהבת ילדים. אני רק רוצה לדעת איך אני אוכל להרגיש שיש בי אהבה כלפי החברים?

כמו כלפי הילדים בוא נגיד, אתה פשוט אוהב אותם, אתה רוצה שיהיה להם טוב, אתה רוצה לעזור להם בכל מה שאתה מסוגל.

שאלה: לפעמים הבורא שולח איזו מחשבה זרה כזאת שמענה אותנו כל הזמן, כמו איזה רעש במוח שלא נעלם, וכל הזמן מפריע לחיבור בזמן השיעור, בזמן הקריאה, או כל היום. יש מחשבה כזאת ש"אוכלת" לך את הראש, "אוכלת" כל ניסיון להתחבר. האם יש איזו עצה איך להשתחרר מההפרעה הזאת, מהסערה הזאת במוח, מהמחשבה שכל הזמן מנקרת בך?

כל הפרעה והפרעה באה כדי לתקן אותנו, וכדי שנתייחס אליה נכון, ולא שאנחנו סתם רוצים לסלק אותה, שום דבר לא עובר סתם, שום דבר. אלא לכל דבר ודבר יש תכלית, יש מטרה ולכן כך אנו צריכים להתייחס לכל דבר. אנחנו לא חייבים להישאר במצב הזה, אבל לקבל כל מצב, כבא מאין עוד מלבדו, מהבורא. וכך אם זו הפרעה, אנו צריכים מעליה להתחיל להתייחס גם להפרעה עצמה וגם לתיקון.

שאלה: מה חשוב יותר, להתחיל בעצמך לראות את החברים שלך כגדולים בדעת, או לעזור לחברים לראות אותי כגדול בדעת?

הכי חשוב שאני אראה את החברים שלי גדולים, עד כמה שאפשר. במידה הזאת אני אתקרב גם לזה שהבורא יהיה בעיניי גדול ואוכל לקיים איזשהם חוקים רוחניים יחד עם החברים. הכי חשוב זה גדלות החברים, זה מה שמושך אותי, זה מה שמקשר אותי לרוחניות, ודרכם אני מקבל את ההשפעה מלמעלה מהבורא שהוא מתלבש בחברים, זה הכי חשוב. אין לנו שום דבר חוץ מזה, זה המקשר שלנו בינינו לבורא.

הכול נעשה בתוך העשירייה, בתוך הכלי דאדם הראשון, ולכן זה מה שאנחנו צריכים להקים. כל מה שמלמדת חכמת הקבלה, הם חוקי הקשר האלה שיש בתוך המערכת הזאת, שבורה יותר או שבורה פחות, באילו מצבים היא הולכת ומתקנת את עצמה, אילו רצונות מקולקלים יש לה עדיין שהם נקראים קליפה, טומאה, ויש שם גם הרבה מדרגות, יש "שבעה מדורי גיהינום", מה שנקרא, וכן הלאה. וגם קדושה, כמה עולמות קדושה יש לנו, איך אנחנו עולים אליהם למעלה, עד שמגיעים כולנו לפסגת התיקון. הכול מדובר רק כלפי התיקון של הכלי דאדם הראשון השבור. מקבלים אותו שבור מהבורא, מגלים בו יותר ויותר את צורת השבירה ומתקנים אותו, עד שיהיה גמר תיקון.

שאלה: כשאני רואה בחבר מגרעות בעולם הפיזי, האם זה מצביע גם על החסרונות בעולם הרוחני?

לאו דווקא, אני לא יכול להגיד כך. כשאנחנו רואים בעולם שלנו כל מיני זוועות, כל מיני צורות נוראות, ודאי שזה נובע מפגם ברוחניות שאנחנו צריכים לתקן, אבל אי אפשר לקשור את זה בצורה ישירה, יש בזה הרבה הבחנות וזה יכול לבלבל אותנו. אנחנו צריכים לתקן את מה שבדרך, זאת אומרת, כמה שיותר אנחנו מתקשרים, כדי שבעשירייה שלנו נתחיל לגלות את הבורא, נקודה.

שאלה: האם לקבל את החברים באין ברירה זה לבנות אהבה ללא תנאים, אהבה של הבורא?

כן, אנחנו מקבלים את החברים ללא ברירה, שככה זה התגלגל אלינו מלמעלה. רצינו או לא רצינו, או שנראה לנו שאנחנו עשינו את זה, אנחנו בכל זאת צריכים לקבל אותם, וכך לבנות את העשירייה המתוקנת.

תלמיד: תמיד למדנו שהחיבור בעשירייה נבנה באמצעות הנקודות שבלב, שדווקא בנקודות שבלב אנחנו מתאחדים, שזה הרצון להשפיע. היום שמעתי אותך אומר שאנחנו חייבים לחבר את הלבבות, כלומר, שאנחנו מתאחדים ברצונות לקבל, ואני רואה כאן סתירה.

אני לא מתעסק בפילוסופיה, אני מדבר על המציאות. רוצים או לא רוצים, אנחנו לומדים ועובדים ומתקיימים מתוך הרצון לקבל שלנו. הרצון לקבל לא נעלם, הוא מקבל על עצמו כל מיני צורות. אנחנו צריכים להתחיל להתקשר בינינו במה שאנחנו, ולהשתדל לכוון את הקשר בינינו להשפעה הדדית ומתוך זה גם לבורא. וודאי שכשאנחנו עכשיו נמצאים בדרך, אנחנו לא מתוקנים וככה זה יהיה עד גמר התיקון. תמיד עד גמר התיקון יהיה לנו איזשהו אחוז של קלקול בתוך היחסים שלנו.

עכשיו, נגיד, הקלקול הזה כמעט מאה אחוז. יש לנו ניצוץ, נקודה שבלב, אנחנו בכל זאת רוצים להתקשר, שגם זה לא טבעי, זה לא טבעי שאנחנו הולכים להתקשר, אבל כך אנחנו מתחילים את הדרך. ואז אנחנו מרחיבים יותר ויותר את אזור הקדושה, את ההשפעה ההדדית, את החיבור שבינינו. ולכן אין כאן שום דבר מנוגד, אלא כמה שיכולים, מתחברים, וכמה שלא יכולים, משאירים את זה בינתיים.

תלמיד: בתחילת השיעור שמעתי אותך אומר שבהתחלה אנחנו מתחברים מעל הדעת, אחרי זה אנחנו מתחברים בתוך הדעת, ואם הבנתי נכון, זה מתרחש איכשהו בצורה אוטומטית. איך אנחנו בעשירייה יכולים לממש את זה? באמצעות איזה מנגנון אנחנו יכולים להעביר את החיבור הזה ממעל הדעת לדעת?

אני, מאין ברירה, ללא שום רצון לחיבור, נכלל בעשירייה, מפני שאומרים שבתוך העשירייה, אם אנחנו לומדים, אם אנחנו מתחברים, אם אנחנו עושים אספות, סעודות, כל מיני דברים, על ידי זה אנחנו מביאים את עצמנו למצב שהבורא יתגלה. אני רוצה את גילוי הבורא, לכן אני נכלל בזה, משתתף בזה, מה לעשות, זה התנאי ששמים לי. אני לא מבין אותו. אני יכול להבין אותו קצת כשמסבירים לי את מערכת האדם הראשון, שהיא נשברה ואנחנו צריכים לקיים אותה במשהו בעשירייה שלנו, ואז נתחיל להרגיש את המערכת המקולקלת, את המערכת המתוקנת בתוך החיבור בינינו, וכך אנחנו נלמד את כול העניינים האלה, את התיקון, החיבור, הרוחניות והגשמיות, כול זה בתוך החיבור שלנו.

אני שומע ולכן אני בא ועושה כל מיני דברים, מה שאני רואה שאני מסוגל לעשות, ויש כאלה שאני לא מסוגל. אני לא מסוגל לכוון את הלב שלי לאהבה, לחיבור, לא מסוגל. אבל בגשמיות, כמה דברים שאני מתחבר אליהם, אני מסוגל. אז יש מצבים שאני מגיע לחיבור עם החברים, לאסיפה, לשיעור, וישנם גם כאלה שאני לא יכול להגיע פיזית, כי אני כל כך נדחה מזה שאני לא מסוגל. אז אני עובד על זה כמה שיותר להיות בתוך החברה, מפני שדווקא דרך הסביבה הזאת אני מקבל השפעה מלמעלה, את המאור המחזיר למוטב. עד שהוא משפיע עלי, ואני מתחיל להרגיש שבאמת דרך החיבור עם החברים אני מתחיל להתקשר לרוחניות. זה לוקח זמן, זה לוקח הרבה זמן, יכול להיות כמה שנים עד שאני מתחיל להרגיש כך. ואני מתחיל מזה שאני נדחה מכל וכל, מכל העשירייה. אבל מי שלוחץ ועושה יגיעה בחיבור, הוא בסופו של דבר מצליח.

תלמיד: אני רוצה לברר שאלה מעשית. אני רואה שהמעבר ממעל הדעת לדעת קורה ללא השתתפותי, באיזושהי צורה אוטומטית. האם אי פעם יהיה מצב שבו אוכל להגיד לחברים בעשירייה, הרגע התאחדנו מעל הדעת ועכשיו בואו כולנו נעביר את החיבור הזה אל תוך הדעת?

לא, אנחנו לא עושים דבר כזה אף פעם, וגם לא מסוגלים לעשות. אנחנו רק צריכים לעשות יגיעה, יגיעה לחיבור. מתי זה יעבור, באיזו צורה זה יעבור, שנרגיש שאנחנו עוברים לחיבור וכבר לדעת חדשה, זאת אומרת, שאנחנו כן מבינים וכן רוצים להתחבר, מתי שיקרה יקרה, אתם תרגישו. אבל לא שאתם מעבירים את זה, כאילו שאתה [אוחז] בהגה ואתה מכוון את עצמך כך להתנהג או כך להתנהג. יש לך רק דבר אחד, לתת יגיעה לחיבור בלבד, יגיעה מכאנית ויגיעה לבבית.

שאלה: אמרת לפני כן שה"דעת" זו לא הדעת הבהמית. מהי אותה דעת לא בהמית?

זה שאנחנו מתחילים להרגיש הבחנות שקורות בתוך החיבור בינינו זה כבר לא שייך לעולם הזה. אומנם שעדיין זה לא רוחני, זה לא על מנת להשפיע, אבל אנחנו רוכשים את הדברים האלה מתוך החיבור בינינו למעלה מהדעת. אני לא רוצה להתחבר, אני עשיתי מאמצים, מתוך זה אני התקרבתי להערכת החיבור, ואז מתוך זה אני מתחיל להרגיש הבחנות חדשות. אני לא יכול יותר להסביר כי אתם צריכים לעשות את זה ולהרגיש.

שאלה: בעבודה לתקן את החיבור בינינו בדעת, יש סיכון בזה שאנחנו נזהם את הדעת שלנו ברצון לקבל למען עצמנו. אז איך אנחנו יודעים שהדעת שלנו לא אגואיסטית?

אנחנו לא יודעים. כשאתם תקבלו הבחנות חדשות אז אתם תרגישו.

שאלה: כשחברים אומרים לי "תפתח את הלב", מה אני צריך לעשות, איך לעשות את זה נכון?

להשתדל להרגיש אותם יותר ולהיות כמוהם.

תלמיד: אבל מה אני צריך להגיד להם, לספר להם משהו?

שאתה תשתדל. מה אתה יכול לעשות? אתה תשתדל. אני מבין שלך זה במיוחד קשה.

שאלה: כשאני רואה את החבר בתוך הדעת בעשירייה, איך אפשר להבחין שאני רואה את זה בכלים דהשפעה?

אתה לא יכול להבחין. כלים דהשפעה, כלים דקבלה. אתם צריכים קודם כל להתחבר ביניכם ואז דרך זה תתחיל להרגיש מה זה כלים דהשפעה.

קריין: קטע מספר 2.

"מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות מעלת חבירו בתוך הדעת, הוא יותר משובח. אבל מטבע של הגוף הוא להיפך, שתמיד הוא רואה את חסרון חבירו ולא מעלתו. ומשום זה אמרו חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות". היינו, אף על פי שבתוך הדעת הוא רואה, שאין הצדק עם חבירו, מכל מקום הוא צריך להשתדל לדון אותו לכף זכות. וזה יכול להיות למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שמצד השכל אין לו במה להצדיקו, מכל מקום למעלה מהדעת הוא כן יכול להצדיקו. אבל אם יכול להצדיקו בתוך הדעת, זהו ודאי משובח."

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

שאלה: אחרי שאנחנו מבצעים פעולה של חיבור עם החברים באמונה מעל הדעת, איזו מחשבה גורמת לי להבין שהפעולה הזו עכשיו פתאום ירדה לדעת?

אני מתחיל פשוט להבדיל בין למעלה מהדעת ובתוך הדעת. מה שאני מרגיש, מה שאני מבין, מה שהשגתי את הרמה שלי של תפיסת המציאות, תפיסת הקבוצה, שבזה אני מרגיש, זה נקרא בתוך הדעת, בתוך דעתי. וזה שאני צריך למעלה מזה להיות, לעוד דרגות, לעוד חיבורים, אז זה למעלה מדעתי. וכך כל פעם אני מתעלה למעלה מהדעת יותר גבוה שאני רוצה להשיג, ואחר כך אני עובד ואז אני מגיע לזה בתוך הדעת. ככה, ממדרגה למדרגה. מדרגה העליונה זה למעלה מהדעת, מדרגה תחתונה בתוך הדעת, ואז אני עולה. ואז מה שיש לי בתוך הדעת עכשיו, כבר יורד, ומה שהיה לי למעלה מהדעת קודם, הופך להיות בתוך הדעת החדש.

שאלה: אני הלכתי לאיבוד עם כל העניין של דעת ולמעלה מהדעת. אם אתה יכול לסכם מה זה אומר? אני מבין שצריך להתחבר בקבוצה, בינינו ולבורא. מכאן, מה זה נקרא להתחבר בדעת ומה זה למעלה מדעת?

בתוך הדעת זה בתוך ההבנה שלי, בתוך ההרגשה שלי. למעלה מהדעת זה מה שמקובלים כותבים לי שאני צריך להרגיש ולחשוב. אז אני נמצא בתוך דעתי ויש לי עוד מדרגה למעלה ממני, שזה למעלה מדעתי. וכל פעם אני רוצה להשתדל להגיע לאותו למעלה מהדעת שזה יהיה בתוך הדעת. מגיעה מנת מאור המחזיר למוטב, הוא מעלה אותי למדרגה יותר גבוהה ואז אני מעלה את עצמי מתוך הדעת שאני עכשיו נמצא, למעלה מהדעת שהופך להיות דעתי החדש.

תלמיד: למה בתוך הדעת, יותר טוב מלמעלה מהדעת?

כי זו התפיסה שלי החדשה. המטרה שלנו זה לדעת, זה לקבל בתוך הכלים שלנו את כל ההבחנות הרוחניות. ורק כדי להשיג אותם, אנחנו צריכים להתקרב אליהם למעלה מהדעת, כדי לעלות כל פעם למדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: מה הבדל בין הדעת שלי במצב הנוכחי, לבין הדעת החדשה שתהיה לי?

איפה שעכשיו אתה יכול להגיד שזה למעלה מהדעת שלי, אתה תעלה לזה עם הדעת החדשה.

תלמיד: מה יש בדעת החדשה שאין בדעת הנוכחית?

יותר תפיסה, יותר הרגשה.

שאלה: אמרת שהדבר היחיד שאנחנו צריכים לעשות זה להשקיע מאמצים לחיבור עם החברים גם טכנית וגם בתוך הלב. מהו מאמץ מתוך הלב?

מתוך הלב, שאני מסתכל על החברים, אני רואה איך הם מחוברים ביניהם ואני מעורר בי קנאה ועד כדי כך שהקנאה הזאת מחייבת אותי להיות כמוהם. זה הכול. כמו שכתוב קנאה, תאווה וכבוד, מוציאים את האדם מהעולם. מהמדרגה שלו למדרגה יותר גבוהה.

שאלה: מה זה עבור בני ברוך בתוך הדעת, מהי הדעת, מה אנחנו מתכוונים שאומרים דעת?

דעת זה מה שאני עכשיו מבין ומרגיש במצב הנוכחי, זה נקרא דעתי. זה הרגש והשכל שלי במצב הנוכחי. זה נקרא "דעת".

תלמיד: אז כשאנו מדברים על מעל הדעת, לא להתייחס למה שאני רואה ומבין באותו רגע, זה מעל דעת, כלומר לא משתמש בשום דבר ממה שאני מרגיש או מבין?

לא נכון. "למעלה מהדעת" זה נקרא שאני רואה בחברים בקבוצה, מצבים יותר מתקדמים בחיבור, ואז אני רוצה גם לחבר את עצמי לזה. ואני עושה פעולות כדי להתחבר גם ברמה שלהם וזה נקרא שאני הולך למעלה מהדעת.

שאלה: כדי להשיג את המטרה, את היכל המלך, הבורא, מקובלים נותנים לנו ציווי, תאהב את החברים שלך. למה אדם צריך את זה בכלל, זאת אומרת הוא מקבל את זה בלי שכל ובלי רגש, זה נקרא לקבל את זה למעלה מהדעת. אמרו לי, אני מבצע כדי להשיג את המטרה אף על פי שאני לא מבין מה זה נותן לי. אחרי שאני עושה את העבודה הזאת, ומתחיל להתקדם עם החברים, לאהוב אותם, להרגיש אותם יותר ויותר, אני מתחיל לקבל טעמים ורגשות. זה נקרא כבר להשיג דעת דעליון, את הדעת בתוך הדעת?

כן.

שאלה: איזה כלים יש לנו להרגיש את אהבת החברים?

יש לנו כלים אגואיסטים. הרצון שלנו זה הכלי שלנו שעובד על מנת לקבל. אז עכשיו בינתיים הוא בעל מנת לקבל, אבל מרגיש את היחס של החברים אליו, לאותו רצון.

שאלה: היום אני מרגיש חמלה כלפי חבר שבעבר, לפני כמה שנים, הייתי חונק אותו. עכשיו אני מרגיש חמלה, אני רואה כמה הוא מתייסר, כמה הוא סובל ואני מרגיש שאני חייב לו כי הוא מספק לי הרבה התגברות. ואני לא יודע איך אפשר להחזיר, זו מתנה מהבורא, מה אני יכול לעשות עם הרגשת החמלה הזאת כלפיו?

אתה צריך גם כך להראות את עצמך כלפי האחרים. אתה אוהב אותם, אתה רוצה להתקרב אליהם שהם גם ילמדו מזה ויתייחסו בחזרה. לגרום לאהבת חברים.

שאלה: איך אהבה כלפי חברים שאנחנו משתדלים לגלות וליישם בעשירייה, קשורה לפעולה מעל הדעת?

כי אנחנו לא רוצים לאהוב אף אחד, זה נגד הטבע שלנו. לכן נתנו לנו, כדי להגיע להתקשרות עם הבורא, להתקשר לחברים שאיתם אנחנו יכולים להיות בפעולות הדדיות, וללמוד מהם איך אפשר לתת ולקבל וכל ההבדלים שיכולים להיות בהתקשרות כזאת בינינו. ואז מזה אנחנו מגיעים לבניית החושים שאיתם אנחנו יכולים כבר לגשת לבורא. לכן כתוב מאהבת הבריות לאהבת ה'.

שאלה: לאהוב את החברים בתוך דעת ולאהוב מעל דעת, זה למעשה המעבר של המחסום שבתוך האדם, בתוך הרצון לקבל?

עוד לא, אבל בדרך לזה, מדרגה לפני זה.

שאלה: איך מגיעים לחיסרון חזק לחיבור שלא יניח לנו לרגע במהלך היום?

רק מתוך קנאה. אך ורק מתוך קנאה, וגם להתייחס בהבנה זה אל זה. כי צריכים בכל זאת להתחשב בכל מיני מצבים קשים כי החברים שלנו אגואיסטים ועוברים מצבים לא פשוטים. ואז אנחנו צריכים להתחשב בהם, לתת להם דוגמאות ויחד עם זה גם לחזק אותם.

תלמיד: ויש דרך לבדוק שהחיסרון לחיבור גדל כל יום, יש איזו מדידה?

מדידה אני חושב שאין, כי אין לנו בינתיים כלים. אבל להתקדם אנחנו יכולים, בכל פעם שאנחנו מבינים את הדברים האלה יותר ויותר. כי אנחנו פועלים כאן בינתיים בתוך הרצון לקבל. אומנם אנחנו רוצים להתקרב לחיבור ובחיבור הזה כבר מעורב איכשהו הרצון להשפיע, אבל מעורב בפנים. אבל אנחנו יכולים כבר לבדוק, למדוד אין עדיין כלים, אבל לבדוק שמתקדמים, כן.

שאלה: השינוי מהכלים לקבלה לכלים להשפעה, זה השפעה של המאור המחזיר למוטב או שאנחנו צריכים לעשות עוד פעולה בשביל לגרום לשינוי הזה?

על ידי היחסים שאנחנו עכשיו מדברים עליהם, שאנחנו בונים אותם, אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב והוא כבר עושה בנו את כל השינויים.

(סוף השיעור)